הוא נחשף בתערוכת מילאנו כאבטיפוס עם הבטחה שיגיע לייצור כבר במחצית השנייה של 2017, וכעת ב.מ.וו חושפת את גרסת הייצור הסופית של ה-S1000RR HP4 RACE – אופנוע ההומולוגציה לסופרבייק. קבלו את מכונת העל של ב.מ.וו למסלול, שתיוצר ב-750 יחידות בלבד.
ב.מ.וו HP4 RACE
ה-HP4 RACE מציע שורה ארוכה של מכלולי קצה ברמת סופרבייק ו-GP, ויותר מזה – הוא מגיע עם שלדת מונוקוק וגלגלים מקרבון מלא שמורידים את משקל האופנוע לנתון מדהים של 171 ק"ג כשהוא מתודלק ומוכן לרכיבה. הנתון הזה, אגב, נמוך יותר מהמשקל של אופנועי המפעל לסופרבייק של ב.מ.וו, והוא גבוה רק מאופנועי MotoGP. עם 215 כ"ס ממנוע ה-4 צילינדרים, זהו ככל הנראה האופנוע בעל יחס ההספק/משקל הגבוה ביותר שלקוח פרטי יכול לרכוש. השלדה, אגב, שוקלת 7.8 ק"ג בלבד.
המנוע הוא ה-4 צילינדרים של ה-S1000RR שעבר שורה של שיפורים כדי לספק לא פחות מ-215 כ"ס ב-13,900 סל"ד. המומנט המקסימלי עומד 12.23 קג"מ ב-10,000 סל"ד, והקו האדום עלה מ-14,200 סל"ד ב-S1000RR ל-14,500 כאן ב-HP4 RACE.
מכלולי השלדה – אקזוטיקה, לא פחות. מעבר לשלדה והגלגלים העשויים מקרבון (וקלים יותר בכ-30% מגלגלי מרוץ אחרים), יש חלקים סופר-יקרים, כמו למשל מזלג FGR300 ובולם אחורי TTX36GP, שניהם מבית אוהלינס – הטופ שיש לתעשייה להציע כיום, והבלמים הם של ברמבו, מדגם GP4 PR, עם בוכנות מטיטניום מצופה, קליפרים מונובלוק מצופים ניקל ודיסקי פלדה למרוצים. גם בשאר המכלולים לא חסכו. כך למשל מיכל הדלק מאלומיניום, ויש חלקי קרבון רבים שעוזרים להפחתת המשקל הכללית. הארגונומיה ניתנת לכיוון כמעט מלא – כך למשל ניתן לכוון את גובה הזנב והמושב ל-3 מצבים.
מסך השעונים מציע כמה וכמה מצבי מרוץ, כולל התאמה אישית ואופציה לדאטא-לוגר 2D (אוגר נתוני רכיבה). יש בקרת החלקה מתקדמת בעלת 15 מצבים עם אפשרות להתאמה למסלולים שונים, יש מערכת בקרת בלימת מנוע – גם היא עם 15 מצבים, יש בקרת ווילי, כששלוש המערכות הללו ניתנות לכיוון לכל הילוך בנפרד. עוד בתחום האלקטרוניקה – הגבלת מהירות לפיטס, ובקרת זינוק.
ה-HP4 RACE האקזוטי ייוצר ב-750 יחידות ממוספרות, והוא לא מיועד לכביש הציבורי אלא למסלולי המרוצים בלבד. הוא גם לא מיועד לכל רוכב מסלול, אלא לבעלי קבוצות מרוצים קטנות, או גדולות. המחיר טרם פורסם, אולם הוא צפוי להיות גבוה מאוד – להערכתנו נושק ל-100 אלף יורו. בקרוב על מסלול ערד?
ראינו אותו במבחני טרום העונה בספאנג ובפיליפ איילנד, אבל כעת הוא נחשף רשמית – ובסכמת הצביעה שאותה ילבש העונה עם נותנת החסות העיקרית – רד-בול. קבלו את ה-RC16 – אופנוע ה-MotoGP של ק.ט.מ שיעשה את טבילת האש שלו בעונת 2017 שתתחיל בחודש הבא.
ק.ט.מ RC16
אז כן, ק.ט.מ נכנסת לליגה של הגדולים – לקטגוריית ה-MotoGP, והיא עושה את זה בדרך שלה. כך למשל, השלדה עשויה ממסבך צינורות פלדה ולא מקורות אלומיניום כמו אצל שאר היצרניות שמשתתפות ב-MotoGP.
המנוע, 1,000 סמ"ק בתצורת V4 עם שסתומים פנאומטיים, מפיק יותר מ-250 כ"ס ומגיע ל-19,000 סל"ד. מבחימת אלקטרוניקה הוא כולל מצערות חשמליות, מערכת ניהול בלימת מנוע, בקרת החלקה, בקרת ווילי וקוויקשיפטר לשני הכיוונים.
הבולמים של WP – חברת הבולמים בבעלותה של ק.ט.מ, הבלמים הם הטופ שיש לברמבו להציע, כולל כמובן דיסקים קדמיים מקרבון, משקל המינימום עומד על 157 ק"ג, בסיס הגלגלים 1,400 מ"מ, וגובה המושב 850 מ"מ.
צמד רוכבי המפעל של ק.ט.מ, ברדלי סמית' ופול אספרגרו, הציגו את האופנוע החדש באירוע מיוחד של ק.ט.מ לכבוד עונת ה-GP. בעונה הקרובה ה-RC16 עדיין יהיה בתהליכי פיתוח, לפני עונה תחרותית מלאה ראשונה שלו ב-2018. רוכב הפיתוח של ה-RC16, אגב, הוא מיקה קאליו.
שחקן חדש על הגריד זה תמיד מעניין, ביוחד כשמדובר בחברה צבעונית כמו ק.ט.מ. כבר אמרנו שעונת 2017 הולכת להיות מעניינת מתמיד, כן?
אין הרבה אופנועים שניתן להגדיר אותם כאייקון. יש עוד פחות אופנועים שהיו אבן דרך בעולם האופנועים. שעשו מהפכה. שהשאירו חותם עמוק, ושניתן להצביע על הנקודה שבה יצאו לשווקים כנקודת מפנה.
אופנוע אחד כזה הוא הפיירבלייד, ה-CBR900RRהמקורי של 1992, שעשה מהפכה של ממש בתחום אופנועי הספורט באותה תקופה. זה לא רק המנוע החזק ויחס ההספק למשקל הדמיוניים לאותה תקופה שהפיירבלייד הציע. זו גם ההתנהגות הקיצונית, יש יאמרו קיצונית מדי, שנבעה בין היתר מגלגל קדמי בקוטר "16 (!) ובסיס גלגלים קצרצר. כדי לשלוט על הפיירבלייד היית צריך להיות רוכב איכותי ומנוסה, ולא מעט רוכבים הוכשו ונבעטו מהפיירבלייד – שהיה פשוט גדול עליהם. ועדיין לא אמרנו מילה על העיצוב, שבאותה תקופה נחשב פורץ דרך ונועז.
השנה, 2017, אנחנו מקבלים פיירבלייד חדש. הוא כבר לא בנפח 900 סמ"ק אלא 1,000 סמ"ק – כמו כל הפיירבליידים של 13 השנים האחרונות, אבל הוא שוב נמצא בחזית אופנועי ההיפרספורט – עם התנהגות מופתית, אלקטרוניקה מהחלל ועיצוב נועז. גם יחס ההספק למשקל הוא הטוב בכל הזמנים של הונדה, והוא גם רזה מתמיד, ממש כמו 600, והוא גם מתנהג כמו 600. רק חזק. מאוד חזק. ועם ים אלקטרוניקה.
אז לכבוד חצי יובל לפיירבלייד המיתולוגי ההוא ולכבוד הדגם החדש של 2017, קבלו את האבולוציה של להב האש של הונדה.
1992: הונדה CBR900RR פיירבלייד
הפיירבלייד המקורי של 1992 – אגדה נולדה
הדור הראשון של הפיירבלייד, והאופנוע הראשון של הונדה שמקבל את צמד האותיות RR (ה-600RR הגיע רק ב-2003). נפחו היה 893 סמ"ק, למרות שדגם הפיתוח היה בנפח 750 סמ"ק. עם הפיירבלייד המקורי הונדה למעשה יצרה את קטגוריית ההיפרספורט, שכן עד אז הליטרים היו כבדים, ארוכים ורכים. הפיירבלייד הציע נתונים קיצוניים מאוד לאותה התקופה. כך למשל, משקלו עמד על 185 ק"ג (יבש) בלבד – 2 ק"ג יותר מ-CBR600F וכ-35 ק"ג (!) פחות מהליטרים של התקופה. יחס ההספק למשקל היה גם הוא הטוב ביותר לאותה התקופה, עם 122 כ"ס. עכשיו תוסיפו לזה בסיס גלגלים של 1,405 מ"מ קצרצרים וגלגל קדמי בקוטר "16 (המידה – 130/70ZR16), ותקבלו את אחת המכונות הזריזות והקיצוניות שיש, וזה נכון גם להיום. אייקון נולד.
1994: מתיחת פנים
1994 – מתיחת פנים ושדרוגים
שנתיים לאחר מכן, בשנת 1994, הפיירבלייד קיבל לראשונה מתיחת פנים וסדרה של שדרוגים. הפנסים עוצבו מחדש, נוספו עוד כמה חורים המאפיינים את צידי האופנוע, וגם יצאה לשוק גרסת ה'טייגר' האלמותית. פרט לכך הפיירבלייד זכה לשיפור במתלים, להורדת משקל, לספידומטר אלקטרוני במקום המכאני, ולעוד כמה שיפורים קטנים.
1996: הנפח עולה ל-918 סמ"ק
הפיירבלייד של 1996 – מתחיל להתעדן
בדור השלישי של הפיירבלייד הונדה ביצעה שורה ארוכה של שיפורים שאמורים היו להפוך את הפיירבלייד לפחות קיצוני ויותר רכיב. השלדה והמתלים שופרו, הנפח גדל ל-918 סמ"ק על-ידי הגדלת קוטר הצילינדרים מ-70 ל-71 מ"מ, ובוצעו שינויים רבים במנוע ובמערכות היניקה והפליטה. ההספק טיפס ל-123 כ"ס והמשקל ירד ל-180 ק"ג יבשים. וכמובן שהעיצוב זכה למתיחת פנים. למעשה, בשנה זו הפיירבלייד החל להתעדן. הוא עדיין היה אופנוע קיצוני, אבל לא כמו המקור של 1992.
1998: מתיחת פנים
למעשה זו סכימת הצביעה של 1999
ב-1998, הדגם שנחשב לדור הרביעי של הפיירבלייד מקבל שינויים בשלדה, במנוע, במערכת הפליטה ובבלמים. הפיירבלייד מתחיל למצות את עצמו והונדה זקוקה לשינוי משמעותי.
2000: פיירבלייד חדש – CBR929RR
הפיירבלייד CBR929RR של 2002
בשנת 2000, הדור החמישי של הפיירבלייד – אופנוע חדש לחלוטין. מנוע חדש בנפח 929 סמ"ק, עם קוטר צילינדרים גדול יותר (74 מ"מ) ומהלך בוכנה קצר יותר (54 מ"מ במקום 58 מ"מ בדגמים הקודמים), וההספק עלה ל-150 כ"ס מכובדים שמגיעים 1,000 סל"ד גבוה יותר – ב-11,500 סל"ד. לראשונה הפיירבלייד קיבל גם מערכת הזרקה, שעליה היו לא מעט ביקורות. המשקל ירד ל-172 ק"ג יבש, בסיס הגלגלים התקצר ל-1,390 מ"מ, הגלגל הקדמי הוחלף לראשונה מ-"16 ל-"17, והדיסקים הקדמיים גדלו מ-310 ל-330 מ"מ. חידוש נוסף – לראשונה מזלג הפוך. למרות כל החידושים, הדגם הזה לא הצליח. מושבעי פיירבלייד יאמרו שהוא הפחות מוצלח במשפחה המפוארת, אם כי יהיו שיחלקו עליהם.
2002: הפיירבלייד גדל ל-954 עם ה-CBR954RR
CBR954RR – מסטרפיס
ב-2002 הונדה החזירה את הכבוד לפיירבלייד עם ה-954, שהיה אחד הכלים הטובים שלה. למעשה, ה-929 עבר מסכת שיפורים מקיפה, בכל מקום אפשרי. קוטר הצילינדרים גדל ל-75 מ"מ ואיתו הנפח וההספק – 154 כ"ס. הזרקת הדלק שופרה משמעותית, המשקל ירד ל-168 ק"ג, השלדה והמתלים שופרו גם הם, והפיירבלייד קיבל עיצוב חדש וקרבי. ה-954 היה במשך תקופה ארוכה אהוב במיוחד על-ידי פעלולנים, ובכלל הוא היה אופנוע כביש ספורטיבי מצוין. סוג של מסטרפיס.
2004: לראשונה CBR1000RR
הפיירבלייד גדל ל-1,000 סמ"ק עם ה-CBR1000RR הראשון
הגענו לדור השביעי. תקנות הסופרבייק שאפשרו השתתפות של 4 צילינדרים בנפח 1,000 סמ"ק בשילוב עם הימאהה YZF-R1 שעשה גם הוא מהפכה, גרמו להונדה להסיר את הכפפות וליצור אופנוע חדש מן היסוד, ללא שום חלק משותף עם ה-954. המנוע חדש לחלוטין, בנפח 998 סמ"ק, עם יחס דחיסה גבוה יותר והספק של 172 כ"ס. המנוע כלל לראשונה גם גיר קסטה נשלף וחדשני, מערכת הזרקה חדשה ופתרונות למערכת הקירור והשימון בשל מבנהו הקומפקטי של המנוע ושל האופנוע כולו. השלדה הייתה חדשה לחלוטין גם היא, וכך גם הבולמים המתקדמים לאותה תקופה. לראשונה בפיירבלייד – קליפרים רדיאליים, שאפשרו להקטין את מידת הדיסקים ל-310 מ"מ. המשקל – 195 ק"ג יבש וכ-210 ק"ג רטוב. וכמובן – עיצוב חדש וקרבי לתקופה – לראשונה עם מערכת פליטה מתחת לזנב.
2006: שוב מתיחת פנים
דור שמיני – מתיחת פנים
בדור השמיני, שוב מתיחת פנים, הפעם על בסיס ה-CBR1000RR של 2005. מעבר לשינויי וחידודי עיצוב, המנוע שופר – בין היתר ביחס דחיסה גבוה יותר, במערכת תזמון חדשה ובשסתומים גדולים יותר (ההספק נשאר 172 כ"ס), וגם מכלולי השלדה עברו מקצה שיפורים – למשל הבולמים, והבלמים שבהם הדיסקים הקדמיים גדלו ל-320 מ"מ.
2008: דור תשיעי חדש
הפיירבלייד של 2008 – דור תשיעי
שוב עברו שנתיים מאז מתיחת הפנים ושוב דור חדש לפיירבלייד. גם הפעם עיצוב חדש לחלוטין, שקצת התרחק מזה הקודם. המנוע גם פה חדש לחלוטין, בנפח 999 סמ"ק, עם קדח גדול יותר ומהלך קצר יותר, וגם יחס הדחיסה טיפס במעט, והקלאץ' לראשונה מטיפוס מחליק. בפיירבלייד של 2008 הונדה עשתה מאמצים גדולים להוריד משקל מכל מקום אפשרי, והצהירה על 175 ק"ג יבשים (כ-200 ק"ג רטוב).
גרסת 2010-2011 – ללא שינויים משמעותיים, אבל צביעת רפסול המדהימה!
דגם 2008 נשאר כמעט ללא שינוי בבסיס גם בשנים הבאות, למעט שינויים מינוריים בכל שנה כמו גרסת C-ABS ב-2009, ושיפורים קלים במנוע ובמערכת הפליטה ב-2010. מרוץ החימוש האט, הרבה בשל המיתון העולמי, אבל גם בשל ירידת קרנם של אופנועי הספורט.
2012: עשרים שנות פיירבלייד
2012 – מתיחת פנים ושדרוגים
למרות שהפיירבלייד מקבל מתיחת פנים ומראה חדש, בעיקר בפנסים, הבסיס המכאני נשאר דומה למדי. כבר אמרנו – מיתון וירידה במכירת אופנועי ספורט. למרות זאת, הפיירבלייד של 2012 קיבל כמה שיפורים חשובים כמו מזלג BPF של שוואה, מערכת אלקטרוניקה חדשה, כולל זו של ה-C-ABS וכולל צג LCD חדש, גלגלים חדשים, שיפורי אווירודינמיקה, ועוד כמה נגיעות.
גרסת ה-SP הקרבית של ה-CBR1000RR דגם 2014
עוד שנתיים עוברות, ול-2014 הפיירבלייד שוב מקבל כמה נגיעות. בעיקר עוד קצת כוח מנוע, וגם תנוחת רכיבה משופרת עם משקף רוח חדש. אבל העיקר בשנה זו – גרסת SP קרבית עם בולמי אוהלינס ועם בלמים וגלגלים משופרים.
2017: חצי יובל לפיירבלייד
25 שנות פיירבלייד – הונדה CBR1000RR דגם 2017
לכבוד 25 שנה לפיירבלייד, הונדה מפציצה עם אופנוע חדש לחלוטין וטכנולוגי שמחזיר את הונדה לקדמת הבמה אחרי שהאירופאים עפו בשנים האחרונות קדימה. אם לסכם אותו בקצרה אז בהונדה גילחו משקל (מרגיש כמו CBR600RR), העלו הספק, פוצצו אותו בחוד החנית של האלקטרוניקה, ועיצבו אותו מחדש כמו שראוי לשם פיירבלייד. גרסת ה-SP עם המתלים החשמליים הסמי אקטיביים של אוהלינס בכלל מעלה את הרף.
ושוב, כמו בריטואל קבוע, אנחנו מתבשרים על כך ש-EBR, מותג אופנועי הספורט של אריק ביואל, נאלץ להפסיק ייצור ולסגור את שעריו – פחות משנה אחרי שחזר לייצור.
הסיבה לסגירה היא כמות מכירות נמוכה מהמצופה, דבר שהביא למשבר כלכלי (נוסף) ומשיכת ידה של המשקיעה החיצונית מהפרויקט של אריק ביואל. יחד עם זאת, בביואל הודיעו שימשיכו לספק שירות וחלפים לבעלי הכלים של החברה, ובמקביל מחפשים משקיע אסטרטגי חדש לחברה.
יש לנו תחושה שזו לא סוף הדרך של המותג המיוחד הזה, ושאריק ביואל הבולדוזר ימצא את הדרך להמשיך בפרויקט חייו ולייצר את הכלים המעניינים שלו.
היסטוריה קצרה של אריק ביואל
אריק ביואל היה מהנדס צעיר שעבר בהארלי-דיווידסון משנת 1979. במקביל, כחובב מרוצים הוא המשיך להתחרות במרוצי אספלט בארה"ב. בתחילת שנות ה-80 כשהארלי נקלעה לקשיים כלכליים, ביואל בנה אופנוע מרוץ על בסיס הארלי, וזאת כדי לא להתחרות על אופנוע יפני מתוך לויאליות לחברה שמעסיקה אותו. בהמשך עזב ביואל את הארלי ופתח חברה חדשה הנושאת את שמו – ביואל – כשהוא מייצר אופנועים עם אוריינטציה ספורטיבית על בסיס מנועי הארלי-דיווידסון אבל עם שלדות ומכלולים ופיתוח עצמי. ביואל עוד חזר להארלי ועזב שוב, כשתמיד הנושא הבעייתי ביותר היה כסף. ביואל התאפיין תמיד בחשיבה מקורית מחוץ לקופסה, ועל שמו רשומים כמה פטנטים מעניינים כמו שמן מנוע שנמצא בזרוע האחורית או מיכלי דלק במיקומים שונים. בשנים שבהם אופנועי ביואל נמכרו תחת הארלי-דיווידסון זכינו לרכוב פה בארץ על כמה דגמים מעניינים כמו XB9, XB12 ויוליסס – האדוונצ'ר-תורר של ביואל.
ב-2009 ביואל עזב/נעזב מהארלי-דיווידסון והוא פתח את EBR – ר"ת של Erik Buell Racing. בתחילה הוא ייצר גרסאות כאלו ואחרות שנשענו על ה-1125RR המיועד למסלול בלבד, אך בהמשך הציג גרסאות כביש כמו ה-1190RS (בראש הידיעה), כשתמיד מרוצים היו בראש מעיניו. זה לא החזיק יותר מדי זמן, ובאפריל 2015 הודיע אריק ביואל על פשיטת רגל. כאמור, כעת יש תקווה לפרויקט היפה הזה עם הרכישה של ביואל על ידי חברה חזקה ואיתנה פיננסית.
איך לוקחים אופנוע אדוונצ'ר-תיור גדול והופכים אותו למכונת אנדורו? תשאלו את טוראטק, יצרנית השיפורים והאביזרים הגדולה, שמציעה בין היתר ליין תוספות רחב מאוד לדגמי ב.מ.וו.
טוראטק בנתה קונספט של R1200GS בשם Rambler, שמציג את הדרך שלה לאופנוע אנדורו קרבי על בסיס הבימר המגודל. השלדה והמתלה האחורי נשארו של ה-R1200GS המקורי, מנוע הבוקסר נלקח דווקא מהרודסטר – ה-R1200R – בשל הכיוון שלו, והתווספה אליו מערכת פליטה קלה מטיטניום. מתלה הטלהלבר הקדמי פינה את מקומו לצמד משולשי היגוי מכורסמים ומזלג טלסקופי הפוך ובשרני, והחישוקים המקוריים הוחלפו לכאלו במידות שטח – "21 ו-"18, עם צמיגי שטח קרביים עליהם. מערכת הבלמים הקדמית צומצמה מצמד דיסקים לדיסק אחד בודד, אולם מערכת ה-ABS נותרה.
עבודת הגוף כולה הוחלפה לכזאת בייצור עצמי של טוראטק עם אוריינטציית אנדורו מובהקת, כולל זנב מינימליסטי ומחודד, מושב שטוח ומיכל דלק בנפח 18 ליטרים. הכידון הוחלף לדגם שטח רחב, הפנס הקדמי מינימליסטי גם הוא, והכנף הקדמית שטוחה וגבוהה. ואחרי כל זה, המשקל ירד בכמעט 50 ק"ג ועומד על 188 ק"ג כשהוא מוכן לקרב. מרשים!
לטעמנו הוא נראה מעולה, והוא נכנס למקום גבוה לרשימת האופנועים שעושים לנו חשק לתת עליהם גז.
בשנה שעברה סיפרנו לכם על גרסת סופרבייק של אפריליה ל-RSV4-R, שמפיקה כ-230 כ"ס עם קיט המרוצים ונמכרת לקהל הרחב. כעת אפריליה מרחיבה את הפרויקט, שנקרא FACTORY WORKS, ומציגה 3 גרסאות מסלול נוספות ברמות שונות, כשהבכירה מהן – ה-RSV4 R FW GP מפיקה כ-250 כ"ס וכוללת טכנולוגיה שלקוחה ישירות מאופנוע הגרנד-פרי של החברה. כמו כן מזמינה החברה את הרוכשים למפעל אפריליה כדי לצפות בהרכבת האופנוע, וכן מציעה לרוכשים המאושרים ייעוץ עם מהנדסים שבנו את האופנוע, ושירות אחרי מכירה הכולל יום רכיבה על מסלול עם טכנאי ומהנדסי החברה כדי להגיע לסט-אפ המדויק עבור הרוכש. אין יותר פקטורי מזה לרוכש הפרטי.
ל-2017 יש 4 גרסאות: SSTK1 ו-SSTK הבנויות על-פי תקנות הסופרסטוק, SBK עם 230 כ"ס הבנויה על בסיס אופנוע הסופרבייק, ו-GP – עם טכנולוגיית ה-GP של אפריליה. כל ארבע הגרסאות מגיעות עם קיט המרוצים של אפריליה הכולל בולמי אוהלינס וגלגלים מחושלים קלים, ובאופן כללי עם המכלולים האיכותיים ביותר שכסף יכול לקנות.
ה-RSV4-R FW-GP – יותר מ-250 כ"ס וטכנולוגיית GP
RSV4-R FW-GP
חוד החנית של אופנועי הספורט של אפריליה. אופנוע מרוץ מהשורה הראשונה – ככל הנראה ברמה הגבוהה ביותר שכסף יכול לרכוש כיום. מהלך הבוכנות גדל מ-78 ל-81 מ"מ, ומערכת תזמון השסתומים היא לא מכאנית אלא פנאומטית. למעשה, המנוע נלקח מאופנוע ה-GP של אפריליה של עונת 2015, ולטענת אפריליה הוא מפיק יותר מ-250 כ"ס!
הרוכשים המאושרים יהיו חלק מתהליך הייצור של האופנוע. הם יוזמנו למפעל אפריליה כדי לחתום על החוזה לרכישת המכונה, ויקבלו את האפשרות לצפות בתהליך ההרכבה – אם לא פיזית אז בתמונות שיישלחו להם בזמן אמת. האופנוע יגיע אליהם הביתה עם רכב מסחרי ייעודי, הם יקבלו חליפת עור ממותגת של אפריליה, יוזמנו ליום רכיבה עם מהנדסי החברה כדי לכוון את האופנוע, ויזכו גם לכרטיס כניסה VIP לאחד מסבבי ה-MotoGP של אפריליה.
צחירה של גרסת ה-GP לא פורסם על-ידי אפריליה, ואולי טוב שכך – כי למי בכלל יש את הכסף לזה…
מנוע הגרנד-פרי עם שסתומים פנאומטיים ויותר מ-250 כ"ס – עכשיו לקהל הרחב
RSV4-R FW-SBK
גרסת הסופרבייק של ה-RSV4-R שעליה כתבנו כבר בשנה שעברה. היא מפיקה 230 כ"ס 'בלבד' עם קיט נוסף (215 כ"ס במקור), ויש לה את כל האלקטרוניקה של אופנוע המפעל במרוצי הסופרבייק, הכוללת בין היתר מערכת GPS וטלמטרייה ולוח תצוגה סופר-משוכלל למרוצים, כמו גם מערכת ניהול מנוע מתוחכמת למרוצים.
RSV-4R FW-SSTK1 / SSTK2
צמד גרסאות הבנויות על בסיס אופנועי הסופרסטוק של אפריליה. שתיהן משופרות בבלמים, במערכת הפליטה (אקרפוביץ' למרוצים) ובמערכת החשמל, כשגרסת ה-SSTK2 מגיעה עם מערכת חשמל למרוצים. לשתיהן גם מחשב ניהול מנוע שתוכנת למרוצים על-ידי מהנדסי אפריליה, וההספק המקסימלי עומד על 204 כ"ס.
אם עד עכשיו שאלנו למה אין לנו מסלול, עכשיו אנחנו שואלים למה אין לנו מסלול וכסף?
עד לפני כמה שנים היינו מתרגשים מכל בנייה של קפה רייסר, סקרמבלר או פרויקט שחזור סביר ומעלה. באופן טבעי סף הריגוש עולה וכבר לא מספיקה סתם עבודת שיפוץ יפה וקצת צבע חדש, ועדיין, האינטרנט מזמן לנו מדי יום פרויקטים מקסימים לרייר עליהם בזמן שהעיניים שוטפות את הפרטים הקטנים או את הצביעה המיוחדת או איזה רעיון מעניין שלא ראינו קודם.
מדי פעם צץ משהו מיוחד באמת. פרויקט כלשהו שבאמת גורם לנו לפעור פה בתדהמה, בדיוק כמו שה-Ballistic Trident של סדנת Rough Crafts הטאייוואנית גרם לנו לאבד שליטה על שרירי הלסת. וכן, זו לא טעות, טאייוואן.
הפרויקט האחרון של ווינסטון יה, הבעלים של הסדנה שממוקמת בטאיפיי, מבוסס על MV אגוסטה ברוטאלה 800RR, מה שהופך את הפרויקט הזה לאתגר עיצובי אדיר, שכן מדובר באופנוע שלפחות בעינינו גובל באומנות כבר בתצורה שבה הוא יוצא מהמפעל. מקרה קלאסי שבו יותר קל להרוס מאשר לשפר.
ווינסטון יה וה-Balistic Trident
יה יצר אופנוע שהוא עתידני בעיצוב ובפונקציונליות שלו, אך עם קריצה חזקה לעבר. הוא שאב השראה מהפיירינג המלא (Dustbin fairing – כלומר כזה שמכסה את הגלגל הקדמי) שהיה נהוג במרוצי אופנועים בעבר ושבו עשתה שימוש גם אגוסטה באופנועי המרוץ שלה בתקופת הזהב של שנות ה-50.
השימוש בפיירינגים מסוג זה נאסר לשימוש על ידי ה-FIM בשנת 1958 מאחר והיו מסוכנים. שטח הפנים הגדול הפך את האופנוע לרגיש מאוד לרוחות צד והגביל את תנועת הכידון מצד לצד. יה מסביר שאמנם לקח את השראתו מאופנועי הגרנד פרי של אגוסטה בשנות ה-50, אך רצה לתת פתרון מודרני לחסרונות של הפיירינג, ולכן הרכיב אותו על הפרונט כך שהוא זז עם הפרונט עצמו ולא פוגע בטווח התנועה של הכידון. גם מבחינת העיצוב הוא יחסית מצומצם בשטחו ומתכנס אל מאחורי הגלגל הקדמי, ובכל מקרה ניתן להסירו בקלות ואף ישנם מתאמים מוכנים לפנס מאחור.
הפיירינג עצמו וכל עבודת החיפויים עוצבו על ידי יה במחשב, שלאחר מכן גילף בעץ תבנית ששימשה ליציקת הקרבון. העיצוב והקווים שיה יצר משתלבים זה בזה באופן נפלא, כשהקו של הפיירינג הקדמי ממשיך דרך הכנפיים של מיכל הדלק עד לקצה המושב.
ברוח אופנועי הגרנד-פרי של שנות ה-50
בבסיס הפרויקט כאמור אופנוע מודרני מאוד עם שלדה ומכלולים ספורטיביים ואלקטרוניקה שבשנות ה-50 אפילו לא היו יכולים לדמיין. מלפנים הותקן מזלג אוהלינס מדגם FGR800 – סדרה אשר שימשה למרוצי סופרבייק עד לפני מספר שנים. מזלג חדש כזה עולה קצת יותר מהאופנוע שעומד אצלנו בחניה. מאחור הותקן בולם, גם הוא של אוהלינס, מדגם TTX.
לצורכי בלימה הותקנה מערכת שלמה של ברינגר עם דיסקים שעוצבו במיוחד כדי שיתאימו לעיצוב הכולל של האופנוע. החלק היחיד שנשאר מקורי הוא הדיסק האחורי.
את הגלגלים המחושלים עיצב יה ברוח אופנועי גרנד-פרי ישנים עם נגיעה מודרנית, ופירלי טאייוואן היו נדיבים מספיק כדי לתרום את צמיגי הדיאבלו סופרבייק – אותם צמיגים שבהם נעשה שימוש בסדרת הסופרבייק העולמית.
לוח השעונים עבר אל מיכל הדלק
בסדנה הטאייוואנית לא רצו לוותר על השימושיות, ולכן לוח השעונים המקורי נשאר אבל עבר מהכידון אל מיכל הדלק. הכידון עצמו הוחלף בקליפ-אונים שיושבים בין המשולשים, כשגם הם יוצרו במיוחד עבור הבליסטיק טריידנט.
באופן מפתיע, דווקא מערכת הפליטה לא יוצרה במיוחד עבור הפרויקט. Rough Crafts פנו ל- HP Corse האיטלקית, ששמחה לתרום את אב הטיפוס למערכת פליטה שבנו עבור מנוע ה-800 של MV אגוסטה. נראה טעים במיוחד.
כמובן שהעבודה לא נגמרה שם, ומעבר לעיצוב המיוחד ישנם עוד הרבה חלקים שיוצרו במיוחד כמו יחידת הזנב והמושב המוקפד, אך המאפיין העיקר של הפרויקט הזה הוא רמת הירידה לפרטים והגימור שנראה ברמה הגבוהה ביותר, מה שבדרך כלל שמור לאופנועים בייצור סדרתי ולא לבנייה חד-פעמית. בפעם הבאה שאתם רצים להכפיש קטנוע כלשהו רק כי יוצר בטאייוואן, תיזכרו ב-Ballistic Trident של Rough Crafts. לא יודעים אם זה משנה משהו לגבי הקטנוע, אבל לפחות יהיה לכם נעים להיזכר.
מכונת המרוץ של ק.ט.מ ל-MotoGP – ה-RC16 – תוצע כבר בשנה הבאה למכירה ללקוחות פרטיים, כאופנוע למסלול בלבד.
ק.ט.מ RC16 – גם ללקוחות פרטיים
ק.ט.מ תיכנס בעונה הקרובה לקטגוריה הבכירה ב-MotoGP עם ה-RC16 החדש, שכבר השתתף במרוץ הבכורה שלו בסבב האחרון של 2016 בוולנסיה. ל-RC16 מנוע V4 מפיתוח של ק.ט.מ, והוא מספק כ-270 כ"ס אימתניים.
כעת מודיע סטפן פירר, הבעלים והמנכ"ל של ק.ט.מ, כי החברה מתכוונת לייצר גרסה של ה-RC16 ללקוחות פרטיים ולמכור אותה כאופנוע למסלול בלבד (ללא רישוי כביש) – לפחות ב-100 יחידות. המנוע יספק כ-240 כ"ס 'בלבד' על מנת לשמור על עמידותו, אולם פרט לכך בק.ט.מ ישתדלו לשמור על ה-RC16 ה'סדרתי' קרוב ככל האפשר למכונת ה-MotoGP המקורית.
מחירו של ה-RC16 צפוי להיות על-פי פירר בין 100 ל-120 אלף יורו, קצת נמוך ממחירו של ההונדה RC213V-S, ואם יש לכם הרבה מאוד כסף או קבוצת מרוצים קטנה, אתם יכולים להירשם לפתיחת הזמנה.
הנייקד היפהפה של MV אגוסטה – הברוטאלה 800 – היצירה של אחד מגדולי מעצבי האופנועים, מאסימו טמבוריני, מקבל גרסת RR קרבית בדיוק שנה אחרי ששוחררה הגרסה ה'רגילה' המשודרגת. כמו כל גרסאות ה-RR של אגוסטה, גם פה מדובר בשיפורים מכאניים, בתוספת אלקטרוניקה ובסכמת צביעה ייחודית, שהופכים את המכונה האקזוטית לסקסית, קרבית ונחשקת יותר.
MV אגוסטה ברוטאלה 800RR
לא מדובר רק בעיצוב ואלקטרוניקה. הברוטאלה 800 בגרסת RR מקבל שורה של עדכוני מנוע (ראש מנוע, גלי זיזים וחלקים נוספים) שמעלים את הספקו מ-116 כ"ס ב-11,500 סל"ד בגרסה הרגילה ל-140 כ"ס ב-13,100 סל"ד ב-RR. גם המומנט מטפס, מ-8.46 קג"מ ב-7,600 סל"ד ל-8.76 קג"מ ב-10,100 סל"ד, מה שאומר מנוע 'פיקי' ועצבני יותר. יש גם מערכת ניהול מנוע מתקדמת יותר, עם מצערות חשמליות כמובן, ויש מצמד מחליק כסטנדרט.
מבחינת אבזור אלקטרוניקה, גרסת ה-RR מציעה את כל מה שיש ל-MV אגוסטה בארסנל: קוויקשיפטר מעלה ומטה, מצבי ניהול מנוע, ABS מתקדם של בוש, בקרת החלקה עם 8 מצבים, ומסך TFT חדש ומודרני הכולל מערכת OBD לאבחון תקלות.
אבל זה לא נגמר פה. החישוקים קלים יותר מאלו של גרסת המקור, והבולמים הם של מרזוקי מלפנים מצופה אנודייז ובולם אחורי מתקדם של זקס מאחור – שניהם באיכות גבוהה ועם כל הכיוונים. יש גם משכך היגוי חדש עם 8 מצבי שיכוך, מתכוונן ידנית. גם הבלמים הם הטופ שיש לתעשייה להציע – דיסקים בקוטר 320 מ"מ עם קליפרים רדיאליים מלפנים.
העיצוב כמעט זהה לברוטאלה 800, אולם גרסת ה-RR מקבלת סכמות צביעה חדשות עם יותר נוכחות. לא שחסר לגרסה הרגילה, כן?
זהו אחד האופנועים המעניינים בתערוכת מילאנו, שהפיתוח שלו עשוי להגדיר מחדש את ביצועי אופנועי הספורט על המסלול. ב.מ.וו מציגה במילאנו S1000RR HP4 בגרסת קרבון.
S1000RR HP4 Carbon
זה לא שהפיירינגים עשויים מקרבון. כלומר הם כן, אבל העניין המרכזי פה הוא השלדה והגלגלים, שעשויים מסיבי פחמן קשיחים וקלים. כבר ראינו במילאנו את ה-1299 סופרלג'רה של דוקאטי שמגיע עם שלדת קרבון, אולם בדוקאטי השלדה קטנטנה, מחברת בין המנוע לבין ציר ההיגוי כשהמנוע הוא הגורם נושא העומס העיקרי, ואילו כאן בב.מ.וו מדובר על שלדה אמיתית המקבילה לשלדת קורות מאלומיניום. את זה עדיין לא ראינו.
ב.מ.וו צברה בשנים האחרונות ניסיון רב עם קרבון. דגמי המכוניות i3 ו-i8 החשמליות, שהושקו בשבוע שעבר בישראל, מיוצרות עם שלדת קרבון קלה ומודולרית. בנוסף, ב.מ.וו רכשה לפני כמה שנים 49% מחברת סיבי הפחמן SGL, כך שחזית הטכנולוגיה בתחום נגישה לה, והחברה אף עוסקת בפיתוח התחום.
בב.מ.וו מספרים שהשלדה החדשה, מעבר להיותה קלה יותר, היא גם חזקה וקשיחה יותר משלדת אלומיניום, והעיקר – ניתן להגיע לספציפיקציות מדויקות של קשיחות וחוזק בכל הצירים, דבר שמוגבל הרבה יותר עם אלומיניום, כך שלמעשה נפתח פה עולם שלם של ביצועים שלא מוכר לרוכבי מסלול.
שלדת הקרבון של ה-S1000RR HP4
גרסת הקרבון של ה-S1000RR היא מסדרת HP4, מה שאומר מכלולי קצה – בולמי אוהלינס, בלמי ברמבו, אלקטרוניקה סופר-מתקדמת, מנוע של כ-215 כ"ס, ובגדול האופנוע שהכי קרוב לאופנוע סופרבייק-מפעל.
ה-HP4 קרבון שהוצג במילאנו הוא אבטיפוס בלבד, אולם בב.מ.וו מספרים שהאופנוע יגיע לייצור סדרתי מוגבל כבר במחצית השנייה של 2017. הוא יימכר עם רישוי ספורט למסלול בלבד (בלי תקינת כביש), והמחיר צפוי להיות עשרות רבות מאוד של אלפי יורו – סביר להניח שידגדג את ה-100 אלף יורו מלמטה. הספציפיקציות צפויות להיות דומות מאוד לאלו של האבטיפוס.
