תחילת השיווק הימאהה טריסיטי 300 החדש, שהוצג לאחרונה, נקבעה לתחילת חודש יולי השנה, אולם השיווק בישראל יחל כבר באמצע חודש יוני, כשהשוק הישראלי יהיה הראשון בעולם שבו ישווק הטריסיטי 300.
בימאהה הודיעו על תחילת שיווקו של הטריסיטי 300 החדש בתחילת חודש יולי. בנוסף הודיעו בימאהה כי הטריסיטי 300 יגיע עם שלושה קיטים אופציונליים לבחירת הלקוח: אורבן (הכולל משקף גבוה, סבל אחורי וארגז בנפח 39 ליטרים), ספורט (משקף ספורטיבי, מדרכי אלומיניום ומחרשה מקוצרת) או חורף (שמיכת רגליים, חימום לידיות ומשקף מוגבה).
ימאהה טריסיטי 300
הטריסיטי 300 הוצג בתערוכת טוקיו 2019 אחרי שהוצג כקונספט מגומר למדי בתערוכת מילאנו שנה לפני-כן. ה-300 משתמש במנוע ה'בלו-קור' של האיקסמקס 300, בנפח של 292 סמ"ק, מפיק 28 כ"ס ומגיע עם בקרת אחיזה. בנוסף, מערכת ה-LMW (ר"ת Leaning Multi-Wheel) מציעה אפשרות לנעילת גלגלים בעצירה, עם מכניקה אשר דומה למדי לזו שמותקנת בנייקן 900 – עם צמד בולמים לכל גלגל (כאן בחלק הפנימי של הגלגלים ולא בחיצוני כמו בנייקן) ועם מערכת אקרמן בעלת 3 זרועות אופקיות. נעילת המתלה תתבצע על-ידי מנוע חשמלי שמותקן על המתלה ומופעל על-ידי מתג בצידו הימני של הכידון. בנוסף יש פנסי LED, מסך LCD, צמיגים הקדמיים במידות 120/70-14, ואילו האחורי 140/70-14, מיכל דלק של 13 ליטרים והמשקל הרטוב הנקוב הוא 239 ק"ג.
ההשקה העולמית של הטריסיטי 300 – שבה היינו אמורים להשתתף – הייתה אמורה להתקיים בצרפת בתחילת חודש אפריל 2020, אולם היא בוטלה בשל ההסגר ועצירת הכלכלה העולמית בגלל משבר הקורונה, ובכלל זה ביטול הטיסות לאירופה וביטול כל האירועים באירופה.
כאמור, תחילת שיווקו של הטריסיטי 300 באירופה תחל בחודש יולי הקרוב, אולם השוק הישראלי יהיה הראשון בעולם שבו ישווק התלת-גלגלי החדש של ימאהה. המחיר צפוי להיות סביב 43 אלף ש"ח.
מה דעתכם על אדוונצ'ר ליטר של מוטוגוצי – יכול לעבוד?
המוטוגוצי V85 TT הוא אופנוע אדוונצ'ר בקטגוריה הבינונית, אך הוא הנציג הבכיר כרגע של המותג האיטלקי בסגמנט. עם מנוע של 853 סמ"ק הוא אינו זכאי להשתתף בסגמנטים היותר נחשבים בעולם האדוונצ'רים, שהם הליטר פלוס. Oberdan Bezzi הוא מעצב אופנועים איטלקי ידוע שאוהב להשתעשע עם כל מיני הצעות ועיצובים לדגמים שלא קיימים, מעין מנגנון של לחץ קהילה כלפי היצרנים, שאולי בתת-מודע שלהם יוציאו דגם דומה.
על-פי הסקיצה, הרעיון המוצע מדבר על אדוונצ'ר אמיתי, כזה עם גלגל 21″ מלפנים ו-18″ מאחור, מיכל דלק 'מדברי' וגדול נפח, ומושב שטוח יותר שיקל על העברות המשקל. אנחנו מאוד אהבנו את ה-V85 TT, אבל יכולות השטח שלו מוגבלות להתגלגלות על שבילים ולא יותר מכך. כאמור, זהו רק רעיון, אבל כזה שמתגלגל בכל הקהילה הדו-גלגלית עם סימני קריאה ברורים הקוראים למוטוגוצי לכל הפחות לבחון את האפשרות.
בשנת 1989 הציגה סוזוקי בישראל נייקד פשוט עם מנוע טווין בנפח בינוני, שהפך להיות אחד האופנועים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה הדו-גלגלית במדינת ישראל ולאחד החשובים בשנות ה-90 – ה-GS500.
ה-GS500E של סוזוקי הוא אחד האופנועים המשמעותיים בשוק הישראלי, בטח במבט רטרוספקטיבי לשנות ה-90. האופנוע סימן פשטות, אמינות, נוחות וסיפק כל מה שרוכב ממוצע – ולא חזיר גז – צריך מאופנוע. לא לחינם התייחסו אליו כ'סובארו דו-גלגלי' – להשוותו לתופעת הסובארו שהייתה בישראל עם הליאונה הכה-פופולרית. ה-GS500E החליף בעולם את ה-GS450 שמעולם לא הגיע לישראל, ואילו אצלנו הוא המשיך את דרכו של הסוזוקי GSX400, שעמד על נישת אופנוע המתחילים ולימוד הרכיבה.
סוזוקי GS500E – הסובארו הדו-גלגלי ואייקון ישראלי
כאמור, ה-GS500 הגיע בשנת 1989 לישראל אחרי שהוצג ביפן שנה קודם לכן. בסוזוקי המשיכו רשמית בייצור הדגם עד לשנת 2003 – למרות שהמשיך וממשיך עד עצם היום הזה להימכר במדינות מסוימות בדרום אמריקה. ב-2004 הוצג דגם חדש – GS500F – שכבר לא היה נייקד, ונמכר עד לשנת 2013. הדגם המקורי הונע על-ידי מנוע טווין מקבילי פשוט בנפח 487 סמ"ק, בעל שני שסתומים לצילינדר, קירור אוויר וגל זיזים עילי כפול. 51 כוחות הסוס שלו לא משכו את 175 הקילוגרמים ליותר מ-180 קמ"ש, שנתנו תחושה של המון לאור המתלים הפשוטים והרכים והיעדר כל מיגון רוח. בצד החיובי, המנוע הפשוט והנשלט יחד עם המתלים הרכים סיפקו פלטפורמה נוחה וטובה מאוד בתוך העיר, למרות שהבלמים עם הדיסק הבודד מלפנים לא הרעיפו יותר מדי בטחון לרוכב. תכונות אלו, יחד עם אמינות יפנית מוכחת, כידון רחב שהקל על השליטה ומיכל דלק גדול, סיפקו את אופנוע המתחילים הקלאסי. באותה התקופה היו שלוש דרגות רישיון: 50 סמ"ק, עד 500 סמ"ק ומעל 500 סמ"ק. כלומר, ה-GS500 נכנס למשבצת הרישיון בצורה מושלמת וגם כיכב במסלולי השליטה כאופנוע לימוד נהיגה.
הדגם המקורי הגיע, כאמור, ללא שום מעטפת פיירינג להגנה כנגד הרוח. על אף שאחת התוספות הפופולריות בזמנו הייתה מסיכת פנים שעטפה את הפנס הקדמי וסיפקה גם משקף קטן שעזר להסיט את הרוח. בשנת 1991 הוצגה גרסת ה-E שהגיעה עם פיירינג ופנס כפול מקדימה – גרסה שצברה פחות פופולריות בקרב אלו שפחדו לשבור את המעטפת בנפילות קטנות, כלומר רוב רוכשי ה-GS. בשנת 1992 התווספה האפשרות לכוון את עומס הקפיץ במזלג. בשנת 2001 הוצג דגם מחודש עם פיירינג חדש ומיכל דלק ענק בנפח 20 ליטרים, אך סוזוקי משכו את הדגם מרוב מדינות אירופה וארצות הברית. קפיצה קטנה לשנת 2004, בה הוצג הדגם החדש: ה-GS500F. העיצוב המלא ניסה להזכיר את דגמי ה-GSX-R750 של היצרן, אבל למעט עוד כמה ק"ג והוספה של קירור שמן למנוע – הבסיס המשיך להיות כמו המקור משנות ה-80. סוזוקי הפסיקה את ייצור הדגם בשנת 2013.
הסוזוקי GS500 תרם במלוא גלגליו להתקדמות השוק הדו-גלגלי בישראל, כשחשף בפני לא מעט רוכבים את קסם הדו"ג בצורה הכי פשוטה, טהורה, אמינה ויחסית זולה. עד היום ניתן לראות אקזמפלרים מקוריים מסתובבים בישראל, עם מאות אלפי קילומטרים במנוע ועם אותה גישה של פשטות ויעילות; סוס עבודה.
טריומף מציגה את מהדורת בונד של הסקרמבלר 1200 ותציע רק 250 יחידות ברחבי העולם.
לכבוד השתתפותו של הסקרמבלר 1200 בסרטו החדש של ג'יימס בונד, ה-25 בסדרה (שהצגתו נדחתה בגלל מגפת הקורונה), תציע טריומף מהדורה מיוחדת וסופר-מוגבלת אשר תקרא Bond Edition. הבסיס הוא דגם ה-XC עם מנוע הטווין המקבילי בנפח 1,200 סמ"ק המפיק כ-90 כ"ס ו-11.4 קג"מ. למרות מראה הרטרו, המנוע הזה מודרני לחלוטין עם קירור נוזל ומצערות חשמליות. יש 3 מצבי ניהול מנוע – כולל מצב שטח, יש צג TFT דור שני, מפתח קרבה KEYLESS, פנסי LED היקפיים, ויש יחידת מדידת אינרציה IMU שמאפשרת שליטה במערכות ה-ABS ובקרת האחיזה – שתיהן להטיה.
טריומף סקרמבלר 1200 במהדורת בונד
צג ה-TFT מציע גם חיבור לסמארטפון, מערכת ניווט אינטגרלית, וגם מערכת אינטגרלית של גו-פרו שמאפשרת שליטה במצלמות ישירות מהכידון. כך יכול הרוכב לצלם סטילס או וידאו תוך כדי רכיבה, מבלי להוריד את הידיים מהכידון. החישוק הקדמי בקוטר "21, עם אוריינטציית שטח ברורה, הבולמים האחוריים של אוהלינס מתכווננים באופן מלא ומציעים מהלך ארוך במיוחד, וגם הבולמים הקדמיים ההפוכים של שוואה מציעים מהלך ארוך לשטח וכיוונים מלאים. הבלם הקדמי של ברמבו, כשהקליפרים רדיאליים מסוג M50.
מהדורת הבונד תגיע בצביעה שחורה עם נגיעות זהובות. בנוסף יהיו פנסי ערפל, מעטפת מיוחדת לפנס הקדמי, צמד אגזוזי Arrow עם סופיות מקרבון ולוגו של 007 על מגני החום – לוגו שמופיע גם בצד השני. על חלקו האחורי של המושב יש כיתוב שמגדיר אותו כמהדורת בונד. בטריומף, כאמור, ייצרו רק 250 כאלה במחיר של 18,500 ליש"ט. כל מהדורה תמוספר בלוחית מיוחדת. אקזמפלר מספר 007? זה יישאר כרגע אצל טריומף עצמם.
MV אגוסטה RUSH 1000, שהוצג בתערוכת מילאנו בשנה שעברה, מגיע לייצור במהדורה מוגבלת ויקרה.
MV אגוסטה RUSH 1000
MV אגוסטה האיטלקית הציגה את ה-RUSH בתערוכת מילאנו 2019, וכעת מגיעה איתו לאולמות התצוגה עם 300 יחידות בלבד. ה-RUSH 1000 לוקח את מכלולי הקצה של הברוטאלה 1000 – מנוע הארבעה צילינדרים בנפח 998 סמ"ק שמספק 208 כ"ס (212 עם מיפוי אופציונלי) ויכול להביא את 186 ק"ג של האופנוע למהירות מרבית מוצהרת של 300 קמ"ש. בנוסף, ה-RUSH 1000 מגיע בולמי אוהלינס TTX36 מאחור ו-NIX30 מלפנים – שניהם סמי-אקטיביים חשמליים, וכן עם בלמי איכות של ברמבו ודיסקים בקוטר 320 מ"מ. בקרת האחיזה מגיעה עם שמונה מצבי בקרה לעזרת הרוכב, יחד עם קוויקשיפטר כפול, בקרת ווילי ובקרת זינוק. המנוע מציע ארבעה מצבי שליטה: ספורט, גשם, מסלול ואישי.
הסיפור המרכזי ב-RUSH 1000, כפי שאתם רואים, הוא העיצוב. שימו לב לחיפויי הקרבון שעוטפים את השלדה והרדיאטור, לרביעיית אגזוזי SC-Project, לזרוע האחורית החד-צדית, לחיפוי האווירודינמי של הגלגל האחורי וליחידת התאורה הקדמית שמעניקה לו אופי אחר לגמרי מהברוטאלה עליו הוא מבוסס.
המחיר הוא סביב 30 אלף יורו, כשיש תוספת של כ-10% לקיט המרוצים. וואו!
תמונות ריגול חדשות חושפות את הגרסה הכמעט סופית של המחליף לבנלי TNT600, שמשלב מכלולים ותיקים ומוכחים וטכנולוגיה עדכנית.
ה-TNT600i של בנלי נמכר עד כה בשוקי המזרח וארה"ב. זהו נייקד בנפח 600 סמ"ק עם מנוע 4 צילינדרים בשורה וגל זיזים עילי כפול המפיק בין 67 ל-83 כ"ס, תלוי בשוק. ה-TNT מכוון לחלק הנמוך של תחום הנייקדים מבחינת מכלולים ומחיר. בבנלי עובדים על דור חדש לדגם (כבר פרסמנו תמונות אילוסטרציה – כאן), שנחשף בתמונות ריגול אנונימיות ממפעלי בנלי בסין. הדגם החדש כולל עיצוב מחודש עם פנס LED קדמי, חיזוקים בתחום המתלים והמנוע – למרות שעדיין אין נתונים רשמיים – מסך TFT מודרני, מיקום חדש למפלט מתחת למנוע (לעומת מתחת לזנב) ואפשרות למפתח קרבה.
ייתכן מאוד שהדגם החדש ימותג בשם אחר – SRK600 או SR600K. על-פי ההערכות בבנלי רוצים לפנות לשוקי אירופה – כלומר יגיע גם לישראל. הבנלי החדש נראה תפור על כבישי ישראל, במיוחד אם חברת האם הסינית תצליח גם לתמחר אותו בצורה אטרקטיבית. נמשיך לעדכן.
הדוקאטי פניגאלה V4 סופרלג'רה – אופנוע העל של דוקאטי שמציע יחס הספק/משקל חסר תקדים של 1.54 כ"ס לק"ג, מכלולי שלדה מהשורה הראשונה ומערכות אלקטרוניקה של MotoGP – ירד מחר (ה') מפס הייצור של החברה המתאוששת; זהו הסופרלג'רה V4 הראשון מתוך 500 שייבנו.
הסופרלג'רה (סופר-קל באיטלקית) V4 הוא האופנוע החזק ביותר והטכנולוגי ביותר שיצא ממפעלי דוקאטי שבבורגו פניגאלה (רובע פניגאלה שבבולוניה) אי-פעם, והוא ייוצר במהדורה מוגבלת של 500 יחידות ממוספרות בלבד. המשקל הכללי עומד על 152.2 ק"ג בלבד, והוא הושג בין היתר על-ידי שימוש בשלדה ושלדת זנב מקרבון, בזרוע אחורית מקרבון ובחישוקים מקרבון. למעשה, זהו האופנוע היחיד בעולם ברישוי כביש הכולל שלדה, זרוע אחורית וחישוקים מקרבון, כשהחיסכון במשקל בחלקים אלו עומד על 6.7 ק"ג. השלדה ומכלוליה, אגב, הותאמו לרכיבת מסלול כך שהפניגאלה יהיה חד, זריז ומהיר על המסלול.
גם מעטפת הפיירינג במלואה עשויה מקרבון, והיא בנויה בטכנולוגיית אווירודינמיות הלקוחה ישירות מאופנוע ה-MotoGP של דוקאטי – כולל הכנפונים האווירודינמיים, המספקים כוח הצמדה של כ-50 ק"ג ב-270 קמ"ש, שהם 20 ק"ג יותר מאשר בפניגאלה V4R.
דוקאטי פניגאלה V4 סופרלג'רה
מתחת לפיירינג תמצאו את מנוע הדזמוסדיצ'י סטרדלה R, כשהוא חזק מתמיד ומפיק 224 כ"ס בקונפיגורציית הכביש ו-234 כ"ס בקונפיגורציית המרוץ המיועדת למסלול וכוללת מערכת פליטה מלאה של אקרפוביץ' מטיטניום, שהיא חלק מקיט המרוץ. עם התקנת קיט המרוץ, אגב, תיפתח במסך ה-TFT אפשרות לתצוגת RaceGP – הזהה לזו שבאופנוע ה-MotoGP של אנדראה דוביציוזו – ה-GP20.
השימוש הנרחב בקרבון, טיטניום, מגנזיום ואלומיניום, מביא את משקלו של הסופרלג'רה V4 ל-159 ק"ג בהומולוגציית כביש ציבורי, שהם 16 ק"ג פחות מהפניגאלה V4, ומייצרים יחס הספק/משקל של 1.41 כ"ס לק"ג. קיט המרוץ, שמוריד את המשקל ל-152.2 ק"ג ומעלה את ההספק ל-234 כ"ס, כבר מביא את יחס ההספק/משקל לערך דמיוני של 1.54 כ"ס לק"ג!
מערכות האלקטרוניקה בפניגאלה V4 סופרלג'רה הן הטכנולוגיות ביותר שיצאו משערי דוקאטי אי-פעם. יש 3 מצבי רכיבה מתוכנתים מראש – Race1, Race2 וספורט, וכן 5 מצבים נוספים שאותם הרוכב יכול לתכנת בעצמו. הלאפ-טיימר המובנה משודרג גם הוא, והוא כולל ממשק הפעלה אוטומטי לחמישה מסלולים – לגונה סקה, מוג'לו, חרז, ספאנג ולוסאיל, אם כי ניתן להוסיף מסלולים נוספים ולגרוע קיימים. יש כמובן את הבקרות של דוקאטי בגרסת EVO 2, כמו בקרת האחיזה והקוויקשיפטר לשני הכיוונים.
הבולמים של אוהלינס, הטופ שיש לתעשייה להציע, והם כוללים שסתומים שלקוחים מאופנועי ה-GP של דוקאטי, מיכלי גז בלחץ לטלסקופים, וחלקים קלים – כמו קפיץ אחורי מטיטניום או תחתיות בולמים קדמיים מכורסמים מאלומיניום – שמורידים את משקלם של הבולמים. הבלמים גם הם מהטופ שיש לתעשייה להציע, עם קליפרים רדיאליים מדגם Stylema של ברמבו, ומשאבה רדיאלית.
עד כמה הסופרלג'רה מהיר? ובכן, אלסנדרו ואליה, רוכב המבחן של דוקאטי, הקיף את מסלול מוג'לו ב-2 שניות מהר יותר מאשר אופנוע הסופרבייק של החברה!
כאמור, 500 יחידות בלבד של הדוקאטי פניגאלה V4 סופרלג'רה ייוצרו, בקצב של 5 יחידות ביום. הכלים ימוספרו, והמספר הסידורי יוטבע על המשולש העליון, על השלדה ועל מפתח ההצתה. תחילת השיווק מתוכננת לחודש יוני 2020.
במחיר של כ-100 אלף יורו – עלותו של הסופרלג'רה V4 – הרוכשים המאושרים יקבלו גם כניסה אקסקלוסיבית ל-SBK Experience של דוקאטי, הכוללת אירוח VIP בסבב הסופרבייק במוג'לו, ויותר מכך – רכיבה על הפניגאלה V4R שאיתו מתחרים רוכבי דוקאטי באליפות העולם בסופרבייק. ואם זה לא מספיק, אז 30 מבין הרוכשים יקבלו את האפשרות לרכוב על ה-GP20 – אופנוע ה-MotoGP של דוקאטי שעליו רוכבים אנדראה דוביציוזו ודנילו פטרוצ'י, עם צוות המכונאים של דוקאטי צמוד ועזרה טכנית לכל אורך הדרך. לרוכשים תינתן גם האפשרות לרכוש חליפת עור של דיינזה הכוללת את מערכת כרית האוויר D-Air ומגיעה בצבעי קבוצת המפעל של דוקאטי, וכן קסדה תואמת של ARAI.
הזדמנות נוספת לראות את הדוקאטי באקשן בהקפה חמה במסלול פורטימאו, פורטוגל:
בבימוטה ממשיכים לעבוד על הדגם השני בשיתוף הפעולה עם קוואסאקי, ומשחררים שתי תמונות מטושטשות.
לאחר ה-H2 טזי, פרי שיתוף הפעולה עם קוואסאקי, בבימוטה עובדים על הדגם השני שייקרא KB4 וצפוי להיות דגם ספורטיבי קטן ממדים עם מנוע ליטר. ה-KB4 החדש יקבל את המנוע של הנינג'ה 1000SX עם 4 צילינדרים בשורה בנפח 1,043 סמ"ק, 142 כ"ס ומצערות חשמליות. בנוסף יהיו מערכת בקרת אחיזה חדשה, 3 מצבי רכיבה, אפשרות להתאמה אישית, וקוויקשיפטר לשני הכיוונים.
את השלדה תספק בימוטה, כשבדגם הזה נראה מזלג קדמי הפוך קונבנציונלי, בניגוד לזרוע הקדמית בטזי. בבימוטה שואפים ליצור אופנוע קומפקטי בממדים בשילוב עם מנוע גדול – מעין ממשיך רוחני לבימוטה KB1 מסוף שנות ה-70 שנשא את מנוע הקוואסאקי Z1000. מערכת הבולמים תהיה של אוהלינס בשתי קונפיגורציות, דבר שמרמז על דגם 'פשוט' יותר ודגם מצויד יותר: האחד עם כוונון עומס ידני (בתמונה) והשני עם מערכת סמי-אקטיבית חשמלית.
בבימוטה כאמור שחררו שתי תמונות מטושטשות שאינן חושפות שום פרטים חדשים. האיטלקים, בכל מקרה, ינסו לעמוד בלוחות הזמנים המקוריים על-מנת להציג בחודשים הקרובים את ה-KB4 החדש, למרות העיכובים שנכפו עליהם בגלל מגפת הקורונה.
יש משהו באופנועי ליטר ספורטיביים שמעורר כבוד. זה שילוב של הרבה גורמים, אבל לגשת לאופנועים יקרים וגדולים מהם, אף פעם לא מעורר בבטן את אותם פרפרים שמעורר אופנוע עם יחס-הספק של קרוב ל-1:1 עם תנוחה ספורטיבית קרבית. עכשיו מילא לעלות עם כזה דבר על מסלול מרוצים ייעודי, איפה שמתכננים כאלו דברים לזוז מהר, אבל לעלות על כביש ציבורי, ועוד בלבנט המזרח תיכוני – זה כבר מעניין, ואפילו מאתגר.
אני חייב להתוודות: השבוע שבו הייתי אמור לבחון את ה-RC8R של ק.ט.מ היה מחורבן לתפארת. מספיק כדי להכניס אותי לבעסה רצינית, כזאת שתגרום לי לשקול לבטל אותו. להגיע למבחן כזה כשאני לא ממוקד זה כבר על גבול הסכנת נפשות. אזרתי כוחות יום לפני המבחן וקיבלתי החלטה – לוקחים את האופנוע. אם אני לא מתחבר ולא הולך, לא לוקחים סיכונים מיותרים ומתקפלים. עכשיו הכול נותר בידיו של ה-RC, או שיצליח להוציא אותי מהבעסה, או שיגביר אותה ואצטרך להחזיר אותו לפני הזמן שתוכנן.
ק.ט.מ RC8R שנת 2011
Ready To… What?
קיימת אמרה ידועה, שמקבלת משנה תוקף באופנועי קצה, שאומרת: Race on Sunday, Sell on Monday. אני לא מומחה בשיווק, אבל ההיגיון מאחורי המשפט הזה ברור לי לגמרי. אני יכול להבין למה מישהו ירצה לקנות דגם ספציפי אחרי שראה את הרוכב החביב עליו מנצח על אופנוע שנראה אותו הדבר במקרה הטוב, או עם סמל של אותה חברה במקרה אחר. אלא שנראה שהימים האלו הולכים ומתרחקים מאיתנו. המשבר הכלכלי שינה את חוקי המשחק, אין קצב פיתוח מטורף כבעבר, ההשקעות במרוצים לא פעם נמדדות במשורה, ויצרניות מסוימות מעדיפות להדיר את רגליהן לגמרי, בין אם באופן רשמי או חלקי.
כשק.ט.מ השיקו את הגלגול הראשון של ה-RC8, הם הבטיחו כי התכנית היא שנתיים של מרוצים באליפות הסופרסטוק העולמית, ומשם היישר לאליפות הסופרבייק העולמית. אבל זה לא קרה. ההישגים באליפות הסופרסטוק היו מבישים למדי ולחברה שהסלוגן שלה הוא Ready To Tace, וזה היה קצת מביך. אז נכון, הניסיון של ק.ט.מ במרוצי כביש הוא דליל, ומה לעשות שאפריליה שחררה את ה-RSV4, ב.מ.וו את ה-S1000RR, ובאופן כללי להתחרות עם וי-טווין מול 4 צילינדרים ברמה הכי גבוהה, דורש הרבה יותר השקעה. השאלה היא, עם כל הכבוד למרוצים, כמה זה משפיע עלינו, כרוכבים, בכביש הציבורי?
ה-RC8R הוא הגלגול האחרון של אופנוע הסופרבייק של החברה הכתומה. בתחילה היה את דגם ה-RC8 הרגיל עם נפח מנוע של 1,148 סמ"ק ו-152 כ"ס, שנה מאוחר יותר יצא דגם ה-R שנמכר במקביל, עם מכלולים משופרים, נפח מנוע מוגדל ל-1,190 סמ"ק וההספק גם כן קיבל עידוד עם 160 כ"ס. הדגם האחרון נמכר ללא אח פשוט וזול יותר, אך עבר מקצה שיפורים כדי להתמודד עם אחת הביקורות הנוקבות על הדגם הקודם, והיא תפעול מעצבן של המצערת. המנוע בדגם החדש מגיע עם צמד מצתים לכל צילינדר, וגם גל התנופה עלה קצת במשקל כדי לעזור בעניין. ההספק כעת עומד על 175 כ"ס מכובדים ביותר.
אין פה קו אחד מעוגל
אינטואיטיבי
אני יודע שזה יישמע מצחיק ולכן אזהר מאוד בבחירת המילים שלי, אבל התחברתי ל-RC כל כך מהר, עוד מסיבוב קצר בעיר, שלרגע הייתי צריך לבדוק שאני באמת על אופנוע סופרבייק קרבי. גם הסיבוב בהרי ירושלים אישש את מה שהרגשתי. האופנוע הזה פשוט התלבש לי כמו חליפה בהזמנה. בעיר אמנם שמים לב שקשה מאוד למצוא את הילוך הסרק, וגם המצמד ההידראולי מעט קשה, למרות שהגיר עצמו חלק ומדויק. גם כפות הידיים נוגעות במראות בצידוד מלא, וזה לא לעניין בכלל. אבל חוץ מהנקודות הקטנות והמעצבנות האלה, הכל נותן תחושה טבעית לגמרי, וזה לא משנה אם זה זגזוג בין מכוניות בכביש 1 עד למחלף בית שמש, רכיבה בעלייה החלקלקה מצומת אשתאול או השטיפה של שאר הכבישים באזור.
אחד הדברים שבולטים מיד הוא הגודל הפיזי של האופנוע. זה לא אופנוע קטן, בטח לא ליד אופנוע יפני מקביל. לא יודע אם יפנים מחשבים את גודל האופנוע לפי גודל של איזה מהנדס יפני, אבל הגודל של ה-RC8R מתחבר היטב עם איזה אוסטרי עב-עצם, וזה מורגש מייד ברכיבה. לא חייבים להתכנס מיד לאיזו תנוחה עוברית מטורפת עם מרפקים בגובה הברכיים. לא מדובר באופנוע תיור חס וחלילה, אבל ביחס לאופנועי ספורט, זה שיפור.
תוסיפו לכך את העובדה שכמעט הכול באופנוע הזה מתכוונן – גובה הרגליות, גובה הקליפ-אונים והזווית שלהם, וגובה המושב. באופנוע המבחן המושב היה במצב הגבוה ביותר בעוד הקליפ-אונים היו במצב הנמוך ביותר, ועדיין המצב היה סבבה לגמרי. שוב, יחסית לאופנוע ספורט. לא יכולתי לחשוב על תיאור טוב יותר לאופנוע מאשר 'אינטואיטיבי', כזה שמצריך אפס הסתגלות, וזה מרוכב שלא רוכב על אופנוע ספורט ביום-יום.
חד ומדויק
גם וגם
אי אפשר להתעלם מהמראה של האופנוע הזה. אמנם אני חושב שאנחנו באיזשהו רנסנס של עיצוב אופנועי ספורט, ויש מעט אופנועי ליטר ספורטיביים שאני לא אוהב ויזואלית, אבל הק.ט.מ RC8R, גם עם עיצוב בן יותר מ-3 שנים, נראה מעולה! אין בו נקודה עגולה אחת לרפואה, שכן כל הקווים חדים ולא מתירים הרבה מקום לדמיון. הזנב מזדקר אל-על ונקי מכל אגזוז, שנמצא מתחת למנוע. הצביעה השחורה יותר יפה לטעמי מזאת הלבנה שהגיעה עם אופנוע המבחן, אבל זה בקטנה. כמובן שיש גם לוח מחוונים מרשים, עם אפשרויות לא מעטות למידע בזמן אמת, כולל מדידת זמני הקפה, אבל אהבנו לרכיבה בכביש את האופציה המראה את ההילוך הנבחר בגדול. אל דאגה, האינדיקציה למספר ההילוך קיימת תמיד מתחת למספרי הסל"ד, וזה אחלה רעיון. רק להעיף את המראות והמחרשה והאופנוע הזה יהיה מושלם. השליטה במסך נעשית ביד שמאל, אך בעל כפות ידיים קטנטנות שכמוני לא פעם לחץ על כפתורי המסכים במקום על האיתות או הצופר. איכות החומרים וההרכבה מציבים רף גבוה מאוד ואין הרבה אופנועים, אם בכלל, שיכולים לתת לו פייט בתחום. תנו מבט על הפלסטיקה, השלדה, הרגליות, המנופים, כולם זועקים איכות.
כמו שהאופנוע הזה נראה – ככה הוא גם זז. מנוע ה-וי-טווין ב-75 מעלות הוא פשוט אחת היציאות היותר מגניבות שיצא לי לחוות, ויהיה מעניין לרכוב עליו ראש בראש מול מנוע הדזמו של ה-1198 כי יש מצב שהוא נותן לו פייט לא רע. הוא מושך בנחישות כבר מ-4,000 סל"ד ועד למנתק באזור ה-11,000 סל"ד, וגם אם אדרוש מכם לרכוב רק עם הילוך 3 ו-6 – נראה לי שתסתדרו. אפשר גם 5, הרי הוא יכול להביא אתכם למעל ל-240 קמ"ש. נראה שגם בק.ט.מ לא ממש זרמו עם הקוד הבלתי כתוב, ומקורות סודיים מאוסטריה מדווחים כי אחרי 299 קמ"ש מופיע על השעון גם 300, וגם 301 וגם 305, ואולי אפילו עוד.
עובר את ה-300 קמ"ש – גם על השעון
אבל עזבו אתכם ממהירות. כל דביל יכול לרכב מהר בקו ישר. בואו נדבר על אופן העברת הכוח. כי עם כל הכבוד למנוע 4 צילינדרים בשורה, שמספקים היום כ-200 כ"ס עם קו אדום ב-14,000, קשה מאוד לחיות בסל"ד שהם צריכים כדי להרגיש את העניינים. לא כך הדבר ב-ק.ט.מ. הכוח ליניארי, מגיע מסל"ד נמוך ומתגבר לאורך קשת הסל"ד, כך שאפשר לנצל אותו הרבה יותר. לעבור ממנו ל-4 צילינדרים זה כמו לעבור מאופנוע ליטר לאופנוע 600. לוקח זמן לכייל את מד הסל"ד בכמה אלפי סיבובים לדקה למעלה.
אבל כוח בלי שליטה לא שווה כלום ובק.ט.מ עשו שיעורי בית יפה מאוד, כי למנוע המגניב הזה יש את אחת מהמצערות המדויקות ביותר שיצא לי לחוות. אני משער שהיא דורשת יד מיומנת, אבל ההרגשה היא שבעוד שמצערות אחרות עובדות ביד ימין במילימטרים, זאת הנבחנת עובדת במיקרונים. כל כך הרבה שליטה, שמי בכלל זוכר שזה אופנוע סופרבייק ב-2011 בלי שמץ של אלקטרוניקה. ואופי, כמה אופי יש למנוע הזה. לא עבודה חשמלית שמתפוצצת בנקודה, אלא גרגור עצבני שב-7,000 סל"ד מתחלף בשאגה.
איזה מנוע!
והשליטה הזאת משודרת לא רק מהמנוע אלא גם המתלים – של WP כמובן, חברת הבולמים שבבעלות ק.ט.מ. בכיול המקורי הבולמים מצליחים להתמודד עם הכל, לדווח בזמן אמת מה קורה ולשדר ים של בטחון. שלא תתבלבלו, זאת לא ספה מפנקת, וזה עדיין יותר קרוב לאבנים מנוצות, אבל ההתמודדות עם קטעי כביש רעועים לא מוציאה את המתלים משלווה כל כך מהר. הבלמים בעלי עוצמה ומלאי רגש, לא שציפינו לפחות ממכלולים באיכות שכזאת. צריך להפעיל הרבה מאוד כוח מצד הרוכב באזור האגן, כדי לעמוד בכוחות הבלימה שהמכונה הזאת מייצרת.
על הצד הק.ט.מ RC8R נותן תחושה נוחה באותה המידה שבקו ישר, ואם תרצו אפשר גם להקשיח את משכך ההיגוי. לנו נראה חבל לוותר על ההיגוי הכל כך זריז הזה, וסיבוב אחד יותר מהמצב המקורי היה פשרה מעולה. לא להאמין שהאופנוע שלפני רגע חשבתי שהוא יחסית נוח למתחרים הוא כל כך חד ומדויק כשנכנסים איתו לסשן ספורטיבי. כמו שנאמר, למה או זה או זה כשאפשר גם וגם.
אז כמו שבטח הבנתם, הבעסה של תחילת השבוע שלי נעלמה בערך עם הרגע הראשון שעליתי על ה-RC8R. קשה שלא. לא ציפיתי מאופנוע כל כך חד וקיצוני שייתן תחושה כל כך טבעית ומחמיאה. אולי בדף הנתונים היבש חסרים לו כמה עשרות כוחות סוס לעומת האופוזיציה, אבל אני לא מכיר אנשים שבכביש הציבורי יחסר להם כוח מ-175 כ"ס. לא זאת בלבד, אלא שהכוח כאן שימושי, הרבה יותר נגיש ועם הרבה יותר פלפל, או עם מה שלא מתבלים שם באוסטריה.
ולא פחות חשוב – ההתנהגות!
זה מחזיר אותי לעניין המרוצים. אני משער שכל אותן מפלצות עם 200 כ"ס יצליחו לספק תוצאות טובות יותר בעולם המרוצים ברמה הגבוהה ביותר, אבל כשאתה בכביש הציבורי, דברים אחרים מעניינים אותך. אתה רוצה לדעת שאתה יכול לקבל את הכוח ולהשתמש בו, ולא רק לדעת שהוא נמצא שם ותראה אותו מגיע מדי פעם לביקור. בשבוע שאחרי המבחן אפילו קראתי שקבוצת ק.ט.מ בסופרבייק הגרמני ניצחה את שני המרוצים, כל פעם עם רוכב אחר, כאשר שני רוכביה גם מובילים את האליפות. אז אולי ברמה העולמית לא, אבל בקטגוריות לאומיות כנראה שעדיין יש פוטנציאל.
נכון, גם אני הייתי שמח לקבל ב-160,000 ש"ח כל מערכת אלקטרונית ובקרה אפשרית. מדובר על מחיר שיקר בעשרות אלפי שקלים מחלק מהאופוזיציה, והבימר במחיר הזה מגיע עם ציוד של מעבורת חלל. זה הסטנדרט היום ולפעמים זה כיף שהוא שם. אני מודה שלא הרגשתי בחסרונה של האלקטרוניקה, לא עם התנהגות של האופנוע הזה, אבל אני כן מצפה לקבל אותה. בהתחשב בעובדה שאנחנו חיים במדינת נוטלת מסלולים, הק.ט.מ מציע חוויית רכיבה מטורפת ומרגשת שאפשר להרגיש גם בכביש הציבורי עם מנוע מטריף ועיצוב מגניב. בסופו של יום, לקנות כזה אופנוע זה גם להיות קצת שונה מהעדר, ובמקרה הזה זה שונה שווה ביותר.
הק.ט.מ RC8R הוצג לעולם בשנת 2008, ועד הפסקת ייצורו ב-2015 לא הפסיק להפתיע ביכולותיו – בטח מחברה שעסקה בעיקר בעולם השטח ואף אחד לא ציפה שיצליחו עם אופנוע סופרבייק.
ק.ט.מ RC8R (צילום: טל זהר)
ק.ט.מ הציגו בתערוכת טוקיו של שנת 2003 קונספט של אופנוע ספורט שהפתיע רבים, משום שהנישה הזאת לא הייתה בד.נ.א של החברה שהתהדרה באופנועי השטח שלה. הבחירה בתערוכה ביפן לא הייתה מקרית, משום שבק.ט.מ רצו לנער קצת את היצרניות היפניות במגרש הביתי עם ה-R1, ג'יקסר, נינג'ה ופיירבלייד שלהן. שנתיים מאוחר יותר, עם מנוע V2 בנפח 999 סמ"ק ו-120 כ"ס, בא לעולם הק.ט.מ 990 סופר דיוק– אופנוע חוליגני והכי לא פוליטיקלי קורקט לאותה תקופה (שהמשיך למשפחה ענפה ומעניינת). הפרויקט האיטי ליצירת אופנוע-על נתקל בכל מיני מכשולים כלכליים פנימיים של ק.ט.מ, במוות של המהנדס הראשי שעבד על הפרויקט בשנת 2006 ובמשבר הכלכלי של שנת 2008, ממש לפני הצגת האופנוע שפגע בתחזיות המכירה של ה-RC8R. במקור הייתה כוונה לייצר אופנוע ספורטיבי לכביש, אך בפועל יצא אופנוע שהוא קרוב יותר לאופנוע מרוצים קשוח. על-פי ק.ט.מ עצמם, 50 מנועים שונים הורכבו ועברו תחת זכוכית המגדלת של רוכבי הפיתוח עד שנמצאה הנוסחה הנכונה.
במרכיבי הנוסחה היו שני צילינדרים בצורת וי (נו, וי-טווין) בנפח 1,148 סמ"ק המופרדים ביניהם ב-75° ומקוררים בעזרת נוזל כמובן. כל צילינדר הכיל 4 שסתומים ומעל היה גל-זיזים כפול. הגרסה המקורית הפיקה 151 כ"ס ו-13 קג"מ. השלדה הורכבה מצינורות מינימליסטיים, והחיבור לקרקע התבצע דרך בולמי WP איכותיים. לגבי העיצוב – יש שאהבו ויש שלא. הוא היה שונה – לטוב ולרע. המנוע שודרג קלות בגרסת ה-R של 2011 ל-1,195 סמ"ק וקפיצה יפה ל-175 כ"ס ב-10,250 סל"ד. המשקל היבש נמדד ב-186 ק"ג. זהו גם הדגם שמשך עד לסוף חייו בשנת 2015.
הניסיון של ק.ט.מ לייצר אופנוע סופרבייק (רוכב: אייל פרדר; צילום: טל זהר)
מכירים איך כל אופנוע ספורט כיום מגיע עם טכנולוגיית-על לשירות הרוכב? מבקרות אחיזה, לבלימה, לווילי וכל מה שעולה בדעתם של אנשי הטכני / יח"צ. אז ל-RC8R לא היה כלום מכל אלה. הבקרה היחידה הייתה יד ימין של הרוכב יחד עם אצבעות שמאל. ABS בסיסי היה כמובן, אבל זהו. 175 סוסים טהורים שמועברים ישירות לקרקע, בלי מפקחים ובלי שוטרים. את פני הרוכב קיבל צג דיגיטלי שפירט זמני הקפה, מהירות שיא, נתוני ההילוך המשולב, טמפרטורת מנוע ועוד – פריט מעניין ושונה לאותה התקופה. כל דבר בכלי היה ניתן לשינוי וכוונון: מהמתלים, דרך הגאומטריה והארגונומיה, ועד למפות ניהול מנוע שונות. הבולמים היו קשים מאוד (גם במצב הרך שלהם), והמושב הדק לא תרם לנוחות. מבחינת התנהגות ושליטה ה-RC8R קיבל ביקורות טובות מאוד (גם מאיתנו כאן בפול גז), כמו גם המנוע – בעיקר החדש יותר – שצויד בשני מצתים שונים בגודלם בכל צילינדר, שהופעלו בנפרד על מנת לייצר דחיפה אחידה יותר ונשלטת. המנוע בסך הכל הפגין אמינות גבוהה בעולם, והיו ביקורות מסוימות על איכויות ההרכבה.
בסך הכל 8,000 יחידות הורכבו ונשלחו לכל העולם, כולל לישראל. מספר יחידות נמכרו ב-162,000 ש"ח בשנת 2011, ועדיין ניתן לראות כמה מהן על הכבישים בישראל. ה-RC8R היה פרויקט שאפתני ויקר לחברה שרצתה להראות שהיא יכולה להתמודד עם הטובים בעולם גם בתחום הסופרבייק. הם בהחלט צדקו!
