קטגוריה: מבחני דרכים

  • השקה מקומית: ק.ט.מ 890 דיוק R על המסלול

    השקה מקומית: ק.ט.מ 890 דיוק R על המסלול

    בוחנים: נמרוד ארמן, אביעד אברהמי; צילום: בני דויטש

    ד.ל.ב מוטוספורט, יבואנית ק.ט.מ לישראל, השיקה השבוע צמד אופנועים חדשים מסדרת הדיוק: הראשון הוא ה-890 דיוק R, הנייקד הספורטיבי והאח הגדול והקרבי של ה-790 דיוק, והשני הוא ה-1290 סופר דיוק R – החיה בגרסת 3.0 וספינת הדגל הספורטיבית בליין אופנועי הכביש של ק.ט.מ.

    את ההשקה המקומית קיימו אנשי היבואנית על מסלול המרוצים פצאל שבבקעת הירדן, כשלרשות העיתונאים עמדו צמד דגמי 890 דיוק R ויחידה של 1290 סופר דיוק R, וכן כלים נוספים של ק.ט.מ – כמו 790 דיוק – למי שצריך היה נקודות התייחסות. להשיק אופנועים בישראל על מסלול מרוצים זה מהלך מעניין ואף נועז, וליבואנית בהחלט מגיע קרדיט על כך.

    צפו בווידאו:

    עריכת וידאו: אביעד אברהמי

    ק.ט.מ 1290 סופר דיוק R

    ספינת הדגל בליין אופנועי הכביש של ק.ט.מ, והאופנוע הספורטיבי ביותר כיום בליין הדגמים של היצרנית הקטומה. לשנת 2020 ה-1290 סופר דיוק R יוצא בגרסתו השלישית, כשבק.ט.מ בונים מסביב למנוע ה-1,301 סמ"ק אופנוע חדש לחלוטין. זה אומר שלדה חדשה, מתלים חדשים כולל זרוע אחורית חדשה, מכלולי שלדה מהטופ שיש לתעשייה להציע, ומערכת אלקטרוניקה סופר-מתקדמת הכוללת כמעט את כל מה שאפשר לזרוק על אופנוע כביש.

    בק.ט.מ לקחו את ה-1290 סופר דיוק R, ושיפרו אותו בכל מקום אפשרי. על אך הדמיון לגרסה הקודמת – החיה 2 – מדובר באופנוע כמעט חדש לחלוטין. כך למשל, השלדה בגרסת 2020 חדשה לחלוטין, כשלטענת ק.ט.מ יחד עם המנוע כגורם נושא עומס מרכזי מדובר על קשיחות לפיתול הגדולה פי 3 מהדגם היוצא, מה שאומר התנהגות ספורטיבית הרבה יותר. במקביל, בק.ט.מ עבדו על הורדת משקל, והצליחו לגלח 6 ק"ג מהדגם הקודם, כשכעת המשקל עומד על 185 ק"ג. הורדת המשקל התבצעה מכל מקום אפשרי: מהגלגלים, הבלמים, הזרוע האחורית, מגל הארכובה החדש, משלדת הזנב שעשויה משילוב של אלומיניום וקרבון, ועוד.

    ק.ט.מ 1290 סופר דיוק R דור 3
    ק.ט.מ 1290 סופר דיוק R דור 3

    מנוע ה-LC8 – וי-טווין בנפח 1,301 סמ"ק ו-75 מעלות בין הצילינדרים, מקבל כאמור גל ארכובה חדש וקל יותר, וכן שינויים נוספים כמו מזרקים חדשים. ההספק המקסימלי מטפס ל-180 כ"ס ב-9,500 סל"ד (בקודם 177 כ"ס), והמומנט המקסימלי עומד על 14.27 קג"מ אימתניים. כאמור, המנוע משמש כגורם נושא עומס מרכזי, וכך למשל הזרוע האחורית החד-צדית מעוגנת ישירות אליו, ויש מערכת לינקים פרוגרסיבית. הבולמים של WP מדגם APEX, כמובן עם כיוונים מלאים מלפנים ומאחור, והבלמים הקדמיים מקבלים קליפרים רדיאליים מונובלוק של ברמבו מדגם Sylema, על דיסקים בקוטר 320 מ"מ. הצמיג האחורי, אגב, במידה 200/55ZR17.

    מבחינת אלקטרוניקה, ה-1290 סופר דיוק R מקבל מערכת למדידת אינרציה IMU של בוש ב-6 צירים, ויש 4 מצבי ניהול מנוע ואופנוע – גשם, כביש, ספורט ומסלול (מסלול הוא אופציונלי) – כשכל אחד מהם משפיע כעל המערכות והבקרות כמו ה-ABS להטיה (כולל מצב סופרמוטו), בקרת האחיזה מהדור האחרון של ק.ט.מ, בקרת הווילי ובקרת ההחלקה. יש כמובן קוויקשיפטר לשני הכיוונים, פנסי LED, ויש מסך TFT צבעוני בגודל "5, שכמובן מתממשק לטלפון הסלולרי. העיצוב, כאמור, מתחדד, ולטעמנו הק.ט.מ 1290 סופר דיוק R הוא אחד הכלים היותר סקסיים, שפשוט דורשים שירכבו עליהם חזק. ק.ט.מ אמיתי!

    אחרי רכיבת מבחן קצרה אנחנו יכולים להגיש שני דברים חשובים על ה-1290 סופר דיוק R: הראשון הוא שלמרות המפרט הבאמת מטורף והד.נ.א הק.ט.מ-י, ולמרות הביצועים המטורפים של הסופר-נייקד, מדובר בכלי סופר-קל וידידותי לרכיבה, שזה ממש מפתיע. השני הוא שבקרוב ניקח אותו לרכיבת מבחן פרטנית, כדי שנוכל לבחון לעומק את היצירה הזו של האוסטרים, שמצליחים להביא את הסופר-נייקד שלהם לחזית הטכנולוגיה בסגמנט.

    החיה 3.0
    החיה 3.0

    מחירו של ה-1290 סופר דיוק R נקבע על 142,900 ש"ח.

    890 דיוק R

    ה-890 דיוק R הוא האופנוע החשוב יותר בהשקה, כשהוא מהווה את הסמן הימני בקטגוריית הנייקדים הבינוניים הקרביים שנשלטת על-ידי ה-MT-09. קצת אחרי ההשקה העולמית הווירטואלית, שהתקיימה בחסות הקורונה, ה-890 דיוק R מגיע ארצה, ואנחנו כאמור רוכבים עליו במסלול פצאל – לפני המבחן הפרטני המעמיק שנבצע לו.

    הק.ט.מ 890 דיוק R, שנחשף בתערוכת מילאנו האחרונה, הוא שדרוג ל-790 דיוק, והוא משווק במקביל אליו. מנוע ה-LC8c של ה-790 דיוק גדל בנפחו ל-890 סמ"ק לעומת ה-799 סמ"ק של גרסת המקור. ההספק מטפס גם הוא ל-121 כ"ס ב-9,250 סל"ד, והמומנט המקסימלי עומד על 10 קג"מ ב-7,750 סל"ד. גם יחס הדחיסה גדל במנוע החדש, מ-12.7:1 ב-790 ל-13.5:1 כאן.

    ק.ט.מ 890 דיוק R
    ק.ט.מ 890 דיוק R

    בק.ט.מ מציידים את ה-890 דיוק R הקרבי במערכת מתלים מתכווננת באופן מלא של WP מדגם APEX עם מהלכים זהים ל-790 שעומדים על 140 ו-150 מ"מ, וכן במערכת בלמים של ברמבו עם קליפרים רדיאליים מונובלוק מדגם Stylema החדשני והקרבי ודיסקים בקוטר 320 מ"מ לעומת 300 מ"מ ב-790 דיוק. השלדה, אגב, גם היא שונה בין הדגמים.

    העיצוב נשען על זה של ה-790 דיוק, אולם סכימת הצביעה חדשה וקרבית יותר, וגם השלדה נצבעה בכתום – כמו כל סדרת ה-R של ק.ט.מ. גובה המושב מטפס מ-825 מ"מ ל-834 מ"מ, והמשקל הכללי יורד מ-169 ל-166 ק"ג. מבחינת אלקטרוניקה ובקרות, ה-890 דיוק R מקבל את כל מה שיש ב-790 דיוק, כלומר בקרת אחיזה, ABS להטיה, פנסי LED, מסך TFT, אופציה לקוויקשיפטר דו-כיווני, וכן 3 מצבי ניהול מנוע ואופנוע.

    כאן אנחנו יכולים לספר שה-890 דיוק לוקח את הפלטפורמה המצוינת של ה-790 ומשדרג אותה בכל מקום. המנוע חזק יותר וגמיש יותר, וזה מורגש בכל נקודת בקשת הסל"ד, אך יחד עם זאת הוא שומר על הידידותיות הרבה למשתמש של הטווין המקבילי המצוין של ק.ט.מ.

    משפר את כל החסרונות של ה-790
    משפר את כל החסרונות של ה-790

    השיפור העיקרי נמצא במערכת המתלים המתכווננת, שמציעה הידראוליקה ברמה גבוהה יותר ומאפשרת טווח שימושים רחב יותר, במיוחד ברכיבה ספורטיבית חזקה, שם ה-890 דיוק R מצליח לשמור על יציבות במקומות שה-790 מתחיל להתנדנד, ובמיוחד תחת שילובי כוחות של בלימה ופנייה. תוסיפו לזה מערכת בלימה קדמית מהטובות שיש לעולם האופנועים להציע, הכוללת קליפרים של ברמבו מדגם Stylema ומשאבה רדיאלית של אותה החברה, ותקבלו כלי חוליגנים תומך לחימה בעל טווח שימושים רחב, יכולות ספורטיביות גבוהות, זמישות וזריזות יוצאות דופן, ויחד עם זאת ידידותיות למשתמש.

    אפשר לומר שה-890 דיוק R הוא בדיוק מה שחשבנו שהוא יהיה כשקראנו את המפרט בזמן שנחשף. היה כל כך ברור מה יש לשפר ב-790 דיוק ובאיזו מידה, וזה לא השאיר הרבה מקום לטעויות. כך או כך, בק.ט.מ קלעו בול ובהחלט עשו עבודה טובה עם ה-890 דיוק R, והוא האח הביצועיסט יותר במשפחה, עם יכולות גבוהות והרבה מאוד פאן-פקטור. גם אותו ניקח ברוב למבחן פרטני ומעמיק.

    מחירו של הק.ט.מ 890 דיוק R נקבע על 79,990 ש"ח, כשה-790 דיוק יורד ל-69,900 ש"ח.

    KTM-890-DUKE-Launch-013

     

  • אפריליה RSV4RR במבחן – סופרבייק איטלקי

    אפריליה RSV4RR במבחן – סופרבייק איטלקי

    • יתרונות: מנוע חזק ומרגש, התנהגות דינמית משובחת, אלקטרוניקה מתקדמת, ביצועי מסלול מעולים
    • חסרונות: זווית צידוד כידון קטנה, שלדה מתחממת ברכיבה איטית
    • שורה תחתונה: מכונת סופרבייק מהמתקדמות בעולם האופנועים, ובעיקר מהמהנות שיש
    • מחיר: 145,665 ש"ח
    • מתחרים: דוקאטי פניגאלה V4, ב.מ.וו S1000RR, הונדה CBR1000RR-R, ימאהה YZF-R1, סוזוקי GSX-R1000, קוואסאקי ZX-10R

    צפו בווידאו: אפריליה RSV4RR על המסלול:

    צילום ועריכה: אסף רחמים

    כבר יותר מעשור שהאפריליה RSV4RR מהווה את אחד הסמנים הימניים בקטגוריית הסופרבייקס – אופנועי הספורט המקצועיים בנפח 1,000 סמ"ק. כשמדברים על סמן ימני בקטגוריה המטורפת הזו, שמציעה אופנועי-על של כל היצרניות שמכבדות את עצמן, מדברים בעיקר על התנהגות. אבל באפריליה תמיד הציעו ערך מוסף, ואפילו כמה ערכים מוספים כאלה, שגרמו ל-RSV להיות יותר מיוחד מהמיוחדים.

    הדבר הראשון הוא המנוע. בעוד היפנים כולם וגם ב.מ.וו נצמדים למנועי ה-4 בשורה המסורתיים (ורק בימאהה שוברים מעט את השבלונה עם גל ארכובה בסידור א-סימטרי מעניין – ה'קרוספליין'), האפריליה הציע מאז ומתמיד מנוע V4. זה אומר אמנם 4 צילינדרים, אבל בתצורת V, עם 2 צילינדרים קדמיים, ומאחוריהם בזווית 65 מעלות צמד צילינדרים נוספים. התצורה הזו מספקת את היתרונות של 4 בשורה, כלומר הספקים גבוהים ועלייה מהירה בסל"ד, אבל עם חספוס נעים וסאונד מהגיהינום – במיוחד עם מערכת פליטה משוחררת. אגב, גם בדוקאטי – יצרנית איטלקית נוספת – הפניגאלה הספורטיבי עבר לתצורת ה-V4 המטריפה.

    הערך המוסף השני היה – מאז מתמיד – התנהגות כביש משובחת. זה לא חוכמה לקחת מכלולי איכות ולחבר אותם יחד. החוכמה היא לעשות שיעבדו כולם בהרמוניה ובסינרגיה ויאפשרו התנהגות דינמית מאוזנת. זה כאמור היה אחד המאפיינים המרכזיים של ה-RSV – וגם של אחיו העירום, הטואונו V4.

    השלישי היה תמיד חבילת אלקטרוניקה מתקדמת. אפריליה למשל הייתה אחת היצרניות הראשונות שהציעה מצערות חשמליות ובחירה של כמה מצבי ניהול מנוע ורכיבה, והיא עשתה את זה כבר לפני יותר מעשור. היום זה נראה לנו טבעי וזה לחלוטין הסטנדרט, אבל באפריליה היו פורצי דרך בעניין הזה. גם שאר המערכות והבקרות היו תמיד בחזית הטכנולוגיה.

    המאפיינים הללו אפשרו לאפריליה ול-RSV4 לזכות ב-3 אליפויות באליפות הסופרבייק העולמית – שתיים מהן עם מקס ביאג'י האיטלקי ואחת נוספת עם סילבן גינטולי הצרפתי.

    אפריליה RSV4RR - האבולוציה ממשיכה ל-2020
    אפריליה RSV4RR – האבולוציה ממשיכה ל-2020

    ה-RSV4 עבר אבולוציה מאז הוצג ב-2009, כשבאפריליה משפרים אותו בכל מקום אפשרי. העיצוב, המזוהה מאוד עם אופנועי הספורט של אפריליה, כולל ב-125 סמ"ק – נשאר נאמן למקור ושמר על קווי המתאר ועל המאפיינים העיקריים. וגם היום, אחרי יותר מעשור, אי אפשר לומר עליו שהוא מיושן, אלא להפך. הביטו למשל על יחידת המסיכה והפנסים או על הזנב המינימליסטי המעוצב עם המושב היחיד והשפיץ האווירודינמי המחודד. איך אומרים באיטלקית? "קודם כל נגרום לזה להיראות טוב". אז כן, ה-RSV4RR נראה מעולה.

    לשנת 2020 מנוע ה-1,000 סמ"ק משודרג, והוא מפיק יותר מ-200 כ"ס. זה על משקל מלא של פחות מ-200 ק"ג. יחס ההספק/משקל הזה, של יותר מ-1:1, מביא את ה-RSV ל-200 קמ"ש בפחות מ-6 שניות (בהילוך שני!), ואם תמשיכו בפול גז דרך שאר ההילוכים, תגיעו ל-300 קמ"ש תוך פחות מ-15 שניות, בהילוך החמישי, כשהמנוע צורח על 15 אלף סיבובים לדקה. אל תשאלו איך אנחנו יודעים.

    אבל תאוצות ומהירויות בקו יש זה הדבר האחרון שמעניין באופנועי ספורט, ובפרט ב-RSV4RR. ההתנהגות הדינמית, יכולות ההיגוי והפנייה והאופן שבו האופנוע מוריד את הכוח לקרקע – הם אלו החשובים. באלו, ה-RSV4RR מצטיין, ואפילו מציב סטנדרט לשאר אופנועי הספורט. יש כאן רכיבי שלדה ברמה הגבוהה ביותר כמו מערכת בלמים של ברמבו עם דיסקים בקוטר 330 מ"מ, יש מערכת מתלים איכותית, מתכווננת כולה, עם זרוע אלומיניום אחורית (מעוצבת), ויש שלדת אלומיניום בשרנית וקשיחה.

    300 קמ"ש בהילוך חמישי
    300 קמ"ש בהילוך חמישי

    אבל מה שחשוב, כאמור, זה החיבור בין כל הרכיבים לכדי יצירת מכונה שלמה, וה-RSV הוא בדיוק כזה. יכולות ההיגוי והפנייה, השילוב בין הזריזות הגבוהה ליציבות הכיוונית, הארגונומיה שמאפשרת לרוכב לזוז על האופנוע תוך כדי הרכיבה עליו ולעבוד עם משקל הגוף. כל אלו יוצרים מכונה סופר-דינמית, שכאמור מהווה סמן ימני בסגמנט.

    על המסלול, ה-RSV4RR הוא אחד הכלים המרגשים, בגלל קלות הרכיבה עליו ובזכות מכלול התחושות הייחודי שנובע מההתנהגות הדינמית בשילוב של מנוע ה-V4 המטריף, לא פחות. כדי למצות את יכולות העל של האופנוע הזה נדרש רוכב ברמה גבוהה מאוד, אבל גם רוכב ממוצע יוכל לסחוט מהאפריליה יכולות וביצועים שיהיה לו קשה יותר לקבל בכלים אחרים. כן, עד כדי כך ה-RSV טוב. ויותר מזה – הוא ידידותי לרוכב וקל לתפעול – מגמה שהולכת עם יצרנים רבים בעשור האחרון.

    כשיוצאים מהמסלול לכביש הציבורי האפריליה יזרח בכבישים מהירים מאוד או בכבישים מפותלים – לשם הוא מיועד. אל תנסו להיכנס איתו לסביבה אורבנית, כמו שלא תיקחו את הילד לגן על מכונית פורמולה 1. המנוע יפלוט חום לשלדת האלומיניום שתבשל לכם את הרגליים, זווית הצידוד הקטנה של הכידון תקשה על רכיבה בתנועה צפופה, ותנוחת הרכיבה העוברית תעמיס על הידיים ותעייף אתכם מהר. בשביל רכיבה עירונית עדיף לקנות קטנוע. אבל כאמור, ברגע שיוצאים מהעיר מתגלה ה-RSV במלוא יכולותיו – ויש הרבה מאוד כאלה.

    התנהגות משובחת - על המסלול ובכביש
    התנהגות משובחת – על המסלול ובכביש

    ה-RSV4RR מציע גם חבילת אלקטרוניקה ובקרות מהמתקדמות בסגמנט: יש מצערות חשמליות ו-3 מצבי רכיבה (ספורט, מסלול, מרוץ), כשכל אחד מהמצבים שולט על אופי המנוע ואספקת הכוח, אבל גם על רגישות ה-ABS להטיה, על רגישות בקרת האחיזה ועל רגישות בקרת הווילי. כל אחד מאלו האחרונים, אגב, ניתן גם לכיוון בנפרד. יש גם קוויקשיפטר לשני הכיוונים, שמאפשר להעביר הילוכים ללא שימוש בקלאץ' ובלי לסגור את הגז, יש בקרת שיוט, בקרת בלימת מנוע, בקרת זינוק, ויש תצוגת TFT צבעונית עם פיצ'רים מעניינים כמו תצוגת עוצמת בלימה, עוצמת מצערת, וזווית הטיה ימינה או שמאלה. את אלו, אגב, מאפשרת היחידה למדידת אינרציה IMU ב-6 צירים שמותקנת ב-RSV.

    גרסת 2020 של האפריליה RSV4RR משתבחת ומשפרת את האופנוע בכל מקום אפשרי: המנוע חזק יותר, מכלולי השלדה איכותיים יותר, מערכות האלקטרוניקה מתקדמות יותר, ובאופן כללי ה-RSV נמצא בקצה סקאלת הביצועים של הסופרבייקס המודרניים. למעשה, זה אופנוע בווליומים הגבוהים ביותר שיש: הכי הרבה מנוע, הכי הרבה אלקטרוניקה, מכלולי שלדה הכי קיצוניים ועיצוב איטלקי מוקפד ואפילו רדיקלי.

    אבל הגדולה של ה-RSV היא שבאפריליה יודעים לקחת את כל ערימת המכלולים והמערכות הללו ולחבר אותם למכונה אחת שעובדת נפלא, בהרמוניה ובסינרגיה, ומאפשרת טווח ביצועים רחב במיוחד שבו מצד אחד רוכבים ברמה גבוהה יכולים לנצח איתו מרוצים, אבל מצד שני רוכבים ממוצעים יכולים לסחוט ממנו לא מעט ביצועים – על הכביש או במסלול – ובעיקר הרבה הנאה.

    איזו מכונה!
    איזו מכונה!

    המאפיין העיקרי של ה-RSV הוא מנוע ה-V4, שחוץ מזה שהוא חזק וגמיש, הוא גם מרגש בגלל מכלול התחושות של תצורת המנוע הייחודית. אבל מסביב למנוע המדהים בנו כאמור באפריליה מכונה שהיא כל-כולה מוכוונת ביצועים וריגושים, והם בהחלט עשו עבודה טובה בכך.

    במחיר של 145 אלף ש"ח, ה-RSV4RR מעט יקר יותר ממתחריו היפניים שעומדים על סביב 140 אלף ש"ח, כשהוא מציע יותר מהם, אולם מחירו נמוך יותר ממתחריו האירופאים – הב.מ.וו והדוקאטי הטכנולוגיים.

    זה נשמע הרבה כסף לאופנוע שכולו פנאי ואין בו שום דבר פרקטי, אבל נסו לחשוב כמה היה עולה לכם רכב מרוץ שהוא רפליקה מבויתת-כביש של מכונית מרוץ שזכתה באליפות העולם 3 פעמים. כנראה פי 10 ויותר. והיום, כשיש בישראל מסלולים פעילים שעליהם ניתן להביא את יכולותיו של ה-RSV4RR לידי ביטוי – הרכישה הזאת כבר לא נראית בלתי-הגיונית. איזו מכונה!

    מפרט טכני

    [table id=166 /]

  • השקה מקומית: אופנועי AJP – דגמי 2021

    השקה מקומית: אופנועי AJP – דגמי 2021

    צמד דגמי השטח הקטנים של מותג האופנועים הפורטוגלי AJP – ה-PR3 וה-PR4 – חזרו לישראל ב-4 גרסאות שונות ובנפחים של 125 ו-240 סמ"ק; רכבנו עליהם בהשקה המקומית של היבואנית, ה.מ מוטורס.

    AJP, חברת האופנועים המשפחתית מפורטוגל, חזרה למכור בישראל את דגמי ה-PR3 ו-PR4 הקטנים לאחר שאלו קיבלו תקן יורו 4 והורשו להימכר בישראל. מדובר באופנועי שטח קטנים וקלים, בעלי מנועים מקוררי אוויר בסיסיים ומוזני קרבורטור המאפשרים לרוכבים מתחילים לעשות את צעדיהם הראשונים בשטח בקלות. לארץ הגיעו צמד דגמי PR3 עם גלגלי "17 מאחור ו-"19 מלפנים עם ממדים קטנים יחסית ואפיון לרוכבים נמוכים, וצמד דגמי PR4 עם גלגלים במידות "18 מאחור ו-"21 מלפנים, מידות סטנדרטיות בעולם האנדורו.

    לאופנועים מכלולי שלדה איכותיים למראה; כך למשל, השלדה מייצור עצמי של AJP – עשויה משילוב של פלדה ופלטות אלומיניום, ואליה משודכים בולמים הקדמיים ההפוכים של זקס בקוטר 38 מ"מ עם כיוונים מלאים לדגמי ה-PR3 ו-43 מ"מ לדגמי ה-PR4. הזרוע האחורית מאלומיניום עם הבולם היחיד של זקס – גם הוא עם כיוונים מלאים. גם מפרט האבזור מכובד למדי, למשל הכידון העבה, מנגנון מתיחת כבל המצמד האיכותי ומגני המנוע והידיים, וכמובן מתנע חשמלי.

    AJP PR4 אנדורו פרו
    AJP PR4 אנדורו פרו

    נתייחס רגע למידות, כי זה העניין באופנועים האלה. דגמי ה-PR3 קטנים יותר הן בזכות חישוקי ה-"17 מאחור ו-"19 מלפנים והן בזכות גובה מושב נמוך – בגובה של 840 מ"מ. שני הדגמים קלים יחסית ושוקלים 104 ק"ג לדגם ה-125 סמ"ק ו-108 ק"ג לדגם ה-240 סמ"ק. ממדים אלו באים לטובת רוכבים נמוכים או רוכבים מתחילים, שמחפשים את תחושת הביטחון בהגעה מהירה לקרקע עם שתי הרגליים. דגמי ה-PR4 גבוהים יותר אמנם עם גובה מושב של 920 מ"מ, אבל עדיין מדובר על גובה שמאפשר לרוכב בגודל ממוצע לשים שתי רגליים יציבות על הקרקע. הממדים הגדולים יותר מוסיפים בהתאמה עוד 8 ק"ג למשקל האופנוע.

    שני המנועים פשוטים יחסית וכוללים צילינדר יחיד עם שני שסתומים וגל זיזים עילי יחיד. שניהם בתצורת ארבע פעימות, מקוררי אוויר ושמן ומוזנים דרך קרבורטור יחיד. יש כמובן מתנע חשמלי, והגיר מציע חמישה הילוכים קצרים. ב-AJP לא פרסמו נתוני הספק עבור שני המנועים.

    ההשקה של ה.מ מוטורס התקיימה ביער בן שמן – אזור אנדורו קלאסי עם שבילים מהירים, סינגלים זורמים ומדרגות ברמות קושי מגוונות. בשלב ראשון רכבנו על ה-PR4 125 אנדורו פרו. עם גובה רוכב של 1.85 מ', מנח הישיבה היה מעט צפוף בישיבה וגובה הכידון הנמוך דרש כיפוף מוגזם במנח העמידה. המנוע היה חלש וחנוק, ובכל זאת מדובר על 125 סמ"ק, אך מכלולי השלדה והמתלים איכותיים למדי, וכל עוד שמרנו על רכיבה חלקה וזורמת – אשר אופיינית לרוכב מתחיל – האופנוע הסתדר בשבילים המהירים ובסינגלים.

    המנוע הגדול יותר של גרסת ה-240 סמ"ק כבר אפשר להיכנס לאזורים מסולעים ומדרגות, וניתן עם המצמד הרך להרים גלגל קדמי באוויר לפי פקודה. אין פה כוח מתפרץ או מאיים, אך בהחלט ניתן לייצר קצב מכובד בסינגל. המנוע נותן הרגשה כבדה מעט בסל"ד הנמוך, אך אם שומרים על אצבע על המצמד הוא יאפשר האצה סבירה עד למכשול הבא. מהלך המתלים המכובד מאפשר גם זמן אוויר יחד עם נחיתה רכה, אבל אל תצפו לספיגה של אופנוע אנדורו. רוכב אשר יכיר במגבלות של האופנוע, וילמד לרכב בצורה חלקה וזורמת יגלה אופנוע שהוא פלטפורמה טובה ללימוד רכיבה וספתח טוב לעולם השטח. חשוב לזכור שזהו לא אופנוע דו-שימושי קלאסי שיספק נוחות בכביש אלא אופנוע אנדורו לייט – כלומר אופנוע שפחות מיועד לשימוש יומיומי ויותר לשימושי אנדורו ופנאי לרוכבים מתחילים.

    PR3_EnduroPRO_240_1-1

    רכבנו גם על דגמי ה-PR3, אך הממדים הקטנים ביחס לגובה הרוכב, לא אפשרו לשחק איתו יותר מדי. דגמי ה-PR3 מתאימים בעיקר למאותגרי גובה שלא יסתדרו עם ה-PR4.

    האופנועים כולם מגיעים ללא מערכת ABS, והבלמים, בכל הדגמים, הפגינו יכולת טובה ועם רגש מספק.

    בה.מ מוטורס מציבים יעד מכירות של 80-60 אופנועים בשנה מכלל הנפחים והגדלים. הם מגיעים עם שנתיים אחריות, ללא הגבלת ק"מ ומרווח טיפולים של 2,000 ק"מ. היבואן מדגיש את מחירי הרכישה הנמוכים יחסית יחד עם עלויות אחזקה נמוכות יחסית לאופנוע אנדורו קלאסי.

    המחירים (על הכביש כולל אגרות):

    • PR3 125 אנדורו – 20,993 ש"ח
    • PR4 125 אנדורו פרו – 23,993 ש"ח
    • PR3 240 אנדורו פרו – 29,220 ש"ח
    • PR4 240 אנדורו פרו – 31,220 ש"ח

    צפו במבחן מהעבר: AJP PR3 ו-AJP PR4:

  • השקה מקומית: ימאהה טריסיטי 300

    השקה מקומית: ימאהה טריסיטי 300

    צפו בווידאו:

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    רכיבת בכורה עולמית

    למעשה זוהי רכיבת בכורה עולמית: שבועיים לפני כל מדינה אחרת בעולם, הימאהה טריסיטי 300 נוחת אצלנו. אירוע ההשקה התקיים בסניף ימאהה TLV, כשעל מסכי הענק מוקרנים סרטוני היח"צ ולפניהם הוצגו הקטנועים על שלוש רמות האבזור של הדגם עליהם נרחיב בהמשך.

    בימאהה מוסיפים אח גדול למשפחת הטריסיטי, אבל במקום להגדיל את דגם ה-125/155 הם לקחו את האיקסמקס 300 הפופולרי והלבישו עליו מתלה קדמי ברוח הנייקן 900, שמאפשר את נעילת המתלה – אפשרות שלא קיימת בטריסיטי הקטנים.

    הטריסיטי 125 היה התלת-גלגלי הראשון של ימאהה, והוא הוצג כבר ב-2014, אך כשהגיע לאירופה שנה לאחר מכן לא נהנה מההקלות בתקינה המאפשרות לבעלי לרישיון רכב מעל לגיל 21 לרכוב עליהם ללא רישיון לאופנוע (כמו לפיאג'יו MP3 שניצל את ההיתר כבר מ-2006). ללא ההקלות בתקינה הצריך הטריסיטי 125 רישיון A2.

    ימאהה טריסיטי 300
    ימאהה טריסיטי 300

    ב-2018 החלה ימאהה לייצר את הנייקן 900 – אופנוע בגודל מלא עם מתלה קדמי חדש ומעניין – LMW – Leaning Multi Wheel. אז היה לימאהה קטנוע תלת-גלגלי והיה להם אופנוע תלת-גלגלי, אבל לא היה להם מתחרה לפיאג'ו MP3 המאפשר לכל בעל רישיון נהיגה למכונית לרכוש קטנוע בנפח בינוני ולהיפרד מהפקקים.

    בתערוכת מילאנו 2018 הטילה ימאהה את הפצצה והציגה את הקונספט של הטריסיטי 300, שהושק רשמית בתערוכת טוקיו שנה לאחר מכן. כאמור, על בסיס האיקסמקס 300 המצליח והמוצלח, עם אותו המנוע וחיזוקים הכרחיים בשלדה, הוסיפו בימאהה גרסה מוקטנת של מתלה ה-LMW של הנייקן. הרעיון זהה, אך הבולמים נמצאים בחלקו הפנימי של הגלגל, שלא כמו בנייקן. נוספה גם דוושת בלם רגל כך שכל בעל רישיון לרכב בבריטניה ובמדינות נוספות באירופה יכול לרכוב על הטריסיטי 300 – מתי כבר תגיע התקנה הזו אלינו?!

    קל לרכיבה ולשינוי כיוון

    ברכיבה, המתלה הקדמי של הטריסיטי 300 מספק את הסחורה. קל לשנות איתו כיוון ולהשתחל בתנועה העירונית כמו עם כל קטנוע. ברמזורים אפשר לנעול את המתלה הקדמי בלחיצת כפתור, אך בניגוד ליצרניות אחרות, בחרו בימאהה להשאיר את הבולמים משוחררים כך שהקטנוע עומד אך אפשר עדיין להזיז אותו מצד לצד על תנועת הבולמים. התחושה מעט מוזרה, ואף כי ניתן לעמוד ברמזור מבלי להוריד רגליים לכביש נדרשת מידה מסוימת של ערנות והקפדה שלא להטיל משקל-יתר לאחד הצדדים.

    מתלה קדמי מטיפוס אקרמן - כמו בנייקן 900
    מתלה קדמי מטיפוס אקרמן – כמו בנייקן 900

    למנוע, הלקוח מהאיקסמאקס על 28 סוסיו, יש מספיק כוח גם כדי להסתדר ברכיבה בינעירונית, אך הוא צריך להתמודד עם 60 ק"ג נוספים יחסית לאיקסמקס – משקלו של הטריסיטי 300 עומד על 239 ק"ג. ועדיין הטריסיטי זריז למדי, וכמובן יציב יותר מכל קטנוע דו-גלגלי. יציב בקו ישר, אך בעיקר בפניות או בתנאי כביש משובשים שם המתלה הקדמי עושה פלאים להרגשת הבטחון של הרוכב. בכלל, המתלים עושים עבודה טובה והרכיבה על הטריסיטי מפנקת לעומת האיקסמקס הנוטה לנוקשות ספורטיבית.

    סביבת הרוכב מספקת תחושה איכותית, ויש שפע של מרחב מחייה. מדרסי הרגליים מאפשרים חופש תנועה רב, ועיצוב חכם של דוושת הבלם גורם לה להיות לא מורגשת עד שלא צריכים אותה. המשקף הקדמי מווסת היטב את הרוח ואינו פוגע בשדה הראייה. 'נוחות' היא שם המשחק בטריסיטי 300.

    השינויים בשלדה האריכו את בסיס הגלגלים ל-1,595 מ"מ – 50 מ"מ יותר מבאיקסמקס, וגם הרוחב גדל ב-40 מ"מ ל-815 מ"מ. שלושת הגלגלים של הטריסיטי 300 הם בקוטר "14. הקדמיים ברוחב 120, האחורי ברוחב 140 ושלושתם בחתך 70. זאת לעומת האיקסמקס שלו גלגל קדמי בקוטר "15 או הפיאג'ו MP3 להם גלגלים קדמיים בקוטר "13. שלושה בלמי דיסק הידראוליים בקוטר 267 מ"מ מופקדים על הבלימה של הטריסיטי, ואף אם חסרה להם מעט עוצמה הם עושים את עבודתם בלי דרמה כשהקטנוע שומר על קו גם תחת בלימה חריפה ומערכת ה-ABS משתלבת בעדינות יוצאת דופן.

    איכות גבוהה והתנהגות מרשימה
    איכות גבוהה והתנהגות מרשימה

    איכותי ומאובזר

    פרט למערכת למניעת נעילת הגלגלים ABS, יש גם TCS – מערכת בקרת אחיזה, וכן CBS – מערכת בלימה משולבת המייצרת בלימה אחידה לכל שלושת הגלגלים במשיכת מנוף אחד (או לחיצת דוושה – יש גם דוושת בלם). כל אלו, בשילוב העובדה שמדובר בתלת-גלגלי, נותנים הנחה של 21% בביטוח החובה.

    ברשימת האבזור, פרט למערכות בטיחות אלו, יש גם מפתח חכם (Keyless) המאפשר להתניע את הטריסיטי כשהמפתח בכיס, תאורת LED מלאה, בלם חניה ותא מטען ענק מתחת למושב (אך אין תאי מטען נוספים).

    הטריסיטי 300 בעל עיצוב מיוחד ושונה, ונראה אגרסיבי ועתידני עם קווי עיצוב שיותר ממזכירים את הנייקן 900. רמת הגימור מצוינת כמצופה מימאהה.

    הטריסיטי 300 מוצע בשלושה צבעים – ירוק ושני גוונים של אפור – והוא נמכר במחיר השקה של 41,985 ש"ח. במטרו מציעים שתי חבילות אבזור. חבילת 'ספורט' הכוללת ספוילר כהה ספורטיבי כתחליף למשקף הקדמי, מדרסי רגליים מאלומיניום ומחרשה מאלומיניום תעלה 1,946 ש"ח, וחבילת 'אורבן' הכוללת משקף גבוה, סבל מקורי וארגז מטען בתוספת של 2,355 ש"ח על חבילת הבסיס.

    לסיכום, רכיבת ההתרשמות על הטריסיטי 300 גילתה שימאהה, כמצופה, הוציאו מוצר שלם ובשל. קטנוע תלת-גלגלי מרווח ונוח עם יכולות דינמיות מצוינות. המתלה הקדמי עובד מצוין וללא השפעה שלילית על הרכיבה, ורק למערכת הנעילה, שנועלת את מנגנון המתלה אבל מאפשרת חופש תנועה לבולמים, התקשינו להתרגל. עם יכולת כזו ובמחיר כזה הימאהה טריסיטי הוא מתחרה חזק לפיאג'ו MP3. נראה שגם בצל הקורונה – לשוק התלת-גלגלי – בארץ ובאירופה – הולך להיות קיץ חם במיוחד. אנו מקווים לקחת את הימאהה טרייסיטי 300 למבחן ראשון בקרוב ואף לבחון אותו מול המתחרים. יש למה לחכות.

    מפרט טכני

    [table id=164 /]

  • זירו SR/S במבחן – ספורט חשמלי

    זירו SR/S במבחן – ספורט חשמלי

    זירו הציגו לשנת 2020 את דגם הספורט החדש, שמהווה צעד נוסף קדימה עבור היצרנית האמריקאית. עם גרסה נוחה יותר, שיכולה לנוע רחוק יותר וזאת מול ה-SR/F הטוב בפני עצמו. תיירי סרסין מהמגזין הבלגי motorniews.be רכב עליו ובדק האם הוא טוב כמו אחיו הנייקד. גם כאן אנו ממשיכים את מסגרת שיתופי הפעולה של פול גז עם מגזינים מובילים באירופה.

    כתב: תיירי סרסין; תירגם: אסי ארנסון

    בסוף חודש פברואר השנה הציגו זירו את ה-SR/S, שמלכתחילה הוגדר שהוא יותר מאשר גרסת פיירינג מלא לסטריטפייטר החשמלי SR/F. הדגם החדש מציג תנוחת ישיבה גבוהה ורגועה יותר, עם כידון גבוה יותר ורגליות במנח קדמי. הרוכב יכול למקם את עצמו עמוק מאחורי המשקף הקדמי ולתרום ליעילות האווירודינמית לעומת גרסת הנייקד נטולת ההגנה מהרוח. הפיירינג, המאפשר זרימת אוויר טובה יותר, אמור לשפר – כך לפי זירו – בכ-13% את טווח הנסיעה. ה-SR/S מגיע עם אותו המנוע של הנייקד המפיק 110 כ"ס (82KW) ב-5,000 סל"ד ו-19.3 קג"מ שזמינים מהרגע הראשון – כיאה למנוע חשמלי.

    זירו SR/S - הספורטיבי החשמלי החדש של זירו
    זירו SR/S – הספורטיבי החשמלי החדש של זירו

    טווח מוגדל

    כשבחנו את ה-SR/F בישראל הייתה נקודת תורפה עיקרית מבחינתנו, והיא שברכיבות המשולבות שביצענו – שכללו מעט רכיבה עירונית והרבה בין-עירונית – חיסלנו את הסוללה תוך כ-100 ק"מ. קצת מדי, מהר מדי. גרסת ה-SR/S החדשה מגיעה כאמור עם מעטפת הפיירינג שנועדה לספק נוחות ויעילות אווירודינמית, אשר בתורה אמורה לצמצם את בזבוז האנרגיה ולהגדיל את טווח הרכיבה. המבחן הראשון לכך היה רכיבה של 127 ק"מ של אוטוסטרדה ועוד כמה ק"מ בדרכי קישור. כשסיימנו את החלק הזה נשארו לסוללה כ-13%. זירו מצהירים שניתן בתנאים משולבים אלו להגיע ל-150 ק"מ, אז אנו מניחים שזה נתון ריאלי. נציין שרכבנו על מצב ECO, אשר שומר על הסוללה, מאיץ לאט משמעותית ביחס לשאר המצבים, ומגביל את ה-SR/S למהירות מקסימלית של 120 קמ"ש.

    חשמל

    בדיוק כמו גרסת הנייקד, ל-SR/S מנוע AC המספק 110 כ"ס ו-19.3 קג"מ, כשחשוב לזכור שמנועים חשמליים מספקים 100% מהמומנט מסל"ד אפס ועד קצה הסקאלה. הסוללה, המהווה את מרבית המשקל ומרבית הנפח שבין שלדת מסבך משולשי הפלדה, היא בקיבול של 14.4 קילוואט-שעה, והטעינה בגרסה הרגילה לוקחת כ-4 שעות ל-95% סוללה. גרסת הפרימיום תקצר את הזמן הזה בחצי, ואם רוכשים כבל טעינה מהירה אז זמני הטעינה ל-95% מתקצרים ל-80 ו-60 דקות בהתאמה. טווח הרכיבה המוצהר של זירו הוא 320 ק"מ בין-עירוני (להבדיל מאוטוסטרדה) ו-200 ק"מ בעיר. נתונים שדומים לאופנועי בעירה פנימית, רק שאלו מתדלקים בעניין של דקות בודדות.

    מעטפת הפיירינג אמורה לשפר את תצרוכת החשמל בכ-13%
    מעטפת הפיירינג אמורה לשפר את תצרוכת החשמל בכ-13%

    יתרונות

    לוקח מעט זמן להתרגל לתפעול החשמלי ונטול ההילוכים של הזירו, אך ברגע שמתרגלים לחלקות, לזריזות ולשקט – יהיה מאוד קשה לחזור אחורה. די דומה לרוכבי הונדה שחיים עם גיר ה-DCT האוטומטי – מי מהם ירצה לחזור לגיר רגיל? דבר נוסף שמתרגלים אליו מהר ולומדים להעריך הוא הטעינה הלילית, שפשוט מצריכה מהרוכב לחבר את הזירו לחשמל לפני השינה, וכך בכל בוקר קמים ל'מיכל מלא' – בדיוק כמו הסמארטפון שלנו.

    מהיר בטירוף

    המנוע ב-SR/S פשוט מטורף. נתון המומנט הגבוה משמעותית משל אופנועים ספורטיביים גדולים והתאוצה בפול גז במצב ספורט מחייבים אחיזה חזקה מאוד בכידון, ממכרים מאוד, ועד ל-100 קמ"ש נותנים את ההרגשה שאפשר לנצח בתאוצות רחוב כל אופנוע ספורט באשר הוא. התאוצה הזאת תביא את ה-SR/S מהר מאוד למהירות המקסימלית המוגבלת אלקטרונית – 200 קמ"ש.

    מעיץ חזק ומוגבל אלקטרונית ל-200 קמ"ש
    מעיץ חזק ומוגבל אלקטרונית ל-200 קמ"ש

    בדיוק כמו ה-SR/F מכלולי השלדה איכותיים למדי. יש מערכת בולמים של שוואה היפנית – עם מזלג הפוך מסוג BPF-SF ובולם אחורי עם מיכל גז חיצוני – שניהם מתכווננים באופן מלא, יש מערכת בלמים עוצמתית של ברמבו – עם קליפרים ומשאבה רדיאליים, ויש חישוקים יצוקים במידות ספורטיביות.

    גם האבזור האלקטרוני ממשיך את הרשימה המכובדת. יש מערכות ABS ובקרת אחיזה של בוש הגרמנית, יש פנסי LED מלפנים ומאחור, ויש מסך TFT צבעוני שבו ניתן לראות את כל נתוני הסוללה והמנוע. בנוסף, יש 5 מצבי רכיבה: ספורט, כביש, גשם, אקו (חיסכון) ומצב לבחירת הרוכב. על כל אלו, וכן על הטעינה ועל אפשרויות ניווט ותיעוד רכיבה כמעט אין-סופיות, ניתן גם לשלוט מהאפליקציה הייעודית לטלפון הנייד. חלק מהטכנולוגיה הזו, אגב, מגיעה מחברה ישראלית בשם סטארקום.

    ה-SR/S שוקל 230 ק"ג, שהם כ-10 ק"ג יותר מגרסת הנייקד. גם פה הבולמים מעולים, יכולות הפנייה גבוהות, ומערכת המתלים עושה עבודה מצוינת בהצמדת הכלי לקרקע, בספיגת מהמורות ובשמירה על יציבות. המשמעות היא התנהגות דינמית מעולה. שוב, בדיוק כמו אחיו.

    התנהגות דינמית מעולה
    התנהגות דינמית מעולה

    סיכום

    הזירו SR/S ממשיך את הסטנדרט החדש והגבוה שקבע ה-SR/F. המנוע חזק ומרגש, מכלולי השלדה איכותיים ולקוחים מעולם אופנועי הספורט, וגם האלקטרוניקה והטכנולוגיה ברמה גבוהה ומציבים סטנדרט חדש באופנועים חשמליים ובאופנועים בכלל – כולל תקשורת דו-כיוונית. נקודת התורפה העיקרית מבחינתו בגרסת הנייקד הייתה טווח הרכיבה. סיכמנו אז שלרוכבים אשר מרחקי הרכיבה שלהם קצרים ויש ברשותם מקום לטעון את האופנוע באופן שוטף – הזירו SR/F עשוי להוות פתרון תחבורתי דו-גלגלי איכותי, ביצועיסטי, מודרני וטכנולוגי, ולא פחות חשוב – מרגש. אז גרסת הפיירינג לוקחת את כל הטוב מהנייקד, משדרגת אותו מבחינת נוחות, ומספקת עוד קצת (בכל זאת רק 13%) טווח רכיבה. האם זה מספיק? לדעתנו, מי שיבחר ב-SR/F או ב-SR/S החדש יותר יעשה זאת על-אף טווח הרכיבה, וימצא דרכים ליהנות מכל הייחוד של אופנועי זירו המרשימים – בין אם בגרסת נייקד ובין אם בגרסת פיירינג.

    המחיר של ה-SR/F בישראל הוא 93 אלף ש"ח לגרסה הרגילה, וזה כמובן עומד בקו אחד עם איכות המכלולים, איכות המנוע ורמת האלקטרוניקה הגבוהה. ה-SR/S מתומחר בעולם מעט גבוה יותר (500$ נוספים בארה"ב לדוגמה), כלומר מחירו בישראל צפוי לעמוד על סביב 96 אלף ש"ח. גם פה, לדעתנו, מי שיבחר בו לא יעשה חשבון למחיר או לחיי הסוללה, אלא ירצה כלי דו-גלגלי מיוחד, שאין לאף אחד אחר.

  • מבחן מהעבר: ק.ט.מ RC8R – סופרבייק אוסטרי

    מבחן מהעבר: ק.ט.מ RC8R – סופרבייק אוסטרי

    פורסם לראשונה בפול גז בשנת 2011

    יש משהו באופנועי ליטר ספורטיביים שמעורר כבוד. זה שילוב של הרבה גורמים, אבל לגשת לאופנועים יקרים וגדולים מהם, אף פעם לא מעורר בבטן את אותם פרפרים שמעורר אופנוע עם יחס-הספק של קרוב ל-1:1 עם תנוחה ספורטיבית קרבית. עכשיו מילא לעלות עם כזה דבר על מסלול מרוצים ייעודי, איפה שמתכננים כאלו דברים לזוז מהר, אבל לעלות על כביש ציבורי, ועוד בלבנט המזרח תיכוני – זה כבר מעניין, ואפילו מאתגר.

    אני חייב להתוודות: השבוע שבו הייתי אמור לבחון את ה-RC8R של ק.ט.מ היה מחורבן לתפארת. מספיק כדי להכניס אותי לבעסה רצינית, כזאת שתגרום לי לשקול לבטל אותו. להגיע למבחן כזה כשאני לא ממוקד זה כבר על גבול הסכנת נפשות. אזרתי כוחות יום לפני המבחן וקיבלתי החלטה – לוקחים את האופנוע. אם אני לא מתחבר ולא הולך, לא לוקחים סיכונים מיותרים ומתקפלים. עכשיו הכול נותר בידיו של ה-RC, או שיצליח להוציא אותי מהבעסה, או שיגביר אותה ואצטרך להחזיר אותו לפני הזמן שתוכנן.

    ק.ט.מ RC8R שנת 2011
    ק.ט.מ RC8R שנת 2011

    Ready To… What?

    קיימת אמרה ידועה, שמקבלת משנה תוקף באופנועי קצה, שאומרת: Race on Sunday, Sell on Monday. אני לא מומחה בשיווק, אבל ההיגיון מאחורי המשפט הזה ברור לי לגמרי. אני יכול להבין למה מישהו ירצה לקנות דגם ספציפי אחרי שראה את הרוכב החביב עליו מנצח על אופנוע שנראה אותו הדבר במקרה הטוב, או עם סמל של אותה חברה במקרה אחר. אלא שנראה שהימים האלו הולכים ומתרחקים מאיתנו. המשבר הכלכלי שינה את חוקי המשחק, אין קצב פיתוח מטורף כבעבר, ההשקעות במרוצים לא פעם נמדדות במשורה, ויצרניות מסוימות מעדיפות להדיר את רגליהן לגמרי, בין אם באופן רשמי או חלקי.

    כשק.ט.מ השיקו את הגלגול הראשון של ה-RC8, הם הבטיחו כי התכנית היא שנתיים של מרוצים באליפות הסופרסטוק העולמית, ומשם היישר לאליפות הסופרבייק העולמית. אבל זה לא קרה. ההישגים באליפות הסופרסטוק היו מבישים למדי ולחברה שהסלוגן שלה הוא Ready To Tace, וזה היה קצת מביך. אז נכון, הניסיון של ק.ט.מ במרוצי כביש הוא דליל, ומה לעשות שאפריליה שחררה את  ה-RSV4, ב.מ.וו את ה-S1000RR, ובאופן כללי להתחרות עם וי-טווין מול 4 צילינדרים ברמה הכי גבוהה, דורש הרבה יותר השקעה. השאלה היא, עם כל הכבוד למרוצים, כמה זה משפיע עלינו, כרוכבים, בכביש הציבורי?

    ה-RC8R הוא הגלגול האחרון של אופנוע הסופרבייק של החברה הכתומה. בתחילה היה את דגם ה-RC8 הרגיל עם נפח מנוע של 1,148 סמ"ק ו-152 כ"ס, שנה מאוחר יותר יצא דגם ה-R שנמכר במקביל, עם מכלולים משופרים, נפח מנוע מוגדל ל-1,190 סמ"ק וההספק גם כן קיבל עידוד עם 160 כ"ס. הדגם האחרון נמכר ללא אח פשוט וזול יותר, אך עבר מקצה שיפורים כדי להתמודד עם אחת הביקורות הנוקבות על הדגם הקודם, והיא תפעול מעצבן של המצערת. המנוע בדגם החדש מגיע עם צמד מצתים לכל צילינדר, וגם גל התנופה עלה קצת במשקל כדי לעזור בעניין. ההספק כעת עומד על 175 כ"ס מכובדים ביותר.

    אין פה קו אחד מעוגל
    אין פה קו אחד מעוגל

    אינטואיטיבי

    אני יודע שזה יישמע מצחיק ולכן אזהר מאוד בבחירת המילים שלי, אבל התחברתי ל-RC כל כך מהר, עוד מסיבוב קצר בעיר, שלרגע הייתי צריך לבדוק שאני באמת על אופנוע סופרבייק קרבי. גם הסיבוב בהרי ירושלים אישש את מה שהרגשתי. האופנוע הזה פשוט התלבש לי כמו חליפה בהזמנה. בעיר אמנם שמים לב שקשה מאוד למצוא את הילוך הסרק, וגם המצמד ההידראולי מעט קשה, למרות שהגיר עצמו חלק ומדויק. גם כפות הידיים נוגעות במראות בצידוד מלא, וזה לא לעניין בכלל. אבל חוץ מהנקודות הקטנות והמעצבנות האלה, הכל נותן תחושה טבעית לגמרי, וזה לא משנה אם זה זגזוג בין מכוניות בכביש 1 עד למחלף בית שמש, רכיבה בעלייה החלקלקה מצומת אשתאול או השטיפה של שאר הכבישים באזור.

    אחד הדברים שבולטים מיד הוא הגודל הפיזי של האופנוע. זה לא אופנוע קטן, בטח לא ליד אופנוע יפני מקביל. לא יודע אם יפנים מחשבים את גודל האופנוע לפי גודל של איזה מהנדס יפני, אבל הגודל של ה-RC8R מתחבר היטב עם איזה אוסטרי עב-עצם, וזה מורגש מייד ברכיבה. לא חייבים להתכנס מיד לאיזו תנוחה עוברית מטורפת עם מרפקים בגובה הברכיים. לא מדובר באופנוע תיור חס וחלילה, אבל ביחס לאופנועי ספורט, זה שיפור.

    תוסיפו לכך את העובדה שכמעט הכול באופנוע הזה מתכוונן – גובה הרגליות, גובה הקליפ-אונים והזווית שלהם, וגובה המושב. באופנוע המבחן המושב היה במצב הגבוה ביותר בעוד הקליפ-אונים היו במצב הנמוך ביותר, ועדיין המצב היה סבבה לגמרי. שוב, יחסית לאופנוע ספורט. לא יכולתי לחשוב על תיאור טוב יותר לאופנוע מאשר 'אינטואיטיבי', כזה שמצריך אפס הסתגלות, וזה מרוכב שלא רוכב על אופנוע ספורט ביום-יום.

    חד ומדויק
    חד ומדויק

    גם וגם

    אי אפשר להתעלם מהמראה של האופנוע הזה. אמנם אני חושב שאנחנו באיזשהו רנסנס של עיצוב אופנועי ספורט, ויש מעט אופנועי ליטר ספורטיביים שאני לא אוהב ויזואלית, אבל הק.ט.מ RC8R, גם עם עיצוב בן יותר מ-3 שנים, נראה מעולה! אין בו נקודה עגולה אחת לרפואה, שכן כל הקווים חדים ולא מתירים הרבה מקום לדמיון. הזנב מזדקר אל-על ונקי מכל אגזוז, שנמצא מתחת למנוע. הצביעה השחורה יותר יפה לטעמי מזאת הלבנה שהגיעה עם אופנוע המבחן, אבל זה בקטנה. כמובן שיש גם לוח מחוונים מרשים, עם אפשרויות לא מעטות למידע בזמן אמת, כולל מדידת זמני הקפה, אבל אהבנו לרכיבה בכביש את האופציה המראה את ההילוך הנבחר בגדול. אל דאגה, האינדיקציה למספר ההילוך קיימת תמיד מתחת למספרי הסל"ד, וזה אחלה רעיון. רק להעיף את המראות והמחרשה והאופנוע הזה יהיה מושלם. השליטה במסך נעשית ביד שמאל, אך בעל כפות ידיים קטנטנות שכמוני לא פעם לחץ על כפתורי המסכים במקום על האיתות או הצופר. איכות החומרים וההרכבה מציבים רף גבוה מאוד ואין הרבה אופנועים, אם בכלל, שיכולים לתת לו פייט בתחום. תנו מבט על הפלסטיקה, השלדה, הרגליות, המנופים, כולם זועקים איכות.

    כמו שהאופנוע הזה נראה – ככה הוא גם זז. מנוע ה-וי-טווין ב-75 מעלות הוא פשוט אחת היציאות היותר מגניבות שיצא לי לחוות, ויהיה מעניין לרכוב עליו ראש בראש מול מנוע הדזמו של ה-1198 כי יש מצב שהוא נותן לו פייט לא רע. הוא מושך בנחישות כבר מ-4,000 סל"ד ועד למנתק באזור ה-11,000 סל"ד, וגם אם אדרוש מכם לרכוב רק עם הילוך 3 ו-6 – נראה לי שתסתדרו. אפשר גם 5, הרי הוא יכול להביא אתכם למעל ל-240 קמ"ש. נראה שגם בק.ט.מ לא ממש זרמו עם הקוד הבלתי כתוב, ומקורות סודיים מאוסטריה מדווחים כי אחרי 299 קמ"ש מופיע על השעון גם 300, וגם 301 וגם 305, ואולי אפילו עוד.

    עובר את ה-300 קמ"ש - גם על השעון
    עובר את ה-300 קמ"ש – גם על השעון

    אבל עזבו אתכם ממהירות. כל דביל יכול לרכב מהר בקו ישר. בואו נדבר על אופן העברת הכוח. כי עם כל הכבוד למנוע 4 צילינדרים בשורה, שמספקים היום כ-200 כ"ס עם קו אדום ב-14,000, קשה מאוד לחיות בסל"ד שהם צריכים כדי להרגיש את העניינים. לא כך הדבר ב-ק.ט.מ. הכוח ליניארי, מגיע מסל"ד נמוך ומתגבר לאורך קשת הסל"ד, כך שאפשר לנצל אותו הרבה יותר. לעבור ממנו ל-4 צילינדרים זה כמו לעבור מאופנוע ליטר לאופנוע 600. לוקח זמן לכייל את מד הסל"ד בכמה אלפי סיבובים לדקה למעלה.

    אבל כוח בלי שליטה לא שווה כלום ובק.ט.מ עשו שיעורי בית יפה מאוד, כי למנוע המגניב הזה יש את אחת מהמצערות המדויקות ביותר שיצא לי לחוות. אני משער שהיא דורשת יד מיומנת, אבל ההרגשה היא שבעוד שמצערות אחרות עובדות ביד ימין במילימטרים, זאת הנבחנת עובדת במיקרונים. כל כך הרבה שליטה, שמי בכלל זוכר שזה אופנוע סופרבייק ב-2011 בלי שמץ של אלקטרוניקה. ואופי, כמה אופי יש למנוע הזה. לא עבודה חשמלית שמתפוצצת בנקודה, אלא גרגור עצבני שב-7,000 סל"ד מתחלף בשאגה.

    איזה מנוע!
    איזה מנוע!

    והשליטה הזאת משודרת לא רק מהמנוע אלא גם המתלים – של WP כמובן, חברת הבולמים שבבעלות ק.ט.מ. בכיול המקורי הבולמים מצליחים להתמודד עם הכל, לדווח בזמן אמת מה קורה ולשדר ים של בטחון. שלא תתבלבלו, זאת לא ספה מפנקת, וזה עדיין יותר קרוב לאבנים מנוצות, אבל ההתמודדות עם קטעי כביש רעועים לא מוציאה את המתלים משלווה כל כך מהר. הבלמים בעלי עוצמה ומלאי רגש, לא שציפינו לפחות ממכלולים באיכות שכזאת. צריך להפעיל הרבה מאוד כוח מצד הרוכב באזור האגן, כדי לעמוד בכוחות הבלימה שהמכונה הזאת מייצרת.

    על הצד הק.ט.מ RC8R נותן תחושה נוחה באותה המידה שבקו ישר, ואם תרצו אפשר גם להקשיח את משכך ההיגוי. לנו נראה חבל לוותר על ההיגוי הכל כך זריז הזה, וסיבוב אחד יותר מהמצב המקורי היה פשרה מעולה. לא להאמין שהאופנוע שלפני רגע חשבתי שהוא יחסית נוח למתחרים הוא כל כך חד ומדויק כשנכנסים איתו לסשן ספורטיבי. כמו שנאמר, למה או זה או זה כשאפשר גם וגם.

    אז כמו שבטח הבנתם, הבעסה של תחילת השבוע שלי נעלמה בערך עם הרגע הראשון שעליתי על ה-RC8R. קשה שלא. לא ציפיתי מאופנוע כל כך חד וקיצוני שייתן תחושה כל כך טבעית ומחמיאה. אולי בדף הנתונים היבש חסרים לו כמה עשרות כוחות סוס לעומת האופוזיציה, אבל אני לא מכיר אנשים שבכביש הציבורי יחסר להם כוח מ-175 כ"ס. לא זאת בלבד, אלא שהכוח כאן שימושי, הרבה יותר נגיש ועם הרבה יותר פלפל, או עם מה שלא מתבלים שם באוסטריה.

    ולא פחות חשוב - ההתנהגות!
    ולא פחות חשוב – ההתנהגות!

    זה מחזיר אותי לעניין המרוצים. אני משער שכל אותן מפלצות עם 200 כ"ס יצליחו לספק תוצאות טובות יותר בעולם המרוצים ברמה הגבוהה ביותר, אבל כשאתה בכביש הציבורי, דברים אחרים מעניינים אותך. אתה רוצה לדעת שאתה יכול לקבל את הכוח ולהשתמש בו, ולא רק לדעת שהוא נמצא שם ותראה אותו מגיע מדי פעם לביקור. בשבוע שאחרי המבחן אפילו קראתי שקבוצת ק.ט.מ בסופרבייק הגרמני ניצחה את שני המרוצים, כל פעם עם רוכב אחר, כאשר שני רוכביה גם מובילים את האליפות. אז אולי ברמה העולמית לא, אבל בקטגוריות לאומיות כנראה שעדיין יש פוטנציאל.

    נכון, גם אני הייתי שמח לקבל ב-160,000 ש"ח כל מערכת אלקטרונית ובקרה אפשרית. מדובר על מחיר שיקר בעשרות אלפי שקלים מחלק מהאופוזיציה, והבימר במחיר הזה מגיע עם ציוד של מעבורת חלל. זה הסטנדרט היום ולפעמים זה כיף שהוא שם. אני מודה שלא הרגשתי בחסרונה של האלקטרוניקה, לא עם התנהגות של האופנוע הזה, אבל אני כן מצפה לקבל אותה. בהתחשב בעובדה שאנחנו חיים במדינת נוטלת מסלולים, הק.ט.מ מציע חוויית רכיבה מטורפת ומרגשת שאפשר להרגיש גם בכביש הציבורי עם מנוע מטריף ועיצוב מגניב. בסופו של יום, לקנות כזה אופנוע זה גם להיות קצת שונה מהעדר, ובמקרה הזה זה שונה שווה ביותר.

    מפרט טכני

    [table id=163 /]

  • קוואסאקי Z H2 בהשקה עולמית

    קוואסאקי Z H2 בהשקה עולמית

    ה-Z H2 הוא הסופר-נייקד החדש של קוואסאקי בעל מגדש-העל (סופרצ'רג'ר). המנוע עם לא פחות מ-200 כ"ס, רצועת מומנט גדולה ורחבה, מכלולי שלדה איכותיים ותומכי לחימה, ועיצוב שנקרא לו מעניין – הוא מסתמן כאחד מסופר-נייקדים הקרביים ביותר שיש; תיירי סרסין מהמגזין הבלגי motorniews.be רכב עליו עבורנו בלאס וגאס במסגרת שיתופי הפעולה של פול גז עם מגזינים מובילים באירופה.

    מאת: Thierry Sarasyn; תרגום: אסי ארנסון

    הקוואסאקי Z H2 החדש, שהוצג בתערוכת מילאנו האחרונה עוד בימים שניתן היה להצטופף בתערוכות, הוא בהחלט ספינת דגל עבור היצרנית היפנית הקטנה. בראש ובראשונה זהו מנוע שמאיר על המותג, מציג את היכולות הטכנולוגיות של הירוקים, וגורם לנו לחלום. אבל לסופר-נייקד החדש יש עוד הרבה דברים להציע, כפי שגילינו ביומיים אינטנסיביים בכביש ובמסלול.

    קוואסאקי Z H2
    קוואסאקי Z H2

    מבחן משולש

    בקווואסאקי לא הקלו על עצמם. הם נתנו לנו את ההזדמנות לבחון את כל 200 הכ"ס של ה-Z H2 בשלוש דרכים שונות ומאתגרות להם ולאופנוע. החלק הראשון נערך במתחם מסלול לאס וגאס מוטור ספידווי, שנתאר אותו כמסלול רחובות עם אספלט לא איכותי. חלקו השני נערך במסלול האובאלי באותו המתחם. זהו המסלול בו מקיימים את מרוצי הנאסקאר, כשעדיין נשארו סימני בלימה היסטריים שנמשכו עד לקיר העילי ומעבר. מפחיד כשאתה בשיא העיקול ויושב על 220 קמ"ש. חלקו השלישי התקיים במקום שבו מרבית הרוכבים יבלו בו – בכביש הציבורי. פה עם תפאורה מדהימה של העמק המדברי המתפרש באזור.

    בואו נבהיר את זה כבר בהתחלה: הדגם החדש אינו גרסה מופשטת פיירינג של ה-H2, אלא שילוב של תפישת סדרת ה-Z עם טכנולוגיית הסופרצ'רג'ר ומכלולים הרבה יותר איכותיים. המנוע אמנם מגיע מאותו H2, ומדובר על מנוע 4 צילינדרים בשורה בנפח 998 סמ"ק, המגיע עם מגדש-על (סופרצ'רג'ר). המשמעות היא לא רק הספק גבוה, אלא גם – ובעיקר – מומנט גבוה וטווח שימוש רחב ויעיל, גם בסל"ד נמוך ובינוני. מגדש-העל מכיל מערכת ראם-אייר ייעודית ליניקת אוויר, ומערכת הפליטה חדשה ומותאמת לדגם. התוצאה הסופית היא 200 כ"ס ב-11,000 סל"ד ו-14 קג"מ ב-8,500 סל"ד.

    אלקטרונית יש מערכת למדידת אינרציה IMU ב-6 צירים, המאפשרת יישום של מערכת ABS להטיה, בקרת אחיזה ובקרת זינוק. יש קוויקשיפטר לשני הכיוונים, בקרת שיוט, פנסי LED היקפיים, ומסך TFT מודרני עם קישורית בלוטות' לטלפון הנייד. יש כמובן גם מצבי ניהול אופנוע, כש-3 מהן מובנים (ספורט, כביש וגשם), ואחד נוסף (Rider) ניתן לבחירה אישית של הרוכב. יש גם 3 מצבי כוח מנוע, כשהחזק ביותר מפיק כאמור 200 כ"ס, והשניים האחרים 150 כ"ס ו-100 כ"ס.

    תחנת כוח עם מגדש-על
    תחנת כוח עם מגדש-על

    מפתיע לטובה

    כאמור, החלק הראשון התבצע במתחם המטורף של המסלול בעיר החטאים. למען האמת לא ציפינו רבות מה-Z H2 בשלב הזה. ברור לנו שעם 238 ק"ג לא נקבל חינניות של סופרספורט, אבל הופתענו לטובה. טוב נו, בכל זאת 200 כ"ס על מסלול הם תמיד מתכון לכיף. בתור אחד שלא מגיע באופן קבוע למסלולים, קיבלתי את כל מה שרציתי מה-Z H2. המנוע מושך חזק וחלק מכל סל"ד עם זמינות כוח מלאה בכל מקום, בעוד שבולמי השוואה האיכותיים מלפנים ומאחור סיפקו רגש ובטחון גם בעומס חלקי וגם כשממש סחטנו כל סוס מהמנוע. המתלים מבהירים בצורה מלאה מה ניתן לעשות עם האופנוע ומה לא.

    המנוע הזה. כאשר סוחטים את המצערת, הגלגל הקדמי מרחף באוויר בשלושת ההילוכים הראשונים, ואין תחליף לתחושה של מצערת מלאה שלא נסגרת בזכות הקוויקשיפטר וגלגל שעולה ויורד מעצמו בכל החלפה עד שמלטף את הקרקע כשהמהירות עולה. הריגוש שהמנוע הזה יכול לספק הוא הפרמטר החשוב ב-Z H2 על המסלול, ולא זמני ההקפה. זהו אינו נייקד מרוץ כמו המתחרים מאירופה, ממש לא.

    שעה מאוחר יותר עברנו לחלק האובאלי, שם נקודת האור הייתה הביטחון, השקט והיציבות שמעניקים המתלים. בשום שלב לא יורדים כאן מ-200 קמ"ש, וגם זה רק בפניות. בין לבין בועטים בעוד הילוך בלי לעזוב את הגז כשעוברים את ה-240 קמ"ש ונוגעים ב-260 קמ"ש, במקרה שלנו לפני שמאטים מעט לעיקול הבא. אורכו של האובאל הוא 2.4 ק"מ, עם זווית שיא של 20° שמנטרלת כמעט לגמרי את תחושת המהירות. כמעט בכל פעם מצאתי את עצמי מנסה להמשיך להאיץ ולעלות עוד הילוכים, ורק הקיר המפחיד החזיר אותי בכל פעם למציאות. בשום שלב לא הרגשתי שאני מביא את האופנוע לקצה. יש עוד הרבה להגיע לשם.

    אבל זה לא רק מנוע - הוא גם מתנהג!
    אבל זה לא רק מנוע – הוא גם מתנהג!

    הכביש הציבורי

    אם נודה על האמת, שם יבלו מרבית בעלי ה-Z H2 – אם לא כולם. היום השני הוקדש ל-200 ק"מ של נופי מדבר מדהימים על כבישים איכותיים. למרות המנוע שנותן את הרושם שצריך להיות על הקצה בכל רגע ובכל מקום, הקוואסאקי הפתיע עם יכולות השיוט ה'רגועות' שלו. בזכות תנוחת הישיבה הנוחה והזקופה יחסית, יחד עם היכולות לבחור בלפחות שלושה הילוכים שונים בכל מקום לאור המומנט הנדיב, וההבנה שפה הקוויקשיפטר נועד לספק לך נוחות ולאו דווקא החלפות תחת אש. המשחק בין מצבי הרכיבה השונים – כביש וספורט – יספקו את שינויי המצב רוח הרגעיים שלכם על הכביש. ואם בא לכם לאוורר מעט את הגלגל הקדמי אז תעבירו זריז למצב Rider ותופתעו עד כמה מהר ניתן לרכב כשרק גלגל אחד נוגע ברצפה.

    גם על האובאל
    גם על האובאל

    אופנוע על?

    טוב לדעת שיש לך אופנוע שמספק איכות רכיבה מרשימה במהירויות שפויות, ואם רק תבקש הוא יקמט לך את הכביש בסיבוב של מצערת. אם תבחר להחריב את הכביש, עדיין תקבל אופנוע שמתנהג בצורה מושלמת. עלה לי בראש שזה דומה לבעלי פרארי או למבורגיני, שברוב חייהם מבלים על עשירית מהיכולות של הרכב אבל עדיין נוהגים במכונית-על. הקוואסאקי Z H2 אינו אופנוע מרוץ, אלא מנוע שעובד כל-כך טוב וכל-כך חזק בכל קשת הסל"ד שרק הוא מספק את תחושת העל – שנאמר, אופנוע-על. מנוע, שבחבילה אחת יהיה לבקשתך גם מלאך רך ועדין וגם שטן יורק אש. הקוואסאקי Z H2 יגיע כמובן ארצה, במחיר רשמי של 125 אלף ש"ח בישראל. הוא לא נועד להיות להיט מכירות, אלא להראות מה קוואסאקי יכולים לייצר, עם הדגש על המנוע המדהים הזה.

    תצוגת תכלית של קוואסאקי
    תצוגת תכלית של קוואסאקי

    מפרט טכני

    [table id=162 /]

  • ב.מ.וו S1000XR בהשקה עולמית

    ב.מ.וו S1000XR בהשקה עולמית

    • יתרונות: מנוע מרגש, אבזור ואלקטרוניקה, מערכות בטיחות, מכלולי שלדה, נוחות, קונספט
    • חסרונות: מחיר
    • שורה תחתונה: הדור השני של ה-S1000XR משתדרג בכל מקום אפשרי ומציע חוויית אדוונצ'ר-ספורט פרימיום
    • מחיר: טרם פורסם; הערכה – כ-170 אלף ש"ח לגרסה עם אבזור מלא
    • מתחרים: דוקאטי מולטיסטראדה 1260, ק.ט.מ 1290 סופר דיוק GT

    עריכת וידאו: אביעד אברהמי

    כל מי שרכב בעבר על אופנוע ספורט מכיר את התחושה הממכרת של מנוע ארבעה צילינדרים שמטפס במהירות לסל"ד גבוה תוך כדי צרחה שמגיעה לעתים ליותר מ-14 אלף סיבובים לדקה, ושאיתה מגיעה תאוצה משכרת שמפעילה כוחות עצומים על הגוף ומפעילה את כל השרירים – ובעיקר את שרירי החיוך. על אף שלאופנוע ספורט, ובעיקר אופנועי ספורט מודרניים, יש מאפיינים רבים בתחום ההתנהגות הדינמית, התחושה של מנוע 4 צילינדרים בעל 160 כוחות סוס ויותר בפול גז היא לגמרי אחת המטריפות.

    עד לא מזמן כדי לקבל את התכונה הזו בעוצמות כל כך גבוהות, הרוכב היה צריך להתפשר במקומות אחרים. בנוחות למשל, שכן אופנועי ספורט קיצוניים הם בעלי תנוחת רכיבה מזעזעת בחוסר הנוחות שלה. בשני העשורים האחרונים אופנועי הספורט עברו תהליך שהפך אותם מאופנועי כביש ספורטיביים לאופנועי מרוץ חוקיים לכביש. בין היתר הם הלכו והתכווצו, ותנוחת הרכיבה בהם הפכה לקיצונית יותר ונוחה פחות, עד לרמה של מכשיר אינקוויזיציה.

    עכשיו תחשבו על מכלול התחושות המטורף הזה של אופנוע ספורט בנפח 1,000 סמ"ק, רק על אופנוע זקוף, גבוה ונוח, בעל תנוחת רכיבה זקופה ונוחה ועם מיגון רוח יעיל. על זה תוסיפו אינספור בקרות, אלקטרוניקה, אבזור ופינוקים – וזה בדיוק ה-S1000XR של ב.מ.וו.

    ב.מ.וו S1000XR גרסת 2020
    ב.מ.וו S1000XR גרסת 2020

    סופרבייק בחליפת אדוונצ'ר

    ה-S1000XR המקורי הוצג כבר לפני 5 שנים ומאז נמכר בהצלחה. בב.מ.וו לקחו את הפלטפורמה של אופנוע הסופרבייק הקיצוני שלהם – ה-S1000RR – ובנו סביבה אופנוע אדוונצ'ר גבוה. השלדה והמנוע נשארו, רק שהמנוע עבר שינויים שהורידו את ההספק ל-160 כ"ס 'בלבד' כדי שיספק הרבה יותר מומנט שימושי, מהלכי המתלים הוארכו, הגלגלים והבלמים נשארו סופר-ספורטיביים, ועבודת הגוף נבנתה מחדש בתצורה של אופנוע אדוונצ'ר זקוף, עם מושב נוח ומיגון רוח יעיל. העיצוב היה בקורלציה מלאה לאח הסופר-ספורטיבי, והתוצאה הייתה מלהיבה.

    כעת, לשנת 2020, בב.מ.וו משחררים את הדור השני של ה-S1000XR – שנה אחרי ששחררו לשוק את ה-S1000RR החדש. גם כאן ה-XR יושב על פלטפורמת ה-RR החדש, אולם נעשו שינויים ושיפורים רבים, ולמעשה זהו אופנוע חדש לחלוטין. מנוע ה-4 צילינדרים חדש, והוא מפיק 165 כ"ס ויותר מומנט מהדגם הקודם. בב.מ.וו לא לקחו מה-RR את ראש המנוע עם מנגנון ה-ShiftCam לתזמון שסתומים משתנה, אלא הרכיבו על המנוע החדש ראש מנוע קונבנציונלי, וזאת משום שלפלטפורמת ה-XR – שדורשת מומנט רב בסל"ד נמוך ובינוני ושבה ההספק קוצץ משמעותית – אין צורך בתזמון השסתומים המשתנה. התוצאה היא 165 כ"ס ב-11,000 סל"ד ו-11.6 קג"מ ב-9,250 סל"ד, כשיותר מ-8 קג"מ מגיעים כבר ב-3,000 סל"ד. מבינים למה לא צריך פה ShiftCam?

    שלדת קורות האלומיניום חדשה גם היא, וכך גם מערכת המתלים החשמלית והסמי-אקטיבית עם מערכת ה-ESA-II של ב.מ.וו בדור המתקדם ביותר שלה. העיצוב חדש לחלוטין ומודרני הרבה יותר, אם כי הוא שומר על קווי המתאר הכלליים של קונספט ה-XR, רק הופך למחודד יותר וכאמור מודרני.

    האופנוע סופרבייק, התנוחה אדוונצ'ר
    האופנוע סופרבייק, התנוחה אדוונצ'ר

    משתדרג בכל מקום

    שני שדרוגים משמעותיים מקבל ה-S1000XR בדור השני: הראשון הוא המשקל, שיורד בכ-10 ק"ג. כך למשל בב.מ.וו גילחו כ-5 ק"ג מהמנוע, יותר מ-2 ק"ג מהזרוע האחורית, ועוד משקל ממקומות שונים. חלק מהורדת המשקל משמעותי מאוד, למשל הורדת משקל ממאסות מסתובבות במנוע, מה שעוזר בשינויי כיוון של האופנוע, ובעיקר הורדת המשקל מהזרוע האחורית – שמשמעותה משקל בלתי מוקפץ נמוך משמעותית.

    השדרוג השני הוא האבזור האלקטרוני, שמטפס לסטנדרט הגבוה ביותר בעולם האופנועים ומציע את הכל: החל ממצערות חשמליות ו-4 מצבי רכיבה וניהול אופנוע (כל מפת ניהול מנוע שולטת על תגובת המנוע, על בלימת המנוע, ועל כל הבקרות כמו ABS, בקרת אחיזה ובקרת ווילי), עובר כאמור ב-ABS ובקרת אחיזה מתקדמים – שניהם להטיה, מערכת עזר לבלימה דינמית, בקרת הרמת גלגל קדמי (ווילי), בקרת שיוט, קוויקשיפטר שמאפשר העלאה והורדת הילוכים ללא סגירת גז וללא שימוש בקלאץ', חימום לידיות, מערכת מתלים חשמלית סמי-אקטיבית, בקרת זינוק בעלייה, פנסי LED היקפיים – כולל תאורה שנפתחת לפנייה בזמן הטיה, מפתח קרבה KEYLESS ומסך TFT צבעוני. רשימה ארוכה ומכובדת.

    התוצאה של כל אלו הוא אופנוע שמצד אחד מספק לרוכב את מכלול התחושות של אופנוע ספורט, אבל יחד עם זאת הוא נוח ומפנק, וניתן לרכוב עליו שעות ארוכות מבלי להתעייף ומבלי לאמץ איברי גוף.

    ביצועי-על עם נוחות ופינוקים
    ביצועי-על עם נוחות ופינוקים

    מעולם לא היה קל יותר להגיע ל-200 קמ"ש

    המנוע, למשל, יאיץ את ה-S1000XR ל-200 קמ"ש תוך שניות בודדות, תוך כדי צרחה של מנוע 4 צילינדרים בשורה, ולמרות שתקנות זיהום האוויר חונקות את מערכת הפליטה. הוא גמיש מאוד, כך שניתן לשייט בכביש הבין-עירוני בסל"ד נמוך, ולהאיץ לעקיפה בלי הצורך להוריד הילוכים. אלו, אגב, עוברים בצורה חלקה עם הקוויקשיפטר והבליפר.

    תאוצות עם ה-S1000XR משכרות במיוחד, בעיקר מפני שמדובר במנוע 4 צילינדרים חזק וחלק, עם יבבה 4 צילינדרית ממכרת, והוא יביא את האופנוע מהר מאוד למחוזות מהירות השלילה ואפילו הכלא, רק שאת כל זה הוא עושה בזמן שהרוכב יושב זקוף, מאחורי מיגון רוח יעיל, ונוח ונעים לו. טירוף!

    אבל זה לא רק המנוע. ההתנהגות הדינמית ויכולות הפנייה על כבישים מפותלים לא נופלות מאופנועי ספורט קיצוניים, עם שילוב של זריזות היגוי ויציבות כיוונית, וכן מערכת מתלים שתשמור את האופנוע נטוע על הקו הנבחר ומנוע שיספק דרייב אדיר ביציאות מפניות. אופנוע ספורט על מלא.

    איזה מנוע!
    איזה מנוע!

    רק שאופנוע הספורט הזה הוא נוח ומפנק. הגב זקוף לחלוטין והידיים נשלחות לפנים אל הכידון הרחב, הישבן נתמך על-ידי מושב נוח ומפנק, שנמצא גם מספיק גבוה ביחס לרגליות הרוכב כך שנוח גם לרגליים ואין את הקיפול העוברי והנוראי של אופנועי ספורט. אפילו למורכב/ת נוח על המושב ויש שפע של מרחב אישי למצוא את תנוחת הרכיבה הנוחה.

    האפשרויות השונות לשינוי מצבי הרכיבה ומצבי המתלים מאפשרים טווח שימושים רחב מאוד – החל ממכונב ספורטיבית לתקיפת כבישים מפותלים, ועד אופנוע נוח ומפנק לטיולים ארוכים להרכבה ועם ציוד. מערכת המתלים, למשל, תשנה את יכולות הספיגה והנוחות שלה בלחיצת כפתור, ותהפוך מספורטיבית וקשיחה לתיורית, סופגת ומפנקת. תגובות המנוע ושאר הבקרות ישתנו בהתאם. אנחנו אוהבים את האלקטרוניקה המודרנית הזאת שמאפשרת להגדיל את טווח השימושים של האופנועים הללו.

    וההתנהגות בהתאם
    וההתנהגות בהתאם

    הקאמבק המושלם והנוח

    כל אלו אומרים שה-S1000XR הוא לא רק אופנוע ספורט, אלא גם אופנוע טיולים. אופנוע טיולים ספורטיבי, או סופרבייק בחליפת אדוונצ'ר – כמו שקראנו לו כבר לפני 5 שנים. אופנוע עם טווח שימושים רחב מאוד שיאפשר לצאת בזוג לטיולים ארוכים מרובי קילומטרים – רגועים יותר או פחות, יאפשר רכיבות ספורטיביות ומהנות על כבישים מפותלים כשהוא לא נופל בביצועיו מאופנועי ספורט טהורים, והוא יהיה גם כלי תחבורה יום-יומי מצוין. אם יש מקום שבו הוא נופל מאופנוע ספורט טהור זה רק במסלול המרוצים, וגם שם ה-S1000XR יספק לבעליו הנאה רבה – כמו שראינו עם הדגם הקודם (ובטח נבדוק בקרוב כאן בארץ).

    את כל זה הוא עושה כאמור בנוחות, ועם שפע מערכות עזר אלקטרוניות לבטיחות וגם לפינוק ולשיפור איכות החיים של הרוכב. וזה בדיוק העניין: בב.מ.וו מכוונים את ה-S1000XR לקהל בוגר יותר, כזה שאולי רכב בעבר הרחוק על אופנועי ספורט קיצוניים בעלי מנוע 4 צילינדרים, אבל היום – ממרומי המשפחה, הילדים, הקריירה והמשכנתא – הם רוצים אופנוע נוח ומפנק, אבל שעדיין יזכיר להם את הטירוף של פעם. זה בדיוק ה-S1000XR – אופנוע צווארון לבן.

    כאופנוע פרימיום איכותי עם טכנולוגיה ברמה גבוהה ואין-סוף אלקטרוניקה, מחירו של ה-S1000XR אינו זול וצפוי לעבור את ה-170 אלף ש"ח לגרסה שתגיע עם כל האלקטרוניקה של ב.מ.וו. אבסולוטית זה הרבה כסף, אבל התמורה לכסף גבוהה, טווח השימושים רחב מאוד, וברור לחלוטין לאן הולך פה כל שקל. סופרבייק בחליפת אדוונצ'ר.

    הכותב היה אורח של חברת ב.מ.וו בהשקה העולמית.

    מפרט טכני

    [table id=161 /]

  • רכיבה ראשונה: ימאהה טרייסר 700 דור שני

    רכיבה ראשונה: ימאהה טרייסר 700 דור שני

    • יתרונות: עיצוב, נוחות, שימושיות, איכות, מחיר
    • חסרונות: מיגון רוח
    • שורה תחתונה: הטרייסר 700 המוצלח משפר כמה נקודות והופך לאופנוע טוב יותר ועסקה טובה יותר
    • מחיר: 59,985 ש"ח
    • מתחרים: סוזוקי ויסטרום 650, קוואסאקי ורסיס 650, הונדה NC750X, ב.מ.וו F750GS
    • נתונים טכניים: מנוע 2 צילינדרים במקביל, 689 סמ"ק, 75 כ"ס, 6.83 קג"מ, הזרקת דלק, 6 הילוכים, הינע סופי שרשרת, מתלה קדמי טלסקופי 41 מ"מ, מהלך 130 מ"מ, מתלה אחורי זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, מהלך 142 מ"מ, 2 דיסקים קדמיים 282 מ"מ, אחורי 245 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,140 מ"מ, בסיס גלגלים 1,460 מ"מ, גובה מושב 835 מ"מ, מיכל דלק 17 ל', משקל מלא 196 ק"ג, צמיגים 180/55R17, 120/70R17

    צילום: ימאהה; עריכת וידאו: אביעד אברהמי

    מה זה?

    ימאהה טרייסר 700 הוא אופנוע ספורט-תיור ששורשיו במשפחת ה-MT של ימאהה. הוא עושה שימוש במנוע ה-CP2 של ימאהה בנפח 689 סמ"ק, בעל 2 צילינדרים במקביל, אותו מנוע שנמצא גם בדגמים נוספים של ימאהה כמו ה-MT-07 והטנרה 700 החדש. לישראל הוא עשה עלייה זמן קצר לאחר שהוצג לראשונה בשנת 2016, ומאז נמכרו ממנו בארץ מאות יחידות והוא הפך לאחד מרבי-המכר בטבלת המכירות בישראל.

    כעת לשנת 2020 מוציאה ימאהה דגם חדש ומעודכן עם מספר שינויים חשובים. הבולט מכולם הוא העיצוב החדש של הטרייסר 700, שמקבל עבודת גוף ופלסטיקה חדשה כמעט לגמרי, עם מסיכה ופנסי חזית חדשים ופיירינג צד חדש גם כן, כשכל האופנוע מקבל תאורת LED היקפית. בנוסף, הטרייסר הוא הראשון מבין דגמי ימאהה שעושה שימוש במנוע ה-CP2 שעומד בתקנות יורו 5, ואת זה משיגים בימאהה על-ידי שינויים במערכת הפליטה, הזרקת הדלק, התמסורת, וכמובן במנוע עצמו.

    שינוי משמעותי נוסף לשנת 2020 נמצא במערכת המתלים. צמד הבולמים מלפנים, בקוטר 41 מ"מ, מקבלים הידראוליקה חדשה לגמרי, ולא פחות חשוב – גם את היכולת לכוון בהם את עומס הקפיץ ואת שיכוך ההחזרה, מה שלא היה קיים בדגם הקודם. הבולם האחורי מקבל גם הוא אפשרות לכיוון שיכוך ההחזרה, בנוסף לעומס הקפיץ שהיה גם בדגם היוצא.

    הכידון בדגם החדש מתרחב ב-34 מ"מ נוספים לטובת היגוי ותנוחת רכיבה טובים יותר, ומתחתיו מסך LCD רחב וחדש. עוד בעדכונים ניתן למצוא את משקף הרוח, שמאפשר מעתה לשנות את גובהו באמצעות יד אחת בעזרת מנגנון חדש, גלגל שיניים אחורי מוגדל (45 שיניים במקום 43) ואת יחידת המושב שמתעדכנת קלות.

    ימאהה טרייסר 700 - דור שני ל-2020
    ימאהה טרייסר 700 – דור שני ל-2020

    ביצועים

    נתחיל מהחידוש המשמעותי ביותר בדגם החדש בסעיף הביצועים – הבולמים. בתחילת יום הרכיבה לא הרגשנו שיש כאן בשורה מרעישה, כשהתחושה הראשונית הייתה שמדובר בבולמים כמעט זהים לדגם הקודם. הרכיבה הייתה חלקה רוב הזמן, עד שהתחלנו ללחוץ מאוד בקטעי הכביש הטכניים – והיו לא מעט כאלו.

    אז אמנם נעשו בבולמים הקדמיים שינויים מכאניים והידראוליים, אבל אלו מספרים רק חלק קטן מהסיפור. את השינוי האמיתי התחלנו להרגיש באמצע היום, כשבאחת מהעצירות החלטנו לשנות את הסט-אפ שאיתו קיבלנו את אופנוע המבחן. ככה עשינו עוד פעמיים-שלוש בעצירות הבאות, עד שהתרצינו. אמנם לא יכולנו לשלוט בכל הפרמטרים, אבל כיווני שיכוך ההחזרה בכל הבולמים (ועומס הקפיץ מאחור) עשו את ההבדל.

    אם קודם ההיגוי היה מהיר, בין היתר הודות לכידון החדש והרחב, אך לא מאוד מדויק – הרי שעכשיו התחושה הייתה שפקודת ההיגוי מתבצעת בצורה הרבה יותר טובה ומדויקת, ומאפשרת להזיז את האופנוע מצד לצד יותר מהר וההתנהגות הדינמית כולה השתפרה. כך או כך, היציבות המרשימה של הטרייסר 700 בתוך הפנייה נותרה טובה כשהייתה, ונוספה אליה יכולת השיכוך המשופרת. מצוין.

    מנוע ה- CP2 של הטרייסר, על אף תקנות היורו 5, עדיין מספק בקירוב טוב מאוד את אותם המספרים שאנחנו מכירים, ושומר על התכונות של הדור הקודם – קרי גמיש מאוד ומספק שפע מומנט לאורך כמעט כל קשת הסל"ד. השידוך בינו לבין גלגל השיניים האחורי המוגדל מייצר דרייב חזק ומדויק יותר בסיבוב המצערת, ומורגש בעיקר ביציאה מהמקום, מה שהופך את הטרייסר לטיפה יותר שובב – במובן החיובי של המילה כמובן.

    הדבר היחידי שקצת קלקל את החגיגה היה הבלם הקדמי שהיה מעט חלש לאורך כל המבחן, על אף שסיפק רגש בידית. הדבר משונה בהתחשב בכך שהבלמים של הדגם הקודם היו לא רעים בכלל, ובעיקר משום שבשיחה עם עיתונאים נוספים לא היו עוד שותפים לתחושה זו, מה שמעלה את הסבירות שהבעיה הייתה באופנוע המבחן הספציפי שעליו רכבנו.

     

    משתדרג משמעותית בהתנהגות בזכות הבולמים
    משתדרג משמעותית בהתנהגות בזכות הבולמים

    איך זה מרגיש?

    התחושה הכללית ברגע הראשון, כשעולים עליו ויוצאים לדרך – קצת כמו הטרייסר 700 הקודם שהחליט להירשם לקורס בסטודיו לעיצוב וחיטוב. הכל מרגיש דומה, ויחד עם זאת – לא אותו הדבר. בכל מקום שמסתכלים יש משהו קצת שונה: מהצד זה העיצוב החדש, כשעולים עליו זה הצג החדש וכפתורי השליטה בו מהצד השמאלי של הכידון, החלק העליון של הבולמים עם ציפוי האנודייז והברגות הכוונון, והידית החדשה לכיוון המשקף.

    כמה מילימטרים נוספים בכידון, כמה מילימטרים פחות בפיירינג ובצדי המושב, ותנוחת הרכיבה השתפרה בדיוק במקומות הנחוצים כדי להפוך אותה מטובה לטובה מאוד. הרכיבה לאורך זמן על הטרייסר 700 נותרה נוחה כבעבר, כשחביקת המיכל עם הברכיים הפכה לנוחה יותר, ולאחר יום רכיבה שלם ירדנו ממנו מבלי שכאב לנו או הציק לנו בשום מקום בגוף.

    לשמחתנו המהנדסים של ימאהה התייחסו לביקורת שלנו על הכידון הצר בדגם הקודם והרחיבו אותו, רק חבל שהם לא עשו את אותו הדבר בעניין מיגון הרוח הסטנדרטי שנשאר לא אפקטיבי במיוחד אם לא רוכנים תחתיו.

    למרות טענות ימאהה על כך שהמנוע נשמע כעת טוב יותר, לדעתנו משהו בצליל קצת התעמעם הודות ליורו 5, אבל שמחנו לגלות שב'וייב' שלו הוא נשאר דומה מאוד – שמח ונמרץ ובעיקר גמיש. לשמחנו – משום שבאופנוע כמו הטרייסר 700, ללא בקרות ומערכות אלקטרוניות משוכללות במיוחד, המנוע הוא פקטור משמעותי. החיבור בין המנוע לרוכב בטרייסר 700 החדש הוא חיבור טוב מאוד, שעובר דרך ידית המצערת בצורה כמעט ישירה, ללא השתהות בתגובה וללא בורות ושיהוקים בפתיחה או בסגירה של המצערת.

    מיכל הדלק נותר בנפח 17 ליטרים, ולפי ימאהה יכול להספיק לרכיבה של 400 ק"מ בקירוב בין תדלוק לתדלוק, אם כי במהלך המבחן היינו רוב היום על צריכה ממוצעת של 16 ק"מ/ליטר בקירוב, מה שמוריד את הטווח לאזור ה-300 ק"מ למיכל. מאידך, רכבנו כל היום בהרים בקצב גבוה למדי, וסביר להניח שברכיבה רגועה יותר בהחלט אפשר להגיע למספרים דומים לשל היצרן.

    גם הנוחות והארגונומיה שופרו
    גם הנוחות והארגונומיה שופרו

    סיכום ועלויות

    הטרייסר 700 החדש הוא חידוש מרענן לדגם הקודם. הוא לא מביא עימו שינויים מרחיקי לכת משום שהדגם שלפניו היה אופנוע מוצלח בפני עצמו, ולכן בימאהה השאירו את הבסיס כדי ליצור אופנוע שנותן תחושה דומה, אך מביא חבילה משופרת שמגיעה במארז חדש ונוצץ. איכות החומרים וההרכבה – ימאהה.

    הוא מציע חבילה מאוזנת של התנהגות דינמית מצוינת ומשופרת ביחס לדגם הקודם, יחד עם נוחות רכיבה לאורך זמן ומנוע גמיש שמשתלב מצוין עם שאר המכלולים, מה שהופך את טווח השימושיות שלו לרחב מאוד, ומבלי שזה יבוא על חשבון ההנאה שהוא מספק ברכיבה.

    בהיבט הטכנולוגי, הטרייסר 700 נשאר עדיין אופנוע פשוט, מה שהופך אותו בעינינו להיות פשוט אופנוע, כזה שפשוט עולים עליו ורוכבים, בלי יותר מדי טריקים ושטיקים. ולמרות הפשטות, הוא מגיע במראה חדש ו'הייטקי' למדי, שלדעתנו נראה מעולה.

    במחיר של כ-60 אלף שקלים חדשים לאופנוע חדש מהניילונים, הטרייסר 700 החדש נשאר עסקה אטרקטיבית ושווה כמעט לכל כיס, ואין לנו ספק שהוא ימשיך להיות אחד הכלים הבולטים בשוק הישראלי בשנים הקרובות, שצמא לכלים מסוגו.

    הכותב היה אורח של חברת ימאהה בהשקה העולמית בספרד.

  • מקסי-סקוטר או קטנוע קונבנציונלי?

    מקסי-סקוטר או קטנוע קונבנציונלי?

    בוחנים: אורי ארגמן ונמרוד ארמן; צילום: עמרי גוטמן

    קטנוע קונבנציונלי גדול או מקסי-סקוטר? מה בדיוק ההבדלים ביניהם ולמה ולמי כל אחד מהם מיועד? עם התרחבות סגמנט המקסי-סקוטרים והשיפור המשמעותי בקטנועים הגדולים הקונבנציונליים, מן הראוי לעמת מקסי-סקוטר מייצג מול קטנוע קונבנציונלי מייצג, על-מנת לעמוד על ההבדלים. כדי לעשות את זה, בחרנו את הקימקו AK550 כנציג המקסי-סקוטרים ואת הקימקו אקסייטינג 400S כנציג הקטנועים הקונבנציונליים. שניהם דומים מאוד כלפי חוץ, אולם כל אחד מהם בנוי אחרת לחלוטין, ולכן יש גם הבדלים מהותיים ברכיבה, בביצועים ובמכלול התחושות ביניהם. בואו נצא לדרך.

    מימין: AK550; משמאל: אקסייטינג 400S
    מימין: AK550; משמאל: אקסייטינג 400S

    הקימקו AK550 נולד לפני כשלוש שנים, והוא הניסיון הראשון – והמוצלח – של קימקו להיכנס לתחום המקסי-סקוטרים. כמו למתחריו – ימאהה טימקס 530 ו-560, ב.מ.וו C650 ספורט, הונדה אינטגרה 750, ובמידה מסוימת גם סאן-יאנג TL500 – יש לקימקו AK550 המון מאפיינים של אופנוע: מנוע טווין מקבילי גדול שיושב במרכזה של שלדת יהלום בשרנית וקשיחה, מזלג הפוך ספורטיבי מלפנים המחובר לצמד משולשים זוג משולשים, זרוע אחורית עם בולם יחיד, ורצועת הינע או שרשרת הינע – שמעבירה את הכוח מהמנוע והתמסורת, שכאמור יושבים במרכז השלדה, אל הגלגל האחורי. חלוקת המשקל בים הגלגלים מאוזנת, ויש מכלולי שלדה איכותיים למדי. כמו יתר המקסי-סקוטרים הוא מספק התנהגות כביש ברמה מעל לקטנוע רגיל, המון כוח ואיכות – למי שיכול לשלם את המחיר. המקסי-סקוטרים הם הקטנועים הכי קרובים לאופנועים, והם עולים בהתאם. הקימקו AK550 נבחן פה בעבר ביחד ולחוד, וזכה לביקורות טובות מאוד.

    הקימקו אקסייטינג 400S הוא קטנוע בכל רמ"ח איבריו. הוא אמנם קטנוע גדול, אך עוד לא גדלנוע כמו קטנועי ה-600 פלוס שכיום אף אחד מהם לא מיובא לארץ. סגמנט הקטנועים הגדולים בארץ נע סביב ה-400 סמ"ק, ובו נמצאים מתחריו של האקסייטינג 400S – הימאהה איקסמקס 400 והסוזוקי בורגמן 400. אלו קטנועים גדולים, נוחים ובעלי יכולת ספורטיבית יחסית לרוב הקטנועים, כך אפשר לכנות אותם קטנועי ספורט-תיור. גם האקסייטינג 400S נבחן כאן יותר מפעם בעבר, ואהבנו אותו מאוד. אבל הוא עדיין קטנוע סטנדרטי, כלומר במבנה קונבנציונלי של שלדת צינורות פלדה, ויחידת מנוע-וריאטור שמשמשת כמתלה אחורי ומחוברת לשלדה עם ציר מלפנים ועם בולם או צמד בולמים מאחור. המבנה הזה הוא בעל משקל בלתי-מוקפץ גבוה, בעל חלוקת משקל לא מאוזנת בין הגלגלים, והוא מוגבל בספיגה ובאחיזת הכלי. מאידך, המבנה הזה זול משמעותית ממבנה של מקסי-סקוטרים.

    כאן מגיעה אותנו לשאלה – למי מיועד כל סגמנט? אם קטנוע גדול מספיק טוב לרכיבות ארוכות כמו גם נסיעות כיף ספורטיביות, למה צריך מקסי-סקוטר? האם היתרון היחידי הוא רק עוד יותר כוח? מה ההצדקה להוספת 50%-100% על מחירו של קטנוע מצוין בשביל לעלות לסגמנט המקסי-סקוטרים? מה הערך המוסף? דרך צמד הקימקואים אנחנו באים לענות על השאלות.

    מה עדיף למי?
    מה עדיף למי?

    ביצועים

    יצאנו לכבישים המפותלים של הרי ירושלים ובחרנו לנו מסלול באורך של כארבעה עשר קילומטרים, במטרה לחזור עליו מספר פעמים, להחליף בין שני הכלים ולעמוד על ההבדלים ביניהם תחת עומסים גבוהים. את המקצה הראשון הוביל נמרוד על ה-AK550, ואני מאחוריו על האקסייטינג.

    האקסייטינג 400S חזק וחד וקל להיגוי, והוא יציב גם במהירות גבוהה. כשהכביש מתעקל קל להטות אותו, וגם בפניות מהירות ומשובשות הוא שומר על קו למרות שהמתלים קשים ומעט מקפיצים את הכלי ואת הרוכב. הבלמים מספקים כוח עצירה מעולה והמון רגש. סחיטת ידיות הבלימה שותלת את האקסייטינג במקום, ומערכת ה-ABS טובה ולא מורגשת. אמנם הפער ביני לבין נמרוד על ה-AK הלך וגדל עד שנימי נעלם באחת הפניות, אך לא הופתעתי ולא נפגעתי. מעבר לזה שהוא רוכב על קטנוע יותר גדול וחזק, הוא גם רוכב יותר גדול וחזק – רוכב ספורטיבי יותר מהיר ממני עם ניסיון על מסלול ואופנועי ספורט. האשמתי את עצמי ולא את האקסייטינג.

    חזרנו על המסלול לאחר שהחלפנו כלים. נמרוד עדיין רכב בראש, אך כעת ציפיתי שהפער יהיה יותר קטן אם כי עדיין יהיה קיים. למרבה הפלא מצאתי את עצמי צמוד לגלגל האחורי של נמרוד. רק ברכיבה על ה-AK550 הבנתי כמה כל מה שכתוב בפסקה הקודמת על האקסייטינג מוגזם. "האקסייטינג 400S חזק", נכון, אבל ה-AK חזק הרבה יותר – ובכל מצב. למשל בפתיחה או בתאוצת ביניים בעלייה ארוכה, ה-AK חזק משמעותית מאחיו הקטן. לא רק שיש לו 150 סמ"ק ו-18 כ"ס נוספים, יש לו גם צילינדר נוסף, מה שנותן אופי שונה לגמרי למנוע.

    ביצועים - ראש בראש
    ביצועים – ראש בראש

    האקסייטינג "חד וקל להיגוי", נכון, אבל יחסית לקטנוע קונבנציונלי. לעומת זאת, ה-AK מחבר לך את הגלגל הקדמי ליד ומאפשר לפנות כאילו הקטנוע רוכב על מסילת רכבת שנסללת לפניו לפי פקודות ההיגוי של הרוכב. ההבדל מורגש בין קטנוע בעל מבנה מסורתי לבין המקסי-סקוטר עם צמד משולשי ההיגוי, שלא לדבר על המזלג ההפוך הבשרני, וכמובן חלוקת המשקל המאוזנת 50/50. "הבלמים מספקים כוח עצירה מעולה והמון רגש", כן, אבל קצת הצחקתי את ה-AK… הבלימה בו הרבה יותר אגרסיבית ומדויקת, ומאפשרת להתחיל לבלום מאוחר יותר ועדיין להיכנס להטיה לאחר ההאטה ביציבות גבוהה יותר.

    הפעם נמרוד לא נעלם. נצמדתי לגלגל האחורי שלו, ובישורת אף יכולתי לעקוף אותו (אם כי אני מודה שהוא גם לא נעלם מאחור ונשאר צמוד אליי. רוכב רוכב). חזרנו על הפס מספר פעמים, מחליפים בין הכלים, כשכל רכיבה נמדדת ומתועדת. המהירות הסופית שנרשמה לשני הקטנועים הייתה כמעט זהה, ומוגבלת בגלל תנאי הכביש, אך ל-AK היו בלימות עוצמתיות יותר ב-25% ותאוצות מהירות יותר בכמעט 50% מהאקסייטינג 400. גם זוויות ההטיה השתפרו ב-10% לכל הרוכב. אבל כל התיעוד הזה היה חותמת גומי למה שכבר ידענו: ברכיבה ספורטיבית וטכנית, מבחינת התנהגות כביש, בלימה, מנוע ומתלים – ה-AK550 הוא המנצח, ובגדול.

    התחלנו את החלק הזה של המבחן בהרי ירושלים, אבל המבחן עצמו התחיל בתל-אביב, ולהרים הגענו ברכיבה על כביש מספר אחת. בנסיעה מנהלתית בכביש מהיר הפערים מצטמצמים. שני הכלים מספיק מהירים בכדי להשאיר את התנועה מאחור, ושניהם מספקים נסיעה נוחה ובטוחה. ה-AK550 יכול לפתוח פער מהאקסייטינג 400S, אבל זה כבר מביא אותו למהירויות של שלילה מנהלתית וזימון לבית המשפט לתעבורה. לתחום של עד 1,500 ש"ח קנס ועשר נקודות גם האקסייטינג 400S יכול להגיע, אך גם זה מיותר ובפועל רכבנו זה לצד זה. כל עוד לא לוחצים עליהם, ההבדלים ביניהם לא מתגלים ושניהם משייטים בהנאה ובקלות מעל לקצב של שאר התנועה בכביש.

    האקסייטינג טוב מאוד, אבל ה-AK מצטיין בהתנהגות
    האקסייטינג טוב מאוד, אבל ה-AK מצטיין בהתנהגות

    איך זה מרגיש?

    שני הכלים נראים ספורטיביים, שניהם נראים מצוין, ולמעשה הם מאוד דומים. במבט ראשון רבים יחשבו שאין ביניהם הבדל רב, אבל בעלי עין מיומנת יבחינו כי ב-AK550 קפיץ הבולם האחורי כמעט מאוזן ומתחתיו רצועת הינע, לעומת זוג בולמים ותיבת וריאטור סטנדרטיים באקסייטינג 400S. לאקסייטינג יש כידון מוגבה ועליו ממוקמות המראות, לעומת כידון שטוח וחסר מראות ב-AK (אך יש אפשרות להעביר אותן אליו). למרות ההבדלים הרבים – הסגנון, השפה העיצובית והגודל של שניהם דומים, וקשה לנחש מי הוא מי.

    תנוחת הרכיבה עליהם, לעומת זאת, מסגירה מיד את ההבדל. הרוכב ממוקם על האקסייטינג 400S גבוה ובתנוחה נייטרלית, בשעה שה-AK550 נמוך יותר ויוצר רכינה קדימה לעבר הכידון. שניהם מרווחים ונוחים, אך באקסייטינג מדרס הרגליים נמשך אחורה ומאפשר יותר גיוון בתנוחת הרכיבה, פרט לשליחת הרגליים לפנים ששניהם מאפשרים. המראות באקסייטינג ממוקמות על הכידון, מספקות שדה ראייה טוב יותר, וגם קלות יותר לכוונון מהמראות של ה-AK הממוקמות הרחק מלפנים על הפיירינג. המושבים של שניהם מצוינים. של האקסייטינג רך יותר וצר יותר, ואילו של ה-AK רחב וקשיח יותר, והוא היה לנו נוח יותר לאורך זמן. לשניהם משקף רוח מצוין, אך זה של האקסייטינג גם מתכוונן. בשורה התחתונה, שניהם יתאימו לנסיעות תיור ארוכות, וכל העדפה ביניהם תהיה על בסיס אישי.

    גם מבחינת אבזור אין מנצח ברור. לשניהם תא מטען מכובד מתחת למושב, שני תאי כפפות ולוח שעונים משוכלל הכולל את מערכת ה-Noodoe של קימקו, פנסי LED וגימור ברמה גבוהה. לאקסייטינג יש כאמור משקף מתכוונן, אך ל-AK יש מפתח קרבה וידיות מחוממות, כך שיש לו יתרון קל – אך ניכר שההפרש הכספי ביניהם לא הושקע באבזור אלא במכלולי השלדה והמנוע.

    אבל כל אחד מתאים לרוכב אחר
    אבל כל אחד מתאים לרוכב אחר

    סיכום ועלויות

    שני הכלים שכאן במבחן מצוינים, והם יעמדו בכל משימה, בין אם נסיעת כיף או טיול בשניים, כמו גם נסיעות יום-יומיות וסידורים בעיר. אהבנו את האקסייטינג 400S, אבל במעבר הלוך ושוב בינו לבין ה-AK550 הוא נותר מאחור. נכון, יש לו כמה יתרונות כמו תנוחת רכיבה יותר רגועה ומרווחת, אבל מבין שני הכלים הוא היחיד שבאמת קטנוע. ה-AK550 חד יותר, חזק יותר, כיפי יותר ובעיקר – יותר קרוב לאופנוע.

    אך למרות העליונות של ה-AK550, הוא לא יהיה המנצח עבור כל רוכב, שכן מחיר הקנייה גבוה משמעותית. יש תמורה למחיר, זה נכון, אך בכל זאת ההפרש גדול ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו או צריך את מה שה-AK נותן.

    אז אפשר לסכם שמי שיש לו יותר כסף יקנה מקסי-סקוטר ומי שיש לו קצת פחות יסתפק בקטנוע גדול? ובכן, התשובה אינה כל כך פשוטה. למעשה, אפילו אם מחיר הקנייה יהיה זהה, דבר שיקרה כבר בשנה הבאה כשקימקו AK550 מודל 2017 יעלה כמו קימקו אקסייטינג 400S מודל 2021 – עדיין המנצח אינו חד משמעי. אם למשל קונה פוטנציאלי מתלבט בין מקסי-סקוטר בן חמש לבין קטנוע גדול קונבנציונלי אך חדש מהיבואן, הבחירה תהיה תלויה ברוכב עצמו ובמה הוא באמת מחפש.

    למרות הבדלי הביצועים ביניהם, ברוב המצבים היום-יומיים הפער אינו גדול. אם אינכם רוכבים בכביש טכני ומפותל – האקסייטינג 400S לא נשאר הרחק מאחור. לא ביכולות ולא תרתי-משמע: גם בנסיעות ארוכות בכבישים מהירים ה-AK550 לא ייעלם לו מעבר לאופק. למעשה, לחיסרון של האקסייטינג יש גם יתרון למי שלא רוצה לאבד את רישיון הנהיגה שלו. ה-AK550 יותר חזק ומהיר, והתנוחה וה-DNA הספורטיביים שלו גוררים את הרוכב למחוזות שראוי לשמרם לכבישים ריקים בשבת בבוקר ולא לנסיעה שגרתית על דרך ראשית באמצע היום. אין סכנה להיגרר למלחמות אגו עם רוכבי מקסי-סקוטר אחרים, ובאופן כללי יותר קל להישאר רגועים עם האקסייטינג 400.

    את מי אנחנו בוחרים?
    את מי אנחנו בוחרים?

    מקסי-סקוטר כמו הקימקו AK550 יתאים לרוכב שמחפש אופנוע, אך רוצה את הנוחות של קטנוע אוטומטי ותא מטען גדול. לרוכב שרכיבה ספורטיבית היא בשבילו העיקר, אבל מעדיף שימושיות של קטנוע ביום-יום. המקסי-סקוטר יתאים גם לרוכב שרוצה להיראות ספורטיבי, זה שרוצה לרכב על כלי סקסי עם הפוזה הספורטיבית המתאימה – בין אם הוא מממש אותה ובין אם לא. התנהגות ובטיחות גם הם שיקול, ואפילו מי שלא רוכב על הקצה ירגיש בהתנהגות העדיפה בכל פנייה, אך זה יהיה עבורו פחות קריטי. תאוצה טובה ובלמים מצוינים הופכים את המקסי-סקוטר לכלי מעט יותר בטוח, אבל היינו מקזזים את זה עם תוספת הסיכון שהוא יכול ליצור.

    קטנוע גדול אך סטנדרטי, כמו הקימקו אקסייטינג 400S, יתאים בראש ובראשונה לרוכב מוגבל בתקציב. למרות שזה לא חד-משמעי, בכל זאת אנו מניחים שרוכבים שכסף אינו שיקול עבורם – לא בקנייה ולא בתחזוקה – סביר שיבחרו במקסי-סקוטר, והשאר יסתפקו בקטנוע גדול. אך גם אם התקציב אינו מהווה בעיה, רוכב רגוע שאינו מתככן לנצל את היכולות של המקסי-סקוטר יעדיף קטנוע רגיל – למה לזרוק כסף אם אתה לא מתככן ליהנות מהערך המוסף של התוספת במחיר? גם מי שרוצה שהקטנוע שלו לא יגרור אותו לעשות שטויות ומלחמות אגו על הכביש ייתן לקטנוע גדול נקודות זכות. כך גם לרוכב שמחפש מעט פחות תשומת לב מהסביבה ודואג יותר לשמור עליה – עם מנוע יותר קטן וחסכוני. אם כך, קטנוע גדול יתאים יותר לרוכב פרקטי שמעדיף צרכנות נבונה וממילא אינו רוכב על הקצה.

    לשני הכלים יש את קהל היעד שלהם – אך ייתכנו חפיפות. מה לגבי רוכב מעט ספורטיבי שחשובה לו הפוזה, וגם אם יש לו את הסכום עבור שניהם הוא יודע שכסף לא גדל על העצים? זו אכן התלבטות. לשני הסגמנטים יש יתרונות משלהם ושני הכלים שבחנו – כל עוד לא משווים ביניהם ראש בראש – הם כלים מצוינים, כל אחד בסגמנט שלו. עבור רוכב כזה, רק נסיעת מבחן תמצא את הזוכה, ומה שלא ייבחר, עם כאלו אפשרויות הבחירה תהיה טובה.

    מפרטים טכניים

    [table id=159 /]

    עלויות טיפולים

    [table id=160 /]