טריומף מציגים את הטייגר ספורט 660 החדש, המבוסס בכבדות על הטרידנט 660 – עם אותו מנוע ואותם מכלולים, מיכל דלק גדול יותר ומיגון רוח. מחירו באירופה קרוב מאוד לימאהה טרייסר 700.
מנוע הטריפל מגיע מהטרידנט 660, עם אותם הנתונים. המנוע החדש בעל שלושה צילינדרים בשורה בנפח 660 סמ"ק, מפיק 81 כ"ס ב-10,250 סל"ד ו-6.5 קג"מ ב-6,250 סל"ד, כש-90% מהם זמינים החל מ-3,000 סל"ד ולאורך כל קשת הסל"ד, כלומר מנוע גמיש במיוחד. בטריומף יציעו גרסה מוגבלת הספק ל-47.6 כ"ס (35 קילווואט) עבור רוכבים בעלי רישיון נהיגה A1. יש מצמד מחליק חדש עם קוויקשיפטר כפול כאופציה, מערכת ניהול מנוע הכוללת מצב כביש ומצב גשם, המשנים גם את הפרמטרים של בקרת האחיזה, שיכולה גם להתנתק לגמרי.
השלדה עשויה מצינורות מפלדה עם מערכת בולמים המורכבת ממזלג הפוך של שוואה SFF בקוטר 41 מ"מ מלפנים עם מהלך של 150 מ"מ, ובולם יחיד של שוואה מאחור ואפשרות לכיוון עומס קפיץ. מערכת הבלימה של ניסין מציעה צמד דיסקים בקוטר 310 מ"מ וקליפרים בעלי שתי בוכנות, זאת יחד עם חישוקי 17″. גובה המושב עומד על 835 מ"מ, מיכל הדלק גדול בשלושה ליטרים מהטרידנט ומכיל 17.2 ליטרים, כשהמשקל הרטוב עומד על 206 ק"ג.
מערכות האלקטרוניקה זהה לטרידנט וכוללת מערכת ניהול מנוע עם מצערות חשמליות, בקרת אחיזה הניתנת לניתוק, לוח מחוונים המשלב תצוגת TFT ו-LCD עם חיבור בלוטות' לסלולר המאפשר גם חיבור של מערכת מוזיקה, ניווט וצילום גופרו, מאותתים המתבטלים אוטומטית ופנסי LED היקפיים.
מחירו של הטריומף טייגר ספורט 660 החדש באירופה יקר במעט (כ-250 יורו) ממחירו של הימאהה טרייסר 700, כשהיפני אינו מציע את האלקטרוניקה של הטריומף. מועד הגעה ומחיר בישראל טרם נמסרו.
חברת בטא מציגה את גרסאות הקצה של דגמי האנדורו RR של 2022, עם קורלציה לשיפורים שהוצגו על פני שמונת דגמי האנדורו ותוספת של בקרת אחיזה בדגמי הארבע פעימות.
לשנת 2022 שיפרו בבטא את ליין דגמי האנדורו RR. כנהוג, האיטלקים מציגים בנפרד גם את ליין דגמי הרייסינג, שנבדלים מדגמי האנדורו ומיועדים בעיקר למתחרים או לרוכבים ברמה מקצועית. הדגמים מתבססים על דגמי אליפות האנדורו העולמית המוצלחים של סטיב הולקומב ובראד פרימן. דגמי הרייסינג ממשיכים עם סדרת המנועים המוכרת ומוצעים ב-8 דגמים: 2 פעימות בנפחים 125, 200, 250, ו-300 סמ"ק, ו-4 פעימות בנפחים 350, 390, 430 ו-480 סמ"ק.
בטא RR300 רייסינג דגם 2022
התוספת החדשה והעיקרית היא בקרת אחיזה לדגמי הארבע פעימות, שלמעשה מדובר על כפתור הממוקם לפני מיכל הדלק, על ראש ההיגוי, ומשנה את מיפוי המנוע בתנאי אחיזה ירודה.
דגמי הרייסינג מגיעים עם בולמי תא סגור של קאיאבה AOS בקוטר 48 מ"מ מלפנים, המותאמים ספציפית לדגמי ה-RR. מאחור יש את בולם ה-ZF בקוטר 46 מ"מ מדגמים קודמים, אך עם כוונון מעודכן לשנת 2022 שנועד לאפשר שיכוך מיטבי בטווח רחב ביותר של טמפרטורות עבודה, כשזהו אותו בולם מגרסת המרוצים.
בקורלציה לדגמי ה-RR, מנוע גרסת ה-300 סמ"ק הדו-פעימתי מתחדש לגמרי עם צילינדר בעל קוטר קדח גדול יותר, בוכנה חדשה ושסתום כוח חדש. בנוסף, גל הארכובה חדש עבור מהלך הבוכנה הקצר יותר. יש גם משתיק בעל קוטר קטן יותר לשיפור הנשימה בסל"ד גבוה. דגמי ה-300 וה-250 מקבלים מצמד חדש עם קפיצים חדשים – כמו כל דגמי הארבע פעימות. ה-125 סמ"ק מקבל צילינדר ושסתום כוח חדשים.
בנוסף בגרסאות הרייסינג:
על מנת לחסוך משקל בטא ממשיכה בגישת ה-Premix של תערובת הדלק והשמן. נתון זה עוזר להפחית מעט במשקל לעומת דגמי ה-RR. בכל מקרה, למעט בגרסת ה-125 סמ"ק, ניתן להוסיף את מערבל השמן בתוספת מחיר.
מנגנון שחרור מהיר לגלגל הקדמי.
מגני ידיים מחוזקים מתוצרת Vertigo בצביעה אדומה.
גלגל שיניים אחורי עם ליבת אלומיניום.
רגליות רוכב מורחבות מאלומיניום מושחר.
מגן שרשרת בצבע אדום.
מכסי נוזלים בצבע אדום.
מושב מרוצים בצבע כחול עם כיס.
צמיגי מצלר SIX DAYS.
גרפיקת Racing עדכנית ומדבקות חישוקים בצבע אדום.
דגמי ה-RR Racing יהיו זמינים לקהל החל מחודש אוקטובר 2021, והם צפויים להגיע לישראל.
בטא RR125 רייסינג דגם 2022בטא RR200 רייסינג דגם 2022בטא RR250-300 רייסינג דגם 2022בטא RR250-300 רייסינג דגם 2022בטא RR-4T רייסינג דגם 2022בטא RR-4T רייסינג דגם 2022
קוואסאקי מחזירים לדגמי הספורט-תיור הגדולים את הגרסה הבסיסית של הוורסיס 1000, ובכך מגדילה את מבחר דגמי הוורסיס לשלושה – הנבדלים ברמות האבזור ואלקטרוניקה.
בשנה שעברה ציינו שגרסת ה-S של הוורסיס 1000, שהוצגה באותה השנה, מחליפה את הגרסה הבסיסית (ללא ציון אות), ומהווה גרסה אחת מתחת ל-SE הבכיר עם מערכת הבולמים החשמלית סמי-אקטיבית. בקוואסאקי בחרו להחזיר את הוורסיס 1000 ה'בסיסי' ולהוריד ממנו מספר תוספות שמגיעות על גרסת ה-S.
קוואסאקי ורסיס 1000 דגם 2022
כן נמצא כאן בקרת אחיזה רב-שלבית, ABS להטיה, מסך LCD במקום TFT, ופנסי LED היקפיים. שאר האביזרים – קוויקשיפטר לשני הכיוונים, משקף קדמי גבוה, פנסים מתכווננים לפנייה, ידיות מחוממות, מגני ידיים – יגיעו בתוספת תשלום.
מבחינה מכנית לא בוצעו שינויים במנוע הארבעה צילינדרים בנפח 1,043 סמ"ק, המספק 118 כ"ס ו-10.4 קג"מ. השלדה נותרה גם היא ללא שינוי. לעומת גרסת ה-S, הופחתו שני ק"ג ממשקל הכלי.
הקוואסאקי ורסיס 1000 יצטרף לשני דגמי ה-S וה-SE בתחילת שנת 2022. מועד הגעה לישראל ומחיר טרם נמסרו.
הימאהה DT50 LC היה קרוס 50 סמ"ק מקורר נוזל שהיה פופולרי בתיכונים בשנות ה-90, והציע ביצועים טובים יחסית לסגמט, ממדים קטנים יחסית, ובעיקר מלחמה חזיתית מול דגמי ה-TS של סוזוקי.
ימאהה הצטרפו לשוק הישראלי בתחילת שנות ה-90. אחד הדגמים לבני ה-16 המהירים ועצבניים היה ה-DT50 בגרסה מקוררת נוזל. ה-DT-1 המקורי, אגב, הוצג בשנת 1968 כגרסת אנדורו במבחר נפחים, והוא זכת להצלחה גדולה. ה-DT50 המודרני יותר הוצג בתחילת שנות ה-80, ונמכר במספר גרסאות אנדורו וסופרמוטו, וגם בקירור אוויר או נוזל. לארץ הגיעה גרסת ה-LC ֹ(ר"ת Liquid-Cooled), שנקראה גם W במספר שווקים, שנבדלה עיצובית עם פנס גדול יותר ו'פתחי אוורור' מתחתיו.
מול הקרוסים שחנו בחניות התיכונים באותה העת – כדוגמת צמד ה-TS של סוזוקי ו-וולף 50, דרבי סנדה, פנטיקים ישנים יותר ועוד – הימאהה הציע נתונים זהים יחסית. מנוע בנפח 49 סמ"ק עם כ-7.2 כוחות סוס שהגיעו בחלק העליון של שעון הסל"ד המרובע, גיר שישה הילוכים, בלמי תוף (לקראת סוף חייו קיבל בלם דיסק קדמי), התנעה רגלית ומהירות מרבית שמדגדגת את ה-100 קמ"ש בירידה. הממדים היו קטנים עם בסיס גלגלים של 1,235 מ"מ, גובה מושב של 785 מ"מ, חישוק 19″ מלפנים ו-17″ מאחור, מהלך מתלים של 170 מ"מ מלפנים ו-150 מ"מ מאחור, משקל רטוב של 86 ק"ג, ומיכל דלק בנפח 8.5 ל'. הממדים הקטנים והמנוע החזק העניקו לו ביצועים טובים על הכביש, כולל מהירות מרבית שניצחה לעתים את ה-TS50W המהיר. בשטח, לעומת זאת, הוא היה עדין יותר לעומת שאר הדגמים.
הימאהה DT50 גזל לא מעט מכירות מהסוזוקי המתיישן בשוק החדשים ומשומשים. הדגמים הראשונים הגיעו בצבעי כחול-לבן ואדום-לבן (שהיה נוטה לדהות ולקבל גוון ורוד יותר). לאחר מכן היו דגמים עם גוון סגול יותר, כחולים ושחורים. הדגם לא חווה שינויים עד להפסקת הייצור בשנת 1996, אם-כי באירופה נמכרו גם עוד מספר שנים לאחר מכן. פופולריות של כלי נקבעת לעתים גם לפי האזור, ובאזור בו גדלתי הרוב בחרו את הכלים של סוזוקי. למעשה, עם כל ההגבהות הפיראטיות שהיו נפוצות עם דגמי ה-TS, הימאהה תמיד נראה קטן ושביר לעומת האחרים. אך בשנים המועטות שהוא נמכר בישראל, ה-DT50 השאיר חותם על קהילת הרוכבים, ואפילו טבע את המושג 'DT רוצחתתתת'.
בדוקאטי חושפים את המולטיסטראדה V2, שהוא למעשה גרסה מעודכנת של ה-950 הוותיק, עם פחות משקל ויותר דגש על נוחות. בנוסף, תהיה גרסה מותאמת לרישיון A1.
דוקאטי בחרו לפתוח את חשיפת ששת הדגמים החדשים שיוצגו בתקופה הקרובה עם המולטיסטראדה V2. לפני שנצלול ונפרט על הדגם, נסביר שמדובר על מיתוג מחודש למולטיסטראדה 950 שהוצג בשנת 2016 (וגרסת S בשנת 2019), ובדומה לגרסת ה-V4 של המולטי – שם הדגם מתאר את תצורת המנוע.
דוקאטי מולטיסטראדה V2
המנוע הוא אותו L-טווין 'טסטהסטרטה' בנפח 937 סמ"ק המפיק 113 כ"ס ב-9,000 סל"ד ו-9.8 קג"מ ב-6,750 סיבובים לדקה, כשהוא מותאם כמובן לתקנות פליטת מזהמים יורו 5. יש מצמד חדש המכיל 8 דיסקיות לעומת 10 בדגם הקודם. יחד עם פחות חיכוך בחלקי המנוע הפנימיים, בדוקאטי טוענים להעברות הילוכים חלקות ומדויקות יותר, וכן שיפור במציאת הילוך הסרק (ניוטרל) במצב עמידה. למנוע יש טלטלים חדשים, קלים יותר, אשר תורמים להפחתה כללית של 2 ק"ג לעומת גרסת ה-950. מרווח הטיפולים עומד על 15,000 ק"מ או אחת לשנה, וטיפול לשסתומים בכל 30,000 ק"מ. לראשונה במולטיסטראדה, בדוקאטי יציעו גרסה מוגבלת הספק ל-47.6 כ"ס (35 קילווואט) עבור רוכבים בעלי רישיון נהיגה A1 (באירופה A2).
בדוקאטי מדגישים את המושב החדש אשר צר יותר ומאפשר יותר טווח תנועה לרוכב ומורכב. בהשוואה ל-950, גובה המושב יורד ב-10 מ"מ לסך של 830 מ"מ, ורגליות הרוכב – חדשות ולקוחות מגרסת ה-V4 – ממוקמות 10 מ"מ נמוך יותר. הבולמים קדמיים הפוכים של קאיאבה בקוטר 48 מ"מ ומציעים כיוונים מלאים ומהלך מהלך 170 מ"מ. מאחור יש זרוע אחורית כפולה עם בולם זקס המציע כיוונים מלאים, כולל ברז חיצוני לעומס קפיץ ומהלך גלגל 170 מ"מ – מערכת בולמים זהה לגרסת ה-950. המשקל הכללי ירד ב-5 ק"ג הודות למנוע, לחישוקים קלים יותר שנלקחו מה-V4, יחד עם המראות הקלות יותר, ומשקל שגולח ממערכת הבלמים. המשקל היבש עומד על 199 ק"ג.
יש גם גרסת V2S עם מתלים חשמליים סמי-אקטיביים
חבילת האלקטרוניקה כוללת את כל הטכנולוגיה העדכנית של דוקאטי: יש כמובן חיישן IMU למדידת אינרציה ב-6 צירים של בוש, כשהוא מאפשר ABS להטיה, בקרת ווילי, בקרת אחיזה – כולל להטיה, מערכת למניעת התדרדרות בעליה, פנסי LED היקפיים, ביטול איתות אוטומטי, הבהוב בבלימה חזקה ואופציה לאורות פניה (DCL). יש מערכת ניהול מנוע עם ארבעה מצבים (ספורט, תיור, אורבן ואנדורו).
במקביל חשפו בדוקאטי את גרסת ה-V2S עם מערכת המתלים החשמלית הסמי-אקטיבית 'סקייהוק' (DSS), אשר ניתנת לכיוון חשמלי מהכידון, ומתאימה את עצמה לתנאי הדרך. המערכת הזו מאפשרת כיוון עומס קפיץ מאחור לפי משקל רוכב, רוכב עם ציוד, שני רוכבים ושני רוכבים עם ציוד, וכן לכוון את השיכוכים ב-5 מצבים לכל תכנית. בנוסף, מערכת המתלים החשמלית מתממשקת עם ניהול המנוע וניהול האופנוע, ובבחירת מצב רכיבה מסוים כמו ספורט, כביש, גשם או אנדורו – מקבלים סט-אפ שונה גם להספק המנוע, גם לתגובת המנוע, גם למערכת המתלים, גם ל-ABS וגם לבקרת האחיזה. בנוסף יש מסך TFT בגודל 5″, בקרת שיוט, קוויקשיפטר מקורי ואורות פנייה. גרסה זו שוקלת 202 ק"ג, 3 ק"ג יותר מה-V2.
הדוקאטי מולטיסטראדה V2 ו-V2S יגיעו לשווקים בחודש דצמבר, וכמובן שגם לישראל.
מחירים:
דוקאטי מולטיסטראדה V2 – מחיר 108,000 ש"ח
דוקאטי מולטיסטראדה V2S אדום – 126,000 ש"ח
דוקאטי מולטיסטראדה V2S אפור – 127,000 ש"ח
סרטון החשיפה הרשמי של הדוקאטי מולטיסטראדה V2 לשנת 2022:
בטריומף יציגו את הטייגר ספורט 660 החדש ביום שלישי הבא (5 באוקטובר), ובינתיים שחררו תמונה נוספת של הספורט-תיור החדש שאמור להתחרות ישירות מול הימאהה טרייסר 700.
לאחר הצגת תמונות גרסת האבטיפוס המוסווית של הטייגר ספורט 660 החדש. ותמונות 'הריגול' ללא כל הסוואה, משחררים בטריומף תמונת חזית רשמית של דגם הספורט תיור ונוקבים ביום שלישי 5 באוקטובר כתאריך החשיפה הרשמית.
אין פרטים מלאים, אך מה שברור הוא שהמנוע יגיע בשלמותו מהטרידנט 660. המנוע חדש לגמרי – טריפל (שלושה צילינדרים) בנפח 660 סמ"ק המפיק 81 כ"ס ב-10,250 סל"ד ו-6.5 קג"מ ב-6,250 סל"ד, כש-90% מהם זמינים החל מ-3,000 סל"ד ולאורך כל קשת הסל"ד, כלומר מנוע גמיש. יש מצמד מחליק חדש עם קוויקשיפטר כפול כאופציה, מערכת ניהול מנוע הכוללת מצב כביש ומצב גשם, המשנים גם את הפרמטרים של בקרת האחיזה. נשער שכל הפרמטרים האלו יישארו בדגם החדש, עם יחסי העברה שונים וארוכים יותר בטייגר ספורט.
עוד אנו משערים שהשלדה והבולמים יהיו זהים, אך מכוילים לטובת תיור בזוג ומטען. השלדה עשויה מצינורות מפלדה עם מערכת בולמים המורכבת ממזלג הפוך של שוואה SFF בקוטר 41 מ"מ מלפנים עם מהלך של 120 מ"מ, ובולם יחיד של שוואה מאחור עם מהלך גלגל של 133.5 מ"מ וכיוון עומס קפיץ. מערכת הבלימה של ניסין צפויה להיות גם כאן, יחד עם חישוקי 17″. מיכל הדלק בן 14 הליטר צפוי לעבור, כשהמשקל הרטוב יהיה מתחת ל-200 ק"ג (189 ק"ג בטרידנט 660).
מערכות האלקטרוניקה יעברו בשלמותן, כלומר מערכת ניהול מנוע עם מצערות חשמליות, בקרת אחיזה רב-שלבית, לוח מחוונים עגול המשלב תצוגת TFT ו-LCD עם חיבור בלוטות' לסלולר המאפשר גם חיבור של מערכת מוזיקה, ניווט וצילום גופרו, ויהיו גם פנסי LED היקפיים.
כאמור, החשיפה הרשמית תהיה ביום ג' הקרוב, ואז נביא את כל הפרטים של הטריומף טייגר ספורט 660 החדש.
ימאהה מציגים גרסה חדשה לשנת 2022 של דגם האנדורו הקטן, ה-WR250F, הכולל מנוע עם שיפורים רבים שעושה אותו חלק וחזק יותר, שלדה חדשה ואלסטית, ובלמים משופרים.
לשנת הדגם 2022 ממשיכים בימאהה את האבולוציה של ה-WR250F – דגם האנדורו הקטן המבוסס על גרסת המוטוקרוס, ה-YZ250F – ושמים דגש על שיפור ההתנהגות דרך עיצוב מחודש של המנוע, השלדה והבלמים. יחידת ההנעה כוללת ראש מנוע חדש וחלקים פנימיים חדשים כגון פתח יניקה גדול יותר וגל-זיזים חדש. יש גם תושבות מנוע חדשות, משתיק עם מרכיבים חדשים לשיפור אספקת הכוח, גל-איזון משופר, ועידון פעולת העברת ההילוכים ופעולת המצמד. בימאהה לא חושפים נתוני הספק.
ימאהה WR250F דגם 2022
שלדת האלומיניום הפכה לאלסטית יותר באמצעות תושבות מנוע חדשות לשיפור הספיגה והאחיזה. הבולמים הקדמיים ההפוכים של קאיאבה מסוג קארטרידג' סגור (AOS – ר"ת Air Oil Separate – כלומר הפרדה בין תא השמן לבין תא האוויר), מגיעים כמובן בסט-אפ ייעודי לאנדורו – גם בקפיצים וגם בהידראוליקה – ומקבלים, יחד עם הבולם האחורי, התאמה מחודשת לשלדה החדשה. שאר רכיבי השלדה כדוגמת המשולש העליון, תושבות הכידון, והציר הקדמי מקבלים עיצוב מחודש. יש לוח שעונים חדש, והצמיגים הם של דאנלופ מסוג Geomax EN9. מערכת הבלימה שופרה עם קליפר קדמי קל יותר בעל בוכנות גדולות יותר וקשיחות משופרת ב-30%, רפידות גדולות יותר ב-25%, ודיסק מעודכן בקוטר 270 מ"מ.
ה-WR250F של 2022 כולל את מערכת ניהול המנוע של ימאהה, הכוללת אפליקציה לבחירה ולכיוון מפות ניהול המנוע. המערכת הוצגה לראשונה ב-YZ450F של 2018, הגיעה ל-WR450F ול-YZ250F של 2019, ומציעה לרוכב 3 מפות ניהול מנוע מתוכנתות מראש, ועוד אפשרות לכיוון של 16 פרמטרים שונים במערכת ההזרקה וההצתה. הערכים מוצגים כשינויים על מפה תלת-ממדית על מסך הטלפון הנייד, ובנוסף לכיוון האפליקציה משמשת גם כאוגר נתונים (Data Loger). פרט לאפליקציה יש גם כפתור על הכידון לבחירה בין 2 מפות ניהול מנוע מתוכנתות.
לצערנו, ה-WR250F ככל הנראה לא יגיע ארצה – לא ברישוי צהוב ולא באפור. דגמי ה-WR-F של ימאהה מגיעים ללא תקינת כביש והם לא עומדים בתקנות יורו 5. עד כה הם עברו הומולוגציית כביש בחברת ווינט האיטלקית, אולם נכון לעכשיו השת"פ הסתיים, ולכן הכלים לא יגיעו ארצה ברישוי צהוב, וכאמור גם לא באפור.
בדוקאטי יציגו בסוף חודש אוקטובר גרסת פייקס פיק שתצטרף למשפחת דגמי המולטיסטראדה V4, עם גלגלים במידות ספורטיביות, מערכת מתלים קרבית לכביש ושיפורים נוספים.
הדוקאטי מולטיסטראדה V4 פייקס פיק צפוי להיחשף ב-28 באוקטובר במסגרת סדרת חשיפת הדגמים החדשים של דוקאטי עד לסוף השנה. מגזין MCN רכב על גרסת הקדם-ייצור של הפייקס פיק החדש, ומביא עוד פרטים ותמונות לפני החשיפה הרשמית.
דוקאטי מולטיסטראדה V4 פייקס פיק
קטגוריית האופנועים במרוץ הפייקס פיק המפורסם בוטלה סופית לאחרונה לאחר התאונה הטרגית שבה נהרג קארלין דאן על-גבי הדוקאטי סטריטפייטר V4, שהתרסק בפנייה האחרונה במסלול ממש לפני קו הסיום במרוץ של שנת 2019. אך בדוקאטי ממשיכים עם גרסת הפייקס פיק של המולטיסטראדה, שהוצגה לראשונה לאחר הניצחון ב-2018 של דוקאטי עם הדגם יחד עם אותו קארלין דאן.
בעוד הגרסה הרגילה של המולטי מגיעה עם גלגל 19″ מלפנים ו-17″ מאחור – שניהם במידות אדוונצ'ר – דגם הפייקס פיק יגיע עם חישוקי 17″ וצמיגי כביש ספורטיביים. מערכת הבולמים תהיה סמי-אקטיבית של אוהלינס, בניגוד למערכת הסקייהוק של מרזוקי אשר מגיעה בגרסת ה-S, עם מהלך קצר יותר וכיול ספורטיבי. אין פרטים לגבי המנוע (שצפוי לספק מעט יותר הספק) או למשקל (שצפוי להיות קל יותר במעט).
מערכת האלקטרוניקה המכובדת תופיע כמובן כאן, עם חיישן IMU למדידת אינרציה ב-6 צירים, שמאפשר ABS להטיה, בקרת ווילי, בקרת אחיזה והחלקה להטיה, פנסי LED היקפיים ומסך TFT גדול. במקום מצב האנדורו של ניהול המנוע בגרסת האדוונצ'ר יהיה מצב מרוץ או מסלול. צפויה להיות מערכת פליטה חליפית של טרמיניוני, חלקי קרבון, צביעה מיוחדת וככל הנראה זרוע אחורית חד-צידית.
כאמור, הדוקאטי מולטיסטראדה V4 פייקס פיק יוצג בסוף חודש אוקטובר השנה, ואנו נביא כמובן את הפרטים המלאים עם החשיפה.
בקוואסאקי מגדילים את משפחת ה-650 סמ"ק עם גרסת RS (רטרו ספורט) חדשה ל-Z650, שמביאה עיצוב קלאסי עם מפרט מודרני.
המוטיב העיקרי בגרסאות RS (כמו לדוגמה ב-Z900 RS) הוא העיצוב, כאשר כאן מדובר בהומאז' ל-Z650-B1 משנת 1977. מיכל הדלק מעוצב בצורת טיפה ומכיל 12 ליטר, הפנס הקדמי עגול בציפוי כרום (אם כי זהו פנס מודרני עם תאורת LED), והזנב כולו מעוצב בסגנון רטרו.
קאאוסאקי Z650 RS
הפלטפורמה היא של ה-Z650 – הנייקד בנפח בינוני עם מנוע הטווין המקבילי בנפח 649 סמ"ק שמספק 68 כ"ס ב-8,000 סל"ד ומומנט של 6.5 קג"מ ב-6,700 סל"ד – כמו ב-Z650 ונינג'ה 650. גם כאן תוצע גרסת A1 המוגבלת ל-47.6 כ"ס. השלדה מעט צרה יותר על-מנת להקל על הרוכב להוריד את הרגליים לקרקע, וגם גובה המושב תורם לכך עם 820 מ"מ (ואופציה למושב נמוך יותר של 800 מ"מ). מלפנים יש מזלג טלסקופי בקוטר 41 מ"מ נטול יכולות כיוונון, ומאחור בולם אופקי המאפשר כיוון עומס קפיץ. חישוקי ה-17″ מוזהבים, ולוח השעונים הוא שילוב של אנלוגי ו-LCD.
מערכת הבלימה מורכבת מצמד דיסקים בעיצוב רגיל (לצמד האחים עיצוב תלתן לדיסקים) בקוטר 300 מ"מ עם שני בוכנות לקליפר ודיסק יחיד בקוטר 200 מ"מ מאחור עם מערכת ABS של בוש. המשקל המלא עומד על 187 ק"ג.
הקוואסאקי Z650RS צפוי להגיע לישראל, כאשר מחיר ומועד הגעה טרם נמסרו.
'תור הזהב' הוא כינוי לתקופת פריחה בולטת של תחום פעילות. קטגוריית אופנועי הספורט בנפח 400 סמ"ק שהתחילה ביפן בסוף שנות ה-80 היא בהחלט תקופת פריחה בולטת. אנחנו נסביר למה המספר הזה (יחד עם נציגים ב-250 סמ"ק) סימן אופנועי קצה מיוחדים.
מרוץ החימוש של יצרני האופנועים במחצית שנות ה-80 לא פסח מעיני הרגולטורים. החיפוש אחרי עוד כוח ועוד מהירות החל לסכן את הרוכבים הצעירים שעלו על כלים שגדולים עליהם וחלקם לא ירדו מהם בשלום. היפנים הגו פתרון והגדירו שכל אופנוע מעל 400 סמ"ק נחשב ל'כלי כבד' וספג עלויות נוספות בכל מה שקשור לרישוי, ביטוח, אגרה שנתית וטסט, וכן מחירי רכישה. המשמעות הייתה צניחה משמעותית במכירות של הכלים הגדולים.
היצרנים היפנים לא הרימו ידיים, אלא חשבו איך להנגיש את אופנועי הקצה הטכנולוגיים לקהל רוכבים שלא רוצה או יכול לשלם את העלויות הנוספות. התוצאה הייתה מעין קטגוריית מיני, שהעניקה העתקים מתקדמים של הכלים הגדולים עם ארבעה צילינדרים בנפח 400 סמ"ק שסחטו כל כוח אפשרי מהם וסיפקו התנהגות כביש ומסלול טובים יותר מהאחים הגדולים. בנוסף נוצרה קטגוריה עוד יותר מטורללת של ארבעה צילינדרים בשורה בנפח 250 סמ"ק – בקטגוריית רישוי עוד יותר זולה – שיכולים היו להגיע ל-19,000-17,000 סל"ד וסיפקו כ-45 כוחות סוס.
במהלך שנות ה-90 התקנות התרופפו, וקרנם של הרוקט-פוקט בנפחי 400 סמ"ק ירד ביפן, אך אלפי כלים משומשים החל להציף את אירופה (בעיקר אנגליה) וארצות הברית, כך שעדיין ניתן יהיה למצוא כלים בני 30 במצב נסיעה ואף לנסות לייבא אותם לישראל. נסקר בקצרה את הבולטים באופנועי ה-400 סמ"ק הספורטיביים של אותה התקופה.
קוואסאקי ZXR400 / ZXR400SP
בקוואסאקי קפצו עם שתי הרגליים לקטגוריה החדשה עם ה-GPZ400R בשנת 1985, ה-ZX-4 בשנת 1988, ושנה לאחר מכן ה-ZZR400 וה-ZXR400 הספורטיבי, שזכה לפופולריות גבוהה. מנוע הארבעה צילינדרים בשורה בנפח 398 סמ"ק, שהציע 16 שסתומים וקירור נוזל, סיפק בשנים הראשונות 62 כוחות סוס ב-12,500 סל"ד ומומנט של כ-4 קג"מ ב-10,000 סל"ד. לאחר מכן יצאה גרסה מעודכנת עם 65 כוחות סוס ב-13,000 סל"ד אך עם פחות מומנט שהסתכם ב-3.6 קג"מ ב-12,000 סל"ד. המשקל היבש עמד על כ-160 ק"ג.
קוואסאקי אף הציגו גרסת SP (ר"ת 'Sport Production') עם יחסי העברה קצרים יותר, קרבורטורים משופרים, גל זיזים מתכוונן, מפות הצתה משופרות שאיפשרו להעלות סל"ד ל-15,200, שלדת זנב קלה יותר עם מושב יחיד, ובולמים מתקדמים עם יכולות כיוונון מלאות.
By Piero at Dutch Wikipedia – Transferred from nl.wikipedia to Commons., Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1832469כאן גרסת ה-SP
הונדה CBR400RR / VFR400R NC30 – RVF400R NC35
הונדה הריצו שני דגמים מרכזיים בשנות ה-80. ה-CBR400 היה הדגם הראשון שענד בשנת 1983 את השם CBR. הוא החל כאופנוע נייקד, ועם השנים לבש מעטפת מלאה ודמה ל-CBR600 המקורי. בשנת 1988 כבר הוסיף את הסיומת RR לשמו ונטע את הזרעים לפיירבלייד המקורי של 1992. דגם זה מוכר בזרוע האחורית 'Tri-Arm' בהשראת אופנועי המרוץ. דגם משופר יצא במקביל ל-CBR900RR ודמה לו לחלוטין, יחד עם זרוע 'Gull-Arm' ששיפרה את ההתנהגות. המנוע היה מקורר אוויר ושמן במקרה שלו.
הונדה CBR400RR – כאן דגם 93
ההונדה VFR400R NC30 כבר היה השדרוג האבולוציוני של של ה-VF400 מתחילת שנות ה-80. הדגם המדובר הוצג בשנת 1989 והיה מיני VFR750R RC30 מבחינת המראה, ההתנהגות והביצועים. סדר ההצתה במנוע היה 360°, מעולם ה'ביג באנג' בו פעימות הכוח רוכזו בטווח של 70 מעלות, ואז 290 מעלות ללא פעימות כוח, וסיפקו אחיזה טובה יותר בפניות ארוכות תחת החלקה של הגלגל האחורי. המנוע היה בתצורת V4, כאשר ההספק היה 60 כ"ס ב-12,500 סל"ד עם קו אדום ב-14,500 סל"ד.
בשנת 1994 צמח האח הגדול ל-RVF750R RC45 ומשך גם את ה-400 לדגם ה-NC35 (וגם פה RVF לפני המספר) עם מזלג הפוך, יותר כוח ועיצוב מקביל לדגם הגדול. זה אחד מהדגמים המשומשים המבוקשים באירופה, כאשר הייצור המשיך עד לשנת 1996.
הונדה VFR400R דגם 87הונדה RVF400R דגם 94
ימאהה FZR400RR-SP
הרבה אותיות בדגם הקטן של ימאהה, כשהדגם הבכיר יותר (SP) – שהצטרף בשנת 1990 – כבר עלה קרוב מאוד ל-FZR1000 הגדול. מנוע מקורר נוזל כמו הקודמים, אותם מספרים להספק, מומנט ומשקל, רק שכאן שלדת הדלתאבוקס, בולמים משופרים, דיסקים גדולים, מושב יחיד ועיצוב יפני-קרבי יצרו את אחד הכלים המבוקשים יותר למסלול.
ימאהה FZR400RR SP דגם 94
סוזוקי GSX-R400R
נציג נוסף למשפחת הג'יקסר המפוארת, שהוצג עוד בשנת 1984 עם 59 כוחות סוס ועודכן בערך כל שנה עד לסיום הייצור בשנת 1996. גם כאן הוא דמה לאחיו הגדולים, אם כי לעתים הקדים אותם, כמו לדוגמה מעבר לקירור נוזל בשנת 1987 (1992 ב-GSX-R750), קיבל גרסת SP למסלול בשנת 1988, מזלג הפוך ושלדה חדשה לגמרי ב-1990 (גם בתמונה בראש הידיעה).
סוזוקי GSX-R400R SP דגם 90
בימוטה YB7
בימוטה האיטלקים לקחו חלק בקטגוריה עם ה-DB2 400 שהכיל את המנוע מהדוקאטי 400SS, עם הטזי 1D 400J שנבנה רק ב-51 יחידות עם אותו מנוע מהדוקאטי ועיצוב ייחודי של המתלה הקדמי של אחיו הגדול. גם כאן העניין המרכזי הוא המתלה הקדמי הלא-קונבנציונלי שעושה שימוש בזרוע קדמית, בולם קדמי ומוטות היגוי, ולמעשה מפריד את כוחות הבלימה והשיכוך מכוחות ההיגוי.
ה-YB7 משנת 1988 לקח מה-FZR400 את המנוע יחד עם תוספת של 5 כוחות סוס, שהביאו אותו ל-65 כ"ס ומהירות מרבית של 220 קמ"ש. השלדה והזרוע האחורית היו מאלומיניום, מזלג הפוך של מרזוקי (בדגמים מאוחרים יותר) ובולם אחורי של אוהלינס יצרו מכלולים שיכולים היו להתמודד עם פי שניים סוסים. האקזוטיקה האיטלקית יוצרה ב-321 עותקים שנמכרו במחיר גבוה יותר מהיפנים.
כל אחד מהדגמים מבוקש מאוד בשוק המשומשים באירופה (ובטח דגמי בימוטה הנדירים שנמכרים במחירים גבוהים מאוד), ומהווה זיכרון לתקופה בה הגבלות ואיסורים יצרו דגמים מיוחדים לכביש ולמסלול.
