ליגל, יבואנית דוקאטי לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה של המונסטר 1200 החדש – בגרסה רגילה ובגרסת S.
המונסטר 1200 החדש הוצג בחודש שעבר בתערוכת מילאנו (המפרט המלא – בקישור), והוא הדור השני ל-1200. הוא קיבל מתיחת פנים מקיפה הכוללת אלמנטים מהמונסטרים המקוריים, המנוע עלה בהספקו ל-150 כ"ס, ונוספו מערכות אלקטרוניות כמו קוויקשיפטר להעלאה והורדת הילוכים.
מחירו של המונסטר 1200 נקבע על 109,000 ש"ח, וגרסת ה-1200S תעלה 135,000 ש"ח.
צילום: טליה ומושיק קובי
אחרי שבשנה שעברה קראתי כמוכם על החוויות של זומר עם קוריצה שלו במסעם דרומה עם המועדון הכי תוסס בארץ, אמרתי לעצמי שהשנה גם אני רוצה. כלומר, אחרי שהעורך הראשי התקשר לשאול אותי אם מתאים לי, כמובן. בירור קצר עם האישה והחזרתי לו תשובה שאנחנו בפנים, רק מה – לא נוכל להצטרף אליהם מנקודת המפגש בלטרון ב-08:00 בבוקר. ניאלץ לעשות את הדרך הארוכה לבדנו ולנחות שם הישר לארוחת הערב. "בסדר", ענה לי העורך בהודעת טקסט קצרה, רוצה לומר "אתה רציני? אין סיכוי שתצליח לסדר משהו עם העבודה ותצא עם כולם?". כנראה שהוא ידע שאין צורך לכתוב לי את כל זה כי כעבור כמה דקות מצאתי את עצמי ברגשות מעורבים בנוגע לכל העניין: מצד אחד טיול לאילת! יאיי! שנים שלא הגעתי לנקודה הכי דרומית בארץ. עכשיו תוסיפו על זה רכיבה על בורגמן 650 חדש לגמרי ועוד עם מועדון הבורגמנים, וקיבלתם חוויה של פעם בחיים (או פעם בשנה, אם אתם בעליו של בורגמן).
ומצד שני…
– "אז מה, ככה אתה מוותר על חלק נכבד מהחוויה הזו?", הרהרתי במין סוג של דיאלוג עם עצמי.
– "שמע, זה לא כזה פשוט, יש דברים חשובים לסיים בעבודה השבוע. יש לך אחריות. אי אפשר שתמיד הכל יסתדר כמו שרוצים. אבל היי, נסה להסתכל על חצי המיכל המלא: לפחות תהנה מהרכיבה לשם בקצב שלך ותצטרף אל החבורה העליזה בערב. יהיה לכם מספיק זמן ביחד בהמשך הסופ"ש", עניתי לעצמי.
וככל שחשבתי על זה יותר, ככה השתכנעתי פחות. תוך שעה כבר סגרתי עם המנהל שלי שבשבועיים הקרובים אני אשאר בעבודה שעות נוספות כדי לוודא שאני מסיים את הכל יום אחד מוקדם יותר, כך שאוכל לקחת חופש בחמישי ולא לפספס את הנסיעה בצוותא עם החבורה הססגונית. וכך היה.
חמישי בבוקר, ממתינים לקטנוע ההדגמה שישמש בתור הלימוזינה שלנו לשלושת הימים הקרובים. הבחור שלנו מתמהמה מעט, אך כעבור מספר דקות, לאחר טקס הענקת המפתח, אנחנו כבר בדרך לנקודת המפגש. מרחוק אנחנו רואים שהשיירה כבר החלה בנסיעה ואנחנו מרחק קצר מלהגיע אל המאספים. אחלה תזמון.
לאחר שעקפנו את האחרונים הבנתי שאין טעם להמשיך ולעקוף את יתר השיירה רק בשביל לסמן לג'קי, המבוגר האחראי, שגם אנחנו בין הנוכחים. אפשר לחכות לעצירה הראשונה לשם כך. כשהגענו לנקודת העצירה זכינו לתשומת לב ידידותית, מעין שילוב של ברכת 'בוקר טוב' ו'ברוכים הבאים למועדון', יחד עם תהייה על מי ומה אנחנו. וכך גם בשנייה. ובשלישית. מישהו שאל אם אנחנו מ'פול גז', ואחרי שאישרתי ענה: "אה, בשנה שעברה שלחו מישהו צעיר". בעודי שוקל אם להיעלב או לקחת את דבריו כמחמאה על כך שהצלחתי להשתלב וכמעט להיטמע בקבוצה, ג'קי הגיע וזיהה אותנו מיד, ולא רק משום שהוא מכיר את כל חברי המועדון באופן אישי. "אני מכיר את כל הכלים ולמי הם שייכים לפני לוחיות הרישוי", אמר לי ברצינות גמורה, והתכוון לזה.
בשלבים מסוימים במהלך הרכיבה הייתי מוכן להישבע שאני רואה במראות הונדה 'גולדווינג' או שניים בעקבותיי. ככל שהתקדמנו דרומה ולא ראיתי אותם בשום מקום אחר אלא במראות בלבד, חלחלה בראשי ההבנה שאלו פנסי הבורגמן הרחבים, שיחד עם החזית המאוד 'אופנועית' שלו משווים לו מראה שמזכיר את אותו אופנוע תיור מיתולוגי. "כשחושבים על זה, הבורגמן הוא ה'גולדווינג' של הקטנועים", עברה המחשבה בראשי בעודי חוזר לנהל דיונים עם עצמי. מעולם לא הייתי מהאנשים שנותנים שמות לאופנועים שלהם, אבל החלטתי לחרוג ממנהגי הפעם, וברוח הדברים נתתי לבורגמן שלנו את השם 'גולדי'. "אבל הוא ישראלי, אז אקרא לו 'זהבה'", הסכמתי עם עצמי.
כשעצרנו לארוחת צהריים במצפה רמון, בעודי עומד ליד הכלים החונים ומתפעל מכמות ההשקעה בהם ובציוד הנלווה אליהם, ניגש אלי רונן המאסף, אותו אחד המכונה 'הקרנף', לשיחת חולין שנסובה רובה ככולה סביב הגורם המאחד את כל הנוכחים. כנראה בשל יחס צריכה נמוך במיוחד של קפה/ק"מ באותו יום בלבלתי את הדברים שלו וחשבתי שהוא מכנה את הבורגמן שלו 'קרנף'.
"האמת? תיאור הולם למדי לספה הדו-גלגלית שאיתה הגענו לכאן. הוא אפילו בצבע המתאים: אפור-קרנף", חלפה המחשבה בראשי. שלא תתנו לעובדה שמדובר ב'קטנוע' לבלבל אתכם: מדובר בכלי ששוקל 275 ק"ג, לא כולל האפוד הזוהר שמתחת למושב. אבל למרות – ואולי בעצם בזכות – המשקל, הבורגמן מרגיש סופר-יציב בפניות בכבישי המכתש המפותלים.
כל הדרך משם לאילת, בעודי מתבונן בנוף המדברי המרהיב, תהיתי באיזה שם עליי לבחור. הוא אמנם מעין סוג 'קרנף', אבל כבר קראתי לו 'זהבה', ואפילו התרגלתי לרעיון בשלב מסוים. בעודי מתבונן בנופים סביבי החלטתי ששני השמות יישארו: "קרנף ושמו זהבה", נקבע בהסכם הפשרה.
בארוחת הערב פגשנו חברים נוספים, חלקם הגיעו עצמאית בשל אילוצים, והיו אפילו כאלו שהשאירו את הבורגמן בבית ובאו עם כל המשפחה ברכב – העיקר שלא לפספס את הטיול השנתי של המועדון לאילת. עוד אני גומע סיפור אחר סיפור, מור"ק אחרי מור"ק, מישהי מעברו השני של השולחן שהבינה שאנחנו נציגי המערכת השנה שאלה בקול מאוכזב: "איפה הבחור שהיה פה בשנה שעברה? לפני שנה שלחו כזה בחור נאה, יפה תואר…".
– "היה עסוק השנה" עניתי, מנסה להתעלם מההשוואה.
הערב המשיך לו כמתוכנן עם התכנית האמנותית שכללה מלבד המוזיקה גם 2 טבעות שנשלפו אל מול מחיאות הכפיים של הנוכחים שהשתתפו גם הם בשמחת האוהבים.
למחרת בבוקר עלינו על סיפונה של יאכטה, עליה העברנו עוד כמה שעות של מוזיקה, אוכל, ריקודים וגוד-טיים עם החברים החדשים שלנו, שנדמה היה שאנחנו מכירים כבר שנים. את המשך היום הקדשתי לזמן איכות עם האישה, ובערב, אחרי הארוחה במלון, ודאי כבר ניחשתם – מוזיקה, אוכל, ובעיקר אנשים שמחים שחברו להם יחדיו בזכות הקטנוע שלהם, שלמרות שעבורם הוא הרבה יותר מסתם קטנוע, הוא עדיין רק כינור שני להוויי המיוחד של המועדון הזה.
ביום האחרון החלטנו לצאת באופן עצמאי ומעט מוקדם יותר ממרבית החבורה, כדי להספיק ולהגיע למרכז לפני שעות בין הערביים. נפרדנו לשלום מכל מי שכבר היה בחוץ ליד הבורגמן שלו, חלקם מנקים אותו מהאבק המדברי שהצטבר עליו בלילה, בזמן שאחרים כבר התחילו להעמיס עליו את הציוד.
– "תמסור ד"ש לאסף!", אמר לי משה, למרות שהטלפון של זומר היה שמור אצלו ויומיים קודם שלח לו הודעה פרטית.
– "ברור שאמסור", השבתי, תוהה אם גם אותי יזכרו בשנה הבאה בתור דמות נערצת החביבה על הבריות.
– "איך בוחרים אצלכם את מי לשלוח? לפי מידת ה'חמידוּת'? (מלשון 'חמוד')", הוסיף משה. חייכתי בחזרה בחיוך שכולו הבעת ניצחון ופניתי חזרה אל עבר החניה, שם חיכה לי הקרנף.
הורדתי את הבורגמן מרגלית האמצע בהחלטיות הדרושה לשם כך והכרזתי: "קדימה זהבה, צריכים לזוז…".
זוהי בשורה מצוינת לספורט המוטורי ולספורטאים: שרת הספורט מירי רגב העלתה בכנסת הצעת חוק שבמסגרתה התאחדויות הספורט המוטורי תקבלנה תמיכה כלכלית מהטוטו. הצעת החוק עברה אמש (ב') בקריאה ראשונה בכנסת.
המשמעות היא שהתאחדויות הספורט המוטורי – נהגים וכידונאים – תקבלנה מימון שנתי מכספי הטוטו – בדיוק כמו ענפי ספורט אחרים במדינה – כך שיהיה כסף לקיים פעילויות ספורט מוטורי, להרחיב את הפעילות, לקיים אליפויות מסודרות עם תמיכה בספורטאים, ובעתיד אף לבנות מתקני ספורט מוטורי – אספלט ושטח. זהו מהלך שעשוי לקדם משמעותית את הספורט המוטורי בישראל, ואף להקל על הספורטאים – למשל אלו היוצאים להתחרות בחו"ל.
שרת הספורט מירי רגב: "כשרת התרבות והספורט במדינת ישראל, שמתי למטרה לקדם את תחום הספורט המוטורי על ענפיו השונים: מכוניות, אופנועים וקארטינג. מדובר בתחום בעל פוטנציאל רב שבישראל לצערי טרם מומש. מאז נכנסתי לתפקידי הובלתי למפנה בהתפתחות הספורט המוטורי בארץ, תוך השקעה בהקמת מסלולים לאימונים ולתחרויות, הגדלת תקצוב התאחדויות הספורט, קיצור ביורוקרטיה, מתן הקלות לספורטאים העוסקים בתחום והגדלת כמות הספורטאים העוסקים בספורט מוטורי. אנו עדים לכך כי במדינות וערים בעולם אשר מובילות את קידום הענף, הוא מהווה בעבורן עוגן כלכלי, תיירותי וחברתי. חשוב שיהיה כך גם בישראל".
יו"ר התאחדות הספורט המוטורי – דו-גלגלי, שון בן יקר: "ראשית, ברצוני להודות לגברת השרה מירי רגב על התמיכה הרצופה בספורט המוטורי בישראל, בקיום תרבות ספורט מוטורי ובהבאת הנושא לקדמת התודעה בישראל. השרה מוכיחה כי מאחורי הדיבורים ישנם מעשים בשטח. המהלך יוביל לשינוי תפיסתי בישראל בכל הנוגע לספורט מוטורי, כמו שאמור היה להיות מלכתחילה, ומציב את הספורט המוטורי בשורה אחת עם ענפי הספורט האחרים בישראל, למען דור העתיד בספורט המוטורי. בהזדמנות זו אני רוצה להודות למשרד התרבות והספורט בראשות המנכ"ל יוסי שרעבי וליו"ר רשות הספורט המוטורי יוסי ניסן. הכיוון שאליו הולך הספורט המוטורי הוא נהדר. אנו עדים ששיתוף הפעולה ארוך הטווח בין שתי התאחדויות הספורט המוטורי (דו-גלגלי ורכבים) מוביל לתוצאות, ועל כך תודה ליו"ר התאחדות הספורט המוטורי – רכבים, דוד צור".
יו"ר התאחדות הספורט המוטורי – רכבים, דוד צור: "אני מביע סיפוק רב והערכה על הצעד הנוכחי. זהו יום היסטורי. לאחר תהליך ארוך ומייגע הוסר המכשול שיאפשר תמיכת הטוטו בתקציבי פיתוח למתקנים ומסלולים שיבטיחו את היציבות וההמשכיות שכה חסרה בענף. אני מלא הערכה ותודה לשרה ח"כ מירי רגב על כל צוותה, היועמ"שית וראש הרשות יוסי ניסן, שהביאו אותנו להישג זה".
על הניסוי ברכיבת דו-גלגלי בנת"צים (נתיבי תחבורה תיבורית) כבר סיפרנו לכם במהלך התקדמותו, וכעת, אחרי שהניסוי הוכתר בהצלחה, מגיעים לשלב המעשי – בקרוב תותר נסיעת דו-גלגלי בנת"צים בכל רחבי תל-אביב.
תזכורת: בפברואר השנה החל ניסוי של כחצי שנה שבמסגרתו הותרה נסיעת דו-גלגלי על 4 נת"צים בתל-אביב – אבן גבירול ודרך נמיר בשני הכיוונים. במהלך הניסוי נוטרו פרמטרים כמו הפרעת דו-גלגלי ותחבורה הציבורית ובטיחות הדו-גלגלי בנתיבים אלו, ובסיום ששת החודשים הניסוי הוכתר בהצלחה, שכן לא נרשמה הפרעה לתחבורה הציבורית וגם לא פגיעה בבטיחות הדו-גלגליים.
כעת מגיעים לשלב המעשי. בישיבה שהתקיימה אתמול במשרד התחבורה, בהשתתפות המדען הראשי של משרד התחבורה, ד"ר שי סופר, וכן בהשתתפות נציגים מעיריית תל-אביב כמו מחזיקת תיק התחבורה בעירייה, מיטל להבי, הוחלט על מעבר לשלב הבא – פתיחת הנת"צים לדו-גלגלי בכל כבישי תל-אביב.
היישום בפועל יחל בשבועות הקרובים, אחרי שהנת"צים ישולטו בהתאם וההנחיות ירדו לכל הגורמים הרלוונטיים, כמו משטרת התנועה האחראית על האכיפה.
בהמשך צפוי משרד התחבורה להרחיב את השימוש בנת"צים לרוכבי דו-גלגלי למקומות נוספים בארץ, כך על-פי שר התחבורה ישראל כץ.
מיטל להבי, סגנית ראש העיר תל-אביב – יפו ומחזיקת תיק התחבורה: "כמי שדחפה ודוחפת את השימוש בדו-גלגלי, שהוא חולץ פקקים עירוני, ואת שילובו בצורה נכונה, יעילה ובטוחה בדרכים, אני מברכת על ההחלטה להרחיב את הניסוי למתן אישור רכיבה על דו-גלגלי בשלב הראשון בכל הנת"צים בת"א-יפו, ובהמשך אני מקווה שהניסוי יצלח ושהאישור יתרחב לכל הארץ. אני גאה שהעיר שלנו מארחת את הפיילוט החשוב הזה ומובילה בהיקף השימוש בדו גלגלי בתוכה".
צילום: בני דויטש
לקראת סוף שנת הדגם 2016, רגע לפני הגעתם ארצה של דגמי 2017, גם בזירו יוצאים במבצע חיסול על דגמי 2016. במסגרת המבצע יימכרו הדגמים החשמליים של זירו בהנחה של אלפי שקלים.
מזירו מוסרים שניתן לקבל מימון חלקי או מלא, וכן שהם מבצעים שירותי טרייד-אין. לפרטים: 058-5559377.
מחירון המבצע – חיסול דגמי 2016 של זירו
[table id=67 /]
אוריה כרמלי, מבכירי המכונאים והרוכבים בארץ, פותח מרכז שירות חדש לאופנועים וקטנועים – 'כרמלי מוטורספורט'.
מרכז השירות החדש, מורשה הונדה, יספק שירותי מוסך לאופנועים וקטנועים מכל הסוגים ומכל המותגים – כביש, שטח וקטנועים, לצד תצוגה ומכירה של אופנועים חדשים (הונדה), שירותי טרייד-אין, חנות ציוד רכיבה וחלפים.
המרכז ממוקם ברח' נחשון 15, אזה"ת סגולה (בסמוך לפתח-תקווה). טלפון: 054-2166337.
בחמישי הקרוב, 1.12.16, ייפתח מרכז השירות באופן רשמי, ובהמשך החודש מתוכננת מסיבת השקה.
אוריה כרמלי הוא דמות מוכרת וותיקה בענף האופנועים. בעבר היה הבעלים והמנהל של מוסך 'ספין' בתל-אביב, ובשנים האחרונות עבד כמנהל המוסך של מטרו-מוטור בכפר-סבא ולאחר מכן בד.ל.ב מוטוספורט. כמו כן, כרמלי מתחרה באליפות ישראל באנדורו בעשור וחצי האחרון, ובאמתחתו 4 אליפויות רצופות בקטגוריה E1 ו-3 פעמים סגנות אליפות.
בהצלחה!
עופר-אבניר, יבואנית סוזוקי, פיאג'ו, אפריליה, קימקו והוסקוורנה לישראל, יוצאת במבצע חיסול דגמי 2016 לקראת סוף השנה. במסגרת המבצע יימכרו כלים רבים מדגמי 2016 בהנחות משמעותיות, זאת לקראת הגעת דגמי 2017 ארצה.
מחירון המבצע – חיסול דגמי 2016
[table id=66 /]
* המחירים אינם כוללים אגרות רישוי
אנחנו אוהבים מועדוני דגם ומועדוני מותג. פעילויות של יבואנים למען רוכבים מקדמות ותורמות לכולם – הרוכבים זוכים לפעילויות ללא תשלום או עם תשלום סמלי ומרגישים שייכות, חלק ממשהו גדול, היבואנים מרוויחים יחסי ציבור ונאמנות למותג שתתורגם בעתיד לרכישת כלי נוסף, והענף כולו מרוויח יותר פעילויות וקידום התרבות הדו-גלגלית.
בשנה האחרונה, עם הגידול המסיבי של פעילות הכביש של ק.ט.מ, נוצר ותפס תאוצה מועדון חדש – מועדון רוכבי הכביש של ק.ט.מ.
מה שמעניין במועדון הזה הוא הרב-גוניות של הכלים ושל האנשים שבו. מצד אחד תמצאו בו כלים גדולים ויקרים כמו אדוונצ'רים או סופר דיוקים, אבל מצד שני, חלק גדול מהמועדון מורכב דווקא מבעלי כלים קטנים ובינוניים – דיוקים בכל הנפחים – 125, 200, 390 ו-690 סמ"ק, דגמי ה-RC הספורטיביים בנפחים 125, 200 ו-390 סמ"ק, וגם SMC690. מגוון הכלים הרחב יוצר מגוון אנשים רחב, ובעיקר – עם רוח צעירה. וזה ברור, שכן לחלק גדול מהרוכבים במועדון זהו האופנוע הראשון או השני שבבעלותם, ופה בדיוק נכנס הערך המוסף של המועדון – אותם רוכבים לא רק מכירים רוכבים נוספים שהופכים לחברים לרכיבה ולחיים, אלא מפתחים גם זהות ונאמנות למותג.
אל מועדון רוכבי הכביש של ק.ט.מ הצטרפנו בשבוע שעבר לטיול למכתשים. על המסלול תוכלו לקרוא כאן. בגלל אורכו של המסלול ואופי הכבישים, הטיול הוגבל לבעלי 390 סמ"ק ומעלה, אבל טיולים אחרים, קצרים יותר, פתוחים גם בפני 125 ו-200 סמ"ק. הרכיבה במסלול מוגדר מראש, עם מוביל וסוגר, במקרה הצורך גם עם סיוע לוגיסטי, וכמובן שגם עם ארוחת צהריים – חלק בלתי נפרד מכל טיול ורכיבה. אבל מעבר לפרטים הטכניים, יש שם משהו במועדון הזה שקשה יותר להעביר במילים, והוא הרוח. דווקא בשל העובדה שרוב חברי המועדון הם חבר'ה צעירים, האווירה בטיולי המועדון היא צעירה ורעננה, ומאוד מהנה. מין פייסבוק של החיים האמיתיים.
מועדון רוכבי הכביש של ק.ט.מ מונה כיום כ-800 חברים בפייסבוק, אולם רק כרבע מהם פעילים. המועדון זוכה לתמיכה של היבואנית, ד.ל.ב מוטוספורט, כולל תקציב קבוע לאירועים וטיולים, ויש גם רוח חיה מאחוריו כמו דניאל קרייזמן שמתפעל את עמוד הפייסבוק וגיא רדר שמוביל את הטיולים.
פעילות אחת שזכורה במיוחד הייתה הטיול להרי ירושלים עם רוק בגורוס, הסטאנטר של ק.ט.מ שהגיע ארצה למופע ראווה. אי אפשר לשכוח את הווילי'ז של בגורוס בחניון הריק של בה-בהר. מסטרפיס.
רוכבי כביש של ק.ט.מ המעוניינים להצטרף למועדון מוזמנים להיכנס לעמוד הפייסבוק של המועדון ומשם להתעדכן.
מטרו מוטור החלה לשווק בישראל את הקסדה החדשה של חברת שארק הצרפתית – ספרטן קרבון.
הספרטן פותחה במיוחד עבור רוכבי כביש, בדגש על אופנועי נייקד, והיא מתוכננת כך שתתמודד היטב עם רעשי רוח. המעטפת החיצונית עשויה כולה מקרבון, והיא כוללת משקף שמש פנימי, משקף בעל שדה ראייה רחב הכולל נעילה אוטומטית וספוילר כפול ליציבות הראש במהירות גבוהה. הספרטן גם מתוכננת כך שתספק אוורור רב לראש הרוכב, וכן מאפשרת להרכיב משקפי ראייה או משקפי שמש.
משקלה של הקסדה עומד על 1,290 גרם.
המחיר: 2,600 ש"ח.
קסדה נוספת שהגיעה למטרו היא קסדת הדגל הספורטיבית Race R PRO, בדגם החדש ובסכמת צביעה חדשה של חורחה לורנזו.
המחיר:
כל גולש שעוקב בשנים האחרונות אחר אופנועים חדשים שנחשפים ונמכרים בשווקים ודאי נתקל במושגים 'מצערת חשמלית', Ride by Wire', 'RbW, או 'רכב-על-חוט'. אנחנו בפול גז, כמו שאר המגזינים, כתבנו על כל כלי שכזה ואף הדגשנו את המצערות החשמליות. כל המושגים הללו מתייחסים למערכת אחת שהיא חלק מההתקדמות במערכות הזרקת דלק וניהול מנוע בשנים האחרונות, כשהכוונה היא למצערת המופעלת על-ידי מנוע חשמלי ולא באופן מכאני על-ידי ידית המצערת.
אם נחזור לרגע להיסטוריה הלא כל כך רחוקה, נראה שמנועי בעירה של אופנועים היו מוזנים כולם על-ידי קרבורטורים. קרבורטור הוא מכשיר מכאני המייצר תערובת של אוויר ודלק ומכניס את התערובת אל תוך סעפת היניקה ומשם אל המנוע. הקרבורטור ידע לשלוט גם על כמות התערובת וגם על יחס התערובת, כלומר כמה תערובת תיכנס אל תוך המנוע, וגם מה יהיה יחס הדלק באוויר בתוך אותה תערובת (תערובת עשירה, תערובת ענייה וכו'). שני הפרמטרים הללו – כמות התערובת ויחס התערובת – נשלטו על-ידי ידית המצערת. בפתיחת גז הרוכב למעשה שלט על כמות האוויר שנכנסת למנוע, והקרבורטור היה מוסיף את כמות הדלק הדרושה כדי לספק את יחס התערובת הנכון לאותו המצב. לדוגמה, ככל שהרוכב פתח יותר את ידית הגז, כך היה נכנס יותר אוויר אל המנוע, והקרבורטור היה מוסיף גם יותר דלק, כלומר לא רק כמות תערובת יותר גדולה אלא שהתערובת הזו הייתה גם יותר עשירה – לתאוצה.
השליטה על כמות האוויר התבצעה על-ידי ידית המצערת, שממנה יצאו שני כבלים – כבל מושך וכבל מחזיר – ואלו היו פותחים וסוגרים את פרפרית המצערת בקרבורטור. זו האחרונה שלטה הלכה למעשה על כמות האוויר שתיכנס דרך הקרבורטור אל תוך המנוע, וכאמור, הקרבורטור היה מוסיף את כמות הדלק הדרושה.
את הקרבורטור הישן והטוב מחליפה ב-20 השנים האחרונות מערכת הזרקת דלק אלקטרונית, כשהסיבה לכך היא יחידה – זיהום אוויר. גם הקרבורטור האיכותי, המדויק והמכוון ביותר לא יכול לספק תערובת מדויקת ב-100%, והתוצאה היא רמת מזהמים גבוהה, במיוחד גז רעיל מסוג CO. לדוגמה, הערך המקסימלי של CO המותר למכוניות בעלות קרבורטורים עומד על 3.5-4% מסך גזי הפליטה, ועם המעבר להזרקות דלק הערך הזה ירד בתחילה ל-0.1%, וכיום הרבה פחות. אז כן, מערכת ההזרקה חיסלה כמעט לחלוטין את גז ה-CO הרעיל.
אבל גם עם המעבר להזרקות דלק, השליטה על כמות האוויר נותרה בידי הרוכב. במערכות הזרקת דלק של דור או שניים אחורנית, ידית המצערת מחוברת מכאנית על-ידי כבלים לפרפרית המצערת שבגוף המצערת, וכך הרוכב שולט באופן מכאני על פתיחה וסגירת המצערת – בדיוק כמו בקרבורטור. אז הרוכב קובע את כמות האוויר שתיכנס למנוע, ומערכת ההזרקה מודדת את כמות האוויר שנכנסת ומוסיפה את הדלק הדרוש, באופן מדויק למדי כמו שראינו.
בדורות האחרונים של מערכות הזרקת הדלק, השליטה על כמות האוויר עברה מהרוכב אל מערכת ניהול המנוע. קוראים לזה מצערת חשמלית או Ride-by-Wire, כלומר רכב על חוט.
הטרימינולוגיה הזו הגיעה בכלל ממטוסים, שם כבר עשרות שנים שההגאים (גובה, כיוון, מאזנות, מדפים וכו') לא נשלטים באופן מכאני על-ידי הטייס, אלא על-ידי מחשבים. הפקודות מהגאי הטייס הן פקודות אלקטרוניות למחשב ניהול הטיסה, והמחשב נותן פקודה למנועים חשמליים להזיז את המדפים – באלגוריתם שמשלב את רצון הטייס יחד עם נתונים אובייקטיביים ויכולות המטוס. קוראים לזה Fly-by-Wire, או הגאים חשמליים.
וכך במערכות הזרקת דלק מודרניות ומתקדמות, הרוכב כבר אינו שולט על פתיחת המצערת אלא רק 'אומר' למחשב ניהול המנוע כמה גז הוא רוצה לפתוח, ומחשב ניהול המנוע פותח את המצערת על-ידי מנוע חשמלי תוך שהוא מתחשב ברצון הרוכב, אבל גם בנתונים אובייקטיביים כמו מצב המנוע, כמות האוויר שיכולה להיכנס בפועל, וגם מצב ניהול המנוע הנבחר (על כך בהמשך).
אם במערכות הזרקת דלק מדורות קודמים ידית המצערת מושכת כבלים שפותחים מכאנית את פרפרית המצערת, הרי שבמערכת הזרקה מודרנית עם מצערת חשמלית ידית המצערת אינה פותחת או סוגרת כלום. היא בסך הכל פוטנציומטר (נגד משתנה – חיישן מצב מצערת), אשר מדווח למחשב ניהול המנוע על רצון הרוכב – כמה גז הרוכב רוצה לפתוח.
בהקשר הזה נציין שמערכות ההזרקה הראשונות שהגיעו עם מצערות חשמליות, למשל באפריליה דורסודורו מהדגמים הראשונים של 2009, הגיעו עם ידית מצערת רגילה לחלוטין הכוללת צמד כבלים – מושך ומחזיר. הכבלים עברו מאחורי הכידון וראש ההיגוי, אחורנית לעבר המצערות, אך לא הגיעו פיזית אל גופי המצערת, אלא אל פוטנציומטר (נגד משתנה – חיישן מצב מצערת) שישב על השלדה, וזה העביר את הנתונים האלקטרוניים למחשב ניהול המנוע. הסיבה לכך היא שהיצרניות רצו לשמור על תחושת החיכוך של צמד כבלים בתפעול ידית המצערת. אולם בשנים האחרונות היצרניות ירדו גם מזה, וכיום במערכות הזרקה עם מצערות חשמליות ידית המצערת עצמה היא הפוטנציומטר – חיישן מצב המצערת, ולא יוצאים ממנה כבלים מכאניים אלא כבל חשמלי שהולך אל מחשב ניהול המנוע. בידית עצמה ישנו קפיץ מחזיר שסוגר את המצערת ונותן התנגדות לפתיחה, אולם התחושה בידית היא הרבה יותר חלקה מאשר מצערת שמפעילה כבלים. נסו לשחק עם ידית מצערת ללא כבלים מכאניים, למשל של דגמי הכביש של ק.ט.מ, הוסקוורנה, דוקאטי או ב.מ.וו, ותבינו מיד על מה מדובר.
ואיך פרפרית המצערת נפתחת ונסגרת בפועל? ובכן, כאמור, על-ידי מנוע חשמלי שיושב על גוף המצערת ופותח וסוגר את פרפרית המצערת בהתאם לפקודה ממחשב ניהול המנוע. המנוע החשמלי, סוג של מנוע סרבו שיושב על גוף המצערת, מחובר למערכת גלגלי שיניים פנימיים להגברת מומנט והקטנת מהירות, והוא פותח וסוגר פיזית את פרפרית המצערת בדיוק רב. לרוב יש התאמה בין רצון הרוכב (כמה גז הרוכב פותח) לבין פתיחת המצערת החשמלית בפועל, אולם ייתכנו מצבים שלא. למשל, ייתכן מצב שבו הרוכב יפתח פול גז, אבל בפועל פרפרית המצערת תיפתח רק רבע או חצי ממהלכה.
העברת השליטה בפרפרית המצערת מהרוכב אל מחשב ניהול המנוע עשויה להטריד לא מעט רוכבים. מספיק להיזכר בתאונה המצערת של רוכב ה-MotoGP דאג'ירו קאטו, אשר נהרג במסלול סוזוקה בסבב הראשון של עונת 2003 על גבי ההונדה שלו. הסיבה הרשמית לתאונה הקטלנית על-פי הונדה הייתה איבוד שליטה כתוצאה מכמעט היי-סייד, אולם תיאוריות כאלו ואחרות טוענות שהמצערות החשמליות באופנוע של קאטו נשארו פתוחות, על אף שסגר את ידית המצערת, וכתוצאה מכך הוא המשיך בגז אל תוך קיר והתנגש בו בכ-200 קמ"ש.
גם אם התיאוריות הללו נכונות, עברו כמעט 14 שנים מאותה תאונה אומללה, ובשנים הללו מערכות המחשוב ובתוכן מערכות ניהול המנוע השתפרו והתחזקו משמעותית. מספיק לחשוב על השיפור במהירות עיבוד הנתונים במחשבים אישיים בעשור וחצי האחרון, וההשלכה למחשבי ניהול מנוע תסביר איפה היינו לפני 15 שנים ואיפה אנחנו היום. בפועל, העולם הולך לכיוון של מצערות חשמליות. אלו מציעות שני יתרונות חשובים.
הראשון הוא, כאמור, שליטה טובה יותר על כמות האוויר. ולמה זה חשוב? ובכן, נסביר זאת בדוגמה. כל מי שרכב על אופנוע אנדורו או מוטוקרוס טרום עידן הזרקות הדלק, ודאי מכיר את תופעת ה'בוג' – בפתיחת מצערת פתאומית המנוע משתנק לרגע לפני שהסל"ד מתחיל לעלות. הסיבה לכך הייתה שפתיחת מצערת פתאומית מפילה רגעית את תת-הלחץ שבקרבורטור, ולכן באופן רגעי דלק לא נשאב אל הקרבורטור והמנוע מקבל כמות גדולה של אוויר עם כמות קטנה של דלק. כדי לפתור את הבעיה הזו בקרבורטורים, אגב, פיתחו את משאבת התאוצה, שמרססת מנת דלק אל תוך לוע הקרבורטור בפתיחת מצערת חזקה ומעלימה חלקית את תופעת ה'בוג'.
במערכת הזרקה עם מצערת מכאנית התופעה הזו עדיין עלולה להתרחש (אם כי משמעותית פחות מאשר בקרבורטור). אולם במערכת ניהול מנוע עם מצערות חשמליות, גם אם הרוכב יפתח את ידית המצערת בפתאומיות, מחשב ניהול המנוע יפתח בפועל את המצערות החשמליות שבגוף המצערת בהדרגתיות, על-מנת לקבל אספקת כוח חלקה ומדויקת יותר. מחשב ניהול המנוע יתחשב לא רק ברצון הרוכב, אלא גם בתנאים האובייקטיביים של המנוע, ויפתח את המצערות בהתאם למגבלות, בכל מצב ולפי מספר רב של פרמטרים.
היתרון השני, החשוב לא פחות, הוא הרחבה משמעותית של טווח השימושים של המנוע. יצא לכם לרכב, או לפחות לקרוא, על אופנועים המציעים מספר רב של מצבי ניהול מנוע? למשל מצב 'מרוץ', מצב 'ספורט', מצב 'תיור', מצב 'גשם' או מצב 'אנדורו'? ובכן, מצבים אלו הם תכניות ניהול מנוע ששולטות על כמה מפעילים במערכת ההזרקה – למשל קידום ההצתה, למשל כמות הדלק שתוזרק למנוע וכפועל יוצא כוח המנוע, אבל לא פחות חשוב – על אופן פתיחת המצערת החשמלית. במצב 'ספורט' למשל, הספק המנוע יהיה מקסימלי על-ידי כמות דלק גדולה בפתיחת מצערת, וגם קידום ההצתה יהיה מקסימלי, בוודאי ביחס למצבי ניהול מנוע 'רכים' יותר, אולם השליטה תהיה גם על מהירות פתיחת המצערת. במצב 'ספורט' למשל, המצערת החשמלית תיפתח מהר יותר מאשר במצב 'תיור' וכך המנוע יגיב מהר ואגרסיבי יותר.
דוגמה נוספת: במצב 'גשם' ניהול המנוע מגביל לא רק את מהירות פתיחת המצערת החשמלית, אלא גם את הפתיחה המקסימלית (במקביל לכמות הדלק ולקידום ההצתה). באופן כזה, גם אם הרוכב יפתח פול גז בפתאומיות, בפועל המצערת החשמלית תיפתח בהדרגתיות כדי לקבל תגובת מנוע מתונה יותר שלא תשבור את אחיזת הצמיג האחורי, אבל גם תוגבל בכמות הפתיחה שלה כדי להגביל את הספק המנוע המקסימלי.
בדוקאטי מולטיסטראדה למשל, המצויד כמובן במצערות חשמליות, במצב 'ספורט' מקבלים את מלוא ההספק – 160 כ"ס, ותגובת המצערת מהירה וחדה. מצב 'תיור' יספק את מלוא ההספק, כאמור 160 כ"ס, אולם פתיחת המצערת תהיה מתונה יותר גם אם הרוכב פתח פול גז בפתאומיות, ואילו מצבי 'אורבן' או 'אנדורו' לא רק שימתנו את מהירות הפתיחה של המצערות החשמליות, אלא גם יגבילו את פתיחתן כך שייכנס פחות אוויר מהמקסימום האפשרי והספק המנוע יוגבל ל-100 כ"ס. וזו רק דוגמה אחת. גם בשאר הכלים האירופאים – ק.ט.מ, ב.מ.וו ואפריליה – העיקרון זהה, והיפנים הולכים גם הם לאותו הכיוון, באיחור האופנתי האופייני להם.
למערכת ניהול מנוע עם מצערות חשמליות יש יתרון מהותי נוסף – היא מאפשרת הטמעה של מערכות עזר אלקטרוניות נלוות בקלות רבה יחסית, ולמערכות מסוימות היא אף הכרח. מערכות בקרת החלקה, מערכות אנטי-ווילי או בקרת זינוק, כולן קלות יותר ליישום עם מצערות חשמליות. גם מערכת בקרת שיוט, שבה הרוכב קובע את מהירות הנסיעה, קלה מאוד ליישום עם מצערות חשמליות, שכן אז מחשב ניהול המנוע שומר על מהירות הנסיעה שנקבעה על-ידי פתיחה או סגירה של המצערות בהתאם לצורך. גם קוויקשיפטר, שמאפשר להעביר הילוכים ללא שימוש במצמד, מרחיב את פעולתו עם מצערות חשמליות. קוויקשיפטר שמאפשר רק העלאה של הילוכים אפשרי כמעט בכל מערכת הזרקת דלק מפני שמספיק ניתוק רגעי של ההצתה וההזרקה כדי להעביר הילוך, אולם בקוויקשיפטר שמאפשר גם הורדת הילוך נדרשות מצערות חשמליות, שכן בהורדת הילוך המחשב פותח את המצערות, בעצם נותן 'גז ביניים', משווה מהירויות בין המנוע לבין ההילוך הנבחר שאליו מורידים, ומאפשר העברת הילוך חלקה.
נכון, בעתיד הרחוק גם המנועים עצמם יהיו חשמליים, אבל עד שמנועי הבעירה הפנימית ייעלמו מהעולם נראה התקדמות בתחום ניהול המנוע האלקטרוני, כשהבסיס לכך הוא מצערות חשמליות. אם לפני שנים ספורות רק כלים סופר-טכנולוגיים צוידו במערכות ניהול מנוע עם מצערות חשמליות, הרי שבשנים הנוכחיות התהליך מואץ משמעותית, והרבה מאוד כלים חדשים – גם מיפן – כבר מגיעים עם מצערות חשמליות.
בדיוק כמו מערכות הזרקת דלק, שהחלו להיכנס לאופנועים בסוף שנות ה-90 אל תוך שנות ה-2000, בתחילה רק באופנועים יקרים וטכנולוגיים והיום כבר בכל דו-גלגלי מרובע פעימות – אנו עדים לתהליך זהה גם עם מצערות חשמליות. אם לפני שנים ספורות רק אופנועי קצה זכו למצערות חשמליות, כיום המערכת המתקדמת בדרכה להיות סטנדרט בתחום, ולא רחוק היום שבו גם קטנועים פשוטים יזכו למצערות כאלה.
יאללה, רוכבים על חוטים!