תגית: משטרת ישראל

מצלמות מהירות נסיעה ממוצעת בעשרות נקודות בישראל – זה אחד מהפתרונות של משטרת ישראל במלחמה בתאונות הדרכים שככל הנראה יתחילו לעבוד בקרוב. 

שנת 2024 הסתיימה בשיא של כל הזמנים בהרוגים ובפצועים קשה על הכבישים בתחום הדו-גלגלי, ובעלייה דרמטית במספרי ההרוגים על כבישי ישראל בכלל. חודש ינואר של שנת 2025 מראה כי הקצב לא נרגע. בנוסף כבר דיווחנו כי כמחצית מההרוגים בתאונות אופנועים וקטנועים בשנים 2023 ו-2024 רכבו ללא רישיון נהיגה בכלל או ללא רישיון נהיגה המתאים לדרגת הכלי. אנחנו כבר יודעים כי כמחצית מרוכבי האופנועים והקטנועים רוכבים ללא ביטוח חובה בתוקף.

מדינת ישראל טומנת את ראשה בחול ומפנה את הזרקור למשטרת ישראל, שכושלת בהתמודדות עם המצב. בדיון שהתקיים השבוע בוועדת הכלכלה של הכנסת במסגרת סדרת ישיבות העוסקות במאבק בקטל בדרכים, דובר על הגברת האכיפה תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים ואלקטרוניים חדשים. במהלך הדיון עלה כי בישראל יש כ-200 מצלמות ואמצעי אכיפה דיגיטליים אחרים פעילים – כ-100 מצלמות גאטסו כחלק מפרויקט א-3, 58 מצלמות טקטיות פעילות, וגן אמצעים נוספים כמו שוטרים שמצלמים נהגים מגשרים. ראש מדור אכיפה דיגיטלית באגף התכנון במשטרה, סנ"צ סטפן ספר, ציין כי במערכת המצלמות א-3 יש כ-100 מצלמות בשטח, והמשטרה מפעילה מערכות נוספות. "מערכת נוספת שאנחנו עובדים עליה היא שובר שוויון – מהירות ממוצעת. יש תכנון ל-50 מקטעים בשנה הראשונה". לטענת המשטרה החסם להפעלת מצלמות המהירות הממוצעת הוא תקציבי, אך נושא זה עשוי להיפתר במהירות.

נסביר כי מצלמות אלו בודקות מהירות נסיעה ממוצעת לאורך קטע דרך של כמה קילומטרים, ובכך ניתן לנטר נהגים שנוסעים במהירות הגבוהה מהמותר. בשונה מהמצלמות הקיימות, המצלמות החדשות לא בודקות מהירות נסיעה בנקודה אחת לאורך הכביש, אלא מחשבות מהירות נסיעה ממוצעת לאורך מספר קילומטרים. בתקופה האחרונה מתבצע ניסוי בכביש 90 דרום לכיוון אילת עם המערכת הזאת.

סנ"צ ספר התייחס גם ל'תכנית החירום' של משטרת ישראל ואמר כי יש לאגף התנועה תכנית חירום, ויש 210 ניידות במשטרת התנועה ועוד 175 ניידות במחוזות השונים. באשר למצלמות אמר כי 80-70 ממצלמות א-3 פעילות לצד עוד 58 מצלמות טקטיות. הוא ציין כי בסוף 2024 היו מספר דיונים בנושא הקטל בדרכים, חלקם עסקו באכיפה דיגיטלית.

בסיכום הישיבה בהתמודדות עם מאות ההרוגים ואלפי הפצועים הקשה בכל שנה סיכמה ח"כ טל מירון ואמרה כי צריך להתייחס לקטל בדרכים כאל מלחמה והשרים צריכים לתת לכך עדיפות בעבודה המשרדים, ייכתבו תכנית חירום בין משרדים ויקיימו תקשורת בין השרים ואנשי המקצוע במשרדים. "הוועדה מבקשת לתקצב תקצוב ייעודי את מיזם שומרי הדרך ומצפה לקבל תכניות עבודה של המשרד לביטחון לאומי והמשטרה, עם יעדים, לוחות זמנים ותקצוב של אכיפה באמצעים טכנולוגיים בתוך כחודש. לא נרפה ונמשיך לדון בנושא".

נראה שכרגיל, המדינה וגורמי האכיפה בוחרים בדרך הקלה של אכיפת מהירות – אשר תשפר סטטיסטיקות אכיפה ובסופו של דבר תפגע בנהגים נורמטיביים ולא בעברייני התנועה הכבדים – וזאת במקום לספק טיפולי עומק שורשיים וארוכי טווח לבעיית הקטל בכבישים.

ועדת הכלכלה של הכנסת בראשות ח"כ דוד ביטן מקדמת הצעת חוק בנושא הפרות תעבורה מנהליות אשר נועדה להפוך חלק מעבירות התעבורה שמוגדרות היום כעבירות קנס וברירת משפט, הנחשבות פליליות, להפרות תעבורה שיומרו לקנסות מנהליים. המשמעות היא פחות אפשרויות לבטל דו"חות תנועה.

בשל העומס הרב שיש על מערכת המשפט ישנן שיטות – כמו שיטת מוצלאחי לביטול דו"חות תנועה – בהן ניתן לבטל, או לפחות לעכב, דו"חות תנועה, וזאת על-ידי שימוש בחולשות של מערכות האכיפה והמשפט. כמות הדיונים שמתפרסת על מספר מצומצם מאוד של בתי-דין ושופטים הביאה את ועדות הכנסת לדון בפתרונות אלטרנטיביים שימירו דיונים בבתי המשפט בתשלום קנס כספי. אזרח שיקבל דו"ח תנועה מסוג ברירת קנס לא יוכל יותר לבקש להישפט על-מנת להוכיח את חפותו, אלא יידרש לכתוב מכתב ערעור באתר אינטרנט ייעודי. שם לא יוכלו לבדוק את העובדות ולשתף מומחים, גם אם הוא חף מעבירה. המשמעות: לנהג שקיבל דו"ח תנועה יהיה קשה יותר להוכיח את חפותו ולבטל את הדו"ח.

כאמור, הקמת בית-הדין המנהלי לתעבורה נועדה להפחית את העומס מבתי המשפט לתעבורה ולאפשר להם להאיץ טיפול בהליכים של עבירות תנועה חמורות. על מנת לייעל עוד יותר את ההליכים בבית-הדין לתעבורה יקצו השנה עוד 4 שופטים לבתי המשפט לתעבורה, ובשנה הבאה שני שופטים נוספים. כלומר, כמות השופטים הקטנה מלכתחילה בתחום תגדל בעוד 6 שופטים שינסו לזרז תהליכים.

בנוסף, תשתנה שיטת הניקוד על עבירות תנועה, כאשר נהגים או רוכבים שיבצעו עבירת תנועה ויקבלו ניקוד בגינה, ולא יבצעו את אותה העבירה במהלך שנה לאחר מכן, יזכו להפחתת חצי ממספר הנקודות. הכוונה היא להפחית צבירת נקודות של נהגים נורמטיביים ולא להכביד עליהם בעקבות השינוי שנובע מהצעת החוק.

נושא נוסף שתוקן במהלך הדיונים הוועדה נגע למינוי חברי בית-הדין לתעבורה, כדי לגוון את אפשרות הבחירה. בהתאם לבקשת הוועדה נקבע כי יילקח בחשבון ניסיון מקצועי מגוון, ובכלל זה ניסיון שלא מהשירות הציבורי. עוד נקבע כי משרד המשפטים יעמיד לרשות הציבור לפחות 6 עמדות שירות בפריסה מחוזית, שיאפשרו גם השתתפות בדיונים באמצעים טכנולוגיים. בנוסף נקבע כי ההצעה לא תיכנס לתוקף עד שלא תותקן שיטת הניקוד בהתאם לדרישת הוועדה. תקנות ראשונות לשינוי שיטת הניקוד יובאו לוועדה תוך שנה מיום התחילה.

הצעת החוק תיכנס לתוקף 15 חודשים לאחר פרסומה ברשומות, ושר המשפטים יהיה רשאי לדחות את התחילה בשתי תקופות נוספות של עד חצי שנה כל אחת, באישור הוועדה, אם שוכנע שלא הושלמה היערכות ליישום. ההצעה תיכנס לתוקף בהדרגה, בחצי השנה הראשונה מכניסת החוק לתוקף תתבצע האכיפה המנהלית על עבירות תנועה קלות, שהקנס בגינן בין הוא 100 עד 500 שקלים, ולאחר חצי שנה תחל אכיפה מנהלית גם על העבירות החמורות יותר שהקנס עליהן הוא 750 עד 1,500 שקלים.

עד שההצעה תתקדם עוד ותגיע לקריאה שנייה ושלישית נמליץ לכם לחזור למאמר 'שיטת מוצלאחי', שמאפשר לנצל את החולשות של מערכות האכיפה והמשפט ולגרום לדו"ח הזה לחזור למערכת כבומרנג. כמובן נדגיש גם כי איננו מעודדים נסיעה בלתי חוקית. יש לרכב תמיד במסגרת החוק ותקנות התעבורה, וכן בזהירות יתרה.

התנועה לחופש המידע פנתה לאחרונה למשטרת ישראל בבקשה לפרסם את נתוני גניבות כלי הרכב בישראל, לרבות אופנועים. הנתונים החלקיים שאושרו לפרסום מאשרים את מה שאנחנו ואתם יודעים מזמן – המצב לא טוב ולא ישתפר עד שלמקבלי החלטות יהיה אכפת ויינקטו צעדים כנגד הגנבים ונגד תעשיית הגניבות.

קשים החיים של בעל אופנוע או קטנוע בישראל. מעבר להתמודדות עם מחיר רכישה, העלות ההזויה של ביטוח החובה וצד ג', ציוד מציל חיים שנגבה עליו מס, טיפולים לא זולים במוסכים מורשים והישרדות בכבישים – יש גם את נושא גניבת הכלי. אם הרוכב הוא בר-ממון, הוא מבטח בביטוח מקיף ומסיר דאגה אחת מליבו, חוץ מהעובדה שמחירי הביטוח המקיף רק עולים, וזה אם בכלל יבטחו את הדגם הספציפי. תמיד יש את האפשרות למערכות איתור כאלו ואחרות בכפוף למחיר התקנה (ופירוק לאחר מכן) ועלות חודשית קבועה. אם יש לכם אפשרות ואתם מכניסים לתוך חניון סגור ומאובטח, גם לא תמיד זה עובד, כי אם שמו עליכם את הכוונת – האופנוע ייגנב, לא משנה מה.

לפי נתוני משטרת ישראל, בשנת 2023 נגנבו בישראל 19,094 מכוניות — עלייה של כ־17% ביחס ל־2022. זה פחות או יותר סך הכלים הדו-גלגליים שנמכרו בישראל באותה השנה. בהתאם לנתונים אותה ביקשה התנועה לחופש המידע ממשטרת ישראל התקבלו הנתונים הבאים לגבי האופנועים שנגנבו בחמש שנים האחרונות (לפי יצרן בלבד ולא לפי פילוח לדגמים):

[table id=205 /]

קשה לנו להאמין שאלו כל הנתונים, כאשר סביר להניח שיש גניבות שלא מדווחות למשטרת ישראל, וזה גם לא כולל גניבות של אופנועים ברישוי אפור – כמו אופנועי מוטוקרוס – שנפוצות גם כן. האופנועים עצמם מגיעים לשטחים ולמשחטות אשר מפרקות אותם ומוכרות את החלפים למוסכים בישראל ובשטחים. המסקנה העגומה היא שיותר מ-2,000 אופנועים וקטנועים נגנבים בישראל מדי שנה – יותר מ-10% ממספר הכלים החדשים שעולים לכביש.

אם זה לא מספיק מלחיץ, יש את גניבת החלפים מאופנועים כמו לדוגמה פנסים ומסיכות. כתבנו בעבר על כך שגניבת אופנוע כרוכה בלוגיסטיקה של שינוע, באפשרות של להיכשל, או של חברת איתור שתגיע בעקבותיהם. לכן תופעת גניבת החלפים קטנה לא פחות מאשר  גניבת אופנועים שלמים, כאשר הרווח על הגניבה הוא משמעותי לצד סיכון נמוך יותר לגנבים. בעלי ביטוח מקיף לא יקבלו את כספם בחזרה משום שהביטוח מתייחס לכלי בשלמותו ולא לחלקים ממנו, אלא אם הם ניזוקו במהלך הגניבה, אך פה לא מדובר על כך. המחיר של כל חלק בנפרד יכול להגיע לאלפי שקלים ואף עשרות אלפי שקלים – וזאת גם אחת הסיבות למעגל הגניבות.

בניגוד לתחום הרכב, בו לחברות הביטוח יש לכאורה אינטרס כלכלי מובהק להפעיל מכבש לחצים על מקבלי ההחלטות, כאשר מדובר על דו-גלגלי ציבור הרוכבים נותר כמעט לבד במאבקו. מרבית הרוכבים בישראל לא רוכשים ביטוח מקיף מפאת העלויות הגבוהות, וכך נוצר מצב בו דווקא החלשים מופקרים. תיאוריית הקונספירציה מביאה למסקנה כי מלבד לרוכבים, לכל הגורמים בשרשרת יש אינטרס לעצום עיניים אל מול ממדי התופעה. את כולם היא מפרנסת היטב.

הפתרון לבעיה לא יכול להיעשות רק על דרך האכיפה אלא גם באמצעות הרתעה עונשית. אולם מערכת האכיפה בישראל אינה מייחסת מסוכנות לנושא וגוזרת את העונשים בהתאם. מי שמקבל רכב או חלקים של רכב ביודעו שהרכב גנוב, או נוטל עליו את השליטה ברכב או בחלק גנוב, צפוי על הנייר לעד 7 שנות מאסר. עכשיו רק נותר למצוא את השופט המתאים שיכריע כך, כי אנחנו לא מכירים ענישה שכזאת. לפי הנתונים של משטרת ישראל, משנת 2017 ועד מאי של 2023 נגנבו בסך הכל 84,997 כלי רכב, כולל אופנועים. מספר החשודים שלגביהם נפתח תיק פלילי היה 9,463 בלבד. מתוך אותם תיקים רק ב־5,334 תיקים הוגש כתב אישום שהסתכם, סביר להניח, בעונש מגוחך ולא מרתיע.

אחת הרעות החולות והמתסכלות בישראל היא תופעת גניבת האופנועים. לא משנה איך האופנוע יוסתר, ימוגן, ייקשר ויכוסה – הוא עלול להיגנב. ככה זה. הנה סיפור הזוי של ידין טל, שנאלץ להחזיר בעצמו את הב.מ.וו S 1000 RR מהשטחים, ללא כל יכולת או רצון לסיוע ממשטרת ישראל. 

אחד הנתונים בו נתקלנו לאחרונה מתאר מצב בו אחד מכל חמישה דו-גלגלים בישראל ייגנב בשלב כזה או אחר  לדעתנו הסיכוי אפילו גדול יותר מכך. להיות בעלים של אופנוע בישראל זה קשוח. תוסיפו על מחיר הרכישה המופרך, ביטוח החובה היקר, ציוד בטיחות עם מיסוי לא הגיוני, טיפולים ומסוכנות טבעית בכבישים – גם את נושא גניבת האופנוע. אם הרוכב הוא בר-ממון, הוא מבטח בביטוח מקיף ומסיר דאגה אחת מליבו (בערך, כי אז יש השתתפות עצמית, ופרמיה יקרה יותר במקרה גניבה). יש את האפשרות למערכות איתור כאלו ואחרות בכפוף למחיר התקנה ועלות חודשית קבועה – וגם זה לא פתרון מלא. גם אם תכניסו לתוך חניון סגור ומאובטח, זה לא תמיד יעבוד, כי אם שמו עליכם את הכוונת – האופנוע ייגנב, לא משנה מה. סיקרנו לפני שנתיים תופעה של גניבת מסיכות ופנסים של אופנועים (בעיקר מדגמי ה-MT השונים של ימאהה) – ולהבנתנו, התופעה עדיין ממשיכה.

ועכשיו לסיפור של ידין טל מפתח תקווה, שבבעלותו ב.מ.וו S 1000 RR ספורטיבי, נדיר ויקר, לאחר שקם בבוקר והתממש הסיוט הגדול ביותר של כל בעל אופנוע – לגלות שהוא לא נמצא. הוא פנה למשטרת ישראל והגיש תלונה, וכבר אז אמרו לו שאם הכלי הגיע לשטחים – אין למשטרה יכולת לסייע בכך. אין להם סמכות לטיפול בכל מה שמעבר לקו הירוק. מספר ימים לאחר מכן הוא קיבל הודעות לוואטסאפ, עם תמונות של האופנוע ותחילת משא ומתן לתשלום כופר בסכומים שמתחילים ב-70 אלף ש"ח, ובתמורה יוחזר לו האופנוע.

פרויקט חיפוש ברשתות החברתיות הביא לאיתור בטיקטוק מספר סרטונים בהם נראים תושבי שטחים עם אופנועים בחזית של 'חנות', שלדעתנו האישית – כולם גנובים. ידין זיהה את האופנוע שלו ביניהם (ראו סרטון מצורף). בסרטונים נוספים שפורסמו, ללא כל חשש, רואים סרטוני רכיבה נוספים על כלים לכאורה גנובים. משם, הדרך לאתר אותם הייתה קצרה.

הגנבים התחילו להרגיש את הלחץ וחזרו לשולחן משא ומתן הכופר. המחירים קוצצו בחצי, וכל הצדדים הגיעו לסיכום. ידין אירגן צוות חברים חמוש שנכנסו לשטחים על-מנת לחלץ את ה-S 1000 RR ולהביא אותו בחזרה לשטחי ישראל. באופן הזוי הוא מתאר איך הוא עובר ללא כל בעיות דרך המחסומים בחזרה, למרות שהאופנוע מוגדר כגנוב במחשבי הרשויות. ידין גם מספר שהוא קיבל מהגנבים מפתח משוכפל, למרות שהאופנוע נגנב ללא המפתח.

ידין טל אומר: "איך מסכמים 30 ימים של סיוט? וואו, לא יודע אפילו איך להתחיל לספר את זה כי אני עדיין לא מעכל שהאופנוע חזר. דמיינו שאתם קמים בבוקר, ופשוט אין אופנוע, אין, נעלם, גנבו. באותו רגע החלפתי 200 צבעים, זה מה שקרה לי, יורד לחניה רואה אין אופנוע, העמיסו אותו ולקחו אותו לשטחים, שברו את השער של החנייה, שיבשו את המצלמות ונעלמו.

לא ידעתי איך להמשיך מפה, מי שמכיר אותי יודע כמה קשה אני עובד בשביל הדברים ואני משיג אותם רק בדרכים ישרות, לקח לי שנים להגיע למצב הזה, להשיג את האופנוע שבאמת רציתי, אבל אז יש הורים שמחליטים להביא ילד בן ז*נה שכל מה שהוא יודע זה לגנוב מאחרים, כי ככה חינכו אותו, לעבור את המחסום להיכנס לכמה שעות לשטחי ישראל, בלי שהמשטרה / צבא בודקת אותם. ולקחת רכוש של יהודים, כן, הם אפילו לא רצו להחזיר את האופנוע בגלל שהוא שייך למישהו יהודי (אני).

בואו תשמעו עוד משהו מצחיק, כשחזרתי עם האופנוע (שעדיין רשום במערכת כגנוב) עברתי במחסומים בלי שאשכרה בדקו אותי, אם היו בודקים, ביציאה ובכניסה, כל הסיפור הזה היה נמנע מהתחלה, בקיצור, כל עוד לא יעשו פה שינוי, ויהיו עונשים כבדים נגד הגנבים, זה בחיים לא ייפסק.

בנוסף, מאז שפרסמתי שגנבו לי את האופנוע, רצו שמועות שעשיתי את זה בשביל לקבל מחירון מהביטוח, אז סתם שתדעו לא היה לי ביטוח מקיף. אני עדיין לא הגעתי לשלב של להיות נוכל וגם לא אגיע לשלב הזה חס וחלילה, אז עכשיו כל הקנאים תתפוצצו"

מה השורה התחתונה? מדינת ישראל חייבת לטפל (גם) בבעיה הזאת דרך הגברת השיטור והענישה. המצב הבלתי אפשרי שבו אין שום בטחון שתצאו מהבית, מהעבודה או מהבילוי ותראו שאופנוע או הקטנוע עדיין חונה איפה במקום בו שמתם אותו צריך להיפסק. בנוסף, המדינה חייבת למצוא את הדרך לטפל בגניבות האופנועים ולעזור לבעלי האופנועים להחזיר את האופנועים הביתה. הרוכבים שאופנועיהם נגנבו מוצאים את עצמם חסרי אונים מול הרשויות, שלא מסוגלות לתת מענה, ולמעשה שולחות את האזרחים להתמודד מול הגנבים.

זה סיפור אחד מיני רבים על אזרח שצריך לטפל אישית ולסכן את עצמו רק בשביל להחזיר רכוש ששייך לו.

צילום מזירת התאונה: דוברות המשטרה.

לפני כשלוש שנים נהרגה רימה סברדלוב (21) ז"ל לאחר שהאופנוע עליו הורכבה פגע במשאית שפנתה שמאלה. כעת זוכה בבית המשפט נהג המשאית, לאחר שהתביעה לא הציגה די ראיות ולא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא האשם בקרות התאונה, ולמעשה קבעה כי מהירותו הגבוהה של רוכב האופנוע גרמה בצורה ישירה לתוצאה הטרגית.

ב-2 באוקטובר 2019 בשעה 12:12 בצהריים רכבו ת' ורימה סברדלוב ז"ל (21) על אופנוע הונדה ברחוב האחד עשר בעיר צפת לכיוון צפון. באותה העת נסע נהג משאית איסוזו מכיוון כללי צפון לכיוון דרום במטרה לפנות שמאלה בצומת T לכיוון בית ספר נועם. בהגיעו לצומת פנה נהג המשאית שמאלה בנהיגה רציפה, מבלי שנתן זכות קדימה לאופנוע שהגיע ממול, וחסם את נתיב נסיעת האופנוע. כתוצאה מכך התנגש האופנוע בגלגל האחורי הימני של המשאית ונפל אל הכביש. כתוצאה מהתאונה, המנוחה נפצעה באורח אנוש, וביום 7.10.2019 נקבע מותה. כמו כן, נגרמו לת' חבלת ראש קשה, שברים בשתי הרגלים וביד שמאל, והוא אושפז למספר חודשים בבית החולים בית לווינשטין במצב סיעודי. נזק כבד נגרם לאופנוע ונזק קל למשאית. מאחורי הזוג רכב גם חברם ד', שלא נפגע בתאונה, ולעדותו גם היה משקל במשפט.

נהג המשאית הועמד לדין בגין עבירות גרם מוות ברשלנות – עבירה לפי סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה“), ונהיגה בקלות ראש שגרמה חבלה של ממש לאדם ונזק לרכוש – עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38(2), (3) לפקודה. על פי כתב האישום, רשלנותו של הנאשם וקלות הראש בה נהג מתבטאים בכך שלא נתן זכות קדימה לאופנוע, חסם את דרכו ובכך גרם לתאונה שהביאה למותה של המנוחה ולחבלות קשות לת'. הנאשם הודה בנהיגה ובתוצאות התאונה, אך כפר בנהיגה ברשלנות ובאי מתן זכות קדימה לאופנוע, וכן כפר בגרימת התאונה שהביאה למותה של המנוחה ולחבלות לת'.

העובדות הרלוונטיות שעליהן אין מחלוקת:

• מהירות המשאית בעת הפניה הייתה נמוכה מ-50 קמ”ש, המהירות המותרת לנסיעה במקום.
• שדה הראייה שנמדד מהצומת לכיוון ממנו הגיע האופנוע הוא 322 מטרים.
• מהירות נסיעת האופנוע הייתה גבוהה בהרבה מהמהירות המותרת לנסיעה במקום שהיא 50 קמ”ש.
• הערכת הבוחן המשטרתי כי כשהחל הנאשם את הפנייה שמאלה עם המשאית, האופנוע היה במרחק של 150 מטרים מהצומת, אך הצדדים חלקו באשר למסקנות שניתן לגזור מנתון זה.

השאלות בהן התמקד בית המשפט היו: מה הייתה מהירות האופנוע? האם האופנוע היה בשדה הראייה של הנאשם טרם פנה שמאלה? האם הנאשם הפר את כללי מתן זכות הקדימה? האם הנאשם חסם עם המשאית את נתיב האופנוע באופן כזה שמנע ממנו את האפשרות להתחמק מהמשאית? התביעה הסתמכה על דו”חות בוחני המשטרה, הודעות, מזכרים, סרטונים, ניסויים ומסמכים רפואיים. בוחן התנועה קבע כי האופנוע היה בתחום שדה הראייה של המשאית טרם החלה פנייתה שמאלה וחסמה את דרכו של האופנוע. כן קבע כי מצב הדרך וכלי הרכב אינם הגורמים לתאונה, אלא פעולת אנוש של נהג המשאית. את הקביעה הזאת תקפו ההגנה בטענה שמרגע שהגיעו הבוחנים לשטח “הם החליטו שמי שאשם בתאונה הוא נהג המשאית… נראה שהחקירה הלכה רק לכיוון הזה בצורה מאוד מגמתית”.

עוד עולה מפרוטוקול המשפט שבנספח שדה ראייה קבע הבוחן כי מהירות האופנוע הייתה בטווח בין 150-90 קמ”ש, וכי אילו היה האופנוע בולם התאונה הייתה נמנעת. הבוחן התבקש על ידי הסניגור לבצע חישוב האם האופנוע יכול היה לבלום במהירות 130 קמ”ש ולמנוע את התאונה (מאחר שלא ביצע חישובי בלימת האופנוע בדוח הבוחן), לכך השיב: “בנתונים כפי שהוצגו ולא הוסף מקדם ההפתעה, המרחק שנוצר לנו הוא 133.38 מטרים, שהוא מרחק קטן ממרחק 150 מטרים”

מומחה ההגנה ביצע מספר חישובים על סמך הנתונים שהעריך הבוחן שי; ממוצע זמן פינוי צומת עד לאימפקט 4.08 שניות, ומרחק 150 מטרים. בהתאם לנתונים אלה חישב שמהירות האופנוע הייתה 135 קמ”ש. בהמשך לכך, התייחס ליכולתו של האופנוע לבלום על סמך נתונים אלה יחד עם מקדם החיכוך וזמן תגובה אנושי, חושב המרחק 124.79 מטרים. כלומר, האופנוע יכול היה להספיק לבלום, לעצור כ-25 מטרים לפני המשאית ולמנוע את התאונה. בנוסף, חושבה המהירות המרבית בה עדין היה ניתן להספיק לבלום בנתונים שהובאו לעיל ונמצא כי היא 147.49 קמ”ש. כמו כן הוסבר כי גם לו הייתה בלימה לא מלאה, עוצמת הפגיעה הייתה נמוכה בהרבה, ואולי לא קטלנית. יוזכר כי בוחני המשטרה לא מצאו בזירה סימני בלימה של האופנוע. בנוסף, נעשה חישוב המדגים את האפשרות של האטת האופנוע ל-50 קמ”ש במרחק 150 מטרים מהצומת, המראה כי במצב כזה גם כן הייתה נמנעת התאונה. נבדקה גם האפשרות של רוכב האופנוע להמשיך בנסיעה במהירות 150 קמ”ש ממרחק 150 מטרים מבלי להאט כלל, אלא לבצע סטייה הצידה שתמנע את התאונה, ונמצא כי ניתן היה בהטיה קלה של ההגה בלבד לחמוק מהתאונה במרחק קצר של 79.8 מטרים. חושבה גם המהירות בה כלל לא הייתה מתרחשת התאונה על סמך זמן פינוי צומת מלא לפי נתוני הבוחן שי (5.06 שניות), וללא שינוי כל שינוי אחר בהתנהגות, ונמצא כי היא 106.7 קמ”ש.

בקביעת הממצאים של בית המשפט נקבע כי מהירות האופנוע הייתה 132.35 קמ”ש לכל הפחות, וייתכן מאוד שהייתה גבוהה בהרבה. עדותו של ד' שרכב מאחוריו וגרס כי לא עברו את ה-80 קמ"ש נפסלה משום שהוא חבר ילדות של הנאשם וספק אם היה מעיד לרעת חברו. שנית, עדותו על נהיגה במהירות מופרזת עשויה להשליך עליו ולהעיד על נהיגתו הוא. העד גם טען שת' בלם וראה עשן יוצא מהצמיג האחורי, אך גרסתו אינה מתיישבת עם הממצאים בזירה ועם מסקנות הבוחן. בזירה לא נראו סימני בלימה, ועוצמת הנזק אף מלמדת כי ת' לא בלם. עוד נקבע כי כי ספק אם יכול היה הנאשם להבחין באופנוע בהינתן שמדובר בעצם קטן המגיע ממרחק במהירות גבוהה מאוד וכאשר אף קיים ספק אם פנס האופנוע דלק.

לסיכום קבע בית המשפט כי רוכב האופנוע יכול היה לבצע שלל פעולות שונות כדי לחמוק מהתאונה, ביניהן בלימת האופנוע. כאשר לו היה נוסע במהירות של 147.49 קמ”ש או פחות מכך בעת הבלימה, לפי החישובים שהוזכרו לעיל, היה מספיק לעצור את האופנוע; ולחילופין להאט את קצב נסיעתו ולו 'רק' עד ל-50 קמ”ש (המהירות המותרת במקום) ועל-ידי כך למנוע את התאונה; ולחילופי חילופין, להטות את הגה האופנוע הטיה קלה שמאלה כדי לחמוק ממגע עם המשאית. המשטרה גם ספגה ביקורת על כך שאי-בחינת נהיגתו והתנהגותו של ת' בעת התאונה, קביעתו המהירה של הבוחן המשטרתי במקום כי מדובר בתאונה של שדה ראייה בה אשם נהג המשאית, ללא ניסיון לבדוק אפשרויות נוספות ומבלי לבדוק בצורה מעמיקה את התנהגות האופנועים עובר לתאונה, מלמדים על חקירה מגמתית.

בעקבות כל הדברים האלה זוכה נהג המשאית מחמת הספק. נוסיף מפרוטוקול בית המשפט את דברי הסיכום של השופטת יסמין כתילי:

"לפני חתימה ומעבר לצורך אבקש להוסיף כמה מילים בנושא נהיגה באופנוע. התייחסותי זו איננה בגדר הכללת כלל ציבור נהגי האופנועים. רבות דובר כבר על נהיגתם הפרועה והמסוכנת של רבים מרוכבי האופנועים. האופנוע, מטבעו ככלי נהיגה דו-גלגלי, המסוגל להגיע למהירויות גבוהות, חושף את הרוכבים עליו לסיכון גדול מאוד לפגיעות קשות. למרות הסיכון, אנו נוכחים שוב ושוב כי נהגי אופנועים רבים ממשיכים לרכב במהירויות עצומות ומעורבים בתאונות דרכים, תוך סיכון עצמם והסובבים אותם. בדו”ח היפגעות רוכבי אופנועים וקטנועים בתאונות דרכים מנובמבר 2021 – עמותת אור ירוק (להלן: “דו”ח אור ירוק“) נכתב כי בשנת 2020 לבדה נהרגו 68 אנשים ונפצעו קשה 552 אנשים שרכבו על אופנועים וקטנועים, וכי אנו מצויים בעשור האחרון במגמת עלייה במניין ההרוגים והפצועים מקרבם. עוד קובע דו”ח אור ירוק כי ככל שנפח המנוע עולה, כך גם מהירות הנסיעה ויחד איתם הפגיעה והקטלניות שלה. לסיכום, ממליץ דו”ח אור ירוק בין היתר על רכיבה זהירה:

“על הרוכבים להיות מודעים לפגיעותם הגבוהה ולנראותם הנמוכה. עליהם לנהוג במהירות החוקית ובהתאם לתנאי הסביבה והדרך, לא לנקוט בתמרונים מסוכנים שעלולים להפתיע את הנהגים, לא לרכוב בשוליים ולא לזגזג בין כלי הרכב. בנוסף, עליהם לנסוע בריכוז ולהימנע מהסחות דעת, להיות מסוגלים לחזות מצבים מסוכנים וללמוד תמרוני חרום שיסייעו להם להגיב מהר ובמדויק להתפתחות אפשרית של סכנות… יש לקיים פעילות הסברה בקרב הרוכבים”.    

• תעבורה: זיכוי נהג משאית שהואשם בגרימת מוות ברשלנות (גמ”ר 56-03-20)

משטרת ישראל משיקה אפליקציה חדשה לדיווח על תאונות דרכים קלות ולתשלום קנסות תעבורה.

במשטרת ישראל מודיעים כי במסגרת השאיפה להנגיש את שירותיה המקוונים לאזרחים, מושקת אפליקציה (יישומון) למגוון שירותים ובקשות, זאת במטרה לחסוך את הצורך בהגעת האזרח לתחנת המשטרה. האפליקציה מכילה את כל שירותי המשטרה שעבדו עד כה באינטרנט, ועובדת בצורה מוצפנת ומאובטחת על-מנת לשמור על ביטחון המידע והפרטיות של המשתמשים.

בנוסף להגשת התלונה ניתן יהיה לבקש תעודות בנוגע לעבר פלילי או תעבורתי, לזמן תור לתחנת המשטרה, לאתר מידע על נעדרים ומציאות יקרות ערך, וכן להגיש בקשות לרישיון עבור הפגנות, תהלוכות וקיום אירועים, תשלום קנסות תעבורה, דיווח על אבידות ותאונות דרכים קלות. ניתן יהיה להתעדכן בהודעות של דוברות המשטרה באופן מיידי, וכן על פעילות המשטרה בשטח.

את אפליקציית משטרת ישראל ניתן להוריד בחנויות האפליקציות של גוגל פליי ואפסטור.

בשנים האחרונות פורסמו עשרות סרטונים של רוכבי אופנועים משתוללים במקומות הומי אדם ובכבישים ראשיים – בעיקר בדרום הארץ. משטרת ישראל הקימה את יחידת 'יואב' למיגור התופעה, אך האם זה מספיק ומה הקשר בין לזה לבין עלייה בגניבות.

בימים האחרונים התקבלו במוקד 100 של משטרת ישראל דיווחים על רוכבי אופנוע המשתוללים בכביש, עולים לווילי בנתיבים המרכזיים ובשול, ומסכנים את שאר משתמשי הדרך. כנהוג בימינו, יש תיעוד של הרכיבה הזאת ברשת הטיקטוק, כולל רכיבה פרועה לצד ניידת, כשהשוטרים אינם יכולים לעצור את המתפרעים ללא סיכון מיותר. הרוכבים ברחו, אך משטרת ישראל פרסמה שיום למחרת בוצעו מעצרים באחד האזורים של המגזר הבדואי ואחד הכלים הוחרם.

פקד לאון מושייב, קצין המודיעין של תחנת ערוער: "מדובר באירועים חמורים בהם שני החשודים סיכנו את משתמשי הדרך בנהיגתם הפרועה, ולא רק זאת אלא שלא צייתו להוראות השוטרים והמשיכו בנהיגתם הפסולה והביריונית. כאמור, סגרנו עם החשודים מעגל והם נעצרו".

בשנת 2019, בניסיון להתמודד עם ביריונות הכביש ולהגביר את אכיפת עבירות התנועה באזור הדרום, הקימה משטרת ישראל  את יחידת האופנועים 'יואב', הכוללת כ-15 אופנועי אדוונצ'ר (נכון לשנת ההקמה. לאחר מכן התווספו גם אופנועי אנדורו מקצועיים) המופעלים על ידי שוטרי יס"מ, עם יכולות לרדת גם לצירי עפר ולשטח מדברי, ולתת מענה גם לעבירות אחרות כגון אירועי אלימות, התפרעויות, מאבק בבנייה הבלתי חוקית ועוד. יחידה זו חתומה על המעצר המוזכר מעלה.

משטרת ישראל עסוקה בתופעת ה'השתוללות', וההצלחה הנקודתית הזאת שפורסמה היא לא היחידה, אך יש כאן תופעה גדולה הרבה יותר שאינה מתרכזת רק בדרום הארץ. ישובים רבים בחבל לכיש יכולים להעיד על כך, ויש לא מעט ישובים בצפון הארץ שבהם ניתן לראות רוכבי דו-גלגלי או טרקטורונים ללא קסדה, שרוכבים בפראות ללא התייחסות לחוק. נניח בצד את הפגיעה בתדמיתם של הרוכבים הנורמטיביים, מפני שמספיק שליח שלא עוצר באור אדום ומזגזג באופן טבעי בתוך התנועה כדי לעשות את זה, כך שלשם כל לא צריך את רוכבי הדרום הבדואים.

כתבנו לא מעט פעמים על כך שבאגף התנועה במשטרת ישראל ובאגפי התנועה במחוזות הגבירו את האכיפה על רוכבי אופנועים וקטנועים, כשנתקלנו בתופעות של שוטרים שמחפשים את המטבע מתחת לפנס ולעתים אף ממציאים את המטבע – כלומר מחלקים דו"חות על עבירות שלא היו ולא נבראו. כתבנו על מבצעי אכיפה כלל-ארציים, עם מיקוד רחב יותר על אזור גוש דן, עם התייחסות בלעדית רק לכלים דו-גלגליים. אנחנו, לדוגמה, היינו מצפים שהמשאבים האלה יופנו למקומות שבהם נדרש יותר, כלומר ליותר יוזמה מבצעית באזורי התפר בדרום הארץ.

תופעה נוספת שקשורה בצורה עקיפה למה שפורסם היא העלייה המשמעותית בגניבות של כלים דו-גלגליים בשלמותם, או של חלפים כגון פנסים ומסכים מאופנועים. נהיה זהירים באימרה הזאת, אך יש כאן סימן שאלה אחד גדול לגבי החוקיות של הכלים שבסרטונים. הפתרון לבעיה לא יכול להיעשות רק על דרך האכיפה, אלא גם באמצעות הרתעה עונשית. מערכת האכיפה בישראל ככל הנראה אינה מייחסת מסוכנות לנושא, וגוזרת את העונשים בהתאם. כלומר, אינה גורמת לאותם פורעים או גונבים לחשוב פעמיים לפני שהם עושים משהו בעניין.

אנחנו בהחלט בעד אכיפה, אבל רק כאשר היא מבוצעת בצורה נכונה והוגנת ומיועדת לתפוס עבריינים ולמגר את העלייה הקבועה במספרי התאונות, ולא רק להתמקד בדברים השוליים. כמות המשאבים המופנית לאזורים ה'קלים' האלה צריכה להיות מופנית כלפי ביריוני הכביש שבאמת משתוללים ומסכנים את שאר משתמשי הדרך, וכלפי הכלים והחלפים שנעלמים ומופיעים באורח פלא באותם סרטוני טיקטוק בדרום, בצפון ובשטחים.

מפקד תחנת משטרה, קצין בדרגת סגן ניצב, נחקר על-ידי מח"ש בחשד שפירק חלק מאופנוע המשמש כראיה בתיק פלילי, והרכיב על אופנועו הפרטי.

אתמול (ש') הותר לפרסום כי מחלקת חקירות שוטרים של משרד המשפטים חוקרת קצין בדרגת סגן ניצב מאזור המרכז, המשמש בתפקידו כמפקד תחנה, בחשד שגנב חלק מאופנוע שהוחרם ומשמש כראיה בתיק פלילי. לפי החשד, הקצין הרכיב על אופנועו הפרטי את החלק שפירק מהאופנוע המוחרם.

בעקבות החקירה, בחרו במח"ש לא להרחיקו בשלב זה מהתפקיד, אך מפקד התחנה החליט לצאת לחופשה יזומה מטעמו. מהמשטרה נמסר: "המשטרה עודכנה בדבר חקירה של הקצין, שנמצא כעת בחופשה מטעמו. עם קבלת ממצאי החקירה, הם ייבחנו על-ידי גורמי המקצוע באגף משאבי אנוש, כמקובל".