חשמל אוטו ל.י, יבואנית אופנועי ZERO לישראל, מודיעה על תחילת הייבוא ארצה של כלי מעניין במיוחד – הסופרבייק החשמלי של Energica האיטלקית – EGO – אופנוע ספורט המיועד לכביש הציבורי ומציע ביצועים מצוינים.
Energica Ego – עכשיו בישראל ב-140 אלף ש"ח
ל-EGO מנוע חשמלי בראשלס המפיק 145 כ"ס מ-4,900 ועד 10,500 סל"ד, ומומנט של 20.3 קג"מ מסל"ד אפס. הסוללה בקיבול 11.9 קילוואט-שעה, מספיקה ל-100 עד 200 ק"מ של רכיבה. טעינה מלאה משקע ביתי רגיל לוקחת כ-3.5 שעות, ועם מטען מהיר ניתן לטעון 80% מהסוללה ב-20 דקות בלבד. התאוצה ל-100 קמ"ש לוקחת 3 שניות, והמהירות הסופית מוגבלת אלקטרונית ל-240 קמ"ש.
השלדה עשויה ממסבך משולשי פלדה, הבולמים של מרזוקי וביטובו, הבלמים של ברמבו עם דיסקים קדמיים בקוטר 330 מ"מ, כולל מערכת ABS של בוש, והפיירינג עשוי כולו מקרבון. יש גם מסך TFT צבעוני ומתקדם, כולל חיבור לבלוטות', 4 מצבי ניהול מנוע (ספורט, סטנדרט, אקו וגשם), בקרת שליטה על בלימת המנוע (גבוה, בינוני, נמוך וכבוי), ויש מערכת חשמלית המדמה פעולה של קלאץ' מחליק למניעת נעילת גלגל אחורי. יש גם הילוך אחורי שמאפשר לגלגל את האופנוע במהירות של עד 2.8 קמ"ש.
הוסקוורנה חושפת היום (ג') את צמד אופנועי האנדורו הדו-פעימתיים שלה ל-2018, בעלי מערכת הזרקת דלק אלקטרונית – ה-TE250i וה-TE300i, עליהם הכריזה בתחילת חודש אפריל.
הוסקוורנה TE300i עם מערכת הזרקת דלק (בראש הידיעה – TE250i)
צמד הכלים, הבנויים על פלטפורמת ה-TE250 וה-TE300 של 2017, מקבלים מערכת הזרקת דלק אלקטרונית הזהה לזו של צמד אחיהם מבית – הק.ט.מ 250/300EXC TPI – כלומר גוף מצערת של דל'אורטו בקוטר 39 מ"מ, מחשב ניהול מנוע של סינרג'קט וצמד מזרקי דלק שמזריקים דלק אל פתח המעבר שבין בית גל הארכובה לבין חלל הצילינדר. צמד ה-TE250i וה-TE300i, אגב, מקבלים כסטנדרט את מתג בורר מפות ניהול המנוע על הכידון.
כמו בק.ט.מ, גם בהוסקוורנה יש מיכל שמן חיצוני עם פתח מילוי שנמצא על הקורה המרכזית של השלדה לפני מיכל הדלק, כשנפח מיכל השמן עומד על 700 סמ"ק. השימון אוטומטי לחלוטין, ללא צורך בתערובת דלק-שמן מוכנה מראש, כשמיכל השמן מספיק ל-5-8 מיכלי דלק. יחס השמן בדלק, כמו בק.ט.מ, עומד על 1% עד 1.4%, בהתאם למהירות המנוע ומצב המצערת.
בהוסקוורנה מספרים שהיתרונות של המערכת, שוב – כמו בק.ט.מ, הם הפיצוי האוטומטי על הפרשי גובה וטמפרטורה (אין יותר ג'טינג), אין יותר צורך לערבב שמן בדלק אלא פשוט למלא שמן במיכל הייעודי אחת לכמה רכיבות, תצרוכת דלק נמוכה יותר, וכמובן – עמידה בתקנות יורו 4.
פרט למערכת הזרקת הדלק לדגמי ה-2 פעימות, מקבל כל ליין דגמי האנדורו של הוסקוורנה צינור חיצוני חדש לבולמים הקדמיים (EXplor 48), בעל פחות חיכוך – כמו בדגמי האנדורו של ק.ט.מ 2018, וכן סט-אפ קשיח יותר להידראוליקה של הפרונט. בנוסף, בלמי הברמבו של הדור האחרון מפנים את מקומם לטובת בלמים של מגורה, אשר לטענת הוסקוורנה מספקים רגש ועוצמה טובים יותר מבעבר. יש גם כידון חדש של פרו-טייפר, וכן סכימת גרפיקה חדשה ל-2018.
פרטים מלאים וגלריית תמונות עשירה יחשפו בהוסקוורנה בסוף חודש יוני, בעת ההשקה לעיתונות העולמית של דגמי האנדורו 2018. ההגעה לסוכנויות, ובכלל זה לישראל, צפויה במהלך חודש יולי 2017.
נזכיר שאופנועי האנדורו של הוסקוורנה בנויים על הפלטפורמה של ק.ט.מ, אולם יש מספר הבדלים ביניהם. העיקריים ביניהם – מערכת לינקים בהוסקוורנה לעומת בולם אחורי PDS בק.ט.מ (אז מה עדיף, PDS או לינקים?), שלדת זנב פלסטית בהוסקוורנה לעומת אלומיניום בק.ט.מ, וכן עבודת גוף ועיצוב שונים.
אמ;לק: סייקס לוקח את הפול ומנצח את המקצה הראשון עם ניצחון תשיעי רצוף בחמש שנים, אחרי שדיוויס וראיי מתרסקים ומסיימים אותו ללא נקודות. במקצה השני ראיי עושה מה שאיש לא הצליח לעשות במשך 5 שנים רצופות ושובר לסייקס את רצף הנצחונות הבלתי ייאמן שלו בדונינגטון פארק. קוואסאקי חוגגת 100 ניצחונות בסדרה.
אמ;לק: סייקס וראיי
דונינגטון פארק – למתקדמים בלבד
בשנה שעברה כבר לא יכולנו להתאפק והכתרנו את המסלול הבריטי כ'סייקס פארק', אחרי שהבריטי שוב לקח שם פול פוזישן, שוב קבע שיא מסלול חדש וכן, שוב ניצח שם את שני המרוצים באותו הסבב. השנה לא באמת חשבנו שזה ייראה אחרת, למרות האופזיציה החזקה מבית, הרי זה לא מנע מסייקס לנצח שם בעבר.
יום שבת לא רמז לנו על כך שזה עשוי להיראות אחרת, כשסייקס כצפוי לוקח את הפול עם שיא חדש להקפה במקצה הדירוג. נכון שהניצחון במקצה של יום שבת הגיע אחרי ששני מובילים אחרים התרסקו, ולשניים האלו קוראים במקרה דיוויס וראיי, אבל לסייקס בדונינגטון זה לא אמור להוות שום בעיה.
ביום ראשון הסיפור נראה קצת אחרת אחרי שדיוויס איבד מספר מקומות בעקבות התחמקות מתקרית על המסלול, אך הצליח לסגור את הפער הגדול מהחוד ובהקפה האחרונה לעקוף את ואן דר מארק בדרך אל הפודים. מלפנים ג'ונתן ראיי לקח את ההובלה כבר בשלב מוקדם ופתח פער גדול מלפנים, מה שהתברר בסופו של דבר כמשמעותי אחרי שסייקס כמעט סגר עליו בהקפות האחרונות.
סייקס: המלך של דונינגטון
מגרש ביתי
המסלול הבריטי הוא ביתם, מי יותר ומי פחות, של הרבה מהרוכבים הקבועים על הגריד, אך השנה הצטרפו אליהם 2 וויילד קארד'ס מקומיים המתחרים באליפות הסופרבייק הבריטית – האחד צעיר בן 21 העונה לשם ג'ייק דיקסון, והשני ודאי קצת יותר מוכר לקוראים, העונה לשם לאון האסלם. עבור האסלם שרוכב על קוואסאקי של קבוצת Puccetti זו הזדמנות מצוינת להראות שהוא עוד לא אמר את המילה האחרונה בכל הנוגע לאליפות העולמית, והוא אכן משיג זמנים יפים באימונים ובדירוג. האסלם, ששמו של מסלול דוניניגטון פארק מתנוסס על חליפת העור שלו כנותן חסות, שומר על קצב גבוה גם בשבת ומסיים במקום השני עם פודיום ראשון לקבוצה שעבורה הוא רוכב בסוף השבוע הזה.
גם אלכס לואז, שפספס את הסבב באנגליה בשנה שעברה בעקבות פציעה, מפגין יכולת טובה במהלך סוף השבוע ומצטרף לתמונת הפודיום הבריטית של יום שבת, אחרי שבפתיחה ירד למקום ה-19 ונראה היה שהמרוץ הזה גמור עבורו. לאון קמיאר ממשיך במגמת ההתאוששות שלו מהסבב הקודם ומסיים את שני המרוצים במקום השישי.
ראיי. שבר 5 שנות שליטה של סייקס
הקלות הבלתי נסבלת של ההתרסקות
ההתרסקות של דיוויס בשבת התרחשה כמעט כמו בהילוך חוזר של העונה שעברה: בדיוק באותה פנייה, במהירות נמוכה, בעודו מוביל את המרוץ. בשנה שעברה הוא חזר למרוץ רק בשביל להתרסק פעם נוספת ולפרוש. השנה הוא למד את הלקח ונמנע מהתרסקות שנייה, מצליח לטפס ממקום 17 למקום 8 ולצמצמם נזקים בקרב על האליפות.
ראיי לעומתו נאלץ להתמודד באותו מרוץ עם תקלה בצמיג האחורי, מה שגרם לירידת לחץ אויר מתמדת לאורך מספר הקפות, עד אשר פחות מ-3 הקפות לסיום הצמיג נפח את נשמתו והעיף את ראיי בהייסייד שרק במזל לא הסתיים בפציעה שהייתה יכולה להרוס לו את ההתמודדות על אליפות שלישית ברציפות.
למחרת מתרסקים במהלך המרוץ לא פחות מ-6 רוכבים. אחד מהם הוא האסלם, שבתחילת ההקפה השלישית מוצא את עצמו על הרצפה לאחר מגע עם האפריליה של מרקאדו, שיוצא מהתקרית ללא עונש אך מאוחר יותר גם הוא מתרסק ויוצא מהמרוץ. יחד עם סוואדורי שפורש ומלאנדרי שהדוקאטי שלו (שוב) שובק חיים, הפעם בגלל גלגל שיניים קדמי שיצא ממקומו וקרע את השרשרת, רק 14 מתוך 22 רוכבים מסיימים את המרוץ.
100 ניצחונות לקוואסאקי בסופרבייק העולמי, וגם היא מרוצה
זוכרים את ניקי
הפסטיבל המוטורי באי הבריטי התקיים בצל התאונה הטרגית שבה ניקי היידן נפצע אנושות ומאוחר יותר מת מפצעיו. רבים מהרוכבים חולקים כבוד להיידן כשהמספר 69 תלוי במקומות שונים בבוקס שלהם. ביום שבת, כשעה לפני זינוק המקצה הראשון, התקיימה דקת דומיה בכל רחבת המסלול ומתקניו, לזכרו של היידן, ובתום המרוץ לבשו העומדים על הפודיום חולצות עם המספר 69. הלווייתו של היידן התקיימה אתמול בערב (שני) בעיירה אוונסבורו, קנטאקי, מקום הולדתו.
תוצאות הסבב השישי, דונינגטון פארק
מקצה 1
טום סייקס
לאון האסלם
אלכס לואז
מקצה 2
ג'ונתן ראיי
טום סייקס
צ'אז דיוויס
טבלת האליפות בתום סבב מספר 6
ג'ונתן ראיי, קוואסאקי, 260 נק'
טום סייקס, קוואסאקי, 205 נק'
צ'אז דיוויס, דוקאטי, 185 נק'
מרקו מלאנדרי, דוקאטי, 137 נק'
אלכס לואז, ימאהה, 121 נק'
הסבב הבא יתקיים במיזאנו (איטליה) בסוף השבוע של ה-18.6.
יתרונות: איכות חומרים, משקף שמש מובנה, הכנה לדיבורית N-Com, 5 שנות אחריות
חסרונות: נעילת 'קליפס', צביעת 'מדבקה', התקנת דיבוריות שאינן N-Com
שורה תחתונה: קסדת כביש במחיר שפוי שמהווה תמורה טובה לכסף
מחירים: החל מ-1,300 ש"ח לגרסה חלקה ועד 1,450 ש"ח לצביעת רפליקה
יבואן: ארנב אנרגיה (מטרו מוטור)
NOLAN N87
חברת הקסדות האיטלקית הוותיקה NOLAN מעדכנת את הדגם הקודם של קסדת הכביש המובילה שלה, וכמו השניים הקודמים (N85 ואחריו N86) קוטפת מחמאות מכל עבר. להבדיל ממותג הספורט X-lite שבבעלותה של נולאן, הקסדות מתוצרתה מוכוונות לשימוש יום-יומי מכל הסוגים, ובין הדגמים הנושאים את שמה ניתן למצוא קסדות 3/4, נפתחות, שטח, קרוסאובר, מודולאריות, וכמובן קסדות כביש מלאות. בזו האחרונה ישנם 2 דגמים מעודכנים שהאחד מהם הוא דגם בסיסי יותר, והשני – ה-N87 – הוא כאמור הדגם היותר מתקדם ואיכותי מבין השניים.
מפרט ותפעול
הקסדה עשויה מתרכובת פוליקארבונאט תרמופלסטית, היא שוקלת 1,420 גרם באירופה ובארץ (לעומת 1,630 גרם בארה"ב בשל הבדלי תקינה) ומגיעה בשני גדלים שונים של קליפות: מידות 2XS-M בגודל אחד ואילו מידות L-3XL בגודל נוסף וגדול יותר. היא מגיעה עם סנטרון ומיני אפון מובנים, מדבקת פינלוק נגד אדים וכן משקף שמש פנימי, מובנה גם הוא. המשקף החיצוני המגיע עם הקסדה הוא שקוף וניתן לשליפה מהירה.
כחלק מהתפישה של נולאן ששמה את שימושיות הקסדה במרכז, נעילת הקסדה והידוקה לראש מתבצעים על-ידי רצועת 'קליפס' נוחה לסגירה ולפתיחה, ולא על-ידי צמד טבעות (דאבל-די) כמקובל בקסדות ספורט, למשל. ישנו פתח אוורור גדול מול הפה ועוד שניים בחלקה העליון של הקסדה. כמו כן ישנו ספוילר קטן בתחתית הקסדה המיועד להסיט חלק מהרוח מאזור הצוואר ובכך להפחית את הרעש הנוצר בשל כך.
הריפודים פריקים וניתנים להסרה בקלות ותחתיהם קיימת הכנה למערכת תקשורת N-Com הכוללת תעלות דקות להעברת החיווט בתוכן וכן 2 שקעים המיועדים לאזניות הייעודיות ומגיעים כשהם מכוסים בספוגים, אם כי המיקום של השקעים נראה גבוה למדי (בהשוואה למיקום האזניות שאני התקנתי למשל) ולא ניתן לשינוי. התושבת לדיבורית ממוקמת מצידה השמאלי החיצוני של הקסדה ומוסתרת על-ידי חיפוי נשלף. בחלקה האחורי של הקסדה ניתן להתקין אור בלם אלחוטי ייעודי של חברת נולאן שאינו מחובר כלל למערכת הבלימה של האופנוע אלא מזהה בעצמו בלימה או האטה ונדלק לפי הצורך. הן הדיבורית והן אור הבלם ניתנים לרכישה בנפרד ואינם מגיעים עם הקסדה.
מגיעה עם פינלוק, משקף שמש, סנטרון ואפון
חוויות שימוש
כפי שציינו בסקירות שימוש קודמות, נזכיר גם הפעם שלא כל קסדה מתאימה לכל מבנה ראש, ולכן את נושא התאמת הקסדה לראש הרוכב ומידת הנוחות חשוב לבחון בצורה אינדיבידואלית בחנות על-ידי מדידה פיזית של הקסדה. ה-N87 מתאימה למבנה ראש ממוצע שבין מעוגל למאורך, ובמקרה שלי המידה המתאימה לי היא M, שזו המידה הגדולה ביותר עבור מידת הקליפה הקטנה מבין השתיים. התוצאה היא שהקסדה התאימה לי במידה באופן מושלם מצד אחד, אך גם השאירה לי מעט מדי מקום בין השפתיים לבין קדמת הקסדה, עד כדי כך שהמיקרופון של הדיבורית שהתקנתי היה צמוד לי לפה. סביר להניח שרוכב עם מבנה ראש יותר מעוגל ופחות מאורך משלי לא היה נתקל בבעיה הזו.
אחד הדברים הבולטים בנולאן הוא איכות החומרים מהם היא עשויה: הריפודים איכותיים ונעימים, המשקף עבה וצלול והפלסטיק ממנו עשויים המנגנונים השונים, כמו פתחי האוורור לדוגמה, גם הם מרגישים עמידים ולא ככאלו שעשויים להישבר או להישחק בקלות.
העיצוב של הקסדה שבמבחן הוא רפליקת הסופרבייק של קרלוס צ'קה, אלוף הסופרבייק לשעבר, והוא נראה מעולה בעיני וגם בעיניי רבים אחרים. רק חבל שניגוד גמור לרמת גימור של יתר הקסדה מדובר פה ב'צביעת מדבקה', כלומר מדבקה אחת (אם כי איכותית, אבל עדיין מדבקה) שמכסה את כל הקסדה ללא ציפוי לכה. מדבקה כזו נפצעת בקלות מכל נגיעה של חפץ זר.
ריפודים נעימים וסנטרון חכם
התקנת הדיבורית (סקאלה ריידר PACKTALK) לא התאפשרה בכל מקום בקסדה, והוסטה בלית ברירה מעט קדימה וזאת משום שהשפתיים התחתונות של הקסדה ומבנה הקליפה לא מאפשרים הכנסה שלה בכל נקודה שרוצים. גם התקנת הרמקולים לא הייתה פשוטה במיוחד לאור מבנה הקסדה מתחת לריפודים ואותה תשתית למערכת התקשורת הייעודית שציינתי מקודם.
רכבתי עם הN87 על מגוון כלים, חלקם עם מיגון רוח וחלקם בלי, ולזכותה יש לציין שהיא שקטה למדי, חלק מזה בזכות מנגנון הצמדת המשקף בעת סגירתו, וחלק בזכות אותו ספוילר בתחתית והסנטרון המסייעים בהקטנת הרעש ממערבולות רוח בחלקה התחתון של הקסדה. הסנטרון עצמו בנוי משתי שכבות בד נפרדות היוצאות ממרכז הסנטר, כאשר כל אחת פונה לצד שונה, כך שבעת הסרת הקסדה הסנטר יכול לעבור דרך הסנטרון – בהשוואה להיכרות עם סנטרונים אחרים, זה חכם ונוח מאוד. יחד עם זאת, האוורור שלה הוא סביר בלבד ולא מעבר לכך.
מבנה המשקף מאפשר שדה ראייה רחב ומשקפיים נכנסים בה גם כן בלי בעיה, גם כשמורידים מעליהם את משקף השמש הפנימי הקל מאוד לתפעול ומאפשר לבחור עד כמה לפתוח או לסגור אותו. משקף השמש לא מאוד כהה ומתאים יותר לימים מעוננים משהו מאשר לשמש הישראלית באמצע הקיץ, אך כאמור אין בעיה להרכיב יחד איתו גם משקפי שמש אם רוצים.
סיכום ועלויות
במחיר התחלתי של 1,300 ש"ח, הקרוב יותר לקסדות כניסה מאשר לקסדות יוקרה, ה-N87 מהווה תמורה טובה לכסף. היא קסדה איכותית מאוד המתקרבת יותר לקסדות בקצה העליון של סקאלת המחירים מאשר לאלו שמתחתיה, והיא מגיעה עם 5 שנות אחריות מהיצרן, שבטוח מאוד במוצר שלו ובאיכותו ומגבה אותו בהתאם. גם מי שרוצה משהו קצת יותר צבעוני לא יתבקש להוסיף עוד הרבה ובתוספת קטנה יוכל לקבל אותה בסכימת צביעה של 2 צבעים (1,390 ש"ח) או אחת מצביעות ה'רפליקה' (1,450 ש"ח).
בשורה התחתונה הנולאן N87 היא הרבה מאוד קסדה בשביל לא הרבה מאוד כסף, ובשביל מי שלא רוצה להוציא סכומים גבוהים על קסדה איכותית היא מהווה אלטרנטיבה מעולה שכדאי לו לקחת בחשבון.
בשבוע שעבר התקיימה במפעל SWM שבווארזה, איטליה, השקה של דגמי 2018 לעיתונות העולמית. בין הכלים שהושקו היה גם ה-SuperDual – האדוונצ'ר החדש והמסקרן של SWM, על צמד דגמיו. גם אנחנו היינו אמורים להיות בהשקה הזו, יחד עם נציגי SWM בישראל, אולם בלילה שלפני הטיסה לאיטליה, אולם התצוגה הראשי של SWM ויוסאנג בישראל השוכן ברחוב קיבוץ גלויות בתל-אביב נשרף עד ליסוד, ולכן הנסיעה בוטלה, לצערנו הרב. במסגרת שיתוף פעולה שלנו עם המגזין היווני bikeit.gr, אנחנו מביאים לכם את רשמיהם מהדו-שימושי החדש של SWM – ה-SuperDual. טאקיס מניאטיס הוא העורך הראשי של המגזין, והוא רוכב כביש ואנדורו מצוין.
* * * * *
SWM SuperDual – האדוונצ'ר החדש של SWM
נסענו למפעל SWM שבווארזה כדי לפגוש לראשונה את דגמי 2018 החדשים. את ההצגה גנב כמובן ה-SuperDual – דו"ש-אדוונצ'ר חדש המיוצר בשתי גרסאות – T ו-X. הראשון הוא דגם תיור כבישי והשני גרסה המוכוונת יותר לשטח.
שניהם מיועדים לתיור-אדוונצ'ר, אבל ישנם כמה הבדלים ביניהם. גרסת התיור מגיעה עם חישוקי "19 ו-"17, והיא מיועדת להיות אדוונצ'ר-כביש. ה-X, לעומתו, מגיע עם חישוק קדמי בקוטר "21, והוא מיועד יותר לרכיבת שטח. עוד נבדלים השניים בסכימות הצביעה, כשגרסת ה-T מגיעה באפור-אדום, ואילו ה-X מגיע בלבן-אדום. שלא תתבלבלו. בהשקה העולמית רכבנו על גרסת התיור T, ואליה נתייחס פה במבחן.
צמד הדגמים יושב על פלטפורמת ה-RS650R – כולל המנוע, השלדה ומכלולי השלדה, כשיש הבדלי גאומטריה הנובעים מהתוספות שהורכבו על ה-SuperDual כמו מיכל הדלק הגדול והזיווד הרב.
כך למשל, האורך הכולל של גרסת ה-T עומד על 2,240 מ"מ, בעוד ל-RS650R המקורי אורך של 2,260 מ"מ. יחד עם זאת, בסיס הגלגלים נשאר זהה. גובה המושב יורד ל-898 מ"מ לעומת 910 מ"מ במקור, ומרווח הגחון עומד על 180 מ"מ במקום 270 מ"מ בדו-שימושי המקורי. רוחב האופנוע גדל מ-820 ל-905 מ"מ, בעיקר בשל המיכל הגדול יותר, ויחד עם התוספות עלה גם המשקל הכללי מ-144 ק"ג ל-169 ק"ג. הגיוני בסך הכל לאור המעבר מדו-שימושי ספרטני לאדוונצ'ר מאובזר.
גלגל קדמי "19, מיכל דלק מוגדל ואבזור רב
צמד ה-SuperDual נבנו כאמור על בסיס ה-RS650R, שהוא במהותו בכלל הוסקוורנה TE630. כשק.ט.מ רכשה את המותג 'הוסקוורנה', היא השאירה בווארזה את המפעל עם הטכנולוגיה. SWM רכשה את המפעל, ומייצרת כעת, בין היתר, את ה-RS650R על בסיס אותו הוסקוורנה TE630, שכן זהו בסיס טוב ואמין. אז על בסיס ה-RS650R נבנו כעת צמד האדוונצ'רים הללו.
במעבר לגרסת התיור הוחלף הגלגל הקדמי של ה-RS מ-"21 ל-"19, כמו ברוב האדוונצ'רים, והורכבו צמיגים של מצלר מדגם Tourance המתאימים לשימוש החדש בעל אוריינטציית הכביש. מערכת הבלמים נשארה זהה למקור עם דיסק בקוטר 300 מ"מ מלפנים, שכן כבר ב-RS650R מדובר היה במערכת בלימה טובה.
הבולמים הקדמיים הם של מרזוקי, בקוטר 45 מ"מ ועם מהלך של 210 מ"מ, ומאחור יש בולם יחיד עם מהלך גלגל של 270 מ"מ, כשגם מלפנים וגם מאחור ישנם כיוונים מלאים. מיכל הדלק גדל מ-12 ל-18 ליטרים, והמושב החדש מרווח ונוח יותר – מתאים לשימושי התיור של ה-SuperDual החדש. יש גם לוח שעונים חדש וגדול, וחבילת מיגונים מלאה הכוללת מכן גחון מאלומיניום, מגני שלדה הצבועים באדום, ומגני ידיים סגורים. את חבילת התיור משלימים מגן רוח קדמי וצמד מזוודות צד מאלומיניום של GIVI.
מנוע מצוין, למרות היותו סינגל
טעימה מתוקה
השליטה וקלות הניהוג על ה-SuperDual קלה ואינטואיטיבית מהרגע הראשון שעולים על האוכף. גובה המושב מאפשר רגליים בטוחות על הקרקע, במיוחד מפני שהמושב אינו רחב מדי, והוא גם רך למדי ונוח לאורך זמן. תנוחת הרכיבה נוחה גם היא, והכידון הרחב ממוקם בדיוק במקום הנכון. חלוקת המשקל בין החלק הקדמי לאחורי נכונה, על אף תוספת המשקל בחלקי האופנוע. תורם לכך גלגל ה-"19 הקדמי שמטה את האופנוע קדימה ומעמיס את הפרונט. ביחס ישר, השליטה טובה יותר מאשר ב-RS650R בעל הגלגל הקדמי בקוטר "21, והתחושה היא שניתן לפתוח הרבה גז. הפרש המשקל – כאמור 169 ק"ג במקום 144 ק"ג במקור – לא מרגיש משמעותי, וה-SuperDual מרגיש קליל למדי, בטח בהשוואה לאדוונצ'רים אחרים.
ברגע שמשחררים קלאץ' והאופנוע מתחיל להתגלגל מרגישים בבירור את איכות הנסיעה המצוינת. צמיגי המצלר עושים עבודה מעולה באחיזה, ביציבות ובפידבק, השיכוך מצד המתלים מצוין, ויש גם יחס העברה סופי ארוך יותר מבמקור (גלגל שיניים אחורי 38 במקום 42) שמאפשר לרכב במהירויות מנוע נמוכות יותר ונותן את התחושה שאפשר לרכב שעות על גבי שעות בנינוחות.
הרכיבה סביב אגם וארזה היפהפה, בכבישים הכפריים, על מהירויות שבין 60 ל-120 קמ"ש, הרגישה כמו הדבר הנכון ביותר עבור ה-SuperDual. בכבישים כאלה הוא מרגיש בבית. זו הייתה טעימה ראשונה, ועדיין לא הספקנו לרכב עליו במשך שעות במבחן מקיף, אבל ההתרשמות הראשונית הייתה טובה מאוד.
ברכיבה הקצרה הזו הספקנו כאמור לטעום מגרסת הכביש של ה-SuperDual החדש של SWM, והספקנו להגיע לכמה מסקנות חשובות. ראשית, למנוע הסינגל הזה יש מספיק כוח, והוא עובד חלק ועגול. נכון שזה לא טווין, כמו חלק נכבד מהאדוונצ'רים, אבל כשפותחים מצערת הוא מתקדם קדימה יפה והמנוע עובד פשוט טוב. הרכיבה עליו נינוחה ונעימה, ובשילוב עם מיגון הרוח הטוב גרמה לנו לחשוב שאנחנו רוצים לרכב יותר קילומטרים על המכונה הזו, שכאמור נוחה מאוד.
השינויים והתוספות שקיבל ה-SuperDual במעבר מה-RS650R שמים אותו בעמדה ייחודית, שכן נכון להיום אין ממש אדוונצ'רים בנפח הזה – בטח שלא עם כל האבזור והזיווד שמגיע עם ה-SuperDual. אין עדיין הערכת מחיר בישראל, אולם ביוון הוא עולה 8,280 יורו ועוד 600 יורו על צמד מזוודות הצד. אם בישראל מחירו יעמוד על 60-65 אלף ש"ח, כולל צמד המזוודות כמובן, הרי שמדובר יהיה בעסקה מעולה לאדוונצ'ר שמשלב יכולות שטח אמיתיות (ראינו את זה במבחן של ה-RS650R) לבין נוחות ואבזור כביש רב.
אהלן, אני צביקה, בן 39, ואני בתהליך גמילה מאופנועי כביש. זה לא פשוט, לא קל, והקריז לא ממש נעים.
לא מזמן עמדתי בפני שדרוג של הדוקאטי שלי – היפרמוטארד 821, לאפריליה טואונו חדש. לאחר כשנה ו-3 חודשים שבהן גמעתי עם ההיפרמוטארד יותר מ-30 אלף ק"מ של טיולי רכיבות לא מנהלתיות בעליל, הרגשתי שאני רוצה משהו יותר חזק ויותר עדכני. מאחר וההיפרמוטארד היה הדוקאטי השני שלי ברציפות, רציתי גם לגוון. לכן הכיוון שלי היה האפרילה טואונו.
ההזמנה כבר הייתה על השולחן, אבל אז פתאום זה בא לי. החלטתי לעשות פסק זמן מהכביש ולעבור לשטח. חתיכת סיבוב.
אז קניתי אופנוע אנדורו מקצועי, התחלתי לרכב בשטח עם חברים ותיקים, וגיליתי עולם ומלואו. פשוט תענוג צרוף. ושלא לדבר על הכושר הגופני. אבל הכביש… הכביש מאוד חסר לי. מה גם שבלתי אפשרי עבורי להתנייד במכונית בפקקים אינסופיים לאורך כל היממה. זה מתכון בטוח לקיצור חיים משמעותי על סעיפי עצבים, אולקוס והתקף לב. ואני בכלל קנאי לחופש שלי.
בתזמון מושלם, מערכת פול גז נתנה לי לסוף שבוע שלם את ה-SV650 המערכתי שנמצא אצלם במבחן ארוך טווח. נו בסדר, כלי בסיסי, בלי יומרות גבוהות מדי, אבל לפחות אופנוע לסוף שבוע שבו אוכל לחזור ולרכב עם חבריי לרכיבת הכביש. עדיף מכלום.
אופנוע פשוט ללא יומרות – SV650
הסוזוקי SV650 הוא אופנוע פשוט, בלי שמות מפוארים של רכיבים ומכלולים כמו ברמבו ואוהלינס, בלי אלף כ"ס על מאה קילו, ובלי כל הטירוף מסביב. אופנוע פשוט. פשוט אופנוע. אחרי כמה שנים רצופות על דוקאטי, הגעתי ל-SV כשאני סקרן וגם סקפטי גם יחד.
בעידן שבו הרשת מפוצצת בים של מידע בכל השפות, במבחני דרכים ובהשוואות על-ידי מיטב הבוחנים, שמגיעים למסקנות שמבוססות גם על נתונים אמפיריים אך בעיקר על תחושות, הייתי רוצה לכתוב על החוויה הסובייקטיבית שלי עם ה-SV650, פשוט כי במהלך סוף השבוע הזה גיליתי לא מעט – גם על עצמי, אבל בעיקר על האופנוע הזה.
שבת של גז והפתעות
יצאנו צפונה בבוקר שבת כמה חברים, כולנו חלק מקבוצת רכיבה מצומצמת שרק ב-3 השנים האחרונות רכבנו יחד יותר מ-60 אלף ק"מ – רובם ככולם בגז. בתכנית הפעם – כמו עוד אינספור פעמים – כבישי הצפון האהובים כולל אזור מירון ואלקוש, עם עצירה לכנאפה בעוספיה ועוד עצירה לצהריים מאוחרים בשראביכ. סך כולל של כמה שעות טובות וכ-400 ק"מ, שחלקם הגדול על הצד – מלבד כביש 6 בחזור. כמות של שעות וקילומטרים שיכולים לתת לך אמת מידה על מה הסיפור של האופנוע הזה.
החבר'ה הגיעו עם הכלים הפרטיים שלהם – אופנועי קצה חדישים, יוקרתיים ויקרים. כשהגעתי עם הסוזוקי הרגשתי קצת כמו ילד ליד כל הכלים, שעמדו מסודרים בחניה, יפים ונקיים. עשיתי סוויץ' במוח ונכנסתי למוד טיול סתלבט – מזכיר, מעבד ומטמיע לעצמי את מגבלוות המכונה הזו. את זה שמדובר באופנוע פשוט למדי עם מכלולים בינוניים, שלא מתיימר להיות מה שהוא לא, ולכן לא כדאי לקחת אותו למקומות שהוא לא נועד להם. "תיזהר שלא ימשכו אותך באף. אתה לא עם הדוקאטי!", שיננתי לעצמי.
אופנועי קצה חדישים ויקרים, ואחד SV650
אבל אז הייתה לי הפתעה נעימה. מסתבר שבשנת 2017 הסטנדרטים הבסיסיים של סוזוקי של ה-SV650 הם כמה קליקים מעל מה שהיית מצפה מכלי שהוא נייקד-כניסה-בינוני שעולה פחות מ-50 אלף שקל. ממש הופתעתי.
ראשית, המנוע הזה פשוט פנינה. טווין עם 75 סוסים צוהלים שגורמים לך להרגיש שהם שם. ולא סתם סוסים נחים ברוגע, אלא סוסים מפוצצי טסטוסטרון שגילו סוסה חדשה באורווה. כשאתה בראש הנכון, זה גם מרגיש לך בהתאם. תגובת המצערת חלקה ומהירה. בכ-3 שניות אתה מאיץ ל-100 קמ"ש בדרך ל-150-160 קמ"ש של שיוט נעים, ועד מגבלת ה-200 (206 ליתר דיוק) קמ"ש – שאז זה כמובן פחות נעים, גם בגלל החוסר במיגון רוח ובעיקר בגלל שהאופנוע לא נועד להיות שם לאורך זמן.
הופתעתי מההתנהגות, מהקלילות שבה הוא עושה את זה. בלי מלחמות ובלי צלצולים, הכל בנונשלנט, חלק ונעים. אפילו ההתנעה מרגישה כמו לחיצה לשבריר שנייה על מסך טאץ'. גיליתי שזה מצוין להתחיל רכיבה מבלי להיכנס לאטרף של מלחמה, כמו שהיה לי בכל פעם עם הדוקאטי. המתלים מכוילים על הצד הרך ויכולת ספיגת המהמורות שלהם ראויה לציון, וכשהקצב עולה ואתה מתחיל להפליק אותו מצד לצד אתה מבין שאולי יש גבול לכל תעלול, אבל הממזר עושה את העבודה. נטוע בקו שאליו הכנסת אותו בלי להתבכיין יותר מאשר כמה נדנודים עדינים.
כשלחצתי את ה-SV650 יותר מדי ובאחד מכבישי הצפון שייפתי רגלית באספלט, ממש קיבלתי פידבק מהמכונה: "אחי, הכל טוב, אבל תתחיל להרגיע!". מאידך, מלבד מהדרך חזרה על כביש 6, היינו – כל חברי הקבוצה – צמודים בזמן הרכיבה כל הזמן. ארבעה נייקדים בנפח ליטר, ואני עם ה-SV הקטן. הוא יודע להיות שובב כשצריך, הממזר.
המסקנה שלי מיום הרכיבה הזה הייתה שהסוזוקי SV650 הוא בהחלט אחלה של כלי תחבורה, דו-גלגלי מולטי-פונקציונלי – הן להתנהלות אורבנית כתחליף מעולה לכל קטנוע והן לרכיבות בינעירוניות מזדמנות. אבל אולי מה שמעניין יותר ומפתיע יותר זו האפשרות והיכולת לצאת לטייל לרכב וליהנות בלי להתחרפן ולהשתגע שם על הקצה. פנאן!
הפתעה נעימה! (בדרך לאלקוש)
מגלה עולם שלם של רכיבה
כדי לבדוק אם באמת אפשר ליהנות בלי להשתגע, שבועיים לאחר מכן יצאתי שוב לרכב עם ה-SV650 (הפול גז האלה נדיבים…), הפעם עם קבוצת חברים אחרת. חבר'ה יותר שפויים ורגועים, על אף שחלקם רוכבים על אופנועי ליטר פלוס. נפגשנו בלטרון ויצאנו לרכיבה רגועה יחסית.
הדרך מצומת נחשון לצומת שמשון נחלקה לרגעים שהסוויץ' בראש היה כבוי, ולרגעים שבו הוא נדלק. אני אוהב את קטע הכביש הזה. משם המשכנו לכיוון בית גוברין, אבל עצרנו במצפה משואה. זמן טוב לעצור ולנשום. הרכיבה הפעם הייתה קצרה יחסית לטיולי מאות הק"מ הרגילים שלי, אבל הייתה נעימה ביותר וחשובה בכדי להיזכר שיש רכיבה אחרת. לא חוליגנית ולא בקצב מוטוג'יפי.
גיליתי שאפשר לטייל וממש להסתכל על הנוף. אפשר לראות דברים מעבר לקו פנייה ואפקס, ושם הסוזוקי זורח. כשאתה מבין מה הוא לא מיועד להיות, אתה בעצם מבין מה הוא כן מיועד להיות. כשאתה לא יורד לו קראטה על הבלמים, הוא לא מעניש אותך ובולם כמו שצריך. כשאתה לא זורק אותו מצד לצד באגרסיביות, בכביש צפוף ובקצב גבוה, הוא לא כועס עליך ומשתף פעולה כמו שצריך.
יום של גילוי – על עצמי ועל האופנוע (במצפה משואה)
אבל הקוצים שבישבני לא אפשרו לי לסיים את היום הזה עם רכיבת הבוהוריים הזו, ומצאתי את עצמי – בספונטניות גמורה – יורד לכוון ים המלח. הכביש עד צומת אלמוג הוא אחד האהובים עליי, בעיקר בעליות בחזרה. הגיחה כללה הפעם פרסה בצומת אלמוג לטובת קינוח של מלבי, וחזרה הביתה. הפניות האהובות בעליות לירושלים אילצו אותי להוריד קצב ממה שאני רגיל בדרך כלל וליהנות מהנוף המדברי.
אז מה גיליתי על הסוזוקי SV650?
ה-SV650 הוא נייקד כניסה בנפח בינוני – אבל עם כ-ז-ה גדול! לוקח את כל הממבו ג'מבו של המיתוג / מיצוב / שיווק, ומשתין עליהם. הוא לא עושה את זה בקשת מהמקפצה עם רעש וצלצולים, אלא עושה את זה בשקט ובצניעות. לא פראייר בכלל האופנוע הזה, ובנוסף להכל הוא גם נאה.
הוא לא חף מבעיות. הבלמים תחת עומס הם לא מתת האל לאנושות, ריפוד המושב יוצר זווית לא נוחה שגורמת לך להחליק לתוך המיכל, והכידון מרגיש צר מדי והייתי שמח לעוד כמה ס"מ (תירגעו, אני מדבר על הכידון). אבל זה כבר בקטנה.
ככלי התניידות ייעודי עם קריצה ליכולת מעבר, friends with benefits, הוא לגמרי שם. וכשמצרפים לחבילה הזו את המחיר המצחיק – 46 אלף שקל – אני מתקשה לחשוב על אלטרנטיבה ראויה יותר.
זוכרים את ה-701 Vitpilen? 'החץ הלבן' של הוסקוורנה – דגם קונספט של קפה רייסר מודרני שהוצג במילאנו 2015 (בתמונה בראש הידיעה)? ובכן, מסתבר שהוא בדרך לייצור סדרתי, אם כי בגרסה מעט שונה – Svartpilen (החץ השחור).
תמונות 'ריגול' שפורסמו במגזין הרשת morebikes.co.uk מראות רכיבת ניסוי על הוסקוורנה 701 שחור בתצורת סקרמבלר מודרני, עם חישוקי שפיצים, צמיגי דו"ש-כביש וכידון גבוה, שנראה מתחרה חזק לדוקאטי סקרמבלר 800. ה-Svartpilen נראה מגומר למדי ומוכן לייצור, כך שאין לנו ספק שזהו טיזר של הוסקוורנה לקראת ההצגה הרשמית בתערוכת מילאנו הקרובה בעוד פחות מחצי שנה.
תמונת ריגול של morebikes.co.uk – הוסקוורנה Svartpilen
הבסיס המכאני של ה-Svartpilen 701 הוא של הדיוק 690 של ק.ט.מ, עם מנוע סינגל 690 סמ"ק שמפיק כ-70 כ"ס, שלדת מסבך משולשי פלדה, זרוע אחורית מיוחדת עם משולשי חיזוק, ומתלים בעלי מהלך קצר של כביש. קרוב לוודאי על הבסיס המכאני הזה נעשו אי-אילו שינויים כדי להתאים אותו לסקרמבלר, גם אם מודרני.
בהוסקוורנה לא מסתירים את העובדה שהם פונים חזק לכביש, מעבר לליין אופנועי האנדורו והמוטוקרוס שלהם – שכאמור נשענים על הפלטפורמה של ק.ט.מ. גם דגמי הכביש העתידיים של הוסקוורנה יישענו על הפלטפורמות הקיימות של ק.ט.מ, ובהחלט יש עם מה לעבוד. כך למשל הווי-טווינים הגדולים של משפחת האדוונצ'ר 1090 וה-1290, הסופר דיוק 1290R/GT, מנוע הטווין המקבילי החדש בנפח 790 סמ"ק, וגם עם משפחת הדיוק הקטנה בנפח 390 סמ"ק. על בסיס הפלטפורמה האחרונה, אגב, הציגה הוסקוורנה את ה-Vitpilen 401 ואת ה-Svartpilen 401, שהיו אמורים להיות מוצגים כדגמי ייצור סדרתי כבר בתערוכות הסתיו האחרון, אולם הייצור של אלו נדחה בשנה, ככל הנראה כדי לחשוף במקביל דגמי כביש חדשים נוספים ולפרוץ לשוק אופנועי הכביש עם ליין רחב למדי.
הוסקוורנה מציגה את ליין דגמי המוטוקרוס של 2018, רגע לפני ההשקה העולמית של אופנועי האנדורו – בין היתר עם הדו-פעימתיים TE250 ו-TE300 עם מערכת הזרקת הדלק. כזכור, המותג הוסקוורנה נמצא בבעלות ק.ט.מ, וליין דגמי האנדורו והמוטוקרוס של הוסקוורנה נשען על הטכנולוגיה של הכלים המקבילים מבית ק.ט.מ. בראש החידושים לדגמי המוטוקרוס של 2018 – TC85 חדש לחלוטין, עם בולמי אוויר AER, מנוע חדש, שלדה חדשה ועיצוב חדש.
הגרפיקה החדשה של הוסקוורנה ל-2018
TC85
הכלי החשוב של הוסקוורנה ל-2018 כשמדובר במוטוקרוס הוא ה-TC85 החדש לחלוטין. אופנוע המוטוקרוס לילדים מקבל השנה מנוע חדש – חזק יותר מקודמו לאורך כל טווח הסל"ד, שלדת כרומולי חדשה, וכן מערכת מתלים חדשה עם בולמי אוויר AER43 מלפנים ו-EXplor PDS מאחור. יש גם מערכת פליטה, כידון, רגליות, בלמים וקלאץ' חדשים, ובעיקר יש עיצוב חדש הנשען על העיצוב של אופנועי הוסקוורנה הגדולים יותר, כדי ליצור זיקה ספורטיבית בין הדגמים. למעשה, ה-TC85 החדש הוא הק.ט.מ SX85 החדש – עם עבודת גוף של הוסקוורנה.
ה-TC85 החדש
שיפורים גם בדגמי המוטוקרוס הגדולים
מלבד ה-TC85 החדש, בהוסקוורנה גם משפרים ומשדרגים את ליין אופנועי המוטוקרוס הגדולים. כך למשל, החל מהשנה הוחלפה מערכת הבלימה לכזו של מגורה, במקום הקליפרים של ברמבו. לטענת הוסקוורנה, מערכת הבלימה החדשה מספקת יותר עוצמה ויותר רגש מבעבר.
דגמי ה-4 פעימות מקבלים מצבר ליתיום-יון חדש, חזק יותר, דגמי ה-2 פעימות מקבלים סט-אפ חדש לקרבורטור, ואילו כל ליין הדגמים מקבלים כיסוי מושב חדש עם אחיזה טובה יותר, וכן גרפיקה חדשה ל-2018.
אופנועי המוטוקרוס של הוסקוורנה צפויים להגיע ארצה בשבועות הקרובים על ידי היבואנית המקומית, עופר-אבניר.
הערפל סביב המשך הייבוא של אופנועי האנדורו של בטא האיטלקית מתחיל להתבהר: בימים האחרונים נפוצו שמועות רשת לגבי תחילת הייבוא והשיווק של בטא על ידי מטרו מוטור, והבוקר (ד') אישרו בפייסבוק סוכני המכירות של מטרו כי הייבוא מתחיל, כי יש מחירים רשמיים (בהמשך הידיעה) וכי ניתן לפתוח הזמנות לאופנועי האנדורו של בטא. כזכור, מטרו רכשה ממוטוטראק (חברה-בת של סמל"ת – יבואנית פיאט, אלפא רומיאו ולנצ'יה) לפני מספר חודשים את זיכיונות הייבוא של ארקטיקאט, בטא וגאס גאס, וכעת המהלך ממתין לאישור של הממונה על ההגבלים העסקיים.
ממטרו לא יצאה הודעה רשמית לגבי הייבוא של בטא, ובפנייתנו אל מטרו נענינו כי אין תשובה רשמית. יחד עם זאת, ההדלפות של אנשי המכירות של מטרו בדבר הייבוא והמחירים, ואף העובדה שניתן להגיע למטרו ולפתוח הזמנה, לא מתירות מקום לספק – הייבוא של אופנועי בטא עבר ממוטוטראק למטרו, וזו האחרונה החליטה לשווק את המותג בישראל ולא לקבור אותו. לגבי גאס גאס, מותג אופנועי האנדורו הנוסף שמטרו רכשה ממוטוטראק, אין עדיין תשובה – רשמית או לא רשמית – כך שלא ברור מה יעלה בגורלו בישראל.
מחירי אופנועי האנדורו של בטא, על פי סוכני המכירות של מטרו:
250RR (דו"פ) – 45,900 ש"ח
300RR (דו"פ) – 47,900 ש"ח
350RR (מרוב"פ) – 52,900 ש"ח
480RR (מרוב"פ) – 54,900 ש"ח
קרוס טריינר – 40,900 ש"ח
השקת דגמי 2018 של בטא תתקיים באיטליה בחודש הבא, ואנחנו בפול גז ניטול בה חלק. את רשמינו תוכלו למצוא כאן בפול גז זמן קצר לאחר ההשקה העולמית.
