תגית: טיול

ישראלים רבים יוצאים לחופשות בחו"ל הכוללות רכיבה על אופנוע שכור. בין אם זה טיול בפסים האירופאים על-גבי אופנועי תיור גדולים, רכיבה בתאילנד על אופנועי שטח קטנים או קטנועים, ועד לחצות את ההימלאיה בהודו על-גבי רויאל אנפילד.

אחד הנושאים הפחות זוהרים בטיול רכיבה בחו"ל הוא נושא הביטוח. ברכיבה בחו"ל מומלץ מאוד לכסות את עצמכם בביטוח שיכסה תאונות ופגיעות, בהתאם לפרופיל של המבוטח, למדינה בה מושכר הכלי ולעוד שורה של היבטים. כך או אחרת, מדובר על תוספת של בין עשרות יורו בודדים ליום ובמקרים מסוימים אף יותר. למעשה, סוגיית הביטוח היא האלמנט המהותי ביותר בתכנון טיול בו אתם מתכוונים לשכור דו"ג בחו"ל. מה עליכם לדעת בנושא? שאלנו את רפי ממן – ראש תחום ביטוחי חיים ונסיעות לחו"ל בצבר סוכנות לביטוח – מספר שאלות בנושא.

ישנן מדינות כגון תאילנד בהן בסוכנויות רבות הצגת רישיון נהיגה מהווה המלצה בלבד. מה ההשלכות של תאונה בנסיבות בהן התברר כי לשוכר לא היה רישיון נהיגה מתאים?

גם אם בוטחתם מבעוד מועד בפוליסת נסיעות לחו"ל מטעם חברת ביטוח ישראלית והן באמצעות רכישת כיסוי בסוכנות מחברת ביטוח מקומית – הדבר הראשון שייבדק הוא האם יש לכם רישיון נהיגה בתוקף. היה ויימצא כי אין – מכלול ההוצאות שכרוכות באשפוז רפואי וכו' – ימומנו על ידכם. אל תקלו ראש. הוצאות אשפוז, גם בגין שבר קטן ביד, מגיעות בקלות לאלפי דולרים. כמו כן, בניגוד לפוליסה לכיסוי נזקי גוף בישראל (ביטוח חובה) שמעניקה כיסוי ביטוחי באופן אוטומטי למורכב, בפוליסת נסיעות לחו"ל כל אחד מהרוכבים נדרש לביטוח באופן אישי.

רכשתי פוליסת נסיעות לחו"ל, אז לשם מה עליי לרכוש גם ביטוח באמצעות הסוכנות ממנה שכרתי את הכלי?

פוליסת נסיעות לחו"ל נותנת מענה ביטוחי למקרה של תאונת דרכים שהובילה לפציעתכם ובעקבותיה נדרשתם לשלם בגין פרוצדורות רפואיות. בנוסף, לא אחת התאונה מובילה לפגיעה פיננסית ובכך למעשה נפרשת עליכם רשת ביטחון שמשפרת את ההתמודדות עם הפגיעה. לצד זאת, הפוליסה מחריגה מכלל כיסוי נזק שיגרם הן לכלי אותו שכרתם והן לצד ג' שניזוק בעקבות התאונה. זה יכול להיות רכוש שנפגע, או חמור מכך – הולך רגל שיגיש כנגדכם תביעת פיצויים שיכולה להגיע לסכומים של מאות אלפי יורו ואף יותר. לצורך כך עליכם לרכוש במקביל גם פוליסה בסוכנות האופנועים.

כלומר, פוליסת נסיעות לחו"ל נותנת לי כיסוי ביטוחי באופן אוטומטי למקרה של נזק גוף שנגרם לי במהלך רכיבה?

אין צורך לרכוש כיסוי ביטוחי מיוחד לצורך רכיבה על אופנוע, ובלבד כי מדובר על אופנוע כביש. הסיבה לכך היא כי הפוליסה מחריגה נזק שנגרם במהלך רכיבה בדרכים לא סלולות. במצב כזה – עליכם לרכוש הרחבה בפוליסה לספורט אתגרי.

הסבירו לי כי אני צריך לרכוש סעיף בשם "המשך טיפול בארץ". האם זה מהותי במקרה של השכרת אופנוע בחו"ל?

מהמהותיים ביותר. הסיכון להיפגע קיים תמיד, אולם כאשר מדובר על רכיבת דו-גלגלי, הסיכוי להיכנס אל הסטטיסטיקה גבוה במיוחד. הבעיה היא כי פוליסות נסיעות לחו"ל אינן מעניקות באופן אוטומטי כיסוי להמשך טיפול בארץ. אמנם כל מבוטח בישראל זכאי לטיפול רפואי בקופת חולים, אך לרוב רק במסגרת חוק בריאות ממלכתי שחל על המטופלים בארץ גם אם נפגעו בחו"ל. הרחבת הפוליסה תעניק לכם כיסויים רחבים בהרבה.

ומה לגבי הרחבה לתאונות אישיות? מדוע זה נחוץ (מלבד להעשיר את קופת חברת הביטוח)?

ישנן פוליסות שבמקרה של מוות או אובדן איברים שנגרם בעקבות אירוע תאונתי, הן אינן מעניקות כיסוי מעבר לזה שניתן עבור ההוצאות הרפואיות. היות והסבירות לפגיעה חמורה באיברי הגוף גבוהה, מוטב להרחיב את הפוליסה.

אילו כיסויים כולל ביטוח האופנוע השכור?

ישנם כמובן הבדלים בין החברות השונות וכמובן בין היעדים אליהם טסים. אך ככלל, ניתן לומר כי התוכניות הסטנדרטיות כוללות ביטוח גניבה, ביטוח נזק לכלי עד לגובה ההשתתפות העצמית, וביטוח צד ג' (גרימת נזק גוף ולרכוש של מישהו אחר). תשומת הלב כי ישנן חברות השכרה שמחריגות כיסוי ביטוחי במקרה של מעבר ממדינה למדינה. חשוב מאוד לוודא האם הפוליסה מתירה לחצות עם האופנוע את הגבול למדינה אחרת. במקרים רבים תידרשו לשלם על כך תוספת תשלום.

בפוליסה נקבו בסכום השתתפות עצמית של 1,000 יורו. האם זה סביר?

גובה ההשתתפות העצמית יכול להגיע גם לסכום של 2,000 דולר או יורו ואף יותר, אולם שימו לב כי רבות מהחברות יגבו את הסכום גם אם התאונה נגרמה בשל רשלנות של גורם אחר. ישנן חברות שמאפשרות רכישת סעיף ביטול השתתפות עצמית על פיו היה ונגרם נזק שגובהו עובר סף מסוים שנקבע מראש – לא תדרשו לשלם כלל. כך או אחרת, עליכם להכין מבעוד מועד תקרת אשראי שלוקחת בחשבון סכום של שנע בין 1,000 ל-3,000 יורו / דולר כפיקדון עד להשבת הכלי במצבו כפי שנמסר לכם בעת ההשכרה.

ומה בנוגע לשירותי גרירה?

כמובן שעליכם לוודא שהפוליסה כוללת שירותי גרירה, היות ורבות מציעות כיסוי זה בתוספת תשלום. לא כיף לגלות באמצע האלפים כי גרירת האופנוע כרוכה בתשלום שעלול להגיע גם למאות יורו. בנוסף, אל תעזבו את סוכנות ההשכרה מבלי שבדקתם את הכלי מלפניו, מצדדיו, לרבות סימון של כל השריטות, קטנות ככל שיהיו תוך ציון הדבר במסגרת טופסי ההשכרה. מוטב גם לצלם באופן עצמאי את הכלי למקרה של חילוקי דעות עם החברה. כמו כן, עם השבת הכלי בתום תקופת ההשכרה יש להקפיד כי המשכיר מאשר בכתב כי האופנוע חזר במצב תקין וללא כל פגיעה.

טיול מהנה ורכיבה בטוחה.

לכל דת יש את המקומות הקדושים לה, כאלו שכל מאמין ממוצע ומעלה חייב להגיע אליהם או לפחות אל המרכזיים והחשובים שבהם – אם לא בשל חובה כתובה או מפורשת אז לפחות מתוך חובה מצפונית-אישית שבלעדיה יחוש כאילו לא קיים את ייעודו בעולם הזה.

אופנוענות, בעיני רוכבים רבים והקרובים להם, גם היא סוג של דת, ולה כתות רבות – כל אחת לפי תפישתה ומשנתה. אולם המכנה המשותף לרובן הוא ההכרה בכמה וכמה כבישים ברחבי העולם כמקומות 'קדושים' המהווים מוקדי עלייה לרגל. כאלו למשל הם הכבישים המובילים לפסגות הרי האלפים והדולומיטים הנמצאים בלב אירופה, אותם 'פסים' (מעברים) מפורסמים דוגמת ה'סטלביו', ה'גרוסגלוקנר' ודומיהם, המושכים אליהם בחודשי הקיץ כמויות עצומות של מטיילים ומבקרים, ובהם כמובן גם רוכבי אופנועים רבים, אם לא יותר מכולם.

בעוד שרוכבים רבים שיוצאים למסע אל עבר כיבוש פסגות ההרים הללו מתארגנים ומתכננים כל פרט ושעל בקפידה רבה, לעתים חודשים רבים מראש, במקרה הזה ההחלטה לצאת למסע הייתה יחסית קצרה וספונטנית, ובכל אופן הצריכה כמעט אפס תכנון. כי כשמצטרפים לקבוצה מאורגנת עם מסלול מתוכנן שכולל כבר את האופנועים, המלונות ושאר הלוגיסטיקה הנלווית – מה שנשאר לעשות זה רק להזמין טיסה ולהחליט מה לעשות בשעות הפנויות שלפני או אחרי הטיול, בהתאם.

לאחר שסגרתי את הנסיעה שלי החלטתי שאני עושה לאבא שלי הפתעה ומצרף גם אותו לטיול: רצה הגורל והנסיעה לטיול הגיעה רגע לפני שהוא מחליף קידומת, כאילו לפי הזמנה – תזמון מצוין להגשים לו חלום של שנים. צירפתי לסוד העניינים את המשפחה, שכמובן התלהבה מאוד, ועל הדרך שאלתי את חבר שלו עמוס אם הוא גם בעניין. יאללה, גם עמוס בפנים.

יום שישי בבוקר, נחתנו במינכן ואנחנו בדרך למלון שבפאתי ליבה של העיר – לא בדיוק מרכז אבל גם לא לגמרי בפרברים, מה שכן הוא במיקום מצוין עבורנו לאור העובדה שהאופנועים שאותם נאסוף מסוכנות ב.מ.וו ביום שלאחר מכן נמצאים בהמשך הרחוב. את עדי מהצפון פגשנו בתחנה שבה החלפנו מהרכבת לאוטובוס, ולפי תיק הקסדה שהיה תלוי על כתפו, לא היה קשה לנחש שגם הוא חלק מהקבוצה שלנו.

אחרי צ'ק אין מהיר אנחנו עולים על האוטובוס לכיוון מוזיאון ב.מ.וו שנמצא במרחק כמה תחנות משם, כשבדרך אנחנו גם עוצרים לארוחת צהריים קלה 'טו-גו' כדי להרגיע את הבטן בדרך למוזיאון.

כנראה שהאווירה בגרמניה עושה את שלה, משום שבשעה 8 בערב בדיוק, ללא יוצאים מן הכלל, כולנו התייצבנו בלובי של המלון כדי להיפגש עם יובל ואורן תמיר – מי שהקימו את חברת הטיולים 'איזי ריידר אירופה', והם גם אלו שמתכננים ומובילים בעצמם את הטיולים. למעשה, זוהי למעשה בדיוק הנקודה שבה מתחיל הטיול.

פגישת ההיכרות הייתה קצרה משום שיצאנו קבוצה קטנה מהרגיל הפעם, וגם משום שכבר נפגשנו כולם יחד מוקדם יותר, ומתחילים לדבר על לוחות הזמנים, המנהלות ושאר הדגשים החשובים לטיול שלנו. כל אחד מקבל חוברת מידע מסודרת עם השם שלו, סוג האופנוע שעליו הוא רוכב (עם תמונה מתאימה כמובן), ומפת הטיול שמחולקת למקטעים לפי ימים. כל 3 המשתתפים האחרים בטיול יבלו את 6 הימים הבאים על אוכפו של ב.מ.וו R1200GS, ואילו אני בחרתי ב-R1200RT כדי לשאת אותי ואת שלל הציוד (המיותר כמעט לגמרי) שלי אל עבר הפסגות המושלגות של האלפים. חייב להיות שונה.

יובל ואורן לא מרבים במילים מיותרות, אבל מזכירים לנו שהשם 'איזי ריידר' הוא לא מקרי – "אנחנו פה בשביל לטייל ב'איזי'… לא ממהרים ולא רוכבים על הקצה", הם אומרים. האמת, בטיול כזה, עם נופים כאלו – זו הגישה המומלצת. באנו ליהנות מהחוויה כולה בסופו של דבר.

עוד כמה שאלות אחרות, ובהמלצתם של יובל ואורן סיימנו את הערב במסעדה וייטנאמית מעולה שנמצאת לא הרחק מהמלון. את הדרך חזרה מהמסעדה למלון עשינו עם מצב רוח מרומם, ספק מהאוכל הטוב ספק מההתרגשות לקראת היציאה לדרך שמחכה לנו מחר בבוקר, ועכשיו רק נשאר לנו לקוות שהגשם של סוף אוגוסט – גשם שיותר דומה לזרזיף בלתי פוסק של רסיסי מים מאשר לטיפות של ממש – יתפוגג לו במהלך הלילה.

מזג האוויר ביום שבת אינו מאיר לנו פנים, תרתי משמע, והגשם מאתמול לא ממש מראה סימנים של היחלשות אלא דווקא להיפך. הגענו לסוכנות האופנועים המרשימה של ב.מ.וו, כשהטפסים שלנו כבר מחכים לנו על הדלפק, מסודרים כמו חיילים. גרמניה.

את האופנועים אנחנו פוגשים בחצר הסוכנות כשהם מוכנים לנסיעה, מצוידים ב-3 ארגזים (2 צד, אחד אחורי) ומיכל דלק מלא. ה-GS-ים נראים חדשים כולם, מי עם יותר ומי עם פחות קילומטרים על השעון, ואילו ה-RT שלי עם 211 ק"מ בלבד, מחכה בפינה שמישהו יוציא אותו לסיבוב בהרים כדי שיוכל לחזור למרכז השירות לשם ביצוע טיפול הרצה מפנק. כל אחד מאיתנו ניגש לאופנוע עם אחד מאנשי הסוכנות, עוברים על האופנוע מלמעלה למטה כדי לתעד בטופס את מצבו וכל בעיה שעשויה להתגלות. ואכן באחד האופנועים מתגלה שבר קטנטן במסגרת של אחת ממזוודות הצד – ותוך 2 דקות מגיעה מזוודה חדשה שמורכבת במקום הקודמת. גרמניה, כבר אמרנו.

אחרי הרישום והטפסים עובר כל רוכב תדרוך מלא על האופנוע שעליו הוא עתיד לעשות את 6 הימים הקרובים, כולל כיוונונים לבקשת הרוכב כמו גובה מושב או כל בקשה אחרת, קטנה כגדולה.

היעד הראשון שלנו – טירת 'נוישווינשטיין' (אל תנסו, חבל על השיניים), שנחשבת לטירה שהיוותה השראה לכל אותן טירות מצוירות בסרטים של דיסני. טירה מהאגדות, אמיתי. לאחרי שכולנו מסיימים להעביר את הציוד מהמזוודה של המטוס למזוודות של האופנוע אנחנו יוצאים לדרך, כשיובל מוביל מלפנים עם ה-GPS ואורן מאסף, שומר שלא נתפזר יתר על המידה. אנחנו חוצים תחילה את העיר מינכן לכיוון דרום-מערב ואז החוצה ממנה דרך שדות כפריים צבועים בירוק. קריר מעט ועדיין גשום, אבל אנחנו לבושים בהתאם ויש חימום בידיות, כך שהכל בסדר. בנתיים הצלחתי להיזכר איך מכוונים את תחנות הרדיו באופנוע, מצאתי לי משהו טוב לשמוע והגברתי תוך שאני מתנועע ומרקד לי על מושב האופנוע.

רגע לפני שאנחנו מחליפים קידומת מגרמניה לאוסטריה, הגענו ליעד שלנו. אנחנו מחנים את האופנועים בצורה מסודרת בחניה שלמרגלות ההר שעליו נמצאת הטירה, והולכים לשתות קפה באחת מהמסעדות הסמוכות. הסיור בטירה עצמה קצר יחסית, כחצי שעה בערך, אך מעניין ומרשים, וגם מאפשר לנו להיחלץ חלקית מציוד הרכיבה לשעתיים ומשהו, שכן כל הסיפור של העלייה והירידה לוקח קצת זמן, אפילו עם ההסעות.

השעון מראה שכבר אחר הצהריים ואנחנו מזדרזים לעלות על הכלים ולהמשיך בדרכנו, כשהגשם סוף סוף מתחיל לדעוך, אך עדיין אפור מסביב והכבישים רטובים כהוגן. כעבור כמה קילומטרים אנחנו מתקרבים לצלעות ההרים והמעברים שביניהם והדרך מתחילה להיות מעניינת, גם בקצב רגוע ונינוח. השילוב של האפור מסביב, לעתים מלווה בערפילים של ענן שירד לו לביקור, יחד עם גווני הירוק על צלעות ההרים – מהפנט קלות, אבל אנחנו משתדלים להישאר מרוכזים בדרך ובכביש, ורק מדי פעם מגניבים מבטים אל עבר הנוף המיוחד.

כדי להגיע אל עבר תחנת היעד שלנו ללילה הקרוב, עיירת הסקי האוסטרית 'סן אנטון', יש צורך בטיפוס לגובה על אותם הרים עצומים, ושם למעלה כבר מתחיל להיות קר ממש, כשלפרקים הענן פשוט מכסה את כל הדרך ואנחנו מורידים את המהירות למינימום בשל תנאי הראות הנמוכים. מדי פעם מתגלה לעינינו מראה הדרך התלולה אל עבר התהום שנמצאת רק מטרים ספורים מהכביש. הערב יורד לו ואנחנו עושים את הקילומטרים האחרונים אל עבר המלון, עוברים בדרך מספר אתרי סקי יוקרתיים נוספים שנראים כאילו נלקחו מהפקה של סרט קולנוע, ספק אמיתיים ספק מצוירים.

אנחנו מתעוררים ליום השני של הרכיבה כשבחוץ אמנם מעונן, אבל אין סימן לגשם, וזה כבר דבר משמח. כעת לאור יום ניתן לראות קצת יותר מהנוף שסובב את עיירת הסקי המנומנמת משהו בתקופה זו, ולמרות שאת השלג מחליפים דשא ירוק ועננים, עדיין המחזה גורם לנו לבהות בו דקה ארוכה לפני שנרד לאכול את ארוחת הבוקר.

מאוסטריה אנחנו עושים פעמינו אל עבר המדינה הבאה – ליכטנשטיין, כשבדרך אני מבחין שמאחורינו ניתן לראות פיסות כחולות של שמיים, ומתלהב כאילו שלא ראיתי שמיים בחיי. למען האמת, בעונה שבה במדינת תל-אביב חוף הים הוא המקום העמוס ביותר, אחרי יומיים וחצי שבהם לא רואים שמיים כחולים פתאום דברים מסוימים הופכים להיות פחות מובנים מאליהם. בהגעה לואדוז, עיר הבירה של ליכטנשטיין, השמש כבר נראית בבירור ואף מורגשת, ובעצירה לסיור במדרחוב מקומי אנחנו גם מנצלים את ההזדמנות כדי להסיר שכבה או שתיים של ביגוד מיותר.

היום אנחנו אמורים להגיע ל'פס' הרציני הראשון שלנו בטיול – קלאוזן פס. לשם כך עלינו לחצות פעם נוספת את הגבול, הפעם מליכטנשטיין לשווייץ, ובתוך פחות מ-4 שעות אנחנו כבר במדינה השלישית שלנו להיום. אבל רגע לפני שמזדרזים להגיע לפס, נזכרים שמהבוקר לא שתינו קפה, ולכן מיד עם חציית הגשר שבין 2 המדינות אנחנו יורדים עם האופנועים אל עבר גדות הנהר שזורם תחת הגשר, ויובל מתניע את הגזייה בזמן שאנחנו שולפים מהתיקים משהו טעים – חובה עם הקפה.

הדרך אל מעבר קלאוזן מובילה אותנו לרכוב בסמוך מאוד לאגם מקומי העונה לשם 'ואלנזי', וככל שאנחנו מתחילים לטפס יותר ויותר במעלה הדרך, נפרש אל מולנו מראהו של האגם שמימיו בוהקים בגוונים של תכלת-טורקיז, כמעט כמו בציור, מה שחייב אותנו לעצור בצד הדרך כדי להתפעל מהנוף – בפעם המי יודע כמה בטיול – ובכל פעם המחזה מלהיב מחדש לא פחות מהפעם הקודמת. בזמן שאנחנו שואפים אוויר פסגות שווייצרי, לפרקים בזמן שלא עוברים לידנו רכבים, אנחנו שומעים את שאון מפל המים מעברו השני של האגם, מרחק קילומטר (!) משם. מדהים. מי שהפרו מדי פעם את השקט היו קבוצות של רכבי אספנות קלאסיים במצב תצוגה שחלפו על פנינו מספר פעמים, ובהם ישובים אנשים מחייכים שבעצמם היו לבושים ונראו כאילו שהגיעו יחד עם המכוניות במכונת זמן היישר משנות החמישים והשישים. אחח… אירופה…

הפס עצמו מתחיל בפיתולים בין ההרים, אך מיד אחרי החלק הזה נפתח לפנינו עמק עצום ורחב ידיים בין ההרים, שהכביש חוצה אותו לאורכו. הגוון השולט הוא שוב ירוק, אך הפעם אנחנו שמים לב שכר העשב מכוסה במאות – אם לא אלפי – פרות שרועות להן באחו הפתוח. המהירות שוב יורדת, והפעם לא רק כדי להתפעל מהנוף, אלא גם כדי לתת זכות קדימה לפרות שעומדות באמצע הדרך, או בשביל להתחמק בזמן ממזכרות שהפרות השאירו לנו באמצע הדרך – זה יכול להיות מאוד לא נעים אם מנסים לעבור על 'מזכרת' טרייה שכזו…

עוד כמה קילומטרים קדימה, ממש על הכביש, נמצא לו פונדק דרכים מקומי קטן בשם הלא מפתיע – קלאוזה ראנץ'. המקום, כמו רבים אחרים שניתקל בהם בהמשך הטיול, מושך אליו אופנוענים העוברים בפס, אם כי כאן מדובר על בר אופנועים קלאסי, עם חלקי אופנועים שונים בכל מקום, פסל של אופנוע עומד במרכז החניה ליד הכביש, כשבתוך ומעל הבר מודבקים עשרות רבות של סמלים שונים הקשורים לאופנועים בדרך כשלהי. אני ניגש אל בעל המקום – האנס (Hans), חובב אופנועים בעצמו – מציג את עצמי ומבקש לשים שם מדבקה של 'פול גז'. האנס בחור חביב וידידותי, אומר לי באנגלית 'בשמחה, שים איפה שבא לך' ואף מביא את המצלמה שלו כדי לצלם אותי עם המדבקה. אחרי שהוא מצלם הוא שואל אותי אם אני יכול לשלוח לו עותק של המגזין מישראל. אני עונה לו בחיוך שהיום כמעט הכל זה באינטרנט, ושאנחנו לא ממש מדפיסים מגזינים כמו פעם, אבל אני מזמין אותו להצטלם איתי למזכרת ומבטיח לשלוח לו קישור לכתבה כשזו תתפרסם.

אנחנו נפרדים לשלום מהאנס שיוצא אחרינו ומצלם אותנו מתרחקים בזמן שהוא מנופף לנו לשלום, וממשיכים דרך הפס אל עבר העיירה השווייצרית אנדרמאט, שם נעשה את הלילה.

זהו היום השלישי של הטיול ואנחנו עומדים לעבור בכמה מעברים מעניינים, תוך שאנחנו 'מזגזגים' הלוך ושוב בין שווייץ לאיטליה, וחוזר חלילה. נראה לי שבפסגות יהיה קר היום, ואני מחליט להתלבש מעט חם יותר ולשים את מכנסי החלפ"ס מעל למכנסי הרכיבה. לשמחתי היום מתחיל נעים ולא קר במיוחד, אך לצערי השמש יוצאת והטמפרטורות עולות ככל שהיום מתקדם – הרבה לפני שאנחנו מגיעים לאזורים הגבוהים, שגם בהם אני כבר מגלה שלא קר כמו ביומיים הקודמים כשעלינו בגובה.

אנחנו עוצרים לקפה צהריים בנוהל בפינת חמד ירוקה הנמצאת מאחורי חצר של בית כפרי עם סוסים המסתכלים עלינו בקנאה, רוצים לבוא לשבת איתנו על שפת הנחל המפכפך שזורם ליד העץ שתחתיו אנחנו יושבים לנוח, ואני מנצל את ההזדמנות כדי לעבור ללבוש קייצי יותר.

לא עוברת שעה, ואנחנו נמצאים במעבר סן-ברנרדינו, אך השמש החמימה שמעל ראשנו מתחילה להיעלם ככל שאנחנו מטפסים במעלה ההרים, שם מקדם אותנו בברכה גשם זלעפות מכמה עננים כועסים במיוחד שעברו בסביבה. אנחנו מחליטים להיכנס מתחת למבנה בצד הדרך עד יחלוף זעם, ושוב חוזרים לציוד גשם, שיהיה.

את העצירה הבאה אנחנו עושים בבית קפה חביב בשפלוגן, ואני מנסה למצוא פתרון יותר יציב לגו-פרו שהתקנתי על מיכל הדלק ללא הצלחה לייצב את המגדל המתנדנד שנדרש כדי לנסות ולצלם מבעד למסיכת החזית המאסיבית של ה-RT. אחרי חצי שעה שבה פתחתי מוסך קטן על חבית סמוכה, עליה פרסתי את כל חלקי החילוף שיש לי לטובת העניין, החלטתי להפוך את הבעיה לפתרון – לנצל את גודל המסיכה כדי להתקין את המצלמה מהצד השני שלה. חיזקתי היטב, קשרתי מיתר אבטחה למראה, וליתר ביטחון גם התפללתי לאלוהי הגו-פרו שלא תיפול לי בדרך. נראה לי שזה יספיק.

המעבר הבא שלנו, שפלוגן שמו, כשמה של העיירה שבה עצרנו והוא מתחיל בסמוך אליה. למעשה, בשלב הזה למעט מעברים מסוימים שהם באמת יוצאי דופן, כבר הפסקתי לדבר בשמות של המעברים. מאחר וכל האזור שבו אנחנו מטיילים הוא על, מתחת או בסמוך להר או הרים, הרי שכמעט כל הכבישים שאנחנו רוכבים בהם מעוקלים ומפותלים, ולמעט מקרים בודדים, הרוב הכמעט מוחלט סלולים ומתוכננים להפליא. יוצא אפוא שכדי להגיע ממקטע אחד לשני אנחנו רוכבים לא מעט דרך כפרים ועיירות שבהם המהירות המותרת היא בין 30 ל-50 קמ"ש, ומאחר ולא בא לנו לחזור הביתה עם תמונות שלא אנחנו מצלמים, כלומר דו"חות מהירות, אנחנו ילדים טובים ורוכבים על-פי השלטים שבדרך. כן, זה גורם לי מדי פעם לתופף על המיכל בחוסר סבלנות, במיוחד כשיש רצף בלתי נגמר של כמה ישובים אחד אחרי השני. אבל הפיצוי בדרך לא מאחר להגיע – בצורה של פיתולים + אספלט משובח + נוף עוצר נשימה + כמויות היסטריות של אופנועים שרוכבים מולנו ומנופפים לשלום. עסקת חבילה משתלמת, חד משמעית.

לקראת סוף היום השלישי אנחנו מתקרבים ליעד הבא שלנו – ליוויניו שבאיטליה, אך נתקלים שוב ושוב בנופים שממש 'מאלצים' אותנו לעצור לצלם ולהצטלם. עוד תמונה ועוד תמונה, ופורצה לאיטליה.

בוקר היום הרביעי לטיול, אנחנו מתארגנים לצאת מעט מוקדם יותר כדי להספיק את כל מה שבתכנית המקורית, ונראה שמזג האוויר מבשר טובות: אם היום הראשון היה בעיקר גשום והיום השני היה בעיקר בהיר ויבש, הרי שהיום השלישי היה תיקו והשאיר את מאזן הכוחות ללא הכרעה של ממש, ואילו היום נראה שהולך להיות מזג אוויר לא פחות ממעולה. טפו טפו, חמסה חמסה, שום בצל. רק שיישאר ככה ושנגיע לסטלביו המושלג חמימים ויבשים.

מי שהשם 'סטלביו' נשמע לו מוכר, זה לא בכדי – מדובר על אחד הפסים המפורסמים ביותר בעולם, ולכן שמו מוזכר פה בגאון. יש שיגידו שזהו ה'מכה' של האופנועים, מקום העלייה לרגל (או לגלגל?) האולטימטיבי. כבר כשמתקרבים לאזור מגלים תכונה רבה של כלי רכב, רובם דו-גלגליים, אך לא רק אופנועים כי אם גם רוכבי אופניים רבים שעבורם מדובר באתגר רב חשיבות – לטפס כ-1,800 מטרים לרום של כמעט 2,800 מטרים מעל גובה פני הים, מה שמתורגם ל-24 קילומטרים בשיפוע ממוצע של 7.4 מעלות. זה מטורף בכל קנה מידה.

למה אני מתעכב על כל הפרטים והמספרים האלו? ובכן, כי לפני שאני מתחיל לספר שוב על הנוף והאווירה, שהם מדהימים בפני עצמם – אני חייב לספר על אותה גברת צעירה ברוחה, לדעתי היא כבר עברה את גיל 65 ואולי גם את גיל 70, שרגע לפני שאנחנו המשכנו בדרכנו אל עבר צידו השני של ההר, הגיעה על האופניים כשהיא מתנשפת קלות – בערך כמו שרוב האנשים מתנשפים אחרי שהם עולים 3 קומות ברגל, וביקשה בחיוך מנומס אם אוכל לצלם אותה ליד השלט של רוכבי האופניים שמכריז שהיא הגיעה לפסגה. לא רק שצילמתי (לצערי רק עם הטלפון שלה), גם כמעט השתחוותי.

בחזרה לסיפורנו. ההגעה לפסגת הסטלביו היא בהחלט חוויה מיוחדת, במיוחד ביום שטוף שמש שבו השלג על הפסגות הגבוהות של האלפים מנצנץ מכל עבר, כשהמוני אופנועים ואופנוענים מנסים למצוא פינה לעמוד בה מבלי לחסום את הדרך לאחרים, ויוצרים יחד הפנינג ספונטני – כמו פסטיבל רחוב קטן וססגוני.

בראש הסטלביו ישנו שלט גדול ומפורסם שעליו מודבקות אינספור מדבקות של מועדוני רכבים, אופנועים, אופניים ובקיצור – של מי לא. מרוב מדבקות בקושי רואים את מה שכתוב על השלט, הרוב כבר מזמן כיסו את המדבקות הישנות יותר עם המדבקות שלהם. אנחנו התאמצנו טיפה יותר ובעבודה משותפת הצלחנו להדביק מספר מדבקות (ליתר ביטחון) של 'פול גז' על השלט, כולל בקצה העליון ביותר שלו (!). עכשיו אפשר להמשיך.

היום רק באמצעו ויש לנו לא מעט קילומטרים להספיק, רבים מהם עוברים בכבישים מעניינים ומהנים. אנחנו מתקרבים לעיר לבולזאנו כדי להגיע לשני המקטעים האחרונים שלנו להיום, ומגלים שגם עיר קטנה באיטליה לא חסינה בפני פקקים. אבל פה זה צפון איטליה ולא דרום ארץ המגף, ואנחנו מתנהגים כמו שווייצרים טובים וזורמים עם הפקק לאיטו.

עברנו גם את זה, בשביל להגיע לכביש נהדר שאת שמו אינני זוכר, אבל את הפניות שלו דווקא כן – טיפוס לגובה, סוויפרים ארוכים, סוויפרים קצרים, פניות עיוורות, פניות נפתחות. פשוט תענוג צרוף.

רגע לפני ההגעה למלון אני עוצר כדי לצלם עוד כמה 'גלויות' ו'פוסטרים' כדי שיהיה לי מה למסגר ולתלות בסלון, כלומר בנוסף למאות התמונות האחרות שכבר צילמתי במהלך הטיול.

אחרי שביום הקודם עשינו לא מעט קילומטרים, את היום החמישי לטיול אנחנו לוקחים באיזי עם הרבה פחות קילוטרים והרבה יותר זמן איכות עם עצירות ארוכות יותר כדי ליהנות מהנוף ומהטבע שסביבנו, כששוב מזג האוויר משחק לטובתנו, על גבול המושלם. את החלק המעניין של היום עשינו דווקא ללא האופנועים, אך כן עם הקסדות על הראש, לפחות חלקנו בכל אופן – במקור היינו אמורים לבקר במאפיה מקומית שיובל ואורן מכירים כבר שנים ומיודדים מאוד עם המשפחה בעלת במקום, אך האיטלקים כמו איטלקים יצאו להפסקת צהריים, ולכן המארגנים הפתיעו אותנו עם תכנית ב' שאותה גילינו רק כשהגענו למקום: מזחלות אקסטרים שטסות במורד ההר. חוויה אדירה. לאחר מכן ניצלנו את היום הקצר כדי להגיע מוקדם למלון שהיה קרוב למקום, לנוח ולאגור כוחות לקראת היום האחרון למסענו.

בוקר היום האחרון, שבסופו נעלה על טיסה חזרה ארצה, נראה כאילו הגיע מהר מדי. פתאום 5 ימי רכיבה רצופים הרגישו שנעלמו כלא היו, אבל עם האוכל בא התיאבון – ואנחנו נעשינו רעבים לעוד.

גולת הכותרת של היום הזה היא מעבר ה'גרוסגלוקנר' – ההר הגבוה ביותר באוסטריה שממוקם במזרח חבל טירול, ועוד שם שחובה להזכיר – מדובר על כביש מדהים בכל קנה מידה שהכניסה אליו היא בתשלום (כביש אגרה) ואיתו אנחנו מקנחים את הטיול. את מנוחת הצהריים אנחנו עושים על שפת אגם מקומי בדרך מאוסטריה חזרה למינכן שבגרמניה, מנסים לעכל שאוטוטו מזדכים על הציוד וחוזרים לאזרחות. מזל שמחר סוף שבוע, כי לא קל לחזור לשגרה אחרי שבוע כזה, שבו אתה חי במין חלום – פרות וכבשים מלחכות עשב מסביבך, בזמן שאתה שותה קפה על גדות הנחל אל מול פסגות מושלגות, רוכב על כבישים מהאגדות, מעיירת סקי אחת לאחרת, ורק התמונות מזכירות לי שזה היה אמיתי. לא חלמתי.

*     *     *     *     *

סוף דבר

אנחנו נפרדים לשלום בחיבוקים מיובל ומאורן בסוכנות האופנועים, כאילו היינו חברים עוד מתקופת הצבא ואכלנו מאותו מסטיג (חפשו בגוגל). נראה שהשבוע שהעברנו יחד היה מרגש ומיוחד לא רק עבורנו, אלא גם עבורם. הם לא רק הובילו את הדרך או המליצו על מקום טוב לארוחת ערב – למרות שכמעט תמיד אכלנו כולנו יחד, אלא לאורך הטיול נרקמה לה חברות מיוחדת, של רוכבים, אופנוענים, שמטיילים ביחד ונהנים מהדרך, מתלהבים ממנה, חולקים חוויות ומתגבשים לכדי קבוצת רכיבה של חברים, ולא של חבורת  אנשים זרים שבמקרה רוכבים לאורך מעל 1,600 ק"מ באותה הדרך.

ייאמר לזכותם שהניסיון שלהם לאורך השנים וההיכרות שלהם עם כל הלוגיסטיקה הכרוכה בהוצאה לפועל של טיול כזה, ניכרים מאוד ובאים לידי ביטוי בתכנון והארגון המאוד מסודרים שלהם, עד לאחרון הפרטים. יחד עם זאת, הם קשובים לחברי הקבוצה וגמישים מספיק בשביל לעשות שינויים נחוצים במידת הצורך.

החוויה הזו תיכנס אצלי ללא ספק כאחת המשמעותיות להיכל התהילה האופנועני הפרטי שלי, כזו שאזכר בה מדי פעם עם מבט חולמני בעיניים וחיוך של מתבגר מאוהב. רק קול הקברניט והדיילת שמבקשת לוודא שכולנו חגורים מעירים אותי ומזכירים לי – הגיע הזמן לנחות.

הכותב היה אורח של חברת 'איזי ריידר אירופה'.

• לאתר איזי ריידר אירופה – לחצו על הקישור

כתבה: אחינעם הראל

המדריך השלם עם הנקודות החשובות עליהן יש לחשוב לפני שיוצאים להגשים חלום של מסע אופנוע. עכשיו בחורף הארוך זהו בדיוק הזמן להתחיל לתכנן ולחלום.

1. כמה זמן עומד לרשותך?

משך המסע יכתיב וישפיע על מסלול הטיול שתקבע. ככל שהטיול ארוך יותר יהיו יותר ימי מנוחה, יותר בלת"מים ויותר הכנות לפני היציאה לדרך. לכן, כהערכה גסה להבין כמה זמן יידרש לעבור איזה מרחק, אפשר להשתמש בחישוב הגס:

• 14-1 ימים – 500 ק"מ ביום
• 30-15 ימים – 350-300 ק"מ ביום
• 31 ימים ויותר – 150-100 ק"מ ביום

התכנון הזה לוקח בחשבון זמן התארגנות לפני ואחרי הטיול, וכן ימי מנוחה תוך כדי, כלומר לא כמה קילומטר תרכב בפועל כל יום. המטרה היא לתת מושג כמה זמן ייקח לעבור דרך מסוימת עם עצירות. למשל, לרכב 25,000 ק"מ מקייפטאון לקניה וחזרה, ייקח 250-166 ימים בקצב סביר ומהנה.

2. מזג אוויר

מזג האוויר יכתיב את כיוון ועיתוי הנסיעה. מומלץ לבדוק מזג אוויר בכל מדינה על-פי חודשים כדי לוודא מתי תהיה העונה היבשה.

3. איזה אופנוע לקחת?

זאת שאלה של סדר עדיפויות, והפתרון שלה נמצא במשוואה – סגנון רכיבה מועדף X (מרחק מתוכנן / זמן לרשותך).

ככל שיש פחות זמן עדיף אופנוע בעל נפח גדול יותר. באפריקה, למשל, רכבתי על ב.מ.וו  F700GS במשך חצי שנה, ובממוצע כיסיתי 138 ק"מ ביום (25,000 ק"מ ב-180 יום). ברוב ימי הרכיבה רכבתי בממוצע 350 ק"מ. זה אופנוע גדול והרכיבה יחסית מהירה בהתחשב בכך שמדובר במדינות עולם שלישית עם תנאי דרך קשים ופחות אפשרויות חילוץ בעת תקלות. אופנוע קטן יותר יאפשר יותר רכיבת שטח ויהיה זול יותר.

שיקולים נוספים:

יש מי שיאמרו שאופנוע 'מתוחכם' יותר יהיה בעייתי יותר, כי מכונאי בצריף פח בעיירה מבודדת באפריקה לא ידע לתקן בעיות חשמליות של ב.מ.וו R1200GS. האופנוע שלי היה מאוד אמין ולכן אני לא יכולה להסכים להכללה הזאת. ברוב המדינות בערים הגדולות יש מכונאים שמסוגלים לתקן תקלות.

שיקול נוסף הוא עלות האופנוע והאם תרכב לבד או עם מורכב/ת.

כמות הציוד שצריך לקחת היא לא שיקול. מהר מאוד מגלים שניתן להיפטר מחלק נכבד מהציוד שלפני המסע היה נראה הכרחי. כלל האצבע: כמה שפחות – יותר טוב.

 

תלה מפה על הקיר וקח טוש אדום. סמן בנקודות כל מקום שאתה רוצה לעבור בו. קרא על אטרקציות מעניינות של כל מדינה בנפרד – דרך אתרים כמו Lonely Planet ו-WikiTravel.

באזורים פחות מפותחים בעולם יש פחות כבישים. ברוב המדינות באפריקה יש כביש אחד מרכזי מצפון לדרום ואחד ממזרח למערב. אני מצאתי שהדרך הטובה ביותר היא לתכנן את כל המקומות העיקריים שבהם תרצו לבקר, לבנות מסלול הגיוני על-פיהם, וכאשר מגיעים למדינה עצמה לשבת עם מקומיים מול מפה ולשאול אותם על אזורים נידחים מיוחדים, שבילים יפים דרך השטח. התוכנית נועדה בשביל לסטות ממנה.

5. ניווט

במקום הראשון: עצה של אנשים שחיים במדינות האלה. לאו דווקא מקומיים, אלא אנשים שנוסעים הרבה בכבישים. אזהרה: לא כל מקומי ידע לעזור!

במקום השני: גוגל מפות. מניסיוני היה המעודכן ביותר והמדויק ביותר מבחינת הערכת זמני נסיעה.

במקום השלישי: אפליקציית maps.me, שהיא תוכנת ניווט שעובדת ללא רשת סלולארית או אינטרנטית. ניתן לחפש ולראות על גב מפה תחנות דלק, מקומות לינה, מסעדות וכו', וניתן בקלות לסמן נקודות על המפה ולשמור אותן כ'מיקומים שלי'. באופן זה אפשר לשמור קוארדינטות של אתרי קמפינג נידחים, או אם אתם בעיר זרה לשמור את המיקום של בית בו אתם מתארחים ולנווט אליו חזרה.

במקום הרביעי: GPS. על גב הגרמין שהיה ברשותי התקנתי את תוכנת הניווט Tracks4Africa, שלטעמי לא הייתה מעודכנת או הכרחית. ניתן לרכוש את המפות של Tracks4Africa גם כאפליקציה לסמארטפון.

במקום החמישי: מפות קשיחות ליתר ביטחון.

ניווט במדינות לא מפותחות הוא פשוט יחסית מכיוון שאין הרבה אופציות. צריך להסתובב עם מספיק דלק, מים ואוכל, כך שבמקרה הגרוע ישנים בלילה בחוץ וממשיכים לנווט בבוקר.

6. מקורות מידע

החדשות הטובות: כל המידע נמצא באינטרנט היום.

החדשות הרעות: אתה צריך לחפש אותו.

כלל חשוב: היעזרו באנשים. הם ישמחו לעזור. אבל – בואו עם רשימת שאלות, שאלות ענייניות, אחרי שהכנתם שיעורי בית. לא לצפות שאדם זר יבנה לכם את הטיול.

היעזרו בחברים לפני ותוך כדי המסע. צרו קשר עם יוני בן-שלום מאתר הרפתקה שמאגד את רוכבי האדוונצ'ר הקשוחים והמנוסים בישראל, שתמיד ישמחו לתת עצה בנוגע לאיזה מוסך ללכת אליו בלימה או איפה לאכול ארוחת בוקר מצוינת באולן-באטור שבמונגוליה. ישנה רשת של אופנוענים פרוסים בכל העולם שישמחו לסייע לכם. הנה דרכי הקשר להגיע אליהם:

אזור	בעברית	באנגלית
מידע כללי	הרפתקהאדם שני	Horizons UnlimitedHorizons Unlimited on FacebookHorizons Unlimited Motorcycle AdventuresADV RiderOverland MotorcyclistsOverland SphereOverland Junction
האמריקות: אושואיה, ארגנטינה עד אלסקה	לירן מרקוסיוני בן-שלום	Two-Wheeled NomadMotoHankShort Way RoundOn Her Bike
אפריקה	אלחנן אורןרום בן אליהואחינעם הראל	כללי:Overlanding Africaדרום אפריקה, נמיביה ובוטסואנה:Wild Dogs ForumProudly MeerkatBMW Clubמזרח אפריקה: Achi2Africa PikiPiki Overlander MotoHank מערב אפריקה: Shots from the Bar Ride Far
שביל המשי – אירופה לאסיה	בת' ושלומי במונגוליהאלעד לוי	Overland to AsiaOverlanding AsiaShort Way Round
אוסטרליה	אדם שני	On Her Bike

 7. רשימת ציוד

ניתן להזמין הרבה מציוד הקמפינג דרך האינטרנט באתרים כמו אלי אקספרס, ובמחיר נמוך משמעותית מחנויות ציוד כאן בארץ. מגבת טיולים, שמיכת חירום, מחבת קומפקטי, ג'ריקן פלסטיק מתקפל, פנס ראש.

אחרי שאספת את כל הציוד שאתה חושב שאתה צריך – היפטר מחצי ממנו. חבל לקחת משקל מיותר.

ציוד שלא הייתי יוצאת בלעדיו: כיסוי לאופנוע, פנימית לשק"ש, משאבה חשמלית לצמיגים ואטמי אוזניים.

8. בישול ואוכל

בתחילת הדרך בישלתי לעצמי הרבה על בנזינייה קטנה, בעיקר פסטה עם טונה ואורז עם סרדינים מקופסאות שימורים. אחרי זמן מסוים, וחוסר הצלחה מסחררת, ויתרתי על הבישולים לטובת הזמנת צלחת אורז וירקות במסעדות קטנות בצד הדרך.

אין בעיה למצוא מוצרים בסיסיים כמו אורז ודייסה. בלוני גז לא ניתן למצוא בכל מדינה (באפריקה למשל לרוב רק בדרום אפריקה, אתיופיה וקניה יש למצוא) לכן מומלץ להגיע עם בנזינייה ולברר מראש אם ניתן לקנות בלוני גז.

9. לינה

במהלך המסע ישנתי ברוב הלילות באוהל באתרי קמפינג מסודרים. ישנה אפליקציה מצוינת בשם iOverlander שבה ניתן לראות על גב מפה אופציות למקומות לינה עם המלצות של מטיילים, ולרוב המידע על מחיר ואיכות מדויק למדי. היתרון הגדול הוא שזהו מאגר של מקומות לינה זולים למטיילים כמונו.

בערים גדולות התארחתי לרוב אצל חברים של חברים, אופנוענים אחרים ומכרים. הכרתי כך הרבה אנשים מיוחדים וטובים.

בנוסף, בערים רבות התארחתי אצל אנשים מקומיים דרך קהילת Couchsurfing – קהילת מטיילים שמארחים אחד את השני בכל העולם. הרעיון הוא שבמקום לישון בהוסטל ולהסתובב רק עם תיירים, להתארח אצל מקומי ולהכיר את התרבות שלו דרך עיניו.

 10. מסמכים

ויזות: כל המידע לגבי מדינות להן ישראלים צריכים ויזה נמצא כאן. מומלץ לכל מדינה שנדרש אליה אשרה לברר ולבדוק מראש, גם אם כתוב שניתן להשיג ויזה במעבר הגבול, מול השגרירות הישראלית באותה המדינה ומול השגרירות של אותה המדינה בישראל.

חיסונים: רצוי להתחיל להתחסן כחודש עד חודש וחצי לפני הנסיעה. חשוב גם לדאוג לתרופות כמו כדורים נגד מלריה, כדורים נגד מחלת גבהים, תרופה לבילהרציה, שלשולים, אנטיביוטיקה וכו'.

רישיון נהיגה ורישיון נהיגה בינלאומי: רישיון נהיגה בינלאומי ניתן להוציא במ.מ.ס.י, בחנויות משקפיים ובמקומות שבהם מנפיקים טופס ירוק ללימוד נהיגה. העלות היא כ-20 ש"ח. ברישיון הבינלאומי אין דרגות רישיון לאופנועים, ולרוב שוטרים לא יוודאו שיש לכם רישיון מתאים לנפח האופנוע.

כדאי לסרוק ולניילן כמה עותקים של רישיון הנהיגה בגודל המקורי, וליצור העתקים שלו אותם מציגים לשוטרים.

דרכון בתוקף: לפחות לחצי שנה קדימה, וכמה עותקים של הדרכון מודפסים מראש.

כרטיסי טיסה: כדאי לוודא מראש אם יאפשרו לכם לעלות על טיסה בלי כרטיס חזרה, ואם לא – לקנות אחד מראש.

ביטוח רפואי אישי: וכל מילה נוספת מיותרת. כיום כל מי שרוכש ביטוח נסיעות לחו"ל מחויב ברכישת ביטוח אתגרי הכולל חילוץ.

רישיון האופנוע: הנושא עלול להיות בעייתי מכיוון שלא בכל מדינה ניתן להעביר רכב לבעלותך, ויש מקרים בהם תרצה לקנות אופנוע עם רישוי זר במדינה שלישית (למשל אופנוע עם רישוי אמריקאי בברזיל). צריך לברר את הנושא פרטנית.

בדרום אפריקה ישנה בעיה לרשום כלי על שמך, לכן ניתן או לזייף את המסמכים הדרושים לרישום בעלות או למצוא מי שירשום את האופנוע על שמו עבורך. כך אני עשיתי אצל בחור דרום אפריקאי נדיב שהכרתי דרך חברים משותפים וסמכתי עליו. קיבלתי ממנו צילום של הדרכון חתום על ידו, מכתב המאשר לי לחצות למדינות מסוימות עם האופנוע 'שלו', ואישור מהמשטרה שהאופנוע לא גנוב.

ביטוח צד ג': לכל מדינה החוקים שלה וצריך לברר את הנושא. בדרום אפריקה, נמיביה, זימבבואה ובוטסואנה למשל, המס על הדלק מהווה תעודת ביטוח שאתה משלם. בשאר המדינות במזרח אפריקה צריך לרכוש ביטוח צד ג'. מומלץ לעשות את זה באופן מרוכז דרך COMESA במחיר של 180 שקל לחודשיים בערך.

קרנט Carnet de Passsage: כמו דרכון לאופנוע. משאירים סכום כסף כעירבון שלא תמכור את האופנוע במדינה שלישית בלי תשלום מיסים. הקרנט עולה בערך 650 – 1,000 ש"ח (לא כולל את סכום העירבון שיוחזר כאשר האופנוע שב למדינה בה הוא רשום, ואשר עומד על 40%-100% משווי הכלי), וניתן להוציאו בסוכנויות AA במדינות זרות או בחברת מ.מ.ס.י בארץ.

11. כסף

מומלץ לקחת סכום כסף מזומן ולהחביאו על האופנוע (סביב 500$). בהרבה מדינות, אפילו מדינות עולם שלישית, ניתן למשוך כסף מכספומטים בקלות, אם כי יש הגבלות על כמות המשיכה. סעו עם לפחות 2 כרטיסי אשראי בינלאומיים, ותמיד תדאגו שיהיו עליכם דולרים. מומלץ לקנות 2 ארנקים ולפזר אותם בין החפצים. בארנק שממנו משלמים מומלץ להשאיר רק סכום כסף קטן.

התקציב היומי שלי היה 25$, כשסכום זה התחלק בין דלק, לינה ואוכל. בסך הכל 6 חודשים באפריקה עלו לי 40,000 ש"ח.

אופנועים בדרום אפריקה הרבה יותר זולים מאשר בארץ – בערך שליש. ב-38,000 ש"ח קניתי בקייפ טאון:

• אופנוע ב.מ.וו F700GS שנת 2014 עם 3,000 ק"מ
• משקף גבוה
• מגן לפנס הקדמי
• מגני ידיים
• מגן מנוע
• מגן גחון
• מושב נוח יותר
• רגליות רחבות
• הרחבה לרגלית צד
• מערכת אזעקה
• סבל לתיקי צד
• מזוודות אלומיניום שהוחלפו לאחר מכן לתיקי צד
• תיק למיכל הדלק
• GPS גרמין 390

את כל זה מכרתי ב-28,000 ש"ח בסיום הטיול.

12. תקשורת

במדינות רבות ניתן לרכוש כרטיס SIM מקומי בקלות יחסית, וכך להיות מחוברים לאינטרנט. לוקחים טלפון לווייני ומסודרים לכל מקרה חירום.

13. ציוד רכיבה

תלוי העדפה אישית, אבל דורש חשיבה. והכי חשוב – לרכב תמיד עם מיגון.

אפשר לקחת קסדת אדוונצ'ר משקף ומגן שמש, ובנוסף לקחת משקפי אבק ליתר ביטחון, כך שאם ייסדק/יישרט המשקף ניתן יהיה להחליף אותו במשקפיים.

מעיל עם ריפוד או חליפת לחץ עם חלק חיצוני רך מעל – לפי הנוחות וההרגל.

מומלץ לקחת מגן צוואר ונעליים נוחות שגם יגנו על הרגל כמו שצריך.

לא לשכוח מעיל רוח ומכנס נגד גשם!

שפצורים קטנים ויעילים שעשיתי לאופנוע:

זהו – אתם מוכנים לצאת לדרך.

לשאלות או התעניינות, בין אם בקשר לתכנון מסע באפריקה ובין אם באזור אחר – מוזמנים ליצור איתי קשר.

'איזי ריידר' הוא מיזם ישראלי חדש של שני אחים – אורן ויובל תמיר – שמפיק טיולי אופנועים לאירופה.

הרעיון הוא טיולים איכותיים עם מספר נמוך יחסית של רוכבים (8-6 רוכבים בכל טיול), באחד משני מסלולים קלאסיים במערב אירופה – מסלול פסגות האלפים והמסלול המלכותי – הכוללים את מעברי ההרים הפופולריים יותר ופחות.

החברה מציעה הזמנת אופנועים מראש ממינכן, גרמניה, כשהכלים מתוחזקים ברמה גבוהה. במהלך הטיול מבטיחה החברה מלונות ברמה גבוהה, אופנועים באבזור מלא – כאמור משוריינים מראש, תיק מסלול ומפגש הכנה בארץ טרם היציאה לטיול.  הטיולים עצמם באווירה נינוחה ומהנה, עם קבוצות רוכבים אחראיות ובוגרות.

פרטים על המסלולים, על האופנועים ועל המחירים תוכלו למצוא באתר החברה.

לאתר איזי ריידר, לחצו על הקישור.