בדוקאטי ממשיכים את טיפוח משפחת הסקרמבלר המוצלחת שלהם והרחבתה: עד סוף השנה יצורפו שתי גרסאות נוספות בנפח 1,100 סמ"ק – סקרמבלר 1100 פרו וסקרמבלר 1100 ספורט פרו.
בדוקאטי חבים הרבה מאוד לדגם הסקרמבלר שלהם, שמכניס הרבה מזומנים לתזרים. לאחרונה הרחיבו ועדכנו בדוקאטי את גרסאות ה-800 סמ"ק של הסקרמבלר, וכעת התפנו לדגם הגדול יותר. מנוע ה-1,100 סמ"ק הוא אולד סקול, עם מנוע L-טווין מקורר אוויר בנפח 1,079 סמ"ק ו-86 כ"ס. משפחת ה-1100 של הסקרמבלר מונה שלושה דגמים – 1100, ספיישל וספורט.
שני הדגמים החדשים – כאמור, פרו וספורט פרו – יכוונו ככל הנראה יותר לכיוון השטח, וזאת על מנת להתחרות בדגם הסקרמבלר 1200 המצליח של טריומף. אין כרגע דיווחים לגבי השינויים והתוספות הייחודיות בדגמים אלו, אך אנו מניחים שמדובר על מתלים מותאמים יותר, על חישוקי שפיצים, וכן על תוספות עיצוביות ופונקציונליות בהתאם לרוח הדגם.
בהונדה מרחיבים את ליין ה-X-ADV, ויציגו בקרוב איקס-אד בנפח 300 סמ"ק עם המנוע המוצלח של הפורצה 300.
ה-X-ADV המוצלח של הונדה (בתמונה בראש הידיעה) מציע מנוע טווין מקבילי בנפח 745 סמ"ק ותמסורת שמגיעים ישירות מהאינטגרה – המקסי-סקוטר המוכר של הונדה, עם התאמה וכיול שונה לדגם האדוונצ'ר. לאחרונה דיווחנו שדגם בנפח 150 סמ"ק (וייתכן שגם 125 סמ"ק לשוק האירופאי) אמור לצאת לקראת סוף השנה, והוא לא יהיה מיועד לשטח לאור מערכת המתלים הפשוטה יותר והחישוקים היצוקים, אבל העיצוב נאמן למקור.
כעת השמועות מדברות על דגם 300 סמ"ק האמור להצטרף למשפחת ה-X-ADV – מהלך הגיוני ביותר מצד הונדה. הוא יישא את המנוע המוצלח של הפורצה 300 (שניצח במבחן השוואתי אצלנו לא מזמן), עם 25 כ"ס מ-279 סמ"ק, ובקרת אחיזה שסביר להניח שתגיע לאיקס-אד. עדיין לא ברור מה יהיה הכיוון שהונדה יבחרו עם הדגם הזה – מזלג הפוך וחישוקי שפיצים, כלומר יכולות שטח אמיתיות, או מזלג קונבנציונלי וחישוקים יצוקים לשימושי כביש טהורים, כשרק העיצוב הפונקציונלי יישאר קרוב למקור. לדעתנו בהונדה יבחרו באופציה השנייה. נציין שלפורצה יש גם גרסת 250 סמ"ק, וייתכן שבהונדה ישחררו X-ADV גם בנפח הזה, כשכל השאר זהה ל-300.
כך או כך, לשני הדגמים הקטנים יש סיכויי הצלחה גדולים אצלנו ובעולם – בדיוק כמו האח הגדול. נעדכן כשיתבררו פרטים נוספים.
בק.ט.מ משפרים את אופנועי האנדורו שלהם בכל שנת דגם, אולם אחת לכמה שנים הם משחררים לשוק דור חדש לחלוטין של אופנועי אנדורו, עם שינויים מקיפים.
דור חדש כזה אנחנו מקבלים לשנת הדגם 2020. בק.ט.מ מספרים שכ-60% מחלקי האופנועים כאן חדשים, ומעבר לחזות, לעיצוב ולפלסטיקה החדשה, יש כאן שינויים משמעותיים ולמעשה אג'נדה חדשה של ק.ט.מ – שלדה קשיחה יותר לכוחות פיתול ולכוחות אנכיים, יחד עם בולמים בעלי קפיצים רכים יותר והידראוליקה איטית (קשיחה) יותר.
דגמי האנדורו של ק.ט.מ ל-2020 – אבולוציה
פרט לשינויים הרבים בדגמי 2020, שעל כולם תוכלו לקרוא כאן, יש גם דגם חדש לחלוטין, שלדעתנו סופר-רלוונטי לשוק הישראלי: הק.ט.מ 150EXC TPI – דו-פעימתי בנפח 150 סמ"ק עם מערכת הזרקת דלק TPI ומשקל סופר-נמוך של 96 ק"ג. התלהבנו ממנו מאוד בהשקה העולמית, וזה הזמן לרכוב עליו גם בישראל.
בכלל, על כל ליין דגמי האנדורו 2020 רכבנו בהשקה העולמית שהתקיימה בבאסלה, ספרד, כבר בחודש מאי, אולם זה תמיד מעניין לרכוב על הכלים גם כאן בארץ, בתנאים שאותם אנחנו מכירים כל כך טוב – גם אם זה קרקע טחונה ו-35 מעלות חום. בשבוע שעבר ראינו את הכלים החדשים מוצגים באולם ממוזג, ועכשיו זה הזמן לתת עליהם גז.
ק.ט.מ 450EXC-F בגרסת סיקסדייז
אז מה אנחנו חושבים על דגמי 2020? ובכן, בק.ט.מ שיפרו את אופנועי האנדורו שלהם בכל מקום אפשרי. הארגונומיה כמעט זהה לדור הקודם, אולם הכלים השנה קלים יותר פיזית, ידידותיים וקלים יותר לרכיבה, וההתנהגות הדינמית שלהם מעולה. במהלך השקה המקומית רכבנו על ה-150 וה-250 הדו-פעימתיים, ועל ה-250 וה-450 מרובעי הפעימות. אמנם לא רכיבה ארוכה שמספיקה למבחן מקיף אלא יותר טעימה מכל דגם, אולם זה מספיק בכדי לתת התרשמות ראשונית על כל אחד מהדגמים.
את ה-450EXC-F נניח לרגע בצד, שכן בתור אופנוע קטגוריה מרובע פעימות גדול נפח, הוא מיועד בעיקר לרוכבים גדולים וחזקים בעלי טכניקה, או לחלופין לשטחים פתוחים יותר. עדיין, ביחס למרובע בנפח 450 סמ"ק הוא נשלט והוא קל, אבל הוא לא כוס התה של רוכבי האנדורו הישראליים – שמעדיפים נפחים קטנים יותר או מנועים דו-פעימתיים.
ק.ט.מ 250EXC-F – משתבח ושואף לשלמות
ה-250EXC-F, כפי שכבר כתבנו, הוא אחד הכלים שעברו את השינוי המהותי ביותר ל-2020. ראש מנוע חדש עם יחס דחיסה גבוה יותר, פרופילים חדשים לגלי הזיזים, טיימינג חדש ופורטים חדשים לגל הזיזים עושים למנוע הזה רק טוב. הוא חזק לאורך כל קשת הסל"ד, הוא גמיש, והוא בעיקר חלק מאוד, נשלט, וסופר-נעים לרוכב. בקורלציה מלאה, הורדת הכוח לקרקע נשלטת, והמנוע הזה עושה חיים קלים (ומהנים) לרוכב. לדעתנו המנוע הזה הגיע השנה לשלמות – לא פחות, והוא מרובע הפעימות המועדף עלינו מליין הדגמים של ק.ט.מ.
לזה תוסיפו משקל נמוך, התנהגות זמישה, וגם מערכת מתלים איכותית, ותקבלו את אחד מאופנועי האנדורו מרובעי הפעימות שיש. לדעתנו זו הולכת להיות השנה של ה-250EXC-F, שכאמור משתבח מאוד ומתקרב לשלמות.
ה-250EXC TPI גם הוא אופנוע אנדורו אדיר, ולדעתנו זהו אחד מאופנועי האנדורו הטובים שנמכרים בישראל. מבחן מלא של ה-250EXC TPI דגם 2020 תוכלו לקרוא כאן בקישור, רק נספר שהמשקל הנמוך, ההתנהגות הדינמית המצוינת, וכן המנוע החלק עם מערכת ההזרקה שעובדת נפלא – הופכים אותו למועדף על רוכבי אנדורו רבים, ולא בכדי.
ק.ט.מ 250EXC TPI – אופנוע אנדורו משובח
הכוכב של ההשקה המקומית היה כמובן ה-150EXC TPI. כאמור, אחרי שבילינו על אוכפו שעות ארוכות במהלך ההשקה העולמית, זה היה מעניין מאוד לרכוב עליו כאן בארץ בתנאים שאותם אנחנו מכירים כל כך טוב.
ובכן, לא טעינו. ה-150EXC TPI הוא אחד מאופנועי האנדורו המתאימים ביותר לרוכב ההובי הישראלי. המשקל הסופר-נמוך של 96 ק"ג מאפשר להזיז אותו מצד לצד בקלות רבה, ההתנהגות הדינמית – כמו כל דגמי ק.ט.מ ל-2020 – פשוט מעולה, ומנוע ה-150 סמ"ק הזה התגלה בתנאים החלקלקים שלנו כפנינת אנדורו. הוא חלק מאוד, כמו שאר מנועי ה-TPI, והוא מספק מומנט כמעט שטוח לגמרי. זה אומר שמצד אחד לא תמצאו פה התפוצצות דו-פעימתית בסל"ד גבוה כמו למשל ב-125EXC של עד 2016, אולם מצד שני הוא יספק אחיזה טובה יותר וטווח שימושים רחב יותר מאותו ה-125.
לדעתנו זהו שדרוג טוב וחשוב, שאמנם מייצר פחות חיוכים בקסדה בהתפוצצות הספק, אבל מאפשר להתקדם בשטח – ובעיקר בשטח טכני – טוב יותר ויעיל יותר. ב-57 אלף ש"ח הוא לדעתנו עסקה טובה מאוד כשמדובר על אופנוע אנדורו לתנאים הישראליים, ולא רק למתחילים.
ק.ט.מ 150EXC TPI – תפור על רוכב האנדורו בישראלי
זו הייתה טעימה קטנה מדגמי האנדורו של ק.ט.מ לשנת 2020, אולם היא אוששה לחלוטין את הדעה שלנו מההשקה העולמית. השורה התחתונה היא שבק.ט.מ ממשיכים באבולוציה של אופנועי האנדורו, ממשיכים לשפר אותם, להשביח אותם, ולהפוך את אופנועי האנדורו שלהם לאיכותיים יותר, חזקים יותר וקלים יותר, ועם זאת נעימים יותר לרכיבה, ידידותיים יותר ונשלטים יותר. וזה חשוב, מפני שהתכונות הללו מכניסות יותר ויותר רוכבי הובי לתחום האנדורו. עבודה יפה של ק.ט.מ לשנת 2020.
מה דעתכם על הפיתוח הצרפתי של אופנוע המבוסס על הינע חשמלי כשהמעטפת ועבודת הגוף שלו עשויים מעץ?
האופנוע החשמלי של Newron העשוי מעץ
Newron Motors היא חברה צרפתית שמנצלת את היכולת לצאת מכל המוסכמות בתחום פיתוח אופנועים – הרי את הסוללה ואת המנוע ניתן לעצב בכל דרך שרוצים. את הסוללה, אגב, עוטפים פנסי LED המשנים את צבעם.
אבל מה שבאמת מושך את העין זו הבחירה לעטוף את הקרוזר החשמלי במעטפת עץ, שממשיכה גם למזלג הייחודי. החברה לא פרסמה נתונים רשמיים לגבי הביצועים או היכולות של המנוע והסוללה, וגם לא מדוע בחרה בדוגמת העץ. אנו מניחים שהרצון הוא להתבלט מעל כולם, ולאו דווקא לנצל עליונות טכנולוגית שמקורה בעץ.
ק.ט.מ הוציאו גרסה קרבית עוד יותר לגרסה הקרבית של ה-790 אדוונצ'ר – 790 אדוונצ'ר R ראלי. Travel capable rally bike כהגדרתם – אופנוע ראלי עם יכולות אדוונצ'ר.
גרסת הראלי תיוצר ב-500 יחידות בלבד בכל העולם. ההבדל העיקרי הוא במערכת המתלים. גרסת הראלי מקבלת את בולמי ה-WP XPLOR PRO שמוסיפים מהלך גלגלים של 30 מ"מ בכל צד, וכתוצאה מכך גובה המושב מטפס ל-910 מ"מ. בנוסף יש מערכת פליטה של אקרפוביץ', מגני מיכל דלק מקרבון וקוויקשיפטר להעלאת הילוכים כסטנדרט. רוחב הגלגלים והצמיגים צר יותר לתנאי שטח טכניים, המושב שונה וקשיח יותר, ויש רגליות קרביות יותר. האופנוע כולו מגיעה בצביעה וגרפיקה שונה ומשקף בהיר. אגב בולמים, לפי ק.ט.מ המערכת דומה לזו המורכבת על גרסת ה-450 ראלי התחרותית.
כריס בירץ' האגדי – פרזנטור תחום האדוונצ'רים בק.ט.מ – דגמן לסרטון המצורף, שיצא בימים האחרונים. הוא תיאר את הלחץ שהופעל על-ידי אנשי ההפקה לקפוץ גבוה יותר ומהר יותר, אל מול אנשי ק.ט.מ שניסו לשמור על האקזמפלר הבודד שלהם בחיים.
לפני 5 שנים כתבנו על השושלת המפוארת של הג'יקסר ובמשך השנים התייחסנו יותר בהרחבה בטור הנוסטלגיה לדגמים בודדים ובולטים של הקסם. עכשיו, לציון העשור החמישי אנחנו מזכירים למי ששכח, ביחד עם סוזוקי, שמחזירים אלינו את ה-GSX-R1000 לשנת 2025.
משפחת GSX-R של סוזוקי אינה מציינת או חוגגת אף אירוע, אבל מגיע לה הרבה כבוד. על ה-R חשבו בשנת 1984 והציגו אותו בשנת 1985 – כבר 40 שנים איתנו. אבל זה יותר ממשפחה, דגם או אות. לכל רוכב שגדל כאן בשנות ה-80 ו-90 הייתה פינה חמה לאות 'R'. בין אם זה טל שביט ז"ל, שהיה בין הרוכשים הראשונים של הדגם המקורי, גידי פרדר שהיה מציג בכל אפשרות את דגם ה-J שלו משנת 1988 – ה-Mean Machine בצבעי ורוד וירוק, או הח"מ שהיה הבעלים של דגם M משנת 1991 – כחול ומדהים – ששירת אותו במשך שנתיים, עשרות אלפי ק"מ ואינספור שימושים.
תבינו, פעם לא הייתה אלטרנטיבה. רציתם אופנוע – היה בעיקר סוזוקי. רציתם ספורט – הלכתם על ה-R. הייתה לו שלדת עריסה כפולה עם קורות אלומיניום שהייתה סימן ההיכר שלו לאורך שנים, והיה לו מנוע ארבע בשורה עם צליל צרוד וייחודי. בארץ סגדו לו, ולמעשה בכל העולם. 'R' הייתה אות גנרית לציון כל אופנוע ספורט באשר הוא. הג'יקסר עדיין איתנו – ראו את ה-GSX-R1000R האחרון במבחן מסלול של אביעד – והוא עדיין שייך לעולם אופנועי הספורט, אבל הוא כבר לא מתפרש על קשת רחבה שנעה מ-50 ועד 1,100 סמ"ק, והוא מזמן לא מתייחס רק לדגם ה-750 סמ"ק, אלא בעיקר לדגמי ה-600, שאינם מיוצרים עוד, וה-1000 – שם הוא עדיין קיים בזכות עצמו.
בואו איתנו למסע להיסטוריה של ה-GSX-R או ג'יקסר, כמו שהחברים קוראים לו.
GSX-R750 1985
הג'יקסר 750 המקורי – אבי השושלת
בתערוכת קלן בסוף 1984 הוצג הדגם הראשון, זה שהתחיל את השושלת המפוארת. היום הוא נראה שברירי, אבל בזמנו הוא היה הדבר הכי קרבי שבנמצא. פיירינג מלא, פנסים כפולים, מנוע ארבעה צילינדרים עם הספק של 106 כ"ס על 176 ק"ג משקל יבש. קירור אוויר-שמן והכרזה על הרצון לשלוט בעולם. בשנת 1986 הוצג דגם ה-GSX-R750R המיועד למסלול עם מושב יחיד ובולמים ובלמים משופרים, ואלו הגיעו לגרסה הסדרתית בשנת 1987.
1986 GSX-R1100
שנה לאחר מכן – גרסת 1,100 סמ"ק
אם דגם ה-750 הפיל את כולם לרצפה, זה היה הדגם שמתי מעט העזו לרכב עליו. מנוע מוגדל בנפח 1,052 סמ"ק, ו-128 כ"ס על 197 ק"ג. אז זה נחשב ליותר מדי.
1988 GSX-R750
גרסת 1988 של ה-750
בסוזוקי הבינו איזו פנינה יש להם ביד והשקיעו בעיצוב, בשלדה חדשה, במנוע משופר עם מהלך בוכנה קצר יותר, ובנפח צילינדר גדול יותר המאפשר סל"ד גבוה יותר. התוצאה – 112 כ"ס, אך גם המשקל עלה ל-195 ק"ג. דגם ה-J (משנת 88) וה-K של שנה לאחר מכן אחראים על גל קבוצות הרוכבים שנלחמו – והרבה לא חזרו – בכביש סדום-ערד. דגם ההומולוגציה ב-89, ה-GSX-R750R, שופר משמעותית עם הספק של 120 כ"ס, מושב יחיד, יחסי העברה קצרים יותר ומיכל דלק מאלומיניום. דגם ה-L של 1990 הציג קפיצת מדרגה גדולה יותר עם מזלג קדמי הפוך (עד אז היה מזלג קונבנציונאלי), עיצוב משופר, מנוע עם מהלך בוכנה ארוך יותר ו-115 כ"ס. לשנת 1991 כבר הציגו בסוזוקי דגם עוד יותר משופר עם הפיירינג החדש והאווירודינמי יותר שהכניס את שני הפנסים הקדמיים מתחת לחופת פלסטיק וצמד פנסים מאחור. המשקל עלה בלא פחות מ-15 ק"ג, וזה היה הדגם האחרון עם טכנולוגית SACS (ר"ת Suzuki Advanced Cooling System) של קירור השמן.
1989 GSX-R1100
זהו השינוי הגדול הראשון לדגם הגדול, עם שלדה משופרת ומנוע שגדל ל-1,127 סמ"ק, 142 כ"ס ו-210 ק"ג, אך מול מתחריו החזקים והקלים יותר, בראשות הימאהה FZR1000 EXUP, הוא פחות בלט. כמו אחיו הקטן, גם הוא קיבל שינויי עיצוב בתחילת שנות ה-90.
1992 GSX-R750 / GSX-R600
גרסת W עוברת לקירור נוזל
דגם ה-W הציג שינוי מאוד משמעותי למשפחת דגמי הג'יקסר ועבר לקירור נוזל (Wּ – Water). קו העיצוב המשיך את השינוי הגדול שהוצג ב-1991, למעט הפנס האחורי היחיד לעומת הכפול. הוצגה גם שלדה מחודשת ומחוזקת על מנת לשאת את המנוע החדש. המשקל קפץ למחוזות ה-208 ק"ג, מה שהעמיד אותו בעמדת נחיתות ברורה מול הפיירבלייד החדש של הונדה עם נתון המשקל האנורקטי שלו. עד דגם 1994, ה-R הצליח להשיל 10 ק"ג ממשקלו. באותה התקופה הוצג גם דגם ה-GSX-R600 עם 599 סמ"ק ו-106 כ"ס.
1993 GSX-R1100
גם ה-1100 מקבל קירור נוזל
הדגם הגדול קיבל את קירור הנוזל של אחיו הקטן וההספק צמח ל-155 כ"ס עם משקל שהתחיל ב-231 ק"ג וירד בשנה שלאחר מכן ל-224 ק"ג. אבל כמו אחיו הקטן, הוא ספג מכות במבחנים ובמכירות מה-CBR900RR של הונדה, שהתמקם בדיוק בין שניהם. ה-R הגדול כבר הרגיש כמו ספורט-תיור לעומת ההונדה. הנפח החזיק עד 1998, שם סיים את תפקידו.
1996 GSX-R750 / GSX-R600
גרסאות SRAD – עוד אבולוציה חשובה
בסוזוקי השיבו מלחמה עם דגם ה-SRAD (ר"ת Suzuki Ram Air Direct) בעל שלדה חדשה לגמרי וקונבנציונלית שעוטפת את המנוע וששמה את סימן ההיכר של הג'יקסרים במחסן. 128 כ"ס ו-179 ק"ג (20 ק"ג פחות!), עיצוב מעולם המרוצים, ועיתונאים שזכרו למה הם אהבו את הדגם מלכתחילה. ב-1998 נוספה הזרקת דלק למנוע ועוד 7 כ"ס. דגם ה-600 עקב אחרי כל השינויים של אחיו הגדול.
2000 GSX-R750
שנת 2000 – הג'יקסר חי ובועט
תחילת המילניום הציגה קפיצת מדרגה נוספת בחיי הדגם. 141 כ"ס ו-166 ק"ג הראו למתחרים עם הנפחים הגדולים יותר שסוזוקי מאמינה בנכונותו של נפח ה-750 סמ"ק. מבחני דרכים שנערכו בכל העולם איששו את הנקודה והראו שהג'יקסר חי, בועט ומנצח. העיצוב של הדגם נראה רלוונטי אפילו היום. יופי של אופנוע.
2001 GSX-R600
גם ה-600 מקבל את השינויים של ה-750
שנה לאחר המהפך הגדול של אחיו, קיבל ה-600 גם את השינויים, אך עדיין הגיע עם מזלג טלסקופי קונבנציונלי (לא הפוך) ו-115 כ"ס.
2001 GSX-R1000
לראשונה – ג'יקסר 1000
שימו לב למצטרף החדש – דגם ה-1000 הראשון במשפחת הג'יקסר ומי שיעמוד בראש המשפחה לא הרבה זמן לאחר מכן. אמנם הוא היה בזמנו גרסה מוגדלת של ה-750, אך עם נתונים של 160 כ"ס על 170 ק"ג הוא יותר מעמד על שלו מול הפיירבלייד, ה-R1 של ימאהה וה-ZX-9R של קוואסאקי. גם במכירות הוא היה הצלחה מיידית.
2003 GSX-R1000
הכיוון של התעשייה ברור, ובסוזוקי זורמים איתו
בסוזוקי, שהבינו את כיוון התעשייה, התחילו להשקיע בדגם ה-1000 יותר וניסו לבדל אותו לעומת שני אחיו הקטנים. ההספק טיפס בקצת ל-162 כ"ס והמשקל גם הצטמק ל-168 ק"ג.
2004 GSX-R750 / GSX-R600
750 – לקהל המאמינים האדוק
אבל עדיין היה קהל נאמן שמנוע 1,000 סמ"ק היה גדול עליו. לכן בסוזוקי העניקו יותר כוח לשני הדגמים: 145 כ"ס (163 ק"ג) ל-750 ו-125 כ"ס ומזלג הפוך ל-600. שני הדגמים קיבלו שלדה חדשה, ועדיין הראו את כוחם מול המתחרים הרלוונטיים.
2005 GSX-R1000
ג'יקסר 1000 שנת 2005 – מסטרפיס
דגם K5 של הג'יקסר 1000 הציג מנוע חדש ומשופר בנפח 999 סמ"ק (לעומת 988 סמ"ק לפני כן), ולראשונה נתון כוח שמאפיל על המשקל: 170 כ"ס על 166 ק"ג. עד היום הוא נחשב לליטר שביצע את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר בהיסטוריית הדגמים. מסטרפיס!
2006 GSX-R750 / GSX-R600
ה-750 ממשיך להתפתח
דגם ה-750 המשיך להתפתח וקיבל שלדה, עיצוב ומנוע חדשים, עם 150 כ"ס על 163 ק"ג. האגזוז עבר אל מתחת למנוע והדגם המשיך להילחם מול ה-600 החזקים מלמטה ודגמי הליטר החזקים מלמעלה. התירוץ היחיד לקיומו היה העבר החזק, ולאלה ש-600 זה מעט מדי ו-1,000 יותר מדי. דגם ה-600 המשיך עם 125 כ"ס על 161 ק"ג. דגמי 2008 שופרו מעט.
2007 GSX-R1000
תקנות זיהום האוויר מתחילות לסגור
דגם ה-K7 כבר נאלץ להתכנס לתקנות זיהום האוויר שהחלו לסגור על האופנועים. עם אגזוז גדול ומערכות סינון, משקלו החל לעלות לכיוון ה-172 ק"ג, אך ההספק פיצה על כך עם 185 כ"ס. תקופת האלקטרוניקה התחילה עם בחירת מצבי רכיבה ובקרה – מה שהיום מגיע כסטנדרט.
2009 GSX-R1000
גרסת 2009 של הג'יקסר 1000
דגם חדש לגמרי – K9. מנוע שמציג מהלך בוכנה קצר יותר לטובת תפקוד בסל"ד גבוה, למרות שנשאר על 185 כ"ס. שלדה ועיצוב חדשים גם כן. המתחרים היפנים והאירופאים, לעומת זאת, לא עשו לדגם חיים קלים והפגינו עליונות כמעט בכל תחום. המשבר הכלכלי והירידה במכירות עצרו כמעט לגמרי את המשך הפיתוח של הדגם, שהתגאה לימים בתואר אופנוע הליטר הזול ביותר – אך לא מעבר.
2011 GSX-R750 / GSX-R600
נשימות אחרונות של ה-750 וה-600
עדיין במשחק עם דגם ה-750 סמ"ק היחיד בשוק, ועכשיו עם 148 כ"ס על 156 ק"ג – בהחלט יחס הספק/משקל של אופנוע מרוץ. בסיס גלגלים קצר יותר, שלדה קשיחה יותר ואלקטרוניקה לרוכב מסמנים את השנה האחרונה בה האופנוע באמת קיבל עדכון. יש שמועות על גרסה חדשה לשנת 2020 – נראה. דגם ה-600 גם כן קיבל ליטושים ועדכונים, אך כמו אחיו הגדול הוא הוא הפך לקורבן של עודף רגולציה וירידה בדרישת השוק לאופנועי ספורט. זמנו של ה-600 תם, יחד עם מרבית הקטגוריה.
2017 GSX-R1000
ב-2017 – ג'יקסר חדש (צילום: בני דויטש)
הדגם קיבל, בשעה טובה, עדכונים אמיתיים וחלוקה לשני דגמים – הרגיל וגרסת ה-R המשודרגת אלקטרוניקה, מתלים ובלמים. מספרים של 202 כ"ס על 201 ק"ג ותזמון שסתומים משתנה – מערכת שהגיעה ישירות מאופנוע ה-MotoGP של החברה – סוזוקי שוב מנסים להיות רלוונטיים.
ב-23 באוקטובר תשיק דוקאטי את כלל הדגמים החדשים שלה לשנת 2020 בשידור חי בפייסבוק. לבינתיים, שניים מהדגמים הצפויים 'נתפסו' בזמן תדלוק, וזה זמן טוב לעשות סדר במה שאנחנו יודעים עד כה על דגמי 2020 של דוקאטי.
הסטריטפייטר צפוי לקבל גרסה מרוככת מעט של מנוע הפניגאלה V4 ולהציע בסביבות ה-190 כ"ס. המולטיסטראדה יקבל גם כן את אותו הבלוק, אך עם הספק מופחת – להערכתנו בכיוון 160 או 170 כ"ס. מה שמשאיר את ה-959 כנציג הטווין לאור הצורך של דוקאטי לאופנוע קצת יותר עממי (לפחות בעולם המושגים שלהם). עדיין, צפו לפחות ל-170 כ"ס אם לא יותר.
דוקאטי פניגאלה 959 החדש – בצבעי הסוואה סקסיים
למה המולטיסטראדה משתנה?
אנחנו מאוד אוהבים את מנוע ה-L טווין הנוכחי שנמצא בגרסאות ה-1260 וה-1260 אנדורו, אך כנציג העליונות הטכנולוגית בדגמי הספורט-אדוונצ'ר-תיור הוא חייב להמשיך ולהתקדם עם הזמן. לדעתנו גרסת ה-950 תישאר כמו שהיא.
טכנולוגיה?
כמה שיותר. צפו לכל דבר אפשרי בכל דגמי האופנועים, כיאה למעמדם. החל ממערכת התראה מבוססת רדאר, חיישני ABS והאצה לפניות, וכל מערכת בקרה ועזר אפשרית.
מה מבינים מהסרטון?
בסרטון המצורף רואים את שני דגמי הכביש – פניגאלה 959 וסטריטפייטר V4 – מתדלקים. שימו לב למערכות הפליטה הנמוכות ולהבדל בין האגזוז הבולט יותר של ה-959 לעומת אחיו. אה כן, שניהם לא חשמליים…
מתי אצלנו?
הכל יוצג השנה בתערוכת מילאנו בנובמבר, וכאמור באינטרנט באוקטובר, אז נצפה לראות את כל הליין אצלנו בתחילת 2020.
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 500 סמ"ק, 4 שסתומים לצילינדר, 46.7 כ"ס ב-8,500 סל"ד, 4.7 קג"מ ב-6,000 סל"ד, הזרקת דלק עם גוף מצערת בקוטר 37 מ"מ, 6 הילוכים, שלדת מסבך משולשי פלדה, מזלג הפוך קאיאבה, כיוונים שיכוך כיווץ והחזרה, מהלך 135 מ"מ, זרוע אחורית מפלדה עם בולם יחיד, כיוון עומס קפיץ, צמד דיסקים קדמיים חצי צפים בקוטר 280 מ"מ עם קליפרים רדיאליים של ברמבו, דיסק אחורי בקוטר 240 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,240 מ"מ, בסיס גלגלים 1,580 מ"מ גובה מושב 750 מ"מ, משקל מלא 220 ק"ג, מיכל דלק 21.5 ל', צמיגים 120/70ZR17, 160/60ZR17
בנלי 502C קרוזר
מה זה?
האופנוע שפה במבחן ובתמונות אינו דוקאטי דיאבל, אלא בנלי 502C קרוזר. בתחילת השנה שעברה בבנלי חשפו דגם כמעט זהה, רק עם מנוע 400 סמ"ק, ואילו ל-2019 הם משחררים לשווקים את ה-502C – קרוזר עם מנוע הטווין המקבילי שאותו אנחנו מכירים מהלאונצ'ינו ומה-TRK502.
הקונספט ברור – קרוזר קלאסי עם מושב נמוך ותנוחת רכיבה שזורקת את הרגליים והידיים לפנים, ועם הרבה מאוד נוכחות. ממש כמו הדוקאטי דיאבל, שהיה יותר ממקור השראה בעיצוב ה-502C.
בבסיס ה-502C כאמור מנוע טווין מקבילי שאותו אנחנו מכירים מדגמים נוספים של בנלי, ומסביבו יש שלדת מסבך משולשי פלדה חדשה שנבנתה במיוחד עבורו. הגרסה של ה-502C המגיעה לישראל היא המאובזרת יותר, ולכן היא כוללת בולמים קדמיים מתכווננים של קאיאבה, קליפרים רדיאליים קדמיים של ברמבו, וכן צמיגי פירלי אנג'ל GT.
פרט לאלו הבנלי 502C מגיע עם פנסי LED היקפיים – כולל בפנס הראשי המעוצב, וכן עם מסך TFT צבעוני קטן, שמשנה את התצוגה בין יום לבין לילה. בנוסף, יש סליידרים לשלדה שמגיעים כסטוק ונראים מעט לא קשורים.
העיצוב כאמור נשען באופן כבד על הדיאבל של דוקאטי, רק שכאן מדובר בכלי בנפח 500 סמ"ק המיועד לבעלי רישיון A1, ולא במפלצת בנפח 1260 סמ"ק עם כ-160 כ"ס. כך או כך, הנוכחות גדולה מאוד, וה-502C קרוזר מושך הרבה מאוד מבטים. זה לא מפליא, שכן הוא נראה כמו קרוזר שרירי עם מרכז מאסה ענק שממנו יוצא זנב קטנטן ומעוצב, פנס קדמי קטן, כידון גבוה שנמשך אחורנית אל הרוכב, ותנוחת רכיבה שמושיטה את הרגליים לפנים. יש גם יציאות נחמדות כמו לוגו בנלי בפנס האחורי. נחמד מאוד. השורה התחתונה היא שלטעמנו הוא נראה מעולה, וכאמור עם המון נוכחות.
קרוזר 500 סמ"ק שמעוצב בהשראת הדוקאטי דיאבל
ביצועים
את מנוע הטווין המקבילי הזה אנחנו מכירים כאמור מדגמים אחרים של בנלי – הלאונצ'ינו וה-TRK502. זהו אמנם טווין מקבילי, אבל סדר גל ארכובה א-סימטרי הופך אותו למעניין מאוד מבחינת סאונד ומכלול תחושות – משהו בין מנוע של טימקס, מנוע של ב.מ.וו F800GS ומנוע של ימאהה TDM800. הסאונד מחוספס, וזה נעים מאוד לתחושות ולאוזן.
אבל מעבר לזה – המנוע הזה גמיש, והוא מספק כוח כבר מסל"ד נמוך, כשלאורך כל הסקאלה (הדיגיטלית) הכוח נבנה בהדרגה ובליניאריות – עד שיא ההספק של 47.6 כ"ס והמהירות הסופית שעומדת על כ-175 קמ"ש על הצג, שהיא כ-160 קמ"ש על שעון ה-GPS שלנו. שיוט נעים מתבצע בקלות על כ-140 קמ"ש, שם המנוע נותן תחושה שנוח לו, אם כי הסל"ד קצת גבוה ועומד על כמעט 7,000 סיבובים לדקה. לגיטימי כשמדובר על מנוע 500 סמ"ק. בסך הכל, כאופנוע המיועד לקטגוריה A1 ביצועי המנוע טובים מאוד – מהטובים שיש בקטגוריה, ובוודאי שהמעניינים בזכות תצורת המנוע הייחודית. לגמרי אהבנו – גם בלאונצ'ינו וגם כאן.
הגיר בן שש המהירויות מחולק נכון, והוא בסך הכל טוב לתפעול – אם כי לפעמים היה צריך להשקיע קצת יותר כוח על רגלית ההילוכים. לא משהו בלתי נסבל, וקרוב לוודאי שישתפר עם הק"מ שהאופנוע יעבור.
מנוע מצוין – גמיש, חזק, ובעיקר מעניין
הביצועים הדינמיים בסך הכל טובים. ה-502C אופנוע ארוך, ולכן הוא יציב – בקו ישר ובהטיה. ההיגוי לא איטי, בין היתר בזכות הכידון הרחב (והעבה, והאיכותי למדי), ובתוך הפנייה – כמו כמעט כל קרוזר – יש תחושה של יציבות גבוהה.
הבולמים הקדמיים פשוט מעולים, עומדים בכוחות גדולים, סופגים בקלות מכשולים ומהמורות, והם בעלי הידראוליקה ברמה גבוהה. בבולם האחורי המצב פחות טוב, והוא נחות יותר מהפרונט. זה יבוא לידי ביטוי בנדנודים קלים ובלתי משמעותיים על כביש גלי למשל או בירידה מפס האטה, וזה לחלוטין לא פוגע ביציבות האופנוע כולו. אבל בכל מקרה, הבולם האחורי אינו עומד בקו אחד עם הבולמים הקדמיים המעולים.
גם הבלמים ברמה גבוהה מאוד, וה-502C שותל את הפרונט באספלט בקלות. הבלמים הקדמיים סופר-איכותיים וחזקים, והם מלאי רגש – כמו שמצופה מבלמים רדיאליים של ברמבו מחוברים למתלה הפוך איכותי וכשבקצה התחתון יש צמיג של פירלי.
אז בסך הכל הביצועים של ה-502C קרוזר טובים מאוד ואפילו מפתיעים, בטח ובטח בהשוואה לקרוזרים בסגמנט A1.
מכלולים איכותיים והתנהגות דינמית טובה
איך זה מרגיש?
תנוחת הרכיבה על ה-502C מזכירה גם היא את הדיאבל של דוקאטי. המושב נמוך מאוד – רק 750 מ"מ גובה, רגליות הרוכב שולחות את הרגליים הרחק לפנים, והכידון שולח גם הוא את הידיים לפנים. התנוחה הזו מגניבה ועם מלא סטייל, אבל היא לא באמת נוחה לנסיעות ארוכות מפני שיש עומס על הגב התחתון והישבן. גם המורכבת שלנו לא זכתה לאיכות חיים אלא לפיסת מושב קטנטן, כך שה-502C אינו אופנוע לטיולים ארוכי טווח אלא אופנוע לנסיעות קצרות ובינוניות, כשמדי פעם אפשר גם להוציא אותו לטיול ארוך.
גם מיגון רוח אין פה, מה שאומר שאפשר לרכוב בנחת עד 130 קמ"ש, עם גיחות קצרות ל-140 ו-150 כשצריך. המנוע יכול יותר, אבל שרירי הצוואר פחות אוהבים את זה. מצד שני, עם מיכל דלק ענק בנפח יותר מ-20 ליטרים, ועם תצרוכת דלק של כמעט 20 ק"מ/ל', טווח הרכיבה פה מכובד ביותר.
ועדיין, ל-502C קרוזר יש ערימות של סטייל, והוא לחלוטין עוף שונה בסגמנט ה-A1. להסתובב איתו בשעות הערב במרכז תל-אביב, למשל, ולספוג כמויות בלתי פוסקות של מבטים ושאלות מעוברי אורח, זה עניין שבשגרה. מביני עניין, אגב, חושבים בתחילה שמדובר בדוקאטי דיאבל, ורק הסאונד השונה מסגיר שמדובר במשהו אחר.
עניין חשוב הוא האיכות והגימור. אלו ברמה גבוהה מאוד, על אף שמדובר באופנוע שמיוצר בסין. גם את זה ראינו בדגמים אחרים של בנלי – שעומדים לחלוטין בסטנדרט אירופאי, ללא פשרות על איכות החלקים והמכלולים, על איכות הייצור או על הגימור. לא תמצאו פה חוטי חשמל חשופים או כל מיני תושבות שנראות שנבנו כלאחר יד. והאיכות והגימור בסך הכל מורפדים מאוד, וכך גם איכות החומרים והמכלולים. זה נכון לבלמי הברמבו, לבולמי הקאיאבה ולצמיגי הפירלי, אבל זה נכון גם לחלקים המיוצרים על-ידי בנלי כמו המנוע, השלדה, החשמל והגימורים הקטנים. רמה גבוהה.
איכות חומרים וגימור ברמה גבוהה, ובסך הכל הרבה כיף!
סיכום ועלויות
הבנלי 502C מביא את הקרוזריות של הדוקאטי דיאבל לסגמנט ה-A1, והוא עושה את זה בחן רב.
הוא מציע מנוע מצוין, תנוחת רכיבה מעניינת וקרוזרית – ייחודית מאוד בנוף קטגוריית ה-A1, מכלולי שלדה ברמה גבוהה, איכות ייצור וגימור ברמה גבוהה, והתנהגות דינמית מהנה ואפילו טובה. זה לא אופנוע לנסיעות ארוכות, וגם ככלי תחבורה יום-יומי עדיף להשתמש בו למרחקים קצרים מפני שהוא לא אופנוע נוח ואין מיגון רוח, אבל יש לו קטע טוב, והשורה התחתונה היא שמדובר באופנוע טוב ואיכותי.
מעל הכל יש כאמור את העיצוב, שאולי לא מקורי וברור לחלוטין מאיפה ההשראה, אבל הוא ייחודי בסגמנט A1, והוא מעניין, יפה ומושך מבטים ותגובות.
במחיר של פחות מ-49 אלף ש"ח על הכביש, מדובר בעינינו בעסקה טובה מאוד שבה מקבלים הרבה מאוד אופנוע ולא מעט אבזור. חבילה טובה, שלמה ומגומרת, עם שפע של סטייל וביצועים טובים. או אם תרצו – דיאבל למוגבלי רישיון. אהבנו.
RMK היא חברה פינית, שכמו רבות מחברותיה קופצת על גל העתיד שבו האופנועים החשמליים יהיו הרוב. הייחוד של דגם ה-E2 הוא השימוש בחישוק אחורי חלול ללא חישורים, שגם מכיל את המנוע.
RMK E2
העתיד החשמלי – שכנראה באמת יגיע אם כולם מדברים ופועלים בכיוון – נותן פתח להרבה חברות בוטיק, חברות קטנות שאינן יכולות לפתח אופנועי בנזין שמכוונים למיינסטרים, אבל כן יכולות לנצל את היכולת לא להיכנס בכלל לשבלונה השיווקית שמובילה חברות רבות וגדולות. החברות הקטנות יכולות לתכנן, לפתח ולייצר אבות טיפוס, ואולי לעמוד בביקוש של לקוחות בודדים ואמידים – ובגלל זה גם מחיר הרכישה ההתחלתי הגבוה מאוד, שללא ספק ירד בשנים הבאות, אך חברות אלה עדיין פועלות מתוך מיני-מפעלים או סדנאות קטנות. כמו רבים וטובים שכתבנו עליהם כבר (לחצו על תגית 'אופנוע חשמלי' בתחתית הכתבה) – גם RMK פתוחים למשקיעים חיצוניים שיזרימו הון וחמצן להמשך פיתוח ויצור.
ה-E2 שלשמו התכנסנו מתבלט גם בזכות הפתרון הלא שגרתי להנעת האופנוע: המנוע מחובר ישירות לחישוק האחורי, שהינו חלול וללא חישורים. החברה טוענת שהמשקל הלא מוקפץ על הגלגל דומה לגלגל רגיל, אך פה יש פחות מסה סיבובית – עובדה שתורמת לאחיזה ולבלאי נמוך יותר, וכמובן להתנהגות דינמית טובה יותר. המנוע מספק 50KW והמהירות המרבית הנקובה היא 160 קמ"ש – נמוך יחסית למתחרים אך הגיוני ליום-יום. טווח הנסיעה הוא בין 200 ל-300 ק"מ, שתלוי כמובן באופי וטיב הרכיבה. זמן הטעינה הוא סטנדרטי יחסית, ובהתאם לטיב המטען יכול לנוע בין כמה שעות ועד ללילה שלם (בחיבור ביתי).
המחיר הנקוב כרגע הוא בסביבות ה-27 אלף דולר. בהחלט לא זול, אך כאמור משקף את תחילת הדרך של האופנועים החשמליים, עד שייכנסו להיקפים וביקושים סדרתיים.
דגם מוקטן של הימאהה טרייסר נצפה במהלך מבחנים בווייטנאם, ולפי ההשערות מדובר על מנוע בנפח 125 סמ"ק.
לימאהה כבר יש מנוע בנפח הזה שמורכב ב-MT125, וכמו אחיו הגדולים למשפחת הטרייסר – 700 וה-900 – גם דגם זה יהיה מבוסס על גרסת ה-MT. דגמי הטרייסר הם למעשה גרסת הספורט-תיור לכביש של הפלטפורמה, עם זרוע אחורית ארוכה יותר, מתלים מותאמים, ופיירינג קדמי עם משקף שמתאים לכידון הגבוה יותר ולמושב הגבוה, ועבודת גוף בהתאם לקונספט.
בהנחה שבימאהה ימשיכו עם המנוע המורכב ב-MT125 ׁׁ(וב-YZF-R125), מדובר על מנוע ארבע פעימות מקורר נוזל ועם הזרקת דלק, המפיק כ-15 כ"ס ב-9,000 סל"ד. מבחינת המכלולים נראה מלפנים מזלג קדמי הפוך בקוטר 41 מ"מ.
הדגם בתמונה נראה בווייטנאם, ובהתאם לשוק הוא יגיע בנפחים של 125 / 150 / 155 סמ"ק. אלינו כאמור, על מנת להתאים לקטגורית A2, צפויה להגיע גרסת ה-125. ואנחנו בכלל חושבים שטרייסר 320 עם מנוע ה-YZF-R3 / MT-03 עשוי להיות מעניין.
