תגית: הארלי-דיווידסון

בהארלי דיווידסון מציגים שלוש גרסאות במהדורה מוגבלת ומיתוג בשם 'Fast Johnnie'.

באופן טבעי, מהדורות אספנים נועדו לרכישה ואחסון לטווח ארוך, כאשר ביום מן הימים הן תימכרנה בהרבה יותר כסף מאשר שנקנו. מעין השקעה לטווח הארוך. 2,000 היחידות של הגרסאות המיוחדות לשנת 2023 יופקו מהסטריט גלייד ST, רואד גלייד ST ולואו ריידר ST.

המיוחד יבוא לידי ביטוי בצביעה הכחולה ובפסי המרוצים הלבנים, אשר מקבלים את ההשראה מ'מכוניות השרירים' (Muscle Cars) משנות ה-60 וה-70 הרחוקות. לכל גרסה יוצמד הסמל של  'Fast Johnnie' – ג'וני המהיר. האגדה מספרת שרוכב המפעל בשנות ה-20 (Ray Weishaar, להשכלה כללית) אימץ חזרזיר וקרא לו בשם ג'וני. אותו חזרזיר קטן וורוד היה מלווה אותו על מיכל הדלק בהקפות הניצחון.

כל הדגמים משתמשים במנוע הווי-טווין מסדרת המילווקי אייט (Milwaukee-Eight; שמונה) בנפח 117 אינצ'ים מעוקבים – 1,923 סמ"ק. המספרים מדברים על הספק של 106 כ"ס ב-4,750 סל"ד ומומנט של 17.23 קג"מ ב-3,500 סל"ד נמוכים. בהארלי החלו להשתמש במנוע לראשונה באופנועים מייצור סדרתי בשנה שעברה, כאשר עד כה הם הגיעו בסדרות ה-CVO המיוחדות. שלושת דגמי ה-ST גם מציעים מהלך גלגל אחורי ארוך יותר לטובת נוחות ושיפור זווית הטיה בפניות.

הלואו ריידר ST (Low Rider) חולק את המכלולים של הלואו ריידר S (ספורט) ומוסיף פיירינג חזית מסיבי עם פתחים שמתעלים את האוויר לרוכב – שעל-פי הארלי מזכיר את דגם ה-FXRT של שנת 1983 – וכן תיקי צד. בפיירינג יש גם הכנה למערכת שמע אופציונלית של הארלי. ה-ST שוקל 327 ק"ג.

הסטריט גלייד ST והרואד גלייד ST חדשים יחסית (משנת 2022), וממשיכים את הצלחת סדרת 'King of the Baggers' הצוברת פופולריות בארצות הברית. מבחינה ויזואלית, שני הדגמים מקבלים כנף קדמית קטנה יותר לטובת מראה 'ספורטיבי', וחישוקים חדשים בצבע ברונזה שמתאים לנגיעות ברונזה במנוע. הסטריט גלייד מגיע עם מושב יחיד ושוקל 369 ק"ג, והרואד גלייד מגיע עם פיירינג החזית שנקרא 'אף הכריש' (Sharknose) ומציב את המשקל על 382 ק"ג.

 

בשנת 1994 עלה ה-VR1000 המהפכני בזמנו של הארלי על מסלול המרוצים באליפות הסופרבייק האמריקאית, והיה לאופנוע הספורט / מרוץ הראשון שהארלי אי-פעם בנתה – אך הוא נכשל בגדול.

קצת לפני שנת 1988 ראו בהארלי את ההצלחה של דוקאטי ומנועי הווי-טווין בעולם הסופרבייק. כבר אז רצו בהארלי לנער את תדמית 'מלאכי הגיהנום עם הכרס', וחשבו על לפתח משהו עם פלפל על-בסיס מנוע ה-XR750 מהבית, כולל הגדלת הנפח עד ל-1,000 סמ"ק, שינצחו את ה-851 סמ"ק האימתניים של דוקאטי. אריק ביואל, שהיה מהנדס צעיר בהארלי דיווידסון ובמקביל התחיל את כל הפינג-פונג עם חברת ביואל שעל שמו, לקח השראה מחברת השיפורים לרכבים קוזוורת', אחרי שבהה במנוע שני הליטרים וארבעת הצילינדרים שסיפק 300 כ"ס. לדעתו, אפשר היה לחתוך את המנוע לחצי ולהפיק 150 כ"ס משני צילינדרים, ולדחוף את התוצר לתוך שלדת מרוצים. אמר וביצע, כשהוא תכנן ובנה את המנוע וגם את שלדת האלומיניום. ספרי ההיסטוריה מספרים שהמנועים שנבנו פשוט התפוצצו אחד אחרי השני בבדיקות הדינמומטר ומעולם לא נוסו.

מנכ"ל הארלי בזמנו לא התרשם מהחזון והביצוע של ביואל, והפקיד את מלאכת בניית המנוע על 'ראש פרפורמנס' (Roush Performance), שהיו מופקדים על מכוניות השרירים של פורד. מספרים שביואל והמהנדס הראשי של ראש, סטיב שייבה (Steve Scheibe), התווכחו על כל דבר אפשרי ולא ראו עין בעין את הכיוון שאליו צריך ללכת כלי המרוצים. כל ויכוח שכזה גזר עוד עיכוב בלוחות הזמנים. ביואל גם התעקש על שלדה דואלית, שגם תכיל את הדלק בתוכה ותאפשר להצר את האופנוע. הדגם המוגמר הגיע עם מיכל דלק סטנדרטי.

שש שנים ארוכות ויקרות חלפו, והמוצר המוגמר יצא בשנת 1994 כאופנוע המרוצים האמיתי הראשון של הארלי ולא משהו מוסב. מה שקיבלנו היה אופנוע עם מנוע וי-טווין בנפח 1,000 סמ"ק עם 60° בין הצילינדרים, גל-זיזים עילי כפול וקירור נוזל. גרסת המסלול סיפקה 150 כוחות סוס ב-10,000 סל"ד ו-14 קג"מ ב-9,000 סל"ד, ושקלה 170 ק"ג – מספרים שהיו תחרותיים בסוף שנות ה-80, כשרק התחילו לעבוד על הפרויקט. ההספק של גרסת ההומולוגציה לכביש הופחת ל-135 כ"ס, ומערכות רישוי הכביש (תאורה בעיקר) הוסיפו 6 ק"ג למשקל. תיבות ההילוכים הראשונות היו עם חמש מהירויות, כשבהמשך שופרו לשישה הילוכים. הפיירינג היה עשוי מקרבון אקזוטי וקל משקל, הבולמים בגרסת הכביש היו של אוהלינס מלפנים ופנסקי (Penske) מאחור, כשגרסת המסלול היה פול-פנסקי בתחום הבולמים בהתחלה ואז אוהלינס בהמשך.

בהארלי נעזרו ברוכבי מרוצים בעלי שם כדוגמת מיגל דוהאמל, כריס קר, פסקל פיקוט, דאג צ'אנדלר, והשיא – סקוט ראסל, שהיה אלוף הסופרבייק העולמי. המהירות הייתה שם, אבל האמינות לא. בעוד הרוכבים השונים ידעו להתבלט במבחני הדירוג במשך השנים, במהלך המרוץ הארוך המנועים לא שרדו וגרמו לפרישות רבות ולהוצאות כבדות. בעוד 55-50 גרסאות ההומולוגציה לכביש נמכרו ב-50 אלף דולר ליחידה, כל הפרויקט הארור בדיעבד עלה להארלי בהפסד של כ-50 מיליון דולר. לא משהו שיכולים היו להרשות לעצמם. הפרויקט הגיע לסיומו לקראת סוף שנת 2001, והוא נחשב לאחד מהכישלונות הגדולים של החברה מארצות הברית.

'תתחרה בראשון, תמכור בשני' – זו הסיסמה המפורסמת של אנזו פרארי, שידע למנף את המרוצים למכירות מניבות מזומנים. בהארלי חשבו שהם יכולים גם, ובמקרה שלהם זה נכשל, ובגדול. סביר להניח שאין אחד שראה אותם מתחרים ואמר לעצמו שזה הזמן לקנות ספורסטר.

האלקטרה גלייד Highway King נבחר להיות במהדורת 2023 בקולקצית האייקון המיוחדת של הארלי דיווידסון.

קולקציית האייקון (Icons Collection) של הארלי משלבת דגמים או עיצובי עבר באריזה מודרנית. היא התחילה את דרכה בהארלי עם האלקטרה גלייד Revival בשנת 2021, אשר נמכר ב-1,500 יחידות. בשנה שעברה בחרו בהארלי את הלואו ריידר ST אל-דיאבלו, שהוצע באותם המספרים.

לשנת 2023 חוזרים הארלי אל האקלטרה גלייד עם השראה מה-FLH של שנת 1968 ומוסיפים לאייקון צביעה רב-גונית, צמיגים בעלי דופן לבנה ומושב רוכב יחיד. הגרסה הנבחרת היא 'מלך הכביש המהיר' (Highway King) שמיועד יותר לרכיבות ארוכות. המנוע מגיע מסדרת המילווקי אייט 114, כלומר וי-טווין בנפח 1,868 סמ"ק עם 94 כ"ס ב-5,250 סל"ד ו-16 קג"מ ב-3,250 סל"ד. האלקטרוניקה מודרנית לגמרי עם ABS להטיה, בקרת אחיזה להטיה, מניעת נעילת גלגל אחורי בעת סגירת מצערת, בקרת זינוק בעלייה ומערכת מולטימדיה ושמע.

קולקציית האייקון של 2023 תיוצר ב-1,750 יחידות, כמהדורה מוגבלת, ומחיר יחידה באירופה נקבע על 32.5 אלף אירו. אין מידע בשלב זה על מחיר בישראל, אך קרוב לוודאי שניתן להזמינו גם אצל אלבר מוטו, היבואן המקומי.

CVO (ר"ת Custom Vehicles Operation) מסמל את גרסאות העילית מוגבלות הייצור, ובהארלי יוצאים בחשיפה מוקדמת לשתי גרסאות CVO מיוחדות וחדשות שיוצגו בתחילת חודש יוני.

בהארלי רוצים שנהיה מוכנים לחשיפה הרשמית שתתקיים ב-7 ביוני, ומשחררים תמונות ופרטים ראשונים על הסטריט גלייד והרואד גלייד החדשים, שיוצגו בגרסאות ה-CVO המיוחדות. נזכיר שהארלי חוגגים השנה 120 שנים של מלחמות, כישלונות והרבה הצלחות אחרי שהתחילו לייצר אופנועים בשנת 1903.

הגרסאות החדשות יגיעו עם מנוע הווי-טווין מילוואקי אייט (Milwaukee Eight) 121 החדש, עם מערכת תזמון שסתומים משתנה חדשה (VVT) בנפח 1,980 סמ"ק, מתלים חדשים עם מזלג קדמי הפוך, מערכת שמע חדשה ועיצוב מחודש / מעודכן.

כל הפרטים, כאמור, יחשפו בחגיגות ה-120 בחודש יוני כאשר ה-CVO סטריט גלייד וה-CVO רואד גלייד יצטרפו לגרסאות ה-120 המיוחדות שהוצגו בתחילת השנה (אלו עם הרואד גלייד הקודם ומנוע ה-117). נמשיך לעדכן.

בהארלי-דיווידסון נכנסים לתחום חדש – אופנועים בנפח של מתחת ל-500 סמ"ק – עם ה-X350 ובהמשך עם ה-X500. שני אלו נכנסים למשבצת הבייבי-הארלי הקטנים והזולים ביותר בהיצע האופנועים של היצרנית ממילווקי.

הפרויקט המדובר הולך אחורה לשנת 2019 לאחר שנים לא פשוטות עם בריחת לקוחות וירידה במכירות – שממשיכה עד היום. כחלק מתכנית אסטרטגית להוסיף לקוחות ומכירות בחרו בהארלי בזמנו להשקיע בתחום החשמלי ותחום האדוונצ'ר (עם הפאן אמריקה 1250) – זאת במטרה לגייס לקוחות חדשים שמעולם לא ראו את עצמם על אופנוע של מלאכי הגיהינום.

אחד מהתחומים אליו פונים האמריקאים הוא אופנועים מתחת ל-500 סמ"ק, שם המכירות והכסף הגדול נמצאים – בטח בשווקים כמו במזרח ובאירופה. לשם כך הוכרז בזמנו שיתוף פעולה עם חברת QJ Motor הסינית, בין השאר בעלי הבית של המותג בנלי, במטרה לייצר בייבי הארלי. לקח זמן לסיים את הפיתוח, וגם הקורונה לא עזרה בכך, עד ליום ו' האחרון בו נחשף לשוק הסיני ה-X350.

הבסיס הוא הבנלי 302S עם מנוע טווין מקבילי מקורר נוזל בנפח 353 סמ"ק עם 36 כ"ס ו-3.1 קג"מ, שמספיקים למהירות מרבית מוצהרת של 143 קמ"ש. יש מזלג קדמי הפוך בקוטר 41 מ"מ מלפנים מתכוונן ובולם אחורי יחיד עם כיוון עומס קפיץ ושיכוך החזרה. הבלימה מתבצעת באמצעות דיסק כפול מלפנים ויחיד מאחור. החישוקים בקוטר 17″ עם צמיגים במידות 120/70 מלפנים ו-160/60 מאחור. בסיס הגלגלים עומד על 1,410 מ"מ וגובה המושב 817 מ"מ. מיכל הדלק מכיל 13.5 ליטר (וצריכת דלק מוצהרת של 20 ליטר/ק"מ) והמשקל המלא עומד על 195 ק"ג. אין עזרי אלקטרוניקה למעט ABS ופנסי LED.

בהארלי יחשפו בהמשך גם את גרסת ה-X500, שמבוסס על הבנלי לאונצ'ינו 500. גם כאן, מנוע טווין מקבילי בנפח 500 סמ"ק עם 47.6 כוחות סוס ב-8,500 סל"ד, 4.6 קג"מ ב-5,000 סל"ד. אם נסתכל על מפרט הבנלי, אז המימדים צפויים לעמוד על 1,460 מ"מ לבסיס הגלגלים וגובה מושב של 815 מ"מ, כשהמשקל יעמוד על 207 ק"ג. טרם ידוע מועד ההשקה של גרסת ה-500.

שתי הגרסאות של ההארלי דיווידסון X החדשות מיועדות בשלב הראשון לשוק הסיני, כאשר אין מידע לגבי אירופה (או ארצות הברית לצורך העניין). הערכה שלנו היא שה-X350 וה-X500 כן ימצאו את דרכם בסופו של דבר גם לישראל, כאשר המטרה העיקרית היא לדאוג לעוד מכירות שיכניסו מזומנים נדרשים לחברת האם, ביחד עם לקוחות שאולי ירצו להמשיך ולגדול בתוך המותג וירכשו אופנועים אחרים של הארלי.

ערן לוי, אחיו הצעיר של השחקן נירו לוי שעבר תאונת דרכים מתוקשרת על-גבי הארלי דיווידסון וכיום משתקם ומתאושש, כתב שיר על חופש ועל הארלי דיווידסון – על אף שהוא רוכב על קטנוע.

ערן לוי: "התאונה של אחי הגדול, נירו לוי, תפסה אותי בזמן של זוגיות מתפוררת עם 2 ילדים קטנים, רוכב בעצמי על קטנוע 15 שנים רצופות, כשבצירוף מקרים מצמרר אני באמצע כתיבת שיר ששמו 'הארלי דיווידסון'. מסוג הדברים שאתה חושב שמישהו למעלה יושב וצוחק. בשיקום של נירו פגשתי המון אופנוענים שנפגעו בדרך, וגם הם כמוני – חולמים על החיים, על החופש, על השליטה ועל חוסר השליטה בחיים, ועל הארלי. זהו שיר על חופש, על אהבה לכלי, ולחיים."

צפו בשיר – הארלי דיווידסון / ערן לוי

הארלי דיווידסון התחילו לייצר אופנועים בשנת 1903, וכעת, לכבוד חגיגות 120 שנה, מציעים בחברה גרסאות מיוחדות וכמה עדכונים למספר דגמים קיימים.

הגרסאות המיוחדות יגיעו בצביעה ייחודית עם אדום על בסיס שחור, קווים מוזהבים שנצבעו בעבודת יד, כנפיים מוזהבות על מיכל הדלק ולוגו ייחודי לגרסאות 120 שנה. 1,500 יחידות מהמהדורה המוגבלת יגיעו עם ה-CVO רואד גלייד לימיטד (ה-CVO מסמל את גרסאות העילית מוגבלות ייצור של דגמים מסוימים), המגיעים עם מנוע וי-טווין בנפח 117 אינצ'ים מעוקבים – 1,923 סמ"ק. מנוע זה מספק 106 כ"ס ב-4,750 סל"ד ומומנט של 17.23 קג"מ ב-3,500 סל"ד.

גרסאות 120 שנה מיוחדות נוספות יגיעו בדגמי האולטרה לימיטד (1,300 יחידות ברחבי העולם), טריי גלייד אולטרה (1,100 יחידות), סטריט גלייד (1,600 יחידות), רואד גלייד (1,600 יחידות), פאט בוי 114 (3,000 יחידות) והריטג' קלאסיק 114 (1,700 יחידות).

בנוסף, מציגים בהארלי דיווידסון גם גרסה חדשה של הברייקאאוט (Breakout – בריחה), שהוצג בשנת 2018. הוא מקבל את מנוע המילווקי אייט בנפח של 117 אינצ'ים מעוקבים המוזכר בפסקת הפתיחה. בנוסף יש מגביהי כידון מלוטשים (המגביהים בכ-2 ס"מ), מיכל דלק חדש בנפח 19 ליטר, גימור כרום לכנף האחורית, כיסויי הצד, מפלטים מאותתים ומראות. יש גם חישוק קדמי מיוחד מאלומיניום עם 26 חישורים. בצד האלקטרוניקה יש בקרת אחיזה, בקרת שיוט ו-ABS.

הנייטסטר, גרסת הכניסה החדשה של הארלי שהחליפה את הספורטסטר, מקבלת גרסת ספיישל חדשה עם מסך TFT חדש בגודל 4″ וקישורית לסלולר, מערכת בלימה של ברמבו עם דיסק קדמי בקוטר 320 מ"מ וקליפר בעל 4 בוכנות מלפנים ו-260 מ"מ מאחור, כידון חדש הממוקם גבוה ואחורה יותר, וחישוקי אלומיניום עם מערכת לניטור לחץ אוויר בצמיגים. יש את אותו מנוע וי-טווין עם 60° בין הצילינדרים, מסדרת רבולושן-מקס, בנפח 975 סמ"ק, מקורר נוזל ובעל מערכת תזמון שסתומים משתנה (VVT). הוא מפיק הספק של 90 כ"ס ב-7,500 סל"ד ומומנט של 9.7 קג"מ ב-5,000 סל"ד.

בהארלי מתכוונים להציג אופנועים חדשים נוספים במהלך השנה, כאשר אחד מהם צפוי להיות הפאן אמריקה 975, עם אותו מנוע רבולושן מקס של הנייטסטר. נמשיך לעדכן.

בהארלי דיווידסון מציגים גרסה מיוחדת של הלואו ריידר ST תחת השם 'אל דיאבלו' – עם צביעה ייחודית ומערכת שמע משודרגת, וייצור של 1,500 יחידות.

קולקציית האייקון (Icons Collection) של הארלי משלבת דגמים או עיצובי עבר באריזה מודרנית. היא התחילה את דרכה אצל הארלי דיווידסון עם האלקטרה גלייד Revival, אשר נמכר ב-1,500 יחידות במהלך השנה שעברה. לשנה זו בוחרים בהארלי את הלואו ריידר ST, שיוצע באותם המספרים תחת גרסת אל דיאבלו (El Diablo).

השדרוג העיקרי הוא הצביעה המיוחדת בגווני הבורדו בשתי שכבות, עם קווים מוזהבים והשחרה של המנוע – וי-טווין מסדרת המילווקי אייט (Milwaukee-Eight) בנפח 117 אינצ'ים מעוקבים – 1,923 סמ"ק. המספרים מדברים על הספק של 106 כ"ס ב-4,750 סל"ד ומומנט של 17.23 קג"מ ב-3,500 סל"ד. ללואו ריידר יש פיירינג חזית מסיבי עם פתחים שמתעלים את האוויר לרוכב – שעל-פי הארלי מזכיר את דגם ה-FXRT של שנת 1983 – וכן תיקי צד. בפיירינג יש גם הכנה למערכת שמע שמגיעה בגרסת האל דיאבלו עם מגבר בהספק של 250 וואט. חישוקי האלומיניום בקוטר 19″ מלפנים ו-16″ מאחור.

אין מידע בשלב זה על מחיר בישראל, אך קרוב לוודאי שניתן להזמינו גם אצל היבואן המקומי.

צילום: אופק דנון

• יתרונות: שונה מהעדר, נוח למרחקים ארוכים, מנוע חזק וגמיש, בולמים איכותיים, אלקטרוניקה וטכנולוגיה
• חסרונות: עיצוב, בלמים קדמיים לא מספיק חזקים, גימור, פליטת חום מהמנוע
• שורה תחתונה: הניסיון הראשון של הארלי בתחום האדוונצ'ר פרמיום מתברר ככלי טוב שיגרום לכולם להסתכל על הרוכב, רק שבהארלי צריכים ללטש אותו עוד קצת
• מחיר: 148 אלף ש"ח לגרסה הרגילה, 168 אלף ש"ח לגרסת הספיישל
• מתחרים: ב.מ.וו R1250GS, דוקאטי מולטיסטראדה V4, הונדה CRF1100L אפריקה טווין, טריומף טייגר 1200, ק.ט.מ 1290 סופר אדוונצ'ר S
• נתונים טכניים: מנוע וי-טווין עם 60° בין הצילנדרים, 1,252 סמ"ק, יחס דחיסה 13.0:1, הספק 150 כ"ס ב-9,000 סל"ד, מומנט 13 קג"מ ב-6,750 סל"ד, VVT – תזמון שסתומים משתנה, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, מצערות חשמליות, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק בתפעול מכאני, שלדת צינורות בשלושה חלקים מפלדה ואלומיניום, מתלה קדמי טלסקופי הפוך של שוואה בקוטר 47 מ"מ, מהלך 191 מ"מ, מתלה אחורי זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, מהלך 191 מ"מ – מערכת בולמים סמי אקטיבית חשמלית בגרסת הספיישל, 2 דיסקים קדמיים של ברמבו 320 מ"מ, קליפרים רדיאליים 4 בוכנות, דיסק אחורי 280 מ"מ, מערכת ABS להטיה, בסיס גלגלים 1,585 מ"מ, גובה מושב 789 / 850 מ"מ, מיכל דלק 21.2 ל', משקל 239 ק"ג ללא דלק, צמיגים 170/90R17 ,120/70R19, תצרוכת דלק במבחן 20 ק"מ/ל'
• אלקטרוניקה ובקרות: הזרקת דלק עם מצערות חשמליות, 7 מצבי ניהול מנוע – כביש, ספורט, גשם, שטח, שטח פלוס ועוד שניים אישיים, חיישן IMU ב-6 צירים, מערכת ABS להטיה כולל מצב שטח עם ניתוק גלגל אחורי, בקרת אחיזה רב שלבית עם אפשרות לניתוק, בקרת החלקה, בקרת שיוט, מניעת התדרדרות בעלייה, פנסי LED היקפיים, פנסים אדפטיביים (ספיישל) מסך TFT בגודל 6.8″ המתממשק לטלפון הנייד וכולל אפליקציית ניווט של הארלי; בגרסת ספיישל: בולמים חשמליים סמי-אקטיביים עם הנמכה אוטומטית במצב עמידה, משכך היגוי, מפתח קרבה KEYLESS, רגלית אמצע, מיגונים, פנס קדמי דינמי לפניות, ידיות מחוממות

צפו בווידאו – הארלי דיוודסון פאן אמריקה 1250 ספיישל ברכיבה ראשונה:

עריכת וידאו: אביעד אברהמי

מה זה?

אם הייתם מספרים לנו לפני מספר שנים שהארלי דיווידסון יתמודדו ראש בראש מול צמרת דגמי האדוונצ'ר מאירופה, סביר להניח שהיינו צוחקים. אבל לא, הפאן אמריקה 1250 הוצג בגאון בתערוכת מילאנו של שנת 2019. ניקח רגע צעד אחורה ונסביר את הביטחון שיש לאמריקאים מהארלי בעולם השטח: בשנה הבאה יחגגו בהארלי 120 שנים לחברה, כשהם עברו דרך ארוכה מאוד מאז שוויליאם הארלי והאחים דיווידסון הגו אופניים עם מנוע עזר בצריף קטן בשנת 1903. ארבע שנים לאחר מכן הם כבר ייצרו דגם מתקדם יותר עם מנוע וי-טווין בנפח 880 סמ"ק. הרציונאל של הארלי גורס שהם קיימים עוד לפני שהמציאו את האספלט. בשנות ה-30 הם גויסו להפנות את כל המשאבים האפשריים על-מנת לבנות כלים לצבא האמריקאי הנלחם בעולם, עם דרישה ברורה להפגנת קשיחות ועמידות בתנאי שטח מאתגרים. הם שכללו את תרבות הפלאט טראק וטיפוסי הגבעה. בשנות ה-90 הארלי היו אחראים ל-MT500, שמטרתו הייתה לניוד שקט של לוחמים מנקודה לנקודה בשטח, עם יכולת נשיאת משקל, ציוד וכלי נשק. לסיום, בתחילת שנות ה-2000, יש את הביואל XB12X יוליסס שהיה אדוונצ'ר-תורר שהקדים את זמנו. בהארלי דגרו בשקט על התחום ההולך ופורח בעולם, שלמעשה כיום נחשב לסגמנט הנמכר ביותר – ממש כמו בתחום רכבי הפנאי.

על מנת להתמקם בתוך חבורת החוד האירופאית בחרו בהארלי את תצורת מנוע המוכרת בבית – V2. לפאן אמריקה מנוע וי-טווין עם תזמון שסתומים משתנה המגיע מסדרת רבולושן-מקס המודרנית. הנפח עומד על 1,252 סמ"ק, מקוררי נוזל עם 150 כ"ס ב-8,750 סל"ד ו-13 קג"מ שמנמנים ב-6,750 סל"ד. ארבעת המתחרים המרכזיים מציעים קונפיגורציות מנועים שונות – וי-טווין (ק.ט.מ), טריפל (טריומף), V4 (דוקאטי) ובוקסר (ב.מ.וו) – כאשר טווח ההספקים נע בין 136 כ"ס ב-7,750 סל"ד נמוכים לב.מ.וו ועד 170 כ"ס ב-10,500 סל"ד גבוהים לדוקאטי. הארלי לא הכי חזקים, אך מספקים נתון הספק ומומנט מכובד, וניתן לשער שעל הכביש לא נבחין בחסרון המספרי.

הקונסטרוקציה מגיעה בדמות שלדת צינורות מפלדה אשר מחוברת – חלקה הקדמי, האמצעי מאלומיניום ושלדת הזנב – למנוע עצמו. הכוונה מאחורי זה היא האפשרות להחליף כל חלק בנפרד במקרה של נפילה או תאונה, ולחסוך עלויות ביום הדין. גרסת הספיישל הבכירה אותה בחנו מגיעה עם מערכת בולמים חשמלית סמי-אקטיבית של שוואה הכוללת מזלג הפוך בקוטר 47 מ"מ עם מהלכי גלגל זהים מלפנים ומאחור של 191 מ"מ, וכן מערכת אופציונלית המנמיכה ב-5.8 ס"מ את האופנוע בעמידה לטובת הורדת מרכז הכובד והנחת הרגליים ביתר בטחון. באופנוע המבחן המערכת הזאת לא תפקדה בצורה עקבית. הקטגוריה מאופיינת במידות זהות לחישוקים – 19″ מלפנים ו-17″ מאחור – המגבילים את השימוש בשטח לשבילים סלולים. גרסת הספיישל מגיעה עם חישוקי שפיצים.

גרסת הספיישל שכאן היא הבכירה מתוך שתיים, והיא כוללת מערכת בולמים חשמלית סמי-אקטיבית שמשנה את התכונות של הבולמים לפי מצבי ניהול המנוע. יש חמישה מצבי רכיבה הכוללים כביש, גשם שמעדן את המנוע, ספורט שמחדד את הפרמטרים, ושני מצבי שטח – כולל מצב פלוס שמנתק את ה-ABS על הגלגל האחורי. בנוסף יש מצב אישי המאפשר התאמה אישית של כל הפרמטרים. יש ABS להטיה, בקרת אחיזה עם אפשרות לניתוק, בקרת שיוט, מסך TFT בגודל 6.8″ שמתחבר לסלולר, מערכת עזר בעצירה בשיפוע, חיישני לחץ אוויר, תאורת LED עוקבת פנייה, מיגוני צד, ידיות מחוממות, משכך היגוי, ורגלית אמצע. אין קוויקשיפטר, אפילו לא כאופציה. אין מערכת רדאר, אך אנו יודעים שבהארלי עובדים על מערכת דומה כבר כשנתיים, ובטח יציעו זאת בעתיד.

בהארלי הצהירו מהיום הראשון שהם מכוונים לא פחות מאשר למלך המכירות של הקטגוריה – הב.מ.וו R1250GS. תזכרו את הנקודה הזאת כשנגיע לשורת הסיכום.

ביצועים

על מנת שהמתנע יתגבר על הבוכנות הגדולות בזמן התנעה יש סמי-סיבוב שמביא את הבוכנה למצב הנכון. זה מתבטא בקול צורם של המתנע שתמיד, אבל תמיד, גרם לנו לחשוב שיש בעיה ולעזוב בהתאם את מתג ההתנעה. מוזר לעיתים, אבל מתרגלים לכך. בהתאם לייעוד, המנוע מאוד גמיש וסופר-נינוח, וזה הדבר הבולט בו. עם 150 כוחות הסוס הוא חזק וניתן להגיע לרכוב איתו במהירות גבוהה בכל מקום, אך מספיק לקבע את התיבה בהילוך השישי ולבלות שם כל היום. המנוע רחוק עד כמה שניתן מתחושת הארלי מסורתית עם ויברציות וצליל מהגיהנום, אבל בין השקט ההכרחי והחלקות של הפעולה יש תחושת חספוס נעימה, ובעיקר מרגיעה. אופי הרכיבה תורם לצריכת הדלק, שבמבחן עמדה על ממוצע של 20 ק"מ/ל'. המנוע דורש חימום ארוך מהרגיל בשלבים הראשונים של היום, וזה בא לידי ביטוי במערכת ההזרקה מגמגמת בבקרים הקרים וגרם אף לדימום פעם אחת בהאצה ממהירות נמוכה.

ההתנהגות הדינמית טובה מאוד, ואפילו מפתיעה. קודם כל הבולמים סופגים הכל ומשאירים את הגלגלים צמודים לקרקע גם בכבישים של סוף חורף, עם בורות ושינויי גובה מסוכנים. מצב הכביש מרכך את הבולמים ומספק ספיגה נוחה במהירויות עיר, וכשהקצב עולה ניתן לעבור למצב ספורט וליהנות מהקשיחות הנדרשת. בכבישים מפותלים ניתן להגיע לקצב טוב מאוד ולהתמסר לקצב שמאפשר המנוע הגמיש והמכלולים הטובים. גלגלי "19 ו-17″ הם לדעתנו הפשרה המוצלחת ביותר לאדוונצ'ר המיועד בעיקר לכביש, והם משלבים בצורה טובה אחיזת כביש, זריזות, יציבות וספיגת זעזועים בכבישים לא מושלמים.

מה לא טוב? הבלמים של ברמבו – אלה שמלפנים – אכזבו אותנו. העוצמה טובה, אך אין בכלל רגש ולא ניתן לדעת אם הבלימה חזקה או לא. זה תפס אותנו בתוך העיר ובעיקר כשהקצב התחמם. יש מקום לשיפור בנושא הזה.

ירדנו לשטח עם הנקודה הזאת בראש – עם משקל מלא של כמעט 260 ק"ג צריך להגביל את עצמנו מראש לשבילים הדוקים. שם המנוע המשיך לככב ולאפשר קצב מאוד גבוה, כשהבולמים הפתיעו לטובה וספגו גם את האבנים הבולטות והמעצבנות. באחד מימי הגשם גם נתקלנו בשלוליות בוציות, וזה בהחלט לא משהו שאנחנו ממליצים, בטח עם צמיגי ה(כמעט) 100% כביש בדמותם של המישלין סקורצ'ר. אבל זה לא מטרתו של הפאן אמריקה: להתגלגל בניחוחות על השביל – כן, לתת בגז – לא.

איך זה מרגיש?

חייבים להתחיל עם העיצוב, כי הוא שונה  – לטוב ולרע. בדרך כלל זו קלישאה לכתוב שאופנוע מבחן מושך תשומת לב וגורר תגובות בכל מקום, אבל כאן זה פשוט היה כך. בשלב הראשון שמים לב לסמל של הארלי דיווידסון – ומיד חייבים להעיר שזה לא הארלי, כי הארלים הם נמוכים ומגניבים. בשלב השני כבר עוברים לחוות דעה על העיצוב. פה לא תמצאו אותנו אוהדים יותר מדי, כי פשוט אין דרך להתרגל לחלק הקדמי ולשליש הראשון של הפאן אמריקה. מי שיקנה אותו יהיה במרכז העניינים בכל מקום, לפחות עד שנתרגל אליו כמו אל פורשה קאיין או למבורגיני אורוס – דגמי הפנאי הלא צפויים של יצרניות האקזוטיקה הספורטיבית.

נעבור לרכיבה: הכידון גורם לתנוחת רכיבה קדומנית – ולא משנה באיזה מצב שמנו אותו, כאילו בהארלי כיוונו לספורטיביות. נודה שכל מי שעלה עליו העיר על זה בהתחלה, אבל מתרגלים לכך וזה לא מפריע בכלל לאחר מכן. המשקף מאפשר לקבע לארבעה מצבים, ובצורה קלה. אך הוא לא איכותי, מתנדנד תחת מגע או במהירות גבוהה ומספק תמונה מעוותת מעט של הדרך. מושב הרוכב מאפשר שני מצבי גובה, נוח ומספק איכות חיים טובה מאוד. בחלקו האחורי, בנקודת החיבור של מושב המורכב, יש מדרגה שמאפשרת לקבע את הישבן. מה שכן, אם הרוכב נע מעט קדימה, המורכב יכול ליפול קדימה אל החלק הקדמי – עד כדי כך הוא רחב. הידיות המחוממות הן פינוק בימים הקרים ומשדרגים את איכות החיים על האופנוע.

המנוע מאפשר לכסות עם האופנוע מרחקים ארוכים בקצבים משתנים ובנחת, והוא חלק וחזק בכל נקודה על קשת הסל"ד, יחד עם צליל מרשים בסל"ד בינוני. נקודת ביקורת שלנו היא החום שנפלט ממנו, ובעיקר מצינור המפלט שצמוד לשוק ימין. לא מצאנו שום תנוחה לרגל שלא גרמה למגע בצינור הלוהט, ובפקק עירוני אופייני של סוף יום – זה גרם לתסכול ולכעס.

ירדנו איתו גם לשבילים, ובסך הכל ניתן לבחור אם להתגלגל במצב טיול וליהנות מהטבע, או לעמוד על הרגליות ולהשתמש ביכולות הגבוהות של המנוע והבולמים. הפאן אמריקה כבד, ויחד עם חזית כבדה לא היינו ממליצים לבחון את הגבולות. יהיה מאוד קשה לצאת מצרות, וזה יהיה יקר וכואב אם תתקעו בעלייה מאתגרת או במכשול מפתיע בדרך.

לוח ה-TFT גדול ומודרני, אבל משום מה בחרו בהארלי פונטים קטנים מדי שמקשים על קריאה מהירה, ולדעתנו חייבים לתת את הדעת לזה במתיחת הפנים הראשונה. יש אפליקציה ייעודית שמשקפת את הנעשה בסלולר על המסך, יחד עם תוכנת ניווט בסיסית. הניווט בין הקטגוריות מתבצע בעזרת מתגים על הכידון ובסך הכל היה אינטואיטיבי ונוח לתפעול.

על מנת להיות גורם מוביל בקטגורית האדוונצ'ר פרימיום, כל הפרטים – קטנים כגדולים – צריכים להיות מלוטשים ומושלמים. הפאן אמריקה מאכזב מעט בקטע הזה, ופה יש לנו לא מעט ביקורת. על המשקף הלא יציב באופנוע המבחן כבר כתבנו, נושא שחזר על עצמו גם במבחנים בחו"ל. לוח השעונים אינו קריא בצורה קלה, ומה ששיגע אותנו הוא העובדה שהשעון – זה שמראה את השעה – איבד את הדיוק שלו בכל דימום. כלומר, צריך לכוון אותו בכל פעם. גם על הצינור הלוהט בצד שמאל כבר קיטרנו. מערכת ההזרקה לא מלוטשת וגורמת לגמגום במנוע ברגעים הראשונים של הרכיבה. מערכת הנמכת הכלי במצב עמידה לא עבדה בצורה עקבית, ולמעשה, בפעמים שכן פעלה זה תפס אותנו בהפתעה. לפאן אמריקה יש מפתח קרבה, אבל את נעילת הכידון ופתיחת מיכל הדלק צריך לתפעל עם מפתח. אלו נקודות שבהארלי יצטרכו לשפר.

סיכום ועלויות

ההארלי דיווידסון פאן אמריקה 1250 הוא אופנוע אדוונצ'ר טוב ומרשים. הוא מספק נוכחות בולטת של כל מי שירכב עליו, בטח בצבעי הלבן-כתום ולא השחור של אופנוע המבחן. המנוע חזק וגמיש, והוא מאפשר לרכוב מרחקים ארוכים ללא כל מאמץ, וזה מגובה בבולמים איכותיים, אלקטרוניקה שעושה את החיים קלים ובטוחים יותר, ונוחות מרשימה לרוכב ולמורכב. יש לו סקס-אפיל מרשים, וגם את גורם החדשנות שיבדיל אותו משאר הכנופייה.

מבחינת המחיר, הפאן אמריקה ממקם את הגרסה הבסיסית ברף התחתון של הקטגוריה עם 148 אלף ש"ח, כאשר מחיר גרסת הספיישל שכאן במבחן עומד על 168 אלף ש"ח. האירופאים המקבילים יקרים יותר בגרסאות הפרימיום, אך בין השאר מציעים גם את מערכת הרדאר הבטיחותית.

הפאן אמריקה 1250 הוא הניסיון המודרני הראשון של הארלי דיווידסון בסגמנט האדוונצ'ר-פרמיום – סגמנט בו נמצאים התותחים הכבדים של ב.מ.וו, דוקאטי, טריומף וק.ט.מ. צריך להבין שמדובר על סגמנט סופר-חשוב, שכן המולטיסטראדה של דוקאטי הוא הדגם הנמכר ביותר בארסנל, תמונה שדומה גם אצל שאר היצרנים. העניין הוא שבהארלי כיוונו את המטרה היישר אל ה-GS, שמזמן מייצג את מהות היכולות וההרפתקנות של הקטגוריה.

יש אמרה שטוענת שאם מכוונים אל המלך – כדאי מאוד שלא לפספס. לדעתנו בהארלי צריכים ללטש עוד קצת את הפאן אמריקה ולשפר אותו בדברים הקטנים שבסופו של דבר יקבעו ללקוח אם הוא ילך עליו או על אחד המתחרים. לקראת סוף שנת 2021 הפאן אמריקה הפך להיות לאדוונצ'ר הנמכר ביותר בארצות הברית, אבל זה משקף בעיקר את יצר הפטריוטיות של האמריקאים. הלקוחות הברורים מאליהם הם אלה שיקנו אותו כי הוא אמריקאי, ובשביל להבטיח את תשומת הלב של כל שאר הלקוחות יש להארלי עוד עבודה. מה שכן, בשביל ניסיון ראשון, הוא מאוד מרשים ואנחנו בהחלט מחכים לראות לאן יקחו אותו בהארלי בעתיד הקרוב.

ההארלי דיווידסון V-Rod היה קרוזר לא אופייני שהוצג בתחילת שנות ה-2000 כאופנוע שרירים מודרני עם יכולות מרשימות, בעיקר בקו ישר.

ההארלי דיווידסון וי-רוד הוא לא בדיוק מה שציפו מיצרנית קרוזרים ותיקה להציג. הארלי של סוף שנות ה-90, די בדומה להיום, נזקקה לזריקת נעורים שתביא לקוחות חדשים וצעירים שירעננו את תזרים המזומנים המצטמק. אין יותר מושך ואמריקאי מאשר מכונית שרירים, אז בהארלי עשו את ההתאמה לגרסה דו-גלגלית והציגו בשנת 2001 את מה שידוע גם בשם VRSC (ר"ת V-twin Racing Street Custom).

מנוע הווי-טווין רבולושן, עם 60° בין הצילינדרים, תוכנן יחד עם פורשה הגרמנית והציע נפח של 1,131 סמ"ק מקוררי נוזל עם 115 כוחות סוס ו-11.6 קג"מ (שגדלו ל-1,247 סמ"ק ו-125 כ"ס בשנת 2008). אלו היו אמורים לספק את החלק המרכזי בחוויה, שנעטפה בעיצוב בולט, נמוך וארוך (בסיס גלגלים באורך 1,700 מ"מ וגובה מושב של 705 מ"מ) עם כרום, כידון רחב וצמיגים רחבים בגודל 120/70 על חישוק 19″ מלפנים ו-240/40 על 18″ מאחור.

ביצועים מטורפים לא היו, לא בקו ישר – 12.25 שניות לרבע מייל, ולא בכביש המפותל – גם ובעיקר בגלל המשקל שנע סביב 300 ק"ג. המזלג ההפוך היה בקוטר 43 מ"מ, אך קשוח ונטול יכולות כיוון, וצמד הבולמים מאחור אפשרו כיוון עומס קפיץ בלבד. הבלמים היו טובים עם צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ. מרכז הכובד הנמוך התאפשר גם בזכות מיכל הדלק בנפח 19 ליטר שישב מתחת לישבן הרוכב, כשבתוך מיכל הדלק הקלאסי ישבה תיבת האוויר.

ההארלי דיוויסון וי-רוד חי חיים מלאים של 16 שנים עם הצלחה טובה יחסית שבאמת הביאה לקוחות שלא החזיקו כלים של הארלי לפני כן. בהתאם לקאסטום, שמאפשר קאסטומיזציה עד השמיים, מבחר הגרסאות שהגיעו מהארלי עצמם היו רבות וכללו עשר גרסאות שונות שהציעו עיצובים שונים, כיולי מנוע ושלדה אחרים ומידות שונות לצמיגים. בהארלי רצו רענון תדמית לצד מתחרה ראוי לימאהה וי מקס, לטריומף רוקט, ולימים גם לדוקאטי דיאבל. אי אפשר להגיד שהוא היה הצלחה אדירה, אבל בהחלט לא כישלון. בסופו של יום היה לו את הקסם שלו, קהל הלקוחות הנאמן (למרות שבהתחלה הקהל הקלאסי של רוכשי ההארלי התכחש לו), וקסם רב.