צילום סטילס: עמרי גוטמן; צילום וידאו: רון פישר, 1 על 2
בשנים האחרונות תחום האקסטרים-אנדורו הולך ונהיה פופולרי. יותר ויותר רוכבים חובבים מגלים את התחום, יותר ויותר כוכבים עולים ברמה העולמית, וגם היצרניות מכוונות לתחום עם אופנועים וציוד נלווה שמתאימים לאנדורו-אקסטרימי. גם סדרת התחרויות הבינלאומיות עושות את שלהן לפופולריות של הנישה הקטנה.
אחד היתרונות בתחום קטן הוא האינטימיות שבו, וחוסר ההפרדה הכמעט מוחלט שבין רוכבי הטופ העולמי לבין הרוכבים העממיים, למשל במרוצים. איציק קלנר, רוכב אנדורו ישראלי ותיק שהשתתף מספר פעמים בתחרות האקסטרים-אנדורו 'רד-בול רומניאקס', פגש ככה את פול בולטון. בהתחלה בשיחת חולין ידידותית בימים שלפני תחילת המרוץ, ולאחר מכן היחסים התהדקו. מכאן הדרך להבאתו של בולטון ארצה לסדרת הדרכות הייתה קצרה.
צילום: רון פישר; עריכה: אסף רחמים
אם השם פול בולטון לא אומר לכם כלום זה בסדר גמור, פשוט אומר שאתם לא מחוברים לסצנת האקסטרים-אנדורו העולמית. בולטון הוא רוכב אנדורו וטריאל בריטי בן 35 שמשתתף בשנים האחרונות בחלק ניכר ממרוצי האקסטרים-אנדורו העולמיים, ומסיים בדרך כלל בתוך החמישייה הראשונה, מה שאומר שהוא רוכב ברמה גבוהה מאוד. הסיבה העיקרית שלא שמעתם עליו היא מפני שהוא אינו רוכב רשמי של מפעל כזה או אחר, אלא רוכב פרטי עם סיוע כזה או אחר מיבואנים בריטיים מקומיים. אגב, במקצועו הוא בכלל מכונאי משאיות, כך שכשיסיים את קריירת הרכיבה, יהיה לו מה לעשות.
רוכבי אנדורו בסדר גודל עולמי מגיעים לפעמים ארצה. רק לאחרונה אירחנו פה פעמיים את אלפרדו גומז, רוכב הוסקוורנה (לשעבר, עכשיו כבר בק.ט.מ) באקסטרים-אנדורו העולמי, וגם לפני כן עברו פה רוכבים מובילים, אבל הסיפור עם פול בולטון הוא שזו הפעם הראשונה שגוף פרטי שאינו יבואן אופנועים עושה מאמצים ומשקיע משאבים רבים כדי להביא ארצה רוכב בסדר גודל שכזה, וזאת לא לשם יחסי ציבור או רווח כספי, אלא לטובת הלקוחות בפרט וכלל רוכבי האנדורו בלבד.
איציק קלנר ודני אליקים, הבעלים של סוכנות מוטוריקה, חברו יחד כדי להביא את בולטון ארצה. קלנר שימש כמפיק בפועל, ואילו סוכנות מוטוריקה נתנה את הגב הכלכלי והלוגיסטי, ובהחלט מדובר בסכום לא מבוטל. גם ד.ל.ב מוטוספורט, יבואנית ק.ט.מ, נרתמה לעזור בליווי ותמיכה, למשל באופנועי הדגמה. השילוש הזה אפשר להביא את בולטון לסדרת הדרכות רכיבה בת 4 ימים, כשבכל יום 12 רוכבים. גם אנחנו היינו ורכבנו, ביום השני.
מתודה
פול בולטון הוא אדם מאוד חביב וחברותי. גם ליסה אשתו, שמשמשת כמנהלת האישית שלו והתלוותה אליו אל המסע לארץ הקודש. באנגליה הוא עושה הדרכות אנדורו, ולעתים גם במקומות שונים בעולם. הבעיה עם הדרכה שלא במתקן הקבוע של המדריך היא שהוא אינו יכול לקיים את ההדרכה במתודה הרגילה, ולכן צריך לאלתר לפי השטח שבו הוא נמצא והרוכבים שמשתתפים בקורס. יחד עם זאת, כשמדובר בהדרכה מרוכב בסדר גודל כזה, גם אם הצלחנו לקלוט וליישם 2 אלמנטים או 2 טיפים במהלך כל היום – כבר הרווחנו את הקורס. כל השאר זה בונוס.
והיה הרבה בונוס. לראות את בולטון רוכב זו חוויה, ולמרות שיצא לי לראות עשרות רוכבים מהרמה העולמית בפעולה, בתחומים שונים, בכל פעם זה מפעים מחדש. הכל כל כך מדויק, מדוד ואלגנטי. גם כשהוא מפעיל הרבה כוח, הכוח הזה מדוד על הגרם, הגלגל האחורי לא מפרפר, עבודת הגוף מושלמת, ובגדול זה נראה מאוד קל. אלגנטי. היסודות האלה, אגב, מגיעים במקרה של רוכבי אקסטרים-אנדורו דווקא מטריאל.
אז הגענו למגרש המשחקים שלנו, ואחרי שיחה קצרה על תנוחת גוף וכיוון של האופנוע ניגשנו לעבוד על האלמנטים. למדנו לעבור מכשול ב-3 צורות שונות של תקיפה, להשתמש גם מתלים לצורך תקיפת מכשולים, ולאחר מכן להרים את הגלגל הקדמי כדי לסובב את האופנוע במקום – גם מסביב למכשול (הסרטון על איך כמעט הרגתי את פול בולטון מצורף כאן למטה…). לאחר מכן בולטון ארגן תחרות בין הרוכבים על מסלול מכשולים, וגם הדגים יכולות של ספיידרמן כשהראה לנו איך הוא מדביק את עצמו על קיר. בהמשך היום יצאנו לשטח ועבדנו על עלייה ארוכה ומסולעת ועל ספיישל שטוח ומפותל. בכל אחד מהם קיבלנו טיפים לרכיבה חלקה ושוטפת, כולל שימוש באלמנטים שאותם למדנו בחלק הראשון של היום.
איך כמעט הרגתי את פול בולטון; צילום: רון פישר; עריכה: אסף רחמים
להגיד לכם שיצאנו מהיום הזה אלופי עולם? ובכן, כנראה שלא. אבל מה שבטוח זה שכל אחד מאיתנו לקח משהו מיום ההדרכה הזה, גם אם זה טיפ קטן. וכמו שפול בולטון אמר והדגיש – הקורס רק נותן מושג, אבל כדי להטמיע צריך להתאמן, והרבה. וזה מה שאנחנו הולכים לעשות. מה שבטוח זה שהיה יום כיפי וחווייתי במיוחד.
זה המקום להודות לאיציק קלנר, לדני אליקים וסוכנות מוטוריקה על הפרויקט ועל ההזדמנות שנתנו לרוכבים הישראליים לרכב עם רוכב בסדר גודל כזה, וכן לד.ל.ב מוטוספורט על הסיוע ועל אופנוע ההדגמה.
תודה לעמרי גוטמן על תמונות הסטילס ולרון פישר ומערכת 1 על 2 על צילומי הווידאו.
בזאת נפתחים רשמית שני עשורי שליטה של רוכבים אמריקאים ב-500 סמ"ק. יש אומרים שהניסיון של רוכבים מארה"ב במסלולי דירט-טראק ופלאט-טראק אפשרו להם שליטה טובה יותר באופנועים דו-פעימתיים חזקים כשהאופנועים נמצאים תחת החלקה בחלקים ניכרים במרוץ.
הראשון היה קני רוברטס האבא, שזכה ב-3 תארים רצופים החל מ-1978 ועד 1980, כשהאליפות הראשונה שלו היא בעונת הרוקי. מרקז היה הרוכב השני לעשות זאת ב-2013. רוברטס האלוף מסכן את קריירת המרוצים שלו כשהוא מתנגש עם ה-FIM ועם מארגני המרוצים בסדרה בנושאים הקשורים לטובת הרוכבים, בעיקר בתחום הבטיחות, אבל גם ביחס הכללי והכלכלי לרוכבים ומשקלם ב-GP. התנהלותו תשנה את פני ה-GP, והוא אחראי באופן ישיר לפני העידן המודרני ב-GP החל מתחילת שנות ה-80 ועד היום.
שנתיים אחרי רוברטס מגיע פרדי ספנסר והופך להיות הרוכב הצעיר ביותר לזכות בתואר אליפות בקטגוריה הבכירה. גם את השיא הזה מוחק מרקז ב-2013. ספנסר מחליף תארי אליפות במשך 4 שנים עם אדי לואסון. ב-1985 ספנסר היה האחרון להחזיק בתואר אליפות כפול באותה עונה כשהוא זוכה ב-500 וב-250 סמ"ק. לספנסר 3 תארי אליפות בסך הכל. לואסון מוסיף 2 תארי אליפות רצופים ב-500 סמ"ק ב-1988 וב-1989.
פרדי ספנסר על הרוטמנס-הונדה
ממשיך השושלת האמריקאית יהיה וויין רייני, שזוכה ב-3 תארי אליפות רצופים החל מ-1990. רייני נפגע בחוט השדרה בתאונה במיזאנו ב-1993 ונותר מאז בכסא גלגלים. הוא עדיין מעורב במרוצי אופנועים, ורק לאחרונה קבוצה בהנהגתו זוכה בניהול מרוצי ה-AMA בארה"ב בניסיון לקרב את אמריקה לשאר העולם במרוצי אופנועים ואולי לייסד דור חדש של רוכבים אמריקאים.
קווין שוואנץ זכה באליפות אחת ב-500 סמ"ק ב-1993, אבל אופיו וסגנון רכיבתו הבלתי מתפשר – לנצח או להתרסק בניסיון לנצח – הפכו אותו לאגדה.
קווין שוואנץ והלאקי סטרייק סוזוקי מספר 34 – אגדה!
מייקל דוהאן יהיה הרוכב הבא שיצית אש בדימיונם של האוהדים. דוהאן מחזיק ב-5 תארי אליפות רצופים בין השנים 1994 ועד 1998, וגם בשיא ניצחונות לעונה שעומד על 12 ב-1997. מה שמייחד את דוהאן היא דרך החתחתים שעבר עד לתואר הראשון. אצל רוסי ומרקז נראה לנו שהאליפויות באות בקלות. במקרה של דוהאן, ברור כשמש שהתואר הראשון בא בדם, יזע, כאבים ודמעות. בעונה הראשונה שלו ב-1989 דוהאן מסיים תשיעי. בעונות הבאות הוא מסיים במקום השלישי ולאחר מכן שני. 1992 נראית כשנה שבה דוהאן יזכה באליפות. עד אסן דוהאן מנצח 5 מרוצים ומסיים פעמיים במקום השני. באסן דוהאן נפצע בתאונה אומללה בפיטס ושובר באופן מורכב את רגלו הימנית. ד"ר קוסטה מקליניקה מובילייה גונב את דוהאן מבית החולים ההולנדי בו אושפז, ובמעשהו זה מציל את רגלו ואת הקריירה של דוהאן. דוהאן לא מתחרה באסן ובעוד 3 מרוצים. הוא חוזר להתחרות בברזיל כשהוא צולע כולו ומסיים במקום ה-12. במרוץ האחרון בדרום אפריקה דוהאן מסיים במקום ה-6 ומפסיד את תואר האליפות לרייני ב-4 נקודות בלבד. ב-1993 דוהאן בעונת התאוששות, והתמונה שלו יושב באמצע הקורק-סקרו בלגונה סקה אחרי לואו-סייד, כשאופנועים עפים מימינו ומשמאלו והוא בקושי רב מצליח לקום, עדיין צרובה בזיכרון. המגבלה של דוהאן ברגלו הימנית מחייבת הפעלה אחרת לבלם האחורי, וכך ביחד עם ג'רמי ברג'ס הם מתקינים ידית נוספת מתחת לידית המצמד – סגנון שאותו יאמצו רבים מהרוכבים.
הגדולה של דוהאן הייתה באילוף המהנדסים של הונדה. ביחד עם ברג'ס הם מצליחים להסביר למהנדסים שכוחות סוס נוספים בקצה הסקאלה חשובים פחות מהיכולת לנצל את מרבית הסוסים שהמנוע מייצר, ומביאים לידי שלמות את מנועי ה'ביג-באנג'. כשהאופוזציה מיישרת קו דוהאן חוזר למנועי 'סקרימר' ומאלף גם אותם. דוהאן גם מבסס את האסכולה שתשרת אחד, ולנטינו רוסי, האומרת שמהירות פנייה חשובה הרבה יותר ממהירות הסופית בישורת, שכן במסלול GP ישורות מעטות ופניות רבות. השליטה המוחלטת של דוהאן נמשכת במשך 5 שנים רצופות, עד שהוא מתרסק במקצה אימון למרוץ בחרז ב-1999, וכשהאבק מתפזר אנחנו מגלים לחרדתנו שדוהאן נעצר על מעביר מים מבטון ושוב מרסק את רגליו באופן קשה. דוהאן מודיע כמעט מיד על פרישה.
עלינו הצופים יעברו שנתיים די משמימות עם אלכס קרביליה וקני רוברטס הבן שזוכים בתארי אליפות. ברקע הזכייה של רוברטס הבן רוכב לו אחד, ולנטינו רוסי. המשפט האייקוני של רוסי בראיונות שאחרי המרוצים – "It is very good for my championship. Yes" – הוא פנינה, וכך מסתיימת לה עונת 2000 כשרוברטס הבן אלוף וסגנו הוא הרוקי, בדרכו למעלה, ולנטינו רוסי.
מיק דוהארן וה-NSR500 – עוד אגדה
ולנטינו רוסי פורץ לחיי ה-GP במלזיה 1996, וממציא את השיטה הידועה שאומרת – שנה אחת ללמוד ובשנה שאחרי לכבוש. כך הוא עושה ב-125, ב-250 וב-500 סמ"ק. את המעבר למנועי 4 פעימות הוא מבצע באופן חלק, וב-2004 הוא עוזב את הונדה והאופנוע הטוב בגריד על מנת לרכב על אופנוע נחות בהרבה של ימאהה. רוסי מצהיר על שנת לימוד ושנת כיבוש, אבל אז מגיע הניצחון המדהים בוולקום שבדרום אפריקה. רוסי על הימאהה הנחות של ביאג'י נותן בראש לביאג'י על ההונדה המשובח של רוסי. עולם המרוצים עצר את נשימתו לאורך המרוץ כולו. הניצחון הבא באותה עונה מגיע במוג'לו, אחרי שני סיומים במקום רביעי. רוסי עם קסדת העץ שלו כקריצה לבדיחה האיטלקית למדליות – זהב, כסף, ארד ועץ, מנצח במוג'לו ולא עוצר מאותו הרגע ועד לזכייה באליפות גב לגב עם שני יצרנים שונים. אחריה מגיעה האליפות ב-2005.
ב-2006 אנחנו מגלים שגם רוסי אנושי. אחרי עונה קשה עם חוסר מזל במרוץ בחרז שם טוני אליאס שולח אותו לסיים 13, בלה מאן שם שובק המנוע כשרוסי מוביל, באוסטרליה עם מרוץ דגל לדגל ראשון אי-פעם שאותו רוסי מוביל עד לחלקו הרטוב, ובאסטוריל שם אליאס מנצח את רוסי על קו הסיום. רוסי הופך פיגור של 51 נקודות אחרי היידן בלגונה סקה ליתרון 8 נקודות לפני ולנסיה. החותמת לאנושיות של רוסי מגיעה בהקפה ה-5 בוולנסיה, או אז הלחץ מכריע אותו והוא בולם חזק עד ללואו-סייד ולאובדן האליפות להיידן. רוסי על הוד אנושיותו חוזר לשתי אליפויות רצופות ב-2008 ו-2009. ב-2010 רוסי חווה את הפציעה המשמעותית הראשונה שלו עם שבר ברגל במוג'לו. 2011 ו-2012 הן שנים אבודות עם דוקאטי בהן רוסי את ברג'ס לא מצליחים להשתלט על הפרא האדום. בשלוש העונות האחרונות רוסי חוזר להתחרות עם ימאהה, ועדיין, בגיל 36, מראה שכוחו במותניו. הישגיו כוללים 9 תארי אליפות, בהם תואר אחד ב-125 ו-250 סמ"ק ועוד שבעה תארי אליפות ב-500 סמ"ק / MotoGP, מהם חמישה תארים רצופים. ולנטינו רוסי, בהישגיו ובאישיותו, הביא את ה-GP לקהלים אחרים וחדשים. עברו כבר 6 שנים מאז האליפות האחרונה שלו ב-2009, כולל שנתיים קשות, מרות ומאכזבות בדוקאטי, ועדיין רוסי הוא מושך הקהל הגדול ביותר גם היום.
למזלו של רוסי וכרמלו אספלטה מנכ"ל דורנה, מרקז הוא הרוסי החדש.
ולנטינו רוסי – מה עוד אפשר להגיד?…
נציין שני רוכבים נוספים. הראשון צעיר שפרש והשני צעיר שעדיין רוכב והוא, ללא ספק, המאיים היחידי על תאריו הבאים של מרקז. קייסי סטונר זכה בשני תארי אליפות בלבד ב-MotoGP. הראשון עם דוקאטי ב-2007 והשני עם הונדה ב-2011. סטונר היה הרוכב היחידי שהצליח לאלף את הפרא האדום. עבור רבים וטובים כמו מרקו מלנדרי, ניקי היידן וקאל קראטשלאו, הפרא האדום היה בלתי אפשרי. גם עבור רוסי עצמו. חורחה לורנזו הגיע לקבוצת המפעל של ימאהה כיורש של רוסי ועמד בציפיות באופן חלקי. לזכותו שני תארי אליפות ב-2010 ו-2012. סגנון הרכיבה שלו ויכולתו לנהל מרוץ מרהיבים, והוא האיום היחידי בגריד למרקז. נכון לשנתיים האחרונות לורנזו איים ומימש ב-2013, אבל ב- 2014 לורנזו נכנע ללא תנאי. העונות הבאות עוד יפרשו בפנינו.
קייסי סטונר – היחידי שאילף את הדוקאטי
אחרי כל כך הרבה רוכבים ומילים, המשימה של בחירת הגדול מכולם לא קורית מעצמה ואינה המשך טבעי ל'יצאנו לחקור' מתחילת הכתבה. כנראה שהבחירה אינה אפשרית באמת. יש כמה רוכבים שעשו דברים מדהימים ויוצאי דופן בקריירה שלהם, חלקם רכבו יחדיו והתחרו ראש בראש. ה-GP בימיו של ג'ף דיוק לא דומים לאלה של ג'ון סורטיס שאינם דומים לאלה של מייק היילווד וג'יאקומו אגוסטיני, שאינם דומים לאלה של קני רוברטס האבא, שאינם דומים לימים של פרדי ספסר את אדי לואסון, וכך הלאה דרך מיק דוהאן, ולנטינו רוסי ומארק מרקז. אבל עדיין צריך לבחור רוכבים לבמה המרכזית ולראות. ועל הבמה נציג את ג'ף דיוק ממציא השושלות, ג'ון סורטיס שהישגיו ב-GP וב-F1 עושים אותו לספורטאי יוצא דופן, מייק היילווד והיכולת שלו לרכב על כל נפח, ג'יאקומו אגוסטיני על 15 תארי האליפות שלו, קני רוברטס האבא שאחראי, ביחד עם יארנו סארינן, לסגנון הרכיבה שאותו אנו רואים היום, ושבהתנהלותו כמתחרה וכאלוף, שלא פחד להתנגש ראש בראש עם ה-FIM, כשהוא מסכן את הקריירה שלו, שינתה את התנהלות ה-FIM לטובת הרוכבים בבטיחות ובפרסים, פרדי ספנסר שבעידן דומה להיום מחזיק ב-2 תארי אליפות בנפחים שונים באותה עונה, מייקל דוהאן שגישתו למרוצים וסגנון רכיבתו שינו את גישת היצרנים לרוכבים המובילים שלהם. דוהאן גם היה המנטור של רוכב צעיר בדרכו לטופ ושמו ולנטינו רוסי.
וכשאנחנו נדרשים לבחור, ורק עם אקדח לרקה, התואר הולך לוולנטינו רוסי אבל בנקודות ולא בנוק אאוט. לטעמנו, אין שום אפשרות לתת נוק אאוט לג'ף דיוק, ג'ון סורטיס, מייק היילווד, ג'יאקומו אגוסטיני, קני רוברטס האבא, פרדי ספנסר, מייקל דוהאן. ואולי גם לגדול שבדרך, מארק מרקז. אבל רגע…
הסתכלו על התמונה הזו…
רוסי מחייך, לורנזו מאחור, וביניהם ניתן לראות את הקסדה של מרקז. שלושת הצירים שסביבם נעה עונת 2015 ב- MotoGP בתמונה שצולמה ב-2014. אז האם עונת 2015 מחייבת עדכון הכתבה המקורית שנכתבה במהלך 2014? בגדול, לא. בקטן יש ניואנס אחד. קטן אבל משמעותי. לורנזו מצליח להפוך את טבלת האליפות במרוץ האחרון ולזכות באליפות שלישית ב-MotoGP, תואר שרק השנים ימרקו מהרבב שדבק בה. גם התואר השלישי של לורנזו לא מעמיד אותו על הבמה עם הגדולים מכולם. מרקז מתרסק ב-6 מרוצים ומתרסק ספורטיבית בשני המרוצים האחרונים של העונה, כשלטענת רבים מרקז מוסר את תואר האליפות ללורנזו. התנהלותו של מרקז בחלקה האחרון של 2015 עוד תטיל צל כבד על הקריירה שלו ועל הישגיו. רוסי מסיים שני באליפות, כמו ב-2014, רק שב-2015 רוסי מוביל את טבלת האליפות מקטאר ועד שבריר לפני שלורנזו חוצה את קו הסיום בוולנסיה. רוסי שוגה קשות בספאנג, כשהוא רוכב בצורה המסכנת את מרקז באופן בוטה. אירוע שבסופו מרקז מתרסק. אבל גם האירוע בספנג וגם אובדן האליפות במרוץ האחרון בוולנסיה לא מזיזים כהוא זה לניואנס הקטן.
אם בכתבה המקורית בחרנו ברוסי כגדול מכולם רק עם אקדח לרקה, באה לה עונת 2015 שבה רוסי, בגיל 36, נותן עונה מופלאה ונאבק ממש עד הרגע האחרון על תואר האליפות. בגיל 36. אנחנו גם מוכנים להמר שסילברסטון 2015 לא היה הניצחון האחרון של רוסי, וגם בגיל 37 נראה את רוסי בראש הפודיום.
אז אנחנו מוותרים על האקדח ועל הרקה, ובוחרים בוולנטינו רוסי כגדול מכולם!
אחת הטענות העיקריות החוזרות על עצמן בתגובות שמלוות את סקירות מרוצי ה-GP ובכלל אצל אוהדי מרוצים היא הגדרתו של רוכב כזה או אחר כגדול הרוכבים בכל הזמנים. האם באמת ניתן להגדיר את אחד מרוכבי ה-GP כגדול מכולם? האם ניתן להתעלם מהעבודה הפשוטה שמרוצי GP מתנהלים מאז 1949, כשבסבב בארגון בשנה שעברה חגגו 800 מרוצים בקטגוריה הבכירה? האם ניתן להתעלם מהאופן השונה בו התנהלו המרוצים בעידנים השונים? מספיק לקרוא את סיפור מרוץ האליפות הראשונה של פיל ריד וימאהה כדי להבין את עומקו של הפער בין התקופות. מרוץ אליו פיל ריד מגיע לבד, כשהוא מוביל את האופנועים, ואליו מצטרף מכונאי בודד שמגיע בטיסה מיפן. האם ניתן להתעלם מהעובדה שעד תחילת שנות ה-70 של המאה שעברה רוכבים רכבו ביותר מקטגוריה אחת, ולא נדיר למצוא רוכבים שמחזיקים בתואר אליפות כפול באותה עונה? האם ניתן להתעלם מהשוני בקטגוריות השונות, כולל קטגוריות שכבר מזמן אינן קיימות כמו 50, 80 ו-350 סמ"ק?
יצאנו לחקור.
תחילה חקרנו את עולם ה-GP. את ההתחלה ממש, את השתנות העתים ואת ההשפעות על המרוצים שנערכו כחלק מה-GP. לא מפתיע לגלות שפני ה-GP בעונה הראשונה ב-1949 רחוקים כאירופה מיפן. מ-1949 ועד 1960 התנהלו 6 עד 8 מרוצים בעונה, כולם באירופה (ולשם הכתבה גם האי מאן ואירלנד הם חלק מאירופה), רובם במסלולי רחוב ולא במסלולי מרוץ. הרוכבים היו בריטים ואיטלקים, מעט רוכבים משאר מדינות אירופה ונציגות לרוכבי האימפריה הבריטית מאוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה. האופנועים היו על טהרת תוצרת אירופה – בריטים, איטלקים וגרמנים. היצרנים בריטים ואיטלקים, ומדי פעם לוקחים חלק אופנועים גרמנים, צ'כים ואפילו רוסים. היצרנים כבר מזמן אינם חלק מה-GP, חלקם בגלגול אחר של המותג עדיין קיימים כג'ילרה ומוטוגוצי, מחלקם נותר רק השם, כמו AJS, Velocette, מצ'לס ונורטון, וחלקם עדיין מתחרים בסופרבייק כמו MV אגוסטה וטריומף.
פרדי ספנסר
בתחילת שנות ה-60 של המאה שעברה ה-GP הופך להיות מעט גלובלי יותר. ב-1959 רוכב במשך עונה אחת יפני העונה לשם פומיו איטו כשהוא חמוש בב.מ.וו, אבל משמעותית יותר תהיה כניסתה של הונדה ל-GP ב-125 סמ"ק. בשנים אלה ה-GP מתחרה לראשונה גם מחוץ לאירופה מרוץ בודד בכל עונה – בארגנטינה, ארה"ב וקנדה. מספר המרוצים עולה ל-10 בעונה. ב-1966 מופיעה הסנונית הראשונה שעתידה לשנות את הקטגוריה הבכירה לעד, לסנונית היפנית כבר היו תארי אליפות בקטגוריות הקטנות, אבל רק ב-1966 העזה הונדה להצטרף לגדולים. שני אופנועי הונדה מתייצבים על הגריד. האחד בידיו של מייק היילווד והשני בידיו של ג'ים רדמן. שניהם רוכבים מוכחים עם תארי אליפות. רדמן מסיים חמישי, אבל היילווד מסיים שני בשוויון נקודות עם אגוסטיני. השיטפון היפני יחכה עוד מספר שנים, ודווקא קוואסאקי תהיה היצרנית היפנית הראשונה ששמה לה למטרה את הקטגוריה הבכירה ב-GP. בשנים שלאחר מכן יצטרפו גם ימאהה וסוזוקי. האליפות האחרונה ליצרנית אירופאית בעידן הזה הייתה של MV אגוסטה ב-1974. כניסת היצרנים היפניים דחקה החוצה את היצרנים האירופאים שנעלמים מהמפה כמו Seeley, Paton, Monark, Bultaco, Konig, Linto, Aermacchi ויצרנים נוספים.
ב-1972 התחרו בקטגוריה הבכירה 16 יצרנים. החל מ-1974 מרבית האופנועים על הגריד יהיו ימאהה או סוזוקי, שכן מרוץ החימוש והעלויות המאמירות הפכו את ה-GP לעסק יקר מדי עבור היצרנים האירופאים הקטנים. עם השנים עולה בהתמדה מספר המרוצים בעונה, כשבשנות ה-70 התחרו בכ-10 מרוצים בעונה, בתחילת שנות ה-80 מספר המרוצים עולה ל-13 בעונה, החל מאמצע שנות ה-80 המספר מתייצב על 15 מרוצים בעונה. החל משנת 2000 שוב עולה מספר המרוצים ל-16, ולאחר מכן 17 מרוצים בעונה. החל מ-2010 מתחרים ב-18 סבבים.
קארל פוגארטי – 4 אליפויות סופרבייק
הונדה יחזרו לקטגוריה הבכירה רק ב-1982 עם פרדי ספנסר. מדהים לגלות שעד 1981 עדיין התחרו במסלולי רחוב, שהאחרון בהם היה אימאטרה בפינלנד. העידן המודרני ב-GP מתחיל ב-1982, עם פסילת מסלולי הרחוב. בתחילת שנות ה-80 עדיין מתחרים רק במרוץ בודד מחוץ לאירופה, אבל המגמה הזאת רק תלך ותגבר ועם השנים כמות המרוצים מחוץ לאירופה תגדל. ב-1992 כבר יתחרו 5 מרוצים מתוך ה-15 מחוץ לאירופה. מאז כניסת הונדה לקטגוריה הבכירה ב-1982 התחרות העיקרית היא בינה לבין ימאהה, ותארי האליפות של הרוכבים והיצרנים מתחלקים ביניהם. לסוזוקי 2 אליפויות רוכבים – קווין שוואנץ וקני רוברטס הבן – בעידן המודרני, ולדוקאטי אליפות אחת לרוכב – קייסי סטונר, וליצרן. מבחינה כלכלית, דוהאן היה לרוכב הראשון לפרוץ את מחסום ה-8 ספרות בשכר. עד לסוף שנות ה-60 גם רוכבי קבוצות מפעל נאלצו לרכב למחייתם ביותר מאשר מרוצי GP, ורובם היו מתחרים במרוצי ראווה בנוסף ל-GP על מנת לכלכל את עצמם. עם השנים שכר הרוכבים מאמיר לרמה כזאת שניתן להתפרנס מרכיבת מרוצים ב-GP. הכוכבים הגדולים מרווחים מיליוני יורו בעונה מהרכיבה, ועל כך יש להוסיף חסויות ואביזרים משלימים. רוכבי מרכז השדה מרווחים יפה אך אינם מתעשרים, ורוכבים אחרים כמו קארל אברהם לדוגמה, מביאים את כל הכסף מהבית.
המשכנו לחקור.
ואולי פשוט אפשר לתת לכם את הקישור אגדות GP ולעצור כאן. לתת לכם לשפוט בעצמכם. רק ש… היכן ולנטינו רוסי,חורחה לורנזו ומארק מרקז? לשלישייה הזאת לא מגיע להיאבק על התואר הרוכב הגדול בכל הזמנים?
נתחיל במדדים, שהרי אמורות להיות איזו שהן אמות מידה לבחירת גדול הרוכבים:
תואר אליפות בקטגוריה הבכירה
תואר אליפות ביותר מקטגוריה אחת
מספר רב של תארי אליפות, או לפחות יותר משתי אליפויות
תארי אליפות ברצף
תואר אליפות עם יותר מיצרן אחד
השפעה מהותית על עולם המרוצים
רוסי, מרקז, לורנזו
הדיונים בתקופה האחרונה נסובים סביב מרקז ורוסי. אז נתחיל דווקא ממרקז, שנכון לעכשיו מגלה סימנים של להיות אולי הגדול מכולם, אבל לבטח עדיין איננו שם. האלוף הצעיר ביותר, אליפות ראשונה בעונת הרוקי שלו מאז קני רוברטס האבא, 10 ניצחונות רצופים בפתיחת העונה הנוכחית, אליפות נוספת ברצף, ואין סוף שיאים קטנים שמרקז שובר. תואר אליפות ב-125 סמ"ק ותואר אליפות ב-Moto2, שגם הוא היה מגיע בעונת הרוקי שלו לולא אותה תאונה מוזרה וחסרת אחריות של המארשלים באימונים למרוץ בספאנג 2011 שבה מרקז מתרסק במהירות גבוהה כתוצאה מפגם במסלול, כנראה שמן, שלא סומן כהלכה על ידי המארשלים. כל אלה עדיין לא מעמידים אותו על הבמה של הטוב מכולם. מרקז בדרך לשם, אבל מרקז עדיין הבטחה שצריכה להתממש. את רוסי נשאיר לסוף.
קארל פוגרטי הוא רוכב הסופרבייק המצליח בכל הזמנים. יש לו 4 אליפויות ופעמיים מקום שני באליפות. אין ספק שאם היינו רוצים לבחור באיש מהישוב, כזה שיכול להיות השכן מהבית ממול, הוא היה מועמד ראוי. כמו גם טרוי בייליס שהחל קריירה עולמית מוצלחת בגיל 28, שזה במילים אחרות תרח זקן בעולם המרוצים. לבייליס 3 תארי אליפות בסופרבייק ופעם אחת מקום שני. בייליס גם ידע לפרוש בשיא והפסיק לרכב אחרי האליפות האחרונה שלו ב-2008.
קני רוברטס האבא בלגונה סקה ב-2011, במסגרת אירוע של ימאהה
אם ביצים מפלדה היו המדד העיקרי, שהרי ג'ואי דאנלופ היה לוקח ובגדול. לאיש 26 ניצחונות ב-TT של האי מאן. דאנלופ מתחרה באי מאן במשך 24 שנים, מגיל 24 ועד מותו בגיל 48. בשנת 2000, דאנלופ, בגיל 48, מנצח באי מאן בשלוש קטגוריות מתוך חמש, כשרוב מתחריו צעירים ממנו בלא מעט שנים. דאנלופ מוצא את מותו במרוץ רחובות נידח ב-2.7.2000 בטאלין שבאסטוניה. אגדה בחייו.
לאנחל נייטו יש 13 אליפויות, והוא שני רק לג'יאקומו אוגסטיני. רק שכל תארי האליפות של נייטו הן בקטגוריות הקטנות. 6 תארי אליפות ב-50 סמ"ק ו-7 תארי אליפות ב-125 סמ"ק. נייטו, כנראה, היה הרוכב הטוב בכל הזמנים של המשקלים הקלים. קדם לו בשלושה עשורים קארלו אוביאלי, שהחל לרכב באליפות בשנתה הראשונה. לאוביאלי 9 תארי אליפות, מהם 6 ב-125 סמ"ק ו-3 ב-250 סמ"ק. אוביאלי גם מחזיק בשלושה תארים כפולים – ב-1956, 1959 ו-1960.
ג'ף דיוק היה הראשון לזכות בתארים ברצף. יש לו בסך הכל 6 תארי אליפות. 2 תארים ב-350 סמ"ק, 4 תארי אליפות ב-500 סמ"ק שמתוכן 3 ברצף החל מ-1953. תואר האליפות הראשון מגיע עם נורטון ב-1951. רק שאז באים האיטלקים עם הכסף הגדול דאז וחוטפים את הרוכבים הבריטים ששלטו בכיפה של ה-500 סמ"ק ב-16 השנים הראשונות של ה-GP. רצף תארי האליפות של ג'ף דיוק מגיע עם ג'ילרה. דיוק גם היה הראשון לזכות ב-2 תארי אליפות בעונה אחת, כשהוא זוכה ב-350 סמ"ק וב-500 סמ"ק ב-1951. רצף האליפויות של דיוק נפגע לאחר שה-FIM השעה אותו מתחרויות למשך 6 חודשים בגלל ארגון שביתה שהייתה אמורה להיטיב כלכלית עם הרוכבים. אין ספק שדיוק הוא מייסד קבוצת האלופים יוצאי דופן, גם בהישגיו וגם בדאגתו לחבריו הרוכבים.
ג'ואי דאנלופ באי מאן
מיד אחריו מגיע ג'ון סורטיס, שזוכה ב-4 תארי אליפות ב-500 סמ"ק ו-3 תארי אליפות ב-350 סמ"ק. בסך הכל 7 תארי אליפות, כולם עם MV אגוסטה. תואר האליפות הראשון ב-500 מגיע ב-1956, וסורטיס מוסיף עוד 3 עונות עם תארי אליפות כפולים ב-500 סמ"ק וב-350 סמ"ק. ב-1960 סורטיס מתחרה במקביל ב-GP על שני גלגלים וב-F1 על ארבעה גלגלים, והחל מ-1961 סורטיס מתחרה רק ב-F1. ב-1964 סורטיס זוכה בתואר האליפות ב-F1, כשהוא נוהג בפרארי. סורטיס הוא האדם היחידי בעולם שמחזיק בתואר אליפות בקטגוריה הבכירה בעולם מרוצי האופנועים ובקטגוריה הבכירה בעולם מרוצי הרכבים, ואין כל ספק שמקומו בגדולים מכולם מובטח.
מייק היילווד הוא הרוכב הבריטי האחרון לזכות באליפות ב-500 סמ"ק כחלק מתור הזהב הבריטי. להיילווד יש 4 תארי אליפות רצופים עם MV אגוסטה החל מ-1962. בסך הכל 9 תארי אליפות, שאל הארבעה ב-500 סמ"ק היילווד מוסיף 2 תארים ב-350 סמ"ק ו-3 תארים ב-250 סמ"ק. מה ששם את היילווד על הבמה של הגדולים מכולם בנוסף לתאריו הרצופים בקטגוריה הבכירה היא העובדה שהיה אולי הרוכב האינטנסיבי ביותר ב-GP מאז ומעולם. בשנותיו הראשונות היילווד רוכב בכל 4 הקטגוריות בסדרה – 125, 250, 350 ו-500 סמ"ק. תואר האליפות הראשון שלו מגיע ב-1961 ב-250 סמ"ק. זהו גם התואר הראשון להונדה בקטגוריה ובכלל. ב-1966 ו-1967 היילווד מחזיק בתארי האליפות ב-250 וב-350 סמ"ק ומסיים שני ב-500 סמ"ק. בשביל להבין את היכולות של היילווד כרוכב אין מנוס מ-Mike Hailwood. היילווד נהרג ב-1980 בתאונת דרכים יחד עם בתו, כאשר נהג משאית ביצע פניית פרסה במקום אסור.
ג'יאקומו אגוסטיני – אחד מהגדולים ביותר
ג'יאקומו אגוסטיני, או 'אגו' בקיצור. שננו את השם. ואם אתם אוהבים מרוצי אופנועים, שננו אותו שוב ושוב. אגוסטיני מחזיק ב-15 תארי אליפות – 13 עם MV אגוסטה ו-2 עם ימאהה, מתוכם 7 תארי אליפות רצופים ב-500 סמ"ק בין השנים 1966 ל-1972 ועוד תואר אליפות אחד ב-500 סמ"ק עם ימאהה ב-1975. זהו גם התואר הראשון לימאהה בפרט וליצרן יפני בכלל בקטגוריה הבכירה. מאז, התואר הבודד שאינו של יצרן יפני שייך לקייסי סטונר ודוקאטי ב-2007. בנוסף ל-8 תארים אלה אגו מחזיק גם ב-7 תארי אליפות ב-350 סמ"ק בין השנים 1968 ל-1974, מה שאומר שבמשך 5 שנים רצופות אגו קוטף במקביל את התואר ב-500 וב-350 סמ"ק. אגו מסיים שני באליפות 5 פעמים, מתוכן פעם אחת ב-500 סמ"ק ו-4 פעמים ב-350 סמ"ק. תואר אליפות גב לגב ב-350 עם MV אגוסטה ועם ימאהה. אגו גם מחזיק בשיא ניצחונות שעומד על 122 ניצחונות. לרוסי 112 ניצחונות, ולמרקז, נכון לעכשיו, 50 ניצחונות. באופן בו מתחרים היום, בספק אם רוכב אחר יצליח לשבור את שיאיו של אגו. אין ספק שאגו הוא הרוכב המצליח בכל הזמנים. האיש עדיין חי ובועט אופנועים, ובגיל 73 הוא נראה כאילו הוא בדרכו לנצח גם את אליפות המראה הצעיר לגילו. מדי פעם, אגב, אגו מתארח במרוצי GP. אגו, שהיה מודע מאד לסכנות שברכיבת מרוץ, החרים את ה-GP של האי מאן החל מ-1973. לא שאגו היה פחדן – בעברו ניצחונות רבים באי מאן, אלא שההחרמה של אגו ורוכבים נוספים גרמה ל-GP לנטוש את הסבב באי מאן ב-1977 לאור הסכנה הרבה הטמונה ברכיבת מרוץ על אופנועי GP בכביש הציבורי.
אחרוני הרוכבים הבריטים לזכות בתואר ב-500 סמ"ק היו פיל ריד ובארי שין. לבארי שין 2 תארי אליפות ב-500 סמ"ק בשנים 1976 ו-1977. שין היה לרוכב הראשון לזכות באליפות הקטגוריה הבכירה עם סוזוקי. קדם לו פיל ריד, שזכה בסך הכל ב-7 תארי אליפות. 2 תארים רצופים ב-500 סמ"ק ב-1973 ו-1974 עם MV אגוסטה, 4 תארי אליפות ב-250 סמ"ק, כולל התואר הראשון לימאהה, ותואר נוסף ב-125 סמ"ק, כשבאותה עונה ריד גם זוכה בתואר ב-250 סמ"ק. ריד שני ברב-משימתיות רק למייק היילווד.
בחלק השני, שיעלה כאן בימים הקרובים, נעבור על הרוכבים המובילים בעת החדשה של ה-GP, וכמובן נבחר את הטוב מכולם. הישארו מחוברים.
בעוד עשור, תואר האליפות יהיה רשום על שם ספרדי אחד, חורחה לורנזו שמו. בעוד עשור האליפות המוכתמת עם האותיות הקטנות תהיה צחה כשלג והאותיות הקטנות ידהו וייעלמו להן. את המקומות השני והשלישי שמאוכלסים על ידי ולנטינו רוסי ומארק מרקז בהתאמה לא יזכרו בהקשר לעונת 2015. נו טוב, מי שה-MotoGP זורם בדמו יזכור ועוד איך.
בעוד עשור האליפות תהיה נקייה ולבנה
יותר משעונת 2015 היא סיפור האליפות של לורנזו, היא – ובגדול – סיפור מערכת היחסים בין שני רוכבים דומים מאוד. דומים בסגנון הרכיבה, דומים באגרסיביות שלהם על מסלול המרוצים, דומים בחיות שהכניסו למרוצי הקטגוריה הבכירה, דומים באהדת הקהל ודומים במלחמות הפסיכולוגיות שניהלו על המסלול ומחוצה לו. האחד, רוסי בן ה-36 ולקראת סוף קריירת המרוצים, והשני, מרקז בן ה-22, הכוכב הזורח והעולה.
רוסי חזר ליאמהה ב-2013 כשמרקז בעונת הרוקי שלו במדי רפסול הונדה. מרקז רוכב עונת רוקי מבריקה שבסופה היה לאלוף הצעיר ביותר בקטגוריה הבכירה. רוסי חווה עונה חיובית אחרי השנתיים בדוקאטי, כשהוא מנצח באסן לראשונה מאז 2010. עונה ללא אירועים יוצאי דופן בין השניים. ב-2014 רוסי משיל לגמרי את השנתיים הקשות בדוקאטי ומסיים שני באליפות למרקז. זה האחרון מדהים את עולם המרוצים כשהוא מנצח את כל עשרת המרוצים הראשונים של העונה וזוכה באליפות שנייה ברציפות. גם עונה זאת ללא אירועים יוצאי דופן בין השניים.
אם על רוסי עברו חמש אליפויות רצופות בטרם חטף את הסטירה שלו, על מרקז עברו רק שתיים, כשהוא מגלה כמה קשה היא הזכייה בתואר האליפות. רוסי רוכב עונה מדהימה בעוד מרקז רוכב עונה של רכבת הרים עם ירידות חדות ועליות תלולות. עונה זאת מעמידה לראשונה את רוסי ומרקז ראש בראש. בתחילה במאבק ישיר על האליפות ובהמשך במאבקים קשים על המסלול ומחוצה לו.
הקרב המרובע בפיליפ איילנד
זה מתחיל בארגנטינה. רוסי במקום השני סוגר פער של 4 שניות בינו ובין מרקז. הוא עוקף, ומרקז, אגרסיבי בטירוף ולא מבין ש-20 נקודות הן אין סוף יותר מאפס, הופך כיוון מעט מוקדם מדי. הקדמי של מרקז נוגע באחורי של רוסי, ובום – מרקז מתרסק. אין צל של ספק שהאחריות היא על מרקז.
זה ממשיך באסן, כשמרקז מנסה עקיפה אחרונה בכניסה לשיקיין. מרקז אמנם בקו פנימי, אבל רוסי מוביל. המגע בין מרקז לרוסי מחייב את רוסי לזקוף את האופנוע, לצאת קצת לרכיבת שטח, אבל לסיים ראשון. שוב, האחריות המלאה על מרקז.
מרקז כבר מזמן לא מתמודד על תואר האליפות ולא נותר לו אלא לנסות לנצח כמה שיותר מרוצים. בדיוק כמו שהיינו מצפים מרוכב ברמתו.
פיליפ איילנד. היחסים בין רוסי למרקז עולים לנקודת רתיחה על המסלול. לאורך הקפות רבות מתקוטטים רוסי, מרקז ויאנונה על שני המקומות האחרונים בפודים. 52 עקיפות שרובן בין השלושה האלה. לורנזו בודד בחוד עד שמרקז נותן גז ועם הקפה אחרונה יוצאת דופן שולח את לורנזו למקום השני.
ההתקוטטות בספאנג
בין פיליפ איילנד לספאנג רוסי מנסה גישה אחרת. רוסי, שהיה רב אמן בתרגילי פסיכולוגיה על מקס ביאג'י, סטה ג'יברנאו, קייסי סטונר ועל חורחה לורנזו הצעיר, מאשים את מרקז במסיבת העיתונאים של הסבב בספאנג בכך ששיחק ברוכבים בפיליפ איילנד. לאחר מסיבת העיתונאים הרוחות רק הלכו והתלהטו כשרוסי מאשים את מרקז בכך שהוא מתערב לטובת לורנזו במרוץ לאליפות. רק שמרקז הוא לא סטונר. מרקז הוא הבריון השכונתי של ה-MotoGP שלא ממש מתרגש מרוסי. על המסלול בספאנג, מרקז ברכיבה בעייתית אך לא בלתי חוקית (וחוקים בלתי כתובים אינם חוקים) מצליח להוציא את רוסי מכליו. מרקז אכן משחק בו לאורך מספר הקפות, אבל מי שנשבר תחת הלחץ הוא רוסי. רוסי מנסה לתקשר עם מרקז פעמיים עד שמאבד את הראש. רוסי מתנהל בצורה מסוכנת על המסלול כשבמהלך האירוע מרקז מתרסק. רוסי אינו אשם בהתרסקות של מרקז וגם לא נענש על כך. את שלוש הנקודות רוסי חוטף, בצדק, על רכיבה מסוכנת במרוץ.
בתוספת נקודת עונשין אחת אותה חטף רוסי במיזאנו על רכיבה איטית בקו המרוץ במקצה אימון, רוסי מגיע לארבע נקודות שמשמעותן זינוק מהעמדה האחרונה על הגריד בוולנסיה. בפועל, הלכה האליפות.
הלכה האליפות
רוסי אחראי לאובדן האליפות
מלכתחילה הייתה זאת עונה יוצאת דופן. מרקז גילה חולשה כשהוא לא מסיים 6 מרוצים. אלוף מכהן שלא מסיים 6 מרוצים?! לורנזו פותח את העונה בצורה בינונית, בדרך מזג האוויר מתעמר בו כשהוא מתחלף לגשום או לתנאים משתנים ביום המרוץ, ובמיזאנו לורנזו מתרסק ומעניק לרוסי מתנה. רוסי, בשונה ממרקז ולורנזו, מגלה יציבות מרשימה לאורך העונה כשהוא מנצח 4 מרוצים, מסיים במקום השני 3 פעמים, במקום השלישי 8 פעמים, במקום הרביעי פעמיים, והתוצאה הגרועה ביותר של רוסי היא במיזאנו כשהוא מסיים חמישי.
את האליפות רוסי מאבד במיזאנו כשהוא שוגה בתזמון הכניסה להחלפת האופנוע לסליקס, ומסיים חמישי במרוץ שאותו אמור היה לסיים על הפודיום. את האליפות רוסי מאבד בארגון, כשאינו מצליח לעקוף את פדרוסה במאבק על המקום השני. את האליפות רוסי מאבד בפיליפ איילנד, כשאינו מצליח לעקוף את יאנונה במאבק על המקום הרביעי.
,מרקז – הביא רוסי לאליפות
רוסי ממשיך לטעון כנגד מרקז גם לאחר ולנסיה. עם התחושות והרגשות של רוסי קשה להתווכח. כך רוסי מרגיש. רק שהמציאות לא ממש תומכת בטענות שלו ושל רבים מאוהדיו. חלק מהטענות מרחיקות לכת אל הצד הקונספירטיבי.
אם מרקז עוזר ללורנזו, איך ייתכן שבאוסטרליה מרקז עוקף את לורנזו מספר פניות לקו הסיום ומונע מהאחרון 5 נקודות אליפות יקרות? אבל כבר אמרו שהאמת היא בעיני המתבונן.
הטענה על רכיבה מסוכנת של מרקז, שאינו מתמודד על האליפות, מחזיקה רק אצל אוהדי רוסי ובעלי זיכרון קצר. רוסי רכב באותה צורה בדיוק במוטגי 2010 כשהוא מסכן את לורנזו בדרכו לתואר הראשון שלו.
פדרוסה ויאנונה רכבו בדיוק כמו שהיינו מצפים מרוכבי מרוצים.
רוסי – אחראי לאובדן האליפות של עצמו
מרקז וסבך האינטרסים. דיברו על האינטרס של מרקז למנוע אליפות 10 לרוסי על מנת שיוקל לו לעקוף את רוסי בטבלאות האליפות. דיברו על האינטרס הספרדי של מרקז- פדרוסה- לורנזו לאליפות ספרדית. דיברו על הרצון של מרקז למנוע אליפות מרוסי. אבל בסופה של עונה, על קו הזינוק בוולנסיה, לפחות לטעמי, למרקז ולהונדה היה אינטרס אחד ראשון במעלה והוא להזים את את כל אותן הטענות ולהוריד את הקוף הזה מעל גבו. ניצחון של מרקז בוולנסיה היה משפר את מצבו של מרקז בטווח המידי והארוך. מרקז סיים שני פשוט כי לורנזו היה מהיר ממנו.
ואחרון, לורנזו. לורנזו היה יכול לשתוק כל הדרך מספאנג ועד לדגל השחמט בוולנסיה ולזכות בתואר בקלאסה. יכול היה. זה הזמן לחזור ולקרוא את הפסקה הראשונה.
עונת 2015 של ה-MotoGP תיזכר כעונה המעניינת, המותחת והדרמטית ביותר בשני העשורים האחרונים. אחרי כמה עונות של שעמום רציני בגרנד-פרי, כשבחלק מהמרוצים אפילו נרדמנו לשנ"צ מרוב שלא קרה כלום, באה העונה הזו וטרפה את הקלפים. השאירה את כולם במתח עד ההקפה האחרונה של הסבב האחרון בוולנסיה. היא גם הגיעה לפופולריות שיא, וההוכחה היא שהרבה מאוד אנשים שלא קשורים בשום אופן לאופנועים או למרוצים התעניינו, למשל שאלו אותי מה אני חושב על שלישיית רוסי-מרקז-לורנזו ומה יהיה בסוף.
יחד עם זאת, העונה הזו הסתיימה באופן המאכזב ביותר שאפשר, עם הרבה חוסר ספורטיביות. אחרי שהמרוץ בוולנסיה הסתיים הרגשתי תחושת חמיצות נוראית. לא רק כי רציתי שרוסי יזכה באליפות, אלא כי ראיתי במו עיניי איך הופכים את הזירה הזאת של ה-MotoGP לפוליטית. נכון, נכון – פוליטיקה תמיד הייתה. תמיד יש פוליטיקה איפה שיש כסף ואגו. אבל הפעם הפוליטיקה הגיעה לרוכבים עצמם . במהלכים פוליטיים מסוימים של הרוכבים – לא של מנהלי ובעלי הקבוצות – נקבעה האליפות הזו. לא הרוכב הטוב ביותר זכה השנה באליפות, אלא הרוכב שהצליח לארגן לעצמו רוב בחוד. קצת עלוב כשמדובר בספורט שהוא אולי היחידני ביותר שיש.
מגן אנושי
בואו נדבר על השלישייה
מארק מרקז. הספרדי הצעיר הביא איתו ל-MotoGP הרבה מאוד לפני 3 עונות, כשנכנס ברוח סערה לקטגוריה הבכירה. אין הרבה רוכבים שחתומים על שינוי סגנון רכיבה, אבל מרקז הוא אחד מהם – הוא זה שהפך את המרפק באספלט לנחלת הכלל (נכון, היו שם בן ספיס לפניו ועוד כמה רוכבים, אבל מרקז הפך את הסגנון להמוני).
אבל לא הסגנון הפוטוגני הוא זה שהפך את מרקז לרוכב גדול, לתופעה, אלא הרוח שהוא הביא איתו עוד מה-Moto2, שהייתה חסרה ב-GP. אגרסיביות וחוצפה לצד יכולות רכיבה פנומנליות היו העיקר. מרקז הראה שלמרות גילו הצעיר הוא לא מתבייש להילחם מול גדולים ממנו, ויחד עם יכולות רכיבה גבוהות התוצאה הייתה 2 אליפויות עולם, והעתיד עוד לפניו.
העונה הזו, אחרי 2 אליפויות רצופות, למרקז לא הלך. שילוב של כמה גורמים גרם לו לאבד נקודות רבות במהלך העונה, ומרקז הגיע לישורת האחרונה של העונה כשהוא מחוץ למשחק האליפות. במצב הזה, מרקז עשה מעשה שלא ייעשה, בחר צד מבין שני המתמודדים לאליפות, ועזר לו תוך שהוא מפריע לצד השני.
בעזרה של מרקז ללורנזו ובהפרעה שלו לרוסי, מרקז שבר את החוק הלא כתוב של הרוכבים שאומר שאם אתה לא בתמונת האליפות, אל תפריע למי שכן. ראינו את זה בפיליפ איילנד וראינו את זה בספאנג. ראינו את מרקז נלחם מלחמת חורמה ברוסי, תוך שהוא מסכן אותו ברכיבה אלימה.
מארק מרקז – נלחם ברוסי בעבור לורנזו
עכשיו כדי שיהיה ברור – אמרתי את זה ברשימה הקודמת שלי בנושא ואני אומר את זה שוב – זה ספורט, ובספורט הטוב יותר מנצח. אני לא טוען לרגע שמרקז לא היה צריך לעקוף את רוסי אם הוא מהיר ממנו, אלא להפך. שוב – שהרוכב המהיר ביותר ינצח. מה שאני טוען, ומסתבר שאני לא היחיד, זה שאתה לא מתאבד על רוכב ברכיבה אלימה וסופר-אגרסיבית, תוך כדי סיכון של שניכם, לאורך שני מרוצים שלמים, אם אתה מחוץ לתמונת האליפות. פרסונות רבות מתחום הספורט המוטורי אמרו את זה בדיוק כמוני – בפיליפ איילנד ובספאנג מרקז שבר את האתיקה של הרוכבים, את הכבוד כלפי קולגות שמתחרים על אליפות. מי שלא מבין את הדבר הבסיסי הזה, של המשמעות להפרעה למלחמה על אליפות, לא מבין משמעות של ספורט.
כשרוסי טען לפני ספאנג שמרקז עוזר ללורנזו, בהתחלה הרמנו גבה. אבל לאחר הקרב בספאנג זה כבר היה ברור – מרקז עוזר לבן ארצו, חורחה לורנזו, לזכות באליפות על חשבון רוסי.
ואז הגיע המרוץ בוולנסיה, וראינו מרקז אחר – הפוך ב-180 מעלות למרקז של פיליפ איילנד וספאנג. מרקז שלא נלחם ומתאבד (על רוסי), אלא מרקז שרוכב בנינוחות אחרי לורנזו. שומר עליו. בראיון שאחרי המרוץ מרקז טען בחצי חיוך שהוא נתן את הכל ואף תכנן לעקוף לקראת הסיום, אבל דני פדרוסה סיכל את התכנית. תסלחו לי שאני לא קונה את גיבוב השקרים הפוליטיקלי קורקטיים האלה.
עיון בזמני ההקפה של לורנזו ומרקז מוולנסיה מראה שבשליש האחרון של המרוץ זמן ההקפה הממוצע של לורנזו עלה ביותר מחצי שנייה להקפה. הוא היה איטי יותר בלמעלה מחצי שנייה להקפה, וזאת למשך 10 הקפות. מרקז באותו הזמן ישב לו על הזנב, הוריד גם הוא את הקצב, ולא ניסה אפילו פעם אחת לעקוף. וזה אותו רוכב שבשני המרוצים הקודמים התאבד על רוסי תוך כדי סיכון של שניהם, על סף הרכיבה הבלתי ספורטיבית, כן? האם צריך הוכחה טובה יותר מזו לכך שמרקז שמר על לורנזו, ויותר חמור – שהוא משקר, ועוד עם חצי חיוך?
אז נכון שהמסלול בוולנסיה טכני הרבה יותר מפיליפ איילנד למשל, ושקשה הרבה יותר לעקוף בו, ונכון גם שהימאהה יוצא יותר טוב מפניות מאשר הונדה של השנה, אבל עדיין, אפס ניסיונות לעקיפה על פני מרוץ שלם, כשבכל מהלך המרוץ מרקז יושב על הזנב של לורנזו. לא קונה את זה.
איבד הרבה הערכה ואוהדים
התגובות לא איחרו לבוא. רוסי אמר לכרמלו אספלטה רגע אחרי המרוץ בוולנסיה "אמרתי לך שכך יהיה". רוכבים רבים מהעולם התבטאו כנגד מרקז על כך ששבר את האתיקה של הרוכבים ושמעתה הספורט הזה לא ייראה אותו הדבר. אפילו פיירו פרארי, הבן של אנזו, אמר ש"אבא היה מעיף את מרקז מהקבוצה דקה אחרי שהמרוץ בוולנסיה היה מסתיים".
מרקז עשה לדעתנו דבר שלא ייעשה כשלקח צד באופן בוטה וברור כל כך. מעבר לחוסר הספורטיביות, יש פה חוסר הגינות ברמה הנמוכה ביותר. מרקז איבד בחודש האחרון הרבה מאוד אוהדים, ומספיק להציץ בתגובות בעמוד הפייסבוק שלו כדי לראות כמה כועסים עליו אפילו בארצו – ספרד. אכזבה.
חורחה לורנזו. ללורנזו יש אמנם 2 אליפויות וכעת הוא זכה בשלישית, אבל לעומת מרקז הוא הביא לספורט הזה הרבה פחות. לזכותו נרשמה היכולת לזנק ראשון ולשמור על ההובלה עד לסוף המרוץ, כמו שעשה לא פחות מ-7 פעמים העונה. הוא גם הביא לספורט הזה זוויות הטיה פסיכוטיות שטרם ראינו לפניו. ונכון, הוא רוכב מאוד מהיר, במיוחד כשהוא מזנק ראשון והמסלול פנוי לו, אבל אין לו באמת ערך מוסף ברכיבה שהופך אותו לרוכב מיוחד. סתם עוד רוכב מהיר שזורח בתנאים מסוימים.
לדעתנו, אגב, לורנזו רכב על הגל של רוסי וחיקה את המניירות והגינונים של הדוקטור. אם זה בהצגות אחרי ניצחונות ואם זה בסגנון הלבוש – מגפיים בצבע שונה למשל. זה היה נכון יותר בשנים הראשונות של לורנזו ופחות עכשיו.
כך או כך, לורנזו פתח את העונה בצורה לא טובה, איבד הרבה נקודות, והחל לזרוח רק בחצי השני של העונה.
לורנזו ועוזר
בהתקוטטות הזו שבין מרקז לרוסי, לורנזו יכול היה לצאת נקי ופשוט לחזור הביתה עם אליפות שלישית בקטגוריה הבכירה. אז כן, הוא חזר הביתה עם אליפות, אבל הוא לכלך את עצמו איפה שלא היה צריך כששלח את עורכי הדין שלו להתערב בערעור שרוסי הגיש לבית הדין לערעורים. הכתם הזה עלול להישאר דבוק זמן רב.
חורחה לורנזו זכה אמנם באליפות, אבל לאליפות הזו יש אותיות קטנות. היא לא נקייה, וכך היא תיזכר. מספיק היה לשמוע את שריקות הבוז של הקהל הספרדי בוולנסיה כשלורנזו הניף את הגביע על הפודיום כדי להבין שגם אוהדי ספורט ספרדים חושבים שלא מגיע לבן ארצם לזכות באליפות.
אגב, אחרי המרוץ בספאנג יצא לי להיות גם באיטליה וגם בספרד ולדבר עם מקומיים, גם עיתונאים. באיטליה כמובן כולם תמימי דעים ונחרצים על המקרה ועומדים מאחורי רוסי. מה שמפתיע הוא שרוב הספרדים שאיתם דיברתי מתביישים במעשים של מרקז ומעדיפים שרוסי ייקח את האליפות ולא לורנזו. גם אם הם אומרים את זה בשקט, שלא ישמעו.
אליפות עם הערה ואותיות קטנות
ולנטינו רוסי. מה עוד אפשר להגיד על האיש שבמו ידיו הביא את ה-MotoGP למחוזות פופולריות כאלה? הדוקטור בן ה-36 נתן עונה חלומית, ויכול היה לקחת את האליפות העשירית שלו בגרנד-פרי (השמינית בבכירה), 19 שנים אחרי הראשונה. אין עוד רוכב וגם לא נהג שבמשך 20 שנות קריירה נמצא רוב הזמן בצמרת ולקח אליפויות על פני 19 עונות.
הרצון שרוסי ייקח השנה את האליפות היה כמעט קונצנזוס. אלי פנגס, חבר טוב וקולגה, כתב לפני ולנסיה שהוא משתוקק לנס שבו רוסי ייקח את האליפות, ולו בשביל לשחרר אותנו מהעול הנפשי של להמשיך ולעקוב אחריו, לעלות איתו וליפול איתו. שנוכל לאהוב גם רוכבים אחרים. לא יכולתי שלא להסכים איתו. וכן, גם רוסי לא נקי לגמרי, ובמהלך הקריירה שלו זכורים לנו מקרים גבוליים, כמו למשל העקיפות על ג'יברנאו ועל סטונר.
רוסי הבין היטב מה קורה סביבו כבר בפיליפ איילנד, ובמסיבת העיתונאים לקראת ספאנג הוא האשים את מרקז, בצעד חריג ונדיר, בעזרה לבן ארצו לורנזו. בהתחלה זה נראה הזוי, אבל אחרי המרוץ בספאנג, שבו מרקז התאבד על רוסי על אף שאינו מתחרה על האליפות, כבר היה ברור שבדברים של רוסי יש הרבה היגיון.
יחד עם זאת, רוסי איבד עשתונות, ואחרי פעמיים שבהן סימן למרקז תוך כדי המרוץ בספאנג להפסיק עם הרכיבה האלימה, בפעם השלישית הוא הוציא את מרקז בקו רחב מהפנייה. כתוצאה מהמגע ביניהם מרקז נפל. רוסי קיבל 3 נקודות עונשין על ההאטה המכוונת והרחבת הקו ונענש בזינוק מהמקום האחרון בגריד בסבב האחרון בוולנסיה, כשהערעורים לא עזרו. לפי החוקים היבשים רוסי אכן היה צריך לקבל את העונש, ואין לרוסי למי לבוא בטענות מלבד עצמו, שרוכב צעיר בן 23 מצליח להוציא אותו מדעתו.
מתפלל לנס
במרוץ עצמו רוסי עשה כמעט את הלא-ייאמן. הוא זינק מהמקום האחרון, עקף 21 רוכבים מהם 8 בזינוק, וסיים רביעי. חלק מהרוכבים, בעיקר האיטלקים, נתנו לו לעבור, אבל חלק – בעיקר הספרדים כמו האחים אספרגרו, נלחמו ולא נתנו לרוסי לעקוף בקלות. חצי מעצבן.
בכל מקרה, לרוסי לא ממש היה סיכוי עם ההגנה הצמודה של מרקז על לורנזו, למרות שלקראת הסיום, כשפדרוסה ניסה לעקוף את מרקז, קיווינו בקול ששניהם יתרסקו כי אז האליפות הייתה הולכת לרוסי, והו כמה שמגיע לו. אבל הנס לא קרה. לורנזו לקח את האליפות.
אחרי המרוץ רוסי אמר בין היתר ש"בשלושת המרוצים האחרונים קרה משהו שאף אחד לא ציפה. מארק מרקז הגן על חורחה לורנזו כדי שזה האחרון יזכה באליפות". אנחנו, כמו מיליונים אחרים ברחבי העולם, עם אותן התחושות בדיוק. גם אם אין לי דרך להוכיח את זה מדעית. אבל אין באמת צורך בכך מפני שאני, כמו מיליוני אוהדי MotoGP ברחבי העולם, איני שופט. אני כותב את דעתי על סמך מכלול תחושות שהלכו והתחזקו מפיליפ איילנד דרך ספאנג ועד ולנסיה.
אז האליפות הזו הייתה צריכה להיות של רוסי, שגילה יציבות מרשימה במהלך העונה והיה משמח מיליוני אוהדים ברחבי העולם אם היה לוקח את האליפות העשירית. אבל זה לא קרה. כנראה בגלל פוליטיקה. אכזבה.
מרוץ של אלופים. לורנזו, מרקז, פדרוסה ורוסי מציגים רכיבה יוצאת דופן בוולנסיה. מבין הארבעה, לורנזו רוכב באופן מושלם מעמדת הפול דרך ההולשוט בפנייה 1 ועד לחציית קו הסיום, כשהוא מנצח את המרוץ וזוכה באליפות עם יתרון של 5 נקודות על פני רוסי. רוסי, מהקצה השני של הגריד, עושה את המרב ומסיים את המרוץ במקום הרביעי כשהוא עוקף את השדה כולו פרט לשלישיית החוד.
לורנזו זוכה באליפות העולם 2015
לורנזו קובע בדירוג שיא מסלול כשהוא מקיף את ולנסיה ב-1:30.011 דק'. מרקז מפגר אחריו בקצת פחות מחצי שנייה. לורנזו מזנק היטב, נכנס ראשון לפנייה 1 ויוצא ממנה כשהוא מוביל על פני צמד ההונדות של מרקז ופדרוסה. בשונה ממרוצי הולשוט אחרים של לורנזו, הוא אינו מצליח לנער מעליו את מרקז, ובמהלך המרוץ הפער בשיאו יעמוד על 0.7 שניות. מרקז רוכב על הקצה לאורך המרוץ כולו, אבל לא מצליח להביא את עצמו קרוב מספיק על מנת לנסות לעקוף את לורנזו. פדרוסה, שהתקשה לעמוד בקצב בחציו הראשון של המרוץ, מוצא את האחיזה ואת הביטחון כשהוא מפגר אחרי לורנזו ומרקז ב-2.8 שניות. מנקודה זאת ואילך הוא מצליח לסגור על הצמד בחוד. שתי הקפות לתום המרוץ אנו מקבלים שלישייה צמודה בחוד. פדרוסה מנסה לעקוף את מרקז למקום השני, אבל האחרון לא מוותר. המאבק בין צמד רוכבי הונדה מאפשר ללורנזו לנשום מעט בחוד.
,רוסי – קיווה לנס
רוסי, בסופו של דבר, לא זינק אחרון. הצטרף אליו קראטשלאו שנענש על קשיים טכניים של ההונדה שלו. רוסי מזנק היטב כשכבר בנקודת הבלימה לפנייה 1 הוא מצליח לעקוף כשמונה רוכבים. במהלך ההקפה הראשונה רוסי מתקדם עד למקום ה-16, ומשם במהלך 13 הקפות הוא מתקדם עד למקום הרביעי. רוסי מוציא לפועל את מרבית העקיפות שלו בפנייה 2 הקרויה על שם אחד, מייקל דוהאן, כשהוא בוחר קו מעט פנימי, בולם מאוחר ושומר על הקו. יאנונה עוזר לרוסי, כשההימור על הצמיג הקדמי האסימטרי מתגלה כשגוי והוא מתרסק בהקפה השלישית. פטרוצ'י על הדוקאטי נראה כמי שנותן לרוסי לעקוף כשהוא יוצא רחב מפנייה 2. מנגד, פול אספרגרו לא מוותר בקלות על המקום החמישי ורוסי נדרש לעבודה קשה מולו. בסופו של דבר רוסי, בעקיפה אגרסיבית בפנייה 6 כשבמהלכה נוצר מגע קל בינו ובין פול אספרגרו, מצליח לעקוף לחמישי. הקפה אחת לאחר מכן רוסי עוקף את דובי למקום הרביעי ועושה את המקסימום האפשרי על מנת לזכות באליפות.
לורנזו זכה לשמירה ספרדית
כשרוסי מתמקם ברביעי, הפער בינו ובין פדרוסה במקום השלישי עומד על 11.3 שניות. פער שכזה הוא נצח במרוצי MotoGP . פער שרק נס או התרסקות יכולים לשנות. החל מנקודה זאת במרוץ רוסי תלוי בחסדים של צמד רוכבי הונדה – מרקז ופדרוסה. על מנת לזכות באליפות מהמקום הרביעי על לורנזו לסיים שלישי תוך שהוא מאבד שני מקומות למרקז ופדרוסה. לורנזו, כאמור, רוכב בוולנסיה את המרוץ של חייו. תחת לחץ כבד של מרוץ חורץ אליפות ותחת רדיפה מתמשכת של מרקז בתחילה ושל מרקז ופדרוסה לקראת תום המרוץ, לורנזו רוכב באופן מושלם, כשברוב ההקפות הוא חורך את המסלול סביב 1:31.5 דקות להקפה.
רכב מצוין
קשה לנבא מה היה קורה לולא העונש שספג רוסי בעקבות רכיבתו בספנג, אבל גם אין זה משנה. לורנזו זוכה באליפות כשהוא מנצח בוולנסיה תוך תצוגה רכיבה שרק יחידי סגולה מסוגלים לה.
איזו עונת MotoGP מטורפת. אני לא זוכר עונה כזו ב-20 השנים שבהן אני עוקב אחר הסדרה. גם דרמות כאלו לא נראו כבר עשרות שנים, ואני מתכוון לטלנובלה שבין ולנטינו רוסי למארק מרקז, שהגיעה לשיא אתמול במרוץ בספאנג, שבו רוסי לכאורה הוריד את מרקז מהמסלול וגרם לו ליפול. לכאורה.
רגע השיא הזה הוא נקודת רתיחה של אירוע מתגלגל שמתבשל כבר יותר משבוע. גם בפרספקטיבה נקודתית, האירוע הזה התחיל כבר בשבוע שעבר, בפיליפ איילנד, שם מרקז הציג רכיבה סופר-אגרסיבית במלחמה מול רוסי, לורנזו ויאנונה, כשרוסי ולורנזו נלחמים ראש בראש על האליפות וכל השאר מחוץ לתמונה. אז נכון שהסגנון של מרקז הוא אגרסיבי מטבעו, אבל נשאלת השאלה למה אתה נלחם כל כך על מקום בפודיום כשלידך משחקים שניים שנלחמים על האליפות? האם המטרה – פודיום, ניצחון או הישג נקודתי אחר – מקדשת את האמצעי – לפגוע בסיכויי אליפות של רוכב כזה או אחר? תכף נחזור לנקודה הזו. בסופו של דבר מרקז השחיל עקיפה גם ללורנזו בהקפה האחרונה, וניצח.
במסיבת העיתונאים של יום חמישי שלפני המרוץ בספאנג, רוסי העלה טענה שבאותו הרגע נשמעה מוזרה, שלא לומר הזויה. רוסי טען שמרקז רכב באגרסיביות יתרה ונלחם בו על מנת לעזור לבן ארצו הספרדי, חורחה לורנזו, לזכות בתואר האליפות. אני חייב להודות שהרמתי גבה. רוסי המנוסה, קר הרוח, האסטרטג הגדול, מוציא משפט אומלל כזה? האם זה כדי להכין את התירוצים לאובדן האליפות, או שאולי יש פה אסטרטגיה ומלחמה פסיכולוגית שנסתרת מעינינו?
מרקז ורוסי מתקוטטים
אחרי המרוץ אתמול אפשר להגיד בוודאות ששתי ההשערות אינן נכונות. רוסי אמר את הדברים פשוטם כמשמעם, כי ככה הוא הרגיש, כי ככה זה היה. כי הרכיבה האגרסיבית של מרקז, ויש שיאמרו אגרסיבית מדי לסיטואציה, לא הייתה במקום. היא לחלוטין במקום כשאתה נלחם ראש בראש על ניצחון במהלך העונה, ובטח שהיא לגיטימית כשאתה בקרב על אליפות. אבל היא לא במקום כשאתה כבר לא במשחק ואתה נכנס לקרב בין שני רוכבים שנלחמים ראש בראש על האליפות. אגב, גם יאנונה לא היה אמור להילחם כך, אבל אפשר להבין אותו. בכל זאת, מרוץ חייו, מין הזדמנות של פעם בחיים לבלוט. את מרקז קשה יותר להבין.
אבל המרוץ בפיליפ איילנד היה רק הקדימון הזעיר לעומת מה שקיבלנו אתמול בספאנג. 2 מרוצים לסיום העונה, הפער בין רוסי האיטלקי ללורנזו הספרדי עומד על 11 נקודות בלבד. פדרוסה מוביל, לורנזו מפלס את דרכו אל המקום השני, ואז התחילה ההתקוטטות בין רוסי לבין מרקז, או שאולי נכון יותר להגיד בין מרקז לבין רוסי. אם עד היום ראינו את מרקז מציג רכיבה אגרסיבית, הרי שכאן, בקרב מול רוסי על המקום השלישי, הרכיבה של מרקז הפכה לאלימה. היו לפחות 3 פעמים שמרקז ביצע עקיפות או מהלכים שהלכה למעשה סיכנו את רוסי והיו עלולים לגרום לו להתרסק. רכיבה כזו היא גבולית כשמדובר בקרב בין שני רוכבים שנלחמים על אותו הדבר – שוב, למשל ניצחון או אליפות, אבל היא לחלוטין לא במקום כשהרוכב שמולך נלחם ברגעים אלו על האליפות, ואתה מחוץ למשחק.
אני לא אומר כאן שמרקז לא היה צריך להילחם על המקום בפודיום או לתת לרוסי לברוח קדימה. חלילה. זה ספורט, זה מרוץ, והרוכב המהיר יותר ינצח. מה שאני אומר זה שמידת האגרסיביות, שבמקומות מסוימים במרוץ הפכה לרכיבה אלימה – לא פחות – של מרקז, חצתה את הגבולות ואת הקווים האדומים. לא היו כאן פעולות לא חוקיות, וגם הנהלת המרוץ אמרה את זה בסיום המרוץ, אבל כן הייתה כאן אלימות מוגזמת, ולכן מרקז קיבל הערה. כמו שאומרים – כשר אבל מסריח. מבחינת אתיקה של ספורטאים, חוקים לא כתובים, מרקז חצה את הקווים האדומים בגדול, ועל זה אין מחלוקת. הנה, רוסי צדק במה שאמר ביום חמישי.
רוסי מצידו, שראה איך ההתקוטטות האלימה והלא קשורה של מרקז גורמת לו לאבד זמן וללורנזו לברוח קדימה, סימן למרקז לפחות פעמיים להפסיק עם הרכיבה האלימה כי זה לא מתאים. מרקז מצידו לא הניד עפעף, והמשיך עם הרכיבה האלימה.
מה גרם למרקז לרכב באופן כזה ולהתקוטט מול רוכב שנמצא במאבק על אליפות? האם כמו שרוסי אמר זה בגלל שהוא רוצה לעזור ללורנזו בן ארצו? האם זה בגלל משקעי עבר עם רוסי? האם זו סיבה מסחרית כזו או אחרת (לא מעט תאוריות רצות גם על הנושא הזה). כך או כך, מבחינה ספורטיבית טהורה, מרקז חצה קווים אדומים ועל זה אין מחלוקת. גם קולין אדוארדס כתב דברים דומים: "מרקז נלחם על כבוד, רוסי נלחם על אליפות".
התגובה של רוסי לרצף ההתקפות האלימות של מרקז הייתה בסופו של דבר האטה ולקיחת קו רחב בזמן שמרקז נמצא בחיצוני, תוך כדי שהוא מסיט את ראשו לעבר מרקז פעמיים ומסמן לו להפסיק. גם אז מרקז לא הפסיק, ולפחות פעמיים ניסה לדחוף את רוסי פנימה. שוב, באלימות.
לצפייה בסרטון ההתרסקות לחצו על הקישור לעמוד הפייסבוק של דורנה שבסרטון
האם הייתה ברך של רוסי או לא? בהתחלה נראה היה שכן. שרוסי נתן 'קטנה' למרקז שבעקבותיה מרקז נפל. אבל בצפייה חוזרת של המרוץ, ובעשרות צפיות בהילוך סופר-איטי של האירוע מכל הזוויות האפשריות, כולל מלמעלה, אפשר לראות שרוסי לא עושה כלום למעט הרחבה של הקו. מרקז אפילו מנסה לזוז לעברו עם הראש, כאילו לנגוח. לא הגיוני, אבל ככה זה נראה. לרוסי לא הייתה כוונה להפיל את מרקז. למרקז כן הייתה כוונה להפריע לרוסי ואפילו להיכנס בו.
על האירוע הזה רוסי מקבל 3 נקודות עונשין, שיחד עם נקודה נוספת שנזקפה לחובתו גורמות לו לזנק אחרון על הגריד בסבב האחרון שיתקיים בוולנסיה בעוד 13 ימים. מרקז יצא עם נזיפה על רכיבה לא ספורטיבית, אבל במסגרת ספר החוקים.
לרוסי נעשה עוול. הוא ניסה למנוע את ההתקוטטות עם מרקז פעמיים, ללא תגובה. בפעם השלישית הוא האט ולקח קו רחב, אבל בשום שלב לא ניסה להפיל אותו. רוסי ניסה להרגיע, ומרקז בתגובה נכנס בו 3 פעמים עד הנפילה. מי שיצא עם העונש זה רוסי, שבגלל ההתנהגות האלימה והבלתי ספורטיבית של מרקז עלול לשלם באליפות שתלך ללורנזו, אחרי שנתן עונה מדהימה.
אנחנו כבר כוססים ציפורניים לקראת המרוץ בוולנסיה שיסגור את העונה. עד אז אנחנו אפילו מעריצים עוד יותר את הדוקטור, שהוכיח שהוא לא רק רוכב גדול שהביא במו ידיו את ה-MotoGP למחוזות פופולריות שלא היו מעולם, אלא שהוא גם בן אדם, לא מכונה. שיש לו רגשות ושהוא מגיב בצורה שאנשים מגיבים. ערס איטלקי אם תרצו. מבחינתנו הוא היה הגדול מכולם, ועכשיו הוא אפילו גדול יותר. והלוואי שהבלתי ייאמן יקרה ורוסי ייקח את האליפות העונה. מגיע לו!
פדרוסה מנצח בספאנג בתצוגת רכיבה נפלאה. פול פוזישן בזינוק, הולשוט לפנייה 1, ומשם כל הדרך עד לדגל השחמט. לורנזו אמנם הצליח לצמצם את הפער ל-3/4 שנייה, אבל פדרוסה מנהל את המרוץ מהחוד, ובחציו השני של המרוץ מגדיל את הפער למעל שלוש שניות בקו הסיום.
פדרוסה – ניצחון מההולשוט אל דגל הסיום
לורנזו מזנק בינוני מהמקום הרביעי על הגריד, וביציאה מפנייה 1 מאבד שני מקומות ליאנונה ודובי רוכבי קבוצת דוקאטי, אבל בפנייה 4 לורנזו מבצע מהלך עקיפה מבריק שמותיר גם את יאנונה וגם את דובי מאחור. לורנזו, האיש עם המשימה, עוקף את רוסי על הבלמים לפני 1 כשרוסי מנסה, ללא הצלחה, לסגור לקו הפנימי. רוסי ולורנזו כמעט נוגעים האחד בשני, אבל לורנזו טס לפנים ומשאיר את רוסי מאחור. לורנזו, שרוכב בקצב מסחרר, נצמד למרקז. זה האחרון יוצא רחב בפנייה 4 ומשאיר את הדלת פתוחה ללורנזו למקום השני, שאותו הוא מחזיק גם בחציית קו הסיום.
לורנזו – מקטין את הפער מרוסי ל-7 נקודות בלבד
שלוש הקפות לתוך המרוץ מתחיל מאבק חריף בין מרקז במקום השלישי לרוסי במקום הרביעי. המאבק החל כבר במסיבת העיתונאים ביום חמישי בטרם המרוץ, כשרוסי האשים את מרקז בכך שהוא מתערב באופן בוטה במאבק האליפות בין רוסי ללורנזו. למשך חמש הקפות מרקז ורוסי נאבקים בעוז על המקום השלישי תוך שהם עוקפים האחד את השני מספר רב של פעמים. המאבק בין רוסי למרקז על המסלול אגרסיבי באופן יוצא דופן. רוסי מסמן למרקז בידיו מספר פעמים, אולי בניסיון לגרום למרקז להפסיק את החתול והעכבר ולגרום לשניהם לרדוף אחרי לורנזו ופדרוסה. המאבק בין שני הניצים מגיע לרתיחה בפנייה 12 של ההקפה השביעית: רוסי על הבלמים נכנס לקו הפנימי בפנייה 12, מרקז לא מוותר ובהיפוך הכיוון לפנייה 13 עוקף את רוסי מבחוץ, עקיפה שנדונה לכישלון כי בכניסה לפנייה 14 לרוסי קו פנימי משל מרקז. רק שרוסי, במקום לחזור לגז ביציאה לישורת האחורית, מאט, מרחיב את קו המרוץ, נצמד למרקז ומפנה אליו את מבטו לא פעם אלא פעמיים. בנקודה זו נוצר מגע בין רוסי למרקז, כשבסופו מרקז מתרסק ופורש מהמרוץ. רוסי חוצה את קו הסיום במקום השלישי.
רוסי ומרקז – מלחמה!
רוסי שוב מסיים על הפודיום, כשזו הפעם ה-15 מתוך 17 מרוצים ב-2015. רוסי מאבד רק ארבע נקודות אליפות ללורנזו, והפער בזינוק בוולנסיה יעמוד על 7 נקודות לטובתו. אבל רוסי במו ידיו פגע אנושות בסיכוי שלו לזכות באליפות ה-MotoGP ב-2015: נכון לכתיבת שורות אלה רוסי נמצא אשם על ידי מנהלת המרוץ בתקרית עם מרקז ונענש בשלוש נקודות עונשין. במילים אחרות, אם בערעור למוסדות ה-FIM לא יחול שינוי בעונשו, רוסי יזנק למרוץ בוולנסיה מהמקום האחרון בגריד. על מנת לזכות באליפות, ללא תלות בלורנזו, על רוסי לסיים במקום השני.
הסבב ה-13 – האחרון לעונת 2015, מגיע לקטאר לשני מרוצי לילה שבסופם עומדים צמד רוכבי קבוצת אפריליה, כל אחד בתורו, בראש הפודיום. עבור ג'ונתן ראיי גם הסבב הזה הוא עוד הזדמנות להתקדם בטבלאות השיאים השונות כדי להנציח את העונה המופלאה שהיתה לו, ואולם לא הכל הלך לו חלק הפעם.
במקצה הדירוג, שבו הרוכבים דוחפים את האופנועים עוד ועוד, עד להנפת דגלי השחמט, נתפסים כל המקומות ב-2 השורות הראשונות רק בשניות האחרונות. ביאקו שדוחף יותר מדי מתרסק בהיי-סייד שנראה כואב בהקפה האחרונה של מקצה הדירוג, נאלץ לפרוש ולא לוקח חלק בשני המרוצים האחרונים לעונה. סייקס חתום על ההקפה המהירה ביותר, אחריו ראיי וחבייר פורס, ששוב מצטרף לסדרה על תקן המחליף התורן של ג'וליאנו. בשורה השנייה דיוויס וצמד רוכבי אפריליה, האסלם וטורס.
מקצה ראשון
סייקס פותח היטב, גם דיוויס נלחם על מקום בחוד יחד עם ראיי ולואז, שמגיח מהשורה השלישית ובמשך מספר הקפות מראה שגם לסוזוקי יש יכולת להילחם על פודיום, עד אשר לצערו (ולצערנו) הוא נאלץ לפרוש בשל תקלה באופנוע והוא מפנה את המקום השלישי לטורס. הרוקי על האפריליה, שפתח בצורה פושרת משהו, מתחיל לצמצם את הפער מצמד הקוואסאקי שרחוקים ממנו כמעט 2.7 שניות, ובתוך זמן קצר משיג אותם ונוטל מהם את ההובלה כשהוא מנצל את העובדה שהוא מהיר מהם בישורת באופן ניכר.
4 הקפות לסיום סייקס נחלש בזמן שראיי נצמד לזנב של האפריליה וממתין בסבלנות להקפה האחרונה כדי לתקוף ולהשיג את הניצחון, כפי שכבר עשה פעמים רבות העונה. אלא שהפעם ידו של טורס על העליונה והוא מצליח לחצות את קו הסיום לפני האלוף הטרי ולחגוג ניצחון ראשון שלו בסדרה.
תוצאות המקצה הראשון
ג'ורדי טורס
ג'ונתן ראיי
טום סייקס
צ'אז דיוויס
מייקל ואן דר מארק
ניצחון ראשון לטורס
מקצה שני
ראיי משיג יתרון מוקדם כבר מן הפתיחה כשהוא מזנק טוב יותר מסייקס כדי להוביל בהקפה הראשונה, אך לא לזמן רב משום שדיוויס לוקח ממנו את ההובלה בהקפה הבאה. כעבור 3 הקפות נוספות זהו האסלם שעולה על חשבונו של ראיי למקום השני, רגע לפני שתקלה בקוואסאקי מאלצת את אותו לפרוש לפיטס. בכך מסיים ראיי ללא נקודות בפעם הראשונה העונה כשהוא רחוק 5 נקודות בלבד משיא הנקודות לעונה השייך לקולין אדוארדס. אקורד סיום צורם עבור האלוף.
סייקס וטורס, שלא מצליח לשחזר את הופעתו המוצלחת מהמרוץ הראשון, שומרים על מרחק נגיעה מהצמד דיוויס והאסלם שמחליפים מקומות כמעט בכל הקפה, כשהאסלם מנצל את הכוח של האפריליה בישורת ואילו דיוויס מפצה על כך בבלימות מאוחרות ומדויקות עם הפניגאלה. בהקפה הלפני אחרונה טורס מאבד את הקדמי ומתרסק, משאיר את המקום הרביעי למייקל ואן דר מארק ואת השלישי לסייקס, שרואה מקרוב כיצד האסלם מצליח לצאת לפני דיוויס מהפנייה האחרונה לפני קו הסיום ולזכות במקום הראשון.
ראיי – יכול היה לשבור את שיא הנקודות לעונה של אדוארדס
אם קוראים לך מארק מרקז, אתה חוגג את 25 הנקודות של המנצח. למרקז היה מרוץ של עליות ומורדות, כולל ביקורים קצרים במקום הרביעי. אבל למרקז הייתה הקפה אחרונה מושלמת. את ההקפה האחרונה מרקז מתחיל שלישי כשהוא מפגר אחרי לורנזו ב-0.778 שניות. מרקז קובע את ההקפה המהירה של המרוץ בהקפה האחרונה, כשהוא טס סביב פיליפ איילנד ב-1:29.280, שזה 1.027 שניות מהר מלורנזו. הוא עוקף את לורנזו על הבלמים בירידה מ-Luckey Heights לפנייה 10, שומר על הקו הפנימי ומשאיר את לורנזו חסר נשימה כשהוא חוצה את קו הסיום רבע שנייה לפני לורנזו.
נכון להיום, רק מארק מרקז מסוגל להקפה שכזאת.
העקיפה של מרקז על לורנזו בהקפה האחרונה
אם קוראים לך חורחה לורנזו, אתה חוגג 7 נקודות אליפות יותר מרוסי בפיליפ איילנד, אבל בו זמנית חושש שאותן 5 נקודות שאבדו כשמרקז שומר על הקו ביציאה מפנייה 10 עלולות לעלות לך בתואר האליפות. לורנזו לא מצליח לקחת את ההולשוט לפנייה 1 בזינוק, אבל בפנייה 8 על הגז בקו החיצוני לורנזו לוקח את ההובלה עד לישורת. בישורת הדוקאטי של יאנונה נותן תחושה שהימאהה של לורנזו עומד במקום. לורנזו עוקף שוב להובלה אחרי שיאנונה והדוקאטי מתנגשים בשחף. לורנזו נאלץ להמתין 5 הקפות בטרם הוא מנער את יאנונה. הוא מגדיל את הפער עד ל-1.3 שניות, אבל מרקז מוביל את רוסי ויאנונה במרדף מהיר. מרקז עוקף את לורנזו להובלה ומחזיק בה למספר הקפות. לורנזו, שבשלב מסוים נראה כמי ששרף את צמיגיו, מוצא שוב את אחיזה והקצב וחוזר להוביל על חשבונו של מרקז… עד לפנייה 10 בהקפה האחרונה.
4 רוכבים צמודים, מלא עקיפות
אם קוראים לך אנדראה יאנונה, אתה חוגג את רכיבת חייך ואת המקום השלישי והאחרון בפודיום. כל זה אחרי התנגשות בשחף אומלל שעשה חור של ממש בחלק הימני של הפיירינג, ותוך מאבק לאורך כל המרוץ עם שלושה נפילים בדמותם של מרקז, לורנזו ורוסי. המאבק מול רוסי היה יוצא דופן, תוך שהם עוקפים האחד את השני אינספור פעמים, כולל מגע של ממש לקראת תום המרוץ.
על הגריד של 2015 יש רק שני רוכבים שהצליחו למנוע מרוסי נקודות אליפות בקרב ראש בראש. הראשון היה פדרוסה בארגון והשני הוא יאנונה.
יאנונה והשחף
אם קוראים לך ולנטינו רוסי, אתה חוגג יתרון של 11 נקודות בטבלת האליפות על חורחה לורנזו בן קבוצתך הטוען לכתר האליפות, אבל בו זמנית אתה חושש מאותן 3 נקודות אליפות שאבדו במרוץ התשה מול מרקז אבל בעיקר מול יאנונה. רוסי מדרג שביעי למרוץ כששוב הוא איטי בברור ממרקז ומלורנזו. הוא מזנק היטב ומיד עולה לשישי. 3 הקפות לוקח לרוסי למצוא את עצמו על המסלול ולהביא את הצמיגים לטמפרטורת עבודה. בהקפה הרביעית רוסי משחיל את פדרוסה וקראטשלאו למקום הרביעי ומשם נאבק עם יאנונה ומרקז על המקום השלישי והשני. רוסי מצליח להחזיק במקום השלישי למספר פניות בהקפה האחרונה, אבל את קו הסיום חוצה 128 אלפיות השנייה אחרי יאנונה במקום הרביעי והמאכזב.
רוסי – מרוצה ומאוכזב
רוסי מחזיק ביתרון 11 נקודות על פני לורנזו בטבלת האליפות. ביום ראשון הקרוב ב-09:00 בבוקר יזנקו רוסי ולורנזו למרוץ בספאנג, מלזיה. לורנזו, על מנת לא להיות תלוי ברוסי, חייב לנצח בספאנג וגם בוולנסיה. גם אז, לו רוסי מסיים שני במרוצים הנותרים, האליפות שלו ביתרון נקודה אחת. מה שאולי מעיד על רצונו העז של רוסי לזכות באליפות זו האכזבה הברורה שנראתה כשהוא נכנס לפיט שלו בתום המרוץ בפיליפ איילנד. מנגד, טפיחות השכם של לורנזו לפדרוסה ויאנונה בפארק פארמה על שהצליחו למנוע מרוסי את המקום השלישי בארגון ובפיליפ איילנד אולי מעידות על חולשה מנטלית כזאת או אחרת.
