קטגוריה: מכונות

צילום: עמרי גוטמן

• יתרונות: זריזות, גודל פיזי קטן, חבילה מאוזנת, מוניטין
• חסרונות: מחיר, יכולת בין-עירונית
• שורה תחתונה: קטנוע עירוני קטן וזריז שעשוי להחליף בהצלחה את המובי האגדי
• מחיר 'על הכביש': 14,900 ש"ח
• מתחרים: הונדה ויז׳ן 125, ימאהה דילייט 125, סאן-יאנג ג'ט 14
• נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 124.8 סמ"ק, כ-9 כ״ס. קירור אוויר, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי ואחורי, מערכת בלימה משולבת CBS, משקל מלא 114 ק"ג, בסיס גלגלים 1,230 מ"מ, מיכל דלק 6 ל', צמיגים 110/70-12

מה זה?

הקימקו מובי הוא הקטנוע המצליח ביותר בישראל בעשור האחרון, והוא מוביל בקביעות את טבלת המכירות. השם מובי הפך לשם נרדף לסוס עבודה המשלב פשטות ואמינות, והוא מהווה את פסגת השאיפות המוטוריות לשליח הממוצע.

בשנת 2018 הופסק הייבוא של המובי, היות והמנוע המתיישן שלו לא עמד בתקנות יורו 4 המחמירות – דבר שבוודאי לא עזר למאזן המסירות של עופר-אבניר. את החוסר ממלא דגם חדש לחלוטין שנקרא בטייוואן Gsense, ואצלנו הוא נקרא מובי S 125i. אמנם זהו דגם חדש, אבל הוא המשך טבעי למובי – עם אותו מנוע מקורר אוויר (אך משודרג במערכת הזרקת דלק), אותם גלגלי "12, מדרס רגליים שטוח ותא כפפות פתוח.

המובי החדש קל יותר, קצר יותר ונמוך יותר מהקודם – שלא היה ענק בפני עצמו. יש לו גם כמה פינוקים כמו שקע USB, כמה פנסי LED לשיפור המראה (אך התאורה הראשית עדיין אינה LED) ועיצוב חדש וספורטיבי. האם הדגם החדש יכול להיכנס לנעליים הגדולות שהשאיר אחריו המלך היוצא?

ביצועים

מערכת הזרקת הדלק של המובי מכוונת להשגת כוח זמין בסל"ד נמוך ובינוני, ואכן התאוצה של המובי ביציאה מרמזור מצוינת בהתחשב במנוע מקורר האוויר והחלש ביחס למקוררי נוזל מודרניים. גם בתאוצות ביניים ועקיפות בתוך העיר המובי מרגיש חזק באופן מפתיע – שוב, ביחס למקוררי אוויר. ככל שהמהירות מתגברת חלה התמתנות בתאוצה, והמהירות הסופית של כ-105 קמ"ש על השעון מושגת עמוק בתחום האדום של מד הסל"ד. אף כי המובי מסוגל להתמודד עם נסיעות בין-עירוניות קצרות, אין הוא מרגיש בבית על הכביש המהיר וניכר שהוא קטנוע בעל אופי עירוני מובהק. בשעות העומס על איילון זה לא כל כך נורא, אבל כשהכביש נפתח ובנסיעות יותר ארוכות המובי נשאר מאחור. בשביל לעבור את ה-90 קמ"ש צריך גם לעבור את הקו האדום במד הסל"ד, וזה כמובן לא מומלץ לאורך זמן. אנחנו נשארים בעיר.

ההיגוי של המובי קטן הגלגלים הוא חד ומדויק, והוא משנה כיוון במהירות שיא כיאה לקטנוע קטן גלגלים. קל לחמוק איתו ממכשולים בכביש ולהשתחל בין טורי המכוניות. אך עם זאת מרגיש המובי יציב גם בפניות ושומר יפה על קו הפנייה. אם היינו צריכים להמר לפי ההרגשה בפנייה, היינו מנחשים שמדובר בגלגלי "14, או לכל הפחות "13. אולי זה החתך הנמוך של הצמיגים, אבל בכל מקרה למובי יכולת דינאמית עירונית מצוינת, וגם במהירות גבוהה הקטנוע שומר על יציבות.

המתלים של המובי טובים וסופגים היטב את תחלואות הכביש העירוני מבלי להיות רכים מדי. את צמד הבולמים האחוריים ניתן לכוון לשלושה מצבי עומס קפיץ, אך מצאנו שהמצב בו הם הגיעו במקור – הרך ביותר – מתאים לנו היטב. במצבים קיצוניים, ותחת משקל רוכב של כמאה קילוגרם, הורגשה שקיעה משמעותית של המתלה, אך הוא לא סגר מהלך אפילו פעם אחת.

שדרוג נוסף ומשמעותי הוא מעצור הדיסק האחורי שהחליף את התוף המיושן ומהווה יתרון על פני המתחרים. למובי החדש מערכת עצירה משולבת CBS שמפעילה גם את הבלם הקדמי בלחיצה על האחורי, מספקת כוח בלימה טוב והנחה של 3% בביטוח החובה. במשיכה של מנוף הבלם השמאלי מורגשת האטה יותר טובה משמעותית מאשר במשיכה של המנוף הימני בלבד, ואפשר לומר שזה האחרון כמעט והפך למיותר.

איך זה מרגיש?

למובי החדש מראה אופנתי והוא כבר לא נראה כמו קטנוע עבודה נטו. קטנוע המבחן השחור עם הפסים בירוק זומבי נראה ספורטיבי למדי – מרחק שנות אור מהמובי הקודם. יש לו לוח שעונים נאה הכולל מד סל"ד אנלוגי בקצה השמאלי, ואת רוב השטח תופס מסך LCD בו מוצגת המהירות בספרות גדולות וברורות, ועוד כמה נתונים בסיסיים כמו כמות הדלק, שעון ומד אוץ. ניתן לשנות את הנתונים בעזרת צמד כפתורים בעלי עיצוב נאה אך קשים ללחיצה. מתחת למסך נמצאות עוד מספר נורות לאיתות, משנק ואור גבוה.

פתח התדלוק שממוקם מתחת לכידון נפתח ממתג ההצתה, וכך גם המושב, שמתרומם מעצמו עם זרוע הידראולית ומגלה תא מטען המכיל קסדה מלאה ועוד קצת – אך לא כל קסדה מלאה תצליח להיכנס. מתחת למתג ההצתה ישנו תא פתוח עמוק למדי שיכיל בקלות בקבוק שתייה. מעליו נמצא גם שקע ה-USB, ובסך הכל הסידור נוח ויעיל. וו מתקפל משלים את אפשרויות נשיאת המטען.

הפנס האחורי הוא מסוג LED ומסביבו נמצא עוד שני פסי LED לקישוט, אבל המאותתים והתאורה הקדמית הם של נורות להט קונבנציונליות. גם על המראות יש מה שנראה כמאותתים אך אלו רק מחזרי אור.

המובי הוא קטנוע קטן אבל נוח למדי. המושב שטוח וקשה, אך נוח לאורך זמן. את הרגליים אפשר להניח על המדרס השטוח או למתוח לפנים למדרס השיוט – שאמנם נמצא מעט קרוב ובעל זווית תלולה, אך למרות שאינו נוח כבקטנוע מנהלים עדיין מאפשר גיוון בתנוחה. קל להגיע מהמושב לרצפה ורדיוס הסיבוב של הקטנוע מצוין, אך צריך לפסק את הברכיים אחרת הכידון נתקע בהן כבר באמצע הדרך לצידוד מלא.

סיכום ועלויות

המובי החדש נותן תחושה של קטנוע בשל ומהוקצע, ללא נקודות תורפה בולטות. הוא יעיל כמו המובי הקודם, אך מעט יותר מפנק – הן את הרוכב והן את כל מי שמסתכל עליו.

המובי ללא ספק עלה כיתה והוא כבר לא קטנוע עבודה אפור, ובנוסף לשליחים יכול ליהנות ממנו גם מי שמחפש קטנוע עירוני קטן. נכון, הוא לא יודע לעשות הכל, אבל את מה שהוא כן עושה – הוא עושה מצוין. כמו אולר – לא זה עם כל הלהבים והפטנטים אלא רק כמה להבים בסיסיים שלא תרצו לעזוב את הבית בלעדיהם.

החיסרון הבולט היחיד שלו הוא המחיר, שעלה בכ-1,200 ש"ח לכמעט חמישה עשר אלף ש"ח. אמנם גם מקבלים יותר – יותר עיצוב ויותר אבזור – אך התחרות על כיסו של הלקוח תהיה קשה.

אנחנו חושבים שיש תמורה מלאה לתוספת המחיר, והמובי החדש הוא קטנוע מודרני, יעיל ושלם. אולר שוויצרי.

מחירון טיפולים

• 1,000 ק"מ – 374 ש"ח
• 4,000 ק"מ – 456 ש"ח
• 8,000 ק"מ – 1,433 ש"ח
• 12,000 ק"מ – 456 ש"ח
• 16,000 ק"מ – 1,433 ש"ח
• 20,000 ק"מ – 456 ש"ח
• סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,608 ש"ח

* המחירים כוללים חלפים עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.

• יתרונות: משקל, תנוחת רכיבה, גובה מושב, תא מטען, לדגם ה-250 סמ"ק – מדרגת ביטוח
• חסרונות: התנהגות כביש, בלמים
• שורה תחתונה: הג'ומקס המוכר קל יותר ומעוצב מחדש – אבל זוהי אותה הגברת, קצת משופרת, בשינוי אדרת
• מחירים 'על הכביש': 24,985 ש"ח ל-250 סמ"ק ו-25,985 ש"ח ל-300 סמ"ק
• מתחרים: קימקו אקסטאון 250i / 300i, קימקו דאונטאון 250i, סאן-יאנג קרוזים 250 / 300
• נתונים טכניים: מנוע צילינדר בודד, 249.4 / 278.3 סמ"ק, 21.2 / 27.3 כ"ס, 2.4 / .2.78 קג"מ, בסיס גלגלים 1,550 מ"מ, גובה מושב 760 מ"מ, משקל 182 ק"ג, מיכל דלק 12 ל', צמיגים 120/70-14, 140/60-13
• לרכיבת מבחן על סאן-יאנג ג'וימקס Z גרסת 250 סמ"ק – לחצו כאן
• לרכיבת מבחן על סאן-יאנג ג'וימקס Z גרסת 300 סמ"ק – לחצו כאן

מה זה?

הסאן-יאנג ג'וימקס הראשון הוריד ב-2005 את קטנוע המנהלים אל העם. ההצלחה האדירה שלו בארץ הביאה לכך שאת ההשקה העולמית של הדגם המחליף ערכה סאן-יאנג בישראל ב-2012. כעת מגיע דגם ה-Z שבפניו ניצבות שתי מטרות: דיאטה למשקל ודיאטה למחיר. ואכן, הדגם החדש שוקל עשרה ק"ג פחות ועולה כאלפיים ש"ח פחות.

בבסיסו נראה שהג'וימקס Z שומר על מאפיינים רבים מהדגם הישן, כמו מידות הגלגלים והבלמים שנשארו זהות, אך בסיס הגלגלים התארך ומגלה שהשלדה גם היא חדשה. אולם השינוי העיקרי הוא בעיצוב: ה-Z נראה קטן יותר, ספורטיבי יותר ומודרני ונאה וזו גם התחושה שהוא נותן. גם באבזור יש שינוי עליו נפרט בהמשך.

ביצועים

לצמד הג׳וימקסים – ה-250 וה-300 סמ"ק – מנוע חלק ונעים. ההבדל לטובת ה-300 סמ"ק מורגש, והוא מושך יפה ומספק יותר כוח בכל תחום סל"ד, אך גם דגם ה-250 סמ"ק מסתדר היטב – בעיקר בתנועה עירונית.

הרכיבה חלקה גם בזכות המתלים שעושים עבודה טובה למדי, ורק מהמורה עמוקה או כביש משובש יוציאו את הג'וימקס Z משלוותו. גרסת ה-300 סמ"ק מגיעה למהירות של 145 קמ״ש על השעון, שהם 135 קמ"ש אמיתיים על מכשיר ה-GPS, אך הקטנוע יעדיף לשייט עד ל-120 ומעל זה מורגש שהוא נמצא מחוץ לתחום המחייה הנוח שלו. המשפט הקודם יתאים גם לדגם ה-250 סמ"ק – לאחר הורדה של 10 קמ"ש מכל המהירויות המוזכרות בו.

ההיגוי של הג'וימקס אינו חד, והתחושה היא של ניתוק מהגלגל – כמו כל אבות אבותיו מאז הג'וימקס הראשון. הדבר מורגש בעיקר במהירות איטית בה הכלי נופל לכיוון ההיגוי. מתרגלים לזה בקלות וזו אינה ממש בעיה, אבל זו בטח אינה תכונה ספורטיבית – על אף שהוא מוגדר כקטנוע מנהלים ספורטיבי.

הבלמים עושים את עבודתם היטב, וגם ה-ABS נכנס לפעולה בצורה חלקה ואינו מרעיד את הכלי. מאידך, לאחר סדרת בלימות חזקות הרגשנו דעיכה מסוימת מעוצמתם. גם לא ספורטיבי, אולם לחלוטין בתוך טווח הפעולה הנורמלי של הקטנוע.

איך זה מרגיש?

הג'וימקס Z מרווח ונוח. מדרס הרגליים מעט קרוב למושב ולרוכבים גבוהים הרגליים יהיו מעט מקופלות מדי, אולם אין זו בעיה מכיוון שניתן לשלוח את הרגליים קדימה אל משטח הרגליים האלכסוני שמתחת לכידון – 'מדרס השיוט'. בסך הכל הג'וימקס מרווח, המושב נוח, וקל לשלוט בו בתנועה עירונית.

מחוץ לעיר מיגון הרוח טוב, וניתן לכוון את המשקף באמצעות 4 ברגים להתאמה טובה יותר לרוכב. מתחת למשקף נמצא לוח השעונים הכולל שני שעונים אנלוגיים – למהירות ומד סיבובי מנוע – וביניהם מסך LCD עם תצוגת קילומטראז׳, שעון, מד דלק ומד חום מנוע. בסיסי אבל נאה ויעיל. הביקורת היחידה כלפי לוח השעונים היא שכאשר השמש מאחורי הרוכב היא נוטה להשתקף מהמסך ולסנוור. בסך הכל סביבת הרוכב יפה ונותנת תחושה איכותית, ואפילו צמד המראות המורכבות על הכידון – במטרה להוזיל את העלות לעומת המראות האינטגרליות של הדגם היוצא – נותנות שדה ראייה מצוין ובנויות באיכות סבירה, כמו כל שאר הקטנוע.

רק בבעיה אחת מצאנו בגימור של הג'וימקס Z – סופית כידון שנפלה לנו כשנתקלנו בה בחניה – אבל יש לסייג ולומר שקטנוע המבחן עבר נפילה לפני קיבלנו אותו וייתכן שזו הסיבה לבעיה. הסופית הוחזרה לכידון ונשארה שם עד סיום המבחן. בסך הכל, כאמור, איכות הגימור והחומרים טובים מאוד.

המושב נוח, גם לאחר נסיעה ארוכה, ומתחתיו יש תא ענק המכיל בקלות שתי קסדות מלאות עם קצת עודף מקום לכפפות או פאוץ' קטן. לג'וימקס Z יש גם תא כפפות קדמי ובתוכו שקע USB לטעינת טלפון נייד – עוד שדרוג שימושי.

סיכום ועלויות

אפשר להרגיש שהג'וימקס Z הוא תוצאה של אבולוציה ארוכה. אין לו נקודות תורפה או חולשות בולטות, והוא נותן חבילה מאוזנת ופרקטית. הוא אמנם אינו ספורטיבי, אבל בהחלט יותר קטן וקל מקודמו, ובכלל מסגמנט המנהלים השמנמן בדרך כלל.

הוא נוח ומרווח, מציע אבזור בסיסי אך מספק, ועם השם והמוניטין של סאן-יאנג, הג'וימקס Z ייתן לקונה שקט נפשי וביטחון. מורגש שהקטנוע תוכנן עבור מנוע ה-300 סמ"ק, שכן גרסה זו נותנת תחושה יותר שלמה ומאוזנת. האח הקטן בנפח 250 סמ"ק חלש מעט, אבל עדיין נותן את רוב היתרונות של אחיו הגדול, רק עם מעט פחות כוח ועם הנחה משמעותית בביטוח החובה.

הג'וימקס Z 300 יתאים לכל מי שמחפש קטנוע מנהלים כולבויניק בנפח זה. מי שהנסיעה היומית שלו קצרה מ-25 ק"מ לכיוון או שתוואי הרכיבה שלו אורבני ברובו – יוכל להסתפק גם בגרסת ה-250 סמ"ק ולחסוך יותר מ-1,000 ש"ח בשנה על ביטוח החובה.

עלויות תחזוקה

• 1,000 ק"מ – 611 ש"ח
• 5,000 ק"מ – 402 ש"ח
• 10,000 ק"מ – 873 ש"ח
• 15,000 ק"מ – 1,519 ש"ח
• 20,000 ק"מ – 967 ש"ח
• סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,372 ש"ח

* המחירים כוללים חלפים מקוריים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.

תודה לגיא לויט על העזרה בהפקת המבחן!

ג'יי לנו, הקומיקאי המפורסם (שגם מחזיק באוסף מטורף של מכוניות ואופנועים וכן בערוץ יוטיוב משלו – מומלץ!), אמר לאחרונה משפט שצריך לחלחל לראש של כולנו: ילד או ילדה שנולדו לאחרונה –  סביר להניח שהאופנוע הראשון שלהם, בהגיעם לגיל רישיון, כבר לא יהיה עם מנוע בעירה פנימית.

ארבע היצרניות היפניות הגדולות – הונדה, קוואסאקי, ימאהה וסוזוקי – יצאו בכרזה משמעותית על ייסוד שיתוף פעולה חסר תקדים בשוק האופנועים. ארבעתן – יריבות מרות על שוק אופנועים שמצטמצם לו ביפן –  תתכנסנה לצוות חשיבה טכנולוגי משותף בנושא של סוללות חשמליות לאופנועים.

העולם כולו צועד לקראת הנעה חשמלית ואיסור מוחלט של דלקים. בשוק גלובלי יש כרגע קושי רב בתיאום טכנולוגיית הטעינה האחידה והפריסה שנדרשת לכך על-מנת לאפשר מכירה גלובלית של כל יצרן. אין כרגע גם תיאום בין היצרניות עצמן, כל עוד לא התקבלה החלטה שמגדירה את הדרך הנכונה. על מנת לייעל את התהליכים העתידיים ולמנוע מצב בו יצרנית משקיעה משאבים גדולים בפיתוח הטכנולוגיה, שבסוף תברר כלא מתאימה, החליטו ארבע היצרניות לנהל את הנושא במשותף.

בתערוכת טוקיו האחרונה הונדה הציגה את רעיון החלפת הסוללות בתחנת טעינה. ממש כמו הרעיון (הכושל בזמנו) של 'בטר פלייס' הישראלית, של תחנות החלפה אשר יחליפו את הסוללות הגוועות בסוללות טעונות ויחסכו את תהליך הטעינה, שבטכנולוגיה הנוכחית עדיין מצריך כמה שעות להטענה. האם היפניות יעבדו על יישום הטכנולוגיה הזאת או יפתחו משהו אחר לגמרי?

אגב, פתרון דומה ראינו בשנה שעברה מקימקו הטייוואנית, שהציגה את ה-IONEX – מערכת סוללות אינטגרליות לקטנועים החשמליים, עם מקום ל-2 סוללות נשלפות שניתנות להחלפה בתחנות החלפה קבועות, ומגדילות את טווח הרכיבה, לפחות התאורטי, לאינסוף.

נמשיך כמובן לעקוב אחר העניין המסקרן, שמעיד רבות על עתיד התעשייה.

למרות התאריך המופיע בראש הידיעה – היא אמיתית לגמרי: אופנועי טריומף בדרך לישראל!

היצרנית הבריטית, שבשנים האחרונות חווה תקופה מעולה ומייצרת מגוון רחב של אופנועי איכות וכן את המנועים המשמשים את אופנועי ה-Moto2 החל מעונת 2019, נמצאת במגעים אחרונים עם מספר יבואניות אופנועים ישראליות, ובזמן הקרוב ייקבע מי היבואנית שתזכה לייבא את האופנועים הבריטיים ארצה. בשלב הבא יגיע ארצה כל ליין האופנועים של טריומף.

בשנים האחרונות היו מספר ניסיונות של יבואניות ישראליות ליצור קשר עם טריומף על-מנת לייבא את המותג ארצה, אולם המגעים לא הבשילו לידי קשר מסחרי כזה או אחר. כעת, כאמור, בשלו התנאים לייבוא טריומף ארצה, והחברה הבריטית פנתה מיוזמתה למספר יבואניות מקומיות גדולות על-מנת לבדוק אפשרות לייבוא המותג ארצה. בימים אלו, כאמור, המגעים נמצאים לקראת סיום, כשבתקופה הקרובה ייבחר סופית היבואן הישראלי שאיתו ירוצו בטריומף קדימה. בין הגורמים שתיווכו בין טריומף לבין היבואנים המקומיים היו הנספח הכלכלי של שגרירות אנגליה בישראל, ברי גרוסמן, והיועצת מרגרט הנדרסון.

לארץ צפוי להגיע כל ליין האופנועים של טריומף, החל מהטווינים הקלאסיים הכוללים את הסקרמבלרים, הטראקסטון והבונווילים, דרך הטריפלים הנייקדים סטריט טריפל וספיד טריפל, ועד סדרת האדוונצ'רים של טריומף – טייגר 800, טייגר 1200 וטייגר 1200 ספורט. המחירים צפויים להיות דומים לאופנועי פרימיום אחרים. כך למשל, טריומף טייגר 1200, המתחרה הישיר של הב.מ.וו R 1250 GS, צפוי לעלות בישראל סביב 140 אלף ש"ח כשהוא מאובזר לגמרי. הנייקד סטריט טריפל, שמתחרה ישירות בנייקדים הבינוניים כמו ימאהה MT-09, סוזוקי GSX-S750 וקוואסאקי Z900, צפוי לעלות להערכתנו סביב 80 אלף ש"ח.

זוהי כמובן בשורה נהדרת לשוק הישראלי, ואנו נמשיך לעדכן עם התקדמות הייבוא ארצה.

חברת לייטנינג האמריקאית הציגה רשמית את אופנוע הספורט, שאמור לבשר על מהפיכה בעולם האופנועים החשמליים. הדגם שהוצג מקביל לאופנועי 600 סמ"ק ספורטיביים כמו ימאהה YZF-R6 וקוואסאקי ZX-6R – ולא רק בעיצוב ובממדים, אלא שהוא גם מתומחר כמוהם, לפחות בשוק האמריקאי.

מכת הברק (לייטנינג סטרייק) יוצע בשני דגמים: האחד עם מנוע בהספק של 90 כ"ס, מומנט מרשים של 24.9 קג"מ (לשם השוואה, אופנוע ספורט בנפח 600 סמ"ק מציע קצת יותר מ-6 קג"מ), ומהירות מרבית של 218 קמ"ש. הגרסה השנייה היא גרסת הקרבון שבאה עם מנוע של 120 כ"ס, אותו נתון מומנט של 24.9 קג"מ, ומהירות מרבית של 242 קמ"ש.

הגרסה הסטנדרטית שוקלת 206 ק"ג ומגיעה עם סוללה שתספק טווח נסיעה של כ-112 ק"מ בעיר וכ-160 ק"מ מחוץ לעיר. ניתן לרכוש סוללה שתשפר את נתוני טווח הנסיעה ל-170 ק"מ בעיר ועד ל-240 ק"מ מחוץ לעיר. סוללה זו, שמוגדרת כטווח הבינוני בהיצע, תעלה לאופנוע 4.5 ק"ג במשקל ו-4,000$ לרוכב בכיס. הסטרייק יגיע כסטנדרט עם האופציה לטעינה ביתית שמיועדת לחניית לילה, ואופציה לחיבור בשלל תחנות ההטענה הפרוסות בארה"ב להטענה שתארוך עד 3 שעות. 1,500$ נוספים יקנו את האפשרות לרכוש מטען מהיר, שיטעין את הסוללה לטווח של 160 ק"מ בעשרים דקות בלבד.

גרסת הקרבון, שכאמור תגיע עם המנוע החזק והמטען המשודרג, תוצע במחיר של 20 אלף דולר. גרסה זו, שאמורה לפנות יותר לימי מסלול ותחרויות, תוצע עם בולמי אוהלינס משודרגים ובלמי ברמבו חזקים יותר, וכן עם לוח מחוונים עם לאפטיימר ו-GPS להצגת זמני הקפות.

על הנייר הבשורה היא המחיר, למרות שהשוואת מחירי קטגוריית ה-600 סמ"ק הספורטיבית תיתן לנו רק את הגרסה הבסיסית. לדעתנו הבשורה האמיתית היא הפיכת הבשורה החשמלית למשהו נחשק ומרשים. אופנוע שיספק את המהות האופנועית והכיף בדרך הייחודית שלו בלי לתת לרוכב הרגשה שהוא מתפשר על משהו ברצון שלו לשמור על הסביבה. לייטנינג יציעו את האופנוע בשלב זה רק לשוק האמריקאי, ובהמשך השנה יתחילו את השיווק גם בשאר העולם. בינתיים התחרות הגדולה ביותר שלהם היא מבית: חברת זירו מקליפורניה יתחילו למכור בהמשך השנה את גרסת הסטריטפייטר החשמלי שלהם – זירו SR/F. פרטים עליו בהמשך.

תחום האופנועים החשמליים תוקף לאחרונה ישירות לתוך המהות הבסיסית של האופנוען. במקום לדבר על צמצום המזהמים, על הפחתת הרעש ועל סביבה בריאה יותר – הולכים היצרנים ומפתחים מוטוקרוסים טהורים, אופנועי ספורט ואופנועי מרוץ. כאילו התחום החשמלי מדבר על תשדורות ההנאה החשמליות שעוברות במערכת העצבים למוח, ולא על הנעה חשמלית.

היום (ה') תחשוף חברת לייטניג האמריקאית גרסה חדשה של אופנוע ספורט חשמלי. שם הדגם 'סטרייק', והוא מיועד להיות מקביל לקטגוריית ה-600 סמ"ק הספורטיבית. החברה, היושבת בעמק הסיליקון המפורסם, טרם חשפה תמונה, אך עד כה 'הודלפו' נתונים טכניים מעניינים מאוד.

נתחיל עם נתון המהירות המרבית, שעם יחסי ההעברה המותאמים למסלול יביא את האופנוע עד ל-241 קמ"ש. את זה הוא משיג ממנוע תלת פאזי של 150V, מקורר נוזל. ההספק הוא 70 קילוואט (כ-95 כ"ס), ועם גרסה חזקה יותר של 90 קילוואט (כ-122 כ"ס). טווח הנסיעה שאליו מכוונים מהנדסי החברה עומד על סביב ה-200 ק"מ בתוך העיר וכ-130 ק"מ מחוץ לעיר. נתון המשקל המלא המשוער עומד על סביב 230 ק"ג. זמן הטעינה, עם מטען משודרג שמתומחר בנפרד, יעמוד על 40 דקות. ניתן כמובן להטעין בשקע הביתי במשך הלילה.

עד כה אופנועים חשמליים הגיעו עם תג מחיר גבוה. ללייטינג עצמה יש את דגם ה-LS-218 המדליק, עם נתון של 200 כ"ס, 350 קמ"ש וטווח נסיעה של 160 ק"מ, אבל הוא עולה 47 אלף דולר. הסטרייק החדש אמור ליישר קו עם מחירי קטגוריית ה-600 סמ"ק ולעלות סביב ה-13 אלף דולר.

לייטנינג בשנים האחרונות מתפארת בהישגיה, ששמים בצל אופנועים מונעי בנזין. עם ניצחון בפייקס פיק, שבירת שיאי מהירויות, פיתוח אופנועים הפועלים על בסיס אנרגיה סולארי ועוד. נעקוב אחר חשיפת הדגם החדש ונעדכן.

דגם נוסף, שנחשף בתערוכת טוקיו האחרונה, הוא גרסת 2019 – השמינית במספר של מיוגן שינדין (Mugen Shinden Hachi) – שמיועד לכבוש את מרוץ האי מאן. יחד עם רוכביה משנה שעברה – ג'ון מק'גינס ומייקל רוטר – מיוגן מצפה לנצח שנה שישית ברציפות ולהמשיך לעלות את הרף. תסתכלו על התמונות – חשמלי או לא, אנחנו בהחלט היינו רוצים להניח את ידינו על אחד שכזה!