מטרו מוטור משיקה בשכונת תלפיות בירושלים את אולם התצוגה 'מטרו הבירה' הכולל אולם תצוגה וחנות אביזרים.
מטרו מוטור השיקה בסוף השבוע האחרון את אולם התצוגה הראשון של החברה בירושלים – 'מטרו הבירה'. האולם החדש, אשר נחנך בהשקעה של כארבעה מיליון שקלים, ממוקם ממוקם ברחוב פייר קניג 43 באזור התעשייה בשכונת תלפיות, ומשתרע על שטח של 370 מ"ר.
האולם החדש של החברה יציע מגוון רחב של כלים דו-גלגליים ורכבי שטח של המותגים והדגמים אשר מיובאים ומשווקים על-ידי מטרו כמו קוואסאקי, ימאהה וסאן-יאנג, והטרקטורונים ורכבי השטח של Access וסגווי. בנוסף לאולם החדש, נפתח בעיר גם מוסך שירות 'מטרו הבירה', הממוקם ברחוב התעשייה 5 והוא מעניק שירותים לכלל הכלים המוצעים על ידי החברה.
תומר קומרוב מנכ"ל מטרו מוטור: "אנו שמחים וגאים לפתוח את אולם התצוגה הראשון של החברה בירושלים בירת ישראל. אני מזמין את כלל תושבי האזור להגיע ולהתרשם מהיצע הכלים הגדול ומהמותגים המובילים שאנו מציעים לקהל הרחב. תהנו וסעו בשלום".
ימאהה הציגו בשנות ה-80 כלי 'פאנדורו' ללא פשרות, עם מנוע דו-פעימתי בעל צמד צילינדרים, משקל קל ויכולות גבוהות בכביש המפותל.
מה ההגדרה המדויקת של הימאהה TDR250? לא ברור. בטח לא בשנת 1985 כשהתחילו לעבוד על הפרויקט ועד שהציגו אותו בשנת 1988. בזמנו הוא נחשב ככלי דו-שימושי, אבל אין פה באמת יכולות שטח עם המתלים הקצרים וצמיגי הכביש החלקים. זה גם לא בדיוק סופרמוטו, כי הוא לא נועד למסלול קארטינג צפוף. גם בימאהה לא החליטו בזמנו, ומה שמעניין זה שימאהה שלחו דגם אבטיפוס לראלי הפרעונים שיכסה 4,800 ק"מ של מדבר ב-11 ימים. היום אנחנו יודעים להתייחס אליו כאל פאנדורו – כלי שנועד לספק חיוכים, ריגושים וכיף – בעיר, בכבישי ההרים ובמסלול.
ימאהה TDR250 – גם בשחור-צהוב
המנוע נלקח מה-TZR250, רפליקת מסלול יורקת אש ועשן של ימאהה. שני צילינדרים במקביל מקוררי נוזל, שתי פעימות, 46 כוחות סוס ב-9,500 סיבובים לדקה ואין-מומנט של 3.6 קג"מ ב-8,500 סל"ד. ימאהה כמובן סיפקו את מערכת ה-YPVS (ר"ת Yamaha Power Valve System) – מערכת השולטת באופן אלקטרוני על שסתום במערכת הפליטה ומאפשרת פתיחה הדרגתית של שסתום הפליטה על מנת לאפשר זרימה אופטימלית של גזי הפליטה לכל אורך תחום הסל"ד, ובכך מאפשרת רצועת כוח רחבה יותר (יחסית) כבר מ-3,000 סל"ד, ופיצוץ של כוח מעל ל-6,500 סל"ד. לזמנו, ה-YPVS היה שיא הקידמה עבור מנועים דו-פעימתיים לכביש. ושימו לב לצמד המפלטים מתחת לזנב. המהירות המרבית הייתה קצת מעל ה-170 קמ"ש.
השלדה הייתה במבנה של עריסה כפולה, והבולמים – בניגוד לדגמי סופרמוטו עם מהלך בולמים ארוך – היו קצרי מהלך מלכתחילה לטובת התנהגות הכביש. זה הסתייע עם גלגל 18″ מלפנים ו-17″ מאחור, בסיס גלגלים של 1,385 מ"מ, דיסק יחיד וגדול מלפנים בקוטר 320 מ"מ עם קליפר בעל שתי בוכנות, ומשקל יבש של 134 ק"ג. חלוקת המשקל של המנוע נטתה לחלקו הקדמי והתחתון, על מנת להעמיס יותר משקל על חלקו הקדמי של האופנוע לטובת התנהגות.
בני המזל שזכו לרכוב עליו אהבו את הייחודיות והתנהגות, אך לא היו הרבה כאלה. בימאהה תמחרו את ה-TDR250 גבוה מדי, באזור של ה-TZR250 האקסקלוסיבי וקרוב מאוד למחירו של סוזוקי GSX-R750 משנתון אחד אחורנית. מה גם שלדגם היו בעיות איכות שהתבטאו בקורוזיה בחישוקים, שפיצים שנשברים, מאותתים שנופלים, נזילות שמן מהבולמים ופלסטיקים שנסדקים. תוסיפו לזה סגנון רכיבה חוליגני – ותקבלו שאין הרבה כלים ששרדו. על הרשימה המכובדת צריך גם להוסיף את העובדות שה-TDR היה לא נוח, לא חסכוני, לא מתפשר ולא כל כך אמין. הייצור פסק בשנת 1993 – פחות מחמש שנים לאחר הצגתו.
ה-TDR250 היה יציאה מגניבה של ימאהה, עם גישת ה-'לא מעניין אותנו כלום חוץ מהחיוך והכיף של הרוכב'. לא הרבה שרדו, אך אלו שכן כבר טופלו ושופצו – בעיקר באירופה, שכן הוא לא הגיע לארצות הברית. לא ידוע לנו על כלים כאלה בישראל, וחבל. כלי מיוחד.
בימאהה, כצפוי, מרימים את הכפפה ומכריזים על סדרת מרוצים אזורית בכל אירופה לדגם ה-R7 החדש, כאשר בסוף העונה יתכנסו הרוכבים המובילים מכל אזור למרוץ אחד שיתקיים באחד מסבבי אליפות הסופרבייק העולמית.
בחודש מאי האחרון חשפו בימאהה את ה-R7 החדש, המיועד למשוך את הקהל הצעיר שרוצה גם להיכנס באופן סדיר לימי מסלול או למרוצי מועדונים, וכן לרוכבים שרוצים כלי ספורטיבי לכביש ולא יכולים לרכוש את ה-YZF-R6, שכבר אינו מיוצר עם תקינת כביש.
באופן טבעי, מכריזים בימאהה על סדרת מרוצים ייעודית לדגם, כשהכוונה היא להקים ברחבי אירופה סדרה מקומית לכל אזור. בסוף העונה יתכנסו 36 הרוכבים המובילים מכלל האזורים, למפגש 'סופרפינאלה' שיתקיים כמרוץ חימום לפני אחד מסבבי אליפות הסופרבייק העולמית. הכוונה היא לתת במה עולמית לרוכבים המקומיים מכל אזור, שצברו ניסיון מרוצים בפלטפורמה שהיא יחסית זולה.
המנוע ב-R7 זהה למותקן ב-MT-07, ומדובר על מנוע ה-CP2, שהוא טווין מקבילי א-סימטרי בנפח 689 סמ"ק המספק 74 כ"ס ב-8,750 סל"ד ומומנט של 6.8 קג"מ ב-6,500 סל"ד – בדיוק כמו באחיו הנייקד. המנוע מותאם כמובן לתקנות פליטת המזהמים יורו 5. ב-R7 יש מערכת ניהול מנוע שונה המספקת תגובת מנוע מהירה ונשלטת יותר, פתחי יניקת אוויר שונים ומערכת פליטה שונה לעומת ה-MT-07. יחס ההעברה של ההילוך השני קצר יותר, ויש קלאץ' מחליק למניעת נעילת גלגל אחורי בהורדת הילוכים אגרסיבית. קוויקשיפטר יוצע כאופציה בתשלום. המשקל המלא עומד על 188 ק"ג (4 ק"ג יותר מה-MT-07), והמהירות המרבית גבוהה בכ-20 קמ"ש לעומתו.
מכלולי השלדה דומים אך לא זהים. בסיס הגלגלים קצר יותר ב-5 מ"מ (1,395 מ"מ), ויש מזלג הפוך של קאיאבה בקוטר 41 מ"מ עם כיוונים מלאים. מאחור יש לבולם החדש אופציות לכיוון עומס הקפיץ ושיכוך ההחזרה (ריבאונד). הכידון הוא מסוג קליפ-און, זווית ההיגוי חדה יותר, חלוקת המשקל היא 51/49 לטובת החלק הקדמי, הרגליות ממוקמות מעט יותר לאחור והמושב צר יותר.
מערכת הבלימה היא של ברמבו, עם צמד דיסקים צפים בקוטר 298 מ"מ, קליפרים רדיאליים עם 4 בוכנות, וגם משאבת בלם קדמית בתצורה רדיאלית. מידות החישוקים והצמיגים זהים ל-MT-07 עם 120/70ZR17 ו-180/55ZR17. למעט מערכת ABS לא נמצא כאן בקרות אלקטרוניות.
אין כרגע מידע מהיבואן המקומי אם יש מטרה להקים ליגה ייעודית גם בישראל, אם כי לדעתנו הסיכויים לכך לא גבוהים.
הימאהה DT50 LC היה קרוס 50 סמ"ק מקורר נוזל שהיה פופולרי בתיכונים בשנות ה-90, והציע ביצועים טובים יחסית לסגמט, ממדים קטנים יחסית, ובעיקר מלחמה חזיתית מול דגמי ה-TS של סוזוקי.
ימאהה הצטרפו לשוק הישראלי בתחילת שנות ה-90. אחד הדגמים לבני ה-16 המהירים ועצבניים היה ה-DT50 בגרסה מקוררת נוזל. ה-DT-1 המקורי, אגב, הוצג בשנת 1968 כגרסת אנדורו במבחר נפחים, והוא זכת להצלחה גדולה. ה-DT50 המודרני יותר הוצג בתחילת שנות ה-80, ונמכר במספר גרסאות אנדורו וסופרמוטו, וגם בקירור אוויר או נוזל. לארץ הגיעה גרסת ה-LC ֹ(ר"ת Liquid-Cooled), שנקראה גם W במספר שווקים, שנבדלה עיצובית עם פנס גדול יותר ו'פתחי אוורור' מתחתיו.
מול הקרוסים שחנו בחניות התיכונים באותה העת – כדוגמת צמד ה-TS של סוזוקי ו-וולף 50, דרבי סנדה, פנטיקים ישנים יותר ועוד – הימאהה הציע נתונים זהים יחסית. מנוע בנפח 49 סמ"ק עם כ-7.2 כוחות סוס שהגיעו בחלק העליון של שעון הסל"ד המרובע, גיר שישה הילוכים, בלמי תוף (לקראת סוף חייו קיבל בלם דיסק קדמי), התנעה רגלית ומהירות מרבית שמדגדגת את ה-100 קמ"ש בירידה. הממדים היו קטנים עם בסיס גלגלים של 1,235 מ"מ, גובה מושב של 785 מ"מ, חישוק 19″ מלפנים ו-17″ מאחור, מהלך מתלים של 170 מ"מ מלפנים ו-150 מ"מ מאחור, משקל רטוב של 86 ק"ג, ומיכל דלק בנפח 8.5 ל'. הממדים הקטנים והמנוע החזק העניקו לו ביצועים טובים על הכביש, כולל מהירות מרבית שניצחה לעתים את ה-TS50W המהיר. בשטח, לעומת זאת, הוא היה עדין יותר לעומת שאר הדגמים.
הימאהה DT50 גזל לא מעט מכירות מהסוזוקי המתיישן בשוק החדשים ומשומשים. הדגמים הראשונים הגיעו בצבעי כחול-לבן ואדום-לבן (שהיה נוטה לדהות ולקבל גוון ורוד יותר). לאחר מכן היו דגמים עם גוון סגול יותר, כחולים ושחורים. הדגם לא חווה שינויים עד להפסקת הייצור בשנת 1996, אם-כי באירופה נמכרו גם עוד מספר שנים לאחר מכן. פופולריות של כלי נקבעת לעתים גם לפי האזור, ובאזור בו גדלתי הרוב בחרו את הכלים של סוזוקי. למעשה, עם כל ההגבהות הפיראטיות שהיו נפוצות עם דגמי ה-TS, הימאהה תמיד נראה קטן ושביר לעומת האחרים. אך בשנים המועטות שהוא נמכר בישראל, ה-DT50 השאיר חותם על קהילת הרוכבים, ואפילו טבע את המושג 'DT רוצחתתתת'.
ימאהה מציגים גרסה חדשה לשנת 2022 של דגם האנדורו הקטן, ה-WR250F, הכולל מנוע עם שיפורים רבים שעושה אותו חלק וחזק יותר, שלדה חדשה ואלסטית, ובלמים משופרים.
לשנת הדגם 2022 ממשיכים בימאהה את האבולוציה של ה-WR250F – דגם האנדורו הקטן המבוסס על גרסת המוטוקרוס, ה-YZ250F – ושמים דגש על שיפור ההתנהגות דרך עיצוב מחודש של המנוע, השלדה והבלמים. יחידת ההנעה כוללת ראש מנוע חדש וחלקים פנימיים חדשים כגון פתח יניקה גדול יותר וגל-זיזים חדש. יש גם תושבות מנוע חדשות, משתיק עם מרכיבים חדשים לשיפור אספקת הכוח, גל-איזון משופר, ועידון פעולת העברת ההילוכים ופעולת המצמד. בימאהה לא חושפים נתוני הספק.
ימאהה WR250F דגם 2022
שלדת האלומיניום הפכה לאלסטית יותר באמצעות תושבות מנוע חדשות לשיפור הספיגה והאחיזה. הבולמים הקדמיים ההפוכים של קאיאבה מסוג קארטרידג' סגור (AOS – ר"ת Air Oil Separate – כלומר הפרדה בין תא השמן לבין תא האוויר), מגיעים כמובן בסט-אפ ייעודי לאנדורו – גם בקפיצים וגם בהידראוליקה – ומקבלים, יחד עם הבולם האחורי, התאמה מחודשת לשלדה החדשה. שאר רכיבי השלדה כדוגמת המשולש העליון, תושבות הכידון, והציר הקדמי מקבלים עיצוב מחודש. יש לוח שעונים חדש, והצמיגים הם של דאנלופ מסוג Geomax EN9. מערכת הבלימה שופרה עם קליפר קדמי קל יותר בעל בוכנות גדולות יותר וקשיחות משופרת ב-30%, רפידות גדולות יותר ב-25%, ודיסק מעודכן בקוטר 270 מ"מ.
ה-WR250F של 2022 כולל את מערכת ניהול המנוע של ימאהה, הכוללת אפליקציה לבחירה ולכיוון מפות ניהול המנוע. המערכת הוצגה לראשונה ב-YZ450F של 2018, הגיעה ל-WR450F ול-YZ250F של 2019, ומציעה לרוכב 3 מפות ניהול מנוע מתוכנתות מראש, ועוד אפשרות לכיוון של 16 פרמטרים שונים במערכת ההזרקה וההצתה. הערכים מוצגים כשינויים על מפה תלת-ממדית על מסך הטלפון הנייד, ובנוסף לכיוון האפליקציה משמשת גם כאוגר נתונים (Data Loger). פרט לאפליקציה יש גם כפתור על הכידון לבחירה בין 2 מפות ניהול מנוע מתוכנתות.
לצערנו, ה-WR250F ככל הנראה לא יגיע ארצה – לא ברישוי צהוב ולא באפור. דגמי ה-WR-F של ימאהה מגיעים ללא תקינת כביש והם לא עומדים בתקנות יורו 5. עד כה הם עברו הומולוגציית כביש בחברת ווינט האיטלקית, אולם נכון לעכשיו השת"פ הסתיים, ולכן הכלים לא יגיעו ארצה ברישוי צהוב, וכאמור גם לא באפור.
ימאהה נכנסו למרוצי הגרנד פרי בשנת 1961, ועל-מנת לציין את אבן דרך של 60 שנות מרוצים בזירה העולמית – מציגים בחברה גרסאות צבע מיוחדות לדגמי ה-R השונים, מה-YZF-R125, דרך R3 ו-R7, ועד R1.
ארבעת דגמי ה-YZF-R בצביעת 60 שנה
ימאהה נכנסו למרוצי הגרנד פרי (לימים MotoGP) בשנת 1961, ומאז ציינו מעל 500 ניצחונות, אליפויות יצרנים ורוכבים רבות, עם רשימה ארוכה של אגדות שרכבו בשורות היצרנית. לציון 60 שנה לתחילת הדרך משיקים בימאהה צביעה מיוחדת בהשראת השנים הראשונות בעולם המרוצים. על-בסיס הצבע הלבן יש פס אורכי אדום ועוד אחד על מיכל הדלק, כנף אדומה, חזית צהובה למספר הרוכב וחישוקים מוזהבים.
הצביעה המיוחדת תוצע על דגמי 2022 מסדרת ה-R, ובתוכם ה-YZF-R125 המתאים לבני 16 בישראל, YZF-R3 בקטגוריית הרישיון A1, המצטרף החדש YZF-R7 וה-YZF-R1 בקצה הפירמידה.
גרסאות ה-'World GP 60th Anniversary' של ימאהה יגיעו לשווקים באירופה בחודש נובמבר הקרוב, וישראל בכללם. מחירים טרם נמסרו.
אנטוניו (טוני) קאירולי – מספר 222 האלמותי – מודיע על פרישה מעולם הספורט המקצועני לאחר שנים רבות בצמרת, כולל העונה הנוכחית.
אמנם אנחנו לא מסקרים באופן קבוע את אליפות המוטוקרוס העולמית (MXGP), אבל טוני קאירולי מסמל יותר מכולם את הענף הזה, וכעת הוא מודיע על פרישה. קאירולי (36) הצטרף לאליפות העולם במוטוקרוס בעונת 2004 עם ימאהה. מאז הוא זכה בתשע אליפויות (3 עם ימאהה, 6 עם ק.ט.מ), 93 ניצחונות ו-177 מקומות על הפודיום. האיטלקי לא פורש בשפל הקריירה אלא עדיין ממשיך לנצח, ונכון לעכשיו הוא ממוקם במקום השלישי בעונת 2021.
קאירולי ייצג את איטליה בסוף החודש במוטוקרוס האומות, תואר בו מעולם לא זכה, ולאחר הפרישה יקבל תפקיד בשורות ק.ט.מ.
אפריליה חשפו את הטוארג 660 – האדוונצ'ר הבינוני הקרבי והמודרני אשר נכנס אל הזירה כמתחרה ישיר לימאהה טנרה 700, ובצורה עקיפה גם מתחרה לק.ט.מ 890 אדוונצ'ר R. בואו נראה אם בהשוואה על הנייר האיטלקים בכלל בכיוון.
באפריליה חידשו את שם העבר טוארג – דגם רפליקת דקאר משנות ה-80 – ושידכו אותו לפלטפורמת ה-660 החדשה שמתייחסת לדגמי ה-RS660 והטואונו 660 לכביש (עליהם רכבנו – כאן). הדגם העיקרי שישב בקו המטרות של אפריליה הוא הטנרה 700 של ימאהה, שמאז הצגתו במחצית 2019 זכה להצלחה אדירה בארץ ובחו"ל, עם יכולות הכביש והשטח והשמירה על גישת 'האולד-סקול' שמעדיפה מכניקה על אלקטרוניקה. דגם נוסף שבאפריליה מקווים לנגוס במכירות שלו הוא ה-890 אדוונצ'ר R של ק.ט.מ, שמכוון לקהל מעט אחר, ואם נצפין עוד קצת נגיע לטריומף טייגר 900 ראלי, ב.מ.וו F850GS ואפילו האפריקה טווין 1100 של הונדה, שיקרים משמעותית.
מנוע
האפריליה מגיע עם מנוע טווין מקבילי בנפח 660 סמ"ק אשר מפיק 95 כ"ס בגרסאות ה-RS660 והטואונו 660, אולם כאן עם הספק מופחת ל-80 כ"ס כשהמומנט עומד על קצת יותר מ-7 קג"מ. המנוע אמור להיות גמיש יותר ולספק יותר כוח בסל"ד נמוך יותר מאשר בצמד אחיו הספורטיביים. ההתרשמות שלנו מהמנוע שהוא חזק, גמיש, עם תגובת מנוע מעולה וסאונד מעניין. אין סיבה שבגרסה מופחתת ההספק ומעובת המומנט ההתרשמות תהיה שונה.
בבסיס הטנרה 700 נמצא מנוע ה-CP2 המוכר של ימאהה – כלומר הטווין המקבילי בנפח 689 סמ"ק שמגיע מה-MT-07. הוא מפיק כ-74 כ"ס וכמעט 7 קג"מ גמישים. לדעתנו זהו מנוע מצוין, אפילו אחד המנועים הטובים של ימאהה, שכן הוא גמיש, חי ודינמי, מעניין ומודרני.
אם לרגע נכניס לכאן את הק.ט.מ, אז גם הוא טווין מקבילי, אך קפיצת הנפח ל-889 סמ"ק כבר מעלה את המספרים ל-105 כוחות סוס ו-10.2 קג"מ – מספרים משמעותית גבוהים יותר מהצמד למעלה.
שלדה ומכלולים
החישוקים בשני הדגמים מגיעים במידות שטח, כלומר בקוטר "21 מלפנים ו-"18 מאחור, עם צמיגי אדוונצ'ר עליהם – פירלי סקורפיון ראלי STR לשניהם. מערכת המתלים כוללת מזלג הפוך ובולם אחורי יחיד – שניהם מתכווננים, כאשר לאפריליה מהלך גלגל מכובד מאוד של 240 מ"מ לעומת 200 מ"מ מלפנים ו-210 מ"מ מאחור בטנרה 700. מהלך הגלגל, אגב, זהה לזה המוצע בק.ט.מ.
מיכל הדלק בנפח 18 ליטרים לעומת 16 ליטרים בימאהה, כאשר המשקל היבש דומה בשניהם ועומד על 188-187 ק"ג. בסיס הגלגלים באפריליה מעט קצר יותר מהימאהה (1,500 מ"מ לעומת 1,590 מ"מ בימאהה; 1,509 מ"מ בק.ט.מ) וגובה המושב עומד על 860 מ"מ לעומת 875 בימאהה.
אלקטרוניקה
פה האפריליה מציע עולם אחר לעומת הימאהה, עם אלקטרוניקה מודרנית ומתקדמת בדמות מצערות חשמליות עם 4 מצבי רכיבה, חיישן למדידת אינרציה IMU ב-6 צירים, ומערכות ABS להטיה ובקרת אחיזה והחלקה מתקדמות – כולל מצבי שטח – כל אלה כחלק ממערכת ה-APRC המלאה של אפריליה. בנוסף יש פנסי LED היקפיים, וכן מסך TFT צבעוני ומודרני בגודל 5″ – חבילת אלקטרוניקה שמשתווה לק.ט.מ. הימאהה מגיע עם פנסי LED וכמובן עם ABS, הכולל גם מצב שטח (ניתוק גלגל אחורי), וזהו בערך. מסך LCD וללא בקרות – כל זה לעומת הסופר-אלקטרוניקה של המתחרים.
מחירים וסיכום ביניים
להערכתנו הטוארג 660 יגיע ארצה לקראת סוף שנת 2021, כשהמחיר צפוי להערכתנו להיות סביב 80 אלף ש"ח או אולי מעט יותר. הימאהה נמכר ב-70,000 ש"ח, כשכל שאר המתחרים עוברים את קו 100 אלף השקלים. על הנייר האפריליה מנצח מפני שהוא פשוט מודרני ואלקטרוני יותר, אבל הימאהה הוכיח שהפשטות היחסית שלו, היכולות הדינמיות הגבוהות שלו, השימושיות הרבה והמחיר האטרקטיבי ביחס למתחרים – מדברים יותר אל קהל הרוכבים שגם יורד לשטח, ומספרי המכירות בהתאם.
מטרו מוטור, יבואנית ימאהה וקוואסאקי לישראל, משיקה את דגמי המוטוקרוס של 2022 של צמד היצרניות היפניות.
ימאהה
ליין דגמי ה-YZ של שנת 2022 כולל 13 דגמים בנפחים הנעים מ-50 סמ"ק ועד ל-450 סמ"ק. הזרקורים השנה כוונו לדגמי ה-2 פעימות הגדולים, עם השקעה יוצאת דופן ב-YZ125 עם המנוע הדו-פעימתי הקטן. בימאהה מאמינים ב-2 פעימות, ובשנים האחרונות משקיעים בהם יותר, וזאת אחרי עשור שבו נראה היה שהיפנים זונחים את מנועי ה-2 פעימות לטובת מנועי 4 פעימות.
ה-YZ125 קיבל מנוע חדש עם הספק גבוה יותר מבעבר, כשלטענת ימאהה תוספת הכוח מתקבלת בתחומי הסל"ד הבינוניים והגבוהים. את זה השיגו בימאהה על-ידי מבנה חדש לחלוטין למנוע העליון הכולל צילינדר חדש בעל פתחים במיקומים שונים, ראש מנוע עם תא שריפה חדש, בוכנה חדשה, וגם בעזרת שסתום כוח YPVS מחודש בעל יציאת פליטה קצרה יותר. כל אלו, לטענת ימאהה, משפרים את נצילות המנוע, וכאמור משפרים את ההספק.
ימאהה YZ125 דגם 2022 – חדש ומשופר
שינויים נוספים במנוע נמצאים במנוע התחתון, כשכעת גל הארכובה כבד יותר במעט והטלטל ארוך יותר, זאת על-מנת לקבל מנוע עם יותר מומנט אינרציה כך שיתאים להספק הגבוה יותר ויאפשר להוריד את תוספת הכוח לקרקע. יחד עם זאת, בימאהה לא שינו את מידות קוטר הקדח ומהלך הבוכנה. גם מערכת היניקה כולה חדשה לחלוטין, כולל מסנן האוויר ותיבת האוויר, כשבימאהה הורידו את ההתנגדות ליניקת אוויר בכ-15%, ובכך אפשרו אספקת אוויר בכמות גדולה בסל"ד גבוה. קרבורטור חדש של קייהין, הכולל סולונואיד חשמלי לפתיחת מעבר דלק נוסף בשעת הצורך, וכן חיישן מצב מצערת המאפשר מפת הצתה תלת-ממדית (קידום הצתה כפונקציה של מהירות מנוע ושל מצב מצערת). את מערכת היניקה משלים שסתום V-FORCE חדש היושב בקצה סעפת יניקה חדשה. גם מערכת הפליטה חדשה ומתאימה למאפייני המנוע החדשים, כשהדוד צר יותר מבעבר בחלקו העבה ביותר, ודוד הפליטה קצר יותר ב-50 מ"מ. לסיום, יחס ההעברה הסופי קצר יותר – 13/49 (לעומת 13/48) לטובת ניצול יעיל יותר של ההילוכים 5 ו-6 שהוארכו במעט. בנוסף, העברת ההילוכים כעת קלה יותר. מאהה טוענים שה-YZ125 הוא המוטוקרוסר 125 סמ"ק החזק ביותר בשוק.
פרט לשינויים המשמעותיים במנוע, גם שאר האופנוע מתעדכן משמעותית. כך למשל שלדת הזנב חדשה (תושבות חדשות למערכת הפליטה ולמערכת יניקת האוויר), יש עיצוב חדש וקרבי יותר לפלסטיקה, עם גוון כחול חדש ואופציה לגרפיקת מונסטר. המושב חדש, שטוח יותר וארגונומי יותר, כשחלקו הקדמי נמוך ב-6 מ"מ וחלקו האחורי גבוה ב-5 מ"מ, וכעת המושב מתחבר עם בורג אחד בלבד. מיכל הדלק חדש גם הוא וצר יותר ב-36 מ"מ, כולל כונסי האוויר. מערכת הבלימה שופרה על-ידי דיסק קדמי גדול יותר, בוכנות גדולות יותר בקליפר ורפידות בלם חדשות, ובולמי הקאיאבה מגיעים עם סט-אפ מעודכן שמתאים למאפיינים החדשים של האופנוע.
ימאהה YZ450F דגם 2022 – צביעת מונסטר
גם שאר הדגמים הדו-פעימתיים קיבלו עדכונים ושיפורים: האח הגדול, ה-YZ250, קיבל את רשימת העדכונים של ה-125 (למעט שיפורי המנוע) הכוללת את שלדת הזנב החדשה, את המושב השטוח ומיכל הדלק הצר יותר, את מערכת הבלימה המשודרגת עם דיסק בקוטר 270 מ"מ מלפנים, קליפר חדש ורפידות חדשות ועם דיסק אחורי בקוטר קטן יותר ב-5 מ"מ (240 במקום 245 מ"מ), ושיחד עם קליפר חדש חוסכים 100 גרם מהמשקל הבלתי מוקפץ, וכן את העיצוב המחודש ואת שתי סכימות הצביעה. ה-YZ85 קיבל שלדת זנב חדשה והקלה יותר ב-570 גרם, וכן מושב ומיכל דלק חדשים.
דגמי הארבע פעימות – ה-YZ250F וה-YZ450F – קיבלו את הגרפיקה החדשה, סט-אפ מחודש לבולמים, גלגל שיניים אחורי חדש, שרשרת מוזהבת ונאבות גלגל של DID. דגם ה-250 קיבל בנוסף חישוק אחורי רחב יותר במידה "2.15 עם צמיג במידה 110/90-19, וכן שיפורים בנאבות ובחישוקים. לדגמים יש כמובן התנעה חשמלית, הזרקת דלק, שתי מפות ניהול מנוע בשליטת כפתור על הכידון, ובנוסף האפשרות לשימוש באפליקציה ייעודית לכיוון המנוע.
הימאהה TRX850 נולד בשנת 1996 על-מנת לעמוד ראש בראש מול הדוקאטי 900SS, בסיוע מנוע טווין מקבילי עם 270° בין פיני הארכובה – הראשון בייצור סדרתי שהציע זאת.
לא דגם שמוכר לרבים, הימאהה TRX850, ובטח לא דגם שהטביע את חותמו בהיסטוריה הדו-גלגלית. הדוקאטי 900SS עשה רעש בשנות ה-90 (על ה-600SS – כאן) בסצנת אופנועי הספורט. בעוד האיטלקי הונע על-ידי מנוע וי-טווין, ליפנים היה רק מנוע כפול צילינדרים, אבל מקבילי. מנוע ה-TDM850 (מעין ספורט-תיור אקסצנטרי שעליו נכתוב בעתיד) שכב שם על המדף, ובמטרה לתת לו הרגשה כמו וי-טווין שינו בימאהה את סדר הפעולה של גל הארכובה מ-360° – שהיה ב-TDM ובו הבוכנות נעות במקביל, עולות ויורדות יחד אך נמצאות במיקום שונה במחזור העבודה – ל-270°. סידור זה נותן תחושה של וי-טווין בגלל תזמון ההצתה. 849 סמ"ק מקוררי נוזל ועשרה שסתומים סיפקו 80 כוחות סוס ב-7,500 סל"ד ו-8.5 קג"מ ב-6,000 סל"ד. אלו דחפו משקל יבש של 190 ק"ג.
המכלולים כוונו לשמירה על רמת מחיר נמוכה יותר מזו של דוקאטי. שלדת פלדה, מזלג טלסקופי ללא אפשרויות כוונון, שכן היו בבולם האחורי. מערכת הבלימה הורכבה משני דיסקים בקוטר של 298 מ"מ מלפנים ודיסק בודד כנהוג מאחור. ה-TRX850 הגיע רק עם חצי פיירינג, בניגוד לאופציה גם לפיירינג מלא אצל יריבו.
נקודה מעניינת היא שמלכתחילה רצו בימאהה למכור את הדגם רק ביפן. ה-TRX850 החל להימכר שם בשנת 1995 בעצימות נמוכה, ורק לאחר שקיבל ביקורות חיוביות מעיתונאים אירופאיים שהוזמנו לרכוב עליו, הפכו היפנים את החלטתם ושיווקו אותו לאירופה. רק ששם הדגם מעולם לא התקבל בהתלהבות. הסידור המיוחד בגל הארכובה (כיום נמצא את זה בהונדה אפריקה טווין, בין השאר), שהיה חדש בזמנו, לא הסתיר את העובדה שמדובר במנוע טווין מקבילי, שהוא לא סקסי כמו וי-טווין ולא מספק תחושות של טריפל. מבחינת הלקוחות, המחיר הזול יותר לעומת הדוקאטי מגיע בגלל המכלולים הפשוטים יותר והעיצוב הלא מיוחד. מבחינת רוכבי הספורט, המנוע פשוט לא חזק מספיק. בסופו של דבר נתוני המכירות סגרו את הגולל על ה-TRX850 לאחר שלוש שנים קצרות ולא מוצלחות. לא ידוע על יחידות שהגיעו לישראל.
