Blog

צילום: בני דויטש

הפעם החלטנו לפרגן במסלול קצר יחסית, אבל יפה ואפילו מיוחד, במיוחד בעונה הזו שהירוק מתחיל לבצבץ מסביב.

מה בתפריט?

זוכרים פעם, לפני המון זמן, שלא היה כביש 6? לא ממש, נכון? ככה חשבנו. אנחנו ב-WheelZ נוסעים הרבה לצפון. אנחנו גם יוצאים בדרך כלל מאוד מוקדם, לרוב כשעוד חשוך בחוץ. כשאנחנו נוסעים יש לנו יעד, בין אם זה כביש ספציפי או מרחב מסוים שבו אנחנו רוצים לבחון ולצלם. הדרך פחות מעניינת אותנו, וככה יוצא שכביש חוצה ישראל משרת אותנו נפלא – כי הוא מהיר, ישר ובלי עצירות. מה יש מצדדיו? וואלה, לא יודעים וגם לא מעניין אותנו.

צילום: בני דויטש; עריכה: ניר בר (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)

לא מזמן שהיתי בסוף שבוע אצל חבר שגר בצפון. יצאתי בחזרה לכיוון המרכז כשברשותי היה השילוב המוצלח של זמן, חשק לרכב ורצון לגלות כבישים ופינות חמד חדשות. חמוש בשילוש הקדוש הזה החלטתי להימנע מכבישים מהירים עד שיימאס לי. ככה זה, לא כל תכנית צריכה להיות מבצע צבאי לשחרור חטופים.

אחרי שעליתי וירדתי את כביש נשר – בית אורן מספר פעמים, שמתי גלגל קדמי על הכבישים המקבילים לכביש 6 ו-4, כשהמטרה הראשונה הייתה לבדוק את קיומו של קטע כביש בין קיבוץ גלעד לאזור של מחלף עירון מעל כביש 65. זכרתי שנסעתי שם בעבר בזמן השירות הצבאי, אבל במפות גוגל לא הופיע כביש, מה שנראה לי מוזר.

מה שגיליתי הימם אותי. הכביש קיים ועוד איך, ואחרי כמות גשמים משמעותית ראשונה כל הגבעות מסביב לכביש החד-נתיבי ירוקות, והנוף הזכיר לי במעט את זה שליווה אותי לא מזמן כשביקרתי במפעל של ק.ט.מ. זה באוסטריה, כן?

משם פשוט התגלגלתי לכבישים פחות ראשיים, ובשלב מסוים, כשהרגשתי מיצוי, עליתי בחזרה לכביש 6 וחתכתי הביתה בדיוק בזמן לפני שהגשם הפך למבול. למרות (ואולי דווקא) בגלל הפשטות של המסלול הרגשתי שאני חייב לחזור שוב במהרה ולסחוב איתי חברה טובה. שבועיים לאחר מכן חזרתי עם הילה שהגיעה עם המונסטר 1200S המבריק שלה ועם בועז שניצל את המסלול לסיבוב התרשמות על הבורגמן 650. לקינוח, בני דויטש דילג בין המושבים וצילם תוך כדי. חברה טובה, כבר אמרתי?

הפעם לקחתי את הדיוק 690 של ק.ט.מ – אלטרנטיבה מגניבה נוספת לקבוצת הנפח הבינונית-קטנה. ככה גם אקבל מושג טוב על איך הוא ביחס לאחרים וגם אשחזר קצת מהחוויה של הרכיבה באוסטריה. היה מעולה!

לצורך נוחות, המסלול שלנו מתחיל בסמוך למחלף ניצני עוז בצומת של כביש 57 ו-5714 מול הכניסה לישוב ניצני עוז. כמובן שהוא גמיש – ניתן להצטרף בכל קטע, להוסיף או לשנות, לחזור במהרה דרך הכבישים המהירים 4 או 6, או פשוט לשוב על עקבותיכם.

תחנה ראשונה – פארק אוטופיה

המסלול שלנו מתחיל בכביש 5714 ועולה צפונה. ארבעה וחצי קילומטרים בלבד מתחילת הנסיעה מגיעים לתחנה הראשונה בכניסה לקיבוץ בֹּחן. פארק אוטופיה הוא מין גן בוטני קסום שמדמה יער גשם בלב השרון הישראלי. ניתן לטייל בתוך החממה ולהעריך את מיני הסחלבים השונים, הצמחים הטורפים ויתר הצמחייה הטרופית שגדלה בחלק המקורה. בחלקו החיצוני הפתוח של הגן ישנו מופע מזרקות הגדול בארץ, פינות חי עם מיני בעלי חיים שונים, תוכים ועוד.

הגן פתוח כל השבוע ובכל מזג אוויר, והוא יכול להיות יופי של אטרקציה אם אתם מעריכים טבע ומטיילים לכם בכיף. מומלץ להשאיר את חליפות העור בבית – גם כי אין בהן ממש צורך במסלול הספציפי וגם כי בחלק המקורה הלחות גבוהה. טרופי כבר אמרנו?

59 שקלים עולה כרטיס כניסה, ומדי פעם יש מבצעים. בכל מקרה, הגן הבוטני הוא לחלוטין תוספת שמשדרגת, אבל למי שלא בעניין בהחלט לא חובה.

תחנה שנייה – גן לאומי מצודת קקון

אם בחרתם לבקר באוטופיה, ביציאה תצטרכו לשוב על עקבותיכם קצת פחות מקילומטר ולפנות ימינה לכביש 5803. אם ויתרתם על הגן אז פשוט פנו שמאלה בפנייה הראשונה שתהיה לכם אחרי נקודת ההתחלה.

התחנה השנייה (או הראשונה אם דילגתם על אוטופיה) תהיה גן לאומי מצודת קקון. בין גן יאשיה לאמץ שוכן לו תל קקון – גבעה מיוערת ושלווה שבראשה מתנשאים שרידיו של מבצר עתיק ורווי היסטוריה, ובעבר הלא מאוד רחוק היה אימת היישובים היהודיים במזרח עמק חפר.

מאחר וכל הסביבה מישורית, התל, שגובהו כ-50 מטרים בלבד, צופה היטב על כל הסביבה. בתקופה הצלבנית היה זה צומת דרכים חשוב בדרך משכם לקיסריה, והמבצר שבראשו הוקם בתקופה הצלבנית כמצודה על חורבות מבצר רומי. המצודה נכבשה במאה ה-13, ושוב נכבש במאה ה-18  בקרב בין חיילי נפוליאון לאימפריה העותמאנית. במלחמת העצמאות חנה במקום כוח של הצבא העיראקי, ובקרב קשה לכיבוש התל והכפר הערבי הסמוך נהרגו 16 מחיילי חטיבת אלכסנדרוני.

היום המקום הוכרז כגן לאומי, אך הוא לא ממש מפותח ככזה. טיפוס רגלי קליל יביא אתכם לראש המבצר אשר ממנו נשקף נוף פנורמי על כל ישובי ושדות הסביבה. נקודה מצוינת לקפה, רק זכרו לקחת עמכם את הפסולת, שלא כמו המבקרים ששהו במקום לפנינו.

תחנה שלישית – הכביש עד בסיס הטירונות רגבים

לאחר היציאה חזרה מקקון אל הכביש, המשיכו עימו צפונה עד לצומת עם כביש 581, שם פונים ימינה וממשיכים להצפין. בין להבות חביבה למאור ישנו קטע ובו שלוש(!) כיכרות חדשות ומעט מבלבלות. המשיכו צפונה על 581, ורק שימו לב כי אתם לא המבולבלים היחידים בכיכרות אלו אז שימרו על עירנות. בקצה 581 פונים שמאלה ל-574. אנחנו ממליצים לפנות מיד לאחר מכן שמאלה ל-6403, שמאלה נוסף בחיבור שלו לכביש 65 ואז ימינה ל-652 שחוצה פרדס חנה – כרכור עד כיכר בה תפנו ימינה לכביש 653. יש משהו קסום במושבה הזו ובכביש החוצה עם שדרת הדקלים משני צדדיו. למעוניינים בקיצור הדרך ניתן פשוט לחצות את כביש 65 לצד השני ולהמשיך על כביש קטן המקביל לכביש 6 ואשר מתחבר ל-653 מעט אחרי גבעת עדה.

פנו שמאלה לפני שער הכניסה לקיבוץ רגבים ומיד לאחר מכן ימינה. בנקודה מסוימת תמצאו פנייה שמאלה לכביש צר שיקיף מצפון את בסיס הטירונים רגבים של חטיבת גולני. אם לא מצאתם את הפנייה, לא נורא – פנו שמאלה לחניה של בסיס הטירונים והקיפו אותו מצד ימין (לא נספר לאף אחד שנסעתם 15 מטרים באין כניסה). אל תשכחו למסור תודה לחיילים הצעירים שיפתחו לכם שלושה שערים בדרככם לעקוף את הבסיס.

תחנה רביעית – הכביש לגלעד וכביש דליה

מרגע שעקפתם את הבסיס, אין מה להתבלבל – הכביש מתפתל בין הגבעות המוריקות והמטריפות, עולה ויורד עד אשר הוא מגיע לכניסה לקיבוץ גלעד. אורכו של קטע זה מספר קילומטרים, אך מתחשק לעשות אותו הלוך ושוב מאחר והוא פשוט יפה וקסום בפשטותו. זהו לחלוטין הדובדבן שבקצפת של המסלול הקצר הזה.

בסיומו פנו שמאלה לכיוון קיבוץ דליה. הכביש הוא כביש דו-סטרי חד-נתיבי מתפתל ומזמין, שלאלו מכם החולים בגזזת מצויה יעשה חשק לעשות הלוך-חזור בחלק שבין גלעד לדליה. הוא מסתיים בכיכר שבמחלף אלייקים.

אם אתם בעניין לפיתה דרוזית עם לבנה ותה חם, המשיכו ישר בכיכר ובחרו לעצמכם את אחד מני הדוכנים הרבים הפזורים לצד הדרך. אם אתם בעניין של אוכל קצת יותר רציני, המשיכו לתוך דליית אל כרמל ועוספיה. ישנן מסעדות רבות המשרתות את המוני ישראל הצובאים על השווקים והחנויות בשישבת. אנחנו יכולים להמליץ על אחת 'לב הכפר', אבל אתם מוזמנים לתת את המועדפת עליכם בתגובות.

אם בסיום לא הגעתם לתחושת מיצוי, מומלץ לחצות את עוספיה ולעלות לכביש בית אורן (מס' 721) אשר יורד חזרה לכביש 4, ומשם ניתן לחזור חזרה דרומה. אם כמונו אתם חייבים תמיד עוד טיפה, אפשר לרדות ולעלות את כביש נשר (המשכו של כביש 621) עד שיימאס לכם, ואז לחזור לכביש בית אורן ודרומה. אם אתם מעדיפים להימנע מהברדק שבחציית עוספיה ודליית אל כרמל בסוף שבוע, ניתן לחזור לכיכר במחלף אלייקים ולרדת לכביש 70 שהופך ל-6 וחוזר דרומה.

למי מתאים?

הטיול מתאים לכולם, בין אם על אופנועים גדולים ומהירים, תיור בזוג או אפילו קטנוע 125 עם רוכב מתחיל. מאחר והמסלול קצר למדי ונמנע ברובו מדרכים מהירות, אין בעיה גם לאופנועים קטנים לעשות אותו בקצב נינוח מאוד. אין קטעי כביש טכניים מדי או הפתעות מאיימות, אז סעו בראש שקט גם אם זה טיול ראשון שלכם.

נקודות להיזהר בהן

מרבית המסלול, לפחות בזמן כתיבת שורות אלו, בטוח למדי. למעט אולי קטע עם שלוש כיכרות חדשות בבנייה בכביש 581 בין להבות חביבה למאור שעלולות מעט להפתיע, הכביש ברור למדי ונטול דרמות.

בימי שבת יפים חלק מהמסלול יהיה שופע מטיילים (אך לא עמוס לרוב), במיוחד הקטע הקסום שבין רגבים לגלעד. הכביש צר, לרוב ברוחב מכונית וקצת. מספיק כדי לחצות בבטחה, אך חשוב לזכור זאת בקטעים המפותלים בהם שדה הראייה מוגבל.

בחלק שבין דליה לצומת אלייקים הכביש מזמין לתת גז, אך מבלי להכירו היטב ועם תנועה בשני הכיוונים מדובר בפעילות ברמת סיכון גבוהה. אפשר לרכב בקצב זריז, אך בחוכמה. עדיף עוד גרם הנאה מהנוף על חשבון עוד גרם הנאה של אקשן.

אם בחרתם לאכול בעוספיה או באחד מדוכני הפיתה הדרוזית בדרך אל הכפר, היזהרו בפיתולים. הם מזמינים, אך מאחורי כל עיקול בסבירות גבוהה יהיה רכב חוצה שיורד או עולה מהשוליים, לעתים מרובות על קו הפרדה רצוף. הנסיעה בכפר, במיוחד בשבת, דורשת כפליים תשומת לב וסבלנות.

שימו לב – השטחים מסביב לכביש בין רגבים לגלעד הם שטחי אש של בסיס הטירונים רגבים, גולני בשבילכם, אז הקפידו להישאר על הכביש.

נקודות עצירה ותצפית

האזור ברובו שטוח, מה שאומר שטיפוס קליל של 50 מטר מספק נוף מקסים של הסביבה, וזה בדיוק המצב כשעולים לראש מבצר קקון. בכביש בין בסיס רגבים לקיבוץ גלעד יש מספר נקודות בהן הכביש עולה ויורד כמו רכבת הרים, אז הרימו את הראש ותנו מבט על המרחבים הירוקים מסביב. כאן מרגישים בצורה הטובה ביותר את הדבר החמקמק הזה שנקרא 'תחושת חופש'. מי שלא נבהל מהטיפוס הקצרצר למבצר קקון ומתחשק לו עוד, יכול לטפס לגבעת הכלניות בכניסה לקיבוץ גלעד. אנחנו כמובן לא נבהלנו, אבל גם מלמטה ראינו שיפה.

אטרקציות

מספר קילומטרים לתחילת המסלול ישנו הגן הבוטני הקסום אוטופיה.

כאמור, לאלו מכם שמעוניינים לרענן את כשירותם בתרגילי פרט עד מחלקה, קיים בסיס הטירונים של הכומתות החומות. תשאלו, אולי יתנו לכם להשתתף. בשבת אפשר לבקר את הטירונים ולשבת איתם לג'חנון באחד הפריקסטים, אבל רצוי שתהיו משפחה או חברים, אחרת זה סתם מוזר.

תחנות דלק

אם אתם לא מוגבלים בתחנות של חברה ספציפית, לא סביר שתיתקלו בבעיות דלק לאורך המסלול.

מצלמות מהירות

יש מצלמה פעילה אחת לאורך המסלול המסומן במפה, בצומת של כביש 65 עם 652 שעולה לפרדס חנה-כרכור. לא ידוע לנו על מצלמות נוספות לאורך המסלול.

כמובן שהרכיבה היא על אחריותכם בלבד, וראו המלצותינו לעיל כהמלצות בלבד. מומלץ לבקר בבלוג 'מיצו בדרכים' ולהתעדכן במפת המצלמות ומיקומיהן המדויקים.

קישורים שימושיים

• פרטים נוספים על גן לאומי קקון מאתר GoSharon
• עוד קצת פירוט על המבצר מוויקיפדיה

למפת המסלול – לחצו על הקישור

עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק הרביעי שבו דיברנו על כפפות, הפעם הנושא הוא – הכנת האופנוע לחורף.

*   *   *   *   *

https://vimeo.com/113226670

צילום: בני דויטש; עריכה: דניאל וקסלר (מתוך ערוץ הווימאו של פול גז)

עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק השלישי שבו דיברנו על רכיבה נכונה, הפעם הנושא הוא – כפפות.

*   *   *   *   *

צילום: בני דויטש; עריכה: דניאל וקסלר (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)

אני מודה – למרות שאני פריק רציני של ציוד, אני לא משתייך לאסכולה של 'כל הציוד – כל הזמן', ועל אף שמבחינתי בעולם אוטופי כולנו נהיה מתוקתקים מכף רגל ועד ראש – לא כל כך צורם לי לראות רוכבים נטולי ציוד מיגון. שכל אחד יעשה מה שטוב לו. עם זאת, התפתח אצלי לאורך השנים מין סולם מוזר שמדרג אי-שימוש בפריטי ציוד אצל רוכבים אחרים מ-'הכי פחות מפריע לי' ועד 'ברמזור אני חונק אותו'. בראש הפירמידה, ממש בקצה המשולש, מעל קסדה – נמצאות הכפפות. 100 מטר קשה לי לרכב בלי כפפות, ומעצבן אותי תמיד לראות רוכבים שרוכבים נטול. ושם, בקצה הקצה של הפירמידה – רכיבה בחורף בלי כפפות.

הרעיון של כפפה הוא פשוט בתאוריה – היא צריכה להתאים לכף היד שלנו ולא להיות מסורבלת כדי לא להפריע לתפעול האופנוע או הקטנוע. בנוסף, להיות ממוגנת כראוי בהתאם לשימוש שאנחנו צפויים לעשות בה. תאוריה ומציאות לחוד – שכן כפפות זהו אביזר מאוד לא פשוט לתכנון וייצור. אם נסבך מעט – אז היא גם צריכה להתאים לתנאי מזג האוויר השונים. בקיץ זה אומר בעיקר להיות מאווררת וקלילה ככל האפשר. לא פשוט, אבל גם לא להטיס חללית לירח. בחורף לעומת זאת – זו כבר סאגה אחרת לגמרי. כפפות חורף אמורות גם להגן על ידינו הענוגות מפני האספלט המרושע, אך גם לשמור עליהן מלקפוא ולהירטב. משימה הרבה פחות פשוטה ממה שזה נשמע.

ראשית נתחיל מעניין המיגון. כמו בכפפת קיץ, נרצה שהכפפה תגן עלינו כמה שיותר משפשוף וחבטות. את הראשון משיגים על ידי שימוש בבדים עמידים לחיכוך או בעור. כמובן שיש סוגי בד ועור שונים שמשפיעים על יכולת הכפפה להתמודד עם החיכוך כדי שלא תיקרע ותשאיר את העור שלנו להיקרע בתורו. אולם, כדי לשמר רמה גבוהה של רגש בכף היד, היצרנים השונים עמלים על פיתוח טכנולוגיות בדים מתקדמות כך שיהיו גם דקים וגמישים ומנגד עמידים. במרבית הכפפות נעשה שימוש במספר סוגי בד משולבים, ובמקרים רבים גם שילוב עם סוגי עור שונים, כמו עור בקר, עזים או קנגורו, שכן עור  מטבעו עמיד יותר לקריעה.

כנגד החבטות ישנם מיגונים רכים וקשיחים שמפוזרים על הכפפה בנקודות מועדות לפורענות. הכפפות נעות על סקאלה שבין אפס מיגון כנגד חבטות בכפפות זולות שמיועדות בעיקר לשימוש עירוני, לבין כפפות ספורטיביות שממוגנות רק מעט יותר מהיד של רובוקופ. כמה מיגון צריך? – זו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו ולהחליט איפה הוא רוצה להתפשר. המלצתנו היא לא להתפשר על כפפות שאין בהן רמה מינימלית של מיגון קשיח.

אחרי שצלחנו את נושא המיגון, הגענו לחלק המורכב – שמירה על כפות ידינו יבשות וחמימות, מבלי להיות מסורבלות ברמה שתפגום ביכולת לתפעל את הקטנוע או האופנוע. כדי להשיג מטרה זו, היצרנים השונים פיתחו חומרים וטכנולוגיות שונות אשר נועדו מחד לבודד אותנו מהקור על ידי כליאת כמה שיותר אוויר בין כף ידנו לכפפה, ומנגד, פותחו ממברנות שונות שנועדו להיות חסינות מים אך גם נושמות, שכן אחרת נזיע בכף היד ונרטיב את פנים הכפפה, שזה בעצם כמו לרכב עם כפפה רטובה – לא נעים.

באופן עקרוני, ככל שהבטנה המחממת תהיה יותר כבדה, או יותר צפופה, משמע יותר חומר – כך הכפפה תחמם יותר. אולם, ברור שיש למטבע זה צד שני, והוא שהכפפה הופכת למשהו עבה ומסורבל. להתאמת הכפפה לשימוש שלנו יש חשיבות ניכרת – אם אנו רוכבים בעיקר בעיר או באזורי אקלים לא חמים, כדאי לנו לשקול כפפה פחות מחממת אך שתיתן לנו יותר רגש בתפעול המנופים בכידון. אם אנו רוכבים מחוץ לעיר ולזמנים ממושכים – ניאלץ להתפשר בתחום הסרבול כדי שאצבעותינו לא יקפאו ויתקשו לתפקד. חשוב לציין שאם הממברנה שנועדה להגן עלינו מפני חדירת מים לא תעשה את עבודתה, כל החומר המבודד בעולם לא יעזור ויהיה לנו קר ואומלל בתוך הכפפה.

כפפות ככלל וכפפות חורף בפרט הן אביזר יקר. אולם, אם מבינים שבמיוחד בחורף חיינו עלולים להיות תלויים בתפקוד התקין של כפות ידינו וכן שמדובר בפריט ציוד שמחזיק לרוב מספר עונות בטרם הוא מתבלה – קל יותר לבלוע את הגלולה המרה. בכל מקרה, חשוב לזכור כי כפפות שאינן כפפות רכיבה, כמו למשל כפפות סקי או כפפות אופנתיות, לא יתנו מענה לדרישות שציינו לעיל, ועדיף לשמור אותן לשימוש שאליו נועדו.

עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק הראשון שבו דיברנו על חליפות סערה והחלק השני שבו דיברנו על מעילי חורף, הפעם הנושא הוא רכיבה נכונה בתנאי חורף. אורח: ניב חיימי, המדריך הראשי של אופנוען מאומן.

*     *     *     *     *

צילום: בני דויטש; עריכה: תומר ג'רבי (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)