תגית: משטרת ישראל

משטרת ישראל מתחשמלת ורוכשת בשלב ראשון 70 ניידות חשמליות ו-20 אופנועי זירו מדגמי FX ו-DS-R.

משטרת ישראל נכנסת לעידן הרכבים החשמליים בתחום השיטור העירוני, ומתחילה בתהליך הצטיידות ראשוני של רכבים ואופנועים חשמליים. במסגרת הסכם שנחתם עם חברת מטרו מוטור, יבואנית זירו לישראל, משטרת ישראל תצטייד ב-20 אופנועי זירו מדגמי FX הדו-שימושיים ו-DS-R לכביש שייכנסו לשירות פעיל במשטרה בקרוב.

ה-FX (בתמונה בראש הידיעה) מהווה את גרסת הדו-שימושי של אופנועי זירו עם חישוק 21″ מלפנים ו-18″ מאחור, מנוע עם הספק של 20.4 כ"ס, מהירות מקסימלית של 137 קמ"ש, משקל של 131 ק"ג וטווח נסיעה עירוני של כ-164 ק"מ ובין-עירוני של כ-63 ק"מ. ה-DS-R הוא גרסת כביש עם מנוע בעל הספק של 30 כ"ס, טווח נסיעה עירוני של כ-262 ק"מ ובין-עירוני של כ-126 ק"מ.

לצד מכרזי ההצטיידות ברכבים חשמליים ובאופנועים חשמליים, יצאה משטרת ישראל גם במכרז להתקנה של עמדות טעינה בתחנות משטרה שונות ובודקת עדיפות לרכבים ואופנועים חשמליים בעמדות הציבוריות במקרי חירום.

מהמשטרה נמסר: "אגף התמיכה הלוגיסטית נערך להכניס לצי הרכב של משטרת ישראל כלי רכב חשמליים בהתאם למדיניות של מפכ"ל המשטרה למשטרה ירוקה, חדשנית, יעילה וטכנולוגית. המשטרה תהיה הגוף הממשלתי והציבורי הראשון בהתנסות רחבה של רכב חשמלי. ההליך יתבצע בהליך מכרזי סדור, בליווי כלל הגופים הרלוונטיים, ובהתאם לתכנית מפורטת כאשר בשלב הראשון ייערך פיילוט רכב במסגרתו ישולבו הרכבים בצי המשטרתי. במסגרת הפיילוט תבדוק המשטרה את ההתאמה הפוטנציאלית של הדגמים החשמליים בהיבטי טווח נסיעה וזמני טעינה. מדובר במהלך שיוביל לחיסכון משמעותי בהוצאות הרכב של הארגון".

רוכבת אופנוע הואשמה על-ידי המשטרה בכך שסטתה מנתיב נסיעתה ופגעה בניידת שעמדה בצד הדרך. בבית המשפט הרוכבת זוכתה מכל אשמה, בעיקר מפני שהתבררו כשלים חמורים של המשטרה בחקירת המקרה ובהגשת כתב האישום – כולל שקרים, טיוחים וניגודי אינטרסים. סיפור עם סוף טוב, אבל עדיין שיטות הפעולה של המשטרה ונורמות החקירה צריכות להטריד כל אזרח שומר חוק.

על-פי כתב האישום שהוגש לבית המשפט נראה כי הרוכבת היא זו שאשמה בתאונה. על פי המתואר, התאונה התרחשה בינואר 2019, כאשר הרוכבת רכבה על אופנוע בכביש 40 מצפון לדרום והגיעה לצומת לוד מרכז כשהיא בנתיב הימני מתוך 2 נתיבים בכיוון נסיעתה. באותו הצומת, ובכיוון נסיעתה, עצר שוטר את הניידת בה נהג, מכיוון שברמזור בכיוון נסיעתם דלק אור אדום. על פי כתב האישום, הרוכבת נהגה ברשלנות, סטתה מנתיב נסיעתה והתנגשה ברכב המעורב בדופן הקדמי-ימני, מה שהוביל לפציעתה ולנזק לכלי הרכב המעורבים.

בהליך פלילי, על מנת להרשיע נאשם על המדינה להרים את נטל ההוכחה מעבר לכל ספק כי הראיות מצביעות על ביצוע העבירה. אלא שמה שקרה בתיק הזה רחוק שנות אור מהתנהלות סבירה של התביעה המשטרתית. לא צריך להיות עורך דין כדי להבין שעל בסיס מסכת ראיות כל כך מחוררת – לא מגישים כתב אישום. כיצד ייתכן שעל אף שאין כל בדל של ראיה שמוכיח כי הרוכבת אשמה, הוגש כנגדה כתב אישום? התנהלות המשטרה הפעם הייתה כה חריגה, עד כדי כך שהשופט כתב כי עדותם של השוטרים "מחוררת יותר מאשר גבינת אמנטל שווייצרית, וגם זאת בלשון המעטה".

מה קרה בתיק הזה?

כבכל דיון שמתנהל על בסיס כתב אישום, ניתנת תחילה לנאשם האפשרות להודות או לכפור באשמה. הרוכבת הנאשמת כפרה כבר מתחילת הדרך. על מנת לבסס את טענותיה כי היא חפה מאשמה, ביקשה מבית המשפט לזמן לעדות את שני השוטרים שנכחו בניידת בזמן התאונה, את בוחני התנועה, שגם על בסיס מסקנותיהם הוגש כתב האישום, וכן עד ראייה שנכח בזירת ההתרחשות.

לדוכן העדים עלו תחילה השוטרים שנכחו בניידת במהלך התאונה. אולם בשונה מעדות של שוטר 'ניטרלי', שנתפסת כחפה מאינטרס, במקרה הזה מציין השופט כי מצא מקום לבחון באופן מדוקדק את התנהלותם בזירה ואת עדותם, שכן הם היו מעורבים בתאונה. אחד מהשוטרים המעורבים העיד כי כלל אינו זוכר את האירוע, אך מנגד הוא ערך דו"ח פעולה ואף צילם מספר תמונות, מהן למד בית המשפט כי הניידת הוזזה ממקום התאונה. מדוע פרט זה מהותי? על שולחנו של השופט הונח גם דו"ח של בוחני תנועה שמצביע על אשמתה של הנהגת, אולם התברר כי אלו כלל לא הגיעו לזירה אלא כתבו אותו 'מרחוק'. הבוחן אף הודה כי בתיק החקירה צוינו פרטיו של עד ראייה, אך מסיבה שאינה ברורה הבוחן לא טרח ליצור איתו קשר.

אך אלו לא הכשלים היחידים שנפלו בהתנהלות הבוחנים. לבית המשפט זומן עד נוסף, שהעיד כי לא ראה את התאונה מתרחשת, אולם במזכר שהוגש לבית המשפט ציין הבוחן כי העד הבחין באופנוע שמגיע מצד ימין ומתנגש בה. וכיצד יישב הבוחן את הסתירה בין הצדדים? הוא הבהיר לבית המשפט כי לשיטתו אין סתירה.

לבית המשפט זומן גם בוחן תנועה נוסף ש'ריכך' את חד המשמעיות של קביעת הבוחן הראשון, תוך שהוא מסייג ומאשר כי לא מדובר על תאונה שנגרמה כתוצאה מסטייה חדה: "זה אפיון של תאונה צד בצד, טיפה זווית". בית המשפט הקשה ותהה כיצד עדותו מתיישבת עם עדותו של השוטר שנהג בניידת שטען כי הנאשמת נסעה באלכסון, וזה השיב: "יכול להיות שיש פה פגם בניסוח". בסופו של דבר קבע הבוחן נחרצות כי גם הנאשמת וגם הניידת יכולים היו לסטות, כך על פי התאמת הנזקים, ולא ניתן לקבוע מי סטה לכיוון מי.

בסיכום ביניים, על-פי השופט, התאמת הנזקים מלמדת כי אחד מהרכבים סטה, אך לא ידוע מי. עדותם של השוטרים אינה מסירה את העננה מעל הגורם לתאונה. "ההיפך הוא הנכון, עדותם חסרה ומחוררת יותר מאשר גבינת אמנטל שוייצרית, וגם זאת בלשון המעטה".

בשלב זה עלה לדוכן העדים עד הראייה, אותו הגדיר הבוחן "עד ראייה משמעותי", אולם כבר בתחילת עדותו הוא גרם לתובע המשטרתי להתכווץ בכיסאו: "לא ראיתי את התאונה עצמה בעיניים, זה היה יחסית רחוק, לא שני מטרים", ובהמשך הוסיף: "מעבר לזה לא ראיתי מי אשם". לדבריו, הוא ציין זאת גם בזירה. בהמשך הוא מציין כי לא הבחין בתאונה, אך הגיע למקום לאחר כחצי דקה ומצא את הניידת בנתיב הימני ואת האופנוע זרוק על אי-התנועה. "את המקרה בעיניים – לא אשקר – לא ראיתי. זה הכל השערות. הסברתי זאת גם לשוטרים".

אולם מסכת הראיות הבעייתית שעמדה בבסיס כתב האישום הזה אינה הבעיה היחידה בתיק, והשופט מותח ביקורת על היבט עקרוני אחר. לדבריו, העובדה כי בתאונה מעורב רכב משטרתי, והתאונה אירעה בתחום מרחב שפלה ונחקרה על-ידי בוחני התנועה של מרחב שפלה, גורמת לתחושת אי-נוחות. לדבריו, "בהחלט ייתכן כי היה מקום שהתאונה תיחקר על ידי יחידת בוחנים ממחוז אחר, ולו למראית פני הצדק".

וכך, בהתאם להשתלשלות העניינים ועדויות הצדדים, קבע בסופו של יום השופט כי לא הוכח בפני בית המשפט כיצד התרחשה התאונה וכי הוא לא שוכנע כי הנאשמת היא הגורם לתאונה. "בנסיבות אלה נדמה כי גרסת התביעה באשר לאחריות לגרימת התאונה אינה נתמכת בראיות, ולו לכאורה".

בסופו של דבר, לאור כל האמור, זיכה בית המשפט את הנאשמת. לדברי עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח, נזיקין ותעבורה המשמש גם כפרשן המשפטי של מערכת פול גז: "העמדה לדין היא החלטה בעלת השלכות גורליות. היא מטילה אחריות כבדה על התביעה הכללית, אשר לה נתונה סמכות שיקול הדעת בנושא. הגשת כתב אישום קובעת את גורלו של הנאשם ומשפיעה על נפגע העבירה ועל הציבור כולו. אי לכך העלה המחוקק את רף ההוכחה במשפט הפלילי וקבע כי יש להרימו מעבר לכל ספק סביר. המושג 'ספק סביר' מצביע על קיומה של אפשרות מתקבלת על הדעת אשר מציג הנאשם, קרי, אפשרות ממשית שיש לה אחיזה בחומר הראיות, להבדיל מהשערה שאין לה כל בסיס בראיות או שהינה בבחינת אפשרות תיאורטית גרידא. בית המשפט העליון קבע בעבר, כי לא כל ספק הוא ספק. אי לכך, לאור סד הראיות הקלושות בתיק, לא היה מקום להגיש בו כתב אישום".

*הבהרה: העו"ד שייצג את הרוכבת בהליך המשפטי הוא עו"ד יחי כותה. 

מספרי ההרוגים על דו-גלגלי, ששוברים השנה כל שיא, הביאו כצפוי את אגף התנועה במשטרת ישראל ואת אגפי התנועה במחוזות להגביר את האכיפה על רוכבי אופנועים וקטנועים. זה עשוי היה להיות מהלך טוב וחיובי, אבל הדרך – כרגיל – לא נכונה, ושוטרים רבים מחפשים את המטבע מתחת לפנס, ולעתים אף ממציאים את המטבע, כלומר מחלקים דו"חות על עבירות שלא היו ולא נבראו.

שנת 2021 היא השנה הקטלנית ביותר לרוכבי דו-גלגלי אי-פעם. אחרי שהשנים 2019 ו-2020 היו שנות שיא, כשנהרגו בכל אחת מהן 69 רוכבים, שנת 2021 עומדת לשבור את השיא השלילי הנוראי הזה, כשנכון לרגע כתיבת שורות אלו, לקראת אמצע חודש יוני, המספר העדכני עומד על 47 רוכבי אופנועים וקטנועים. אם יימשך הקצב הנוראי הזה של הקטל בדרכים, שנת 2021 עלולה להסתיים עם יותר מ-100 רוכבים שיסיימו את חייהם על הכבישים בישראל.

למצב הנוכחי גורמים רבים, וגם אחראים רבים. הגידול האבסולוטי במספרי הרוכבים (נכון להיום יש כ-150 אלף רוכבים פעילים) העלה את מספרי הנפגעים וההרוגים, אולם העלייה במספרי ההרוגים אינה ביחס ישר לגידול במספרי הרוכבים, אלא הרבה מעבר. כך למשל, ב-2019 אחוז ההרוגים על דו-גלגלי ביחס לכלל ההרוגים על הכבישים עמד על כ-20%. ב-2020 היחס עלה לכ-25% – כלומר אחד מכל ארבעה הרוגים על הכבישים היה רוכב דו-גלגלי ממונע. עד כה ב-2021 היחס הזה עלה לכ-30%, שכן מתוך 152 בני אדם שנהרגו עד כה על הכבישים – 47 הם רוכבי דו-גלגלי ממונע.

על האחריות של הרוכבים כתבנו לא פעם, ובאופן כללי אנחנו קוראים לרוכבים לקחת אחריות על הרכיבה שלהם, לרכב במודעות ובאחריות, לבצע קורסי רכיבה מתקדמת, לרכוב עם ציוד בטיחות איכותי ולגבש אסטרטגיית רכיבה מסודרת. יחד עם זאת, גם למדינה אחריות רבה במצב הנוכחי, ונראה שהפיצוץ הנוכחי נובע מהזנחה ארוכת שנים. כך למשל, שיטת לימוד הנהיגה בישראל תקועה עשרות שנים אחורנית, והלכה למעשה רוכבים עולים על הכבישים ללא ידע בסיסי בתפעול המכונה או בהתמודדות עם מצבים בכביש. רפורמה שמשרד התחבורה ניסה לבצע בלימודי הנהיגה ובמבחני הרישוי לפני מספר שנים קידמה את הנושא במעט, אבל זה היה מעט מדי, והמצב עדיין רחוק מאוד מלהיות הולם.

גם בנושא תשתיות הכבישים ישנה הזנחה מצד המדינה, וזו גורמת לקטל של רוכבי דו-גלגלי. הדוגמה הטובה ביותר תהיה פסי ההגנה מפלסטיק לגדרות הבטיחות. פרויקט מיגון גדרות הבטיחות החל בשנת 2015, והוא התקדם לא רע בשנים הראשונות, אולם בשנתיים האחרונות הפרויקט תקוע לחלוטין בגלל היעדר תקציב – אף על פי שהתקציב לכך, שעומד על עשרות בודדות של מיליוני שקלים, כבר אושר לפני שנים. התוצאה של המחדל הזה הוא 10 רוכבי דו-גלגלי שנהרגו מגדר הבטיחות רק בשנת 2021 – כלומר יותר מ-20% מההרוגים על דו-גלגלי נהרגו מפגיעה בגדר הבטיחות והיו יכולים להיות היום בחיים אם פרויקט מיגון המעקות היה ממשיך. שבעה מתוך העשרה, אגב, נהרגו בחודש מאי 2021 לבדו.

הפספוס שבמבצעי אכיפה

בתגובה לעלייה הדרמטית במספרי הרוכבים ההרוגים, במשטרת ישראל מגבירים את האכיפה על רוכבי דו-גלגלי. בדוברות אגף התנועה טוענים בתוקף כי אין מבצע אכיפה ממוסד כנגד רוכבי דו-גלגלי, וכי ייתכן שמדובר במבצעים נקודתיים של המחזות או המרחבים, אולם המספרים מציגים תמונה אחרת: בשבוע האחרון – מראשון ועד מוצ"ש – נרשמו 620 דו"חות לרוכבי דו-גלגלי, בערים ומחוץ להן. שבוע קודם לכן נרשמו כ-200 דו"חות, ואילו בשבוע ממוצע נרשמים בין 70 ל-130 דו"חות לרוכבי דו-גלגלי. המשמעות היא שגם אם אין מבצע של אגף התנועה במשטרת ישראל כנגד רוכבי דו-גלגלי, מפקדי תנועה במחוזות ובמרחבים בהחלט הורידו הוראה להגביר משמעותית את האכיפה על רוכבי אופנועים וקטנועים.

כאן חשוב להגיד: ככל שהאכיפה על רוכבים, ובכלל על נהגים מכל הסוגים, היא אכיפה איכותית שמחפשת ביריוני כביש ועברייני תנועה – אנחנו בעד ואנחנו מעודדים את משטרת ישראל לאכוף את הסדר על הכבישים. אכיפה איכותית כזו, שמורידה מהכביש ביריונים, בהחלט עשויה לצמצם את מספרי התאונות ואת מספרי הנפגעים וההרוגים. אולם לצערנו הרב אנחנו מקבלים את הרושם שלא זה המצב, וכי מבצעי האכיפה הנוכחיים נועדו לשפר סטטיסטיקה של המשטרה באכיפה, על-מנת להציג נתונים של הגברת אכיפה ומלחמה בתאונות – על אף שמדובר במצג שווא ובאחיזת עיניים. ומדוע אנחנו אומרים את הדברים הקשים האלה? מפני שמכל העדויות שמגיעות אלינו, השוטרים עסוקים בלחפש את המטבע מתחת לפנס – כלומר אוכפים מה שקל ולא מה שחשוב ומציל חיים, ולעתים אף ממציאים את המטבע מתחת לפנס.

כך למשל, רוכבים רבים מעידים על שוטרים שעומדים על השול בנתיבי איילון ובכבישים דומים, ומחלקים כמויות של דו"חות לרוכבים שעולים על אי-התנועה הצבוע (815). זוהי כמובן עבירת תנועה, אולם מתן דו"חות בקבלנות על עבירה זעומה שכזו לא נועד להציל חיים אלא לשפר סטטיסטיקה. יותר מזה – בתיעודים שהגיעו לידינו נראים רוכבים שחטפו דו"ח על עלייה על אי-תנועה צבוע – על אף שלא עלו על האי, וזה נראה היטב במצלמת הדרך של הרוכב שתיעדה את הנסיעה. באותו האופן, במשטרה חילקו דו"חות רבים על לוחיות רישוי, שבמקרים רבים היו תקינות לחלוטין ונקיות – כפי שתראו בדוגמאות שנביא בהמשך. הרוכבים מעידים שהשוטרים "חיפשו בכוח על מה לתת דו"ח, ובסוף נתנו דו"ח על הלוחית – שהייתה תקינה לגמרי". עדות נוספת לכך קיבלנו בסוף השבוע האחרון, כששוטרים הגיעו לריכוזי רוכבים – במקרה הזה תחנת הדלק של בית גוברין – וחיפשו ליקויים באופנועים שרובם היו יוקרתיים וחדשים (בתמונה בראש הידיעה).

זהו לדעתנו פספוס אדיר של המשטרה. כולם מבינים את הבעייתיות הגדולה של מספרי הנפגעים וההרוגים, וכולם מבינים שיש צורך בטיפול בבעיה – גם טיפולים נקודתיים וגם טיפולים יסודיים ארוכי טווח. יחד עם זאת, מבצעי אכיפה שבהם מבצעים אכיפה בקבלנות ובין היתר מחולקים דו"חות לא מוצדקים – לא רק שלא מטפלים בבעיה, אלא שגם יוצרים מרמור גדול ואיבוד אמון של הרוכבים במערכות אכיפת החוק, וגם מנציחים את תרבות האינסטנט של הצגת סטטיסטיקה שמאחוריה אין תוכן אמיתי אלא הרבה עטיפה. באופן כזה כולם מפסידים, מפני שמספרי ההרוגים לא צפויים לרדת בטיפול כזה של המשטרה.

מספר דוגמאות של דו"חות לא מוצדקים מהימים והשבועות האחרונים

בשבוע שעבר רוכב שנסע באיילון לכיוון דרום בשעת עומס תנועה כבד, עבר מהנתיב השני לנתיב הימני, ורכב צמוד לאי-התנועה הצבוע. שוטר שעמד בשול שאחרי אי-התנועה עצר את הרוכב ורשם לו דו"ח על נסיעה על אי- התנועה. השוטר אף טען שהרוכב הגיע מנתיב העלייה למחלף, מימין, וחצה את אי-התנועה – על אף שכאמור הרוכב הגיע משמאל. הרוכב היה מצויד במצלמת דרך, ותיעוד הרכיבה מוכיח באופן חד-משמעי שהשוטר רשם דו"ח לא מוצדק, שכן הרוכב לא נסע על אי-התנועה אף לא מעט, ויותר מזה – השוטר טעה לחלוטין בתיאור העובדות, שכן הרוכב הגיע מנתיב שמאלי יותר ולא מנתיב העלייה למחלף.

במקרה הזה מצלמת הדרך תציל את הרוכב מהדו"ח, שכן הרוכב הגיש בקשה לביטול הדו"ח, ואם הבקשה תסורב הרוכב יגיע לבית המשפט – שם קרוב לוודאי שהאישום המגוחך יבוטל.

*עדכון, 20.6.21: הדו"ח בוטל על-ידי מרכז פניות הנהגים. 

 

במקרה נוסף שהתרחש ביום חמישי האחרון יצאו קבוצה של כ-10 רוכבי דוקאטי חדשים לטיול בצפון, ונעצרו בכביש החוף לכיוון צפון על-ידי ארבעה רוכבי הסיירת הארצית. אלו האחרונים קראו לסייר-בוחן, ואחרי בדיקות מקיפות ניתנו לשני רוכבים שני דו"חות על לוחית רישוי לא קריאה (סעיף 165א' לתקנות התעבורה) – כשלטענת השוטר הלוחית מופנית כלפי מעלה. מדובר בשני אופנועי דוקאטי סטריטפייטר חדשים בני שבועיים, כשמחזיק לוחית הרישוי ('מחרשה') הוא מקורי של דוקאטי, והלוחית חדשה, נקייה וברורה.

צריך להבין את הסיטואציה: חמישה שוטרים בזבזו שעת עבודה שלמה כדי לתת שני דו"חות לשני רוכבים בוגרים שרכבו באופן חוקי לגמרי על אופנועים חדשים ותקינים לחלוטין. בזמן הזה ובמשאבים האלה ניתן היה למצוא ביריוני כביש אמיתיים – כאלה שמסכנים חיים של משתמשי דרך אחרים. מתסכל.

 

סיפור דומה קיבלנו משליח של דומינוס פיצה בנהרייה, אשר חטף דו"ח על לוחית לא קריאה. השליח צילם את הלוחית בזמן אמת, ועל פניו נראה שהיא ברורה וקריאה. גם במקרה הזה השליח מתאר שהשוטר חיפש בדקדקנות על מה לתת דו"ח, ולבסוף כשלא מצא משהו מהותי רשם דו"ח על הלוחית – שכאמור נראית תקינה, ברורה ונקייה למדי, וכי ניתן לקרוא אותה ממרחק של עד 20 מטרים כפי שדורשת תקנה 65 א' לתקנות התעבורה.

 

במקרה מרתיח במיוחד שהגיע אלינו, הורד מהכביש אופנוע של ק.ט.מ בעל מערכת פליטה מקורית, וזאת בשל העובדה שהשוטרת טענה ש"יש רעש חזק מהאופנוע". נדגיש כי מדובר במערכת הפליטה המקורית של האופנוע, אשר עומדת בתקנות זיהום האוויר המחמירות ובתקינת הכביש האירופאית, ונכנסה לארץ על האופנוע באופן חוקי לחלוטין.

אבל הבעיה כאן היא לא אם מדובר במערכת פליטה מקורית או לא, אלא הדרך שבה האופנוע הורד מהכביש: השוטרת לא השתמשה במכשיר מדידת דציבלים כזה או אחר, אלא השתמשה בחוש השמיעה שלה והחליטה ש"יש רעש חזק מהאופנוע". הדבר הזה בלתי מתקבל על הדעת, שכן הדבר דומה לנהג שיקבל דו"ח על מהירות מופרזת מפני שהשוטר העריך לפי העין שהרכב נוסע מהר (ללא מדידה), או נהג שיוכרז כשיכור מפני שהשוטר חושב שהנהג שיכור – ללא מדידת נשיפון או ינשוף מדויקת. דו"ח שכזה עשוי להתבטל בבית-משפט, ואם הולכים עד הסוף ניתן לקבוע תקדים משפטי שיחייב את המשטרה להשתמש במכשירי מדידת דציבלים או שלא להוריד אופנועים מהכביש על סמך חוש השמיעה של השוטר.

 

אז מה עושים?

ראשית, אם קיבלתם דו"ח לא מוצדק, ניתן לפנות למרכז פניות נהגים של המשטרה ולהגיש בקשה לביטול הדו"ח. רצוי להגיש בקשה מנומקת עם כל הפרטים הרלוונטיים, וכן תיעוד ממקום קבלת הדו"ח – בתמונות או בווידאו. במקביל ניתן לבקש להישפט על הדו"ח, כשבבית המשפט תוכלו 'להתמקח' עם התובע על סעיף העבירה, ואף לבטל לחלוטין את הדו"ח אם הוא באמת לא מוצדק.

אולם לפני כן, חשוב לדעת כמה דברים כבר במפגש עם השוטר בשטח. בשלב זה לא לבקש סליחה או להתנצל בשום פנים ואופן! זוהי הודאה באשמה וכל מילה נרשמת בסעיף 'דברי הנהג'! אם בכל זאת תבחרו יותר מאוחר להגיע למשפט, כל האמירות האלה תשמשנה נגדכם כנשק בידי התביעה. מה כן לעשות? אפשר לנסות לדבר אל ליבו של שוטר שיוותר אך לא יותר מכך. בכל מקרה אין לצעוק, לדבר לא יפה או לקלל את השוטר! הוא עושה את תפקידו ואתם את תפקידכם. היו מנומסים ואדיבים וזכרו שלפניכם עוד דרך ארוכה, ונסו להמעיט במילים.

עניין חשוב ביותר: בתחילת רישום הדו"ח יש לבקש מהשוטר שיכתוב את דבריכם בסעיף 'דברי הנהג'. כשהשוטר מגיע לסעיף הזה ורושם את דבריכם, יש לפרט את השתלשלות האירועים מהזווית שלכם. אל תתביישו למלא את כל הסעיף ולרדת לפרטי פרטים, במיוחד אם אתם בטוחים שלא ביצעתם עבירה. כל פרט שהשוטר יכתוב מפיכם עשוי לשמש לזכותכם בבית המשפט, שכן לדברים שנאמרים בשטח, בעת רישום הדו"ח, יש משקל גדול יותר בבית המשפט. יחד עם זאת, אם אינכם יודעים מה לומר, עדיף שלא תגידו דבר פרט ל"לא ביצעתי את העבירה" על מנת שלא לתת כלי בידי התביעה – שעלול לבוא נגדכם בזמן המשפט. בכל מקרה חשוב לשים לב שהשוטר לא כותב באופן אוטומטי דברים שלא אמרתם ושעלולים להפליל אתכם בבית המשפט ("מצטער", "לא שמתי לב" וכו'). לסיום הכתיבו לשוטר "לא כתבת את כל מה שאמרתי". גם לזה עשויה להיות משמעות גדולה במידה ותגיעו לבית המשפט ותעמדו מול שופט ומול השוטר.

אפשר לחתום על דו"ח ואפשר שלא. זה בסך הכל אישור על קבלתו‎. אנחנו ממליצים שכן לחתום במידה והשוטר מילא את הדו"ח לפי הנהלים וכתב את כל דבריכם. את המדריך המלא לביטול דו"חות תנועה לא מוצדקים תמצאו ב'שיטת מוצלאחי'.

תגובת אגף התנועה של משטרת ישראל: "באשר לדו"ח שנרשם לחובת רוכב הקטנוע בנתיבי איילון: הדו"ח נרשם בגין עלייה לשטח הפרדה. באשר לדוחות שנרשמו לחובת הרוכבים (בכביש 2) בגין לוחית זיהוי: בניגוד לנטען בפנייתך, הדו"חות נרשמו לחובת רוכבי האופנועים לאחר שנבדקו על ידי סייר-בוחן, בגין לוחית זיהוי אחורית שלא הותקנה כנדרש. בנסיבות העניין לא היה ניתן להבחין במספר לוחית הזיהוי בברור כמתחייב בתקנה. באשר לאירוע בו לטענתך הורד מהכביש אופנוע ונרשם לחובת הרוכב דו"ח בגין רעש: בניגוד לנטען רוכב האופנוע לא קיבל דו"ח כי אם הזמנה לסור לתחנת המשטרה לצורך בדיקת בוחן תנועה את האגזוז והאם הוא מותקן על-פי הוראות היצרן, בשל החשד שעלה בפני השוטר לקיום רעש בלתי סביר. באשר לדו"ח שנרשם לחובת רוכב הקטנוע: הדו"ח נרשם מאחר ולוחית הזיהוי האחורית נמצאה במצב לא תקין".

אגף התנועה במשטרת ישראל מגביר את האכיפה על רוכבי אופנועים וקטנועים ויוצא למבצעי אכיפה, זאת בשל מספר ההרוגים בתאונות אופנועים, שגדל משמעותית ב-2021.

זה היה צפוי: אגף התנועה של משטרת ישראל החל בימים האחרונים במבצע אכיפה רחב היקף כנגד רוכבי אופנועים וקטנועים, זאת בשל העלייה החדה במספרי ההרוגים בתאונות בהם מעורבים רוכבי אופנועים וקטנועים. כפי שכבר דיווחנו, שנת 2021 היא שנת שיא במספרי ההרוגים, כשעד כה נהרגו 45 רוכבי אופנועים וקטנועים על כבישי ישראל -עלייה של 55% ביחס לשנת 2020, שבה נהרגו בתקופה המקבילה 29 רוכבים. חודשים אפריל ומאי היו חודשי שיא של כל הזמנים, ונהרגו בהם 13 ו-15 רוכבים בהתאמה.

מבצעי האכיפה של אגף התנועה, שכבר התחילו השבוע, יהיו כלל ארציים, אולם המיקוד יהיה על אזור גוש דן – גם בערים וגם מחוץ להם. באכיפה ישתתפו כל שוטרי סיור, שוטרי אגף התנועה, וכן שוטרי הסיירת הארצית, וכאמור האכיפה תהיה ממוקדת על דו-גלגלי.

מעדויות רוכבים שהחלו להגיע למערכת פול גז עולה כי חלק מהאכיפה איננה אכיפה איכותית על עבירות מסכנות חיים, אלא עבירות שקל לאכוף ולשפר באמצעותן סטטיסטיקה. כך למשל, נצפו שוטרים בנתיבי איילון (כביש 20) שאוכפים ביתר-שאת עלייה על איי-תנועה צבועים (עבירה 815).

האכיפה המוגברת כנגד רוכבי דו-גלגלי כבר החלה, והיא תימשך בתקופה הקרובה. אנו במערכת פול גז ממליצים לכלל הרוכבים בראש ובראשונה לרכוב לפי חוקי ותקנות התעבורה, וכמובן בהתאם לכללי הדרך, על-גבי אופנועים תקינים שעברו מבחן רישוי שנתי ועם ביטוח חובה.. בנוסף, רכבו בזהירות, במודעות מלאה לסביבה, וכן באחריות אישית. אנו שוב חוזרים על המלצתנו להתקין מצלמת דרך קבועה על האופנוע או הקטנוע – על-מנת לתעד את מהלך הרכיבה באופן שוטף וקבוע.

אם בכל זאת קיבלתם דו"ח, ואתם חושבים שהוא אינו מוצדק, ניתן להשתמש בשיטת מוצלאחי לביטוח דו"חות תנועה, או בחלקים מהשיטה. בכל מקרה מומלץ לקרוא את השיטה על-מנת להבין כיצד יש לפעול ומה להגיד ולא להגיד במפגש עם שוטר.

התבוננו בסרטון הבא: שני רוכבי קטנוע מגיעים באישון לילה לימאהה MT-09 שחונה בחניה של בניין, תוך פחות מדקה הגנב מפרק בנחת את יחידת פנסי ה-LED ונעלם בחשיכה. הנזק: הרבה מעל 10,000 ש"ח. יקבל בחזרה מהביטוח? לא. יעניין את המשטרה? לא.

להיות בעלים של אופנוע בישראל זה לא פשוט. מעבר למובן מאליו – מחיר רכישה, ביטוח חובה, ציוד, טיפולים ומסוכנות טבעית בכבישים – יש גם את נושא גניבת הכלי. תמיד היה ותמיד יישאר. אם הרוכב הוא בר-ממון, הוא מבטח בביטוח מקיף ומסיר דאגה אחת מליבו. תמיד יש את האפשרות למערכות איתור כאלו ואחרות בכפוף למחיר התקנה ועלות חודשית קבועה. אם יש לכם אפשרות ואתם מכניסים לתוך חניון סגור ומאובטח, גם לא תמיד זה עובד, כי אם שמו עליכם את הכוונת – האופנוע ייגנב, לא משנה מה.

האלקטרוניקה בשנים האחרונות עשתה קפיצת מדרגה בתחום האופנועים. פנסי LED מספקים תאורה חזקה וחסכונית, ומסכי TFT מאפשרים לדור הסמארטפונים לחוות אותם גם ברכיבה. הפנסים והמסכים יקרים לייצור ומעלים את מחיר האופנוע, ועוד יותר מכך הם לא ניתנים לתיקון, בטח לא במחיר סביר. חשבו על לשבור את מסך הטלפון הנייד שלכם, שלפעמים עלות החלפתו עולה חצי ממחיר הטלפון, ועכשיו על תיקון מסך TFT שנסדק או נשבר. בישראל היה גל של בעלי ימאהה MT-07 ו-MT-09 שהתעוררו בבוקר כשהחלק הקדמי של הכלי חסר. לאחרונה גם בעלי דגמים אחרים, כמו למשל ק.ט.מ 390 דיוק, גילו שהם לא חסינים לתופעה. בפורומים השונים באירופה הצביעו על תופעה של גניבות מסכי ה-TFT, כמו בפורום של בעלי ב.מ.וו R1250GS באנגליה, שפרסמו גם פתרון של מתאם למסך שמונע גניבה (ראו כאן). אנחנו לא מכירים את הפתרון, וכבר היו כאלו שפרסמו שהוא לא מנע גניבה במקרים מסוימים.

השיקול הקר של הגנבים כאן הוא ברור: גניבת אופנוע כרוכה בלוגיסטיקה של שינוע, באפשרות של להיכשל, או של חברת איתור שתבוא בעקבותיהם. לחלפים יש ביקוש, והרווח על הגניבה הוא משמעותי עם סיכון נמוך יותר לגנבים. בעלי ביטוח מקיף לא יקבלו את כספם בחזרה משום שהביטוח מתייחס לכלי בשלמותו ולא לחלקים ממנו, אלא אם הם ניזוקו במהלך הגניבה, אך פה לא מדובר על כך. המחיר של כל חלק בנפרד יכול להגיע לאלפי ועשרות אלפי שקלים – וזאת גם אחת הסיבות למעגל הגניבות.

כתבנו בעבר שהפתרון לבעיה לא יכול להיעשות רק על דרך האכיפה אלא גם באמצעות הרתעה עונשית. אולם מערכת האכיפה בישראל אינה מייחסת מסוכנות לנושא וגוזרת את העונשים בהתאם. מי שמקבל רכב או חלקים של רכב ביודעו שהרכב גנוב, או נוטל עליו את השליטה ברכב או בחלק גנוב, צפוי ל-7 שנות מאסר. עכשיו רק נותר למצוא את השופט המתאים שיכריע כך.

מוזמנים להעלות את הסיפורים והתמונות שלכם בתגובות על מנת להציף את עומק התופעה.

אנחנו יושבים בחדר הישיבות של מרכז השליטה של אגף התנועה בבית-דגן, ונראה שכולם עושים לו שם כבוד. בכל זאת, 8 שנים שהוא משמש כמפקד סיירת האופנועים הארצית של אגף התנועה במשטרת ישראל, ואת סנ"צ ערד זיתוני כולם מכירים באגף התנועה. הוא אופנוען בעצמו, והוא מגיע ממשפחה של אופנוענים. "אבי ז"ל היה מורה לנהיגה, רישיון נהיגה יש לי מגיל 16 וגדלתי עם הקטגוריות. גם בבית, כל המשפחה רוכבים – הילדים, אפילו אשתי רוכבת בתחום העיר תל-אביב", הוא אומר, ומוסיף: "לכן, כל תאונה שעליה אני שומע או מקבל מידע מקפיצה לי את הלב". את העבודה שלו בסיירת האופנועים הארצית הוא רואה כשליחות אמיתית.

נתחיל בהצגה של הסיירת הארצית, למי היא שייכת? מה עיקר הפעילות שלה?

"הסיירת הארצית גדלה מאוד בשנים האחרונות ומונה כיום כ-120 שוטרים ו-140 מתנדבים, שכולם רוכבים על אופנועים, מכירים, מבינים, נושמים את הכביש, ויודעים מה המגבלות. היחידה הקימה צוותי חשיבה כדי שיתנו את הזווית ונקודת המבט של הרוכב עצמו, והמון ידע שרכשנו מול מה אנחנו צריכים לעשות ולהתמודד.

חוץ מהמטה, שמונה כ-14 שוטרים, היתר כולם רוכבים. אנחנו לוקחים גם את המפקדים, ראשי הצוותים וקציני היחידות על-מנת שיבינו את העולם הזה, את התחושות של הרוכב, מול מה צריך להתמודד".

מה הפעילות העיקרית של היחידה?

"היחידה נמצאת בפריסה ארצית, זאת אומרת שאין לנו אחריות טריטוריאלית, אבל מתוקף זה שאנו כפופים לראש אגף התנועה, ניצב אלון אריה, שרואה גם בכל מה שקשור בדו-גלגלי, הוא נותן לזה המון קשב כי אנחנו בעצם, על בסיס שבועי, עושים הערכות מצב, רואים מה קורה, מה ההשפעה, אילו תאונות, איזה קטגוריות, מי האוכלוסיות שנפגעות, ועל-פי כל ההערכות האלה אנחנו נותנים מענה בפריסה הארצית.

ליחידה יש גמישות פעולה, והיא יכולה לתת מענה מיידי אם חלילה יש אירוע חירום, תאונות שיש בהן סגירה של צירים, חלילה שריפות, מקומות שבהם אין נגישות לניידות ולאופנועים יש יכולת תמרון ומסוגלים להגיע. אין לנו טריטוריה. זאת אומרת שאם יש צוות שממוקם באזור בדרום, ביום-יום הוא נותן מענה למחוז הדרומי, לאזור באר שבע, קריית גת, אשקלון, אשדוד – אבל הוא מסוגל ב-50-40 דקות להגיע למרכז או לצפון. בהתאם לגודל האירוע אנחנו נותנים גם את המענה. באירועים אחרים, כשאנחנו עושים מבצעים גדולים, בוא נאמר גוש דן שמאכלס את רוב הדו-גלגלי בארץ, אנחנו מתכננים מראש את פריסת הכוחות.

אנחנו אמורים לתת מענה בהיבט האכיפתי, אבל אנחנו רואים אחריות לא רק בהיבט הזה, וכששוטר שלי כרוכב אוכף כנגד עבירות תנועה של אופנועים, הוא גם יודע את היתרונות והחסרונות ומה חש הרוכב. וכאן חשוב לי להעביר מסר: היחידה שלנו נותנת מענה, אבל אנחנו לא אויבי הציבור. העבודה שלנו היא לעתים מאוד קשה ומתסכלת. כפוית טובה. כי ברגע אחד אתה נתקל באישה כורעת ללדת שתקועה בפקק, ואתה נדרש לחלץ ולפתוח לה ציר לבית החולים, ואדם אחר שיש לו איזה אירוע על הכביש, חלילה, ואתה צריך לטפל ולתת לו מענה, או סתם רכב תקוע שאתה בא ועוזר למי שנתקע".

חלק מהפעילות שלכם זה גם מבצעים מיוחדים, למשל להתמקד באזור גוש דן על אכיפת שימוש בטלפונים סלולריים ודברים כאלה, אנחנו רואים אתכם על הכבישים.

"אנחנו משתמשים ביכולות של האופנועים ויתרונותיהם. חלק מהאופנועים שלנו סמויים, חלק גלויים. מעבר לאופנועים יש לנו גם כ-20 כלי רכב שנותנים מענה כשצריך לקחת מהשטח אנשים פסולי רישיון שמרשים לעצמם לנהוג או נהגים שנתפסו בשכרות. הם לא יכולים להמשיך לנהוג.

בכלל, אנחנו נתקלים בדברים הזויים; אנשים שאוכלים בנהיגה, אנשים ממש יושבים ואוכלים תוך כדי נהיגה. נהגים שעושים עבודת משרד תוך כדי נהיגה, נשים שמתאפרות, אנשים שבעומס תנועה מסיטים את העיניים ומוציאים הודעות. ויש פה משהו שמתעתע כי כשהתנועה זורמת לאנשים אין תמיד את האינדיקציה כמה מטרים עוברים כשנעים במהירות של 60-50 קמ"ש – שהיא לא נראית מהירות שמסכנת – אבל אם ניקח את העולם שלנו, רוכב אופנוע עצר ב-50 מטרים מהרכב שנמצא מאחוריו, ואם הנהג לא רואה אותו – הוא נכנס בו. זה ה-50 מטרים שהוא פשוט לא יבין בכלל שהוא חלף אותם".

זאת אומרת שהיחידה אוכפת בעיקר עבירות איכות?

"העבירות שאנו אוכפים הן עבירות בריונות ועבירות מסכנות חיים. לדוגמה, בעזרת אמצעים טכנולוגיים ומצלמות שאותם מציבים ביציאה מכבישים מהירים למחלפים, אנחנו אוכפים נהגים שמתנהגים בבריונות ועוקפים את הפקק – במקומות שבהם הנהג אומר "איפה המשטרה כעת?". בעזרת האמצעים הטכנולוגיים שהכנסנו בשנים האחרונות לא צריך לעצור את הרכב ולהעמיד אותו על אי-תנועה כדי לרשום לו את הדו"ח, וגם אין הפרעה לתנועה. אלה סוגי העבירות שהיום אנו אוכפים בפריסה ארצית – בכל פעם בכביש אחר".

בהקשר הזה, אין נהג או רוכב בישראל שלא רואה יום-יום, שעה-שעה, עבירות תנועה של אחרים, תופס את הראש ושואל "איפה המשטרה?". איך מגבירים את היכולת של המשטרה בכלל ושל הסיירת בפרט לאכוף עבירות כאלה, ואולי גם לחנך את ציבור הנהגים?

"תראה, אני לא הייתי רוצה שהנהג יגיע למצב שהוא צריך לראות שוטר כדי לא לבצע עבירה. אבל מאידך הייתי רוצה שיבין שגם אם הוא לא רואה אותנו, יכולים לאכוף נגדו באמצעים טכנולוגיים. לשאלתך, אנחנו עושים את המרב על-מנת להיות במקום הנכון, בזמן הנכון כדי לתת מענה עם כל מה שיש לנו. אני יכול לומר לך שבשלוש שנים האחרונות הגדילו את כמות השוטרים בסיירת מבערך 90 ל-120 שוטרים. הגדלנו את כמות המתנדבים, וחשוב להגיד שזה לא מובן מאליו. אני לא מדבר רק בהיבטי תקציבים. היחידה שלנו היא יחידה התנדבותית. אני רואה בהכנה של שוטר שלנו בשני צירים. ציר אחד שכל מה שנדרש ממנו כאיש משטרה, כאיש חוק, והציר המקביל אליו זה לאתר רוכב שיש לו את היכולת, להכשיר אותו, להביא אותו ליכולת של שילוב בין רכיבה לזיהוי עבירות לאכיפה. צריך לדעת איך להכשיר אותו שיהיה מיומן גם להסתכל על הכביש וגם לזהות עבירות.

ההכשרה אצלנו לוקחת זמן רב כי זה לא רק ההכשרה ברכיבה עצמה, אלא אחרי שהשוטר עובר את כל התהליך, אנחנו גם לוקחים אותו עם מנטור שמלווה אותו כדי שיבין מה הסכנות שיש, ויש המון סכנות. אין לנו סליחה וכפרה בפגיעה עם אופנוע ברכב או החלקה או נפילה".

מהם ההישגים הבולטים שלך בשמונה שנות הפיקוד על הסיירת?

"אני חושב שעיצבנו את דמות השוטר הרוכב. שוטר שהייתי רוצה לראות אותו עם משמעת. מקצוען שיודע לזהות את העבירות, אבל שיש לו גם גישה לציבור ושהוא שירותי. העבודה שלנו, כמו שאמרתי, היא כפוית טובה. בסוף פגענו לך בכיס, כי אכיפה זה לא דבר נעים.

גם כל מה שקשור לאיתור כלי הרכב שמתאים לעבודת השוטר. למשל אמצעים טכנולוגיים שהכנסנו. היום, למשל, דו"ח נרשם במקלדת. לעשות את כל ההתאמות לכלי הרכב, לאופנוע. להכניס את ציוד הטוב ביותר למיגון הרוכבים, שאני רואה בזה חשיבות עליונה, ולצערי אנו רואים רוכבים עם גופייה ועם סנדלים.

כל רוכב מבין עד כמה אדם מסכן את עצמו במידה והוא כבר הגיע למצב שהוא בתאונה או בנפילה. אני יכול לומר לך שאצלנו, לצערי, כחלק שמי שנמצא על הכביש, גם אנחנו חלק מהסטטיסטיקה. לצערי נהרג שוטר במשמרת שלי, יניב אסרף ז"ל, וכשאנחנו מדברים על הרוגים, אז אתה אומר נהרג, אבל המעגלים של האישה, הילדים והאחים והאחיות וההורים. זה לא דבר שהולך, לא דבר שנשכח".

בהמשך ישיר לזה 2019 ו-2020 שנים נוראיות לדו-גלגלי. ב-2019 נהרגו 69 רוכבים. ב-2020 השיא השלילי הזה עומד להישבר. שנתיים נוראיות לדו-גלגלי גם מבחינת תאונות, גם מבחינת כמות הרוגים. איך אתם בסיירת הארצית רואים את זה ומה אתם עושים כדי לנסות בדרך שלכם לנסות ולהוריד את כמות ההרוגים, לאו דווקא עם אכיפה?

"חשוב שידעו שראש האגף רואה בזה חשיבות מאוד גדולה, בעיקר בדו-גלגלי. אנחנו בקשר עם כל גורם אפשרי –מהיבואנים, דרך הרשתות ועד מועדוני האופנועים. אנחנו מבינים ומנתחים ומזהים גם את החלוקה בהתאם לקטגוריות. יש את האנשים, הרוכבים, שזה כל העבודה שלהם. שליחים וכל מה שמשתמע, או אנשים שמגיעים ממקום למקום כחלק מהיכולת שלהם לנוע בתוך עומסי התנועה. והיום, עם כל העומסים שאנו רואים ובעיקר בגוש דן, אנחנו יודעים שגוש דן מהווה מרכז של הדו-גלגלי ואנחנו יודעים לנטר ולנתח שאנשים ביום יום מבצעים עבירות תנועה בתוך הערים, אם זה קטנועים או אופנועים קצת גדולים יותר. אנחנו מזהים את החציות באדומים או נסיעה בניגוד לכיוון התנועה, ואנחנו מנסים לטפל בזה.

אנחנו מזהים גם קבוצות סיכון, בעיקר החבר'ה הצעירים בני 23 עד 35. ממש רואים ששם יש ריבוי של נפגעים, ולצערי גם בחברה הערבית, בשנה זאת, יש עלייה משמעותית בשימוש בדו-גלגלי וביחס ישר בהיפגעות. לצערי תאונות קשות וגם קטלניות. אנחנו פונים למגזר, אנחנו מגיעים למקומות שאנחנו יודעים שהם נמצאים, אנחנו פונים אליהם בשפה שלהם, מוציאים להם פרטים ומידע על הסכנות וההיפגעות שלהם בעיקר נוכח הרכישה של הכלים. אנחנו מזהים גם חוסר מיומנות ברכיבה. רוב התאונות שהיו להם הן תאונות עצמיות שהיו יכולות להימנע. אני חושב שמעבר לטסט שעושים וללימוד הנהיגה וקבלת הרישיון, חובה לעשות הדרכה של רכיבה נכונה, להכיר את היכולות של האופנוע, איך להיכנס לפנייה, איך לחמוק ממכשול, איך לצאת ממצב חירום, מה זה היגוי הפוך. אנחנו יושבים ומדברים ויש כאלה שלא מבינים על מה דיברנו בכלל.

בתחום העירוני אנחנו שמים דגש על רכיבה ושימוש בטלפון סלולרי תוך כדי רכיבה, חציית קו הפרדה בקו לבן, עקיפה מסוכנת בתוך העיר, רכיבה על המדרכה, פגיעה בהולכי הרגל, אי-מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה.

בבין-עירוני יש את האופנועים שנוסעים בין הערים עם כלים כבדים ויש את תרבות הפנאי כמו שאנו רואים. כולנו מכירים את הכבישים – נס הרים, בצפון 899, ששם אנשים עוברים מקטגוריה A1 ל-A ואין להם את המודעות למגבלות שלהם. אין להם מודעות לזה שהם צריכים מיומנות לכלי גדול וכבד יותר עם כל מה שמשתמע מכך. הם מנסים לבדוק גבולות שהם בעצמם לא מודעים לסכנות. אנחנו יודעים מה יכולים הכלים הגדולים לייצר, אנחנו רואים את התאונות העצמיות. חלק ניכר הן תאונות עצמיות של החלקות, של בריחה מקו הפרדה, של פגיעה ממעקה בטיחות. אנחנו גם משתדלים למפות את המקומות שבהם אנשים נפגעו ונהרגו. אנחנו עובדים על זה מול הרלב"ד ומשרד התחבורה ומול נתיבי ישראל כדי לשפר את התשתיות וכדי לשים את החלק התחתון כדי שימנע את הקטיעה. אלו מקומות קטלניים לרוכבים וחלק ניכר מהם כבר ממופים".

זאת אומרת שפרט לאכיפה אתם עושים גם פעילות של איסוף נתונים ועבודה מול גורמים אחרים?

"בוודאי, זה חלק מהעבודה. כל הרוג, כל פצוע קשה, אני מרגיש את זה בנפש, וגם השוטרים שלי. כל אחד מאיתנו חש את זה ואומר "גם לי זה יכול לקרות". אנחנו לא מוגנים. נהג שלא רואה אותנו יכול להיכנס בנו.

קח למשל את נושא הרכיבה על השול ועל ההיבטים. אנחנו לא רואים בשוליים אזור יותר בטוח, מפני שהם מלאים בדרדרת, במכשולים, בכל מיני חלקים מתאונות שעפים. אנחנו רואים בשול מקום מסוכן, וגם אם אנחנו פחות אוכפים שם – אתה רואה שרוכבים הופכים את השול למסלול מרוצים. אופנועים נכנסים באופנועים על השוליים. יכול לרדת לשם רכב שמתחמם או נתקע, יכול לצאת קטנוע, ויש כאלה שרוכבים על השול במהירות של 80 קמ"ש ויותר. לא לזה התכוון המשורר".

אם בזמן עומס תנועה כבד, רוכב ירכב על השול בצורה זהירה ובטיחותית – יאכפו כנגדו?

"אנחנו משתדלים לא לאכוף על השול, וזה המסר שאנחנו מעבירים. ואז זה ניתן לתרגום כי אז אתה רואה מישהו שנוסע מהר והוא אומר שמותר לנסוע בשול. אז בוא נאמר – וזה חשוב לי גם שידעו הרוכבים  רכיבה על השול זו עבירה, אבל היא לא גבוהה בסדר העדיפויות שלנו כשיש פקק ורוכבים נוסעים בזהירות על השול. אבל כשרוכבים נוסעים במהירות שמסכנת את עצמם או שאר משתמשי הדרך – אנחנו בהחלט נאכוף".

האם יש לכם שיתופי פעולה עם יחידות תנועה מרחביות? וזה יוביל אותי לשאלה הבאה. רוכבים רבים מתלוננים שיש שוטרי תנועה שרושמים דו"חות בקבלנות. עומדים במקום אחד – פעם זה היה על איי תנועה צבועים, היום זה עוד מקומות בתוך הערים – ו'משפרים סטטיסטיקה'. איך אתם רואים את זה והאם יש שיתופי פעולה?

"חשוב שידעו שכל כניסה שלנו לשטח טריטוריאלי עירוני מתואם עם המפקדים מהאזור. אגף התנועה הוא גם זה שמעביר את כל התורה למחוזות.

אני רוצה להתעכב על איי התנועה. הנושא הזה של איי התנועה בא ממקום שאלו שטחים שיש עליהם את הקונפליקט הגדול ביותר. פתאום מישהו החליט שהוא רוצה לברוח מהפקק, וחותך על אי התנועה. כך קורות תאונות דרכים. זה לא שבאנו וחיפשנו מקומות לרשום עליהם דו"חות בקבלנות. אלו המקומות שהיינו רוצים שהרוכב יגיע ויעבור אותם במשנה זהירות, כי אלו המקומות ששם אתה רואה את כל התנועה הפתאומית. יש לנו סרטונים של כלי רכב שעושים את זה ואנחנו לא רוצים שהאזור הזה יהיה אזור סכנה.

לכן אנחנו מעבירים לשוטרי התנועה בשטח העירוני. אנחנו יודעים שישי שם בעיה קריטית בבגרות של הרוכבים הדו גלגליים ואנחנו רוצים לראות את זה בראייה של איך, מעבר לאכיפה, אנחנו נותנים מענה, פתרונות על-מנת להוריד את הסטטיסטיקה הארורה הזאת. זאת שנה מאוד מאוד קשה עם הרוגים ופצועים. מעבר לאכיפה, אנחנו עושים הכל, גם ברשתות, גם בדוברות, גם בהרצאות מול כל מי שרוצה לקבל מידע על כל מה שקשור לתאונות והיפגעות בדו-גלגלי. אבל יש פה אחריות לרוכבים ואסור להתעלם מזה. רוכב שעולה על דו-גלגלי צריך לדעת שהוא חייב לנהוג עם ריכוז. אין פה "אני אשם" או "הוא צודק", כי זה לא מה שימנע. בסוף אתה שוכב בבית במקרה הטוב פצוע, ובמקרה הפחות טוב המשפחה מתאבלת. ואני אומר לך אנחנו רואים את זה. אנחנו דופקים על דלתות ואנחנו מבשרים את הבשורות הנוראיות האלה. ואני אומר לך שכל פגיעה כזאת היא פגיעה. אנחנו לוקחים את זה ללב. תורידו את העניין הזה של 'קבלנות'. אנחנו לא שם".

לסיום, יש מסר שאתה רוצה להעביר לרוכבים לשנה החדשה?

"יש המון רוכבי דו-גלגלי, וזה טוב מאוד. זה כלי שעוזר ומסייע, אבל הייתי רוצה לראות אותנו – רוכבי הדו-גלגלי – במקום טוב יותר. שמרו על עצמכם, סעו בזהירות. יש מקומות של תרבות פנאי ושל מסלולים סגורים, ובהם אפשר לבדוק גבולות ולהגיע לקצה. אבל הכביש הציבורי הוא מקום מסוכן. האופנוע שאנחנו רוכבים עליו – כל פגיעה בו היא פגיעה בגוף ובנפש. סעו בזהירות ושתהיה לנו שנה הרבה יותר טובה, פחות תאונות ובטח לא תאונות קשות וקטלניות. וחשוב גם לומר שכל מי שעולה על דו-גלגלי יהיה מצויד עם כל האמצעים ואביזרי הבטיחות להגן על עצמו".

סנ"צ ערד זיתוני מסיים בימים אלו את תפקידו כמפקד סיירת האופנועים הארצית, ועובר לשמש כמפקד מחלקת התנועה במחוז תל-אביב. אנו מודים לו על הראיון ומאחלים לו הצלחה בתפקידו החדש. 

למוסף סוף השבוע של העיתון 'ישראל היום' התראיין ניצב משנה אפרים 'קרמשניט' ארליך, ששימש כסגן מפקד משטרת התנועה הארצית וכפרויקטור לחיזוי תאונות דרכים, והודה שלא עשה כלום בתפקידו. במקרה אחר בו תפס בכיר במשטרה נוהג הרבה מעל המהירות החוקית – העלים את המקרה. משטרת התנועה לשירותכם.

מה נתנו לך לעשות במשטרה?

"לא רצו לתת לי תפקיד קונבנציונלי. שברו את הראש, ובסוף המציאו תפקיד: פרויקטור לחיזוי תאונות דרכים. אתה יודע מה זה? גם אני לא. נתנו לי רכב ומשרד. הייתי בא לעבודה, מחתים כרטיס, לא עושה כלום והולך הביתה".

כלומר, בזבוז כספי ציבור.

הציטוט לקוח מראיון שנערך עם ניצב משנה אפרים 'קרמשניט' ארליך, שהתפרסם כרודף שחיתויות במשטרה והביא להתפטרות מפכ"ל וכיום עובד כנהג מונית. הרבה סיפורים פורסמו על ארליך ועל-כך שחשף שחיתיות במשטרה והביא על עצמו הרבה אויבים מבית. בראיון קפץ לנו לעין מקרה ספציפי ותיאור של ניצב המשנה על תפקידו האחרון במשטרה – שיש לו נגיעה ישירה לבטיחות רוכבי ונהגי ישראל.

המקרה הראשון (שפורסם פעמים רבות בעבר) מדבר על תקופתו כראש היחידה המרכזית באגף התנועה בשנת 2006. במעקב לצורך תרגיל, אותו ערכו אחר רכבו של דודי כהן – ראש אגף חקירות ומודיעין דאז ולימים מפכ"ל המשטרה – צילמו אותו נוהג, שלא לצורך מבצעי, במהירות של 180 קמ"ש. במקום לטפל בנושא משמעתית לכל הפחות או תעבורתית כמו כל אדם מהשורה, 'העלימו' השוטרים את החומר ואף נתנו לשוטר שביצע את העבירה את הצילומים. בימינו, כשאגף הדוברות מתעד ומפרסם בגלוי כל עבירה שכזאת – ובטח של רוכבי דו-גלגלי – אנו מקבלים ממקור ראשון איך המשטרה אוכפת סלקטיבית את עבירות התנועה 'מסכנות החיים' כלשונן.

את הציטוט המקומם השני כבר כתבנו למעלה. מה זה בדיוק פרויקטור לחיזוי תאונות דרכים? לא יודעים, אבל בניחוש פרוע נניח שתפקיד המשרד הזה הוא לנתח כבישים אדומים, לזהות מעקות בטיחות מסוכנים, צמתים מסוכנים, כיכרות מסוכנות, מחלפים חלקלקים וכל מקום שיכול לפצוע או להרוג נהג רכב או רוכב אופנוע בישראל. כלומר, בניגוד למחלקה במשטרה שמפיקה דו"חות תחקיר אחרי התאונות, על-מנת ללמוד ולמנוע, מדובר כאן על אגף שמחבר אחת ועוד אחת ויודע מראש להגדיר איפה מסוכן ולמי.

ניצב משנה בדימוס קרמשניט מודה שהלכה למעשה, בשנה שבה היה בתפקיד, לא עשה כלום במסגרת תפקידו. תחשבו כמה פציעות או מוות של רוכבים ניתן היה למנוע אם היה טורח לעשות את תפקידו ולא רק "בא לעבודה, מחתים כרטיס, לא עושה כלום והולך הביתה".

אנו בפול גז לוקחים ברצינות את נושא תאונות הדרכים בישראל, מצרים על העלייה במספר ההרוגים על דו-גלגלי ופועלים על-בסיס חודשי על-מנת לנתח כל תאונה ותאונה ולפלג לכל נתון אפשרי – החל מנפח וסוג האופנוע, מין ולאום הרוכב, שעת התאונה ומיקום התאונה. בסוף השנה נוכל להוציא דו"ח סטטיסטי מפורט על מה, למה וכמה בתחום קטל רוכבי האופנועים בישראל. לצערנו נוכל גם להגדיר מראש מקומות מסוכנים – כאלה שכולם יודעים שהם מסוכנים – שבטח עוד יככבו לנו בנתונים. חורה לנו לקרוא על בכיר במשטרה, שמונה למנוע תאונות דרכים, שמודה, שתכלס, הוא לא עשה כלום בתפקידו.

משטרת ישראל מגבירה אכיפה והחלה במבצעי אכיפה ממוקדים כנגד רוכבי דו-גלגלי. הסיבה: המספר הגבוה של תאונות קטלניות שבהן מעורבים רוכבי אופנועים וקטנועים בתקופה האחרונה.

החל מתחילת 2020 נהרגו על כבישי ישראל 29 רוכבי אופנועים וקטנועים. עד סוף חודש מאי נהרגו 27 רוכבים, וב-2.6.20 נהרגו שני רוכבים נוספים – בן 34 בכביש 431 ובן 17 בשד' ירושלים ביפו. כמות ההרוגים הגבוהה בשנת 2020 קרובה מאוד לזו של 2019 – שהייתה שנת שיא שלילי במספר רוכבי האופנועים והקטנועים שנהרגו על כבישי ישראל ושבה נהרגו 69 רוכבים – והמספרים השנה עלולים להיות אפילו גבוהים יותר מאלו של שנת 2019.

בגלל גל התאונות הקטלניות האחרון, התקבלה החלטה באגף התנועה של משטרת ישראל להגביר אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי בתקופה הקרובה. האכיפה תתבצע בכל הרמות – החל משוטרי סיור עירוניים ועד הסיירת הארצית של משטרת התנועה. מוקדי האכיפה יהיו שונים – החל מכבישים עירוניים ובין-עירוניים, ועד לכבישים מפוצלים המהווים מוקדי עלייה לרגל לרוכבי אופנועים בסופי שבוע, כמו הרי ירושלים וכבישי הגליל. גורמים באגף התנועה שאיתם שוחחנו אישרו בפנינו את הדברים, ואף טענו שהלחץ להגברת האכיפה הגיע מלמעלה, מהדרגים הגבוהים.

להערכתנו ומניסיוננו, בפעילות האכיפה העירונית שוטרי סיור ושוטרי תנועה ימתינו לרוכבים במקומות שבהם ניתן לרשום דו"חות רבים במינימום מאמץ – על עבירות שקלות לאכיפה, ולא בהכרח על עבירות שמסכנות חיים ודורשות מאמץ ומשאבים באכיפה.

האכיפה המוגברת כנגד רוכבי דו-גלגלי כבר החלה, והיא תימשך בתקופה הקרובה. אנו כמובן ממליצים לציבור הרוכבים לרכוב בזהירות, לפי חוקי התנועה, על-גבי אופנועים תקינים שעברו מבחן רישוי שנתי ועם ביטוח חובה. אם בכל זאת קיבלתם דו"ח, ואתם חושבים שהוא אינו מוצדק, ניתן להשתמש בשיטת מוצלאחי לביטוח דו"חות תנועה, או בחלקים מהשיטה. בכל מקרה מומלץ לקרוא את השיטה על-מנת להבין כיצד יש לפעול ומה להגיד ולא להגיד במפגש עם שוטר.

• שיטת מוצלאחי לביטול דו"חות תנועה

דמיינו מצב בו כלל הנהגת ישראל, יחד עם אגפיה הביטחוניים, מתגייסת להילחם במגפות האמיתיות הקשורות אלינו הרוכבים.

בשנת 2019 נהרגו על כבישי ישראל 350 בני אדם ובתוכם 69 רוכבי אופנועים (על-פי נתוני הרלב"ד לשנת 2019). באותה השנה נגנבו 1,946 אופנועים (על-פי נתוני משטרת ישראל לשנת 2019). אלו נתונים שמצדיקים ללא עוררין את ההגדרה 'מגפה'. נכון להיום מדינת ישראל נמצאת במצב של שליטה על מגפת הקורונה. כשהתבררו ממדי הסיכון, התכנסו כלל הגופים הביטחוניים לחמ"ל אחד, הוגדרה ועדה אחראית מטעם הממשלה, הציבור עודכן בשקיפות מוחלטת על-בסיס יומי, הוקדשו משאבים רבים לחינוך והסברה, ומשטרת ישראל התגייסה לסדר ואכיפה ברורה – ולא ניכנס עכשיו אם זה הצליח באופן מלא או רק חלקית, אלא נתרכז בתמונה הכוללת.

תארו לעצמכם מצב שמגפת תאונות הדרכים עולה לראש סדר היום בישראל. ראש הממשלה מזיז הכל הצידה ודואג ששר התחבורה ומנכ"לו יהיו הראשונים והאחרונים אצלו בשולחן הדיונים. השב"כ מגויס לאכן כל נהג מועד לפורענות שיכול להדביק במוות שותף אחר בכביש, ואילו המוסד נשלח למקומות עלומים ברחבי העולם כדי לרכוש מאסות של מעילים מתנפחים וקסדות איכות על-מנת להציף את השוק בהם. ראש הממשלה מופיע בכל ערב בפריים-טיים ונוקב במספרי ההדבקה ומוות בכבישי ישראל, ומדגים איך ניתן למנוע תאונות דרכים. אביעד מפול גז מופיע בכל פאנל חדשות, עם סבר פנים רציני, ומשתף את המומחיות שלו בהורדת המספרים. מיטב מומחי לימוד הרכיבה והנהיגה המקצועית מגויסים ומקבלים תקציבים להקים במסלולים בישראל מרכזי הדרכת חירום. סגר כללי מושתת על כלל מדינת ישראל בעוד משאבים רבים מנותבים למשרד התחבורה על-מנת לטפל מיידית בכל המפגעים, בעוד הכבישים, הצמתים והמחלפים ריקים. משרד הכלכלה ורשות המיסים מורידים בצורה גורפת את המיסים והמע"מ על ציוד מגן לרוכבים, על אביזרי שליטה ובטיחות לאופנועים ולרכבים ומסבסדים את רכישתם והרכבתם. אפשר להמשיך עוד ועוד, אך הבנתם את הכיוון.

תארו לעצמכם עכשיו שמגפת הגניבות מגיעה לראש סדר היום בישראל. הנחיות חדשות יוצאות לבתי המשפט במטרה להחמיר עם עונשי הגנבים המורשעים. השב"כ, המוסד, המשטרה והצבא מגויסים על-מנת לאתר ולהחזיר כל כלי שיוצא מגבולות מדינת ישראל או נמצא בכל מקום בו אין לאזרחי ישראל מה לחפש. ראש הממשלה מופיע בכל ערב בפריים-טיים ומציג שקפים המתארים כמה אופנועים (או מכוניות, או ציוד חקלאי) נגנבו באותו היום וכמה נמצאו. סגר כללי מושת על כלל אזרחי ישראל במטרה להאט את המגפה – עד שמושגת שליטה במספר האופנועים והרכבים הגנובים. בקיצור, הבנתם את התמונה.

כולנו מכירים את האמרה "אין לא יכול, יש לא רוצה". כשמדינת ישראל יודעת להתכנס ובמקביל להגן על התושבים ולתקוף מגפה שנובעת מנגיף סיני, מה עוצר אותה מלעשות את זה לכלל הפצועים וההרוגים בכבישי מדינת ישראל, או לאלא שאיבדו את רכושם היקר לגנבים, שמשאירים בכל יום את משטרת ישראל חסרת אונים ואומללה בטיפול מולם? מה עוצר? תחזרו לאמרה שבתחילת הפסקה הזו.

קבוצת רוכבי כביש מספרד העלו את רכיבות סוף השבוע שלהם לרשתות החברתיות. המשטרה המקומית לא גילתה סבלנות לנוכח מה שנראה בסרטונים.

קבוצת רוכבי כביש מספרד לא קראה את מה שכתבנו בעבר לגבי העלאת סרטונים והפללה עצמית (על מצלמות תיעוד רכיבה והפללה עצמית) והעלו לרשת סרטון (שמסתבר שהיה רק אחד מכ-50 סרטוני רכיבה) בו הם רוכבים – טוב נו, כמו שהרבה קבוצות אופנועי כביש ספורטיביים רוכבים בכביש הציבורי.

לנוכח עבירות התנועה הרבות שתועדו בסרטונים וסיכון משתמשי כביש אחרים – עבירות כגון מהירות מופרזת, חציית קו הפרדה רצוף, מהירות שלא תואמת את הדרך ועוד – פתחו רשויות האכיפה הספרדיות בחקירה. לאחר כשנה של חקירה הוגשו כתבי אישום כנגד עשרה רוכבים, כולל כמובן מי שהעלה אותם לרשת. כתב האישום כלל שתי עבירות פליליות ו-39 עבירות תנועה. העונש כלל קנסות גבוהים ונקודות ברישיונות הנהיגה.

בישראל ההוראה המכוננת בחוק לעריכת חיפוש בגופו של חשוד או בכליו קובעת כי רק אם היה לשוטר יסוד סביר לחשוד שבמצלמה יש ראיה להוכחת ביצועה של עבירה או להוכחת הקשר שבין החשוד לבין ביצוע העבירה, רשאי הוא לערוך בו חיפוש חיצוני. אנו ממליצים לחזור ולקרוא את המאמר שעסק בנושא צילום והפללה עצמית בישראל (כאן) וממליצים לרכוב כחוק כמובן.