בהונדה הציגו את הוויז'ן 110 לשנת 2021 עם מנוע גדול מעט בנפח, שלדה קלה יותר, עיצוב מעט שונה ומערכת הנעה ופתיחה ללא מפתח. לשנת 2025 הוא מקבל רענון קטן.
ההונדה ויז'ן, הקטנוע גדול הגלגלים (16″ מלפנים ו-14″ מאחור), התחדש לשנת 2021 עם מנוע שגדל בנפח מ-108 סמ"ק ל-109.5 סמ"ק והתאמה לתקנות פליטת המזהמים של אז. נתוני המנוע מקורר האוויר נשארו זהים לקודמו ועמדו על 8.7 כ"ס ו-0.92 קג"מ, כשלטענת הונדה הוא אמור היה להיות חסכוני יותר – עד 54.5 ק"מ/ל'. מערכת דימום המנוע בעמידה נשארת מהדגם הקודם.
25YM Honda Vision 110
השלדה לפני 4 שנים חודשה, קלה יותר ב-2 ק"ג לעומת הדגם הקודם, מה שהביא את המשקל המלא ל-100 ק"ג. לוויז'ן התווסף גם מפתח קרבה, הפועל גם על מנעול הכיסא ותא האחסון שמתחתיו, והוצג לוח שעונים LCD חדש.
לשנת 2025 השינויים מינוריים וכוללים התאמת המנוע לתקנות יורו 5+ המחמירות יותר, כשנתוני מנוע הארבע פעימות לא נפגעו. לוויז'ן 110 נוסף גם שקע USB לטעינת הסלולר ועוד שני צבעים לבחירת הלקוח. עם מעל ל-105 אלף יחידות שנמכרו מאז הצגתו רק באירופה אין להונדה הרבה צורך לשנות אותו באופן משמעותי.
ההונדה ויז'ן 110 נמכר כיום ב-16 אלף ש"ח, כאשר מחירה של גרסת 2025 טרם פורסם, אך הוא לא צפוי לשינוי משמעותי.
ק.ט.מ הם לא רק מחזיקי התואר באליפות העולם בהארד אנדורו, אלא גם נותני החסות העיקריים של ה-WESS, שמפעילים את האליפות. המשבר החמור של ק.ט.מ יוצר תגובת שרשרת גם למסגרות שמסביב, וכעת אליפות העולם בהארד אנדורו מפסיקה להתקיים.
אליפות העולם במרוצי הארד אנדורו, מה שנקרא WESS במקור, נשלטה בשנים האחרונות על-ידי מני לטנביכלר הגרמני (בתמונה), שרוכב על ק.ט.מ. הקשיים הפיננסים של האחרונה גרמו לצמצום משאבים, שאחד מהם קשור לחסות העיקרית של אליפות העולם בהארד אנדורו.
WESS (ר"ת WORLD ENDURO SUPER SERIES) היא שמה המקורי של סדרת אנדורו עולמית אשר התחילה בשנת 2018 והתקיימה בעיקר באירופה. תכליתה לשים את הכתר על הרוכב הטוב ביותר והוורסטילי ביותר שיכול לתת מענה לכל המתארים שהתפתחו בעולם האנדורו בגלגול הנוכחי, כולל מרוץ הארצברג רודיאו המפורסם. בשנים האחרונות הקונספט הפך ליותר 'הארד' מאנדורו.
למרות המאמצים של ה-FIM בחודשיים האחרונים למציאת נותני חסות חדשים, לא נמצאו מספיק מקורות שיכולים לממן את האליפות היקרה, ונכון להיום הסיכוי לקיום האליפות, או אפילו סבבים בודדים, נראה קלוש עד לא קיים. כולנו תקווה שיימצא פתרון חלופי שאינו תלוי ביצרנית כזאת או אחרת, אבל, כאמור, נראה שזה הסוף בשלב זה.
בקוואסאקי תמיד אהבו אופנועים גדולים, חזקים ובולטים, כשה-ZRX1200R עמד בכל הפרמטרים האלה.
בשנת 1997 הציגו בקוואסאקי את גרסתם לאופנוע השרירים הקלאסי, ה-ZRX1100. הוא נכנס לאותה הקטגוריה כמו הסוזוקי בנדיט 1200 שהכרנו בישראל והשתמש במנוע החזק והישן של ה-ZZR1100 שהיה טיל שיוט בפני עצמו. בעולם מכרו אותו בשלוש גרסאות שכללו נייקד, ביקיני פיירינג מסביב לפנס, וחצי פיירינג. אחת מהגרסאות היותר מוכרות, שתמשיך גם למחליף שלו, הייתה רפליקת אדי לאוסון, שלקח שתי אליפויות AMA בתחילת שנות ה-80 עם הקווא' KZ1000, לפני שעבר לגרנד פרי וזכה בעוד ארבע אליפויות.
קוואסאקי ZRX1200R
לא סיפור הצלחה, אז בשנת 2001 הציגו הירוקים את המחליף. מנוע הארבעה צילינדרים בשורה, 16 שסתומים, גל-זיזים עילי כפול וקירור נוזל ניפח את הנפח ועלה ל- 1,165 סמ"ק. 122 כוחות סוס ב-8,500 סל"ד ו-11.4 קג"מ ב-7,000 סל"ד (ורק 5 הילוכים) סיפקו מספרים גבוהים לאותה התקופה. הבעיה איתם הייתה שהמשקל היבש של 227 ק"ג (לפני 19 ליטרים של דלק) עמעם במידה את הביצועים המצופים.
המכלולים התומכים תוכננו מלכתחילה לייעוד של ה-ZRX1200 – וזה לא היה למסלול המקומי. שלדת צינורות מפלדה, מזלג רגיל בקוטר 43 מ"מ עם כיולים מלאים, וצמד בולמי קאיאבה רכים מאחור. החישוקים בקוטר קלאסי של 17″ עם צמיגים במידות 120/70 ו-180/55. דיסקים ענקיים בקוטר 310 מ"מ עם קליפר בעל 6 בוכנות, ואחורי של 250 מ"מ עם קליפר בעל צמד בוכנות דאגו לבלום את כל המסה הגדולה.
בעולם הוא נמכר כמו קודמו ב-3 גרסאות: נייקד, גרסת R עם ביקיני פיירינג עם פנס מרובע ולוח שעונים שונה, וגרסת S עם חצי פיירינג. גרסת ה-R עם ירוק-קוואסאקי קלאסי הייתה הפופולרית ביותר, וגם זה יחסי, כי באירופה ובארצות הברית לא בדיוק רכשו את ה-ZRX1200 בהמוניו ושם הוא סיים את דרכו בשנת 2006. אחר כך הוא משך עוד עשור בשוק היפני.
כאופנוע תיור-מהיר עם קלאס הוא היה מעולה, אבל כשהתחילו לנסות ולעמוד בקצב של ליטרים ספורטיביים הוא לא מצא את עצמו. מה שכן, יש לו דרישה וביקוש כיום כאופנוע משומש, עם ערך שעולה ועולה במדינות מתוקנות בהם אשכרה קונים אופנועים ישנים.
לראשונה בתולדות טריומף נחצה קו המאה אלף אופנועים שנמכרו בשנה אחת, ובגדול.
טריומף נוסדה במאה ה-19 והתבססה על ייצור אופניים. שני עשורים מאוחר יותר חיברו לאופניים מנוע והחלו להתחרות במרוצים. אז, בתקופה שההספק היה חד-ספרתי והמהירות דו-ספרתית, טריומף עשו חיל במרוצים. מלחמת העולם הראשונה מצאה את החברה בשלה ומוכנה לספק את דרישת הצבא, והמכירות האמירו. טלטלות מלחמת העולם השנייה, כולל הרס מוחלט של המפעל בתחילת שנות ה-40, הצריכו מטריומף גיוס משאבים ומאמצים מחודשים. לשיא יחסי הגיעו בחברה בשנות ה-50 עם דגם הת'אנדרבירד 6T שכיכב עם מרלון ברנדו באחד מסרטיו, ועם דגם כפול הצילינדרים בן 650 הסמ"ק שנקרא עד היום על שמו של אגם המלח ביוטה ארה"ב – בונוויל. בסוף שנות ה-70 החלה האטה משמעותית במכירות, לצד בעיות ייצור ועובדים, עד לפשיטת רגל מלאה בשנת 1983.
ג'ון בלור, יזם נדל"ן מוצלח, רכש באותה השנה את הזכויות לשם ולמפעל והחל את המסע המופלא שממשיך עד היום – יחד עם בנו ניק, שהוא המנכ"ל הנוכחי. התוצאות מתקבלות בסוף שנת 2024, עת נתון המכירות מתייצב על 134,635 כלים שנמסרו, עלייה של לא פחות מ-64% לעומת השנה הקודמת ו-123% מתחילת העשור. זו גם השנה החמישית ברציפות שבה בטריומף מצליחים לשבור את השיאים העצמיים במכירות.
950 סוכנים (עלייה של כ-50% משנת 2019) תרמו לעלייה משמעותית בכל השווקים, כולל בהודו (עם 29,736 כלים) – שם מורכבת במפעלי בג'אג' סדרת ה-400 הכה-חשובה למכירות. בטריומף לא מפרטים את התפלגות נתוני המכירות, אך ניתן לשער כי חוץ מה-400, עיקר המכירות הוא בתחום האדוונצ'רים, כשאופנועי המוטוקרוס החדשים – מתחילים לצבור תאוצה בשוק האמריקאי, שהוא החשוב ביותר בסגמנט. בישראל נמכרו 84 כלים בשנת 2024 לעומת 80 בשנה שלפני כן, כשבאלבר-מוטו, יבואני טריומף לישראל, מתכוונים להיכנס חזק לשוק הישראלי ב-2025 עם אסטרטגיה רחבה.
ללא הודעה רשמית מצד אינדיאן, ה-FTR1200, גרסת הפלאט-טראק של החברה האמריקאית, לא ממשיכה לשנת 2025 ויורדת למעשה מפס הייצור.
ה-FTR1200 נבנה בהשראת ה-FTR750 – אופנוע הפלאט-טראק של אינדיאן, שהחל מחשיפתו ב-2016 שלט באליפות הפלאט-טראק האמריקאית. ב-2018 נחשף ה-FTR1200, ובשנת 2021 הוא קיבל עדכון ראשון והתרחב לארבע גרסאות הנבדלות בחישוקים, בארגונומיה ובאבזור. ממש לקראת סוף שנת 2022 הוצג עדכון נוסף, שמתברר כאחרון בסדרה.
האינדיאן FTR מסיים את דרכו עם ארבע גרסאות – כולן עם חישוקי 17″ מלפנים ומאחור ועם חישוקים יצוקים (למעט הראלי). הגרסה הבסיסית בהיצע (FTR1200) מגיעה עם האופציה לכוון את הבולמים. גרסת הספורט (החליפה את ה-S) מוסיפה פלטת מספר, חרב תחתונה וכיסוי למושב האחורי. בנוסף, לחבילת האלקטרוניקה בקרת שיוט, בקרת אחיזה בהטיה ובקרת ווילי. גרסת הקרבון כוללת בולמים מתכווננים באופן מלא מבית אוהלינס, כולל בולם אחורי בעל מיכל גז חיצוני – כולם מוזהבים. הקרבון מגיע עם כנף קדמית, חופת פנס קדמי, כיסוי מיכל דלק הכולל את כיתוב הדגם, כיסוי מושב אחורי – כולם מקרבון, וכן צמד דודים של אקרפוביץ' עם גימור שחור מט. ה-FTR ראלי בקצה מגיע עם חישוקי שפיצים בקוטר 19″ מלפנים ו-18″ מאחור ועם צמיגי פירלי סקורפיון ראלי STR קרביים, וכן עם כידון גבוה ב-50 מ"מ שעוזר לתנוחת רכיבה זקופה יותר. יש גם משקף ראלי צנוע, וכן צביעה ייחודית בטיטניום מעושן עם מושב תואם בצבע חום.
כאמור, ולאור נתוני מכירות נמוכים בעולם (ובישראל) החליטו באינדיאן לסיים את דרכו של ה-FTR ולמקד את המשאבים בתחומי הליבה, קרי הקרוזרים הגדולים והבאגרים (כולל אליפות 'King of the Baggers' עם קבוצה מורחבת ב-2025), עם שמועות לא מבוססות של ניסיון כניסה לתחום האדוונצ'רים בעתיד הלא רחוק.
מטרו-מוטור, יבואנית אופנועי וקטנועי ימאהה לישראל, מודיעה על הגעתו לארץ של ה-NMAX125 המעודכן לשנת 2025.
ה-NMAX125 של ימאהה הוא קטנוע אורבני לצעירים אשר הוצג בשנת 2015, כשהוא תוכנן מאפס ולא נשען בזמנו על דגם קיים. העיצוב הספורטיבי נקשר לזה של משפחת ה-MAX – טימקס ואיקסמקס, כשבימאהה מייעדים את הכלי לצעירים ולמתחילים. בשנת 2021 הוא קיבל עדכוני מנוע לטובת תקנות זיהום האוויר, שלדה חדשה ועיצוב עדכני.
ימאהה NMAX 125 דגם 2025 – גם בגרסת TechMAX
לשנת 2025 המנוע הקטן, שמגיע עם תזמון שסתומים משתנה, קיבל את עדכוני פליטת מזהמים העכשוויים – יורו 5+ – תוך שמירת נתוני המנוע המקוריים של 12.1 כ"ס ו-1.2 קג"מ. כמו קודמו, יש גם בקרת אחיזה (TCS) הפועלת על חישוקי 13″ ומערכת Start & Stop בעמידה. מיכל הדלק בנפח 7.1 ליטרים אמור, לפי ימאהה, להספיק לכ-300 ק"מ של רכיבה עירונית.
העיצוב מתעדכן בהתאם לאחיו הגדולים, עם יותר דגש על תאורת ה-LED ופנסי האיתות ששקועים במסיכה כעת ולא נפרדים. יש גם מפתח קרבה, שקע USB-C חדש, ומסך LCD בגודל 4.2″ שמאפשר לקבל התרעות על שיחות נכנסות, הודעות ומיילים בחיבור לסלולר.
לשנת 2025 נוספת לראשונה גרסת Tech MAX יוקרתית יותר עם מסך TFT מודרני בגודל 4.2″ עם קישורית לסלולר דרך אפליקציה ייעודית, מושב דמוי עור עם תפרים מוזהבים, וכן צבעים שספציפיים לגרסה הזאת. זו תגיע לאירופה רק בחודש מאי ובהמשך השנה אלינו.
מחירו של הימאהה NMAX125 דגם 2025 עומד על 23,985 ש"ח.
תמונות 'ריגול' חושפות גרסאות מוכנות לייצור שירחיבו את משפחת ה-400 של טריומף עוד השנה עם הספיד 400RR וסקרמבלר 400XE.
צמד ה-TR400 שהוצגו בשנת 2024 – הספיד 400 והסקרמבלר 400X – הם ללא ספק מהאופנועים החשובים ביותר של טריומף בעת החדשה. הצמד הזה, שמיוצר בשת"פ עם בג'אג' ההודית, פותח לטריומף קהלי יעד חדשים וחשובים ביותר: רוכבים צעירים בעלי רישיון A1 מוגבל ההספק המחפשים כלי זול, אבל דינמי ומעוצב. צמד ה-TR400 מורכבים במפעלי בג'אג' בהודו – על אותו פס הייצור שעליו מורכבות סדרות ה-125, ה-250 וה-390 של ק.ט.מ – מהלך שהקפיץ את המכירות והחשיפה של ק.ט.מ ברחבי העולם. בטריומף מרוויחים את הקהל בעיקר באסיה ובאירופה (ובמידה מסוימת גם בארצות הברית), וכן את הידע והיכולת לפתח ולייצר את האופנועים החדשים.
טריומף ספיד 400RR
תמונות 'ריגול' מתוזמנות וסביר להניח שמוזמנות על-ידי טריומף עצמם, אשר פורסמו באתר האוסטרי מוטוראד, מראות שמשפחת ה-400 תמשיך להתרחב עם דגם אחד מפתיע ואחד הגיוני. הגרסה הראשונה – ספיד 400RR – לוקחת את ההשראה מהספיד טריפל 1200RR (שככל הנראה לא ממשיך לשנת 2025) בסגנון אופנוע קפה-רייסר מודרני, עם קליפ-אונים נמוכים במקום כידון ועם פיירינג חזית רטרו-מודרני בעל פנס עגול בתאורת LED. גרסת ה-400 תיקח את מרבית המכלולים המוכרים מהגרסאות הנוכחיות, אבל תשלב את הפיירינג הקדמי האמור, מיכל דלק שונה, מושב שונה ומיקום אחורי לרגליות – כל זה בשביל להתאים לעיצוב החדש.
הגרסה השנייה היא גרסת 'שטח' של הסקרמבלר 400X, שנבדלת מהנוכחי עם חישוקי שפיצים במקום יצוקים, אבל באותן המידות – 19″ מלפנים ו-17″ מאחור. בגרסת ה-XE הכנף הקדמית גבוהה ויש יותר מיגונים לטובת הירידה לשטח.
טריומף סקרמבלר 400XE
מנוע הסינגל בנפח 398 סמ"ק יישאר ללא שינוי בגרסאות החדשות. הוא מוזרק דלק, בעל מצערת חשמלית, ומספק 40 כ"ס ב-8,000 סל"ד ו-3.8 קג"מ ב-6,500 סל"ד. הגיר בן שישה הילוכים, המצמד מחליק, ויש מערכת בקרת אחיזה הניתנת לניתוק. הטריומף ספיד 400 המיועד לכביש וגרסת ה-RR העתידית מגיעים עם חישוקי 17″ עם צמיגי מצלר ספורטק M9RR, מזלג קדמי הפוך בקוטר 43 מ"מ ומהלכי גלגל קדמי ואחורי של 140 מ"מ, דיסק קדמי בקוטר 300 מ"מ עם קליפר רדיאלי בעל 4 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 230 מ"מ, גובה מושב של 790 מ"מ ומשקל מלא של 170 ק"ג עם עוד כמה ק"ג לגרסת ה-RR עם הפלסטיקה.
הטריומף סקרמבלר 400Xהמאופיין בגישת הסקרמבלר, וגרסת ה-XE העתידית, עם חישוק קדמי של 19″, מזלג עם מהלך גלגל ארוך יותר ב-10 מ"מ מלפנים ו-20 מ"מ מאחור לעומת גרסאות הכביש, ובסיס הגלגלים ארוך יותר (1,377 מ"מ לעומת 1,418 מ"מ). הכידון רחב וגבוה יותר, גובה המושב עומד על 835 מ"מ – אולי יותר ב-XE, הדיסק הקדמי גדול יותר ב-20 מ"מ (320 מ"מ), ויש מערכת ABS הניתנת לניתוק על הגלגל האחורי. כל זה מתבטא ב-9 ק"ג נוספים למשקל המלא, העומד על 179 ק"ג. מבחינת אבזור, אנחנו מצפים לתאורת LED היקפית, שקע USB לטעינה ולוח שעונים המשלב LCD ושעון מהירות אנלוגי.
ככל הנראה בטריומף יחשפו את הספיד 400RR וסקרמבלר 400XE החדשים עוד השנה בתערוכת מילאנו 2025 שתהיה בסוף השנה, אבל לא מן הנמנע שהם ייחשפו עוד לפני.
אם מעולם לא שמעתם על האפריליה שיבר (Shiver; רעד או צמרמורת) אז: א. הפסד שלכם; ב. לא מפתיע; ג. חבל – כי הוא היה נייקד איטלקי חתיך בנפח 750 סמ"ק או 900 סמ"ק עם ABS ועוד מיני אלקטרוניקה מתוחכמת שנמכר בישראל במחיר מציאה.
באפריליה הודיעו השבוע שהם מחזירים את השיבר 900 מהקבר, אבל לבינתיים רק לשוק הסיני. מי שניסה להבין מה זה השיבר – בשביל זה אנחנו פה, ולא רק זה, אלא גם בחנו אותו בעשור האחרון שלוש פעמים בשני נפחים.
אפריליה שיבר 750
השיבר הוא דגם ותיק של אפריליה שהוצג בשנת 2007 והגיע ארצה ב-2010 אחרי מתיחת פנים ראשונה ששיפרה את תחום הבלמים והבולמים. השיבר הוצג על הפלטפורמה של הדורסודורו 750 המגניב – אותה השלדה, אותו המנוע, אותם הגלגלים והבלמים, וגם הבולמים דומים מאוד (מהלך ארוך יותר בדורסודורו וגאומטריה מעט שונה). רק עבודת הגוף שונה – זה נייקד (שיבר) וזה היפרמוטו (דורסודורו). בשנת 2015 השיבר זכה למתיחת פנים. העיצוב עודן ועודכן, הבולמים עודכנו, ונוספה מערכת ABS כסטנדרט.
בבסיס האופנוע מנוע וי-טווין בנפח 750 סמ"ק גמיש וחזק – עם 95 כ"ס ו-8.25 קג"מ. למנוע מערכת הזרקת דלק מודרנית לזמנו בעלת מצערת חשמלית ו-3 מצבי ניהול מנוע – ספורט, תיור וגשם. לשיבר עיצוב איטלקי נאה, מיגון רוח פצפון, נוחות גבוהה יחסית לנייקד והתנהגות כביש טובה ומהנה עם כוכבית אחת משמעותית – הבולמים. אלו, עם מזלג רגיל נטול כיוונון בקוטר 43 מ"מ מלפנים וזקס צידי מאחור הציעו הידראוליקה פשוטה ותקציבית יחסית, שהאטו את הקצב כשהעניינים התחממו ולא היו באותה הרמה כמו שאר המכלולים.
מחירו בישראל בשנת 2015 עמד על 63 אלף ש"ח, שהיו כחלק מאסטרטגיית החדרת הנייקדים של עופר-אבניר בזמנו. המחיר הזה היה כ-20 אלף ש"ח נמוך יותר מהדורסודורו ומוקם בדיוק בין ה-MT-07 לבין ה-MT-09 של ימאהה – מתחריו הישירים. בסיכום הוא היה גם בדיוק ביניהם בתחומים נוספים כמו הספק וביצועים. בכל אופן, סיכמנו בזמנו, שזה היה מחיר מצוין לחבילה טובה, גם אם לא מושלמת. הצלחה הוא לא היה, בכל אופן.
אפריליה שיבר 900
לשנת 2017 קיבל השיבר (והדורסודורו) מנוע 900 חדש, אותו השיגו באפריליה על ידי הגדלת מהלך הבוכנה ב-11 מ"מ, כשהסיבה העיקרית לכך היא עמידה בתקנות יורו 4, שהיו רלוונטיות לזמנו. התוצאה היא מנוע גדול יותר שמפיק את אותו ההספק כמו הקודם – 95 כ"ס – אך הרווח הוא בצד המומנט – שעולה ב-8% ל-9.1 קג"מ. הסיבה, אגב, שההספק המקסימלי נשאר 95 כ"ס (70 קילוואט) היא שניתן היה להגביל אותו לרישיון נהיגה A1 עד 47.6 כ"ס (35 קילוואט). בנוסף להגדלת נפח המנוע קיבל השיבר עיצוב מחודש עם מסיכת חזית חדשה ומודרנית יותר, מיכל דלק מעוצב הכולל כונסי אוויר ויחידת זנב המעוצבת מחדש, ובכלל זה צמד האגזוזים המשולשים המוכרים לנו מהדגם הקודם שהפכו עגולים בדגם החדש. הוא הגיע עם ABS ומערכת בקרת אחיזה כמערכות בטיחות, ובצד האלקטרוניקה גם מחשב ניהול מנוע בעל 3 מצבים – ספורט, תיור וגשם.
השיבר 900 אמנם נשאר עם אותו בולם האחורי שקיבל מאיתנו פרצופים, אך בשילוב עם בולם קדמי חדש וקל יותר של קאיאבה וחישוקים חדשים, גם הם קלים יותר, התקבל אופנוע עם התנהגות כביש טובה יותר מקודמו. הוא תומחר אצלנו ב-69 אלף ש"ח וגם ממנו בטח לא ראיתם הרבה על הכבישים.
מוטו 24, יבואנית אופנועי וקטנועי ווג לישראל, מודיעה על הגעתו לישראל של ה-SR3 – קטנוע חדש בנפח של 250 סמ"ק.
ה-SR3 הוא קטנוע חדש של ווג עם מנוע מקורר נוזל בנפח 244 סמ"ק, מוזרק דלק ומפיק 26 כ"ס ב-8,250 סל"ד. ל-SR3 חישוקי "14 מלפנים ו-"13 מאחור, גובה מושב של 770 מ"מ, בלם דיסק מלפנים בקוטר 260 מ"מ ועוד אחד מאחור בקוטר 240 מ"מ, מיכל דלק בנפח 14 ליטר ומשקל מוצהר של 155 ק"ג.
לווג SR3 אבזור מקורי רב המתחיל ממערכת ABS של בוש, מערכת בקרת אחיזה TCS, מערכת לניטור לחץ אוויר בצמיגים (TPMS), מצלמת דרך אינטגרלית, תאורת LED מלאה, מפתח קרבה, שקע USB לטעינה, משקף מתכוונן, ידיות מחוממות וצג TFT בגודל 7″ עם קישורית לסלולר. נפח המנוע מכניס אותו לקטגוריית הביטוח הזולה יותר (בהשוואה לקטנועי 300 סמ"ק) עם עוד שתי הנחות של 3% כל אחת על בקרות הבטיחות ABS ו-TCS.
בדוקאטי מציגים את האיקס דיאבל (X-Diavel) V4 החדש לשנת 2025, שמחליף את הגרסה היוצאת עם מנוע ה-L-טווין בנפח של 1,262 סמ"ק.
האיקס דיאבל של דוקאטי הוצג בשנת 2016 כדגם שרץ במקביל לדיאבל. במבחן הדרכים שביצענו בזמנו הגדרנו אותו כפאוור-קרוזר חזק עם השילוב המנוגד של עוצמה ושלווה, כאשר הוא הוצג במקור בעיקר לשוק האמריקאי. בשנת 2021 הוצג עדכון עם גרסת מנוע מותאם יורו 5 ל-L-טווין בנפח של 1,262 סמ"ק שקיבל תוספת של 4 כ"ס ל-160 כ"ס, בזכות תוכנת ניהול מנוע חדשה ומערכת פליטה חדשה.
דוקאטי איקס דיאבל V4 דגם 2025
לפני כשנתיים הוצג הדיאבל V4 – הדור השלישי של הדיאבל, כשלמעשה מדובר באופנוע חדש לחלוטין מהמסד ועד לטפחות. הבסיס לאופנוע החדש הוא מנוע הגרנטוריזמו V4 בנפח 1,158 סמ"ק, שהגיע מהמולטיסטראדה V4 והפיק 168 כוחות סוס ב-10,750 סל"ד ו-12.8 קג"מ ב-7,500 סל"ד. עכשיו מגיע תורה של גרסת האיקס לקבל את המנוע וליישר קו עם האלקטרוניקה.
אז מנוע הגרנטוריזמו V4 הגיע בשלומותו לכאן עם כיוון הסיבוב ההפוך של גל הארכובה שנועד להפחית התנגדות להטיה. פרט לכך הוא קטן וקל יותר מה-L-טווין אותו הוא מחליף, והוא מהווה גורם נושא עומס עיקרי בשלדת המונוקוק הקטנטנה מאלומיניום. מנוע הגרנטוריזמו טכנולוגי מאוד, והוא מציע – פרט ליחס דחיסה גבוה של 14.0:1, מצערות חשמליות, 4 מצבי רכיבה ו-2 מצבי כוח, גם ניתוק של שני הצילינדרים האחוריים כאשר אין עומס על המנוע בהילוך שני ומעלה מתחת ל-4,000 סל"ד, וזאת כדי להגביר את החיסכון. ואם כבר חיסכון, אז טיפול קטן של החלפת שמן מנוע מתבצע בכל 15,000 ק"מ, ואילו טיפול גדול הכולל בדיקת מרווח שסתומים מתבצע אחת ל-60,000 ק"מ מכובדים.
מכלולי השלדה גם הם זהים עם המזלג הקדמי של מרזוקי, הפוך כמובן, בקוטר 50 מ"מ בשרניים, וכולל את כל הכיוונים. מאחור ישנו בולם יחיד, גם הוא עם כיוונים מלאים. בשני הצדדים נוספו עוד 25 מ"מ של מהלך גלגל לעומת הדור הקודם. הבלמים הקדמיים לקוחים ישירות מהסופרבייק של דוקאטי – צמד דיסקים בקוטר 330 מ"מ, עם קליפרים רדיאליים של ברמבו מדגם Stylema ועם משאבת בלם רדיאלית – גם היא של ברמבו. החישוקים חדשים כאשר אין שינוי במידות הצמיגים – עם 120/70ZR17 מלפנים ו-240/45ZR17 מאחור עם פירלי דיאבלו רוסו III. המשקל המוצהר עומד על 229 ק"ג לפני מילוי מיכל הדלק, שמכיל 20 ליטר.
גם בשחור
גם תחום האלקטרוניקה מקביל לדיאבל החדש, עם מצערות חשמליות אובאליות עם 2 מצבי כוח (מלא ומוגבל ל-115 כ"ס), 4 מצבי רכיבה (ספורט, תיור, אורבן, גשם) ששולטים גם על בקרת האחיזה ועל מערכת ה-ABS – שניהם להטיה ואת שניהם ניתן לכוון בנפרד בכל אחד מארבעת מצבי הרכיבה. יש בקרת ווילי ובקרת זינוק, ויש כמובן בקרת שיוט. יש קוויקשיפטר מעודכן לשני הכיוונים, ויש תאורת יום אוטומטית, אור בלם אוטומטי וביטול מאותתים אוטומטי – כמובן שכל התאורה היא LED. יש מפתח קרבה, ויש מסך TFT חדש בגודל "6.9 (גדול משל הדיאבל V4), שכמובן מתממשק לטלפון הנייד עם אפליקציה של דוקאטי, ויש, כאופציה בתשלום, מערכת ניווט רודפת פניות Turn by Turn.
מבחינת העיצוב צריך להעמיד אותם האחד ליד השני בכדי לשים לב להבדלים, אבל במבט צד אפשר לשים לב למאותתים שחותכים את כונסי האוויר, לכיסויי צד אחרים לעומת הדיאבל, כשנמצא כאן את דוד הפליטה בעל ארבעת הקנים שמדמה משגר רקטות, הזנב הקטנטן בעל כיסוי מושב המורכב, רגליות המורכב המתקפלות שכשהן סגורות הן לא נראות כלל, ואת עיצוב הפנסים בתצורת C כפול. כמובן גם את החישוקים המיוחדים והזרוע החד-צידית.
הדוקאטי איקס דיאבל V4 החדש לשנת 2025 צפוי להגיע לאירופה במהלך חודש מאי הקרוב ובהמשך השנה גם לישראל, כאשר המחיר טרם נקבע.
