הארלי-דיווידסון יציעו עוד שני דגמים חדשים לשנת 2022, שיעשו שימוש במנוע וי-טווין חדש מסדרת רבולושן-מקס, בשתי גרסאות: Café Racer ו-Flat Track.
בהארלי-דיווידסון חווים תקופה קשה עם מכירות גלובליות נמוכות מהתחזיות (זאת עוד לפני משבר הקורונה שעצר את השוק לגמרי), הדחת יושב הראש ומאבקי כוח בקרב הדירקטוריון. אך כל זה לא מונע מהם להמשיך ולהסתכל קדימה ולחשוף עוד ועוד דגמים ששוברים את הסטיגמה שהארלי הם רק קרוזרים כבדים וארכאיים.
כך ייראה הקפה רייסר
הארלי יציגו, ככל הנראה במהלך שנת 2021, שני דגמים חדשים אשר ישאו את המנוע שהוצג כבר בגרסת האדוונצ'ר החדשה – הפאן אמריקה. מדובר על מנוע וי-טווין 60 מעלות חדש בנפח 1,250 סמ"ק מקורר נוזל, גם הוא מסדרת רבולושן-מקס החדשה (כמו אחיו קטן הנפח הברונקס 975), כשבהארלי טוענים ליותר מ-145 כ"ס וכמעט 12.5 קג"מ. המנוע כמובן עומד בתקנות יורו 5. על-פי התמונות הגיוני להניח שהמנוע הוא גורם נושא עומס מרכזי בשלדת הדגמים החדשים, כך שהמכלול צפוי להיות קשיח למדי. יש מערכת בולמים שעושה רושם איכותית למדי – עם מזלג הפוך בשרני מלפנים ובולם אחורי בעל מיכל גז מאחור (בפלאט טראק, כשלקפה רייסר יש שני בולמים), כששני הצדדים מתכווננים באופן מלא. גם הבלמים איכותיים למדי עם ברמבו וקליפרים רדיאליים מונובלוק של החברה האיטלקים. שני הדגמים צפויים להגיע עם מערכת אלקטרוניקה מודרנית הכוללת מצבי ניהול מנוע ואופנוע, מערכת בקרת אחיזה מתקדמת, מערכת ABS להטיה, ושאר האלקטרוניקה המודרנית.
הדגם הראשון הוא על טהרת קפה-רייסר אשר מבוסס על דגם ה-XLCR משנות ה-70, ואילו הדגם השני, הפלאט טראק, מבוסס על ה-XR750 עם מערכת הפליטה הגבוהה וגלגל ה-19″ מלפנים, אשר יתייצב ישירות מול האינדיאן FTR1200 המצליח. אנו מניחים שהדגמים יוצגו במהלך שנת 2021 והם יצטרפו לאקסטרים מייקאובר ברשימת הדגמים של הארלי-דיווידסון הכוללים סטריטפייטר (ברונקס 975), אדוונצ'ר (פאן-אמריקה 1250), בייבי-הארלי 338, אופנוע חשמלי וגם קטנוע חשמלי. נמשיך לעדכן.
רייחו, אשר רכשה לאחרונה את פלטפורמת הייצור גאס גאס (אשר נמכרה לק.ט.מ), מציגה את דגם האנדורו דו-פעימתי החדש בנפח 300 סמ"ק; קבלו את ה-MR300.
רייחו MR300
חברת האופנועים הספרדית רייחו, אשר יושבת סמוך לברצלונה, מייצרת מעל 12,000 אופנועים בשנה (בעיקר דגמי 50 ו-125 סמ"ק) ומייצאת כ-85% מכך ל-40 מדינות ברחבי העולם, רכשה את הפלטפורמה והטכנולוגיה של גאס גאס (לאחר שזאת נמכרה לק.ט.מ) ותציג – כדגמי 2021 – את הדגמים שכבר מוכנים לייצור. רייחו גם תייצר את כל חלקי החילוף הנדרשים עבור דגמי הגאס גאס הישנים, שקיימים בשוק העולמי ובישראל.
כעת מציגה רייחו את דגם האנדורו הדו-פעימתי בנפח 300 סמ"ק – ה-MR300, שמבוסס כצפוי על דגמי הגאס גאס שכבר הוצגו לקראת 2020 טרם מכירתם לרייחו. ברשימת השינויים נמצא שחרור מהיר לגלגל הקדמי, גרפיקה חדשה, צביעה עמידה יותר לשלדה, שרשרת חדשה, כידון חדש, מערכת פליטה חדשה של FMF, ושדרוג מפת ההצתה המציעה שני מצבים – יבש ורטוב. לא נמסר על שינויים במנועים או במערכות בולמי הקאיאבה – לעומת דגמי 2018.
מאוד אהבנו את דגמי הדור הקודם של גאס גאס, שהיו חדשים לגמרי לשנת 2018 (השקה עולמית – כאן) , אז אנו צופים שדגמי רייחו החדשים יהיו טובים באותה המידה. נשער שדגם זה גם יגיע לישראל לקראת סוף השנה, שכן יבואנית רייחו לישראל היא ה.מ מוטורס.
ב.מ.וו, ק.ט.מ, הוסקוורנה וגאס גאס הן היצרניות הראשונות שהודיעו שלא ישתתפו בתערוכות סוף השנה – INTERMOT בקלן, גרמניה, המתוכננת לחודש אוקטובר, ו-EICMA במילאנו, איטליה בתחילת נובמבר. שתי התערוכות הללו הם הגדולות והחשובות ביותר בתעשיית האופנועים.
ב.מ.וו הייתה היצרנית הגדולה הראשונה שיצאה עם ההודעה, שלאור מגיפת הקורונה, חוסר הוודאות של התקופה הקרובה והפגיעה המיידית והעתידית ביצור ובתזרים המזומנים – הבווארים בוחרים לפרוש מההשתתפות משתי התערוכות הגדולות המתוכננות לסוף השנה. המהלך גם נועד לחסוך כסף, שכן השתתפות בכל תערוכה כרוכה בעלויות גבוהות הנובעות מדמי השתתפות ושינוע כל האופרציה.
בקבוצת ק.ט.מ, הכוללת את המותגים שבשליטתה – הוסקוורנה וגאס גאס – הודיעו שגם הן לא תיקחנה חלק בשתי התערוכות בדיוק בגלל אותן הסיבות. אנו מניחים שיצרניות נוספות תלכנה בעקבותיהם.
לאחר ביטול תערוכת טוקיו ופריז ומצב דומה בתערוכות הרכב הארבעה-גלגלי הגדולות, יכול מאוד להיות ששנת 2020 לא תכלול אף תערוכת אופנועים משמעותית. רמז לעתיד הקרוב של כלל תעשיית האופנועים?
לאחר אין-סוף טיזרים ותמונות ריגול חשפה ב.מ.וו את ה-R18 – הקרוזר הגדול שנכנס ראש בראש מול הארלי-דיווידסון ואינדיאן.
הביטו בתמונות של של הב.מ.וו R18 הגדול והמרשים, זאת לאחר לא מעט תמונות 'ריגול' שפורסמו אצלנו בפול גז בשנה האחרונה. המגה-קרוזר החדש עם מנוע הבוקסר מקורר האוויר בנפח 1,802 סמ"ק ייכנס ישירות לטריטוריית הקרוזרים וי-טווין הגדולים הנשלטת על-ידי הארלי-דיווידסון ואינדיאן האמריקאים.
ב.מ.וו R18 – בגרסה ראשונה
הפריט הבולט ביותר לעין הוא כמובן מנוע הבוקסר החדש המורכב משני הצילינדרים מאלומיניום, אשר מספקים את הנפח המדויק של 1,802 סמ"ק – על-ידי קוטר קדח של 107 מ"מ ומהלך בוכנה של 100 מ"מ. נתון ההספק הוא 91 כ"ס (67 קילווואט) המושגים ב-4,750 סל"ד (הקו האדום ב-5,750 סל"ד), והמומנט מרשים ועומד על 16.1 קג"מ המושגים ב-3,000 סל"ד – מעל 15 קג"מ מהם יימצאו בטווח בין 2,000 ל-4,000 סל"ד על-מנת לאפשר משיכה רציפה כבר מסל"ד רצפה. למנוע תיבת ההילוכים עם שישה הילוכים, ואופציה להילוך אחורי המאפשר יכולת להניע אחורה את 345 הק"ג בעזרת המתנע החשמלי – בדומה לכלים בסדרת ה-K1600 – וזאת בכדי לצאת ממקומות שאינם מאפשרים להסתובב.
כמיטב המסורת של ב.מ.וו, השלדה היא מסוג פלדה במבנה מונוקוק עם מנוע המשמש כגורם נושא עומס, עם מתלה אחורי 'סופטייל', שנראה כאילו אין שם בולם, אלא שזה למעשה קיים ומציע מהלך גלגל של 90 מ"מ, כאשר מלפנים המזלג בקוטר 49 מ"מ מספק מהלך של 120 מ"מ.
מראה הרטרו מסתיר מאחוריו את הטכנולוגיה העדכנית ביותר, כצפוי מב.מ.וו. כך למשל יש 3 מצבי ניהול אופנוע – Rain (רטוב), Rock לעומס ו-Roll לשיוט, הניתנים גם לכיוון אישי – קצת הומור גרמני. יש גם ABS ובקרת אחיזה מתקדמים – שניהם להטיה, מה שמעיד כמובן על חיישן מדידת אינרציה IMU המותקן גם הוא. בקרת השיוט, המגיעה כאופציה, עשויה להיות שימושית למי שמבלה הרבה זמן בכבישים בין-עירוניים ישרים וארוכים, ויש חימום לידיות, חיישני לחץ אוויר בגלגלים, מפתח קרבה KEYLESS, וכן פנסי LED היקפיים, כשפנס קדמי המתכוונן לפנייה מגיע כאופציה, ומפעיל פנס LED צידי שפותח את הפנייה כשהאופנוע עובר את ה-10 מעלות הטיה.
כצפוי וכנהוג, בב.מ.וו מציעים רשימת אביזרים אופציונליים ארוכה מפה ועד מינכן. ה-R18 יצא, בשלב ראשון, בשתי גרסאות: סטנדרט ו-'First Edition', שתוצע עם הרבה כרום ואביזרים נלווים ממותגים כגון כובע, חגורה ועוד.
ה-R18 צפוי להגיע לישראל לקראת סוף השנה. מחיר טרם פורסם, אך אינו צפוי להיות עממי. כמובן שנעדכן.
נתונים טכניים: מנוע 2 צילינדרים במקביל, 689 סמ"ק, 75 כ"ס, 6.83 קג"מ, הזרקת דלק, 6 הילוכים, הינע סופי שרשרת, מתלה קדמי טלסקופי 41 מ"מ, מהלך 130 מ"מ, מתלה אחורי זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, מהלך 142 מ"מ, 2 דיסקים קדמיים 282 מ"מ, אחורי 245 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,140 מ"מ, בסיס גלגלים 1,460 מ"מ, גובה מושב 835 מ"מ, מיכל דלק 17 ל', משקל מלא 196 ק"ג, צמיגים 180/55R17, 120/70R17
צילום: ימאהה; עריכת וידאו: אביעד אברהמי
מה זה?
ימאהה טרייסר 700 הוא אופנוע ספורט-תיור ששורשיו במשפחת ה-MT של ימאהה. הוא עושה שימוש במנוע ה-CP2 של ימאהה בנפח 689 סמ"ק, בעל 2 צילינדרים במקביל, אותו מנוע שנמצא גם בדגמים נוספים של ימאהה כמו ה-MT-07והטנרה 700 החדש. לישראל הוא עשה עלייה זמן קצר לאחר שהוצג לראשונה בשנת 2016, ומאז נמכרו ממנו בארץ מאות יחידות והוא הפך לאחד מרבי-המכר בטבלת המכירות בישראל.
כעת לשנת 2020 מוציאה ימאהה דגם חדש ומעודכן עם מספר שינויים חשובים. הבולט מכולם הוא העיצוב החדש של הטרייסר 700, שמקבל עבודת גוף ופלסטיקה חדשה כמעט לגמרי, עם מסיכה ופנסי חזית חדשים ופיירינג צד חדש גם כן, כשכל האופנוע מקבל תאורת LED היקפית. בנוסף, הטרייסר הוא הראשון מבין דגמי ימאהה שעושה שימוש במנוע ה-CP2 שעומד בתקנות יורו 5, ואת זה משיגים בימאהה על-ידי שינויים במערכת הפליטה, הזרקת הדלק, התמסורת, וכמובן במנוע עצמו.
שינוי משמעותי נוסף לשנת 2020 נמצא במערכת המתלים. צמד הבולמים מלפנים, בקוטר 41 מ"מ, מקבלים הידראוליקה חדשה לגמרי, ולא פחות חשוב – גם את היכולת לכוון בהם את עומס הקפיץ ואת שיכוך ההחזרה, מה שלא היה קיים בדגם הקודם. הבולם האחורי מקבל גם הוא אפשרות לכיוון שיכוך ההחזרה, בנוסף לעומס הקפיץ שהיה גם בדגם היוצא.
הכידון בדגם החדש מתרחב ב-34 מ"מ נוספים לטובת היגוי ותנוחת רכיבה טובים יותר, ומתחתיו מסך LCD רחב וחדש. עוד בעדכונים ניתן למצוא את משקף הרוח, שמאפשר מעתה לשנות את גובהו באמצעות יד אחת בעזרת מנגנון חדש, גלגל שיניים אחורי מוגדל (45 שיניים במקום 43) ואת יחידת המושב שמתעדכנת קלות.
ימאהה טרייסר 700 – דור שני ל-2020
ביצועים
נתחיל מהחידוש המשמעותי ביותר בדגם החדש בסעיף הביצועים – הבולמים. בתחילת יום הרכיבה לא הרגשנו שיש כאן בשורה מרעישה, כשהתחושה הראשונית הייתה שמדובר בבולמים כמעט זהים לדגם הקודם. הרכיבה הייתה חלקה רוב הזמן, עד שהתחלנו ללחוץ מאוד בקטעי הכביש הטכניים – והיו לא מעט כאלו.
אז אמנם נעשו בבולמים הקדמיים שינויים מכאניים והידראוליים, אבל אלו מספרים רק חלק קטן מהסיפור. את השינוי האמיתי התחלנו להרגיש באמצע היום, כשבאחת מהעצירות החלטנו לשנות את הסט-אפ שאיתו קיבלנו את אופנוע המבחן. ככה עשינו עוד פעמיים-שלוש בעצירות הבאות, עד שהתרצינו. אמנם לא יכולנו לשלוט בכל הפרמטרים, אבל כיווני שיכוך ההחזרה בכל הבולמים (ועומס הקפיץ מאחור) עשו את ההבדל.
אם קודם ההיגוי היה מהיר, בין היתר הודות לכידון החדש והרחב, אך לא מאוד מדויק – הרי שעכשיו התחושה הייתה שפקודת ההיגוי מתבצעת בצורה הרבה יותר טובה ומדויקת, ומאפשרת להזיז את האופנוע מצד לצד יותר מהר וההתנהגות הדינמית כולה השתפרה. כך או כך, היציבות המרשימה של הטרייסר 700 בתוך הפנייה נותרה טובה כשהייתה, ונוספה אליה יכולת השיכוך המשופרת. מצוין.
מנוע ה- CP2 של הטרייסר, על אף תקנות היורו 5, עדיין מספק בקירוב טוב מאוד את אותם המספרים שאנחנו מכירים, ושומר על התכונות של הדור הקודם – קרי גמיש מאוד ומספק שפע מומנט לאורך כמעט כל קשת הסל"ד. השידוך בינו לבין גלגל השיניים האחורי המוגדל מייצר דרייב חזק ומדויק יותר בסיבוב המצערת, ומורגש בעיקר ביציאה מהמקום, מה שהופך את הטרייסר לטיפה יותר שובב – במובן החיובי של המילה כמובן.
הדבר היחידי שקצת קלקל את החגיגה היה הבלם הקדמי שהיה מעט חלש לאורך כל המבחן, על אף שסיפק רגש בידית. הדבר משונה בהתחשב בכך שהבלמים של הדגם הקודם היו לא רעים בכלל, ובעיקר משום שבשיחה עם עיתונאים נוספים לא היו עוד שותפים לתחושה זו, מה שמעלה את הסבירות שהבעיה הייתה באופנוע המבחן הספציפי שעליו רכבנו.
משתדרג משמעותית בהתנהגות בזכות הבולמים
איך זה מרגיש?
התחושה הכללית ברגע הראשון, כשעולים עליו ויוצאים לדרך – קצת כמו הטרייסר 700 הקודם שהחליט להירשם לקורס בסטודיו לעיצוב וחיטוב. הכל מרגיש דומה, ויחד עם זאת – לא אותו הדבר. בכל מקום שמסתכלים יש משהו קצת שונה: מהצד זה העיצוב החדש, כשעולים עליו זה הצג החדש וכפתורי השליטה בו מהצד השמאלי של הכידון, החלק העליון של הבולמים עם ציפוי האנודייז והברגות הכוונון, והידית החדשה לכיוון המשקף.
כמה מילימטרים נוספים בכידון, כמה מילימטרים פחות בפיירינג ובצדי המושב, ותנוחת הרכיבה השתפרה בדיוק במקומות הנחוצים כדי להפוך אותה מטובה לטובה מאוד. הרכיבה לאורך זמן על הטרייסר 700 נותרה נוחה כבעבר, כשחביקת המיכל עם הברכיים הפכה לנוחה יותר, ולאחר יום רכיבה שלם ירדנו ממנו מבלי שכאב לנו או הציק לנו בשום מקום בגוף.
לשמחתנו המהנדסים של ימאהה התייחסו לביקורת שלנו על הכידון הצר בדגם הקודם והרחיבו אותו, רק חבל שהם לא עשו את אותו הדבר בעניין מיגון הרוח הסטנדרטי שנשאר לא אפקטיבי במיוחד אם לא רוכנים תחתיו.
למרות טענות ימאהה על כך שהמנוע נשמע כעת טוב יותר, לדעתנו משהו בצליל קצת התעמעם הודות ליורו 5, אבל שמחנו לגלות שב'וייב' שלו הוא נשאר דומה מאוד – שמח ונמרץ ובעיקר גמיש. לשמחנו – משום שבאופנוע כמו הטרייסר 700, ללא בקרות ומערכות אלקטרוניות משוכללות במיוחד, המנוע הוא פקטור משמעותי. החיבור בין המנוע לרוכב בטרייסר 700 החדש הוא חיבור טוב מאוד, שעובר דרך ידית המצערת בצורה כמעט ישירה, ללא השתהות בתגובה וללא בורות ושיהוקים בפתיחה או בסגירה של המצערת.
מיכל הדלק נותר בנפח 17 ליטרים, ולפי ימאהה יכול להספיק לרכיבה של 400 ק"מ בקירוב בין תדלוק לתדלוק, אם כי במהלך המבחן היינו רוב היום על צריכה ממוצעת של 16 ק"מ/ליטר בקירוב, מה שמוריד את הטווח לאזור ה-300 ק"מ למיכל. מאידך, רכבנו כל היום בהרים בקצב גבוה למדי, וסביר להניח שברכיבה רגועה יותר בהחלט אפשר להגיע למספרים דומים לשל היצרן.
גם הנוחות והארגונומיה שופרו
סיכום ועלויות
הטרייסר 700 החדש הוא חידוש מרענן לדגם הקודם. הוא לא מביא עימו שינויים מרחיקי לכת משום שהדגם שלפניו היה אופנוע מוצלח בפני עצמו, ולכן בימאהה השאירו את הבסיס כדי ליצור אופנוע שנותן תחושה דומה, אך מביא חבילה משופרת שמגיעה במארז חדש ונוצץ. איכות החומרים וההרכבה – ימאהה.
הוא מציע חבילה מאוזנת של התנהגות דינמית מצוינת ומשופרת ביחס לדגם הקודם, יחד עם נוחות רכיבה לאורך זמן ומנוע גמיש שמשתלב מצוין עם שאר המכלולים, מה שהופך את טווח השימושיות שלו לרחב מאוד, ומבלי שזה יבוא על חשבון ההנאה שהוא מספק ברכיבה.
בהיבט הטכנולוגי, הטרייסר 700 נשאר עדיין אופנוע פשוט, מה שהופך אותו בעינינו להיות פשוט אופנוע, כזה שפשוט עולים עליו ורוכבים, בלי יותר מדי טריקים ושטיקים. ולמרות הפשטות, הוא מגיע במראה חדש ו'הייטקי' למדי, שלדעתנו נראה מעולה.
במחיר של כ-60 אלף שקלים חדשים לאופנוע חדש מהניילונים, הטרייסר 700 החדש נשאר עסקה אטרקטיבית ושווה כמעט לכל כיס, ואין לנו ספק שהוא ימשיך להיות אחד הכלים הבולטים בשוק הישראלי בשנים הקרובות, שצמא לכלים מסוגו.
הסוזוקי קטאנה יוצע באולמות התצוגה בשני צבעים נוספים וחדשים: אדום ושחור-זהב.
בסוזוקי רצו להציג בתערוכת טוקיו את עיקרי החידושים שלהם – צביעה חדשה לג'יקסר 1000 ואת הקטאנה המרשים בצבעים שונים ממה שהוצע עד כה. התערוכה בוטלה, אז קיבלנו את הפרזנטציה דרך הרשת. דוגמת הצבע הראשונה היא אדום כהה (Candy Red) כולל החישוקים, עם כידון ומזלג בצבע זהב בוהק. דוגמת הצבע השנייה היא שחור מט עם כידון, מזלג וחישוקים מוזהבים.
בבסיס הקטאנה נמצאת הפלטפורמה של ה-GSX-S1000 הפופולרי – מנוע 1,000 סמ"ק 4 צילינדרים שמגיע מה-GSX-R1000 של 2005 ומפיק בגרסה האחרונה שלו 150 כ"ס ב-10,000 סל"ד. הוא מגיע עם 3 מצבי ניהול מנוע, עם בקרת אחיזה לגלגל האחורי ב-3 מצבים ועם מערכת ABS. שאר מכלולי הג'יקסס 1000 שמגיעים גם בקטאנה כוללים שלדת אלומיניום, מזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ עם כיוונים מלאי, בולם אחורי מתכוונן עם מיכל גז חיצוני, ובלמים רדיאליים מלפנים. על העיצוב המיוחד אחראי המעצב האיטלקי רודולפו פראסקולי, כשהעיצוב כולו מתבצע בסדנה האיטלקית. הקטאנה מגיע עם פנסי LED היקפיים ועם לוח שעונים מסוג מסך LCD.
הקוואסאקי ZX-25R כבר מגרה את כולם למרות נפחו הקטן, אז מה תגידו על גרסת המרוצים שלו?
גרסת הקרבון של ה-ZX-25R
בקוואסאקי חשפו את ה-ZX-25R Racer Custom Model, שלקח את הדגם החדש והלביש אותו בבגדי ספורט. המיני-נינג'ה הזה מיועד למסלול בלבד, ובעונה הבאה גם לאליפות ייעודית שתתבסס על הדגם הזה. הרייסר אינו מוצע למכירה בשלב זה, אבל כן יקבל הצגה רשמית באוגוסט השנה. דגם המרוצים מגיע עם פיירינג מקרבון של A-TECH, מערכת פליטה של BEET NASSERT-R ועוד כל מיני ממתקים. מערכת המתלים נשארת כמו בגרסת הכביש, כמו-גם המנוע.
ה-ZX-25R ה'סטנדרטי' מונע על-ידי מנוע ארבעה צילינדרים בנפח 249 סמ"ק, מקורר נוזל ועם גל זיזים עילי כפול (DOHC) ו-16 שסתומים. המנוע מספק 45 כ"ס וקו אדום ב-17,000 סל"ד. בחלקו הקדמי נמצא מזלג מדגם שוואה SFF-BP (ר"ת Separate Function Fork – Big Piston), בדיוק כמו בנינג'ה 600. הבלם הקדמי מופעל על-ידי קליפר מונובלוק רדיאלי. החישוקים עטופים בדאנלופ ספורטמקס GPR-300 קרביים. בקוואסאקי גם לא חסכו גם בגזרת האלקטרוניקה: מערכת ניהול מנוע עם מצבי שליטה לבחירת הרוכב, בקרת אחיזה, קוויקשיפטר ומערכת ABS.
נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 4 פעימות, 249.5 סמ"ק, קוטר 77.0 מ"מ, מהלך 53.6 מ"מ, 4 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק עם 2 מפות ניהול מנוע, 6 הילוכים עם קלאץ' בתפעול הידראולי, התנעה רגלית וחשמלית, שלדת קורה כפולה מאלומיניום, מזלג טלסקופי הפוך של קאיאבה בקוטר 48 מ"מ עם קארטרידג' סגור וכיוונים מלאים, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של TM בעל כיוונים מלאים (אופציה לאוהלינס TTX FLOW), דיסק קדמי בקוטר 270 מ"מ עם קליפר צף ומשאבה של ברמבו, דיסק אחורי בקוטר 245 מ"מ עם קליפר ומשאבה של ניסין, מיכל דלק 7.5 ל', צמיגים 90/90-21, 120/80-18
צפו במבחן הווידאו:
צילום ועריכת וידאו: אביעד אברהמי
מה זה?
ה-EN250Fi הוא אופנוע ותיק של TM Racing בישראל. זהו הרבע ליטר 4 פעימות של החברה האיטלקית היושבת בפזארו שבצפון איטליה, והדגם עובר אבולוציה ושיפורים בכל שנה.
לשנת 2020 ה-EN250Fi ממשיך באבולוציה ומקבל מספר שיפורים. בראש ובראשונה הוא מותאם לתקנות יורו 5 ומקבל ניהול מנוע חדש למערכת ההזרקה (עם 2 מפות לבחירה ממתג על הכידון) ומערכת פליטה חדשה וכפולה מהסעפות ועד דודי הפליטה. נציין שה-EN250Fi מגיע עם מערכת הזרקה אלקטרונית כבר מ-2010.
פרט לכך יש עיצוב חדש, עם מסיכה קדמית חדשה לחלוטין הכוללת פנס LED, וכמובן עדכוני גרפיקה. מערכת הבולמים מקבלת עדכונים וכיוונים חדשים, והיא מציעה מזלג הפוך של קאיאבה בקוטר 48 מ"מ מטיפוס קארטרידג' סגור, ובולם אחורי של TM המחובר עם מערכת לינקים לזרוע אחורית מאלומיניום – גם היא מייצור עצמי של TM.
השלדה עשויה בעבודת יד מקורות אלומיניום, כשחלקים רבים כמו משולשי ההיגוי ונאבות הגלגלים מכורסמים מאלומיניום וגם הם בייצור עצמי של חברת הבוטיק. פרט לאלו יש הרבה חלקי איכות כמו בלמים של ברמבו ושל ניסין וחישוקים של אקסל.
TM EN250Fi דגם 2020
ביצועים
ה-EN250Fi הוא כלי מרוץ, קשוח חד ומהיר. המנוע מכוון למשוך חזק לכל אורך עקומת הסל"ד, והוא זריז מאוד כך שאת הכוח מקבלים מרגע שחרור הקלאץ'. הכוח נבנה מהר, וממשיך באופן ליניארי עד למעלה הסל"ד ללא התפוצצויות כוח. המנוע חזק מאוד ובעל תגובה מיידית, אבל הוא מאוד אינטואיטיבי ונותן תחושה של קלות תפעול, הוא לא מתפרץ ולא מפתיע בתגובות שלו.
ל-EN250Fi יש שתי מפות ניהול מנוע – אחת אגרסיבית וחזקה והשנייה מתונה יותר, כשהבחירה נעשית על-ידי מתג שנמצא על הכידון, גם תוך כדי רכיבה. את המתונה יותר אהבנו בעיקר בשטח טכני וחלק, שם הורדת הכוח לקרקע מתונה יותר ועוזרת לייצר אחיזה ולמנוע החלקה של הגלגל האחורי. עם המפה המתונה יש גם בקרת אחיזה, שזה פיצ'ר מעולה. המפה האגרסיבית מיועדת לשטחים פתוחים יותר או לרוכבים שאוהבים את הגז שלהם חזק ואגרסיבי. ההבדל, אגב, מורגש.
מערכת הפליטה בתצורה של 2 סעפות ודודים נפרדים, אחד בצד ימין והשני בשמאל. ב-TM טוענים לפליטה משוחררת יותר תוך עמידה בתקנות זיהום אוויר ורעש, אבל גם לבלימת מנוע מינימלית, ואכן ל-EN250Fi יש פחות בלימת מנוע ממרובעי הפעימות המקבילים, שזה יתרון גדול לדעתנו. בנוסף, מערכת הפליטה איכותית ואין צורך להחליף אותה במערכת תחליפית משוחררת. החיסרון בתצורה כזאת הוא כמובן יותר סיכוי לפגיעה בסעפות, אם כי הדודים קשוחים ומוסתרים היטב מאחורי הפלסטיקה.
מערכת הבולמים בשילוב השלדה הקשוחה שומרת על קו ולא מפתיעה במהירויות. היא קשיחה למדי, אך יחד עם זאת מספקת ספיגה טובה והידראוליקה מעולה. ה-EN250Fi פונה בחדות ושומר על הקו, וזה אחד הכלים היותר יעילים למשל לספיישלים צפופים או מהירים. יחד עם זאת, קשיחות הבולמים הקשתה עלינו מעט בשטח טכני צפוף ובמהירויות נמוכות, שם הרגשנו שהיא מעט קשיחה מדי. מאידך, בשטח טכני, למשל בעליות תלולות וצפופות, קל להוריד רגליים ו'לפדל' למעלה עם הרגלים – ה-EN נמוך והמשקל יושב נמוך ואחורנית. כך או כך, מערכת הבולמים וההתנהגות הדינמית הם מהיתרונות הגדולים יותר של ה-EN250Fi, כשהבולמים האלה הם מהשילובים הטובים יותר שאנחנו מכירים באופנועי אנדורו. גם הבלמים חדים ומתפקדים מעולה וחזק, כשהדיסק הקדמי בקוטר 270 מ"מ וגדול מהמקובל בקטגוריה.
מכונת ביצועים חזקה, חדה ומדויקת
איך זה מרגיש?
נתחיל בנראות ובבנייה של ה-EN250Fi בפרט ושל TM בכלל. פרט לגרפיקה שעדיין מגיעה עם מדבקות ויניל במקום הזרקה בפלסטיק, אין פינה בכלי הזה שלא קיבלה נגיעה של אופנוע פקטורי מהאיכות הגבוהה ביותר. הברגים מוזהבים וסופר-איכותיים, שלדת האלומיניום עם ריתוכים ברמה גבוהה, כרסומי אלומיניום ב-CNC בכל פינה – כולל בחיבורי השלדה על מנת להפחית במשקל, גלגלים עם חישוקי אקסל כחולים ונאבות מכורסמות, משולשי היגוי מכורסמים מאלומיניום, סעפות, אגזוזים, בולמים, מכסים, פקקים – כמעט הכל בייצור עצמי של TM ובאיכות גבוהה. הנאה לעיניים ובייק-פורן במיטבו.
כמו כל אופנועי האנדורו של TM, גם ה-EN250Fi הוא אופנוע קומפקטי, כשהוא נותן תחושה שהוא קטן יותר מכלים אחרים. התחושה הזו נובעת בראש ובראשונה בגלל ממד הרוחב הצר במיוחד. גם המשקל נמוך, לפחות בתחושה.
למרות ש-TM הוא אופנוע איטלקי, תנוחת הרכיבה שונה מעט מאופנועים האירופאים ודומה יותר לאופנועים יפניים, כלומר רוכב שיגיע מאופנועי אנדורו אירופאים יצטרך פרק הסתגלות קצר.
אחד מהמאפיינים שמורגשים מיד הוא היציבות הגבוהה של ה-EN250Fi. כך למשל, בשבילים מהירים עם בורות, בתלוליות או בפניות חדות ה-EN משייט במהירויות גבוהות בלי בעיה ושומר על הקו באופן מושלם תוך ספיגה מעולה. בסינגלים וספיישלים קל מאוד לשנות כיוון ולשמור על קצב גבוה, ובפניות קל להשכיב את הכלי ולחזור חזק ומהר לגז. ה-EN250Fi הוא חזק ואגרסיבי שדורש מהרוכב כל הזמן גז.
הכידון המקורי נתן תחושה מעט מוזרה, כשהוא צר וגבוה יותר מהמקובל בכלים אחרים, וזה כנראה הדבר היחיד שהיינו מחליפים ב-EN250Fi. מיכל הדלק, בשונה משאר אופנועי האנדורו, נמצא מאחור, מבנה שמוריד משקל מהחלק הקדמי ונותן הרגשה קלה. חלק מעניין בכלים של TM לשנת 2020 הוא פנס ה-LED הראשי שנראה מעולה, ולדעתנו נראה פחות רפלקטורים שבורים הודות למעבר לפנס LED קומפקטי ועמיד.
מכלולי קצה – אופנוע בוטיק
סיכום ועלויות
ה-TM Racing EN250Fi הוא אופנוע אנדורו יפהפה שבנוי ברמה הגבוהה ביותר שיש – ממש אופנוע בוטיק. למעשה, למעט תוספת מיגונים, ואולי התאמה אישית כמו החלפת כידון, אין סיבה לשדרג בו כלום, שכן הוא מציע חלקי איכות והוא בנוי היטב.
הרבע ליטר 4 פעימות של TM מכוון לרכיבת אנדורו אמיתית: רכיבה מהירה, מרובת פניות, קפיצות ומכשולים, רכיבת סינגלים מהירה וכמובן רכיבת שבילים ושטחים פתוחים. מאידך, הוא פחות מתאים לאנדורו צפוף ולאקסטרים-אנדורו טכני – למשל לעליות טכניות מרובות סלעים. לסוג כזה של רכיבה היינו לוקחים את אחיו הדו-פעימתי. רוכבים מהירים ומתחרים באליפויות אנדורו ייהנו מאוד מהיתרונות הדינמיים של ה-EN250Fi, שכן הוא אופנוע מהיר שמשרה ביטחון רב ומאפשר לפתוח הרבה גז ומוקדם.
ה-EN250Fi מתומחר ב-68,000 ש"ח – שזה באמצע טווח המחירים של המתחרים הישירים שלו לקטגוריה (ק.ט.מ – 72,900 ש"ח, הוסקוורנה – 74,510 ש"ח, שרקו – 62,900 ש"ח, שרקו פקטורי – 72,900 ש"ח, הונדה – 66,131 ש"ח). בהתחשב בכך הוא מגיע עם מכלולי איכות ושאין צורך להוסיף או לשפר בו שום חלק – המחיר הזה מצוין ומהווה תמורה טובה לכסף., שכן מקבלים פה הרבה מאוד.
השורה התחתונה היא שמדובר במכונת מרוצים ישר מהקופסה, וכמו שכבר כתבנו – לדעתנו 2020 הולכת להיות שנת הפריצה של TM Racing בישראל.
בסוף 2017 בהונדה הפסיקו את ייצורו של ה-CBR600RR, הסופרספורט בנפח 600 סמ"ק, ועכשיו, על-פי השמועות, יחזירו אותו כדגם חדש ב-2021.
בעבר הלא רחוק, קטגוריית ה-600 סמ"ק הייתה ה-קטגוריה הכי לוהטת בעולם אופנועי הספורט. אחד מהאופנועים המוצלחים והמצליחים ביניהם היה ההונדה CBR600RR, שהיה מכונת מרוץ מושחזת וחוקית לכביש – עם פנסים ומראות. בסוף 2017 הודיעו הונדה על הפסקת ייצורו משום שה-CBR600RR דאז לא עמד בתקנות יורו 4, וכדי שיעמוד בתקנות היה צורך להשקיע בו כסף רב. בנוסף, ההתאמה ליורו 4 עלולה הייתה לגרום לעלייה במשקל ואף ירידה בביצועים.
נריץ קדימה שנתיים, ולעולם הגיחו דגם הליטר החדש – ה-CBR1000RR-R ודגם ה-CBR250RR החדש, ובטח דגם 300 מקביל שיתווסף בהמשך, שיוצרים פער גדול מדי ביניהם. פער שיגרום לרוכב המתחיל עם דגם הרבע ליטר לבחור, כשירצה להתקדם, בדגם של יצרנית אחרת משום שאין אף דגם ביניים בהיצע, לפני קטגוריית הליטר. עכשיו, שמועות רשת מנבאות שבהונדה יחזירו לחיים את דגם ה-600 שהיה מאוד פופלרי בזמנו, ובאופן הגיוני יזריקו לו את כל הטוב שקיבל אחיו הגדול. אין שום נתונים להביא לכם, אך ברור שתצורת המנוע תהיה 4 צילינדרים בנפח 599 סמ"ק עם 16 שסתומים, הספק משוער סביב ה-130 כ"ס ומשקל שינסה לרדת מ-200 ק"ג.
אם משבר הקורונה יאפשר להונדה להמשיך ולהשקיע בפיתוחים בעתיד הקרוב, נצפה שה-CBR600RR-R החדש יוצג לקראת סוף השנה, כדגם 2021. נמשיך לעדכן.
בהונדה מציגים את ה-CT125 Hunter Cub – סופר קאב 125 בעל אוריינטציית שטח.
ההונדה סופר קאב, על כל דגמיו לאורך השנים, הוא הכלי הדו-גלגלי הנמכר ביותר בכל הזמנים. יותר מ-100 מיליון יחידות מהדגם האייקוני נמכרו מאז יצאו לשווקים הסופר קאב 100 והסופר קאב 50 בשנת 1958, כשבשנת 2005 הגיעו בהונדה לציון הדרך של 50 מיליון יחידות.
הונדה CT125 Hunter – סופר קאב 125 לשטח
ההונדה CT125 Hunter Cub הוא אבולוציה של דגם הסופר קאב 125 החדש יחסית. הוא הוצג בתערוכת טוקיו בשנה שעברה ומכירותו בעולם מתחילה בימים אלו ממש. מדובר על גרסה שמיועדת לשטח, ובהתאם לכך יש שלדה מחוזקת, מהלך מתלים ארוך יותר, צמיגים שונים ומגני מנוע ושלדה. המפלט ממוקם גבוה יותר על-מנת להגן עליו מסלעים מזדמנים. על-פי הנתונים, עם מרווח גחון של 6.5″ ומשקל של כ-130 ק"ג ההאנטר קאב לא הופך להיות אופנוע אנדורו כמובן, אלא קטנוע שיכול להסתדר גם בשבילים ובשטח קל עד בינוני.
בשנת 2018 הציגו בהונדה גרסת 125 סמ"ק חדשה בשם סופר קאב 125. המנוע מקורר אוויר, 4 פעימות בנפח 125 סמ"ק, מוזרק דלק ועומד בתקנות זיהום האוויר העדכניות, מפיק כ-10 כ"ס וקצת יותר מ-1 קג"מ. לפי ההצהרה של הונדה, במצב החסכוני שלו המנוע הזה שורף ליטר בודד של דלק על 66.7 ק"מ (!) ויכול תאורטית לספק טווח רכיבה של 350 ק"מ. אל המנוע משודכת תיבת הילוכים חצי-אוטומטית בת 4 מהירויות. יש גם תוספות אלקטרוניות ברוח התקופה כמו פנסי LED היקפיים ומפתח קרבה KEYLESS.
אין לנו עדיין מידע לגבי מחיר או סיכוי הגעת ההאנטר קאב לישראל. נמשיך לעדכן.
