כתב: סיר אלן קאת'קארט; תרגם: ROG
סיר אלן קאת'קארט הוא מעיתונאי האופנועים הוותיקים והמוערכים בעולם. הוא עוסק כעצמאי בעיתונות אופנועים החל מ-1981 ברציפות, והוא כותב למגזינים במעל 30 מדינות ברחבי העולם. בעבר אף כתב למגזין 'מוטו' הישראלי. בעבר התחרה במרוצי אופנועים ומכוניות, ואף זכה במרוצים כמו דייטונה, ה-TT של אוסטרליה, ואליפות הסופרמונו האירופאית. הוא התחרה גם ב-TT של האי מאן, וסיים רביעי, חמישי ותשיעי, וכן השתתף ואף ניצח בעוד עשרות רבות של מרוצי אופנועים ברחבי העולם.
קאת'קארט כותב מעתה גם לפול גז במסגרת שיתוף פעולה שלנו איתו, וכתבותיו תתפרסמנה אצלנו לעתים קרובות.
* * * * *
רויאל אנפילד כמו גם הארלי-דיווידסון מוצאות את עצמן בסיטואציה ייחודית למדי בכך שהן קורבנות של הצלחתן מבחינת תפיסת שוק. נפח מכירות שיצרניות רבות היו שמחות להתהדר בו הושג על-ידי היצמדות לפלטפורמה ה'קדושה' של מנועים בעלי קירור אוויר ומערכת שסתומים מונעת דחיפים, המהווה מעין מחווה למסורת והתרפקות על העבר. הדבר גרר לא מעט ביקורת מטעמם של חובבי טכנולוגיה, הרואים במדיניות זו חוסר נכונות של הנהלות שתי החברות להתחדש תוך דבקות מוחלטת כמעט בשיטות הנדסיות מיושנות. בתשובה לביקורת, כל שהיה על מנהלי אנפילד והארלי לעשות הוא להצביע על הדו"חות הכספיים שלהן בבחינת 'צוחק מי שצוחק אחרון' – עד עכשיו. שכן לצד צמד דגמי הארלי (המיוצרים בהודו) 750 ו-500 בעלי מנועי וי-טווין מקוררי נוזל ובעלי מערכת שסתומים עם גל זיזים עילי, המהווים דף חדש עבור הארלי, כך גם השיקה אנפילד, היצרנית ההודית האותנטית (ליתר דיוק מאז נוסדה כחברת בת של אנפילד הבריטית ב-1955) את דגם 'הדף החדש' שלה – ההימאליאן 400, עם מנוע ראשון עבורה שאינו נגזר מאותה פלטפורמת וינטאג' בריטית.
רויאל אנפילד ייצרה את אופנועה הראשון ב-1901, מה שהופך אותה ליצרנית האופנועים הוותיקה בעולם שרצף הייצור שלה מעולם לא נקטע. דגמי ה'בולט' (קליע) 350 ו-500 הם אופנועי הייצור הסדרתי הוותיקים בעולם. למעלה מ-500,000 יוצרו רק במהלך 2016. 96% מקו הייצור מיועד לשוק ההודי המקומי, ורשימת ההמתנה היא חודשיים. במרץ 2016 התנתקה אנפילד מהמתכון המסורתי והשיקה את ה'הימליאן', בשלב ראשון רק לשוק המקומי. האופנוע מונע על-ידי מנוע חדש נטוע בשלדה חדשה אף היא. ההימליאן אינו חולק אף רכיב עם אופנועי החברה הקודמים. מנכ"ל אנפילד הפעלתן, סידהארתה לאי, שואף לפתח נישה דו-שימושית לשוק המקומי, נישה שאפילו החברה ההודית בג'אג', בעלת הקשרים ההדוקים עם ק.ט.מ , נמנעה ממנה. באופן מעט פרדוקסלי, הרוכבים ההודים הנעים בכבישי עפר משובשים בעיר ומחוצה לה, לא גילו עניין באופנועים קשוחים עם מהלכי מתלים ארוכים כדוגמת אופנועי אנדורו או אדוונצ'ר – עד עתה.
קמפיין שיווק מתוחכם, תנופת מדיה חברתית ותגובות רוכשים ראשונים מתלהבות, הביאו לרויאל אנפילד להיט מכירות ותיקפו את ההימור של סידהארתה לאי על שבירת השגרה. ההצלחה ההודית עוררה התעניינות בשווקים נוספים, במיוחד אירופה וארה"ב. עבור שווקים אלה נדרשו מהנדסי אנפילד לפתח דגם העומד בתקני יורו 4, המתהדר גם במערכות הזרקה ו-ABS. את הדגם המעניין הזה, 'הדף החדש' של אנפילד בגרסתו נטולת ההזרקה וה-ABS, הזדמן לי לבחון באוסטרליה – שהייתה לשוק הבינלאומי הראשון אליו יוצא ההימליאן החל ממרץ 2017. ההזדמנות ניתנה לי על-ידי הסוכן הגדול ביותר של אנפילד באוסטרליה, Mid Life Cycles במלבורן. הבעלים, מייקל קצ'פול, מכר עשרה אופנועים בשבועיים הראשונים להשקתו במחיר מנצח של $5,990 אוסטרליים. מחיר הכולל שנתיים אחראיות ללא הגבלת ק"מ ושנתיים שירותי תיקון וגרירה בדרכים. לשם השוואה, מי שהיה עד כה המלך הבלתי מעורער של פלח שוק אופנועי האדוונצ'ר הפשוטים (והזולים), הקוואסאקי KLR 650, נמכר ב-$8,099 אוסטרלים. אין לי ספק שהאנפילד עומד להיאבק על הבכורה מול ה-KLR, למרות מנועו הקטן יותר.
על פי קצ'פול, ההימליאן פונה למגוון גדול של לקוחות. חלקם רוכבים ותיקים הרוצים אופנוע רב-שימושי קטן וקל. חלקם רוצים להתנסות באופנוע אדוונצ'ר, אך נרתעים מאופנועים כמו הב.מ.וו R1200GS או ההונדה אפריקה טווין. הם רוצים אופנוע פשוט יותר, קטן יותר וקל לשימוש. המחיר הנמוך קולע לטעמם ויכולותיהם של רוכבים צעירים המחפשים אופנוע לשימוש עירוני ורכיבות סוף שבוע קלילות. מספר קונים אף רכשו אותם לשימוש שטח בלבד (אם כי לא אלים). כשראו למה האופנועים האלו מסוגלים בהרי ההימלאיה, החליטו שגם להם זה יכול להתאים.
למנוע ה-LS410 של ההימליאן קירור אוויר/שמן, שני שסתומים המזינים צילינדר אחד בעל מהלך ארוך בתצורת undersquare 78X86 mm ובנפח 411 סמ"ק. המנוע תוכנן להדגיש זמינות כוח בסל"ד נמוך. המומנט המרבי של 3.26 קג"מ מופק ב-4,250 סל"ד, כשמנה מכובדת ממנו כבר זמינה בסל"ד נמוך יותר. ההספק המרבי המוצהר הוא 24.5 כ"ס ב-6,500 סל"ד. הכוח מועבר באמצעות תיבה בעלת חמישה הילוכים ומצמד רטוב. מרכיב משמעותי נוסף שאינו קיים בדגמים קודמים של אנפילד הוא הימצאותו של גל איזון הממוקם בקדמת גל הארכובה, שתפקידו למתן את הרעידות האופייניות למנועים בתצורה זו. מרווחי הטיפולים עומדים על 10,000 ק"מ.
המנוע החדש ממוקם בשלדה חדשנית במונחים של החברה, שתוכננה על-ידי חברה-בת בריטית בשם Harris Performance, המתמחה בשלדות ושנרכשה על-ידי סידהארתה לאי במאי 2015.
שלדת הפלדה בתצורת עריסה כפולה פתוחה היא הראשונה של אנפילד הכוללת מונושוק, ויש מזלג טלסקופי לא מתכוונן בקוטר 41 מ"מ עם מהלך של 200 מ"מ, בעוד מאחור ניתן לכוון את עומס הקפיץ, מהלך הגלגל עומד על 180 מ"מ, ויש לינקג' פרוגרסיבי.
מערכות הבלמים והמתלים הן מייצור עצמי, עם דיסק קדמי יחיד בקוטר 300 מ"מ וקליפר כפול בוכנות, ודיסק אחורי בקוטר 240 מ"מ אותו חובק קליפר עם בוכנה בודדת. הצמיגים מייצור הודי, והם מורכבים על חישוקי אלומיניום עם חישורים ('שפיצים'). מידות הצמיגים הם 90/90-21 מלפנים ו-120/90-17 מאחור.
בסיס הגלגלים עומד על 1,465 מ"מ, והמשקל המוצהר הוא 182 ק"ג 'יבשים' ו-191 ק"ג עם מיכל דלק מלא בנפח 15 ליטר המקנה טווח נסיעה של 450 ק"מ. גובה המושב הוא 800 מ"מ, מה שמנגיש את האופנוע גם לרוכבים ורוכבות נמוכים.
עם גובה של 1.80 מ', מצאתי שהאופנוע די נוח לי, אבל רוכבים גבוהים יותר יצטרכו להתאים מושב גבוה יותר.
הרגליות מצוידות בגומיות שניתן להסיר לטובת רכיבת שטח, אך בעוד הן מתקפלות (בקושי), הן מרותכות לשלדה – דבר שפשוט לא מתאים לרכיבת שטח רצינית שכרוכה בהכרח בנפילות. הרגליות גם מעט קצרות, מה שגרם לרכיבה בעמידה להיות לא נוחה. חבל, כי האופנוע מאוזן מאוד בכביש ובשטח, בעמידה ובישיבה. חבל שדווקא הרגליות מגבילות את השימוש באופנוע בשטח.
לעומת זאת, האופנוע הרגיש ממש טוב על האספלט. זווית ומיקום הכידון תורמים לרכיבה נינוחה וטבעית, ואתה מיד מרגיש בו בבית. המושב המדורג נוח ומרופד היטב. הוא צר למדי בחיבור למיכל, אך הדבר תורם לכך שרוכבים נמוכים יוכלו להניח את שתי הרגליים על הקרקע בעת עצירה. הארגונומיה טובה והאנפילד החדש הוא בהחלט כלי תחבורה עירוני שימושי. ההיגוי קליל והאופנוע מאוד זריז בתנועה צפופה הודות לכידון הרחב.
תנוחת הישיבה הגבוהה מקנה שדה ראייה מעל גגות המכוניות, המצמד קל להפעלה ופרוגרסיבי, ותיבת ההילוכים חלקה ובעלת תפקוד מושלם – בוודאי לא מאפיין של אופנועי אנפילד הישנים. יחסי ההעברה תוכננו היטב עם רווחים הגיוניים – תיבת הילוכים פשוט טובה. פעולת מנוע ה-411 סמ"ק חלקה. אין רעידות בכלל בשימוש שפוי, ורק האצה לכיוון הקו האדום ב-8,000 סל"ד תביא לעקצוצים קלים מכיוון הרגליות. למרות שאינו חזק במיוחד, המנוע מרגיש נכון להתאמץ. הרכיבה עם האופנוע הזה פשוט קלה, בין אם בתנועה עירונית או בכביש מפותל מחוץ לעיר.
ההימליאן מצויד במתנע חשמלי בלבד, מה שנראה לי מעט אופטימי. אני לא מתלהב במיוחד מהמחשבה על הנעת מנוע סינגל 411 סמ"ק בדחיפה על שביל חצץ, ועוד פחות אם השביל נמצא למרגלות הר האוורסט. בכל אופן, עם מצבר טעון המנוע מניע מיד ומתיישב לו על סיבובי סרק ב-1,000 סל"ד בלבד. בחירה שמקורה כנראה מתוך מחשבה על צריכת דלק בתנאי התנועה העירונית בהודו. גרסת הקרבורטור עם חיישן מצערת עליה רכבתי עבדה מצוין מסל"ד נמוך והאיצה מ-2,000 סל"ד לקו האדום בהילוך חמישי ללא היסוסים או שיהוקים כלשהם. המנוע מאוד גמיש. מנגד, הוא מפיק צליל מתכתי שאינו זוכה בשום פרס אקוסטי. התגובה טובה וחלקה במיוחד ממצערת סגורה. אני מקווה שרויאל אנפילד ישכילו לקלוע להתנהגות מנוע דומה בדגם המוזרק – הראשון עבור החברה.
כל אלה הופכים את רכיבת השטח במהירויות נמוכות על ההימליאן לקלילה. בכביש בינעירוני המנוע הקטן כבר מעט מאותגר. המהירות המרבית המוצהרת היא 145 קמ"ש. לא ניתנה לי ההזדמנות לבדוק את ההצהרה היות שבכל אוסטרליה כמעט המהירות מוגבלת ל-110 קמ"ש. זו גם המהירות הנוחה לאופנוע, אז למי אכפת (לפחות באוסטרליה) מהמהירות המרבית. עקיפות דורשות קצת תכנון מוקדם, וכדאי להוריד הילוך כדי לצבור תנופה לפני עקיפה. בכל אופן, ולמרות המחסור בביצועי רול-און, ההימליאן מגשים את ייעודו התכנוני. עדיין, נדמה לי שההבטחה של דגם 600 סמ"ק עתידי תסמן 'וי' ברובריקות החסרות לטובת שווקים מערביים: קצת יותר כוח, קצת יותר הספק ותוספת זניחה למשקל.
למרות המגבלות, ההימליאן הוא לא רק כלי פרקטי אלא בהחלט גם אופנוע מהנה. הגלגל הקדמי בקוטר "21 ומרווח גחון של 220 מ"מ מאפשרים רכיבה נוחה מחוץ לאספלט. אין הכוונה לאופנוע אנדורו המיועד גם לכבישים, אלא לאופנוע אדוונצ'ר קטן שיגיע כמעט לכל מקום.
לא אהבתי את הבלם האחורי. הוא ננעל בקלות וחסר ABS – שילוב לא טוב בכביש רטוב או בירידות ארוכות מחוץ לכביש. רצוי מאוד לתקן. הבלם הקדמי בעל דיסק יחיד תפקד בסדר, אם כי לא בדקתי אותו עם ציוד או מורכב. צריך להפעיל לא מעט כוח בקדמי ובאחורי כדי לקבל תגובה משמעותית על אספלט, אבל ניתן לווסת את פעולת הבלם הקדמי בצורה טובה, ובסופו של דבר השתמשתי כמעט רק בו, בעיקר בשטח. גם בלימת המנוע טובה, אבל צריך להתרגל לנעילות קטנות בגלגל האחורי כשמורידים הילוך לראשון ללא מצמד מחליק.
התאכזבתי מעט מהתנהגות המונושוק האחורי שהייתה פחות מדי משוככת ונוקשה. אמנם זהו המונושוק הראשון של אנפילד, אבל הוא תוכנן על-ידי המומחים של Harris Performance והיו לי ציפיות לפרוגרסיביות נשלטת. הבולם האחורי גם נסגר בקלות, מה שאולי הייתי יכול לתקן עם תוספת עומס התחלתי לקפיץ. המזלג הקדמי נטול הכיוון דווקא תפקד היטב, וגם הופתעתי לטובה מצמיגי ה-CEAT Gripp-XL ההודים שתפקדו טוב גם בשטח למרות היעדר כל מורשת שטח הודית. הצמיגים לא הרעישו מדי ברכיבת אספלט והאחיזה בכביש יבש הייתה טובה. בכביש רטוב האחיזה עצבנית משהו. הצמיג האחורי מחליק בקלות בעת האצה וננעל מספר פעמים בבלימה. מבחינתי, היעדר ABS שאפשר לבטל בבלם הקדמי הייתה מאד מאכזבת, אבל ברור שהעמידה בתקן יורו 4 תחייב דגם מצויד ב-ABS. נקווה שאנפילד תצייד אופנועים המיועדים לשוק הבינלאומי בצמיגים ברמה אירופאית. נזכור שהדגם האוסטרלי הנוכחי זהה לחלוטין לדגם המיועד לשוק ההודי המקומי.
איכות הייצור וההרכבה של ההימליאן טובה למדי. בעת ביקורי במפעל האולטרה-מודרני באוגדם התרשמתי מאוד מצבא הרובוטים המרתכים ומכמות בקרות האיכות, וציפיתי להרכבה ברמה גבוהה. עדיין הופתעתי לטובה מלוח המכוונים. ביחס לסוג האופנוע, ובעיקר מחירו, הוא מאוד מרשים. יש בו מד סל"ד עם קו אדום החל מ-6,500 סל"ד (אבל הוא באמת מטפס ל-8,000, נשבע!), מד מהירות דיגיטלי עם מד מרחק מצטבר, שני מדי מרחק מתאפסים, שעון, מד דלק, חיווי הילוך ו… מצפן. טוב נו, אין הרבה שלטים בהרי ההימלאיה…
רגלית האמצע מגיעה כסטנדרט, כך גם סבל, מגן גחון, ווי חיבור לרצועות ושלד צינורות חיצוני משני עברי מיכל הדלק שמשמש גם כהגנה וגם כמתקן נשיאה נוסף. כל אלה מתחברים לכדי חבילה מובחנת עם מראה ייחודי. בצד החסרונות, חסרו לי מגני ידיים, שנראים לי הכרחיים לאופנוע עם שאיפות הרפתקניות, והמראות מרגישות שבירות ואינן ממוקמות טוב. לא רואים טוב לאחור, אבל לפחות הן לא רועדות כמו הסינגלים הקודמים של רויאל אנפילד הודות לפעולה האפקטיבית של גל האיזון במנוע.
ההימליאן 400 בעל התנהגות כביש קלילה, נגיש, שימושי, ובעיקר שווה לכל כיס. הוא בוודאי יקלע לטעמם של לקוחות מערביים שמסיבות שונות אינם מעוניינים בדגמים המבוססים בשוק אופנועי האדוונצ'ר. זהו אופנוע פשוט מבחינה הנדסית, רב-שימושי, שאיננו קיצוני בשום ממד – לא בגודלו, משקלו, ביצועיו או מורכבותו. אין מודי פעולה דיגיטליים ואין מערכות אלקטרוניות מסובכות. פשוט אופנוע מהנה בטעם 'אולד-סקול' מרענן, למרות שהוא מהווה פריצה טכנולוגית מבחינתה של רויאל אנפילד.
ההתפתחויות בשוק יזמנו להימליאן מתחרים. בספטמבר יחל הייצור של הב.מ.וו G310GS, אופנוע נוסף מייצור הודי שהוצג בתערוכת מילאנו בנובמבר האחרון. יש גם את הקוואסאקי ורסיס 300, ההונדה CRF250 ראלי והסוזוקי ויסטרום 250. יהיה צפוף בשוק הבייבי אדוונצ'רים, אבל ההימליאן מהווה כבר היום חבילה מוכחת שתהיה עוד יותר אטרקטיבית בתצורת יורו 4, עם הזרקת דלק ו-ABS. יאללה בלגן!
רויאל אנפילד אומרים שהמנטרה של ההימליאן היא "כיף נגיש". זהו בהחלט תיאור קולע.
מיבואני רויאל אנפילד לישראל נמסר כי ההימליאן 400 יגיע ארצה עם תחילת שיווקו באירופה. מחיר טרם פורסם.
מפרט טכני
[table id=94 /]
