Blog

כתב: דני אנגלברג

8 מיליון ש"ח נזרקים לפח בכל שנה, ולנו אין ספורט מוטורי!

אומרים שהיה פה שמח לפני חוק הספורט המוטורי

האמנתי שייעודו של חוק הנהיגה הספורטיבית הוא לתת לגיטימציה לענף ולשרת את ציבור הספורטאיםבשנים 2002-2005 השתתפתי במרוצי סופרמוטו שהתקיימו במסלולים מאולתרים. התקופה הזו הייתה נפלאה. בכל סוף שבוע רכבתי במגרש סטרילי ללא מכוניות, עם אנשים מדהימים סביבי כמו טל שביט ז"ל, שבהתנדבות עזרו לנו לרכב בבטחה ולהתנהל בצורה המקצועית ביותר שהפיראטיות מאפשרת.

חלמנו שנוכל לפרסם ברבים את המפגשים שלנו ושלא נחשוש מביטול על ידי המשטרה. רצינו להיות מבוטחים ולא בדרך של "נפלתי מהקטנוע". כמעט ולא השקענו בכלים מקצועיים כי חששנו מהחרמות אופנועים על ידי המשטרה. האירועים היו סגורים לקהל ועתידנו היה סגור בפני נותני החסויות.

בסך הכל ביקשנו שענף הספורט הזה – ספורט מוטורי – יהיה לגיטימי. שמי שמוכשר ושיש לו את המוטיבציה, יוכל להשקיע ולהצטיין בו. ספורט מוטורי הוא ענף  לא זול, אבל יש לו מודל עסקי שעובד בכל מקום אחר בעולם.

העתירה לבג"צ – תחילת הסוף

ההתאחדות שהקמנו כדי לקיים את החלק שלנו בחוק היא למעשה פיקציה – בובת מריונטה שמרקדת לצלילי הבטחות לכספי תמיכהאחרי שאביב קדשאי ודני לוי עתרו לבג"צ ודרשו להורות למדינה שתאפשר לנו לקיים מרוצים, התחייבה המדינה בפני בג"צ כי היא תאפשר ספורט מוטורי בישראל ושהיא תסדיר זאת בחקיקה. שמחנו. ראינו את האור בקצה המנהרה.

האמנתי שייעודו של חוק הנהיגה הספורטיבית הוא לתת לגיטימציה לענף ולשרת את ציבור הספורטאים. פעלנו נמרצות על מנת שאנחנו – הספורטאים – ניישר קו עם דרישות החוק, והקמנו את עמותת הסופרמוטו ואת ההתאחדות לספורט מוטורי – כידונאים. הגשתי בשם התאחדות הכידונאים את הבקשה להכרה למשרד הספורט, ובסוף 2007 השר מג'דלה הכיר בנו כספורטאים לגיטימיים. פה כבר היינו מאושרים.

בתמימותי חשבתי שעם קבלת ההכרה אפשר לצאת לדרך, אבל או אז הוקמה הרשות לנהיגה ספורטיבית במשרד הספורט ויוסי ניסן נבחר במכרז לכהן כמנהל הרשות, מאז ועד היום. לקח לרשות לנהיגה ספורטיבית יותר משלוש שנים(!) להתקין את התקנות הרלוונטיות מבחינתה ליישום חוק הנהיגה הספורטיבית. משרד הספורט עמל שלוש שנים בהקמה של מנגנון רגולציה ובירוקרטיה שמטרתו הייתה רק אחת: מזעור הסיכון של משרד הספורט. או בעברית: כסת"ח.

זה לא עובד!

אין סיכוי שפיקוח ממשלתי, שהופך את הרשות הממשלתית לאחראית, יאפשר לספורט המוטורי להתפתחמשנת 2012 אנחנו מנסים לקיים מרוצים חוקיים תחת המטרייה של הרשות לנהיגה ספורטיבית. כולם מסכימים שהתוצאות הן מחפירות. לא הצלחנו לקיים ליגה אחת מסודרת. הביורוקרטיה והרגולציה שמפעילה הרשות לנהיגה ספורטיבית רק מנעו מאיתנו ספורט מוטורי. ההתאחדות שהקמנו כדי לקיים את החלק שלנו בחוק היא למעשה פיקציה – בובת מריונטה שמרקדת לצלילי הבטחות לכספי תמיכה. הדרך היחידה לקיום מרוצים בישראל שנראים ועובדים כמו ספורט מוטורי היא אם הוא ינוהל, יאורגן ויפוקח כמו בחו"ל. אין סיכוי שפיקוח ממשלתי, שהופך את הרשות הממשלתית לאחראית, יאפשר לספורט המוטורי להתפתח.

היום, עשר שנים מאז שנחקק, ניתן לומר באופן חד משמעי שחוק הנהיגה הספורטיבית נכשל! המדינה רימתה את בג"צ ואת הספורטאים, ותחת ההבטחה שהספורט המוטורי יוסדר בחקיקה היא הלאימה את הענף ומנסה לגנוז אותו. משרד הספורט הקים מנגנון של ג'ובים ושורף מעל ל-8 מיליון ש"ח בשנה מתקציב המדינה.

במחשבה שנייה ניתן לומר שכנראה חוק הנהיגה הספורטיבית הצליח מאוד, ושבעצם כל תכליתו היא למנוע ספורט מוטורי. בזה החוק והרשות מצטיינים.

אסור לנו להאמין לרשות לנהיגה ספורטיבית. תכליתה האמיתית היא למנוע מאיתנו את הספורט שאנחנו כל כך אוהבים. אנחנו חייבים להקים צעקה ולדרוש את סגירת האיוולת. 'ההתאחדות לספורט מוטורי – כידונאים' היא פיקציה שיצר החוק. הרשות שולטת בה מקצועית וכלכלית. כדי לעשות שינוי אמיתי אנחנו צריכים לפרק את ההתאחדות ולהודיע למשרד הספורט שאנחנו לא מוכנים להיות חלק מה'כאילו ספורט מוטורי' שקיים היום, שהוא ישראבלוף אחד גדול. אנחנו דורשים את העברת הסמכויות המקצועיות לניהולה של מ.מ.ס.י – נציגת FIM בישראל. חייבים לעצור את הגלגל שבמו ידינו המצאנו וליישר קו עם הנעשה בכל העולם. רק כך יהיה פה ספורט מוטורי.

אז מה הפתרון?

אנחנו, הספורטאים, צריכים לקחת את גורל הענף בידינו ולקבוע עובדות בשטח, שהן שלב הכרחי להתפתחות הענף ויצירת תרבות מוטורית:

1. כינוס כל הספורטאים, מכל הענפים, לאחת העמותות שהייתה חברה בהתאחדות המתפרקת. בחירת העמותה הקולטת צריכה להתבסס על אישור ניהול תקין לעמותה ועל כמות הספורטאים שלקחו חלק בספורט מוטורי פעיל במהלך 2012 ועד היום.

2. הספורטאים הפעילים מקימים יחד עם מ.מ.ס.י מנהלת ספורט מוטורי – FIM ISRAEL.

3. בראש המנהלת יעמוד ועד מנהל משותף למ.מ.ס.י ולספורטאים, אשר יורכב מנציגי מ.מ.ס.י ונציגי הספורטאים. הייצוג לספורטאים ולמ.מ.ס.י בוועד יהיה שוויוני, ותפקידו יהיה להנחות ולפקח על פעילות המנהלת.

4. אנחנו ממנים את מ.מ.ס.י, נציגת ה-FIM בישראל, לתת שירותי ניהול ספורטיביים לענפי הספורט המוטורי בישראל. מסגרת השירותים תכלול את כל ההיבטים המקצועיים הכוללים הנפקת רישיונות, אישור מסלולים, בדיקות תקינות כלים תחרותיים, מזכירות מירוצים, שיבוץ שופטים, שיבוץ מרשלים, הקמת ועדות משמעת וועדות ערעורים, קורסים להכשרות בעלי תפקידים וטיפול בייצוג ספורטאים בפעילות בינלאומית, על מנת שיתקיימו בישראל אימונים וליגות סדירות של מרוצים בכל הענפים, וכל זאת בכפוף לחוקי ה-FIM ולנהוג בשאר העולם.

אני חושב שלספורטאים פעילים שעובדים בשיתוף ובכפיפות לנציג של ה-FIM בישראל תהיה את היכולת לדרוש ולקבל את האחריות והסמכות לנהל את התחום. הסמכות הזו כוללת גם את אגרות הרישוי השונות, שהיום נגבות על ידי רשות הספורט המוטורי. זה הלחם והחמאה של הענף. כספים אלו אמורים לשמש את מי שבאמת מנהל את הענף ולא חבורה של פקידים ממשלתיים.

הכותב הוא רוכב מרוצים ותיק, שימש כיו"ר התאחדות הכידונאים וכיום משמש כנציג ספורטאי הסופרמוטו.

אני סובל בקיץ. סובל מחום ממש ובמיוחד ברכיבות צהריים, ולכן אני תמיד מחפש דרכים לאוורר ולייבש את עצמי בצורה נוחה ולא מסרבלת (לכן אני לא אכתוב כאן על אפודות קירור). הנה מוצר ששדרג את הרכיבות שלי בקיץ בעלות נמוכה, וכבונוס הוא לא תופס כמעט שום מקום – צעיף צווארון, או 'באף' בשפה מדוברת.

השיפור הראשי והמשמעותי ביותר הוא שהעורף לא חשוף יותר לשמש. מגיעים מרכיבה עם עורף בוהק מחום שחטף שמש בכל הנסיעה? תכסו אותו ומלבד ההגנה מהשמש תקבלו גם הגנה מזבובים ומזיקים.

בנוסף, מלבד לכסות איתו רק את אזור הצוואר אפשר לסגנן ממנו מסיכת סקי וללבוש אותו על כל הראש. אם הקסדה שלכם מכילה פתחים רבים, השילוב ביניהם יהיה מנצח – הבד יספוג את הזיעה וידאג לכך שהרוח שמגיעה מפתחי האוורור תייבש אותו. ככה מגיעים ליעד עם ראש יבש.

הבונוס הגדול במוצר הזה הוא שהוא שימושי לא רק לזמן הרכיבה – בעצם כל זמן שאתם צפויים להיות בשמש קחו אותו איתכם. אפשר לעשות ממנו כובע או צווארון או לא מעט שימושים נוספים

לי אישית יש שניים כאלה של חברת BUFF, האחד דק מבד Coolmax המנדף זיעה בקיץ (ואני לא יוצא לרכיבה בשמש בלעדיו) והשני עבה יותר לחורף.

כשהטמפרטורות מתחממות אני פשוט זורק אותו באחד מכיסי מעיל הקיץ שלי, ובכל פעם שעולה הצורך אני שולף אותו משם – היות והוא לא שוקל כלום וכמעט לא תופס שום מקום.

חברת BUFF  היא היצרנית המפורסמת ביותר של המוצר הזה, אבל מספיק לעשות סיבוב בכל חנות ציוד טיולים כדי לראות מגוון דגמים של חברות שונות, חלקם מגיעים עם בד 'קירור' שעוזר לקרר אתכם בזמן הרכיבה אם טובלים אותו לפני כן במים. איך עובד קירור המים? כשאתם מזיעים, הזיעה מתנדפת מכם, ובתהליך הזה נוצר קור שמועבר לגוף שלכם. כשחפץ חיצוני ספוג במים מנדף את המים האלה בזמן רכיבה – אתם נהנים עוד יותר מאפקט הקירור, כל עוד הבד מחזיק נוזלים.

https://www.youtube.com/watch?v=ZaUUA2paKvI

צילום: תומר פדר

• יתרונות: מנוע, מתלים, התנהגות, טכנולוגיה
• חסרונות: ידידותיות, מחיר
• שורה תחתונה: אופנוע סופרבייק אדוונצ'ר-תורר – נוח ומפנק מחד וגרזן כבישים מפותלים מאידך, מפוצץ טכנולוגיה
• מחיר: 177,000 ש"ח לגרסת S ו-143,000 ש"ח לגרסה הרגילה
• מתחרים: ב.מ.וו S1000XR, ב.מ.וו R1200GS, אפריליה קאפונורד, ק.ט.מ אדוונצ'ר 1190
• נתונים טכניים: מנוע L-טווין טסטהסטרטה DVT עם תזמון שסתומים משתנה, 1,198.4 סמ"ק, 160 כ"ס, 13.86 קג"מ, 6 הילוכים, גובה מושב 825-845 מ"מ, משקל מלא 235 ק"ג, צמיגים 120/70ZR17, 190/55ZR17

 

מה זה?

המולטיסטראדה DVT הוא הדור השלישי למשפחת המולטיסטראדה 1200, כשה-DVT אומר תזמון שסתומים משתנה – טכנולוגיה חדשה שמשנה את מיקום גלי הזיזים בהתאם לסל"ד, ובכך מאפשרת להגדיל את הטווח השימושי של המנוע. בפועל ההספק עלה מ-150 כ"ס ל-160 כ"ס במעבר בין הדורות. על הדרך הוא מקבל גם מתיחת פנים עיצובית. אבל מעבר למנוע מדובר בעצם באופנוע סופרבייק קשיח וחד שבא בעטיפת נוחות של אדוונצ'ר-תורר, כשמצד אחד יש את היכולות הדינמיות בכביש כמו של אופנוע ספורט, ומהצד השני יש את מכונת התיור המפנקת והמתגמלת. בדוקאטי הולכים צעד נוסף קדימה, בגרסת ה-S היוקרתית, זו הנבחנת פה, יש גם מערכת מתלים סמי-אקטיביים מעבר ל-4 מצבי ניהול אופנוע – ספורט, תיור, אורבן ואנדורו – כשכל אחד משנה את הפרמטרים של המנוע, המתלים, מערכת ה-ABS ומערכת בקרת ההחלקה בהתאם לייעוד. מרתק.

ביצועים

הקצה של הקצה בכל תחום. המנוע הזה חזק מאוד, בכל זאת 160 כ"ס, והוא גם גמיש. במצב ספורט התגובות חדות ומידיות, וזה מצוין לתקיפת כבישים מפותלים. הביצועים בכבישים מפותלים מצוינים לא רק בגלל המנוע, אלא בשל החבילה כולה – השלדה הקשיחה, המתלים הסמי-אקטיביים וההיגוי עם הכידון הסופר-רחב. ההפלקה מצד לצד בכבישים צפופים כיפית, גם בגלל הגובה, ויחד עם זאת המולטיסטראדה סופר-יציב. מהעבר השני, על אוטוסטרדות מהירות ובגמיעת מרחקים, המולטי הוא חתיכת מכונת תיור מפנקת עם מושב נוח ומיגון רוח מצוין. הביצועים פה הם ללא ספק הטופ של הקטגוריה.

איך זה מרגיש?

בדיוק כמו לרכב על אופנוע סופרבייק גבוה. הגנים של דוקאטי קיימים גם במולטיסטראדה, ולכן היכולות הספורטיביות גבוהות וברורות. אבל זה לא רק זה, אלא התפעול הקצת גס, בטח ביחס לאופנועים יפנים רכים. מעט הגסות הזאת נותנת למולטי את האופי הקשוח שלו ובהחלט עושה אותו למשהו מיוחד, פחות סטרילי מאופנועים מודרניים אחרים. אבל כל זה לא פוגע בנוחות, שכן המושב נוח וכאמור מיגון הרוח טוב. גם סביבת הרוכב מושקעת ומפנקת, כשיש לוח שעונים LCD מודרני וצבעוני, וכל התפעול מתבצע על ידי 3 כפתורים בבית המתגים השמאלי, ויש שם המון מה לתפעל כי התפריטים והאפשרויות אינסופיים. שאר רכיבי האופנוע גם הם רכיבי קצה, כמו הבלמים החזקים, המצמד ההידראולי, צמיגי הפירלי סקורפיון טרייל 2 או חישוקי המרקזיני. הכל משדר איכות וקצה.

עלויות

פה מגיעים, כצפוי, לקטע הקשה. מחירו של המולטיסטראדה DVT בגרסת ה-S כמו זו שבמבחן עומד על 177 אלף ש"ח. אם תתפשרו על המתלים הסמי-אקטיביים ועל עוד כמה תוספות, תוכלו לקבל את הגרסה הרגילה ב-143 אלף ש"ח – הורדה של 14 אלף ש"ח מהגרסה הבסיסית של הדור הקודם. עם ה-S1000XR החדש שעולה 145 אלף ש"ח והק.ט.מ אדוונצ'ר 1190, התחרות בסגמנט הזה הופכת להיות קשה. אבל אין ספק שהדוקאטי מביא את הערך המוסף והייחודיות שלו.