על אדם מחרוק כבר סיפרנו בעבר, והגיע הזמן לעדכן. בקצרה נספר שמחרוק מתגורר בימים אלו באנגולה, שם הוא מחזיק הונדה CRF250R שאיתו הוא מתאמן במוטוקרוס ומתחרה בסופרמוטו באליפות המקומית. בנוסף, הוא מתחרה בקטגוריה הפתוחה של אליפות איטליה בסופרמוטו על גבי אפריליה MXV450 מוסב לסופרמוטו על ידי סדנת המרוצים של אדריאן שרייר.
חודש יולי היה עמוס במיוחד למחרוק. באמצע החודש הוא התחרה בסבב הרביעי של אליפות אנגולה בסופרמוטו, ולראשונה עלה על הפודיום כשסיים שלישי. חשוב לציין שמחרוק מתחרה מול רוכבים חזקים על כלים חזקים ומקצועיים בהרבה – למשל ק.ט.מ SMR450 והוסקוורנה FS450.
מקום שלישי באליפות אנגולה בסופרמוטו
שבוע בלבד לאחר מכן התחרה מחרוק באליפות איטליה בסופרמוטו בקטגוריה הפתוחה. התחרות נערכה במסלול ויטרבו. חשוב לציין שאליפות איטליה נחשבת לחזקה שבאליפויות האירופאיות, ומתחרים בה שמות גדולים כמו איבן לזריני והאחים שרייר.
בצמד המקצים מחרוק סיים במקומות ה-20 וה-19 מתוך כ-25 מתחרים בקטגוריה, כשהוא מציין שעל האספלט הוא היה מהיר יחסית, אולם בקטע השטח, שמהווה כרבע מהמסלול, הוא איטי למדי ביחס לשאר המתחרים, וזאת בשל הרקע העמוק שיש לשאר המתחרים ברכיבת מוטוקרוס.
הופעה יפה באליפות איטליה והרבה חוויות (צילום: בני דויטש)
שבועיים נוספים עברו ומחרוק שוב התחרה באליפות אנגולה, אז סיים רביעי אחרי קרב על המקום השלישי.
בתקופה הקרובה האליפויות יוצאות לפגרת קיץ כך שמחרוק לא יתחרה. המרוצים יתחדשו בחודש אוקטובר, אז הוא מתכנן להעביר את האפריליה לאנגולה כדי להיות תחרותי יותר אל מול המקומיים. נמשיך לעקוב.
נותני החסות של אדם מחרוק
חוות הדוד משה – כפר נופש לכלבים
bd innovations – developing biling and crm solutions
לפני כמה ימים הפיד שלי בפייסבוק געש: עשרות שיתופים שמחים וצוהלים על הכרזה שנחתם הסכם לבניית מסלול קבע למוטוקרוס במכון וינגייט. על פניו בהחלט סיבה למסיבה – שהרי או-טו-טו ייבנה מסלול קבוע שבו הספורטאים יוכלו להתאמן באופן תדיר וסדיר, יתקיימו מרוצים במסגרת אליפות מוטוקרוס מסודרת, תחום המוטוקרוס יפרח, והנה לנו מזרח תיכון חדש.
בפועל, השמחה הזאת מוקדמת. לא כי לא הולך להיבנות פה מסלול מוטוקרוס קבוע בווינגייט (הלוואי שכן!), אלא כי הדרך מחתימה על הסכם עקרוני לבניית מסלול קבוע ועד לבניית המסלול בפועל ארוכה, ועד היום היא הסתיימה ללא מוצא. את זה למדנו היטב על בשרנו. פעם אחר פעם שמחנו על הקמת מתקן כזה או אחר והתחלנו לפתח ציפיות, ופעם אחר פעם התאכזבנו מפני שגוף כזה או אחר טרפד את תכניות, או שסתם הפרויקט הגרנדיוזי לא יצא אל הפועל.
ככה בשלוף מהשרוול, הנה רשימה של חלק מהפרויקטים שעליהם שמענו ומהם שמחנו ואז התאכזבנו: הראשון היה פארק מוטורי בשדה תימן, פארק שאמור היה לכלול מסלול אספלט בגודל מלא, מסלול קצר לקארטינג וסופרמוטו, מגרשי הדרכה לרכיבה ונהיגה מתקדמת, ומתקני עזר. כבר שמענו שהנה, עוד רגע הדחפורים עולים על הקרקע. יאללה בסדר. הבא אחריו היה פארק מוטורי בקיסריה עם מסלולי קארטינג וסופרמוטו, מגרשים וכו'. בקצרה, נעלם כלא היה.
הפרויקט האחרון שעליו שמענו היה המסלול שאמור היה לקום בערד. היו תכניות, היו אישורים, אפילו ראינו את התצורה של המסלול עצמו. "תוך שנתיים נותנים גז על המסלול בערד", מכרו לנו. אז שמחנו, אבל בעירבון מוגבל. כבר היינו ספקניים כי שבענו מהבטחות ופרויקטים גרנדיוזיים. כשכתבנו על התכניות למסלול בערד הוספנו שעד שלא נשים גלגל קדמי על המסלול ונשחרר קלאץ' – אנחנו לא מאמינים שיקום מסלול. בדיעבד צדקנו, לצערנו. לא כי אנחנו כאלה נביאים, אלא פשוט כי אנחנו למודי ניסיון ויודעים איך דברים פה עובדים.
חוץ מזה היו פרויקטים נוספים, קטנים יותר בהיקפם, שנגנזו. מי זוכר את מרוץ המוטוקרוס שאמור היה להתקיים על חוף הים של תל אביב לפני כמה שנים על מסלול ארעי שהיה אמור להיבנות שם? מי זוכר למה הפרויקט נגנז? נזכיר – בגלל התנגדות של הירוקים, שטענו ששמן מנוע מהאופנועים עלול להישפך לחול וליצור נזק אקולוגי בלתי הפיך… גם זה נפל. והיו עוד כמה, שגם הם נפלו.
והכי מתסכל, שגם מסלולים שכבר קיימים ועובדים – נהרסים פה. מסלול נחשונים הנהדר נהרס בקיץ 2010 אחרי 3 שנות פעילות מוטורית ענפה, ועל מסלול כוכב יאיר והבעלים שלו ברק גולדפינגר אפשר לכתוב ספר רק מהתלאות שהם עברו, כולל הריסה מוחלטת של המסלול, עד היסוד, בליל סערה אחד ב-2006. תירוצים כאלה ואחרים על שינוי ייעוד קרקע או ביורוקרטיות אחרות אני לא מקבל. אם היו רוצים שיהיה פה מסלול – היו מוצאים את הדרך להכשיר את הקרקע לכל ייעוד שלא יהיה, ובמדינת הקומבינות שלנו יש אינסוף דוגמאות לכך.
אז מה בעצם אנחנו אומרים? בדיוק את מה שאמרנו בתחילת הטור: את בקבוקי השמפניה וצהלות השמחה נשמור לרגע שהספורטאים יניחו גלגלים על האדמה, ישחררו קלאץ' ויתקיים מרוץ על מסלול הקבע בווינגייט. עד אז נישאר סקפטיים, פסימיים ולמודי ניסיון רע.
עד שיהיה מסלול קבע – נמשיך ליהנות ממסלולים שהוקמו על ידי יוזמות של אנשים פרטיים
* * * * *
מעניין לעניין באותו עניין. אתמול בערב שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבה על מצב הספורט המוטורי בישראל. בכתבה רואיינו בין היתר רוני רגף, מהפעילים בתחום המוטוקרוס, רז הימן, אחד מהספורטאים המוטוריים הגדולים שיצאו מפה, דני אנגלברג, לשעבר יו"ר ההתאחדות, וברק גולדפינגר, הבעלים של מסלול כוכב יאיר ואחד האנשים האופטימיים שאנחנו מכירים. בשורה התחתונה – כולם מתוסכלים מכך שלא קורה פה כלום.
הכתבה הזו לא חידשה לנו אמנם כלום, אבל היא חשפה בפריים-טיים בערוץ 2 את המצב העגום של הספורט המוטורי, וזה מצוין.
את דעתנו על הספורט המוטורי כבר השמענו במספר הזדמנויות, והטור של דני אנגלברג מתאר היטב את תחושותינו – עד שלא תשתנה כל השיטה כך שחוק הספורט המוטורי ילך כלעומת שבא, ספורט מוטורי אמיתי לא יהיה כאן. לא ייתכן שהמדינה תהיה הרגולטור של ענף ספורט כזה או אחר, ואחרי 10 שנים של חוק הספורט המוטורי, התוצאות מדברות בעד עצמן – עשייה שקרובה לאפס וספורט מוטורי שלא באמת קיים. מדינת ישראל ניסתה להמציא את הגלגל מחדש במקום להסתמך על מה שעובד היטב בכל מדינה אחרת כבר למעלה מ-100 שנים, ונכשלה בגדול. הגיע הזמן להעיף את חוק הספורט המוטורי הרע ולעבוד עם התאחדויות שלהן סמכויות רגולציה ושליטה על פי תקנות, בדיוק כמו שקורה בכל מקום בעולם.
עוד הוכחה לכך שהחוק נכשל היא העובדה שהמקומות היחידים שבהם יש ספורט מוטורי בישראל 2015 הם איפה שיזמים פרטיים חוזרים 10 שנים אחורנית ומקיימים מרוצים פיראטיים – חלקם ברמה גבוהה ביותר, עם מסלולים מצוינים, הפרדה בין הרוכבים לקהל, אמבולנס, מרשלים, שופטים ומנהלים, כרוז וכל מה שצריך, וכמובן – עשרות רבות של משתתפים שרעבים לספורט מוטורי!
אבל מה שהרתיח אותנו יותר מכל בכתבה הייתה דווקא תגובת משרד הספורט: "הרשות לנהיגה ספורטיבית תרמה תרומה מכרעת לקיומו ותפקודו של הענף, שבלעדיה להערכתנו לא היה קיים. מאז הקמת הרשות התקיימו ברחבי הארץ מעל 60 אירועים מוטוריים, חל גידול במספר העוסקים הפעילים וחל גידול במספר הכלים התחרותיים המיובאים. הרשות הינה הרגולטור והמפקח על הענף, ואילו תפקידן של ההתאחדויות הינו לייצג את הספורטאים, לערוך אירועים ולקדם את הענף – כפי שמתקיים ביתר ענפי הספורט בישראל".
מבחינתנו, אין יותר מראית עין ודיבורים מאשר התגובה הזו, ואין יותר מבישה ממנה.
נתונים טכניים: מנוע 3 צילינדרים, 847 סמ"ק, 115 כ"ס, 8.9 קג"מ, 6 הילוכים, גובה מושב 850 מ"מ, צמיגים 120/70ZR17, 180/55ZR17
ספורט טרקר – גרסה סטייליסטית ל-MT-09
מה זה?
הספורט טרקר הוא גרסה נוספת ל-MT-09 של ימאהה, בנוסף לגרסה הרגילה ולגרסת הסטריט ראלי, ובלי קשר לטרייסר – שהוא בכלל אדוונצ'ר-תיור שבנוי על אותה הפלטפורמה. הספורט טרקר לוקח את ה-MT-09 הרגיל, ועם כמה תוספות נותן לו אוריינטציה של פלאט-טרקר / סקרמבלר לכביש, תוך שמירה על כל המאפיינים של ה-MT-09. אפשר לומר שזהו אופנוע שנמצא על קו התפר שבין היפרמוטו לבין נייקד, מודרני לחלוטין אבל עם ניחוח של פעם בגלל התוספות.
קיט התוספות של הספורט טרקר כולל מושב גבוה ושטוח יותר בצביעה כפולה, כנף קדמית מקרבון ואלומיניום, פלטת מספר קדמית מאלומיניום, שתי פלטות מספר לצדדים מאלומיניום, מדבקות אחיזה לברכיים במיכל הדלק, רגליות רוכב רחבות, באר לכידון, צביעת מט לשלדה ולחישוקים ובולמים קדמיים מוזהבים. עבור רשימת התוספות הללו תשלמו 2,500 ש"ח נוספים, כשבמחיר הזה תקבלו גם את המושב המקורי.
ביצועים
ה-MT-09 הוא אחד הכלים המגניבים של השנים האחרונות, וזאת בזכות כמה מאפיינים. ראשית המנוע – הטריפל הזה הוא אחד היציאות החזקות. מצד אחד הוא חלק ונעים בשל מרווח ההצתה שעומד על 120 מעלות, אבל מצד שני יש לו חספוס נעים שנותן לו אופי מיוחד של טריפל. מעל הכל הוא חזק וגמיש, ופשוט כיף לרכב עליו. מערכת ניהול המנוע כוללת 3 מצבים – STD – שזה קיצור של סטנדרט, A – שזה קיצור של אטרף, ו-B – שזה קיצור של באסה. אנחנו רכבנו על סטנדרט ו-A, ונהנינו מכל רגע. איזה מנוע!
המאפיין השני נובע מתצורת האופנוע – כאמור הכלאה בין היפרמוטו לנייקד – שיוצר אופנוע עם התנהגות תלת-ממדית. אופנוע שאפשר לקפל אותו ולעשות איתו מה שרוצים. אג'יליטי – זו המילה שמאפיינת אותו בצורה הטובה ביותר. כמעט כמו סופרמוטו קטן, הוא מתגלגל לצדדים, עובד על המתלים ומסתדר עם שילובי כוחות, וזה כיף אדיר. עכשיו תוסיפו את העובדה שהשילוב של המנוע החזק והגמיש עם האופנוע הגבוה יחסית יוצר מכונה שעולה לווילי בהילוך שלישי (ובידיים הנכונות גם ברביעי ב-120 קמ"ש!) ועולה לרולינג סטופי למרות ה-ABS, ותקבלו את אחד אופנועים החיים שמסתובבים היום על הכבישים. חבל רק שהבולמים לא ברמה גבוהה כמו המנוע והשלדה, מה שיוצר מעט נדנודים ואיבודי אחיזה רגעיים. סחורה טובה יותר הייתה הופכת את ה-MT-09 להרבה יותר מגניב, אבל בטח גם יותר יקר.
גם ברביעי ב-120 קמ"ש!
איך זה מרגיש?
כמעט כמו MT-09 רגיל. למה כמעט? בעיקר בגלל המושב השטוח של הספורט-טרקר, שבתכלס הוא פחות נוח מהמדורג של הגרסה הרגילה ומתחיל להציק אחרי קילומטראז' לא גבוה. אבל בכל זאת, כאמור מדובר על אחד הכלים המגניבים. השילוב הזה של היפרמוטו-נייקד יוצר תנוחה זקופה ושולטת, עם כידון רחב ששולט על ההיגוי וההתנהגות, והשורה התחתונה היא אופנוע עם פאן-פקטור גבוה מאוד. הוא מינימליסטי למדי, כך למשל לוח השעונים הבסיסי, אבל זה בדיוק הקטע שלו – לשלם פחות ולקבל קצת פחות – אבל לא במקומות החשובים, כאמור למעט הבולמים שאותם דווקא היינו רוצים לשדרג למשהו רך פחות וטוב יותר. הוא גם קטן למדי – לא ברמה של חוסר נוחות, גם לא לרוכבים גבוהים, אבל יחסית לנייקדים הוא קטן. גם מיגון הרוח לא להיט, כך שמהירות השיוט הנינוחה עומדת על כ-160 קמ"ש. המקסימלית, אגב, עוברת בקלות את ה-230 קמ"ש.
ה-MT-09 כבר הוכיח שהוא כלי מיוחד במחיר טוב, ושהוא מביא את הגישה של ימאהה לאופנוענות המודרנית – מצד אחד שימוש במכלולים פשוטים יחסית וקבלת תוצאה טובה מאוד, אבל יחד עם זאת המון אופי לאופנוע ותמורה מעולה למחיר. ואנחנו כבר אמרנו לא פעם שאנחנו אוהבים את הרוח החדשה של ימאהה.
עלויות
הגרסה הרגילה של ה-MT-09 עולה 71,247 ש"ח על הכביש. עבור גרסת הספורט טרקר תצטרכו להוסיף 2,500 נוספים – 73,747 ש"ח. זה כבר לא המחיר הסופר-אטרקטיבי של ה-09 כשהגיע ארצה לפני שנה וחצי, אבל זה עדיין מחיר טוב לאופנוע מעולה, שמהווה יופי של אלטרנטיבה לנייקדים מרובעי הצילינדרים היפניים. מרווחי הטיפולים עומדים על 10,000 ק"מ, כמו כל האופנועים של ימאהה, ומחירון הטיפולים דומה למדי לכלים אחרים בסגמנט. יופי של אופנוע, יופי של קנייה.
חברה קטנה מגייסת כספים בשיטת מימון המונים כדי להביא לנו מצלמה חדשה שלא רק תתעד, אלא גם תערוך ותכין סרטונים מכל התוכן שצילמנו.
מצלמת אקסטרים קטנה וטכנולוגית שתערוך בשבילכם את הסרטון
כל מי שקנה את מצלמת האקשן הראשונה שלו מכיר את התרחיש הזה: אתה מתלהב מסרטונים שלה שראית ביוטיוב וכבר רואה את עצמך הופך לכוכב, הולך וקונה את המצלמה שלך אחרי שעשית שיקולי תקציב וקראת מספר סקירות, מתלהב ממנה, מתחיל להשתמש בה, ואז מגלה שיש לך תוכן וידאו של שעות ארוכות שאין לך מושג, כוח וזמן לשבת ולערוך לתוך סרטון קצר וסביר. מכאן ההתנהלות מתפצלת – חלק קטן מאוד מתחיל להיכנס לתחום העריכה, חלק משתמש פחות ופחות במצלמה עד שהיא פשוט נשארת על המדף כדרך קבע, והחלק השלישי מעלה סרטונים שלמים של דקות (או אפילו עשרות דקות) ליוטיוב של אותו הדבר ללא עריכה, בלי להבין למה אף אחד לא צופה בזה.
קטנה קטנה, אבל מלאה בכל טוב
המצלמה החדשה Graava רוצה לפתור את בעיית העריכה ולעשות אותה עבורכם. בעזרת סדרה של חיישנים מתקדמים (הכוללת בין היתר מד דופק, GPS ומד תאוצה) היא תלקט מהווידאו שצילמתם את הקטעים שלדעתה הם המעניינים ביותר ותכין מהם סרטון באורך שאתם קבעתם מראש – החל מכמה דקות וכלה בכמה שניות בודדות בלבד. בעריכת התמונה היא תחפש שינויים חדים, רעשים שונים מהרעשים הסטנדרטיים, ועוד כל מיני טריקים כאלה שנועדו לבודד מקרים מעניינים.
תאורטית זה עשוי לעבוד מעולה, אבל גם אם לא, אחרי שהסרטון יהיה מוכן תוכלו לערוך אותו ידנית ולגרוע או להוסיף קטעים מעניינים אחרים.
כולל אפליקציה לסמארטפון בחיבור WiFi או בלוטות'
בצד הטכני מדובר במצלמת 8 מגהפיקסל לסטילס, וצילום וידאו 1080p בשלושים פריימים לשנייה, עם סוללה שתצלם רצוף במשך 3 שעות על פי החברה.
המצלמה מוצעת להזמנה מוקדמת במחיר של 249 דולר מאתר החברה, כשזמן האספקה המשוער הוא בפברואר 2016. לאחר סיום האפשרות להזמנה מוקדמת המחיר יעלה ל-399 דולר.
לקראת מרוץ וכחלק מההכנות למרוץ עצמו לוקחים הרוכבים חלק ב-4 מקצי אימון חופשי ו-2 מקצי דירוג. באימונים החופשיים הרוכבים מחפשים את הסט-אפ המתאים למסלול, שזה בערך כל מה שניתן לחשוב עליו: מנוע ומפות ניהול מנוע, גיר ויחסי העברה, מתלים ובולמים, גיאומטריית היגוי וצמיגים. סט-אפ מתאים הוא הבסיס לניצחון. האימון החופשי השלישי הוא סופר-חשוב – קובע את עשרת הרוכבים שיעברו ישירות למקצה הדירוג Q2, שקובע את 12 המקומות הראשונים לזינוק. שאר הרוכבים מנסים לתפוס את 2 המקומות הראשונים במקצה הדירוג Q1 על מנת להצטרף למקצה הדירוג Q2. מגוון רחב של נתונים נאספים במקצים, ובהם בראש ובראשונה זמן הקפה, זמן במקטעי הקפה, מהירות מרבית ומהירות ממוצעת. נתון נוסף ומהותי שנאסף הוא רצף הקפות מהירות. הנתון האחרון הוא המשמעותי מבין כולם למרוץ עצמו, ברוב המקרים הוא חשוב אף מעמדת הפול.
יאללה בלגן!
עיון מעמיק בנתונים שנאספו במקצי האימון והדירוג למרוץ באינדי מנבא שמרקז ירוץ בחוד ואיתו לורנזו, והם בבירור מהירים משאר הרוכבים. פדרוסה צפוי להיות מעט איטי מצמד רוכבי העל. רוסי, כהרגלו, מדורג גרוע במקום השמיני ומוצא משהו לשפר בו את הסט-אפ למקצה החימום שלפני המרוץ. החוד ובו מרקז, פדרוסה ולורנזו מזנק היטב, רק שלורנזו עושה זאת טוב מכולם, ומעמדה קשה בזינוק מצליח לסגור את הקו הפנימי לפנייה מס' 1 ומוביל את המרוץ, כשאליו צמודים מרקז ופדרוסה. רוסי משפר משמיני לשישי, כשאת דרכו לחוד חוסמים יאנונה על הדוקאטי וסמית' על הימאהה לוויין של קבוצת טק-3. הקפה ומחצה לתוך המרוץ ורוסי רביעי, כשפדרוסה לפניו. מכאן ועד לתום המרוץ החוד ירוץ בשני יקומים מקבילים. ביקום המהיר מאוד יהיה זה לורנזו שיוביל את מרקז לאורך מרבית המרוץ. ביקום שבריר איטי משל לורנזו את מרקז ייאבקו רוסי ופדרוסה לאורך מרבית המרוץ, כולל בהקפה האחרונה.
יקום נוסף
מרקז, שבניגוד לתחזיות מצא את לורנזו דוהר בקצב מהיר כשלו ואף מהיר ממנו באמצעו של המרוץ, מחליט לנהל את המרוץ מהמקום השני. הוא מבין שעקיפה מוקדמת תגרור אותו למאבק ארוך ומתיש מול לורנזו, וכך במשך 24 הקפות הוא עוקב אחרי כל קו פנייה, כל נקודת בלימה וכל פתיחת מצערת של לורנזו. 3 הקפות לסוף מרקז מנצל באופן מושלם את הסליפ-סטרים בישורת על מנת להגיע ראשון לפנייה מס' 1 תוך שהוא מונע את הקו המהיר מלורנזו. זה האחרון לא מוותר, אבל מרקז בחוד מדייק את ההקפות האחרונות שלו על מנת לחצות את הקו 0.7 שניות לפני לורנזו ונותן להונדה את הניצחון ה-700 שלה בגרנד-פרי. רוסי מנצל את ניסיונו העצום, ובעקיפה אגרסיבית על פדרוסה מצליח להבטיח את המקום השלישי והאחרון על הפודיום.
רוסי עשה לפדרוסה מה שמרקז עשה ללורנזו
מרקז הכה מוכשר מוסיף לארסנל שלו תכונה, שמתגלה לנו הצופים רק אצל הגדולים מכולם כמו דוהאן ורוסי – אסטרטגיית מרוצים מושלמת.
רוסי אולי איבד 4 נקודות ללורנזו, אבל 9 נקודות למרקז. ה-MotoGP צפוי לרתוח בקרוב.
חדשות טובות לחובבי ביואל: חברת EBR, הגלגול הנוכחי של ביואל, שנמצאת בהליך פשיטת רגל, נרכשה בסוף השבוע והיא חוזרת לחיים. EBR נרכשה בהליך של מכרז על ידי חברת 'אטלנטיק מטאלס' האמריקאית – חברת ענק העוסקת בעיקר במסחר מתכות – תמורת 2.25 מיליון דולר. בסכום הזה קיבלה אטלנטיק מטאלס את ביואל על כל נכסיה – כולל מאגר הנתונים, הסימנים הרשומים, הפטנטים וכו', וכן הנכסים עצמם – המפעל, המכונות והכלים.
אריק ביואל, המייסד והבעלים של ביואל ו-EBR, ישמש כנשיא החברה החדשה ולמעשה ימשיך את פרויקט חייו, רק תחת בעלים אחרים.
היסטוריה קצרה של אריק ביואל
אריק ביואל היה מהנדס צעיר שעבר בהארלי-דיווידסון משנת 1979. במקביל, כחובב מרוצים הוא המשיך להתחרות במרוצי אספלט בארה"ב. בתחילת שנות ה-80 כשהארלי נקלעה לקשיים כלכליים, ביואל בנה אופנוע מרוץ על בסיס הארלי, וזאת כדי לא להתחרות על אופנוע יפני מתוך לויאליות לחברה שמעסיקה אותו. בהמשך עזב ביואל את הארלי ופתח חברה חדשה הנושאת את שמו – ביואל – כשהוא מייצר אופנועים עם אוריינטציה ספורטיבית על בסיס מנועי הארלי-דיווידסון אבל עם שלדות ומכלולים ופיתוח עצמי. ביואל עוד חזר להארלי ועזב שוב, כשתמיד הנושא הבעייתי ביותר היה כסף. ביואל התאפיין תמיד בחשיבה מקורית מחוץ לקופסה, ועל שמו רשומים כמה פטנטים מעניינים כמו שמן מנוע שנמצא בזרוכ האחורית או מיכלי דלק במיקומים שונים. בשנים שבהם אופנועי ביואל נמכרו תחת הארלי-דיווידסון זכינו לרכוב פה בארץ על כמה דגמים מעניינים כמו XB9, XB12 ויוליסס – האדוונצ'ר-תורר של ביואל.
ב-2009 ביואל עזב/נעזב מהארלי-דיווידסון והוא פתח את EBR – ר"ת של Erik Buell Racing. בתחילה הוא ייצר גרסאות כאלו ואחרות שנשענו על ה-1125R המיועד למסלול בלבד, אך בהמשך הציג גרסאות כביש כמו ה-1190RS (בראש הידיעה), כשתמיד מרוצים היו בראש מעיניו. זה לא החזיק יותר מדי זמן, ובאפריל השנה הודיע אריק ביואל על פשיטת רגל. כאמור, כעת יש תקווה לפרויקט היפה הזה עם הרכישה של ביואל על ידי חברה חזקה ואיתנה פיננסית.
סביר להניח שסקוטלנד היא לא היעד הראשון שעולה על דעתכם בהקשר של חופשת רכיבה. מנגד, צופים קבועים וגם מזדמנים של טופ-גיר ודאי יודעים להעריך את הנופים המדהימים של צפון האי הבריטי. במקרה שלנו, הלוקיישנים המדהימים של הבריטים הספיקו כדי לבדוק את העניין לעומק.
מלא ירוק!
אזור הטיול
סקוטלנד, הפינה הצפונית של האי הבריטי, גדולה בערך פי 5 ממדינת ישראל, כך שבמונחים ישראליים לא חסר מרחבים לרכב בהם. סקוטלנד מחולקת בגדול לשני חלקים – החלק הנמוך – LOWLAND, והחלק הגבוה – HIGHLAND. החלק הגבוה הוא המעניין יותר, היפה יותר והפראי יותר. בחיפוש אחרי האזורים המעניינים יותר (בשל מגבלת זמן של 7 ימים) הגבלנו את החיפוש רק לחלקו הצפוני של האזור, באופן גס לחלק הנמצא מצפון לקו העובר בין INVERNESS (שער הכניסה הצפוני ל-HIGHLAND) לבין האי סקיי. אזור זה הוא החלק הפחות מיושב של סקוטלנד, והוא מציע מרחבים פראיים של כבישים הנמתחים על פיסות קרקע הצפות בין אינסוף אגמים לאינספור מפרצים וחופים. למרות השם, ההרים בסקוטלנד אינם גבוהים במיוחד. הפסגה הגבוהה ביותר – בן-נביס – מטפסת לגובה של 1,344 מ'. מרבית האזור רווי גבעות והרים נמוכים המתרוממים בין עשרות האגמים לבין חופי האוקיינוס הזרועים מפרצים חוליים ומצוקי סלע. מיעוט הישובים מותיר את הטבע פראי, אך מנגד תשתית תחבורתית ותיירותית בינונית בלבד.
אם אתם מחובבי טופ גיר, אתם יודעים היטב למה הכוונה. אם לא, תיאלצו לדפדף לגלריה בכדי לקבל מושג.
מועד הטיול
סקוטלנד היא מדינה קרה, ובחורף היא קפואה. הטמפרטורה היומית הממוצעת בחודשים נובמבר עד אפריל נמוכה מ-5 מעלות. מה שמותיר את החודשים האפשריים לרכיבה למאי עד אוקטובר. בוודאי תשמחו לדעת כי ממוצע המשקעים בחודשים הללו הוא מעל 100 מ"מ לחודש, כאשר מאי הוא החודש עם ממוצע הגשמים הנמוך ביותר מכל חודשי השנה. ככלל, חודשי יולי ואוגוסט עמוסים יחסית בשל תקופת החופשה האירופאית, כך שעדיף לבחור בחודשים מאי, יוני או ספטמבר.
בתקופת האביב בה כל הצמחייה מתה כתוצאה מהחורף, הנוף צהוב-חום, ואילו בקיץ ירוק מלבלב. כמויות הגשם מבטיחות זרימה של שפע מים בכל השנה. במעט הימים בהם אין גשם, הנוף ייצבע בירוק-חום של הרקע ובכחול המשתקף באגמים. בשאר הימים המים יקבלו גוון אפור מרשים גם הוא.
גם מלא כחול!
התארגנות
בהנחה שאתם מעוניינים לשכור אופנוע בסקוטלנד עצמה ולא לרכב את כל הדרך מלונדון, נקודת ההתחלה שלכם תהיה העיר אדינבורו, בה ממוקמות מספר סוכנויות השכרה. אנחנו שכרנו את האופנוע מ-ridethehighlands.co.uk המציעה רק אופנועי ב.מ.וו. אין לנו מילה רעה על האופנועים שהיו מתוקתקים. לעומת זאת, נדרשנו לשלם מחיר מופרז על נזק שולי לאחד האופנועים – בערך פי 3 מהמחיר לאותו תיקון בשקלים.
לאורך הדרך יש לא מעט מלונות ו-B&B שיאפשרו לכם לעצור באחת העיירות ולמצוא מקום לינה. ככל שמתקרבים ליולי אוגוסט העמוסים יחסית, רצוי להזמין מראש, אם כי ניתן להזמין מקום לינה במהלך היום.
החלק הצפון-מערבי מיושב בדלילות יחסית. כדאי לדאוג להיות מתודלקים כל הזמן כדי לא להיכנס לצרה. גם מסעדות או מזנונים אינם נמצאים בשכיחות גבוהה. ביתר האזורים אין בעיה כלל.
קחו אתכם ציוד גשם טוב – סקוטלנד גשומה והרבה.
נהיגה בצד שמאל של הכביש דורשת התרגלות ותשומת לב. בעיקר להתחיל לחפש את התנועה החוצה מהכיוון ימין. הזכירו לעצמכם כל הזמן כי אתם רוכבים הפוך.
בול כמו בגליל העליון!
הכביש היפה
החלק היפה ביותר של המסלול היה מ-Thurso ל-Durness על כביש A836 ו-A838, ומשם ל-Lochinver על A838 ו-A837. נוף פראי ירוק מאוד (בקיץ), זרוע אגמים, כבשים, מפרצים חוליים. חלק מהדרך עוברת בכביש צר בעל נתיב בודד ומפרצים המאפשרים לרכבים לחלוף אחד על פני השני. לא נזקקנו להם פשוט כי כמעט ואין תנועה. בחלקים אחרים, בעיקר בחלקו המערבי של A838, הכביש רחב, והאספלט משובח, מעניין וזורם. אפשר לעשות את החלק הזה ביום וניתן להקדיש לשפע נקודות החן לאורכו זמן ולחלק את הרכיבה ל 2-3 ימי רכיבה.
האם זהו הכביש היפה בעולם? לא בטוח, אבל נמשיך לחפש עבורכם.
