כבכל קיץ בשנים האחרונות, גם הקיץ הזה מפיקה התאחדות הספורט המוטורי מחנה אימוני רכיבת מוטוקרוס לילדים.
קייטנת מוטוקרוס לילדים
מחנה האימונים, בן 3 ימים, יתקיים במסלול המוטוקרוס במכון וינגייט בין התאריכים 24-26.7.18, בין השעות 07:30 ל-19:00 (לא כולל לינה), ויכלול 20 ילדים שיתחלקו לשלוש קבוצות בהתאם לגיל ולרמת הרכיבה. שלוש הקבוצות תתחלפנה בפעילויות שונות במהלך היום. הקייטנה תכלול 5 שעות אימון רכיבת מוטוקרוס בכל יום, בהדרכת מדריכים מקצועיים מובילים בענף, וכן פעילויות נוספות כמו בריכת שחייה, אימוני כושר, הרצאות עיוניות ועוד.
מבחינה מקצועית, מחנה האימונים יעסוק בעיקר באימוני רכיבה במסלול מוטוקרוס, שיפור טכניקת הרכיבה, הכרת האופנוע ומכלוליו, כיוון האופנוע, הסבר על אימוני כושר יעילים ותזונה נכונה לרוכבים צעירים.
ההרשמה פתוחה לכל ילד, גם למי שאינו חבר בהתאחדות או באחת מהעמותות. ילד שאין ברשותו אופנוע וציוד רכיבה יכול לקבל אופנוע וציוד רכיבה בעלות של 600 ש"ח לאופנוע ו-400 ש"ח לציוד רכיבה מלא, למשך כל תקופת הקייטנה.
מחנה האימונים כולל:
מדריך מלווה צמוד
מדריך רכיבת מוטוקרוס
ארוחות בוקר וצהריים
התעמלות וכושר
2 אימוני רכיבה ביום
הרצאות עיוניות
כל משתתף יקבל ערכת השתתפות
כיסוי ביטוח ספורט מוטורי מלא
כל ילד נוסף מאותה משפחה יהיה זכאי להנחה נוספת של 15%
חברים באחת מהעמותות החברות בהתאחדות יהיו זכאים להנחה של 5%
מתלה פשוט לקסדה שנצמד אל הקיר בבורג אחד ומאפשר תליית קסדה, מעיל ומפתחות – כל מה שאופנוען צריך כשהוא יוצא מהבית או מהמשרד אל הדו-גלגלי שלו.
המתלה לקסדה הוא 100% ישראלי: הוא פותח על-ידי דורון שפר, יזם ישראלי צעיר בשנות ה-70 לחייו, מיוצר במפעל פלסטיק ישראלי, ונארז על-ידי אנשים עם מוגבלויות מטעם עמותת 'אילן'.
האריזה – מתבצעת בעמותת 'אילן'
הרעיון המרכזי מאחורי המתלה לקסדה הוא הפשטות. הוא עשוי מכמה חלק פלסטיק מודולריים שמתחברים אחד לשני בקליק – בסיס הנצמד לקיר עם בורג בודד, פיסת פלסטיק המשמשת כמתלה לקסדה, ועוד צמד ווים המשמשים לתליית מעיל ומפתחות.
ההתקנה קלה ופשוטה, וכוללת קדיחה בקיר עם מקדח 5 מ"מ, הכנסת דיבל (דיבל רגיל ודיבל לגבס מסופקים בערכה), הצמדת הבסיס לקיר ולדיבל על-ידי בורג וטבעת (מסופקים בערכה), והרכבת המתלה לקסדה וצמד הווים.
המתלה לקסדה מגיע בצבעים שחור / אדום / לבן, וכן שילובים שלהם.
ההתקנה פשוטה – 2 דקות עבודה
חוויית שימוש
החשש העיקרי מהמתלה לקסדה היה שפיסת הפלסטיק האלסטית שלתוכה מכניסים את הקסדה תיצור נקודות לחץ על ריפודי הקסדה, ואלו מצידן ייצרו שקעים בריפוד הקסדה. ובכן, אחרי כמה חודשי שימוש אנחנו יכולים לספר שאין שום סימנים על הקסדה – גם כשהיא ישבה על המתלה שבועות ארוכים ברציפות. חשש נוסף היה שהקסדה עלולה ליפול במגע כזה או אחר, וגם הוא התבדה, שכן המתלה מחזיק את הקסדה מבפנים, וחלקו הפנימי יותר מתרחב ומונע נפילה של הקסדה. על-מנת להכניס את הקסדה למתלה ולהוציא אותה – נדרש לחץ מסוים.
איכות החומרים טובה למדי, כשדורון שפר ניסה סוגים שונים של פלסטיק עד שהגיע לסוג הפלסטיק הקשיח של הבסיס ושל הווים, ולאלסטיות המדויקת הדרושה למתלה לקסדה עצמו.
השימוש פשוט ויעיל – פשוט דוחפים את הקסדה לתוך המתלה האלסטי. את המפתחות והמעיל ניתן לתלות על ווי התלייה המצורפים לערכה.
ווים למעיל ולמפתחות
סיכום ועלויות
מחירו של המתלה הישראלי לקסדה עומד על 75 ש"ח בלבד, והשיווק שלו מתחיל בימים אלו.
במחיר הנמוך הזה, אנחנו לא רואים סיבה מדוע לא להחזיק מתלה שכזה בבית, במשרד, ובמקומות שאליהם מגיעים באופן קבוע עם קסדה. הסיבה העיקרית – חסל סדר חיפוש מקום יציב להניח עליו את הקסדה וכיסא לתלות עליו את המעיל.
כמה פשוט – ככה יעיל, וישראלי ב-100%.
את המתלה הישראלי לקסדה ניתן להשיג ברשת אבזריון, ברשת אופנוסנטר, בצור חלפים, ובחנויות ציוד שונות ברחבי הארץ.
לפני שנה וחצי חשפנו כאן אבטיפוס של ק.ט.מ אדוונצ'ר 390, שהיה יותר ניסיון להציג את הקונספט של הכלי ולעורר דעת קהל. העיצוב כלל מסכה קדמית ומגן רוח בסגנון ראלי דאקר, והמנוע נראה שנלקח מאחד הכלים המקצועיים של ק.ט.מ. אולם כעת נחשפות תמונות של אדוונצ'ר 390 חדש, אשר נראה שונה לחלוטין מאותו אבטיפוס, עם עיצוב ייחודי וחדש ומאפיינים עממיים יותר.
נתחיל בחזית. פנסי ה-LED נלקחו ישירות מהדיוק 390 שנותן לו את אותו מבט חרקי אשר ייחודי לק.ט.מ של התקופה האחרונה. מסכת החזית חדה, ומגן הרוח הקדמי קטן. בנוסף, יש שני מגני רוח שעוטפים את המסכה משני הצדדים ומוסיפים לפן העיצובי וגם מסיטים מעט את הרוח. את כל זה סוגרים מגני ידיים שנותנים נופך קרבי, כיסויי רדיאטור חדשים ומיכל דלק שנראה גדול יותר משל הדיוק אך נפחו טרם פורסם.
את המנוע והשלדה לקחו בק.ט.מ ישירות מהדיוק 390 עם שינויים קלים להתאמה לקונספט החדש: שלדת צינורות הפלדה דומה מאוד לזו של הדיוק 390, וכך גם המנוע, שככל הנראה מפיק 43 כ"ס לעומת 44 כ"ס במנוע של הדיוק, מה שמעיד על מנוע גמיש יותר, המתאים יותר לשימושי אדוונצ'ר.
הגלגלים בקוטר "18 מאחור ו-"21 מלפנים עם חישוקי שפיצים, כך שכוונת ק.ט.מ ברורה – לאדוונצ'ר 390 יהיו יכולות שטח אמיתיות. המזלג הקדמי ההפוך והבולם האחורי הם של WP – חברה-בת של ק.ט.מ, ומהלך המתלים ארוך עם אוריינטציית שטח ברורה.
תחום האלקטרוניקה עשיר למדי, בקורלציה כמעט מלאה לדיוק 390: מצערות חשמליות, מערכת ABS הניתנת לניתוק עם מצב סופרמוטו (פעיל על הגלגל הקדמי), מסך TFT צבעוני, וכמו בסדרות הדיוק הוא מציע גם חיבור למכשיר הנייד לקבלת שיחות והודעות למסך.
רוכב המרוצים הבריטי וויליאם דאנלופ (32) נהרג אתמול במקצה אימון לקראת מרוץ הרחובות Skerries 100 באירלנד. דאנלופ התרסק על-גבי הימאהה YZF-R1 שלו, נפגע קשה, ומת זמן קצר לאחר מכן.
וויליאם דאנלופ בעת מרוץ כביש
הסיפור של וויליאם דאנלופ מעניין למדי, שכן הוא נצר למשפחת דאנלופ המפורסמת שמתחרה כמעט כולה במרוצי רחובות כמו האי-מאן והנורת' ווסט 200. אביו, רוברט דאנלופ, נהרג בהתרסקות במרוץ הנורת' ווסט 200 בשנת 2008, ואילו דודו ג'ואי דאנלופ, שמחזיק בשיא הניצחונות ב-TT של האי מאן – 26 ניצחונות, נהרג בהתרסקות במרוץ באסטוניה בשנת 2000. אחיו של וויליאם, מייקל דאנלופ, מחזיק ב-18 ניצחונות באי מאן.
דאנלופ מתחרה גם הוא בכל שנה ב-TT של האי מאן, אולם השנה הוא נאלץ לוותר על המרוץ כדי להיות עם זוגתו, ג'ייני, שנמצאת בהריון מתקדם. לשניים ילד נוסף.
וויליאם דאנלופ החל להתחרות בשנת 2000, ובאמתחתו 108 ניצחונות במרוצי כביש כאלה ואחרים – מהם 15 במסלול הסקריז 100 שבו נהרג אתמול, 4 ניצחונות בנורת' ווסט 200 – המרוץ שבו נהרג אביו רוברט, וניצחון בסופרבייק. הוא גם ניסה את מזלו בסופרספורט עם טריומף ב-2012, וכן במרוצי 125 ו-250 סמ"ק ב-2009.
חם על המסלול במיזאנו. חם, אבל לא כמו שחששתי שיהיה. בשמיים משייטים עננים מגניבים, והתחזיות שדיברו על גשם – התבדו. יום מושלם. אבל את מי מעניין מזג האוויר כשאני חנוט בחליפת D-Air של דיינזה ממותגת דוקאטי ועומד להגשים חלום מוטורי?
רצים קדימה 30 דקות. אני רכון לתוך הקוקפיט, מנסה לצמצם את ההתנגדות לרוח. יוצא בגז מפנייה מספר 10 (המכונה Tramonto) בקצה של הילוך שני, ברך ברצפה, אני על כ- 60 קמ"ש. זה נראה מפחיד, אבל למי יש זמן לחשוב? מגיע לאפקס, פותח את האמא של הגז, פליק למעלה לשלישי באמצעות הקוויקשיפטר, פליק נוסף ועוד אחד ואני על חמישי, נוגע באזור ה-240 קמ"ש בצד השמאלי של המסלול. מתקרבים לעקומה קלה ימינה, הביצים שלי משקשקות, פחד אלוהים. אני לא מעז להשאיר את הגז פתוח, מוריד קצת, אבל המדריך מתרחק מעט. לא נורמלי. חותך את העקומה (המכונה Curvone) קרוב לאבני השפה הימניות כשאני עדיין על חמישי, ויש לי זמן להאיץ עוד קצת עד פניות 12, 13 ו-14, בהן מפחיתים מהירות באגרסיביות מ-200 לכ-60 קמ"ש. בתוך הקסדה, כמו בסצינה ממלחמת הכוכבים, אני שומע את קולו של המדריך: "השתמש גם באחורי לוק, תמיד השתמש גם באחורי, רוכבים טובים תמיד משתמשים גם באחורי!". טוב הוא לא אמר 'לוק', אבל האפקט היה זהה. 80% קדמי ו-20% אחורי, כדי לאזן את האופנוע על הבולמים. סדרת הפניות ימינה מגיעה (מכונה Carro), ואני יוצא לישורת קטנה שבה מאיצים שוב עד הכפלת המהירות, פנייה 15 שמאלה, ושוב האצה עד כדי שילוש המהירות. הביצים, שבקושי הספיקו לרדת, עולות שוב לקראת הפנייה שמאלה, ה-16 והאחרונה (המכונה Misano), פנייה של 90 מעלות שביציאה מממנה אתה שועט לעבר קו הסיום. זה לא מרוץ, אין מדידת זמנים, אבל אני מדמיין את הטריבונות שואגות.
יש לנו עוד 6 הקפות למקצה הזה אז ממשיכים, והתאוצה מביאה אותי שוב לאזור ה-220 קמ"ש. אבל אז המדריך מסמן לי לזוז הצידה, לתת לשאר הקבוצה לעקוף ולהצטרף אליה בסוף הטור.
איזה אטרף!
אטרף!
אבל נתחיל קודם עם הסבר קצר. מה זה DRE? תכנית ה-Ducati Riding Experience היא תכנית פתוחה (לא רק לרוכבי דוקאטי, אם כי רובם הם כאלה) המהווה חלק ממערך ההכשרה המקיף של דוקאטי. תכנית קורסי הכביש / מסלול כוללת מספר רמות, החל מלימוד קונספט רכיבה נכונה על גבי מונסטר 821, דרך קורסי מסלול ברמות שונות על פניגאלה 959, וכלה בקורס המאסטרים על גבי פניגאלה V4S. קורסים אלה נערכים בעיקר על מסלול מיזאנו על שם מרקו סימונצ'לי אשר לחוף הים האדריאטי, ובמסלול מוג'לו (מסלול הבית של ולנטינו רוסי). ההכשרה כוללת גם קורסי שטח במסגרת ה-DRE Enduro על גבי מולטיסטראדה אנדורו הנערך בשטחים יפהפיים בטוסקנה בינות גפנים וטירות עתיקות.
למרות שיצא לי לרכוב על מסלולים בחו"ל מספר פעמים בעבר, מרגע שרכשתי את הדוקאטי הראשון שלי בשנת 2015 שמעתי על התכנית ורציתי להצטרף. אילוצים כאלה ואחרים מנעו ממני להגשים את החלום, אבל השנה החלטתי שזה יהיה אך סמלי ומעניין לשפר את יכולות הרכיבה שלי, ואיזה מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר על מסלול MotoGP ברמה עולמית עם מדריכים מהשורה הראשונה? וכך עשיתי.
הקורס עצמו מתנהל בצורה רגועה למדי ונמתח על פני יום וחצי, שאת חציו הראשון היה ניתן לצמצם מהותית ואולי גם לבטל לפחות בפורמט הקיים שלו. חתימה על טפסים וציוד (למי שבחר לשכור את הציוד במסלול ולא להביא מהבית), קבלת ערכת קורס, היכרות של שלום-שלום עם הרוכבים האחרים, והרצאות עם הסברים תיאורטיים וטכניים. משם יוצאים למגרש החניה לתרגולים שנמשכים כ-3 שעות.
פרנצ'סקה, אנג'ליקה וסילביה מקבלות את פנינו; היוש!
במהלך תהליך הקבלה ניתן לרכוש חבילת צילום הכוללת כ-100 תמונות שלכם במיטב הפוזות על המסלול, וכן תמונות נבחרות של התרחשויות אחרות. בנוסף, ניתן להרחיב את החבילה ולכלול סרטי וידאו שלכם רוכבים על המסלול, סרט בהילוך איטי של אחת הפניות שלכם (סטייל MotoGP), וכן צילומים מרחפן של הקפות במסלול. רוכב שמעוניין בסט תמונות משלם במקום ומקבל מדבקה עם מספר לקסדה. את התמונות מקבלים באיכות מקסימלית, דרך קישור להורדה, כמה ימים אחרי הקורס.
מה שחשוב זה היום השני, היום בו עולים לראשונה על המסלול עצמו.
נחלקים לקבוצות, מקבלים הקצאה של המדריך – אחד מכ-15 מדריכים (כל אחד מהם עם רזומה ספורט מוטורי באורך של גליל נייר טואלט תלת-שכבתי ועם ערימת תארים שאנחנו בישראל יכולים רק לחלום עליהם). כל קבוצה מקבלת חלק בפיטס, וכל הזמן רצים בינינו נציגים ומעמיסים עלינו שתייה קרה. הסברים על התהליך, וקדימה לעלות על ציוד.
כמה שהמחזה הזה סקסי!
לפנינו יום ארוך הכולל 5 מקצים בני 20 דקות כל אחד. זה נשמע מעט, אבל תאמינו לי – זה לא פשוט. במקצה הראשון אנחנו מתרגלים את המסלול והמדריך פחות או יותר מקבל מושג לגבי הבדלי הרמות בתוך הקבוצה. חוזרים לפיטס ומקבלים דגשים: אתה, התנוחה שלך בפניות ימינה שונה מאשר בשמאלה. למה? תנסה לחשוב על זה. אתה, תראה איפה אתה מניח את כפות הרגליים על הרגליות, אתה צריך לתת במשקל בתיאום עם כיוון הפנייה. אתה, שים לב לידיים, אתה נוקשה מדי. ואתה, הקו שלך כאן קצר מדי, אתה צריך לצאת יותר החוצה כהכנה לפנייה הבאה שהיא הרבה יותר מהירה.
במקצה השני חוזרים על התהליך. המדריך מלפנים, עם מראות, ורוכב אחד מתוך החמישה מאחוריו, צמוד לו לישבן. המדריך מגביר לאט-לאט את הקצב, מנסה לדגום את הגבול של הרוכב מאחוריו. מסיימים הקפה, המדריך מסמן ביד, והרוכב זז ימינה ונותן ל-4 האחרים לעקוף. עכשיו הוא הופך להיות אחרון בטור. הקפה נוספת ועוד אחת וכן הלאה. חוזרים לפיטס ושוב דגשים והסברים.
במקצה השלישי עוברים לחניך מוביל מדריך, וכל השאר אחריהם. המדריך מצלם את הרכיבה באמצעות מצלמה, וכשחוזרים לפיטס מנתחים את הרכיבה של החניך. זו שיטה יעילה ביותר, שכן אפשר להמחיש הלכה למעשה את ההבדלים ברמות הרכיבה בין הרוכבים השונים, ולתקן באופן ויזואלי.
מדריך מוביל ואחריו החניכים
יוצאים להפסקת צהריים עם ארוחה מפנקת (למי שמסוגל לאכול מרוב התרגשות), ובמקצה הרביעי כל התהליך חוזר על עצמו, ושוב עוברים על הווידאו שצולם במהלכו. ואז מגיע המקצה החמישי, ושם, למרות שהוא מתנהל באותו האופן, המדריך מרשה לעצמו לפתוח מבערים ולמשוך איתו את אלה שרוצים להגביר עוד יותר את הקצב.
הקטע המטורף מבחינתנו הוא שבמהלך כל המקצים האלה אנחנו נעקפים כאילו היינו קונוסים על-ידי רוכבי העלית שמשתתפים בקורס ה-Masters על-גבי פניגאלה V4S, קורס שבו המדריכים הם אלופי עולם, כשמדי פעם מגיע רוכב אורח מיוחד לשמש כמדריך, למשל טרוי בייליס או קייסי סטונר.
גם כאשר אני כותב שורות אלו, צליל הפניגאלה עדיין באוזניי ואני תחת החוויה של ביצוע הפניות והאצת הפניגאלה ל-240 קמ"ש על הישורת. החום, החליפה הלוחצת, הכל נשכח, ונשאר רק חיוך ענק. עד הפעם הבאה.
חיוך ענק בקסדה
האופנועים עליהם אנחנו רוכבים – דוקאטי פניאגלה 959 אדומים בוהקים (המדריכים רוכבים על אופנועים לבנים) – עומדים מצוחצחים ונקיים בפיטס: 6 שורות של 6 אופנועים, כשלידנו 2 שורות נוספות של V4S המשמשים את קורס ה-Masters. הצמיגים חדשים, ועד סוף היום הם יהיו אכולים וגמורים לחלוטין. בין האופנועים מתרוצצים מכונאים מדוגמים שמדי פעם לוקחים כלי כזה או אחר לתדלוק או פעולות תחזוקה אחרות. בסוף היום הראשון, למשל, הוחלפו כל הצמיגים בכל האופנועים. חשוב מאוד לציין שהאופנועים מגיעים למסלול בתצורתם המקורית – סטוק – כלומר מה שאתם קונים בחנות זה מה שיש פה עכשיו. צמיגים, מערכת פליטה, הגדרות מנוע ומערכות בקרה – הכל סטוק.
מסלול מיזאנו – מסלול MotoGP, אחד מהמסלולים המהנים ביותר באירופה – לא מהיר כמו מוג'לו, אבל גם לא מפחיד כמוהו. הוא יחסית שטוח, ללא שינויי גובה משמעותיים, והוא כולל 16 פניות – יותר ימניות מאשר שמאליות, אבל כל פנייה מהווה עונג צרוף. המסלול טכני, אבל לא יותר מדי, ועם מספיק ישורות בין הקטעים הטכניים כדי לאפשר לרוכב לאסוף את עצמו מחדש ולהתארגן לקראת רצף הפניות הבא.
מיזאנו – אחד המסלולים המהנים בעולם!
להשתתפות בקורס כזה דרושות כמה הכנות חשובות:
הכנות גופניותהכוללות תרגילי כושר – חשוב ביותר גם למי שחושב שהוא יכול לעשות הכל, שכן המאמץ הגופני גבוה מאוד ואנחנו רוצים להיות בשיא היכולת הגופנית שלנו.
הכנות לנסיעה הכוללות הזמנת טיסות, רכבומלון – ניתן לטוס למילאנו או רומא (רחוקות למדי, דורשות נהיגה של 6-5 שעות), ונציה (מרחק של כ-3.5 שעות נסיעה), או לבולוניה (הקרובה ביותר והנמצאת במרחק של כשעה וחצי נסיעה ממיזאנו). רכב בסיסי ודלק עולה כמה מאות שקלים בודדים, וניתן לחלוק את ההוצאות עם עוד 2-3 חברים כך שהעלות זניחה. טיסה עולה כ-400-200 דולר – תלוי בחברת התעופה וביעד. מלונות עולים כ-120-100 יורו ללילה, וגם כאן מומלץ לחלוק חדר עם עוד שותף כך שהעלות לא גבוהה.
הרשמה לקורסהרלוונטי שנעשית מראש – אחרת פשוט לא תמצאו מקום מפני ההרשמה נסגרת מהר. קורס עולה בין כמה מאות יורו לבערך 1,000 יורו – תלוי בקורס (מחירון מלא באתר DRE). רוכבים החברים במועדון רוכבי דוקאטי בישראל יכולים לקבל עד 20% הנחה במידה והם נרשמים מוקדם לקורסים.
ציוד לנסיעהכולל ביגוד וציוד רכיבה – מומלץ לשכור ציוד במקום בתמורה לעוד כ-200 יורו – ציוד פרימיום כולל חליפות D-Air של דיינזה, כפפות ומגפיים, וקסדות של אראי). אם מתכננים נכון, אפשר לטוס עם טרולי הכולל כמה ביגוד אישי וכלי רחצה. לקורס אנחנו מגיעים עם שקית ניילון קטנה הכוללת רק אנדרסוט.
ביטוח נסיעות לחו"להכולל ספורט אתגרי – חובה! רצוי גם להוסיף ביטול השתתפות עצמית במקרה של נזק לרכב השכור. הנזק לאופנוע, במידה ויהיה, מכוסה על ידי ביטוח הקורס, כל עוד לא עוברים על קוד ההתנהגות במסלול.
בסך הכל העלות להשתתפות בקורס כזה לקבוצה של 4 רוכבים ולתקופה של 4 ימים תעמוד על בין 6,000 ל-7,000 ש"ח לכל ההוצאות. אם מחשבים נכון ומוכנים להתפשר על איכות המלון, העלות יכולה לרדת לאזור ה-5,500 ש"ח. לא זול, אבל שווה כל שקל.
ביום הרכיבה פירקנו סט צמיגים
אחד המשתתפים איתנו בקורס, אורי גל, סיכם יפה את מכלול התחושות:
"אנחנו חמישה חברים שמגיעים ממדינה קטנה שבה הספורט המוטורי נולד לפני רבע שעה, מי אני ומה אני ביחס לגרזנים שמימין ומשמאל? המדריך שלך – אלוף אירופאי – מסתכל עליך עם חיוך קטן, ואתה מרגיש מחויב לא לפשל, לא להתבלבל – לתת את המרב.
כמי שמתעורר מחלום אתה שם לב לפתע שאתה ממוקם בתוך ים פניגאלות שעומדות כמו חיילים ורוכנות קדימה משחררות לטרף. מימין ומשמאל רוכבים, ואתה מבין שהרעש שאתה שומע מגיע משתי בוכנות בצורות L שדופקות לך מתחת למושב. הקלאץ' לחוץ, הדגל מונף ואתה משגר את כל הסוסים בבת אחת ומשחרר את כל האטרף שהיה אגור בך.
מפנייה לפנייה אתה שם לב שהאספלט מתקרב אלייך יותר ויותר, הכול הופך פתאום לכל-כך פשוט, נעים, זורם, מהיר, וגם מדהים. הפחד נמוג בשנייה, אתה משחרר צעקה בתוך הקסדה תוך כדי סחיטה של המצערת עד הסוף – וזו חוויה אדירה. אתה מבין שהפנייה הנוכחית בה אתה נמצא עמוק עם הברך על האספלט בכלל לא רלוונטית והראש שלך עסוק כבר בפנייה הבאה.
מי שמחפש לימוד או קורס אישי לשיפור הרכיבה ימצא מקומות טובים יותר – גם בארץ, אבל את מכלול התחושות של מסלול מיזאנו בשילוב פניגאלות ומדרכים מחוד החנית – אני לא חושב שאפשר לקבל במקום אחר.
האם נהניתי? בואו נגיד ככה: אני חושב שאנשים נורמטיביים לא נוחתים בנתב"ג בשעה 11:00 אחרי לילה בלי שינה, וכבר בשעה 13:00 מוצאים עצמם בכבישי ירושלים משחררים סוסים. זר לא יבין זאת".
כל רוכב שמגדיר את עצמו כרוכב כביש ספורטיבי חייב לעצמו לטעום את טעם המסלול, ואין מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר במסלול כזה, עם אופנועים כאלה, ותחת הידיים של רוכבי-על כאלה.
שוק האנדורו הישראלי הוא הסגמנט המתפתח ביותר בישראל בשנים האחרונות, והגידול בו אדיר בכל קנה מידה. אם ניקח קצת יותר מעשור אחורנית, הרי שבשנת 2005 נמכרו בישראל כ-80 אופנועי אנדורו מקצועיים – של ימאהה ושל ק.ט.מ – רובם ככולם למתחרי אליפות ישראל באנדורו. 12 שנים מאוחר יותר, בשנת 2017, נמכרו בישראל כ-1,300 אופנועי אנדורו מקצועיים חדשים – רובם ככולם לרוכבי פנאי של סוף שבוע.
הגידול הדרמטי של שוק האנדורו מרתק אותנו, ולכן אנחנו עוקבים אחריו מקרוב ומעלים אחת לחצי שנה סיכום מכירות – לששת החודשים הראשונים של השנה הקלנדרית וסיכום כללי של שנה קלנדרית.
ובכן, אחרי שבמשך שנים ארוכות שוק אופנועי האנדורו גדל בחדות בכל שנה, שנת 2018 מסתמנת כשנת ההתייצבות של השוק. בששת החודשים הראשונים של 2018 נמכרו בישראל כ-640 אופנועי אנדורו ואופנועי טריאל מקצועיים – ברישוי צהוב בלבד. זאת לעומת 633 אופנועי אנדורו במחצית הראשונה של 2017. כמות המכירות הזו נאה בהחלט, ובקצב הזה בשוק אופנועי האנדורו והטריאל המקצועיים יימכרו בשנת 2018 – כמו ב-2017 – סביב 1,300 כלים ברישוי צהוב, אולם כאמור זו השנה הראשונה ב-10 השנים האחרונות שנרשמת התייצבות של השוק בלי גדילה. נזכיר כי בשנת 2016 הגידול בשוק אופנועי האנדורו עמד על כ-50%.
ואם כבר טריאל, הרי שבמחצית הראשונה של 2018 נמכרו לא פחות מ-35 אופנועי טריאל מקצועיים ברישוי צהוב, ונראה שסצינת הטריאל תופסת תאוצה.
טריאל – 35 כלים בחצי שנה (צילום: רונן טופלברג)
מתוך 640 אופנועי האנדורו והטריאל שנמכרו בישראל במחצית הראשונה של השנה, 240 כלים – 37.5% – הם של ק.ט.מ האוסטרית. מהוסקוורנה – גם הוא מותג של ק.ט.מ – נמכרו 142 כלים שהם קצת יותר מ-22% מנתח השוק, כך שיוצא שכמעט 60% משוק אופנועי האנדורו בישראל הם כלים מבית ק.ט.מ אוסטריה. חשוב לציין שבק.ט.מ נרשמת ירידה חדה של כ-25% במכירות אופנועי אנדורו (240 אופנועי אנדורו במחצית הראשונה של 2018 לעומת 323 כלים בתקופה המקבילה אשתקד), בעוד בהוסקוורנה רושמים עלייה יפה של 20%, ובמספרים – 142 לעומת 118. יחד עם זאת, השילוב של ק.ט.מ והוסקוורנה בשוק הישראלי יורד משליטה של 70% מנתח השוק בשנה שעברה, לכ-60% ב-2018.
את הנתח הזה תופסת בטא האיטלקית, שמאופנועי האנדורו והטריאל שלה נמכרו במחצית הראשונה של 2018 לא פחות מ-133 כלים, המהווים יותר מ-20%. כניסה מרשימה מאוד לבטא בייבוא של מטרו-מוטור. ואם הזכרנו את מטרו, הרי שיחד עם גאס גאס (26 כלים) וימאהה (24 כלים), מטרו נכנסת לשוק האנדורו הישראלי חזק מאוד עם נתח שוק כולל של כמעט 29%.
גדילה מסוימת רושמת גם שרקו הצרפתית, שמאופנועי האנדורו שלה נמכרו במחצית הראשונה של השנה 28 כלים, לעומת 22 בתקופה המקבילה אשתקד.
הוסקוורנה TE250i – השני הכי נמכר
אופנוע האנדורו הנמכר ביותר בישראל במחצית הראשונה של 2018 הוא הק.ט.מ 250EXC TPI הדו-פעימתי המוזרק (בתמונה בראש הידיעה), שממנו נמכרו 89 יחידות. נתון מעניין הוא שזהו האופנוע הנמכר בישראל כבר שנתיים ברציפות – גם בסיכום הכולל של אופנועי כביש. כלומר האופנוע הנמכר ביותר בישראל הוא אופנוע אנדורו מקצועי דו-פעימתי. אחיו הכמעט זהה, ההוסקוורנה TE250i, מוכר בדיוק 70 כלים במחצית הראשונה של 2018 – יותר מכפול מהתקופה המקבילה אשתקד.
ומה לגבי החלוקה בין מנועים דו-פעימתיים לבין מרובעי פעימות? ובכן, מתוך 604 אופנועי אנדורו מקצועיים, 375 יחידות הם עם מנועים דו-פעימתיים, ובאחוזים – 62%. היתר – 38% – הם בעלי מנוע 4 פעימות. בחלוקה בתוך המנועים הדו-פעימתיים, 188 מהם בעלי מנוע 250 סמ"ק – כלומר 56.5%.
טבלת מכירות אופנועי האנדורו המלאה – מחצית ראשונה של 2018
בשבת האחרונה התקיים בשטחי כפר יחזקאל שבעמק יזרעאל הסבב הרביעי בעונת 2019 של אליפות ישראל באנדורו, בהפקה של התאחדות הספורט המוטורי ובתמיכה של הרשות לספורט מוטורי.
הפעם התקיים הסבב בשיטת 'אנדורו ספרינט' – שכלל צמד מסלולי ספיישל-טסט ארוכים: הראשון באורך 5.3 ק"מ בתוואי שטוח והשני באורך 3.3 ק"מ בתוואי אנדורו טכני יותר. אמנם המרוץ לא כלל הקפת התשה – כמו שמתקיים בדרך כלל במרוץ ספיישל-טסט – אולם המרוץ היה אינטנסיבי מאוד עם מעט זמן מנוחה למתחרים ולוח זמנים צפוף. כ-100 מתחרים הגיעו להתחרות בסבב הרביעי.
הסיפור של הסבב הרביעי הוא הקאמבק האדיר של יוני לוי (ימאהה WR450F – בתמונה בראש הידיעה), שקבע את הזמנים המהירים ביותר בשני הספיישלים – 6:00 דק' ו-4:40 דק' – וזכה בניצחון בקטגוריה המקצועית E2 וגם בניצחון הכללי במרוץ בזמן של 1:04 ש' ל-6 סבבים של ספיישלים. לוי מנצח בפער של כמעט דקה מאלוף עונת 2017, זיו כרמי (ק.ט.מ 350EXC-F), שזכה במקום השני בקטגוריה ובדירוג הכללי. שלישי בקטגוריה E2 וחמישי בדירוג הכללי – נמרוד חמו (הונדה CRF450RX), אלוף עונת 2016 שניצח בכל המרוצים בעונה זו.
בקטגוריה המקצועית הקטנה E1 קרב צמוד בין תומר שמש (ימאהה WR250F) לבין בר נוב (הוסקוורנה FE250), שבסופו תומר שמש מנצח עם זמן כללי של 1:06:11 ש', ו-9 שניות אחריו מסיים בר נוב במקום השני בקטגוריה ורביעי בדירוג הכללי. רון קדשאי מסיים שלישי בקטגוריה.
בקטגוריה המקצועית הפתוחה E3 ניצחון מוחץ לצוק סלע הצעיר (הוסקוורנה TE300), בפער של יותר מדקה וחצי מטל איזנבד (ק.ט.מ 300EXC). במקום השלישי ירון לוגסי (ק.ט.מ 300EXC).
תומר שמש – מנצח מקצועית E1 ומקום שלישי בדירוג הכללי
בסניורים ניצחון לאוריה כרמלי הוותיק, כשאחריו מסיימים שאולי חמאווי, יוסי גוטמן ורונן מדיאל.
בקטגוריות העממיות, אופיר ואזה מנצח ב-C1 הקטנה, אחרי שגיל זרקו סבל מתקר בגלגל והוא מסיים שלישי. שני בקטגוריה מסיים יובל גוטמן. בקטגוריה C2 מעין סבי לוקח את הניצחון, כששני רוני רגף רוכב המוטוקרוס ושלישי חן כהן. ב-C3 ניצחון איברהים אזברגה מנצח בפער גדול את תאמר כנען וישראל בוזגלו.
אוריה כרמלי – מתחרה 20 שנה באנדורו הישראלי
קטגוריות ילדים
7 רוכבים מזנקים לסופר-ג'וניורס מתחילים – ל-4 הקפות בסגנון מהיר. הילדים נלחמים בתוואי השטח הקשוח, אולם בסופו של יום כולם מצליחים להתגבר על המכשולים. במקום הראשון בקטגוריית הקטנטנים מסיים איתי וינברג, כשאחריו בפער של כמעט 4 דקות עומר שוהם ואוריה כפרי.
בסופר-ג'וניורס מקצועי 5 מתחרים. בן אלמגור (ק.ט.מ 65SX) תופס מיד את ההובלה ולא שומט אותה עד לסיום. אופיר צמח על ההוסקוורנה SC65 במקום השני, ורן שמאי על הק.ט.מ 65SX במקום השלישי.
בג'וניורס מתחילים קרב עיקש בין אור זרקו על-גבי ימאהה YZ85 לבין בועז סאסי על-גבי הוסקוורנה SC85, שבסופו סאסי על המדרגה הגבוהה בפודיום. במקום השלישי גל אזולאי – גם הוא על הוסקוורנה.
בג'וניורס המקצועית שי ספקטור (ק.ט.מ 85SX), רז עידן (TM SX85) וענבר זלינגר (ק.ט.מ 85SX) פותחים חזק. עידן וספקטור נלחמים ביניהם על ההובלה במהלך המרוץ, אך לקראת הסיום ספקטור פותח מבערים ובסיום המרוץ מנצח, כששני רז עידן ושלישי ענבל זלינגר.
מטרו מוטור, יבואנית אופנועי בטא לישראל, מודיעה על הגעת דגמי האנדורו 2019 של בטא ותחילת שיווקם. דגמי בטא הם הראשונים מבין דגמי האנדורו 2019 שמגיעים לישראל, כשהם הוצגו לפני שבועות ספורים.
דגמי האנדורו 2019 של בטא מציגים מספר חידושים, כשבראש ובראשונה יש גרסת RR 200 חדשה שתגיע ארצה סביב חודש אוקטובר, כמו גם דגמי הקרוסטריינר של 2019. פרט לכך יש מערכת בולמים חדשה של ZF לכל דגמי ה-RR, וכן שינויים במנועים, בקלאץ' ובגרפיקה. את השדרוגים המלאים בדגמי האנדורו של בטא ל-2019 תוכלו למצוא כאן.
השוק הדו-גלגלי ממשיך במגמת הגדילה וההתחזקות שלו – מגמה שהחלה ב-2014, כך עולה מנתוני איגוד לשכות המסחר בדו"ח המסכם את ששת החודשים הראשונים של 2018. בתקופה זו נמכרו בישראל כ-10,200 אופנועים וקטנועים, שמהווים עלייה של כ-5% ביחס ל-9,700 כלים שנמכרו בתקופה המקבילה אשתקד. חשוב לציין כי נתוני המחצית הראשונה של 2018 עדיין לא סופיים, וכי צפויים להתווסף אליהם כלים נוספים שנמסרו אך רישומם בדו"ח מתעכב.
שנת 2018 התחילה עם גידול יפה של יותר מ-8% ביחס לשנה שעברה, אולם ברבעון השני מגמת העלייה התמתנה מעט, וכאמור הגידול נכון לעכשיו עומד על כ-5%. במידה ומגמת ההתחזקות תמשיך, הצפי הוא שלראשונה בענף האופנועים יימכרו בישראל כ-20 אלף אופנועים וקטנועים בשנת 2018.
מגמה נוספת מעניינת היא התחזקות של אופנועי ה-A1 בפרט ואופנועים עם קלאץ' בכלל, וכעת חלקם מסך המכירות עומד על כ-33% – נתון חסר תקדים בישראל.
ימאהה טימקס 530 – לא פחות מ-332 יחידות בחצי שנה
המותג הנמכר ביותר במחצית הראשונה של 2018 הוא כרגיל סאן-יאנג עם 2,224 כלים. מיד אחריו ימאהה – גם הוא מותג של מטרו-מוטור – עם 1,797 כלים. במקום השלישי קימקו עם 1,626 כלים. הונדה עם 722 כלים, פיאג'ו עם 570 כלים וק.ט.מ עם 550 כלים סוגרים את השישייה הראשונה. המספרים הללו דומים למדי לאלו של המחצית הראשונה של 2017, כך שיחסי הכוחות בשוק נשמרים פחות או יותר. נתון מעניין הוא שדיאלים מכרה במחצית הראשונה של השנה 518 כלים, אולם כולם בשלושת החודשים הראשונים של השנה ואפס מכירות ברבעון השני – מה שמעיד על כמות גדולה של כלים שנרשמו על-שם היבואן.
הכלי הדו-גלגלי הנמכר ביותר במחצית הראשונה של 2018 הוא הקימקו מובי XL125, וגם כאן אין הפתעות. 675 יחידות נמכרו מהמובי בתקופה זו של השנה. במקום השני סאן-יאנג ג'וירייד 125 שממנו נמכרו 514 יחידות. הסאן-יאנג ג'וימקס 250, שבאופן מסורתי תופס את המקום השלישי, יורד דרסטית במכירות בשל העובדה שייצורו הופסק, ובמקומו עולה הקרוזים 250 עם 300 יחידות, בנוסף לגרסת ה-300 סמ"ק שממנה נמכרו 246 יחידות. את מקומו של הג'וימקס 250 במקום השלישי תופס הימאהה טימקס 530 עם 332 יחידות (לעומת כ-400 במחצית הראשונה של 2017), ואחריהםקימקו דאונטאון 350 עם 324 יחידות,ימאהה איקסמקס 300 עם 319 יחידות ופיאג'ו MP3 בגרסת ה-300 סמ"ק עם 282 יחידות. ה-AK550 של קימקו מוכר במחצית הראשונה של 2018 לא פחות מ-152 יחידות – כניסה מרשימה למקסי-סקוטר של קימקו.
באופנועים עם קלאץ' תופס את המקום הראשון אופנוע אנדורו מקצועי – ק.ט.מ 250EXC – עם 89 יחידות. במקום השני ק.ט.מ נוסף – הדיוק 390 החדש – עם 80 יחידות. במקום השלישי ימאהה MT-07 עם 72 יחידות, וההונדה CB500X יורד למקום הרביעי עם 67 יחידות במחצית הראשונה של 2018.
מגמת ההתחזקות של השוק הדו-גלגלי הישראלי ב-2018 בהחלט מעודדת, אולם היא התמתנה ביחס לשנתיים האחרונות. כך או כך, זו השנה החמישית ברציפות שהמכירות בשוק הדו-גלגלי נמצאות בעלייה.
