בשנת 1934 הוציאה ב.מ.וו גרסת קונספט מיוחדת של ה-R7 – דגם שיועד להיות ספורטיבי, עם עיצוב פורץ דרך לתקופה. הדגם מעולם לא הגיע לייצור, הוחבא במעמקי המטה, שוחזר על-ידי ב.מ.וו בשנת 2005 והוצב במוזיאון שלהם במינכן. סדנה אמריקאית בשם NMOTO הפיחה באופנוע חיים ויצקה את העיצוב על בסיסו של הב.מ.וו R nine T (והנה הוא בגרסת הסקרמבלר המוצלחת) – קבלו את נוסטלגיה.
נצטט ישירות ממבחן הדרכים שערך אביעד בזמנו לגרסת הסקרמבלר: "בבסיסו מנוע הבוקסר מקורר האוויר האחרון שיוצר על-ידי ב.מ.וו, כלומר זה ששכן ב-R1200GS עד 2012. הוא מפיק 110 כ"ס (מנפח של 1,170 סמ"ק) ומספק ערימות של מומנט. סביב המנוע שלדת צינורות שבה המנוע הוא גורם נושא עומס מרכזי, וכל השאר זה עבודת הגוף. זה למעשה הקטע העיקרי ב-R nine T – המקורי וגם הסקרמבלר. האפשרות לקסטם אותו ולהפוך אותו לאישי על-ידי שימוש בחלקים רבים שב.מ.וו מציעה בקטלוג החלקים העשיר שלה." – וזה בדיוק מה שהחבר'ה מסדנת NMOTO עשו. הם לקחו את הבסיס ועם כל מערכות האלקטרוניקה המודרנית יצרו גוף מאלומיניום, מושב יחיד מתכוונן, התנעה ללא מפתח, מתלה אחורי מתכוונן ועוד.
המחיר, אם שאלתם, הוא 40,000$, וזה אחרי שהלקוח מספק את האופנוע שלו כבסיס לייצור. ההזמנות פתוחות בארצות הברית ואירופה.
בק.ט.מ חושפים הערב (ב') את דגמי האנדורו של 2020 – רגע לפני ההשקה לעיתונות העולמית. זהו דור חדש של אופנועים, עם שלדה, מתלים, ארגונומיה ופלסטיקה מחודשים, עם מנועים שמזהמים פחות ומפיקים יותר, ויש גם אופנוע חדש לגמרי – 150EXC TPI מוזרק דלק ובעל תקינת כביש מלאה.
ק.ט.מ 150EXC דגם 2020
בק.ט.מ מציינים כי לשנת 2020 מדובר כאמור בדור חדש של אופנועי אנדורו. השלדות עברו עיצוב מחדש, בולמי ה-XPlor שופרו, ההתנהגות לטענתם טובה יותר, יש פלסטיקה וארגונומיה חדשים, תיבת אוויר חדשה, מערכת קירור חדשה ומערכות פליטה חדשות.
בנוסף, בק.ט.מ מציגים אופנוע חדש לחלוטין – 150EXC TPI דו-פעימתי, מוזרק דלק ובעל תקינת כביש מלאה. ה-150EXC TPI יצטרף ל-250EXC TPI ול-300EXC TPI בליין הדו-פעימתיים בעלי תקינת הכביש, והוא עומד בתקנות יורו 4 המחמירות. לארץ הוא יגיע ברישוי צהוב, ועשוי להיות המחליף של ה-125EXC, שייצורו וייבואו ארצה ברישוי צהוב הופסק ב-2017. בנוסף לשלושת הדו-פעימתיים יהיו גם מרובעי הפעימות 250EXC-F, 350EXC-F, 450EXC-F ו-500EXC-F, ובסך-הכל 7 דגמי אנדורו עם תקינת כביש.
פרט לגרסאות הרגילות ולגרסאות הסיקס-דייז המסורתיות המאובזרות בתוספות רבות, בק.ט.מ משיקים מהדורה מוגבלת של 500 יחידות ל-300EXC TPI בשם ארצברג רודאו, וזאת לכבוד 25 שנה למרוץ האקסטרים-אנדורו המפורסם. גרסה זו בעלת סכימת צביעה מיוחדת, והיא עמוסה בתוספות מקטלוג השיפורים של היצרנית האוסטרית.
פרטים מלאים על דגמי 2020 של ק.ט.מ, וכן התרשמות רכיבה על כל אחד מהדגמים, נביא לכם בימים הקרובים מההשקה העולמית של דגמי האנדורו של ק.ט.מ ל-2020.
ק.ט.מ 300EXC TPI ארצברג רודיאו – 500 יחידות בלבדק.ט.מ סיקס-דייז 2020 (כאן 450EXC-F)ק.ט.מ 300EXC TPIק.ט.מ 350EXC-F דגם 2020ק.ט.מ 150EXC TPI
אין דבר נורא יותר מאשר להיקלע לסיטואציה שבה הילד שלך עף מהאופנוע בזמן שהוא מורכב על-ידך, ונפצע באורח קשה. רוכבים שהיו מעורבים בתאונות כאלו מספרים כי התחושה היא של נצח – החל מהרגע שבו אתה מבין שהתאונה כבר כאן, דרך השנייה בה היא מתרחשת, ועד הסיטואציה המחרידה שבה אתה קם מהקרקע ומביט בילדך נאנק מכאבים. מבעית.
אך מסתבר שיש תרחיש רע לא פחות – שהתאונה נגרמה בשל החלקה על שמן, אולם בוחני משטרת ישראל מתרשלים בעבודתם והתביעה המשטרתית מגישה כנגדך כתב אישום חמור. לא רק שהחיים שלך קיבלו תפנית חדה ועליך ללוות את הילד בתהליך ההחלמה הארוך, אלא במקביל גם לנהל משפט מיותר שיכול היה להימנע לו המדינה הייתה עושה את המוטל עליה ולא מגישה כתב אישום על בסיס תשתית ראייתית קלושה.
זה בדיוק מה שקרה לרוכבת מירושלים, שבאוגוסט 2017 רכבה בשדרות שמואל מאיר בעיר וברגע מסוים, בעודה מרכיבה את ביתה, החליקה על כתם שמן. בבית החולים אבחנו כי הילדה פצועה קשה וסובלת משברים רבים ואיברים פנימיים מרוסקים. כעבור מספר שבועות דפק על דלתה שליח ומסר לה כתב אישום חמור בו נטען כי התאונה נגרמה בשל רכיבה במהירות בלתי סבירה בנסיבות ובתנאי הדרך באופן שמנע ממנה את השליטה על האופנוע.
במסגרת הדיון טענה השוטרת שהגיעה למקום כי תא השטח נסרק והיא לא הבחינה בקיומו של הכתם. כמו כן, המדינה טענה כי הנאשמת לא ציינה בהודעתה הראשונה כי הבחינה בכתם שמן, אלא שמעה זאת מאנשים שנכחו בזירת האירוע. בנסיבות אלו נטען כי הנאשמת כשלה בניסיונה לשכנע שהתאונה התרחשה שלא כתוצאה מרשלנותה, ועל כן יש להרשיעה בעבירות המיוחסות לה.
מנגד טענה הנאשמת כי חומר הראיות של המדינה דל ואינו כולל דו"ח בוחן כמתחייב, אלא דו"ח של שוטרת שהגיעה למקום התאונה. לשיטתה, אין די בדו"ח של שוטרת 'רגילה' ובתוכנו כדי לבסס האשמה בגין חוסר זהירות. עוד נטען כי הגורם שזימן למקום את כוחות ההצלה טען בשיחה כי התאונה התרחשה בעקבות החלקה על כתם שמן. על כן יש לזכות את הנאשמת.
אז מה פסק בית המשפט? ראשית, מבחינה עובדתית אין כל ראיה שמצביעה כי מהירות נהיגתה של הנאשמת הייתה גבוהה מהמותר. מדובר על כיכר ממנה החלה הרוכבת את השתלבותה אל הציר, כך שממילא הנחת המוצא היא שמהירות הנסיעה במצב זה הינה איטית. עוד טענה השופטת כי החלקת אופנוע כשלעצמה אינה יכולה לשמש כהוכחה לרשלנות. "לאור דלות החומר הראייתי עליו נשענת המאשימה, יש טעם בטענות ההגנה לכך כי קיימים בתיק חוסרים משמעותיים, חלקם במובן של מחדלי חקירה שמנעו את האפשרות לקבל תמונה ראייתית ברורה יותר", כתב השופט ארנון איתן. בית המשפט מתח ביקורת על כך שלא ברור מדוע המשטרה נמנעה מגביית הודעה מהעד, שהרי מדובר בבחור שדיווח מלכתחילה על האירוע.
בסופו של יום זיכה בית המשפט את הנאשמת בפסק דין שניתן לפני שבועות ספורים, רק חבל מאוד שהיא נדרשה לעבור עינוי דין והליך משפטי מיותר. עו"ד אסף ורשה מסביר כי כב' השופט שב וחזר על העובדה כי כאשר מדובר על מחדלי חקירה, נדרשת בחינה כפולה: "תחילה על בית המשפט לבחון אם קיימים מחדלים כאמור, ולאחר מכן עליו לקבוע באם בעקבות אותם מחדלים קופחה הגנתו של הנאשם באופן שהקשה עליו להתמודד עם חומר הראיות העומד נגדו". בנסיבות בהן למקום התאונה לא הגיע בוחן משטרתי ולא נבדקו ממצאים על-ידו בזירה, לא ניתן לשלול הימצאותו של כתם השמן, מיקומו ותרומתו להתרחשות התאונה – בהתאם לעדותו של עד ההגנה – ובכך ליצור את הספק באשר לאשמתה של הנאשמת והסיבה להחלקתה על הכביש.
שתי קלישאות הולכות יד ביד זה שנים עם המסלול בלה-מאן. הראשונה היא מזג האוויר הבלתי יציב והשנייה היא שלה-מאן הולם את הימאהה. הראשונה מש"ל ואילו השנייה הופרכה בעליל.
מארק מרקז וההונדה RCV213V יכולים אולי לכופף את חוקי הפיזיקה, אבל לא את מזג האוויר. שישי יבש, שבת רטוב ויבש ושוב רטוב. בראשון, מקצה החימום והמרוץ היו יבשים, אבל המסלול למרוץ היה בטמפרטורה של 19 מעלות צלזיוס, שזה קצת מעל לקפוא, כשהצמיגים עובדים היטב בטמפרטורות שנושקות למאה מעלות.
מרקז – משכיב
מרקז נאלץ לזנק למרוץ עם צמיגים בדרגת קושי רכה, למרות שהוא מעדיף לרוב צמיגים קשים יותר שמסוגלים לשאת את סגנון הרכיבה האולטרה-אגרסיבי שלו. מרקז מזנק מהפול פוזישן בפעם ה-55 בקריירה שלו, ומשתווה ללא אחר מאשר רוסי. אם בדירוג עסקינן, אז רוסי, אולי לראשונה בקריירה המאוד ארוכה שלו, מצליח לדייק בהימור, כשהוא עולה למקצה הדירוג המקדים Q1 עם צמיגי סליקס. מרקז, כהרגלו, מדייק עוד יותר ומנצל חלון זמנים צר בתחילת מקצה הדירוג הקובע Q2, כשהוא קובע הקפה מהירה על צמיגי גשם. ואז מתרסק. תנאי המסלול לא מאפשרים לאחרים לאיים על עמדת הפול.
רוסי – הימאהה המוביל, מסיים 5
וכך מרקז בחוד ואחריו פטרוצ'י ומילר, שניהם על גבי הדוקאטי GP19, כשהראשון בקבוצת המפעל והשני בקבוצת הלוויין של פרמאק. דובי ורוסי רביעי וחמישי בהתאמה. לורנזו, שהשליך מספר רכיבים מההונדה של רפסול, שמיני. קוארטררו עשירי וויניאלס מקום אחד אחריו. אלכס רינס, שרודף אחרי מרקז באליפות, מחריב לעצמו את הסבב בלה-מאן כשהוא מדורג 19.
הקור שנושב מהאספלט בלה-מאן נושך את חואן מיר והסוזוקי GSX-RR ואת קארל אברהם והדוקאטי של ריאלה-אווינטיה כבר בהקפת החימום. שניהם מתרסקים בלואו-סייד בהפרש של שבריר שנייה ובאותה הפנייה.
דוביציוזו ופטרוצ'י
מרקז, שמתרגל אסטרטגיה מתוך עליונות העונה, נוהג לצלול אל ההולשוט ולהיעלם. זה עבד לו בארגנטינה ובחרז וכמעט עבד לו באוסטין. מרקז מזנק היטב, אבל כך גם שאר הרוכבים בחוד. פטרוצ'י נדחף אל ההולשוט, אבל מרקז בקו נכון יותר לפניות הבאות ויוצא ראשון מפנייה 3. המישלינים הרכים אולי מתחמים מהר, אבל נוסכים בטחון במרקז לאט, וכך מילר ופטרוצ'י נאחזים במרקז וטסים איתו קדימה. בהמשך גם דובי ורוסי מצטרפים לחגיגה, כשמרקז ומילר עוקפים אחד את השני בחוד. מילר עוד מצליח להוביל במשך שתי הקפות רצופות עד שמרקז צובר את הביטחון והתחושה שחסרים לו, מתחיל להאיץ וקובע קצב מהיר ועקבי. בכל הקפה מרקז מוסיף 2 עשיריות שנייה לפער. בהתחלה על מילר, ולאחר מכן על דובי. מרקז מאט רק לקראת תום המרוץ כשהוא חוצה את קו הסיום 2 שניות לפני דובי.
פטרוצ'י ומילר
המאבק על המקום השני התנהל בין שלושת רוכבי הדוקאטי GP19, כשבסופו של דבר הם מסתדרים לפי הבכירות. דובי ופטרוצ'י-על גבי אופנועי המפעל סוגרים את הפודיום, בעוד מילר ואופנוע הלוויין שלו מסיימים רביעי. רוסי הוא רוכב ימאהה המוביל, כשהוא מסיים חמישי.
ויניאלס והימאהה YZR-M1 נופלים קורבן לפרנצ'סקו בניאיא ולדוקאטי של קבוצת פרמאק, כשהאחרון ממריא ולוקח אתו את ויניאלס. האירוע חוסך לויניאלס מבוכה גדולה, כשהוא עוזב את המרוץ בהקפה השישית כשהוא במקום ה-14. פאביו קוארטררו, שרוכב על היאמהה YZR-M1 של פטרונאס, מסיים שמיני – סביר ביחס לציפיות השיא מרוכב צרפתי בסבב צרפתי. יוהאן זרקו מצליח לקחת את ה-RC16 של ק.ט.מ למקום ה-13.
לורנזו – נעלם
אלכס רינס מסיים במקום העשירי אחרי שזינק 19. זאת לא הדרך לנסות ולאתגר את ההונדה של מרקז, את הדוקאטי של דובי ואת רוסי הלוחם הזקן על גבי הימאהה.
לורנזו מנגד, שהבטיח שמצא את הבעיה בהונדה RCV213V של קבוצת המפעל רפסול במבחן שנערך לאחר המרוץ בחרז, מדרג שמיני אבל מסיים 11 בלבד.
אספרגרו – מקום 6 מכובד!
ראוי לציון מיוחד פול אספרגרו, שרוכב נפלא על גבי ה-RC16 של רד-בול ק.ט.מ ומסיים מרוץ יבש במקום השישי – רק שש שניות אחרי מרקז.
ושוב, דובי הוא כנראה הרוכב היחיד שיכול לאתגר את מרקז. רק שאם בעונות הקודמות מרקז וההונדה RCV213V היו נשק קטלני, ב-2019 היכולות המשופרות מאוד של ה-RCV213V השתוו לכישרון הרכיבה של מרקז, והצמד נהפך לנשק יום הדין.
כפי שחשפנו כבר בתחילת חודש אפריל – טריומף בדרך ארצה. מותג האופנועים הבריטי, שנמצא כעת בתקופה מעולה, מציע ליין דגמים רחב ומעניין ומוכר כ-60 אלף כלים בשנה, מתחיל בימים אלו את פעילותו בישראל על-ידי אלבר-מוטו, יבואני הארלי-דיווידסון ודיאלים.
אחרי שנים ארוכות שבהן יבואנים ישראלים כאלה ואחרים חיזרו אחרי טריומף בניסיון לקבל זיכיון ייבוא למותג הבריטי, כעת בשלו התנאים לייבוא המותג ארצה. על הפרק עמדו מספר יבואני מקומיים כמו 'מאיר' יבואני הונדה, 'עופר-אבניר', 'ליגל' יבואני דוקאטי, 'תמיג' יבואני צמיגי פירלי, וכן 'אלבר-מוטו' – חברת הבת של אלבר, וכאמור יבואנית אופנועי הארלי-דיווידסון וקטנועי דיאלים לישראל. חלק מהיבואנים הללו, כמו למשל הונדה, בחרו שלא להתקדם עם המותג. מהצד השני, בטריומף ערכו בדיקות שונות, ובשבוע שעבר התקבלה ההחלטה הסופית – אלבר-מוטו היא שתייבא את אופנועי טריומף לישראל.
בעתיד הקרוב יוקם מערך הייבוא בישראל, ולהערכתנו כבר תוך חודשים ספורים נראה בישראל את כל ליין האופנועים של טריומף. נמשיך לעדכן.
תנוחת הרכיבה באופנוע נקבעת לפי הממוצע. כלומר, יצרני האופנועים לוקחים מידות ממוצעות של רוכב גנרי ומכוונים לשם. כך הם קובעים את מיקום הכידון, המושב, המשקף ורגליות הרוכב. זאת בניגוד לרכבים, שבהם אנו מקבלים כמובן מאליו את העובדה שניתן לכוון את המושב וההגה, ויש דגמים שניתן אפילו לכוון את עומק הדוושות.
יצרנית האופנועים הונדה הגישה פטנט שיאפשר לכוון באופנועיה את גובה הכידון ואת זווית המשקף בלחיצת כפתור. בתרשים הפטנט שהוגש יש סכמה של CBR1000RR עם שני מצבי רכיבה – אחד אגרסיבי ספורטיבי והשני זקוף ורגוע יותר לשימוש מנהלתי יום-יומי. שינוי גובה הכידון יתאפשר דרך צמד טלסקופים שממשיכים את קו המזלג, ובמקביל בסיס המשקף ינוע קדימה ולמעלה על מנת לאפשר הגנה מהרוח במנח הזקוף יותר. כל זה, כאמור, בלחיצת כפתור.
עצם העובדה שתרשים הפטנט מכוון לדגם הספורטיבי ביותר של הונדה יכול לגרום להרמת גבה כזאת או אחרת, אבל צריך לזכור שדגם ספורט התיור שלהם, ה-VFR800, ובטח דגמי ה-CBR600F הראשונים, היו ספורטיביים ובמקביל נוחים לרכיבות מנהלתיות. אנו מניחים שבהונדה יציעו את האפשרות בדגמי כביש נוספים שלהם, ומאוד יכול להיות שזה יכלול את האפשרות גם לכוון את רגליות הרוכב ואת גובה המושב בצורה פשוטה ונוחה.
בימים אלו בימאהה עורכים את ההשקה העולמית לטנרה 700 – דגם אדוונצ'ר קרבי שאמור לקיים את מה שהשם עצמו מבטיח. בימאהה משתמשים בשם 'טנרה' (Ténéré) באופנועים הדו-שימושיים / אדוונצ'ר שלהם עוד משנת 1983, שם שבא להדגיש את רוח המדבר וההרפתקנות של הדגם. טנרה הוא מדבר רחב ידיים המשתרע במרכזו של מדבר סהרה בצפונה של ניז'ר, במערב אפריקה.
בשנות ה-70 של המאה הקודמת ימאהה הציעה שני דגמים רלוונטים לשטח המדברי והאורבני: TT500 אנדורו ו-XT500 דו-שימושי. שניהם עם מנועי 500 סמ"ק 4 פעימות ומקוררי אוויר – פשוטים ומוצלחים. סוכן של ימאהה צרפת – ז'אן קלוד אוליבר, לימים נשיא ימאהה צרפת – החל להתחרות עם ה-XT500 במרוצי מדבר ארוכי טווח. בשנת 1979 הוא היה חלק מקבוצת ימאהה למרוץ הפריז-דקאר המיתולוגי, שנה שבה זכו בשני המקומות הראשונים. שנה לאחר מכן כבר כבשו את כל ארבעת המקומות הראשונים. מתוך 25 רוכבים שסיימו באותה השנה, 11 רכבו על ימאהה XT500. ככל שהמרוץ צבר פופולריות ושאר היצרניות החלו לקחת אותו ברצינות, האופנועים השתדרגו והשתכללו. בימאהה, על בסיס אופנוע דו-שימושי, לא הצליחו לעמוד בתחרות – גם לא עם דגם ה-XT550 שהוצג ב-1982.
הימאהה XT500 של שנת 1981
שנה לאחר מכן הוצג מנוע ה-600 סמ"ק, מקורר אוויר עם מערכת ה-YDIS שפיתחו, המספקת יניקה כפולה לקרבורטור בסל"ד בינוני וגבוה. בנוסף, האופנוע הוצע עם מיכל דלק של 30 ליטר, בלם דיסק מקדימה (לפני כן הגיע עם בלם תוף) ועוד שדרוגים לעומת הדגמים הקודמים. קבלו בבקשה את דגם ה-XT600 טנרה הראשון. הדגם הוכתר כהצלחה, גם בעולם המירוצים וגם בעולם שקובע – השוק. מעל 61,000 יחידות נמכרו באירופה עד סוף העשור.
הטנרה הראשון – XT600Z של 1983והייתה גם סכימת צביעה כזו
בשנת 1991 השם סופח ל-XTZ660 טנרה, בתחילה עם פנס בודד מלבני וב-1996 עם עיצוב שני הפנסים מלפנים וחמישה שסתומים במנוע הסינגל בנפח 660 סמ"ק – מקורר נוזל הפעם. שם הדגם הזה ממשיך לרוץ עד ימינו אנו, עם שינוי קל – XT660Z טנרה, בעיצוב חדש ועם 4 שסתומים במנוע.
ה-XT660Z של 1991וכך הוא נראה ב-96הסופר-טנרה האגדי עם המנוע בעל צמד הצילינדריםוזהו ה-XT660Z שיוצא משירות בימים אלו
נחזור אחורה למלחמה במדבר. בימאהה עוד התעקשו להישאר עם מנוע הסינגל שלהם, להבטחת פשטות ואמינות, והעלו את הנפח ל-750 סמ"ק עם דגם ה-YZE750 טנרה, או בשם הקוד שלו 'OW93'. דגם זה הציע, בשנת 1988, מנוע סינגל בנפח 750 סמ"ק, קירור נוזל וחמישה שסתומים. רוכב אלמוני עד אז בשם סטפן פטרהנסל רכב על הימאהה וסיים במקום ה-18. האופנוע היה אומנם תחרותי מבחינת התנהגות, אך מבחינת הספק ומהירות לא עמד בקצב מול המובילים.
ה-YZE750 טנרה של פטרהנסל
בסוף שנות ה-80, מתוך הבנה שהאופנוע צריך לגדול בהספק ובממדים לאור המהירויות ההולכות וגדלות, פיתחו בימאהה את דגם ה-YZE750T הידוע יותר בשם 'סופר טנרה'. מנוע טווין מקבילי בנפח 802.5 סמ"ק, מקורר נוזל, 5 שסתומים וגל זיזים עילי כפול (DOHC). הדגם והקבוצה – לאחר שזכו במקום השני בעונה הראשונה של הסופר טנרה – ניצחו בפריז דקאר. סטפן פטרהנסל לקח אותם לזכייה הראשונה, לאחר 10 שנים נטולות תואר. לאחר מכן הסופר טנרה כבש את הבכורה עוד חמש פעמים – גם עם גרסת ה-XTZ850TRX – עם פטרהנסל ואוריולי.
וכאן ה-XTZ850TRX
במעבר חזרה לאזרחות. גרסת הסופר טנרה 750 הייתה בשירות עד שנת 1996. בשנת 2010 בימאהה הצמידו את השם 'סופר טנרה' לגרסת ה-XT1200Z – אופנוע אדוונצ'ר-תיור גדול שבין היתר נמצא בשימוש משטרת ישראל.
ה-XT1200Z סופר טנרה של 2010 – מיוצר עד היום
בשנת 2019 – 36 שנה אחרי הטנרה הראשון – החזירו בימאהה את הטנרה למקורות עם הטנרה 700 – אופנוע אדוונצ'ר-ראלי קרבי עם מנוע הטווין המקבילי של ה-MT-07, שאמור להחזיר עטרה ליושנה ולהביא את השם 'טנרה' אל חזית אופנועי הדו"ש-אדוונצ'ר הקרביים, כפי שהשם מחייב וזה הטנרה 700 שאנחנו מכירים כיום (השקה עולמית – כאן, השקה מקומית – כאן).
חברת האופנועים האיטלקית, שבבעלות קונצרן פולקסווגן, הודיעו על גידול במכירות של 5% ברבעון הראשון של 2019 לעומת התקופה המקבילה אשתקד. המספרים מדברים על 12,541 אופנועים לעומת 11,949 ב-2018. הנתון יביא את דוקאטי לסביב כמות המכירות שלהם בשנה שעברה, בה מכרו כ-53,000 אופנועים ברחבי העולם.
הגידול במכירות התאפשר בעיקר בזכות דגמי היפרמוטרד 950 וה-מולטיסטרדה 950, שתרמו לגידול של כמעט 20% במאזן, יחד עם דגמי הסקרמבלר שרשמו מכירות נאות ועלייה של 15% משנה שעברה. דגמי הדיאבל והמונסטר ירדו במקצת (1%). ירידה גדולה יותר נרשמה בדגמים הספורטיביים של דוקאטי, שצנחו בשיעור של 13.5%. אולם בסך הכל, כאמור, המשוואה היא חיובית.
השנה דוקאטי צפויים להגדיל עוד את המכירות עם הקטנוע החשמלי שחברת VMOTO הסינית יתחילו לייצר עבורם. לקטנוע מצבר של 32Ah עם טווח אורבני מוצהר של 75 ק"מ וטעינה ב-3.5 שעות. המנוע עצמו הוא של חברת בוש הגרמנית. נזכיר גם את הכיוון החשמלי לאופנועים הקרביים שלהם, שצובר יותר ויותר תאוצה וצפוי להניב פירות לקראת שנה הבאה.
בטריומף, חברת האופנועים הבריטית שבקרוב תגיע ארצה, יצאו בהכרזה על פרויקט שיקרא TE-1 ומטרתו לקדם את פיתוח האופנוע החשמלי הראשון שלהם. בטריומף נקטו במועד משוער של שנתיים עד להצגה של הפרויקט.
לעזרה טכנולוגית וכלכלית לטריומף יחברו גופים בריטיים נוספים, כשהשם הגדול מביניהם הוא חברת הפורמולה 1 ווילאמס, שיהיו אחראים על פיתוח הסוללה ויחידת הפיקוד למנוע. שותפים נוספים הם חברה טכנולוגית בשם Integral Powertrain Ltd אשר יפתחו את המנוע עצמו ושנאי הכוח. כמו כן, חוקרים מאוניברסיטת וורוויק היושבת בקובנטרי יסייעו בכל נושא ההדמיות וסקרי השוק. בנוסף, סיוע ממשלתי נרחב יקנה פרויקט פטריוטי ולאומי.
מנכ"ל טריומף, ניק בלור: "החיבור של השותפים השונים יאפשר את פיתוח המיזם ללקוחות שלנו המעוניינים לצמצם את ההשפעה שלהם על הסביבה, יחד עם הרצון לחסוך בדלק ולמלא אחר הדרישות הרגולטוריות בנושא. הפרויקט יספק איזון מושלם בין התנהגות, ביצועים ושימושיות".
נציין שבטריומף לא הגדירו שיפתחו אופנוע מסויים חשמלי, אלא פלטפורמה שתשרת את כל דגמי האופנועים של טריומף – כולל הרוקט 3 המפלצתי.
נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 278 סמ"ק, 27 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי 287 מ"מ, דיסק אחורי 260 מ"מ, מערכת ABS, משקל מלא 179 ק"ג, בסיס גלגלים 1,500 מ"מ, גובה מושב 800 מ"מ, מיכל דלק 10 ל', צמיגים 110/70-16, 140/70-16
סאן-יאנג HD300i – קטנוע גלגלים גדולים חדש של סאן-יאנג
מה זה?
משפחת גדולי הגלגלים של סאן-יאנג הגיעה לארץ כבר בשנת 2005 עם הצגת ה-HD200. כמו כל הקטנועים עם גלגלי ה-"16, גם הוא לא נחל הצלחה מסחרית מסחררת בישראל, והייבוא הופסק ב-2011. קטנועי ה-"16 נהנים מהתנהגות כביש וספיגת זעזועים עדיפה לעומת קטנועים עם גלגלים קטנים יותר, אך למרות ההצלחה לה הם זוכים באירופה, הקהל הישראלי מעדיף קטנועים יותר מפנקים ובעיקר עם תא אחסון לקסדה מתחת למושב – שני דברים שחסרו לרוב הקטנועים אלו.
ה-HD300i החדש לא מזכיר את קודמו כמעט בכלל. פרט לגודל הגלגלים והיעדר מיגון רוח, הדגם החדש מציע מאפיינים של קטנוע מנהלים סטנדרטי עם מושב מפנק, ובעיקר – מקום לקסדה (ואף יותר) מתחת למושב. למרות הגדלת הנפח המשמעותית המשקל קטן ב-15 ק"ג. הבלמים חוזקו ונוסף דיסק אחורי ומערכת ABS. הקטנוע מגיע עם שקע USB, פנסי LED קדמי ואחורי ועיצוב מעודכן. כמו לקודמו, יש לו סבל מקורי ומתלה למטען, אך כבר אין לו מדרס רגליים שטוח מתחת לאותו מתלה – המקום המיועד לנשיאת מטען עבר אל מתחת למושב.
ה-HD300i הוא קטנוע עירוני חזק ומודרני שמביא את יתרונות הגלגלים הגדולים עם יתרון של תא מטען וכל זאת תוך שמירה על מחיר תחרותי. האם זהו הקטנוע שיעזור להשריש את גלגלי ה-"16 בשוק הישראלי?
מקום לקסדה ותיק מתחת למושב
ביצועים
יותר כוח ופחות משקל זה תמיד מתכון טוב לביצועים – על הנייר. בפועל לא תמיד ההבטחות מתגשמות. אך זה לא המקרה עם ה-HD300i. ה-HD300 מזנק בהחלטיות ועם משיכה חזקה ממצב עמידה. בכל מהירות נסיעה, פתיחת מצערת תיתן משיכה החלטית קדימה עד למהירות המרבית שהיא כ-140 קמ"ש על השעון ומוגבלת בעיקר בגלל החוסר במיגון הרוח. את החגיגה מפסיקים צמד בלמי דיסק עם מערכת ABS שנותנים כוח עצירה סביר אך אינם שותלים את הקטנוע במקום.
ה-HD300i מקבל את כל היתרונות של קטנועי 16 אינטש בהתנהגות כביש ובשיכוך מהמורות. הכניסה לפניות בכל מהירות קלה והקטנוע מרגיש יציב בהטיה. רק במהירות גבוהה מאוד בשילוב רוח צד ה-HD300i איבד מעט משלוותו והעביר נדנודים לרוכב. המתלים עושים עבודה טובה, ואפילו מהמורות עמוקות לא מועברות כמכה לגב הרוכב. גם נסיעה מהירה על כביש עשוי אבנים משולבות לא מרעידה את הרוכב, ועל כך אחראים לא רק המתלים אלא גם הגלגלים גדולי הקוטר. למרות שה-HD300i נראה רחב, אין שום בעיה להשתחל איתו בתנועה עירונית צפופה ובסך הכל ה-HD300 מתפקד מצוין גם בעיר וגם מחוץ לה, עם שילוב נהדר של כוח בשפע, התנהגות כביש נוסכת ביטחון ומתלים נוחים. רק היעדר מיגון רוח מפריע ל-HD300i להיות אידאלי כתחבורה למרחקים ארוכים.
גלגלים גדולים – יציבות גבוהה
איך זה מרגיש?
ה-HD300i החדש הוא קטנוע נאה, למרות שאין לו עיצוב פורץ דרך. אפילו די סטנדרטי בניגוד לקודמיו בשושלת – וזה עובד לטובתו, בעיקר עם המושב החום והידיות בצבע תואם. המושב ממוקם גבוה, אך עיצוב נכון וצר מאפשר להוריד בנוחות רגל ישרה הרחק לקרקע גם לבעלי גובה ממוצע בלבד.
המושב המדורג נוח גם לאחר ישיבה ממושכת. מאחוריו מגיע סבל מקורי המשלב ידיות אחיזה למורכב, ותחתיו יש תא מטען בנפח 38 ליטרים ולא טיפוסי לקטנועים מסגמנט גלגלי ה-"16. קסדה מלאה גדולה נכנסת בקלות לתא הרחב ועוד נשאר מקום לפאוץ', כפפות ועוד כמה פיצ'יפקעס. יש גם תא כפפות קטן ובתוכו שקע USB – רק חבל שהוא לא ננעל. מתחת לכידון יש גם וו מתקפל, אך אין ל-HD300 משטח העמסה ובין רגלי הרוכב שוכן פתח התדלוק. המדרסים משני צידיו מאפשרים מעט תנועה של כפות הרגליים לפנים ולאחור, ואפשר אפילו להשעין את אותן קדימה בזווית למרות שאין כאן באמת מדרסים משופעים. בסך הכל תנוחת הרכיבה נוחה. רגליות המורכב מתקפלות אך ללא קפיץ, ומעט קשה לפתוח אותן עם הרגל בלבד ונאלצנו להשתמש בידיים לשם כך – מיותר.
מעל לכידון נמצא לוח שעונים נאה המורכב משלושה שעונים אנלוגיים: מד מהירות גדול במרכז, ומצידיו מד סל"ד ומד דלק. מתחת לחוגת המהירות יש לוח דיגיטלי קטן המציג את חום המנוע ותצוגה מתחלפת עם נתוני מרחק, טמפרטורה, טעינה או שעה. על הכידון מורכבות שתי מראות פשוטות, אך המיקום שלהן, קרוב לראש הרוכב, נותן שדה ראיה מצוין – אחד הטובים שאנו זוכרים. ל-HD300i צמד פנסי LED, והתאורה הקדמית שלו חזקה ומרשימה.
האם הוא יהיה הכלי שיכניס את סגמנט ה-"16 לישראל?
סיכום ועלויות
ה-HD300i מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – וגם די מצליח בכך. הוא נהנה מהיתרונות שמעניקים לו גלגליו הגדולים אך לא מוותר על נפח אחסון ראוי מתחת למושב. יש לו מנוע חזק, התנהגות כביש טובה והוא נראה לא רע בכלל. הוא מיועד לכל מי שרוצה להתנייד בעיר או בין ערים, ורק המחסור במיגון הרוח מקשה עליו להתמודד עם נסיעות בין-עירוניות ארוכות טווח. מי שנוסע בין ערים קרובות, למשל מראשון לציון או מכפר סבא לתל-אביב, ייהנה מקטנוע חזק, נוח, עם התנהגות כביש מצוינת ורמת גימור טובה.
בסעיף המתחרים רשמנו קודם כל את הבוורלי 350 של פיאג'ו – ולא בכדי. נראה שמהנדסי סאן-יאנג שאבו השראה מהאיטלקי המצוין. המראה דומה וכך גם המאפיינים. אין זה מבחן השוואתי והבוורלי הוא אחד הכלים המשובחים על כבישינו, אבל הסאן-יאנג HD300 מתומחר נמוך ביותר מעשרת אלפי שקלים חדשים. כך שלמעשה למרות הדמיון – מתחריו של ה-HD300i הם כל קטנועי ה-300 שבטווח המחיר שלו, כולל מתחרים מבית כמו הסאן-יאנג קרוזים 300 וג'וימקס 300, שאמנם שונים באופיים, אבל קרובים בנפח המנוע ובמחיר.
הסאן-יאנג HD300i הוא עדיין עוף חריג בנוף הקטנועים המקומי, אבל עם כל כך הרבה יתרונות ובמחיר תחרותי אנו מקווים שיביא לדריסת רגל לקטנועי ה-16 אינטש בארצנו, וגם לקטנועי ה-300 סמ"ק – עוד סגמנט שרק מתחיל להכות שורשים בטבלאות המכירות בארץ. ומי שמחפש קטנוע חדש ופסל אותו בגלל חטאי אבות – כדי מאוד שייקח אותו בחשבון וייקח אותו לנסיעת מבחן – בין שתי ערים.
עלויות תחזוקה
1,000 ק"מ – 614 ש"ח
5,000 ק"מ – 344 ש"ח
10,000 ש"ח – 717 ש"ח
15,000 ק"מ – 1,658 ש"ח
20,000 ק"מ – 842 ש"ח
סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,175 ש"ח
* המחירים כוללים חלפים מקוריים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.