מחבר: אביעד אברהמי

צילום: אסף רחמים

עופר-אבניר, יבואנית הוסקוורנה לישראל, מפתחת את פרויקט Husky School הפועל במסגרת מועדון Husky Friends – מועדון הלקוחות של הוסקוורנה, ומכריזה על סדרת הדרכות רכיבת אנדורו הפתוחה לרוכבי כלל המותגים. זאת אחרי סדרת הדרכות שהעביר רוכב קבוצת הוסקוורנה העולמית (לשעבר) אלפרדו גומז (אל תשאל: אלפרדו גומז – כאן).

הדרכות הרכיבה יועברו על ידי שלושת רוכבי קבוצת המרוצים של הוסקוורנה – בר נוב, יואב שפירא ויפתח פרנקו, והן תתקיימנה במתחם האימונים הקבוע של הוסקוורנה ביער קולה, וכן במקומות שונים בצפון ובדרום.

מחירו של יום הדרכה נקבע על 390 ש"ח, כשהוא מסובסד על ידי עופר-אבניר. מדובר על יום הדרכה מלא, כולל ארוחת צהריים באמצע היום וכיבוד קל במהלכו.

תאריכי הקורסים הקרובים (מועדים נוספים יתפרסמו בהמשך):

• 1.1.16
• 29.1.16,
• 19.2.16
• 11.3.16

הרשמה ופרטים נוספים אצל שחר עמרמי, בכתובת המייל שבקישור.

כמו בכל סוף שנה, גם היום (א') סיכמה מטרו-מוטור, היבואנית הגדולה בשוק הדו-גלגלי המקומי, את שנת 2015, ונתנה תחזית ותכניות לשנה הקרובה – 2016. בראש בראש החדשות – גידול במכירות ב-2015, בעיקר בשל עבודות הרכבת הקלה, דגמים חדשים ל-2016, וכן מחלקת שטח חדשה שתתמקד במוטוקרוס ואנדורו ובין היתר תפעיל תחרות מוטוקרוס לילדים לעידוד הספורט המוטורי.

נתחיל במספרים. במטרו מספרים את מה שאנחנו יודעים ורואים כבר כמה חודשים בדו"חות התוצרים של איגוד לשכות המסחר – אחרי כמה שנים של דשדוש במקום, השנה סוף סוף ישנה עלייה במכירות דו-גלגלי בישראל. עד אמצע 2015 הנתונים היו זהים לשנים הקודמות, אולם מאמצע השנה חל זינוק במכירות דו-גלגלי, וזאת בשל עבודות התשתית לרכבת הקלה והעומסים שהן גורמות, מה שמעודד אנשים לעבור לדו-גלגלי. הגידול השנה עומד על כ-7-8%, למעלה מ-1,000 כלים, מה שאומר שאת שנת 2015 נסיים עם כ-15,500 דו-גלגליים בסה"כ, וזאת בלי אופנועי ספורט מוטורי שנמכרים ברישוי אפור, כשההערכה מדברת על כ-800 כלים. הגידול נובע מחזרה של רוכבים שפרשו מהתחום בשילוב עם רוכבים חדשים שהצטרפו.

מגמה נוספת שאנחנו רואים במשך כל השנה ועליה מצביעים כעת במטרו, היא התחזקות תחום האופנועים הבינוניים בנפחים 250-700 סמ"ק. ההתחזקות הזו מעלה את אחוז המכירות של אופנועים ללמעלה מ-20% מכלל המכירות (כ-3,500 אופנועים), נתון המתקרב לנתוני שנות ה-90. ושוב נזכיר שבמספרים הללו לא נכללים כלים ברישוי אפור. מרשים ביותר. אחת הסיבות העיקריות לגידול הזה היא הרפורמה במס הקנייה, שגרמה להורדת מס בדיוק על הסגמנט הזה.

את הגידול המסיבי ביותר רושמת השנה ימאהה, עם עלייה חדה של כ-1,000 כלים. העלייה הזו נובעת מהתחזקות של כמה כלים: ראשית הטריסיטי 125, שמכר עד עתה למעלה מ-400 יחידות והחזיר הרבה רוכבים לדו-גלגלי. גם משפחת ה-XMAX, ובעיקר ה-250, הפכה לפופולרית בקרב רוכבים צעירים, וכמובן – ה-TMAX530, שהשנה שבר את שיא כל הזמנים עם למעלה מ-600 יחידות. להזכירכם, זהו קטנוע שעולה יותר מ-80 אלף שקלים! כלים נוספים של ימאהה שמוכרים יפה הם כמובן משפחת ה-MT, כשגם ה-MT-07 וגם ה-MT-09 מתקרבים ל-150 יחידות בשנה. נתון בלתי נתפס כשמדובר על אופנועים גדולים.

2016

במטרו אופטימיים מאוד כשהם בוחנים את המגמות שיובילו ל-2016. הסיבה העיקרית היא, כאמור, עבודות התשתית של הרכבת הקלה. גדי אבירם, מנכ"ל מטרו, משתמש במשל הצפרדע וסיר הבישול כדי להמחיש את המצב, שכן עם התחלה של עוד ועוד מוקדי עבודות, הנהג הישראלי מתרגל לעוד ועוד עיכוב בדרך, אולם יש כאלה שאומרים עד כאן ומחפשים פתרון אחר. כמו שכולנו יודעים, הפתרון המהיר והפשוט ביותר הוא תחבורה דו-גלגלית. לכן הצפי הוא שבשנת 2016 השוק הדו-גלגלי יגדל ב-10-15% ללמעלה מ-18,000 כלים בשנה, נתון שמקרב את השוק לתקופת השיא של 2008. כמו כן הצפי הוא להתחזקות מחודשת של סגמנט ה-125 סמ"ק בגלל רוכבים חדשים שייכנסו לתחום.

בתחום ביטוח החובה ממשיך איגוד יבואני הדו-גלגלי במאמצים להוזלה, גם על ידי הסכם החציה, שכן עם גידול במצבת כלי הרכב והתשלום הקבוע של 6% מגיע יותר כסף מביטוח רכב לפול, מה שאמור להוזיל את הביטוח בפול, וגם על ידי החזרי כספים שמגיעים לדו-גלגלי מקרנית – שם נמצא עודף של כסף רב בגלל גביית יתר ופחות תביעות מהצפוי.

דגמים חדשים

בשנת 2016 יגיעו כמה וכמה כלים חדשים משלוש היצרניות שאותן מטרו מייבאת ארצה. מימאהה יגיעו בינואר גרסאות ה-IRON של ה-XMAX250/400, באבזור אלומיניום ועור, עם ABS כסטנדרט, ובמחירים של 31,985 ו-41,985 ש"ח בהתאמה. בפברואר תגיע גרסת ה-LUX היוקרתית של ה-TMAX530 במחיר של 83,985 ש"ח, ויגיעו כל אופנועי סדרת ה-MT החדשים: MT-03 יגיע באפריל במחיר של 41,985 ש"ח כולל ABS, ה-MT-10 המסקרן, שבנוי על בסיס ה-YZF-R1, יגיע גם הוא באפריל ויעלה מתחת ל-100 אלף ש"ח, וצמד ה-XSR בנפחים 700 ו-900 סמ"ק, שבנויים על בסיס ה-MT-07 ו-MT-09, צפויים להגיע בינואר ובאוגוסט ולעלות 64,985 ש"ח ו-75,985 ש"ח בהתאמה.

מקוואסאקי צפוי להגיע בינואר ה-ZX-10R החדש והמשוכלל של 2016, שמחירו יישאר כשל הדגם היוצא – 129,985 ש"ח. ה-J125, הקטנוע החדש של קוואסאקי שבנוי על בסיס הקימקו דאונטאון 125, לא יגיע ארצה בשלב זה בשל מחיר לא אטרקטיבי.

החידוש העיקרי מסאן-יאנג השנה הוא מתיחת הפנים שקיבל רב המכר המקומי – הג'וירייד 125/200, שיגיע באפריל עם ABS כסטנדרט (טרם נקבע מחיר). עלייה מחודשת עושה הפידל, בנפחים 125 ו-200 סמ"ק ובמחירים של 11,985 ו-13,985 ש"ח בהתאמה. שנה מאוחר יותר, ב-2017, יגיע גם ה-MAX500 החדש שהוצג במילאנו.

מטרו רייסינג

אחת הבשורות החשובות של מטרו היא מחלקה חדשה בשם מטרו רייסינג שתרכז את כל תחום אופנועי האנדורו והמוטוקרוס של החברה – ברישוי צהוב ואפור. הבשורה הגדולה היא שהימאהה WR250F החדש, שהוצג ב-2015, יגיע ארצה במהלך אפריל ויעלה 55,985 ש"ח. כלים נוספים של ימאהה תחת המטרייה של מטרו רייסינג הם ה-WR450F (מחיר 59,985 ש"ח), ה-YZ250F (מחיר 38,985 ש"ח ברישוי אפור), וה-YZ450F (מחיר 39,985 ש"ח ברישוי אפור). מקוואסאקי מגיעים צמד אופנועי המוטוקרוס ברישוי אפור – ה-KX250F וה-KX450F (מחירים 38,985 ש"ח ו-39,985 ש"ח בהתאמה), וכן צמד אופנועי המוטוקרוס המוסבים לאנדורו על ידי סדנת KL האיטלקית ונמכרים ברישוי צהוב – KL250F ו-KL450F (מחירים 56,985 ש"ח ו-58,985 ש"ח בהתאמה).

כדי לעודד את הספורט המוטורי בקרב ילדים ולעזור בבניית תרבות מוטורי, במטרו מכריזים על תחרות 'אלוף נולד', במסגרתה ישתתפו 25 ילדים בני 8 עד 15, רוכבי ימאהה או קוואסאקי, בתחרות מוטוקרוס שתתקיים בחוה"מ פסח ושבה 3 ילדים יזכו בפרסים. עד אז יתקיימו מיונים, אימונים וחלוקה לקבוצות, כשבסיום התחרות שלושת המקומות הראשונים יזכו בפרסים יקרי ערך: מקום ראשון שווי האופנוע + תחזוקה לעונת המרוצים + ציוד רכיבה, מקום שני שווי תחזוקה + ציוד רכיבה, ומקום שלישי שווי תחזוקה או שווי ציוד רכיבה. יפה ומרשים.

צילום: אסף רחמים

הניסיון שלנו עם כלים סינים הוא לא טוב, בלשון המעטה. ב-2005 ו-2006, וגם קצת אל תוך 2007, הגיע לכאן גל של אופנועים וקטנועים סינים מכמה יצרנים. לקחנו אותם למבחנים פרטניים והם גם השתתפו במבחנים השוואתיים, ואם להתבטא בעדינות, אז החוויה איתם לא הייתה נעימה. אם מעיפים את התקינות הפוליטית לעזאזל, אז מדובר היה בערימות אשפה. זבל סיני במלוא מובן המילה. בלמים שמפסיקים לעבוד, בולמים שנתקעים ככה סתם, נזילות דלק מהקרבורטורים, ואיכות כללית ברמת רצפה. היה גם אופנוע אחד שחזר על גרר באמצע מבחן השוואתי פשוט כי הוא הפסיק לעבוד.

מאז הכלים הללו נעלמו כמעט לגמרי, נכחדו, אבל אנחנו נשארנו סקפטיים וציניים לגבי כלים סינים. יבואנים כאלו ואחרים ניסו להביא כלים סינים זולים מיצרנים שונים, אבל שום דבר לא באמת תפס, ולמעט כמה עשרות כלים שעלו על הכבישים (כך לפחות מראה דו"ח התוצרים של משרד התחבורה. בתכל'ס לא רואים אותם על הכבישים), הרוכב הישראלי לא מצא בכלים הסינים חלופה ראויה לכלים הטייוואנים המצוינים – סאן-יאנג וקימקו.

שינוי קטן רשמנו לעצמנו כשרכבנו לפני שנתיים על הקליבלנד הייסט – צמד הקאסטומים בנפחים 125 ו-250 סמ"ק. נכון, הם לא היו פאר היצירה, אבל בשביל המחיר שלהם הם היו עסקה מצוינת למי שמחפש בדיוק את הקטע של קרוז איטי ורגוע, והכי חשוב – הם באו מראש בלי שום יומרות, אלא פשוט להיות מה שהם, בלי העתקה סינית זולה. זה אגב נובע מהעובדה שהקליבלנדים מתוכננים בארה"ב ומיוצרים בסין.

עכשיו מגיע אלינו אופנוע נוסף מבית אותה החברה – החוליגן 450R, בשתי גרסאות – סופרמוטו ואנדורו. שתי הגרסאות נבדלות אחת מהשנייה רק במידות הגלגלים והצמיגים. כל השאר זהה. שלא כמו ההייסט, כאן דווקא כן מדובר בהעתקה – של הונדה CRF450R מהשנים 2002-2009.

שלדת האלומיניום מועתקת אחד לאחד מההונדה, וכך גם המנוע, סינגל קרבי בנפח 450 סמ"ק. יש קרבורטור סיני זול עם דיאפרגמה במקום הקייהין FCR האיכותי שמגיע במקור היפני, ויש מערכת פליטה סינית שדואגת להשקטה. אנחנו רכבנו על הגרסה המוגבלת ל-A1 כשהיא מעט משוחררת, אבל יש גם גרסה משוחררת לגמרי, עם קרבורטור ומערכת פליטה קרביים יותר.

בתחום מכלולי השלדה גם כן מדובר בהעתקה סינית למוצרי איכות יפניים. הבולמים הקדמיים נראים בדיוק כמו השוואה קארטרידג' סגור בקוטר 47 מ"מ שיש ב-CRF, וכך גם הבולם האחורי עם מיכל הגז-שמן והקצר. גם הזרוע האחורית, מערכת המנופים והגאומטריה כולה – הכל הונדה CRF450R.

על הבסיס הזה הרכיבו בקליבלנד חישוקי סופרמוטו צרים יחסית, כשעליהם צמיגים סינים במידות 110/70-17 מלפנים ו-140/70-17 מאחור (מידה אחת קטנה יותר ממה שמקובל בסופרמוטו לשימוש יומיומי, בשני הצדדים). הבלמים גם הם סינים, מלפנים ומאחור, ודווקא לא מועתקים מהניסין של הונדה. כל שאר האופנוע – מנופים, ידיות, חשמל ופנסים – כולם סינים באיכות בינונית.

היות והאופנוע מועתק כולו, גם הפלסטיקה מועתקת, רק שמסכת החזית מועתקת מימאהה WR-F ולא מהונדה. מה שכן, האופנוע מגיע עם פלסטיקה כל-שחורה שנראית דווקא לא רע, וסט מדבקות שמבליט את החוליגן 450. מצועצע, אבל לסופרמוטו עירוני זה דווקא נחמד. את מבחן הקהל ההדיוט האופנוע הזה דווקא עבר בהצלחה, והיו לא מעט אנשים שהתעניינו בסיני הזה ושאלו "איזה הונדה זה?". הייתה אחת שאפילו ביקשה להצטלם איתו.

בואו רגע נתחיל בשורה התחתונה – האופנוע הזה הוא בהחלט לא זבל סיני. הוא אפילו רחוק מכך. נכון, הוא לא קרוב לאופנוע יפני איכותי, בטח שלא להונדה CRF450R, אבל הוא עובד לא רע, ובמקומות מסוימים אפילו טוב, וזה בהחלט לא מה שאנחנו מכירים מתוצרת סין. גם איכות החומרים, ההרכבה והגימור בסך הכל בסדר גמור, וזה רחוק מהרמה הירודה של הכלים שהכרנו בעבר.

תנוחת הרכיבה, כצפוי, היא קרבית – כמו ב-CRF. המושב אמנם צר ושטוח, אבל הוא רך, והישבן שוקע בתוכו. על המשולש העליון מותקן כידון עבה, ומי שרגיל לאופנועי שטח או סופרמוטו ימצא בקלות את התנוחה כהגיונית. אולי למעט הכידון, שלטעמנו הוא שטוח מדי, אבל החלפת כידון לאחד בעל כיפוף גדול יותר זו לא בעיה גדולה.

לחוליגן יש מתנע חשמלי ורגלית התנעה לגיבוי. משיכת מעשיר התערובת שנמצא על הכידון, לחיצה על הסטרטר והמנוע מתעורר לחיים די מהר בסאונד באסי לא רועש ויחסית נעים. חיפשנו בכוח, בנרות, לקטול את המנוע הזה, אבל למען האמת לא הצלחנו. למעט פתיחת מצערת ממצב סגור, שהיא לא מדויקת ולא עקבית, המנוע הזה פשוט מצוין. הוא בשרני מאוד, שופע מומנט כבר מסל"ד נמוך, וכשמושכים אותו לסל"ד גבוה מקבלים כוח כמו שמצפים מ-450 סמ"ק. הוא לא זריז ועצבני כמו המקור היפני, אבל טוב שכך, שכן מדובר במנוע לשימוש יומיומי, וסביר להניח שזה נובע ממשקל החלקים הנעים. בכל זאת, אם להשוות ל-DRZ מקורי, אז מנועו של החוליגן מרגיש חזק יותר ואגרסיבי יותר. אלמלא חוסר הדיוק בפתיחת מצערת, שמציק בעיקר בשימוש עירוני רגוע, המנוע הזה יכול היה לקבל ציון מאוד גבוה. סביר להניח שהבעיה היא בכלל בקרבורטור הזול, ושהחלפה לקרבורטור איכותי יותר תפתור גם את העניין הזה, אבל אז מגדילים את ההוצאות ומאבדים את הקלף החזק של החוליגן 450 – המחיר, שעומד על 40 אלף שקלים. כך או כך, מדובר במנוע חזק וטוב, כזה שמרים גלגל לשמיים בקלות גם בהילוך שלישי.

באופן עוד יותר מפתיע, גם תיבת ההילוכים עובדת היטב, והעברת ההילוכים חלקה ומדויקת. רק חבל שהסינים בחרו להעתיק את חמשת ההילוכים ולא הגדילו ראש כדי להוסיף הילוך נוסף. לשימוש עירוני חלוקת ההילוכים בסדר גמור, אבל לנסיעה בינעירונית, אפילו קצרה על איילון, בהחלט חסר ההילוך השישי. המהירות המקסימלית שראינו על השעון הייתה 168 קמ"ש, אבל היות והספידומטר מזייף בכמעט 20%, המהירות האמיתית היא סביב 140 קמ"ש. כך או כך, שיוט על 120 קמ"ש בשעון (כ-100 קמ"ש אמיתיים) הוא לגמרי נסבל. מילת ביקורת נוספת ניתן על המצמד, שהיה קשה מדי. לפי התחושה שלנו מדובר היה בכבל, וששימון יחליק גם את הנקודה הזאת.

החוליגן יכול להיות יופי של כלי תחבורה אורבני קרבי. הוא צר, גבוה וחזק, ובתוך הג'ונגל התעבורתי העירוני הוא מאוד בולט. הנסיעה בסך הכל נוחה, שכן הבולמים עושים עבודה לא רעה בכלל. הם קשים, אבל לא קשים מדי, ועם המהלך הארוך הם מגהצים את כל בעיות האספלט. באופן לא מפתיע דווקא ההיגוי מצוין. החוליגן עף לפניות, ופקודת ההיגוי קלה ומדויקת, וזה נובע גם ממידות הגלגלים הצרות. הוא גם יציב למדי בתוך הפנייה, בעיקר בגלל הגאומטריה ההונדאית. אבל מה שמפתיע הם דווקא הבולמים. אלו יודעים לספוג כוחות גדולים. הם לא רק נראים טוב – הם באמת עובדים. לעומת ההתנהגות הדינמית הטובה, דווקא הבלמים די גרועים. הקדמי חלש מדי וקצת נטול רגש, ואילו האחורי כמעט ואינו קיים. עוד ביקורת יש לנו על מיכל הדלק הקטן. לפי הנתונים הטכניים נפחו עומד על 8 ליטרים, אבל אחרי 5.5 ליטרים כבר נכנסים לרזרבי, מה שאומר כ-100 ק"מ של רכיבה. זה טוב לשטח, אבל פחות לכלי תחבורה יומיומי.

אחרי פרק רכיבה עירונית ובינעירונית שבה האופנוע התנהג בסך הכל לא רע, אבל גם לא התלהבנו יותר מדי, עברנו לרכב על מגרש סופרמוטו, ושם הופתענו מאוד. דווקא כשלוחצים אותו חזק עם המסלול החוליגן מרגיש מצוין ומספק ערימות של ביטחון. המנוע עובד היטב, בעיקר כי לא משתמשים בסל"ד הנמוך, ומספק את כל הכוח שצריך לרכיבת סופרמוטו מהירה. ההתנהגות פנטסטית, בשילוב מצוין בין זריזות ליציבות (נו… גאומטריה של הונדה…), והאופנוע מאפשר לרכב מאוד מהר. אפילו הצמיגים הסינים סיפקו רמות אחיזה טובות למדי. אם רק היה לו בלם קדמי חזק יותר בכלל היינו מרוצים. אז כאופנוע סופרמוטו למגרשים ולמסלולים מדובר בהחלט בכלי טוב שיאפשר לרוכב הרבה מאוד. אמנם לא כמו כלי מקצועי אלא הרבה פחות, אבל הוא יאפשר גם רכיבה יומיומית ככלי תחבורה, מה שכלי מקצועי לא.

אם נתבקש לשים את רמת הקרביות של החוליגן 450 על סקאלה שבין DRZ400SM מקורי לבין אופנוע מקצועי כמו CRF450R, נשים אותו בדיוק באמצע. מצד אחד הוא קרבי יותר מ-DRZ, אבל מצד שני הוא גם מאפשר כאמור רכיבה יומיומית. אורבנית בעיקרה, אבל גם גיחות בינעירוניות של כמה עשרות קילומטרים באות בחשבון כל עוד לוקחים בחשבון שהמושב לא ממש נוח לאורך זמן.

אז למי הוא טוב? בעיקר למי שרוצה אופנוע סופרמוטו קרבי שישמש גם ליומיום, אבל לא רוצה להוציא כסף רב על כלים מקצועיים יותר. אם השימוש הוא עירוני בלבד או מעט יותר, והדגש העיקרי הוא על סופי שבוע במגרשים, יש פה פרטנר לא רע בכלל במחיר לא רע בכלל, שכן בעבור 40 אלף ש"ח הוא נותן ביצועים טובים מאוד, עם איכות חומרים וגימור ברמה סבירה פלוס. זה אגב גם המחיר לגרסת האנדורו.

אז החבילה עצמה עשתה רושם בהחלט טוב, בעיקר בתחום ההתנהגות הדינמית והמנוע, וכעת נשאר רק לראות כיצד הוא יעמוד במבחן הזמן. הכלי הזה נמכר בשמות שונים בכמה וכמה מדינות בעולם, כך שקרוב לוודאי שאפשר להשיג אינפורמציה לגבי עמידותו. אם יתברר שגם מדובר בכלי אמין ועמיד, שלא עושה תקלות מעבר לסביר, לא נתקע ככה סתם בגלל כשלים שנובעים מאיכות ייצור נמוכה, ומתבלה באופן סביר – הרי שיש פה יופי של עסקה לצרכן הישראלי, שלעתים קרובות חושב דרך הכיס.

מזל טוב, קניתם אופנוע משומש. אחרי שחקרתם, בדקתם, חיפשתם, מצאתם את הכלי שעומד בתנאים שהצבתם ואשר מתאים לכם מבחינת התקציב – עכשיו הוא עומד ליד הבית ואין מאושרים מכם. קרוב לוודאי שרכישת האופנוע לחצה אתכם כלכלית, ועשיתם מאמצים רבים לארגן את הכסף. רכישת אופנוע, חדש או משומש, אינה קלה במציאות הישראלית, ובמובנים רבים אופנוע נחשב למותרות ולא רק לכלי תחבורה בסיסי.

ובכל זאת, כשרוכשים אופנוע משומש חשוב להשאיר סכום כסף בצד על מנת לבצע את מה שנקרא 'יישור קו' והתאמת האופנוע. נדירים הם הרוכבים שדואגים לאופנוע שלהם ומטפלים בו בלי חיסכון עד לרגע האחרון שבו האופנוע נמכר. לרוב, מרגע שהתקבלה ההחלטה למכור את האופנוע, הוא עובר למצב של 'תחזוקת שבר': אם זה לא נתקע – לא נוגעים. לעתים המצב אף חמור יותר והמוכרים מסתירים תקלות או חלקים בלויים כך שייראו תקינים בבדיקה ראשונית, אך תוך זמן קצר התקלה חוזרת. לא תמיד מעורבת תחמנות ישראלית, לפעמים מדובר בחוסר תשומת לב שנובעת מתמימות וחוסר הבנה במכלולי האופנוע. הניסיון מוכיח שזה גם לא ממש משנה אם רוכשים אופנוע מאדם פרטי או מסוכנות. גם אם נבדק לעומק על ידי מומחה, תמיד יצוצו דברים בתחילת הדרך המשותפת.

ברוב המוחלט של המקרים תצטרכו להשקיע סכום כסף נוסף כדי להביא את האופנוע למצב מושלם או קרוב לכך, ולהחליף חלקים בלויים. יש לזה, אגב, גם יתרון אחד משמעותי: אמנם תשקיעו כסף, אבל תיהנו מאותם המכלולים שעובדים בצורה תקינה, חלקה ובטיחותית כבר מהיום הראשון על האופנוע.

התאמת האופנוע

ברכישת אופנוע (וכאן למעשה לא משנה אם חדש או משומש), חשוב להתאים ולכוון את האופנוע לממדי גופכם ולתנוחת הרכיבה המתאימה לכם. התהליך קצר ובסופו חוויית הרכיבה תהיה מוצלחת יותר.

ראשית, כוונו את זווית הכידון כך שתתאים לתנוחת הרכיבה שלכם. כל הכידונים שיושבים על המשולש העליון מאפשרים את הכיוון הזה, וחלקם אף מאפשרים כיוון מרחק. באופנועי ספורט עם קליפ-אונים לא תמיד ניתן לכוון זווית או גובה, אבל ישנם כאלו בהם זה אפשרי. אם ממדי גופכם חריגים, למשל אם אתם גבוהים במיוחד, בדקו את האפשרות להגבהת הכידון על ידי מגביהים או אפילו החלפת כידון. כמה מאות השקלים שכרוכים בהחלפה שכזו עשויים לשפר את חווית הרכיבה באופן משמעותי.

אחרי שכיוונתם את הכידון, כוונו את גובה ומרחק המנופים. גובה המנופים צריך להיות כך שיהיו המשך ישיר של הזרועות, אך חשוב לזכור שהשאיפה היא להניח את הזרועות מאחורי הכידון באותו המישור. המנופים צריכים להיות כמעט מאוזנים. ישנה נטייה להוריד את המנופים יתר על המידה, במיוחד באופנועי שטח ודו-שימושיים, ולטעמנו זה שגוי. אם ניתן לכוון את מרחק המנופים, כוונו אותם כך שיתאימו לכף ידכם ולאורך האצבעות. כאן חשוב לזכור שכיוון נכון אומר שניתן ללחוץ על מנוף בלם או מצמד עם שתי אצבעות, כשהשתיים האחרות מונחות על הכידון, ולהגיע לפעולה מלאה של המנוף לפני שהוא נוגע בשתי האצבעות שמונחות על הכידון.

ולסיום הפרק – כוונו גם את מנופי הבלם האחורי וההילוכים כך שיהיו לכם נוחים יותר ולא תצטרכו להשקיע אנרגיה במחשבה בכל פעם שתתפעלו אותם. כיוון גובה מנוף הבלם האחורי הוא לרוב פשוט וכולל בורג עצירה שקובע את גובה הרגלית, ובורג נוסף שמכוון את תחילת הלחיצה של המנוף על משאבת הבלם. אם לא הסתדרתם – בדקו בספר המשתמש של האופנוע (לרוב תמצאו אותו ברשת). כך גם לגבי רגלית ההילוכים, שלעתים ניתן לכוון את גובהה על ידי מוט הברגה עם שתי נעילות ('שטנגה') ולעתים תצטרכו לפתוח בורג, לשלוף את הרגלית מהציר ולכוון אותה על שן אחרת.

תחזוקה, בטיחות וחלקות

אם נצא מנקודת הנחה שבדקתם את האופנוע המשומש לפני רכישתו, בין אם במכון בדיקה מקצועי ובין אם לבד או עם חבר שמבין עניין, קרוב לוודאי שיש לכם רשימה מסודרת של החלקים והחלפים הבלויים שאינם נמצאים במיטבם. כאן ניתן לכם כמה דגשים שיעזרו לכם להחליט אילו פעולות תחזוקה לבצע עכשיו ואילו לדחות לשלב מאוחר יותר.

ראשית, הביאו את האופנוע למצב אפס מבחינת תחזוקה מונעת. בצעו טיפול מקיף לאופנוע (טיפול גדול) לצורך יישור קו מוחלט, אלא אם אתם יודעים בוודאות מלאה שטיפול כזה התבצע טרם המכירה. עברו על רשימת התחזוקה של האופנוע כפי שמופיעה בספר המשתמש, וטפלו בכל המכלולים והמערכות לפי הסדר – בין אם אתם מטפלים לבד ובין אם במוסך. כך תוכלו להתחיל את ספירת הקילומטרים לתחזוקה שוטפת וטיפולים מהיום שבו קניתם את האופנוע. דאגו להחליף שמן מנוע ומסנן, וכן את המצתים. נקו או החליפו את מסנן האוויר ובדקו מרווח שסתומים. זכרו שמנוע מטופל מאריך חיים וגם עוזר לחסוך בתצרוכת דלק.

אחרי המנוע מגיע תורם של הצמיגים. פעמים רבות נתקלנו באופנועים משומשים שנרכשו עם צמיגים בלויים, והרבה פעמים מדובר היה ביובש מכיוון שהכלי עמד זמן רב. אם הצמיגים בלויים החליפו אותם מיידית לזוג חדש. זה גם ישפר את החוויה וגם הרבה יותר בטיחותי. זכרו שלפעמים הצמיגים ייראו עם הרבה 'בשר' עליהם, אולם הם עלולים להיות ישנים ולכן לא בטיחותיים. האינדיקציה תהיה סדרים בתוך חריצי ניקוז המים ובדפנות הצמיג. אם זיהיתם סדקים כאלה – החליפו את הצמיגים.

מערכת נוספת שצריכה בדיקה היא מערכת ההינע הסופי, כלומר השרשרת וגלגלי השיניים. בדקו את השרשרת, ואם היא לא במצב מושלם שקלו החלפת סט שלם של שרשרת וגלגלי שיניים. ההבדל בחלקות הרכיבה בין שרשרת גמורה או לקראת סיום חייה לבין שרשרת חדשה הוא אדיר, וזה מתבטא גם בהחלפות ושילוב הילוכים וגם במהלך הרכיבה. חשוב לציין שכבר נתקלנו בקומבינות מגעילות במיוחד בתחום הזה אצל מוכרים, כמו למשל קיצור השרשרת הגמורה בחוליה אחת כדי שיהיה ניתן למתוח אותה עוד קצת(!). למותר לציין ששרשרת כזו אינה בטיחותית בעליל ויש להחליפה בהקדם האפשרי.

עוד מכלול בטיחות הוא הבלמים. כאן, אם אין לכם ידע וניסיון בטיפול במערכות בטיחות כאלה, השאירו את ההתעסקות למוסך. כך או כך, ודאו שהדיסקים תקינים והעובי מעל המינימום הנדרש. בדקו שהרפידות במצב תקין ונשאר עליהן עוד 'בשר'. ודאו שהמערכת ההידראולית תקינה, עם צינורות תקינים, ושאין אוויר במערכת. במידת הצורך דאגו להחלפת נוזל בלם. הפעולה פשוטה ומהירה, ועשויה למנוע תקלות בעתיד.

צמד מכלולים שזוכים בדרך כלל להתעלמות ואדישות הם בולמי הזעזועים הקדמיים והאחורי. דווקא כאן שווה להשקיע ולטפל, ולא משנה מה עשו לפניכם (סביר להניח שלא עשו כלום). ראשית, טפלו בבולמים – החליפו שמן בולמים בטלסקופים לשמן טרי, ואם זה אפשרי החליפו שמן גם מאחור, וכן גז חנקן אם יש. לא בכל הכלים ניתן להחליף שמן בבולם האחורי. חשוב לזכור שהשמן בבולמים מתבלה במהירות (יש אומרים שזה השמן שעובד הכי קשה באופנוע), ושאופנוע שעובד על הידראוליקה תקינה וטרייה ייאחז בקרקע טוב יותר, כלומר יהיה בטיחותי יותר. בכלים הספורטיביים יותר נמליץ לבדוק גם את הבושינגים שבבולמים (מסבי ההחלקה) ולהחליפם במידת הצורך אם הם שחוקים. לאחר הטיפול לבולמים בצעו כיוון. אל תסתבכו עם זה יותר מדי, אלא בצעו פעולות פשוטות בלבד – כוונו את עומס הקפיץ מלפנים ומאחור כך שהשקיעה (ה'סאג') של האופנוע על המתלים תהיה נכונה (כ-30% ממהלך המתלה כשהרוכב יושב על האופנוע), וכוונו את בוררי השיכוכים – כיווץ והחזרה – למצב הסטנדרטי כפי שמופיע בספר הרכב. זו תהיה נקודת המוצא הטובה ביותר לכל רוכב, ומשם ניתן להגיע לכיוון מושלם לפי התחושה והניסיון המצטבר.

מיד לאחר הטיפול למתלים ולבולמים, בדקו את כל מסבי השלדה: מסבי ההיגוי, מסבי הגלגלים ומסבי הבולם האחורי, הזרוע האחורית ומנגנון הלינקים. תיאור מפורט לבדיקות האלה נעלה בקרוב לפינת הטיפ הטכני שלנו. אם מצאתם מסבים בלויים עם חופשים, או כאלו שאינם עובדים חלק ומרעישים, החליפו אותם באופן מיידי ואל תרכבו עם מסבים פגומים.

וגם קצת פינוקים

רגע לפני הסוף, פנקו את עצמכם ואת האופנוע וטפלו במערכות התפעול. ודאו למשל שידית המצערת עובדת חלק ללא חיכוך, ושהיא חוזרת למצב סגור בקפיציות הנכונה. אם המצערת אינה חלקה ודאו שהכבלים משומנים, שהם מחווטים כמו שצריך לפי ספר הרכב ושאין שום דבר שמתחכך במצערת ומפריע לה להסתובב (למשל מגן ידיים). כך גם למנוף המצמד. בדקו שהוא עובד חלק, שהחופש בו תקין ושאין חיכוכים בכבל. במידה והמנוף קשה לתפעול – שמנו את הכבל בעזרת תרסיס ייעודי או עם תרסיס שימון ורסטילי כמו WD40.

ודאו שמנופי הבלם עובדים חלק וגרזו מעט את נקודות החיבור של מנופי הבלם עם הבוכנות שעל המשאבות ואת צירי המנופים. במידת הצורך פרקו את המנופים, נקו אותם ואת התושבות, וגרזו מעט גם אותם. לא תאמינו איזה הבדל יכול להיות בתפעול בין מנוף מתוחזק, נקי ומגורז, לבין מנוף שצבר לכלוך בציר במשך תקופה.

לבסוף בדקו את מערכת החשמל וודאו שכל האורות, המאותתים והרכיבים החשמליים כמו הצופר, עובדים בצורה תקינה. החליפו נורות במידת הצורך. בדרך כלל מדובר בפעולה פשוטה שאותה יכול כל משתמש לבצע בקלות. אם יש בעיות גדולות יותר כמו פנסים שבורים או מצבר גמור – החליפו אותם.

את כל רשימת התחזוקה הזו לא חייבים לעשות בפעם אחת, שכן אם אתם לא מטפלים לבד אלא ניגשים למוסך לכל פעולת תחזוקה, הרשימה הזו עלולה לעלות לא מעט כסף. גם אם אתם כן מטפלים לבד, עשו רשימת תחזוקה שמסודרת מהדחוף והחשוב ביותר ומטה, ומצאו את הזמן לעבור על המכלולים והמערכות לפי הסדר ולטפל ולתחזק את כולם.

זכרו שהעובדה שקניתם אופנוע משומש ואפילו ישן במיוחד, אינה אומרת שאתם צריכים לסבול מרמת התחזוקה של הבעלים הקודמים. אתם יכולים, בהשקעה לא גדולה שפרושה על פני ציר הזמן, להביא את המכונה למצב מושלם. אנחנו מכירים כמה מקרים כאלה, חלקם אפילו קיצוניים, של אופנועים שנרכשו במצב תחזוקתי גרוע עד מחפיר, וכעת האופנועים במצב מושלם. זכרו שמעבר לבטיחות יש גם את הפן של חוויית רכיבה.

אז תיהנו מהאופנוע החדש-משומש שלכם, 'ישרו לו קו' וטפלו בו. תתחדשו ובהצלחה!

בחודשים האחרונים הספורט המוטורי הממוסד, זה שאמור להיות פה בחסות הרשות לספורט מוטורי והתאחדות הספורט המוטורי, קפא לגמרי. הסיבות לכך שונות ומגוונות, אך בשורה התחתונה – ספורט מוטורי חוקי אין פה.

את הוואקום שנוצר מילאו הרוכבים עצמם בהתארגנויות פרטיות: במסלול המוטוקרוס של אריאל דדיה מתקיימת אליפות מוטוקרוס מסודרת ומוצלחת, שבסוף השבוע הקרוב אמור להתקיים בסבב השמיני והאחרון בה. במקביל, מתקיימת אליפות אנדורו פרטית תחת השם 'תנו לחיות לחיות – אנדורו חברים'. שתי האליפויות האלו נוצרו כאמור בגלל הצורך של הרוכבים לרכב ולהתחרות, ושתיהן הופקו ברמה גבוהה. הן אמנם פיראטיות ונעשות חצי במחתרת, אולם הן מסודרות, בטיחותיות ומהנות מאוד, והאירועים מופקים ברמה גבוהה.

ביום שישי האחרון, 11.12.15, התקיים סבב נוסף של אנדורו חברים שמנה עשרות רבות של רוכבים. המרוץ היה מוצלח מאוד, עד שבאה משטרה ופוצצה את האירוע. זה קרה אמנם בסיום המרוץ, אולם השוטרים שהגיעו למקום היו ממוקדים וידעו בדיוק לאן ולמי לפנות – למארגנים, כולל בשמם. השוטרים טענו שקיבלו מידע מודיעיני מדויק, או במילים אחרות בלתי מכובסות – הלשנה, ולכן הגיעו, קצת באיחור, להפסיק את האירוע.

אין לנו מידע מי האחראי להלשנה הזו ואנחנו לא מתכוונים לעסוק בספקולציות, בטח שלא כשמדובר בהאשמה כל כך חמורה. פשוט חבל שמלחמות היהודים בספורט המוטורי לא נפסקות, כשהמפסידים העיקריים – כמו תמיד – הם הרוכבים עצמם.

ביום שלישי האחרון אושרה בוועדת הכספים של הכנסת הרפורמה במס הקנייה שנכנסה לתוקף בחודש אוגוסט האחרון כהוראת שעה של שר האוצר. בקצרה נזכיר שבוטלה ההפרדה בין קטנועים לבין אופנועים, וכי מעתה מס הקנייה יחושב על פי נפח והספק הכלי – בין 40% ל-70% מס קנייה. כך למשל על קטנועים ואופנועים קטנים ובינוניים המס יעמוד על 40%, ואילו על כלים בנפח של מעל 800 סמ"ק ובהספק של מעל 75 קילוואט המס יעמוד על 70% (הטבלה המלאה מצורפת). פרט לכך ישנה הטבה במס לכלים על מערכת ABS, וכן לתלת-גלגליים. התקנה תהיה בתוקף לפחות עד שנת 2017.

[table id=6 /]

עד כאן אין באמת חדשות. אולם מה שהיה מעניין בדיון בוועדה היו דבריו של יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שאמר לנציגת רשות המסים והאוצר שכלי רכב דו-גלגלי קטנים לא יכולים להימדד רק בטבלאות אקסל ושורות רווח והפסד, אלא בראייה רחבה יותר של של פינוי עומסי תנועה וזיהום אוויר, וכי זו צריכה להיות מדיניות ממשלתית לעודד שימוש בדו-גלגלי קטן. בהמשך לדברים אלו הנחה ח"כ גפני את נציגת רשות המסים להכין תוך חצי שנה תכנית להקלה במיסוי גם על דו-גלגלי קטן.

זה נכון שאין פה עדיין בשורה ממשית אלא רק כיוון מעודד, ונכון גם שהבעיה הגדולה נכון להיום היא דווקא נושא מחירי ביטוח החובה, אולם הדברים של ח"כ גפני מעידים על הרוח החדשה שנושבת במסדרונות הכנסת, שבה רואים את היתרונות הגלומים בתחבורה דו-גלגלית ואף מעודדים אותה. ההערכה שלנו היא שמחירי המס לכלים דו-גלגליים קטנים, סביר להניח שבנפחים 125-300 סמ"ק, ירדו בעתיד הלא רחוק. במקביל, מאחורי הקלעים נעשית עבודה גם על מחירי ביטוח החובה, שנקווה מאוד שתישא פרי. נמשיך לעדכן.