ושוב, כמו בריטואל קבוע, אנחנו מתבשרים על כך ש-EBR, מותג אופנועי הספורט של אריק ביואל, נאלץ להפסיק ייצור ולסגור את שעריו – פחות משנה אחרי שחזר לייצור.
הסיבה לסגירה היא כמות מכירות נמוכה מהמצופה, דבר שהביא למשבר כלכלי (נוסף) ומשיכת ידה של המשקיעה החיצונית מהפרויקט של אריק ביואל. יחד עם זאת, בביואל הודיעו שימשיכו לספק שירות וחלפים לבעלי הכלים של החברה, ובמקביל מחפשים משקיע אסטרטגי חדש לחברה.
יש לנו תחושה שזו לא סוף הדרך של המותג המיוחד הזה, ושאריק ביואל הבולדוזר ימצא את הדרך להמשיך בפרויקט חייו ולייצר את הכלים המעניינים שלו.
היסטוריה קצרה של אריק ביואל
אריק ביואל היה מהנדס צעיר שעבר בהארלי-דיווידסון משנת 1979. במקביל, כחובב מרוצים הוא המשיך להתחרות במרוצי אספלט בארה"ב. בתחילת שנות ה-80 כשהארלי נקלעה לקשיים כלכליים, ביואל בנה אופנוע מרוץ על בסיס הארלי, וזאת כדי לא להתחרות על אופנוע יפני מתוך לויאליות לחברה שמעסיקה אותו. בהמשך עזב ביואל את הארלי ופתח חברה חדשה הנושאת את שמו – ביואל – כשהוא מייצר אופנועים עם אוריינטציה ספורטיבית על בסיס מנועי הארלי-דיווידסון אבל עם שלדות ומכלולים ופיתוח עצמי. ביואל עוד חזר להארלי ועזב שוב, כשתמיד הנושא הבעייתי ביותר היה כסף. ביואל התאפיין תמיד בחשיבה מקורית מחוץ לקופסה, ועל שמו רשומים כמה פטנטים מעניינים כמו שמן מנוע שנמצא בזרוע האחורית או מיכלי דלק במיקומים שונים. בשנים שבהם אופנועי ביואל נמכרו תחת הארלי-דיווידסון זכינו לרכוב פה בארץ על כמה דגמים מעניינים כמו XB9, XB12 ויוליסס – האדוונצ'ר-תורר של ביואל.
ב-2009 ביואל עזב/נעזב מהארלי-דיווידסון והוא פתח את EBR – ר"ת של Erik Buell Racing. בתחילה הוא ייצר גרסאות כאלו ואחרות שנשענו על ה-1125RR המיועד למסלול בלבד, אך בהמשך הציג גרסאות כביש כמו ה-1190RS (בראש הידיעה), כשתמיד מרוצים היו בראש מעיניו. זה לא החזיק יותר מדי זמן, ובאפריל 2015 הודיע אריק ביואל על פשיטת רגל. כאמור, כעת יש תקווה לפרויקט היפה הזה עם הרכישה של ביואל על ידי חברה חזקה ואיתנה פיננסית.
