בימאהה חושפים היום (שבת), במסגרת הסבב האמריקאי של אליפות הסופרבייק העולמי בלגונה-סקה, את ה-YZF-R1 החדש של 2020. לשנה זו ה-R1 מקבל שדרוגים משמעותיים, ולמעשה מדובר באופנוע כמעט חדש לגמרי.
הימאהה YZF-R1 של 2020
בראש ובראשונה יש פיירינג חדש שמעוצב בהשראת ה-YZR-M1 – אופנוע המפעל של ימאהה ב-MotoGP. לטענת ימאהה, הפיירינג החדש משפר את האווירדינמיקה ואת הגרר ב-5%. צמד פנסי ה-LED החדשים משווים ל-R1 מראה אגרסיבי יותר, כשעבודת הגוף החדשה, מעבר ליעילות האווירודינמית, מקנה ל-R1 מראה נקי יותר – כאמור בהשראת ה-M1.
מנוע הקרוספליין CP4 עדיין מספק 200 כ"ס, אולם כעת הוא עומד בתקנות יורו 5 המחמירות. בימאהה הרכיבו בראש המנוע החדש נדנדים ישירים חדשים (Finger Followers), וכעת לטענתם המנוע שטוח יותר מבחינת מומנט, כששיא ההספק – כאמור 200 כ"ס – מתקבלים ב-13,500 סל"ד. במקביל, יעילות השריפה והנצילות התרמודינמית גבוהים יותר, וביחס ישר גם תצרוכת הדלק וזיהום האוויר. זאת בעזרת גופי מצערת חדשים עם מצערות חשמליות משופרות, ומזרקים חדשים עם 10 חרירים, אשר מפזרים את הדלק טוב יותר מבעבר. גם מערכת הפליטה חדשה, והשנה היא מכילה בתוכה 4 ממירים קטליטיים, מה שאומר שרוכשים אשר יחליפו את מערכת הפליטה יחסכו משקל רב.
בתחום המתלים, הבולמים הקדמיים ההפוכים של קאיאבה בקוטר 43 מ"מ קיבלו סט-אפ חדש – עם בוכנה הידראולית חדשה, קפיץ בקבוע נמוך יותר, וגם פחות שמן טלסקופים. גם הבולם האחורי, שגם הוא של קאיאבה, מקבל סט-אפ חדש. משכך ההיגוי חדש גם הוא. בתחום הבלמים, בימאהה מרכיבים רפידות בלם חדשות מלפנים – על הקליפרים הרדיאליים של הדור הקודם.
גם האלקטרוניקה של ה-R1 השתדרגה, עם חיישן תאוצה של בוש מדגם IMU ב-6 צירים, שדוגם תאוצות וג'יירו 125 פעמים בשנייה. המערכת מאפשרת ליישם מערכת ABS להטיה, עם 2 מצבים – אחד קבוע ואחד ניתן לשליטה על-ידי הרוכב. בנוסף, ניתן לכוון את בלימת המנוע ל-3 מצבים שונים – חזקה, בינונית או חלשה. גם מערכת בקרת הזינוק שודרגה ל-2020, ומסך ה-TFT הצבעוני שודרג כך שיכיל את השליטה בבקרות החדשות.
YZF-R1M
ה-R1M, אופנוע הפרימיום שבנוי על בסיס ה-R1, משתדרג גם הוא ל-2020. ראשית, ה-R1M מקבל את כל העדכונים של ה-R1 הרגיל. יחד עם זאת, אופנוע הספורט-פרימיום מקבל את מערכת הבולמים החדשה של אוהלינס מדגם ERS NPX, שהיא הטופ שיש לתעשייה להציע נכון להיום. זוהי מערכת מתלים אלקטרונית – (Electronic Racing Suspension (ERS – עם כיוונים אינסופיים, ומערכת גז שמפצה על תת-לחץ במהלך הדחיסה ומהלך ההחזרה, כך שפעולת השיכוך ניטרלית לחלוטין – ללא כוחות שמפריעים לה לעבוד.
ימאהה YZF-R1M דגם 2020
עוד באקסקלוסיביות – הזנב כולו, וכן הכנף הקדמית וחלק ממעטפת הפיירינג, עשויים מקרבון. בנוסף, ה-R1M מגיע עם אפליקציה ייעודית לשליטה בפרמטרים השונים של האופנוע, וכן עם מערכת טלמטרייה מובנית על -מנת למדוד את כל הנתונים האפשריים על מסלול המרוצים, ולעזור לרוכב לקצץ זמנים. מדהים.
מחירים טרם נמסרו, אולם ה-YZF-R1 וה-YZF-R1M צפויים להגיע ארצה במהלך חודש ספטמבר 2019.
לאחר פגרה של מספר שבועות ולאחר שרצף הניצחונות הארוך של אלבארו באוטיסטה והדוקאטי פניגאלה V4R החדש – 11 מ-11 – הגיע לסיומו, התייצבו הרוכבים במסלול חרז שבספרד לסבב השישי באליפות 2019.
במרוץ הראשון ראינו את באוטיסטה ודוקאטי חוזרים לתלם ומפגינים את אותה הדומיננטיות שמאפיינת אותם מתחילת העונה. ג'ונתן ראיי (קוואסאקי), המנצח מהסבב הקודם, אמנם זינק היטב והוביל, אך איבד את הקצב וצנח לאחור. צמד רוכבי הימאהה, מייקל ון דר מארק ואלכס לאו, עברו אותו וניסו את מזלם כנגד הדוקאטי. בהקפה האחרונה ראיי צלל מתחת ללאו במהלך אגרסיבי וגרם לאחרון להתרסק. בסיום, ניצחון מספר 12 לספרדי. בסיום המרוץ ראיי קיבל הורדת מיקום אחת בדירוג על המהלך, מה שהעלה את מלנדרי למקום השלישי.
אלבארו באוטיסטה והפניגאלה V4R
מרוץ הסופרפול הקצר סיפק לבאוטיסטה את ניצחונו ה-13 העונה, לפני ון דר מארק ומרקו מלנדרי. ראיי, שהיה במקום ה-18 בשלב מסוים, הסתער קדימה וסיים במקום הרביעי. פעם ראשונה מאז 2015 שהוא מחוץ לפודיום פעמיים רצופות.
במרוץ השני (נזכיר – מרוץ מרכזי ביום שבת, סופרפול קצר בראשון ואז מרוץ מרכזי נוסף) באוטיסטה התרסק בהקפה השנייה – כנראה שהיה צריך לדבוק ב-12+1 ניצחונות ולא ב-13 – ופינה את הפודיום לרוכב ימאהה ון דר מארק, לראיי ולטופרק ראזגאטליגלו מטורקיה על גבי הקוואסאקי ZX-10RR.
באוטיסטה עדיין מוביל בבטחה בטבלת האליפות עם 300 נקודות לעומת 259 של ראיי ו-188 של ון דר מארק. הסבב הבא יהיה עוד שבועיים במיזאנו, איטליה.
רצף הניצחונות הארוך של אלווארו באוטיסטה והדוקאטי פניגאלה V4R החדש – 11 מ-11 – הגיע לסיומו בסוף השבוע האחרון במסלול מיזאנו שבאיטליה.
במרוץ הראשון, ביום שבת, ניצח אלוף 4 העונות האחרונות, ג'ונתן ראיי עם הקוואסאקי ZX-10RR. ראיי, שסיים את כל 11 המרוצים האחרונים במקום השני, היה זקוק לניצחון הזה בכדי לשמור על סיכוי, ולו הקלוש ביותר, לאליפות חמישית.
באוטיסטה ודיוויס רודפים אחרי ג'ונתן ראיי
דווקא בן קבוצתו של באוטיסטה, צ'אז דיוויס, שחווה עונה משפילה, זכה בפול פוזישן, אך תקלה טכנית מנעה ממנו לסיים את המרוץ. ראיי סיים כאמור ראשון, אך באוטיסטה סיים שני ושמר על ההובלה הנוחה בנקודות האליפות (263 נקודות לעומת 220 נקודות של ראיי). שלישי סיים הרוכב הטורקי טופרק ראזגאטליגלו (TOPRAK RAZGATLIOGLU) על-גבי הקוואסאקי ZX-10RR.
ביום ראשון ראיי ניצח גם את מרוץ הסופרפול – ניצחונו ה-73 באליפות – לפני צמד הדוקאטים של דיוויס ובאוטיסטה.
המרוץ השני (נזכיר שיש מרוץ בשבת, מרוץ קצר שנקרא 'סופרפול' ביום ראשון בבוקר, ומרוץ מספר 2 בצהריים – ובסך הכל 3 מרוצים בסוף שבוע) – בוטל בגלל תנאי מזג האוויר. הסבב הבא יתקיים בתחילת יוני במסלול חרז.
על מנת לאזן את הכוחות בשדה ולצמצם את הפערים, ב-FIM הודיעו שמנועי דוקאטי יוגבלו ב- 250 סל"ד, כלומר סיבובי המנוע של הפניגאלה V4R מאושרים עד ל-16,100 סל"ד במקום 16,350 סל"ד עד כה. ההגבלה תקבל תוקף החל ממחר – סופ"ש המרוצים באסן, הולנד.
הגבלה נוספת שדוקאטי קיבלו, ובהקשר זה גם קוואסאקי – לאור הצלחתו של האלוף (היוצא?) ג'ונתן ראיי – הוא השימוש, עד סוף העונה, בתצורת המנוע המקורי בו התחילו את העונה. לכל קבוצה יש את האפשרות להציג שיפורי מנוע פעם אחת במהלך השנה. שתי הקבוצות, כאמור, ימשיכו עם מה שהתחילו בו את העונה.
הונדה, לעומת זאת, קיבלו אישור להעלות את תקרת הסל"ד בעוד 500 סיבובים – עד 15,050 סל"ד במנוע ה-CBR1000RR שלהם. בהונדה מתקשים מאוד העונה, ותוצאותיהם – 21 נקודות באליפות היצרנים לעומת 186 של דוקאטי – מראות את זה. רוכב הונדה המוביל, לאון קאמייר, ממוקם כעת רק במקום ה-14 בטבלת הרוכבים.
בדוקאטי, שכבר קיבלו התרעה מראש לנושא, בחנו בשבועיים האחרונים את המנועים עם ההגבלה, כך שאנו לא צופים שינויים לרעה מבחינת המהירות או התוצאות. לדעתנו בהונדה כן יצליחו למצוא קצת יותר מהירות עכשיו, ולטובתנו הצופים נראה קצת יותר אקשן.
באפריליה חוגגים 10 שנים ל-RSV4R – סופרבייק הקצה שלהם – ומשיקים בימים אלו את ה-RSV4 1100 פקטורי החדש. במקביל, החברה האיטלקית הודיעה שלשום גם על מהדורה מוגבלת במיוחד של 10 כלים בלבד של ה-RSV4 – דגם ה-RSV4X המיועד למסלול בלבד.
אפריליה RSV4X – אקזוטיקה ב-10 יחידות בלבד!
הנתונים לא פחות ממדהימים: מנוע ה-V4 בנפח 1,100 סמ"ק מפיק בגרסת הזו 225 כ"ס (217 כ"ס בגרסה ה'רגילה'), המניעים משקל יבש של 165 ק"ג! המשקל הושג גם בזכות שימוש בפיירינג מקרבון, מיכל דלק קטן יותר ושימוש בחומרים אקזוטיים לשאר הרכיבים.
מהדורה זו גם תכיל סידור חדש לתיבת ההילוכים. באפריליה קוראים לזה בשם ANN (ר"ת Aprilia No Neutral), כלומר – אין ניוטרל. על מנת שבלהט ההאצה הרוכב לא יעביר בטעות לניוטרל כשהוא עובר מהילוך ראשון לשני, אפריליה ממקמים את הילוך הסרק למטה, ואת שאר ההילוכים (6-1) למעלה. ממש כמו באופנועי ה-MotoGP. מה עוד יש על ה-RSV4X? ובכן, מערכת פליטה של אקרופוביץ' המורכבת מסעפת מטיטניום ודוד מקרבון, קליפרים קדמיים מדגם GP-4 MS של ברמבו (מגיעים ישירות מה-MotoGP), וצמיגי סליקס של פירלי.
אין עוד הרבה נתונים, אבל באפריליה הודיעו שההזמנות ייפתחו לקראת פסח, ואם אתם רוצים לשריין סיכוי כלשהו לזכות באחד אז היכנסו לאתר של אפריליה בכתובת factoryworks.aprilia.com. המחיר בהחלט סביר למה שמקבלים – רק 40 אלף אירו. בשער של היום זה 164 אלף שקלים (לפני מיסים) לאופנוע שחולק חומרה ותוכנה עם אופנועי ה-MotoGP והסופרבייק של החברה.
בנובמבר האחרון הצגנו את הנשק החדש של דוקאטי – הפניגאלה V4R – שמיועד לבצע פעולה אחת בלבד: להחזיר את השליטה באליפות הסופרבייק העולמית (WSBK) לידיה של דוקאטי לאחר 8 שנים שחונות ולשבור את השליטה המוחלטת של קוואסאקי לג'ונתן ראיי, שזכו ב-4 אליפויות רצופות. מספר שבועות לאחר מכן רכבנו על גרסת ההומולוגציה לכביש של הפניגאלה V4R, וגילינו אופנוע אדיר עם פוטנציאל ענק.
בדוקאטי, שהשקיעו משאבים עצומים וכספים רבים בפיתוח האופנוע, לא חסכו גם במשאב החשוב ביותר בתחרות – הרוכבים. צ'אז דיוויסהבריטי, שרוכב עם דוקאטי מעונת 2014 וסיים שני בעונה שעברה, ממשיך העונה עם דוקאטי. אליו הצטרף אלאווארובאוטיסטההספרדי (34), לאחר 16 שנים בזירת ה-MotoGP ואליפות 125 סמ"ק שבה זכה בעונת 2006. דוקאטי, שמאז תחילת סדרת הסופרבייק העולמי בשנת 1988 מתחרים עם מנוע הווי-טווין המפורסם שלהם, מנוע שסיפק להם 14 אליפויות רוכב ו-17 אליפויות יצרן, יוצאים ב-2019 לדרך חדשה שיעודה לסגור את העשור בדיוק כמו שהתחיל – עם אליפות.
קבוצת Aruba, אלווארו באוטיסטה והפניגאלה V4R – בינתיים 6 מ-6
עונת 2019 בסופרבייק העולמי מציגה פורמט חדש של שלושה מרוצים במהלך סוף השבוע: מרוץ אחד ביום שבת, מרוץ שני – מרוץ הסופרפול של 10 הקפות – ביום ראשון בבוקר, ומרוץ מלא נוסף בצהריים. סדר הזינוק למרוץ הראשון והסופרפול נקבע לפי מקצי הדירוג ביום שישי, ותשעת הראשונים במירוץ הסופרפול של יום ראשון יזנקו, בסדר הזה, למרוץ השני (כשכול שאר הרוכבים לפי זמני הדירוג שלהם). מבחינתנו הצופים אנחנו מקבלים שלושה מרוצים בסוף שבוע אחד, אז נוותר להם על הסרבול. על הנייר, רוכב יחיד יכול לצאת עם 62 נקודות מהמרוץ (25 למרוץ + 12 לסופרפול).
עד לרגע זה הסתיימו שני סבבים: אוסטרליה (פיליפ איילנד) ותאילנד (בורירם). אז איך דוקאטי התחילו את קמפיין 2019 לאליפות? בבליץ ובמאזן מושלם. הרוקי באוטיסטה, שזוהי כאמור עונתו הראשונה באליפות, שלט וכבש את כל ששת המרוצים עד כה!
באוטיסטה וג'ונתן ראיי בפיליפ איילנד; 18 שניות פער!
במרוץ הראשון באוסטרליה באוטיסטה הוביל ב-18 שניות(!) על יריבו הישיר ג'ונתן ראיי, ורק החגיגות בהקפה האחרונה צמצמו את הפער ל-12 שניות בסיום המרוץ. ניצחונותיו בשאר המרוצים באותו סוף השבוע לא הוטלו בספק.
גם בתאילנד השליטה הייתה ברורה, והתבטאה בפער של 10 שניות שאר השדה במרוץ השלישי. דומיננטיות כזאת לא הייתה צפויה מצד דוקאטי והאופנוע החדש. מאידך, בן קבוצתו צ'אז דיוויס עדיין לא מצא את הקצב, והוא נמצא רק במקום ה-11 בטבלת האליפות לאחר תוצאות מאכזבות. ג'ונתן ראיי, האלוף ב-4 העונות האחרונות, סיים במקום השני בכל המרוצים ומפגר ב-26 נקודות מאחורי באוטיסטה.
דוקאטי, שהשקיעו כספים רבים ומשאבים אדירים בפיתוח המנוע והאופנוע החדשים, בהחלט יכולים לחזור לנשום, ולהתמקד בשמירה על בריאותו ומהירותו של הרוקי שלהם. ההימור הצליח, ובדוקאטי פורעים בגדול את הצ'קים הרבים שפיזרו. איזו פתיחת עונה!
הנה הזדמנות נדירה לרכוש אופנוע מרוץ בספסיפיקציות של הסופרבייק העולמי: סדנת טן-קאטה ההולנדית, שמריצה קבוצות במרוצי אספלט שונים ברמות הגבוהות בעולם ועובדת צמוד עם הונדה, מעמידה למכירה את ה-CBR1000RR SP2 פיירבלייד שאיתו התחרה ניקי היידן באליפות הסופרבייק העולמית בעונת 2017 – השנה שבה נהרג בתאונת אופניים באיטליה.
ההונדה CBR1000RR SP2 של ניקי היידן לעונת 2017 של הסופרבייק העולמי
הבסיס הוא CBR1000RR SP2, אולם הוא נבנה מחדש על-ידי סדנת טן-קאטה והוכן למרוצי סופרבייק ברמה הגבוהה ביותר בעולם – לפי הספסיפיקציות של ה-WSBK. כך למשל, המנוע נבנה מחדש עם קיט מנוע של טן-קאטה וקרוסוורת', וכל ניהול המנוע וחבילת האלקטרוניקה נבנתה במיוחד על-ידי קרוסוורת' – כולל המצערות החשמליות (Ride-by-Wire). השלדה חוזקה בגשרי חיזוק על-ידי טן-קאטה להוספת קשיחות וחוזק מבני, והזרוע האחורית נבנתה גם היא על-ידי טן-קאטה לפי הספסיפיקציות של ניקי היידן עצמו.
מה עוד? ובכן, יש מערכת בולמים של אוהלינס ל-WSBK, יש מערכת בלמים של ניסין בספסיפיקציות סופרבייק עולמי עם דיסקים של יוטאקה, חישוקי מרקזיני, רדיאטור מוגדל ומערכת פליטה למרוצים של אקרפוביץ'. את הכול עוטף פיירינג מרוצים קל משקל, וזה פרט לריר-סט, לקליפ-אונים, למנופים ולאביזרי המרוץ מהרמה הגבוהה ביותר שיש בעולם המרוצים.
עבור היצירה המיוחדת הזו תצטרכו לשלם לסדנת טן-קאטה 95,000 יורו (כ-400 אלף ש"ח נכון לשער של היום), ובמחיר הזה תקבלו גם לבוש רשמי של טן-קאטה, וגם חבילת חלפים. מוטורסיטי, הנה אנחנו באים!
בשישי שעבר התקיים במסלול פצאל שבבקעת הירדן הסבב הרביעי והאחרון בעונת 2018 של אליפות פירלי קאפ – עונת הבכורה בישראל של אליפות מרוצי האספלט הפופולרית מאוד במדינות רבות בעולם ושבה רוכבים כולם עם צמיגים אחידים של פירלי. אליפות פירלי קאפ בישראל הופקה על-ידי עמותת אייפקס, ובשיתוף ומימון כבד של 'תמיג' – יבואני צמיגי פירלי לישראל.
פירלי קאפ – סבב 4
בניגוד לשלושת הסבבים הקודמים, שבהם השתתפו כ-60 מתחרים, לסבב האחרון של עונת 2018 הגיעו בסך הכול כ-30 מתחרים לכול הקטגוריות – סופרבייק, סופרספורט 600 סמ"ק, סופרספורט 300, פתוחה עד 500 ומעל 500 סמ"ק, סופרמוטו וג'וניורס. בגלל מיעוט המשתתפים, קטגוריות הסופרבייק, הסופרספורט 600 וצמד הפתוחות אוחדו למקצה מרוץ אחד.
בשל הכמות המועטה של הרוכבים, מפיקי המרוץ לא שכרו מערכת מדידת זמנים. סדר הזינוק על הגריד נקבע על-ידי הגרלה.
הקטגוריה הלוהטת והתחרותית ביותר הייתה – כרגיל – הסופרספורט 300, שבה השתתפו 13 רוכבים שנלחמו עד הפנייה האחרונה של ההקפה האחרונה. המנצח בקטגוריה זו הוא איציק איסוביץ' (קוואסאקי נינג'ה 400), כשצמודים אחריו עוד צמד נינג'ות – יוגב הרוש ושי קורצמן, כשהמקום השני נקבע בפוטו-פיניש. במקום הרביעי עדי שפיר (ק.ט.מ RC390). בשאר הקטגוריות האקשן היה דליל יותר, כאמור בעיקר בשל מיעוט המשתתפים.
אלוף האלופים בעונת 2018 של אליפות פירלי קאפ הוא אלמוג מנגד (ימאהה YZF-R1 – בתמונה בראש הידיעה). מנגד זוכה באירוח מלא כוויילד-קארד בסבב סופרספורט עולמי. הוא יקבל אופנוע לצורך התחרות ויהיה חלק מקבוצה שתרוץ בסבב.
2019 תהיה שנת מפנה גם לדוקאטי וגם לסצנת מרוצי הסופרבייק. לראשונה מזה 31 שנה, מאז הוקמה אליפות הסופרבייק, לא יתייצב דוקאטי דזמו וי-טווין לקו הזינוק במרוץ הפתיחה בפיליפ איילנד בפברואר. ואם לא די בכך, זו תהיה הפעם הראשונה שלא יתייצבו כלל אופנועים עם מנוע טווין למרוץ, וכל האופנועים יהיו באותו נפח – 1,000 סמ"ק – לאחר שה-FIM ביטלה את היתרון שניתן למנועי טווין (נפח של 1,200 סמ"ק) החל מ-2008.
כל זה קורה כי דוקאטי שמה קץ לעידן הדזמו וי-טווין שהחל ב-1972 עם ניצחונו של פול סמארט באימולה 200, מרוץ ההשקה של אבי שהשושלת, הדסמו 750. כעת, 14 אליפויות עולם מאוחר יותר (האחרונה ב-2011 עם קרלוס צ'קה על ה-1098R), דוקאטי עוברת למנוע V4 המבוסס על הדזמוסדיצ'י V4 של ה-MotoGP שהחל את דרכו ב-2002 ושסיים את שתי אליפויות ה-MotoGP האחרונות במקום השני עם אנדראה דוביציוזו כסגן מכובד לפנומן הרכיבה מרקז.
דוקאטי פניגאלה V4R
טכנולוגיית הדזמוסדיצ'י (משמעות השם: מנוע דסמודרומי עם 16 שסתומים) כבר הגיעה לשוק בשנה שעברה בדמות הפניגאלה V4S, אלא שנפח מנוע של 1,103 סמ"ק פסל את הדגם מלהשתתף באליפות הסופרבייק. והנה, בתערוכת האופנועים במילאנו בחודש שעבר דוקאטי הציגה את הפניגאלה V4R המצויד במנוע 998 סמ"ק – הסופרבייק 4 צילינדרים מורשה הכביש הראשון שלה. תג המחיר באיטליה הוא 39,900 יורו, והוא נגזר מתקנות הסופרבייק המגבילות את מחיר היחידה ל-40 אלף יורו בארץ המקור. עוד בדרישות ה-WSBK: על האופנוע להיות חוקי לכביש, עומד בתקנות יורו 4, ויש לייצר 125 אופנועים לפני המרוץ הראשון (250 עד סוף העונה הראשונה ו-500 עד סוף העונה השנייה).
הייצור הסדרתי יחל כבר בינואר כדי לעמוד בתקנות ה-WSBK, ועד סוף פברואר יועמדו 125 מהאופנועים הסדרתיים החזקים ביותר בתולדות החברה: 221 כ"ס ב-15,250 סל"ד ומומנט של 112 Nm ב-11,500 סל"ד בגרסה החוקית לכביש. מגביל הסל"ד מופעל ב-16,500 סל"ד בהילוך הגבוה וב-16,000 בשאר ההילוכים. הוסיפו מערכת פליטה למרוצים של אקרפוביץ' וההספק עולה ל-234 כ"ס. האופנוע שוקל 172 ק"ג יבשים, ו-193 ק"ג רטובים – כולל שמן, נוזל קירור ומיכל דלק 16 ליטר מלא. משקל מוכן למסלול – עם נוזלים ובלי מערכת תאורה – עומד על 186 ק"ג. כל אלה מהווים יחס הספק / משקל מדהים של 1.36 כ"ס / ק"ג – קרוב מאד לנתון של הדוקאטי 1299 סופרלג'רה וי-טווין (1.38), שהוא הגבוה ביותר אי-פעם לאופנוע מייצור סדרתי.
השאיפות של דוקאטי עבור הפניגאלה V4R מכוונות מעבר לייצור סדרה מוגבלת. בניגוד לסופרלג'רה, שמחירו היה כפול והוא יוצר ב-500 יחידות בלבד (שנחטפו כהרף עין), התכנית היא לייצר 1,000 יחידות ב-2019 לדבריו של פאולו קווטרינו, מנהל המוצר של דוקאטי. "זהו אמנם דגם מאוד יקר, אבל אנו מאמינים שהטכנולוגיה המתקדמת וביצועים יוצאים מן הכלל ימשכו קהל רחב גם מעבר למעגל של הדוקאטיסטים המושבעים. אנו מצפים לזכות גם בלקוחות של יצרנים אחרים".
תקשיבו לסאונד!
שלושה שבועות בלבד אחרי החשיפה בתערוכת EICMA במילאנו, הוזמנו, קומץ עיתונאים בני מזל, להצטרף לשני רוכבי ה-WSBK – אלווארו באוטיסטה וצ'אז דיוויס – ליום הדגמות במסלול חרז אשר בדרום ספרד החמימה. לפחות זאת הייתה הכוונה. את פנינו קיבלו ענני גשם, ערפל ומסלול רטוב. למזלנו המסלול התייבש אחר הצהריים ויצא לי לרכוב 35 הקפות על ה-V4R. האופנוע הרשים בהדרגה יותר ויותר ויותר… ויותר! חתיכת אופנוע.
בעוד ה-V4R חולק את אותו בסיס הנדסי עם ה-V4S, הרי שברכיבה הוא שונה בתכלית. בבסיס, מספר שינויים במנוע אחראים להבדלים הללו: מהלך בוכנה קצר יותר – 48.4 מ"מ לעומת 53.5 מ"מ בדגם S (81 מ"מ – קוטר הקדח בשני הכלים – הוא הקוטר המקסימלי המותר ב-WSBK), מה שמביא לתאבון מוגבר לסל"ד. בנוסף, גל ארכובה מיציקת פלדה (שמסתובב הפוך) השוקל 1.1 ק"ג פחות מב-S, טלטלים מטיטניום, שסתומי יניקה מטיטניום בקוטר 34 מ"מ (שסתומי הפליטה הם מפלדה בקוטר 27.5 מ"מ) – כל אלה תורמים לתקרת הסל"ד המדהימה של 16,500, אבל גם לכך שהסל"ד עולה במהירות מסחררת ביציאה מפניות. סדר הצתה בפולסים מקבילים כמו באופנוע ה-D16 MotoGP, מופק הודות להיסט פין טלטל של 70⁰, שיחד עם תצורת V ב-90⁰ גורם לכך שצמד הבוכנות השמאלי פועם כמעט ביחד ומיד אחריו הצמד הימני. הסדר המתקבל הוא: 0⁰, 90⁰, 290⁰ ו-380⁰. הסידור הזה גורם ל-V4R להישמע ממש כמו ה-MotoGP Desmosedici V4, כולל השאגה / יללה המופקת מצמד המפלטים שהרוכב כמו גם הצופים מהצד חווים.
המנוע ידידותי וצייתן, למרות שהוא נושם באמצעות ארבעה בתי מצערת ענקיים בקוטר מצרפי של 56 מ"מ. עד כדי כך ידידותי שנדמה שאפשר לקפוץ עם ה-V4R לקניות בסופר. הוא מגיב באופן חלק כבר מ-1,500 סל"ד, בלי קרקושי תיבת הילוכים וכמעט בלי צורך בשימוש במצמד המחליק שגם הוא נוח למדי לתפעול. ההספק נבנה באופן לינארי עד 8,500 סל"ד. באזור הזה, בחצי הדרך לקו האדום, כש-80% מהמומנט כבר זמין, העניינים מתחילים להתרחש הרבה יותר מהר. כאן ה-V4 ה'קטן' מתחיל להטיס את הרוכב קדימה הרבה יותר מהר מהאח הבכור – ה-V4S. עדיין, רצועת הכוח מאוד רחבה, ובמסלול חרז הדבר בא לידי ביטוי בכך שאתה מבלה את רוב ההקפה בהילוכים 2-3. צ'אז דיוויס אמר לי שהוא משתמש בארבעה מתוך ששת ההילוכים במסלול הזה. הקוויקשיפטר עובד כמובן בשני הכיוונים, אבל היו לי כמה פספוסים במעבר משני לראשון שהשאירו אותי בניוטרל בכניסה לפניית 'לורנזו' בקצה הישורת. יכול להיות עניין של הרצה, או שפשוט הייתי צריך להקשיב לצ'אז ולהישאר בהילוך שני…
הייתי צריך להקשיב לצ'אז ולהישאר בהילוך שני…
מ-13,000 סל"ד פתחי היניקה המתכווננים מתקצרים וגלי הזיזים בפרופיל מרוצים (High-Lift) נכנסים לפעולה. השינוי לא מתבטא במדרגת כוח כפי שציפיתי, אלא בדחף חזק ורציף. אני מעריך שעם מערכת פליטה העומדת בתקן יורו 4 התגובה תהיה אפילו יותר חלקה. אציין גם שהייתי במצב 'מרוץ' בבורר שלושת המצבים. 'ספורט' ו'כביש' הם שני המצבים הנוספים. כל השלושה מספקים הספק מקסימלי, אבל בפרופיל תגובה שונה. לא קיים מצב 'גשם' ושכחתי לברר מדוע.
'השלדה הראשית' המיוחדת לדוקאטי (שלדה קדמית קטנה שמחברת בין המנוע לבין מכלול המתלה הקדמי וציר ההיגוי) דומה עד כדי כמות החומר לזו של ה-V4S. התוצאה – מעט יותר גמישות לשלדה. שינוי חשוב לרוכבים כמו דיוויס ובאוטיסטה, אבל שבני תמותה רגילים לא יבחינו בו. זרוע אחורית יחידה מייצרת בסיס גלגלים ארוך למדי של 1,471 מ"מ. לא שזה מפריע ל-V4R לעלות לווילי בתאוצה חזקה… ניתן לכוונן את ציר הזרוע לארבעה מצבים בקפיצות של 2 מ"מ.
הבולמים החשמליים של אוהלינס איתם מגיע ה-V4S אינם עומדים בחוקי WSBK שאוסרים על שימוש במתלים אלקטרוניים. במקומם ה-V4R מגיע עם בולמי אוהלינס NPX מכאנו-הידראוליים ששוקלים 0.6 ק"ג פחות, בעלי שיכוך גז ומצופים תרכובת טיטניום-ניטריד. המתלה הקדמי משתלב היטב עם הבולם האחורי – אוהלינס TTX 36, וביחד הם מעניקים תחושת ביטחון מרבית משולבת עם זריזות שלא ציפיתי לה. השילוב של יציבות וזריזות היגוי הוא די נדיר. האופנוע הזה הזכיר לי את ההונדה 750 RC45 איתו זכה ג'ון קוזינסקי באליפות ב-1997. גם הוא היה V4 ב-90⁰ שהפגין את התכונות התאורטית המנוגדות הללו. ה-V4R עושה זאת בחבילה עוצמתית בהרבה. למרות בסיס הגלגלים הארוך, הפניגאלה זריז מכל דזמו V2 שאי-פעם רכבתי עליו (ורכבתי על כולם).
תחושת ביטחון מרבית
הדוקאטי נצמד לקו היטב, גם בתאוצה חזקה. הוא גם היה זריז בשינויי הכיוון המהירים בפניות 2 ו-3 במסלול חרז. אני מעריך שמה שאחראי לכך הוא המבנה הקומפקטי של המנוע ומרכז הכובד הנמוך הודות לתצורת ה-V ב-90⁰ שמשאיר מקום לבתי המצערת בין הצילינדרים. ההבדל ניכר בהשוואה למשל לאפריליה V4 ב-65⁰ של גינטולי וביאג'י (שלוש פעמים אלופת עולם). לעומת זאת רצועת הכוח מאד דומה. השילוב של המבנה הנמוך וכיוון מערכת הבולמים של אוהלינס בוודאי גם תרמו ליציבות על הבאמפים הקיצוניים של חרז – המסלול נסלל מחדש יומיים אחרי שרכבתי שם.
המתלה הקדמי מעט רך מזה של ה-V4S, ואילו האחורי דווקא קשה יותר. כך או אחרת, התוצאה היא יציבות יוצאת מהכלל ומשוב סופר-מדויק המעניקים לרוכב תחושת ביטחון, שבתורה מתורגמת למהירות פנייה גבוהה יותר. הבלם הקדמי הכפול הוא מתוצרת ברמבו, בקוטר 330 מ"מ, ומצויד בקליפר בעל ארבע בוכנות שיוצר במיוחד עבור ה-V4R, והוא עושה עבודה פנומנלית בבלימות ממהירות גבוהה. חלוקת משקל 54% / 46% לטובת החלק הקדמי מסייעת אף היא לאותה תחושת בטחון בבלימה חזקה ומדויקת. עבודת מערכת הבלימה מתוגברת בבלימת מנוע אפקטיבית – תוצר של כוונון המצמד המחליק של STM. כל החבילה הזו מביאה לתחושת ביטחון גם בפניות מורכבות.
'פניית המבחן' שלי בחרז היא הפנייה על שם סיטו פונס – פנייה מהירה בהילוך שלישי ובשיפוע שלילי המובילה לישורת האחורית במסלול. הרוכב ממש מרגיש את האחיזה של צמיג הפירלי הקדמי בקצות אצבעותיו. במהירות גבוהה נכנסים לפעולה הכנפונים בפיירינג הקדמי, בהשראת אופנוע ה-MotoGP של עונת 2016, לפני שהגבילו אותם. זהו גם האופנוע הראשון המיועד לכביש הציבורי שמצויד בכנפונים. כוח ההצמדה האווירודינמי בהחלט משמעותי: 16 ק"ג ב-200 קמ"ש ו-30 ק"ג ב-270 קמ"ש לדבריו של אדוארדו לנוצ'י, מהנדס האווירודינמיקה של דוקאטי, וזאת מבלי לפגוע במהירות המרבית.
הכנפונים האווירודינמיים – כוח הצמדה גדול ומורגש
אין לי ספק שלכנפונים תפקיד משמעותי בשיפור האחיזה בגלגל הקדמי, כמו גם שיפור תחושת הביטחון של הרוכב. התוצאה של עבודת מנהרת הרוח היא מרכב רחב יותר וגבוה יותר מאשר ב-V4S, שגם מקנה הגנה טובה יותר מפני הרוח והקטנת גרר. למען האמת, במסלול חרז המפותל מצאתי את עצמי בתנוחת 'tuck' לא יותר מ-4 שניות להקפה, אבל במסלולים כמו אראגון או פיליפ איילנד אני מעריך שהאפקט יהיה יותר משמעותי.
עוד בתחום שינויי הפיירינג – נוספו פתחי אוורור דמויי זימים לשיפור זרימת האוויר ופיזור החום סביב הרדיאטורים (הזהים ל-V4S). לפי לנוצ'י, הפתחים משפרים את זרימת האוויר ב-6% לרדיאטור נוזל הקירור וב-16% לרדיאטור השמן. פתחי היניקה בקדמת הפיירינג גם הם גדלו כדי להכיל את תוספת זרימת האוויר הנחוצה למנוע בסל"ד גבוה.
חבילת האלקטרוניקה של בוש כוללת חיישן אינרציאלי (IMU) בשישה צירים, ABS להטיה, בקרת זינוק, הגבלת מהירות לרכיבה בפיטס (יעיל גם במעבר כפרים קטנים באיטליה ומקומות דומים שרואים בנסיעה ב-3 קמ"ש מעל המותר כמקור הכנסה), בקרת ווילי, בקרת אחיזה (DTC EVO), בקרת החלקה ובקרת בלימת מנוע. בקרת הווילי קצת פספסה וזכיתי לכמה 'פאוור וויליז מפחידים במעבר מהילוך שני לשלישי שלא בסל"ד האופטימלי. לעומתה, בקרת האחיזה עבדה מצוין ונכנסה לפעולה בעדינות נחושה כשהצמיג האחורי היה שחוק אחרי הרבה הקפות. רואים שיש לדוקאטי ניסיון רב במיפוי בקרת אחיזה. יש לה גם ניסיון רב בייצור אופנועי מרוצי סופרבייק עם פנסים. זהו האחרון בסדרה והטוב מכולם בינתיים.
הטוב מכולם!
אני מרשה לעצמי להתנבא שלמרות תווית המחיר, דוקאטי תמכור את 1,000 היחידות המתוכננות של ה-V4R מהר מאוד. ואז – אני לא אופתע אם ב.מ.וו תייצר גרסת M ל-S1000RR החדש, עם מנוע במפרט WSBK שיצטרף לכל חלקי הקרבון איתם הוא כבר מגיע. אלא שהדוקאטי V4R כבר כאן והוא מספק רמת ביצועים יחידה במינה לאופנוע חוקי לכביש בייצור סדרתי. תתחילו לחסוך…
סוזוקי R750. גם מי שלא מעורה בתחום האופנועים שמע את שם הדגם הזה. אופנוע הספורט האייקוני של סוזוקי, שיצא לראשונה בשנת 85, היה מהפכני בזמנו ושם דבר בקרב רוכבי הספורט. עם השנים הוא הלך והתקדם, ואפילו נוספו לו גרסאות 600 ו-1,000 סמ"ק – בהתאם לתקנות אליפות הסופרבייק העולמית. אבל השם נשאר – R.
ה-GSX-R, או ג'יקסר בשפת הרוכבים, הפך לשם דבר. לאייקון. למושא חלומות של רוכבים רבים. לא רק בגלל היכולות הספורטיביות שלו, שהתקדמו לחזית בכל דור ודור של האופנוע הזה, אלא גם – ובעיקר – בגלל מכלול התחושות המיוחד שתמיד היו לו, עם מנוע 4 צילינדרים שמאז ומתמיד נתן חספוס מיוחד וסאונד ייחודי, ועם הילה מיוחדת סביב הדגם הזה, שתמיד הייתה הרבה יראה של כבוד סביבו.
בשנת 2005 יצאה הגרסה האחרונה של ה-GSX-R1000 – ה-K5 – ומאז לא עודכנה. המשבר הכלכלי של 2008 ו-2009 אילץ את סוזוקי להרים בלם יד, לסגור מדפים ולהשקיע במה שמוכר בכמויות ומכניס מזומנים כמו מכוניות קטנות ואופנועים וקטנועים קטנים, ולא באופנועי ספורט קיצוניים שמיועדים למשוגעים לדבר.
סוזוקי GSX-R1000R
אבל בזמן הזה, שבו בסוזוקי קפאו על השמרים, המתחרות – מיפן ומאירופה – המשיכו להתקדם ושיפרו את אופנועי הספורט שלהן בכל דור. סוזוקי נשארה מאחור, אמנם עם אופנוע חזק ומהנה, ואפילו ייחודי בנוף הסופרבייקס, אבל רחוק מאוד מהמתחרות.
לשנת 2017 בסוזוקי חזרו למשחק והציגו GSX-R1000 חדש לחלוטין, שמיישר קו עם המתחרים, וזה לא פשוט לסגור פער של עשור בתחום שמתקדם בצעדי ענק. הגי'קסר החדש הגיע עם מנוע המציע לראשונה תזמון שסתומים משתנה – מערכת שהגיעה ישירות מאופנוע ה-MotoGP של החברה. התוצאה – 202 כ"ס בקצה הסקאלה – 14,500 סל"ד. ממנוע בנפח ליטר. מרשים ביותר.
אבל זה לא רק המנוע. האופנוע כולו נבנה מהיסוד והציע שלדה, מערכת מתלים, בלמים, גלגלים ובקרות אלקטרוניות שעומדות בקו אחד עם חזית הטכנולוגיה המודרנית.
ואם כל זה לא מספיק, אז בסוזוקי שחררו גרסה נוספת – GSX-R1000R – קרבית יותר, עם מערכת מתלים שנלקחה ממסלולי המרוצים, עם גלגלים קלים, ועם עוד מערכות אלקטרוניקה כמו קוויקשיפטר שמאפשר העלאה והורדת הילוכים בלי שימוש בקלאץ' ובלי לסגור את הגז, ועם בקרת זינוק למרוצים. את הגרסה הקרבית הזו, שמדגדגת את ה-160 אלף ש"ח בישראל, לקחנו למבחן.
תעיפו מבט על האופנוע בתמונות. עם צביעה כחולה בהשראת קבוצת המרוצים של סוזוקי ב-MotoGP, הוא נראה נפלא, סקסי מאוד, ומשתלב מצוין על האספלט השחור והקרבים בכחול-לבן של המסלול.
על מחממים
אופנוע מרוץ – למסלול
ה-GSX-R1000R הוא אופנוע כביש ספורטיבי שמגיע עם רישוי כביש מלא, אבל כאופנוע ספורט עם גנים חזקים של אופנוע מרוץ, המקום הטוב ביותר לבחון אותו הוא על מסלול המרוצים. עד השנה בחינה של אופנוע ספורט בישראל על מסלול מרוצים לא באמת הייתה אפשרית, אולם עכשיו הדבר אפשרי, ואפילו מתבקש. לכן לקחנו את הג'יקסר 1000 R על נגרר למסלול המרוצים הגדול והמקצועי בישראל – מוטורסיטי שבשדה-תימן, הרכבנו מחממי צמיגים כמו במרוצים, ובחנו אותו על המקום שבו הוא מרגיש בבית יותר מכל.
עכשיו, זה לא שהוא לא טוב בכביש הציבורי. להפך – הוא מצוין שם ומספק מכלול תחושות שמרטיט את הנשמה ומרעיד את הגוף בכל פתיחת מצערת, אבל לרכוב עם היצירה הזו על הכביש הציבורי הישראלי זה קצת כמו נזם זהב באף חזיר. הוא פשוט טוב מדי לכבישים שלנו – טובים ככל שיהיו.
מסלול מוטורסיטי שבשדה-תימן הוא מסלול באורך של כ-2.1 ק"מ, והוא מציע 9 פניות וכמה שינויי גובה – מה שהופך את הרכיבה ליותר מעניינת ומאתגרת. בנוסף – ואת זה אנחנו מכירים היטב מהרכיבות הרבות שלנו על המסלול – בחלקים מהמסלול ישנם באמפים, גם בישורות וגם בפניות, ואת זה במיוחד רצינו לבחון על המסלול.
כי לבחון אותו (גם) במסלול זה מתבקש
חוויה מזוקקת
אם רכיבה על אופנוע ספורט על מסלול מרוצים זו חוויה מזוקקת, אז רכיבה על אופנוע ספורט בנפח 1,000 סמ"ק עם 200 כ"ס זו חוויה משכרת וממכרת, ורכיבה על הג'יקסר 1000 R כבר מטריפה את כל החושים.
המנוע חזק. מאוד חזק. 200 כוחות סוס ו-14,500 סל"ד (ממנוע ליטר, כן?) יביאו את האופנוע ורוכבו ל-100 קמ"ש תוך פחות מ-3 שניות, בהילוך ראשון כמובן (ההילוך הראשון נגמר ב-160 קמ"ש!). ל-200 קמ"ש לא מדדנו, אבל הוא מגיע לשם להערכתנו תוך 7 שניות, ובכל מקרה זה מהר מאוד!
אבל זה לא רק ההספק הסופי, אלא גם – ובעיקר – הגמישות והמומנט הזמין. אפשר לצאת למשל מהפניות הצפופות בסל"ד ביניים ואפילו נמוך, ועדיין לקבל תאוצה מרשימה שתטיס את האופנוע מהפנייה כמו טיל בליסטי. וזה כיף. הו, כמה שזה כיף! זה, אגב, היתרון של אופנוע ליטר – שאפשר לרכוב איתו בסל"ד נמוך ועדיין ליהנות מתאוצה טובה. ולמה לרכוב בסל"ד נמוך? ובכן, כי רכיבה על אופנוע ליטר במסלול מרוצים דורשת כושר גופני גבוה וכושר רכיבה גבוה. את שני אלה יש לנו במידה רבה, ועדיין – אחרי יום רכיבה מלא על המסלול צריך גם לנוח, והרכיבה בסל"ד נמוך מאפשרת את זה. מערכת תזמון השסתומים המשתנה, שהגיעה לג'יקסר 1000 ישירות מה-GSX-RR – אופנוע ה-MotoGP של סוזוקי – בהחלט מורגשת ועושה פה את העבודה.
כוח לא חסר פה
אבל מעל הכל, למרות תקנות זיהום האוויר שחונקות את האופנועים ומאלצות את היצרניות – ובכלל זה סוזוקי – להתקין מערכות פליטה ענקיות וכבדות (דוד הפליטה הענק בג'יקסר 1000 נראה כאילו בנו אופנוע מסביב לדוד), הסאונד המיוחד ומכלול התחושות של מנוע הג'יקסר נשמר גם כאן, וזו הגדולה של המנוע הזה. רבותיי, זה ג'יקסר! עם החספוס המיוחד ועם האופי הכל-כך אופייני למנועי ג'יקסרים מכל הדורות. זו לדעתנו אחת המחמאות הגדולות שהמנוע הזה יכול לקבל. כך או כך, רוכשי האופנוע המיוחד הזה בוודאי יוסיפו עוד כמה שקלים וירכשו מערכת פליטה קומפקטית (ומרעישה) יותר, שתאפשר למצות עוד קצת את המנוע הנפלא הזה.
מערכת מתלים מהחלל
אבל זה לא רק המנוע הנפלא, אלא ההתנהגות. ה-GSX-R1000R קל למדי (כ-200 ק"ג עם כל הנוזלים), ובעיקר מצויד במערכת מתלים מהשורה הראשונה שהגיעה לג'יקסר ישירות ממסלולי המרוצים, אחרי שכוילה לכביש כמובן.
מלפנים ישנו מזלג הפוך של שוואה מדגם BFF, הכולל מיכלי גז חיצוניים ללחץ גבוה, חלקי מתכת מלוטשים עם חיכוך מינימלי והידראוליקה מהטובות שבולמים הידראוליים יכולים להציע. מאחור זהו בולם יחד של שוואה מדגם BFC, גם הוא מהטופ שיש לשוואה להציע למסלול וגם הוא בעל כיוונים מלאים והידראוליקה סופר-איכותית. בנוסף, גרסת ה-R שפה במבחן כוללת גם חישוקים קלים יותר מהגרסה הרגילה, מה שעוזר גם כן לשמור על הגלגלים מחוברים לקרקע.
התנהגות חלומית
מערכת המתלים הזו מסוגלת לספוג עומסים כל-כך גבוהים של תאוצה, בלימה ופנייה, וגם שילובי כוחות אגרסיביים של בלימה חזקה בשילוב הטיה, וגם את הבאמפים שמפוזרים במקומות שונים על המסלול – ולשמור על יציבות סופר-גבוהה. התוצאה היא ביטחון לרוכב לרכוב יותר מהר, לעבור בקלות את ה-200 קמ"ש בישורת בת 600 המטרים של מסלול מוטורסיטי, להשכיב נמוך יותר בפניות ולקצץ זמני הקפה. היכולת של מערכת המתלים הזו לבודד את מפגעי האספלט (כאמור הבאמפים) תחת כוחות שונים – כולל תאוצה ובלימה – היא מרשימה ביותר, ולמרות הניסיון הרב שיש לנו על מסלול מוטורסיטי עם אופנועים שונים, על אף אחד מהם לא הרגשנו כל כך הרבה ביטחון כמו עם ה-GSX-R1000R. מדהים מה שסוזוקי עשו פה עם הבולמים הללו.
כשצריך לבלום ממהירויות גבוהות, למשל בסוף הישורת בבלימה החזקה לפנייה מס' 4, ההיירפין ההדוקה, מערכת הבלמים של ברמבו תשתול את הגלגל הקדמי באספלט, ואם הרוכב הגזים עם העומסים בשלב כלשהו – ה-ABS המתקדם, שיעיל גם בהטיה חריפה, יציל אותו מהתרסקות. בהחלט חשוב.
מערכת בקרת האחיזה כוללת 10 מצבים. על המסלול רכבנו עם המצבים בעלי רמת ההתערבות הנמוכה יותר, אבל אנחנו חייבים להודות שלא ממש הכנסנו אותה לפעולה, וטוב שכך. על הכביש הציבורי, מאידך, המערכת תיכנס לפעולה ותרסן את החלקת הגלגל האחורי תחת תאוצה, כפי שאנחנו רגילים מכלים אחרים. טוב ויעיל.
סוזוקי חוזרת למשחק, ובגדול!
ואם כבר אלקטרוניקה, אז גרסת ה-R כוללת קוויקשיפטר לשני הכיוונים (קוויקשיפטר ואוטו-בליפר), שעובד מצוין ומייתר לחלוטין את הצורך בשימוש בקלאץ' בהעברת הילוכים – מעלה או מטה. בקלאץ' משתמשים פה כדי לזנק, וגם כדי לווסת את כוח המנוע – למשל ביציאה מפניות לעבודה חלקה יותר. יש גם 3 מצבי ניהול מנוע, שמורגשים מאוד בזכות המצערות החשמליות, אבל אנחנו חייבים להודות שברוב מהלך המבחן רכבנו על מפה מס' 1, החזקה והאגרסיבית יותר. חסר לנו רק מסך TFT צבעוני להשלמת החבילה המודרנית – כזה עם מספר מסכים בהתאם לסגנון הרכיבה.
סוזוקי חוזרת למשחק
הבשורה הגדולה ביותר ב-GSX-R1000R החדש של סוזוקי, הוא שהחברה סגרה פער בן יותר מעשור והצליחה לייצר אופנוע ספורט שעומד בחזית הטכנולוגיה של אופנועי הספורט המודרני – גם במנוע שמפיק יותר מ-200 כ"ס ועם זאת גמיש ושימושי, גם בשלדה ומכלוליה שמאפשרים רכיבת מסלול מהירה גם לרוכבים חובבים ברמות כאלו ואחרות, וגם באלקטרוניקה ובבקרות – שיישרו לחלוטין קו עם המקובל בסגמנט, וזה לא ברור מאליו.
אבל מעל לכל – בסוזוקי הצליחו לשמר את הסאונד המיוחד, את החספוס העדין ואת מכלול התחושות שמזוהים עם משפחת הג'יקסר כבר יותר מ-30 שנה, ולייצר מכונה שהיא לא רק מהירה, טכנולוגית ואיכותית, אלא גם בעלת הד.נ.א הברור של המשפחה ונושאת בגאון את שילוב האותיות האייקוני GSX-R.
נושא בגאון את שילוב האותיות GSX-R
אז סוזוקי חוזרת למשחק, והיא עושה את זה בדרך המוכרת והידועה שלה, כולל צביעה הלקוחה מקבוצת המרוצים שלה ב-MotoGP. את חוויית הרכיבה הזו לא נשכח הרבה זמן, שכן היא נצרבה חזק בתודעה – גם בגלל שזו הפעם הראשונה שאנחנו בפול גז בוחנים בישראל אופנוע ספורט על מסלול (עד היום את כל מבחני המסלול ביצענו על מסלולים בחו"ל), אבל גם כי האופנוע הראשון שאותו אנחנו בוחנים על מסלול המרוצים הוא לא אחר מאשר ג'יקסר 1000 חדש, ועוד בגרסת R. חתיכת מכונת ספורט משובחת ומהנה, שעכשיו יש גם איפה לרכוב עליה.
