קטגוריה: מבחני דרכים

ימאהה טנרה 700 במבחן דרכים: אדוונצ'ר-ראלי
צילום: ימאהה
- יתרונות: מנוע גמיש ומהנה, יציבות, מתלים והתנהגות, יכולת שטח, יש גרסת A1
- חסרונות: מיכל דלק מתכת, צריך להיות 10 ק"ג פחות, מתלים מעט רכים, שלדת זנב לא פריקה
- שורה תחתונה: הטנרה 700 מחזיר את השם 'טנרה' לחזית האדוונצ'רים הקרביים לשטח
- מחיר 'על הכביש': 69,985 ש"ח
- מתחרים: ק.ט.מ 790 אדוונצ'ר, הונדה CRF1000L אפריקה טווין
- לעמוד הדגם באתר היבואן
ימאהה טנרה 700 – אדוונצ'ר ראלי

3 שנים תמימות חיכינו לטנרה 700 של ימאהה. זה התחיל בתמונות 'ריגול' שחשפו אדוונצ'ר עם מנוע ה-MT-07, המשיך בדגם הקונספט המהמם שהוצג במילאנו 2016, דרך האבטיפוס שהוצג שנה לאחר מכן, הגרסה הסדרתית שהוצגה במילאנו 2018, ועד ההשקה העולמית שבה השתתפנו בשבוע שעבר ולייצור הסדרתי שקורה בימים אלו. 3 שנים תמימות שבהן רק מלראות את התמונות ואת המסר שאליו מכוונים בימאהה, הבנו שהחברה היפנית משנה כיוון ולוקחת את השם 'טנרה' – שבשנה זו חוגג 36 שנים – חזרה לשטח וחזרה לביצועים.

הוא מעניין במיוחד, הטנרה 700, מפני שבתקופה שבה האדוונצ'רים הולכים וגדלים ונהיים מתוחכמים יותר וטכנולוגיים יותר, הטנרה 700 תוקף את הקטגוריה דווקא מהכיוון השני – של הפשטות והמינימליזם. זה פחות אדוונצ'ר-כביש נוח ומפנק אלא יותר אופנוע שטח-ראלי קרבי. לכן גם כמעט ולא תמצאו בו מערכות אלקטרוניות מתקדמות כמו באדוונצ'רים אחרים. וזה מביא אותנו למטרה נוספת שעמדה מול עיני ימאהה בבניית הטנרה 700 – המחיר, שאמור להיות נוח ואפילו זול.

בבסיס הטנרה 700 נמצא מנוע ה-CP2 של ימאהה – הטווין המקבילי בנפח 689 סמ"ק שמגיע מה-MT-07. הוא מפיק כ-74 כ"ס וכמעט 7 קג"מ, והוא ידוע בגמישותו. הבחירה במנוע הזה מעניינת. מצד אחד זהו מנוע מצוין, אפילו אחד המנועים הטובים של ימאהה, שכן הוא גמיש, הוא חי ודינמי, הוא מעניין והוא מודרני. מצד שני, כמנוע של אופנוע כביש המשקל שלו לא נמוך, וזה משפיע ישירות על משקל האופנוע.

מנוע ה-CP2 מגיע מה-MT-07

בכל אופן, כאן בטנרה המנוע קיבל תיבת אוויר חדשה, מערכת פליטה ייעודית, מערכת קירור גדולה יותר, וגם מפה חדשה לניהול המנוע. גם יחס ההעברה הסופי התקצר, וגלגל השיניים האחורי גדל מ-43 במקור ל-46 שיניים כאן בטנרה כדי לספק יותר מומנט זמין.

מסביב למנוע בנו בימאהה שלדת יהלום חדשה שעשויה מפלדה – כולל שלדת הזנב שהיא חלק אינטגרלי מהשלדה ולא פריקה. השלדה קומפקטית למדי ומשקלה קצת פחות מ-18 ק"ג.

מכלולי השלדה ברמה טובה למדי. כך למשל הבולמים הקדמיים של קאיאבה, הפוכים בקוטר 43 מ"מ, כוללים קארטרידג' ומציעים כיווני שיכוך כיווץ והחזרה, ויש גם בורגי ניקוז אוויר. מאחור, אל הזרוע האחורית הייעודית מאלומיניום מחובר בולם יחיד, גם הוא של קאיאבה, הכולל מיכל גז חיצוני ומציע כיוונים מלאים – כולל עומס קפיץ בברז חיצוני, שיכוך כיווץ מהיר ואיטי ושיכוך החזרה. מרשים ביותר. מהלכי הגלגל עומדים על 210 מ"מ מלפנים ו-200 מ"מ מאחור, ומרווח הגחון עומד על 240 מ"מ.

כיוונים מלאים בבולם האחורי – כולל שיכוך כיווץ מהיר ואיטי

החישוקים במידות הנכונות לאדוונצ'ר-שטח, עם "21 מלפנים ו-"18 מאחור, כשעליהם צמיגי פירלי סקורפיון ראלי STR. הצמיג האחורי במידה 150/70 קרבית, אם שאלתם. מה עוד? ובכן, הבלמים של ברמבו, ויש מערכת ABS הניתנת לניתוק מלא בלחיצת כפתור בלוח השעונים. בימאהה בחרו את האפשרות לניתוק מלא ולא השאירו את האפשרות לניתוק אחורי בלבד לשטח.

העיצוב קרבי ומודרני, ובעיקר פונקציונלי. יחידת הזנב מינימליסטית ומזכירה זנבות של אופנועי אנדורו. המושב שטוח, למרות שבגרסה הרגילה הוא בנוי מ-2 חלקים. משם זה ממשיך למיכל דלק מתכתי בנפח 16 ליטרים, המכוסה בכיסויי פלסטיק צידיים שממשיכים למסיכת ראלי מרשימה ומודרנית הכוללת משקף שמתחתיו 4 פנסי LED.

האבזור, כאמור, גם הוא פונקציונלי. יש מגן מנוע מאלומיניום ומגני ידיים מפלסטיק, יש שקע 12V, הכידון העבה שטוח ורחב – כמו של אופנועי אנדורו וראלי, ויש לוח שעונים מלבני שיושב גבוה ומציג את הנתונים החשובים בלבד (מהירות, מד מצטבר, מד מתאפס, תצרוכת דלק, טמפ' אוויר, תצוגת הילוך ונורות אזהרה).

קוקפיט קרבי של ראלי

מאידך, בימאהה השקיעו בכמה פתרונות פונקציונליים מעניינים. כך למשל תמצאו מתחת לכנף האחורית ידיות אחיזה להרמת הזנב במקרה הצורך, הכנף הקדמית הצמודה לגלגל מתכווננת לגובה בעזרת 4 ברגים לצורך רכיבה בבוץ, מעל ללוח השעונים יש באר שמאפשר התקנת GPS או כל אביזר אחר, וארבעת הברגים של הכנף האחורית מתחת למושב הם בעצם ווים לקשירת מטען. נחמד מאוד.

עולים על האופנוע ויוצאים לדרך. תנוחת הרכיבה כאן קרבית למדי, במיוחד בגלל הכידון השטוח וסביבת הרוכב הקרבית. מאידך, המושב המקורי, שגובהו מעל הקרקע 875 מ"מ, לא גבוה מספיק לאופנוע אדוונצ'ר קרבי. בימאהה כיוונו לממוצע, ובצדק, ועל פניו גובה של 875 מ"מ נשמע גבוה, אבל אפשר היה לעשות את המושב גבוה יותר כדי לתת את התחושה שהרוכב יושב על האופנוע ופחות בתוכו. בכל אופן, בימאהה מציעים מושב 'ראלי' הגבוה ב-44 מ"מ מהמושב המקורי. רכבנו איתו בחלק מהזמן, ומעבר לגובה שמאפשר מעבר טוב יותר מישיבה לעמידה, הוא גם מרופד היטב ונוח לרכיבה. זה המושב המועדף עלינו. מהצד השני, בימאהה מציעים גם קיט הנמכה ומושב נמוך יותר, שמורידים את גובה המושב בכ-40 מ"מ למאותגרי גובה.

אחת התהיות שלנו בטרם רכבנו על הטנרה 700 הייתה כיצד יתנהג המנוע – שכאמור מגיע מהכביש – על אופנוע אדוונצ'ר, ועוד כזה שאמור להית קרבי. את התשובה לכך קיבלנו מהר מאוד: הוא מתנהג מצוין. מנוע ה-CP2 הוא אחת היציאות החזקות של ימאהה בתקופה האחרונה. הוא סופר-גמיש, הוא נעים לשימוש ונשלט, ויש לו חספוס עדין ונעים שנובע מהסדר הא-סימטרי של הבוכנות. למעשה, זהו מנוע מידריינג' קלאסי, והוא נמצא במיטבו מ-3,000 ועד 7,000 סל"ד – בדיוק איפה שהרוכב רוצה את הכוח הזמין, וממנו יש בשפע.

מנוע גמיש, מעולה במידריינג'

בימאהה בחרו שלא להתקין בקרת אחיזה על המנוע הזה, ואנחנו יכולים להבין את הבחירה הזו. המנוע כל כך נשלט, שאין באמת צורך במערכת שתרסן את ההחלקה – גם בשטח כשאין אחיזה. למרות ההספק, שעלול להיחשב כנמוך, תאוצות הביניים פה מצוינות. המהירות הסופית תדגדג את ה-200 קמ"ש, ומהירות שיוט נוחה תהיה על סביב 150 קמ"ש – אז גם הסל"ד בהילוך השישי יהיה עדיין בתוך אזור הנוחות של המנוע המצוין הזה.

רכיבת כביש היא נוחה למדי עם הטנרה 700. המושב שטוח וקשיח, הכידון הרחב מפשק את הידיים בתנוחה קרבית, ומיגון הרוח סביר למדי. לא תמצאו פה את הנוחות המוגזמת של אדוונצ'רים גדולים לכביש, אבל ביחס לאדוונצ'ר עם אוריינטציית שטח גבוהה ומושב שטוח, המצב פה טוב ואפילו מצוין.

אחד המאפיינים של הטנרה 700 הוא היציבות, שנובעת מבסיס גלגלים ארוך וגאומטרייה מתאימה. התכונה הזו, יחד עם מערכת מתלים טובה מאוד עם הידראוליקה איכותית, הופכת אותו למכונת פיתולים לא רעה בכלל – למרות הגלגל הקדמי בקוטר "21. זה האחרון אמנם יערפל, כצפוי, את ההיגוי, אולם כאמור היציבות גבוהה, ועם הכידון הרחב אפילו קל להכניס את הטנרה לפניות.

הטנרה 700 יציב ודורס

אותה היציבות באה לידי ביטוי ביתר שאת דווקא ברכיבת שטח. השילוב של בסיס הגלגלים והגאומטרייה עם הבולמים הטובים ועם המנוע הגמיש מאפשרים לרכוב מהר, ואפילו מהר מאוד, על שבילים. בקטעים מסוימים ראינו גם 120 ו-130 קמ"ש על השביל, והתחושה הייתה נינוחה – כזו שמאפשרת לדחוף 20 קמ"ש נוספים.

500 ק"מ בילינו על גבו של הטנרה 700 במהלך צמד ימי הרכיבה, כשבכל מהלך הרכיבה לא עלינו על כביש מהיר, והרכיבה כולה התבצעה על כבישים הרריים, כבישי שירות של חקלאים, ושטח. הרבה שטח ומכל סוג – החל משבילים רחבים, ישרים ופתוחים, דרך שבילי יער חוצים ומפותלים בסגנון הרי ירושלים, ועד טיפוסים וירידות טכניים יותר שבהם מקפלים את האופנוע ומחפשים את הזמישות שלו – שממנה יש בשפע, למרות המשקל שעומד על 204 ק"ג.

אהבנו במיוחד את מערכת המתלים האיכותית, שמאפשרת לדחוף את הטנרה גם בכביש וגם בשטח. היא אמנם רכה מדי לטעמנו, וזה בא לידי ביטוי בבלימות חזקות בכביש שבהן הפרונט שוקע יתר על המידה, וכן בקפיצות בשטח, שבהן המתלים ממהרים לסגור מהלך, אולם כשהם לא מגיעים לקצה הם עובדים היטב, שומרים על היציבות הגבוהה של הטנרה ומאפשרים טווח שימושים רחב ודינמי.

מערכת מתלים טובה מאוד – גם אם קצת רכה

ואחרי הכל, הטנרה 700 הוא אופנוע מאוזן. כזה שמשלב בין מנוע גמיש וטוב לבין התנהגות דינמית טובה – גם בכביש וגם בשטח. הוא גם פלטפורמה מעולה לרוכב האדוונצ'ר שלוקח את האופנוע שלו לשטח. לאלו, אגב, בימאהה מציעים 2 חבילות אבזור: 'ראלי' – הכוללת דוד אקרפוביץ', מושב ראלי גבוה, פלטת מספר מקוצרת, מאותתי LED, מגן רדיאטור, מגן שרשרת אלומיניום ומדבקת מיכל, ו'אקספלורר' – הכוללת צמד ארגזי צד עם תושבות, רגלית אמצע, מגן מנוע רחב עם תא לכלי עבודה, ומגן שלדה.

הימאהה טנרה 700 מחזיר את הכבוד לשם 'טנרה'. זהו אופנוע אדוונצ'ר-ראלי קרבי שמאפשר מצד אחד רכיבת כביש נוחה למדי , גם ככלי תחבורה יום-יומי, אבל מצד שני מאפשר רכיבת שטח חזקה וקרבית. הוא לא חף מחסרונות, והיינו רוצים אותו עם 10 ק"ג פחות, עם מתלים קצת יותר קשיחים ועם מיכל דלק פלסטי במקום המתכתי. אולם הוא פלטפורמה מצוינת לאדוונצ'ר קרבי, והוא בעיקר מתאים מאוד לרוכב האדוונצ'ר הישראלי, שלעומת זה האירופאי באמת לוקח את האדוונצ'ר שלו לשטח, ולעתים לשטח מדברי קשוח.

במחיר של 70 אלף ש"ח הטנרה 700 מסתמן כעסקה טובה למדי. הוא לא יפנק את הרוכב במערכות אלקטרוניות כמו קוויקשיפטר, ניטור לחץ אוויר בגלגלים או ידיות מחוממות, אבל הוא ייתן לרוכב את הליבה ואת מה שבאמת חשוב – הרכיבה. יש פה מנוע מצוין, שלדה מאוזנת ומערכת מתלים איכותית, ויש את מכלולי השלדה שתומכים ברכיבה קרבית כמו גלגלים, בלמים, כידון, מסיכה ולוח שעונים – שזה מה שצריך כדי לצאת לרכוב. לכן הטנרה 700 מוגדר כאדוונצ'ר-ראלי.

דווקא בגלל הפשטות היחסית שלו ודווקא בגלל היכולות הדינמיות הגבוהות שלו – אהבנו אותו מאוד, ואנחנו חושבים שזה כלי חשוב מאוד לשוק הישראלי. היה שווה לחכות.

הכותב היה אורח של חברת ימאהה בהשקה העולמית בספרד.

מפרט טכני

[table id=144 /]
21 במאי 2019
קוואסאקי ZX-6R נינג'ה במבחן – ספורט לכביש
צילום: בני דויטש
- יתרונות: מחיר, עיצוב, גמישות מנוע, משקל והתנהגות
- חסרונות: יש רק מסלול אחד בישראל שתפור למידותיו
- שורה תחתונה: קוואסאקי נשארים במשחק הסופרספורט, והנינג'ה החדש הוא אופנוע ספורט מצוין לכביש הציבורי
- מחיר: 89,985 ש"ח
- מתחרים: ימאהה YZF-R6
- לרכיבת מבחן על קוואסאקי ZX-6R – לחצו כאן
צילום ועריכה: בני דויטש

בשנת 1995 הקוואסאקי נינג'ה ZX-6R המהפכני לאותה התקופה נתן את האות למרוץ החימוש המטורף בגזרת הסופרספורט 600 סמ"ק. במשך עשור וחצי היצרניות היפניות הציגו דגם חדש אחת לשנתיים – קל יותר, חזק יותר וספורטיבי יותר מקודמו – ועולם האופנועים נהנה מתקופת הרנסנס של אופנועי הספורט.

התקופה הזו הסתיימה ב-2009 – גם בגלל המשבר הכלכלי שאילץ את היצרניות לחשב מסלול מחדש ולסגור מדפים, אבל גם בגלל שקרנם של אופנועי הספורט ירדה, פשוט כי אופנועים בסגמנטים אחרים – למשל נייקדים או אדוונצ'רים – הציעו ביצועי כביש מעולים וכבר לא היה צורך באופנועי ספורט קיצוניים כדי לרכוב ספורטיבי בכביש הציבורי. אופנועי הסופרספורט נשארו אפוא בעיקר למי שרצה אופנוע למסלול, והקטגוריה המפוארת הזו, שהייתה מלכת המכירות בעולם, נמחקה כמעט לגמרי.

מתוך 4 היצרניות היפניות, 2 – הונדה וסוזוקי – הפסיקו לחלוטין לייצר את אופנועי הסופרספורט 600 סמ"ק שלהן. ימאהה המשיכה לייצר את ה-YZF-R6 הספורטיבי והקיצוני, ואף שדרגה אותו ב-2017. קוואסאקי נשארה על הגדר – ממשיכה לייצר ולמכור את ה-ZX-6R של 2013 ללא שינויים, אבל בודקת את השוק לפני שהיא מקבלת החלטה. וההחלטה הזו הגיעה לקראת 2019: בקוואסאקי החליטו שהם ממשיכים להשקיע בקטגוריית הסופרספורט 600 סמ"ק וממשיכים להשקיע ב-ZX-6R – הנינג'ה 600.

קוואסאקי ZX-6R חדש ל-2019

נינג'ה 600 חדש – לשימושי כביש

הבסיס המכאני של ה-ZX-6R החדש של 2019 דומה למדי לדגם הקודם, שכאמור נמצא איתנו מ-2013. המנוע הוא אותו 4 צילינדרים בנפח 636 סמ"ק, אולם בקוואסאקי כיוונו אותו כך שיספק יותר מומנט בסל"ד נמוך ובינוני. ההספק המקסימלי עומד על 130 כ"ס ב-13,500 סל"ד, ועוד 6 כ"ס עם ראם-אייר, מה שמזכיר לנו שה-ZX-6R של 1995 היה הסופרספורט 600 סמ"ק הראשון שחצה את קו ה-100 כ"ס, והראשון לקבל את הראם-אייר – שהפך אחר-כך לסטנדרט עולם הסופרספורט.

השלדה זהה לחלוטין לדגם היוצא, אולם מלפנים הותקן מזלג הפוך חדש של שוואה עם שיכוכים נפרדים בכל רגל. בנוסף, הנינג'ה 636 קיבל מערכות אלקטרוניקה מתקדמות כמו ABS מודרני, בקרת אחיזה ב-3 מצבים, קוויקשיפטר להעלאת הילוכים, ו-3 מצבי ניהול מנוע (לא שזה כל כך חשוב ב-600 סמ"ק, אבל שיהיה). סביר בהחלט.

אבל אחד השינויים החשובים – בטח בתקופה שכזו שבה האריזה לפעמים חשובה מהתוכן – הוא העיצוב החדש שקיבל ה-ZX-6R, עיצוב בהשראת האח הגדול – ה-ZX-10R – ושל קבוצת המרוצים של קוואסאקי בסופרבייק העולמי. הוא נראה מעולה, חד וקרבי, וגם פנסי ה-LED מוסיפים נופך מודרני.

להבדיל מהימאהה R6, שהוא קרבי מאוד ומיועד בעיקר למסלול, בקוואסאקי מייעדים את ה-ZX-6R לשימושי כביש ספורטיביים בשילוב של הנאה מימי מסלול מזדמנים. אז לקחנו אותו למסלול מוטורסיטי בשדה-תימן כדי ליהנות מיום מסלול כמו שבקוואסאקי תכננו. מוטורסיטי, אגב, מעולה לאופנועי 600 סמ"ק והוא בדיוק במידה הנכונה עבורם.

לקחנו אותו למסלול מוטורסיטי

ידידותי וקל משקל

את האישור הראשון לכך שלא מדובר באופנוע מסלול טהור קיבלנו עם העלייה הראשונה על האופנוע והתמקמות בתנוחת הרכיבה. הנינג'ה 636 הוא אופנוע ספורט נוח. עכשיו, במשפט הזה "אופנוע ספורט נוח" יש פרדוקס מובנה, מפני שאופנועי ספורט בהגדרה אינם נוחים. אבל יחסית לאופנועי ספורט קיצוניים, שגורמים לפלג הגוף העליון לשכב ולהישען על הידיים ולפלג הגוף התחתון להיות מקופל בתנוחת עובר, ה-ZX-6R דווקא מאוד סלחן, ואפילו נוח.

הוא גם קל למדי, וזה דווקא לא יוצא דופן בעולם ה-600 סמ"ק הספורטיבי, שכאמור בעשור וחצי של מרוץ החימוש הקטגוריה הזו השילה קילוגרמים רבים מאוד. להזיז אותו בין הרגליים בעמידה או לתת פקודות היגוי אינטנסיביות במהירויות גבוהות או תחת עומסי בלימה – המשקל הנמוך מדבר כאן ומקל על הרוכב מאוד. זה אחד היתרונות הגדולים של אופנוע סופרספורט 600 סמ"ק מודרני, וגם כאן בנינג'ה 636 הוא בא לידי ביטוי באופן מובהק.

בכלל, הידידותיות לרוכב היא שם המשחק כאן בנינג'ה החדש, וזה תהליך שהחל בשנים האחרונות בעולם האופנועים והגיע גם לאופנועי הקצה. האופנועים היום קלים יותר לרכיבה וידידותיים למשתמש, וגם הנינג'ה עובר, לשמחתנו, את התהליך הזה. קל מאוד לרכוב עליו – גם חזק ואינטנסיבי, המכלולים רכים וידידותיים לתפעול, יש שפע של רגש, והכל עובד בהרמוניה מוחלטת. כשהמאפיינים הללו מגיעים על אופנוע ספורט – זה מתורגם מיידית לזמני הקפות על המסלול.

אופנוע כביש ספורטיבי, אבל לא פראייר בזמני הקפה על המסלול

מנוע גמיש? ב-600 סמ"ק?

אחד המאפיינים החשובים שתורמים לאותה הידידותיות הוא המנוע. 4 צילינדרים בנפח הזה הם לרוב מנועים צרחניים שמתחילים לדחוף לא לפני 8,000 סל"ד וצפונה, ומגיעים לשיא לקראת 15,000 סיבובים לדקה. לרייסרים שרוכבים על הסל"ד המקסימלי כל הזמן זה מצוין, אבל לרוכבים מן השורה, קצת פחות. כאן בנינג'ה אמנם השיא גבוה – כ-14,000 סל"ד – אבל כבר מסל"ד נמוך ובינוני יש מומנט שמאפשר לצאת מפנייה בנוחות. תוספת הנפח הצנועה של 36 סמ"ק (למעשה 37 סמ"ק…) לחלוטין מורגשת, וגם הכיוון מחדש שעשו בקוואסאקי למנוע המצוין הזה.

המשמעות היא שרוכבים חובבנים, שלא נמצאים כל הזמן על קצה סקאלת הסל"ד, יכולים ליהנות גם הם מרכיבת מסלול או מרכיבה על כבישים מפותלים, כשהכוח בסל"ד הבינוני מאפשר להם גם לחשוב. הרבה יותר קל לחשוב ב-6,000 סל"ד מאשר ב-15,000. זה, אגב, מסתדר מצוין עם ההצהרה של קוואסאקי למי ולמה הם מכוונים את הנינג'ה 636.

וכמובן, כשמושכים את המנוע למחוזות ההספק הגבוה בקצה הסקאלה, מקבלים תאוצה משכרת של סופרספורט 600 סמ"ק עם צרחת 4 צילינדרים מטריפה. תקנות יורו 4 אמנם לא סתמו לגמרי את הסאונד ה-4 צילינדרי פה, אבל לחלוטין היינו רוצים מערכת פליטה משוחררת שתאפשר סאונד יותר בשרני ויותר בריא, ותאפשר לסחוט עוד כמה סוסים מהמנוע הזה. בטח ובטח אם מדובר על רכיבת מסלול.

המנוע הגמיש מאפשר גם כאלה בקלות

אבל זה לא רק המנוע. גם ההתנהגות הדינמית פה ניטרלית לחלוטין ומאפשרת לרוכב לרכוב מהר יותר ובקלות רבה יותר. ההיגוי מדויק וניטרלי, ועם המשקל הנמוך של האופנוע הוא גם לא מעייף את הרוכב, שלא צריך להתאמץ יותר מדי כדי לדחוף פקודת היגוי בכניסות לפניות – גם במהירויות גבוהות.

הבולמים גם הם מצוינים, עוזרים לשמור על הניטלריות ועל יציבות, וסופגים מצוין גם סדרות של באמפים קטנים על המסלול וגם שילובי כוחות כמו בלימה חזקה בכניסה לפנייה. למעשה, מערכת המתלים הזו גרמה לנו לחשוב במהלך המבחן עד כמה מערכות בולמים התקדמו בשנים האחרונות, ועד כמה מערכת בולמים פשוטה יחסית לאופנועי קצה – כמו זו המותקנת בנינג'ה 636 – יכולה להיות טובה ואיכותית. עד לפני כמה שנים מערכות בולמים ברמה הזו היו נחלתם הבלעדית של אופנועי מרוץ ברמות הגבוהות, וכעת הן נחשבות מערכות תקציב לאופנועי 600 סמ"ק.

הידידותיות על המסלול – וגם מחוצה לו – ממשיכה גם עם מערכת הבלמים, הכוללת צמד קליפרים רדיאליים. העוצמה חזקה ויש שפע של רגש, כך שאפשר להגיע לקצה הישורת של מסלול מוטורסיטי ליותר מ-200 קמ"ש, ולדחות את הבלימה האגרסיבית פעם אחר פעם, עד לנקודה המקסימלית, לרדת ל-60 קמ"ש, ולאפשר למנוע הגמיש לדחוף את הנינג'ה החוצה מהפנייה בקלות ובחלקות. איזה תענוג!

תענוג!

הבשורה – בקוואסאקי נשארים במשחק

הקוואסאקי ZX-6R, או בשמו השני נינג'ה 636, הוא בשורה. בשורה לא כי מדובר באיזה אופנוע-על עם טכנולוגיות קצה, אלא כי הוא אחרון אופנועי הספורט המיועדים לכביש הציבורי, והוא ממשיך מסורת של שני עשורים וחצי. הונדה וסוזוקי יצאו מהמשחק, לימאהה יש אופנוע מרוץ חוקי לכביש, והקוואסאקי נינג'ה 636 הוא האופנוע היחיד שעוד אפשר להגדיר כאופנוע ספורט לכביש הציבורי.

הוא קל, הוא חזק, הוא גמיש מאוד – וזה אחד מיתרונותיו הגדולים, והוא מציע מערכות שלדה איכותיות למדי ומערכות אלקטרוניקה מודרניות. בנוסף, האופנוע כולו נותן תחושה מהודקת של שלמות, והוא סופר-ידידותי לרכיבה – גם לרוכבים חובבנים. למעשה, הנינג'ה 636 הוא אופנוע כביש ספורטיבי. מאוד ספורטיבי ובעל יכולות מסלול לא מבוטלות, וכאמור גם ידידותי לרכיבה, אבל בכותרת הוא אופנוע כביש ולא אופנוע מסלול.

ואחרי הכל – הקוואסאקי נינג'ה 636 עולה 90 אלף ש"ח. אבסולוטית זה הרבה כסף, אבל יחסית לקטגוריה – או למה שנשאר ממנה (ימאהה YZF-R6) – הוא זול בכ-15 אלף ש"ח. הוא זול יותר ב-10,000 ש"ח אפילו מהנינג'ה 636 הקודם, זה שלא עודכן כבר שנים ארוכות, וזאת למרות שהוא מציע מכלולי שלדה טובים יותר ויותר מערכות אלקטרוניות מבעבר.

אז בקוואסאקי מצהירים שקטגוריית הסורספורט 600 סמ"ק לא מתה, שהיא חיה ובועטת, ושהיא עדיין במשחק. אנחנו כמובן בעד – במיוחד עכשיו כשיש בישראל מסלול, שהנינג'ה 636 כאילו נבנה בשבילו. ברוכה השבה קוואסאקי.

מערכת פול גז מודה לאלמוג אלפומה על העזרה בהפקת המבחן!

מפרט טכני

[table id=143 /]
9 במאי 2019
מבחן השוואתי: קטנועי 300 סמ"ק דגמי 2019

בוחנים: אורי ארגמן, נמרוד ארמן, אלי כרמל, ששי אליאס; צילום: אביעד אברהמי

מה נשתנה?

300 סמ"ק הוא נפח המנוע השכיח לקטנועי A2 באירופה (מדרגת הרישוי שעדיין נקראת בישראל A1), ומי שמחפש לקנות קטנוע בנפח הגבוה מ-125 סמ״ק – זו המדרגה הבאה. באירופה. לישראל עדיין מגיעות גרסאות 250 סמ"ק בגלל מדרגות ביטוח חובה ארכאיות שלא עודכנו בהתאם לדרגות הרישוי, ושוק ה-300 סבל ממכירות נמוכות במשך שנים.

אך המצב הזה השתנה. הקונים בארץ מתחילים להפנים שלא מדובר רק בעוד כמה סמ"קים. הקטנועים כיום מתוכננים בנפח זה, ודגמי ה-250 הם גרסאות מוקטנות או דגמים ישנים. בין עשרת הקטנועים הנמכרים ביותר בארץ בשנת 2018 היו ארבעה קטנועים בנפח 350-300 ורק שניים בנפח 250-200. אי אפשר להתעלם מהמגמה ויצאנו לבדוק – מי מבין קטנועי ה-300 הוא הטוב ביותר?

בחרנו בקטנועים הפונים לקהל הרחב ביותר: הקימקו דאונטאון 350i הוותיק והמוכר, הימאהה איקסמקס 300 המוכר והנמכר, ההונדה פורצה 300 בדגם חדש מ-2018, והסאן-יאנג ג'וימקס Z – דגם חדש לגמרי לשושלת הוותיקה והמאוד פופולרית בשוק הישראלי.

ארבעת קטנועי ה-300 סמ"ק 2019 הנמכרים בישראל

כנגד ארבע בנים

הקימקו דאונטאון 350i הוא קטנוע מנהלים הנמכר פה בהצלחה מאז 2015. בשנה שעברה הוא היה הקטנוע הנמכר ביותר מעל ל-125 סמ"ק. מאות קטנועים כאלו נעים על כבישינו, והוא הדגם הוותיק מבין הארבעה. הוא גם בעל נפח המנוע הגדול ביותר (320 סמ"ק בלבד – למרות השם), וההספק הגבוה ביותר – 30 כ"ס, אך גם המשקל והגודל הפיזי הגבוהים ביותר. הוא גדול, מרווח, חזק וכבד. ברשימת האבזור תמצאו ABS, תא מטען ענק, שקע USB, ידיות אחיזה למורכב ולוח שעונים עשיר הכולל מחשב דרך. העיצוב עדיין נאה, אך מתחיל להיות מיושן.

קימקו דאונטאון 350i

הימאהה איקסמקס 300 נמכר פה כבר כשנתיים – בהצלחה כמעט כמו של הדאונטאון. נתון מרשים בהתחשב בזה שמחירו גבוה בכ-20%. הוא החליף את האיקסמקס 250, אבל הוא קטנוע חדש לחלוטין ולא שדרוג לדגם המוחלף. לאיקסמקס שלדה מודרנית עם צמד משולשי היגוי – כמו באופנוע, ובנוסף לאבזור הקיים בדאונטאון הוא מוסיף לרשימה גם לוח שעונים עשיר עם תצוגת LCD הפוכה, מחשב דרך ושליטה בתצוגה מהכידון, וגם בקרת אחיזה שאפשר לבטל בלחיצת כפתור. המשקף ניתן לכיוון בעזרת ארבעה ברגים, הפנס הקדמי והאחורי הם פנסי LED, ויש לו מפתח קרבה המאפשר התנעה ללא נעיצת המפתח במתג ההצתה – פטנט שאולי נשמע מיותר, אבל כשמתנסים בו מבינים מהר מאוד איזה שדרוג עצום לאיכות החיים. אפשר להגיע לקטנוע עם המפתח בכיס, הכפפות כבר על הידיים – ולהתניע. האיקסמקס מעוצב עם המון השראה מהטימקס 530 הגדול, והוא בהחלט נראה טוב, מודרני וספורטיבי.

ימאהה איקסמקס 300

ההונדה פורצה 300, קטנוע המנהלים הוותיק של הונדה, קיבל ב-2018 שדרוג משמעותי, ואף כי אינו דגם חדש לחלוטין – הוא קרוב מאוד לכך. הוא הקטנוע הקצר והצר ביותר מבין הארבעה, אך זה לא נראה ולא מרגיש ככה. הוא גם החלש ביותר עם 25 כ"ס בלבד על הנייר. הפורצה הוא הקטנוע המאובזר ביותר בחבורה, והוא מוסיף לרשימת האבזור המכובדת של האיקסמקס גם פנסי LED בארבעת המאותתים, משקף מתכוונן חשמלית בשליטה מהכידון, ויש אפשרות להוסיף לו גם ארגז מטען מקורי בנפח 45 ליטר שנפתח גם הוא עם מפתח הקרבה – אך התענוג הזה יגרום לקטנוע לעבור את רף הארבעים אלף ש"ח. אגב, לפורצה יש גם גרסה מוקטנת בנפח 250 סמ"ק שמיוצרת במיוחד לשווקים הישראלי והטורקי.

הונדה פורצה 300

היינו יכולים לצרף למבחן גם את הסאן-יאנג קרוזים 300, אבל רצינו לבדוק את הג'וימקס Z החדש שהגיע ארצה ממש לאחרונה. ה-Z הוא קטנוע מנהלים ספורטיבי, הנצר האחרון לשושלת הג'וימקס הוותיקה והמוכרת. הוא הקטנוע הקל והנמוך מבין הארבעה, אבל בעיקר הזול מביניהם – זול ביותר מעשרת אלפי ש"ח מצמד היפנים – האיקסמקס והפורצה. לא היינו מצפים ממנו לאבזור עשיר כמו של היפנים, אך בכל זאת יש לו משקף ניתן לכיוון ידני כמו באיקסמקס, תא מטען ענק ותא כפפות עם שקע 12V. וכמובן, כמו לכולם, מערכת למניעת נעילת הגלגלים בבלימה – ABS. העיצוב החדש זוויתי ומודרני ובהחלט נעים לעין.

סאן-יאנג ג'וימקס Z 300

ביד חזקה ובזרוע נטויה

כל אופנוען יודע שאין תחליף לנפח, והדאונטאון 350 מוכיח את זה. הוא בעל המהירות הסופית הגבוהה במבחן והראשון לעבור את קו מאתיים המטרים בבדיקות התאוצה שלנו – למרות המשקל והגודל שלו (ראו נתוני ביצועים בטבלה למטה). המנוע נותן תחושה גסה ומחוספסת, אבל בכל מצב יש לו כוח, וביציאה מרמזורים קרה לא פעם שהרגשנו בחסרונה של בקרת האחיזה כשהגלגל האחורי פרפר על האספלט העירוני תחת אותו הכוח.

האיקסמקס הוא סגנו מבחינת נפח והספק, מפגר אחריו רק במעט במהירות הסופית ובתאוצה ל-200 מ', אך בזכות היתרון במשקל מנצח את הקימקו במיאוץ ל-100 מטרים, והמנוע שלו חלק, נעים וגמיש. הפורצה והג'וימקס הם החלשים בחבורה – גם בתאוצות וגם במהירות הסופית, עם יתרון קל להונדה.

לצמד היפנים יש את המתלים הטובים ביותר והם יבלעו את המהמורות בכביש בצורה הטובה ביותר מבין הארבעה. האיקסמקס מעט יותר קשיח וספורטיבי והפורצה יותר רך ומפנק, אבל שניהם עושים עבודה מעולה. הג'וימקס הקשיח והדאונטאון הרך לא מפגרים בהרבה מאחורי היפנים, אבל מהמורות קשות או רצופות יורגשו ויוציא את הכלי משלוותו – בעיקר בג'וימקס.

צמד היפנים – איקסמקס 300 ופורצה 300

למרות הגודל, לא מצאנו שום בעיה להשתחל עם אף אחד מהם בתנועה העירונית הצפופה. הדאונטאון רחב מכולם, אך לא בהרבה. ההונדה הצטיין בזכות מושב נמוך ופעולת מנוע חלקה, ולעומתו האיקסמקס מצריך רגל ארוכה כדי להגיע לקרקע ויקשה על רוכבים ורוכבות מתחת ל-170 ס"מ.

גם עם נסיעה בינעירונית ארוכה התמודדו היטב כל הארבעה, אך כשהמהירות עלתה הג'וימקס נשאר מאחור, כי למרות שהמהירות הסופית שלו גבוהה במעט משל הפורצה, הוא פשוט מרגיש פחות בנוח במהירויות כאלו. אף כי אלו אינם קטנועי תיור או גדלנועים, אפשר בהחלט לגמוע איתם מרחקים.

בנסיעה טכנית בכבישים מפותלים – לא סביבת המחייה הטבעית של קטנוע – התבלט לטובה האיקסמקס בזכות הכוח והשלדה הטובה מבין הארבעה. הפורצה פחות ספורטיבי, אבל בזכות היגוי ניטרלי ומשקל קל תופס את המקום השני. הדאונטאון תפקד בצורה מספקת ובהחלט אפשר ליהנות איתו בכביש המפותל, אך הג'וימקס לא עמד ביומרות הספורטיביות ונתן תחושה לא ברורה ואף איבודי אחיזה קלים תחת עומסים.

כל הקטנועים בולמים היטב, אך לא בצורה זהה. הבלם של הג'וימקס מתחמם לאחר סדרת בלימות חזקות. לאיקסמקס בלימה נהדרת אבל תחושה מעט קשה בידית, כאילו מערכת הבלימה שלו היא פנאומטית ולא הידראולית. הדאונטאון בולם היטב אך מערכת ה-ABS משתלבת בצורה מעט אגרסיבית, והפורצה – בזכות המשקל ומערכת ABS כמעט ולא מורגשת – הוא המצטיין בתחום הבלימה.

צמד הטייוואנים – הג'וימקס Z 300 והדאונטאון 350i

בין יושבין ובין מסובין

תנוחת הרכיבה מחלקת את הקטנועים לשתי קבוצות: הפורצה והדאונטאון הם קטנועי מנהלים גדולים ומרווחים, עם המון מקום לרגליים ומושב רחב. אם היו להם עוד 100 סמ"ק הם כבר היו נחשבים לקטנועי תיור גדולים. מאידך, האיקסמקס והג'וימקס הספורטיביים יותר צפופים ועם מושבים יותר קצרים ונוקשים.

מבין הארבעה דווקא הפורצה הקצר מכולם הוא המרווח ביותר ונותן הכי הרבה אפשרויות תמרון לרגליים, וקל גם להגיע עם הרגל אל הקרקע. הדאונטאון מרווח גם הוא, אך עם פחות מקום להניח את הרגליים מתחת לרוכב. המושב שלו רך מדי ומקבע את הרוכב למקומו, ולאחר נסיעה ארוכה הישבן משווע להחליף תנוחה. לג'וימקס מושב קשה וצר, אך קל להגיע עם שתי רגליים לקרקע. יש בו גם מרווח מספק לשליחת הרגליים קדימה. המושב של האיקסמקס קשה מאוד, אבל נוח באופן מפתיע. הוא מרגיש הכי צפוף מבין הארבעה, עם הכי מעט מרווח תמרון לרגליים.

המשקפים של כולם עושים עבודה טובה בפינוי הרוח אל הקסדה. רשמנו יתרון קל לטובת הג'וימקס והאיקסמקס על פני הדאונטאון, בזכות המשקף המתכונן ידנית. כך יכול כל רוכב לפרק ולהתאים את המשקף לגובה שלו והעדפותיו. ניצחון מוחץ על פני כולם לפורצה בזכות המשקף החשמלי המאפשר להוריד ולהעלות אותו בלחיצת כפתור ולקבל רוח מרעננת בנסיעה איטית ומיגון רוח טוב בנסיעה מהירה. תענוג.

טובים גם מחוץ לעיר

לארבעתם יש לוח שעונים במבנה דומה: שני שעונים אנלוגיים גדולים – מד מהירות ומד סיבובי מנוע, וביניהם צג LCD. לוח השעונים של הג'וימקס נראה יפה וקריא בכל מצב, אך חסרים מעט פרטים לעומת השאר. יש בו כל מה שצריך אך לא יותר – שעון, קילומטראז', מד דלק ומד חום-מנוע. לדאונטאון מתווסף מחשב דרך עם נתונים כמו תצרוכת דלק, אך מראהו מיושן. לצמד היפנים יש לוח שעונים ברמה אחרת עם תצוגה הפוכה, שליטה מהכידון בעזרת צמד מתגים ושפע של נתונים כמו טמפרטורת האוויר, זמן רכיבה ועוד. לוח השעונים של הפורצה מעט יותר גדול, אבל בשניהם תמצאו את כל המידע שתצטרכו וגם את כל המידע שאי-פעם תחלמו עליו.

תא המטען של ארבעת הקטנועים ענק ויכיל שתי קסדות מלאות, אך בשני היפנים גם יישאר מקום לתיק קטן. לפורצה ולג'וימקס יש רק תא כפפות אחד מלפנים לעומת השניים של הדאונטאון והאיקסמקס, אך זה של הפורצה עמוק במיוחד ויכיל גם בקבוק משקה של ליטר בלי בעיה.

איכות הגימור הכללית בפורצה היא הטובה ביותר. הצביעה, המתגים, המראות האינטגרליות – הכול נודף איכות. האיקסמקס לא מפגר בהרבה, אבל אפשר לראות את ההבדלים במספר נקודות, כמו המראות למשל. הקימקו מפתיע לטובה ואיכות הגימור שלו מצוינת. גם לג'וימקס איכות גימור טובה, אבל לא באותה הרמה, ואפשר לראות את ההפרש במחיר גם במתגים.

וחלקם גם בכבישים מפותלים

אחד מי יודע?

ארבעת הקטנועים טובים, חזקים, בטוחים ומגוונים ויאפשרו לרוכש שלהם מגוון רחב של שימושים: מהתחמקות יומיומית מהפקקים בדרך למשרד ועד טיולון שבת לבד או בזוג. כולם טובים אבל מנצח יכול להיות רק אחד.

הסאן-יאנג ג'וימקס קטנוע פרקטי, ועל אף מחירו הנמוך משמעותית מהאחרים יש לו אבזור מספק, רמת גימור טובה והוא יתאים למגוון של שימושים – כולבויניק אמיתי. מעט לא הוגן להשוות אותו לקטנועים היקרים ממנו משמעותית, אך בסך הכל הוא עמד בכבוד במשימה ולא רחוק מאחורי השאר. אמנם לא ספורטיבי, אבל בהחלט קומפקטי וקל לשליטה. הוא יקרוץ לכול מי שלא רוצה או לא יכול לשלם יותר מ-25 אלף ש"ח על קטנוע חדש.

סאן-יאנג ג'וימקס Z 300 – למי שלא רוצה לשלם יותר מ-25 אלף ש"ח

הקימקו דאונטאון הוא קטנוע מנהלים מרווח וחזק. הוא נותן קרב צמוד ליפנים בהכל פרט לאבזור, והתמורה למחיר שהוא נותן היא גבוהה מאוד. הוא קטנוע מצוין ובחירה צרכנית נבונה, אבל הוא לא המנצח של המבחן שלנו.

דאונטאון – עסקה מעולה

את המנצח צריך לבחור מבין שני היפנים. שני קטנועי פרמיום מעולים, בגישה וקהל יעד מעט שונים.

הימאהה איקסמקס הוא הקטנוע הספורטיבי ביותר בחבורה. יש לו מנוע חזק, שלדה מעולה ועיצוב יפהפה. הוא יתאים למי שרוצה קטנוע עם יכולות ספורטיביות טובות מבלי להתפשר על נוחות ואבזור. הוא יכול להיחשב כאח קטן לטימקס 530, גם באופי וגם במראה, מה שבוודאי עזר רבות לקצב המכירות שלו.

ימאהה איקסמקס 300 – הספורטיבי מכולם

ההונדה פורצה הוא קטנוע המנהלים הנוח והמפנק בחבורה. רמת אבזור וגימור ללא תחרות, קל לרכיבה, נוח וחלק. הבעיה הגדולה ביותר שלו היא הפורצה 250 שעומד לידו בסוכנות ומציע חבילה כמעט זהה, עם הבדל מינימלי בכוח ועם הנחה משמעותית בביטוח החובה. אבל הוא לא נמצא כאן במבחן.

שני הקטנועים האלו – הימאהה איקסמקס וההונדה פורצה – הם הטופ של קטנועי ה-300 סמ"ק. האחד יותר ספורטיבי והשני יותר… ובכן… יותר קטנוע. כל אחד מתאים לקונה אחר ושניהם בחירה טובה. אנחנו חושבים שרוב האנשים שקונים קטנוע מחפשים את הנוחות והפינוק יותר מיכולות לגהץ עיקולים בכבישים מפותלים, ומבין ארבעת הנבחנים הפורצה הוא הקטנוע המאובזר, המרווח, והמפנק ביותר, ולכן ההונדה פורצה 300 מנצח את המבחן ההשוואתי שלנו.

הונדה פורצה 300 – מנצח המבחן ההשוואתי שלנו

מערכת פול גז רוצה להודות לגיא לויט ולאריאל רותם על העזרה בהפקת המבחן.

טבלת ביצועים

[table id=142 /]

מפרטים טכניים

[table id=141 /]

19 באפריל 2019
רכיבה על בולמי הפקטורי של WP
- יתרונות: איכות, אחיזה ויציבות, טווח עבודה ועומסים, טכנולוגיה
- חסרונות: מחיר
- שורה תחתונה: בולמי פקטורי לאופנועי אנדורו – למי שהממון (הכבד) בכיסו
- מחיר: כ-28 אלף ש"ח לבולמים קדמיים ואחורי לאופנוע אנדורו
ק.ט.מ 300EXC עם Cone Valve ו-Trax

אחד התהליכים המעניינים שעוברים על הרוכב הישראלי – בדגש על רוכב השטח – הוא ההבנה על חשיבות מערכות המתלים והבולמים. התהליך הזה החל לפני כעשור, עם תחילת תקופת הרנסנס של האנדורו הישראלי, כשמספר מכונאים החלו להחדיר לתודעת הרוכבים את החשיבות של בולמים.

בשלב הראשון הרוכב הישראלי החל להבין את החשיבות של כיוון נכון לבולמים – כמו סאג ושיכוכים – וגם של תחזוקה תקופתית. לעבוד עם מה שיש, ולשמור את זה ברמה גבוהה. בשלב הבא רוכבים רבים החלו להתאים את הבולמים אישית – להחליף קפיצים לפי משקל הרוכב וסגנון הרכיבה ולשסתם מחדש את שסתומי שיכוך הכיווץ וההחזרה. סדנאות הבולמים התמלאו פתאום בעבודה, והידע שצברו במשך השנים בא לידי ביטוי היטב. חלק מהרוכבים הגדילו לעשות והחליפו מערכות בולמים בשלמותן, למשל לכאלה של אוהלינס או של חברות אפטרמרקט אחרות.

זה מעניין, מפני שהתהליך הזה העביר את מיקוד הרוכב מכוח המנוע אל ההתנהגות הדינמית שלו. Power is nothing without control אומרת הסיסמה המוכרת, והיא נכונה מאוד. אם בעבר רוכבים שמו את הדגש על ביצועי מנוע, והחליפו מערכות פליטה ומסנני אוויר, הרי שהיום יותר ויותר רוכבים – במיוחד בתחום האנדורו – מבינים שכוח זה נחמד, אבל יותר חשוב להוריד אותו לקרקע ולשמור על אחיזה ויציבות, שכן אלו באמת יגרמו לאופנוע להתקדם ולרוכב ליהנות. השילוב של מתלים וצמיגים, והסט-אפ המלא שלהם – זה העניין הגדול, וזה מה שיהפוך רוכב למהיר יותר.

בימים אלו, כשתחום האנדורו נמצא בפריחה חסרת תקדים ובישראל נמכרים כ-1,300 אופנועי אנדורו מקצועיים בשנה – לתחביב בלבד – זה הזמן להתקדם לשלב הבא. יבואנית ק.ט.מ לישראל, שהיא גם בעלת הזיכיון לייבוא מוצרי WP (חברה בת של קבוצת ק.ט.מ), החלה לאחרונה לייבא מערכות בולמי פקטורי שלמות לאופנועי שטח ואופנועי כביש. בולמי הפקטורי מצוידים בטכנולוגיה מתקדמת יותר מבולמים סדרתיים, והם עשויים מחומרים איכותיים יותר. המשמעות היא אחיזה ויציבות טובים יותר בכול מצב רכיבה, טווח פעולה רחב יותר, וגם אפשרויות כיוון רחבות יותר.

בולמי Cone Valve לאופנועי אנדורו ומוטוקרוס

בולמי פקטורי לאופנועי אנדורו

חברת WP מציעה 2 טכנולוגיות מתקדמות ייחודיות לאופנועי אנדורו: הבולמים הקדמיים מטיפוס Cone Valve (שסתום קוני), ובולם אחורי מטיפוס Trax. הבולמים הללו מותקנים על אופנועי הפקטורי של ק.ט.מ שמתחרים באנדורו, במוטוקרוס ובראלי העולמיים, כשההבדלים בין גרסאות הבולמים המוצעים לקהל הרחב ובין אלו המותקנים באופנועי המרוץ הרשמיים של ק.ט.מ הם זניחים.

אז מה העניין עם ה-Cone Valve וה-Trax? נתחיל קודם עם ה-Trax. המבנה הפנימי של הבולם כמעט זהה לבולם אחורי רגיל, עם צילינדר רחב שבתוכו בוכנה עם דיסקיות (שימסים) המתקפלות ומאפשרות מעבר שמן מצד לצד כתלות בלחץ שפועל כליהן. יחד עם זאת, לבולם ה-Trax יש פטנט מיוחד אשר מאפשר פתיחה מהירה של הבולם – ללא התנגדות של שמן – כאשר לא מופעל על הבולם עומס בזמן החזרה. במילים אחרות: כשאר הגלגל האחורי באוויר, הבולם ייפתח מהר על-מנת להצמיד את הגלגל לקרקע מהר ככול האפשר. הפטנט הזה מאפשר יותר הצמדה, יותר אחיזה, וכפועל יוצא – יותר מהירות. בנוסף, הבולם כולו עשוי מחומרים איכותיים יותר ובטכנולוגיות ייצור מתקדמות ומדויקות יותר, כך שגם שאר טווח הפעולה איכותי יותר מבולם סדרתי.

בולם Trax לאופנועי אנדורו ומוטוקרוס

בולמי ה-Cone Valve הקדמיים מציעים כאמור גם הם טכנולוגיה ייחודית. אלו הם בולמים הפוכים בקוטר 48 מ"מ, כשאת יחידת השסתום עם הדיסקיות הנמצא בתוך הקארטרידג' מחליף שסתום קוני הסוגר מעבר שמן כנגד קפיץ אחורי. המבנה הזה מאפשר טווח עבודה רחב משמעותית מאשר בוכנה עם דיסקיות (שימסים), וכן מספר יתרונות נוספים כמו טווח פתיחה גדול יותר של השסתום המיועד לעבודת מתלה מהירה במיוחד, נוחות גבוהה גם כאשר מכוונים את הבולמים לסט-אפ קשיח, וכן מינימום נפילת לחץ בבולם אחרי פתיחת השסתום, מה שאומר שיכוך אחיד לאורך כל המהלך. בנוסף, אפשרויות הכיוון האישי בו רחבות, וניתנות לביצוע על-ידי בחירת קפיץ אחורי בחוזק שונה וכן את נקודת הפתיחה ההתחלתית של הקפיץ.

ופרט לכול אלו, בולמי ה-Cone Valve בנויים גם הם מחומרים איכותיים יותר. כך למשל, צינורות הבולם מצופים ב-DLC שחור להקטנת חיכוך, ובסיסי הבולם עשויים מאלומיניום מכורסם (ומותאמים לכול דגם בנפרד). הכיוונים החיצוניים מתבצעים כולם מחלקו העליון של הבולם, כלומר מול הרוכב.

איך זה מרגיש?

נפלה בחלקנו ההזדמנות לרכוב על 3 אופנועי ק.ט.מ שונים המצוידים בבולמי Trax ו-Cone Valve, כשהאופנועים והבולמים חדשים לגמרי ומכוונים למצב הסטנדרטי והמקורי – ללא התאמות לרוכב, למשקל, לסגנון רכיבה או להעדפות אישיות. במקביל, רכבנו על אותם הדגמים – גם הם חדשים לגמרי – כשהם מצוידים במערכת הבולמים המקורים של ק.ט.מ ו-WP וגם היא מכוונת למצב המקורי.

התחושה הראשונית שמתקבלת מהאופנועים עם בולמי הפקטורי היא קשיחות והידראוליקה איכותית, וזה קורה כבר בעמידה במקום ובנדנוד האופנוע. אולם התחושה הזו לחלוטין לא מספרת את הסיפור של מערכת הבולמים הזו.

את יום הרכיבה ערכנו באזור הר חורשן, והוא כלל שעשועי אנדורו כמו קפיצות ודרופים, טיפוסים שונים, רכיבת שבילים מהירה, רכיבת סינגלים בסגנונות שונים, ובעיקר הרבה סלעים, שורשים ואדמה בעלת אחיזה של חורף.

אם נצטרך לסכם בשתי מילים את החוויה של הרכיבה על בולמי הפקטורי של WP, הן תהיינה יציבות וביטחון. בכול מצב, בכול מהירות ובכול עומס – היציבות של האופנוע משתפרת משמעותית, ויש הרבה יותר ביטחון לפתוח גז ולרכוב מהר יותר.

יציבות וביטחון

את האימפקט הגדול ביותר קיבלנו בסינגל מעגלי שעליו רכבנו כמה פעמים – כל פעם עם אופנוע אחר – והוא כולל ירידה ארוכה, הרבה סלעים, פניות צפופות בין עצים וקטעים מהירים וארוכים בירידה על סלעים. בסינגל הזה הבנו עד כמה מערכת הבולמים הזו שומרת על יציבות האופנוע ועד כמה המהירות שלנו גבוהה יותר – ועם יותר ביטחון.

אבל זה לא רק זה, אלא בכול טווח הפעולה של הבולמים. כך למשל, ההתאוששות המהירה של מערכת הבולמים הזו אחרי נחיתה מדרופ מאפשרת לפתוח את הגז יותר מוקדם ויותר חזק, ולהרגיש לרגע כמו אלוף. כך גם במעבר על פני באמפים עם קדמי מונף באוויר, וכך הלכה למעשה בכול מצב ברכיבה – מרכיבת שבילים, דרך רכיבת הסינגלים הטכניים, ועד הטיפוסים, הירידות והדרופים. מערכת הבולמים הזו מאפשרת לרוכב לעשות יותר, להיות יותר יציב, ולקבל יותר ביטחון לפתוח יותר גז ולהיות יותר מהיר. מדהים, לא פחות.

הידראוליקה מעולה

למי זה מיועד?

בולמי ה-Trax וה-Cone Valve מגיעים כמעט לכול אופנוע אנדורו ומוטוקרוס: ק.ט.מ, הוסקוורנה, הונדה, שרקו, סוזוקי, קוואסאקי וכו'. רוכב שירכוש סט בולמים כאלו, יקבל אותם בהזמנה אישית עם סט-אפ המיועד עבורו, ועם תהליך התקנה וליווי תוך כדי כיוונים – עד הגעה לסט-אפ המדויק עבורו.

הבולמים הללו, כבולמי קצה, לחלוטין לא מיועדים לכול רוכב. בראש ובראשונה הם מיועדים לרוכבי מרוצים, אשר קיצוץ זמנים נמצא בראש סדר העדיפויות שלהם. רוכבים אלו יהנו מהיתרונות הטכנולוגיים של בולמי הפקטורי של WP, ויוכלו לרכוב מהר יותר על כל מסלול, וגם לכוון את האופנוע טוב יותר עבורם ולכול מסלול.

אבל מעבר לכך, בולמי ה-Trax וה-Cone Valve מיועדים גם לחובבים, לכאלו שאופנוע האנדורו עבורם הוא תחביב של סוף שבוע, ומוכנים לשים את הכסף הגדול על מערכת בולמים סופר-מקצועית וסופר-איכותית. גם אם הם לא מחפשים להיות מהירים יותר, הבולמים הללו יאפשרו להם ליהנות מיותר אחיזה ויציבות בתוואי המסלולים שלהם, מפידבק יותר טוב מהגלגלים, ומהתקדמות רציפה יותר. במילים אחרות – פחות מלחמות עם האופנוע ויותר הנאה.

כמה גדול הכסף? ובכן, סט בולמי Cone Valve שלם ובולם אחורי Trax לאופנוע אנדורו כמו ק.ט.מ או הוסקוורנה, יעלו כ-28 אלף ש"ח. במחיר הזה מקבלים כאמור גם התקנה, כיוונים אישיים לאורך זמן וליווי צמוד, אבל זה עדיין הרבה מאוד כסף – במקרים מסוימים כמחצית משווי של אופנוע חדש.

שוב, לא לכול רוכב, אבל אלו שכן ישימו את הכסף (הגדול) ייהנו ממערכת הבולמים מהטובות ביותר שכסף יכול לקנות היום לאופנועי שטח.
21 במרץ 2019
דוקאטי מולטיסטראדה 950S בהשקה עולמית
- יתרונות: מנוע משובח, נוחות גבוהה, התנהגות דינמית, בולמים סמי-אקטיביים, חבילת אלקטרוניקה וטכנולוגיה
- חסרונות: ה-950S הופך להיות אופנוע לא זול
- שורה תחתונה: המולטיסטראדה 950S משלים את משפחת המולטיסטראדה ומאפשר 950 טכנולוגי למי שה-1260 גדול עליו
- מחיר: 104,950 ש"ח ל-950 ו-118,950 ש"ח ל-950S
- מתחרים: ק.ט.מ 1090 אדוונצ'ר S, אדוונצ'רים גדולים לכביש
דוקאטי מולטיסטראדה 950S (כאן באפור, עם חישוקי שפיצים וחבילת תיור)

המולטיסטראדה 950 הוא הצלחה גדולה עבור דוקאטי. הדגם, שהוצג לפני שנתיים, כבר תפס נתח של כ-40% מכלל מכירות המולטיסטראדה. במספרים זה יוצא כמעט 5,000 כלים בשנה, וזה מספר מרשים ביותר.

זה לא מפתיע, שכן עבור רוכבים רבים שמעוניינים במולטיסטראדה של דוקאטי על שפע האיכויות שלו – ה-1260 מוגזם מדי. הוא גדול, הוא חזק, הוא יקר, והוא עלול להרתיע רוכבים. בכול זאת, לא כל אחד רוצה או צריך 160 כ"ס.

בכלל, למשפחת המוטיסטראדה המודרנית, שיצאה לאור ב-2010, חשיבות עצומה עבור דוקאטי. לא רק בגלל המכירות המעולות (כמעט 12 אלף אופנועים ב-2018, שהם 22.3% מסך מכירות דוקאטי), אלא גם תדמיתית. המולטיסטראדה הוא הדוגמה הטובה ביותר שבדוקאטי יודעים לייצר אופנועים רב-משימתיים נוחים ואיכותיים הפונים לקהל יעד רחב, ולא רק אופנועי קצה קשוחים המיועדים לרוכבים מסוקסים. וזה, כאמור, מצליח להם – לא רק במכירות אלא גם בתדמית. דוקאטי כבר מזמן לא נתפסת כחברה המייצרת אופנועים הארד-קור, אלא כחברה מודרנית המייצרת אופנועים למגוון שימושים, ובעיקר – טכנולוגיים, ידידותיים ואיכותיים.

משפחת המולטיסטראדה מנתה עד כה 5 אופנועים: ה-1260 ה'רגיל' ואחיו הטכנולוגי ה-1260S עם המערכת המתלים החשמלית הסמי-אקטיבית 'סקייהוק', ה-1260 פייקס-פיק הקרבי, ה-1260 אנדורו בעל חישוקי השפיצים בקוטר "19 ו-"17, ואת ה-950. זה האחרון עושה שימוש בשלדה ובעבודת הגוף של ה-1260, אולם הותקן בו מנוע קטן ולא מאיים עם 113 כ"ס, ומערכות האלקטרוניקה שבו שונמכו על-מנת לאפשר מחיר רכישה נוח. בייבי מולטיסטראדה אם תרצו, וכאמור הוא אחראי לכ-40% ממכירות המולטיסטראדה, והוא בן שנתיים בלבד.

ה-950 בגרסת ה-S מקבל את כל האלקטרוניקה של ה-1260S

כדי להרחיב את משפחת המולטיסטראדה, בדוקאטי בחרו לקחת את ה-950, ולהוסיף עליו את מערכות האלקטרוניקה המתקדמות של ה-1260S – אחד לאחד (כמובן, אחרי התאמות וכיולים). באופן הזה בדוקאטי יכולים לפנות גם לרוכבים נוספים – כאלה שרוצים מולטיסטראדה קטן בנפח 950 סמ"ק, אבל עם כל הפינוקים, האלקטרוניקה והבקרות של ה-1260S – כולל מערכת המתלים החשמלית והמתקדמת.

אז לכבוד השקת המולטיסטראדה 950S, שכאמור משלים את המשפחה, בדוקאטי עשו מתיחת פנים לכול סדרת ה-950 – גם ל-950 הבסיסי. העיצוב השתנה מעט, כשפאנלי הצד נלקחו ישירות מה-1260, וכעת העיצוב כולו בקורלציה מלאה ל-1260 הגדול. יש חישוקים יצוקים בעיצוב חדש – קלים ב-0.5 ק"ג מהקודמים, וגם מערכת הפליטה עוצבה מחדש, כשהיא דקה מתמיד.

מה עוד חדש? ובכן, יש מערכת בלימה משולבת, כשהבלם הקדמי מפעיל גם את האחורי, יש מערכת ABS להטיה ב-3 מצבי התערבות, יש משאבת בלם קדמי רדיאלית, קלאץ' הידראולי חדש, וגם הזרוע האחורית חדשה וקלה יותר בכחצי ק"ג. לסיום, יחידת מדידת האינרציה IMU מאפשרת יישומים רבים, ואחד מהם שיושם במולטיסטראדה 950 הוא ביטול האיתות האוטומטי. אחלה.

המנוע, אגב, נשאר זהה לדגם הקודם: L-טווין בנפח 937 סמ"ק שמפיק 113 כ"ס ב-9,000 סל"ד ו-9.8 קג"מ ב-7,750 סל"ד, אבל הנתון החשוב הוא שכ-80% מהמומנט מתקבלים כבר ב-3,500 סל"ד – מה שאומר מנוע גמיש ויעיל. ככה אנחנו גם זוכרים אותו ממבחן הדרכים שערכנו לו לפני שנתיים כאן בארץ.

מנוע הטסטהסטרטה 937 סמ"ק – בול מה שצריך!

950S – אלקטרוניקה של ה-1260S

פרט למתיחת הפנים, בדוקאטי כאמור משחררים את המולטיסטראדה 950S, שמקבל את כל מערכות האלקטרוניקה של ה-1260S היוקרתי. כך למשל ישנם פנסי LED קדמיים המתכווננים אל תוך הפנייה, יש מסך TFT צבעוני בגודל "5 עם ממשק המשתמש החדש של דוקאטי – HMI, יש קוויקשיפטר ל-2 הכיוונים (אופציה בתשלום ב-950 הרגיל), ויש בקרת שיוט.

בנוסף, וזה אולי השיפור החשוב ביותר – ה-950S מגיע עם מערכת המתלים החשמלית הסמי-אקטיבית 'סקייהוק', אשר ניתנת לכיוון חשמלי מהכידון, ומתאימה את עצמה לתנאי הדרך. המערכת הזו מאפשרת כיוון עומס קפיץ מאחור לפי משקל רוכב, רוכב עם ציוד, שני רוכבים ושני רוכבים עם ציוד, וכן לכוון את השיכוכים ב-5 מצבים לכול תכנית. בנוסף, מערכת המתלים החשמלית מתממשקת עם ניהול המנוע וניהול האופנוע, ובבחירת מצב רכיבה מסוים כמו ספורט, כביש, גשם או אנדורו – מקבלים סט-אפ שונה גם להספק המנוע, גם לתגובת המנוע, גם למערכת המתלים, גם ל-ABS וגם לבקרת האחיזה. פעם הגדירו את זה בדוקאטי 'ארבעה אופנועים באופנוע אחד', והאמירה הזו מעולם לא הייתה נכונה יותר.

בדוקאטי ממשיכים את הקו המאפשר לרוכב התערבות מקסימלית בכול תכנית וכיוון אישי של כל מצב רכיבה. כך למשל, אם סופרים את מספר האופציות שניתן להגיע בכול התכניות יחד – כאמור כוח מנוע, תגובת מנוע, בקרת אחיזה, ABS ומערכת מתלים – מגיעים למספר אסטרונומי של יותר מ-400 מצבים שונים. אין באמת צורך בכל כך הרבה מצבים ובסט-אפ כל כך מדויק, אבל בהחלט טוב שיש את האפשרות להגיע לכיול אופנוע סופר-מדויק ואישי. את בחירת המצבים והסט-אפ מבצעים בקלות בעזרת ממשק המשתמש החדש של דוקאטי – כאמור HMI, והוא נשמר בזיכרון. מיטיבי לכת ישמחו לדעת שמסך ה-TFT מתממשק לטלפון הנייד בעזרת קישורית שמוצעת כאופציה בתשלום נוסף, ובעזרת האפליקציה של דוקאטי ניתן לבנות סט-אפים שונים, לשמור בזיכרון האפליקציה ולבחור בזמן המתאים. אנחנו דווקא מאוד אוהבים את מגוון האפשרויות הללו, מכיוון שבאופנוע כל כך טכנולוגי שמאפשר כל כך הרבה אפשרויות – טוב שאפשר לרדת לרזולוציות כאלה ולקבל אופי אופנוע המותאם אישית.

עניין חשוב נוסף שמקבל ה-950S (כאופציה) הוא חישוקי שפיצים טיובלס. ה-950 הרגיל ממשיך להגיע עם חישוקים יצוקים – כאמור במידות "19 מלפנים ו-"17 מאחור – אולם את גרסת ה-S ניתן לבחור באדום או באפור, עם חישוקים יצוקים אן עם חישוקי שפיצים. לטעמנו חישוקי שפיצים לאופנוע אדוונצ'ר – גם אם הוא מיועד בעיקר לכביש – מרחיבים את טווח השימושים של האופנוע ומאפשרים קצת יותר רכיבת שטח. ממש כמו המולטיסטראדה 1260 אנדורו.

הביצועים – מעולים!

המולטיסטראדה ה'נכון'

נחזור על מה שכתבנו במבחן הפרטני שערכנו למולטיסטראדה 950 כשהגיע לישראל: המנוע הזה על 113 כוחות הסוס שלו הוא כל מה שצריך כדי להזיז אופנוע אדוונצ'ר, ומהר. הוא לא מוגזם ולא מאיים כמו ה-1260 (המעולה, כן?), הוא חזק ומאיץ את ה-950 מהר מאוד, והוא מביא את האופנוע למהירות סופית של יותר מ-200 קמ"ש בקלות ובמהירות. גם השיוט יכול להתבצע במהירויות גבוהות של 170 ו-180 קמ"ש, ואפילו יותר.

בנוסף, וגם זה עניין סופר-חשוב כשמדובר בדוקאטי, המנוע הזה מייצר תחושת חספוס נעימה של וי-טווין (או L-טווין ליתר דיוק…), אבל יחד עם זאת הוא חלק מאוד, ונעים לשימוש, וגם במצב הספורטיבי שלו הוא לא באמת מאיים או מתפרץ. עכשיו תוסיפו לזה את המומנט המצוין המתקבל כבר מסל"ד נמוך – ותקבלו מנוע שהוא פנינה מוטורית אמיתית. כבר כתבנו את זה כמה פעמים – זה אחד המנועים המוצלחים יותר של דוקאטי אי-פעם, והוא מגיע לשלמות. מנוע אדיר שמתאים מאוד לקונספט המולטיסטראדה.

אז המנוע פה מוקטן ביחס ל-1260, אבל שאר האופנוע לא. למעשה, עבודת הגוף של ה-950 זהה לזו של ה-1260, מה שאומר ארגונומיה והנדסת אנוש מוקפדות מאוד, וגם נוחות גבוהה. במהלך יום הרכיבה הארוך בהשקה העולמית ל-950S, רכבנו יותר מ-320 ק"מ על הכבישים המפותלים המשובחים של סביבת ולנסיה שבספרד, וכמעט מיותר לציין שבנוחות מוחלטת. המושב נוח מאוד גם לאורך זמן, תנוחת הרכיבה מצוינת – זקופה, שולחת את הידיים קדימה, והכידון הרחב פורס את הזרועות לצדדים. גם מיגון הרוח טוב למדי, והוא מתכוונן עם יד אחת לכמה מצבים בין הגבוה ביותר לבין הנמוך.

הנוחות – סופר-גבוהה

אז אוקי, את הנוחות, את הארגונומיה ואת המנוע המצוין אנחנו מכירים כבר מה-950 ה'רגיל', אבל הערך המוסף של גרסת ה-S מגיע לא רק במסך ה-TFT, בממשק ה-HMI או בקוויקשיפטר (המצוין – לשני הכיוונים) – אלא בעיקר במערכת המתלים החשמלית הסמי-אקטיבית 'סקייהוק'. זו כאמור מתאימה את השיכוכים לתנאי הדרך על-מנת למצוא את האחיזה והיציבות המקסימליים, אבל מעבר לכך היא מאפשרת הלכה למעשה לשלוט במערכת המתלים – גם תוך כדי רכיבה – ולקבל אופי אופנוע שונה לגמרי.

כבר כתבנו בעבר שמערכת המתלים וההתנהגות הדינמית של ה-950 הן משובחות – דווקא בגלל המנוע המוקטן והמשקל הנמוך יותר. אבל כאן ב-950S מערכת הסקייהוק מרחיבה הלכה למעשה את טווח השימושים של המתלים, ומאפשרת לרוכב לבחור בין אופנוע ספורטיבי וקשיח שתוקף פניות ביציבות גבוהה במיוחד, או בין אופנוע תיור נעים לרכיבה שסופג מהמורות ומבודד את הרוכב מהנעשה תחתיו, ואפילו בין אופנוע 'שטח' רך וסופג עם מהלך ארוך יותר. אנחנו בטוחים שרוכבים רבים ימצאו את המערכת הזו כסופר-שימושית וכשווה את תוספת התשלום בין ה-950 ל-950S.

ואחרי הכול, הממדים של המולטיסטראדה 950S, המנוע שלו, הנוחות הגבוהה וההתנהגות הדינמית המשובחת והרב-משימתית, הופכים את המולטיסטראדה 950S למולטיסטראדה המועדף עלינו. גם מפני שהוא כל כך קל לרכיבה וידידותי למשתמש – וזו עוד נקודה שכדאי להתעכב עליה. כבר כתבנו בעבר על אופנועים רבים של דוקאטי שהם מהווים דוגמה לאבולוציה של החברה הזו – שהפכה מחברה שמייצרצ אופנועי הארד-קור לחברה שמייצרת אופנועי פרימיום טכנולוגיים וסופר ידידותיים לרוכב, והמולטיסטראדה 950S הוא אחד הדוגמאות המובהקות לכך. הוא כל כך קל לרכיבה וכל כך ידידותי למשתמש, אבל יחד עם זאת יש בו את הד.נ.א של דוקאטי – מה שאומר שהוא בעל ביצועים גבוהים ומרגש. כשכול אלה באים יחד – מקבלים אופנוע סופר-מעניין ואיכותי. אנחנו אוהבים את זה.

טווח שימושים רחב במיוחד

תוספת מבורכת למשפחת המולטיסטראדה

המולטיסטראדה 950S הוא בן כלאיים מעניין וגם חשוב. הוא לוקח את פלטפורמת ה-950 המוצלחת, שגם מוכרת מצוין ומחזיקה ב-40% ממכירות המולטיסטראדה, ועם חבילת האלקטרוניקה המלאה של ה-1260S הוא מרחיב את טווח השימושים ואת טווח הפינוקים. זו מערכת המתלים המעולה, שמרחיבה משמעותית את טווח השימושים, זה הקוויקשיפטר ובקרת השיוט המפנקים, וזה מסך ה-TFT וממשק ה-HMI ששולטים על הכול.

ואחרי הכול, המולטיסטראדה 950S מביא לידי ביטוי באופן מצוין את ערכי הליבה של דוקאטי: יש לו סטייל מיוחד של משפחת המולטיסטראדה, הביצועים שלו גבוהים ומצוינים, והוא מביא איתו את התחכום – בין היתר במערכות האלקטרוניקה המעולות. תוסיפו לזה מנוע משובח ולא מאיים, קלות וידידותיות רכיבה, וגם מידה לא מבוטלת של ריגוש – ותקבלו את אחד האדוונצ'רים היותר מוצלחים לטעמנו.

אנחנו בטוחים שיש לא מעט רוכבים שיבחרו דווקא ב-950S, מפני שהם רוצים את היתרונות הדינמיים וקלות הרכיבה של ה-950, אבל עם מערכות האלקטרוניקה והבקרות של האח הגדול והמתוחכם. לכן לדעתנו ה-950S עשוי להרחיב את מעגל רוכבי המולטיסטראדה, ובצדק מוחלט. זה פשוט אופנוע אדיר – אולי המועדף עלינו ביותר מכול ליין הכלים (המצוין!) של דוקאטי.

הכותב היה אורח של דוקאטי בהשקה העולמית בספרד.

מפרט טכני

[table id=140 /]
14 במרץ 2019
השקה מקומית: דגמי האנדורו 2019 של שרקו

שרקו משיקה בישראל את דגמי האנדורו של 2019. קצת באיחור, בעיקר בגלל בעיות אספקה שנובעות מביקוש עולמי גבוה, אבל דגמי 2019 כולם כאן בישראל – דו-פעימתיים ומרובעי פעימות, בגרסאות רגילות ופקטורי הקרביות.

על ליין דגמי האנדורו המלא של שרקו רכבנו בשנה שעברה בהשקה העולמית. אז גם נחשפנו ל-SE-R125 החדש, ועליו כתבנו שהוא לא רק מחליף לק.ט.מ 125EXC / הוסקוורנה TE125, אלא גם שבכמה פרמטרים הוא טוב ממנו.

דגמי שרקו 2019; בתמונה – פקטורי

ובן, בשרקו ממשיכים בתהליך הפיתוח המואץ שלהם, במטרה ברורה להפוך לשחקן מוביל בתחום האנדורו העולמי. לשנת הדגם 2019 מציגים בשרקו סדרה של שיפורים – גם רוחביים לכול הדגמים וגם ספציפיים בדגמים כאלו ואחרים. בנוסף, בשרקו לוקחים קדימה את גרסאות הפקטורי ומציידים אותם בבולמי קאיאבה איכותיים, כשמלפנים יש מזלג קארטרידג' סגור קרבי ומאחור הקאיאבה המוכר מדגמי אנדורו ומוטוקרוס אחרים, כמו למשל של ימאהה.

אז מה חדש ל-2019? ובכן, לשנת 2019 שרקו מציגה חידושים רבים בדגמי האנדורו. כך למשל, השלדה של כל דגמי ה-SE חדשה, היא גמישה וסופגת יותר מבעבר, קלה ב-400 גרם, ולטענת שרקו כעת הרוכב יקבל פחות אימפקטים בידיים בזמן רכיבה. גם המשולשים חדשים, והם קלים ב-90 גרם מבעבר. יש גם נאבה אחורית חדשה, חזקה יותר משל שנים קודמות, והצמיגים של מישלין, כאשר האחורי קל ב-200 גרם מהקודם. גם וסת הטעינה חדש, בעל הספק גבוה יותר וקירור טוב יותר, ויש גרפיקה חדשה ל-2019 – כבכל שנה – כשהכנף האחורית חזקה יותר משל שנים קודמות.

דגמי ה-2 פעימות – בנפחים 125, 250 ו-300 סמ"ק – מקבלים ל-2019 רדיאטור גדול יותר, מערכת פליטה חדשה של FMF, וגם צמת חשמל חדשה ומניפולד חדש המחבר בין הקרבורטור לבין שסתום העלים.

דגמי הפקטורי מקבלים בולמי קאיאבה

שינוי משמעותי נמצא בדגמי האנדורו פקטורי – 2 ו-4 פעימות. אלו מקבלים בולמים – קדמיים ואחורי – של קאיאבה היפנית במקום של WP האוסטרית. הבולמים הקדמיים החדשים של קאיאבה הם מטיפוס קארטרידג' סגור. הבולמים החדשים מותאמים לכל דגם – גם מבחינת קבוע קפיץ וגם בהידראוליקה, והם מציעים כמובן כיוונים מלאים. דגמי הרייסינג נשארים עם בולמי WP, כשכולם מקבלים את מזלג ה-XPlor.

עוד בדגמי הפקטורי: גלגל שיניים אחורי אלומיניום-פלדה, דיסקים למרוצים של גלפר, חישוקים כחולים של EXCEL, מגן גחון חדש, כיסוי מושב חדש, גריפים של דומינו, מערכות פליטה מלאות של אקרפוביץ' (4 פעימות) ושל FMF (בדגמי ה-2 פעימות), מאוורר מקורי, ומצבר ליתיום ששוקל 1.3 ק"ג.

פרט לכל השינויים הללו, יש גם שינויים בדגמים ספציפיים. כך למשל ה-SE-R125 מקבל בוכנה חדשה ועמידה יותר, וכן מעברים חדשים לשימון מסבי גל הארכובה. בדגמי ה-SE-R250 / SE-R300 השינויים משמעותיים יותר וכוללים צילינדר חדש שמשפר את זמינות הכוח, את פינוי החום, ובנוסף הוא קל יותר בכ-15% מבעבר. הצילינדר החדש כולל גם שסתום כוח חדש, שמשפר את תגובת המצערת ואת גמישות המנוע, והוא מכיל פחות חלקים נעים. יש גם מערכת הצתה חדשה, וגם הרוטור שעל גל הארכובה קל יותר כך שכעת המנוע עולה מהר יותר בסל"ד.

בדגמי ה-4 פעימות יש שינוי משמעותי ב-SEF-R250, שמקבל מנוע כמעט חדש עם בוכנה בקוטר 78 מ"מ ומהלך קצר יותר. ראש המנוע חדש – גם ב-250 וגם ב-300 – כולל פרופיל גל הזיזים קוטר השסתומים – וגם צמד מפות ניהול המנוע המקוריות חדשות ומשפיעות יותר – כך על-פי שרקו. סלסלת המצמד חדשה גם היא, קלה יותר ב-90 גרם על מנת להשיג פחות אינרציה.

קדימה לגז!

איך זה מרגיש?

בהשקה המקומית, שהתקיימה ביער מענית, הייתה לנו ההזדמנות לרכוב על כל אחד מהדגמים: החל מה-SE-R125, דרך ה-SE-R250 ו-SE-R300 הדו-פעימתיים, ועד ה-SEF-R250 וה-SEF-R300 מרובעי הפעימות. חלקם היו בגרסה רגילה וחלקם בגרסת פקטורי, כך שיכולנו לקבל טעימה גם ממערכת הבולמים החדשה שמותקנת בדגמי הפקטורי הקרביים.

השורה התחתונה שלנו מדגמי האנדורו של שרקו לא השתנתה, והיא אף התחזקה: בשרקו מייצרים אופנועי אנדורו מצוינים – הם קלים, צרים ואתלטיים, הם בנויים היטב, מציעים התנהגות דינמית מעולה – מהטובות שיש בתחום האנדורו – והם בעלי מנועים מעולים, שכמו שכתבנו לא פעם, בעיקר על מרובעי הפעימות – קשה להאמין שחברה כל-כך צעירה וקטנה מצליחה לייצר מנועים משובחים ויעילים כאלו. כן, עד כדי כך.

מה אהבנו? נספר בקצרה, שכן זמן הרכיבה על כל אחד מהכלים היה מוגבל למדי. נתחיל ב-SE-R125, שכמו שכתבנו בשנה שעברה – מסתמן כמחליף הראוי של הק.ט.מ. כמו כל דגמי שרקו, הוא גבוה, צר ואתלט מאוד, והוא מציע התנהגות דינמית סופר-זריזה. המנוע גמיש למדי כמייחסים אותו למנועי 125 סמ"ק דו-פעימתיים, וזו נקודת החוזק העיקרית שלו. היתרון הגדול – מתנע חשמלי מקורי.

אופנועי אנדורו מצוינים, מודרניים וקלים לרכיבה

דגמי ה-SE-R250 ו-SE-R300 נתנו תחושה שהשנה הם מווברצים פחות וחלקים יותר. ה-300 שופע מומנט בסל"ד נמוך, והוא ככול הנראה אחד הכלים הטובים להארד-אנדורו. את ה-250 אהבנו במיוחד בזכות קלות הרכיבה, המשקל הנמוך, ההתנהגות הדינמית המעולה והמנוע הידידותי. זהו לדעתנו אחד מאופנועי האנדורו הוורסטיליים יותר שיש, והוא מתאים מאוד לאנדורו ארצישראלי קלאסי לרוכב הממוצע שמחפש דו-פעימתי מודרני.

כמו בכול פעם שאנחנו רוכבים על דגמי שרקו, גם הפעם הופתענו מאוד מדגמי ה-4 פעימות הקטנים בנפחים 250 ו-300 סמ"ק. ה-SEF-R250 מקבל השנה מנוע כמעט חדש לחלוטין, וזהו מנוע 250 סמ"ק מרובע פשוט מעולה. הוא זריז מאוד בהתנהגותו ועולה מהר בסל"ד, אך יחד עם זאת הוא חלק מאוד, והוא נשלט היטב, מה שמאפשר לפתוח גז חזק ומוקדם כמעט בכול סיטואציה. מה שמעניין הוא שבשום שלב לא קיבלנו את התחושה שה-250 'רייסרי' מדי, כך שלמרות שמדובר באופנוע קטגוריה, הוא עדיין מתאים מאוד לרוכב האנדורו הממוצע.

ה-SEF-R300 הולך ומשתבח, ונחזור על מה שאמרנו כבר ב-2013 כשרכבנו עליו לראשונה – זהו לדעתנו אחד מאופנועי האנדורו-הובי הטובים ביותר שיש. גם כאן המנוע חלק מאוד וזריז, אולם ב-300 יש את תוספת המומנט המבורכת שמאפשרת לרוכב הפנאי לרכוב על סל"ד נמוך יותר ביתר רוגע, ואף לצאת ממצבים שבהם ב-250 תהיה חסרה פעימה בודדת. תוסיפו לזה משקל סופר-נמוך – אולי הקל בקטגוריה (טרם מדדנו) – את האתלטיות של שרקו, וגם מערכת מתלים טובה, ותקבלו כאמור אופנוע אנדורו-פנאי חשוב מאוד לשוק הישראלי, שעשוי לדבר לרוכבים רבים. מכונה מעולה!

דגמי הפקטורי

דגמי הפקטורי מגיעים כאמור עם רשימת שיפורים ארוכה. נעזוב לרגע את התוספות כמו כיסוי המושב המצוין, גלגל השיניים האחורי, הדיסקים או המשולשים, ונתמקד הפעם בבולמים החדשים של קאיאבה. את אלו אנחנו מכירים כאמור מדגמים אחרים, אולם כאן הם קיבלו כיול מיוחד לאנדורו, כשכול דגם מקבל את הסט-אפ שלו – גם בקפיצים וגם בהידראוליקה.

נתחיל בשורה התחתונה – מערכת המתלים הזאת מעולה, והיא ברמה הגבוהה ביותר של בולמים. איפה האבל? ובכן, היא לא מתאימה לכול רוכב, אלא בעיקר לרוכבים המהירים יותר, שמעמיסים יותר את האופנוע. אלו יגלו מערכת מתלים ששומרת על יציבות משמעותית טוב יותר מאשר הבולמים הרגילים של WP – למשל בהיתקלות על מכשולים, בשינויי כיוון מהירים ובנחיתות מגבהים. ההידראוליקה כאן ברמה סופר-גבוהה, וזה מורגש בכול מהירות ובכול עומס.

יחד עם זאת, רוכבי הובי אשר מעמיסים את האופנוע פחות ואפשר לומר שיותר 'מתגלגלים' – טוב יעשו אם יישארו עם מערכת המתלים של הדגמים הרגילים, שכן זו תהיה יעילה יותר עבורם, תספוג טוב יותר במהירויות ובעומסים נמוכים, ואף תהיה זולה יותר לתחזוקה. הקאיאבה של הפקטורי מתאימים יותר לדעתנו לרוכבים חזקים ומהירים, שכאמור לוקחים את האופנוע לקצה. הם יהנו מאוד מהיתרונות של מערכת המתלים שמגיעה עם הפקטורי – כבר במצבה המקורי.

סיכום ועלויות

שרקו, כאמור, ממשיכה בקצב הפיתוח הלא פחות ממדהים שלה, והאופנועים הולכים ונהיים טובים יותר ומהווים אלטרנטיבה מצוינת לאופנועי אנדורו מודרניים ואיכותיים עם מכלולים טובים. ושוב, בפעם המי יודע כמה – קשה להאמין שמוצרים טובים כל-כך יוצאים מחברה קטנה שקיימת יחסית מעט זמן. זוהי תעודת כבוד גדולה עבור החברה הצרפתית שמנסה להגיע לצמרת האנדורו העולמי, ואנחנו בטוחים שהשנים הקרובות יראו פיתוחים נוספים והמשך חידושים, וכי שרקו בדרך הבטוחה לקבע את מעמדה כיצרנית איכותית ולגיטימית.

דגמי 2019 ממשיכים את המגמה הזו של שיפור, והשנה טווח השימושים מתרחב עם דגמי הפקטורי, שכאמור מאפשרים גם לרוכבים חזקים ומהירים יותר קבל אופנוע כמעט מוכן למרוצים – כבר במצבו המקורי מהקופסה. אהבנו מאוד.

מחירון שרקו 2019

[table id=139 /]

* כל עסקה תגיע עם חבילת אבזור לאופנוע בשווי 5,000 ש"ח

12 בפברואר 2019
השקה עולמית: דוקאטי היפרמוטארד 950
צילום: Milagro
- יתרונות: מנוע שהגיע לשלמות, תנוחה רכיבה, התנהגות דינמית, חבילת אלקטרוניקה, עיצוב, ריגוש ברכיבה ופאן-פקטור
- חסרונות: מחיר, לא לכל רוכב, נפח מיכל הדלק קטן מ-16 ל-14.5 ל'
- שורה תחתונה: ההיפרמוטארד 950 עובר אבולוציה שמקרבת אותו לשלמות; מכונת ריגושים סופר-מהנה
- מחירים: 99 אלף ש"ח להיפרמוטארד 950 ו-137 אלף ש"ח להיפרמוטארד 950SP
דוקאטי היפרמוטארד 950 – דור שלישי למקוררי הנוזל

יש קטע להיפרמוטארד של דוקאטי. מאז הוצגה הגרסה הראשונה ב-2005, כדגם 2006, הקונספט הזה איגד סביבו קבוצת מעריצים שמאוהבת באופנוע הזה לחלוטין, למרות היותו עוף מוזר. למה עוף מוזר? מפני שאופנועי היפרמוטו גדולים הם אבולוציה של אופנועי סופרמוטו, ואלו האחרונים בכלל הגיעו מהשטח. דוקאטי, לעומת זאת, מתמחה באופנועי כביש עם התנהגות סופרבייק.

אבל בכל זאת, בדוקאטי מאמינים בקונספט ההיפרמוטארד וממשיכים לפתח אותו, וזוהי היצרנית האחרונה שבאמת משקיעה בקונספט הזה. אמנם המכירות לא בשמיים – בשנה האחרונה נמכרו כ-3,000 כלים בלבד ברחבי העולם, אבל להיפרמוטארד יש מקום חם בלב של אנשי דוקאטי, ורואים את זה בכול שיחה שבהם הם מדברים על האופנוע המיוחד הזה. ויותר מזה – להיפרמוטארד חשיבות אסטרטגית עבור דוקאטי, שמעוניינת להראות שהיא יודעת לפתח קונספטים נוספים ולא רק מונסטרים וסופרבייקס. המולטיסטראדה הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך, וההיפרמוטארד משלים את הפורטפוליו של החברה מבולוניה.

וזו גרסת ה-SP הקרבית

דור שלישי למקוררי נוזל

ההיפרמוטארד 950, שהוצג בתערוכת מילאנו האחרונה, הוא הדור השלישי של ההיפרמוטארדים מקוררי הנוזל. הראשון היה ה-821, שהוצג ב-2014, השני היה ה-939 שהוצג ב-2016, וכעת, אחרי 3 שנות דגם, בדוקאטי משדרגים את ההיפרמוטארד בכמה אספקטים, שבתחילה נראים כמו מתיחת פנים פשוטה, אבל מהר מאוד מבינים שזה הרבה יותר מזה ושההיפרמוטארד 950 הוא כבר חיה ששואפת לשלמות. אבל תכף נגיע לזה.

בהשקה העולמית של ההיפרמוטארד 1100 המקורי, שנערכה בסרדיניה ב-2007, השתתף רוכב דוקאטי בסופרבייק העולמי – רובן זאוס. כחלק ממקצה הצילומים של ההשקה, זאוס החליק את הזנב בכניסה לפנייה ובמקביל הרים את היד וסימן אצבע למעלה. יחד עם העשן שיצא מהצמיג, התמונה הזו התקבעה כאייקונית ומרגשת. הצליח להם. אז 12 שנים לאחר מכן – כחלק מאירועי השקת ההיפרמוטארד 950 – רובן זאוס ואנשי דוקאטי שחזרו את אותה תמונה אייקונית במסלול מספלומס בגראן-קנאריה שבו נערכה ההשקה העולמית של ה-950. את התוצאה תוכלו לראות כאן בווידאו למטה וגם בגלריית התמונות, ולדעתנו זו מחווה יפה – גם להיפרמוטארד וגם לזאוס. ובכל מקרה, האקשן משובח ובשביל זה אנחנו כאן.

נחזור להיפרמוטארד 950. אז מה חדש בו ל-2019 שטרחנו לטוס עד לאיים הקנאריים כדי לרכוב עליו? ובכן, מסתבר שלא מעט.

ראשית הארגונומיה. בדוקאטי הצרו את יחידת המושב-מיכל של ההיפרמוטארד ביותר מ-50 מ"מ משמעותיים, וגם את אזור הברכיים (החיסרון: נפח מיכל הדלק קטן מ-16 ל-14.5 ל'). כתוצאה מכך גם רוכבים נמוכים יותר יכולים להסתדר עם ההיפר, למרות שגובה המושב טיפס ב-20 מ"מ מ-850 ל-870 מ"מ, ובגרסת ה-SP הקרבית מ-870 ל-890 מ"מ. עם הכידון החדש, שבו הזווית פתוחה יותר והתחושה היא של כידון רחב יותר – תנוחת הרכיבה והארגונומיה הרבה יותר טובות מבעבר ומאפשרות חיבור משמעותית טוב יותר לאופנוע, וזה בא לידי ביטוי בביצועים.

שינויים לא פחות חשובים נעשו במנוע. הבסיס אמנם זהה, ועדיין מדובר ב-L-טווין בנפח 937 סמ"ק, אולם הוא עבר אבולוציה חשובה השנה: יש בוכנות חדשות, שמעלות את יחס הדחיסה מ-12.6 ל-13.3, יש גל זיזים חדש לפליטה, ויש מכסי מגנזיום שעוזרים להוריד את משקלו של המנוע ב-1.5 ק"ג. יחד עם גופי מצערת חדשים בקוטר 53 מ"מ ומפות ניהול מנוע חדשות – מתקבל אחד המנועים הטובים שעליהם רכבנו. ההספק אמנם טיפס בכ-2 כ"ס ל-114 כ"ס, אבל יותר חשוב הוא המומנט, שטיפס לאורך כל הגרף.

עובר שינויים חשובים

הנתון של 9.8 קג"מ ב-7,250 סל"ד הוא נהדר, אבל מרשים הרבה יותר ש-82% מהמומנט הזה מתקבלים כבר ב-3,000 סל"ד ושיותר מ-88% מהמומנט מתקבלים בין 5,000 ל-9,000 סל"ד – מה שאומר מנוע סופר-גמיש. תוסיפו לזה את תגובות המנוע החדות והמיידיות, את החספוס של מנוע ה-L-טווין של דוקאטי, את הסאונד הממכר – במיוחד עם מערכת הפליטה הפתוחה של גרסת ה-SP, ואת ניהול המנוע הסופר-ידידותי, ותקבלו מנוע מצוין שבדור הנוכחי שלו הגיע לשלמות. המנוע הזה נמצא גם בדגמים נוספים של דוקאטי, כמו המולטיסטראדה 950 החדש, ולדעתנו לדוקאטי יש פנינה אמיתית ביד. איזה מנוע!

אגב, מוגבלי הרישיון ישמחו לדעת שההיפרמוטארד 950 יכול להגיע גם כשהוא מוגבל לרישיון A1, כלומר ל-47.6 כ"ס.

עוד שינויים חשובים נעשו בשלדה ובמכלוליה. כך למשל, השלדה הראשית נראית אמנם זהה, אבל עובי הדופן באזורים שבהם פועלים פחות עומסים קטנה במעט כדי לחסוך משקל, ואכן ההיפרמוטארד 950 קל יותר בכ-4 ק"ג בסך-הכול מהגרסה הקודמת, ה-939, ועומד כעת על 200 ק"ג עגולים כשהוא מוכן לרכיבה. אגב, שלדת הזנב עשויה כעת גם היא ממסבך משולשי פלדה במקום אלומיניום יצוק בדגם הקודם – ולדעתנו זה נראה הרבה יותר סקסי כך.

מערכת הפליטה מוטמעת כעת בזנב במקום בצד האופנוע, וצמד הצינורות שעולים מחלקו האחורי של האופנוע עוצבו בהשראת הדוקאטי 916 האייקוני, וגם זה אלמנט עיצובי יפהפה שחושף את הזנב הסקסי של ההיפרמוטארד.

מערכת הפליטה מוטמעת בזנב

עניין חשוב ביותר נמצא במערכת הבולמים, שהחל מהשנה הם מתכווננים באופן מלא. מלפנים יש מזלג חדש של מרזוקי בקוטר 45 מ"מ, עם ציפוי DLC שחור להקטנת חיכוך וכאמור מתכוונן באופן מלא. מאחור ישנו בולם חדש של זקס, וצמד הבולמים גם קלים יותר מאלו של הדגם היוצר ותורמים את שלהם להורדת המשקל. אחרי הרכיבה התברר לנו שזהו אחד השינויים היותר חשובים שנעשו בהיפרמוטארד 950, ויחד עם הארגונומיה המשופרת והמנוע המחודש הופכים את ההיפרמוטארד לחתיכת מכונה מהנה לרכיבה.

מה עוד חדש? ובכן, האלקטרוניקה – שהיא מודרנית לחלוטין ומיישרת קו עם מה שדוקאטי יודעת לעשות. הבקרות האלקטרוניות נשענות כולן על יחידת מדידת האינרציה של בוש – ה-IMU ב-6 צירים, שאיתה ניתן ליישם מערכת ABS להטיה, כולל בקרת החלקה אל הפנייה (בקרת סלייד), בקרת אחיזה ב-8 מצבים שכוללת בקרת דריפט ביציאה מהפנייה, בקרת ווילי, וגם קוויקשיפטר ל-2 הכיוונים שמגיע עם ה-SP כציוד מקורי וכתוספת בתשלום בגרסה הרגילה. בנוסף יש 3 מצבי ניהול מנוע / אופנוע, פנס LED חדש עם מערכת תאורת יום DRL, ביטול איתותים אוטומטי, מסך TFT חדש בגודל "4.3, וכל השליטה מתבצעת בממשק המשתמש החדש של דוקאטי, שהוא קל ואינטואיטיבי מבעבר ומתבצע כולו מבית המתגים השמאלי.

ועוד כמה מילים על גרסת ה-SP הקרבית, המיועדת בעיקר למסלול אבל לא רק. זו מגיעה עם בולמים של אוהלינס עם מהלך ארוך יותר (15 מ"מ מלפנים, 25 מ"מ מאחור) שמעלים את גובה המושב ב-20 מ"מ ומאפשרים זווית הטיה של 47 מעלות במקום 44 מעלות בגרסה הרגילה. יש גם חישוקי מרקזיני קלים יותר עם צמיגי פירלי דיאבלו סופרקורסה SP במקום הדיאבלו רוסו 3 בגרסה הרגילה, כנף קדמית וכיסויי טיימינג מקרבון, קוויקשיפטר לשני הכיוונים כסטנדרט, וגם צביעת מסלול קרבית וסקסית. איזו מכונה זו! טירוף!

הארגונומיה מעולה!

יוצאים לכביש

את הכבישים המדהימים של גראן-קנאריה אנחנו מכירים, שכן רכבנו בהם בשנה שעברה, ועם ההיפרמוטארד 950 החוויה אדירה. לא רק בגלל הנוף המטריף אלא בעיקר בגלל איכות האספלט והפניות המשורטטות והטכניות שבהן ההיפרמוטארד 950 הראה כמה גדול השיפור בו השנה.

הנקודה החשובה ביותר מבחינתנו היא ההתנהגות הדינמית והארגונומיה. ההיפרמוטארד 950 צר מאוד, וזה מורגש מהרגע הראשון שעולים עליו. המשמעות היא שקל יותר להתחבר אליו, לזוז עליו ולתפעל אותו – למשל לעבור מתנוחת סופרבייק עם גוף בתוך הפנייה לתנוחת סופרמוטו עם גוף מעל לאופנוע. אהבנו מאוד את התוספת לגובה המושב, שמצד אחד הופכת את האופנוע ליותר אתלט מבעבר – מה שתורם גם כן להתנהגות הדינמית – ומאידך לא מהווה בעיה בהגעה עם הרגליים לקרקע בזכות ההצרה המשמעותית ברוחב האופנוע. שיפור עצום.

עוד שיפור משמעותי נמצא כאמור במערכת הבולמים. כשרכבנו על ה-939 התלוננו שלפעמים קצת קשה להכניס אותו לפניות ושצריך להחזיק את ההיגוי גם במהלך הפנייה. ובכן, כאן ב-950, בזכות מערכת הבולמים החדשה והאיכותית יותר, ונראה לנו שגם בזכות הארגונומיה החדשה, התופעה הזו נעלמה לחלוטין וההיפרמוטארד 950 הוא סופר-ניטרלי וסופר-ידידותי לרכיבה. פשוט תענוג לזוז איתו על כבישים מפותלים, ואנחנו יכולים להגיד שזה אחד הכלים היותר כיפיים לכך.

אחד הכלים הכיפיים!

ועכשיו ניגע במנוע. הטסטהסטרטה 11 מעלות בנפח 937 סמ"ק תמיד היה מנוע טוב, אבל השנה הוא הגיע לשלמות – לא פחות! הוא סופר-גמיש, ויש כוח זמין משחרור קלאץ' ועד למנתק, אבל זה לא רק זה, אלא בעיקר מכלול התחושות שהוא נותן – הפמפומים והחספוס של ה-L-טווין יחד עם החלקות של מנוע מודרני עם מערכת ניהול מנוע איכותית, וזה גם הידידותיות למשתמש וקלות התפעול שלו. פשוט מנוע אדיר.

עכשיו, את התהליך שעבר המנוע הזה אפשר להגיד על כל ההיפרמוטארד, ויודעים מה? אפילו על כל האופנועים של דוקאטי. אם מסתכלים על השנים האחרונות, אז בדוקאטי עוברים תהליך מרשים של הפיכת האופנועים שלהם לידידותיים מאוד למשתמש – אבל בלי להתפשר על ביצועים ויכולות. ראינו את זה בכול ליין האופנועים של דוקאטי, והנה אנחנו רואים את זה גם בהיפרמוטארד 950, שעם כל היכולות הגבוהות שלו – שהשתפרו משמעותית מבעבר – הופך לקל יותר לרכיבה ולידידותי יותר למשתמש. זה לדעתנו התהליך החשוב ביותר שעובר על דוקאטי של העשור האחרון, ומגיע להם הרבה כבוד על זה.

הגיע לבגרות ושואף לשלמות!

מפרקים את הגז על המסלול

גם על מסלול מספלומס רכבנו לפני שנה בדיוק, וזה אפילו היה על אותו התוואי בדיוק כך שאנחנו מכירים אותו לא רע. אבל למה רכבנו בהשקה של ההיפרמוטארד 950 על מסלול? ובכן, בגלל גרסת ה-SP, שבדוקאטי מייעדים אותה לשימושי כביש משולב עם ימי מסלול, ובאופן כללי אפשר לומר שזה אופנוע לכיופים והנאות.

המסלול הזה, שכולל לא מעט היירפינים של 180 מעלות עם בלימות חזקות לפניהן וגז חזק אחריהן, יחד עם שיקיינים טכניים וסוויפרים של גז, תפור על ההיפרמוטארד 950 ומביא לידי ביטוי את היכולות הדינמיות הגבוהות שלו.

אז כן, ההיפרמוטארד 950SP הוא מכונת מסלול משובחת, אבל לא רק, אלא בעיקר מכונת שעשועים מגניבה, פליי-בייק אמיתי שיאפשר לרוכב להוציא עוד קצת ביצועים ממה שהוא חשב שהוא יכול.

איזה כיף!!!

גם כאן, אהבנו מאוד את הארגונומיה המעולה שמאפשרת לעבור מתנוחת סופרבייק לתנוחת סופרמוטו באמצע הקפה, ולפעמים תוך כדי רצף פניות, ובלי מאמץ מיוחד. מה שאמר שההיפרמוטו הזה מתקרב בביצועיו לאופנועי סופרמוטו ומרחיב את טווח היכולות שלו, וזה כיף גדול. אהבנו גם את מערכת הבולמים של אוהלינס עם המהלך הארוך, שמאפשר לעבוד הרבה יותר 'תלת-ממדי' בסגנון סופרמוטו. על המסלול זה כיף אדיר.

למרות שמרווח ההטיה עומד על 47 מעלות, בהיירפינים הצפופים בתנוחת סופרמוטו ירדנו להרבה יותר מכך, והתוצאה הייתה רגלית הילוכים שנשברה. לקחנו אחריות על הרכיבה החוליגנית, ועד שהחליפו לנו את הרגלית לקחנו את האופנוע הרזרבי שעמד בצד כדי לא להפסיד זמן מסלול. כשהאופנוע שלנו חזר אלינו, ביקשנו מהמכונאי שיגביה את רגלית ההילוכים כך שלא נשייף אותה יותר. אל תדאגו, גם אותה שייפנו…

גרסת ה-SP מגיעה כאמור עם קוויקשיפטר לשני הכיוונים, שעובד מעולה כמו בשאר דגמי דוקאטי. בנוסף, אופנועי ההשקה היו מצוידים במערכת פליטה של טרמיניוני, שמשחררת עוד קצת מהסאונד הנפלא של ה-L-טווין הזה, מספקת תגובת מנוע טובה יותר, ובאופן כללי עושה יותר שמח למנוע המעולה הזה. ככה אנחנו רוצים את הטסטהסטרטה 937 סמ"ק!

אבולוציה חשובה

ההיפרמוטארד הוא כאמור אופנוע חשוב עבור דוקאטי, שמראה שהחברה יודעת לבנות הרבה יותר מאופנועי כביש ספורטיביים ונייקדים, ובדוקאטי מבטיחים שימשיכו להשקיע בקונספט הנהדר הזה, שנראה שגורם להם (וגם לנו…) להרגיש יותר צעירים. ב-2019, אגב, מקווים בדוקאטי להגדיל את המכירות של ההיפרמוטארד ולהגיע לכ-5,000 יחידות.

לשנת 2019 ההיפרמוטארד, בגרסת ה-950, עובר אבולוציה, אבל לטעמנו היא החשובה ביותר שהאופנוע הזה עובר. מצד אחד הוא הופך לאתלט יותר, כשהוא צר וגבוה יותר, וזה משפר את ההתנהגות הדינמית שלו באופן משמעותי. תוסיפו לזה את מערכת הבולמים המשודרגת ואת המנוע המושלם, וגם את חבילת האלקטרוניקה האיכותית והבוגרת, ותקבלו אופנוע משובח עם ביצועים גבוהים ומערכות בטיחות מתקדמות.

אבל יותר מזה – גם ההיפרמוטארד עובר את התהליך שעוברת דוקאטי כולה, והופך להיות ידידותי יותר וקל לרכיבה, מה שמאפשר לכול רוכב להוציא ממנו יותר ביצועים. זו הגדולה האמיתית שלו בעינינו, ואנחנו שמחים מאוד שבדוקאטי ממשיכים להשקיע בקונספט האדיר הזה.

היפרמוטארד מודרני כזה, עם יכולות כביש גבוהות, עם מערכות בטיחות איכותיות, עם התנהגות דינמית משובחת ועם הרבה שמחת חיים, יכול לדעתנו להיות תחליף ראוי לאופנועי ספורט לכביש הציבורי, ואפילו לנייקדים, שכן הוא מביא איתו ערך מוסף של שליטה באופנוע ושל סגנונות רכיבה שונים. השנה, עם הארגונומיה המשופרת, זה בא לידי ביטוי הרבה יותר, ואנחנו כרוכבי סופרמוטו בעבר, מאוהבים בו יותר מתמיד ומחכים לרכוב עליו גם על כבישי ישראל.

הכותב היה אורח של דוקאטי בהשקה העולמית.

מפרט טכני

[table id=138 /]
7 בפברואר 2019
דוקאטי פניגאלה V4R בהשקה עולמית – הטוב מכולם

כתב: אלן קאת'קארט; תרגום: ROG

2019 תהיה שנת מפנה גם לדוקאטי וגם לסצנת מרוצי הסופרבייק. לראשונה מזה 31 שנה, מאז הוקמה אליפות הסופרבייק, לא יתייצב דוקאטי דזמו וי-טווין לקו הזינוק במרוץ הפתיחה בפיליפ איילנד בפברואר. ואם לא די בכך, זו תהיה הפעם הראשונה שלא יתייצבו כלל אופנועים עם מנוע טווין למרוץ, וכל האופנועים יהיו באותו נפח – 1,000 סמ"ק – לאחר שה-FIM ביטלה את היתרון שניתן למנועי טווין (נפח של 1,200 סמ"ק) החל מ-2008.

כל זה קורה כי דוקאטי שמה קץ לעידן הדזמו וי-טווין שהחל ב-1972 עם ניצחונו של פול סמארט באימולה 200, מרוץ ההשקה של אבי שהשושלת, הדסמו 750. כעת, 14 אליפויות עולם מאוחר יותר (האחרונה ב-2011 עם קרלוס צ'קה על ה-1098R), דוקאטי עוברת למנוע V4 המבוסס על הדזמוסדיצ'י V4 של ה-MotoGP שהחל את דרכו ב-2002 ושסיים את שתי אליפויות ה-MotoGP האחרונות במקום השני עם אנדראה דוביציוזו כסגן מכובד לפנומן הרכיבה מרקז.

דוקאטי פניגאלה V4R

טכנולוגיית הדזמוסדיצ'י (משמעות השם: מנוע דסמודרומי עם 16 שסתומים) כבר הגיעה לשוק בשנה שעברה בדמות הפניגאלה V4S, אלא שנפח מנוע של 1,103 סמ"ק פסל את הדגם מלהשתתף באליפות הסופרבייק. והנה, בתערוכת האופנועים במילאנו בחודש שעבר דוקאטי הציגה את הפניגאלה V4R המצויד במנוע 998 סמ"ק – הסופרבייק 4 צילינדרים מורשה הכביש הראשון שלה. תג המחיר באיטליה הוא 39,900 יורו, והוא נגזר מתקנות הסופרבייק המגבילות את מחיר היחידה ל-40 אלף יורו בארץ המקור. עוד בדרישות ה-WSBK: על האופנוע להיות חוקי לכביש, עומד בתקנות יורו 4, ויש לייצר 125 אופנועים לפני המרוץ הראשון (250 עד סוף העונה הראשונה ו-500 עד סוף העונה השנייה).

הייצור הסדרתי יחל כבר בינואר כדי לעמוד בתקנות ה-WSBK, ועד סוף פברואר יועמדו 125 מהאופנועים הסדרתיים החזקים ביותר בתולדות החברה: 221 כ"ס ב-15,250 סל"ד ומומנט של 112 Nm ב-11,500 סל"ד בגרסה החוקית לכביש. מגביל הסל"ד מופעל ב-16,500 סל"ד בהילוך הגבוה וב-16,000 בשאר ההילוכים. הוסיפו מערכת פליטה למרוצים של אקרפוביץ' וההספק עולה ל-234 כ"ס. האופנוע שוקל 172 ק"ג יבשים, ו-193 ק"ג רטובים – כולל שמן, נוזל קירור ומיכל דלק 16 ליטר מלא. משקל מוכן למסלול – עם נוזלים ובלי מערכת תאורה – עומד על 186 ק"ג. כל אלה מהווים יחס הספק / משקל מדהים של 1.36 כ"ס / ק"ג – קרוב מאד לנתון של הדוקאטי 1299 סופרלג'רה וי-טווין (1.38), שהוא הגבוה ביותר אי-פעם לאופנוע מייצור סדרתי.

השאיפות של דוקאטי עבור הפניגאלה V4R מכוונות מעבר לייצור סדרה מוגבלת. בניגוד לסופרלג'רה, שמחירו היה כפול והוא יוצר ב-500 יחידות בלבד (שנחטפו כהרף עין), התכנית היא לייצר 1,000 יחידות ב-2019 לדבריו של פאולו קווטרינו, מנהל המוצר של דוקאטי. "זהו אמנם דגם מאוד יקר, אבל אנו מאמינים שהטכנולוגיה המתקדמת וביצועים יוצאים מן הכלל ימשכו קהל רחב גם מעבר למעגל של הדוקאטיסטים המושבעים. אנו מצפים לזכות גם בלקוחות של יצרנים אחרים".

תקשיבו לסאונד!

שלושה שבועות בלבד אחרי החשיפה בתערוכת EICMA במילאנו, הוזמנו, קומץ עיתונאים בני מזל, להצטרף לשני רוכבי ה-WSBK – אלווארו באוטיסטה וצ'אז דיוויס – ליום הדגמות במסלול חרז אשר בדרום ספרד החמימה. לפחות זאת הייתה הכוונה. את פנינו קיבלו ענני גשם, ערפל ומסלול רטוב. למזלנו המסלול התייבש אחר הצהריים ויצא לי לרכוב 35 הקפות על ה-V4R. האופנוע הרשים בהדרגה יותר ויותר ויותר… ויותר! חתיכת אופנוע.

בעוד ה-V4R חולק את אותו בסיס הנדסי עם ה-V4S, הרי שברכיבה הוא שונה בתכלית. בבסיס, מספר שינויים במנוע אחראים להבדלים הללו: מהלך בוכנה קצר יותר – 48.4 מ"מ לעומת 53.5 מ"מ בדגם S (81 מ"מ – קוטר הקדח בשני הכלים – הוא הקוטר המקסימלי המותר ב-WSBK), מה שמביא לתאבון מוגבר לסל"ד. בנוסף, גל ארכובה מיציקת פלדה (שמסתובב הפוך) השוקל 1.1 ק"ג פחות מב-S, טלטלים מטיטניום, שסתומי יניקה מטיטניום בקוטר 34 מ"מ (שסתומי הפליטה הם מפלדה בקוטר 27.5 מ"מ) – כל אלה תורמים לתקרת הסל"ד המדהימה של 16,500, אבל גם לכך שהסל"ד עולה במהירות מסחררת ביציאה מפניות. סדר הצתה בפולסים מקבילים כמו באופנוע ה-D16 MotoGP, מופק הודות להיסט פין טלטל של 70⁰, שיחד עם תצורת V ב-90⁰ גורם לכך שצמד הבוכנות השמאלי פועם כמעט ביחד ומיד אחריו הצמד הימני. הסדר המתקבל הוא: 0⁰, 90⁰, 290⁰ ו-380⁰. הסידור הזה גורם ל-V4R להישמע ממש כמו ה-MotoGP Desmosedici V4, כולל השאגה / יללה המופקת מצמד המפלטים שהרוכב כמו גם הצופים מהצד חווים.

המנוע ידידותי וצייתן, למרות שהוא נושם באמצעות ארבעה בתי מצערת ענקיים בקוטר מצרפי של 56 מ"מ. עד כדי כך ידידותי שנדמה שאפשר לקפוץ עם ה-V4R לקניות בסופר. הוא מגיב באופן חלק כבר מ-1,500 סל"ד, בלי קרקושי תיבת הילוכים וכמעט בלי צורך בשימוש במצמד המחליק שגם הוא נוח למדי לתפעול. ההספק נבנה באופן לינארי עד 8,500 סל"ד. באזור הזה, בחצי הדרך לקו האדום, כש-80% מהמומנט כבר זמין, העניינים מתחילים להתרחש הרבה יותר מהר. כאן ה-V4 ה'קטן' מתחיל להטיס את הרוכב קדימה הרבה יותר מהר מהאח הבכור – ה-V4S. עדיין, רצועת הכוח מאוד רחבה, ובמסלול חרז הדבר בא לידי ביטוי בכך שאתה מבלה את רוב ההקפה בהילוכים 2-3. צ'אז דיוויס אמר לי שהוא משתמש בארבעה מתוך ששת ההילוכים במסלול הזה. הקוויקשיפטר עובד כמובן בשני הכיוונים, אבל היו לי כמה פספוסים במעבר משני לראשון שהשאירו אותי בניוטרל בכניסה לפניית 'לורנזו' בקצה הישורת. יכול להיות עניין של הרצה, או שפשוט הייתי צריך להקשיב לצ'אז ולהישאר בהילוך שני…

הייתי צריך להקשיב לצ'אז ולהישאר בהילוך שני…

מ-13,000 סל"ד פתחי היניקה המתכווננים מתקצרים וגלי הזיזים בפרופיל מרוצים (High-Lift) נכנסים לפעולה. השינוי לא מתבטא במדרגת כוח כפי שציפיתי, אלא בדחף חזק ורציף. אני מעריך שעם מערכת פליטה העומדת בתקן יורו 4 התגובה תהיה אפילו יותר חלקה. אציין גם שהייתי במצב 'מרוץ' בבורר שלושת המצבים. 'ספורט' ו'כביש' הם שני המצבים הנוספים. כל השלושה מספקים הספק מקסימלי, אבל בפרופיל תגובה שונה. לא קיים מצב 'גשם' ושכחתי לברר מדוע.

'השלדה הראשית' המיוחדת לדוקאטי (שלדה קדמית קטנה שמחברת בין המנוע לבין מכלול המתלה הקדמי וציר ההיגוי) דומה עד כדי כמות החומר לזו של ה-V4S. התוצאה – מעט יותר גמישות לשלדה. שינוי חשוב לרוכבים כמו דיוויס ובאוטיסטה, אבל שבני תמותה רגילים לא יבחינו בו. זרוע אחורית יחידה מייצרת בסיס גלגלים ארוך למדי של 1,471 מ"מ. לא שזה מפריע ל-V4R לעלות לווילי בתאוצה חזקה… ניתן לכוונן את ציר הזרוע לארבעה מצבים בקפיצות של 2 מ"מ.

הבולמים החשמליים של אוהלינס איתם מגיע ה-V4S אינם עומדים בחוקי WSBK שאוסרים על שימוש במתלים אלקטרוניים. במקומם ה-V4R מגיע עם בולמי אוהלינס NPX מכאנו-הידראוליים ששוקלים 0.6 ק"ג פחות, בעלי שיכוך גז ומצופים תרכובת טיטניום-ניטריד. המתלה הקדמי משתלב היטב עם הבולם האחורי – אוהלינס TTX 36, וביחד הם מעניקים תחושת ביטחון מרבית משולבת עם זריזות שלא ציפיתי לה. השילוב של יציבות וזריזות היגוי הוא די נדיר. האופנוע הזה הזכיר לי את ההונדה 750 RC45 איתו זכה ג'ון קוזינסקי באליפות ב-1997. גם הוא היה V4 ב-90⁰ שהפגין את התכונות התאורטית המנוגדות הללו. ה-V4R עושה זאת בחבילה עוצמתית בהרבה. למרות בסיס הגלגלים הארוך, הפניגאלה זריז מכל דזמו V2 שאי-פעם רכבתי עליו (ורכבתי על כולם).

תחושת ביטחון מרבית

הדוקאטי נצמד לקו היטב, גם בתאוצה חזקה. הוא גם היה זריז בשינויי הכיוון המהירים בפניות 2 ו-3 במסלול חרז. אני מעריך שמה שאחראי לכך הוא המבנה הקומפקטי של המנוע ומרכז הכובד הנמוך הודות לתצורת ה-V ב-90⁰ שמשאיר מקום לבתי המצערת בין הצילינדרים. ההבדל ניכר בהשוואה למשל לאפריליה V4 ב-65⁰ של גינטולי וביאג'י (שלוש פעמים אלופת עולם). לעומת זאת רצועת הכוח מאד דומה. השילוב של המבנה הנמוך וכיוון מערכת הבולמים של אוהלינס בוודאי גם תרמו ליציבות על הבאמפים הקיצוניים של חרז – המסלול נסלל מחדש יומיים אחרי שרכבתי שם.

המתלה הקדמי מעט רך מזה של ה-V4S, ואילו האחורי דווקא קשה יותר. כך או אחרת, התוצאה היא יציבות יוצאת מהכלל ומשוב סופר-מדויק המעניקים לרוכב תחושת ביטחון, שבתורה מתורגמת למהירות פנייה גבוהה יותר. הבלם הקדמי הכפול הוא מתוצרת ברמבו, בקוטר 330 מ"מ, ומצויד בקליפר בעל ארבע בוכנות שיוצר במיוחד עבור ה-V4R, והוא עושה עבודה פנומנלית בבלימות ממהירות גבוהה. חלוקת משקל 54% / 46% לטובת החלק הקדמי מסייעת אף היא לאותה תחושת בטחון בבלימה חזקה ומדויקת. עבודת מערכת הבלימה מתוגברת בבלימת מנוע אפקטיבית – תוצר של כוונון המצמד המחליק של STM. כל החבילה הזו מביאה לתחושת ביטחון גם בפניות מורכבות.

'פניית המבחן' שלי בחרז היא הפנייה על שם סיטו פונס – פנייה מהירה בהילוך שלישי ובשיפוע שלילי המובילה לישורת האחורית במסלול. הרוכב ממש מרגיש את האחיזה של צמיג הפירלי הקדמי בקצות אצבעותיו. במהירות גבוהה נכנסים לפעולה הכנפונים בפיירינג הקדמי, בהשראת אופנוע ה-MotoGP של עונת 2016, לפני שהגבילו אותם. זהו גם האופנוע הראשון המיועד לכביש הציבורי שמצויד בכנפונים. כוח ההצמדה האווירודינמי בהחלט משמעותי: 16 ק"ג ב-200 קמ"ש ו-30 ק"ג ב-270 קמ"ש לדבריו של אדוארדו לנוצ'י, מהנדס האווירודינמיקה של דוקאטי, וזאת מבלי לפגוע במהירות המרבית.

הכנפונים האווירודינמיים – כוח הצמדה גדול ומורגש

אין לי ספק שלכנפונים תפקיד משמעותי בשיפור האחיזה בגלגל הקדמי, כמו גם שיפור תחושת הביטחון של הרוכב. התוצאה של עבודת מנהרת הרוח היא מרכב רחב יותר וגבוה יותר מאשר ב-V4S, שגם מקנה הגנה טובה יותר מפני הרוח והקטנת גרר. למען האמת, במסלול חרז המפותל מצאתי את עצמי בתנוחת 'tuck' לא יותר מ-4 שניות להקפה, אבל במסלולים כמו אראגון או פיליפ איילנד אני מעריך שהאפקט יהיה יותר משמעותי.

עוד בתחום שינויי הפיירינג – נוספו פתחי אוורור דמויי זימים לשיפור זרימת האוויר ופיזור החום סביב הרדיאטורים (הזהים ל-V4S). לפי לנוצ'י, הפתחים משפרים את זרימת האוויר ב-6% לרדיאטור נוזל הקירור וב-16% לרדיאטור השמן. פתחי היניקה בקדמת הפיירינג גם הם גדלו כדי להכיל את תוספת זרימת האוויר הנחוצה למנוע בסל"ד גבוה.

חבילת האלקטרוניקה של בוש כוללת חיישן אינרציאלי (IMU) בשישה צירים, ABS להטיה, בקרת זינוק, הגבלת מהירות לרכיבה בפיטס (יעיל גם במעבר כפרים קטנים באיטליה ומקומות דומים שרואים בנסיעה ב-3 קמ"ש מעל המותר כמקור הכנסה), בקרת ווילי, בקרת אחיזה (DTC EVO), בקרת החלקה ובקרת בלימת מנוע. בקרת הווילי קצת פספסה וזכיתי לכמה 'פאוור וויליז מפחידים במעבר מהילוך שני לשלישי שלא בסל"ד האופטימלי. לעומתה, בקרת האחיזה עבדה מצוין ונכנסה לפעולה בעדינות נחושה כשהצמיג האחורי היה שחוק אחרי הרבה הקפות. רואים שיש לדוקאטי ניסיון רב במיפוי בקרת אחיזה. יש לה גם ניסיון רב בייצור אופנועי מרוצי סופרבייק עם פנסים. זהו האחרון בסדרה והטוב מכולם בינתיים.

הטוב מכולם!

אני מרשה לעצמי להתנבא שלמרות תווית המחיר, דוקאטי תמכור את 1,000 היחידות המתוכננות של ה-V4R מהר מאוד. ואז – אני לא אופתע אם ב.מ.וו תייצר גרסת M ל-S1000RR החדש, עם מנוע במפרט WSBK שיצטרף לכל חלקי הקרבון איתם הוא כבר מגיע. אלא שהדוקאטי V4R כבר כאן והוא מספק רמת ביצועים יחידה במינה לאופנוע חוקי לכביש בייצור סדרתי. תתחילו לחסוך…

מפרט טכני

[table id=132 /]

27 בדצמבר 2018
סוזוקי GSX-R1000R במבחן – על המסלול
- יתרונות: עיצוב, מנוע גמיש, אופי מנוע, התנהגות ומתלים, בלמים, אלקטרוניקה, זה ג'יקסר!
- חסרונות: אין מסך TFT, יורו 4
- שורה תחתונה: בסוזוקי סגרו פער בן עשור ושחררו ג'יקסר 1000 מלהיב ואיכותי ששומר על הד.נ.א המיוחד של משפחת הג'יקסרים
- מחיר: 134,956 ש"ח ל-GSX-R1000 ו-157,956 ש"ח ל-GSX-R1000R
- מתחרים: ימאהה YZF-R1, הונדה CBR1000RR, קוואסאקי ZX-10R, דוקאטי פניגאלה V4, ב.מ.וו S1000RR, אפריליה RSV4R
צילום ועריכה: בני דויטש

סוזוקי R750. גם מי שלא מעורה בתחום האופנועים שמע את שם הדגם הזה. אופנוע הספורט האייקוני של סוזוקי, שיצא לראשונה בשנת 85, היה מהפכני בזמנו ושם דבר בקרב רוכבי הספורט. עם השנים הוא הלך והתקדם, ואפילו נוספו לו גרסאות 600 ו-1,000 סמ"ק – בהתאם לתקנות אליפות הסופרבייק העולמית. אבל השם נשאר – R.

ה-GSX-R, או ג'יקסר בשפת הרוכבים, הפך לשם דבר. לאייקון. למושא חלומות של רוכבים רבים. לא רק בגלל היכולות הספורטיביות שלו, שהתקדמו לחזית בכל דור ודור של האופנוע הזה, אלא גם – ובעיקר – בגלל מכלול התחושות המיוחד שתמיד היו לו, עם מנוע 4 צילינדרים שמאז ומתמיד נתן חספוס מיוחד וסאונד ייחודי, ועם הילה מיוחדת סביב הדגם הזה, שתמיד הייתה הרבה יראה של כבוד סביבו.

בשנת 2005 יצאה הגרסה האחרונה של ה-GSX-R1000 – ה-K5 – ומאז לא עודכנה. המשבר הכלכלי של 2008 ו-2009 אילץ את סוזוקי להרים בלם יד, לסגור מדפים ולהשקיע במה שמוכר בכמויות ומכניס מזומנים כמו מכוניות קטנות ואופנועים וקטנועים קטנים, ולא באופנועי ספורט קיצוניים שמיועדים למשוגעים לדבר.

סוזוקי GSX-R1000R

אבל בזמן הזה, שבו בסוזוקי קפאו על השמרים, המתחרות – מיפן ומאירופה – המשיכו להתקדם ושיפרו את אופנועי הספורט שלהן בכל דור. סוזוקי נשארה מאחור, אמנם עם אופנוע חזק ומהנה, ואפילו ייחודי בנוף הסופרבייקס, אבל רחוק מאוד מהמתחרות.

לשנת 2017 בסוזוקי חזרו למשחק והציגו GSX-R1000 חדש לחלוטין, שמיישר קו עם המתחרים, וזה לא פשוט לסגור פער של עשור בתחום שמתקדם בצעדי ענק. הגי'קסר החדש הגיע עם מנוע המציע לראשונה תזמון שסתומים משתנה – מערכת שהגיעה ישירות מאופנוע ה-MotoGP של החברה. התוצאה – 202 כ"ס בקצה הסקאלה – 14,500 סל"ד. ממנוע בנפח ליטר. מרשים ביותר.

אבל זה לא רק המנוע. האופנוע כולו נבנה מהיסוד והציע שלדה, מערכת מתלים, בלמים, גלגלים ובקרות אלקטרוניות שעומדות בקו אחד עם חזית הטכנולוגיה המודרנית.

ואם כל זה לא מספיק, אז בסוזוקי שחררו גרסה נוספת – GSX-R1000R – קרבית יותר, עם מערכת מתלים שנלקחה ממסלולי המרוצים, עם גלגלים קלים, ועם עוד מערכות אלקטרוניקה כמו קוויקשיפטר שמאפשר העלאה והורדת הילוכים בלי שימוש בקלאץ' ובלי לסגור את הגז, ועם בקרת זינוק למרוצים. את הגרסה הקרבית הזו, שמדגדגת את ה-160 אלף ש"ח בישראל, לקחנו למבחן.

תעיפו מבט על האופנוע בתמונות. עם צביעה כחולה בהשראת קבוצת המרוצים של סוזוקי ב-MotoGP, הוא נראה נפלא, סקסי מאוד, ומשתלב מצוין על האספלט השחור והקרבים בכחול-לבן של המסלול.

על מחממים

אופנוע מרוץ – למסלול

ה-GSX-R1000R הוא אופנוע כביש ספורטיבי שמגיע עם רישוי כביש מלא, אבל כאופנוע ספורט עם גנים חזקים של אופנוע מרוץ, המקום הטוב ביותר לבחון אותו הוא על מסלול המרוצים. עד השנה בחינה של אופנוע ספורט בישראל על מסלול מרוצים לא באמת הייתה אפשרית, אולם עכשיו הדבר אפשרי, ואפילו מתבקש. לכן לקחנו את הג'יקסר 1000 R על נגרר למסלול המרוצים הגדול והמקצועי בישראל – מוטורסיטי שבשדה-תימן, הרכבנו מחממי צמיגים כמו במרוצים, ובחנו אותו על המקום שבו הוא מרגיש בבית יותר מכל.

עכשיו, זה לא שהוא לא טוב בכביש הציבורי. להפך – הוא מצוין שם ומספק מכלול תחושות שמרטיט את הנשמה ומרעיד את הגוף בכל פתיחת מצערת, אבל לרכוב עם היצירה הזו על הכביש הציבורי הישראלי זה קצת כמו נזם זהב באף חזיר. הוא פשוט טוב מדי לכבישים שלנו – טובים ככל שיהיו.

מסלול מוטורסיטי שבשדה-תימן הוא מסלול באורך של כ-2.1 ק"מ, והוא מציע 9 פניות וכמה שינויי גובה – מה שהופך את הרכיבה ליותר מעניינת ומאתגרת. בנוסף – ואת זה אנחנו מכירים היטב מהרכיבות הרבות שלנו על המסלול – בחלקים מהמסלול ישנם באמפים, גם בישורות וגם בפניות, ואת זה במיוחד רצינו לבחון על המסלול.

כי לבחון אותו (גם) במסלול זה מתבקש

חוויה מזוקקת

אם רכיבה על אופנוע ספורט על מסלול מרוצים זו חוויה מזוקקת, אז רכיבה על אופנוע ספורט בנפח 1,000 סמ"ק עם 200 כ"ס זו חוויה משכרת וממכרת, ורכיבה על הג'יקסר 1000 R כבר מטריפה את כל החושים.

המנוע חזק. מאוד חזק. 200 כוחות סוס ו-14,500 סל"ד (ממנוע ליטר, כן?) יביאו את האופנוע ורוכבו ל-100 קמ"ש תוך פחות מ-3 שניות, בהילוך ראשון כמובן (ההילוך הראשון נגמר ב-160 קמ"ש!). ל-200 קמ"ש לא מדדנו, אבל הוא מגיע לשם להערכתנו תוך 7 שניות, ובכל מקרה זה מהר מאוד!

אבל זה לא רק ההספק הסופי, אלא גם – ובעיקר – הגמישות והמומנט הזמין. אפשר לצאת למשל מהפניות הצפופות בסל"ד ביניים ואפילו נמוך, ועדיין לקבל תאוצה מרשימה שתטיס את האופנוע מהפנייה כמו טיל בליסטי. וזה כיף. הו, כמה שזה כיף! זה, אגב, היתרון של אופנוע ליטר – שאפשר לרכוב איתו בסל"ד נמוך ועדיין ליהנות מתאוצה טובה. ולמה לרכוב בסל"ד נמוך? ובכן, כי רכיבה על אופנוע ליטר במסלול מרוצים דורשת כושר גופני גבוה וכושר רכיבה גבוה. את שני אלה יש לנו במידה רבה, ועדיין – אחרי יום רכיבה מלא על המסלול צריך גם לנוח, והרכיבה בסל"ד נמוך מאפשרת את זה. מערכת תזמון השסתומים המשתנה, שהגיעה לג'יקסר 1000 ישירות מה-GSX-RR – אופנוע ה-MotoGP של סוזוקי – בהחלט מורגשת ועושה פה את העבודה.

כוח לא חסר פה

אבל מעל הכל, למרות תקנות זיהום האוויר שחונקות את האופנועים ומאלצות את היצרניות – ובכלל זה סוזוקי – להתקין מערכות פליטה ענקיות וכבדות (דוד הפליטה הענק בג'יקסר 1000 נראה כאילו בנו אופנוע מסביב לדוד), הסאונד המיוחד ומכלול התחושות של מנוע הג'יקסר נשמר גם כאן, וזו הגדולה של המנוע הזה. רבותיי, זה ג'יקסר! עם החספוס המיוחד ועם האופי הכל-כך אופייני למנועי ג'יקסרים מכל הדורות. זו לדעתנו אחת המחמאות הגדולות שהמנוע הזה יכול לקבל. כך או כך, רוכשי האופנוע המיוחד הזה בוודאי יוסיפו עוד כמה שקלים וירכשו מערכת פליטה קומפקטית (ומרעישה) יותר, שתאפשר למצות עוד קצת את המנוע הנפלא הזה.

מערכת מתלים מהחלל

אבל זה לא רק המנוע הנפלא, אלא ההתנהגות. ה-GSX-R1000R קל למדי (כ-200 ק"ג עם כל הנוזלים), ובעיקר מצויד במערכת מתלים מהשורה הראשונה שהגיעה לג'יקסר ישירות ממסלולי המרוצים, אחרי שכוילה לכביש כמובן.

מלפנים ישנו מזלג הפוך של שוואה מדגם BFF, הכולל מיכלי גז חיצוניים ללחץ גבוה, חלקי מתכת מלוטשים עם חיכוך מינימלי והידראוליקה מהטובות שבולמים הידראוליים יכולים להציע. מאחור זהו בולם יחד של שוואה מדגם BFC, גם הוא מהטופ שיש לשוואה להציע למסלול וגם הוא בעל כיוונים מלאים והידראוליקה סופר-איכותית. בנוסף, גרסת ה-R שפה במבחן כוללת גם חישוקים קלים יותר מהגרסה הרגילה, מה שעוזר גם כן לשמור על הגלגלים מחוברים לקרקע.

התנהגות חלומית

מערכת המתלים הזו מסוגלת לספוג עומסים כל-כך גבוהים של תאוצה, בלימה ופנייה, וגם שילובי כוחות אגרסיביים של בלימה חזקה בשילוב הטיה, וגם את הבאמפים שמפוזרים במקומות שונים על המסלול – ולשמור על יציבות סופר-גבוהה. התוצאה היא ביטחון לרוכב לרכוב יותר מהר, לעבור בקלות את ה-200 קמ"ש בישורת בת 600 המטרים של מסלול מוטורסיטי, להשכיב נמוך יותר בפניות ולקצץ זמני הקפה. היכולת של מערכת המתלים הזו לבודד את מפגעי האספלט (כאמור הבאמפים) תחת כוחות שונים – כולל תאוצה ובלימה – היא מרשימה ביותר, ולמרות הניסיון הרב שיש לנו על מסלול מוטורסיטי עם אופנועים שונים, על אף אחד מהם לא הרגשנו כל כך הרבה ביטחון כמו עם ה-GSX-R1000R. מדהים מה שסוזוקי עשו פה עם הבולמים הללו.

כשצריך לבלום ממהירויות גבוהות, למשל בסוף הישורת בבלימה החזקה לפנייה מס' 4, ההיירפין ההדוקה, מערכת הבלמים של ברמבו תשתול את הגלגל הקדמי באספלט, ואם הרוכב הגזים עם העומסים בשלב כלשהו – ה-ABS המתקדם, שיעיל גם בהטיה חריפה, יציל אותו מהתרסקות. בהחלט חשוב.

מערכת בקרת האחיזה כוללת 10 מצבים. על המסלול רכבנו עם המצבים בעלי רמת ההתערבות הנמוכה יותר, אבל אנחנו חייבים להודות שלא ממש הכנסנו אותה לפעולה, וטוב שכך. על הכביש הציבורי, מאידך, המערכת תיכנס לפעולה ותרסן את החלקת הגלגל האחורי תחת תאוצה, כפי שאנחנו רגילים מכלים אחרים. טוב ויעיל.

סוזוקי חוזרת למשחק, ובגדול!

ואם כבר אלקטרוניקה, אז גרסת ה-R כוללת קוויקשיפטר לשני הכיוונים (קוויקשיפטר ואוטו-בליפר), שעובד מצוין ומייתר לחלוטין את הצורך בשימוש בקלאץ' בהעברת הילוכים – מעלה או מטה. בקלאץ' משתמשים פה כדי לזנק, וגם כדי לווסת את כוח המנוע – למשל ביציאה מפניות לעבודה חלקה יותר. יש גם 3 מצבי ניהול מנוע, שמורגשים מאוד בזכות המצערות החשמליות, אבל אנחנו חייבים להודות שברוב מהלך המבחן רכבנו על מפה מס' 1, החזקה והאגרסיבית יותר. חסר לנו רק מסך TFT צבעוני להשלמת החבילה המודרנית – כזה עם מספר מסכים בהתאם לסגנון הרכיבה.

סוזוקי חוזרת למשחק

הבשורה הגדולה ביותר ב-GSX-R1000R החדש של סוזוקי, הוא שהחברה סגרה פער בן יותר מעשור והצליחה לייצר אופנוע ספורט שעומד בחזית הטכנולוגיה של אופנועי הספורט המודרני – גם במנוע שמפיק יותר מ-200 כ"ס ועם זאת גמיש ושימושי, גם בשלדה ומכלוליה שמאפשרים רכיבת מסלול מהירה גם לרוכבים חובבים ברמות כאלו ואחרות, וגם באלקטרוניקה ובבקרות – שיישרו לחלוטין קו עם המקובל בסגמנט, וזה לא ברור מאליו.

אבל מעל לכל – בסוזוקי הצליחו לשמר את הסאונד המיוחד, את החספוס העדין ואת מכלול התחושות שמזוהים עם משפחת הג'יקסר כבר יותר מ-30 שנה, ולייצר מכונה שהיא לא רק מהירה, טכנולוגית ואיכותית, אלא גם בעלת הד.נ.א הברור של המשפחה ונושאת בגאון את שילוב האותיות האייקוני GSX-R.

נושא בגאון את שילוב האותיות GSX-R

אז סוזוקי חוזרת למשחק, והיא עושה את זה בדרך המוכרת והידועה שלה, כולל צביעה הלקוחה מקבוצת המרוצים שלה ב-MotoGP. את חוויית הרכיבה הזו לא נשכח הרבה זמן, שכן היא נצרבה חזק בתודעה – גם בגלל שזו הפעם הראשונה שאנחנו בפול גז בוחנים בישראל אופנוע ספורט על מסלול (עד היום את כל מבחני המסלול ביצענו על מסלולים בחו"ל), אבל גם כי האופנוע הראשון שאותו אנחנו בוחנים על מסלול המרוצים הוא לא אחר מאשר ג'יקסר 1000 חדש, ועוד בגרסת R. חתיכת מכונת ספורט משובחת ומהנה, שעכשיו יש גם איפה לרכוב עליה.

תודה לשעיה דויטש על העזרה בהפקת המבחן.

מפרט טכני

[table id=131 /]
20 בדצמבר 2018
אינדיאן FTR1200 במבחן: נולד בעפר, נועד לכביש

כתב: סיר אלן קאת'קארט; תרגום: ROG

סיר אלן קאת'קארט הוא מעיתונאי האופנועים הוותיקים והמוערכים בעולם. הוא עוסק כעצמאי בעיתונות אופנועים החל מ-1981 ברציפות, והוא כותב למגזינים במעל 30 מדינות ברחבי העולם. בעבר התחרה במרוצי אופנועים ומכוניות, ואף זכה במרוצים כמו דייטונה, ה-TT של אוסטרליה ואליפות הסופרמונו האירופאית. הוא התחרה גם ב-TT של האי-מאן, וסיים רביעי, חמישי ותשיעי, וכן השתתף ואף ניצח בעוד עשרות רבות של מרוצי אופנועים ברחבי העולם.

קאת'קארט כותב גם לפול גז במסגרת שיתוף פעולה שלנו איתו, וכתבותיו תתפרסמנה אצלנו לעתים קרובות.

* * * * *

קצת רקע: אינדיאן, יצרנית האופנועים הוותיקה בארה"ב, חזרה להתחרות באליפות מרוצי הפלאט-טראק (מסלולי עפר אובאליים) עם ה-FTR750 אחרי היעדרות של 70 שנה מסצנת המרוצים. הנ"ל מיד הפגין עליונות מוחלטת וזכה באליפויות בשתי עונותיו הראשונות (2018-2017), כשבעונה האחרונה הוא ניצח ב-17 מתוך 18 מרוצים.

היה אם כך צפוי שאינדיאן תשיק רפליקת כביש לאופנוע המרוצים, והנה לנו ה-FTR1200. מעניין היה לבחון את המטרות שהציבה לעצמה החברה בפיתוח האופנוע והמידה בה הן הושגו. לשם כך ראיינו את מנהל המוצר של הדגם, בן לינדמן. "תחת המיתוג 'נולד בעפר, נועד לכביש' (Born in the dirt, Built for the street), היה ברור שהסטייל והסגנון ישאבו את השראתם מאופנוע מרוצי הפלאט-טראק. רצינו להתאים לתצורה אופנוע גדול יותר ורצינו שיהיה כיף לרכוב עליו בכביש".

אינדיאן FTR1200 – עידן חדש לאינדיאן

ההשראה העיצובית וההנדסית של ה-FTR750 ניכרת בברור בצמד הדגמים FTR1200 ו-FTR1200S שהוצגו בתערוכת קלן בראשית אוקטובר. מחירי היעד של הצמד בארה"ב הם $13,000 ו-$15,000 בהתאמה. אם לשפוט לפי התגובות, הרי שנזכה במהרה לראות דגמי 'טראקר' מיצרניות נוספות, אלא שלרובם אין את מסורת ההצלחה במסלול המרוצים שיש לאינדיאן. נכון שהארלי ניסו ב-2008 עם ה-XR1200 (שלא כל כך הצליח), אבל מאז – שום דבר.

כך או אחרת, עם ד.נ.א של רייסר בעל שתי אליפויות, המיתוג 'נולד בעפר, נועד לכביש' בהחלט קולע כשרוכבים על האופנוע. צמד דגמי ה-FTR1200 הם הדבר האמיתי. ביקרנו במטה חברת האם, פולאריס, השוכנת במיניאפוליס ובמרכז הפיתוח בוואיומינג כשישה שבועות לפני החשיפה בקלן. רכבנו על דגמי הקדם-ייצור במסלול המבחן של מרכז הפיתוח ובכבישי מינסוטה. בהזדמנות זו גם נפגשנו עם בכירים בחברה, והתברר לנו שה-FTR1200 הוא רק הראשון בסדרה של דגמים עתידיים המבוססים על המנוע החדש.

זהו מנוע וי-טווין ב-60 מעלות, מקורר נוזל, בנפח 1,203 סמ"ק, בעל שני גלי זיזים עיליים ו-8 שסתומים. מידותיו – 102 x 73.6 מ"מ וההספק והמומנט המוצהרים הם 120 כ"ס ב-8,250 סל"ד ו-85Nm ב-6,000 סל"ד. זוהי פלטפורמת ההנעה השלישית מאז הרכישה על-ידי פולאריס, אחרי הצ'יף והסקאוט.

עם מנכ"ל אינדיאן – סטיב מנטו

למרות הדמיון למנוע הסקאוט, זהו מנוע חדש לגמרי לדבריו של מנכ"ל אינדיאן סטיב מנטו. "המנוע מהווה פלטפורמה מאוד גמישה שנוכל להתאים למגוון יישומים. אנחנו מתרגשים לקראת הרחבת ההיצע של אינדיאן מעבר לתצורה של קרוזרים ואופנועי תיור כבדים. אנו רוצים להרחיב את אופקינו אל מעבר לשוק האמריקאי. כדי להפוך למותג גלובלי עלינו לכוון לשוק האירופאי ולהציע דגמים שקולעים לצרכים של השוק הזה". באופן קצת אירוני, ההשקה של ה-FTR1200 מבוססת על דגם בעל אופי אמריקאי כמו פופקורן, אבל עתיד הפלטפורמה מכוון אל הבמה העולמית. אנחנו יכולים לצפות לאופנוע אדוונצ'ר שיתמודד מול הב.מ.וו R1250GS ואחריו לסטריטפייטר או אופנוע ספורט-תיור. מנטו וחבריו במועצת המנהלים של פולאריס מכוונים את אינדיאן לשוק העולמי ומהמרים שהמנוע הזה יוביל אותם ליעד.

לדבריו של מנהל המוצר הבכיר של אינדיאן, בן לינדמן, העבודה על דגם הכביש של ה-FTR1200 החלה במרץ 2016, חודשים ספורים לאחר השקת פרויקט אופנוע המרוצים – ה-FTR750, ובאופן טבעי, הפיתוח של שני האופנועים היה מחובר ומתואם מראשית הדרך. בשנתיים וחצי האחרונות ה-FTR1200 עבר יותר ממיליון וחצי ק"מ על מבחנים מכאניים של MTS ועוד עשרות אלפי ק"מ של מבחני דרכים. המבחנים הללו נוהלו כפרויקט משותף של מרכז המחקר והפיתוח של פולאריס בוואיומינג ושל חברת הבת השווייצרית סוויסאוטו, שהייתה גם אחראית בלעדית לפיתוח דגם המרוצים, ה-FTR750. רוכב המבחן של סוויסאוטו, בוגר קטגוריית ה-500 ב-GP חואן באוטיסטה בורג'ה, יחד עם צוות המרוצים זוכה אליפות הפלאט-טראק האמריקאי, היו רוכבי המבחן.

ל-FTR1200 שלדת מסבך משולשי פלדה בה מוקם המנוע כגורם נושא עומס, ושלדת הזנב מאלומיניום. הזרוע האחורית ארוכה למדי, וצירה עובר באחורי בלוק המנוע. הזרוע מחוברת לבולם יחיד צדי של זקס, שניתן לכיוון בדגם ה-S. המושב גבוה יחסית – 840 מ"מ. זהו אמנם מושב כפול, אבל רק בתנאי שהמורכב ממש קטן. תנוחת הרכיבה זקופה למדי, אבל ממצבת את הרוכב קדימה, כשמשקלו על הגלגל הקדמי, זאת מבלי לעייף את הידיים הודות לכידון פרו-טייפר רחב ושטוח בסגנון פלאט-טראק. הנדסת האנוש ורוחב הכידון יהפכו את האופנוע למושלם בכבישים מפותלים. "נולד בעפר, נועד לסדום-ערד" אם תרצו. גאומטריית השלדה שמרנית עם צמד בולמי זקס הפוכים בקוטר 43 מ"מ, בזווית היגוי 26.3 מעלות ומפסע של 130 מ"מ. בסיס הגלגלים ארוך יחסית ל'משחיז קניונים' ועומד על 1,524 מ"מ. רגליות הרוכב ממוקמות מעט לאחור ממה שציפיתי, אבל התוצאה היא תנוחת רכיבה המעניקה שליטה ונוחות. האינדיאני הזה יהיה בהחלט יריב ראוי לדוקאטי מונסטר 1200 בתור אופנוע להתניידות יומיומית לרוכב הממהר.

מנוע וי-טווין חדש וספורטיבי

לחיצה קלה על כפתור ההתנעה לוקחת את הרוכב אחורה בזמן. הצליל המיוחד המופק מצמד המפלטים בימין האופנוע, השואבים השראה מסגנון הפלאט-טראק, מזכיר את הצליל של מנוע אגדי מראשית המאה – האפריליה RSV 'מילה', שנחשב בזמנו לווי-טווין הטוב בעולם. בדומה לאינדיאן, תצורת המנוע הייתה V ב-60 מעלות עם שמונה שסתומים ששילבה מבנה קומפקטי עם תחום מומנט רחב. החיסרון המובנה היה בגובהו, שכן בניגוד לדוקאטי למשל, אין מקום בין הבוכנות ליחידת המצערת וגם לתיבת אוויר בנפח מספק.

באינדיאן התמודדו עם הבעיה על-ידי העברת מיכל הדלק לאחור, מתחת למושב. הפתרון הזה נותן מספר יתרונות: הורדת מרכז הכובד, מקום לתיבת האוויר ישירות מעל גוף המצערת ומרכוז המסה, מה שתורם להיגוי זריז למרות בסיס הגלגלים הארוך וצמד הגלגלים בקוטר "19 לקדמי ו-"18 לאחורי. הצמיגים הם צמיגי דנלופ DT3-R רדיאליים בעלי מדרס קוביות בהשראת צמיגי פלאט-טראק, שייוצרו במיוחד לדגם הזה. בחירת הגלגלים והצמיגים נבעה משיקולי עיצוב וביצועים. המטרה הושגה בהחלט, אבל במחיר של רעש מוקצן מכיוון הצמיגים. מנגד, המדרס המיוחד גם משמש כסוג של מנגנון התראה קולית. הפרופיל השטוח של צמיג הדנלופ האחורי מעניק אמנם תחושת יציבות מצוינת בפניות והשלדה מאפשרת זווית הטיה של 43 מעלות, אבל יש סכנה לאבדן אחיזה בקצה המדרס. השינוי בצליל כשמגיעים לקצה בא לעזרו של הרוכב הממהר. זה מרגיש כאילו הצמיג מדבר אליך בקצה גבול האחיזה, וכדאי להקשיב לו.

בפניות מהירות ה-FTR1200 נותן את התחושה שנטוע היטב. הוא מאוד יציב, מבלי שהגאומטריה הקונבנציונלית תכביד על ההיגוי יתר על המידה. בניגוד לנייקדים רבים אחרים גם אין תופעות של נדנודים בפרונט. עם זאת, גיליתי שבפניות מעל 120 קמ"ש כדאי להוריד הילוך לחמישי ולעבור את הפנייה במצערת חלקית כדי שהאופנוע יחבק את הפנייה ושלא תהיה תחושה של אובדן אחיזה בגלגל הקדמי.

וזה עובד!

בפניות צפופות ואיטיות יותר הכידון הרחב מאפשר לרוכב לדחוף את האופנוע לרכיבה אגרסיבית אך בטוחה. אדון בורחה וחבריו עשו עבודה מצוינת בכיווני המתלים. עם מהלך גלגל של 150 מ"מ לפנים ומאחור, הרוכב מאוד מודע לטיב הכבישים המשובשים של מינסוטה. עם זאת, לא קיימת שום תחושה של נדנדה, גם לא בבלימות או תאוצות חזקות. מהנדסי אינדיאן וזקס יצרו חבילה מאוד מאוזנת. כשמוסיפים לתבשיל מרכוז מסה שנובע מהארכיטקטורה של השלדה, הרי שמתקבלת חבילה עם התנהגות כביש טובה מאוד.

"ידענו שזה יהיה אופנוע שירכבו עליו בעיקר בכביש, עם דגש לכבישים מפותלים. תכננו אותו למטרה הזו", אומר לינדמן, ומוסיף: "עם זאת, לא רצינו להגביל אותו לאספלט חלק. רצינו שהוא יהיה מסוגל להתמודד עם משטחים יותר קשוחים, ולמרות שלא מדובר באופנוע שטח – שניתן יהיה לרכוב איתו גם בשבילים קלים".

צמד בלמי הברמבו הקדמיים בקוטר 320 מ"מ בסיוע קליפרים בעלי 4 בוכנות עוצרים היטב את 221 הק"ג (משקל יבש) של ה-FTR וגם מעניקים פידבק טוב. בלימה חזקה תוך הטיה לא גורמת להזדקפות של האופנוע כפי שקורה לעתים באופנועים בעלי מפסע גדול, וזה תורם רבות לתחושת הביטחון של הרוכב. מצמד מחליק של FCC המגיע בחבילת הבסיס של שני הדגמים מכוון למינימום בלימת מנוע, כך שעל בלמי הברמבו להרוויח את לחמם ביושר. הפעלת המצמד קלה ולא תכביד על הרוכב ברכיבה עירונית. מערכת ABS של בוש היא חלק מחבילת הבסיס וניתנת לניתוק. באופנועי הקדם-ייצור היא עדיין לא כוילה כראוי והייתה מנותקת.

ביצועי הכביש מעולים, ואפילו מפתיעים

מערכת ניהול המנוע גם היא מבית בוש הגרמנית. היא כוללת מצערות חשמליות (Ride By Wire) ומאפשרת שלושה מצבים בדגם ה-S בלבד: ספורט, סטנדרטי וגשם. בנוסף, היא אחראית לבקרת אחיזה, בקרת ווילי ו-ABS להטיה.

היו גם אי-אלו הצקות קטנות שכנראה ייעלמו בדגם הסדרתי. ריפוד המושב קשה מדי לתנוחת הישיבה הזקופה, פתיחת רגלית הצד לוותה במפגש כואב עם רגלית הרוכב, וקשה היה להגיע למתג ההצתה כי מד המהירות לא מוקם כראוי. דברים קטנים. מאידך האבזור בהחלט טוב, עם בקרת שיוט וחיבור USB סטנדרטיים בשני הדגמים, חיפויי מגנזיום למנוע, תאורות LED קדמית, אחורית ובמאותתים, ואפילו הלוגו של אינדיאן מואר, כך שלא יהיה ספק לעוברי האורח מה חלף על פניהם כרגע.

הכוכב של ההצגה הוא ללא ספק המנוע. הוא שוקל 84 ק"ג, שהם 18 ק"ג פחות ממנוע הסקאוט בעל הנפח הקטן יותר (1,133 סמ"ק). המנוע מצויד בגל איזון שעושה את העבודה מצוין. לא מרגישים שום רעידות עד 7,000 סל"ד, ורק זמזום קל ברגליות עד למנתק ב-9,000 סל"ד מזכיר שזה בכל זאת וי-טווין. מה שכן מרגישים זה כוח, והרבה ממנו.

אבולוציה מרשימה לאופנוע הפלאט-טראק של אינדיאן – ה-FTR750

מספר שבועות לפני המבחן הזדמן לי לרכב על ה-FTR750 של אלוף הפלאט-טראק בשנתיים האחרונות, ג'ארד מיס. רכבתי באגרסיביות במעלה הגבעה במסלול גודווד במהלך פסטיבל המהירות של גודווד, וכשחלפתי על-פני הבית בקצה הגבעה בהילוך שישי ובמצערת פתוחה לרווחה, חשבתי לעצמי :"אינדיאן, אנא מכם, פליייז, הכניסו את המנוע הזה לשלדת כביש עם פנסים וצופר!". אז אמנם לא עשו בדיוק את מה שביקשתי, אבל ה-FTR1200 הוא הדבר הכי קרוב והוא בהחלט מספק את הסחורה. עד כדי כך שבמהלך הרכיבה עליו מצאתי את עצמי משנן תחינה חדשה: "אינדיאן, אנא מכם, פליייז, הכניסו את המנוע הזה לשלדת אדוונצ'ר, קפה-רייסר, סטריטפייטר… פליייז!". באותו הערב גיליתי שזה בדיוק מה שהם מתכננים.

מה שאכתוב כעת אולי יישמע כמו מחמאה עוקצנית משהו, אבל זאת לא הכוונה. זו לכל היותר התבוננות על התמורות שחלות בתעשיית האופנועים באמריקה, כשנדמה שדווקא אינדיאן הוותיקה עומדת בראש המחנה. במהלך הרכיבה על ה-FTR1200 מצאתי את עצמי בודק שוב ושוב שאני אכן רוכב על אופנוע אמריקאי. המנוע הרגיש אירופאי, אפילו איטלקי. יחס דחיסה של 12.5:1, ראשי צילינדר בזרימה גבוהה וגל ארכובה בעל אינרציה נמוכה ששוקל 4.5 ק"ג פחות משל הסקאוט – כל אלה מביאים לכך שהסל"ד מטפס במהירות ומספק תגובה מיידית ותאוצה מלהיבה של רייסר פלאט-טראק חוליגן אם בכך חפצה נפשכם. בה בעת, עקומת מומנט שטוחה ובשרנית המאפשרת רכיבה נינוחה עם כוח גמיש שיכול גם להיבנות בהדרגה.

מרשים ביותר, ועם דגמים נוספים על הפלטפורמה, העתיד נראה טוב

בפועל יש לנו עסק עם שני אופנועים, או אם תרצו אופנוע אחד עם פיצול אישיות. בקצה אחד של ההפרעה יושב ה-FTR1200S עם בורר מצבי רכיבה במצב ספורט. כפי שכבר נאמר – אופנוע לחוליגן המצוי שרוכבים עליו באגרסיביות, בסל"ד גבוה ובשימוש נדיב בתיבת ההילוכים המאוד חלקה. בקצה השני יש אופנוע שיגיב לפתיחת מצערת לרווחה בהילוך שישי מ-2,000 סל"ד בתאוצה חזקה ורציפה, בלי השתנקויות, גמגומים או דרמה. ה-ECU של בוש מתפקד מצוין וגם מאפשר תכנות להגבלה שתעמוד בדרישות רישיון A1 (באירופה A2).

הרכיבה על אופנוע הביצועים הראשון של אינדיאן, שהוא גם הראשון בסדרה של דגמים שייוצרו על בסיס המנוע החדש, הייתה מהנה ומרשימה. ה-FTR1200 הוא אותנטי ומשכנע. הוא החלוץ בשורה של דגמים חדשים שנועדו להצית את דמיונם של רוכבים על הבמה העולמית ולעשות את זה בסגנון אמריקאי. אני מחכה בקוצר רוח לפרק הבא.

מפרט טכני

[table id=130 /]

14 בנובמבר 2018