בתערוכת מילאנו האחרונה ק.ט.מ הציגה אבטיפוס לדיוק חדש בעל מנוע טווין בנפח 790 סמ"ק – דיוק 790, אופנוע שיגיע לייצור סדרתי בשנה הבאה כדגם 2018. כעת, חודש בלבד אחרי חשיפת האבטיפוס, נחשפת גרסה נוספת על בסיס מנוע הטווין 790 סמ"ק, גרסה שהייתה יותר מצפויה – אדוונצ'ר 790.
המגזין הבריטי MCN חושף באתרו תמונות 'ריגול' (אלו לא באמת תמונות ריגול אלא סדרת צילומים שתואמה היטב עם ק.ט.מ) של אדוונצ'ר 790 חדש בזמן מבחנים.
גרסת ניסוי של ק.ט.מ אדוונצ'ר 790
מהתמונות נראה שמדובר באופנוע אדוונצ'ר קרבי, עם גלגלים במידות "21 מלפנים ו-"18 מאחור וכן מערכת מתלים איכותית בעלת מהלכי גלגלים ארוכים, אופנוע ששם את האפריקה טווין בין הכוונות. סביר להניח שזוהי גרסת ה-R הקרבית יותר לשטח, ושתהיה גם גרסה רגילה עם אוריינטציית כביש בעלת חישוקים יצוקים במידות "19 ו-"17.
גרסת הניסוי המופיעה בתמונות לא חושפת הרבה מעיצוב האופנוע, בעיקר משום שכל עבודת הגוף הקדמית לא קיימת בה, אולם נראה שמיכל הדלק גדול למדי, וכי יחידת הזנב תוכננה להעמיס משקל רב – הרכבה וציוד. נתונים על המנוע טרם שחררו בק.ט.מ, אולם קרוב לוודאי שההספק המקסימלי יעמוד על 95 כ"ס, כך שניתן יהיה לקבל אותו גם בגרסה מוגבלת ל-A1.
חשיפת 'תמונות הריגול' של האדוונצ'ר 790 נועדה בראש ובראשונה לאשר כי אכן קיים אופנוע כזה בתהליכי תכנון, וסביר להניח שבחודשים הקרובים נראה טיזרים נוספים שלו. אנחנו מעריכים שהוא יוצג כגרסת קונספט במילאנו 2017, ואת גרסת הייצור נראה בקלן או מילאנו 2018, כדגם 2019 שיגיע לייצור בתחילת 2019, כלומר שנתיים מהיום.
לחנה רוטמן בת ה-24 יש סיפור חיים מעניין ואף קיצוני. היא עלתה ארצה מאוקראינה בגיל 6 יחד עם משפחתה הדתית והתחנכה במסגרות חילוניות. לקראת התיכון היא עברה לפנימייה חרדית, ושם נכנסה לדת בקיצוניות והפכה לחרדית. בגיל 16.5 הכירה את בעלה לעתיד בשידוך והתארסה, בגיל 17 התחתנה, ושנה לאחר מכן כבר החזיקה תינוקת בזרועותיה. בגיל 22, עם 3 ילדים בהפרשים של שנתיים, החליטה לצאת מהדת, להתגרש ולנהל חיים חילוניים. בהמשך היא התחברה לאופנועים והחלה לרכב.
כיום חנה מגדלת את שלושת ילדיה בבני ברק, בשכונה חרדית, והיא חיה חיים כפולים: כשהיא בבית עם הילדים היא חרדית לכל דבר ועניין, עם ביגוד צנוע, פאה על הראש ושמירה קפדנית על המסורת, אולם ברגע שהיא יוצאת מהבית היא הופכת לחילונית מטורללת שרוכבת על אופנועים, מבלה ונהנית מהחיים.
* * * * *
היו לי חיים קיצוניים. בגיל 6 עליתי מאוקראינה יחד עם משפחתי, שהייתה דתית 'לייט'. למדתי במסגרות חילוניות עד כיתה ז', ואז רציתי לעבור את התיכון בפנימייה ועברתי לפנימייה חרדית. שם, בקיצוניות מוחלטת, התחרדתי והלכתי עם הדת עד הסוף. עד הקצה. בגיל 16 וחצי כבר התארסתי עם בחור שהכרתי בשידוך, וחצי שנה מאוחר יותר, בגיל 17, התחתנתי. מיד לאחר החופה כבר הסתובבתי עם כיסוי ראש. בגיל 18 כבר נולדה בתי הראשונה, ולפני גיל 22 כבר הייתי אם ל-3 ילדים קטנים. אז בא המהפך השני, שהטריגר שלו היה בעיות בזוגיות. החלטתי שנמאס לי מהדת ושאני רוצה להתגרש ולנהל את חיי כחילונית. פתחתי תיק גירושים בבית הדין הרבני והתחלתי את ההליך, שהיה קשה מאוד אבל לבסוף הסתיים.
כחרדית, עם הבת הגדולה
החודשים הראשונים בעולם החדש היו מבלבלים. ככה זה תמיד. שינוי קיצוני בחיים מביא תקופת בלבול וחיפוש עצמי, וכך היה לי במשך 4 חודשים. גיליתי עולם חדש והתחלתי להתנסות בדברים, חלקם קיצוניים. עשיתי הרבה שטויות. אחרי 4 חודשים הכרתי את אסף, דורמן במועדון שאליו הייתי יוצאת, ונוצר בינינו קשר. חצי שנה היינו יחד, והוא זה שהצית בי את ניצוץ האופנוענות. הוא רכב על אופנוע כביש קטן וזה נראה לי באותה תקופה כמו הדבר הכי מדהים בעולם. אסף והאופנוענות זירזו משמעותית את החיפוש העצמי שלי, ואז מצאתי כיוון לחיים. אני רוצה לחיות חיים מסודרים וגם לרכב על אופנועים.
כיום אני חיה חיים כפולים. שלושת ילדיי הם חרדים, חיים באורח חיים חרדי לגמרי ולומדים במסגרות חרדיות בבני ברק. לכן כשאני איתם – גם לפי הסכם הגירושים וגם מכיוון שאני לא רוצה לבלבל אותם – אנחנו חיים כולנו חיים חרדיים לכל דבר ועניין. כשאני איתם בבית אני מתלבשת צנוע, כמו חרדית, חובשת פאה על הראש ומתנהלת כמו חרדית. כשאני מחוץ לבית אני חילונית לגמרי. אני יוצאת מהבית ועולה על האופנוע לבושה כחרדית, ויש לי סט של בגדים איתי בתיק, אותם אני מחליפה כשאני יוצאת מהבית או חוזרת אליו. זה נשמע מוזר, אבל מתרגלים לזה מהר מאוד, ואני עושה את זה עבור הילדים.
התחברתי לאופנועים מהר מאוד. אסף הדליק אצלי את הניצוץ, ומשם כבר לא הייתה דרך חזרה. חלמתי על אופנועים מבוקר עד ערב והחלטתי שיהיה לי אופנוע. בעזרת חבר יקר הוצאתי רישיון A1 ועברתי טסט ראשון. השלב הבא היה לרכוש אופנוע. בחרתי בק.ט.מ RC390 בגלל מה שהוא משדר, הספורטיביות שלו. מאוד התחברתי לקטע. תוך זמן קצר מאוד כבר הייתי חזק בעניינים והתחלתי לשחות. הכרתי מלא אנשים והתחברתי לתחום הדו-גלגלי, בעיקר של רוכבי כביש ספורטיבי. כל הפייסבוק שלי הפך לאופנועים ואופנוענים. כיום אני רוכבת על סוזוקי גלדיוס 650, שמתאים יותר לאופי הרכיבה שלי ולממדים, למרות שהוא לא כלי ספורטיבי בהגדרה. השלב הבא יהיה סופרספורט טהור 4 צילינדרים.
על הגלדיוס במסלול באשדוד
עם האופנועים באו הקעקועים. יש לי 3 קעקועים של אופנועים או שקשורים לאופנועים ולרכיבה, ויש עוד כמה שלא קשורים לאופנועים, למשל 3 קעקועים שמסמלים את השמות של הילדים שלי. את כל זה הספקתי בשנתיים, ובתכנון עוד כמה קעקועים. אני מסתירה אותם מהילדים שלי. הם לא אמורים לראות את זה.
ההתחלה עם האופנועים הייתה חסרת אחריות. רכבתי בלי מיגון בכלל, לפעמים עם מכנסיים קצרים וגופייה, ונהניתי מהמבטים מהסביבה על הכוסית שרוכבת על אופנוע. גם רכבתי בחוסר אחריות, ואז באו התאונות. שום דבר רציני, אבל סדרה של אירועים קטנים שיכולים היו להסתיים גרוע, תוך זמן קצר, גרמו לי להבין שאני לא בדרך הנכונה ושצריך לחשב מסלול מחדש. היו גם פציעות מעצבנות כמו דלקת בברך בגלל אופנוע שנפל עליי.
גיליתי את רכיבת המסלול מחברים. הגעתי לאימון מגרש והתאהבתי. ראיתי שאפשר לרכב חזק, להגיע למגבלות האופנוע או הרוכב בלי סכנה, וגם שגרף השיפור ברכיבה גדול מאוד – למשל ברך באספלט נהיה עניין שבשגרה, בלי עניין. התקבלה ההחלטה – אני עוזבת את טיולי הרכיבה הספורטיביים לנס הרים ולסדום-ערד, ומתרכזת ברכיבת מסלול. אני לא מוכנה לסכן את הכיף שברכיבת מסלול בגלל תאונה מטומטמת על כביש ציבורי.
זה הכיוון שאליו אני רוצה לקחת את האופנוענות שלי. אני מתאמנת באופן קבוע במגרשים ומסלולים, ולאחרונה התחלתי לרכב במסלול בדלתון. זה הייעוד שלי ולשם אני מכוונת. וכמו כל דבר בחיים שלי – אני מכוונת בגדול, עד הסוף. אני מתחילה להתחרות באליפות ישראל בסופרבייק בקרוב, אבל השאיפות שלי הן גבוהות. מאוד גבוהות. אני חולמת להגיע ל-EJC – אליפות הג'וניורים האירופאית, או לפחות לאליפות נשים אירופאית, ולהגיע הכי רחוק שאני יכולה. אני לוקחת את זה ברצינות, מתאמנת באופן קבוע, כולל בחדר כושר, מקפידה על תזונה נכונה שמתאימה לספורט, ואפילו הורדתי 10 ק"ג ממשקלי והגעתי למשקל המתאים ביותר עבורי לצורך רכיבה ספורטיבית.
אופנועים זה יקר, ורכיבת מסלול אפילו יותר. אבל אני מממנת את זה מהעבודה שלי. אני מאפרת ומעצבת שיער, ויש לי עסק קטן משלי בבני ברק. הלוואי ויבוא ספונסר.
תתחרה בסופ"ש הקרוב בדלתון (צילום: גינדי צודיק)
בהתחלה היה הרבה אגו. נו, מה לעשות – אופנועים זה תחום כזה. עם הזמן למדתי שצריך לשים אותו בצד. אני גם יודעת שעלול לקרות לי משהו. חושבת על זה, מקווה שהכל יהיה בסדר, ועושה מה שצריך כדי שלא יקרה. זו אחת הסיבות שעברתי לרכיבת מסלול.
אני חולמת על אופנועים כל הזמן. כשאני בבית עם הילדים, בארוחות שישי, בזמן השינה, בכל רגע ורגע אני חולמת על אופנועים. אני גם מסבירה לילדים שלי על אופנועים ומלמדת אותם לכבד את זה ואפילו לאהוב. הם כבר מבינים לא מעט.
אני מכוונת הכי רחוק שאפשר. גם אם אגיע לחצי מהמרחק שאליו אני מכוונת – זה יהיה אדיר!
* * * * *
חנה רוטמן תתחרה בסופ"ש הקרוב בסבב הראשון של אליפות ישראל בסופרבייק במסלול דלתון. אנחנו ממליצים לכם לעקוב אחריה.
דלק מוטורס, יבואנית ב.מ.וו לישראל, מודיעה על השקתו בארץ של ה-F800GS החדש בגרסת האדוונצ'ר.
גרסת האדוונצ'ר מגיעה עם רגליות רוכב רחבות, מגני מנוע, מגני ידיים, פנסי ערפל LED, משקף גבוה, רגלית אמצע, מושב קומפורט, מיכל דלק בנפח 24 ל' וידיות רוכב מחוממות. מנוע הטווין 800 סמ"ק מקבל השנה מצערות חשמליות עם 4 מפות ניהול מנוע, ויש גם ABS ובקרת החלקה כסטנדרט.
במסגרת מבצע ההשקה יימכר ה-F800GS אדוונצ'ר ב-102,900 ש"ח במקום ב-110,000 ש"ח, והוא ידע עם קיט אדוונצ'ר הכולל ארגז אחורי וצמד מזוודות צד מאלומיניום בנפח כולל של 114 ל', וכן עם מגן גחון ראלי.
ההשקה הרשמית – בימים חמישי ושישי, 22-23.12.16, באולם התצוגה של דלק מוטורס, רח' המסגר 16, תל-אביב.
אלבר-מוטו, יבואנית דיאלים לישראל, משיקה בישראל צמד קטנועי 125 סמ"ק הנמכרים ב-9,000 ש"ח בלבד (לפני אגרות רישוי).
הקטנועים – ארומה ודארט – יושבים על פלטפורמה דומה למדי הכוללת מנוע 125 סמ"ק מקורר אוויר. הארומה מגיע בעיצוב רטרו (בצבעי שמפניה, אדום-לבן, ירוק זית ושחור), ואילו הדארט מציע סגנון אורבני פשוט, ומגיע בצבעים שחור מעושן, אדום בורדו ולבן פנינה זהב.
צמד הקטנועים מגיעים עם 3 שנות אחריות מלאה, ובאלבר מציעים אפשרות מימון של 250 ש"ח ב-36 תשלומים.
מאז יישום חוק הספורט המוטורי בפועל, שוק האופנועים בישראל מציע מגוון רחב מאוד של אופנועי שטח לילדים בכל הגילאים. אל ההיצע הזה מתווספים עכשיו צמד דגמים של הונדה: CRF125FB ו-CRF150R – שניהם ברישוי אפור לספורט מוטורי.
CRF125FB
אופנוע שטח למתחילים שמציע מנוע 125 סמ"ק 4 פעימות מקורר אוויר ולא מאיים הכולל מתנע חשמלי, מערכת מתלים פשוטה ומכלולים בהתאם. ניתן לקבלו עם גלגלים קטנים או גדולים, בהתאם לגיל הרוכב.
מחיר השקה: 18,900 ש"ח.
הונדה CRF125FB
CRF150R
אופנוע מקצועי ותחרותי לילדים סביב גיל 10-12 המקביל לאופנועי מוטוקרוס 85 סמ"ק דו-פעימתיים. מיועד לילדים בעלי ניסיון רכיבה על כלים קטנים יותר. מנוע 150 סמ"ק 4 פעימות זריז וקרבי, מערכת מתלים איכותית ומכלולים בהתאם. ה-CRF150R יובא ארצה לפני מספר שנים על-ידי ה.מ מוטורס ברישוי צהוב.
מחיר השקה: 31,900 ש"ח.
הונדה CRF150R
בנוסף, בהונדה מחפשים כישרונות צעירים המעוניינים לרכב בקבוצת המרוצים של הונדה על גבי אופנוע של הונדה. לפרטים ניתן לפנות לאיתי בטל' 054-5692245.
אני חולה על אופנועים. אוהב לרכב על אופנועים, אוהב לטפל באופנועים, אוהב לשפצר ולשדרג אופנועים וגם אוהב לדבר על אופנועים. לשמחתי, יש לי חברים שרוטים כמוני. א-מה-מה, אנחנו לא רוצים למות על אופנוע, ולכן אנחנו לא רוכבים רכיבה ספורטיבית על הכביש הציבורי. אז מה כן עושים כשרוצים לרכב ספורטיבי? מה שיש למדינה להציע: חניונים עם קונוסים מגומי ומיני מסלולונים מאולתרים, וגם נפגשים מדי חודש באימון רכיבה מסודר על מנת ללמוד טכניקות חדשות ולשמר את הקיימות.
אבל לאחר זמן מה 'רכיבת חניונים' כבר פחות מרגשת ומתחשק לעשות את הדבר האמיתי. אז חיפשנו לנו מסלול בחו"ל שבו מתקיימים ימי מסלול כמה ימים ברציפות, לא בשבת, ושמאפשר גם לשכור את האופנועים במקום. בסרס שביוון כבר היינו פעם בעבר והיה אחלה, אבל רצינו משהו אחר.
תוך כדי השיטוטים ברשת הגענו ל-BMW Race Academy. זהו בית הספר לרכיבת מסלול של ב.מ.וו שמקיים אירוע אחת לחודש, כל פעם במסלול אחר ברחבי אירופה, כשמדובר במסלולים ברמה הגבוהה ביותר, כאלה שמתחרים עליהם ב-MotoGP.
בשנה שעברה נסענו למסלול קטלוניה המרשים והמהיר. כמה מהיר? אפילו אני סגרתי כמעט 300 קמ״ש בישורת. השנה נסענו למסלול ה-MotoGP בברנו, צ׳כיה. המסלול בברנו הוא יפהפה, מוקף בעצים וירוק. בנוסף, זה גם המסלול המהנה ביותר שעליו רכבתי. יש בו חמש ישורות קצרות (שמגיעים בהן 'רק' ל-200 וקצת קמ"ש), עליות וירידות, פניות תוך כדי ירידה, פניות עיוורות לאחר עלייה, ועוד מיני אלמנטים מגניבים וכיפיים.
שורה של S1000RR חדשים!
אקדמיית המרוצים של ב.מ.וו
כבר כשמגיעים לאקדמיה מבינים שזה מקום רציני ומסודר בסטנדרט אחר. מחוץ לפיטס עומדות שתי שורות ישרות של אופנועי ב.מ.וו S1000RR חדשים ומבריקים, ואני מתכוון ממש חדשים. בשנה שעברה היו אלה אופנועים מדגם 2015, והשנה כמובן שהוחלפו ל-2016. חברת ב.מ.וו מסבסדת את האקדמיה כי היא יח"צ טוב עבורה, ולכן האופנועים תמיד נראים ומתפקדים מושלם.
בבוקר הראשון, מיד לאחר ההרשמה, נכנסים לשיחת הפתיחה בכדי להכיר את צוות המדריכים. הם עובדים מאוד מסודר. יש פיטס אחד שבו יש את עמדת המזכירות וכן שולחנות עם לפטופים כדי לצפות בסרטוני הרכיבה של המודרכים, ועוד פיטס אחד או שניים בשביל המכונאים שעובדים באופן רציף על האופנועים. יש צוות של מכונאים שכל הזמן עובר בין האופנועים ובודק אם יש צורך לתקן משהו. הם ממלאים דלק, מחליפים צמיגים, מחזקים ומשמנים, והכל קורה ברקע בין הסשנים כך שהמודרך לא מרגיש את זה ולא מפסיד זמן רכיבה. הצמיג באופנוע קצת התעייף? בסשן הבא אתה רואה שיש לך צמיג חדש, וזה קורה לפחות פעם או פעמיים בשלושת ימי הרכיבה. ביום הראשון ממליצים גם לעשות כיוונים לאופנוע כך שיתאים לרוכב, כמו כיוון גובה רגליות, כיוון רגלית ההילוכים והמנופים וכו'.
לכל שניים עד ארבעה מודרכים מוצמד מדריך האחראי עליהם. בנוסף למדריכים הפרטניים יש את הצוות שמעביר את השיעורים בכיתת הלימוד. יש מדריך אחד בשם מרסל, ויש מדריך נוסף, שהוא גם האב הרוחני של בית הספר, שקוראים לו במקרה טרוי קורסר. האדון קורסר הוא אוסטרלי שזוף וחביב שלקח פעם אחת את אליפות ה-AMA סופרבייק ופעמיים את אליפות העולם בסופרבייק. ככה בקטנה.
פעמיים אלוף עולם בסופרבייק, ככה בקטנה
לפני כל סשן יש שיעור תיאורטי בכיתה שבו מסבירים טכניקה אחת שעליה נתמקד בסשן הקרוב, למשל מבט, שליטה במצערת, בלימה, תנוחת גוף וכו'. לאחר מכן יוצאים למסלול ורוכבים באופן עצמאי תוך השתדלות לעבוד על הטכניקה הרצויה. המדריך הצמוד שלך ידאג להגיע אליך מדי פעם, לעקוב אחריך ולצלם אותך בווידיאו, או לחלופין אם עובדים על קווים ייתכן שיסמן לך לעקוב אחריו ויוביל אותך למשך כמה הקפות על הקו המושלם. לרוב לא רוכבים בטור ברווזים אחרי המדריך, אלא כל אחד רוכב בקצב שלו, והמדריך כבר ידאג למצוא אותך על המסלול.
בסיום כל סשן, שאורך כ-20 דקות, הקבוצה מתיישבת עם המדריך ומקבלת פידבקים, הערות, תובנות והמלצות. לרוב זה ילווה גם בצפייה משותפת בצילומי הווידיאו של המודרכים בכדי לראות ולהבין בדיוק על מה הוא מדבר.
בכל יום יש 5 סשנים של רכיבה עם שיעורים לפניהם וסיכומים אחרים. זה אולי נשמע מעט, אבל בשביל רוכבים כמונו, שלא מורגלים ברכיבת מסלול באופן שוטף, זה המון. אחרי הסשן החמישי כבר אין כוח לזוז, השרירים עייפים, וגם הריכוז כבר לא מה שהיה בבוקר.
בסוף כל יום מתקיימת ישיבת סיכום משותפת שבה מדברים על כל מה שלמדנו היום, והמדריכים מגישים בירות ושתייה קלה.
השנה הקבוצה הייתה קטנה יחסית אז זכינו למדריך על כל שני מודרכים. כמעט שיעור פרטי. אחרי הסשן הראשון התיישבנו עם המדריך חברי לקבוצה ואני, כדי לקבל פידבקים. מילותיו היו: "אני אומר את זה בתמציתיות – תמשיכו לרכב ככה ושניכם תתרסקו". מרוב שהתלהבנו ורצינו להשכיב עמוק ומהר, לא שמנו לב שאנחנו מגיעים לגבולות האופנוע וסיכנו את עצמנו. במשך הימים הבאים עבדנו על תנוחת גוף ועוד טכניקות שאפשרו לנו גם לרכב יותר בנוח ובבטחה וגם להשיג זמנים טובים יותר.
מסלול ברנו – יפהפה!
להיות מורכב על אלוף עולם
פרט להדרכות בב.מ.וו מציעים גם כמה אקסטרות, ועל אחת כזאת, שהייתה השיא של הנסיעה הזו לצ'כיה, אני רוצה לספר לכם: רכיבה על הזנב טרוי קורסר.
מה המטרה בלהיות מורכב? ובכן, ראשית לראות ולהרגיש איך רוכב-על עובד על האופנוע. איך הוא שולט על המצערת, איך וכמה הוא בולם, מתי הוא מחליף הילוכים, לאן הוא מסתכל וכו', אבל לא פחות חשוב – לשמוע ולהרגיש את האופנוע. רק מהקשבה לסל"ד המנוע בכל נקודה במסלול ומהרגשה של הכוחות שפועלים עליך אתה מבין יותר טוב מה אמורים לעשות.
על פתח מיכל הדלק באופנוע של קורסר יש ידית מיוחדת, מעין טבעת. המורכב מקיף את הרוכב עם הידיים ומחזיק בידית. לפני הרכיבה קורסר לוקח אותך לתדריך קצר שבו יושבים יחד על האופנוע והוא מסביר איפה להחזיק, את זה שאין צורך להזיז את הגוף מצד לצד על המושב אלא שמספיק להביט לכיוון הפנייה, וכן שהמטרה שלי מאחורה היא בעיקר לעקוב אחר יד ימין שלו ולראות את ההפעלה החלקה של המצערת והבלם. הוא אמר שההקפה הראשונה תהיה רגועה, כדי שאוכל להתרגל לתחושה על האופנוע, ואז בהקפה השנייה הוא יגביר קצת.
חשבתי שאני יודע למה אני מצפה, שכן רכבתי שם בעצמי במשך יום שלם, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה שם.
קורסר מכין את האופנוע
יצאנו מהפיטס לישורת בקצב סביר עד לפנייה הראשונה, ובשלב הזה עוד הייתי רגוע ומרוכז, אבל כבר ביציאה מהפנייה הראשונה היה אפשר להרגיש שמשהו כאן שונה. קורסר התחיל להאיץ באופן שלא זיהיתי את האופנוע. זה הרגיש כאילו רכבתי על איזה אופנוע חלשלוש והוא על אופנוע עם פי שניים כוח. האצנו והאצנו כשאני מחזיק בחוזקה בידית כדי לא להיתלש אחורנית, ואז, לקראת פנייה שלוש, הוא בלם בכזו עוצמה שבקושי הצלחתי להחזיק את עצמי. ביציאה מפנייה שלוש שוב תאוצה אדירה, ואחריה בלימה אדירה עוד יותר. ככה חוזר חלילה בכל הפניות.
מדהים היה לראות עד כמה מאוחר הוא מאיץ תוך כדי שהוא מתקרב יותר ויותר לפנייה, ואז ברגע אחד בולם ומוריד שניים-שלושה הילוכים וגולש לתוך הפנייה, והכל קורה בצורה כל כך חלקה ונשלטת, למרות שזה קורה משמעותית יותר מהר מאשר כשאני רוכב. מעניין גם להסתכל על האדם. הוא נראה נינוח ומשוחרר לחלוטין תוך כדי, מסתכל ימינה ושמאלה על הנוף כאילו הוא רוכב בנחת בדרך לעבודה.
ביציאה מפנייה 10 לכיוון 11 יש עלייה מתונה. תוך כדי הדרייב החוצה מהפנייה הוא מרים את האופנוע לווילי ונשאר למעלה. אני שומע את המנוע מאיץ ורואה את נורת החלפת ההילוך מהבהבת, הוא מעלה הילוך וממשיך, ושוב הבהוב. אני מציץ על השעון ורואה שחולפים להם 170, 180, 190 קמ"ש, והבן-אדם רגוע, מביט לצדדים, וגם הכידון מתנופף לו בעדינות מימין לשמאל, ורק אני לופת את הידית כל עוד רוחי בי, מנסה לא ליפול מהמושב הקטנטן. לקראת סוף הישורת, כשמגיע הזמן לבלום, הוא מוריד את הגלגל הקדמי, כרגיל מיד בולם ומוריד הילוכים, ונכנס לעוד פנייה בקצב מטורף.
כאן מסתיימת הקפת החימום ומתחילים את ההקפה השנייה – המהירה…
מתפלל שיסתיים בשלום
פה זה כבר נהיה טירוף מוחלט. לא התאפקתי וצחקקתי לעצמי בקסדה במשך רוב ההקפה. כבר את היציאה לישורת הראשית עשינו בווילי שנמשך כחצי ישורת, כשתוך כדי עקפנו שני רוכבים, ובפנייה הראשונה עקפנו עוד אחד. כשהתקרבנו לקינק של פנייה 2 היה רוכב לפנינו, אך לא היה מספיק מקום לעקיפה משמאל. אין בעיה – עקפנו אותו עוד יותר משמאל, על הצבע של השפה, תוך כדי ווילי קטן כמובן. בפנייה 3 עקפנו עוד אחד על הבלמים בכניסה לפנייה, ואתם כבר מבינים לאן זה הולך.
בתור רוכב מתחיל עד בינוני קשה לי לעקוף רוכבים בצורה בטוחה (זה הרי בית ספר ולא מתאבדים פה על המסלול). גם כשאני יותר מהיר מהם, אני צריך זמן רכיבה מאחוריהם עד שאני מוצא רגע מתאים שאני מרגיש מספיק נוח לעקוף בו. כשקורסר רוכב זה כאילו שהוא לא רואה בכלל את הרוכבים האחרים על המסלול, והוא עובר דרכם בנונשלנטיות כאילו שהם קונוסים במגרש. אני רוכב חדש יחסית והקפתי את ברנו בזמן של 2:31 – 2:32 דק'. הוא רכב הרבה יותר מהר בזמן שהוא מרכיב אותי – 90 ק״ג של משקולת.
השיא היה בפנייה 10. זוהי פנייה ארוכה ומעוגלת ימינה שמגיעה בסוף ירידה. נכנסים אליה יחסית מהר ולוקחים אותה כדאבל אפקס. כלומר, חשבתי שאני נכנס אליה מהר. כשהתקרבתי לפנייה עם קורסר קלטתי שאנחנו שועטים לעברה בפול גז בנקודה שאני כבר הייתי מתחיל לבלום. ואז רגע לאחר מכן קורסר בולם, מוריד הילוכים ומכניס את האחורי להחלקה ארוכה לקראת הפנייה. בנקודה מסוימת אני קולט שאנחנו פשוט רוכבים באלכסון למרחק גדול ושיוצא עשן מהצמיג האחורי. וככה זה המשיך, באנדרנלין מטורף וכיווצים בשרירי הידיים, עד שהגענו בחזרה לפיטס.
במילה אחת: וואו!
זו בהחלט רכיבת הלונה-פארק הכיפית ביותר (והיקרה ביותר!) שעשיתי אי-פעם, וזה היה מגניב לגמרי!
90 קילו על הזנב של קורסר, עוד רגע בווילי
בחזרה ל'שגרה'
אחרי הרכיבה עם קורסר אני חוזר לאופנוע, וטרוי מקפיד להזכיר לי להתחיל את הרכיבה בקצב איטי של התחלה. גם כי הצמיגים קרים, וגם כי אני זה אני ולא הוא. זאת הייתה עצה מאוד חשובה, כי לרגע אתה מרגיש כמו סופרמן אחרי שרכבת איתו. חבר שלקח גם הוא רכיבה עם קורסר שכח את העצה הזאת וקצת נסחף, וכבר בהקפה הראשונה שלאחר ההרכבה עף החוצה בפנייה 10 בגלל הצמיגים הקרים.
אבל יש גם ערך מוסף. אחרי שאתה רוכב עם אלוף עולם, אתה מבין יותר טוב מה שהאופנוע מסוגל לעשות, ולא פחות חשוב – יש לך בראש את המוזיקה הנכונה של תאוצת המנוע, הבלימות והורדות ההילוכים. אם לפני כן חשבתי שאני מגיע לפנייה מהר, אחרי ההרכבה הבנתי שאני בסך הכל כוסית-על שרוכב כמו זקנה. זה מיד נותן ביטחון לצאת מהפנייה בתאוצה יותר חזקה ולבלום מאוחר יותר לתוכה, בתנאי שאתה עושה זאת בצורה רגועה וחלקה כמו שהוא עושה. וזה עובד. מיד אחרי ההרכבה הזמנים שלי השתפרו דרסטית, תוך כדי שהרגשתי יותר נינוח ופחות מהיר.
האקדמיה עצמה עלתה 1,740 יורו לשלושה ימי מסלול בברנו, כולל האופנועים והשירות. המחירים משתנים מעט בין המסלולים והתאריכים.
החבילה כולה עלתה לנו בסביבות 10,000 ש"ח, כולל טיסות ומלון שהזמנו לבד (ברמה גבוהה. אפשר גם לשכור חדר במלון זול יותר או למצוא טיסות זולות יותר – תלוי ביעד).
לא זול במיוחד, אבל חוויה מדהימה למי שיכול להרשות לעצמו.
