צילום: אסף רחמים
MV אגוסטה. רק הגלגול של השם הזה על הלשון עושה הכנה למוצר נחשק ואקזוטי. יצא להם טוב עם שם המשפחה של הרוזן שהקים את החברה. אני זוכר שלפני כחמש שנים, בביקור באיטליה, רק חיפשתי את האופנועים שלהם כדי לראות בעיניים איך הם נראים במציאות. אבל המציאות הישראלית של 2015 אומרת שלא רק שאני יכול לראות אותם בישראל – אני יכול גם לבחון אותם.
קרה שלמרות האופי הספורטיבי של החברה והיסטוריית המרוצים שלה, הדגם הראשון שיוצא לי לבחון הוא דווקא הריבאלה 800 – דגם ההיפרמוטו של החברה, ולא אחד מדגמי הספורט. אבל זו הזדמנות מצוינת להבין לאן מועדות פניה של MV. אחרי שנים של ברוטאלה ו-F4, החברה מתחילה להתרחב – גם בתחום אופנועי הספורט, שם היא מצליחה בעולם המרוצים עם ה-F3, אבל גם לתחומים אחרים, וההיפרמוטו הוא התחום הטבעי הראשון אליו היא פנתה, מתמודדת מול אופנועים כמו הדוקאטי היפרמוטארד, אפריליה דורסודורו ודומיהם. אנו משערים שכעת, אחרי שרבע ממניות החברה נרכשו על ידי AMG-מרצדס, נזכה לראות בשנים הקרובות שיפורים בכמה וכמה מישורים מצד החברה, וכבר כעת החברה מתפתחת עם דגמים חדשים. אנו צופים רוחות חדשות ומעניינות מ-MV כבר בזמן הקרוב.
צילום ועריכה: אסף רחמים (מתוך ערוץ הווימאו של פול גז)
אלטר אגו
המאותתים בריבאלה ממוקמים בצידי הכנף האחורית החובקת מאחור את הגלגל. לא הספקתי לרכוב יותר מעשרה קילומטרים, וביציאה מתחנת הדלק אחד המאותתים נפל. התחלה לא משהו למבחן, וכשרוכבים על אופנוע ספורטיבי עדיף כמה שפחות דברים שלא הולכים לפי התכנית.
כרגיל בבוקר יום הצילומים, השכמה מוקדמת לפני נסיעה צפונה לפגוש את אסף הצלם, ורגע לפני שאני עולה על כביש שש אני נזכר שלא לקחתי את הנייד. פרסה, חזרה הביתה ואיחור לא אופנתי בעליל ליום הצילומים. השמש עדיין לא הפציעה, אני רוכב בחושך, מגלה שאין לי אור נמוך ונאלץ לרכוב עם אור גבוה ולסנוור את מעט החולקים איתי את הכביש. באחת העצירות אני מנסה לכוון את כבל המצמד, אבל איזה גאון עיצב את מגן הידיים כך שהוא לא מאפשר גישה נוחה. כנראה שגם יום הצילומים ייאלץ להתחיל ברגל שמאל.
אנחנו מצלמים במבנה תעשייה נטוש. אסף מצלם את האופנוע בתמונות סטטיות במבנה, ואני מזהה רעש שנשמע כמו אלפי חולדות. אני מנסה לאתר את מקור הרעש, דופק עם מקל על התקרה המתפרקת ולא קורה כלום. אני מזהה שהרעש מגיע מחלק חשוך של אחד האולמות, ולהפתעתי מגלה מושבה של אלפי עטלפים שרעש המנוע של הריבאלה כנראה הפריע למנוחתם. כיוון שאני לא ברוס וויין בילדותו, לא פיתחתי אובססיה, או שמא פוביה, לעטלפים, אבל הריבאלה בשחור היה מתאים בול בתור האופנוע של האלטר אגו שלו – באטמן. בעצם גם ברוס היה זורם איתו לאיזה בית קפה בגוטהאם סיטי. נחליט בהמשך למי האופנוע מתאים יותר.
אני עד עכשיו לא בטוח אם הריבאלה הוא אופנוע יפה. הוא מרשים לכל הדעות ואי אפשר להישאר אדיש אליו, אם כי בצביעה האפורה הרבה מהעיצוב הולך לאיבוד. אדום וכסף מתאימים הרבה יותר. דבר אחד אפשר לומר בוודאות – כיאה לחברה איטלקית שנושאת שם כזה אקזוטי, כל חלק וחלק בפני עצמו עוצב ברמה גבוהה, עם הרבה חשיבה ותעוזה. מדובר באופנוע בלי יותר מידי פלסטיקה, ובכל זאת, הסתכלו על הכנף הקדמית, מיכל הדלק וכיסויי הרדיאטור, הזנב שמכיל את המאותתים בצורה מגניבה, הזרוע החד-צידית או דוד הפליטה עם שלושת הצינורות. אפשר להביט שעות בכל חלק וחלק. בקטע הזה, ברוס וויין בטוח היה שמח לעשות סיבוב דאווין בגוטהאם. הוא לא הזוי כמו הבט-פוד וגם פחות מסגיר את העובדה שהוא באטמן, אבל גם יתאים מאוד לדמות הצעיר הנהנתן והעשיר. הוא כנראה גם נוח יותר בעיר, אם כי לא מדובר בכלי עירוני מובהק. זווית הצידוד בסך הכל סבירה, ורק המראות מציקות בין המכוניות. סליחה, המראות מציקות, נקודה. מקווה שבהמשך יוותרו על הפריט המיותר הזה, כמו שבדוקאטי השכילו לעשות עם פטנט זהה בהיפרמוטארד. איכות החומרים בסך הכל טובה.
מנוע! מנוע! מנוע!!!
בינות פלטות אלומיניום שחוברות לצינורות פלדה ומשמשות כשלדת האופנוע, שוכן לו מנוע טריפל. המנוע בריבאלה הוא חלק גדול מהאופנוע. וכשאני אומר חלק גדול, אני מתכוון גם מילולית. כי האופנוע הזה פשוט פצפון. הייתי בהלם כשראיתי תמונה שלי על האופנוע – זה נראה כאילו אני על איזה מונקי-בייק. כשיושבים עליו זה פחות מורגש, בטח לא כשגובה המושב עומד על 881 מ"מ ואני בקושי מגיע עם הרגליים לרצפה.
מנוע הטריפל בנפח 789 סמ"ק מכיל שלוש בוכנות שצריכות לרוץ על מהלך קצרצר של 54.3 מ"מ, וזה אומר שהאופנוע הזה חובב סל"ד. אופנוע היפרמוטו שמגיע לשיא ההספק ב-12,000 סל"ד זה כבר מעניין, בטח כשיש 125 כ"ס לנצל. עכשיו שלבו את המידות של האופנוע, שמתבטאות גם בבסיס גלגלים קצרצר של 1,410 מ"מ, ותקבלו אופנוע שלא ממש דואג להישאר עם האף למטה בפתיחות גז. אם אתם בעניין של ווילי יזום, אז יש פה נקודת איזון מאוד גבוהה ומנוע שרק מחכה להגיע לסל"ד מספיק גבוה כדי להתפוצץ, וכשזה קורה – הפוטנציאל שלכם להיות על הגב גבוה מאוד. מנגד, המנוע כל כך חזק שאפשר להישאר עם גלגל באוויר רק על כוח המנוע, וכשמבינים את זה קשה להפסיק.
למרות ששיא המומנט, 8.6 קג"מ, מגיע רק ב-8,600 סל"ד, המנוע סוחב כבר במחצית מהסל"ד. זה אמנם לא מנוע ליטר, אבל הוא בהחלט מאפשר לרכב בהילוך גבוה ולוותר על העברות הילוכים במצב רוח שיוט. בכלל, המנוע הזה הוא אחד המנועים המגניבים שיצא לנו לפגוש. יש פה את הטוב מכל העולמות שבין ארבעה צילינדרים למנוע טווין, והפלא ופלא – יש לו בדיוק את מספר הבוכנות בין 2 ל-4.
תנוחת הרכיבה לא מרגישה צפופה כלל וכלל למרות הממדים הכלליים של האופנוע, וגם רוכבים גבוהים ימצאו בו מקום. כאמור, האופנוע מעט רחב בין הברכיים, ואם לא מניחים את כפות הרגליים על קצות האצבעות, הברכיים יכולות לרדת מאזור מיכל הדלק לכיוון שלדת הצינורות, שקצת פחות נעימה לחביקה. הכידון רחב אך מעט נמוך כך שהתנוחה עם נטייה קלה לפנים. המושב עצמו נוח ברמה טובה, ובכל מקרה לא תבלו בו יותר מדי זמן כי אחרי 100 ק"מ כבר תידלק נורת הדלק. 12.9 ליטר דלק זה ממש לא מספיק, וביום אחד להיכנס שש פעמים לתחנת דלק זה עסק די מעיק. התנוחה בכל מקרה לא נוחה כדי להעביר מרחקים במהירות, וכדי לנוע מהר לאורך זמן צריך צוואר של מיסטר פריז, האויב המושבע של באטמן, בעדיפות שיגולם על ידי שוורצנגר. אם כבר יש לכם צוואר עמיד, שמועות מדברות על מהירות סופית של מעל ל-255 קמ"ש.
כדי להתמודד עם המנוע הזה יש גם מערכות אלקטרוניות – במקרה הזה חבילת הפינוק של MV העונה לשם MVICS המציעה בקרת אחיזה בשמונה מצבים קלה לתפעול מכפתור ייעודי בצד שמאל של הכידון. אין אינדיקציה לפעולה שלה, אבל אפשר להרגיש אותה עובדת אם מתאמצים, כמו למשל בפרפורים בעיר. ווילי היא משחררת חופשי, גם במצבים המתערבים ביותר. ממש זורמת. יש גם מפות ניהול – Wet, Race, Normal, Custom, אותם ניתן להחליף דרך כפתור ההנעה. מערכת ABS לא הייתה באופנוע המבחן (דגם 2014), אבל מגיעה כסטנדרט מ-2015 והלאה.
גנים זה גנים
עברו הרבה תחנות דלק עד שהגעתי לכביש מפותל ראוי, אבל אני חייב להודות שזה היה שווה את זה. אי אפשר להתבלבל מאיפה קיבל הריבאלה את הגנים שלו, והיכולות הספורטיביות מרשימות לכל הדעות. המנוע, שסוחב מסל"ד נמוך, מספק סאונד ממכר שרק מנוע טריפל יכול לספק, וכשמותחים אותו הוא מספק המון כוח. כמו כל אופנוע היפרמוטו, יכולת האלתור של הרוכב עם תנוחת הרכיבה היא עצומה, והריבאלה משתף פעולה עם הכול – ברך באספלט, רגל בחוץ סטייל סופרמוטו, רגליים על הרגליות – הכל הולך, רק תפוצץ גז.
הבולמים – מזלג של מרזוקי ובולם אחורי של זקס – עושים עבודה יוצאת דופן ומשרים המון ביטחון. באחת הפניות עליהן צילמנו היה שקע באספלט, אך האופנוע שידר שעסקים כרגיל, גם כשעוברים עליו עם ברך באספלט. באמת מרשים.
הריבאלה הוא סכין מושחזת שמיועדת לחיתוך פניות. הכידון הרחב מאפשר הפלקות מצד לצד בקלות, ההיגוי על הצד ניטראלי והריבאלה ישמח לעבור משיא זווית הטיה שמאלה לשיא זווית ההטיה בימין, ולהפך. המצמד והגיר רכים ונוחים לתפעול, ובכל מקרה לא תצטרכו להשתמש במצמד יותר מדי, כי יש פה מערכת קוויקשיפטר (ניתנת לניתוק) בין הטובות שנתקלו בהן, אם לא הטובה שבהן.
כל כביש מפותל, בין אם הדוק ובין אם בעל פניות מהירות, יתקבלו בברכה. הבלמים – משאבות בלם של ניסין עם קליפרים של ברמבו – יוצרים שילוב מעולה שמספק ים של רגש, עבודה ליניארית עם עוצמה סופית מרשימה מאוד. בסיס הגלגלים כל כך קצר, שבבלימות ממש חריפות בסשן מהיר לא מן הנמנע שתמצאו את הגלגל האחורי מרחף באוויר. בשדרוג של הריבאלה, שכבר הוצג, יש כאמור גם מערכת ABS, אך גם מערכת למניעת התרוממות הגלגל האחורי – אנטי סטופי אם תרצו. אם באטמן היה בוחר בריבאלה כדי להגיע לקריאות עזרה – הוא היה מגיע אליהן די מהר. רק שיבחר בצביעה השחורה.
הריבאלה הצליח להרשים אותנו מאוד. מדובר באופנוע מגניב עם מנוע מדהים ולוק מהסרטים. היו איתו כמה דברים מעצבנים כמו מיכל דלק קטן, וגם היינו מוותרים על המראות במגני הידיים. אבל בסופו של דבר הוא סיפק לנו חוויית רכיבה אדירה גם כשהיינו צריכים לרכוב בחושך בכביש שש הלא מואר בעליל. המחיר לא נמוך, אבל איזה אופנוע מקבלים בסכום הזה!
מפרט טכני
[table id=20 /]
