סין, סין, סין, ועוד פעם סין. תערוכת EICMA 2025 תיזכר כשנה שבה תעשיית האופנועים הסינית שילבה הילוך שישי ופתחה פול גז, מותירה את יפן ואירופה מאחור בקצב של שחרור דגמים חדשים. חלקם הותיר אותי עם לא פחות מאשר לסת שמוטה.
וזה לא רק הכמות אלא גם האיכות. אם לפני שנים בודדות – אפילו שלוש או ארבע שנים – אפשר היה להתלהב בעיקר מהמחירים של כלים סינים בנפחי ביניים אבל הרבה פחות מרמת הגימור והעיצוב המביכים, אז לא עוד. הידע שהצטבר בסין משיתופי הפעולה של השנים האחרונות עם יצרניות אירופאיות מיושם עכשיו למוצרים חדשים שמתוכננים בסין מ־א' ועד ת', ומגובה בתקציבי מימון ענקיים שבלעדיהם אי־אפשר לפתח משפחות שלמות של מנועים חדשים כמו שראינו כאן. אני חושב שספרתי לפחות עשר יחידות הנעה חדשות מהמסד.
בצד של הצורה, חברות כמו QJ MOTOR ו־CFMOTO יכולות להרשות לעצמן להקים סטודיואים לעיצוב באיטליה כדי שהתוצאה תקלע בדיוק לטעם מערבי מתוחכם. על היצירות האחרונות של CFMOTO חתום עכשיו סטודיו MODENA 40 בניהולו של הספרדי Carles Solsona. הבחור עבד הן בדוקאטי והן ב־MV אגוסטה. QJ MOTORS גייסה את שירותיו של Adrian Morton – ואם השם נשמע מוכר זה מפני שהוא היה היורש של טמבוריני כמנהל מחלקת העיצוב של MV אגוסטה – ופשוט ביקשה ממנו כמה קונספטים, ככה כדי לעשות קצת גלים. התוצאה? ה־RINO 900 הוא קרוסבר גדול עם מנוע טריפל 800 סמ"ק שנראה מיליון דולר, ואף אחד לא היה ממצמץ אם על מיכל הדלק היה כתוב ב.מ.וו.
אוקי, עיצוב מצוין אבל לא שיא המקוריות? אז קבלו את הספורט קרוזר 600 V4 E EQUUS כל־כך מלא ברעיונות טכניים עיצוביים מדליקים ומקוריים (שלדה מודולרית) שהתפיסה שסין רק יודעת להעתיק מאבדת פתאום גובה.
את סטירת הלחי הקשה ביותר לאירופה מחטיפה CFMOTO. ה־V4 RR עם 210 כ"ס ופתרונות טכנולוגיים תואמי פניגאלה נותן תחושה שהחברה דוהרת ב־300 קמ"ש אל עבר דוקאטי, ב.מ.וו., MV אגוסטה ואפריליה, וגם מצפצפת בזמבורה: חברים, זוזו הצידה, אתם איטיים ומפריעים לעקיפה. כדי להקל על התמרון, ה־V4 RR מצויד באווירודינמיקה אקטיבית, כנפונים ממונעים שנותנים כוח מצמיד בתאוצה, ובמהירות שיוט מתיישרים כדי להקטין התנגדות אוויר. לא מספיק חדשני? מה דעתכם על הבוקסר של BENDA, סטייל ב.מ.וו 1300, אבל שלהבדיל משלב מנוע חשמלי כדי ליצור יחידת הנעה היברידית שנראית כמו פרויקט של NASA?
זוכרים את אדון ZHANG XUE, חולה אופנועי שטח שהפך למנהל של KOVE ונתן לעולם אופנוע ראלי מקצועי בשליש מחיר מק.ט.מ 450 ראלי מקביל? אז לפני שנתיים נמאס לו לדפוק שעון והוא פתח לעצמו את חברה ZX MOTO, ויש כבר אופנועים מדהימים מוכנים לייצור. יש אופנוע ראלי מקצועי, כי זו אהבתו הראשונה, אבל גם טריפל 800 עם 130 כ"ס שנראה כמו היורש הטבעי של ה־R750. אותי הגניב לגמרי ה־500F הערום שנראה כמו גרסה מודרנית להונדה CB500F 1972 שהייתה לי פעם, אופנוע של תייר עם ניירות מולבשים. השם החופף, המנוע ארבעה צילינדרים הצווחני גרמו לבלוטות הנוסטלגיה שלי לפעול בקצב מוגבר. אדוני, כמה יעלה? פחות מ־6,000 אירו באירופה. איך אפשר לא לקנות דבר מתוק שכזה?
תוצר הלוואי של הצונאמי מסין הוא מבוכה גדולה לעולם הישן. בדוכנים של רוב היצרניות המבוססות מאירופה ויפן כמעט שממון. על יחידות הנעה חדשות כמעט אף אחד לא משקיע. צדיקה בודדה בסדום היא הונדה עם קונספט נייקד על בסיס מנוע ה־V3 עם מגדש חשמלי שהוצג בשנה שעברה. הספק של 1,200 סמ"ק מיחידת מנוע בגודל ומשקל של טריפל 900. נייס. מי יודע, יכול לעשות מהפך אחרי הכישלון הגדול של אופנועי הטורבו מאמצע שנות השמונים. יש גם חשמלי ראשון 'רציני' של הונדה, שבאופן מוזר נראה ששאב השראה מהאפריליה MOTO 6.5 של פיליפ סטארק. מישהו יקנה את זה? לא בטוח, לא יודע.
ב.מ.וו נכנסת באיחור של שנתיים אחרי ה־CFMOTO 450MT לתחום הטווינים אדוונצ'ר הקטנים עם 450 משלה שמיוצר על ידי TVS בהודו. מעט מדי מאוחר מדי?
את הסיפוק הפרטי בביתנים של היצרניות האירופאיות והיפניות אני מקבל מהאפשרות למזמז את אופנועי ה־MotoGP במו־ידי בזמן שאף אחד לא מסתכל. קשה להסביר עד כמה רמת המורכבות של הדברים אלו עלתה עד שאתה לא רואה את זה ממרחק של חמישה סנטימטרים. עשרות חלקי קרבון לניהול זרימת האוויר בנבכי האופנוע שאין אפילו סיכוי לראות בשידור הישיר. תענוג אמיתי לטכנולוג.
האם הישועה לאירופה תבוא מבריטניה? נורטון שנולדה מחדש בחסות TVS ההודית הפציצה ביחצנות עם פוסטרים ומסכי וידאו ברחבי התערוכה, אבל התוצאה הסופית פשוט תמוהה. צמד אופנועי סופר־פרימיום עם השם המיתולוגי MANX, וצמד טווינים אדוונצ'ר זולים, ATLAS, עם שלדה ומנוע בסיסיים תואמי סין מתחת, מעטים מיופייפים מדי מעל. על כל האופנועים שורה תחושה שעוצבו על ידי מעצב מכוניות ולא מעצב אופנועים. לא פלא, טיפוס בשם פרופסור Gerry McGovern אחראי על הכיוון של המותג המתחדש, ומדובר במנהל העיצוב שמאחורי המיתוג מחדש של חברת יגואר בשנה שעברה, שנקטל עמוקות מכל כיוון אפשרי.
ביתן מספר 4, הרחק מאור הזרקורים, אין אף יצרנית ידועה, אבל בדיוק בגלל זה אני פה. הביתן מיועד כולו ליצרניות רכיבים ומכלולים סיניים. מערכות הזרקה, מסכי תצוגה, יצרני בוכנות, שרשראות, קליפרים יפים לבלמים, כבלים, או להבדיל מערכות פליטה מטיטניום כמעט ברמה של אקרפוביץ'. כולן חברות קטנות עד בינוניות, אבל שבלעדיהן חברות האופנועים הסיניות לא יכולות לייצר את כל השפע הזה. בביתנים המאוד קטנים, אנשי מכירות ומהנדסים אוכלים צהריים מלאנצ' בוקס שהביאו מבחוץ. לא מדובר במיליונרים. באחד הביתנים יציקת מנוע מדהימה עוצרת אותי. אני סופר את הצילינדרים – שמונה. האסימון נופל, זו יציקת המנוע המרכזית של ה־Great Wall Souo S2000 – מעין גולדווינג מגלומני שהושק לפני פחות משנה בסין על־ידי יצרנית המכוניות המוכרת. המהנדס של החברה שמח לספר לי פרטים מעניינים על הציפוי המיוחד שהם פיתחו לצילינדרים, שלדבריו עמיד יותר מהניקסיל של רוב היצרניות. אין פה אופנוע שלם לראות, אבל אני נותן לאיש הנחמד שמדבר אנגלית מצוינת טפיחה גדולה על השכם על היציקה המורכבת. יודעים את העבודה.
אני לעומת זאת אוכל צהריים באזור המיועד לעיתונאים, והתדר שאני מקבל גם מעמיתיי הוא של הפתעה והלם מהפלישה הטוטאלית הזו. רוברטו אונגארו, עיתונאי ותיק ומאוד משפיע מאיטליה, אפילו מוסיף: "זו לא פלישה, זה כיבוש".
אז תזכרו את 2025, כי בתעשיית האופנועים של אחרי תערוכת EICMA יש סדר עולמי חדש.
