כמדי שנה ב-12 שנים האחרונות מתקיים ראלי מקביל לדקאר המפורסם המוביל מאות מתחרים ממונקו לדקאר.
ראלי אפריקה-אקו הוא ממשיך דרכו של ראלי הדקאר המקורי, לפני שעבר מאפריקה לדרום אמריקה. במהדורת 2008 של הדקאר, ערב הזינוק, בוטל הראלי בשל התראות לפיגועים מצד אל-קעידה. בשנה שלאחר מכן עבר הראלי לדרום-אמריקה, והשנה ראלי דקאר עבר למדבריות סעודיה. קבוצת רוכבים ונהגים צרפתים שלא היו מוכנים לקבל את העובדה שראלי דקאר לא מתקיים על אדמת אפריקה, הרימו ראלי אלטרנטיבי – אקו-אפריקה – שעובר על תוואי המסלול של הדקאר המקורי – ממרוקו לדקאר בירת סנגל. הראלי קטן משמעותית מראלי דקאר המאורגן והממוסחר, אולם עדיין בינלאומי ומאתגר. כזכור, בשנת 2017 ניצח בראלי, בקטגוריית האופנועים, לא אחר מאשר גב סלע הישראלי, שאז היה בן 18 בלבד. משמעות ה-אקו (ECO) בשם הוא האג'נדה של המארגנים לקדם אנרגיות חלופיות, רכבים ואופנועים היברידיים, מחזור שמנים, נטיעת עצים ועוד.
מהדורת 2020 זינקה ממונקו והובילה את המתחרים עד לדקאר, בירת סנגל, במשך 12 ימי תחרות ו-6,500 ק"מ. 95 רוכבים החלו את היום הראשון, 66 סיימו את הראלי ברכיבה לאורך האגם הוורוד. המנצח, שנה שנייה ברציפות, היה האיטלקי אלסנדרו בואטורי על-גבי הימאהה WR450 ראלי (בתמונה בראש הידיעה), בזמן של 48 שעות ו-47 דקות. שני סיים הנורבגי פאל אנדרס אולבלסטר (Pal-Anders Ullesvalseter) על הק.ט.מ, ושלישי סיים האנגלי לינדון פוסקיט, גם על ק.ט.מ, שגם העלה בערוץ היו-טיוב שלו סרטונים בכל יום (אתר היו טיוב: Lyndon Poskitt).
מי מאיתנו לא רוצה, במוסתר או בגלוי, במשרד או בשיעור, לחשוב על אופנועים בכל רגע נתון? ובכן, קבלו את הדוקאטי שאפשר לשים בתיק.
חברת המחשבים לנובו (Lenovo) היא נותנת חסות בקבוצת המרוצים של דוקאטי. חסידי המותג יכולים השנה לרכוש מחשב נייד הנושא את הלוגו ועיצוב בהשראת דוקאטי קורסה – חטיבת המרוצים של דוקאטי.
המחשב הנייד של דוקאטי ולנובו מגיע עם מסך 14″ מסוג HS דק (1920X1080), מעבד אינטל i5, רמקולים דולבי, סוללה בעלת קיבול שמספיק ל-12 שעות עבודה ואפשרות לטעינה מהירה וקישורית של WiFi 6. הלנובו דוקאטי 5 מגיע עם מערכת הפעלה Windows 10, שוקל 1.58 ק"ג בלבד, והוא מגיע באריזה מהודרת של דוקאטי קורסה. המחשב יצא לקהל הרחב באפריל 2020, יוגבל ל-12,000 יחידות בכל העולם ויעלה החל מ-900 אירו.
שלושה רוכבים החולקים יחד 13 אליפויות עולם יצטרפו השנה לרשימה מכובדת של אלופי עבר ורוכבים בולטים בעולם הגרנד-פרי בהיכל התהילה (MotoGP Legends).
חורחה לורנזו יוכרז בסבב של חרז – אותו מסלול בו החל את הקריירה בגיל 15 ובו יש פנייה הקרויה על-שמו. לורנזו – מספר 99 האלמותי – זכה ב-5 אליפויות עולם במסלול הישגים שהחל בניצחון הראשון שלו ב-2003 והאחרון ב-2018, לסך של 68 ניצחונות. ב-2006 זכה באליפות בקטגוריית ה-250 סמ"ק, הישג אותו שכפל בעונת 2007. במרוצו הראשון בקטגוריה הבכירה זכה בפול פוזישן, והוא גרף את ניצחונו הראשון כבר במרוצו השלישי. את שלוש האליפויות בקטגוריה הבכירה סימן בשנים 2010, 2012 ו-2015 – שלושתן על-גבי ימאהה, איתה זכה ב-44 מרוצים. ב-2017 ביצע מעבר לדוקאטי וזכה איתם ב-3 ניצחונות נוספים, כשאת הקריירה הוא מסיים עם הונדה, לאחר תקופה רוויה בפציעות ובכישלונות.
חורחה לורנזו
מקס ביאג'י– הקיסר הרומי – זכה ב-4 אליפויות עולם ב-MotoGP. בעונת 1991 השתתף במספר סבבים בקטגוריית ה-250 סמ"ק, ועונה מאוחר יותר כבר זכה בניצחונו הראשון. האיטלקי זכה בהישג הנכסף בקטגוריה 4 שנים רצופות, בשנים 1997-1994 – בשלוש העונות הראשונות על אפריליה ובעונה האחרונה על-גבי הונדה. שנה לאחר מכן עבר לקטגוריה הבכירה בגרנד-פרי, ה-500 סמ"ק 2 פעימות, שם זכה בניצחונו הראשון באותה העונה וסיים שני בקטגוריה בסיומה – הישג אותו שחזר בין העונות 1998 כאמור ועד 2005, עונתו האחרונה, 3 פעמים בסך-הכל ועם 13 ניצחונות. לאחר מכן עזב לעולם אליפות הסופרבייק העולמית, שם זכה בשתי אליפויות – בעונות 2010 ו-2012 – על-גבי האפריליה RSV4.
מקס ביאג'י במדי אפריליה
יו אנדרסון (Hugh Anderson) זכה ב-4 אליפויות עולם ב-MotoGP. הניו זילנדי נכנס לעולם הגרנד-פרי בשנת 1960 לקטגוריות ה-500 ו-350 סמ"ק. עד לעונת 1966, בה פרש, זכה ב-25 ניצחונות. בעונת 1963 זכה באליפות כפולה בקטגוריית ה-50 סמ"ק וה-125 סמ"ק, שוב אליפות 50 סמ"ק בעונת 1964, ואליפות רביעית ב-125 סמ"ק בעונת 1965. כל האליפויות היו על-גבי סוזוקי.
ליין האופנועים החשמליים של הארלי-דיווידסון צפוי להכפיל את עצמו עם סקרמבלר, שימשיך את היציאה מהמוסכמות אצל האמריקאים.
ההארלי החשמלי הבא
סקיצות שנחשפו מראות את האופנוע החשמלי הבא של הארלי, שיצטרף לקטנוע המדליק הצפוי לצאת השנה ול-LiveWire, שכבר הספיק לבתק את בתולי הארלי בתחום החשמלי. האופנוע השני בתור מגדיר אצל הארלי נישה חדשה שמהווה שילוב בין סקרמבלר לפלאט-טראק, ומכוונת ישירות אל קהל צעיר.
על-פי התרשימים נקבל אופנוע שהוא פיזית קטן יותר מה-LiveWire ועם סוללה קטנה יותר, וקרוב לוודאי שגם חלש יותר. בניגוד לאח הקיים, שקצת מסתיר את המנוע החשמלי בכדי למשוך קהל הארליסטי אדוק יותר, בדגם החדש הסוללה בולטת לעין ומכריזה לכולם שפה יש אופנוע חשמל טהור.
האופנוע החשמלי הבא צפוי לצאת לקראת 2022, והוא יצטרף לאקסטרים מייקאובר ברשימת הדגמים של הארלי-דיווידסון הכוללים סטריטפייטר (ברונקס 975), אדוונצ'ר (פאן-אמריקה 1250), בייבי-הארלי 338 וגם קטנוע חשמלי. נמשיך לעדכן.
ריקי בראבק (הונדה) ניצח בדקאר 2020 והפך להיות גם האמריקאי הראשון שמנצח בדקאר וגם זה שמסיים רצף של 18 שנות שלטון ק.ט.מ.
מהדורת 2020 של ראלי דקאר המפורסם התחילה השנה לראשונה בערב הסעודית. הפרק השלישי בתולדות התחרות, שנקרא ממלכת החולות (The Kingdom Of Sand), הוזנק ב-5 בינואר מהעיר ג'דה הנושקת לחוף הים האדום והסתיים ב-17 בינואר באל קידיה (Qiddiya), דרומית לעיר הבירה ריאד. ב-11 ימי המרוץ אמורים היו המתחרים לכסות כ-7,900 ק"מ, מתוכם מעל 5,000 ק"מ של קטעי ספיישל מדודים, אך ביטול היום השמיני בגלל מותו הטרגי של פאולו גונקלבס קיצר לרוכבים את המרחק. 158 רוכבים זינקו למירוץ ורק 96 סיימו אותו במלואו.
ריקי בראבק – שובר 18 שנות שלטון של ק.ט.מ
אחד השינויים הבולטים בפורמט הוא קבלת ציר הניווט רק 25 דקות לפני הזינוק, מהלך שנועד להשוות את התנאים לכל המתחרים, ללא תלות באביזרי ניווט יקרים ומתקדמים שיש למתחרי המפעל. הרוכבים נדרשו לעבור על הציר, לסמן כל אחד לפי שיטתו ולהכניס את המפה לקופסת הניווט – וכל זה, כאמור, ב-25 דקות בלבד.
מקום ראשון: ריקי בראבק בן ה-29 מקליפורניה עבר לקריירת שטח מצליחה לאחר שמיצה את תחום ה-BMX באופניים. לאחר שליטה במרוצים מקומיים בארה"ב ובאחה, טעם את הדקאר לראשונה ב-2016 עם הונדה, ואף ניצח סטייג' בשנה שאחרי. אך מאז הספיק לפרוש שלוש פעמים, אחת מהן לאחר שהוביל בשליש האחרון של מהדורת 2019. אסטרטגיית הניצחון שלו ל-2020 הייתה מושלמת, עם ביסוס הובלה נוחה מהיום השלישי, שהגיעה ל-21 דקות בשיא, שני ניצחונות סטייג' ואי-נקיטת סיכונים מיותרים בימים האחרונים. כאמור, בראבק הוא האמריקאי הראשון שמנצח ב-42 שנות הדקאר, וראשון מבין שלושה אמריקאים בעשירייה הראשונה עם סקיילר האוס (ק.ט.מ) במקום ה-9 ואנדרו שורט (הוסקוורנה) במקום ה-10.
מקום שני: פבלו קואינטנילה סיים 16:26 דקות אחרי המנצח לאחר שסיפק תוצאות פושרות בימים הראשונים, אך מציאת הקצב ושני ניצחונות סטייג' סיפקו לצ'יליאני את תוצאתו הטובה ביותר בראלי, כמו גם להוסקוורנה.
פבלו קואינטנילה והוסקוורנה – מקום שני
מקום שלישי: טובי פרייס מאוסטרליה ניצח את מהדורות 2016 ו-2019 של הדקאר, והשנה התחיל הכי חזק שאפשר עם ניצחון ביום הראשון, אך בעיות רבות גרמו לתנודות בתוצאותיו, שהתבטאו במקום ה-17 ביום השני, ניצחון שוב ביום החמישי ומקום 11 בשישי. פרייס היה גם הרוכב הראשון שהגיע לזירת התאונה של גונקלבס, הזעיק עזרה וניסה לבצע פעולות החייאה ראשונות. הוא תיאר איך הוא עזר בכל מה שיכול היה לכוחות הרפואה שהגיעו, והתעקש להישאר שם עד שגופתו של גונקבלס הועלתה על המסוק לבית החולים. את המשך הציר עד לנקודת הסיום הוא תיאר כרכיבה הקשה ביותר בחייו. מקום בפודיום הוא התוצאה הטובה ביותר לה יכול היה לצפות לאור האירועים.
הונדה: ליפנים זהו הניצחון השישי בכל שנות הדקאר (1982, 1986, 1987 עם סיריל נבו, 1989 עם אדי אוריולי ו-1989 עם ג'יל ללה). הונדה התרחקו מהראלי לתקופה מסוימת, אך חזרו בכל הכוח ב-2013 ובשנים האחרונות השקיעו רבות במאמץ לנצח בדקאר, עד שהגיעו למלכות השנה אחרי שהיו מרחק נגיעה מהניצחון בשנה שעברה ופרשו בגלל תקלה מכנית. עוד שני רוכבי מונסטר-הונדה סיימו בעשירייה עם ה-CRF 450 ראלי: חוזה אגנסיו קורנג'ו במקום הרביעי וחואן ברדה במקום השביעי. לא סתם כל צמרת הונדה ו-HRC (חטיבת המרוצים) טסה לברך את הקבוצה בטקס הסיום.
אנדרו שורט והוסקוורנה
ק.ט.מ: האוסטרים היו הפייבוריטים השנה עם האופנוע הטוב ביותר וקאדר רוכבים חזק, אך גם השלטון הארוך ביותר צריך להסתיים מתישהו. 18 שנים רצופות ניצחו ק.ט.מ – רצף שהתחיל עם פבריציו מאוני ז"ל וה-LC4 660R ב-2001 וה-LC8 950R יחד איתו ב-2002, עבר ל-690 ראלי עם קומה ודפרה ושלט ביד רמה מאז 2011 עם ה-450 ראלי.
לאיה סאנז: סיימה כרוכבת הראשונה במקום ה-18 והעניקה את טבילת האש הראשונה (והמוצלחת) לקבוצת גאס גאס, במרוצם הראשון בדקאר. זוהי הפעם העשירית ברציפות שסאנס מסיימת את הדקאר בהצלחה.
לאיה סאנז
יום שישי ה-13: בכל שנות הדקאר נהרגו 29 רוכבים, כשהאחרון ביניהם היה כאמור פאולו גונקלבס מקבוצת הירו, שהוגדר כהרוג הראשון מאז 2015 לאחר שמייקל הרניק מארגנטינה נמצא שרוע ליד הק.ט.מ שלו באותה השנה. לאחר התאונה הטראגית הרוכבים לא זינקו ליום השמיני (גונקלבס רכב תחת המספר 8) וקבוצתו פרשה מהראלי. גונקלבס נהרג בניסיונו ה-13 בדקאר, וסיבת המוות שהוגדרה הייתה דום לב כתוצאה מההתרסקות. פבריציו מאוני, שהוזכר לעיל כמנצח ב-2001 ו-2002 בק.ט.מ, נהרג בשנת 2005 בראלי, במה שהיה גם שנתו ה-13 במרוץ. גם במקרה שלו ההתרסקות גרמה לדום לב.
ערב הסעודית: תוואי המרוץ החדש העלה הרבה חששות וביקורות של ארגוני זכויות אדם ועל היחס לנשים באזור, אך המארגנים עשו עבודה מעולה בתכנון וניהול המרוץ וסיפקו למתחרים ולצופים נופים יפהפיים ותמונות של דיונות חול מקצה לקצה שמסמלים יותר מכל את הדקאר. כזכור, בשנים 2008-1978 ראלי דקאר עבר במדבריות אפריקה, אולם בשנת 2008 – במהדורה ה-30 החגיגית של הראלי הקשה בעולם – המארגנים ביטלו את הראלי ערב לפני הזינוק, וזאת בשל איומים ממשיים של גורמי טרור ובראשם אל-קעידה לפגוע בראלי. המהדורה ה-31 בשנת 2009 כבר התקיימה בדרום אמריקה, ומאז הראלי נערך בארגנטינה, פרו וצ'ילה, כשתוואי המסלול משתנה משנה לשנה.
ידיעות כאלה אנחנו תמיד אוהבים, משום שיש לכל אדם מהשורה – כולל מישראל – את האפשרות לרכוש אופנוע מרוץ טהור, כזה שמציע את המילה האחרונה ואת טכנולוגיית הקצה של אותה התקופה.
NCCR היא חברה שבדית שהריצה את קבוצת EBR (ר"ת: Erik Buell Racing) בשנים 2011-2009 באליפויות שונות. כעת החברה השבדית מציעה למכירה עשרה מדגמי המרוץ שהשתתפו באליפויות כמו אליפות הסופרבייק העולמית, האי מאן ומקאו.
כל האופנועים נמצאים במצב חדש אחרי שיפוץ מקיף, והחברה אף תציע סט-אפ אישי לכל רוכש כולל מיפוי מערכת ניהול המנוע בהתאם לשימוש המיועד. המחירים נעים בין 30,000 ליש"ט ועד ל-38,500 ליש"ט לאופנועי הסופרבייק. אנחנו ממליצים לכם להיכנס לקישור ולראות את האופנועים שמוצעים למכירה ואת החלקים האקזוטיים שעליהם.
אריק ביואל היה מהנדס צעיר שעבר בהארלי-דיווידסון משנת 1979. במקביל, כחובב מרוצים הוא המשיך להתחרות במרוצי אספלט בארה"ב. בתחילת שנות ה-80 כשהארלי נקלעה לקשיים כלכליים, ביואל בנה אופנוע מרוץ על בסיס הארלי, וזאת כדי לא להתחרות על אופנוע יפני מתוך נאמנות לחברה שמעסיקה אותו. בהמשך עזב ביואל את הארלי ופתח חברה חדשה הנושאת את שמו –ביואל – כשהוא מייצר אופנועים עם אוריינטציה ספורטיבית על בסיס מנועי הארלי-דיווידסון אבל עם שלדות ומכלולים ופיתוח עצמי. ביואל עוד חזר להארלי ועזב שוב, כשתמיד הנושא הבעייתי ביותר היה כסף. ביואל התאפיין תמיד בחשיבה מקורית מחוץ לקופסה, ועל שמו רשומים כמה פטנטים מעניינים כמו שמן מנוע שנמצא בזרוע האחורית או מיכלי דלק במיקומים שונים. בשנים שבהם אופנועי ביואל נמכרו תחת הארלי-דיווידסון זכינו לרכוב פה בארץ על כמה דגמים מעניינים כמו XB9, XB12 ויוליסס – האדוונצ'ר-תורר של ביואל.
ב-2009 ביואל הועזב מהארלי-דיווידסון ופתח את EBR – ר"ת של Erik Buell Racing. בתחילה הוא ייצר גרסאות כאלו ואחרות שנשענו על ה-1125R המיועד למסלול בלבד, אך בהמשך הציג גרסאות כביש כמו ה-1190RS, כשתמיד מרוצים היו בראש מעיניו. בתחילת 2017 נסגרה החברה סופית. לאחרונה אריק ביואל חזר, אבל בכיוון שונה לחלוטין. בשת"פ עם שני מומחים עולמיים בפורמולה E החשמלית, ביואל פתח את חברת Fuell (משחק המילים נחמד מאוד…), והכריז על דגם אופנוע חדש ודגם אופניים חשמליים חדשים. הוא מכהן גם בדירקטוריון של חברת האופנועים המסקרנת מקנדה – דיימון.
EVO, דגם הטריאל של בטא, מקבל גרסת פקטורי חדשה לשנת 2020 עם 4 מנועים שונים: 300 / 250 / 125 סמ"ק שתי פעימות ו-300 סמ"ק 4 פעימות.
חברת בטא האיטלקית מייצרת אופנועי טריאל כבר משנות ה-80 של המאה הקודמת, ובאמתחתה 13 אליפויות עולם ויותר מ-100 אליפויות אזוריות. דגמי ה-EVO, ששודרגו השנה, מציעים כנהוג בעולם הטריאל מנועים שופעי מומנט, שלדות אלומיניום קלות וקשיחות, בולמים פרוגרסיביים, משקלים נמוכים וגרפיקות מודרניות.
בטא EVO 300 Factory 2T
לשנת 2020 מציעים בטא גם את גרסת הפקטורי – כשמה – מקצועית יותר. בדגמי ה-2 פעימות (כאמור, מנועי 125, 250 ו-300 סמ"ק) מעטפת המנוע מגיעה במגנזיום מושחר והסעפת מטיטניום (רק ב-125 סמ"ק). דיסקיות הקלאץ' מחוזקות, הצילינדר וראש הצילינדר משופרים (ראש הצילינדר צבוע באדום במנוע ה-300 סמ"ק), ומפות מערכת ניהול המנוע מעודכנות.
דגם הפקטורי עם מנוע ה-300 סמ"ק 4 פעימות מציע משתיק מטיטניום ורכיב שליטה אלקטרוני חדש – לשיפור השליטה והחלקות בכל טווח הסל"ד.
השינויים בדגם הפקטורי לעומת הסטנדרטי מבחינת השלדה, הם אפשרויות כוונון נוספות למזלג עם הידראוליקה משופרת ומשולשים מוזהבים וקלי משקל, המאפשרים גם יותר אפשרויות כיוון לכידון. בחלקו האחורי יש בולם מקצועי יותר עם יותר יכולות שיכוך בכל חלקי מהלך הבולם, וכן יותר אפשרויות כוונון. דגמי הפקטורי גם מציעים מערכת בלימה משופרת לעומת הגרסה הרגילה, שמתבטאת בדיסקים ורפידות איכותיים יותר, וכן משבת מנוע המחובר לגוף הרוכב בעזרת שרוך, חישוקי Excel מוזהבים, צמיגי מישלין X-light וגרפיקה ייחודית לפקטורי.
מטרו, יבואנית בטא, מכרו שבע יחידות של דגמי הטריאל ב-2019 ברישוי צהוב, כך שהדגם לא ישפיע משמעותית על גרף המכירות בישראל. כך או כך, נשמח לראות גם את הגרסה הזאת מקפצת לה על סלעים ישראליים.
האופנוע הזה ייבנה בטכנולוגיות מסלול הגבוהות ביותר שיש, ויציע מכלולים ומערכות אלקטרוניקה שמגיעות היישר מעולם המרוצים העולמיים. זה למעשה האופנוע הכי קרוב לאופנוע מרוץ-מפעל שכסף (הרבה כסף) יכול לקנות. כך הצגנו את הסופרלג'רה 1299 שהציע 220 כ"ס על 162 ק"ג ותג מחיר של 80,000 אירו.
כעת, על-פי השמועות, אנו מדברים על נתונים מפלצתיים עוד יותר. גרסת הסופרלג'רה (סופר-קל) של הפניגאלה V4 כבר נצפתה במבחנים, וכבר מנינו את רשימת התוספות שמייצגת את הגרסה הכי קרובה לאופנוע ה-MotoGP של דוקאטי – ה-GP19. גרסת הסופרלג'רה תציע חישוקים קלי משקל מקרבון של BST, מעטפת פיירינג קלילה מקרבון, ומערכת פליטה העשויה מטיטניום. מלפנים יורכבו בולמי אוהלינס NPX מכאנו-הידראוליים בעלי מיכל לחץ גז המפחית לחץ שלילי שנוצר במהלך ההחזרה (הריבאונד), והם מצופים תרכובת טיטניום-ניטריד. הבולמים הקדמיים ישתלבו היטב עם המילה האחרונה של אוהלינס ה-TTX36 – סט דומה למורכב על הפניגאלה V4R.
דוקאטי יציעו רק 500 יחידות מפרויקט 1708 בשבילם – פניגאלה V4 סופרלג'רה בשבילנו. הכינו את הארנקים!
רוכב קבוצת הירו בדקאר 2020, פאולו גונקלבס (Paulo Gonçalves), שנהרג בסטייג' השביעי לאחר שהתרסק, נתקל בבעיות מנוע ביום השלישי ונאלץ לבצע ניתוח חירום ולהחליף מנוע.
על מנת לכבד את מספר 8, מתחרי קטגוריית האופנועים לא זינקו ליום השמיני וקבוצתו פרשה מהראלי. צפו לבינתיים בגיבורים האמיתיים של עולם האופנועים, שלא תמיד חוזרים הביתה.
