מחבר: אסי ארנסון

הימאהה XJ הוצג בתחילת שנות ה-90 והגיע  בשלושה נפחי מנוע: 600,400 ו-900 סמ"ק.

חשבו על רכב משפחתי יפני גנרי – לא מרגש, לא מלהיב, לא מהיר, לא איטי. אפור כזה, שפשוט מניע בבוקר ומביא את הנהג מנקודה א' לנקודה ב', בין אם זה לסידורים, לעבודה או לטיול. הימאהה דיוורז'ן (Diversion – הסחה), שהוצג בשנת 1992 והחליף את ה-XJ המקורי משנת 1984, הוא כזה. אופנוע שיעשה את העבודה ויביא את רוכבו מכאן לשם ובחזרה ללא כל דרמה או עניין. אנחנו לא כותבים את זה כביקורת. הדייוורז'ן, מעבר להיותו 'סוס עבודה', הוא גם חבר נאמן שיניע בכל בוקר בשמחה וישרוד הרבה מעבר לבעלים שלו.

היו שלושה דגמים עיקריים שהגיעו אלינו לישראל בגרסת נייקד (N) ובגרסה עם חצי פיירינג (S). נתחיל עם דגם ה-400: ל-XJ400S היה מנוע ארבעה צילינדרים בשורה, מקורר אוויר ושמן, בנפח 398 סמ"ק. ההספק עמד על 42 כוחות סוס ב-10,000 סל"ד ו-3.5 קג"מ ב-7,000 סל"ד. ל-400 היו חישוקי 17″ מלפנים עם מידת צמיג של 110/80 ו-"18 אחורי עם צמיג במידה 130/70. המכלולים היו צנועים עם שלדת פלדה, מזלג טלסקופי בקוטר 38 מ"מ עם מהלך גלגל של 140 מ"מ, ובולם אחורי עם כיוון עומס קפיץ. המשקל היבש עמד על 175 ק"ג, והביצועים היו צנועים בהתאם לנפח המנוע, ובניגוד למתחרה מהיפן – הסוזוקי בנדיט 400, שהלך בכיוון אחר לגמרי.

הגרסה הנפוצה ביותר – הלחם וחמאה של ימאהה בארץ ובעולם – הייתה ה-XJ600. מנוע בנפח 598 סמ"ק, קירור אוויר ושמן, שני שסתומים לצילינדר, 61 כוחות סוס, 4.7 קג"מ, מהירות מוצהרת של 190 קמ"ש, וכוח שמרוכז בסיבובי המנוע הנמוכים והבינוניים. השינויים במשך השנים היו מינוריים וכללו שינויי גרפיקה קלים, פנס קדמי חדש, שינוי קטן בפיירינג בגרסת ה-S, ידית משנק שעלתה לכידון – כל זה בשנת 1996, ומזלג בקוטר 41 מ"מ שהצטרף ב-1998. בשנת 2004 כיבו בימאהה את האור על הדגם.

בשנת 1994 הוצג האח הגדול והבכיר במשפחה – ה-XJ900. הוא כבר קיבל את התואר של האול-אראונד האולטימטיבי, שיכול להגיע לכל מקום על הגלובוס בעלויות נמוכות יחסית ובאמינות מוחלטת. 892 סמ"ק עם 90 כוחות סוס ו-8.6 קג"מ, על 240 ק"ג ועם מהירות מרבית של מעט מעל 200 קמ"ש. ה-XJ900 יכול היה לנוע כל היום במהירות גבוהה בנוחות ובניחוחות, כשהבולמים והבלמים הרכים היו הגורם המגביל בתנאים תובעניים. ואכן, שנתיים לאחר הצגתו שיפרו בימאהה את הבולמים והקשיחו אותם מעט. השינויים המוזכרים ב-XJ600 של אותה שנה התרחשו גם כאן. ב-1997 התווספה גם האפשרות להפעלת ארבעת אורות האיתות בכפתור אחד. אלו העדכונים המסעירים בחיי הדגם, וגם הוא – כמו כל המשפחה – סיים את תפקידו בשנת 2004.

הימאהה דיוורז'ן הוחלף למעשה על-ידי הFZ1 ו-FZ6 – הפייזרים. הדגם המקורי מכר לא מעט בישראל ושימש ללא מעט רוכבים כאופנוע ראשון. הוא פשוט עשה את העבודה וקסם לרבים בדרך הקלה והנוחה בה הוא עובד ביום-יום. לא מרגש, לא מהיר, פשוט חבר נאמן שאתה יודע שיקום איתך בכל בוקר. בישראל נמכרו לא מעט יחידות עם תחילת הייבוא של ימאהה בתחילת שנות ה-90, כשדגם ה-900 סמ"ק הגיע בטפטופים לארץ, וסביר להניח שיש עוד רבים שעדיין מסתובבים על כבישי ישראל.

בימאהה יבחנו באליפות יפן במוטוקרוס אבטיפוס של כידון מתוגבר חשמלית שנועד לשפר את היציבות והזמישות ברכיבה בתנאים קשים.

בימאהה מודיעים על פיתוח מערכת ניסיונית שנקראת EPS (ר"ת Electric Power Steering), כלומר תגבור חשמלי להיגוי, או 'כידון כוח' על משקל 'הגה כוח' ברכב. המערכת האלקטרונית נועדה לשרת רוכבים בתנאים קשים ולשפר את היציבות והתגובה של הכידון. רכיבת מוטוקרוס היא מאוד פיזית ותובענית, כאשר – כך לפי ימאהה – הרוכב נדרש להפעיל מאמצים גם דרך הכידון. יחידת ה-EPS יושבת על ראש ההיגוי בין שני המשולשים, ומשמשת כחיישן מומנט הממיר את הכוח שמפעיל הרוכב על הכידון לתנועות. בימאהה מסבירים שזה דומה למנגנון הנמצא בדוושות של אופניים חשמליים, ושם זה פותח, כשהיתרון לטענתם הוא במהירויות נמוכות שם יש יותר תפעול של הכידון לצורך היגוי. הכידון המתוגבר גם עובד כמשכך היגוי ומפחית את הזעזועים של הכידון בנחיתות מקפיצות ובזעזועים הנגרמים ממצע האדמה הקשיחה.

בימאהה מדגישים שהתחושות, הרגש והשליטה של הרוכב לא מושפעים כתוצאה מהמנגנון והוא עדיין בשליטה מוחלטת על האופנוע. בימאהה יבחנו את המערכת על דגמי ה-YZ450F ו-YZ250F המתחרים באליפות המוטוקרוס ביפן, כאשר משם המערכת מיועדת לעבור גם לדגמי האנדורו, ובעתיד הרחוק גם לדגמי האדוונצ'ר, והיא תתווסף למערכות האלקטרוניקה השונות הקיימות ומחוברות ליחידת מדידה אינרציאלית (IMU) באופנועים.

בקאן-אם חושפים בטיזר וידאו את כוונתם להתרחב לתחום הדו-גלגלי ולייצר ארבעה אופנועים חשמליים בעתיד הקרוב.

חברת קאן-אם הקנדית אינה זרה לתחום הדו-גלגלי. בשנות ה-70 המוקדמות המותג היה הזרוע הדו-גלגלית של BRP, עם דגמי מוטוקרוס ואנדורו שאף זכו לניצחונות יחד עם רוכביהם באליפויות השונות. במשך השנים המיקוד עבר לטרקטורונים, דגמי צד לצד (SBS) כמו המאבריק X3 שאנחנו מכירים בארץ, Sea-Doo, סקי-דו ועוד. בשנת 2019 רכשה החברה את הזכויות לאופנועי אלטה (Alta Motors), שעד לסגירתה הייתה הבשורה בתחום אופנועי השטח החשמליים.

בקאן-אם לא משחררים פרטים בשלב זה, אך לפי הטיזר שפורסם אנו יכולים לצפות לארבעה אופנועים חשמליים בסגמנטים של נייקד, קרוזר, ספורט תיור ואדוונצ'ר. ההערכות בשלב זה הם שהדגמים הראשונים ייחשפו לקראת סוף שנת 2023 או תחילת שנת 2024, כאשר מדובר בבשורה בהחלט מעניינת שיכולה להקפיץ את תחום ההנעה החשמלית בעולם הדו-גלגלי שלב נוסף.

הקאג'יבה סופר סיטי היה פאנדורו משנות ה-90 שידע לספק ערימות של כיף על הכביש והמגרש, והגיע עם מנוע דו-פעימתי בנפחים של 125 ו-50 סמ"ק.

זוכרים את הימאהה TDR250 שסיקרנו כאן? השילוב המוזר של יכולות כביש והרגשת שטח – לה קראנו פאנדורו – התחילה איתו בשנות ה-80. הוא נחשב ככלי דו-שימושי, אבל אין פה באמת יכולות שטח עם המתלים הקצרים וצמיגי הכביש החלקים. זה גם לא בדיוק סופרמוטו כי הוא לא נועד למסלול קארטינג צפוף – שילוב ספק מוזר ספק מעניין שלא תפס יותר מדי את ציבור קהל הרוכשים (להבדיל מהרוכבים או הבוחנים). בשנת 1992 הלכו בקאג'יבה על אותה החשיבה. את המנוע כבר היה להם מהפרצ'יה C12, שהתקדם משם למיטו 125. צילינדר יחיד דו-פעימתי עם 125 סמ"ק מקוררי נוזל. ההספק עמד על 34 כוחות סוס ב-10,400 סל"ד ועוד כ-2 קג"מ באותו הסל"ד. במדינות מסוימות הייתה גרסה מוגבלת ל-15 כ"ס. כמו הפרצ'יה והמיטו, גם כאן הורכב הגיר עם שבעה הילוכים, כאשר בשנתו האחרונה הורכבה תיבה חדשה בת שש מהירויות.

מבחינת נתונים יבשים, המשקל היבש עמד על 125 ק"ג ומיכל דלק היה בנפח 13 ליטרים, בסיס גלגלים של 1,385 מ"מ וגובה מושב של 870 מ"מ. לסופר סיטי היו חישוקי 17″ עם צמיגים במידות  110/70 מלפנים ו-150/60 מאחור, ודיסק בודד של ברמבו בקוטר 320 מ"מ. הבולמים הורכבו ממזלג הפוך בקוטר 40 מ"מ ובולם יחיד מאחור עם כיוון עומס קפיץ.

בשנות ה-90, בני 18 בישראל יכולים היו לרכוב עליו, והוא ממש לא היה אופנוע למתחילים. מנוע שתי פעימות שיודע לנשום רק בסל"ד גבוה, בחישה בלתי פוסקת בהילוכים, תגובות סופר-זריזות של הבלמים וההיגוי, וכיף אדיר במקומות שבהם הוא התאים – וזה לא לעיר ולא לכבישים הבין-עירוניים. בכבישים צרים ומגרשי חניה (כי זה מה שהיה) הוא היה להיט, כאשר כל מה שלא כלל אותם העמיס על המכלולים ועל הרוכב, שלא לדבר על האמינות וזמינות החלפים הידועה לשמצה של אופנועים איטלקיים באותה התקופה.

בישראל הוצעה גם גרסת ה-50 סמ"ק לבני נוער שרצו משהו שונה מעדר הקרוסים, אבל הוא לא היה חזק יותר מהם ובטח לא מהיר יותר. בודדים נמכרו משני הדגמים בישראל, וירידת קרנם של הדגמים הדו-פעימתיים בעולם סגרה את הפרק של הסופר סיטי המיוחד בשנת 1999.

בימאהה מציגים את ה-TY-E 2.0 – אבולוציה של קונספט טריאל חשמלי שהוצג בשנת 2018 וכולל לעומתו שלדה משופרת וסוללה חזקה יותר; ישתתף בסבבים של אליפות העולם בטריאל כחלק מהמשך הפיתוח, עד להצגת הגרסה הסדרתית.

בשנת 2018 חשפו בימאהה את ה-TY-E – אופנוע טריאל חשמלי שהוצג כקונספט. במשך ארבע שנים נוספות עבדו בימאהה על הדגם, וכעת חושפים בתערוכת טוקיו את ה-TY-E 2.0. היתרון של המנוע החשמלי, על-פי ימאהה, הוא העוצמה ואספקת מומנט גבוה כבר בסל"ד אפס – יתרון משמעותי כשמדובר ברכיבת טריאל. בימאהה חוסכים בנתונים טכניים ולא מציינים את הספק המנוע. אל המנוע החשמלי מתווסף מצמד מכאני רב-דיסקי רטוב לשליטה טובה יותר על הורדת הכוח. המצבר מסוג ליתיום-יון, כשגם כאן בימאהה לא מציינים נתונים טכניים כמו קיבול, משך טעינה וזמן עבודה. המשקל הכללי עומד על סביב 70 ק"ג, בסיס הגלגלים על 1,310 מ"מ, ומרווח גחון המינימלי על 340 מ"מ.

החידוש בדגם 2.0 הוא שלדה חדשה לעומת הקונספט, כאשר מדובר על שלדת מונוקוק קלת משקל העשויה מחומרים מרוכבים, ועם סידור מחודש של המנוע החשמלי והסוללה להורדת מרכז הכובד. הסוללה החדשה קלה יותר ואמורה להיות עם קיבול הגדול פי 2.5 לעומת הקונספט. הימאהה TY-E 2.0 ישתתף בסבבים נבחרים של אליפות העולם בטריאל בעונה הקרובה, כשבמקביל יימשך תהליך הפיתוח עד להצגת הגרסה הסדרתית.

טריומף וגיבסון משתפות פעולה ליצירת דגם יחיד של הבונוויל T120 בגרסת ' 1959 Legends Custom Edition', שיוצע למכירה באירוע רכיבת הג'נטלמנים.

חברת האופנועים טריומף וחברת הגיטרות האגדית גיבסון משתפות פעולה ליצירת דגם אחד ויחיד שיוצע למכירה באירוע 'רכיבת הג'נטלמנים' (DGR), ושההכנסות על מכירתו ישמשו לתרומה. גרסת האגדות 1959 ( 1959 Legends Custom Edition) נותנת את הכבוד לשנה הראשונה בה הוצג ה-T120 ולשנה בה הציגו בגיבסון את אחת הגיטרות המפורסמות – ה-'1959 Les Paul Standard'. הדגם המיוחד מגיע עם צביעת יד ייחודית של מיכל הדלק עם איור של צוואר גיטרה, ולוגו של גיבסון שמוטבע על מכסה המיכל. מושב העור תפור ביד וכולל כיסים מיוחדים עם מפרטי גיטרה. יש גם לוחיות מיוחדות במקומות שונים על האופנוע לציון הדגם. הרוכש יקבל תעודת מקוריות החתומה על-ידי המנכ"לים הנוכחיים של טריומף וגיבסון.

'רכיבת הג'נטלמנים' – ה-GDR – מתקיימת גם בישראל במסורת שהחלה בעולם ב-2012, אשר שמה לעצמה למטרה גיוס כספים למלחמה בסרטן הערמונית. לשם כך הוקם אתר ייעודי אליו נשלחים המשתתפים לתרום מכספם, וכן מתאגדים מתנדבים מערים שונות מכל רחבי העולם כדי לקיים מסע אופנועים עמוס בסטייל ייחודי, שימשוך את תשומת הלב הנדרשת למטרה הראויה. הרוכבים מאמצים את הסגנון והלבוש של הג'נטלמנים, כל אחד על פי פרשנותו וראות עיניו. ה-GDR יתקיים ב-22 במאי, וכאמור ההכנסות ממכירת הטריומף בונוויל T120 בגרסת ' 1959 Legends Custom Edition' ילכו למטרה החשובה הזו.

הטריומף בונוויל T120 עודכן בשנה שעברה. מנוע הטווין מקבילי, מקורר הנוזל בנפח 1,200 סמ"ק, מספק 79 כ"ס ב-6,550 סל"ד ו-10.65 קג"מ ב-3,100 סל"ד. עדכון המנוע כולל רכיבי המנוע קלים יותר אשר מאפשרים סל"ד מרבי גבוה יותר. מערכת ניהול המנוע עודכנה גם כן, התווספה מערכת בקרת שיוט כסטנדרט ונוספו קליפרים חדשים של ברמבו למערכת הבלימה. הדגם המעודכן קל ב-7 ק"ג לעומת קודמו.