Blog

כתב: עמית יולביץ'; צילום: סקוטרמן

לקבוצת הרכיבה שלנו תמיד היה את החלום לצאת למסע אופנועים בירדן, אך זה לא היה אפשרי בגלל ההגבלות הקשות שיש על כניסת אופנועים לירדן. בפעם האחרונה שניסו לעשות זאת לפני כמה שנים, הגיעה קבוצה למעבר הגבול, מספר אופנועים הצליחו לעבור, ואז סגרו את המעבר והודיעו שאין כניסה לאופנועים לירדן. הרבה אגדות נקשרו סביב הסיפור הזה, אך העובדה היא שלא נכנסו קבוצות אופנועים לירדן מזה שנים ארוכות.

התפנית בעלילה קרתה לפני כחודשיים, כשדני יצר קשר ואמר שיקי שקרל יכול לארגן כניסה לקבוצת אופנועים לטיול בירדן. יקי הוא הבעלים של חברת DNAPRO, חברת הפקות אשר בין היתר מפיקה את האירועים השנתיים של חטיבת האופנועים של ב.מ.וו-ישראל, ומשם היכרותנו, שכן אנו – מועדון BMWGSIL – עוזרים ליקי בתכנון ובהובלת מסלולי הטיולים באירועים אלו, כך שנוצר בינינו קשר חברי. יקי הוא גם הבעלים של המרכז הישראלי לסיור, והוא הוציא טיולי ג'יפים רבים לירדן. המשימה ליקי הוגדרה: טיול אופנועים לירדן!

לא נאריך כאן בהשתלשלות העניינים – והיו עניינים והייתה השתלשלות – אך לאחר מספר שבועות התקבל אישור כניסה חריג משר בכיר בממשלה הירדנית. יש לנו את זה!

תוך ימים ספורים יקי תפר הפקה גרנדיוזית, תכנית טיול שלמה, מלווה ישראלי – שמעון טובי, מלווה ירדני – ד"ר סמי חסנאת הידען והחביב, חבר אישי של יקי – והנה לכם תחילת הסיפור.

בתוך הזמן הזה התארגנה לה קבוצה של 17 רוכבים, שכוללת ברובה חברים אשר רוכבים יחד במועדון BMWGSIL, דני ומוש, עמוס מנהל המועדון, ובסך הכל 15 אופנועי GS, וגם שני אופנועים אחרים – אחד ק.ט.מ 790 אדוונצ'ר של בן הדוד של ד"ר דבורי שלנו, ואחד ימאהה של אחי הגדול יונתן. למשפחה אי אפשר לסרב.

בחמישי בבוקר התייצבנו כולנו במעבר הגבול רבין סמוך לאילת. כל תחנה במעבר הגבול – הן בצד הישראלי ובעיקר בצד הירדני – הסירה חשש נוסף וקירבה אותנו לחלום. אחרי כשעתיים וחצי של חרדות התכנסנו בחדר VIP בחלק הירדני של מעבר הגבול, כשהאופנועים עם מספרים ירדניים, הפרוצדורות מאחורינו, ואפילו זכינו לקבלת פנים מרגשת מבכיר במשטרה הירדנית אשר הגיע במיוחד לכבודנו, בירך אותנו בברכות חמות והדגיש שהוא מקווה שאנחנו לא הקבוצה האחרונה ושהם מקווים מאוד שבעקבותינו יגיעו קבוצות מאורגנות נוספות. מרגש!

זהו, אנחנו על האופנועים בירדן! קולונל ארז שלנו כתב פוסט בפייסבוק כאשר עברנו את הגבול, ותוך דקות הרשת התלקחה וקיבלנו עשרות וואטסאפים זועמים – למה אני לא, ולמה לא אמרת. מתנצל חברים, זו הייתה כניסת ניסיון. בפעמים הבאות אדאג שתדעו מראש כולכם.

חצינו את עקבה והמשכנו עד גבול סעודיה, ומה אפשר לומר – הצגה גדולה הייתה שם. מעולם לא ראו דבר כזה בעקבה. עשרות אנשים צילמו את שיירת האופנועים המרשימה כשעברנו בעיר. חוויה נחמדה. אחד הסרטונים שעלה בפייסבוק היה של שוטר ירדני במעבר שצילם אותנו נכנסים על רקע תמונת המלך, "ווולקאם, וולקאם" – חזר ואמר בסרטון. ממש מרגש.

בצהרי היום עלינו לוואדי רם. ובכן, כל מה שחשבתם שאתם יודעים על ואדי רם, מתגמד כנגד הנופים המהממים של המקום המיוחד הזה. מי שלא היה שם – על גבי אופנוע, ברכב או ברגל – מוטב לו שיעשה זאת. זה באמת מקום מיוחד במינו עם נופים שלא מהעולם הזה. חברי הטוב סקוטרמן, איש פול גז, הביא את הטובה שבמצלמותיו ואת מבחר עדשותיו, והוא האחראי לגלריית התמונות.

בערבו של יום ולאחר שדהרנו מעט במלחה גדולה והשתובבנו מעט בחולות, הגענו למחנה אוהלים בתוככי ואדי רם. בתחילה חשבנו שיקי חסך עלינו ושם אותנו באוהל. אך במהרה גילינו שזה לא ממש אוהל, אלא מאהל בוטיק כזה, יוקרתי. שלחתי וואטסאפ נזעם ליקי שמדרדר לי החבר'ה. אני מרגיל אותם לישון עם נחשים ועקרבים, והוא עם אוהלי בוטיק.

במאהל העלו לנו מטעמים מבור באדמה – מטפונה אמיתית ומשובחת. בכלל, במהלך ימי הטיול האוכל היה ברמה הגבוהה ביותר שאפשר להעלות על הדעת: שלוש ארוחות ביום, כל אחת יותר טעימה מהשנייה.

בבוקר שישי רחצנו בבריכה נהדרת בוואדי רם. אצלנו בפק"ל יש תחתוני צלילה – תמיד מוכנים לאיזו חוויית מים מזדמנת על הדרך.

משם יצאנו לדרך לפטרה, אבל שום דבר לא הכין אותנו לדרך. ידענו את התכנית ואת המסלול באופן כללי, אבל שום דבר לא הכין אותנו לדרך נאקב סעידא  -ירידה מסחררת לערבה הירדנית דרך אחד מכבישי האופנועים הטובים עליהם רכבתי מעולם. פיתולים על פיתולים, שינויי גובה פתאומיים, שמאלה-ימינה בעיקולים עיוורים עם עלייה או ירידה – מטורף לחלוטין. והבעיה היא שגם הנופים מסביב מדהימים, כך שצריך להחליט על מה להסתכל ובמה להשקיע את תשומת הלב – על הדרך המשתנה כל רגע או על הנוף החולף. חוויה מסחררת חושים. אלו לא כבישי אירופה המתוכננים למשעי, שכן אחרי הכל פה זה ירדן. הכביש יורד במורד ההר, מגיעים לערוץ נחל והכביש צונח בחדות ועולה חזרה. לא צריך גשר – זה לחלשים.

ואם חשבתם שנגמר, ובכן, אז כל מה שיורד צריך גם לעלות. ואדי מוסא, העיר הסמוכה לפטרה, נמצאת ברום של יותר מ-1,350 מטרים מעל פני הים, ואנחנו בערבה הירדנית מתחת לפני הים. הפתרון הוא לנסוע דרך נאקב נמלא העולה אל העיר. עכשיו, הקשיבו טוב: רק בשביל הדרך הזו צריך לנסוע לירדן על אופנוע. אין דרך סבירה להסביר את החוויה. דמיינו חלום מוטורי מושלם עם כביש מדהים בנופי מדבר אדירים – וזה יהיה נאקב נמלא.

חצינו את העיר כשפנינו מועדות למלון הייאט זאמאן. מלון 5 כוכבים ברמה הגבוהה ביותר, מדהים ביופיו, אשר מדמה כפר בדואי עתיק. עם בריכה כמובן, אבל אסרתי על החברים להגיע אליה עם תחתוני הצלילה. בכל זאת, מלון 5 כוכבים. זה לא איזה גב בנגב כמו שאנחנו רגילים.

בשבת בבוקר כולם אכלו ארוחת בוקר 5 כוכבים – חוץ מסקוטרמן וממני. סקוטר רצה לצלם בפטרה מוקדם בבוקר, כשהתאורה רכה, והוא היה צריך נערת מים. מכיוון שלא הייתה בנמצא אחת כזו, הוא גרר אותי בשש בבוקר כדי שאסחוב לו את המים. אני חייב להודות שנהניתי מאוד. לסקוטרמן זו הפעם הראשונה בפטרה, ולראות מהצד את התגובות של מי שזו הפעם הראשונה באתר היפהפה הזה – זו חוויה מעניינת. פטרה זה מקום מהמם ממש, וניתן לתמונות של סקוטר לדבר בעד עצמן.

בצהרי היום עלינו על האופנועים ויצאנו לסיור באזור. הגענו למצודה הצלבנית מונראל, וסקוטרמן – שמעבר להיותו צלם מדופלם הוא גם ידען גדול, ומי שרוכב איתו מכיר את סיפוריו ואת ידיעותיו הרבות – סיפר על חלקה של המצודה ובעליה, רנו משטיון שמו, בסיום השלטון הצלבני באזור.

הרי אדום מיתמרים לרום של מעל 1,600 מטרים – גבוה יותר מגובה הרכבל התחתון שבאתר החרמון. הנופים הנפרשים מהרים אלו – הן לכיוון הערבה והן לכיוון מזרח המדבר הירדני – מהממים ביופיים, ועל הכבישים המדהימים כבר מוגזם לכתוב, אך ממש לא נמאס לרכוב בהם. ירדנו לפטרה דרך פטרה הקטנה, וחלפנו ליד אחד המלונות המקסימים באזור – מלון בועות זכוכית שנראה כמו התיישבות בחלל.

ביום ראשון יצאנו לדרך לכיוון מעבר בית שאן, גשר שייח' חוסיין. רכבנו על ראשי ההרים כאשר משמאלנו רחוק הערבה ומימיננו נפרשת ממלכת ירדן. עצרנו לתצפית מרהיבה בשמורת הטבע דנה – מקום מיוחד ששווה ביקור. משם ירדנו דרך כביש רכיבה מדהים ודרך הערים בצרה וטפילה לדרום ים המלח – בערך מול נאות הכיכר. בטיסה נמוכה חלפנו בכביש ים המלח הירדני, עצרנו בנחל ארנון, אך עקב עומס מבקרים לא התאפשר לנו להיכנס. נעשה זאת בפעם הבאה.

איך מסכמים טיול כזה? ובכן, לא מסכמים, אלא מתחילים מיד בתכנון הסיבוב הבא. ניתן לקיץ החם לחלוף, נעלה על האופנועים, וניסע שוב לירדן. אולי נעשה גם סיבוב קשוח יותר בשטח עם מעט יותר תשומת לב לרכיבת שטח בוואדי רם, שהוא אזור חווייתי ששווה לחקור עוד. בטח גם בפעם הבאה נפנה אל יקי ואל המדריך הירדני שלנו, ד"ר סמי חסנאת, שהוא ד"ר לניהול משברים שלחלוטין פתר את משבר ירדן שלנו – אבל יצר משבר חדש, שכאמור אותו נפתור עם סיום הקיץ. צפו להמשך.

בהונדה צפויים לחדש את השם הורנט, ולהצמיד אותו לנייקד קרבי חדש עם מנוע טווין שככל הנראה יהיה בנפח 750 סמ"ק.

ההונדה הורנט המקורי הוצג בשנת 1998 כנייקד בינוני בנפח 600 סמ"ק. ב-2008 הדגם התחלף, ולאחר מכן הפך להיות CB650F ו-CB650R. המשותף לכל אלה הוא פלטפורמת המנוע שהתבססה על ארבעה צילינדרים בשורה עם יותר מ-90 כוחות סוס. בשנה שעברה הודיעו בהונדה שהם מתכוונים להחזיר את השם הורנט למחזור הדגמים, וכעת משחררים בחברה סקיצות של הדגם העתידי.

ההורנט החדש הוא נייקד עם עיצוב קרבי, והוא צפוי להגיע עם מנוע טווין מקבילי, שיתרונו על התצורה הקודמת הוא בעיקר במחיר ובעלויות התחזוקה. בהונדה רוצים להעמיד מתחרה מול הימאהה MT-07 הפופולרי, ולכן ההערכה היא שנפחו של ההורנט החדש יהיה דומה או שיעמוד על 750 סמ"ק. עוד ניתן לראות בסקיצות שתהיה כאן שלדת צינורות מפלדה.

ההערכות הן שבהונדה מתכננים להציג סדרת דגמים על בסיס פלטפורמת המנוע והשלדה, כולל אדוונצ'ר שיישא את השם טרנסאלפ, שסיים את דרכו בשנת 2012, ואולי גם דגם ספורטיבי עם פיירינג מלא, כדוגמת הימאהה R7.

ההונדה הורנט החדש צפוי לצאת לקראת סוף השנה הנוכחית, בתערוכת מילאנו 2022, או בתחילת השנה הבאה. נמשיך לעדכן.

הונדה משדרגת את אולם התצוגה הראשי ברחוב שבח 5 בתל-אביב. אחרי תקופת שיפוץ, בהונדה משיקים את האולם החדש, המשתרע על שטח של 400 מ"ר ומעוצב לפי המפרט של הונדה העולמית.

בשנים האחרונות חטיבת האופנועים של הונדה נמצאת בתנופה אדירה, כשבכל שנה נשברים שיאי מכירות. כך למשל, בשנת 2021 רשמו בהונדה גידול של כ-60% וסיימו את השנה עם 2,966 אופנועים וקטנועים ברישוי כביש, ובחמשת החודשים הראשונים של 2022 מכרו בהונדה יותר מ-1,800 אופנועים וקטנועים. הגדילה העצומה הזאת מחייבת הגדלה משמעותית של מערך המכירות ומערך השירות שאחרי המכירה, ואחד המהלכים הוא כאמור הגדלת אולם התצוגה הראשי. פרט לכך בהונדה מרחיבים את מערך הסוכנים, וכן את מערך מוסכי השירות.

כאמור, אולם התצוגה החדש משתרע על שטח שך כ-400 מ"ר, מעוצב לפי המפרט  של הונדה העולמית, ובנוסף לליין דגמי הונדה החדשים תמצאו בו גם את ליין הביגוד של הונדה, ציוד רכיבה, וכן אביזרים שונים.

אורן בננו, מנכ"ל הונדה אופנועים ישראל: "אנו גאים ומתרגשים לפתוח את אולם התצוגה החדש של הונדה, המהווה גם כסניף הדגל של המותג בישראל. אחרי שנת שיא ב-2021 להונדה אופנועים והמשך צמיחה ב-5 החודשים הראשונים של 2022, בהם הונדה טיפסה למקום השני בטבלת מכירות הדו-גלגלי בישראל, פתיחת האולם החדש מהווה חלק מתוכנית אסטרטגית לבסס את הונדה כמותג מוביל בענף הדו-גלגלי".

בדיון בוועדת הפנים של הכנסת על חוק הגבלת נסיעה בשטח, נראה היה שהצעת החוק מתפזרת לכיוונים שונים, עם הסתייגויות רבות של יועצים משפטיים, וקרוב לוודאי שלא תצליח לעבור במתכונתה הנוכחית הרחבה מאוד שאינה חוקתית. כעת חברי הכנסת מנסים למצוא פתרונות, אולם נראה שגם הם אינם ישימים. 

תזכורת: בתחילת השנה פרסמנו על כך שחבר הכנסת רם בן-ברק (יש עתיד), יחד עם חברי הכנסת רם שפע (העבודה) ואופיר סופר (הציונות הדתית), מנסים לקדם הצעת חוק שבמסגרתה תוגבל נסיעה בשטח לקטעי 'דרך' בלבד – זאת ביוזמה של ראש המועצה האזורית מגידו, איציק חולבסקי, על-מנת למנוע פגיעה בשטחים חקלאיים ובערכי טבע. בשיחה שקיימנו עם ח"כ בן-ברק הוא טען שמטרת הצעת החוק למנוע פגיעה בשדות חקלאיים ובערכי טבע, וכי לא צפויה הגבלת תנועה על מטיילים או משתמשי שטח כאלה ואחרים.

הצעת החוק עברה לוועדת השרים לענייני חקיקה, וכעת, לאחר הפגרה ועם פתיחת מושב הקיץ של הכנסת, הצעת החוק הגיעה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, בראשות ח"כ וואליד טאהא (רע"מ) לדיונים ולחידודים, כשאתמול (ב') התקיים הדיון הראשון בעניין הצעת החוק.

ראשית, אחרי שחזרה מוועדת השרים לענייני חקיקה, הצעת החוק צומצמה משמעותית, והיא כללה אך ורק איסור נסיעה או חניה בשטחים חקלאיים. גם הקנס בסך 250 שקלים ירד מהצעת החוק, כשהסעיף וגובה הקנס אמורים היו להיקבע בהמשך. נראה היה שבמתכונתה המצומצם הצעת החוק יכולה לעבור בקלות עם הסכמה מקיר לקיר, אולם כבר בתחילת הדיון הצעת החוק הלכה והסתבכה.

חלק מחברי הכנסת החתומים על ההצעה כלל לא ידעו שהיא צומצמה על-ידי הייעוץ המשפטי של ועדת השרים לענייני חקיקה, ובתחילת הדיון קראו לראשונה את הצעת החוק המעודכנת. כך למשל ח"כ רם בן-ברק, שהתנגד לצמצום וביקש להרחיב את הצעת החוק בחזרה לאיסור נסיעה, קיבל את הצעת החוק המעודכנת עם כניסתו לוועדה, כשרשות הדיבור עברה אליו. זה היה גם הרגע שבו נודע לו על שינוי נוסח הצעת החוק. כאמור, ח"כ בן-ברק התנגד לצמצום ההצעה וביקש להרחיב את ההצעה לכל מה שאינו שביל מסומן.

נציגי הרוכבים שהשתתפו בדיון, איתי מילמן וטדי הרוש, טענו מנגד שהצעת החוק המורחבת פוגעת בעשרות אלפי משתמשי שטח והופכת אותם לעבריינים בין לילה. יו"ר הוועדה הסכים עם רוח הדברים, ואף טען – במענה לטענה של ח"כ יוסי טייב (ש"ס) שאין לרדת מהשביל המסומן – שלעתים יכול להיות מצב שעל השביל יש מכשול כמו שלולית, ואז עקיפת המכשול הופכת את העוקף לעבריין.

הדיון נתקל בקשיים מכיוון נוסף – פוליטי – כבר בתחילתו, כשח"כ אופיר סופר, מיוזמי ההצעה, טען שהמטרה היא להילחם בפשיעה חקלאית ולהגביר את המשילות. דברים אלה הוציאו משלוותו את יו"ר הוועדה, אשר הרים את הטון והתנגד נחרצות לשימוש במילה 'משילות', וטען כי אם זו רוח הצעת החוק – הוא יראה את ההצעה בעין אחרת לגמרי.

אולם נראה שהקושי העיקרי מגיע דווקא מהעניין המשפטי, כשהיועצת המשפטית של משרד התחבורה טענה שלפי ההגדרה של 'דרך' כפי שמעוגנת בחוק – מותר לנסוע בכל מקום ("גם אם יש מעבר של מטר וחצי בין שני עצים – מותר לנסוע שם כי זה נחשב 'דרך'"), וכי לא ניתן לסמן כל מטר בשטח בסימון שאוסר נהיגה. הטענה הזו לבדה עשויה לסתום את הגולל על הצעת החוק, ונראה שחברי הכנסת באו עם כוונות טובות, אך לא עשו עד הסוף את שיעורי הבית ולא הבינו את ההשלכות הכבדות של הצעת החוק הזו, אם תעבור. גם היועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה שפכה מים קרים, כשטענה שלא ניתן להרחיב את חוק לאיסור נהיגה בשמורות טבע ובשטחים מוגנים לכלל השטח.

נראה שאם חברי הכנסת היו מפרקים את הצעת החוק לשתי הצעות – הצעת חוק אחת האוסרת פגיעה בשטחים חקלאיים, קלה לניסוח וקלה ליישום, והצעת חוק שנייה האוסרת פגיעה בערכי טבע ומגדירה היטב מהו ערך טבע – היה לוועדה קל יותר להתמודד עם הסוגיות המשפטיות ועם ההתנגדויות הרבות. ההצעה במתכונתה הנוכחית מסורבלת ורחבה מדי, וגורמת לפגיעה מהותית בחופש התנועה של אזרחים נורמטיביים – פרט לכך שהיא הופכת אותם לעבריינים. לכן נראה שההצעה במתכונת הרחבה לא תעבור את ועדת הפנים ולא תגיע לחקיקה בכנסת.

בשיחה שקיימנו עם ח"כ אופיר סופר הוא הכיר בזכותם של מטיילים ומשתמשי שטח לטייל, לנסוע ולרכוב, וטען כי אין בכוונתו להטיל עליהם מגבלות כאלה או אחרות, כשהמטרה היא מלחמה בפשיעה חקלאית. ח"כ רם בן-ברק, לעומת זאת, טען בפנינו כי הוא מתכוון לשנות את הצעת החוק כך שתכלול איסור לרדת מכל שביל המסומן במפה טופוגרפית בקנה מידה 1:50,000. גם הצעה זו הופכת עשרות אלפי משתמשי שטח לעבריינים, וסביר להניח שאם אכן זו ההצעה שתוצע – גם היא תיתקל בקשיים מצד הייעוץ המשפטי.

בשלב זה הצעת החוק חוזרת לשלושת חברי הכנסת לניסוח מחדש, כשבהמשך, ככל שתעודכן, היא צפויה להגיע שוב לוועדת הפנים ואיכות הסביבה.

פסק דין שניתן לאחרונה מציף פעם נוספת את פערי השכר בחברה הישראלית, שבאים לידי ביטוי גם בפסיקת גובה הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים: איש הייטק שאיבד את ידו בתאונה, יפוצה בסכום עתק של כ-8 מיליון שקלים, וזאת על אף שקיימות כיום מקלדות שמאפשרות גם לקטועי ידיים עם פרוטזות להמשיך בעבודתם כסדרה.

הסיפור הזה מתחיל בשנת 2016, אז מהנדס בכיר נפגע בתאונת דרכים והובהל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה. בבית החולים אובחן כי הוא סובל מפגיעה משמעותית בבית החזה ובירידה דרסטית של אספקת דם ליד ימין. הוא הוכנס בבהילות לניתוח, אולם חרף מאמצי הרופאים להציל את ידו, בסופו של דבר לא נותרה להם ברירה והם נאלצו לקטוע את כולה.

לאור חומרת הפציעה והיקפה מינה בית המשפט שלושה מומחים רפואיים על מנת לאמוד את חומרת הפגיעה האורתופדית, הנפשית, והכאב ממנו סבל. הבחור לא חדל להתלונן בפני האורתופד על כאבים עזים שהוא חש באזור הגדם ועל התגברות של כאבי פנטום ביד ימין. בסופו של דבר קבע הרופא כי שתי התאונות הסבו לבחור נכות בשיעור מצטבר של 90%. לצד קביעה זו, נדרש גם הפסיכיאטר לאמוד את נזקיו של התובע, שהוערכו על ידו בשיעור של 15%. לדבריו, לתובע יש קושי להסתגל לנכותו בגין הקטיעה והסבל מהכאבים, והיא הביאה למצב רוח ירוד, אובדן התחביב של רכיבה על אופנועים, הפרעות שינה ופיטורים. לצד זאת, בכל הנוגע לאומדן חומרת הכאבים מהם סבל, קבע מומחה נוסף כי נכותו עומדת על 30%.

במסגרת כתב התביעה ציין בא כוחו כי קודם לתאונה הועסק הבחור כמהנדס תוכנה בכיר ומנהל מערכות מחשוב בחברה שעוסקת במסחר בבורסה. לדבריו, חרף חומרת הפציעה הוא ניסה לשוב לעבודה סדירה, אך קשיי הריכוז והכאבים הכריעו אותו. גם התסכול נוכח מצבו הרפואי עשה את שלו, מה שלבסוף הביא אותו לעזוב את מקום עבודתו, ולמעשה להיפלט כליל משוק העבודה.

מנגד ציינה הנתבעת, חברת הביטוח, כי אין עוררין שנגרמה לבחור פגיעה תפקודית, אך זו אינה חמורה כפי שהוצגה, שכן שיעורה עומד על 40% בלבד. בנוסף, צוין כי על אף אופי הפציעה, הוא לא איבד באופן מוחלט את כושר השתכרותו, שעומד לטענתה על כ-15 אלף שקלים בחודש. לדבריה, קיימים כיום פתרונות שמאפשרים גם לקטועי יד לשוב ולהשתלב במעגל התעסוקה באמצעות שימוש במקלדת מותאמת.

ומה פסק בית המשפט? ובכן, השופטת חדוה וינבאום וולצקי מבית המשפט המחוזי בתל-אביב דחתה את עמדת המבטחת וקבעה כי התאונה הפכה את התובע לחסר סבלנות ולמתוסכל, מה שהוביל אף לפירוק התא המשפחתי שלו. בנוסף צוין בפסק הדין כי אמנם ברמה התיאורטית קיימת אפשרות שזה יעשה שימוש במקלדת ייעודית, אולם כאביו העזים מונעים זאת, וממילא לא די בכך על מנת להעלותו שוב על פסים של עבודה סדירה.

סוף דבר – הנתבעת חויבה לפצות את התובע ב-7,779,445 שקל בניכוי תגמולי ביטוח לאומי בסך 985,000 שקל.

עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, מציין כי עיקר הפיצוי שקיבל התובע שולם בגין הפסד כושר ההשתכרות. בית המשפט ציין כי שוק ההייטק מאופיין במשכורות גבוהות לעובדים בו, ומצד שני פיטורים מוקדמים מגיל הפנסיה הרגיל. הוא מחויב בחדשנות, ולעתים קרובות מעדיפים בו עובדים צעירים על פני הוותיקים. אי לכך, ראתה לנכון השופטת להעמיד את הפיצוי רק בגין רכיב זה על סכום של כ-4 מיליון שקלים.

קישור לפסק הדין.