הונדה לא מוותרת על הרטרו ומציגה בקלן 2 דגמים על בסיס ה-CB1100: הראשון הוא שדרוג ל-CB1100EX והשני אופנוע חדש בקונספט קפה רייסר – CB1100RS.
ההונדה CB1100EX ו-CB1100RS החדשים
ה-CB1100EX מקבל השנה כמה עדכונים, בין היתר בשל יורו 4. בהונדה מתכננים מחדש את הראש של מנוע ה-4 צילינדרים בן 1,140 הסמ"ק, בעיקר בפתחי היניקה והפליטה, ומוסיפים למנוע קלאץ' מחליק. פרט לכך יש חישוקי שפיצים חדשים בקוטר "18 עם צמיגים רדיאליים במידות 110/80 ו-140/70, וכן בולמים חדשים של שוואה עם כיוון עומס קפיץ. יש כמובן מערכת ABS כסטנדרט, ובמסגרת מתיחת הפנים העיצובית שהופכת אותו לקלאסי יותר, ה-EX מקבל גם פנסי LED. המשקל המלא עומד על 255 ק"ג, ההספק 90 כ"ס ב-7,500 סל"ד, והמומנט המקסימלי עומד על 9.3 קג"מ ב-5,500 סל"ד.
הונדה CB1100EX
לעומת השדרוג של ה-EX, ה-CB1100RS הוא חדש לגמרי, ובנוי ברוח אופנועי הקפה רייסר.
המנוע והשלדה זהים לאלו של ה-EX, אולם הבולמים משופרים משמעותית. מלפנים יש מזלג קונבנציונלי של שוואה מדגם SDBV (ר"ת Showa Dual Bending Valve – שסתום דו-ערוצי לשיכוך כיווץ והחזרה) בקוטר 43 מ"מ, ומאחור צמד בולמים מתכווננים של שוואה עם מיכל גז חיצוני. החישוקים יצוקים בקוטר "17, ועליהם מולבשים צמיגי ספורט תיור רדיאליים במידות ספורטיביות – 120/70 ו-180/55, כך שמבחר הצמיגים הספורטיביים הוא עצום. הבלמים הקדמיים של טוקיקו, עם קליפרים רדיאליים בשרניים, ושאר המפרט זהה לזה של ה-EX, למעט המשקל שעומד על 252 ק"ג רטובים.
הונדה CB1100RS קפה רייסר
אבל באופנועים מסוג זה עדיף לתת לגלריית התמונות לדבר. תיהנו.
מרוץ החימוש בגזרת הסופרבייק מגיע לשיא, ואיתו קצב פעימות הלב שלנו. אחרי שראינו את הסופרבייקס החדשים – הפיירבלייד של הונדהוהג'יקסר 1000 של סוזוקי, בואו נראה את זה של קוואסאקי שהוצג בתערוכת קלן. ה-ZX-10RR הוא גרסת ההומולוגציה של אופנוע הסופרבייק העולמי של קוואסאקי, שזוכה בשלוש השנים האחרונות להצלחה אדירה במרוצי הסופרבייק. מה-ZX-10RR ייוצרו 500 יחידות בלבד – כמו שחוקי הסופרבייק מחייבים.
ה-ZX-10RR – גרסת הומולוגציה לסופרבייק של קוואסאקי
ה-ZX-10RR בנוי על בסיס ה-ZX-10R שהוצג כבר בשנה שעברה ונוסע על כבישי ארצנו, אולם הוא הדבר הקרוב ביותר לאופנועי הסופרבייק של קוואסאקי.
המנוע קיבל ראש חדש לגמרי עם פתיחת שסתומים גדולה יותר, כולל גלי זיזים חדשים, וכן ציפוי DLC על דחיפי השסתומים להורדת חיכוך. גל הארכובה חוזק גם הוא על מנת להתמודד עם תוספת הכוח לאורך עקומת הסל"ד. ההספק המרבי – 210 כ"ס עם ראם-אייר.
בתחום השלדה ומכלוליה יש חישוקי מרקזיני קלים יותר, שניתנים להרכבה גם על ה-ZX-10R ה'רגיל' (צמיג אחורי במידה 190/55). הקליפרים הקדמיים הם של ברמבו, מדגם מונובלוק M50, וכל המערכת – דיסקים של ברמבו בקוטר 330 מ"מ, משאבה רדיאלית של ברמבו והצנרת – מותאמת למרוצים ולביצועים הגבוהים ביותר. הבולמים הקדמיים הם של שוואה מדגם BFF הסופר-מתקדמים עם התא החיצוני, ומאחור בולם יחיד מדגם BFRC, גם הוא של שוואה וגם הוא הטוב ביותר שיש כיום לחברה היפנית.
מבחינת אלקטרוניקה יש מערכת ניהול מנוע מתקדמת עם מצערות חשמליות וחיישן אינרציה ב-6 צירים, ויש ABS למרוצים, מערכת בקרת החלקה מתקדמת – גם היא למרוצים, בקרת בלימת מנוע, בקרת זינוק, וקוויקשיפטר לשני הכיוונים.
סכמת הצביעה – בשחור-ירוק בלבד.
כמה שבא לנו לרכב על מכונת המרוץ המושחזת הזו. על מסלול כמובן.
ידענו שהונדה תציג CBR1000RR פיירבלייד חדש בקלן, אבל בחלומות הוורודים שלנו לא ציפינו לכזו פצצה: הונדה מציגה בקלן את הפיירבלייד החדש ל-2017, עמוס בטכנולוגיה ובאלקטרוניקה, עם יחס הספק/משקל מטורף ושפע בקרות אלקטרוניות. אמת מידה חדשה לאופנועי סופרבייק חוקיים לכביש. ואם זה לא מספיק – יש גרסת SP2 שתיוצר ב-500 יחידות בלבד כהומולוגציה לפיירבלייד שמתחרה בסופרבייק העולמי.
הונדה CBR1000RR SP ו-SP2
25 שנה אחרי הפיירבלייד המקורי של 1992, הונדה מפציצה שוב עם פיירבלייד חדש ל-2017 שנקרא CBR1000RR SP. בהונדה מתארים אותו כשלב הבא בשליטה המוחלטת.
מנוע הפיירבלייד חדש לחלוטין, והוא מציע שפע של טכנולוגיה. ראשית נספר שההספק המקסימלי טיפס ב-11 כ"ס וכעת עומד על 189 כ"ס ב-13,000 סל"ד, מערכת היניקה והפליטה חדשות לגמרי, ויחס הדחיסה טיפס מ-12.3:1 ל-13.0:1. הזרקת הדלק היא כעת עם מצערות חשמליות, ויש 3 מצבי ניהול מנוע ששולטות גם על שאר הפרמטרים של האופנוע, כמו למשל המתלים. יש גם קלאץ' מחליק וקוויקשיפטר לשני הכיוונים.
השלדה חדשה לגמרי גם היא, קלה יותר מהגרסה הקודמת, כולל שלדת הזנב, והמשקל הכללי של האופנוע ירד ב-14 ק"ג ביחס לפיירבלייד הקודם. כעת המשקל המלא עומד על 195 ק"ג בלבד, כלומר יחס הספק/משקל של כמעט 1:1. נזכיר שמדובר במשקל מלא ולא במשקל יבש.
בתחום המתלים – טירוף, לא פחות. הפיירבלייד SP מגיע עם מערכת בולמים של אוהלינס מסוג S-EC. זוהי מערכת אלקטרונית סמי-אקטיבית הכוללת בולמים מדגם TTX36 מאחור ו-NIX30 מלפנים – המערכת האיכותית והמתקדמת ביותר שיש כיום בכלים סדרתיים.
רק כדי להבין, זוהי מערכת המתאימה את עצמה לאופי הרכיבה ומשנה את השיכוכים בהתאם לתנאי הרכיבה. יש מחשב ייעודי ששולט במתלים, ויש 5 חיישני תאוצה, אינרציה וג'יירו שמפוזרים באופנוע ומודדים תאוצה בכל כיוון אפשרי. בנוסף, המערכת מקבלת נתונים על מהירות המנוע, מהירות הנסיעה, עוצמת הבלימה וזווית המצערת, משקללת הכל ומספקת את השיכוכים הנכונים לכל מצב ומצב. ישנם 3 מצבי רכיבה קבועים למערכת המתלים, ועוד 3 ידניים, כשבכל אחד מהם הרוכב יכול להתערב ולכוון לפי ראות עיניו.
אם זה לא מספיק יש גם מערכת בקרת החלקה מתקדמת, מערכת ABS מודרנית הכוללת מצב מרוץ וניתוק גלגל אחורי, כמובן שהיא יעילה גם בפניות, ויש מערכת שמונעת התרוממות של הגלגל האחורי תחת בלימה חזקה.
לוח השעונים גם הוא סופר-משוכלל. זה בעצם מחשב דרך עם מסך TFT צבעוני, ויש אפשרות לבחור מבין 3 תצוגות – לכביש, למסלול, ותצוגה נוספת של נתונים מכאניים.
הונדה CBR1000RR SP פיירבלייד דגם 2017
CBR1000RR SP2
על בסיס הפיירבלייד SP המטורף, בהונדה משחררים גרסה נוספת, סופר-קרבית – SP2. למעשה מדובר בגרסת הומולוגציה לאופנוע הסופרבייק של הונדה בסופרבייק העולמי, והוא ייוצר ב-500 יחידות בלבד.
על פלטפורמת ה-SP בהונדה מוסיפים גלגלים קלים יותר של מרקזיני, חלקי קרבון רבים, ומנוע חזק יותר עם מהלך בוכנה ארוך יותר ושיפורים רבים בראש המנוע. אפשר גם לרכוש קיט מרוצים של HRC – למרוצים או לספורט. הקיטים כוללים מערכת פליטה למרוצים, מחשב ניהול מנוע חזק יותר, רכיבי צילינדר משופרים, זרוע אחורית, בלמים מחוזקים וצמת חשמל קלה יותר. זהו הלכה למעשה אופנוע מרוץ מהשורה הראשונה, שחלק גדול מהטכנולוגיה שלו נלקח מאופנוע ה-GP של הונדה – ה-RC213V.
ה-MT-10 רק הוצג השנה, וכבר מקבל גרסת SP קרבית הבנויה על טכנולוגיית ה-R1M. וזה הגיוני, שכן אם ה-MT-10 בנוי על בסיס ה-R1, למה שלא תצא גרסה גם על בסיס ה-R1M הקרבי?
אז לשנת 2017 אנחנו מקבלים את ה-MT-10 SP – הגרסה המשופרת של ה-MT-10 הכוללת בולמי מרוץ אלקטרוניים של אוהלינס ומסך TFT.
הבולמים החדשים של אוהלינס הגיעו אמנם מה-R1M, אבל הם מותאמים במיוחד עבור ה-MT-10 וכוילו מחדש. הם מציעים כיוונים אלקטרוניים של עומס הקפיץ והשיכוכים, והם סמי-אקטיביים – כלומר מתאימים עצמם לסגנון הרכיבה ואופי הדרך. על הכל שולט מחשב ניהול מיוחד לבולמים.
פרט לבולמים המתוחכמים, ה-MT-10 מקבל מסך TFT צבעוני שמגיע גם הוא ישירות מה-YZF-R1M.
ה-MT-10 הרגיל מקבל גם הוא עדכונים – מפות ניהול מנוע חדשות לתגובת מנוע רכה יותר, וכן קוויקשיפטר חדש.
תחילת השיווק מתוכננת לחודש פברואר הקרוב. מחיר טרם נמסר.
את גרסת הקונספט ראינו כבר בשנה שעברה, והיום עם פתיחת תערוכת קלן, קיקמו חושפת את הגרסה הסדרתית של ה-AK550 – מקסי סקוטר שאמור להתמודד ראש בראש מול הטימקס. כן, מה שהיפנים והאירופאים (למעט ב.מ.וו) לא השכילו לעשות – באה קימקו הטייוואנית ועושה בגדול.
מנוע הטווין החדש של ה-AK550
הקימקו AK550 בנוי ממש כמו טימקס. יש לו שלדת אלומיניום קשיחה עם מנוע שנמצא במרכזה ומערכת מתלים עצמאית – כלומר לא המבנה הקטנועני של מנוע תלוי שמשמש כזרוע האחורית, אלא זרוע אחורית במבנה של אופנוע, עם הינע סופי רצועה ובולם יחיד אופקי. כן, כמו בטימקס. מלפנים, אגב, יש מזלג הפוך בשרני בקוטר 41 מ"מ, שמחובר לצמד משולשי היגוי. חלוקת המשקל בין הגלגל הקדמי לבין האחורי, על פי קימקו, עומדת על 50:50. המבנה הזה אמור לספק כלי יציב ודינמי עם יכולות גבוהות.
המנוע הוא טווין מקבילי בנפח 550 סמ"ק עם גל ארכובה קרוספליין בזווית של 270 מעלות, גל זיזים כפול, 8 שסתומים, קירור נוזל והזרקת דלק, והוא מספק 53.5 כ"ס ו-5.67 קג"מ, מה שאומר שבניגוד לטימקס, הוא לא מתאים לרישיון נהיגה A1 אלא לבלתי מוגבל.
פרט לכך יש בלמים רדיאליים מלפנים, צמיגים בקוטר "15 (ברוחב 160/60 מאחור ו-120/70 מלפנים), מיכל דלק בן 15 ליטרים, והמשקל עומד על 226 ק"ג. ה-AK550 מגיע עם מערכת ABS כסטנדרט, עם בורר מפות ניהול מנוע, ועם פנסי LED מלפנים ומאחור, ומיגון הרוח והמושב ניתנים לכיוון גובה ללא כלים.
העיצוב – יותר ממזכיר את הטימקס.
הקטנוע אמור להגיע ארצה במהלך השנה הקרובה, מיד כשיתחיל בייצור. מחירים יפורסמו כשיגיע ארצה.
בב.מ.וו מאמינים בתחבורה עירונית נקייה, ובמקביל למכוניות עירוניות חשמליות מפתחים בשנים האחרונות גם קטנוע חשמלי – ה-C Evolution – שהוצג לראשונה ב-2012. בתחילה נמכר הקטנוע החשמלי ב-5 מדינות באירופה, ולאחר מכן שיווקו הורחב למדינות אירופאיות נוספות.
כעת, כ-4 שנים לאחר החשיפה הראשונה, בב.מ.וו מציגים את הדור החדש של ה-C Evolution בצמד גרסאות, וכן מרחיבים את השיווק למדינות אירופאיות נוספות, וכן לארה"ב, ליפן, לדרום-קוריאה ולרוסיה. ההצגה הראשונה לקהל – בתערוכת הרכב של פריז.
ה-C Evolution החשמלי דור 2 – מעכשיו גם ברישיון נהיגה A2 עד 125 סמ"ק
הדור השני של ה-C Evolution מקבל את הסוללה שנמצאת בשימוש המכונית החשמלית של ב.מ.וו – ה-i3, בעלת הקיבול של 94Ah לתא (60Ah לתא בדגם הקודם). לטענת החברה, השימוש בסוללה החדשנית הזו של ב.מ.וו מגדיל את טווח הנסיעה של הקטנוע.
בנוסף, ה-C Evolution הסטנדרטי מגיע כעת עם הספק אפקטיבי גבוה יותר – 19 קילוואט (26 כ"ס), שהם 8 קילוואט (11 כ"ס) יותר מהגרסה הקודמת, כשההספק המקסימלי עומד על 35 קילוואט (כ-48 כ"ס). הגרסה החלשה יותר מותאמת כעת לרישיון נהיגה אירופאי A1 – עד 125 סמ"ק ו-11 קילוואט (אצלנו הקטגוריה הזו נקראת עדיין A2), והיא מפיקה את מקסימום ההספק המותר בקטגוריה – 11 קילוואט (כ-15 כ"ס).
חזק יותר, מודרני יותר; פני העתיד?
מבחינת טווחי נסיעה, הגרסה הרגילה תאפשר נסיעה של 160 ק"מ עד לפריקת המצבר, והגרסה המוגבלת תאפשר כ-100 ק"מ של נסיעה. המהירויות המרביות – 129 קמ"ש ו-120 קמ"ש בהתאמה, כשהן מוגבלות אלקטרונית.
פרט לכך הקטנוע מגיע כעת עם כבל טעינה מקורי, דק יותר מבעבר, עם מערכת ABS כסטנדרט, עם פנסי LED, עם לוח שעונים TFT, מספר בקרות ניהול מנוע, וכן בקרת מומנט על הגלגל האחורי. גם סכמת הצביעה עברה רענון, בהתאם לרוח הקטנוע.
בקרוב בארץ? בינתיים לא, אבל עוד לא נאמרה המילה האחרונה.
אחרי 30 שנות שירות ואבולוציה, ה-CBR600RR יוצא מליין הדגמים של הונדה – ייצורו יופסק בתחילת השנה הקרובה והדגם הפופולרי ייכנס לעמודי ההיסטוריה של האופנוענות. הסיבה הרשמית לכך היא תקנות יורו 4 שתיכנסנה לתוקף בקרוב ושבהן ה-CBR כבר לא יעמוד, אבל יש פה עניין הרבה יותר גדול – דעיכתה וגסיסתה של קטגוריית הסופרספורט 600 סמ"ק.
הקטגוריה הזו, שהייתה סופר-פופולרית לפני 10 ו-20 שנה ומכרה כמויות אדירות של כלים מכל היצרנים, פשוט נמחקה כמעט לחלוטין. רוכבים כבר לא קונים אופנועי סופרספורט אלא הולכים על סגמנטים אחרים – נוחים הרבה יותר, כשבטכנולוגיות הייצור המודרניות הם גם לא הרבה פחות ספורטיביים כשמדובר על הכביש הציבורי, אבל הם הרבה פחות ממוקדים. דוגמאות – האדוונצ'רים המודרניים או הנייקדים והסופר-נייקדים, שמגיעים כיום עם מנועים, שלדות, מתלים והתנהגות ברמה גבוהה מאוד.
לדעתנו זה לא ממש מפתיע. בעשור וחצי האחרון אופנועי הספורט הפכו מאופנועי כביש ספורטיביים לאופנועי מרוץ חוקיים לכביש, וכדי לרכב איתם ביום-יום צריך להקריב, והרבה. בזמן שאלו הפכו צרים וממוקדים יותר, סגמנטים אחרים התפתחו והציעו לא פחות בתחום הספורטיבי על הכביש, אבל עם הרבה יותר רבדים אחרים. אפשר לומר שהמקום היחיד שלסופרספורט יהיה היום יתרון על, לצורך העניין, נייקד מודרני, יהיה מסלול המרוצים.
ה-CBR600 על כל דגמיו, הפך ברבות השנים לאמת מידה לקטגוריה, ובכלל היווה את אחד האופנועים החשובים של העת החדשה. בין אם מדובר בדגמי ה-F המתונים יחסית ובין אם ב-RR הקרבי – תמיד ה-CBR600 היה שם, והציע איכויות גבוהות ואופנועים עגולים וטובים.
עוד רגע זה נגמר, אז קבלו את 30 שנות האבולוציה של ה-CBR600 בתמונות.
CBR600F – 1987-1990 – האגדה נולדה
ה-CBR600F המקורי של 1987 – האגדה נולדה
ה-CBR600F הראשון נולד ב-1987, ומיד הפך לשם דבר. הוא הציע מנוע חזק יותר ומשקל נמוך יותר מה-600-ים המקבילים של אותה תקופה, והוא הגיע עם פיירינג גדול ושמן. אפשר לומר שהאופנוע הזה היווה תחילת מרוץ החימוש היפני בקטגוריית הסופרספורט 600 סמ"ק. הוא עודכן מעט בשנת 1989 ויוצר בסך הכל 4 שנים עד שהופיעה הגרסה הבאה.
ב-1991 קיבל ה-CBR600F עדכון מקיף. לא מתיחת פנים אלא דגם חדש לגמרי. אל מול התחרות מצד ימאהה וקוואסאקי הונדה הייתה חייבת לשפר את היכולות הדינמיות. שלדת הפלדה הוחלפה בקורות אלומיניום, הספק המנוע טיפס ל-90 כ"ס, והעיצוב היה רזה וקרבי יותר. מרוץ החימוש יצא לדרך. כדי להשיג הספק גבוה יותר בהונדה הגדילו את קוטר הצילינדרים ב-2 מ"מ והקטינו את מהלך הבוכנה – צעד שיחזור על עצמו עד לשיא של השנים האחרונות שבהן מנועי 600 סמ"ק מגיעים ל-16,000 סל"ד. ה-F2 יוצר שנתיים ב-91 ו-92, וקיבל גרסה מעודכנת לשנתיים נוספות – 93 ו-94. כמה יחידות של ה-F2 בגרסתו האחרונה אפילו הגיעו ארצה, עם תחילת הייבוא של הונדה לישראל ב-94.
מרוץ החימוש היפני בעיצומו. לקוואסאקי יש את ה-ZX-6R ולימאהה את ה-YZF600 ת'אנדרקאט. סוזוקי עדיין דוברת בנוסחת ה-750 סמ"ק עם הג'יקסר 750. ה-F3 של 95 היה חייב לשפר את יכולותיו מול האופוזיציה המתחזקת. לצורך כך הספק המנוע עלה ל-100 כ"ס, בין היתר על ידי הוספת מערכת ראם-אייר והגדלת הקרבורטורים. ב-1997, בגרסה המעודכנת של ה-F3, הספק המנוע טיפס בעוד 5 כ"ס ל-105 כ"ס. גם מידת הצמיג האחורי גדלה מ-160/60 ל-180/55 – כפי שקיימת עד היום בסגמנט. ואיך אפשר בלי מתיחת פנים? ה-F3 הציע מראה קרבי לתקופה, ועדיין שמר על קווי ה-CBR המקורי. בארץ שתי הגרסאות נמכרו בכמויות נאות, בשנים הראשונות של הונדה בישראל.
ה-F4 של 99 ו-2000 היה קפיצת מדרגה משמעותית נוספת של ה-CBR600. הורדת משקל מסיבית של 18 ק"ג, בין היתר על ידי שלדת אלומיניום חדשה ומודרנית, בולמים מתכווננים באופן מלא, ומנוע חזק יותר עם 110 כ"ס שגם בו קוטר הצילינדרים גדל על חשבון מהלך הבוכנה. זוהי גם השנה שה-CBR עבר לקליפרים קדמיים עם 4 בוכנות במקום הקליפרים הצפים בעלי צמד הבוכנות של השנים הקודמות. בכל זאת, אם האופנוע נוסע מהר יותר הוא גם צריך לבלום חזק יותר. וכמובן העיצוב, שעבר גם הוא קפיצת מדרגה. אגב, זהו ה-CBR600 האחרון שיוצר עם קרבורטורים. מ-2001 עוברים להזרקה.
ה-FS (ה-S מסמל Sport) הוא למעשה ה-F4 שקיבל מתיחת פנים ספורטיבית, למשל על ידי חידוד החזית וצמד פנסים קדמיים, וכן דירוג המושב. הפלטפורמה המכאנית הייתה כמעט זהה לחלוטין לזו של ה-F4, למעט מערכת הזרקת דלק שהחליפה את הקרבורטורים (ולכן ה-i בשם הדגם). לדעתנו זו הייתה הגרסה המגניבה ביותר של ה-CBR600F, וכן – היא נמכרה פה בארץ היטב, בעיקר בשנים 2001 ו-2002.
זוהי הגרסה האחרונה של ה-CBR600F כפי שהתפתח באבולוציה שלו. הפלטפורמה הייתה ה-F4i/FS, אולם היא הייתה מעט רגועה יותר, בעיקר בבולמים שכבר לא הציעו אפשרויות כיוון למעט עומס קפיץ ושיכוך החזרה מאחור. השנמוך הזה קרה כדי לאפשר אופנוע ספורט-תיור זול ופשוט יותר אחרי ההצגה של ה-CBR600RR ב-2003 (על כך בהמשך).
דגם 2011 של ה-CBR600F אמנם נקרא CBR600F, אבל למעשה הוא היה CB600F הורנט עטוי פיירינג ועמוס פשרות. הוא היה קטן יותר מה-CBR600F5, ובעיקר זול יותר. קטגוריית ה-600 סמ"ק הייתה אחרי שנות השיא שלה והחלה להתכווץ, ובהונדה היו צריכים לקצץ עלויות. להמשיך ולייצר את ה-F5 אחרי 6 שנות ייצור רצופות ללא שינוי כבר לא היה אפשרי, ולייצר גרסה חדשה של ה-F בזמן שה-RR מככב בטבלאות המכירות לא היה כלכלי בעליל. הפלטפורמה של ההורנט הייתה מספיק טובה כדי לשמר את שם הדגם עוד כמה שנים, אבל הקסם נעלם. ב-2015 הוא הוחלף על ידי ה-CBR650F הזול והפשוט.
אל מול מרוץ החימוש המטורף של תחילת שנות ה-2000, בהונדה היו חייבים לייצר מכונת סופרספורט מקצועית יותר. לא ספורט-תיור פרקטי כמו ה-CBR600F, אלא הדבר האמיתי – מכונת ספורט מושחזת ומוכוונת מסלול. ב-2003 הונדה הציגה את ה-CBR600RR הראשון, ועשתה מהפכה בעולם הסופרספורט. מנוע חזק יותר, שלדה חזקה, מתלים ובלמים טובים, הורדת משקל, וכמובן עיצוב קרבי לא מתפשר לתקופה. בד בבד ה-CBR600RR כבר לא היה נוח ונעים כמו גרסאות ה-F אלא יותר תנוחה של 600 ספורטיבי כמו שאנחנו מכירים היום. ב-2005 ה-RR שודרג, ואת המזלג הקונבנציונלי החליף מזלג הפוך בשרני וקשיח.
2007 – גרסה חדשה ל-CBR600RR. אחד מאופנועי הספורט הטובים בכל הזמנים!
שיפור דרמטי ל-RR ואחד מאופנועי הסופרספורט הטובים בכל הזמנים. ה-RR שופר בכל מקום אפשרי. החל מהמנוע, דרך הבולמים והבלמים (הרדיאליים), והוא הפך למחודד הרבה יותר, גם בעיצוב הקרבי הלא מתפשר. ב-2009 ה-RR קיבל שדרוג נוסף – הורדה של 3 גרם מהבוכנות שאפשרו עלייה של 500 סל"ד ויותר הספק, וגם מערכת ABS כאופציה – לראשונה באופנוע סופרספורט. אם תרצו, שירת הברבור של אופנועי הסופרספורט 600 סמ"ק.
הגרסה האחרונה של ה-CBR600RR, שייצורה ייפסק בסוף השנה בלי מחליף. 30 שנות CBR600 מסתיימות. הסיבה כאמור היא כמות המכירות הזעומה יחסית לשנות השיא וחוסר הכדאיות הכלכלית להמשך פיתוח. מכונת ספורט מושחזת למסלול, חזקה יותר, קלה יותר, קרבית יותר. פאר היצירה של הונדה בקטגוריית הסופרספורט. היו לה בולמים קדמיים מדגם BPF המודרניים, בלמים רדיאליים מתקדמים ומערכת ABS המותאמת גם לפניות. סופה של אגדה.
החשיפה הרשמית הייתה אמורה לקרות ב-4.9, אבל MV אגוסטה הקדימה בשבוע. אחרי 2 טיזרים, אגוסטה חושפת את היצירה החדשה שלה, שעוצבה על ידי סדנת זגאטו המפורסמת. ככה נראה ה-F4Z.
MV אגוסטה F4Z של סדנת זגאטו
ה-F4Z הוא תרגיל בעיצוב של סדנת העיצוב היוקרתית, והוא בנוי על פלטפורמת ה-F4 האייקוני. כל המכאניקה זהה לחלוטין, ורק עבודת הגוף עוצבה מחדש.
אולי אנחנו לא מבינים גדולים בעיצוב ומודרניזציה ואולי אנחנו גם קצת 'אולד סקול', אבל לדעתנו האופנוע הזה פשוט מכוער. כשחושבים על ה-F4 של טמבוריני, שכבר כמעט 20 שנה שהעיצוב האייקוני שלו לא השתנה ועדיין נראה סופר-מודרני, ועל בסיסו בנוי ה-F4Z, אנחנו לא מצליחים שלא להזדעזע מהפער הבלתי נתפס.
אז אולי אנחנו קצת מגזימים, אבל מה שבטוח זה שהתגובות ליצירה מאוד קיצוניות – או שאוהבים אותו או שממש לא. את דעתנו תוכלו לראות בכותרת.
אתמול סיפרנו לכם כי הונדה חשפה רשמית את צמד ה-CRF450 החדשים ל-2017 – ה-CRF450R למוטוקרוס וה-CRF450RX לאנדורו וקרוס קאנטרי. אחרי שקצת עיכלנו את גודל הפצצה שהונדה זרקה, הגיע הזמן לבחון את ה-CRF450 במבט יותר מעמיק.
הונדה CRF450R – דגם 2017
חשיבות גדולה
ה-CRF450R, שהוצג לראשונה ב-2002, יושב כבר שנים ארוכות על אותה הפלטפורמה. אמנם היו שינויים כאלה ואחרים כמו בולמי האוויר הקדמיים של קאיאבה ב-2015 ועוד שינויים כאלה ואחרים, אולם כאמור הפלטפורמה נותרה זהה, והיא כבר מיושנת ביחס למתחרים. הדבר נכון שבעתיים לגרסת האנדורו – ה-CRF450X – שהייתה מיושנת אפילו יותר, ולמעשה מנותקת לחלוטין מסצנת האנדורו.
לשנת 2017 הונדה בונה את ה-CRF450 מחדש. לא עוד אבולוציה לדגם קיים, אלא ממש בנייה מחדש, עם דגשים כמו הורדת מרכז כובד ושיפור משמעותי למנוע. החשיבות להונדה היא גדולה, משום שעם ה-CRF450 החדש הונדה חוזרת להוות אמת מידה לקטגוריה, וסביר להניח שבשנים הקרובות נראה יצרניות נוספות הולכות בדרכה.
אופנוע חדש לגמרי שנבנה סביב המנוע החדש
דאונדראפט
לא יהיה מוגזם להגיד שה-CRF450 החדש נבנה סביב המנוע החדש, וזאת מסיבה עיקרית אחת: בהונדה תכננו את המנוע, ובעיקר את מערכת היניקה, בתצורת 'דאונדראפט' – כלומר יניקת אוויר ישרה – ללא כיפופים – מתיבת האוויר ועד לתא השריפה. המבנה הזה מאפשר זרימת אוויר יעילה יותר, עם הרבה פחות הפסדים, וכפועל יוצא – שיפור בגרף המומנט כמעט לכל אורך העקומה (וגם כמובן – הספק גבוה יותר). לזה תוסיפו יחד דחיסה שגדל מ-12.5:1 ל-13.5:1, ותקבלו מנוע שחזק יותר לאורך כל טווח העקומה.
ראינו כבר מערכת יניקה דאונדראפט – בימאהה YZ450F בעל המנוע המוטה לאחור ובו היניקה נמצאת מלפנים. בהונדה בחרו בפתרון אחר – הצילינדר קונבנציונלי, מוטה לפנים, וכדי להשיג את אפקט הדאונדראפט כל מערכת היניקה, כולל הסעפת וגוף המצערת, יושבים כעת גבוה יותר ועם זווית גדולה יותר כלפי מעלה, מה שאומר שינוי מיקום לרכיבים רבים – כמו למשל תיבת האוויר, וכאמור גוף המצערת.
בשורה התחתונה – בהונדה השיגו העלאה של כ-11% בהספק המנוע – 54 כ"ס לגרסת ה-RX וכ-60 כ"ס לגרסת ה-R (ב-X יחס הדחיסה נותר 12.5:1, בעוד ב-R הוא טיפס כאמור ל-13.5:1).
יניקת הדאונדראפט (מימין) מול היניקה של מנוע 2016
אם כבר דיברנו על המנוע, אז נספר שראש המנוע חדש לחלוטין, כולל כל מנגנון ה-UNICAM. בקצרה נספר שמנגנון זה כולל גל זיזים יחיד שמפעיל ישירות את שסתומי היניקה (מ-2017 נוסף נדנד מסוג Finger Follower), ובעקיפין את שסתומי הפליטה – על ידי נדנדים. שיטה זו מאפשרת לראש המנוע להיות קומפקטי בשל השימוש בגל זיזים יחיד ולא כפול, והוא בשימוש הונדה שנים רבות, גם בדגמי ה-CRF וגם באופנועי כביש כמו ה-VFR1200 על צמד גרסאותיו. פרט לכך קוטר שסתומי היניקה גדל, הזווית בין שסתומי היניקה והפליטה קטנה, מהלך השסתומים גדל במעט, ויש עוד כמה שיפורים כמו ציפוי DLC להפחתת חיכוך על חלקים כמו הנדנדים ופין הבוכנה או התזת שמן יעילה יותר על תחתית הבוכנה לצורך פינוי חום.. גם הבוכנה חדשה, מתאימה לראש המנוע ותא השריפה החדשים, אם כי מידות הקדח והמהלך נותרו זהות לדגם היוצא – 96 מ"מ קוטר קדח ו-62.1 מ"מ מהלך בוכנה.
גם בבלוק המנוע יש שינויים, כמו קלאץ' קטן יותר (הוסרה רפידה אחת) שהתאפשר על ידי הקטנת יחס ההפחתה הראשוני בין המנוע לבין הגיר (כעת הקלאץ' מסתובב מהר יותר ב-30%, עם פחות מומנט שעובר דרכו), והציר הראשוני של תיבת ההילוכים שעלה מעט למעלה (יחד עם הקלאץ') ואפשר לקצר במעט את בלוק המנוע. בנוסף, מעכשיו אין מחיצה בין שמן המנוע לשמן הגיר, כלומר מערכת שימון קונבנציונלית הכוללת את המנוע, את הקלאץ' ואת תיבת ההילוכים. כמות השמן הכוללת ירדה בכ-140 סמ"ק בשל ביטול ההפרדה הזו – מ-1,390 ל-1,250 סמ"ק.
מה עוד חדש במנוע? מערכת ההזרקה. זו חדשה לחלוטין, והיא מתקדמת ומודרנית. גוף המצערת כאמור טיפס למעלה, אבל העיקר פה הוא 3 מפות ניהול מנוע – סטנדרטית, מרוככת ואגרסיבית – הניתנות לבחירה ממתג שעל הכידון. בנוסף, את המפות הרכה והאגרסיבית ניתן לכוון לרצון הרוכב על ידי כלי ייעודי של הונדה. לסיום נספר שה-CRF450R מגיע כעת עם אופציה למתנע חשמלי.
וכך זה נראה בצילום של חתך
אופנוע שנבנה סביב המנוע
התצורה החדשה של מערכת היניקה אילצה את מהנדסי הונדה לתכנן את השלדה ומכלולי השלדה מחדש, בהתאם למערכת היניקה. כך למשל תיבת האוויר זזה קדימה ולמעלה, והיא תצמודה כעת למיכל הדלק. זה האחרון, אגב, עשוי כעת מטיטניום ועוזר להוריד את משקל האופנוע ואת מרכז המסה. גם פיצול מערכת הפליטה ומיקום הבולם האחורי מושפעים ממערכת הדאונדראפט, וכעת הפיצול במערכת הפליטה נמצא קרוב יותר למנוע, והבולם זז שמאלה ולמטה בשלדה (מיכל הגז כעת מצד שמאל של האופנוע ולא מימין) בשל העובדה שמערכת היניקה עוברת כעת מעל לבולם האחורי.
שלדת האלומיניום, דור 7 של הונדה, חדשה לחלוטין גם היא, והיר קלה יותר וחזקה יותר. קורות האלומיניום, אגב, הן מעתה קוניות. בהונדה טוענים שהקשיחות לפיתול קטנה ב-6.8%, בעוד הקשיחות האורכית נשארה זהה. בסך הכל נחסכו 270 גרם מהשלדה הראשית ו-225 גרם משלדת הזנב.
שינויים נוספים בשלדה – בסיס הגלגלים קצר יותר ב-11 מ"מ (1,482 מ"מ), המרחק בין ציר הגלגל הקדמי לציר הזרוע האחורית גדל ב-13 מ"מ ל-913 מ"מ, ואילו הזרוע האחורית התקצרה ב-24 מ"מ ל-569 מ"מ. לטענת הונדה, הגאומטריה החדשה הזו מעבירה יותר משקל לגלגל האחורי תחת תאוצה ועוזרת לאחיזה. התוצאה על פי הונדה – שיפור של כ-6% בזמני תאוצה ל-10 מ', כלומר בזינוק למרוץ. נתונים נוספים – זווית ההיגוי והמפסע גדלו מ-27.1 ל-27.4 מעלות ומ-116 מ"מ ל-117 מ"מ. הארגונומיה צרה יותר, והמשקלים – 110 ק"ג למוטוקרוס (כולל מתנע חשמלי) ו-118 ק"ג לאנדורו – משקלים מלאים כולל דלק. מרשים.
בתחום הבולמים, בהנדה זנחו את בולמי האוויר הקדמיים של קאיאבה שבהם השתמשו בשנתיים האחרונות וחזרו לבולמים הפוכים רגילים עם קפיצים. זהו מזלג חדש של שוואה בקוטר 49 מ"מ, שלטענת הונדה כמעט זהה לבולמים בהם משתמשים רוכבי הונדה הרשמיים באליפות יפן במוטוקרוס. זהו מזלג קארטרידג' סגור, כשהקארטרידג', הבוכנה ושסתומי שיכוך הכיווץ ושיכוך ההחזרה גדולים יותר מהשוואה 48 מ"מ של דגמי ה-CRF של עד 2014. גם הבולם האחורי חדש, מתאים לשלדה החדשה ולמיקומים החדשים, וכאמור מיכל הגז ממוקם כעת מצד שמאל של האופנוע. גם הבולם האחורי עוזר בהורדת מרכז המסה, כאמור בשל המיקום הנמוך יותר שלו בשלדה.
חתך של ראש המנוע – מנגנון ה-UNICAM, השסתומים, תא השריפה והבוכנה
CRF450RX
ה-CRF450X מהדור היוצא היה אמנם אופנוע טוב אבסולוטית, אולם ביחס למתחרים הוא כבר היה מיושן – גדול וכבד, וללא מערכת הזרקה. החל מ-2017 ה-CRF450RX יושב על פלטפורמת ה-CRF450R, מה שאומר קפיצת מדרגה ענקית, ישירות לחוד החנית של אופנועי האנדורו / קרוס קאנטרי היפנים בסגמנט ה-450 סמ"ק. שינוי מחויב המציאות.
הוא 'חלש' וידידותי יותר מגרסת המוטוקרוס, כאמו 54 כ"ס, מגיע עם מתנע חשמלי מקורי ומיכל דלק בנפח 8.5 ל' (6.3 ל' בגרסת ה-R), והוא כמובן מכויל לאנדורו עם גלגל אחורי בקוטר "18 במקום "19, ובולמים המכוילים לרכיבת אנדורו. על אף שגרסת המוטוקרוס נמצאת באור הזרקורים, אותנו מעניין דווקא לרכב על גרסת האנדורו, שוב – בגלל קפיצת המדרגה הענקים שהדגם עבר.
הונדה CRF450RX גרסת 2017
אם לסכם, אז נראה שבהונדה עשו את המהלך המתבקש כדי להחזיר את הכנף האדומה לחזית הטכנולוגיה והביצועים בתחום המוטוקרוס והאנדורו הגדולים – צעד שכאמור היה מחויב המציאות. מעבר לעניין הדאונדראפט הסופר-מעניין, שסביר להניח שגם יצרניות אחרות יעשו בשנים הקרובות, יש פה עניין חשוב לא פחות – זניחת בולמי האוויר הקדמיים וחזרה לבולמי קפיצים ספירליים. סביר להניח שזו הסנונית הראשונה של סיום טרנד בולמי אוויר, ובעתיד גם יצרניות אחרות יעשו את הצעד הזה. בהחלט מעניין.
אחרי שגרסת קונספט נחשפה בשנה שעברה ואחרי לא מעט טיזרים בשבועות האחרונים – היום נחשף רשמית ה-CBR250RR של הונדה – אופנוע הספורט הקרבי קטן המידות של החברה. ה-CBR250RR נחשף באינדונזיה, שם ייוצר.
הונדה CBR250RR – לשווקים האסיאתים בלבד
ל-CBR250RR מנוע חדש, טווין מקבילי בנפח 250 סמ"ק, מקורר נוזל, מוזרק דלק עם מצערות חשמליות (Ride-By-Wire) ו-3 מצבי ניהול מנוע. הוא אמור להיות מהחזקים והספורטיביים יותר בקטגוריה.
השלדה עשויה מצינורות פלדה, ואליה מחוברים בולמים הפוכים מלפנים ובולם יחיד מאחור עם מערכת לינקים וזרוע אלומיניום. למעט עומס קפיץ מאחור אין כוונוניםה לבולמים, אולם לפי הונדה הם ספורטיביים וקשיחים. הבלמים בקוטר 310 מ"מ מלפנים ו-240 מ"מ מאחור, ויש גם גרסה עם מערכת ABS.
העיצוב הקרבי יותר ממרמז על העיצוב של ה-CBR1000RR פיירבלייד החדש שאמור להיחשף לקראת סוף השנה, כשבהונדה רוצים ליצור זיקה וקשר ישיר בין שני האופנועים, לפחות בכל מה שקשור לעיצוב וחזות. וכרוח התקופה, ה-CBR250RR מצויד בצמד פנסי LED מלפנים.
החדשות הפחות טובות הן שהכלי המגניב הזה לא יגיע לאירופה, ובכלל זה לישראל. הונדה מפרסמת שנכון לשלב הזה האופנוע מיועד לשווקים האסיאתים בלבד ולא לשוק האירופאי. אנחנו מהמרים שאחת הסיבות העיקריות היא תקנות יורו 4 שתיכנסנה לתוקף ב-1.1.17. חבל, שכן ה-CBR250RR יכול היה להיות תוספת מעניינת מאוד לשוק אופנועי הספורט בישראל.
