ראלי רייד 'אל הנגב 4', הסבב הרביעי של סדרת הראלי רייד 'אל הנגב' (אליפות הראלי רייד) בהפקת קטנוב ראלי, יתקיים ביום שישי, 21.7.23, ברמת נגב. תוואי הקרקע כולל שבילים מהירים בחולות ובדיונות של אזור אשלים.
לראשונה במסגרת קטנוב ראלי יתקיימו תחרויות ב-3 רמות – פרו, לייט וסופר-לייט, כשלכל אחת מהקטגוריות מרחק שונה. בעוד הפרו יתחרו לאורך 300 ק"מ, הלייט יעברו 150 ק"מ, והסופר-לייט יעברו 95 ק"מ בלבד. הרעיון מאחורי הקטגוריות השונות הוא לאפשר לרוכבים שטרם רכבו בראלי רייד ומעוניינים להשתתף – לטעום את הראלי הישראלי באופן מתון וקל יותר. כמו תמיד, גם בראלי רייד אל הנגב 4 הניווט יתבצע באמצעות ספר דרך או GPS.
הפקות הראלי רייד של קטנוב ראלי הן מושקעות מאוד, מקצועיות בכל הקשור למסלול ולניווט, עם הקפדה על בטיחות המשתתפים, באווירה משפחתית ונעימה, והן מומלצות מאוד לרוכבי אנדורו, אדוונצ'ר וראלי בכל רמה. החוויה מובטחת.
עלות ההרשמה: 980 ש"ח לרוכבים, 1,680 ש"ח לרכבים.
לפרטים נוספים ולהרשמה ניתן להיכנס לאתר קטנוב ראלי, או בטלפון 054-475-4499.
בראלי מרוקו, (Morocco Desert Challenge) שאך הסתיים לאחר 8 ימים מתישים, התחרו חמישה רוכבי אופנועים ושני צוותי SBS (צד לצד); יעל קדשאי סיימה במקום ה-11 הכללי.
ראלי מרוקו חזר בשנת 2023 לאחר 3 שנים שבהן לא התקיים. המרוץ מתפרש על-פני 8 ימים ו-2,658 ק"מ של מסלולי שטח מאתגרים בדיונות ואגמי מלח עצומים, וכל זה ללא קטעי קישור שיכולים לספק מעט מנוחה אקטיבית לרוכבים. להוסיף על כל זה, השנה היו עומסי חום קיצוניים שהגיעו במדידה ל-52 מעלות.
למהדורת 2023 נרשמו חמישה רוכבים ישראלים (מתוך 62 רוכבים בסך הכל): יעל קדשאי, ברק דודאי, אושר בושארי, נדב לוגסי וגדי נחמני. בנוסף, שני צוותים ישראלים השתתפו בקטגוריית SBS: רועי ברטוב יחד עם גיא ביטון, וגבי אברג'יל יחד עם אופיר נמרוד. דודאי ולוגסי הוותיקים סבלו מתקלות ומפציעות, גדי נחמני (ק.ט.מ) סיים את הראלי במקום ה-36 (ו-6 במיקום של היום האחרון) ובושארי (ק.ט.מ) במקום ה-54.
יעל קדשאי (29, גאס גאס) – ביתו של אביב קדשאי שמכיר את הדקאר התובעני על שני גלגלים (כאן על הקוואסאקי KLX650R שלו מדקאר 1996), רכבים ומשאיות – סיימה במקום ה-11 הכללי אחרי 29 שעות, 46 דקות ו-44 שניות של רכיבה. קדשאי סיימה גם ראשונה מבין הנשים, אבל זה פחות רלוונטי במיקום גבוה כזה בדירוג הכללי.
זהו צעד נוסף וחשוב של קדשאי לקראת ראלי דקאר 2025, שם יעל מתכוונת להשתתף על-גבי אופנוע. כל הכבוד על ההישג המרשים!
יעל קדשאי מסיימת את ראלי מרוקו במקום ה-11 הכללי; כבוד!
לפני שנתיים נחשפתי במקרה לסרטון ביוטיוב על מסע אופנועים שהתגלגל לראלי – רוכבת שעשתה את הקלאהרי ראלי בניווט GPS. זה היה כמו טיול שטח מהמם, במהירויות סבירות ונופים שלא נגמרים, אבל עם הקושי של ניווט תוך כדי רכיבת שטח מהירה. בסוף הראלי של אותה הרוכבת כל מה שעבר לי בראש זה אני גם רוצה, ואם היא יכולה אז גם אני יכול. הזרע נזרע.
אפשר לומר עליי שאני חובב שטח גדול. ג'יפים, אוהלים וריח של מדורה שעוטף את כולי זה משהו שאקח בכל יום ובכל זמן. באותה נקודת זמן החיבור הדו-גלגלי שלי לשטח היה הונדה אפריקה טווין שנת 2019 שלקח אותי בשבילים נינוחים בלבד. אופנוע מצוין, אבל רציתי אחד שיאפשר לי רכיבת שטח קרבית יותר ולא רק טיולים. פה התקבלה ההחלטה לרכוש אופנוע קטן יותר בתקציב נמוך ולתת סיכוי לחוויה של רכיבת שטח אמיתית, פחות מוגבלת שבילים ומתחשבת במשקל ויותר מעזה ובוחנת גבולות.
אל האופנוע הראשון הגעתי במקרה, דרך חבר של חבר. ימאהה WR250F שנת 2006 שישב בחצר מכוסה בסמרטוטים וללא שימוש קצת יותר מעשור. אחרי שקילפתי את שכבות הסמרטוטים וניתקתי את הצמיגים שנדבקו לאספלט, גלגלתי אותו בקושי לתוך ואן ומשם ישירות לסדנה שבה עברתי קורס מכונאות אופנועים. ה-WR עבר יישור קו קפדני – עד לרגע המרגש שבו הוא חזר לחיים שוב, חזר לשטח וליווה אותי בצעדיי הראשונים באנדורו ישראלי.
הימאהה WR250F שנתן את הכיוון הראשוני
למרות שרכבתי המון על אופנועי כביש ואדוונצ'ר בעשור האחרון, עם ה-WR גיליתי עולם חדש שאותו לא הכרתי, והוא הביא אותי לשיאים חדשים בקריירת הרכיבה החובבנית שלי. אפשר לומר שראיתי את האור ושהבנתי מה הייעוד שלי בתחום הדו-גלגלי והיכן אני יכול להגשים את עצמי.
במהלך השנה שבה רכבתי על ה-WR עשיתי ככל יכולתי כדי לרכוב בשטח כמה שיותר, לפחות אחת לשבוע, וניסיתי כל דוקטרינה אפשרית – מרכיבת שבילים לשם טיול, דרך רכיבת מדבר, אנדורו, אקסטרים-אנדורו, וגם גזים בשבילים או ראלי בזעיר-אנפין. כך עברה לה שנה שלקראת סופה – בדיוק כמו שאמרו לי בתחילת הדרך מביני עניין בתחום – ידעתי בדיוק מה הכיוון שלי בעולם השטח.
ראלי רייד. כזה אני רוצה!
לא ממש הבנתי באותו הרגע כמה הדבר הזה מחייב באמת, אבל כזה בדיוק רציתי!
כזה אני רוצה!
כדי להתחיל לצבור ידע ניסיתי להגיע לאנשים שהתחרו בראלי בארץ או בחו"ל, ומיד קפצו לי שני שמות: דן קטנוב ושמוליק פאוסט. תוך זמן קצר ישבנו שמוליק ואני על הבר שלי בתל-אביב, ושמוליק – שהגיע עם ספר דרך מ'הלאס ראלי' (Hellas Rally – ראלי יוון) כדוגמה ומתנה – שטף אותי בכל המידע שהייתי צריך לשמוע. כל זה קרה בתשוקה ובתחושת שליחות שתלווה גם אותי בהמשך.
ההמשך היה שיחה ארעית שהייתה לי עם אביעד, עורך האתר הזה, לגבי הרצון שלי להתחרות בהלאס ראלי. הופתעתי כשעלתה ההצעה המאוד מחמיאה ללוות אותי בתהליך ולשמש כצוות סיוע בראלי עצמו, וההצעה הזו גרמה לי להעלות הילוך. זה הופך להיות רציני העניין הזה של הראלי רייד.
כאן הגיע השלב להחליף אופנוע. את ה-WR הידידותי החליף הוסקוורנה FE450, שאיתו העברתי חצי שנה קצת יותר ממוקדת בראלי. אחריה הבנתי שה-450 פחות מתאים לי, אבל הוא בהחלט עזר לי להתמקד. באותו שלב עברתי הדרכת ניווט ראלי ראשונה אצל חגי כבביה מ'רוכבי העמק', ויחד עם אביעד הוא האיר את עיניי לאופנוע הבא, שיתאים לי יותר לראלי – גאס גאס EC350F חדש. אני מתחיל להתמקד, והתחושה מעולה – ואיתה הדריכות, ההיתכנות והציפייה.
ניווט עם ספר דרך – אחד הדברים שצריך ללמוד בראלי רייד
באוגוסט העליתי הילוך נוסף: התחלתי להתאמן אצל רועי שלומי (בייק אקדמי) באופן מסודר ומתודי, ובמקביל התחלתי לעבוד על הכושר הגופני שאותו הזנחתי שנים ארוכות. התחלתי גם לבצע אימוני ניווט. מרז הימן ומדן קטנוב השגתי ספרי דרך, איתם התאמנתי בחודשים האחרונים. רכבתי ארבעה ספרי דרך – שניים של רז באזור פרדס חנה ושניים של קטנוב באזור אשלים.
בדצמבר הגיע סוף סוף הזמן. הרשמה ל'ראלי אל הנגב 3', וההכנות וההתמקדות שלפני. עבודה מקדימה נינוחה עם מספיק זמן ונקייה מרעשי רקע זה הדבר הנכון בשבילי – וכך אכן היה. במשך שבועיים עבדתי על האופנוע. כל מכלול קיבל את הטיפול שלו וכל כבל חובר בצורה האופטימלית כדי למזער כשלים בראלי עצמו. בשבוע של הראלי הכל היה מוכן. האופנוע, הלוגיסטיקה שמסביב, וכמובן שגם אני.
על אף שהראלי עצמו התקיים בימים שישי ושבת, כבר בחמישי הגעתי לחאן ספינת המדבר – עם עוד כמה צוותים שהגיעו יום לפני. בתוך הקהילה הזאת הפרצופים מוכרים, ומי שהיה שם מיד קלט שאני חדש בשכונה. קבלת הפנים הייתה חברית ומזמינה, ומהר מאוד ישבנו סביב המנגל והחבר'ה פינקו בבשר ובטיפים ליום הראשון של הראלי הראשון שלי. באותו הזמן גם אביעד הצטרף. עברנו על האופנוע לוודא שהכל מוכן, ובארוחת הערב דיברנו על אסטרטגיה פיזית ומנטלית ליום המרוץ.
אני מוכן!
אני מוכן!
בבוקר שישי השכמתי ב-05:00 לפנות בוקר, התארגנתי בנחת ויצאתי לאזור הכינוס. את הדרך לשם – כ-25 ק"מ – רכבתי עם אחד הרוכבים המנוסים, וזה היה גם כיף וגם הכרחי. בשטח הכינוס מילאתי את הטפסים הרלוונטיים, וצוות הסיוע דאג שהאופנוע יעבור בדיקה טכנית. הכל מוכן, ההיתכנות בשיאה, וכל מה שנותר זה לזנק לראלי.
היום הראשון – 116 ק"מ
זינוק. חודשים ארוכים של הכנות מתנקזים לרגע המזוקק הזה. מזג האוויר מדהים, עם שמש בשמיים הכחולים וטמפרטורה נמוכה אבל נוחה לרכיבה, ובעיקר ימים ספורים אחרי מכת גשם גדולה שהציפה את המדבר ויצרה תנאים חלומיים של פעם בשנה. תוואי השטח משתנה כל הזמן, ואת הנופים האלה אני מאוד אוהב. אושר גדול! אחרי כמה קילומטרים ההיתכנות והלחץ התחלפו בריכוז, באנדרנלין, וגם בצרחות של אושר בקסדה. לזה חיכיתי ולזה התאמנתי כל כך הרבה!
אחרי כ-60 ק"מ של עונג אני מגיע לנקודת הביקורת הראשונה, הכוללת עצירת תדלוק של 15 דקות שבסיומה הרוכב אחראי להזניק את עצמו. זמן המנוחה הזה מאפשר לסדר ולמקד קצת את הראש להמשך הדרך, ואני יוצא אחרי 15:01 דקות.
הזינוק ליום הראשון
בקילומטר ה-73 טעות ראשונה: הגעה לא טובה למכשול קרקע, והופ… האופנוע ואני על הקרקע. לא משהו רציני, אבל האפוד המתנפח הופעל, ואת הקרקע פגשתי מנופח. ייתכן שהאפוד מנע פגיעה משמעותית. כמה דקות מאוחר יותר, כשהבנתי איך לפנצ'ר את האבו-נפחה הזה וגם וידאתי שהכל בסדר באופנוע, המשכתי לדרכי.
טעות נוספת קרתה בקילומטר ה-78 – הפעם טעות בניווט שעלתה לי בכעשר דקות. התנחמתי בכך שגם גדולים ממני התברברו באותה הנקודה.
סיימתי את היום הראשון ב-2:27 שעות, בתחושה מטורפת של סיפוק ואושר, אבל עם מעט חשש מהיום השני – שהולך להיות כפול באורכו.
בחאן עברנו שוב על האופנוע כדי לוודא שהכל מוכן למחר, ואחרי התדריך וטעינת ספר הדרך נכנסנו לישון מוקדם כדי להשכים קום מוקדם – ב-05:00. הפעם העמסנו את האופנוע על הנגרר ונסענו לנקודת הכינוס – כדי לא לבזבז אנרגיה ביום הארוך הזה.
בנקודת הביקורת
היום השני – 235 ק"מ
אל היום השני הגעתי עם שרירים קצת עייפים מהיום הראשון. זינוק, לכ-12 ק"מ של גז חזק בישורת עם קרקע משתנה ועם חיוך על הפנים.
אחרי כ-15 ק"מ הגוף והראש מתחילים להשתחרר ולהתמסר, ושוב רכבת הרים של תחושות שקשה לתאר במילים. טעות נוספת בניווט גזלה ממני שוב כ-10 דקות כבר בתחילת היום, והעצימה את מכלול התחושות.
נקודת התדלוק הראשונה אחרי 87 ק"מ, שבה צריך לתדלק מהר כי זה על הזמן שלך. אל הנקודה הזו הגעתי קצת עייף, ועברו שוב כ-15 ק"מ עד שהעייפות התחלפה שוב בשיגעון. תוואי הדרך משתנה כל הזמן ואיתו גם הקושי, כך שהמרחק הוא רק מדד אחד מתוך כמה שמשפיעים על העייפות. באימונים שלפני הראלי רכבתי פעמיים על קרקע חולית כזו, ובראלי היו מקטעים חוליים ששאבו ממני הרבה אנרגיה וריכוז.
קרקע חולית – שואבת אנרגיה וריכוז
נקודת הביקורת השנייה הגיעה אחרי 153 ק"מ, והגעתי אליה מפוצץ באנרגיה. תדלוק, מים, החלפת ספר דרך – ויציאה לדרך אחרי 15 דקות מנדטוריות.
אל הקטע האחרון יצאתי עם אנרגיות גבוהות שעזרו לפצות על עייפות החומר. היה לי כל-כך כיף, שכמו ספר טוב מצד אחד רציתי לסיים כדי לדעת מה קורה בסוף, ומצד שני שלא ייגמר לעולם!
הגעתי לקו הסיום אחרי 4:43 שעות באושר גדול ועם חיוך ענק על הפנים. למרות הקושי הרב של השלבים האחרונים – התחושה העילאית בסיום היא משהו שלא ניתן לתאר, כשכל מנעד הרגשות העצום מתנקז לנקודת שיא אחת של צרחות בקסדה. ממש כמו לסיים מרתון. קיבלתי מדליה, וגם הרבה פרגון וטפיחות על השכם.
חוויה עילאית, תחושת סיפוק אדירה!
אבל רגע, זה עוד לא נגמר. יש עוד קטע קישור של כ-50 ק"מ עד לנקודת הכינוס – שם קיבל אותי צוות הסיוע במחיאות כפיים וצרחות עידוד.
יום שהסתכם בכ-300 ק"מ ועם תחושת סיפוק אדירה, יחד עם עייפות ותשישות שלא חוויתי הרבה מאוד זמן. אבל בעיקר אושר גדול. אני עייף, חבוט ותשוש, אבל אני כבר יודע שאני רוצה עוד מזה!
בדרך הביתה הרצתי את כל החוויה בראש, כשאני יודע היטב מה אני רוצה לעשות שוב ומה אעשה אחרת בפעם הבאה. חשבתי גם על כל האנשים שהיו סביבי בכל התהליך, ליוו ותרמו מניסיונם. החל משמוליק ששפך מידע יקר ערך באותו ערב בבר, דרך אביעד שלקח על עצמו להצטרף לטירוף כצוות סיוע טכני ומנטלי, חגי שעזר עם מידע, עם ספרי דרך ועם ציוד ראלי ונתן עצות מועילות לכל אורך הדרך, דן קטנוב ורז הימן שתרמו מניסיונם העשיר בשמחה גדולה, שי קטנוב שענתה בסבלנות ועם חיוך ועזרה מאוד בכל העניין הביורוקרטי של לפני הראלי שהיה לי זר לחלוטין, ובכלל משפחת קטנוב, שמפיקה תחרויות ראלי מתוך אהבה לדבר ומתוך שליחות אמיתית. בלי אנשים כאלה יש פה מדבר, לא ספורט מוטורי. וכמובן אשתי האהובה שעודדה מאחור, תמכה ואפשרה לי לעשות את מה שאני אוהב.
סוף השבוע הזה היה תחנה משמעותית ראשונה בדרך למטרה שהצבתי לעצמי – כאמור ראלי הלאס ביוון. בדרך למטרה תהיינה תחנות נוספות, כמו למשל ראלי אל הנגב הראשון של עונת 2023, שיתקיים בחודש מארס הקרוב, כשעד אז אני מתכוון להמשיך להתאמן ולצבור ידע וניסיון, כדי להגיע מוכן יותר ולהשתפר.
ומילה אחרונה לרוכבים שתחום הראלי קורץ להם אבל הם חוששים מהלא נודע ולכן יושבים על הגדר: פשוט קפצו פנימה. יש לא מעט אנשים טובים בדרך שיעזרו ויכווינו אתכם, ואם אני יכול – כל אחד יכול!
לאחר הפרישה הרוחבית של ימאהה וה-WR450F מכל מסגרות מרוצי המדבר, מודיעים בחברה על הקמת קבוצה חדשה עם הרוכבים פול טארס ואלסנדרו בוטארי, שירכבו על הטנרה 700 WORLD RAID החדש.
לפני כחודשיים הודיעו בימאהה על פרישה מכל מרוצי המדבר, לרבות ראלי הדקאר בו זכו בפודיום רק השנה, זאת לאור הרצון להפנות את המשאבים הכלכליים לתחום אופנועי האדוונצ'ר בכלל והטנרה 700 בפרט. הידיעה התקבלה בתדהמה בעולם השטח, בעיקר משום שלימאהה יש קבלות בתחום: אם נתייחס רק לדקאר המפורסם והיוקרתי, אז סיריל נבו ניצח בדקאר הראשון עוד בשנת 1979 על-גבי ה-XT500. שנה לאחר מכן ימאהה כבר כבשו את כל ארבעת המקומות הראשונים, כאשר מתוך 25 רוכבים שסיימו באותה השנה, 11 רכבו על ימאהה XT500. סטפן פטרהנסל ניצח שש פעמים במדי ימאהה בשנות ה-90 (עם ה-YZE750 וה-XTZ850TRX), ואדי אוריולי הוסיף עוד ניצחון בשנת 1997.
הימאהה טנרה 700 וורלד רייד וצמד הרוכבים שיתחרו עליו
מספר ימים לפני כן חשפו בימאהה את הטנרה 700 וורלד רייד החדש, וכעת מודיעים בימאהה על הקמת קבוצת מרוצים למרוצי המדבר – כאמור על בסיס הטנרה 700 רייד החדש. הרכב הרוכבים כולל את פול טארס ואלסנדרו בוטארי, שהיו שותפים לפיתוח הטנרה הקרבי, ומכוון אל מרוץ ה'אפריקה אקו' באוקטובר הקרוב, מרוץ שהוא ממשיך דרכו של ראלי הדקאר המקורי לפני שעבר מאפריקה לדרום אמריקה. נזכיר שגב סלעניצח שם בשנת 2017. עד אז ישתתפו הצמד במספר מרוצים מקומיים על-גבי הטנרה. האג'נדה של ימאהה היא לקדם את המותג של הטנרה 700, וזוהי דרך מעניינת ומאתגרת לעשות זאת.
גרסת הוורלד רייד לוקחת את פלטפורמת הטנרה 700 ומשפרת אותה במקומות החשובים. ראשית יש בולמים משודרגים – מלפנים קאיאבה הפוכים בקוטר 43 מ"מ עם מהלך גלגל של 230 מ"מ, שמוסיפים עוד 20 מ"מ על הגרסה הרגילה. מאחור גם נוספו 20 מ"מ למהלך הגלגל ל-220 בסך הכל, כשהמתלה מגיע עם לינק בתכנון חדש. יש גם משכך היגוי של אוהלינס עם 18 מצבים לטובת היציבות במהירות גבוהה. הבלמים קיבלו מערכת ABS עם שלושה מצבים: מלא על שני הגלגלים, רק על הגלגל הקדמי (ללא האחורי) או ניתוק מלא. עוד תוספות כוללות תיבת אוויר חדשה עם מתאם מאלומיניום, משקף קדמי הגבוה ב-15 מ"מ, כיסויי רדיאטור מפיברגלס, רגליות רוכב רחבות יותר (עם גומי פריק), מגן מנוע מסיבי, וכיסוי רדיאטור חדש וחזק יותר. יש מאותתי LED, ואת צג ה-LCD של הדגם הרגיל מחליף מסך TFT בגודל 5″ עם מצבים שונים וקישורית לסלולר. עוד בולט וחשוב – מיכל הדלק מוגדל המכיל 23 ליטרים של דלק וצמד פתחי התדלוק.
בוקר שבת, אני על קו הזינוק, מתחתיי מנוע וי-טווין בנפח 1,000 סמ"ק, ואני קצת מתרגש והרבה מחויך. ככה זה – ככל שהמנוע יותר מטרטר ככה החיוך הדבילי בתוך הקסדה יותר רחב.
גיא מזניק, והמכונה ואני יוצאים לריקוד טנגו מלחמה. ההילוכים עוברים, המהירות עולה, והמדבר רץ אחורנית מתחת לגלגלים. זה הזמן שאני מזכיר לעצמי שמדובר בראלי ולא במרוץ צפוף, ולכן צריך גם לנווט, או בעיקר להיכנס לראש של של דן קטנוב ולנסות להבין מה הייתה כוונת המשורר שכתב את ספר הדרך.
'ספר דרך' זאת שיטת ניווט שלא ברור לגמרי מאיפה הגיעה. סוג של סיפור דרך כמו שהיינו מכינים לעצמנו בראש בניווטים בצבא, אבל פה עם ציורים ומרחקים. תוך כדי הרכיבה צריך להתאים את המרחק לציור, ולנסות להבין מה ראה הבחור שכתב את ספר הדרך שבו אתה קורא עכשיו תוך כדי רכיבה במהירות שלעתים נוגעת ב-100 קמ"ש. אז אני משחרר קצת את יד ימין, מתרכז בניווט, ואין דבר יותר מהנה מלראות את נקודות הסימון נופלות לך בדיוק במקום.
מקפל את האופנוע – כשעוד היה כוח
נקודה ועוד נקודה, החיוך אדיר, הראש נכנס למצב שיוט, ואז מגיעה הנקודה בקילומטר 3.07 – פנייה ימינה לטיפוס של דיונה. דנדן פינק אותנו בדיונה-דיונה. מסתכל קדימה לנתח את הדיונה, מזהה נחל קטן לפניה, מוריד להילוך שני, מגיע אל הנחל, מפיל את האופנוע בכוח לתוך הנחל כדי לייצר אחיזה, גז חזק ביד ימין, גוף לאחור, והאופנוע נדבק לדיונה ומתחיל לטפס. בשני-שליש גובה האופנוע מסמן שהוא לא מגיע למעלה. כל הגוף ימינה, עוד לחיצה קטנה על יד ימין, ואני מסמן לאופנוע שהוא כן עולה את הדיונה. עוד תיקון אחד לשמאל ואנחנו למעלה.
בקילומטר 3.22 אני פוגש כמה רוכבים מבולבלים, ופה אני עושה את מה שאני הכי טוב בו – מפגין מלא ביטחון עצמי ומסתער על הדרך שנראית לי מתאימה. הפעם זו לא הדרך, ואחרי כמה מאות מטרים על הדיונה אני מזהה שהספר לא מתחבר לשטח. חוזר אחורה, יורד את הדיונה, חוזר שתי נקודות אחורה, בודק שהטיפוס לדיונה התבצע בנקודה הנכונה, שוב מסתער על הדיונה, הפעם קצת יותר נחוש בקו ישר, ושוב אנחנו למעלה. עוצר, מסתכל, מנסה להבין, מושך מעט מזרחה ושוב חותר למגע, אבל על הציר הלא נכון. הבנתם את הרעיון, אבל אני עוד לא. מבזבז על הדיונה כ-20 דקות וחמישה טיפוסים, ולבסוף מוצא את הדרך הנכונה שבה הסיפור מתאים לדרך.
ממשיכים ברכיבה. הניווט קשה, ואני לא היחיד שמסתבך. רוכבים שזינקו הרבה לפניי מגיעים פתאום מולי, ואני מוצא את עצמי רוכב על הדרך כשחמישה מתחרים חוזרים ממנה. פה אני שוב עושה את מה שאני הכי טוב בו, וממשיך בשלי…
ממשיך בשלי
הנקודות מסתדרות לי, ואני מבין שהרגע עקפתי חמישה מתחרים מאוד משמעותיים וזה בדיוק הזמן שלי לעשות טעות ולמשוך בדרך השמאלית במקום הימנית, ושוב הספר לא מתאים לקרקע. מזהה במהירות את הבעיה וחוזר לנקודה האחרונה שבה בוודאות הייתי מאופס, וכך הסיפור חוזר חלילה עד לנקודת התדלוק הראשונה אחרי 60 קילומטרים – נקודה שבה השעון עוצר ל-20 דקות. מתדלקים את האופנוע, צועקים רגע, נושמים עמוק, ומתכוננים לעוד 140 קילומטרים תחרותיים כאלו. קטנוב ניגש אליי ואומר: "עכשיו אתה הולך ליהנות". כמה שהוא צדק.
המרשל סורק את הברקוד שעל האופנוע, ואנחנו מזנקים לקטע מהיר. הדרך לבנה, שישה קילומטרים של מצערת פתוחה, מד המהירות מתריע על 145 קמ"ש, אבל הכל בסדר והכל בשליטה. האופנוע ואני בריקוד המכונה. קצת השכבה, מדי פעם האופנוע באוויר ונוחת כמו על חמאה – חלק ונעים. סיפור הדרך מסמן לי לפנות ימינה לדרך ברורה על הדיונות. החול עמוק, והענק הכחול שלי ששוקל מעל 200 קילו וחמוש ב-115 סוסים שעושים את מה שהם הכי אוהבים – לדהור על החול הרך. אני כמו במדיטציה, מלטף את החול עם פרסות הסוסים במהירות של יותר מ-60 קמ"ש. האופנוע ואני בחיבור מושלם דוהרים, קופצים, משכיבים בסיבובים, זורקים זנב ביציאות מהם, מקפיצים גלגל על 'קרסטים' וצוהלים בשמחה. מדי פעם גם עוקפים רוכבים שיד ימין שלהם פחות חזקה.
הניווט הולך מושלם, ואני מצמצם פערים שפתחתי בדיונה הראשונה. מגיע לנקודה שבה ספר הדרך אומר שמאלה אחרי הגבעה. מזהה את כל השמות הגדולים רוכבים בחוסר ביטחון לכל מיני כיוונים, ושוב אומר לעצמי: "נכון או לא נכון – הפגן ביטחון!". נצמד למצפן הפנימי שלי, והכוכבים לטובתי – אני על דרך המלך. מזהה את המפלצת של גבע מצמצמת עליי פערים. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שעמית שדות בעמדת הנווט ועירא על ההגה, יושבים על ארבעה גלגלים שכל אחד מהם יותר גבוה ממני. כדאי שאזוז ואצמד לשמאל. מסמן להם לעקוף, והם עוקפים תוך כדי שעירא מוציא את היד לסמן לשלום. ככה זה בראלי – המתחרים הם קודם כל חברים.
עם 990 אדוונצ'ר בחול ובדיונות
שוב מזהה פנייה שמאלה בספר הדרך. כנראה שעמית שדות מופתע ממנה בדיוק כמוני, כי הם פונים במהירות מטורפת, והנהג המיומן חזק על הגז כשארבעה גלגלים זורקים עליי קוב וחצי חול. טוב, נו, 'ברכה' קטנה וממשיכים על החול הרך.
אחרי בערך 100 קילומטרים אינטנסיביים כאלה הגוף כבר מותש, הידיים כואבות ממשקל המכונה, המהירות יורדת, האופנוע נותן תחושת כבדות, ופנייה הדוקה ימינה מאלצת אותי להאט. מיד אחרי הפנייה ירידה חזקה של מטר, ואני לא מספיק חד על הגז. הגלגל הקדמי נשתל בחול, ואני שם ת'ראש על דיונה, אבל לא נותן למוזות קצת לרעום. רץ ומרים את האופנוע, מניע ומכניס לראשון. אבל עדיין מדובר במכונה של יותר מ-200 ק"ג, בחול רך, בעלייה, והוא לא רוצה לזוז. בסדר חביבי. מכניס להילוך שני, הרבה גז, מתיישב על החלק האחורי של המושב, ואין ברירה חביבי – לפעמים עושים גם מה שלא רוצים. מתקדמים.
שוב סיבוב, הפעם בקטנה. אני מוריד את האופנוע לצד שמאל, לא בעיה. רק מרים אותו וממשיכים בערך עוד קילומטר, אבל בסיבוב הבא אין לי כוח ליישר את האופנוע והוא יורד לו על צד ימין. אני מרים אותו, ממשיכים ליפול מצד לצד, ובסוף אני כבר כל כך עייף שבקושי מצליח להרים את האופנוע. מתיישב עליו, וכמו תמיד שאתה על סף ייאוש, חשוב לדבר בסמכותיות. אני אומר לאופנוע: "תקשיב אדי! (ככה אני קורא לו כי מדובר בק.ט.מ 990 אדוונצ'ר ספיישל אדישן דקאר), אנחנו מסיימים את היום הזה ביחד, אז כדאי שתהיה מרוכז, ישר על הקו, ושתתחיל למשוך אותי יותר קדימה וקצת פחות הצידה".
ובאבנים גם
שינוי גישה: עכשיו אני לא מנווט תוך כדי רכיבה. יושב על המושב, נזכר בתקופה שהתחלנו לרכוב שם בערבה, שבה לעמוד הייתה מילה גסה. מסתכל על מגדל הניווט, מזהה שיש קילומטר ישר, רוכב בישיבה, ומדי פעם נעמד. על ראש הדיונה מזהה את הנקודה הבאה, וככה שומר על כוחות. קצת מסדיר דופק, נעמד שוב על הרגליות בתנוחת רכיבה קרבית, מישר מבט אל השביל, מזהה קוליס של אופנוע מותש על הציר, וכמו זכר אלפא מקבל מוטיבציה ופתאום נהיה קל יותר. ממשיך ברכיבה, ואחרי כמה קילומטרים מזהה צמד רוכבים שמשחררים לי את הקוף, שגורם לי לשחרר את הסוסים שמזנקים על הבאמפים. מגיעים לשני רוכבים – אחד מימין והשני משמאל – כמו קונוסים במגרש של מורה הנהיגה, וכל האנרגיות חוזרות לגוף. אנחנו בתחרות חביבי!
לדעתי גם אותם קצת עוררתי. מצטער, אני לא יכול להיות בטוח כי לא הסתכלתי אחורנית. ידוע שהאופנוע נוסע בדיוק לאן שהמבט מופנה, ובמהירות של 80 קמ"ש על הדיונה אתה לא רוצה להסתכל לאחור.
הסרט של סיפור הדרך תכף מסתיים. פנייה ימינה, הבאה חצי שמאלה, חמישה קילומטרים לקו הסיום, ציר הבאמפים שצמוד לכביש צאלים-רביבים, ואני כמו חמור שמזהה את האורווה מרחוק. כל הצ'אקרות נפתחות, והמהירות עולה לכזאת שגורמת לאופנוע להיות מנותק מהקרקע רוב הזמן, וכמה שזה כיף! עוקף עוד איזה אופנוע לקראת סיום המרוץ, וחוצה את קו הסיום במהירות גבוהה. עכשיו רק צריך לעצור את הקרנף חזק על הבלמים.
עם חבר אלמוני שמתחרה בפעם הראשונה בראלי
בחזרה לגזיבו של דן להחתים את כרטיס הזמנים, לשתות אספרסו קצר, ועכשיו יש זמן לחלוק חוויות עם החברים עד הטקס המרגש של הנפת הגביעים. זה בדיוק הראלי – לא רק גז וניווט אלא גם חברים טובים שחולקים יחד תחביב משותף.
טקס חלוקת הגביעים. אני על הפודיום – מקום ראשון בקטגוריה שלי, אבל גם אחרון כי אני היחידי שהצליח לסיים את המסלול. אבל בסיכום היום האדיר הזה נתתי הופעה לא רעה בכלל – גם ביחס לעצמי אבל גם ביחס לשאר המתחרים.
בק.ט.מ ממשיכים להציע אפשרות מסוימת לרכוש את ה-450 ראלי פקטורי רפליקה – הכלי הקרוב ביותר לאופנוע המרוצים הרשמי שלהם, עם 80 יחידות בלבד בקנה ומחיר של רבע מיליון ש"ח.
חשוב להבין: האופנוע הזה הוא לא אופנוע סדרתי אלא אופנוע מרוץ מהמסד ועד הטפחות, והוא מיועד להתחרות במרוצי ראלי-רייד ברמה הגבוהה ביותר. הוא מיועד לקבוצות מרוצים ולרוכבים פרטיים המשתתפים באליפויות ראלי כאלה ואחרות, והוא פיסת טכנולוגיה המכילה חלקים ומכלולים מהרמה הגבוהה ביותר, שתפקידם הוא אחד – לנצח מרוצי ראלי-רייד. את זה כתבנו כשדגם 2019 יצא לשוק ונמכר כהרף עין, ושחזרנו כשדגם 2021 אפשר לדניאל סנדרס לכבוש את המקום הרביעי בדקאר 2021 כרוכב פרטי.
ק.ט.מ 450 ראלי פקטורי רפליקה דגם 2022
הדגם הספציפי הזה נבנה דרך המשוב שהתקבל מרוכבי הדקאר של ק.ט.מ הרכובים על-גבי ה-450 ראלי – טובי פרייס, סאם סאנדרלנד ומתיאס וולקנר. המנוע נלקח במקור מגרסת המוטוקרוס 450SX-F, אבל עבר הסבה לראלי, בין היתר על ידי הוספת כמות משמעותית של שמן יחד עם שתי משאבות שמן, הורדת יחס דחיסה לטובת עמידות, וכמובן הוספת הילוך שישי. הוא בעל גל זיזים יחיד ו-4 שסתומים, נפח של 449.3 סמ"ק (קוטר 95 מ"מ, מהלך 63.4 מ"מ), והזנת הדלק על-ידי מערכת הזרקה של קייהין עם גוף מצערת בקוטר 44 מ"מ המופעל על-ידי כבל. ההספק עומד על יותר מ-60 כ"ס.
מלפנים מותקן מזלג הפוך של WP מדגם XACT PRO בקוטר 48 מ"מ, עם קארטרידג' סגור ובטכנולוגיית Cone Valve, מאחור בולם של WP המיועד כמובן למרוצים ועומס גבוה, והבלמים של ברמבו – כולם בסט-אפ המכוון לתנאים ולעומסים הקשים ביותר. נציין שרכבנו לאחרונה על הק.ט.מ 890 אדוונצ'ר R ראלי החדש (מבחן יתפרסם בקרוב) המגיע עם מערכת הבולמים הזאת, ואנחנו יכולים להעיד מיד ראשונה על האיכות והרמה הגבוהה של הסט.
בשנה שעברה הורכבה תיבת הילוכים חדשה לגמרי של PANKL Racing Systems עם יחסי העברה זהים לאופנועי המפעל, שתמשיך בדגם 2022. האופנוע מגיע עם כל הציוד והאביזרים שצריך לרכיבת ראלי תחרותית, כמו צמד מיכלי דלק גדולים, משקף רוח גדול ואביזריי ניווט ותושבות מובנות ביחידת התאורה. המשקל היבש עומד על 139 ק"ג.
לשנת הדגם 2022 ק.ט.מ תייצר 80 יחידות בלבד של מכונת המרוץ האקזוטית הזו, כשכל אחת תעלה באירופה 26 אלף יורו פלוס מיסים מקומיים ושילוח. בארץ, אם התעניינתם, מחירו צפוי להיות לפחות 250 אלף ש"ח.
ראלי הלס יוון התקיים בסוף מאי וזכה להשתתפות חסרת תקדים – 20 צוותים של מתחרים ומתחרות מישראל, שסיימו את הראלי עם תוצאות מכובדות ומרשימות.
ראלי הלס מתקיים מזה מספר שנים בצפון יוון, בתא שטח הכולל סטייג'ים בגובה פני הים ועד לפסגות בגובה של 2,000 מ' מעל גובה פני הים. אירוע זה הינו חלק מסבב אליפות אירופה בתחרויות ראלי, והוא כולל רכיבה ונהיגה משולבת של ניווט בשיטת ספר דרך ואנדורו בסינגלים טכניים ומהירים.
יעל קדשאי – על הפודיום
המתחרים צריכים להתמודד עם כ-2,000 קילומטרים תחרותיים בשבעה ימי רכיבה. בתוכם יש יומיים שנקראים 'מרתון', ובהם לרוכב המתחרה אין אפשרות לטיפול טכני באופנוע או להחליף צמיגים. 303 מתחרים נרשמו השנה, מתוכם כ-150 רוכבים והשאר בקטגוריית קוואד (טרקטורונים) ו-SBS.
כמות מכובדת של ישראלים נרשמו בכל הקטגוריות: זיו כרמי, איתי מולדבסקי, גלעד בנאי, רן סטון, אלונה בן נתן, יעל קדשאי, גלעד בצלאל, נדב השמשוני, משה שמידוב, נדב לוגסי, יעקב דדיה, חגי כבביה, ברק דודאי, דן קטנוב, נאור אשכנזי, שרון בן עמי עם רז הימן, דרור כהן עם אבי פרימט, מסעוד טהה עם עמרן טהה, רועי ברטוב עם גיא ביטון, אלון גבורי עם ארז גבורי. חשוב לציין שהנוכחות הישראלית המרשימה התאפשרה לא מעט בזכות רז הימן וחברת 'ראלי טריפ'. הימן דוחף ומקדם את תחום הראלי כבר שנים ארוכות, מציע שירותי שילוח וארגון למשלחות לראלי ביוון, ולא חוסך בסיוע גם לשאר המתחרים הישראלים גם אם לא שכרו את שירותיו.
בסיום שבעת ימי הרכיבה סיימו צוות גיבורי במקום הראשון בקטגוריית ה-SBS, נאור אשכנזי סיים במקום הראשון בקטגוריית האנדורו קאפ על-גבי ק.ט.מ 350EXC-F, יעל קדשאי סיימה שנייה בקטגוריית ה-M2 ומקום שני כללי בקרב הנשים על-גבי ק.ט.מ 350EXC-F, וזיו כרמי סיים במקום השלישי בקטגוריית ה-M3 על-גבי ק.ט.מ 450EXC-F (לתוצאות המלאות לחצו כאן).
זיו כרמי – מקום שלישי ב-M3
זיו כרמי, מבכירי רוכבי השטח הישראלים, תיאר כך את המרוץ:
"עבורי, תחרויות ראלי ניווט הם משהו חדש שנכנסתי אליו בשנה האחרונה. לאחר המון שנים בתחרויות אנדורו ומוטוקרוס וניסיון בין-לאומי באירועים דומים, החלטתי לטעום משהו חדש. הניווט ברכיבה יוצר הרבה עניין – עוד בשירותי הצבאי עסקתי בניווטים ובכך גם זכיתי ביתרון הבנת הקרקע בכל מיני תוואי שטח. אבל זה לא היה קל וכמעט שלא היה אפשרי מבחינתי – לפני כחודשיים התחריתי במרוץ ראלי שארך שלושה ימים בישראל, בתוואי מדברי, ולמרות שהשגתי ניצחון, התרסקתי חזק מאוד ולא הייתי בטוח שבכלל אוכל להגיע למרוץ ביוון. אבל אחרי החלמה ממושכת חזרתי לכשירות מלאה. רכיבת ראלי היא פשוט חוויה מדהימה שממש מושכת אותי להתנסות במרוצי ראלי גדולים בעולם ואולי לחלום על הראלי הגדול ביותר – ראלי הדאקר הגדול. כנראה שלשם אנסה להגיע בשנים הקרובות, בשאיפה שאשיג את היכולות ואת המימון הנדרש.
יצאתי ליום המרתון השני (270 ק"מ נוספים) במחשבה שאני חייב להיות מהיר, אבל גם בידיעה שאני חייב לשמור על האופנוע ולהגיע לסוף היום ללא תקלות מיוחדות. לאורך המרוץ אני מתקדם במיקומים ועולה לעשירייה הראשונה. אחרי ארבעה ימי רכיבה הגוף תשוש ביותר, אבל הרצון להצליח יחד עם האדרנלין מצליח לגבור על הקשיים הפיזיים. ביום השישי אני ממשיך לדחוף חזק, אבל עושה טעות ניווט שעולה לי בערך בעשר דקות. לא נלחצתי אבל התחלתי לחזור למיקום שידעתי ששם טעיתי ותוך כדי שחזרתי ראיתי את המתחרה העיקרי שלי שטעה גם. ירדה לי אבן קטנה מהלב למרות הפער שצברתי, ובכך ביום השישי עליתי למקום השלישי הכללי.
זו הייתה חוויית רכיבה מטורפת ומיוחדת בהרים המגניבים של צפון יוון ואני ממליץ לכל רוכב לנסות ולהצליח לסיים תחרות שכזאת. אני כבר עם המבט קדימה לאתגרים הבאים ותקווה שנצליח להשיג הישגים גדולים כאלה בהמשך".
הגדרה של מונופול בכלכלה היא כאשר למוצר או לשירות מסוים יש ספק אחד בלבד, ולאותו הספק יש שליטה בתחום הפעילות הזה בשוק והדבר מגביל את התחרות בתחום.
קיומו של מונופול יכול לגרום לשיבוש התנהלות השוק החופשי והיוזמה הפרטית, ולמעשה להוציא את העוקץ מפיתוח והשקעה של גורמים אחרים המבקשים להתחרות באותו בעל מונופול. ק.ט.מ רכשו את הוסקוורנה לפני מספר שנים, ובתחילת השנה הציגו גם את גאס גאס החדשה, רכישתם האחרונה.
קבוצת הוסקוורנה ב-Moto3 – ק.ט.מ בלבן-כחול-צהוב
זה לא סוד שאופנועי הוסקוורנה נחשבים ל"ק.ט.מ לבנים", בעוד גאס גאס הפכו ל"ק.ט.מ לבנים-אדומים". כלומר, שני מותגים שעושים שימוש מסיבי בפלטפורמה של חברת האם, לרבות מנועים, מכלולי שלדה, פלסטיקה ועוד. שלוש הקבוצות יקחו חלק – כל אחת בנפרד כמובן כקבוצה רשמית לצד קבוצות לוויין – באליפויות שטח שונות כגון מרוצי מדבר, אנדורו ואנדורו-קרוס, מוטוקרוס וסופרקרוס. יותר מזה, בראלי דקאר הקרוב גם רייחו הספרדים (שרכשו את פלטפורמת גאס גאס 'הישנה') יריצו אופנועי ק.ט.מ בתחפושת אחרת – כאן כבר ארבע קבוצות שונות עם אותו האופנוע!
לא רק שטח – גאס גאס תתחרה בקטגוריית ה-Moto3 בעונת 2021 עם צמד RC250 GP, לצד ההוסקוורנה FR250 GP, שהחליפה את ק.ט.מ הגדולה שזכתה כבר שלוש פעמים בעבר בראשות הקטגוריה (2012 ,2013 ו-2016).
למה זה יכול לעורר דאגה? המצב הזה של המונופול יכול לגרום לחסמי פיתוח של שאר היצרנים המוצאים עצמם נדרשים להתחרות במפלצת כלכלית גדולה, שיכולה לאחד משאבי פיתוח של שלושה גופים לכדי גוף אחד. מה גם, שתהליך השיפור והפיתוח של שלושת הגופים האלה יהיה מהיר הרבה יותר לעומת המתחרים. לא רק זה, גם כמות הכלים "הטובים" תגדל בכל קטגוריה ותדחק את שאר היצרנים למקומות הנמוכים יותר בלוח התוצאות.
רוב הטכנולוגיה והאלקטרוניקה בכלים המודרניים מגיעה מפיתוחים וניסויים של קבוצות המרוץ. פקפוק בהצלחה במרוצים תגרור השקעה נמוכה יותר בפיתוח, ובשלב מסוים גם תחלחל לכלים הסדרתיים שאנו קונים, מה שבסופו של דבר יפשר למונופול לווסת את היקף התפוקה ואת המחירים לטובתו. ואם כבר כלים סדרתיים, הרי שכבר כיום ניתן לרכוש אופנועי אנדורו של קונצרן ק.ט.מ שמגיעים בכתום (ק.ט.מ), לבן-כחול (הוסקוורנה) ואדום-לבן (גאס גאס), כשכולם כאמור יושבים על טכנולוגיה זהה.
האם תרחיש כזה עלול לקרות? ובכן, ימים ושנים יגידו. אך כבר ב-2021 נראה את אותם הכלים משתתפים בתחרויות השונות, רק עם צבעים שונים. קצת מוציא את העוקץ מאלמנט הפייר-פייט בספורט המוטורי.
ק.ט.מ משפרים את דגם 2021 של ה-450 ראלי רפליקה ומביאים אותו הכי קרוב לאופנוע המרוצים הרשמי שלהם, אבל כזה שאנחנו יכולים לרכוש (טוב, לא בדיוק).
חשוב להבין: האופנוע הזה הוא לא אופנוע סדרתי אלא אופנוע מרוץ מהמסד ועד הטפחות, והוא מיועד להתחרות במרוצי ראלי-רייד ברמה הגבוהה ביותר. הוא מיועד לקבוצות מרוצים ולרוכבים פרטיים המשתתפים באליפויות ראלי כאלה ואחרות, והוא פיסת טכנולוגיה המכילה חלקים ומכלולים מהרמה הגבוהה ביותר, שתפקידם הוא אחד – לנצח מרוצי ראלי-רייד. את זה כתבנו כשדגם 2019 יצא לשוק ונמכר כהרף עין. תיאור זה עדיין נכון ל-2021.
ק.ט.מ 450 ראלי רפליקה 2021
הדגם הספציפי הזה נבנה דרך המשוב שהתקבל מרוכבי הדקאר של ק.ט.מ הרכובים על-גבי ה-450 ראלי – טובי פרייס, סאם סאנדרלנד ומתיאס וולקנר. המנוע נלקח במקור מגרסת המוטוקרוס 450SX-F, אבל עבר הסבה לראלי, בין היתר על ידי הוספת כמות משמעותית של שמן יחד עם שתי משאבות שמן, הורדת יחס דחיסה לטובת עמידות, וכמובן הוספת הילוך שישי. הוא בעל גל זיזים כפול ו-4 שסתומים, נפח של 449.3 סמ"ק (קוטר 95 מ"מ, מהלך 63.4 מ"מ), והזנת הדלק על-ידי מערכת הזרקה של קייהין עם גוף מצערת בקוטר 44 מ"מ המופעל על-ידי כבל. ההספק עומד על יותר מ-60 כ"ס.
מלפנים מותקן מזלג הפוך של WP מדגם XACT PRO בקוטר 48 מ"מ, עם קארטרידג' סגור ובטכנולוגיית Cone Valve, מאחור בולם של WP המיועד כמובן למרוצים ועומס גבוה, והבלמים של ברמבו – כולם בסט-אפ המכוון לתנאים ולעומסים הקשים ביותר. לשנת 2021 יש גיר חדש לגמרי עם יחסי העברה זהים לאופנוע המרוצים. האופנוע מגיע עם כל הציוד והאביזרים שצריך לרכיבת ראלי תחרותית, כמו צמד מיכלי דלק גדולים, משקף רוח גדול ואביזריי ניווט ותושבות מובנות ביחידת התאורה.
לשנת הדגם 2021 ק.ט.מ תייצר 85 יחידות בלבד של מכונת המרוץ האקזוטית הזו, כשכל אחת תעלה באירופה 26 אלף יורו פלוס מיסים מקומיים ושילוח. בארץ, אם התעניינתם, מחירו צפוי להיות לפחות 250 אלף ש"ח.
מהדורה מספר 43 של הדקאר תתקיים בין 3 ל-15 בינואר בערב הסעודית. מסלול חדש וחוקים חדשים נועדו להאט את הקצב ולמנוע את התוצאות הטרגיות של 2020.
דקאר 2020 התקיים לראשונה במדבריות ערב הסעודית. לצד הפקה וארגון מרשימים ומסלול פוטוגני ומעניין, גם נהרגו שני רוכבים – פאולו גונקלבס ואדווין סטרייבר – ונפצעו לא מעט. נקודה עצובה נוספת היא שהדקאר, שהתקיים בינואר, היה המרוץ המדברי המשמעותי הראשון והאחרון שהתקיים עד-כה השנה. על-מנת להפחית את גורם הסיכון למינימום התכנסו המארגנים יחד עם נציגי הרוכבים לדון בצעדים לשנים הבאות, שם גם עלה נושא מיגון מעילי כריות האוויר. כעת פורסמו השינויים ל-2021, וביניהם צעדים שמטרתם העיקרית היא להוריד את מהירות הרכיבה הממוצעת.
המרוץ יתחיל ויסתיים בעיר ג'דה (Jeddah)
כל אחד מקטעי המרוץ בו נמדדים זמנים שונה לעומת שנה שעברה
