רכבים מודרניים רבים מגיעים עם מערכות בטיחות המבוססות על רדאר ומזהות את מיקומם של כלי רכב סמוכים. בב.מ.וו עובדים על פטנט המגדיל את הנראות של האופנועים לאותן מערכות.
בעוד מערכות רדאר היקפיות, המיועדות להגביר את הבטיחות האקטיבית, מגיעות לדגמי פרימיום של יצרני אופנועים בצורה הדרגתית (כמו לדוגמא בדוקאטי מולטיסטראדה V4 רדאר), הטכנולוגיה כבר קיימת ונפוצה בקרב יצרני הרכבים. מערכת הרדאר מזהה את הרכבים מסביב ומפעילה מערכות עזר להתראה, סטייה ובלימה.
חיסרון מסוים של המערכות הן בעיות בזיהוי כלי רכב קטנים כמו אופנועים. חתימת הרדאר של הדו-גלגליים קטנה יותר, מאתגרת את מערכות הבטיחות של הרכבים, ובמקרים מסוימים 'תסתיר' את האופנוע מהמערכות ומהנהג שסומך על אותן התראות ופחות מחפש כלי רכב אחרים בסביבתו.
בב.מ.וו נדרשו לבעיה והגו פתרון שקיים בעולם כלי השייט הקטנים שרוצים להיראות במערכות הרדאר של הספינות הגדולות. הפתרון מתבסס על רפלקטורים (מחזירי אור) בצדי האופנוע הנמצאים על ציר הגלגלים בצדי הכידון, כך שבכל זווית תהיה השתקפות של מגביר אור שייקלט במערכות הרדאר. בב.מ.וו מדגישים שהרפלקטורים קלי משקל, וכנראה ניתן יהיה לרכוש אותם גם לאופנועים ישנים יותר. המוצר כרגע קיים כרישום פטנט ולא כמוצר מוגמר, וידוע שגם בסוזוקי עובדים על פתרון דומה. סביר להניח שיצרני אפטרמרקט יקדימו את היצרניות הגדולות לפתרון הפשוט הזה.
יצרנית מערכות הבלימה ברמבו הציגה קליפר ייעודי למרוצים המתקיימים במקומות עם טמפרטורות חיצוניות גבוהות.
בברמבו פיתחו עבור דגמי האופנועים המשתתפים באליפות הסופרבייק העולמית קליפרים ייעודיים המיועדים לתפקד במרוצים המתקיימים בטמפרטורות הגבוהות מ-35° צלזיוס. הקליפרים עשויים מסגסוגת של אלומיניום וליתיום, אשר ניתן למצוא גם בענף החלל והתעופה.
הקליפרים הרדיאליים מובנים עם צלעות קירור, שדרכן זורם אוויר המקרר את רפידות הבלם ונוזל הבלם. הטכנולוגייה קיימת בעולם ה-MotoGP, שם ניתן להשתמש בדיסקים מקרבון העמידים יותר בפני חום, ולמעשה עובדים בטמפרטורה של כ-600° צלזיוס. החידוש כאן, בהקשר של אופנועי אליפות הסופרבייק העולמית, הוא שכאן מותר להשתמש בדיסקים מפלדה, המוביל לכך שהטכנולוגיה תגיע גם לאופנועים סדרתיים באקלים חם כמו בישראל.
בטריומף חשפו דגם אבטיפוס חשמלי שנקרא TE-1. הנתונים מדברים על 177 כ"ס ב-18,000 סל"ד, טווח רכיבה של 190 ק"מ ומשקל כולל של 220 ק"ג.
טריומף TE-1 חשמלי
לפני כשנתיים חשפנו על פרויקט החשמל של טריומף. שם הפרויקט נקרא TE-1, ומטרתו הייתה לקדם את פיתוח האופנוע החשמלי הראשון של החברה. בטריומף נקטו אז במועד משוער של שנתיים עד להצגה של הפרויקט.
לעזרה טכנולוגית וכלכלית לטריומף חברו גופים בריטיים נוספים, כשהשם הגדול ביניהם הוא חברת הפורמולה 1 ווילאמס, שאחראים על פיתוח הסוללה ויחידת הפיקוד למנוע. שותפים נוספים הם חברה טכנולוגית בשם Integral Powertrain Ltd אשר מפתחים את המנוע עצמו ושנאי הכוח. כמו כן, חוקרים מאוניברסיטת וורוויק היושבת בקובנטרי מסייעים בכל נושא ההדמיות וסקרי השוק. בנוסף, סיוע ממשלתי נרחב יקנה פרויקט פטריוטי ולאומי.
והנה, כעבור שנתיים נחשפים תרשימים ראשונים של דגם האבטיפוס, שנראה כמו ספיד טריפל על טהרת החשמל. הטכנולוגיה מגיעה ממרוצי הפורמולה E, כאשר יחידת המנוע שוקלת כ-10 ק"ג (מנוע בעירה פנימית יכול לשקול יותר מ-60 ק"ג, לשם להשוואה) ומפיק 130 קילוואט, שהם שווי ערך לכ-177 כ"ס. לפי טריומף, מהירות סיבובי המנוע מגיעה ל-18,000 סל"ד, והמומנט עומד על 11 קג"מ מסל"ד אפס. הסוללה מובנית בתוך יחידת המנוע, כאשר ניתן יהיה להטעין אותה ממצב ריק עד ל-80% מהקיבול בתוך 20 דקות. טווח הרכיבה המשוער עומד על 190 ק"מ, כאשר כל הכלי צפוי לשקול כ-220 ק"ג.
לטריומף נשארה עוד עבודה, כאשר מבחנים צפויים להתחיל לקראת סוף השנה, ולגרסת הייצור הסדרתי ייקח עוד כשנתיים עד שתגיע לייצור ולשוקים. עכשיו כשסוכנות טריומף בישראל כבר קיימת, נשאר רק לחכות לדגם, כאשר אצלנו נידרש לתחנות הטענה אולטרה מהירות מותאמות.
האם בקוואסאקי נכנסים לקטגוריה החדשה של הספורט שפוי 700 סמ"ק נינג'ה 700 חדש לגמרי שיעמוד מול אפריליה וימאהה, או שמדובר על שדרוג של הנינג'ה 650?
באפריליה ניסו להחזיר קצת שפיות לעולם אופנועי הספורט עם צמד דגמי ה-RS660והטואונו 660, שמדגישים יותר את יכולות הכביש מאשר המסלול ונמצאים על מעט מתחת קו ה-100 כ"ס. כתבנו לאחרונה שגם בימאהה חושבים על קונספט דומה, וההערכות בענף הן שיציגו דגם כביש ספורטיבי על בסיס פלטפורמת הדור השלישי של ה-MT-07, שמצד אחד ירחיב את משפחת ה-MT ומצד שני יחליף את ה-YZF-R6 שכבר לא רלוונטי לכביש הציבורי.
ההערכות בשוק הן שיצרנים נוספים יבחרו להיכנס לקטגוריה החדשה, כאשר עיבוד מחשב מראה את הדגם של קוואסאקי, שמכונה כעת נינג'ה 700R. על הנייר יכול להיות שמדובר על שדרוג של הנינג'ה 650, שמספק נתונים של 68 כ"ס ממנוע טווין מקבילי, אך בשביל שקוואסאקי יכנסו למשחק הם צריכים להשוות את נתון ה-95 כ"ס של אפריליה. העיצוב יתבסס על הקו החדש שמוביל ה-ZX-10R של 2021, וכמובן שהדגם יציע את כל חבילת האלקטרוניקה המוכרת בענף בתחום המנוע, הבקרות והבלימה.
אם בקוואסאקי כן יבחרו להציג את הנינג'ה 700, סביר להניח שזה יקרה לקראת סוף השנה הנוכחית. נמשיך לעדכן.
אופנועי טריומף כבר נמצאים בישראל, ואולם התצוגה בתל-אביב עומד מוכן ופעיל, עם תצוגת אופנועים כמעט מלאה ועם ציוד, אביזרים ופריטי לבוש לפי המפרט המדויק של היצרנית הבריטית.
אולם התצוגה של טריומף בישראל – רחוב המלאכה 3 תל-אביב
שנתיים עברו מאז שחשפנו כאן בפול גז שאופנועי טריומף בדרך לישראל. חודשיים נוספים עברו, וכבר ניתן היה לפרסם שהיבואנית המקומית תהיה אלבר-מוטו – יבואנית הארלי דיווידסון ודיאלים לישראל. ההערכה של אלבר-מוטו הייתה שבמחצית השנייה של שנת 2020 תחל הפעילות של טריומף בישראל, אולם בשל משבר הקורונה ההיערכות לקחה יותר זמן מהמצופה. בימים אלו מסתיימת תקופה הקמת המערך, ורוב הכלים כבר נמצאים בישראל.
אולם התצוגה הראשי של טריומף בישראל נמצא ברחוב המלאכה 3 בתל-אביב – צמוד לאולם התצוגה של הארלי דיווידסון ברחוב המלאכה 1. האולם כולו נבנה לפי המפרט המדויק של טריומף העולמית, והוא רחב ידיים ומפואר מאוד. נכון לרגע זה תמצאו בתצוגה את רוב ליין הכלים של טריומף, למעט שלושה אופנועים שיגיעו גם הם בקרוב – רוקט 3, ספיד טריפל וטרידנט. כל שאר הכלים – כולל דגמי הרטרו, בונוויל, ת'ראקסטון, טייגר 900 ו-1200, סטריט טריפל וכו' – זמינים בתצוגה ועומדים למכירה. מחירים סופיים טרם נקבעו, אולם הכלים לא הולכים להיות זולים, כשהמחירים צפויים להיות על הטווח שבין הכלים המקבילים של דוקאטי לבין אלו של ב.מ.וו. כך למשל, הטייגר 1200 בגרסאות המאובזרות צפוי לעלות בין 170 ל-190 אלף ש"ח.
פרט לדגמי האופנועי השונים תמצאו באולם התצוגה גם שפע של אביזרים תחליפיים וחלקים משופרים, וכן את ליין הביגוד של טריומף. הכל כאמור מסודר לפי המפרט המדויק של טריומף.
בקרוב תתקיים הפתיחה הרשמית, ואז גם ייחשפו המחירים המלאים, אבל עד אז אנחנו ממליצים לקהל הרוכבים לגשת לאולם התצוגה ברחוב המלאכה 3 בתל-אביב ולהתרשם מהאופנועים ומאיכותם, ומאולם התצוגה המפואר.
בק.ט.מ מתכננים גרסה שלישית של ה-1290 סופר אדוונצ'ר, בסיסית יותר, אשר תגיע ללא מערכת הרדאר, ללא מגנים וללא בולמים סמי-אקטיביים חשמליים.
בק.ט.מ הציגו השנה את הגרסאות החדשות לשנת 2021 של ה-1290 סופר אדוונצ'ר. לכביש, עם גלגל 19″ מלפנים, יש את גרסת ה-S. לדגם הזה יש בקרת השיוט אקטיבית שפותחה בשיתוף עם בוש, מבוססת רדאר, אשר שומרת מרחק מרכבים אחרים בהתאם לאחת מחמש התוכניות האפשריות שאותן ניתן לבחור ממתג על הכידון. בנוסף, יש מערכת מתלים סמי-אקטיבית של WP מדגם APEX, כשכעת המערכת מתחשבת בנתונים המלאים של האופנוע, כולל תאוצות, כוחות ומומנטים ב-6 צירים, וכמובן זווית ההטיה של האופנוע.
גרסת ה-R מאופיינת כמובן בחישוקי שפיצים בקוטר "21 ו-"18 טיובלס ובולמי WP XPLOR עם מהלך קדמי ואחורי של 220 מ"מ, מתכווננים ידנית.
ההערכות בתחום רומזות על גרסה שלישית שצפויה לצאת בקרוב, על-בסיס דגם ה-S. גרסה זאת (שתקרא בפשטות 1290 סופר אדוונצ'ר) תוריד את מערכת הרדאר ותגיע עם מערכת בולמים מכאנית-הידראולית ולא חשמלית. הורדת הפריטים האלו תאפשר הפחתה של כ-5 ק"ג מהמשקל הסופי וכמה אלפי שקלים מהמחיר הכולל. שאר המכלולים, לרבות מנוע הווי-טווין בנפח 1,301 סמ"ק המפיק 160 כ"ס ו-14 קג"מ, יישארו בדגם ה'בסיסי'.
שני דגמי הק.ט.מ 1290 סופר אדוונצ'ר S ו-R צפוים להגיע ארצה בחודשים הקרובים, כאשר עד אז נדע את כל הפרטים על הגרסה השלישית. מחירים טרם נקבעו.
בשנת 1997 הציגו סוזוקי את הפריווינד (Freewind), שניסה להתחרות בב.מ.וו F650 פאנדורו ולהביא משב רוח חופשי ורענן ליצרנית היפנית.
בשנות ה-90 המושג 'פאנדורו' התייחס לדגמים דו-שימושיים שיותר מתאימים לשימוש כביש עם אפשרות קלה לירידה לשבילים. בשנת 1994 חשפו ב.מ.וו את ה-F650, שמכר בכמויות יפות באירופה ובארצות הברית. בסוזוקי לקחו את הזמן, ובחרו בשנת 1997 להיכנס לנישה הזאת. לשם כך בחרו בפלטפורמת ה-DR650 הוותיקה, עם מנוע סינגל בנפח 644 סמ"ק, 4 שסתומים וקירור אוויר ושמן. ההספק עמד על 47 כ"ס ב-7,000 סל"ד והמהירות המרבית, שהייתה מעט מעל 160 קמ"ש, הושגה דרך גיר של 5 הילוכים.
סוזוקי XF650 פריווינד
שלדת עריסה מפלדה החזיקה את המנוע יחד עם הבולמים שהושאלו מה-DR650, רק שפה הם היו קצרים ומונמכים. מלפנים הורכב חישוק 19″ (לעומת 21″ ב-DR) ומאחור חישוק 17″. מערכת הבלימה הורכבה מדיסק יחיד מלפנים ומאחור שבלמו משקל יבש של 162 ק"ג.
אל תצפו כמובן לאלקטרוניקה באותן השנים, אך לפריווינד היה צג LCD מלא ומתקדם לתקופתו ששיקף בצורה אלקטרונית את כל הנתונים. כולם הכירו אז שעונים אנלוגיים, בטח בדגמים הדו-שימושיים, וזה היה חידוש מעניין. העיצוב היה מעניין עם פיירינג שנועד להשיג נוחות בכביש ושילובי צביעה דו-גוונית שהגיעה לישראל גם באדום-ירוק מוזר.
בסוזוקי תמחרו את הפריווינד בכ-15% פחות מהב.מ.וו המצליח, אך למרות שהביקורות היו חיוביות, המכירות לא המריאו בעולם. הדגם נמכר בישראל וזכה להצלחה מסוימת, עד שסוזוקי סיימו את דרכו של הדגם בשנת 2001 ועברו לעבוד על הויסטרום 650 המוצלח שיצא לאחר מספר שנים.
ה-MT-07 המקורי, הנייקד הבינוני ממשפחת ה-MT של ימאהה שיצא כאח הקטן של ה-MT-09, הפך להצלחה מסחררת בין לילה. בימאהה של אחרי המשבר הכלכלי הגדול של 2009 עלו על הנוסחה ליצירת אופנועים שמצד אחד הם פשוטים מכאנית ובעלי מכלולים זולים יחסית, כשהפלטפורמה משמשת מספר דגמים, אולם הכלים מעוצבים היטב ומודרני, מציעים מוצר שלם, ובעיקר מלאים שמחת חיים ופאן-פקטור. ה-MT-07 היה בדיוק כזה.
שלוש שנים מאוחר יותר, ל-2018, בימאהה ביצעו מתיחת פנים עיצובית ל-MT-07, כשהפלטפורמה המכאנית נשארה זהה. שלוש שנים נוספות עברו, ול-2021 בימאהה מבצעים עדכון מקיף יותר לדור השלישי של ה-MT-07. ראשית ה-07 מקבל מתיחת פנים עיצובית משמעותית, עם יחידת פנס קדמי חדשה לחלוטין, בקורלציה מלאה ל-MT-09 החדש גם הוא ל-2021, בתצורת Y של פנסי ה-LED החדשים. הזנב חודד גם הוא, כולל יחידת הפנס האחורי שגם היא בתצורת Y ייחודית, וחיפויי מיכל הדלק עוצבו מחדש באופן מודרני ומעוקל יותר, וקיבלו כונסים שמנתבים אוויר טרי אל מערכת היניקה. בנוסף, בימאהה עבדו על הארגונומיה והצרו אותה – בעיקר באזור מיכל הדלק והירכיים. לדעתנו ה-MT-07 החדש נראה מעולה – טוב משמעותית מהדגמים הקודמים.
השינויים המכאניים לא גדולים במיוחד, אבל הם משמעותיים למדי. מערכת הבלמים קיבלה צמד דיסקים גדולים יותר בקוטר 298 מ"מ במקום 282 מ"מ בדגמים הקודמים, כשהקליפרים נשארו זהים. הכידון חדש, כשהוא עבה יותר ('פאט באר') ורחב יותר ב-30 מ"מ, וגם הוא תורם את חלקו לארגונומיה המחודשת, ויש גם לוח מחוונים LCD חדש עם קוטביות מוגברת. המנוע נשאר זהה, טווין מקבילי א-סימטרי בנפח 689 סמ"ק, המפיק 74 כ"ס ו-6.8 קג"מ, אבל בגלל תקנות יורו 5 הוא מקבל מערכת פליטה חדשה עם ממיר קטליטי גדול יותר, וכן מערכת ניהול מנוע חדשה.
שאר הפלטפורמה, כולל השלדה, המתלים והגלגלים, נשארה זהה לדגמים הקודמים, ורק הצמיגים הם כעת המישלין רואד 5 החדשים.
ימאהה MT-07 דור שלישי
ביצועים
על אף היותו אופנוע קטן, פשוט וזול, ה-MT-07 תמיד היה מכונת ביצועים מגניבה בזכות תכנון נכון וכמה מכלולים חשובים, ובראשם המנוע. אחרי 6 שנות שירות של ה-CP2 כבר אפשר לומר בפה מלא שזה אחד המנועים המוצלחים ביותר של ימאהה, ואהבנו אותו מאוד בכל אופנוע שעליו הוא הותקן – MT-07, טרייסר 700, XSR700 וטנרה 700. זה לא רק שהוא גמיש ומספק כוח כבר מסל"ד נמוך בלינאריות ועם הרבה בשר, זו בעיקר תחושת ה'מסטיק' שהוא מספק למשיכת המצערת, שמתווספת לסאונד ומכלול תחושות מהנים בזכות סדר ההצתה הא-סימטרי של מנוע הקרוספליין. בשורה התחתונה זה מנוע אדיר בכל אופנוע שעליו הוא הותקן.
כאן במבחן, על אף שמדובר במנוע המוגבל ל-47.6 כ"ס ולרישיון נהיגה A1, עדיין בסל"ד נמוך ובינוני יש את מלוא המומנט ואת מכלול התחושות, כשההבדל מגיע מאמצע קשת הסל"ד ועל הקצה – כשהמומנט יורד וההספק נשאר על 35 קילוואט, שמביאים את ה-07 המוגבל לכ-170 קמ"ש, ועם מעט רוח גבית או מגמת ירידה גם ל-180 קמ"ש.
ההתנהגות של ה-MT-07 תמיד הצטיינה במהירויות נמוכות ובינוניות, והדור השלישי ממשיך את המגמה הזו. בזכות מערכת מתלים עם בולמים פשוטים ורכים, ה-07 הוא אופנוע שעובד בצורה תלת-ממדית ומתקפל היטב לפניות, וזה כיף אדיר במהירויות נמוכות שמאפשרות לעבוד עם ה-07 כמו כדור. זה אולי הנייקד הקרוב בהתנהגותו לאופנוע סופרמוטו, למרות ההבדל התהומי במערכות המתלים. מאידך, הרכות של הבולמים – גם בקפיצים וגם בהידראוליקה המהירה – פוגמת בהתנהגות האופנוע במהירויות גבוהות, וגורמת לנדנודים, בעיקר על הצד.
יוצא אפוא שה-MT-07 הוא אחד הכלים המהנים ביותר לרכיבה טכנית בכבישים מפותלים צפופים או במגרשי חניה, כשהמנוע והגאומטרייה, בשילוב המשקל שעומד על 184 ק"ג ותנוחת הרכיבה הזקופה, גורמים ל-07 להיות אחת ממכונות הווילי'ז היותר מגניבות שיש, כשהגלגל הקדמי עולה בקלות בהילוך שלישי, ועם קצת מאמץ גם ברביעי.
נציין גם את מערכת הבלמים הקדמית, שכעת מציעה נשיכה חזקה יותר ועוצמת בלימה טובה יותר. יפה מה ש-16 מ"מ מסוגלים לעשות.
ה-MT-07 הוא מכונת ווילי'ז מעולה
איך זה מרגיש?
הימאהה MT-07 הוא אופנוע קטן ממדים. גובה המושב שעומד על 805 מ"מ יאפשר לכל רוכב להגיע עם רגל בטוחה לקרקע, ותנוחת הרכיבה זקופה לגמרי ושולטת. הכידון החדש והרחב יותר נותן תחושה איכותית יותר, אבל הוא בעיקר פותח את הזרועות בכ-15 מ"מ בכל צד, מה שמגביר את תחושת השליטה, את יכולת ההיגוי, וגם את התחושה הקרבית – במיוחד בגלל הכלום שיש לפני הכידון ממבט הרוכב, שכן הפנס ממוקם נמוך. המשקל לא גבוה במיוחד ועומד על 184 ק"ג כולל נוזלים, וכל הנתונים הללו יחד יוצרים אופנוע שקל מאוד לשלוט בו, כך שהוא טוב מאוד לרוכבים מתחילים, אבל גם לרוכבים מנוסים יותר שמחפשים פליי-בייק עירוני.
היעדר מיגון הרוח מונע רכיבה בין-עירונית מהירה, וזה בא בקורלציה מלאה למערכת המתלים הרכה. מהירות שיוט נוחה תעמוד על סביב 140 קמ"ש, ושם תהיה רזרבת כוח לעקיפות מהירות. אגב, ניתן להוסיף משקף מקורי קצר או גבוה בתוספת תשלום (456 ש"ח ו-840 ש"ח בהתאמה), או כחלק מקיט ספורט (משקף קצר, מחרשה, מדבקות אחיזה למיכל הדלק ומאותתים אחוריים – 1,785 ש"ח) או מקיט קומפורט (סבל אחורי, ארגז 39 ל' ומשקף שקוף גבוה – 2,200 ש"ח).
על אף שהמושב נוח לאורך זמן, וכך גם תנוחת הרכיבה, ה-MT-07 אינו מיועד לכסות מרחקים. זה אופנוע למרחקים קצרים ובינוניים, וככל שהאספלט יהיה יותר מפותל ויותר מקופל – כך היתרונות הדינמיים של ה-MT-07 יבואו יותר לידי ביטוי. המושג 'זמישות' הוא הלחם של זריזות וגמישות – אג'יליות בלעז, וה-MT-07 עונה להגדרה הזו בדיוק, שכן כל כך קל לקפל אותו לפניות, להעביר כוחות ומשקלים לפנים ולאחור על המתלים, ולעבוד תלת-ממדי כמו כדור שעובד לכל הכיוונים, וזה כל כך כיף.
איכות החומרים והגימור טובה למדי, על אף שה-MT-07 בנוי ממכלולים ומחלקים פשוטים וזולים. הצביעה איכותית (ולטעמנו הצביעה האפורה של אופנוע המבחן, עם הגלגלים האדומים-ורודים הזוהרים היא היפה ביותר), והתחושה הכללית היא טובה – על אף שמדובר באופנוע תקציב זול. לוח המחוונים החדש זהה לזה שמותקן בטרייסר 700 החדש, והוא מתופעל מבית המתגים השמאלי. אין פה מסך TFT צבעוני, אבל ייאמר לזכות מסך ה-LCD החדש שהוא ברור וקריא. גם האבזור לא מפואר, ולמעט מערכת ABS, שהיא חובה לפי התקן, לא תמצאו פה שום בקרות אלקטרוניות. מה שכן, יש פנסי LED היקפיים ומודרניים, כשהפנס הקדמי מאיר מצוין ומספק תאורה טובה ויפה.
אופנוע פשוט וטוב שעבר מקצה שיפורים והפך למגניב יותר
סיכום ועלויות
ה-MT-07 הוא נייקד סופר-מגניב. בימאהה עלו על נוסחה מנצחת של אופנוע הבנוי ממכלולים פשוטים אבל נותן תוצאה הגדולה מסך חלקיה. מעבר לאיכות הכללית של הנייקד הזול, זה גם אחד הכלים היותר כיפיים לרכיבה במהירויות נמוכות ובינוניות, כאמור עם תחושת התלת-ממדיות והכדוריות, ועם מנוע ה-CP2 המעולה של ימאהה. מאידך, הוא פחות מתאים למהירויות גבוהות או לרכיבות ארוכות.
בימאהה לקחו את הנוסחה המוצלחת הזאת, שמוכרת היטב כבר 6 שנים, ושיפרו אותה בנגיעות קטנות אבל חשובות. הבלמים טובים משמעותית, הארגונומיה צרה יותר, הכידון איכותי ורחב יותר, ולוח המחוונים היה חייב ריענון. אבל עיקר השינוי נמצא כאמור בעיצוב החדש והמודרני, שלטעמנו הולם הרבה יותר את קונספט האופנוע, כשגם פנסי ה-LED עושים את שלהם.
ה-MT-07 בדור השלישי של 2021 מתומחר ב-55,985 ש"ח 'על הכביש' כולל אגרות. זהו מחיר גבוה יותר מזה של מתחריו הישירים – הסוזוקי SV650 והקוואסאקי Z650 – אולם הוא גם מציע יותר, ובעיקר מודרני יותר. כך או כך, זה אחד האופנועים המהנים יותר לרכיבה, וזה מקבל משנה תוקף בעיקר בגלל העובדה שזה אופנוע שמורכב מחלקים פשוטים וזולים.
יש לנו תחושה שעם השיפורים המכאניים והעיצוביים של הדור השלישי, ה-MT-07 ימשיך להיות להיט מכירות באירופה ובישראל. איזה אופנוע מגניב!
בהארלי דיווידסון אישרו שבקרוב מאוד יוצג ה-1250 קאסטום, הנושא מכלולי מנוע ושלדה זהים לפאן אמריקה 1250 ועיצוב קאסטום-קרוזר-קרבי.
בקרוב מאוד תציג הארלי דיווידסון דגם חדש עבורה, על בסיס פלטפורמת הפאן אמריקה – האדוונצ'ר שהוצג לאחרונה. ה-1250 קאסטום (לא בטוח שזה יהיה שמו הרשמי) יישא את המנוע של הפאן אמריקה 1250 – וי-טווין עם תזמון שסתומים משתנה המגיע מסדרת רבולושן-מקס החדשה. הנפח עומד על 1,252 סמ"ק מקוררי נוזל עם 150 כ"ס ב- 8,750 סל"ד ו-13 קג"מ ב-6,750 סל"ד. ההספק בדגם החדש צפוי לרדת לכיוון 130-120 כ"ס. המנוע כמובן עומד בתקנות יורו 5.
סביר להניח שהמכלולים יורכבו מבולמי אוהלינס, בלמי ברמבו ומערכות האלקטרוניקה הקיימות על האדוונצ'ר כמו למשל מערכת למדידת אינרציה IMU של בוש, ABS להטיה בכמה מצבים, מערכת בקרת אחיזה מתקדמת ומערכות עזר כמו זינוק בעלייה, ובנוסף בקרת שיוט, קוויקשיפטר, פנסי LED ומסך TFT גדול, צבעוני ומודרני.
במוטוגוצי חוגגים החודש 100 שנים להיווסדם. באתר הבית מופיעה מצגת של כל הדגמים בהיסטוריה של החברה, כולל דגם עתידי מטושטש, כשככל הנראה מדובר בנייקד קרבי.
המותג מוטוגוצי נוסד ב-15 במרץ 1921 – בדיוק לפני 100 שנים. האיטלקים כמובן מסתכלים קדימה ורומזים על דגם עתידי שיוצג השנה. באתר הבית של מוטוגוצי יש מצגת רצה של כל דגמי העבר וההווה, כולל דגם נייקד מטושטש.
אין כמובן פרטים על הדגם, אך בעיצוב מרמז על דגם נייקד קרבי אשר, סביר להניח, יישא את מנוע הווי טווין בנפח 853 סמ"ק שיושב כיום ב-V85 TT. ניתן לזהות מסיכה קדמית, מערכת פליטה נמוכה וקצרה ותנוחת רכיבה קרבית יחסית. יש כאלה שמזהים מוטיבים עיצוביים מדגם ה-MGS-01 קורסה הקרבי מתחילת שנות ה-2000.
סביר להניח שבמוטוגוצי יחשפו את הדגם בפסטיבל מנדלו דל-לריו המסורתי, שאמור להיערך בחודש ספטמבר השנה. נמשיך לעדכן.
