סדרת ה-CB500 של הונדה, שכוללת את ה-CBR500R הספורטיבי, ה-CB500R הנייקד וה-CB500X האדוונצ'ר-כביש, היא הצלחה עצומה עבור הונדה. כ-75 אלף יחידות משלושת הדגמים נמכרו מאז הוצגה הסדרה לפני 5 שנים, כשאצלנו למשל, ה-CB500X תופס את ראש טבלת מכירות האופנועים זה שנתיים ברציפות.
הונדה CB500R דור שלישי
לפני שנתיים קיבלו שלושת הדגמים – המתאימים לרישיון נהיגה A1 (באירופה A2) – מתיחת פנים, ולשנת 2019 בהונדה מציגים את הדור השלישי של משפחת ה-CB500, עם מנועים חזקים יותר, מכלולים טובים יותר ומשקל נמוך יותר.
המנועים עברו מספר שינויים, וכעת הם חזקים יותר בין 3,000 לבין 7,000 סל"ד – טווח הסל"ד השימושי ביותר ברכיבה רגילה. בנוסף, שלושת הדגמים קיבלו בולם אחורי חדש, וכן קלאץ' מחליק כסטנדרט. יש גם לוח שעונים LCD חדש, צבעוני וברור יותר, הכולל גם תצוגת הילוך, וכן פנסי LED היקפיים חדשים – אם כי פנסי LED היו גם בדור השני. יש גם מערכת פליטה חדשה עם דוד חדש.
הונדה CB500X דור שלישי – השינוי הגדול נמצא בגלגלים
מבחינת עיצוב, שלושת הכלים מקבלים מתיחת פנים משמעותית. ה-F מקבל קווים נקיים וחדים יותר – מהזנב ועד החזית, ה-CB500R מקבל עיצוב ברוח ה-CBR1000RR פיירבלייד, וגם ה-CB500X מתחדש בעיצוב מודרני יותר שמדגיש את האדוונצ'ריות שלו. בנוסף, לראשונה מאז פותחה הסדרה, ה-CB500X מקבל גלגל קדמי בקוטר "19 במקום ה-"17 שהיה עד כה' וגם הצמיג האחורי מוחלף באחד במידה וחתך של אדוונצ'ר, מה שעשוי להגדיל את טווח שימושי האדוונצ'ר שלו.
שלושת דגמי משפחת ה-CB500 יגיעו כמובן ארצה, וזה עשוי לקרות בתחילת 2019.
הונדה מוסיפה סטרואידים, ביצועים ועיצוב לצמד ה-650, ומשנה תדמית לחלוטין. החברה חושפת במילאנו את ה-CBR650R, המעוצב ברוח ה-CBR1000RR פיירבלייד, ואת אחיו היושב על אותה הפלטפורמה, ה-CB650R, שמעוצב כעת ברוח הנאו ספורט קפה, בדומה ל-CB1000R ולצמד האחים הקטנים – ה-CB300R וה-CB125R. שני הדגמים החדשים מחליפים את ה-CBR650F ואת ה-CB650F הוותיקים.
הונדה CBR650R החדש
הפלטפורמה המשותפת קיבלה שדרוגים מהותיים במנוע, כשעם מערכת הזרקה וחלקי מנוע משופרים היא מרחיבה את רצועת הסל"ד מוסיפה 5% הספק. כעת ההספק המקסימלי עומד על 95 כ"ס ב-12,000 סל"ד, כשיש גם גרסת A1 עם הספק מקסימלי של 47.6 כ"ס. במקביל, בהונדה מורידים כ-6 ק"ג בעזרת שינויי שלדה, מיכל דלק וחלקים קלים יותר.
תנוחת הרכיבה ב-CBR650R החדש שופרה גם היא כיאה והפכה לקרבית יותר, עם קליפ-אונים שהתרחקו ב-30 מ"מ והונמכו במעט ורגליות רוכב שזזו אחורנית. המושב נשאר בגובה 810 מ"מ, ונראה שהונדה מנסה לעשות הכלאה בין ה-CBR650F לבין ה-CBR600RR, ששניהם ירדו מייצור.
מה עוד? ובכן, יש פרונט חדש, הפוך בקוטר 41 מ"מ, מסוג שוואה SFF, יש 3 מצבי ניהול מנוע עם כוח משתנה, קלאץ' מחליק כסטנדרט, קליפרים רדיאליים לבלם הקדמי ולוח שעונים מודרני יותר.
הונדה CB650R נאו ספורט קפה
צמד הדגמים יושבים כאמור על פלטפורמה זהה, כשה-CBR650R זז לכיוון ספורטיבי יותר מאשר ה-CBR650F שאותו הוא מחליף, ואילו ה-CB650R שינה פאזה לחלוטין, ומנייקד פשוט הוא הופך למכונה מעוצבת המיוחד המשלימה את החוליה החסרה במשפחת הנאו ספורט קפה (תחליט בעצמכם כמה הוא דומה לקונספט שהוצג בחודש שעבר). לטעמנו שניהם נראים מעולה, ומשמח מאוד לראות את ההתעוררות של הונדה.
בשנה שעברה הציגה ב.מ.וו פלטפורמה חדשה של קטנועי 400 סמ"ק עם ה-C400X, זאת לאחר שב-2011 הציגה את דגמי ה-650 של סדרת ה-C שיצרה נישה של קטנועי פרימיום.
ב.מ.וו C400GT – ככל הנראה גם הוא לא יגיע ארצה
הבוקר (ג') ב.מ.וו מציגה את ה-C400GT – קטנוע תיור שבנוי על פלטפורמת ה-400 סמ"ק שהוצגה בשנה שעברה. הגראן-טוריסמו מכוון בעיקרו לתיור ביחיד או בזוג עם נוחות מקסימלית, כשהמושב המדורג גדל והופך לנוח יותר.
יחידת ההנעה של ה-C400GT היא מנועו של ה-C400X – צילינדר יחיד מקורר נוזל בנפח 350 סמ"ק שמספק 34 כ"ס ומומנט של 3.5 קג"מ. לטענת ב.מ.וו יש מספיק כוח גם לנסיעה עירונית וגם לכבישים ראשיים.
עם תמסורת ה-CVT (וריאטור) המוכרת של ב.מ.וו, ה-GT יוכל לנוע במהירות נמוכה בצורה חלקה ללא כל הפרעות זאת בזכות המנוע הגמיש, כשהמנוע תוכנן למינימום רעידות ומקסימום דינמיות בעזרת מערכת הזרקת הדלק, שוב, כדי להעצים לרוכב חוויית הרכיבה האורבנית.
מיכל הדלק מכיל 12.8 ליטרים, שיחד עם המנוע החסכוני יוכל לגמוע מרחקים ארוכים. רוחב הצמיגים (120 בקדמי 150 באחורי) מספיק כדי לייצר יציבות ובטיחות, כשיש גם מערכת ABS כסטנדרט כמובן.
בצד האלקטרוניקה ב.מ.וו מספקת ל-GT מסך LCD קל לקריאה, בקרת אחיזה, מפתח קרבה KEYLESS, תאורת LED היקפית ושקע 12V.
מבחינת נפח אחסון, ב.מ.וו מתגאים בתא אחסון עמיד למים עם 2 מקומות אחסון, ולמי שרוצה יותר נפח, יש מזוודות צד ייעודיות אופציונליות בתשלום.
האופנוע הזה היה צפוי, הוא נתפס בתמונות ריגול ביוון במהלך השנה, ועכשיו הוא נחשף רשמית: ב.מ.וו חושפת הבוקר (ג') את גרסת האדוונצ'ר של ה-F850GS.
הבסיס הוא כמובן ה-F850GS שאותו בחנו לא מזמן כאן בפול גז, עם מנוע טווין מקבילי בנפח 853 סמ"ק, שבו פיני הארכיבה נמצאים בהיסט של 270 מעלות (ו-450 מעלות במחזור הבא). המנוע מספק 95 כ"ס, וניתן לקבל אותו בגרסה מוגבלת לרישיון נהיגה A1. נזכיר שמדובר באופנוע חדש לחלוטין ולא במתיחת פנים ל-F800GS, כך שיש שלדה חדשה, מתלים חדשים, עיצוב חדש, אלקטרוניקה מתקדמת יותר, וכאמור מנוע חדש לחלוטין.
ב.מ.וו F850GS בגרסת אדוונצ'ר
אז גרסת האדוונצ'ר בנויה על בסיס ה-F850GS המוכר, אולם גרסת האדוונצ'ר גדולה יותר, מאובזרת יותר, ומיועדת לרכיבת שטח-אדוונצ'ר קשוחה יותר מהגרסה הרגילה.
כך למשל, מיכל הדלק גדל בנפחו ל-23 ליטרים (15 ל' בגרסת הבסיס), ובב.מ.וו מצהירים שטוח הרכיבה עשוי להגיע ל-550 ק"מ. השלדה עברה גם היא שינויים, וכעת זווית ההיגוי חדה יותר ב-2 מעלות והמפסע קטן מ-124.6 מ"מ ל-117 מ"מ ביחס ל-F850 GS, כשבסיס הגלגלים מתקצר מ-1,593 ל-1,578 מ"מ. המזלג ההפוך מלפנים בקוטר 43 מ"מ (ללא כיוונים) מקבל מהלך ארוך יתר של 230 מ"מ במקום 204 מ"מ בגרסת הבסיס, ומאחור מהלך הגלגל עומד על 215 מ"מ. בשל אלו, גובה המושב מטפס ל-875 מ"מ לעומת 860 מ"מ ב-F850GS, כשניתן להנמיך את האופנוע גם במתלים וגם עם מושב נמוך יותר. אגב, גם בגרסת האדוונצ'ר תציע ב.מ.וו את מערכת המתלים החשמליים ESA, כאמור כאופציה בתשלום נוסף.
מבחינת בקרות ואלקטרוניקה, ה-F850 אדוונצ'ר מגיע עם 2 מצבי ניהול מנוע – כביש וגשם, עם מערכת ABS מתקדמת ומערכת בקרת אחיזה כסטנדרט, עם מסך TFT צבעוני כמו של ה-F850GS, עם פנסי LED היקפיים, ועם מפתח קרבה KEYLESS. כאופציה תוצע מערכת המתלים החשמלית ESA, שמוסיפה מצבי ניהול נוספים – דינמיק, אנדורו ואנדורו פרו, כשכל אחד מהמצבים שולט לא רק על המנוע ועל המתלים, אלא גם על ה-ABS ובקרת האחיזה, וכן תוספת של פנסים המתכווננים לפנייה.
ואחרי כל אלו, משקלו של ה-F850 אדוונצ'ר עומד על 244 ק"ג – כולל כל הנוזלים, לעומת 229 ק"ג של ה-F850GS.
בב.מ.וו מרחיבים משמעותית את את רשימת האביזרים האופציונליים המקוריים שניתן להוסיף, החל מפנסי ערפל, מגני מנוע ושלדה, מושבים בגבהים שונים, ידיות, מנופים ורגליות, סטים שונים של ארגזים, אביזרי ניווט, ועוד שפע של חלקים ברשימה באורך הגלות.
אחרי כל הטיזרים, תמונות הריגול והשמועות, אנחנו מגיעים לדבר האמיתי: ב.מ.וו חושפת הבוקר (ג') בתערוכת מילאנו את הדור השלישי של הסופרבייק הפופולרי שלה, ה-S1000RR, כשהוא קל יותר, חזק יותר, מהיר יותר ונשלט יותר. מנוע הליטר 4 צילינדרים מפיק כעת 8 כ"ס יותר מהדור הקודם – 207 כ"ס במקום 199 כ"ס, ומשקל האופנוע יורד מ-208 ק"ג ל-197 ק"ג – דיאטה של 11 ק"ג.
הב.מ.וו S1000RR בדור השלישי ובשני צבעים
המנוע החדש לחלוטין של ה-S1000RR, בנפח 999 סמ"ק (קוטר קדח 80 מ"מ, מהלך בוכנה 49.7 מ"מ, יחס דחיסה 13.3:1) מגיע עם תזמון שסתומים משתנה מסוג ShiftCam, בדומה לזה שהוצג בחודש שעבר ב-R1250GS, וזאת על-מנת להרחיב את טווח המומנט היעיל ויחד עם זאת להגדיל את הספק המנוע. הוא גם קל יותר ב-4 ק"ג מהמנוע של הדגם הקודם, וגם מערכת הפליטה החדשה קלה יותר ב-1.3 ק"ג. התוצאה: 207 כ"ס ב-13,500 סל"ד ו-11.5 קג"מ ב-11,000 סל"ד, כשגרף המומנט שטוח למדי (10 קג"מ ומעלה בין 5,500 ל-14,500 סל"ד!).
המנוע החדש מגיע כמובן עם מצערות חשמליות, ויש 4 מצבי רכיבה: מרוץ, דינמיק, כביש וגשם, כשמצב 'מרוץ' ניתן לכיוון אישי של הרוכב של בקרת האחיזה, ה-ABS (לפניות), בקרת הווילי, תגובת המנוע וגרף המומנט, וכן של בלימת המנוע. במצב מרוץ 'פרו', שמגיע כאופציה עם 3 מפות שונות, ניתן לכוון גם את בקרת הזינוק שבאה כמערכת אינטגרלית ב-S1000RR, וכן את בקרת המהירות המקסימלית בפיטס. ואם כבר דיברנו על אלקטרוניקה, אז יש כמובן קוויקשיפטר מקורי לשני הכיוונים, כשכל הבקרות האלקטרוניות נשענות על יחידת מדידת אינרציה IMU ב-6 צירים של בוש. אגב, בב.מ.וו מציינים שניתן להפוך את תפעול רגלית ההילוכים בקלות, לצורך רכיבת מסלול.
מסך התצוגה הוא כמובן מסך TFT צבעוני בגודל "6.5 עצומים. הוא מציע מצב כביש עם כל הנתונים הרלוונטיים, ועוד 3 מצבי מסלול המציגים מידע מזוקק יותר ובספרות גדולות יותר – בעיצובים שונים. ויש כמובן גם פנסי LED היקפיים.
מיישר קו עם חזית הטכנולוגיה – ויותר
השלדה חדשה, כשהמנוע משמש כגורם נושא עומס, והיא שונתה על-מנת לשפר את הארגונומיה על ה-S1000RR. בב.מ.וו קוראים לשלדה החדשה FlexFrame, כשאת הקשיחות נותן כאמור המנוע. גם הגאומטריה שונתה על-מנת לשפר ביצועים, וכעת למשל זווית ההיגוי חדה יותר ב-0.4 מעלות והמפסע קטן מ-96.5 מ"מ ל-93.9 מ"מ. לעומת זאת בסיס הגלגלים גדל ב-9 מ"מ מ-1,432 ל-1,441 מ"מ. חלוקת המשקל, אגב, עלתה מ-52.3% על הגלגל הקדמי ל-53.8%.
גם מערכת המתלים חדשה לחלוטין. הזרוע האחורית מאלומיניום חדשה וקלה יותר, ואליה מחובר בולם יחיד עם כיוונים מלאים, גם הוא חדש ואיכותי יותר. מלפנים מותקן מזלג הפוך בקוטר 45 מ"מ ומהלך של 120 מ"מ, גם הוא עם כיוונים מלאים. כמו כן, ה-S1000RR מגיע כאופציה עם בולמים חשמליים סמי-אקטיביים מסוג DDC (ר"ת Dynamic Damping Control) בדור חדש ועם יותר פונקציות ומהירות תפעול. למעשה, הבולם בנוי כמעט כרגיל, עם בוכנה ודיסקיות מעבר שמן מכאניות-הידראוליות, אולם יש שסתום נוסף למעבר שמן, שנשלט אלקטרונית, והוא משנה את רמת השיכוכים תוך כדי רכיבה – בהתאם לצורך, כשזמן התגובה עומד על 10 אלפיות השנייה. מה עוד חדש? חישוקים חדשים וקלים יותר שמורידים 1.6 ק"ג נוספים מה-S1000RR, וגם הדיסקים הקדמיים בקוטר 320 מ"מ השילו ממשקלם הכללי כ-500 גרם.
פרט לכל המפרט העשיר הזה, בב.מ.וו מציעים גם מגוון רחב מאוד של חלקים מקוריים מסדרת M – לראשונה ב-S1000RR – כמו מגנים, כיסויים, מושבים (גבוה ונמוך), מנופים, וגם שיפורים כמו מערכת פליטה וציר זרוע אחורית מתכוונן. כך למשל, עם קיט M הכולל מערכת פליטה משוחררת, גלגלי קרבון ומצבר קל, ניתן להוריד את משקל האופנוע ל-193 ק"ג כולל כל הנוזלים.
הב.מ.וו S1000RR החדש מציב את ב.מ.וו בחזית טכנולוגיית הסופרבייקס, במקביל לדוקאטי עם הפניגאלה V4S. הוא חזק יותר, קל יותר, וככל הנראה גם ידידותי יותר למשתמש, ואין לנו ספק שהוא ימשיך להיות להיט מכירות בקרב רוכבי הספורט.
שימו לב שלא אמרנו מילה על העיצוב החדש. את זה תגידו אתם – כאן בתגובות.
ימאהה חושפת במילאנו את ה-XSR700 XTribute – מחווה לאחד האופנועים החשובים של ימאהה בכל הזמנים, ה-XT500.
הבסיס הוא ימאהה XSR700, שמצדו בנוי על בסיס ה-MT-07, אולם הוא קיבל מספר תוספות עיצוביות וכן צביעה חדשה כהומאג' לאותו XT500 אייקוני.
ימאהה XSR700 XTribute – מחווה ל-XT500 האייקוני
כך למשל, ה-XSR700 XTribute מקבל מושב חדש, שטוח יותר, בסגנון ה-XT500 של פעם, וכן כידון שטוח – רחב וגבוה מהמקורי – כמו של אופנועי שטח, מגני רדיאטור מאלומיניום, גרמושקות לטלסקופים, לוח שעונים שחור בתצוגה נגטיבית, פנס LED אחורי חדש, וצמיגי פירלי MT60 RS דו-שימושיים שמשלימים את המראה ומאפשרים ל-XSR700 קצת יותר יכולת שבילים (למרות חישוקי ה-"17 במידות הכביש, לעומת חישוקי השטח של ה-XT500).
סכימת הצביעה יפהפייה, והיא כוללת את הצביעה המקורית של ה-XT500 של שנת 1981, כולל הלוגו של ה-XT500 שהפך ל-XSR700 – באדום ושחור. בנוסף, חלקים רבים כמו מנופי הבלם והקלאץ' והכידון הושחמו לטובת המראה.
למשדרגים, ישנה האופציה לרכוש מימאהה מערכת פליטה של אקרפוביץ', דומה מאוד לזו שמוצעת ל-XSR700 – רק בשחור, ייעודית ל-XTribute (אבל תתאים גם ל-XSR700 רגיל).
את ה-XSR700 אנחנו מאוד אוהבים, וגרסת ה-XTribute הזו לגמרי עושה לנו את זה.
MV אגוסטה מציגה מהדורה מוגבלת לברוטאלה החדש, ממנה תיוצרנה 300 יחידות אשר יהיו בעצם גרסת הקצה של הברוטאלה הסטנדרטי.
האורו (זהב באיטלקית) יגיע יחד עם קיט מרוצים קרבי במיוחד הכולל מערכת פליטה של SC-Project, שיחד עם הטכנולוגיה של ה-F4 באליפות העולם מעלה את ההספק מ-205 ל-209 כ"ס, בין היתר על-ידי הורדת החיכוך בחלקי המנוע.
MV אגוסטה ברוטאלה 1000 'אורו'
רוב חלקי המנוע שודרגו (רובם הגיעו מה-F4), הפכו קלים יותר, יחד עם ציפוי DLC שהוצג קודם השנה ב-F4 קלאודיו. יחס הדחיסה בא גם הוא מה-F4, גל הארכובה יוצר מחדש בכדי להוריד משקל, וכל אלו יחד הופכים את פעולת המנוע לחלקה, חזקה ואחידה יותר.
בצד האלקטרוני הברוטאלה אורו מגיע עם מסך TFT בגודל "5, עם בקרת אחיזה בעלת 8 מצבים, בקרת ווילי וקוויקשיפטר, תאורת LED עם טכנולוגיית DRL, ועוד.
האורו שוקל 186 ק"ג יבשים (184 ק"ג עם קיט השיפור), והוא מצויד במערך הבולמים של אוהלינס TTX36 מאחור ו-NIX מלפנים ובלמי ברמבו בקוטר 320 מ"מ. ב-MV אגוסטה מודיעים על כנפי הקרבון אווירודינמיות חדשות שיעזרו לאורו להיות יציב גם במהירויות של 200 קמ"ש ומעלה. בנוסף, יש שפע חלקי קרבון כמו כיסוי קלאץ' מקרבון, חישוקי קרבון, כנפי קרבון סביב הרדיאטור ועוד.
מהאורו האקזוטי ייוצרו 300 יחידות בלבד, וכמו שנראה עכשיו MV אגוסטה עלתה שוב על דרך המלך, ואנחנו רק מקווים לראות עוד יציאות כאלה.
ימאהה מאמינה בקונספט התלת-גלגלי וממשיכה לפתח אותו. אחרי הטריסיטי 125 של 2015, הטריסיטי 155 של 2017 והנייקן של 2018, ימאהה מרחיבה את משפחת ה-LMW (ר"ת Leaning Multi-Wheel) ומוסיפה כלי נוסף לתחבורה עירונית, שמאפשר גם להתנייד אל הפרברים, ואפילו ליהנות מרכיבה בינעירונית. החברה מציגה במילאנו אבטיפוס חדש בשם 3CT, כלומר טריסיטי, בנפח 300 סמ"ק.
ימאהה 3CT 300 קונספט
לטענת ימאהה, הצורך בכלי בנפח 300 סמ"ק הגיע מלקוחות הטריסיטי (כ-22,000 קטנועי טריסיטי 125 נמכרו באירופה מאז השקתו), שרצו כאמור לגדול לכלי שיאפשר להם להרחיב את רדיוס התנועה האורבנית שלהם. בבסיס ה-3CT נמצא מנוע ה-300 סמ"ק בלו-קור שהגיע מהאיקסמקס 300.
לעומת הטריסטיט 125, אשר לו מנגנון מתלה קדמי פשוט למדי, כאן ב-3CT ישנו מנגנון מתלה קדמי מתקדם יותר המאפשר את נעילת המתלה הקדמי בעצירה – כמו ב-MP3 של פיאג'ו. האופציה הזו, כך אומרים בימאהה, תגדיל את נוחות המשתמש כך שלא יצטרך להוריד רגליים בעצירות ברמזורים, וגם תקל על החניה. בימאהה לא מפרטים עדיין כיצד בנויה מערכת המתלה הקדמי, רק מציינים שהנעילה היא לא דרך הבולמים, כך שהתחושה שתתקבל בזמן נעילה תהיה רכה ונעימה. תפעול הבלמים, אגב, מתבצע גם על-ידי דוושת בלם על המדרס הימני, וזאת על-מנת לאפשר לנהגי רכב אירופאיים לרכוב על ה-3CT ללא רישיון נהיגה לדו-גלגלי – כפי שהתקנות האירופאיות מאפשרות וכמו גרסאות ה-LT של ה-MP3.
עוד אומרים בימאהה שה-3CT החדש הוא דינמי יותר מהטריסיטי 125, כלומר עשוי לספק לרוכב יותר הנאה. העיצוב מושקע במיוחד ומודרני, יותר ממזכיר את משפחת ה-MAX של ימאהה, והוא תופס את העין מיד.
ה-3CT הוצג כאבטיפוס בלבד, אולם הוא נראה מגומר למדי ומוכן לייצור, כך שסביר להניח שהגרסה הסדרתית תיחשף כבר בשנת 2019 – ייתכן שאפילו במהלך השנה ולא רק בתערוכת מילאנו 2019. נקווה רק שבגרסה הסדרתית בימאהה יוותרו על פס ה-LED-ים הכחול מתחת למושב.
לפני 20 שנה ימאהה חשפה את ה-YZF-R1 המקורי – אופנוע שהיה חלק משמעותי ממרוץ החימוש היפני בקטגוריית הסופרבייקס ליטר. כעת, משחררת ימאהה גרסת הומאג' לאותו R1 אייקוני, המיועדת למסלול בלבד ומגיעה עם מכלולי קצה שתפקידם לקצץ זמני הקפה.
ימאהה YZF-R1 GYTR
ה-R1 בגרסת GYTR (ר"ת Genuine Yamaha Technology Racing – חטיבת המרוצים של ימאהה) הוא מכונת מסלול קרבית החולקת שפע חלקים משותפים עם ה-R1 העכשווי של קבוצת המרוצים של ימאהה שניצח במרוץ הסיבולת 8 השעות של סוזוקה. הוא כאמור מגיע עם רישוי ספורט בלבד, מיועד למסלולים ולא לכביש הציבורי, וייוצר במהדורה מוגבלת וממוספרת של 20 יחידות בלבד – אחת לכל שנה של ה-R1.
כך למשל, ב-R1 GYTR תמצאו את כל צמת החשמל, מחשב ניהול המנוע והמצערת המקוצרת של ה-R1 הרשמי של קבוצת הסיבולת. מלפנים תמצאו מזלג אוהלינס מסוג FGRT 219 האקסקלוסיבי, ומאחור בולם אוהלינס מדגם TTX36 GP, שזה בערך הטופ שיש לתעשייה להציע. יש גם משכך היגוי מתכוונן, גם הוא של אוהלינס, ויש מערכת פליטה של אקרפוביץ' אבולושן 2 העשויה מטיטניום ומיועדת למסלול בלבד, ללא עמידה בתקנות זיהום אוויר ורעש כאלה ואחרות. האופנוע גם מגיע עם מגני מנוע, מכסים וצירי גלגלים. יש תוספת לרדיאטור לפינוי חום טוב יותר, וגם החישוקים, הבלמים הרדיאליים של ברמבו, משולשי ההיגוי, השרשרת וגלגלי השיניים, מסך ה-TFT וכו' – כולם רכיבי קצה
בנוסף לכל החלקים הללו של ימאהה, החברה תספק גם חלקי אפטרמרקט כמו פיירינג מלא מקרבון כשעליו סכימת צביעה של ימאהה כהומאג' ל-R1 המקורי של 1998, עם לוגואים מקוריים, וגם הרצה של האופנוע על דיינו, כיוון מדויק, וסט-אפ ספציפי למערכת המתלים לכל רוכש. 20 המאושרים שיצליחו לשים יד על היצירה הזו יקבלו גם קורס רכיבת מסלול של ימאהה על אחד מהמסלולים האירופאיים.
מחירה של היצירה הזו טרם פורסם, וגם נתונים טכניים נוספים כמו משקל והספק יימסרו לרוכשים שיצליחו לשים את ידם על המכונה האקזוטית הזו.
אנחנו אומרים – וואו! על כזה אנחנו רוצים לתת גז! במסלול כמובן.
רק שנה עברה מאז חשפה ימאהה את הנייקן – האופנוע התלת-גלגלי הראשון בעולם – שבבסיסו מנוע ה-CP3 של ה-MT-09 (רכיבה ראשונה מההשקה העולמית – בקישור), וכבר יוצאת גרסה נוספת של האופנוע המעניין: ימאהה חושפת הערב (ב') בתערוכת מילאנו גרסת GT לנייקן, מאובזרת יותר ומרחיבה את טווח שימושי התיור של הנייקן.
ימאהה נייקן GT – גרסה תיורית יותר לאופנוע התלת-גלגלי של ימאהה
גרסת ה-GT של הנייקן מגיעה עם סט מזוודות צד, משקף רוח גבוה, מושב נוח יותר, ידיות מחוממות, רגלית אמצע, שקע 12V שני בנוסף לאחד שיש בנייקן, וכן בצביעה סולידית יותר בצבע כחול-מט עם טלסקופים זהובים במקום הכחולים של הנייקן הרגיל.
הנייקן GT מצטרף למשפחת ה-GT של ימאהה, הכוללת את הטרייסר 700GT, הטרייסר 900GT וה-FJR1300 שאינו מיובא ארצה. גרסת ה-GT תגיע לשווקים האירופאים ובכלל זה לישראל במהלך חודש ינואר 2019.
