תגית: ביטוח חובה

"וואלה זו מצווה לעקוץ את חברות הביטוח, אין לי שום רגשות אשם או מחשבות שניות על העניין. כל כמה שנים אני מרביץ איזו עקיצה נחמדה של כמה עשרות אלפי שקלים וממשיך בחיים שלי. ברוך השם – עד היום לא תפסו אותי, וגם אם יתפסו – מה יעשו לי? במקרה הכי גרוע לא ישלמו לי ויגררו אותי לבית המשפט". העדות הנ"ל של קובי, בחור בן 33 מאזור המרכז, רחוקה מלהיות מקרה פרטי בו רוכבי דו-גלגלי ומשתמשי דרך בכלל, מביימים תאונת דרכים במטרה להונות את מבטחת הכלי בפוליסת חובה. על פי אומדן שנערך על-ידי אגף שוק ההון במשרד האוצר, בין 5% ל-10% מהתביעות שמוגשות לחברות הביטוח הן תביעות כוזבות, ובכללן גם של רוכבי דו-גלגלי, בסכום כולל של כ-600 מיליון ש"ח בשנה.

אמנם הונאת ביטוח מהווה עבירה חמורה בדין הפלילי הישראלי, שנושאת בצידה גם עונש פוטנציאלי של מאסר, אולם בקרב הציבור הישראלי היא נתפסת כעבירה איזוטרית, פחותה משמעותית בחומרתה ביחס לגניבה רגילה. על פי נתוני סקר שערך פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין בקרב 309 רוכבי דו-גלגלי, לא פחות מ-73% מהם סבורים כי אין מקום לשלוח למאסר בפועל רוכב שהורשע בעבירה זו. עוד עולה מהסקר כי 65% מחזיקים בדעה שאין זה מתפקידה של המשטרה לחקור עבירות הונאה בתחום הביטוח.

"היקף תופעת הונאות הביטוח הולך וגדל בעולם. בישראל המצב חמור עוד יותר יחסית למדינות אחרות כמו ארה"ב ומדינות שונות באירופה, עקב תרבות של אי-ציות לחוק ואי-גילוי נאות לרשויות החוק. בישראל גם אין שקיפות מלאה בכל הנוגע להיקף תופעת הונאות ביטוח, או שישנו קושי מהותי באיסוף נתונים בגלל מורכבות הנושא", מצוין במחקר של פרופ' אסף מידני, דיקן בית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל-אביב-יפו, שנערך בשנה האחרונה בחסות קרן המחקרים בענייני ביטוח שליד אגוד חברות הביטוח. לדבריו, הגורמים העיקריים שממריצים את הונאות הביטוח הם החקיקה בישראל, שאינה מקדמת הרתעה מספקת, ואכיפה לקויה, הנובעת בין השאר מכך שהחקיקה הקיימת אינה מאפשרת לחברות הביטוח ולגורמי האכיפה לשתף ביניהם מידע חיוני שקיים במאגרי המידע.

הן כותבי המחקר והן מומחים שעוסקים בתחום הביטוח, נוהגים לחלק את הונאות הביטוח למספר סוגים עיקריים. לדברי עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, הסוג הראשון הוא תביעת נזק מהתרחשות אירוע ביטוחי שעה שאירוע זה לא אירע כלל – כמו למשל הצתות מכוונות של רכוש או ביום גניבות / תאונות של דו-גלגלי. במקרים אלו מתרחש לרוב אחת מן השניים: או שהמבוטח כלל לא נפגע אך מביים תאונת דרכים, או שהוא נפגע בנסיבות אחרות, שאינן מזכות אותו בקבלת פיצוי מגורם כלשהו, ומייחס את הפציעה לתאונת דרכים, בגינה הוא צפוי לקבל פיצוי ממבטחת הרכב בפוליסת החובה. הסוג השני הוא הפרזה בשיעור הנזק שנגרם כתוצאה מאירוע ביטוחי. בנוסף, יש גם את אלו שמייחסים נזקים שאירעו בעבר לתביעה. הדוגמה הבולטת ביותר היא שבעקבות תאונה קלה בכלי, התובע מוסיף גם נזקים מאירוע קודם. בנושא זה, המחקר מדגיש את הבעייתיות הנוספת שקיימת מצד ספקי שירותים "המעוניינים משיקולי רווח לשתף פעולה עם המבוטח ואף מעודדים אותו להתנהגות לא מוסרית", כמו למשל רופאים ומכונים בביטוחי בריאות ומוסכים בביטוחי רכב.

לכאורה, הונאות הביטוח פוגעות רק בחברות הביטוח, אולם הציבור מפספס משהו אחד, מציין עו"ד ורשה – "בסופו של יום, הפרמיות שאנו משלמים מחושבות בין היתר על-בסיס ממוצע תביעות. בהערכה גסה ניתן להגיד כי עלותן מתייקרת בכ-20% בגלל תופעת הונאות הביטוח".

לדעת כותבי המחקר, קיימות מספר דרכים באמצעותן ניתן להקטין את היקף תופעת הונאות הביטוח. ראשית באמצעות חקיקה, תוך הגדרה ספציפית של עבירת הונאות הביטוח כעבירה בדרגת חומרה של פשע. כמו כן, מצוין במחקר כי יש לקדם חקיקה לפיה לממונה על שוק ההון יינתנו סמכויות לטיפול במניעת הונאות ביטוח. בנוסף יש ליצור מנגנון של שליחת אזהרה למבוטחים בנוגע לניסיונות להונאה כדי לנסות ולמנוע הצלחה של הונאות עתידיות, כמו גם הפעלת יחידת חקירה מיוחדת בחברת הביטוח לחשיפת הונאות ביטוח.

לצד כל זאת, מוצע להעלות את מדרג הענישה ולהוריד רף ההוכחה מצד הרשות השופטת. אולם עורכי המחקר לא מסתפקים בכך. לדעתם, על מנת להתמודד באופן יעיל עם התופעה, יש להקים מאגרי מידע הכוללים פרטי רמאים מוכחים והונאותיהם על ידי איגוד חברות הביטוח, ובנוסף ליצור קואליציה או כוח משימה משותף של חברות הביטוח נגד הונאות ביטוח. במסגרת זו, על המבטחות בישראל להקצות תקציבים לקמפיינים להעלאת המודעות בקרב הציבור הרחב לנזקי הונאות הביטוח.

דצמבר 2020, צומת הולץ – רוכב קטנוע מאבד שליטה, עף מהמושב ופוגש את האספלט. למזלו התאונה הסתיימה עם רגל שבורה 'בלבד'. אך מזל זה דבר יחסי שכן אופייה של הפציעה דורש החלמה בת כחצי שנה, במהלכה לא יתאפשר לו לעבוד. מי יכלכל אותו? אף אחד, מפני שכמו רבים אחרים, גם הוא קרס תחת עול המשבר הכלכלי שהביאה הקורונה והחליט לפני כשלושה חודשים שלא לחדש את פוליסת ביטוח החובה. התאונה אינה מוגדרת כתאונת עבודה ואין לו כל מטרייה ביטוחית אחרת שתאפשר לו לצלוח את החודשים הבאים.

סוגיית עלות ביטוח החובה בישראל נחשבת לאחת מהסוגיות הכואבות והמטרידות ביותר את רוכבי הדו-גלגלי, שעוד טרום ימות הקורונה, שיעורים ניכרים מהם נאלצו לרכב ללא ביטוח. במציאות בה עלות הפוליסה נוסקת לטווחי פרמיות שנעות סביב 5,000 ש"ח בשנה, ובמקרים מסוימים אף צפונה משם, הנתון על פיו כ-49% בלבד מצטיידים בביטוח חובה – אינו מפתיע. הפעם האחרונה בה נבחנה הסוגייה באופן מעמיק הייתה בשנת 2016, אז במסגרת דו"ח מבקר המדינה צוין אותו שיעור שמתבסס על ניתוח נתוני קרנית, על פיו מדובר על לא פחות מ-60 אלף רוכבים מחוסרי הגנה ביטוחית.

אמנם מחקר נוסף ומעמיק לא נערך בשנים האחרונות, קל וחומר לאחר פרוץ משבר הקורונה, אולם על פי שיחות שקיימנו עם קשת של גורמים בכירים בענף הביטוח וארגוני העצמאיים, שיעור המבוטחים צלל במרוצת השנה האחרונה והפך את הכביש בישראל למלכודת פיננסית מסוכנת הרבה יותר.

"אני למעלה מ-20 שנה בתחום נזקי הגוף והרכוש, ומעולם לא נתקלתי בצבר משמעותי כל כך של מקרים בהם מתברר כי הרוכב שנפגע בתאונה היה מחוסר ביטוח כפי שאני נתקל בהם במרוצת השנה שחלפה", אומר עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין ומבכירי עוה"ד בישראל בתחום דיני הביטוח. לדבריו, "מה שמעניין ומטריד מאוד הוא כי אם טרום הקורונה מרבית מחוסרי הביטוח היו צעירים רווקים עד גיל 30, הרי שבחודשים האחרונים אנו רואים יותר ויותר רוכבים בעלי משפחות, בגילים של 35 ומעלה, שהתקשו לאתר מימון לרכישת פוליסה ומצאו את עצמם נאלצים לספוג מכיסם את ההשלכות של שיקום מתאונה ללא ביטוח. כפועל יוצא של מגמה זו, בכוונתנו לפנות לאגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר לצורך העלאת הנושא לסדר היום ובחינה מדוקדקת של היקפו והשלכותיו על קהילת הרוכבים והציבור הישראלי".

גם מכיוון לשכת סוכני הביטוח קמה צעקה נוכח העלייה בשיעור הבלתי מבוטחים: "אין ספק כי הנתון האמור של כ-49% מקרב בעלי הדו-גלגלי שאינם מבטחים את הכלי זינק במרוצת חודשי הקורונה למחוזות מטרידים ביותר, כפועל יוצא של העלות המכבידה שכרוכה בתשלום הפרמיה ביחס לעלויות אחזקת האופנוע", אומר גיל סופר, סגן יו"ר הועדה האלמנטרית בלשכת סוכני הביטוח.

אחת מהבעיות עימן מתמודדים בעלי הדו-גלגלי היא הדרישה לתשלום פרמיה גבוהה במקרה בו הכלי משמשם לצרכים עסקיים, גם אם הם רוכבים עליו לעתים רחוקות ביותר לצורך ביצוע מטלות עבודה. במקרה כזה, בהתאם להוראות 'הפול', עליהם להצהיר על כך ולשלם פרמיה נוספת שעלולה להגיע גם ל-2,000 ש"ח בשנה. במרוצת החודשים האחרונים עלו ברשת לא מעט פוסטים בהם ביטאו בעלי האופנועים והקטנועים את המצוקה הכלכלית אליה נקלעו. "למה הגזל הזה", כותב בעל אופנוע על רקע הדרישה לתשלום פרמיה גבוהה אותה נתבקש לשלם בגין השימוש העסקי המועט, והוסיף: "אני לא חברת שליחויות ואני נוסע עם האופנוע לעבודה בקושי פעם בשבוע".

הטרוניה של בעלי הדו-גלגלי והמגמה בירידת שיעור המבוטחים בפוליסת חובה בגלל משבר הקורונה מדירה שינה מעיני לשכת ארגוני העצמאיים והעסקים בישראל. רועי כהן, נשיא הלשכה, מציין כי "עצם זה שעצמאי בוחר לא לבטח את עצמו ובוחר לסכן את חייו ואת חיי הסביבה כי אין לו את האמצעים – זה אמור להדליק נורה אדומה גדולה מאוד. זה בלתי נתפס שהעצמאים עושים הכל בשביל לשרוד, ובתוך כך נדרשים לעשות סלטות באוויר ובכללן גם  לסכן את עתידם באופן מוחשי כל כך. אדם כזה שיעבור אירוע ביטוחי ללא ביטוח, ימצא את עצמו בסיטואציה מאוד בעייתית".

אם יש לכם מיליון שקל בחשבון העו"ש, אתם  מוזמנים לדלג על הכתבה, אולם כל האחרים שאי-פעם חלפה בראשם המחשבה להרכיב חבר, ללא שיש ברשותם רישיון נהיגה תואם לכלי המסוים וביטוח חובה בתוקף ,חייבים לקרוא אותה ולהפנים טוב טוב את המסר – לעולם לא רוכבים על אופנוע ללא רישיון ולבטח לא מרכיבים נוסע.

הסיפור שלפנינו מתחיל בבחור שמספר כי בעודו מתהלך בשכונת מגוריו "כדי להוציא את העצבים מהראש", מבחין בחברו רוכב על טרקטורון. זה האחרון מציע לו להצטרף אליו לסיבוב הרגעה. כעבור זמן מה הרוכב מאבד שליטה על הכלי והמורכב עף היישר לעבר עמוד תאורה. כמו שקורה בנסיבות כאלו, החברות האמיצה בין השניים מתחלפת מהר מאוד ביריבות משפטית: הנפגע הגיש תביעת נזיקין בסכום של שני מיליון ש"ח כנגד חברו וכן כנגד קרנית, היות ולמעשה לא היה לכלי ביטוח חובה בתוקף. אלא שקרנית דחתה את הפנייה בטענה כי בזמן התאונה התובע ידע שהנתבע נוהג ללא רשות וללא רישיון נהיגה, מה ששולל ממנו את עילת התביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. או במילים אחרות – שהנהג יתמודד לבד עם ההשלכות של ההחלטה שקיבל.

הדבר היחיד ששיחק לטובתו במקרה הזה, זו העובדה כי המורכב ידע שלרוכב אין רישיון נהיגה. במסגרת הדיון בבית המשפט טען בא כוחו של הרוכב כי לאור העובדה שהנפגע בחר לרכוב על הטרקטורון כשידע שלנתבע אין רישיון נהיגה, יש לראות אותו כמי שהסתכן מרצון. לחילופין נטען כי יש לייחס לנפגע אשם תורם משמעותי. בסופו של דבר החליט בית המשפט לקזז את הפיצוי אותו ישלם הרוכב בשיעור של 50%. כך יוצא כי במקום 2 מיליון ש"ח, ישולם 'רק' סכום של מיליון ש"ח, או ליתר דיוק 1,076,000 ש"ח אם מכניסים לתוך התחשיב את ההוצאות המשפטיות.

מי שקורא את הכתבה לבטח חושב כי מדובר על מקרה פרטי ועל החלטה שגויה ומאוד נדירה, אלא שהמציאות מלמדת אחרת לגמרי: לבתי המשפט בישראל מוגשות לא מעט תביעות של חברים שהורכבו , נפצעו ותבעו את הנהג. כך למשל, במקרה אחר שנדון, חויב רוכב לשלם 255 אלף ש"ח פיצויים לצעיר שהורכב על אופנוע. הצעיר שנסע על אופנוע אשר היה נהוג על-ידי צעיר אחר ללא כיסוי ביטוחי או רישיון נהיגה מתאים, יקבל פיצויים מקרנית בעקבות פציעתו בתאונת דרכים. רוכב האופנוע שהורשע בגין העבירות שביצע ישלם לקרנית את סכום הפיצויים.

אחת מהשאלות השכיחות שמועלות בנסיבות של תאונה ללא ביטוח חובה היא איך ייתכן כי הפיצוי מאמיר לסכומים של מאות אלפי שקלים, אף שלעתים הפגיעה אינה קשה מאוד והנפגע חזר במידה כזו או אחרת לתפקוד מלא. על מנת להבין זאת פנינו לעו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני ביטוח ונזיקין, שישרטט עבורנו את מפת הפיצויים. אם עד כה לא השתכנעתם שזו איוולת לרכוב או להרכיב ללא ביטוח חובה בתוקף, אז תקווה כי הדברים הבאים יגרמו לכם לחשוב היטב בטרם תעשו כן.

הפסדי שכר. לא רק שתשלמו לנפגע את הפסד השכר שנגרם לו במהלך ההחלמה, אלא שבמידה ובית המשפט יקבע כי נגרמה לו פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד – אתם ורק אתם תשלמו על כך. כמה? זה תלוי בין היתר בגובה השכר שלו עד למועד התאונה, לאחוזי הנכות שנקבעו ולהיבטים נוספים. בשורה התחתונה יחושב פוטנציאל ההשתכרות שנמנע מהתובע עקב מגבלותיו החדשות ומכך ייגזר הפיצוי לו זכאי התובע.

הוצאות רפואיות. כמה עולה שעת טיפול? בקלות יכולה להגיע לסכום של חמש מאות ש"ח. תכפילו למשל ב-100 ותוסיפו את עלות חוות הדעת, ביקורי המומחים ורכישת התרופות עליהן שילם התובע. וזאת כאמור רק בהתייחס לעבר. ומה עם ההוצאות הרפואיות בעתיד? ישולמו גם ישולמו. הפיצוי בגין רכיב זה יחושב על ידי בית המשפט תוך הבאה בחשבון של טיפוליו והוצאותיו העתידיים של התובע.

עזרה של בן משפחה. כאשר בן משפחה מטפל בנפגע תוך השקעת מאמצים חריגים היוצאים מגדר הרגיל, מעבר למקובל בין בני משפחה, זכאי הניזוק לפיצוי בגין אותה עזרה, אף אם אינו משלם עבורה. רכיב זה יכול להגיע למאות אלפי שקלים. וכך לדוגמה, בתיק שנדון הוחלט כי רוכבת שנפגעה בתאונה תפוצה בגין רכיב 'עזרת הזולת' ביחס לעבר וביחס לעתיד בסכום כולל של 793 אלף ש"ח.

הפסדי ממון נוספים. העיקרון המשפטי הבסיסי בדיני הנזיקין קובע כי יש להשיב את הנפגע למצבו הקודם לפני התאונה. לפיכך, כל הוצאה שכזו מוכרת, ובכלל זה – התאמת דיור, הוצאות חשמל מוגברות, הוצאות לרכישת ציוד מחשב, הוצאות כביסה מוגברות. למעשה, כל הוצאה שיוכח כי היא הכרחית לשיקום הנפגע ולהתאמת חייו למצבו הרפואי.

חסכנו מכם את הפירוט המלא של כל מרכיבי הנזק, אולם האמינו כי קיימים עוד רבים, שבסופו של דבר נערמים לכדי פיצוי שגובהו יכול למוטט כלכלית את מרביתנו. זאת כאמור בנוסף לעובדה כי מדובר על עבירת תנועה חמורה שבצידה ענישה כבדה.

אנחנו מקווים מאוד כי הדברים יחלחלו היטב ויגרמו לכם לקבל את ההחלטה הנכונה – שלעולם לא מרכיבים על דו-גלגלי ללא רישיון נהיגה מתאים וללא ביטוח חובה בתוקף, גם לא ל-10 דקות ולמעשה גם לא לשנייה. זו יכולה להתברר כהחלטה הכי גרועה שקבלתם בחייכם.

זכרו: אנחנו לא מספיק עשירים כדי לרכוב ללא ביטוח חובה בתוקף.

ישראלים רבים יוצאים לחופשות בחו"ל הכוללות רכיבה על אופנוע שכור. בין אם זה טיול בפסים האירופאים על-גבי אופנועי תיור גדולים, רכיבה בתאילנד על אופנועי שטח קטנים או קטנועים, ועד לחצות את ההימלאיה בהודו על-גבי רויאל אנפילד.

אחד הנושאים הפחות זוהרים בטיול רכיבה בחו"ל הוא נושא הביטוח. ברכיבה בחו"ל מומלץ מאוד לכסות את עצמכם בביטוח שיכסה תאונות ופגיעות, בהתאם לפרופיל של המבוטח, למדינה בה מושכר הכלי ולעוד שורה של היבטים. כך או אחרת, מדובר על תוספת של בין עשרות יורו בודדים ליום ובמקרים מסוימים אף יותר. למעשה, סוגיית הביטוח היא האלמנט המהותי ביותר בתכנון טיול בו אתם מתכוונים לשכור דו"ג בחו"ל. מה עליכם לדעת בנושא? שאלנו את רפי ממן – ראש תחום ביטוחי חיים ונסיעות לחו"ל בצבר סוכנות לביטוח – מספר שאלות בנושא.

ישנן מדינות כגון תאילנד בהן בסוכנויות רבות הצגת רישיון נהיגה מהווה המלצה בלבד. מה ההשלכות של תאונה בנסיבות בהן התברר כי לשוכר לא היה רישיון נהיגה מתאים?

גם אם בוטחתם מבעוד מועד בפוליסת נסיעות לחו"ל מטעם חברת ביטוח ישראלית והן באמצעות רכישת כיסוי בסוכנות מחברת ביטוח מקומית – הדבר הראשון שייבדק הוא האם יש לכם רישיון נהיגה בתוקף. היה ויימצא כי אין – מכלול ההוצאות שכרוכות באשפוז רפואי וכו' – ימומנו על ידכם. אל תקלו ראש. הוצאות אשפוז, גם בגין שבר קטן ביד, מגיעות בקלות לאלפי דולרים. כמו כן, בניגוד לפוליסה לכיסוי נזקי גוף בישראל (ביטוח חובה) שמעניקה כיסוי ביטוחי באופן אוטומטי למורכב, בפוליסת נסיעות לחו"ל כל אחד מהרוכבים נדרש לביטוח באופן אישי.

רכשתי פוליסת נסיעות לחו"ל, אז לשם מה עליי לרכוש גם ביטוח באמצעות הסוכנות ממנה שכרתי את הכלי?

פוליסת נסיעות לחו"ל נותנת מענה ביטוחי למקרה של תאונת דרכים שהובילה לפציעתכם ובעקבותיה נדרשתם לשלם בגין פרוצדורות רפואיות. בנוסף, לא אחת התאונה מובילה לפגיעה פיננסית ובכך למעשה נפרשת עליכם רשת ביטחון שמשפרת את ההתמודדות עם הפגיעה. לצד זאת, הפוליסה מחריגה מכלל כיסוי נזק שיגרם הן לכלי אותו שכרתם והן לצד ג' שניזוק בעקבות התאונה. זה יכול להיות רכוש שנפגע, או חמור מכך – הולך רגל שיגיש כנגדכם תביעת פיצויים שיכולה להגיע לסכומים של מאות אלפי יורו ואף יותר. לצורך כך עליכם לרכוש במקביל גם פוליסה בסוכנות האופנועים.

כלומר, פוליסת נסיעות לחו"ל נותנת לי כיסוי ביטוחי באופן אוטומטי למקרה של נזק גוף שנגרם לי במהלך רכיבה?

אין צורך לרכוש כיסוי ביטוחי מיוחד לצורך רכיבה על אופנוע, ובלבד כי מדובר על אופנוע כביש. הסיבה לכך היא כי הפוליסה מחריגה נזק שנגרם במהלך רכיבה בדרכים לא סלולות. במצב כזה – עליכם לרכוש הרחבה בפוליסה לספורט אתגרי.

הסבירו לי כי אני צריך לרכוש סעיף בשם "המשך טיפול בארץ". האם זה מהותי במקרה של השכרת אופנוע בחו"ל?

מהמהותיים ביותר. הסיכון להיפגע קיים תמיד, אולם כאשר מדובר על רכיבת דו-גלגלי, הסיכוי להיכנס אל הסטטיסטיקה גבוה במיוחד. הבעיה היא כי פוליסות נסיעות לחו"ל אינן מעניקות באופן אוטומטי כיסוי להמשך טיפול בארץ. אמנם כל מבוטח בישראל זכאי לטיפול רפואי בקופת חולים, אך לרוב רק במסגרת חוק בריאות ממלכתי שחל על המטופלים בארץ גם אם נפגעו בחו"ל. הרחבת הפוליסה תעניק לכם כיסויים רחבים בהרבה.

ומה לגבי הרחבה לתאונות אישיות? מדוע זה נחוץ (מלבד להעשיר את קופת חברת הביטוח)?

ישנן פוליסות שבמקרה של מוות או אובדן איברים שנגרם בעקבות אירוע תאונתי, הן אינן מעניקות כיסוי מעבר לזה שניתן עבור ההוצאות הרפואיות. היות והסבירות לפגיעה חמורה באיברי הגוף גבוהה, מוטב להרחיב את הפוליסה.

אילו כיסויים כולל ביטוח האופנוע השכור?

ישנם כמובן הבדלים בין החברות השונות וכמובן בין היעדים אליהם טסים. אך ככלל, ניתן לומר כי התוכניות הסטנדרטיות כוללות ביטוח גניבה, ביטוח נזק לכלי עד לגובה ההשתתפות העצמית, וביטוח צד ג' (גרימת נזק גוף ולרכוש של מישהו אחר). תשומת הלב כי ישנן חברות השכרה שמחריגות כיסוי ביטוחי במקרה של מעבר ממדינה למדינה. חשוב מאוד לוודא האם הפוליסה מתירה לחצות עם האופנוע את הגבול למדינה אחרת. במקרים רבים תידרשו לשלם על כך תוספת תשלום.

בפוליסה נקבו בסכום השתתפות עצמית של 1,000 יורו. האם זה סביר?

גובה ההשתתפות העצמית יכול להגיע גם לסכום של 2,000 דולר או יורו ואף יותר, אולם שימו לב כי רבות מהחברות יגבו את הסכום גם אם התאונה נגרמה בשל רשלנות של גורם אחר. ישנן חברות שמאפשרות רכישת סעיף ביטול השתתפות עצמית על פיו היה ונגרם נזק שגובהו עובר סף מסוים שנקבע מראש – לא תדרשו לשלם כלל. כך או אחרת, עליכם להכין מבעוד מועד תקרת אשראי שלוקחת בחשבון סכום של שנע בין 1,000 ל-3,000 יורו / דולר כפיקדון עד להשבת הכלי במצבו כפי שנמסר לכם בעת ההשכרה.

ומה בנוגע לשירותי גרירה?

כמובן שעליכם לוודא שהפוליסה כוללת שירותי גרירה, היות ורבות מציעות כיסוי זה בתוספת תשלום. לא כיף לגלות באמצע האלפים כי גרירת האופנוע כרוכה בתשלום שעלול להגיע גם למאות יורו. בנוסף, אל תעזבו את סוכנות ההשכרה מבלי שבדקתם את הכלי מלפניו, מצדדיו, לרבות סימון של כל השריטות, קטנות ככל שיהיו תוך ציון הדבר במסגרת טופסי ההשכרה. מוטב גם לצלם באופן עצמאי את הכלי למקרה של חילוקי דעות עם החברה. כמו כן, עם השבת הכלי בתום תקופת ההשכרה יש להקפיד כי המשכיר מאשר בכתב כי האופנוע חזר במצב תקין וללא כל פגיעה.

טיול מהנה ורכיבה בטוחה.

כתב: עו"ד אסף ורשה

הסיפור מתחיל כמו בכל 'על האש' – החבר'ה נפגשים, ואז מתברר שמישהו שכח להביא פיתות. הבחור במקרה הזה התנדב לקפוץ למאפייה הקרובה, והציע לידידה עימה הגיע לאירוע להתלוות אליו. תוך שניות האופנוע מונע והם מתחילים להתגלגל לעבר היציאה של פארק פרס בחולון. אלא שפרט קטן הוא שכח לספר לה: שאין לו כלל רישיון נהיגה תקף. רצה הגורל וכעבור זמן קצר הוא מאבד שליטה, מחליק ומתעופף מהכלי, והיא אחריו – מוטלת ארצה ונפצעת.

הידידות החזקה בין השניים התחלפה מהר מאוד ביריבות. כל רגעי הקסם שצברו במהלך השנתיים בהם הכירו תוך כדי עבודה משותפת בקניון – נעלמו, ובמקומם הגיעה יריבות משפטית. היות ותנאי מקדים לכיסוי ביטוחי הוא רישיון נהיגה בתוקף, היא הגישה תביעה לקרנית – הקרן שמפצה ניזוקים בנסיבות כאלו. הידידה טענה כי לא היה לה קצה של מושג כי אין לו רישיון נהיגה תקף ולפיכך על קרנית לפצות אותה בגין פציעתה.

קרנית, מנגד, התנגדה לטענתה והבהירה בין היתר בכתב ההגנה כי היה ובית המשפט יחייבה לשלם לה פיצויים היא תנקוט במהלך של הגשת תביעה כנגדו בגין כל הסכומים שזו תשלם לה.

ומה טען הרוכב? האשמה לתאונה מוטלת כלל על המורכבת; "התובעת זזה והשתוללה על האופנוע בזמן הנסיעה וגרמה לכך שהאופנוע איבד איזון והחליק", הוא הצהיר. בנוסף הוא מעיד כי מטרת ההרכבה כלל לא היתה לצורך הבאת פיתות אלא לשעשוע וקונדס. האם זה משנה? לכאורה, כך לא מתקיים כלל יסוד בחוק הפיצויים על פיו הכיסוי יינתן אך ורק אם הרכיבה היתה למטרות תחבורה. על פניו, שעשוע וקונדס אינם עונים להגדרה זו. אולם במבחן התוצאה זה לא שינה את החלטת בית המשפט. השופט הבהיר כי "בין אם מטרת הנסיעה הייתה רכישת פיתות ובין אם לצורך 'סיבוב' בלבד – בשניהם כרוך הדבר בשימוש בתכונות התחבורתיות של האופנוע".

אבל כיצד הגיע האופנוע לידיו של הבחור ולמי הוא שייך? הכירו את ב', עוד כוכב, בעליו של הכלי וחברו של הרוכב שהגיע גם הוא לחגיגת הבשרים בפארק. לטענתו, בזמן שהוא רב בטלפון עם חברתו לשעבר, לפתע שמע  את רעש המנוע, התחיל ללכת לכיוון בו החנה אותו, אך זה היה מאוחר מדי –  נאמר לו שהתאונה כבר התרחשה. וגם במקרה של השניים, החברות האמיצה התחלפה חיש מהר בעוינות והחלפת מכתבים בין עורכי הדין; הרוכב התעקש כי זה התיר לו לרכוב, כאשר מנגד בעליו מתעקש כי השימוש בכלי נעשה ללא רשות. אלא שבית המשפט לא התרשם מהגרסה שבעלי הכלי מסר. השופט כתב בפסק הדין כי עדותו לא אמינה והתגלו בה סתירות: "הוא יאמר כל שיידרש ממנו כדי להיחלץ מהטענות המופנות כלפיו". למזלו, ועל אף הסתייגותו של בית המשפט מגרסתו, סירב השופט לקבל את טענת קרנית וחסם בפניה את האפשרות לתבוע ממנו פיצוי.

אולם בכך לא תמה הסאגה: הרוכב טען בנוסף כי הוא נמצא באי-כשירות דיונית מחמת מצבו הנפשי, וכי קיימת המלצה לאשפז אותו בבית חולים לחולי נפש. האם זהו 'אס' שנשלף במטרה להתחמק מאימת הדין? מה שברור הוא שהשופט דווקא התרשם מבהירות המחשבה של הבחור.

סוף הסיפור שלנו מגיע בצורת החלטה בה קרנית תשלם לתובעת 83,250 שקלים (בתוספת 13% פלוס מע"מ שכר טרחה לעו"ד, וכן אגרת בית משפט) תוך 30 יום, ואילו הרוכב ישיב לקרנית את מלוא הסכום תוך 60 יום.

אז מה אנו למדים מהסיפור שלפנינו? שקבלת החלטה לרכוב ללא רישיון וללא ביטוח חובה עלולה להתברר כטעות גורלית, אולם להוסיף לכך גם הרכבה – זה כבר בגדר איוולת בל תתואר. למזלו של הבחור, הבחורה נפצעה באורח קל עם שברים מועטים ברגלה. מה היה קורה עם חלילה הייתה נפצעת באורח קשה ומאבדת את כושר עבודתה? אל תעשו את הטעות הזו, לבל תמצאו את עצמכם משעבדים את חייכם לטובת תשלום פיצויים. לא מדובר על איום בעלמה – קרו מקרים, ולא אחדים.

הכותב הוא מומחה בדיני ביטוח ונזיקין, יו"ר ועדת רכוש ושיבוב בלשכת עורכי הדין.

החל מ-1.1.19 – תעריפי ביטוח החובה לאופנועים ולקטנועים יעלו. הסיבה: ההנחה שניתנה לביטוח החובה ב-3 שנים האחרונות בגלל עודפי גבייה ל'קרנית' הסתיימה, וכעת חוזרים לתעריפים המקוריים.

בשנת 2015 התגלה עודף גבייה של כמיליארד וחצי ש"ח לקרנית – קרן הפיצויים הממשלתית שמפצה נפגעי תאונות דרכים שאינם מכוסים בביטוח חובה. אחוז אחד מתשלום ביטוח החובה של כלל הנהגים עובר לקרנית, ועם הזמן הצטבר בקרן סכום שמאפשר הורדה משמעותית במחירי ביטוח החובה. כתוצאה מעודף הגבייה, הוחלט על הנחה בתעריפי ביטוח החובה ל-3 שנים, והנחה זו יושמה בשנים 2016, 2017 ו-2018.

כעת, עם סיום תקופת ההנחה בת 3 השנים, תעריפי ביטוח החובה חוזרים לערכים הגבוהים הרגילים. רוכבים רבים מדווחים על תעריפים הגבוהים בכ-300, 400 ו-500 ש"ח ביחס לשנה שעברה לביטוח חובה שנתי ללא השתתפות עצמית שמתחיל ב-1.1.19.

בבדיקה שערכנו במחשבון ביטוח החובה באתר משרד האוצר גילינו עלייה של מאות שקלים בין פוליסת ביטוח חובה שנתית שמתחילה ב-1.12.18 לבין אותה הפוליסה שמתחילה ב-1.1.19. כך למשל, רוכב בן 40 עם ותק של 20 שנה, בלי תאונות ושלילות רישיון, על אופנוע 500 סמ"ק עם הספק של 45 כ"ס הכולל מערכת ABS, שילם ב-2018 תעריף של 4,470 ש"ח ללא השתתפות עצמית ו-3,129 ש"ח עם השתתפות עצמית. בשנת 2019 אותו הרוכב עם אותם המאפיינים ישלם 4,786  ו-3,351 ש"ח – עלייה של 316 ש"ח לתעריף המלא ללא השתתפות עצמית.

יחד עם זאת, ייתכן שבחודשים הקרובים תהיה דווקא ירידה בתעריפי ביטוח החובה לאופנועים וקטנועים. חוק ביטוח החובה שעבר בכנסת לפני כחצי שנה ואשר מונע את עליית תעריפי ביטוח החובה שאמורה הייתה לקרות בשל ועדת וינוגרד, קובע כי מרכיב ההעמסה בביטוח החובה של מכוניות פרטיות יעמוד עד עד 8.5% במקום 6.5% בעבר. המרכיב המדויק נקבע על-ידי משרד האוצר, והנתונים לא שקופים לציבור ומורכבים מעשרות משתנים. בנוסף, המרכיב נקבע רטרואקטיבית, כלומר רק אחרי שנקבעים התעריפים, וזאת על-מנת להגיע לתעריף רצוי.

אם בפיקוח על ההון ועל הביטוח יחליטו להחיל את כל 8.5 האחוזים, ייתכן מאוד שכאמור תהיה ירידה בתעריפי ביטוח החובה לאופנועים וקטנועים, אולם את זה נוכל לדעת רק בעוד מספר חודשים.

בינתיים אופנועים וקטנועים משלמים תעריפי ביטוח חובה גבוהים. מאוד גבוהים.

כתב: עו"ד אסף ורשה

עלות מחירי פוליסת החובה לדו גלגלי בישראל היא מהגבוהות בעולם, עובדה אשר מאלצת רבים מהרוכבים לוותר על מטריית ההגנה הביטוחית ולרכב ללא ביטוח. למעשה, על פי הערכות אגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, למעלה מ 40% מרוכבי האופנועים והקטנועים רוכבים ללא הגנה ביטוחית. אלא שלרשות חלק מהנפגעים קיים חוק שמאפשר להם לקבל פיצוי, גם ללא ביטוח חובה. באילו נסיבות ניתן לקבל אותו? במה הדבר כרוך והאם ניתן לוותר על פוליסת החובה? עורך הדין אסף ורשה עונה על כמה שאלות חשובות.

כיצד ייתכן כי ניתן לקבל פיצוי ללא שנרכש ביטוח חובה?

הזכות לקבל פיצוי אינה נובעת מקיומו של הביטוח, אלא מהעובדה כי התאונה התרחשה בנסיבות בהן צד ג' התרשל והפר את חובת הזהירות שלו. הזכות קמה לנפגע מכוח פקודת הנזיקין שקובעת כי במקרה בו ניתן וצריך היה לצפות כי פעולה או הימנעות ממנה תגרום לנזק, אך הגורם הפוגע לא פעל כנדרש, עומדת לרשות הנפגע הזכות לקבל פיצוי עבור נזקיו.

כלומר, בכל תאונה ולא משנה נסיבותיה, ניתן לקבל פיצוי גם אם לא רכשתי ביטוח חובה?

לא. בית המשפט יכול לחייב לשלם פיצוי רק בנסיבות בהן צד ג' הפר את חובת הזהירות שלו וגרם לתאונה ברשלנותו. כלומר, תאונה שמוגדרת כנזק עצמי ללא מעורבות של גורם נוסף, לא תאפשר לנפגע לקבל פיצוי עבור נזקיו הפיזיים, ככל שלא רכש ביטוח חובה.

מה הנפגע צריך להוכיח על מנת שבית המשפט יפסוק לו פיצויים?

הדרך לקבלת פיצוי עוברת כאמור בהרמת נטל ההוכחה מצד הנפגע כי התאונה נגרמה כתוצאה מהתרשלות של הפוגע. בניגוד לתנאי פוליסת החובה, על-פיהם אין רלוונטיות לסוגייה זו וניתן לקבל פיצוי גם אם הנפגע הוא שגרם לתאונה, כאשר מדובר על תביעת נזיקין יש צורך להוכיח כי התאונה אירעה בשל אשמתו של אחר. לחובה זו יש משמעות בלתי מבוטלת שבאה לידי ביטוי במספר אופנים. ראשית, עליו יהיה להוכיח התרשלות מצד הפוגע, וזו לעיתים משימה מורכבת. בנוסף, היות ולכל המשתמשים בדרך יש חובה להתנהג על פי מכלול החוקים והתקנות, בית המשפט יבחן את מידת הסטייה של כל צד מהוראות החוק ובהתאם לכך יקבע את חלוקת האחריות ביניהם ואת הפיצוי שיינתן, אם בכלל. כך למשל, אם מדובר על תאונה שנגרמה בצומת ונקבע כי הנפגע נושא ב-20% של רשלנות תורמת להיווצרותה, בית המשפט יקזז את הפיצוי שמגיע לו בהתאם לכך.

אז מדוע יש צורך ברכישת ביטוח חובה אם ניתן לקבל פיצוי גם בהיעדרו?

שיעור ניכר מהתאונות מוגדרות כנזק עצמי, בהן לנפגע אין כתובת אליה הוא יוכל להפנות את האשמה, אלא לעצמו בלבד. כמו כן, ועל אף שנסיבות התאונה מצביעות על רשלנות מצד גורם אחר, בית המשפט אינו מחויב לפסוק פיצויים לנפגע והדבר תלוי במידה רבה בתפיסת העולם של השופט. בנוסף, הליך הוכחת הרשלנות יכול להימשך זמן רב, ובינתיים הנפגע עלול להישאר ללא כל מקור הכנסה.

התאונה ארעה בשל החלקה שנגרמה בשל בור או מפגע אחר שהיה בכביש. כנגד מי אני מגיש תביעה?

במקרה כזה ניתן להטיל את האחריות על הרשות המקומית, אולם יש לזכור כי לא כל בור מהווה עדות להתרשלות מצד הרשות. בית המשפט קבע לא אחת כי שטחיה אינם בגדר שטח סטרילי, ועל מנת לייחס לה רשלנות יש להוכיח כי זו סטתה באופן ניכר מחובת האחריות שלה לטפל במפגעים שנמצאים בתחום אחריותה.

האם קיימת הגבלה על שיעור הפיצויים שניתן לקבל במקרה בו לא היה ביטוח חובה?

באופן פרדוקסלי, ניתן לקבל פיצוי גבוה יותר בתביעה שמוגשת מכוח פקודת הנזיקין מאשר במסלול של ביטוח החובה. חוק הפלת"ד (ר"ת פיצוי לנפגעי תאונות דרכים – החוק שמכוחו מפצים את הנפגע בתביעה לפוליסת החובה) מציב מגבלות של 'רף עליון' בראשי הנזק לפיהם נפסקים. על פי החוק, מי שניזוק בתאונת דרכים יהיה זכאי בגין הפסדי ההשתכרות לפיצוי אשר בבסיסו לא יילקח בחשבון סך של למעלה משילוש השכר הממוצע במשק. כמו כן, הפיצויים בגין 'כאב וסבל' מוגבלים לנוסחה המשקללת את ימי האשפוז של הניזוק יחד עם שיעור הנכות במכפלת סכום תקרה הקבוע בחוק.

כלומר המחוקק נותן פרס למי שלא רכש ביטוח חובה?

לכאורה מדובר במצב בלתי סביר בו יוצא החוטא נשכר. אמנם סכומי הפיצוי עשויים להיות גבוהים יותר, אך הנפגע מאבד את היתרון המובנה והמובהק שטמון בהליך של תביעה לפוליסת החובה – היכולת לקבל פיצוי בלי להידרש להוכיח כי הפוגע התרשל ולקבל פיצוי מופחת, אם בכלל, בהתאם לחלוקת האחריות.

משמעות הדבר היא כי אני יכול לבחור באיזה מסלול להגיש תביעה: לפי פקודת הנזיקין או מכוח פוליסת החובה?

לא. סעיף 8 לחוק קובע שמי שיש לו עילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו יכול לתבוע את נזקיו על פי חוק אחר. כלומר, היה ונפגע בתאונת דרכים נפגע כתוצאה מרשלנות של צד ג', הוא אינו יכול לבחור לתבוע את צד ג' ולא את ביטוח החובה שלו.

ככל שמדובר על נזק עצמי ולא היה ברשותי ביטוח חובה, האם אין כל גורם אחר ממנו ניתן לקבל פיצוי  ?

אם יש לנפגע ביטוחים אישיים שרכש לעצמו, הוא יוכל לתובע תגמולים מהביטוחים האישיים שרכש או נרכשו על ידי מעבידו. למשל ביטוח מנהלים, ביטוח חיים, אובדן כושר עבודה וביטוח תאונות אישיות.

כך או כך, אנחנו חוזרים וממליצים, כמו תמיד, לרכוב על דו-גלגלי רק עם ביטוח חובה בתוקף! זכרו שאנחנו לא עשירים מספיק כדי לרכוב ללא ביטוח חובה!

עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.

כתב: עו"ד אסף ורשה

חלק בלתי מבוטל מהתאונות שמתרחשות על דו-גלגלי מכונות 'תאונות עצמיות', בהן הרוכב לרוב החליק, ללא מעורבות של כלי רכב נוסף. במקרים רבים, לאחר האירוע הוא קם על רגליו, אומד את הנזקים שנגרמו לו ולכלי, ומשנוכח להבין כי לא ניכרת פציעה חמורה הוא ממשיך בדרכו או מזמין גרר.

הבעיה מתחילה כעבור מספר שעות. הכאב אותו חש הרוכב לאחר התאונה הולך ומתגבר, ורק אז הוא פונה לקבלת טיפול רפואי. אלא שמבחינת חברת הביטוח, היות ושום גורם אובייקטיבי לא הושיט לו סיוע בזמן אמת, נדרשת הוכחה נוספת כי מדובר בתביעת אמת. כלומר, אין ספק כי לכלי נגרם נזק, אולם לשיטתן, מי ערב לכך כי האירוע שהוביל לכך זו התאונה הנטענת? הנחת היסוד שלהן היא כי ייתכן שמדובר בתרמית  – הכלי ניזוק במכוון או במסגרת אירוע אחר, ומכאן גם שהפציעה המדווחת – מקורה לא בתאונה המדוברת.

מה הביא את חברות הביטוח לפתח עמדה חשדנית? אפשר להתווכח על זה, אולם מבחינתן יש נתון אחד מהדהד: על-פי נתוני איגוד חברות הביטוח, בין 10% ל-15% מהתביעות המוגשות לחברות הביטוח הן תביעות כוזבות. או במילים אחרות – היות ומדי שנה מוגשות 380,000 תביעות ובכללן גם תביעות בגין נזקי גוף, גם אם מחשבים את הסטטיסטיקה על פי הרף התחתון של ההערכות, המספרים גבוהים: 38,000 מקרי הונאת ביטוח.

אז מה עושים? צריך להרים את נטל ההוכחה, כלומר לשכנע את חברת הביטוח כי התאונה אכן קרתה בנסיבות המדווחות ולסגור כל פרצה שתאפשר לה לדחות את התביעה בטענה למרמה. לפיכך, מספר כללי ברזל להתנהלות נכונה:

• ראשית, גם אם הפציעה קלה ביותר ועל פניו אין צורך להזמין את מד"א, עדיין, מומלץ כן להתקשר למוקד. אפילו רק לצורך הדיווח והקלטת השיחה. בשיחה עם המוקדן תתקבל ההחלטה האם לשלוח ניידת למקום. היה ולא הוזמנה ניידת, גשו בהקדם לבית החולים. לא כעבור יום, אלא מיד. המציאות מלמדת כי בית המשפט מתייחס לפינוי מיידי כאינדיקציה משמעותית למידת המהימנות, גם אם מתגלה סתירה בעדות התובע. וכך למשל,  בתביעה שהוגשה לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב באמצעות הח"מ, הכחישה הנתבעת, חברת הביטוח, נסיבות תאונה שמתאר התובע, בשל סתירה שהתגלעו. למרות זאת פסק בית המשפט כי פניית התובע מיד לאחר התאונה לבית-חולים מחזקת את גרסתו, ולכן נמצא זכאי לפיצויים.
• במידה ואופיה של הפציעה מאפשר, יש לצלם הכל, את האיבר שנפגע בתאונה, את הכלי שניזוק, את סביבת התאונה, את העדים. הכל. וכמובן לקחת את פרטי העדים. בכל מקרה יש לפנות למשטרה בבקשה כי יונפק אישור משטרה, זאת בכפוף להצגת תעודת זהות, תעודת ביטוח חובה ותיעוד רפואי, ככל שיבקשו.
• במקביל, אם לא חלף במקום התאונה רכב שצפה בהתרחשותה ועצר להושטת סיוע, עצרו ביוזמתכם את הרכב שמגיע ובקשו ממנו מים או סיוע כלשהוא. בהזדמנות זו, גם בקשו את פרטיו. המשקל שניתן לעדות של נהג אקראי גבוה יחסית ויבסס את הטענה כי התאונה התרחשה בנסיבות הנטענות.
• בנוסף, חשוב מאוד לוודא כי באסמכתאות הרפואיות של בית החולים נכתב כי מדובר על תאונת דרכים. ודאו כי נכלל בהן פירוט שכולל את נסיבות התאונה, לרבות מכלול התלונות והמגבלות מהם אתם סובלים. בנוסף, לאחר השחרור דאגו לפנות לרופאים בקהילה באופן עקבי על מנת ליצור רצף טיפולי, וכן דאגו שבכל סיכום טיפול ייכתב הקשר הסיבתי בין התלונות והתאונה.
• עד לפני מספר שנים, הצגת אסמכתא כי הכלי נגרר ממקום התאונה היוותה ראיה כבדת משקל, אולם בחלוף הזמן הבינו חברות הביטוח כי רבים גוררים את הכלי כשהוא עם נזק למקום התאונה, ולאחר מכן מזמינים גרר פעם נוספת לצורך גרירתו למוסך. משמעות הדבר היא כי הרוכב יתקשה לבסס את טענתו לגבי מהימנות הדיווח רק באמצעות הצגה של חשבונית גרירה. כמו כן, בכבישים רבים קיימות מצלמות שהוצבו על-ידי הרשות המקומית או על-ידי משטרת ישראל, זאת לצורך בקרת תנועה. ניתן לפנות לאותם גורמים בבקשה לקבל את הקובץ הרלוונטי בהתאם לתאריך ולשעה.
• בלא מעט מקרים, הכלי שהיה מעורב בתאונה עצמית אינו מבוטח בביטוח מקיף, ועל כן במקרים של נזק קל, שלא גרם לפציעות גוף חמורות, מעוניינים המבוטחים להוזיל ככל שניתן את עלויות התיקון, גם באמצעות ויתור על קבלת חשבונית מס. אלא שהבעיה היא כי מבחינת חברת הביטוח אם אין חשבונית – משמע הכלי לא תוקן והספק לגבי התרחשותה מתעורר. לפיכך, דרשו לקבל חשבונית מס עם פירוט התיקונים והעבודות שבוצעו.
• לא אחת נוטים נפגעי תאונות דרכים הנמהרים לצרוך טיפול רפואי רב מדי, שאינו מתאים לאופי פגיעתם ואינו מתקבל על הדעת. חברות הביטוח נאחזות בלשון החוק, שקובעת כי על המבוטח קיימת החובה להקטין את עלות הטיפולים בו, וכך, במקרים רבים, המבוטח אינו זוכה לקבל את מלוא ההחזר עבור הטיפולים שעבר. אין להקל ראש בכך, שכן המציאות מלמדת כי טיפולים רפואיים יכולים להאמיר לסכומים של עשרות אלפי שקלים. לפיכך, מוצע בשלב הראשון לפעול לקבלת טיפולים רפואיים במסגרת קופות החולים בהתאם לחוק בריאות ממלכתי. אין צורך לפנות לרופאים פרטיים במקום שהשירותים יכולים להינתן על-ידי קופת החולים, באופן סביר נפגע שלא עבר את הפרוצדורה המתבקשת ופנה באופן עצמאי לטיפול על-ידי רופא פרטי, יכול לדרוש מהרופא הפרטי כי יכתוב התייחסות שכוללת מענה לשאלה מדוע הטיפול שהוענק באמצעותו לנפגע עדיף על זה שהיה מקבל דרך קופת החולים.

רכבו בזהירות תמיד, הימנעו מתאונות, גם עצמיות, אך במידה ומתרחשת תאונה עצמית – אספו את כל העדויות על עצם קיומה על-מנת שלא תידחו על-ידי חברת הביטוח בתואנה של הונאת ביטוח.

עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.

כעת זה רשמי: חוק ביטוח החובה של ח"כ מיקי זוהר עבר אתמול בכנסת בקריאה שנייה ושלישית והלכה למעשה נכנס לתוקף. החוק מונע את עליית מחירי ביטוח החובה לדו-גלגלי, שהייתה אמורה להתבצע כתוצאה מדו"ח ועדת וינוגרד.

הצעת החוק האמורה עברה לפני שלושה שבועות בקריאה ראשונה בוועדת השרים ואושרה לפני שבועיים בוועדת הרפורמות. אתמול, כאמור, היא עברה בכנסת בקריאה שנייה שלישית. לפי הצעת החוק, מרכיב ההעמסה (ההשתתפות של ביטוחי הרכב הפרטיים בביטוחי החובה של הדו-גלגלי, שמבוטחים כולם בפול) יעלה מרף מקסימלי של 6.5% כיום ל-8.5% בשנתיים הקרובות ולאחר מכן יתייצב על 8%. זאת למרות שהצעת החוק המקורית דיברה על 11%, אולם ככל הנראה נתון זה עלה לצורכי משא ומתן בלבד.

הצעת החוק נולדה בעקבות דו"ח ועדת וינוגרד, שקבעה שיש להעלות את תעריפי ביטוח החובה לדו-גלגלי בכ-20%, וזאת בשל שינויים בריבית ההיוון. משרד האוצר התנגד להעלאה, ובין היתר לפני שנה בדיוק ניסה לשנות את החציה (יחס חלוקת הנטל בתאונה שבין רכב פרטי לבין דו-גלגלי) ל-95%-5% במקום ה-75%-25% הנהוג כיום, אולם הצעה זו נפלה בשל התנגדות.

המשמעות היא אחת: מחירי ביטוח החובה לאופנועים יישארו זהים או דומים מאוד לאלו הנוכחיים, שכן תוספת מרכיב ההעמסה תקזז את העלייה הצפויה בשל שינוי ריבית ההיוון.

בקרוב תוקם ועדה משותפת למשרד האוצר וועדת הכלכלה, שתדון במתווה חדש לביטוחי חובה לדו-גלגלי, שבמסגרתו תעריפי הביטוח ירדו, אולם גם הפיצוי במקרה תאונה יהיה מופחת. זאת כדי לאפשר ליותר רוכבים לרכוש ביטוח חובה. ביטוח חובה כזה יחריג את רוכבי הדו-גלגלי משאר רוכשי ביטוח החובה. הוא צפוי להיות זול יותר מביטוח חובה עם השתתפות עצמית הקיים כיום, אולם כאמור, גם הפיצוי במקרה פגיעה יהיה נמוך משמעותית.

נזכיר כי דו"ח מבקר המדינה קבע שכ-49% מרוכבי הדו-גלגלי אינם מבוטחים בביטוח חובה כלל – נתון בלתי מתקבל על הדעת, שנובע בעיקר בשל תעריפי ביטוח החובה לדו-גלגלי הגבוהים מאוד.

מצד אחר החוק שעבר אתמול משמח, שכן הוא מונע את העלייה בשיעור של כ-20% שהייתה צפויה להתרחש, ושעתירה בעניינה עמדה בבג"צ שהגישו חברות הביטוח. מצד שני, במידה מסוימת זוהי אכזבה, שכן טרם דו"ח ועדת וינוגרד דובר על הורדת תעריפים לביטוחי החובה לדו-גלגלי. כך או כך, בשנים הקרובות לא צפויים שינויים דרמטיים בתעריפי ביטוח החובה לדו-גלגלי, כלומר רוכבי הדו-גלגלי ימשיכו לשלם סכומים גבוהים מאוד.

 

רוצים להבין את הסיפור של ביטוחי החובה לדו-גלגלים? רוצים לדעת מהו 'הפול' ולמה תעריפי ביטוח החובה שרוכבי הדו-גלגלי משלמים כה גבוהים? קחו אנלוגיה פשוטה:

תארו לעצמכם תסריט דימיוני שבו המדינה מחליטה לתת לחברת כבלים כלשהי זיכיון להתקין כבלים בכל הארץ, ומרשה לחברה הזו לגבות כסף מהמנויים. התנאי – החברה חייבת להתקין את הכבלים בכל הארץ, לא רק בערים הגדולות אלא גם בכל חור ופינה נידחת במדינה. בנוסף, המדינה מחייבת את כל מי שמחזיק טלוויזיה בבית לרכוש גם מנוי כבלים. בחוק. חובה.

אז על ההתקנות בבניין מגורים בחולון חברת הכבלים עושה רווח עצום, אבל כשהיא צריכה להתקין כבלים באיזו חווה מבודדת באמצע הנגב – החברה מפסידה כספים. יחד עם זאת ובחשבון הכללי – חברת הכבלים מרוויחה בגדול, כמיליארד ש"ח בשנה.

באה חברת הכבלים ואומרת שזה לא מתאים לה. יש לנו כאן מגזר שלם שאנחנו מפסידים עליו כסף. זה לא נראה טוב בקובץ האקסל כל השורות האדומות האלה. לא טוב לנו. נוציא את המגזר הבעייתי מהמשוואה, ונכניס אותו לחברת בת, שגם היא תמכור מנויים לכבלים, אבל רק לאותם ישובים ובתים נידחים. להזכירכם, התקנת הכבלים לאותם חורים נידחים עולה אלפי שקלים יותר בשנה מאשר העלות לבניין דירות בחולון.

מכיוון שחברת הבת הזו משרתת אך ורק מנויים בחורים נידחים (כי רק אלה המנויים שמקבלים ממנה שירות), היא מייצרת רק הפסדים, שהרי היא לא מסוגלת לתמחר את העלות של מנוי כבלים לפי העלות האמיתית שלו – אלפי שקלים בשנה יותר מאשר מה שמשלם מנוי בבניין דירות בחולון. היא הייתה רוצה לגבות יותר, אבל למזלנו הרגולטור (המדינה, משרד האוצר) שם להם תקרה עליונה: אתם רשאים לגבות דמי מנוי, אבל זה המחיר המקסימלי שאתם רשאים לגבות (להזכירכם, אלמלא התקרה הזו, חברת הבת של הכבלים הייתה גובה אלפי שקלים יותר ממה שהיא גובה בפועל, וזה כדי לכסות את ההפסדים שלה שמובנים בצורה שהיא עובדת).

יחד עם זאת, למרות ההפרדה המלאכותית, גם חברת הכבלים הראשית וגם חברת הבת – שתיהן יחד מופעלות על ידי אותו הגורם. באחת מהחברות הם מרוויחים מיליארד ש"ח בשנה, ובשנייה הם מפסידים 200-300 מיליון ש"ח בשנה. אילו היו מאחדים את הפעילות – הם היו עדיין מרוויחים מאות מיליוני ש"ח בשנה.

אז חברת הבת שגובה אלפי שקלים בשנה מכל מנוי, הרבה יותר מאשר חברת הכבלים הרגילה (על אותו שירות בדיוק, אין הבדל בשום צורה ביניהם), מבקשת להקטין או לבטל את ההפסדים שלה. לכן היא פונה ומבקשת מהרגולטור לגבות יותר כדי לכסות את ההפסדים שלה. מנויי הכבלים של חברת הבת שגרים בחורים הנידחים צועקים חמס, שוד וגזל, ויוצאים להפגנות ולחסימות כבישים. אבל תושבי שאר המדינה מסתכלים על המפגינים וחושבים לעצמם: אלה חוליגנים, אלה מתנהגים לא יפה, הם גם כל כך מטונפים ולא מתקלחים ומסריחים מזיעה! מגיע להם, שידפקו אותם! שאר התושבים לא חושבים על היתרון של לגור בישובים נידחים. הם רואים לנגד עיניהם רק את שינקין ודיזנגוף ואת הנוחות של גוש דן ושאר הערים הגדולות. הם לא מבינים שאלמלא היו גם כאלה שבוחרים לגור בישובי ספר – אז כל אוכלוסיית כל המדינה הייתה מצטופפת בכמה ק"מ רבועים ואף אחד לא היה יכול לזוז מטר. הם לא מבינים שיש תושבים שדווקא מעדיפים את הרוח בשיער ואת השמש על העור שלהם, ושיש כאלה שאפילו עושים את זה מסיבות אידאולוגיות, לא רק מסיבות אגואיסטיות. אגב, בחשיבה ציונית דמוגרפית, למדינה דווקא צריכה להיות סיבה לעודד אנשים לעבור לגור בישובי הספר הנידחים, אבל המדינה חוששת להצהיר על כך כעמדה רשמית ולכן היא נמנעת מלעשות את זה.

מפה לשם, מוצאים דרכים יצירתיות כדי לאזן את העלייה הפוטנציאלית במחיר המנוי למנויי חברת הבת, והם עושים את זה בכמה מנגנונים:

למשל, כל מנוי של החברה הרגילה יוסיף 10 ש"ח לדמי המנוי שלו, ומכיוון שיש הרבה מאוד מנויים בחברה הרגילה לעומת הרבה פחות מנויים בחברת הבת ההפסדית, אותם 10 ש"ח של כל מנוי מצטברים להרבה מאוד כסף שלמעשה עובר לקופת חברת הבת ומקטין את ההפסדים שלה. למעשה, לו היו מגדילים את אותו 'סבסוד' או 'העמסה' בעוד 10 ש"ח לחודש, אז המחירים שמשלמים המנויים בחברת הבת היו ממש משתווים לאלה של מנויי חברת האם. אבל הרגולטור חושש להעלות את אותו סבסוד כיוון שהוא מעריך שציבור המנויים הגדול יתנגד לזה (ויש גם סיבות אחרות).

ויש עוד מנגנון, כמו למשל מצב שבו אם שני אנשים נפגשים, ואחד מהם מנוי כבלים שגר בבניין בחולון ואחד שגר בחווה בנגב – אז בכל מפגש כזה, לא משנה מי מארח את מי, זה שגר בחולון נותן (דרך חברת הכבלים) סכום מסוים לזה שגר בנגב. זה עוזר להקטין את דמי המנוי של מי שגר בנגב. קוראים לזה 'חציה', מלשון חציית דמי המנוי.

עדיין מחירי המנויים לאלה שגרים בחורים נידחים נותרו גבוהים, ותמיד יש רצון של חברת הבת להגדיל עוד ועוד את דמי המנוי (כאמור, היא לא יכולה לעשות זאת כי הרגולטור הציב לה תקרה עליונה). אז היא מפעילה לוביסטים שמנסים לשכנע את הרגולטור לעשות את זה. גם מהצד השני, לתושבי הישובים הנידחים יש רצון שהמחירים ירדו או לפחות לא יעלו, אז הם פועלים בערוצים שלהם. אבל הם קטנים, וחברת הכבלים גדולה, ומעורבים פה הרבה מאוד שקלים, אז קשה מאוד להתמודד איתם.

אחרי אי-אילו קונפליקטים, אחד הפתרונות שמצאו היה לאפשר חבילת מנויים נוספת. מופחתת. אתה משלם קצת פחות, אבל מקבל חבילת ערוצים מופחתת. זה לא מפריע ביום-יום, אבל כשיש מונדיאל – אתה לא רואה ספורט. את החבילה הזו מציעים אך ורק למי שגר בחורים נידחים, והמחיר מפתה רבים מהם לעבור לחבילה המוזלת. אבל אבוי, פעם בכמה שנים יש מונדיאל, ואז הם מגלים שהם בבעיה. יתרה מזאת, חבריהם ושכניהם צועקים עליהם ומשכנעים אותם שזו לא חבילה טובה, היא דפוקה, ושלא יקנו אותה.

כמובן שיש גם תסריטים בהם מי שרוכש מנוי כבלים קצת 'נדפק'. לדוגמה, אדם שיש לו בבית שתי טלוויזיות מחויב לרכוש שני מנויים במקום אחד בלבד (שהרי הוא יכול לצפות רק בטלוויזיה אחת בו-זמנית). מצד שני, יש גם עיוותים לכיוון השני, לדוגמה משפחה גדולה שבה יש הרבה צופים בטלוויזיה אחת, וכולם נהנים ממנוי אחד בלבד לכבלים. הצרה היא שבמקרה של ישובים נידחים, חברת הכבלים שמנסה להקטין את הפסדיה ולמקסם את רווחיה, דורשת מהתושבים שם לרכוש מנוי 'עסקי' בכל פעם שהם משתמשים בטלוויזיה גם במשרד שלהם, מנוי שעולה הרבה יותר מהמנוי הרגיל שמשלמים אלה שגרים בבית דירות משותף בחולון. ויש עוד אי-צדק: בעוד שבעלי הדירות בחולון יכולים לרכוש מנוי אחד ולציין בו למי מבני המשפחה מותר לצפות בטלוויזיה, התושבים בישובים הנידחים לא יכולים לעשות זאת, והם מחויבים לרכוש מנוי 'ציבורי' ברגע שיש להם כמה בני משפחה שצופים באותה טלוויזיה. כמובן שכל העיוותים האלה מכעיסים מאוד את תושבי הישובים המרוחקים.

כל זה גורם לרבים ממנויי חברת הבת שגרים בחורים נידחים להתחבר באופן פיראטי לכבלים, וכך להתחמק מתשלום דמי מנוי לחלוטין. כמובן שהם לא מקבלים תמיכה ולא שירות לקוחות, ואם יש תקלה (שמתרחשת אחת לכמה שנים) הם נדפקים, אבל מכיוון שרבים מהם לא מסתכלים קדימה, הם חושבים שזה נכון לקחת את הסיכון. לפי ההערכות, כמחצית מתושבי ישובי הספר מתחברים באופן פיראטי לכבלים, וזה מספר לא קטן.

בנוסף, מכיוון שאלה שכן משלמים דמי מנוי מרגישים שדופקים אותם, חלקם מחליט לביים תקלות שירות, וגם כשיש תקלת שירות אמיתית חלקם משקר לנציגי השירות ומגדיל בכוונה את הנזק כדי לקבל פיצויים מחברת הבת של הכבלים – טלוויזיה חדשה, ממיר חדש, ואפילו בית חדש. ככל שכמות התביעות גדלה, כך גדלים גם סכומי הכסף שחברת הבת של הכבלים נאלצת לשלם למנוייה, וכך נוצר מעגל קסמים שבו החברה נאלצת להעלות שוב ושוב את דמי המנוי רק כדי לשלם על אותן תביעות – שחלקן כאמור הן תביעות סרק שלא נאמר שקריות.

הבנתם את האנלוגיה? אם לא אז הסבר קצר: חברת הכבלים – חברות הביטוח; המנויים – בעלי כלי תחבורה בישראל; בניין מגורים בחולון – בעלי מכוניות פרטיות; תושבי ישובי הספר – רוכבי הדו-גלגלי. עכשיו תקראו שוב ותבינו בדיוק כיצד פועלת השיטה בביטוח החובה בישראל והיכן נמצאים כל בעיות תעריפי הביטוח של רוכבי הדו-גלגלי.

*דניאל 'מיצו' פטרי הוא עורך האתר מיצו בדרכים.