תגית: ראלי

ראלי דקאר יצא לדרך ביום שני הקרוב, 2.1.17. תהיה זו המהדורה ה-39 של הראלי הקשוח, כשהחל מ-2009 הוא מתקיים בדרום אמריקה במקום באפריקה.

במשך 12 ימי רכיבה אינטנסיביים (עם יום מנוחה באמצע) יעברו המתחרים כ-9,000 ק"מ מפרכים בתנאים לא קלים. חלק מהימים כל כך ארוכים, עד כדי כך שבאחד הימים ישקו המתחרים ל-1,000 ק"מ – לא כולל התברברויות, וימים של 700, 800 ו-900 ק"מ הם דבר שבשגרה. כל יום.

אחרי שבשנה שעברה צ'ילה יצאה מהדקאר, השנה מתווספת לארגנטינה ולבוליביה גם פרגוואי, כמדינה השלישית שבה יעבור המסלול. למעשה, הדקאר יתחיל בפרגוואי, ימשיך לבוליביה, ויסתיים בארגנטינה.

מעבר לק"מ המטורף, המתחרים ייאלצו להתמודד עם תוואי שטח קשוח הכולל בין היתר שבילים מהירים, דיונות חול, קרקע סלעית, ולא מעט רכיבה ברום של 3,000 מ' ויותר. כל זה כאמור למשך שבועיים רצופים.

הרוכבים והקבוצות

קבוצת ק.ט.מ זכתה ב-15 הדקארים האחרונים ברציפות, מאז שפבריציו מאוני ז"ל ניצח ב-2001. בשנה שעברה, עם חילופי הדורות בדקאר, ניצח טובי פרייס האוסטרלי את הניצחון הראשון בדקאר השני שלו, והשנה הוא יישא בגאווה את הספרה 1 על הק.ט.מ 450 ראלי, והוא הפייבוריט גם השנה לניצחון.

סאם סנדרלנד, שזהו הדקאר השלישי ברציפות שלו, סיים העונה במקום השני באליפות העולם בראלי, וירכב בדקאר עם המספר 14. מתיאס וולקנר, גם הוא רוכב בקבוצת ק.ט.מ, פרש ביום השביעי בדקאר הקודם מיד אחרי שזכה באליפות העולם בראלי. גם לו זה יהיה הדקאר השלישי ברציפות. אנתוני מיאו הצרפתי, שבשנה שעברה רכב בדקאר הראשון שלו וסיים במקום ה-7 המצוין, יגיע עם יותר ניסיון, וגם עליו צריך לשים עין.

אחרונה בקבוצת ק.ט.מ היא ליה סאנז הענקית, שבשנה שעברה סיימה במקום ה-15 הכללי, כשב-2015 סיימה במקום ה-9 – המקום הגבוה ביותר לבחורה בדקאר אי-פעם – לפני תותחי דקאר כבדים וותיקים. עם התמיכה המסיבית והסיוע הלוגיסטי של קבוצת ק.ט.מ, גם השנה היא צפויה להפציץ.

קבוצת הונדה HRC מנסה כבר 3 שנים להתמודד מול קבוצת ק.ט.מ, אולם עד עכשיו ללא הצלחה. השנה הונדה תנסה שוב, ולצורך המשימה היא מעמידה נבחרת של 5 רוכבים. הבכיר מביניהם הוא חואן ברדה, שמתחרה בדקאר מאז 2011 – בתחילה בקבוצת הוסקוורנה, ובהמשך, עם חזרתה של הונדה לדקאר, עבר לקבוצת HRC ומוביל אותה. ברדה הוא הכישרון הגדול של הונדה, ואם רק יגלה יציבות – הוא האיש אשר עשוי לשים סוף לשליטה הבלתי מעורערת של ק.ט.מ בדקאר. נציין רק שבשנה שעברה הוא אכזב, כשנאלץ לפרוש בסטייג' השביעי.

גם פאולו גונקלבס הפורטוגזי הוא רוכב ותיק בדקאר, והיתרון שלו הוא יציבות. כרוכב מס' 2 בקבוצת הונדה, הוא יסייע לברדה במאמציו לקטוף את התואר, אולם עשוי גם הוא לנצח סטייג'ים ואף לאיים על התואר. שלושת הרוכבים הנוספים של הונדה הם מיכאל מטג' הצרפתי, ריקי בראבק האמריקאי הצעיר (באפריל יחגוג 25), וקווין בנבידאס הארגנטינאי, שבשנה שעברה, בדקאר הראשון שלו בקבוצת הונדה דרום אמריקה, סיים במקום הרביעי הכללי. השנה הוא עובר לקבוצת הונדה הרשמית.

קבוצת הוסקוורנה היא בעצם קבוצה-אחות של ק.ט.מ, שכן מדובר באופנוע כמעט זהה ומפעל אחד. למרות זאת, להוסקוורנה קבוצה משלה עם רוכבים משלה ואופרציה שלמה משלה. הקבוצה תמנה השנה צמד רוכבים – הראשון הוא פאבלו קינטנילה, בדקאר החמישי שלו והשני במדי הוסקוורנה. בשנה שעברה הוא הפציץ, וגם השנה הוא צפוי להתברג בצמרת. בן קבוצתו הוא פלה רנה הצרפתי, שכמו רבים הגיע מאליפות העולם באנדורו. רנה נאלץ לפרוש בשנה שעברה, בדקאר הראשון שלו, והשנה הוא ימשיך לצבור ניסיון.

קבוצת ימאהה נכנסת גם היא חזק לדקאר, עם ה-WR450F ראלי הייעודי. הרוכב הבכיר של הקבוצה הוא הפורטוגלי הלדר רודריגז, שזהו הדקאר ה-11 שלו. בשנה שעברה הוא סיים חמישי, ועם ההשקעה הגדולה של ימאהה בדקאר השנה, הוא צפוי להיות אחד מהפייבוריטים, במיוחד לאור הניסיון האדיר שלו.

בני קבוצתו של רודריגז בקבוצת ימאהה יהיו אלסנדרו בוטורי, אלוף אנדורו איטלקי ותיק שיתחרה בדקאר השישי ברציפות שלו (סיים 8 ב-2012 ומאז פרש בכל שנה), אדריאן ואן-ברבן, ורודני פגוטר.

חואן פדררו גרסייה ירכב על גבי שרקו בקבוצת שרקו הרשמית, כשזהו הדקאר ה-9 שלו. אליו יצטרף אדריאן מטג' הצרפתי, בדקאר השני שלו.  ותאמינו או לא, יש גם קבוצה רשמית להרו בשיתוף סדנת ספידבריין – אותה סדנה שבעבר שיתפה פעולה עם הוסקוורנה.

אבל לא רק הקבוצות הרשמיות יציגו תותחי דקאר. חלק מהרוכבים המובילים רוכבים גם בקבוצות פרטיות, או קבוצות פרטיות בסיוע מפעל. הבכיר מבין אלו הוא סטפן סוויטקו הסלובקי שרוכב בקבוצת ק.ט.מ-סלובקיה בתמיכת המפעל. זהו הדקאר השמיני ברציפות של סוויטקו, כשבשנה שעברה הוא סיים שני לטובי פרייס.

ג'רארד פארס גרסייה, הספרדי הוותיק, ירכב השנה על גבי ק.ט.מ  בקבוצה פרטית בדקאר ה-9 שלו. גם איוון סרבנטס, 5 פעמים אלוף העולם באנדורו, ינסה את מזלו בפעם השנייה בדקאר, אחרי שסיים במקום ה-16 – המאכזב מבחינתו – בשנה שעברה. הוא ירכב על גבי ק.ט.מ 450 ראלי בקבוצה פרטית בסיוע מפעל.

יש עוד רוכבים רבים ששווה לעקוב אחריהם, אבל קצרה היריעה מלהזכיר את כולם. על הבולטים מביניהם נעקוב בסקירות היומיות שלנו כאן בפול גז, מדי יום בראלי דקאר.

לסיום, כמו בשנה שעברה, אנחנו מצרפים את המוזיקה של הדקאר בשנים האחרונות של המרוץ באפריקה – עד 2008. הוותיקים מביניכם ייזכרו בערגה בצלילים הנפלאים הללו, שליוו אותנו בכל תחילת שנה אזרחית מדי יום. נתראה ב-2.1.17.

https://www.youtube.com/watch?v=ZY4TvOh6eto

• 9 אגדות דקאר שחייבים להכיר

• האופנועים שמשתתפים בדקאר

• דקאר 2016: טובי פרייס וק.ט.מ זוכים בתואר

ביום שישי הקרוב, 23.12.16, יתקיים הסבב השלישי והאחרון בליגת הראלי-רייד. המרוץ ייערך באשלים, והוא יכלול 3 הקפות בנות 50 ק"מ כל אחת, בשטחי אשלים החוליים והמהירים.

יוני לוי, הרוכב על ימאהה WR450F ושולט בקטגוריה המקצועית ביד רמה, כבר זכה באליפות באופן רשמי עם 2 ניצחונות ב-2 המרוצים שבהם השתתף. אחריו בקטגוריה צחי בן גיגי. בקטגוריית אופנועים כללי מוביל ליאור שוורץ – גם הוא עם 2 ניצחונות ב-2 מרוצים.

הסבב באשלים יהיה המרוץ האחרון שבו יותר ניווט עם מכשירי GPS. החל מהעונה הקרובה הניווט יתאפשר אך ורק עם ספר דרך, כמקובל במרוצי ראלי-רייד בעולם.

להרשמה באתר 'איבנטי', לחצו על הקישור. ההרשמה תיסגר הלילה.

צילום: כפרה עדי שפרן

בסוף השבוע האחרון, במזג אוויר חורפי וסגרירי, התקיים לראשונה מזה זמן רב מרוץ ראלי-רייד. המרוץ התקיים במנוחה, כ-100 ק"מ מאילת, בשטחי הנגב הדרומי שבחורף תמיד נראים מיוחד. אל הראלי הגיעו כ-30 צוותים בסך הכל, מתוכם כ-15 רוכבי אופנוע ב-3 קטגוריות – מקצועית, סניורים ואופנועים כללי.

המרוץ התקיים על פני הקפה בת כ-85 ק"מ, שאותה רכבו המתחרים פעמיים תוך כדי ניווט. המתחרים מספרים שהשטח היה קשה, והשבילים היו 'מכונת כביסה', כלומר הרבה חריצים, באמפים ואבנים, ולא שבילים חלקים ומהירים.

מרוץ הראלי הזה בא אחרי תקופה ארוכה שבה תחום הראלי היה שקוע בתרדמת עמוקה, כמו כל הספורט המוטורי, ועם ההתעוררות הכללית שמתרחשת בשבועות האחרונים גם אנשי הראלי יודעים להגיד שב-2016 תהיה עונת מרוצים מלאה עם 5 סבבים. נעדכן כשיהיו תאריכים.

תוצאות ראלי מנוחה – אופנועים

מקצועית

1. ערן וולנברג
2. זיו כרמי
3. גב סלע

סניורים

1. דורון וינטר
2. צליל ונדרהורן
3. נפתלי דהן

אופנועים כללי

1. ליאור שוורץ
2. אסף שימרון
3. גיל מילנר

רגע לפני שדקאר 2016 מתחיל, יש כמה רוכבים שאנחנו חושבים שאתם חייבים להכיר. ב-37 המהדורות של ראלי הדקאר שהתקיימו עד כה יש 11 מנצחים, כששישה מהם מנצחים 3 מרוצים או יותר, שלושה מהם מנצחים 2 מרוצים ושניים נוספים מנצחים פעם אחת. בחרנו את שש האגדות – אלו שניצחו בדקאר 3 פעמים ויותר, והוספנו אליהם את הרוכבים הבולטים יותר בהיסטוריה של הדקאר – למשל אלו שניצחו פעמיים. בכנות, הרשימה הזו מצליחה לרגש אותנו!

סיריל נבאו – Cyril Neveu

סיריל נבאו הוא מנצח המהדורה הראשונה של ראלי הדקאר שהתקיימה ב-1979, על גבי ימאהה XT500. בשנה שלאחר מכן הוא שוב ניצח, שוב על גבי XT500, ושני ניצחונות נוספים הוא הוסיף ב-1982 על הונדה XR500R (בתמונה) וב-1986 על הונדה NXR750V. המהדורה של 1987 תיזכר כאחת ההירואיות בתולדות הדקאר – את הראלי הוביל הוברט אוריאול, אחד משני מתחריו העיקריים של נבאו, אולם התרסקות כואבת במיוחד גרמה לו לשבור את שני הקרסוליים. אוריאול המשיך את הסטייג' וסיים אותו, אולם אולץ לפרוש בסופו אל מול מצלמות הטלוויזיה, וכך נבאו זכה באליפות החמישית שלו. כשהאופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה.

הוברט אוריאול – Hubert Auriol

הוברט אוריאול הצרפתי השתתף גם הוא בראלי פריז-דקאר כבר מהמהדורה הראשונה. אחרי 2 ניצחונות של נבאו, היה זה תורו של אוריאול לזכות בתואר, במהדורה השלישית שהתקיימה ב-1981, והוא עשה את זה על גבי ב.מ.וו R80G/S אחרי שנתיים על גבי XT500. ב-82 שוב היה זה נבאו שניצח, וב-83 הפינג-פונג המשיך בניצחון שני לאוריאול על גבי R100GS. הוא היה קרוב מאוד לניצחון שלישי ב-1987, אבל כאמור שבר את שני הקרסוליים לקראת הסיום והניצחון הלך לנבאו. בהמשך הקריירה עבר אוריאול ל-4 גלגלים, ואף ניצח את הדקאר ב-1992 עם מיצובישי פאג'רו. ב-2009, כשראלי הדקאר עבר לדרום אמריקה, אוריאול לא היה מוכן להסכים על רוע הגזירה, וארגן את 'ראלי אפריקה' – ראלי שעובר על מסלול הפריז-דקאר המקורי, אך ראלי זה לא זכה להצלחה.

גאסטון ראייה – Gaston Rahier

בשנים הראשונות של הדקאר היה לנבאו ולאוריאול מתחרה נוסף, לא פחות חזק ואגדת דקאר בפני עצמו – גאסטון ראייה, הבלגי נמוך הקומה. ראייה ניצח פעמיים ברציפות, ב-1984 ו-1985, בשתי הפעמים על ב.מ.וו R100GS של סדנת HPN, ועל אף שניצח 'רק' פעמיים בדקאר, הפך לאגדה יחד עם שני מתחריו העיקריים. ראייה מת ב-2005 בגיל 59, אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן.

אדי אוריאולי – Edi Orioli

אחרי תור דוברי הצרפתית (שני הצרפתים והבלגי), הגיע אוריאולי האיטלקי וניצח את הדקאר ב-1988 על גבי הונדה NXR800V. בהמשך הוא זכה בעוד שלושה ניצחונות – ב-1990, 1994 ו-1996, שניים מהם על גבי הקאג'יבה אלפנט האלמותי כבן קבוצתו של ג'ורדי ארקארונס, והאחרון על גבי ימאהה YZE850T כבן קבוצתו של סטפן פטרהנסל, שהיה מתחרהו העיקרי בשנים אלו. אוריאולי ייזכר כרוכב היחידי שהצליח לנצח את פטרהנסל בשנות השיא. בסך הכל יש לאוריאולי 4 ניצחונות בדקאר. ב-2006 ו-2007 הוא ניסה לחזור לדקאר עם איסוזו, אבל לא נחל הצלחה רבה.

סטפן פטרהנסל – Stéphane Peterhansel

פטרהנסל החזיר לאוכלי הצפרדעים את הכבוד שאוריאולי לקח. אגדת הדקאר הגדולה מכולן עם 6 ניצחונות בראלי על גבי אופנוע ו-5 ניצחונות ברכב, ובסך הכל 11 ניצחונות בדקאר! פטרהנסל ניצח 3 פעמים רצוף – ב-1991, 1992 ו-1993, ואז בסדרת פינג-פונג עם אוריאולי ניצח ב-1995, 1997 ו-1998 – כל הניצחונות עם ימאהה. בשנים 2004, 2005  ו-2007 הוא ניצח עם מיצובישי פאג'רו, וב-2012 ו-2013 עם מיני. מה שמדהים הוא שפטרהנסל ממשיך ומתחרה גם עכשיו, למעשה בלי הפסקה. אייקון!

ריצ'ארד סיינקט – Richard Sainct

אחרי השליטה המוחלטת של פטרהנסל, הגענו כבר לסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. ק.ט.מ מנסים לנצח בכל הכוח עם היינץ קיניגדנר ורוכבים נוספים, אבל צרפתי כמעט עלום שם בשם ריצ'ארד סיינקט, רכוב על ב.מ.וו F650RR של סדנה פרטית, שצבר ניצחונות במרוצי ראלי קצרים יותר כמו מרוקו ותוניס, עושה לכולם בית ספר ומנצח שנתיים ברציפות ב-1999 ו-2000. את הניצחון השלישי שלו הוא משיג ב-2003 במדי ק.ט.מ על גבי LC4 660R. ריצ'ארד סיינקט נהרג בשנת 2004 במהלך הסטייג' הרביעי של ראלי הפרעונים, כשהתרסק חזק עם האופנוע.

פבריציו מאוני – Fabrizio Meoni

עוד אגדת דקאר שחתום על הישג חסר תקדים – מאוני הנפיל האיטלקי היה הרוכב הראשון שניצח את הדקאר על גבי ק.ט.מ. זה קרה בשנת 2001 כשהוא רכב על LC4 660R, ומאז ק.ט.מ שולטת לגמרי בראלי עם 14 ניצחונות רצופים. שנה אחרי הניצחון הראשון מאוני חזר לדקאר רכוב על גבי LC8 950R – שהוא הבסיס לאדוונצ'ר 950/990 שאנחנו מכירים, כתש את מתחריו עד דק וזכה בניצחון אדיר, שני ברציפות. השליטה של מאוני והווי-טווין הייתה כל כך דומיננטית, שבשנה שלאחר מכן תקנות הדקאר אסרו השתתפות של אופנועים עם יותר מצילינדר אחד בתואנה של מהירות ובטיחות. מאוני נהרג בסטייג' ה-11 של דקאר 2005 כשהוא בן 47. הסיבה הרשמית למותו היא דום לב שהביא להתרסקות, אולם יש הטוענים שההתרסקות היא שגרמה לשבר במפרקת ולמוות.

סיריל דפרה – Cyril Despres

עוד צרפתי שהפך לאייקון דקאר הוא סיריל דפרה, שבאמתחתו לא פחות מ-5 ניצחונות בראלי הקשה מכולם – שניים מהם באפריקה ושלושה בדרום אמריקה, כולם עם ק.ט.מ. יריבו העיקרי היה מארק קומה, ובשנים הטובות שלהם השניים עשו פינג-פונג בניצחונות, כשפעם זה מנצח ופעם השני. דפרה נחשב עילוי ברכיבה ובניווט, אולם שנוי במחלוקת מבחינת תדמית בשל גאווה צרפתית יתרה, סירוב להתראיין לתקשורת ספרדית, או קטעים לא מכובדים שעשה לרוכבים אחרים כמו פאולו גונקלבס. אחרי 5 ניצחונות דפרה עבר בשנה שעברה למכוניות, אך גם הוא לא נחל הצלחה יתרה בתחום.

מארק קומה – Marc Coma

הספרדי הראשון לנצח את הדקאר על אופנוע, עשה זאת 5 פעמים – האחרון במהדורה ה-37 שהתקיימה בשנה שעברה. הוא גם הראשון לנצח בדקאר אחרי המעבר לדרום אמריקה. קומה נחשב לרוכב קר רוח ועקבי, ולאסטרטג דקאר גדול, והוא ללא ספק אחד מהרוכבים הגדולים שהיו בספורט הזה. היום קומה משמש כמנהל מקצועי של קבוצת ק.ט.מ לדקאר, כך שנראה את הפנים שלו גם השנה.

יש עוד כל כך הרבה רוכבים שהיינו רוצים להכניס לפה, למשל היינץ קיניגדנר, נני רומה, יוטה קליינשמידט, אנדריאה מאייר, ג'ובאני סאלה, ועוד, אבל קצרה היריעה ונתמקד הפעם רק באגדות שזכו בשני ניצחונות ויותר. זה אומר שיש לנו עוד חומר לכתבה הבאה.

כל שנה אותו סיפור. מגיעים לסוף דצמבר ואז רף ההתרגשות עולה, כי בשבוע הראשון של ינואר מתחילה הצגת הראלי המרתקת מכולן ואחד מאירועי הספורט המוטורי הקשים והתובעניים ביותר שיש. הראלי שמיועד לקשוחים שבקשוחים – ראלי דקאר.

השנה יזנק הראלי במהדורה ה-38 ביום ראשון 3.1 מבואנוס איירס שבארגנטינה, ובמשך 14 ימים, מהם 13 ימי רכיבה ויום אחד של מנוחה (היום השמיני), יעברו המתחרים לא פחות מ-9,000 ק"מ מפרכים. השינוי העיקרי השנה במסלול הוא שהשנה לא חוצים את רכס האנדים ונכנסים לצ'ילה ולמדבר האטקאמה הצחיח, אלא עולים מארגנטינה צפונה לבוליביה וחזרה דרך דרכים מקבילות. חבל, שכן צ'ילה הפכה בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מהדקאר, והרכיבה בדיונות של מדבר אטקאמה בהחלט היו תחליף ראוי לאלו של מאוריטניה שבאפריקה. כך או כך, אנחנו בטוחים שגם השנה המסלול לא יעשה חיים קלים למתחרים.

הרוכבים

בעשור האחרון הדקאר נשלט על ידי שני רוכבי-על שכל אחד מהם אגדה – מארק קומה וסיריל דפרה. לשניהם 5 זכיות בדקאר במצטבר, כולם במדי ק.ט.מ. אחרי המעבר של דפרה לרכבים בשנה שעברה הבמה נשארה בראלי הקודם לקומה, והוא אכן לא אכזב וזכה כאור בפעם החמישית בדקאר. אחרי דקאר 2015 הודיע הספרדי בן ה-39 על פרישה ממרוצי ראלי.

המשמעות של פרישת שני הרוכבים המובילים של העשור האחרון היא שהבמה כעת פתוחה לרוכבים צעירים וכשרוניים להביא את יכולתם לידי ביטוי ולזכות בדקאר.

הראשון מבין הרוכבים הללו הוא האס של השנים האחרונות – הספרדי חואן ברדה שרוכב בקבוצת הונדה. ברדה התגלה לפני 5 שנים כשרכב בקבוצת ספידבריין-הוסקוורנה, וכבר אז הציג כישורי רכיבה גבוהים מאוד. יש לו בסך הכל 13 ניצחונות בסטייג'ים בדקאר, אבל בעייתו הגדולה ביותר הייתה יציבות ועקביות. להיות רוכב טוב ומהיר זה חשוב, אבל צריך גם חוכמת חיים ואסטרטגיה מסודרת ובוגרת במרוץ כל כך ארוך, ובתחום הזה ברדה עוד לא הוכיח את הבגרות הדרושה, ולכן בכל הדקארים האחרונים הוא ירד אחורנית בשלבים האחרונים של המרוץ בשל התרסקויות או תקלות טכניות. השנה זו הפעם השלישית שברדה יתחרה בקבוצת הונדה, שכבר צברה ניסיון רב בדקאר, והשילוב של הניסיון וההשקעה של הונדה יחד עם הבגרות של ברדה שללא ספק תגיע השנה בהיעדר צמד מתחריו העיקריים, גורמת לנו להמר עליו כמועמד המוביל לזכייה בתואר השנה.

רוכב כשרוני נוסף שהוכיח את עצמו בגדול בשנה האחרונה הוא מתיאס וולקנר האוסטרי. וולקנר הצעיר בן ה-29, שרוכב בקבוצת ק.ט.מ, הוא בכלל רוכב מוטוקרוס שזכה 3 פעמים באליפות העולם במוטוקרוס בקטגוריות MX1 ו-MX2, וב-2014 עשה הרוכב הכשרוני הסבה למרוצי ראלי. כמה כשרוני הבחור? ובכן, מספיק אם נספר שבעונת 2015 הוא זכה באליפות העולם בראלי-רייד בשנתו הראשונה המלאה התחום. בדקאר הקודם הוא השתתף לראשונה כוויילד-קארד של ק.ט.מ, ובשל ההצלחה היחסית (כולל ניצחון בסטייג'!) בק.ט.מ בונים עליו כרוכב המוביל וכזה שיחליף את קומה ודפרה וימשיך את הרצף של 14 ניצחונות רצופים בדקאר ליצרנית הקטומה. עם המערך המשומן והמסיבי של ק.ט.מ לדקאר, אין ספק שגם וולקנר הוא פייבוריט רציני לתואר השנה.

רוכב נוסף שעשוי השנה לבוא לידי ביטוי הוא פאולו גונקלבס הפורטוגזי, שרוכב כמו ברדה בקבוצת הונדה, ועבר כמו ברדה לספידבריין-הוסקוורנה. גונקלבס עשוי להיות המבוגר האחראי השנה, ועם קור הרוח שלו והניסיון הרב הוא לדעתנו יהיה הרוכב העקבי ביותר. ועקביות, כידוע לכל חובב דקאר, היא שם המשחק כשמדובר במרוץ של שבועיים ו-9,000 ק"מ.

אבל יש רוכבים נוספים שאליהם יש לשים השנה לב. טובי פרייס האוסטרלי, שרוכב בקבוצת ק.ט.מ הרשמית, אם רק יקפיד לא להתרסק עשוי להיות בצמרת ולנצח סטייג'ים. הלדר רודריגז הפורטוגזי הוותיק סיים בעשור האחרון 5 פעמים בתוך החמישייה הראשונה, והשנה עם קבוצה רשמית של ימאהה ולוגיסטיקה בהתאם הוא עשוי להביא את יכולותיו הגבוהות לידי ביטוי. רובן פאריה, ששימש בשנים האחרונות כנושא המים של מארק קומה, ועם פרישתו של האחרון עבר לקבוצה המקבילה והחדשה – הוסקוורנה. גם הוא רוכב עתיר ניסיון שצפוי להיות בטופ 5. ג'ורדי וילאדומס, הספרדי הוותיק, שגם השנה ירכב בקבוצה הרשמית של ק.ט.מ ויביא איתו 15 שנות ניסיון. סטפן סוויטקו הסלובקי, רוכב ק.ט.מ שהציג כמה סטייג'ים יפים מאוד בשנים האחרונות. פאבלו קינטנילה, רוכב הוסקוורנה שגם הציג בשנים האחרונות כמה סטייג'ים יפים, ובן קבוצתו בהופעת הבכורה בדקאר – פלה רנה הצרפתי, שהגיע לראלי מאליפות העולם באנדורו. בהחלט נבחרת רוכבים מכובדת.

ואיך אפשר בלי נסיכת המערכת – לאיה סאנז הספרדייה המוכשרת, שסיימה בשנה שעברה במקום ה-9 המדהים – המקום הגבוה ביותר לאישה בראלי הדקאר אי-פעם. השנה, במדי ק.ט.מ, על ק.ט.מ 450 ראלי ועם מערך הסיוע של ק.ט.מ, סאנז צפויה להשיג תוצאות אפילו טובות יותר, ואנחנו (כמו רבים אחרים) מתכוונים לעקוב אחריה באופן צמוד.

הקבוצות

עכשיו כבר אפשר להגיד באופן ברור – חוק ה-450 סמ"ק שהחל לפני כמה שנים עשה טוב לראלי הדקאר כל עוד מדובר בקבוצות רשמיות. ההוכחה – השנה תהיינה לא פחות מ-5 קבוצות מפעל רשמיות, לעומת אחת בודדת בימי השליטה האבסולוטית של ק.ט.מ עם ה-660/690 ראלי. מי שנדפק מהחוק הזה הם הרוכבים הפרטיים, שבגלל החוק מגדילים את הוצאות התחזוקה הגם כך יקרות במהלך מרוץ, עד לרמה של להביא מנוע נוסף רזרבי. כך או כך, כשיש תחרות ברמות הגבוהות יש יותר עניין, יש יותר סיקור תקשורתי, ויש יותר כסף, לשם בדיוק כיוונו ב-ASO – מארגני הדקאר.

הקבוצה המובילה היא כמובן קבוצת המפעל של ק.ט.מ. כאמור, כבר 14 שנים ברציפות שהקבוצה זוכה בתואר בדקאר. יש שם מערכת סיוע מסיבית ומשומנת, שיודעת היטב את העבודה, והכספים שזורמים כדי להחזיק את האופרציה הזו הם גדולים מאוד. הכל כדי לשמור על ההגמוניה. בקבוצת ק.ט.מ ירכבו השנה 5 רוכבים רשמיים – מתיאס וולקנר, טובי פרייס וג'ורדי וילאדומס, כמובן לאיה סאנז, ורוכב וויילד-קארד שהגיע גם הוא מאליפות העולם באנדורו – אנטוני מיאו, אלוף EWC. בק.ט.מ כבר מכינים את התשתית לשנים הבאות.

המתחרה הגדולה של ק.ט.מ גם השנה תהיה קבוצת הונדה HRC. אחרי שנתיים של השקעות עתק ב-CRF450 ראלי ובקבוצה, וזאת על מנת לקחת מק.ט.מ את התואר, השנה עשויה להיות שנה של צומת חשוב עבור הונדה. אם המאמצים הרבים והמשאבים המטורפים ש-HRC משקיעה בקבוצת הדקאר שלה לא יניבו פרי, כלומר אליפות, לא בטוח שהקבוצה תמשיך להשקיע בהיקפים גדולים כאלה בדקאר. כך או כך, גם השנה הקבוצה מריצה מערך סיוע אדיר ממדים שמשתווה רק לזה של ק.ט.מ. הרוכבים המובילים מבין החמישה הם כאמור חואן ברדה ופאולו גונקלבס, והשלושה הנוספים הם מיכאל מטג' הצרפתי, פאולו קצ'י האיטלקי וריקי בראבק האמריקאי. פרט לקבוצת HRC הרשמית יש גם את קבוצת הונדה דרום-אמריקה שמריצה ארבעה רוכבים נוספים בראשות חבייר פיזוליטו המצוין.

פרט לשתי הקבוצות הגדולות שמתמודדות ראש בראש בשנתיים האחרונות, השנה יש שתי קבוצות חדשות – הוסקוורנה וימאהה. קבוצת הוסקוורנה היא למעשה קבוצת ק.ט.מ נוספת. האופנוע – הוסקוורנה 450 ראלי, הוא למעשה ק.ט.מ 450 ראלי צבוע בצבעי הוסקוורנה, כשהקונספט שעונד מאחורי קבוצת הוסקוורנה הוא למצג את החברה כמובילה בכל דוקטרינות הספורט המוטורי. בקבוצת הוסקוורנה ירכבו כאמור רובן פאריה הוותיק, פלה רנה הצעיר ופאבלו קינטנילה. יחד עם זאת, חשוב להבין שעל אף שהוסקוורנה שייכת לק.ט.מ, שתי הקבוצות נפרדות לחלוטין, עם מערך סיוע נפרד לחלוטין.

הקבוצה החדשה השנייה היא קבוצת ימאהה, עם ה-WR450F ראלי. אם עד היום ימאהה הריצה קבוצה בדקאר דרך ימאהה-צרפת או ימאהה-אירופה, כעת ישנה קבוצת מפעל רשמית. הרוכב הוא כאמור הלדר רודריגז הוותיק, שרוכב שנים ארוכות על אופנועי הראלי של ימאהה, ואליו יצטרפו לקבוצה פראנס ורהובן ההולנדי הוותיק ואלסנדרו בוטורי האיטלקי.

הקבוצה האחרונה היא קבוצת שרקו, שעם הרוכבים חואן פדררו גרסיה ואליין דוקלו הוותיק, ינסו לגנוב ניצחון או שניים ולהתברג לצמרת. בשנה שעברה זה בהחלט הצליח להם.

אין ספק שיהיה מעניין!

רצועת בונוס

הפעם רצועה אמיתית, לא במטאפורה. הוותיקים שביניכם שעוקבים אחרי הדקאר עוד מימי אפריקה, ודאי יעלו חיוך על פניהם ואפילו ישקעו ברגע של נוסטלגיה למשמע השיר הבא והתמונות שהוא מביא איתו.

https://www.youtube.com/watch?v=ZY4TvOh6eto

שיהיה לנו יופי של דקאר. אנחנו כמובן נהיה פה מדי יום בכדי לעדכן.

מארק קומה, אחד מגדולי רוכבי הראלי בכל הזמנים, הודיע בסוף השבוע על פרישה. הוא עושה את זה בשיא, אחרי הניצחון החמישי שלו בדקאר ועם 6 תארי אליפות עולם בראלי.

קומה, עוד רגע בן 39 (נולד ב-7.10.76) גדל בברצלונה והתחיל לרכוב מוקדם, בתחילה אנדורו. בגיל 19 זכה באליפות אנדורו בספרד לג'וניורס, ובהמשך השתתף עם נבחרת ספרד באליפות העולם וזכה פעם נוספת באליפות הג'וניורס.

נקודת המפנה של קומה הייתה ב-2002 – אז השתתף בראלי דקאר הראשון שלו עם סוזוקי. הוא פרש באמצע המרוץ כשהוא מדורג שביעי, אבל אנשי קבוצת ק.ט.מ שמו עליו עין, ובשנה שלאחר מכן הוא כבר רכב בקבוצת רפסול-ק.ט.מ על ק.ט.מ 660 ראלי רשמי. הוא סיים 18 בדירוג הכללי, כשהוא מסיים שלישי ב-4 סטייג'ים. מהדקאר של 2004 קומה פרש בגלל התרסקות שגרמה לפגיעת ראש, ובהמשך השנה זכה באליפות העולם הראשונה שלו בראלי.

2005 הייתה השנה שהתחילה עשור קסום שבו מארק קומה יחד עם בן קבוצתו, הצרפתי סיריל דפרה, שלטו בדקאר ביד רמה וחלקו את הניצחונות ביניהם בפינג-פונג מרשים. הוא אמנם סיים את הדקאר שני לדפרה, אבל זכה בניצחון ראשון בסטייג' וסיים את הראלי פחות מ-10 דקות אחרי בן קבוצתו המנצח. גם בשנה זו הוא לקח את תואר אלוף העולם בראלי.

בשנה שלאחר מכן – 2006, קומה זכה בדקאר הראשון שלו, בקרב צמוד עם דפרה. והוא בן 30. הוא זכה בדקאר בלי לנצח אף לא סטייג' בודד, אך עם הרבה עקביות וללא טעויות ניווט. אז כבר היה ברור – יש פה אסטרטג ראלי ברמה הגבוהה ביותר.

את הדקאר של 2007 קומה כבר הוביל ביד רמה לאורך כל המרוץ, אולם 2 סטייג'ים לסיום הוא התרסק על עץ, חטף פגיעת ראש ונאלץ לפרוש, כשהוא משאיר את הניצחון בראלי לסיריל דפרה. צילום המסוק של קומה יושב ליד האופנוע המכוסח כשהוא מבולבל ומאוכזב עדיין תקוע לנו בראש.

ב-2008 הדקאר בוטל ערב הזינוק בשל איום בפיגועים מצד אל-קעידה, וב-2009 – הפעם הראשונה שבה ראלי הדקאר נערך בדרום אמריקה – קומה ניצח בשלושה מתוך ארבעת הסטייג'ים הראשונים, פתח פער בלתי ניתן לגישור על בן קבוצתו סיריל דפרה, וניצח את הדקאר בפער של 90 דקות. זה היה הניצחון השני של קומה בדקאר.

שנה לאחר, ב-2010, קומה הפסיד את הדקאר כבר בשלב מוקדם, כשחטף 6 שעות עונשין על החלפת צמיג לא חוקית, ונתן דקאר נוסף לדפרה. למרות זאת, באותו הראלי הוא ניצח 5 סטייג'ים. באותה שנה גם זכה פעם נוספת באליפות העולם בראלי.

ב-2011 הוא זוכה בניצחון השלישי שלו בדקאר, כשהוא מנצח 5 סטייג'ים ומקדים את דפרה ב-15 דקות בדירוג הכללי.

ב-2012 הוא שוב מסיים שני לדפרה, אחרי ראלי צמוד ביותר שבו הפער עמד על כ-2 דקות בלבד. בסופו של דבר קומה חוטף עונשין של 45 דקות על החלפת מנוע בק.ט.מ 450 ראלי שלו, וכאמור התואר הולך לדפרה בפעם הרביעית.

גם ב-2013 דפרה זוכה בתואר, בפעם החמישית, אך ללא קרב ממשי, משום שקומה לא השתתף בשל פגיעת כתף שסחב מראלי מרוקו.

בשנתיים שלאחר מכן, 2014 ו-2015, מארק קומה עתיר הניסיון והשקט הנפשי מנצח פעמיים נוספות את הדקאר, כשב-2014 הוא גם זוכה בפעם השישית באליפות העולם בראלי.

אז מה יש לומר? מארק קומה הוא רוכב ענק, בסדר גודל של סטפן פטרהנסל וכמובן סיריל דפרה – אגדות דקאר חיות. בעשור האחרון השליטה שלו ושל בן קבוצתו סיריל דפרה בראלי הדקאר ובמרוצי ראלי בכלל הייתה מוחלטת, וזאת על אף שיש מסביב רוכבים מצוינים. כעת הבמה נשארת להם, ולנו נשאר להוריד את הכובע בפני הרוכב הענק הזה, שהטביע חותם גדול על מרוצי הראלי בכלל ועל ראלי הדקאר בפרט. אגדה.