Blog

יום רביעי לפני שלושה שבועות, השעה 16:28, בחור צעיר שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה לאופנוע רוכב בכביש 444 בשול הדרך כאשר לפניו נוסע קטנוע פיאג'ו. לא ברור מדוע, אולם בשלב כלשהו הקטנוע מחליק והרוכב עף ממנו ומוטח ארצה. כעבור שנייה, לפי החשד, הרוכב שמאחוריו – שלא שמר מרחק – דורס אותו למוות ונמלט מהזירה. יעברו עוד 6 ימים עד שהחשוד ייעצר, במהלכם עבדה המשטרה בקדחתנות לאתר את הכלי, שבסופו של דבר נמצא בחצר של בית שכור שבו הוא מתגורר. יום למחרת הסגיר עצמו החשוד למשטרה, אולם הוא מכחיש את מעורבותו בתאונה. בא כוחו, עו"ד בועז קניג, טען בבית המשפט כי כל אחד יכול היה לעשות שימוש בכלי שעומד בחצר ביתו, לקחת אותו ולהשיב אותו. "הם תפסו את הבן אדם הלא נכון. אמנם יש לו עבר פלילי (ישב בכלא על קשירת קשר לניסיון רצח – מערכת פול גז), אין ספק, אולם אני מציע למשטרת ישראל להמשיך לחפש כי הפוגע עדיין מסתובב חופשי".

בין אם יתברר כי הוא היה מעורב בתאונה ובין אם לא, דבר אחד ברור: המשטרה הצליחה כעבור זמן לא רב לאתר את הכלי הפוגע.

על פי נתוני עמותת אור ירוק, בכל שנה נפגעים בממוצע כ-1,000 בני אדם בתאונות פגע וברח, ו-13 נהרגים (יותר מאחד בכל חודש). מהנתונים עולה כי בכל שנה מתרחשות כ-700 תאונות פגע וברח בממוצע – שתיים בכל יום. משטרת ישראל לא מפרסמת סטטיסטיקה עדכנית לגבי שיעור פענוחי תאונות הפגע וברח בישראל, אך היא מצהירה כי מדובר בשיעורים גבוהים ביותר. כיצד היא מצליחה לפענח מספר כה גדול של תאונות בפרק זמן כל כך קצר?

על מנת לפצח את סוד השיטה של משטרת ישראל, שוחחנו עם כמה מומחים בתחום המדע הפורנזי – חלקם שירתו במשטרה והיו מעורבים במספר רב של חקירות פגע וברח – שהסכימו לחשוף בפנינו את תהליך העבודה על תיק פגע וברח, החל מרגע קבלת ההודעה על התאונה ועד לעת בה שמים אזיקים על ידי של החשוד.

השלב הראשון הוא הגעת סייר תנועה לזירה וזיהוי האירוע כתאונת פגע וברח. מרגע זה האירוע כולו מקבל התייחסות של זירת פשע חמור. ממונה ראש צוות צח"מ, ובאופן מיידי מזומן לזירה צוות בוחני תנועה, כמו גם קצינים בכירים וניידת לזיהוי פלילי. בהתאם לצורך, הקצין האחראי ממנה גם גורמים נוספים בתחום החקירות, המודיעין, הבילוש וכו'. כל צוות פועל על-פי נוהל קבוע מראש: צוות ראשון אמון על ליקוט כל הממצאים שנותרו בזירה, וכמעט תמיד נותרים כאלו – חלקי פלסטיק שונים שעפו מהרכב מעוצמת הפגיעה או חלקים של פנס שנשבר. מטרת האיסוף היא לבצע מהלך של זיהוי סוג הרכב שהיה מעורב בתאונה. "יש למשטרת ישראל מעבדה מאוד מיומנת שיודעת איך להתחקות אחר סוג הרכב מבעד לניתוח כזה", מסביר ניר קוסטיקה, לשעבר קצין בוחני תנועה של מחוז מרכז. "על כל בקלית מוטבע מספר קטלוגי של היצרן באמצעותו ניתן לזהות את סוג הרכב והדגם. במקרה שחתיכת השבר שנותרה קטנה מדי, החוקרים נוסעים עם החלק למומחים בתחום הבקליות בדרום תל-אביב במטרה להיעזר בהם בזיהוי. הם יעברו דגם דגם, עד שיגלו באיזה רכב מדובר. כך גם לגבי חלקים אחרים שנותרו בזירה. נעשית כאן עבודה מאוד מסודרת ושיטתית".

עבודת איסוף וניתוח החלקים שנותרו בזירה היא חלק אחד מהפאזל, שכן קיים צוות נוסף שמתשאל את עדי הראייה שבסביבה, ובמקרים רבים מצליח הצוות לאסוף עדויות מנהגים שראו את המתרחש ואפילו צילמו את האירוע במצלמת הדרך. "לרוב, הנהג יתקשה למסור פרטים מדויקים על זהות הרכב הפוגע ברמת מספר הרישוי, אך יוכל לתת מידע כגון סוג הרכב, וזה בהחלט מסייע לבנות את הפאזל", אומר קוסטיקה. במקביל, שוטרים נוספים עובדים על ליקוט סרטי צילום ממצלמות שפוזורות באזור. אמנם לרוב המצלמה לא מצלמת בדיוק את זירת ההתרחשות, אולם יש סרטוני וידאו של כבישים באזור, ובאמצעות המידע המוקדם על סוג הרכב הם מתחילים לחפש אותו בסרטונים. כך למשל, הם מחפשים במצלמות ג'יפ בצבע מסוים, ומזהים כי במצלמה מסוימת הרכב נראה ללא כל פגיעה, ובמצלמה נוספת, מספר קילומטרים לאחר מכן, רואים בבירור כי המראה תלושה. הם ימשיכו לעקוב אחר המצלמות עד שימצאו צילום בו מספר הרישוי נראה בבירור. אם צריך, הם יקחו סרטוני אבטחה מתחנות דלק ומבתי עסק. הם ינתחו 15 מצלמות, ואולי אף יותר", מוסיף קוסטיקה.

אולם ישנם מקרים בהם מצלמות האבטחה לא מספקות מידע. במקרים כאלו, בהתאם לתוצאות החקירה הפורנזית וזיהוי סוג הרכב, יקבעו רדיוס מסוים ויתחילו לצמצם את מספר בעלי הרכבים הרלוונטיים שגרים בו בהתאם למספר קריטריונים, ואת הנותרים יזמנו לחקירה, והם יתבקשו להגיע עם הרכב. "אם החלק הוחלף, ניתן יהיה לזהות את זה בבירור, ואפילו אם הרכיבו חלק משומש – עדיין במקרים רבים אפשר יהיה להצביע על כך", אומר קוסטיקה.

"בכל תאונה של פגע וברח מבצעים ניסיון לאתר את הרכב הפוגע באמצעות איכון אותות סלולריים", מסביר לפול גז אבנר רוזנגרטן, מנהל המכון למדע פורנזי. "לרוב הבריחה מהזירה מתבצעת בתאונות שהתרחשו בשעות לילה, ובעיקר בכבישים בהם לא הייתה תנועה רבה של כלי רכב – דבר שמשחק לטובת המשטרה, שכן כך קל לה לזהות את האות של הטלפון שהיה בזירה. תאונות רבות פוענחו באופן הזה, וזה מידע שלא ניתן לטשטש".

אחרי תאונות פגע וברח, סביר להניח כי תראו שוטרים סורקים תא שטח של מספר קילומטרים בקרבת זירת התאונה. הסיבה לכך היא דפוס פעולה טיפוסי שרווח בקרב נהגים שדרסו ונמלטו: הם נוטשים את הרכב בקרבת מקום – לעתים זה יהיה אקט של נטישה ולעתים תוך ניסיון הסתרה – אולם מה שמעניין לא פחות הוא שרבים מהם חוזרים לזירה כעבור זמן קצר ונתפסים. "לכאורה אין היגיון לחזור לזירת הפשע, אולם הם עושים את זה מתוך רצון לברר אילו פעולות נעשות בזירה ומה הסיכוי שיתפסו אותם", אומר קוסטיקה.

ישנם מקרים בהם אין די במידע שנאסף מהזירה, והראיות שנאספו מהמצלמות אינן מאפשרות למשטרה להצביע על חשוד מסוים. במקרה כזה, מתחיל להיאסף מידע מודיעיני: בלשים מגיעים למוסכים בטווח שהוגדר מראש ומיידעים אותם על התאונה, בדיקות נערכות גם בקרב עסקים בתחום חלקי החילוף, וסורקים חצרות וחניונים. לרוב מדובר על אנשים נורמטיביים שעד לבריחה לא חיו חיי פשע, ובכל מקרה "הם לא תכננו מראש איך להתמודד עם הבריחה וההסתרה, ותמיד הם עושים טעות מסוימת שמביאה למעצר שלהם", מסכם קוסטיקה.

בריחה מזירה אחרי תאונת דרכים, "פגע וברח", מעבר להיותה עבירה פלילית שתושיב את הבורח בבית הסוהר, היא פעולה בלתי-מוסרית בעליל שבה הבורח מפקיר נפגעים בשטח ולא לוקח אחריות על מעשיו. בטווח הארוך מעשים כאלה גם מכרסמים בהגינות החברה שבה אנחנו חיים והופכים אותנו מחברה מסודרת ומתוקנת לאנרכיה שבה כל אדם עושה דין לעצמו. ואחרי הכל, את הרוב המכריע של הבורחים בתאונות כאלה – משטרת ישראל מצליחה לתפוס. לכן, אם חלילה הייתם מעורבים בתאונת דרכים, קחו אחריות ושאו בתוצאות. בריחה היא הפעולה השפלה ביותר שניתן לעשות במקרה כזה.

טריומף חשפה אתמול (ד') סדרת סקרמבלרים חדשה וצפויה בנפח 1,200 סמ"ק, שמשלימה את סדרת אופנועי הרטרו של החברה הבריטית.

הכלים החדשים – סקרמבלר 1200 ברמות גימור XC ו-XE – יושבים על הפלטפורמה המוכרת של הת'ראקסטון, כולל מנוע הטווין המקבילי בנפח 1,200 סמ"ק המפיק כ-90 כ"ס ו-11.4 קג"מ. למרות מראה הרטרו, המנוע הזה מודרני לחלוטין עם קירור נוזל ומצערות חשמליות.

אל תתנו למראה להטעות אתכם. מדובר באופנוע סופר-מודרני עם מכלולי איכות וחידושי אלקטרוניקה. כך למשל יש 3 מצבי ניהול מנוע – כולל מצב שטח, יש צג TFT דור שני, מפתח קרבה KEYLESS, פנסי LED היקפיים, ויש יחידת מדידת אינרציה IMU שמאפשרת שליטה במערכות ה-ABS ובקרת ההחלקה – שתיהן להטיה.

צג ה-TFT מציע גם חיבור לסמארטפון, מערכת ניווט אינטגרלית, וגם – לראשונה באופנועים – מערכת אינטגרלית של גו-פרו שמאפשרת שליטה במצלמות ישירות מהכידון. כך יכול הרוכב לצלם סטילס או וידאו תוך כדי רכיבה, מבלי להוריד את הידיים מהכידון.

מבחינת מכלולי השלדה, גם כאן מדובר במכלולים איכותיים במיוחד. החישוק הקדמי בקוטר "21, עם אוריינטציית שטח ברורה, הבולמים האחוריים של אוהלינס מתכווננים באופן מלא ומציעים מהלך ארוך במיוחד, וגם הבולמים הקדמיים ההפוכים של שוואה מציעים מהלך ארוך לשטח וכיוונים מלאים. הבלם הקדמי של ברמבו, כשהקליפרים רדיאליים מסוג M50. לא חסכו פה על מכלולים.

העיצוב סקרמבלרי לחלוטין, כשכל רמת גימור תגיע בשתי סכימות צביעה. ושוב, מאחורי עיצוב הרטרו מסתתר אופנוע מודרני לחלוטין וסופר-טכנולוגי. מהמם!

עדכון: המבצע יימשך עד סוף אוקטובר 2018, כולל ביום הבחירות לרשויות המקומיות.

עופר-אבניר, יבואנית סוזוקי, קימקו, הוסקוורנה, פיאג'ו, אפריליה ומוטוגוצי, יוצאת במבצע לשבוע הקרוב על כל ששת המותגים ועל כ-90% מליין הדגמים. במסגרת המבצע תיתנן הנחה של כ-10% על רוב דגמי המותגים (למעט מספר חריגים), וכן אפשרות ל-24 תשלומים ללא ריבית למשלמים בכרטיס אשראי. המבצע יתקיים בין ה-14.10.18 לבין ה-19.10.18.

• בדגמי סוזוקי תינתן הנחה של למעלה מ-11% לרוכשי הבורגמן 400 – 40,000 ש"ח במקום 45,000 ש"ח מחיר מחירון; על דגמי ה-DL650 תוצע הנחה של כמעט 15% – 59,000 שקלים ש"ח במקום 69,000 ש"ח מחיר מחירון.
• במותג קימקו תוצע הנחה של 10% על הדאונטאון 250 שיוצע ב-25,200 ש"ח במקום 28,000 ש"ח מחיר מחירון, והאקסייטינג 400 סמ"ק יוצע ב-36,000 ש"ח במקום ב-40,000 ש"ח מחיר מחירון.
• בדגמי פיאג'ו תוצע הנחה של 10% על כל דגמי הווספה.
• לראשונה יוצעו הטבות על דגמי הכביש של הוסקוורנה – 5% הנחה, כך לדוגמה יוצעו דגמי ה-401 במחיר של 38,000 ש"ח במקום 40,943 ש"ח מחיר מחירון. על דגמי השטח יוצעו הטבות בסך 10% על דגמי 2018 בלבד.

**כל המחירים הם 'על הכביש', וכוללים מע"מ ואגרות רישוי.

כתב: עו"ד אסף ורשה

מדי שנה מתרחשות מאות תאונות דרכים שמקורן בתשתית לקויה, בין אם מדובר על כביש עם בורות או בכתם שמן, ובין אם בפסולת שהושארה על הכביש או במפגע תחבורתי אחר. השאלה היא האם הרוכב או בעל הכלי זכאי לקבל פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, ואם אכן – אז ממי? שאלות תשובות.

האם בכל מקרה בו התאונה אירעה בשל מפגע כתם שמן על הכביש, יש אחריות לרשות המקומית?

במקרה כזה, הסוגיה שבית המשפט יבחן היא פרק הזמן שעבר מאז שהתרחשה הדליפה ועד שהמפגע הוסר. במשך שנים, כתקליט שבור, הבהירו הרשויות המקומיות בכל כתב הגנה שנכתב בתביעה כזו כי אין זה סביר שניתן יהיה לצפות מהן להיות בכל מקום ובכל זמן. ואכן, בתי המשפט צידדו לא אחת בעמדה זו וקבעו כי קיים איזון שיש לשמור עליו בין הציפייה מהרשות לפיקוח נאות ויעיל לבין יכולתה לעשות כך בפועל. אלא שהזמנים השתנו וכיום לאור ההתפתחות הטכנולוגית ורישות הערים במצלמות, בכושרה של הרשות לפקח באופן הדוק ויעיל יותר על הנעשה בשטחה. כמו כן, אם בעבר פרק זמן של חצי שעה מרגע קבלת ההודעה על המפגע ועד לרגע בו נמנעה פגיעה של נוספים על-ידו היווה זמן סביר, הרי שכיום בתי המשפט מצפים מהרשויות להגיב לרוב מהר יותר.

כיצד מוכיחים כי הרשות המקומית ידעה על המפגע אך לא טיפלה בו בזמן סביר?

כיום כל מערכות ההתראה והדיווחים על נזקים הן ממוחשבות. לבית המשפט נתונה הסמכות לדרוש מהרשות להמציא את כל הרשומות. בנוסף, במסגרת בירור אחריות הרשות, יש לקבל את מצבת כוח האדם שעבדה באותה העת, וזאת מתוך מטרה לברר האם הרשות לא צמצמה את מספר אנשי הצוות מתוך כוונה לחסוך בעלויות על חשבון השירות הסביר אותו היא צריכה להעניק לתושביה. וכך למשל, היה ויתברר כי באותה נקודת זמן עבד במשמרת רק מוקדן אחד והשיהוי בדיווח נבע ממענה מאוחר לשיחה, ייתכן בהחלט כי בית המשפט יראה בכך כהתרשלות מצידה.

האם בית המשפט מצפה מהרשות המקומית לתחזק את הכבישים שבשטחה?

תחזוקת הדרכים הציבוריות מתבצעת בכמה שיטות שתכליתן לשפר את בטיחות המשתמשים בדרכים שבתחומי הרשות המקומית ולשמור על רמת השירות שמספקת הרשות לתושביה. השיטות העיקריות הן: תחזוקה תקופתית מונעת המתבצעת אחת לכמה שנים למניעת התדרדרות של מצב הדרכים (תחזוקה מונעת), תחזוקה שוטפת של הדרכים המתבצעת במהלך השנה כדי לשמור על הקיים (תחזוקה שוטפת), וטיפול מיידי במפגעים שאירעו בדרכים (תחזוקת שבר). שאלת האחריות ושיעור הרשלנות של הרשות תלויה במספר גורמים, ובכלל זה באופן היווצרות הבור או המפגע. ככל שמדובר על בור שנפער בכביש בשל תחזוקה מונעת או שוטפת שלא בוצעה כהלכה, לא מן הנמנע כי בית המשפט יקבע כי מדובר על התרשלות מצידה של הרשות. ישנם מקרים מובהקים יותר כגון בור שנפער מדי חורף – מקרה אשר מבסס עוד יותר את טענת ההתרשלות של הרשות.

כלומר כל בור בכביש מהווה מפגע שמאפשר לתבוע במקרה של נזק שנגרם בגללו?

לא כל מהמורה או סדק בכביש ייחשבו כמפגע. בתי המשפט קבעו לא פעם כי "…רחובות ומדרכות עיר אינם 'משטח סטרילי' ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו'גלים' של שיפועים, כאלו או אחרים". ניתן להתייחס לדבר כזה או אחר כמפגע בכביש כאשר מדובר בהפרעה משמעותית שבאחריות הרשות היה לתקנה, והוכח כי לא היה כל שלט, תמרור או סימון שקיימת הפרעה, והרוכב היה זהיר מספיק ובכל זאת לא יכול היה לזהות את ההפרעה מבעוד מועד. במקרים רבים קובע בית המשפט שבור ביוב פתוח בכביש, ללא כל שלט או תמרור המזהירים על קיומו, ובמיוחד אם ידוע לעירייה על עצם קיומו – יחשב בגדר מפגע.  יש לזכור שכאשר הנפגע אינו מוכיח שהבור בכביש היה עמוק או משמעותי דיו, אלא 'שקע' קטן בכביש – בית המשפט נוטה לקבוע שלא מדובר במפגע. לפיכך, על הנפגע חלה חובת תיעוד אם ברצונו לקבל פיצוי עבור נזקיו.

אחת מהטענות השכיחות של הרשויות המקומיות היא כי רכבים רבים עברו במקום קודם לכן ואיש לא נפגע, לפיכך התביעה תמוהה ודינה להידחות. האם כך הדבר?

מצד אחד מדובר על טענה ראויה מצד הרשות, שמבססת את הנחת העבודה כי התאונה נגרמה ברשלנות הנהג. אולם בתוך כך, עצם העלאת הטענה עשויה להצביע על כך כי המפגע נותר במשך זמן רב ללא שתוקן – מצב שבראיית בית המשפט יכול להיחשב כלא סביר וכהתרשלות מצד הרשות.

כיצד עליי לפעול במקרה בו הרשות המקומית טוענת כי הנזק נגרם בשל רשלנות הקבלן ועליי להפנות תביעתי אליו?

היחסים בין הקבלן לעירייה הם יחסים חוזיים שלא מעניינו של הניזוק. לעתים קרובות מבקשת הרשות לפטור עצמה מאחריות תוך שהיא מפנה את התובע לקבלן. במקרה כזה יש לתבוע הן את הרשות והן את הקבלן – שניהם יחד וכל אחד לחוד. בית המשפט יקבע את אופן חלוקת האחריות בין שני הגורמים, אולם מבחינת התובע אין זה משנה שכן הוא יקבל את מלוא הפיצוי שייפסק.

כיצד עליי לפעול במידה ורכבי ניזוק כתוצאה ממהמורה בכביש:

קיים משקל ראייתי רב לתשובה אותנטית ומיידית שנמסרת על-ידי הרשות. לפיכך, חשוב להקליט את השיחה הראשונה שנערכת לאחר קרות הנזק עם מוקדן העירייה או הרשות המקומית. לרוב המוקדן יספק תמונת מצב עדכנית והמהימנה לגבי המפגע, אשר תשמש את הניזוק. אם במועד התרחשות הנזק היה במקום עד ראייה שגר או עובד בסמיכות למפגע ויכול להעיד על משך הזמן בו המפגע עמד ללא טיפול – חשוב לקחת את פרטיו. כמו כן, לצורך הוכחת הנזק, גם אם הוחלט לא לתקן את הרכב – יש לקבל הצעת מחיר מהמוסך, וכמובן לפנות לשמאי רכוש.

הכותב הוא מומחה לדיני נזיקין וביטוח, יו"ר ועדת נזקי רכוש ושיבוב בלשכת עורכי הדין