בשישי הקרוב, 23.9.2016, תתקיים 'רכיבת הג'נטלמנים' – ה-GDR – השלישית ברציפות בישראל.
המסורת, שהחלה בעולם ב-2012, שמה לעצמה למטרה גיוס כספים למלחמה בסרטן הערמונית. לשם כך הוקם אתר ייעודי אליו נשלחים המשתתפים לתרום מכספם, וכן מתאגדים מתנדבים מערים שונות מכל רחבי העולם כדי לקיים מסע אופנועים עמוס בסטייל ייחודי, שימשוך את תשומת הלב הנדרשת למטרה הראויה.
ב-2013, שנה אחת אחרי שאר העולם, החלה המסורת לנוע גם בישראל. דף ייעודי הוקם לאירוע בפייסבוק, ומספר המשתתפים מדי שנה עולה בקביעות. מסע הג'נטלמנים, כעולה משמו, נבדל ממסעות דומים בזכות לבוש הרוכבים וסוג האופנועים המשתתפים בו.
הרוכבים המשתתפים במסע, שייערך כולו ברחובות תל אביב, מאמצים את הסגנון והלבוש של הג'נטלמנים, כל אחד על פי פרשנותו וראות עיניו. זה הזמן להיות יצירתיים ומיוחדים: קסקטים, קסדות שלושה-רבעים, שפמים, זקנים, מקטרות, עניבות פרפר, כתפיות וחולצות לבנות מעומלנות ומגוהצות. בעוד בשאר העולם משתתפים במסעות בעיקר אופנועי רטרו, אספנות ואופנועי וקטנועי וינטאג', הרי שבישראל לא ניתן להיות בררניים. רוכבי אופנועים וקטנועים מכל הסוגים והמינים מוזמנים להשתתף, ובלבד שיגיעו לבושים כג'נטלמנים והרוכבות כליידי'ז מטופחות ומסוגננות.
נפגשים בשעה 13:00 במגרש החניה של גני יהושוע, מול הלונה פארק. מסיימים בהפנינג בחניון מתחם יד-אליהו, סביב השעה 17:00.
תחום הסטאנטס (פעלולי אופנועים) הוא לא תחום מפותח כל כך בישראל. למעשה, יש רוכבים בודדים שמתמחים בתחום הכל כך מגניב הזה. אנחנו לא מדברים על ווילי'ז ב-200 קמ"ש, אלא על סטאנטס במהירויות איטיות. אפילו איטיות במקום. כן, כמו הסרטונים שמציפים את יוטיוב.
יועד מוריסי הוא אחד מאותם בודדים שמתמחים בסטאנטס. הוא בן 23, וכבר מגיל צעיר הוא היה עושה סטאנטס עם קטנועי 50 סמ"ק, בשליטה מדהימה. לא מזמן הוא עשה ניסיון לעבור לאופנועי ספורט גדולים, אבל מהר מאוד הוא חזר לאופנועים הקטנים – איתם הרבה יותר כיף לו. אז את הג'יקסר 1000 החליף הונדה MSX125 – אופנוע מוצלח מאוד לסטאנטס אורבאני. אגב, יועד מגיע ממשפחה מוטורית. אחיו הגדול, עידן, הוא רוכב שטח מצטיין. יועד ניסה את דרכו גם בשטח, אבל פחות התחבר, וכאמור פנה לסטאנטס.
יועד מוריסי – סטאנטר ישראלי מוכשר
ה-MSX של יועד כמעט מקורי לגמרי, למעט כמה תוספות והתאמות. יש לו כידון משופר, ווילי בר שהוזמן במיוחד מארה"ב, מגני שלדה וסליידרים, מנופי בלם וקלאץ' מותאמים אישית, מערכת פליטה משופרת, וזהו. כל השאר מקורי לחלוטין.
יועד מתאמן לבד, פעם או פעמיים בשבוע, כשעה-שעתיים בכל פעם. הוא עושה את זה במגרשים מבודדים שנמצאים לא רחוק מביתו במרכז הארץ. זו מבחינתו יופי של דרך לפורקן וזמן איכות על עצמו. הוא אוהב את זה.
התכונה הבולטת ביותר אצל יועד, מיד אחרי יכולות הרכיבה הפנומנליות שלו, היא הצניעות והענווה. הוא מסתפק במועט ("125 סמ"ק זה מספיק"), והוא בכלל לא רצה שנעשה עליו כתבה ("קטונתי. אני לא רוכב ברמה גבוהה"). באמת שהוקסמנו מהיעדר השחצנות והאגו ומהאישיות המקסימה והכובשת שלו.
כך או כך, יועד מוריסי הוא אחד מטובי הסטאנטרים שיש לנו היום בישראל. צפו בווידאו וראו בעצמכם.
עגלת הרטרו דוהרת במהירות, וגם קוואסאקי קופצת עליה. החברה תציג באחת מתערוכות הסתיו – קלן או מילאנו, כלומר בחודש וחצי הקרוב, את ה-Z900RS – אופנוע רטרו מודרני. לקוואסאקי יש את ה-W800, אולם ייצורו יופסק בסוף השנה בגלל תקנות יורו 4.
ל-Z900RS מנוע 4 צילינדרים מודרני, מקורר נוזל ובעל גל זיזים כפול, אולם צלעות הקירור הבולטות נותנות לו מראה רטרו מיושן. גם חישוקי השפיצים נותנים לו את המראה הנכון, אולם הם מודרניים לחלוטין ועליהם צמיגי כביש רדיאליים במידות ספורט. הבולמים מודרניים לחלוטין, עם מזלג הפוך מלפנים ומונושוק מאחור, ורק המראה הכללי הוא הומאג' לאופנועי העבר.
אין עדיין פרטים טכניים מלאים. אלה יתפרסמו עם חשיפתו הרשמית של האופנוע, וקרוב לוודאי שזה יקרה בתערוכת מילאנו.
*עדכון, ינואר 2021: מעתה ניתן לבקש להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי בלבד. בהודעת התשלום השנייה, שתתקבל אחרי הבקשה לביטול הדו"ח, אין אפשרות לבקש להישפט. לכן יש לשלוח בקשה להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי – גם אם טרם קיבלתם תשובה ממרכז פניות הנהגים על ביטול הדו"ח.
* * * * *
לפני כמעט 20 שנה התפרסם במגזין 'מוטו' מאמר של אנונימי המכנה את עצמו 'ד"ר פאקי מוצלאחי – רופא רפורטים', שבו הוסבר בפירוט כיצד ניתן לבטל, או לפחות לעכב, דו"חות תנועה – על-ידי שימוש בחולשות של מערכות האכיפה והמשפט. כיום, כמעט 20 שנים אחרי אותו מאמר אייקוני, השיטה הזו נכונה מתמיד, וזאת בשל העומס הרב שיש על מערכת המשפט.
אנו מביאים כאן – בהסכמת הכותב המקורי – עו"ד עוזי בר, את השיטה, כשהיא ערוכה ומתאימה לזמננו.
נדגיש כי אין למערכת פול גז ו/או לכותב המאמר כל אחריות על השיטה. מי שבוחר להשתמש בשיטה עושה זאת על אחריותו הבלעדית, ובכל מקרה חשוב לדעת שהשיטה תמיד עובדת – גם אם זה רק בעיכוב הדו"ח, וכפועל יוצא עיכוב הנקודות וקיצור משך חייהן. כך או כך, יש צורך בסבלנות, בזמן ובדיוק כדי להגיע לתוצאות.
נדגיש גם כי איננו מעודדים נסיעה בלתי חוקית. יש לרכב תמיד במסגרת החוק ותקנות התעבורה, וכן בזהירות יתרה.
מאמר זה אינו מחליף ייעוץ מקצועי של עורך דין המתמחה בתחום התעבורה.
מזל טוב! קיבלת דו"ח!
* * * * *
'שיטת מוצלאחי' מתייחסת לדו"חות מסוג ברירת משפט ('ברירת קנס'), ובעיקר לאלה שבנוסף לקנס נצברות עליהם נקודות, כלומר רוב עבירות הנהיגה. לא מדובר כאן על כתבי אישום שקובעים מידית תאריך משפט – אלה יטופלו במסגרת אחרת והאפשרויות להתגונן נגדם מוגבלות. במאמר זה מסביר ד"ר מוצלאחי כיצד הופכים את דו"ח התנועה שנרשם לרוכב לבומרנג שחוזר אל המערכת. צריך ריכוז וסבלנות כדי להבין, אך הדבר אינו כה מסובך. מתחילים.
שלב ראשון – המפגש עם השוטר
עוצר אותך שוטר, מבקש רישיונות, מסביר שעברת עבירה ורושם את הדו"ח. בשלב זה לא לבקש סליחות או להתנצל בשום פנים ואופן! זוהי הודאה באשמה וכל מילה נרשמת בסעיף 'דברי הנהג'! אם בכל זאת תבחרו יותר מאוחר להגיע למשפט, כל האמירות האלה תשמשנה נגדכם כנשק בידי התביעה. מה כן לעשות? אפשר לנסות לדבר על ליבו של שוטר שיוותר אך לא יותר מכך. בכל מקרה אין לצעוק, לדבר לא יפה או לקלל את השוטר! הוא עושה את תפקידו ואתם את תפקידכם. היו מנומסים ואדיבים וזכרו שלפניכם עוד דרך ארוכה.
עניין חשוב ביותר: בתחילת רישום הדו"ח יש לבקש מהשוטר שיכתוב את דבריכם בסעיף 'דברי הנהג'. כשהשוטר מגיע לסעיף הזה ורושם את דבריכם, יש לפרט את השתלשלות האירועים מהזווית שלכם. אל תתביישו למלא את כל הסעיף ולרדת לפרטי פרטים, במיוחד אם אתם בטוחים שלא ביצעתם עבירה. כל פרט שהשוטר יכתוב מפיכם עשוי לשמש לזכותכם בבית המשפט, שכן לדברים שנאמרים בשטח, בעת רישום הדו"ח, יש משקל גדול יותר בבית המשפט. יחד עם זאת, אם אינכם יודעים מה לומר, עדיף שלא תגידו דבר פרט ל"לא ביצעתי את העבירה" על מנת שלא לתת כלי בידי התביעה – שעלול לבוא נגדכם בזמן המשפט. בכל מקרה חשוב לשים לב שהשוטר לא כותב באופן אוטומטי דברים שלא אמרתם ושעלולים להפליל אתכם בבית המשפט ("מצטער", "לא שמתי לב" וכו'). לסיום הכתיבו לשוטר "לא כתבת את כל מה שאמרתי". גם לזה עשויה להיות משמעות גדולה במידה ותגיעו לבית המשפט ותעמדו מול שופט ומול השוטר.
אפשר לחתום על דו"ח ואפשר שלא. זה בסך הכל אישור על קבלתו. אנחנו ממליצים שכן לחתום במידה והשוטר מילא את הדו"ח לפי הנהלים וכתב את כל דבריכם.
שלב שני – בדיקת הדו"ח
טעות ברישום, למשל מספר רכב שגוי, פרטי נהג שגויים או כתובת שגויה של מקום ביצוע העבירה – עשויה להביא לביטולו המידי. בדקו את הדו"ח בשבע עיניים, לפרטי פרטים, ובמידה ומצאתם טעות – שלחו בקשה לביטול הדו"ח למפנ"א (מרכז פניות נהגים ארצי), לפי הפרטים הרשומים בחלקו האחורי של דו"ח התנועה.
כאן חשוב לציין שכל משלוח מכתב כזה או אחר – חובה לבצע בדואר רשום ולשמור את אישור השליחה בתיקייה המסודרת של הדו"ח. אם תהיו מסודרים – יהיה לכם קל יותר.
לבדוק היטב את הפרטים! טעות בפרטי הדו"ח עשויה להביא לביטולו
שלב שלישי – מתחילים לעבוד לפי השיטה
בדו"ח מופיע בפירוש כי תשלום הקנס מהווה הודאה באשמה. כלומר לא שילמתם – אין רישום בגיליון ההרשעות ולא נרשמות נקודות. חשוב לדעת כי הנקודות נרשמות רק בתאריך ההרשעה (או תשלום הקנס) ותוקפן הוא שנתיים מיום ביצוע העבירה. לפיכך, לא שילמתם את הדו"ח – בזבזתם חלק ניכר מ'משך חיי הנקודות'. כמובן שאי אפשר לשכוח מהדו"ח מפני שרישיון הנהיגה שלכם יעוכב. עוברים לשלב הבא.
שלב רביעי – בקשה לביטול הדו"ח
החוק מאפשר להגיש בקשה לביטול בתוך 30 יום מקבלתו על ידי השוטר או קבלת דו"ח מצלמה בדואר. יש לכתוב מכתב שבו אתם כותבים בפשטות "נא לבטל את הדו"ח", ולשלוח בדואר רשום למפנ"א, לפי הפרטים הכתובים על חלקו האחורי של הדו"ח. במידה והדו"ח אכן לא מוצדק ואתם בטוחים שלא עברתם עבירה, רשמו את השתלשלות העניינים המלאה במכתב. חשוב לשמור את אישור הדואר הרשום והעתק המכתב. עכשיו מחכים. בין חודש לשלושה חודשים ממועד משלוח המכתב, תקבלו תשובה מהמשטרה בזו הלשון:
1. התובע דחה את בקשתך לביטול.
2. הינך מתבקש לנהוג בדו"ח ככתוב בו (הכוונה – אם טרם חלפו 90 יום, יש לשלם את הקנס המקורי לפני שיחול כפל קנס).
אם חלפו 90 הימים לתשלום הקנס המקורי – תקבל בקרוב הודעה לתשלום כפל קנס, ובהודעה זו תוכל לבקש להישפט – ובתנאי שתודיע על כך תוך 30 יום מקבלת ההודעה.
מה אומר ד"ר מוצלאחי? חכו! קודם כל יש אפשרות שהמחשבים של המשטרה יאבדו אתכם.
אם לא – תוך חודש עד 3 חודשים תקבלו הודעת כפל קנס עם ספח בקשה להישפט. בינתיים לא משלמים, אין נקודות, אין קורסים, אין הרשעה, אין עיכוב חידוש רישיון.
ממתינים 30 יום כאמור בהודעת המשטרה, או מספר ימים קודם (יום אחד ליתר ביטחון), ושולחים את ספח הבקשה להישפט בדואר רשום, תוך שמירת צילום של הספח והקבלה על הרשום. עכשיו מחכים שוב.
שלב חמישי – ממתינים
ההמתנה לקבלת תאריך משפט יכולה להימשך מספר חודשים – תלוי בלחץ על בתי המשפט לתעבורה באותו אזור, בפגרות בתי המשפט ובכמות הבקשות להישפט המצטברות בלשכת התביעות המרחבית במשטרה. במצב זה, אם הגיע מועד חידוש רישיון הנהיגה, אין עיכוב של החידוש בגלל אי תשלום הדו"ח הנדון. הדו"ח הזה הוא בינתיים במצב של בירור ביניכם לבין המשטרה, ומשרד הרישוי טרם שמע עליו. כידוע, רישיון הנהיגה מתחדש (נכון להיום) אחת ל-10 שנים.
קיבלתם את הרישיון? יש עכשיו עוד כמה שנים טובות למשחקים עם המערכת.
נקודה סופר-חשובה: אם עברה למעלה משנה מאז ביקשתם להישפט ועד שקיבלתם הודעה על תאריך המשפט (וזה קורה הרבה!) – המשטרה אינה רשאית להגיש את הדו"ח לבית המשפט, ולמעשה הוא מיועד לביטול סופי (תקנה 230 לתקנות סדר דין פלילי). כדי לערוך בכל זאת את המשפט, חייבת המשטרה לבקש אישור מיוחד ומנומק מבתי המשפט, וזכותכם להתנגד לבקשה הזו בפני בית המשפט. בפועל, התובע המשטרתי אינו טורח להתאמץ בעניין זה.
איך מבקשים ביטול במקרה כזה? פשוט מאוד: פונים לתובע ביום שנקבע לדיון או מספר ימים לפני כן, ומבקשים שהדו"ח יבוטל מהסיבה הנ"ל. לידיעתכם: רק מסיבה זו המשטרה מבטלת מאות דו"חות שנה!
בקשה להישפט – לשלוח בדואר רשום ולשמור את אישור השליחה
שלב שישי – יש משפט
כדי להביא בחשבון את האפשרות הפחות טובה, נצא בהנחה שההודעה על תאריך המשפט הגיעה אליכם תוך פחות משנה מאז שביקשתם להישפט. הדיון בבית המשפט יתקיים בדרך כלל 3-4 חודשים נוספים ממועד קבלת ההודעה על תאריך המשפט. זה הזמן לעצור לרגע ולעשות חשבון כמה זמן בערך עיכבנו את הדו"ח:
1 חודש (30 יום) עד שליחת הבקשה לביטול
1-3 חודשים נוספים לקבלת התשובה על דחיית הבקשה
2-3 חדשים נוספים לקבלת הודעה על כפל קנס ואפשרות להישפט
1 חודש נוסף למשלוח הבקשה לקביעת תאריך משפט
3-12 חודשים לקבלת תאריך משפט
3-6 חודשים למועד המשפט מאז קבלת ההודעה עליו
סך הכל עד המשפט עצמו – 11-26 חודשים.
בממוצע, כל תהליך הזה אורך כ-15 חודשים, כלומר כשנה ורבע.
בינתיים: לא משלמים, אין נקודות, אין הרשעה ואין עיכוב חידוש רישיון.
חשוב לדעת! כל ההתכתבויות והטרטורים האלה מגבירים בצורה משמעותיות את הסיכויים שהדו"ח הזה 'יתפספס' למשטרה ושהתיק יאבד, או שתיפול טעות באחת ההקלדות שתגרום לו להיעלם. ככל שירבה מספרם של המשתמשים בשיטה, כן ילך ויגבר הסיכוי לאבדן דו"חות רבים יותר.
שלב שביעי – למרות הכל, הגענו למשפט
מה עכשיו? שתי אפשרויות עומדות בפנינו.
האפשרות הראשונה: לא להודות באשמה. ייקבע תור להוכחות, כאשר יהיה על התביעה להביא את השוטר שהגיש את הדו"ח שיעיד על הנסיבות של העבירה. זכותכם לחקור אותו. ד"ר מוצלחי סבור שזה צעד מסוכן והימור גדול. אם השופט לא יקבל את גרסתכם, תחטפו ממנו עונש רציני בצורת קנס גבוה ומי יודע מה עוד, כעונש על בזבוז הזמן של המשטרה ושל בית המשפט .
על כן ממליץ ד"ר מוצלאחי לבחור באפשרות השנייה: ביום המשפט, או ימים מספר לפני כן, לדבר עם התובע בזו הלשון: "ביום… יש משפט. אמנם אני לא אשם, אבל אין לי זמן לכל בלבולי המוח האלה. אני מוכן להודות תמורת הקנס המקורי. מקובל? סגרנו?".
אז רגע, הקנס למעשה הכפיל ושילש את עצמו, ואתם ברוב חוצפתכם מציעים לתובע קנס מקורי?! ובכן, כן גדול! דעו שברוב המכריע של המקרים התובע יסכים. לא אכפת לו מפני שזה לא עניין אישי שלו. מה שמעניין את התובע זה לגמור את התיק ולא למשוך אותו. אף אחד לא בודק אותו בכמה סוכמה ה'עסקה'. העומס על התביעה הוא עצום, ומבחינתם זה פשוט עסק בקבלנות בו צריך להספיק לגמור כמה שיותר עבודה בכמה שפחות זמן כדי להתגבר על כמויות התיקים הנערמות מדי יום. אז לא להתבייש, להציע ו'לסגור' על הקנס המקורי. זה עובד. יותר מזה – אפשר גם 'להתמקח', ולסגור על עסקה שבה התובע ישנה את סעיף האישום למשהו 'קל' יותר, ללא נקודות, תמורת הודאה שלכם. הרבה פעמים גם זה עובד.
ישנה אפשרות נוספת: בדיון הראשון לא להודות, ואז קובעים תור להוכחות. קורה פעמים רבות שלמשטרה יש בעיה להביא את השוטר לעדות (אולי הוא פרש או עזב את המשטרה, אולי הוא במרחב אחר, אולי הוא חולה, או אולי לא יכול להגיע מסיבה מבצעית או מכל סיבה אחרת שלא תהיה), ואז המשטרה מיוזמתה תדחה את הדין להוכחות ותשלח לכם הודעה על כך. ואז שוב מחכים ומחכים, ובינתיים אתם מסודרים בלי הרשעה. במקרה היותר גרוע, השוטר יגיע לדיון. גם אז, ועדיין לא מאוחר, אפשר להציע לתובע את אפשרות ב'. דהיינו, לסגור עם התובע על קנס מקורי בטרם כניסתכם לאולם המשפט. מקסימום הוא ישלח את העד / השוטר הביתה, וגם השוטר יהיה שבע רצון מכך וימהר להסתלק לענייניו.
חשוב לדעת: לפני כמה שנים עודכנו התקנות כך שנהג שצבר 22 נקודות ויותר במשך תקופה של שנתיים – הנקודות לא תימחקנה אחרי שנתיים, אלא תוקפן יוארך ל-4 שנים.
עוד חשוב לדעת: זכותו של כל נאשם העומד למשפט לעיין בחומר התביעה, בין אם ביחידת התנועה שבה ניתן הדו"ח ובין אם באתר האינטרנט של המשטרה. הגעתם למשפט? הגיעו מוכנים ובדקו את חומר התביעה מבעוד מועד.
ועכשיו סיכום: מאזן רווח והפסד
חטפנו דו"ח, היינו תלמידים טובים וממושמעים של ד"ר מוצלאחי – מה הרווחנו?
דחייה של שנה עד שנתיים ויותר ברישום הדו"ח בהרשעות.
דחייה של שנה עד שנתיים ויותר בתשלום הקנס המקורי.
נקודות לא נרשמו לנו, ואם חלפו שנתיים עד ההרשעה – הנקודות כבר לא תירשמנה, ולכן אולי חסכנו קורס נהיגה מונעת, אולי חסכנו שלילה וכו'.
סיכוי גבוה לאובדן הדו"ח, ואם אכן זה קרה (וזה קורה הרבה!) אזי הרווח הוא 100%, עד תום המשפט, אם היה בכלל משפט.
לא עיכבו לנו את חידוש רישיון הנהיגה.
מה ההפסד? אין הפסד! ניצלנו את חולשות המערכת לטובתנו בצורה חוקית לחלוטין.
מהי ההשקעה?
קצת שכל והגיון בריא.
להיות מסודר עם התאריכים של משלוח כל ההודעות (חשוב מאוד! פספוס בתאריכי משלוח ההודעות יכול להפיל את כל העסק!).
לשמור בקלסר מסודר את כל הניירת שמקבלים ושולחים.
מסר חשוב נוסף של ד"ר מוצאלחי:
מספיק עוד 1% של משתמשי שיטת מוצלחי מבין מקבלי הדו"חות, כדי שהמערכת תקרוס: אין מספיק קלדניות, אין מספיק שופטים ואין מספיק שעות בתי משפט כדי לטפל בכל כך הרבה דו"חות תנועה!
אם מספרם של משתמשי השיטה יגדל ב-2, 3 או 4% – זוהי קטסטרופה אמיתית למשטרה. כל דו"ח שהשוטרים בשטח ירשמו לנהגים – יגביר את העומס. לגמרי גול עצמי, או בומרנג כמו שקראנו לזה בתחילת המאמר.
כשהמשטרה תרגיש את תוצאות השיטה, אין ספק שהיא תצטרך התארגנות מחדש לעניין הזה, כולל שינוי בתקנות התעבורה. אולם עד אז במצב הקיים – השיטה מנצחת!
*עדכון, ינואר 2021: מעתה ניתן לבקש להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי בלבד. בהודעת התשלום השנייה, שתתקבל אחרי הבקשה לביטול הדו"ח, אין אפשרות לבקש להישפט. לכן יש לשלוח בקשה להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי – גם אם טרם קיבלתם תשובה ממרכז פניות הנהגים על ביטול הדו"ח.
אחינועם הראל יוצאת למסע רכיבה באפריקה שבמהלכו היא מתוכננת לעבור ב-13 מדינות במשך חצי שנה. השותף שלה למסע הוא ב.מ.וו F700GS שנרכש בדרום אפריקה והוכן ביסודיות לטיול שכזה. אנחנו בפול גז נעקוב אחריה באופן שוטף ונעדכן בחוויותיה. בהצלחה אחינועם!
לקריאה על החלק הראשון במסע – ההכנות ליציאה – לחצו כאן.
רואנדה היא מדינה קטנה ויוצאת דופן מאוד במזרח אפריקה. בגלל הגודל שלה; הנוף הייחודי ההררי; ובגלל ההיסטוריה הסוערת שלה של רצח עם ושפיכת דמים שהיום הפכו אותה לאחת המדינות המתקדמות והיעילות באפריקה. אין שחיתות, המדרכות נקיות, ומצייתים כאן לחוקי התעבורה! רואנדה גם ידועה בתור 'ארץ אלפי ההרים', ולכן הכבישים בה הם כמו מוסיקה – עיקול רודף עיקול, בכביש שמעיף אותך לתוך עוד גל של אושר. אתה נכנס למעין טראנס – זז עם האופנוע מצד אחד לשני בתנועות רגועות וארוכות. נמוך וקרוב לקרקע, מחזיק את הזווית עד הרגע המדויק בו אתה לוחץ על הגז – עוד, עוד, עוד – ואתה בחוץ! ישר לתוך עוד סיבוב מתקתק. כמו מנגינה שלא נפסקת. מותר ואף רצוי לשיר!
אבל…
אתם מכירים איך זה שנתקעים על שיר חדש? ביום הראשון אתה שומע את השיר ברדיו ואומר לעצמך "זה שיר ממש נחמד". ביום השני אתה מנגן את השיר בלופ, מכריח את כל החברים שלך להקשיב לו וצורח במסדרונות "זה השיר הכי! טוב! ביקום!". ואז, באופן בלתי נמנע, ביום השלישי אתה לא יכול לסבול את השיר ולא רוצה לשמוע אותו יותר מעולם. זאת עוד דרך בה הכבישים של רואנדה דומים למוזיקה – אחרי קצת זמן בא לך לגוון.
הרים, הרים ועוד הרים
לכן שמחתי מאוד לחצות לטנזניה. השינוי בנוף היה מיידי. מהרים תלולים אינסופיים מחולקים לשדות מרובעים, הארץ נפתחה לגבעות עדינות וכמעט שטוחות. הכבישים השתרכו בקו ישר ללא פשרות, למעלה הגבעה ומיד למטה לצד השני. הכל מסביב הפך ליבש וצהוב, עצי שיטה מבצבצים מתוך העשבים פה ושם. טנזניה הייתה חוויה מיוחדת במינה.
ביום הראשון שלי בטנזניה נכנס בי אופנוע! נהג של אופנוע-מונית (יש אלפי כאלה במזרח אפריקה, מעמיסים הרים של שקים על האופנועים הסינים הזולים, נוהגים כמו מטורפים בין שאר הנהגים המשוגעים) ניסה לעקוף אותי. כאשר הוא חלף על פניי, הכידון שלו שפשף את שלי והאופנוע התחיל להשתולל מצד לצד. הושטתי רגל ודחפתי את האופנוע שלא ייפול הצידה תוך כדי שאני מאיצה – האופנוע הזדקף והמשכתי ברכיבה. הערכת נזק מהירה: נקע קל בקרסול, פגיעה קטנה באגו.
ביום השני שלי בטנזניה נכנסה בי משאית! טוב, סליחה, האמת שהפעם זאת הייתה אשמתי. על קטע כביש נוראי מלא בבורות החלטתי להשתמש ביתרונות הברורים של האופנוע שלי ולעקוף בזריזות את המשאית שלפני. איך שכמעט עברתי אותה המשאית בפתאומיות סטתה ימינה ישר לתוך מזוודות הצד שלי. שוב האופנוע השתולל, אבל עם קצת גז התיישר.
כשזה מה שה-GPS מרא – אתה יודע שאתה הולך ליהנות
באותו ערב ישנתי בעיירה בשם ביהרמולו בצפון טנזניה. משם היו לי שתי אפשרויות להמשיך דרומה. הראשונה הייתה לרכב 900 קילומטר על דרך עפר לאורך אגם טנגנייקה. הוזהרתי על ידי מטיילים אחרים שהדרך הזו היא איומה – תנועה רבה של אוטובוסים דוהרים, בורות בכביש וחול עמוק. האפשרות השנייה הייתה קו מפוקפק שראיתי על המפה – דרך אשר חוצה את טנזניה באמצע. גם ה-GPS שלי וגם גוגל מפות הסכימו ביניהם שזאת דרך איומה ויש למנוע ממני לנסוע בה, ויהי מה. לא ידעתי מה מחכה לי, אבל החלטתי לקחת צ'אנס. המידע היחיד שהיה ברשותי היה מידע ממקומיים שהושג על ידי תנועות ידיים מוגזמות בהן אני מצביעה על הכביש ואז מרימה אגודל ומורידה אגודל, ומנסה לראות מה התגובה. כפי שאתם בטח חושבים, כישורי הפנטומימה שלי דורשים שיפור.
יום למחרת כבר היה לי מבחן נוסף למיומנויות הפנטומימה שלי. בסביבות הצהריים עצרתי בקיוסק קטן. מיד קהל של ילדים הקיף אותי בעודי מנסה להסביר לנערה מאחורי הדלפק שאני רוצה משהו לאכול. בסופו של דבר הצלחתי להשיג שתי בננות ושתי ביצים קשות, בלי אפשרות להבין מה מחיר השלל. מסרתי לה 5,000 שילינג והמשכתי לדרכי. עכשיו החלה משימה קשה למצוא מקום לעצור בצד הדרך. מקום שיש בו צל, אבל לא עמוס באנשים שיבואו לבהות בי. מקום שנגיש לאופנוע ושאני מצליחה לזהות מרחוק מספיק בשביל לעצור. סוף סוף מצאתי עץ לנוח מתחתיו. עצרתי ושלפתי את ארוחת הצהריים שלי – רק בשביל לגלות שהביצים "הקשות" לא היו קשות בכלל והתפוצצו והשאירו בלגן דביק ומגעיל. למזלי נותרו לי שתי בננות רקובות להדוף את הרעב עד ארוחת ערב.
דרך העפר שבחרתי בה הייתה הפתעה מדהימה – 400 קילומטר של כביש סלול חדש עד לעיירה בשם טבורה. בשלב הזה בטיול גיליתי, קצת באיחור, את הסוד למערכת יחסים מוצלחת – להשתמש באטמי אוזניים. אני והאופנוע הסתדרנו הרבה יותר טוב כאשר הפסקתי לשמוע את המנוע שלה מתבכיין.
חוזרים לצהוב
באשר לאיכות הדרך מטבורה דרומה – קיבלתי כל תשובה אפשרית על הסקאלה מ"איום ונורא!" ועד ל"הדרך טובה, כמעט כולה סלולה כבר." אז זהו, שלא בדיוק. היו אלה 600 קילומטר של דרך עפר, אבל לפחות דרך עפר טובה! כשיצאתי לדרך לא היה לי מושג מה יהיה, רק ידעתי שאני צריכה לדחוף קדימה. כל רכיבה בדרכי עפר בשבילי עם הב.מ.וו המסיבי היא מורטת עצבים. אני צריכה לשמור על ריכוז בשביל לבחור את הקו הטוב ביותר, לנסות לנתח את הקרקע על פי הגוונים של האדמה והצללים הזעירים. האם זה חול עמוק יותר? האם יש 'גלים' על הקרקע? האם יש אבנים קטנות שמרגישות כמו גולות ומחליקות באותה מידה מתחת לאופנוע? ותמיד מתנוסס מעליי הפחד האיום מלהפיל את האופנוע. אני לא מסוגלת להרים את 270 הקילוגרמים האלה לבד, ובדרך בה רכבתי לא עברו הרבה אנשים. כמובן שידעתי שבסופו של דבר אצליח להתמודד עם כל דבר, ואם יקרה משהו אצליח למצוא פתרון, אבל בכל זאת לא רציתי לבחון את מזלי.
לבסוף הגעתי לעיירה בשם רוונגה. מה שכמובן הופך את המקום לעיירה ולא סתם ישוב הוא שמדובר בשלושה צריפים ולא רק שניים. בצריף הראשון נופפתי בידיים וחזרתי על המילה 'פטרול'. מיד הביאו שני בקבוקי מים מלאים בנוזל חשוד ומילאו את האופנוע. ביררתי לגבי מלון וסימנו לי להמשיך לצריף האחרון בשורה. עליתי על האופנוע ונסעתי לכיוון אליו הצביעו. לפתע הבחנתי בג'יפ ספארי חום וכמה בחורים לבנים שותים בירה בפאב קטן. גלגלי האופנוע חרקו בעצירה פתאומית, קפצתי מהאופנוע והצגתי את עצמי. היו אלה פקחי שמורת הטבע הסמוכה. באדיבות רבה הם הזמינו אותי להישאר איתם ולהקים את האוהל שלי במפקדת השמורה.
במפקדה, הבנות המקומיות לקחו עליי אחריות – הביאו לי דלי עם מים למקלחת, ביקשו להצטלם איתי שוב ושוב והשמיעו לי שירי פופ טנזני. אכלנו ארוחת ערב משותפת מתחת לכוכבים ושם פגשתי הרבה אנשים מרתקים. ביניהם היו כ-20 פקחים בתכנית הכשרה במיומנויות שדה אשר מנוהלת על ידי אמריקאים. הייתה אישה מארגון שמירת טבע שמסתובבת בין השמורות השונות בטנזניה על מנת ללמד את הפקחים כיצד לעבוד עם יחידת הכלבנים. כל אלה נלחמים למנוע ציד בלתי חוקי של חיות בר. מסתבר שהם אף קיבלו בעבר תדרוכים מיחידות מודיעין ישראליות כיצד לאסוף מידע ולהילחם בתופעה. החוויה כולה הייתה מרתקת מאוד. הרגשתי מצוין שלקחתי סיכון, יצאתי לבד אל תוך השטח העצום והשומם של מרכז טנזניה רק עם אמונה, ידיעה שהכל יהיה בסדר.
ברור שיהיה בסדר!
ביום הרביעי שלי בטנזניה קמתי בבוקר; ארזתי את האופנוע, אמרתי שלום לחברים החדשים שלי ויצאתי לדרך, להמשיך דרומה. המידע שהיה ברשותי הפעם: 'סאפי' (כלומר 'בסדר' בשפה המקומית, סווהילית), ו'ייתכן ויהיה גרוע יותר מאשר אתמול'. נותרו רק 320 ק"מ ביני ובין הביטחון והוודאות של כביש האספלט. רוב הדרך הייתה בסדר, סלעים חלקים מעט והרבה אבנים. קטע אחד הפך בבת אחת לחול עמוק, הדבר ממנו עשויים הסיוטים שלי. מאז מדבריות המלח של בוטסוונה, שם נפלתי אינסוף פעמים ושרפתי את הקלאץ', אני מפחדת מרכיבה בחול. אני מצטערת על הדרמטיות, הגזמתי מעט. אבל דבר אחד הפנמתי סופסוף לגבי רכיבה בחול – ברגע שהתחייבת עליך להמשיך עד הסוף. אם אתה רוצה לרכב לאט עם הרגליים למטה כדי ליישר את האופנוע, זה בסדר. אבל אם נכנסת למקטע חול במהירות, אין שום אפשרות להתחרט. צריך לשמור על המומנטום. אם תנסה לבלום או להאט – תאבד שליטה. אין זמן לפאניקה, אמרתי לעצמי, פשוט צריך להגיע לצד השני, להמשיך את התנועה.
אני באקסטזה! 600 ק"מ של חצץ, עפר, חול ובוץ מאחוריי! היו פעמים במסע הזה, למשל אחרי תאונה קשה שהייתה לי בנמיביה, שחשבתי שלעולם לא אהיה מסוגלת לעשות את זה. ניצחון פרטי קטן. בנוסף לזה גיליתי מיומנויות מכניות מרשימות אצלי. טריק קטן שלמדתי ליישם בהצלחה – פשוט להתעלם מהבעיה. אז נכון, השרשרת פעם הדוקה מדי ופעם רפויה מדי. אז נכון, דולף קצת אוויר מהגלגל הקדמי בגלל מכה בחישוק. אבל בסך הכל אני והאופנוע מצליחים לא רע.
מכאן אחצה לזמביה. בינתיים אני ממשיכה ליהנות מנופים מדהימים ומאנשים טובים.
מיטל להבי משמשת בשנתיים וחצי האחרונות כסגנית ראש עיריית תל-אביב ומחזיקת תיק התחבורה בעיר. עם התואר החשוב הזה היא דוחפת לא מעט את התחום הדו-גלגלי, ואנחנו לא זוכרים מתי היה בכיר שקידם כל כך את האינטרסים של הדו-גלגלי. ישבנו איתה אצלה במשרד לראיון, ושמענו מה יש לה להגיד על נושאי הדו-גלגלי שעל סדר היום.
* * * * *
דו-גלגלי זה אחד הפתרונות המעשיים המידיים לתחבורה בתל-אביב. צריך לייצר ראש חץ עקבי שיבין את התרומה של דו-גלגלי למערך התחבורה הארצי וידחוף את הגישה. כממונה על תיק התחבורה בעירייה אני מסייעת לרוכבי הדו-גלגלי בקשר מול גורמי הממשלה להורדת תעריפי הביטוח, בהורדת המיסוי לדו-גלגלי (יחד עם ח"כ זהבה גלאון, ח"כ מיקי זוהר וח"כ משה גפני, היא לקחה חלק פעיל בוועדת הכספים שדנה בהורדת מס הקנייה – א.א), בסיוע מול אגף האכיפה בנוגע לחניית דו-גלגלי בתל-אביב, בדחיפה וסיוע לנושא רכיבת דו-גלגלי בנת"צים ובדחיפה להסדרת חיישני רמזור שמגלים גם דו-גלגלי. בנוסף, קידום ניסויים בצבע לא מחליק לסימוני כבישים ומעברי חציה.
לא ניתנה מספיק תשומת לב לדו-גלגלי לאורך השנים. קולם של האופנוענים צריך להישמע. למשל, בכל תכנון חדש צריך לקחת בחשבון חניית דו-גלגלי, אם זה בתים, מוסדות או תשתיות כמו תחנות רכבת. בין היתר, בשביל זה אני פה כמאמינה גדולה בדו-גלגלי כפתרון מעשי.
לוגיסטיקה עירונית מתבססת על קטנועים. את 'המייל האחרון' הקטנועים עושים, ושליחים זו הדוגמה הטובה ביותר. מה היינו עושים בלי קטנועים לשליחויות?
המיסוי הגבוה ועלויות הביטוח דוחפים להורדת השימוש ברכב דו-גלגלי. השגנו עכשיו הורדה של מס הקנייה ל-125 סמ"ק מ-40% ל-25%, אבל עוד לא אמרנו את המילה האחרונה ואנחנו עובדים על הורדת המס גם לכלים גדולים יותר – עד 300 סמ"ק. גם הביטוח נמצא על הפרק, ומאחורי הקלעים אנחנו דוחפים גם לשם (מציגה מכתבים ששלחה למפקחת על שוק ההון והביטוח, דורית סלינגר – א.א). לחלופין, עלויות הביטוח הגבוהות דוחפות רוכבים רבים לרכיבה ללא ביטוח חובה, וזה לא תקין.
שיטת החישוב הדיפרנציאלית לא לוקחת בחשבון את כלכלת המאקרו. אי אפשר לראות את הדו-גלגלי בטבלאות של רווח והפסד ישיר. לדו-גלגלי יש השפעה היקפית אדירה על המשק הישראלי. ההערכות מדברות על הפסד למשק של בין 15 ל-25 מיליארד שקל בשנה רק בגלל עומסי התנועה, ואלו הולכים וגדלים. דו-גלגלי חוסך לא מעט מזה – כמיליארד וחצי ש"ח בשנה באופן ישיר, ואם תגדל מצבת הדו-גלגלי, החיסכון יגדל משמעותית. ועוד לא דיברנו על זיהום אוויר, מקומות חניה וכו'.
עתיד העיר. פתרונות לתחבורה ציבורית להמונים הם מסובכים, יקרים וארוכי טווח, לכן העיר הולכת לתחבורה המבוססת על כלים אישיים וקטנים, חלקם חשמליים כמו אופניים, וחלקם – דו-גלגלי ממונע.
אקסיומה: המדרכות שייכות להולכי הרגל. כל מי שמשתמש במדרכה הוא אורח, וצריך להתנהג בהתאם. לא מקובל עליי שאופניים טסים על מדרכות ומסכנים את הולכי הרגל, ובאותה מידה אני לא מקבלת נסיעה של דו-גלגלי ממונע על מדרכות. גם חניה על מדרכות לא מקובלת, במיוחד במקומות שבהם יש חניה מסודרת לדו-גלגלי ובמיוחד כשמחנים את הקטנוע או האופנוע באופן שמפריע להולכי רגל. זה מפגע וצריך להיפטר מזה. לכן אני מקדמת הקמת חניות ייעודיות לדו-גלגלי.
חניה לדו-גלגלי. המטרה: חניית דו-גלגלי בכל 250 מ' של רחוב. הסדרת חניות תביא לאכיפה. כשנגיע לזה, לדו-גלגלי תהיה חניה מסודרת והם יוכלו לרדת מהמדרכות. זה יביא לסדר. במקרה הגרוע – ילכו 120 מ' מהחניה ועד ליעד.
אופניים – חשמליים או רגילים – בסוף ירדו לכביש. הם לא יכולים להישאר על המדרכות ובלתי ישים להקים שבילי אופניים בכל מקום, פשוט כי אין מקום. לכן, בין אופניים לבין קטנוע או אופנוע – אני מעדיפה את הדו-גלגלי הממונע. הוא יותר בטוח.
נת"צים. אני דוחפת להכפלת כמות נתיבי התחבורה הציבורית בתל-אביב. תחבורה ציבורית יעילה היא אחד מאבני היסוד של תחבורה אורבאנית יעילה. אנחנו רחוקים מאוד מהמצב האידיאלי, אבל עושים את המקסימום ומכוונים רחוק.
בנפח התחבורה הציבורית כיום – יש מקום לדו-גלגלי.הניסוי בנת"צים, שבו לקחנו חלק פעיל ואותו מקדם גם שי סופר – המדען הראשי של משרד התחבורה, הוכח כהצלחה חד-משמעית. מצד אחד לא נרשמו פגיעות בדו-גלגלי שהשתמשו בנת"צים, ומצד שני הדו-גלגלי לא פגעו בזרימה ובזמנים של התחבורה הציבורית על הנת"צים. לכן, בשל הצלחת הניסוי, אנחנו מתכוונים להרחיב את שימוש הדו-גלגלי בנת"צ מיד עם סיומו (ישיבת סיכום לנושא תתקיים בשבוע הבא – א.א).
אכיפה. אין ברירה, זה חלק מהעניין. בלי אכיפה לא יהיה סדר, וליצור תרבות לוקח זמן. בחזון שלי כל רוכב ובכלל כל אדם מודע לסביבה שלו ומתחשב, בלי הצורך באכיפה. אנחנו עוד לא שם.
רשות מטרופולינית. כיום כל עיר מרוכזת בטריטוריה שלה, ולמעט מקרים נקודתיים אין שיתופי פעולה רחבי היקף בגוש-דן. אני דוחפת להקמת פורום כזה בנושא תחבורה. הקול צריך להישמע ברמה הארצית, שכן הסמכויות מרוכזות בסופו של דבר בממשלה, ובעיקר במשרד התחבורה.
תל-מוטו. תל-אופן עובד יופי עם אופניים. למה שלא יעבוד גם עם קטנועים?
גם לרוכבי דו-גלגלי יש אחריות. צריכה להיות יותר מודעות של הרוכבים לסביבה, לאנשים, למשתמשי הדרך והמדרכות. זה צריך לבוא ממקום של מודעות סביבתית ולא ממקום של אכיפה. רוכבים צריכים להסתכל סביב ולנסות שלא להפריע, למשל בחניה על מדרכות. אם הרוכבים יתחשבו יותר בסביבה, יהיה לנו קל יותר לקדם את האינטרסים של הדו-גלגלי.
גם אני רוכבת. אמנם כרגע לא פעילה – אין לי כרגע דו-גלגלי משלי, אבל בעברי רכבתי על כלי משלי ומדי פעם אני יוצאת לטיולים עם מכר אופנוען. אין יותר כיף מזה.
דרייב. יש לי המון ממנו, ואני מתכוונת להמשיך ולפעול בכל הכוח למען הדו-גלגלי. זה הפתרון המידי הקל והזמין ביותר, אז למה לא?
העולם משתנה בתחום התחבורה. אני מנסה לכוון אותו לכיוון הנכון.
בב.מ.וו מאמינים בתחבורה עירונית נקייה, ובמקביל למכוניות עירוניות חשמליות מפתחים בשנים האחרונות גם קטנוע חשמלי – ה-C Evolution – שהוצג לראשונה ב-2012. בתחילה נמכר הקטנוע החשמלי ב-5 מדינות באירופה, ולאחר מכן שיווקו הורחב למדינות אירופאיות נוספות.
כעת, כ-4 שנים לאחר החשיפה הראשונה, בב.מ.וו מציגים את הדור החדש של ה-C Evolution בצמד גרסאות, וכן מרחיבים את השיווק למדינות אירופאיות נוספות, וכן לארה"ב, ליפן, לדרום-קוריאה ולרוסיה. ההצגה הראשונה לקהל – בתערוכת הרכב של פריז.
ה-C Evolution החשמלי דור 2 – מעכשיו גם ברישיון נהיגה A2 עד 125 סמ"ק
הדור השני של ה-C Evolution מקבל את הסוללה שנמצאת בשימוש המכונית החשמלית של ב.מ.וו – ה-i3, בעלת הקיבול של 94Ah לתא (60Ah לתא בדגם הקודם). לטענת החברה, השימוש בסוללה החדשנית הזו של ב.מ.וו מגדיל את טווח הנסיעה של הקטנוע.
בנוסף, ה-C Evolution הסטנדרטי מגיע כעת עם הספק אפקטיבי גבוה יותר – 19 קילוואט (26 כ"ס), שהם 8 קילוואט (11 כ"ס) יותר מהגרסה הקודמת, כשההספק המקסימלי עומד על 35 קילוואט (כ-48 כ"ס). הגרסה החלשה יותר מותאמת כעת לרישיון נהיגה אירופאי A1 – עד 125 סמ"ק ו-11 קילוואט (אצלנו הקטגוריה הזו נקראת עדיין A2), והיא מפיקה את מקסימום ההספק המותר בקטגוריה – 11 קילוואט (כ-15 כ"ס).
חזק יותר, מודרני יותר; פני העתיד?
מבחינת טווחי נסיעה, הגרסה הרגילה תאפשר נסיעה של 160 ק"מ עד לפריקת המצבר, והגרסה המוגבלת תאפשר כ-100 ק"מ של נסיעה. המהירויות המרביות – 129 קמ"ש ו-120 קמ"ש בהתאמה, כשהן מוגבלות אלקטרונית.
פרט לכך הקטנוע מגיע כעת עם כבל טעינה מקורי, דק יותר מבעבר, עם מערכת ABS כסטנדרט, עם פנסי LED, עם לוח שעונים TFT, מספר בקרות ניהול מנוע, וכן בקרת מומנט על הגלגל האחורי. גם סכמת הצביעה עברה רענון, בהתאם לרוח הקטנוע.
בקרוב בארץ? בינתיים לא, אבל עוד לא נאמרה המילה האחרונה.
חסרונות: הספק, רגש בכביש, רגישות לפנצ'רים עם הצמיגים המקוריים, היעדר תחושה של 'אופנוען אמיתי'!
שורה תחתונה: דו"ש גדול עם יכולת שטח גבוהה שמאפשר לך להתמקד בנוף מבלי להאט את הקצב.
מחיר: 113,900 ש"ח
נתונים טכניים: מנוע טווין מקביל 270 מעלות, 998 סמ"ק, 8 שסתומים, 95 כ"ס, 10 קג"מ, 6 הילוכים – גיר רובוטי DCT, בולמים קדמיים 45 מ"מ, כיוונים מלאים, מהלך 230 מ"מ, בולם אחורי כיוונים מלאים, מהלך 220 מ"מ, צמיגים 90/90-21 ו-150/70R18, גובה מושב 870 / 850 מ"מ, מיכל דלק 18.8 ל', משקל מלא כולל דלק 242 ק"ג
הונדה CRF1000L אפריקה טווין DCT
מה זה?
גרסת DCT – גיר כפול מצמדים אוטומטי של CRF1000L אפריקה טווין (ר"ת Dual Clutch Transmission). האפריקה טווין – אחד האופנועים המדוברים של השנה האחרונה ואחד האופנועים המצליחים של הונדה לשנת 2016, כבר נסקר ונבחן כאן (רכיבה ראשונה, מבחן דרכים, 11 דברים שלמדנו על האפריקה טווין). הפעם אנחנו מביאים לכם את הגרסה האוטומטית. תיבות הילוכים אוטומטיות הן מחזה נדיר בשוק האופנועים, ומעטים היצרנים (והלקוחות) המזהים צורך בתיבה כזו. הונדה היא היצרנית הבולטת הדוחפת בעקביות את הטכנולוגיה לשוק הדו-גלגלי.
הגרסה האוטומטית מגיעה רק ברמת האבזור הגבוהה הכוללת ABS עם אפשרות לניתוק של האחורי, ובקרת החלקה בעלת 3 מצבי רגישות כולל ניתוק מלא.
התיבה בה משתמש האפריקה טווין היא דור שלישי של תיבת המצמד הכפול לבית הונדה – ה-DCT. הטכנולוגיה מבוססת על תיבת הילוכים 'רגילה' בעלת שני מצמדים, רובוט המחליף את ההילוכים, ומוח אלקטרוני המחליט מתי צריך לבצע את ההחלפה. השימוש במצמד כפול מאפשר החלפות מהירות ומדויקות. בכל רגע נתון שני הילוכים משולבים, ובעת החלפת הילוך הרובוט מנתק מצמד אחד ומחבר את השני, בצורה זו ההחלפה מהירה וחלקה. הרובוט תפקידו לשלב את ההילוך הבא כדי שיהיה זמין לעת פקודה, ולנתק ולשלב את המצמד המתאים בעת החלפת הילוכים. המוח האלקטרוני תפקידו להורות לרובוט מתי לבצע את ההחלפה ואיזה הילוך להכין.
הגרסה הרגילה וגרסת ה-DCT
לתיבה 3 מצבים – רגיל ספורט וידני. במצב הרגיל התיבה ממהרת להעלות הילוכים וממתינה עם הורדת הילוכים, שומרת את המנוע בתחום עבודה נמוך המוריד עומס מהמנוע ומהרוכב. במצב הספורט התיבה ממהרת להוריד הילוכים וגם 'רגישה' למידת האגרסיביות של הרוכב – ככל שתלחצו יותר חזק כך התיבה תתאים את עצמה. למצב הספורט 3 תתי-מצבים הנבדלים בניהם ברגישות. לא מצאנו בהם תועלת אמיתית. במצב הידני התיבה לא תעלה הילוך ללא פקודה ישירה מכם וכן תוריד הילוכים רק בעצירה.
לשטח התיבה מצוידת במצב G המשמש כמעין בקרת ירידה במורד. במצב זה לתיבה עדיפות להילוך נמוך והעלאת ההילוכים מאוחרת יותר בהשוואה למצב הרגיל. מצב G פועל עם כל אחד ממצבי התיבה – רגיל, ספורט וידני. מאוד יעיל.
הטכנולוגיה הזו היא כבר סטנדרט בעולם הרכב, כולל מכוניות ספורטיביות המציעות החלפה מהירה יותר מאשר נהג בן אנוש, וביצועים עדיפים על מכוניות בהם מוח אנושי מחליט מתי להחליף הילוכים. לתיבה אוטומטית יתרונות מובנים מאליהם בכל הקשור לנוחות והורדת עומס מהרוכב. בדור השלישי הונדה מציעה אלגוריתם משופר המזהה טוב יותר מתי להחליף הילוכים כתלות באופי הנהיגה והסיטואציה. כמו כן עבודה משופרת של החלפת ההילוכים בתיבה. עד כאן התיאוריה. אבל איך זה עובד באמת?
גיר אוטומט כפול מצמדים
ביצועים
הונדה לא הלכה עם המגמה השלטת בשוק ובנתה אופנוע שהוא יותר דו"ש מגודל מאשר אדוונצ'ר-תורר. כלומר הונדה שמה את העדפה שלה על יכולת גבוהה בשבילים ובשטח על פני יכולת כביש או בזוג. דף הנתונים מרמז על הבאות: 95 סוסים ממנוע ליטר הם בהחלט לא יותר מדי. חוסר הסוסים בולט בעיקר בכביש, כשהשעון יראה 220 קמ"ש אבל תיאלצו לדחוף את האופנוע אל מעבר למחוזות בהם הוא מרגיש נוח. גם החישוק הקדמי הגדול ישדר אי-נוחות רבה שתתבטא ברעד. לא מדובר באופנוע חלשלוש, אבל עוד 25 סוסים היו מוסיפים למנוע את הפאנץ' שחסר לו, זה שהופך מנוע טוב ויעיל לחגיגת גזים. אגב, המנוע מצליח להיות חלק ונעים מבלי להיות אנמי, ולדעתנו הבחירה של הונדה לייצר מנוע חלק כל כך היא שמונעת ממנו את הסוסים הנוספים. בגרסה הרגילה תיאלצו לעבוד על התיבה כדי לשמור את האופנוע בתחום היעיל, אבל בתיבה האוטומטית הטרדה הזו תיחסך ממכם. ב-99% מהמצבים התיבה תקדים אתכם וההילוך הנכון יחכה לכם לאחר האטה, ביציאה מפנייה. הדברים נכונים בוודאי בנסיעה מנהלתית או סתם רכיבה מהירה. במקרים הבודדים בהם התיבה טועה בלנחש את הכוונות שלכם מספיק בזמן (או במקרה היותר נפוץ בו לא תסמכו על המכונה שתנחש אתכם בזמן), לחיצה קצרה בבוהן שמאל והתיבה תוריד הילוך מיידית, בדיוק כמו לבעוט הילוך אחד כלפי מטה. בכביש התיבה הזו עושה חסד עם המנוע ועוזרת לנצל כל אחד מהסוסים השוכנים בו.
10 ק"ג תעלה לכם התיבה האוטומטית. המשקל היבש של האפריקה לא נמוך במיוחד, אבל תצטרכו לעבוד ממש קשה כדי למצוא את 222 הק"ג המוסתרים היטב. חלוקת המשקל מעולה. בכביש האופנוע מרגיש קליל מאוד וקל לתמרון. בנסיעה עירונית או בכבישים טכניים הכלי מרגיש קל משמעותית ממשקלו האמיתי, אבל היתרון הגדול הוא בשטח. האופנוע קל מאוד לתמרון. הונדה השקיעה עבודה רבה בייצור מנוע קומפקטי, בעיקר בממד הגובה, כך מתאפשר לשלב מרווח גחון ראוי של 250 מ"מ עם גובה מושב נמוך יחסית הנותן גם לנמוכים להגיע עם שתי רגלים לקרקע, עוד לפני הצבת המושב במקומו הנמוך. תנוחת הרכיבה בישיבה ועמידה מושלמת. מאוד קל לחבוק את האופנוע עם הברכיים, והכידון מונח לדעתנו בדיוק במקום. המכלולים, בעיקר הבולמים, נותנים תחושה של שליטה מדויקת ומסייעים בהורדת הכוח לקרקע. בשטח הספק של 95 הוא בדיוק הגבול העליון כך שלא תרגישו מחסור בסוסים מעבר לכביש.
ביצועים מעולים, גם בלי קלאץ'
איך זה מרגיש?
האפריקה הוא תמצית המונח 'הונדהי'. מספיק לעלות על האופנוע והכל מוכר, נמצא במקום הנכון, והתפעול מידי ואינטואיטיבי. תפעול הבקרות, התיבה, לוח השעונים – הכול נגיש בלחיצת כפתור, בלי להידרש לתפריטים מסובכים ותתי-תפריטים נסתרים, ורצף לחיצות הידוע רק לבעלי ח"ן, כפי שקיים בלא מעט אופנועים בקטגוריה. ביום-יום התיבה הזו עובדת בשביל הרוכב. בפרפרזה על האמירה של פיננסיירים; רוכבי אדוונצ'רים יספרו לכם שבשטח הקלאץ' הוא המלך. רוכבי אדוונצ'ר נדרשים לעבוד לא מעט עם המצמד כדי לתמרון את האופנוע במהירות נמוכה, לשלוט במהירות האופנוע בירידות וכו'. השאלה הגדולה שליוותה אותי היא איך יסתדר האופנוע החוסר במצמד. התשובה הרבה יותר קצרה מהשאלה: מעולה. התיבה האוטומטית מאפשרת לסגור גז גם מבלי שהמנוע יכבה או יגמגם, השליטה המדויקת בגז מאפשרת את כל אותם משחקי מצערת עדינים מבלי להידרש למשחקי מצמד. המצמד נדרש בעבודה אגרסיבית רק במקומות הבודדים שבהם צריך לסייע לגלגל הקדמי.
הממדים הקטנים מזכירים כי מדובר בדו"ש ולא באדוונצ'ר בגודל מלא. לרוכב יש יכולת להניח את המשקל כמעט בכל מקום באופנוע מקצה הגלגל הקדמי לקצה האחורי. מערכת בקרת ההחלקה מאוד רגישה – במצב המלא היא ממהרת להתערב גם בכביש ומפריעה בכל נסיעה שאינה 100% מנהלתית. בשטח האופנוע מרגיש מאוד נשלט כך שאין כל סיבה שלא לנתק את המערכת לחלוטין. המנוע המאוד לינארי מקל על הרכיבה בשטח ללא חשש מהתפרצות של כוח לא צפוי.
המשקף הקדמי הנמוך יפריע בעיקר בכביש ויכניס רוח ומערבולות לאזור הקסדה. בשטח, לעומת זאת, הוא יאפשר לראות קדימה ללא לכלוך (בוץ או אבק).
תלונה נפוצה של בעלי האפריקה היא כנגד צמיגי הדאנלופ המקוריים איתם מגיע האופנוע, ליתר דיוק כנגד נטייתם לרוקן את האוויר במפתיע ובמהירות. גם אנחנו קיבלנו את האופנוע עם צמיגי הדאנלופ המקוריים, וכבר בבוקר המבחן תקר באחורי קטע את המבחן. אמנם הספקנו לעבור על כמעט כל הנקודות שסימנו לבחינה, אבל סיימנו את המבחן בטעם של החמצה קלה. אין מקום להמשיך לשחרר אופנועים עם הצמיגים הללו, במיוחד למי שעתיד לרכב גם בשטח.
הגיר יתפקד נפלא ב-99% מהזמן ל-99% מהרוכבים
עלויות וסיכום
בעוד שוק האדוונצ'רים הגדולים משגשג, בהונדה בחרו למקם את האפריקה טווין החדש בשוק הדו"שים. התוצאה היא כלי רב-יכולות המתאים במיוחד לשוק הישראלי בו השימוש מעבר לכביש נפוץ יותר בהשוואה לשווקים אחרים. יכולת השטח הגבוהה יחסית מאפשרת לאופנוע לנצל את יתרונו ולפתוח לרוכב דרכים חדשות. מחיר הגרסה האוטומטית 113,900 ש"ח, שהם 11,000 ש"ח יותר מגרסה 'רגלית' מקבילה – זו בעלת בקרת ההחלקה וה-ABS. תמורת תוספת המחיר תקבלו טכנולוגיה שעובדת נפלא. היא עדין לא מסוגלת לנחש ב-100% בכל רגע נתון מה עובר לכם בראש ומדי פעם תיאלצו להשתמש בכפתורים הידניים לשליטה, אבל ברוב המכריע של הזמן היא פשוט תפנה לכם מטלה אחת שצריך להתעסק איתה ותאפשר לכם להתרכז בנוף או בבחירת הקווים, בהתאם לאופי הרכיבה שלכם.
בסוף היום, היה חסר לי הוא מנוף המצמד. בעיקר כדי לפרוש עליו את אצבעות יד שמאל למנוחה בדרך הביתה.
לשבעת הרוכבים שניצחו העונה מרוץ מצטרף במיזאנו אדריאטיקו דני פדרוסה, ובכך הוא עוזר לקבוע שיא חדש של 8 מנצחים שונים בעונה אחת. מזג האוויר לא שיחק תפקיד במיזאנו והשמש זרחה לכל אורכו של הסבב. התאמה מושלמת של הצמיג הקדמי לרוכב ולאופנוע עזרה לפדרוסה לעמוד בראש הפודיום.
הפודיום במיזאנו – רוכב שמיני שמנצח השנה
לורנזו כבש את עמדת הפול כשהוא עוצר את השעון על 1:31.868 וקובע שיא מסלול אבסולוטי לאופנוע. רוסי מדרג שני כשהוא נותן את הכל לאחר הקפה פסולה שבה הוא חורג מתחומי המסלול המותרים. שלישי מדרג ויניאלס על הסוזוקי, שלרוב מתקשה באחיזה בטמפרטורת מסלול גבוהה. רביעי מרקז ושמיני פדרוסה. מפתיע במקום החמישי בדירוג הוא מיקלה פירו, רוכב המבחן של דוקאטי שמחליף את אנדראה יאנונה. זה האחרון סדק חוליה בעמוד השדרה כשהתרסק באימון החופשי הראשון. הדירוג לא עשה חסד עם צמד רוכבי קבוצת המפעל של הונדה – מרקז ופדרוסה, שבמהלך האימונים הראו פוטנציאל לקצב מרוץ מהיר.
ככה זה התחיל
השורה הראשונה על הגריד מזנקת היטב. כך גם השורה השנייה, ורבים מהרוכבים שומרים על מיקומם. פדרוסה מזנק מהמקום השמיני היישר אל המקום השישי, והיה משפר עוד יותר ללא רצף הפניות ההדוק מיד בתחילת ההקפה. לורנזו, שזינק מפול פוזישן, מצליח לזכות בהולשוט כשהוא יוצא ראשון מפנייה 1. רוסי מאבד מקום לויניאלס, שסוגר את הקו הפנימי לרוסי בפנייה 1 רק בשביל לגלות שביציאה רוסי ממוקם על הקו הפנימי לפנייה 2. רוסי ממהר לסגור את הפער על לורנזו. בשנים עברו, לורנזו היה נעלם אל האופק ומשאיר לשאר הרוכבים להתקוטט מאחור. לא ב-2016. רוסי נצמד ללורנזו במהלך ההקפה הראשונה ומלווה אותו עד לכניסה לפנייה 14 בהקפה השנייה. רוסי נכנס לפנייה אגרסיבי, ובסוג של בלוק-פס הוא מכריח את לורנזו לזקוף את האופנוע ולוותר על המקום. מרקז מנסה לעקוף את ויניאלס מספר פעמים, כשבהקפה הרביעית הניסיון צולח. ויניאלס, שאיבד מומנטום, מאבד מקום גם לדובי ונסוג משלישי לחמישי תוך מספר פניות, ומקום נוסף לפדרוסה הקפה אחת לאחר מכן.
ולנטינו רוסי במרוץ הביתי שלו
החוד מתייצב כשבראש רוסי מוביל על לורנזו ב-0.8 שניות ומרקז מפגר אחרי לורנזו בזמן זהה. פדרוסה ברביעי נכנס לקצב, והחל מההקפה ה-12 הוא קובע זמני הקפה מהירים משל מרקז, לורנזו ורוסי ומתחיל לצוד אותם לפי הסדר. מרקז נופל לידי פדרוסה בהקפה ה-14. פדרוסה אולי מתקשה בדרייב ביציאה מפנייה 10, אבל הוא מנצל את הצמיג הקדמי הרך כדי לצבור מהירות מסחררת ברצף פניות ימניות שמאפשרת לו עקיפה קלה בימנית ההדוקה בפנייה 14. פדרוסה נח הקפה בודדת ואז מבצע את אותו התרגיל ללורנזו.
מיזאנו צהובה!
פדרוסה מהיר מרוסי, ותוך מספר הקפות הוא כבר על זנבו. רוסי במאמץ אחרון מנסה להגביר קצב, אבל פדרוסה מוכיח חיבור מושלם למישלין הרך בחלקו הקדמי של ה-RCV213V. הוא משיר מעליו עונה בינונית, ובפנייה הרביעית בהקפה ה-22 נדחף לרוסי בקו הפנימי. מגע נוצר בין שני הרוכבים, כשבסופו פדרוסה ראשון ורוסי שני. רוסי מנסה עוד פעם אחת ומגלה שהעונה מיזאנו שייכת לפדרוסה, שחוצה את קו הסיום כשלוש שניות לפני רוסי. את הפודיום סוגר לורנזו, ומרקז מסיים רביעי.
הופה! פדרוסה נכנס לרוסי בפנימי!
צמיגים לא היו הימור גדול במיזאנו. בחלקו האחורי של האופנוע הותקן צמיג בינוני אצל כל הרוכבים. מרבית הרוכבים בחרו בדרגת קושי בינונית גם לצמיג הקדמי. לרוסי ולורנזו זה עבד היטב. מרקז, ויניאלס ואלייש אספרגרו בחרו בצמיג קדמי קשה. אלייש התרסק, בעוד מרקז וגם ויניאלס, שהעדיפו את העמידות שמספק צמיד קדמי קשה על חשבון הזריזות, סיימו רביעי וחמישי. פדרוסה ומיקלה פירו היו היחידים שבחרו לרכב על צמיג קדמי רך. לפדרוסה קל המשקל, בעל סגנון רכיבה רך ושוטף, לא הייתה בעיה לשמור על צמיג רך לאורך המרוץ כולו ולנצל את זריזות הפנייה שצמיג כזה מאפשר על מנת לייצר קצב מרוץ מהיר משל מתחריו.
פדרוסה – צמיג קדמי רך, מתאים בדיוק לאופי הרכיבה שלו
רוסי מסיים שני ומצמצם את הפער ממרקז ל-43 נקודות. לורנזו מסיים במקום השלישי פעם שנייה מתוך שבעת המרוצים האחרונים. מרקז שוב אינו מנצח, אבל מסיים קרוב מספיק לרוסי ולורנזו. המרוץ לאליפות אינו משתנה מהותית במיזאנו, ואחרי 13 מרוצים, כשנותרו עוד 5 לתום העונה, נראה כי רק תקלה חמורה של מרקז תמנע ממנו את הכתר. רוסי זקוק לחצי נס ולתקלה של מרקז, ולורנזו נראה כמי שאיבד כל סיכוי להגן על התואר.