קטגוריה: מכונות

בשנת 1992 הציגו הונדה אופנוע סופרבייק שביטא את שיא היכולות הטכנולוגיות של הונדה בפרט ותעשיית האופנועים בכלל. אחד האופנועים היקרים והמיוחדים שייצרה הונדה – ה-NR750. 

ההונדה NR750 (נקרא גם RC40) היווה את הדרך של הונדה להראות לעולם בדיוק מה היא מסוגלת לעשות. הדגם לא נועד למרוצים ולא להומולוגציה, אלא לתצוגת תכלית. המטרה של הונדה הייתה ליצור אופנוע-על, כזה שמגשים את כל הפנטזיות של מתכנניו, ללא שיקול כלכלי וללא פשרות. המנוע, בנפח 747.7 סמ"ק, נושא ברוב התהילה של הדגם, על-בסיס הדרך של הונדה לספק מנוע דמוי V8 בעזרת ארבעה צילינדרים.

ה-NR750 מכיל מנוע V4 עם 90° בין הצילינדרים. הבוכנות, בכל צילינדר, אובאליות, ולכל אחת יש צמד טלטלים. לכל צילינדר יש 8 שסתומים, שמסכמים סך של 32 שסתומים למנוע. עיצוב המנוע הייחודי אפשר להעשיר את תערובת האוויר/דלק שמזינים את הצילינדרים ולהגביר את הקומפרסיה. מבחינת מספרים הוא לא הרשים כל כך, בטח לא במונחים של היום: 125 כ"ס ב-14,000 סל"ד ו-7 קג"מ ב-11,500 שנשאו משקל יבש של 222.5 ק"ג עשו את העבודה. אבל מלכתחילה זאת לא הייתה המטרה של הונדה. ל-NR750 הייתה הזרקת דלק מסוג PGM-FI, שהשתמשה בשבעה חיישנים לשלוט בשמונת המזרקים של המערכת ובסדר ותזמון ההצתה. בנוסף, הייתה שליטה חשמלית גם על כנפונים בתיבת האוויר, על-מנת למקסם את זרימת האוויר למנוע.

ההונדה NR750 נושא מזלג הפוך בקוטר 45 מ"מ של אוהלינס, עם חישוק קדמי בקוטר 16″. מאחור יש זרוע חד-צדדית עם חישוק בקוטר 17″. העיצוב הוא אחד מהסממנים החזקים של ההונדה – גם כיום – עם שלדת האלומיניום, הרדיאטורים בצדדים, מערכת הפליטה המפותלת שמסתיימת בשתי יציאות מתחת למושב האחורי (וזה יצא לפני דוקאטי עם ה-916, שהציע את אותו סגנון מערכת הפליטה), שילוב של קרבון במעטפת הפיירינג ומשקף קדמי העשוי מטיטניום.

הסיבה לשימוש בבוכנות אובאליות התחילה בגלל השתלטות מנוע השתי-פעימות במרוצי הגרנד פרי (MotoGP של פעם). בתקופה בה כולם עברו למנועי העשן והצרחות, בהונדה עדיין ניסו להישאר רלוונטיים עם מנועי ארבע-פעימות ונדרשו לכל יתרון טכנולוגי אפשרי. בשנת 1979 הציגו בהונדה את מנוע ה-NR500, שסיפק 130 כ"ס ב-20,000 סל"ד, אך הצלחה מועטה גרמה לו לפנות את המקום להונדה NS500 הדו-פעימתי. ל-NR750 יצאה גם גרסת מרוצים, שסחטה 150 כ"ס מהמנוע ושקלה 180 ק"ג בלבד. לוריס קפירוסי קבע עם גרסה זו כמה שיאים זניחים, שלא היו חשובים יותר מדי.

בהונדה יצרו רק 300 יחידות מה-NR750 (אם כי יש מקורות שדיווחו על כמויות שנעו בין 200 ל-700 יחידות). מחירו בשנת 1992 התחיל ב-50,000$ בארה"ב, פי 5 מאשר ה-CBR900RR שיצא באותה השנה, מה שהגדיר אותו כאופנוע היקר ביותר. ההונדה NR750 לא נועד להימכר בכמויות או לגדיל את המאזנים של הונדה. הוא נועד אך ורק לדבר אחד – תצוגת תכלית. להראות מה הונדה יכולה לעשות כשהיא רוצה.

צפו: אתר MCN רוכב על ההונדה NR750

אינדיאן תמשיך, גם השנה, את שיתוף הפעולה עם חברת ג'ק דניאלס – זו של הוויסקי – ותשחרר גרסה במהדורה מוגבלת עם מנוע 116 אינצ'ים מעוקבים (1,900 סמ"ק).

באינדיאן משחררים טיזר לקראת שיתוף הפעולה החמישי שלהם עם חברת הוויסקי ג'ק דניאלס. בעבר שחררו אינדיאן וג'ק דניאלס גרסאות מיוחדות לסקאוט בובר, לצ'יפטיין, לצ'יף ולספרינגפילד דארק הורס, כאשר כל אופנוע מקבל עיצוב בסגנון תצוגת אחד מבקבוקי הוויסקי של ג'ק דניאלס, וכולם מיועדים לאספנים – של אופנועים ושל וויסקי.

המנוע המיועד הוא כמובן וי-טווין בנפח 1,900 סמ"ק ו-17.4 קג"מ ב-2,900 סל"ד נמוכים, מקורר אוויר ושמן. גרסאות ג'ק דניאלס מאופיינות בצביעה ייחודית בשחור ואפור בהשראת הצביעה שעל תווית בקבוק הוויסקי טנסי, שהוא שילוב של עץ אורן עתיק מחביות המזקקה. גרסאות ג'ק דניאלס מגיעות עם מגן רוח כהה וגדול שניתן להסרה, תאורת LED, תפירה של המושב עם הסמל של ג'ק דניאלס, התנעה ללא מפתח KEYLESS, מערכת ניווט מובנית, בקרת שיוט ומערכת שמע איכותית. בנוסף, שפע נגיעות מיוחדות לאורך כל האופנוע.

האינדיאן ג'ק דניאלס החדש יוצג בתחילת אוגוסט השנה. נזכיר שגרסת שיתוף הפעולה הרביעית, על-בסיס הספרינגפילד דארק הורס הוצגה ב-177 יחידות ממוספרות בלבד.

טוני באו, הוא ה-אלוף בכל מה שקשור לטריאל. הרוכב הקטלוני הכישרוני זכה בכל האליפויות באליפויות הטריאל שנערכו בתוך אולם (Indoor) ומחוצה לו (Outdoor) משנת  2007 ועד היום, כלומר הבחור לקח 26 אליפויות רצופות. תותח. אבל גם אלופים כמוהו נדרשים להיות בבידוד – לבית שלום.

צמד רוכבי קבוצת המרוצים של קוואסאקי נתנו גז על המיני נינג'ה החדש בעל מנוע הארבעה צילינדרים בנפח 249 סמ"ק.

צמד רוכבי קבוצת KRT – קבוצת הסופרבייק של קוואסאקי – אלכס לאו וג'ונתן ראיי, אלוף חמש העונות האחרונות, עזרו לקוואסאקי לייצר סרטון אקשן קצר במסלול חרז עם הקוואסאקי ZX-25R החדש. היפנים הציגו בתערוכת טוקיו בשנה שעברה גרסת רבע ליטר למשפחת הנינג'ה. האח הקטן, שדומה בכוונה מלאה לשני אחיו הקרביים – ZX-10R ו-ZX-6R, מונע על-ידי מנוע ארבעה צילינדרים (!) בנפח 249 סמ"ק, מקורר נוזל ועם גל זיזים עילי כפול (DOHC) ו-16 שסתומים. עם 45 כ"ס וקו אדום ב-17,000 סל"ד הבייבי נינג'ה צפוי להיות חזק יחסית לקטגוריה וסקרימר אמיתי.

בחלקו הקדמי נמצא מזלג של גדולים – השוואה SFF-BP (ר"ת Separate Function Fork – Big Piston), בדיוק כמו בנינג'ה 600. הבלם הקדמי מופעל על-ידי קליפר מונובלוק רדיאלי – לטענת קוואסאקי הראשון שמורכב על אופנוע 250 סמ"ק. החישוקים עטופים בדאנלופ ספורטמקס GPR-300 קרביים. בקוואסאקי גם לא חסכו גם בגזרת האלקטרוניקה: מערכת ניהול מנוע עם מצבי שליטה לבחירת הרוכב, בקרת אחיזה, קוויקשיפטר ומערכת ABS. סכימת הצביעה מגיעה היישר מ-KRT (ר"ת Kawasaki Racing Team).

צפו בסרטון:

שתי שלדות שונות שנחשפו בתרשים שהוגש לפטנט על-ידי הונדה, מרמזות על אופנוע נייקד ספורטיבי עתידי שיכיל את מנוע האפריקה טווין 1100.

בהונדה הגישו כפטנט ביפן שני תרשימים עם שתי שלדות שונות הרומזות על אופנוע ספורטיבי עתידי – ככל הנראה נייקד – שלפי כל ההערכות ישתמש במנוע המוכח של האפריקה טווין 1100 החדש – טווין מקבילי בנפח 1,084 סמ"ק.

בתרשים הראשון ניתן לראות אופציה לשלדת צינורות, בדומה לנייקדים האיטלקים, היקרה יותר לייצור אך מאפשרת יותר גמישות וכוחות פיתול ולפיכך תכונות ספורטיביות יותר. התרשים השני מראה שלדת עריסה קונבנציונלית. בשני התרשימים יש זרוע אחורית זהה. ניתן עוד להבחין בשני התרשימים במזלג ההפוך ובכידון הנמוך יחסית.

נפח המנוע החדש עומד על 1,084 סמ"ק, כשמהלך הבוכנה עלה מ-75 בדגם הקודם ל-81.5 מ"מ, מה שאומר גל ארכובה חדש. זה האחרון, אגב, עם זווית של 270 מעלות בין פיני הארכובה, מה שאומר שהתנהגות שיותר קרובה לווי-טווין מאשר לטווין מקבילי. במקביל לנפח המנוע, גם השסתומים גדלו בקוטרם ממנוע ה-1,000 הקודם, וכך גם גופי המצערת (46 מ"מ במקום 44 מ"מ). הבוכנות והצילינדרים עוצבו מחדש, למעשה כ-70% מחלקי המנוע באפריקה טווין 1100 הם חדשים, ובנוסף להגדלת הנפח יש גם הורדת משקל של 2.5 ק"ג במנוע לבדו לעומת קודמו. התוצאה היא הספק של 102 כ"ס ב-7,500 סל"ד ומומנט של 10.7 קג"מ ב-6,250 סל"ד. המנוע עומד כמובן בתקנות יורו 5, כשיש מערכת פליטה חדשה עם צמד ממירים קטליטיים ושסתום חשמלי לשליטה על הפליטה בסל"ד נמוך וגבוה. סביר להניח שבדגם כביש-נייקד-ספורטיבי חדש ההספק יעלה ב-20%-10%.

בשלב זה אין הרבה מה להסיק מהתרשימים, למעט האופציה – ההגיונית מאוד – שבהונדה בחרו להשתמש בפלטפורמת מנוע מוכח וקיים על-מנת ליצור, יום אחד, אופנוע מקביל להונדה CB1000R עם מנוע הארבעה צילינדרים החזק יותר, אך יקר יותר לקנייה ותפעול.

הדגם השלישי של דוקאטי במשולש דגמי המולטיסטראדה נראה כבר מוכן לייצור עם מנוע V4 ו-200 כ"ס.

במהלך השנה שעברה נחשפנו לקיומו של דגם ה-V4 המיועד להצטרף לדגמי האדוונצ'ר-תיור של המולטיסטראדה. בדוקאטי דחו את הצגתו המשוערת לשנת הדגם 2021. כעת נצפה שוב דגם המבחן, שכרגע נותן את הרושם שהוא מוכן לייצור.

המנוע שייכנס לשלדה – V4 בנפח 1,103 סמ"ק – זהה לזה של הפניגאלה V4, ועבר גם לסטריטפייטר V4 החדש. בגרסת המולטיסטראדה הוא יכוון להספק מופחת מעט, אך לפי ההערכות יספק 200 כ"ס (214-208 כ"ס באחיו לכביש) ומומנט גדול יותר. זרוע אחורית שונה רומזת על בסיס גלגלים קטן יותר מדגם ה-1260, שישפר את התנהגות הכביש והזריזות. נראה שהחזית עברה קצת שינויים עיצוביים כדי לבדל את הדגם השלישי בטריו. בחזית המולטי V4 תמוקם מערכת לייזר לצורך בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת חירום לבלימות בעת התקרבות לחפץ איטי או נייח.

הדוקאטי מולטיסטראדה V4 ייכנס בין דגמי ה-ה-1260 וה-1260 אנדורו, וכן ה-950 הנוכחיים. הצפי להצגת הדגם הוא בהמשך השנה הנוכחית, לקראת צאתו כדגם 2021.

בשנת 2002 חשפה מוטוגוצי את ה-MGS-01 – דגם אב-ייצור של אופנוע ספורט שנועד להיות התשובה לדוקאטי, ולייצג את החברה בעולם המרוצים ובשוק העולמי. בסופו של דבר נבנו רק 150 יחידות קורסה שנועדו למסלול בלבד, וכיום הן פריט אספנים נחשק. 

מבחן הדרכים השבוע של המוטוגוצי V85 TT אדוונצ'ר, שמנסה להביא את החברה האיטלקית למיינסטרים של האדוונצ'רים הבינוניים, הזכיר לנו דגם מתחילת שנות ה-2000, אשר ניסה לעשות מעשה אחר: להכניס את מוטוגוצי לחברות קבע בעולם הספורט והאקזוטיקה, שם היו חברות השכנות מאיטליה – דוקאטי ובעלת הבית דאז, אפריליה.

בשנת 2002 הציגו מוטוגוצי את ה-MGS-01. משמעות האותיות – מוטו גוצי ספורט 01. במוטוגוצי התכוונו לייצרו בשתי סדרות – סדרת הקורסה שנועדה למסלול בלבד וסדרת הסיריה (Serie) שנועדה להיות סדרת ההומולוגציה לשוק העולמי עם רישוי כביש ונפח מוקטן של 992 סמ"ק. הדגם הזכיר מאוד, ולא במקרה, את המוטוגוצי דייטונה 1000 שהוצג ב-1993 תחת פיתוחו של ד"ר ג'ון ויטנר. הדייטונה בזמנו היה עוף מוזר שנועד להכניס את מוטוגוצי לעולם הספורט ומרוצי הטווינס, אך עם 100 כ"ס וביקורות פושרות הוא לא קיבל סיכוי להצליח בעולם.

בשנת 2004 הוצגה לבסוף רק סדרת הקורסה, ונבנו כ-150-130 יחידות (עוד נחזור לכך בהמשך). ל-MGS-01 היה מנוע וי-טווין אורכי עם 8 שסתומים, קירור אוויר ונפח של 1,225 סמ"ק. הצילינדרים צופו בציפוי קרמי והכילו בוכנות של קוזוורת' (Cosworth) ומסבי החלקה (Bushings) במקום מסבים כדוריים (Bearings). בצד המכלולים הורכב מזלג הפוך של אוהלינס, בולם אחורי אנכי של אוהלינס, חישוקי אלומיניום של OZ, מפלט 2 ל-1 של טרמיניוני וגל הינע. עקב האכילס של המוטוגוצי ספורט נבע מהנתונים הבאים: הספק סופי של 122 כ"ס ב-8,000 סל"ד, 11.5 קג"מ ב-6,500 סל"ד ומשקל יבש של 190 ק"ג. נתונים פושרים שלא מספיקים לאופנוע סופרספורט.

חוות הדעת של הבוחנים היו חיוביות. הם ציינו את ההתנהגות החדה והטובה, יחד עם הרגש שסיפקה שלדת הפלדה. למרות ההספק הנמוך יחסית ניתן היה לרכוב על המומנט העבה, שבסופו של דבר סיפק ביצועים טובים מאוד. הבעיה העיקרית של הגוצי הייתה המשקל הגבוה (220 ק"ג רטוב), שהיווה את הביקורת העיקרית כלפי ה-MGS-01, מה שהפך אותו לאופנוע ייחודי לימי מסלול ולאו דווקא לאופנוע מרוצים.

תהליך הפיתוח החל תחת בעלותה של אפריליה, שבאותם ימים גם נאבקה בקיצוצים וקשיים. בשנת 2004 מוטוגוצי נקנו על-ידי פיאג'ו, שלא נתנו צ'אנס לפרויקט המיוחד הזה וסגרו אותו ב-2005. מה שמסמל את האיטלקים של פעם הוא העובדה שאף אחד לא יודע כמה יחידות נבנו בדיוק. יש נתונים של 100, 130 ו-150 יחידות. השוק האמריקאי קיבל 50 יחידות בשנת 2004, ואלו נמכרו בזמנו סביב ה-25,000$ וברוב המקרים אף יותר. ה-MGS-01 יועד להיות כלי מפתח שמיועד להצעיד את מוטוגוצי המתקשה קדימה ולשרת את הד.נ.א של כל הדגמים הסדרתיים, אך נשאר בסוף רק כנקודת ציון נוספת בהיסטוריה הארוכה של האיטלקים.

צפו: אתר MCN רוכב על המוטוגוצי MGS-01 קורסה: