תגית: בית משפט

האם זה סביר שרוכב אופנוע עם ארגזי צד יפגע ברכב תוך כדי ניסיון השתחלות בפקק ולא ישים לכך לב? סוגיה זו נמצאת בבסיס דיון משפטי שהסתיים לאחרונה בעקבות תאונת דרכים שאירעה בנסיבות אלו.

מדובר על תאונה שהתרחשה בחודש דצמבר 2021, כאשר נהגת רכב הזדחלה בתנועה איטית בפקק הבוקר בכביש איילון דרום. בסמוך למחלף ההלכה, בעודה נוסעת במהירות אפסית, הגיע אופנוע שהיה מצויד בצמד ארגזי צד, ותוך כדי ניסיון השתחלות פגע עם הארגז הימני בכנף השמאלית ובמגן הקדמי של הרכב וגרם לשפשוף בשניהם.

בעדותה של הנהגת היא מספרת כי בשנייה שלאחר מכן האופנוע התנדנד אך הרוכב המשיך ברכיבה. היא צפרה לו, אך לדבריה הוא התעלם ונעלם קדימה, מה שהופך את האירוע לתאונת פגע וברח. מצלמת הרכב קלטה את מספר הרישוי של האופנוע, והיא ניגשה לתחנת המשטרה – שם נמסרו לה הפרטים של האופנוע והרוכב.

לאחר שיצאה מתחנת המשטרה צלצלה הנהגת לרוכב, שלדבריה הופתע מאוד מפנייתה, שכן לדבריו הוא לא שם לב לשום דבר חריג שאירע במהלך הרכיבה, כל שכן שפגע בה. בהמשך היא אף העבירה לו תמונות של הרכב שניזוק כמו גם תמונה שלו רוכב על האופנוע, אך הוא המשיך להסתייג וציין בפניה, בין היתר, כי לו היה פוגע בה היה גם מאבד את שיווי המשקל ומחליק. לאור הכחשתו הגורפת לא נותרה לנהגת ברירה אלא להגיש תביעה נזיקית, במסגרתה הוא נדרש לשלם לה פיצוי כספי בגין נזקי הרכב.

במסגרת כתב ההגנה ציין הרוכב כי צבר ניסיון של 36 שנות רכיבה, במהלכן מעולם לא היה מעורב בתאונה. לדבריו, "הוא מנכ"ל של חברה שמציירת ציוד בטחוני ועל כן אינו נמנה עם ציבור של פוגעים ברכבם של אחרים מבלי לשלם". עוד כתב הרוכב בכתב ההגנה כי הוא מעולם לא פגש את התובעת, לא פגע ולא שפשף את רכבה.

בהמשך כתב הרוכב כי העביר לרשותה סרטון בו נראה הארגז הימני ללא כל שריטה, כי טענותיה כלפיו הזויות, וכי "גובה הארגזים גבוה יותר ממקום הפגיעה ולכן זה אינו מתיישב עם טענותיה". בנוסף, הבהיר הרוכב כי פגיעה מהסוג הזה הייתה משאירה שריטות או שאריות צבע גם באופנוע. באשר לטענה כי הוא למעשה פגע וברח, השיב כי לא שמע כל צפירה ייחודית מעבר לצפירות הקיימות בנתיבי איילון בשעות העומס.

את כתב ההגנה חתם הרוכב בשני טיעונים נוספים: "לו האופנוע היה מתנדנד כפי שהיא טוענת, הרי שהאינסטינקטים של כל אדם – ובמיוחד של רוכב דו-גלגלי – הוא לזהות את סיבת הנדנוד ולהביט לצדדים ולאחור כדי להבין מה גרם לנדנוד – מה שלא קרה שכן לא היה כל נדנוד". טיעונו הנוסף הוא כי מסרט הצילום ניתן להבחין שהאופנוע נמצא במרכז הנתיב, כך שכל טענתה שנסע בין נתיבים – מופרכת: "לו טענת התובעת הייתה נכונה, הצילום היה אמור להראות את הנתבע ממשיך בנסיעה בין רכבים, שכן כידוע, אופנוע מסוג זה, לבטח עם ארגזים, נוסע בדרך כלל ישר ולא מסוגל לזגזג בין רכבים".

ומה חשב בית המשפט? ראשית ציין הרשם הבכיר מיכאל שמפל כי הוא מקבל את טענת הנתבע שלא הרגיש שפגע בה ואף לא הבין שהצפירות שלה היו מכוונות כלפיו. מנגד, באשר לטענה כי לא ייתכן שלא יאבד את שיווי המשקל ולא ייפול בעקבות המגע בין שני כלי הרכב – הדבר בהחלט ייתכן: "לא ניתן לשלול מצב בו מגע קל יחסית בין ארגז האופנוע לבין הרכב לא יביא בהכרח לאיבוד שיווי המשקל ולנפילתו".

באשר לטענה כי לארגז לא נגרם כל נזק ציין הרשם הבכיר כי סרטון אותו הציג הנתבע רחוק מלהיות ברור, וכי הארגז שהובא לבדיקת בית המשפט הועבר לשופט רק כחצי שנה ממועד התאונה – מה שאינו שולל את האפשרות כי אין מדובר באותו הארגז או שהנזק בו תוקן. עוד ציין הרשם כי פינות הארגז מצופות בפלסטיק קשיח למדי, ולא ניתן לשלול את האפשרות כי הפלסטיק גרם לשריטה ברכב מבלי שהוא ניזוק בעצמו.

באשר להפרשי הגובה, נכתב בפסק הדין כי חלקו התחתון של הארגז נמצא פחות או יותר בגובה חלקן העליון של הגלגל: "השוואה בין גובה מיקום הארגז כאמור לבין מיקום הפגיעה ברכב, מביאים אותי למסקנה כי הגבהים מתאימים, וגם מהבחינה הזו בהחלט סביר ואפשרי כי המגע בין הארגז לבין פח הרכב גרם לנזק הנטען".

סוף דבר: בית המשפט קיבל את טיעוני התובעת, דחה את טיעוני הרוכב ואילץ אותו לשלם פיצוי כולל בסכום של 6,232 ש"ח – הכולל 1,814 ש"ח לתיקון נזקי הרכב, 468 ש"ח שכר טרחה לשמאי, פיצוי של 750 ש"ח בגין בזבוז זמן וטרחה, 1,200 ש"ח הוצאות משפט ו-2,000 ש"ח שכר טרחה עורך-דין.

פסק הדין הזה מהווה תזכורת לרוכבים שכיום מותקנת מצלמת דרך ברכבים רבים, מה שלא מאפשר לפגוע ברכב ולהימלט מהזירה בלא שניתן יהיה להתחקות אחר זהות הרוכב. פגעתם? עצרו והחליפו פרטים, שכן בריחה מהווה עבירה, ובית המשפט עלול להחמיר ולחייב את הרוכב לשלם את מלוא הפיצוי – כולל הוצאות משפט. כך נזק של שפשוף לרכב שעלות תיקונו כ-1,800 ש"ח (ואף עשוי לעלות הרבה פחות) הפך במשפט ל-6,232 ש"ח.

גילוי נאות: את נהגת הרכב ייצג עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין ומומחה לדיני ביטוח, שכותב לפול גז לעתים תכופות על פסקי דין כאלה ואחרים.

ביום חמישי שעבר, בפינת הרחובות ארלוזרוב וביאליק ברמת גן, ש', בעליו של ימאהה MT-09 פוגש בחור שמתעניין ברכישת האופנוע. השניים סיכמו על המחיר, אך בטרם לחצו ידיים ביקש ה'קונה' לעשות סיבוב קצר על האופנוע. ש' סירב, אך הבחור התעקש: "בלי סיבוב – אין עסקה. במקום ללכת למוסך שיבדוק אותו, אני אעשה עליו סיבוב קצר. אני מכונאי אופנועים. סמוך עליי. לוקח אותו וחוזר תוך חמש דקות. תהיה נינוח, הכל טוב". הבחור הניע את האופנוע ויצא לסיבוב ארוך. עד למועד כתיבת שורות אלה הוא לא חזר.

כעבור כמה דקות הבין בעליו של האופנוע שעקצו אותו: "הוא אפילו השאיר אצלי את תעודת הזהות ואת כרטיס האשראי שלו. לרגע לא חשבתי שהוא רוצה לגנוב את הכלי. רק אחרי האירוע התברר שהכרטיס גנוב והת"ז מזויפת. אכלתי אותה לגמרי – ביטוח המקיף הסתיים ולא חידשתי אותו, התקמצנתי".

המקרה של ש' איננו היחיד. בחודשים האחרונים מתפרסמות יותר ויותר עדויות על מקרים כאלו, בהם נוכל יוצר מצג שווא כאילו הוא מתעניין ברכישת הכלי, מותיר בידי בעליו של ת"ז מזויפת או כרטיס אשראי גנוב, עולה על האופנוע ונעלם כלא היה.

בסיפור נוסף שארע לפני כחודש, הועמד למכירה קוואסאקי Z900. גם במקרה הזה הבעלים נפגש עם בחור צעיר שאמר  לו כי הוא מוכן לוותר על בדיקה שלפני קנייה אם יאפשר לו לעשות סיבוב קצר. הסוף – זהה: האופנוע והבחור נעלמו כלא היו. גם במקרה הזה לא היה ביטוח מקיף בתוקף.

המסקנה החד-משמעית היא לא להסכים לנסיעת מבחן כזו – גם אם העסקה תלויה בכך.

הסיבות לכך לא מסתכמות רק בסיכון של גניבת האופנוע: ישנן לא מעט בעיות משפטיות שעלולות להיווצר בנסיבות כאלו. עו"ד אסף ורשה, מבכירי עוה"ד בישראל בתחום הביטוח והנזיקין, מפרט את הסיכונים השכיחים:

לקונה אין כלל רישיון

מי ערב לכך שלאותו קונה שמתעניין ברכישת האופנוע וביקש ליטול אותו לסיבוב – יש רישיון נהיגה? במקרה בו הוא לקח את הכלי והתברר כי הוא מחוסר רישיון, בעליו, שהתיר לו לנהוג, עלול למצוא אותו בפני בעיה חמורה: בתקנות התעבורה יש סעיף בשם 'התרת נהיגה לבלתי מורשה'. מכוח אותו סעיף נקבע כי חל איסור לאפשר לאדם אחר, שהינו בלתי מורשה לנהיגה, לנהוג ברכב מבלי לבדוק האם לאותו אדם יש רישיון נהיגה ישראלי, או לחלופין האם הוא מחזיק ברישיון נהיגה מתאים לכלי הרכב עליו התיר לו לנהוג. אם בעליו של האופנוע יורשע בעבירה זו, הוא צפוי לענישה בדמות מספר חודשי פסילה בפועל – זאת בנוסף לרכיבי ענישה נוספים כגון פסילה על תנאי וקנס כספי.

לאופנוע אין ביטוח

נתוני אגף שוק ההון מלמדים כי כ-40% מהכלים הדו-גלגליים לא מבוטחים בביטוח חובה. בנוסף, רוב הרוכבים רוכשים ביטוח לנהג יחיד נקוב בשם ולא לכל נהג. במקרה שבו בעליו של האופנוע התיר לקונה לרכוב עליו, ביודעו כי אינו מבוטח, הוא עלול למצוא את עצמו בפני בעיה חמורה. אם תתרחש תאונת דרכים בה הקונה ייפצע, הוא יפנה ל'קרנית' – גוף שתפקידו לפצות נפגעים מחוסרי ביטוח. הבעיה היא שאחרי שקרנית תפצה את הרוכב, היא תתבע את מלוא הסכומים ששילמה מבעליו של הכלי, ואלו עלולים להגיע למאות אלפי שקלים ואף יותר במקרה של פציעה חמורה.

לכלי יש ביטוח אך מתיר רכיבה רק לנהגים נקובים בשם

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כולל אחריות מוחלטת של בעל הכלי, לכל נזק פיזי שיגרם להולך רגל, ללא קשר לשאלת האשמה בתאונה. בהינתן כי הפוליסה נקובה בשם ואינה מתירה רכיבה לגורם נוסף, במקרה של תאונה שפצעה הולך רגל, גם בעליו של הכלי נמצא בחשיפה משפטית לתביעות.

ביטוח צד ג' שמכסה רק את בעליו

במקרה שבו אירעה תאונה שבעקבותיה ניזוק רכב או כלי תחבורה אחר, ברשלנות הרוכב, בעליו עלול להימצא בפני בעיה וחשיפה משפטית לתביעות.

חובת מתן הודעה למשטרה, מוקדם ככל שניתן

כל עוד האופנוע אינו מוכרז כגנוב, בעליו שפרטיו רשומים במסוף המשטרתי חשוף לסנקציות משפטיות ופליליות במקרה שבו התבצעו עבירות. לפיכך, אם בכל זאת האופנוע נלקח לסיבוב ממנו הוא לא חזר, מוטב להודיע זאת למשטרה מוקדם ככל שניתן. הודעה כזו תכסה במידה כזו או אחרת את בעליו, גם במקרה בו הגנב עשה תאונה וגרם לנזק גוף, הן לעצמו והן לסובבים. לצד זאת, ההודעה גם תועיל מאוד במקרה בו נגרם נזק לרכוש.

נסכם ונאמר שוב: בעת מכירת אופנוע, לא נותנים לרוכש סיבוב על האופנוע. את נסיעת המבחן יבצע המכונאי שיבצע את הבדיקה לפני הקנייה בלבד. הקונה יקבל את האופנוע אך ורק אחרי העברת תשלום והעברת בעלות. 

נהג משאית פנה שמאלה בצומת מבלי לתת זכות קדימה, וגרם לתאונה בה רוכב נפצע באורח קשה ואילו המורכבת מצאה את מותה. על פניו מדובר על רשלנות מובהקת של הנהג, אולם בסופו של הליך בית המשפט זיכה אותו: "לא מוטלת עליו האחריות לצפות מהירות מטורפת כזו המתקרבת למהירות טיסה".

אוקטובר 2019, סביב השעה 12:12, נהג  משאית נוסע ברחוב האחד עשר בצפת מכיוון צפון לדרום במטרה לפנות שמאלה בצומת T. באותה העת אופנוע ועליו רוכב ומורכבת מגיע מכיוון דרום לכיוון צפון. בהגיעו לצומת, פנה נהג המשאית שמאלה, תוך כדי נהיגה רציפה, מבלי שנתן זכות קדימה לאופנוע. הוא חסם את נתיב הנסיעה של האופנוע, מה שהוביל כמובן לתאונה – הוא התנגש בגלגל האחורי ימני של המשאית ושני הרוכבים הועפו והוטחו בעוצמה אל הכביש. התוצאה טראגית: המורכבת הובהלה לבית החולים במצב אנוש ונפטרה כעבור זמן לא רב. הרוכב נפצע באורח קשה מאוד, עם חבלת ראש ועם שברים מרובים. לאחר שהייה ארוכה במחלקת טיפול נמרץ הוא אושפז בבית לווינשטיין במצב סיעודי. לאור נסיבות התאונה, שמצביעות לכאורה על רשלנות מובהקת של נהג המשאית, הוגש כנגדו כתב אישום חמור, במסגרתו יוחסו לו עבירות רבות. בין היתר נהיגה בקלות ראש ואי-מתן זכות קדימה לאופנוע.

איך תאונה בנסיבות כאלו מסתיימת בזיכוי של הנאשם? בפסק הדין נכתב כי הסוגייה שטעונה הכרעה היא האם נהג המשאית התרשל כשהחליט לפנות שמאלה. למעשה ביקש בית המשפט לצלול לעומקן של מספר שאלות מהותיות. ראשית, מה הייתה מהירות האופנוע? שנית, האם האופנוע היה בשדה הראייה של הנאשם טרם פנה שמאלה? שלישית, האם הנאשם הפר את כללי מתן זכות הקדימה? ולבסוף, האם הנאשם חסם עם המשאית את נתיב האופנוע באופן כזה שמנע ממנו את האפשרות להתחמק מהמשאית?

משטרת ישראל זימנה למתן עדות את הבוחן שהגיע לזירת התאונה וכן את קצין הבוחנים, שציינו כי מהנתונים שנאספו בזירה ולאור הראיות ממצלמות המשאית, ניסוי שדה הראייה וחומרי החקירה, אין ספק כי האופנוע היה בתחום שדה הראייה של המשאית טרם החלה פנייתה שמאלה. כמו כן, הם ציינו כי מצב הדרך וכלי הרכב אינם הגורמים לתאונה, אלא פעולת אנוש של נהג המשאית.

הנאשם מנגד, שיוצג על-ידי עו"ד טטלבוים וסטולר, סיפר כי הגיע מכיוון למעלה ורצה לפנות שמאלה. "תוך כדי האטה הסתכל לכיוון הכביש קדימה לראות אם יש תנועה ולא ראה כלום, לא היה שם שום דבר, פנה שמאלה ואז כשנכנס כמעט עד הסוף (לצומת) הרגיש את ה'בום' מאחור", נכתב בפסק הדין. "הוא עצר, ירד מהמשאית וראה אותם (את המנוחה והרוכב – א"א) על האספלט". בחקירתו חזר הנאשם מספר פעמים בתגובה לשאלות החוקר, כי הוא נכנס בזהירות לצומת, הסתכל קודם ולא ראה שם שום דבר, הכביש היה פנוי לטענתו, גם בירידות לפניו לא היו מכוניות. הפעם הראשונה שראה את האופנוע הייתה כאשר ירד מהמשאית לאחר שחש את הפגיעה.

בתום שמיעת העדויות החל שלב קביעת הממצאים. תחילה צוין כי מהירות האופנוע הייתה גבוהה בהרבה מהמהירות המותרת לנסיעה במקום שהיא מוגבלת ל-50 קמ"ש. הבוחן העריך כי מרחק האופנוע מהצומת טרם פנית המשאית היה 150 מטרים וממוצע זמן פינוי הצומת 4.08 שניות עד לאימפקט. לצד זאת הוערך כי מהירות האופנוע על בסיס נתונים אלה הייתה לכל הפחות  132.35 קמ"ש, ויתכן, כך כתבה השופטת, שהרוכב נסע במהירות גבוהה בהרבה.

בשלב הבא נדונה הסוגייה האם האופנוע היה בשדה הראייה של הנאשם טרם פנה שמאלה. מצפייה בסרטון שהופק מהמצלמה הקדמית של המשאית עולה כי כאשר הנאשם קיבל את ההחלטה לפנות שמאלה והחל להוציא את החלטתו לפועל, האופנוע עדיין לא היה במרחב, דבר שעולה בקנה אחד עם גרסת הנאשם שטען כי טרם הפנייה שמאלה הוא הסתכל קדימה והכביש היה פנוי.

בתום הדיון על היבטים אלו התייחסה השופטת לשאלה האם הנאשם חסם עם המשאית את נתיב האופנוע באופן כזה שמנע ממנו את האפשרות להתחמק מהמשאית. "טענתו של הבוחן כי לא היה לרוכב לאן לברוח, וכי לא ניתן היה לסטות לימין או לשמאל במקום להמשיך ישר, איננה מקובלת עליי", פסקה. לדבריה, "הוא היה מספיק לעצור את האופנוע; ולחילופין להאט את קצב נסיעתו ולו 'רק' עד 50 קמ"ש (המהירות המותרת במקום) ועל-ידי כך למנוע את התאונה; ולחילופי חילופין, להטות את הגה האופנוע הטיה קלה שמאלה כדי לחמוק ממגע עם המשאית".

בשלב האחרון ניגשה השופטת לנתח את הסוגייה המהותית : האם הנאשם לא נתן זכות קדימה לאופנוע שהגיע ממול והאם הוא התרשל. בפרוטוקול כתבה השופטת: "אמנם על הנהג הסביר מוטלת האחריות לצפות כי כלי רכב אחרים בכביש עשויים לנסוע במהירות מופרזת, אך יחד עם זאת לא מוטלת עליו האחריות לצפות מהירות מטורפת כזו המתקרבת למהירות טיסה. בנסיבות אלה, נהג סביר לא יכול ולא חייב לצפות התנהגות כה קיצונית של נהג האופנוע, כזו המנתקת את הקשר הסיבתי המשפטי בין נהיגתו לבין התאונה".

לסיכום נכתב: "אין לי אלא לקבוע שהתביעה לא הציגה די ראיות ולא הוכיחה בפניי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא האשם בקרות התאונה". סוף דבר, מכל הנימוקים מעלה, החליט בית המשפט לזכות את הנאשם.

כמו כן, באופן חריג כתבה השופטת: "על הרוכבים להיות מודעים לפגיעותם הגבוהה ולנראותם הנמוכה. עליהם לנהוג במהירות החוקית ובהתאם לתנאי הסביבה והדרך, לא לנקוט בתמרונים מסוכנים שעלולים להפתיע את הנהגים, לא לרכוב בשוליים ולא לזגזג בין כלי הרכב. בנוסף, עליהם לנסוע בריכוז ולהימנע מהסחות דעת, להיות מסוגלים לחזות מצבים מסוכנים וללמוד תמרוני חירום שיסייעו להם להגיב מהר ובמדויק להתפתחות אפשרית של סכנות… יש לקיים פעילות הסברה בקרב הרוכבים".

עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, מבכירי עוה"ד בישראל בתחום דיני הביטוח ומומחה בתחום דיני התעבורה, מסביר: "על אף שרכיבה במהירות של 150 קמ"ש, נתפסת אצל רוכבים רבים כמהירות 'מנהלתית', בית המשפט תופס זאת לא רק כעבירה פלילית, אלא כחוסר אחריות קיצוני, כל שכן כאשר מדובר על רוכבים חסרי ניסיון משמעותי. בנוסף, גם הציפייה המובנית של רוכבים מהנהגים לצפות כל מהלך שיבצעו, נהדפת פעם אחר פעם על-ידי השופטים, שפוסקים כי לא כל סיכון הוא גם סיכון שיש וניתן למנוע אותו".

• קישור לפסק הדין.

צילום מזירת התאונה: דוברות המשטרה.

לפני כשלוש שנים נהרגה רימה סברדלוב (21) ז"ל לאחר שהאופנוע עליו הורכבה פגע במשאית שפנתה שמאלה. כעת זוכה בבית המשפט נהג המשאית, לאחר שהתביעה לא הציגה די ראיות ולא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא האשם בקרות התאונה, ולמעשה קבעה כי מהירותו הגבוהה של רוכב האופנוע גרמה בצורה ישירה לתוצאה הטרגית.

ב-2 באוקטובר 2019 בשעה 12:12 בצהריים רכבו ת' ורימה סברדלוב ז"ל (21) על אופנוע הונדה ברחוב האחד עשר בעיר צפת לכיוון צפון. באותה העת נסע נהג משאית איסוזו מכיוון כללי צפון לכיוון דרום במטרה לפנות שמאלה בצומת T לכיוון בית ספר נועם. בהגיעו לצומת פנה נהג המשאית שמאלה בנהיגה רציפה, מבלי שנתן זכות קדימה לאופנוע שהגיע ממול, וחסם את נתיב נסיעת האופנוע. כתוצאה מכך התנגש האופנוע בגלגל האחורי הימני של המשאית ונפל אל הכביש. כתוצאה מהתאונה, המנוחה נפצעה באורח אנוש, וביום 7.10.2019 נקבע מותה. כמו כן, נגרמו לת' חבלת ראש קשה, שברים בשתי הרגלים וביד שמאל, והוא אושפז למספר חודשים בבית החולים בית לווינשטין במצב סיעודי. נזק כבד נגרם לאופנוע ונזק קל למשאית. מאחורי הזוג רכב גם חברם ד', שלא נפגע בתאונה, ולעדותו גם היה משקל במשפט.

נהג המשאית הועמד לדין בגין עבירות גרם מוות ברשלנות – עבירה לפי סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה“), ונהיגה בקלות ראש שגרמה חבלה של ממש לאדם ונזק לרכוש – עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38(2), (3) לפקודה. על פי כתב האישום, רשלנותו של הנאשם וקלות הראש בה נהג מתבטאים בכך שלא נתן זכות קדימה לאופנוע, חסם את דרכו ובכך גרם לתאונה שהביאה למותה של המנוחה ולחבלות קשות לת'. הנאשם הודה בנהיגה ובתוצאות התאונה, אך כפר בנהיגה ברשלנות ובאי מתן זכות קדימה לאופנוע, וכן כפר בגרימת התאונה שהביאה למותה של המנוחה ולחבלות לת'.

העובדות הרלוונטיות שעליהן אין מחלוקת:

• מהירות המשאית בעת הפניה הייתה נמוכה מ-50 קמ”ש, המהירות המותרת לנסיעה במקום.
• שדה הראייה שנמדד מהצומת לכיוון ממנו הגיע האופנוע הוא 322 מטרים.
• מהירות נסיעת האופנוע הייתה גבוהה בהרבה מהמהירות המותרת לנסיעה במקום שהיא 50 קמ”ש.
• הערכת הבוחן המשטרתי כי כשהחל הנאשם את הפנייה שמאלה עם המשאית, האופנוע היה במרחק של 150 מטרים מהצומת, אך הצדדים חלקו באשר למסקנות שניתן לגזור מנתון זה.

השאלות בהן התמקד בית המשפט היו: מה הייתה מהירות האופנוע? האם האופנוע היה בשדה הראייה של הנאשם טרם פנה שמאלה? האם הנאשם הפר את כללי מתן זכות הקדימה? האם הנאשם חסם עם המשאית את נתיב האופנוע באופן כזה שמנע ממנו את האפשרות להתחמק מהמשאית? התביעה הסתמכה על דו”חות בוחני המשטרה, הודעות, מזכרים, סרטונים, ניסויים ומסמכים רפואיים. בוחן התנועה קבע כי האופנוע היה בתחום שדה הראייה של המשאית טרם החלה פנייתה שמאלה וחסמה את דרכו של האופנוע. כן קבע כי מצב הדרך וכלי הרכב אינם הגורמים לתאונה, אלא פעולת אנוש של נהג המשאית. את הקביעה הזאת תקפו ההגנה בטענה שמרגע שהגיעו הבוחנים לשטח “הם החליטו שמי שאשם בתאונה הוא נהג המשאית… נראה שהחקירה הלכה רק לכיוון הזה בצורה מאוד מגמתית”.

עוד עולה מפרוטוקול המשפט שבנספח שדה ראייה קבע הבוחן כי מהירות האופנוע הייתה בטווח בין 150-90 קמ”ש, וכי אילו היה האופנוע בולם התאונה הייתה נמנעת. הבוחן התבקש על ידי הסניגור לבצע חישוב האם האופנוע יכול היה לבלום במהירות 130 קמ”ש ולמנוע את התאונה (מאחר שלא ביצע חישובי בלימת האופנוע בדוח הבוחן), לכך השיב: “בנתונים כפי שהוצגו ולא הוסף מקדם ההפתעה, המרחק שנוצר לנו הוא 133.38 מטרים, שהוא מרחק קטן ממרחק 150 מטרים”

מומחה ההגנה ביצע מספר חישובים על סמך הנתונים שהעריך הבוחן שי; ממוצע זמן פינוי צומת עד לאימפקט 4.08 שניות, ומרחק 150 מטרים. בהתאם לנתונים אלה חישב שמהירות האופנוע הייתה 135 קמ”ש. בהמשך לכך, התייחס ליכולתו של האופנוע לבלום על סמך נתונים אלה יחד עם מקדם החיכוך וזמן תגובה אנושי, חושב המרחק 124.79 מטרים. כלומר, האופנוע יכול היה להספיק לבלום, לעצור כ-25 מטרים לפני המשאית ולמנוע את התאונה. בנוסף, חושבה המהירות המרבית בה עדין היה ניתן להספיק לבלום בנתונים שהובאו לעיל ונמצא כי היא 147.49 קמ”ש. כמו כן הוסבר כי גם לו הייתה בלימה לא מלאה, עוצמת הפגיעה הייתה נמוכה בהרבה, ואולי לא קטלנית. יוזכר כי בוחני המשטרה לא מצאו בזירה סימני בלימה של האופנוע. בנוסף, נעשה חישוב המדגים את האפשרות של האטת האופנוע ל-50 קמ”ש במרחק 150 מטרים מהצומת, המראה כי במצב כזה גם כן הייתה נמנעת התאונה. נבדקה גם האפשרות של רוכב האופנוע להמשיך בנסיעה במהירות 150 קמ”ש ממרחק 150 מטרים מבלי להאט כלל, אלא לבצע סטייה הצידה שתמנע את התאונה, ונמצא כי ניתן היה בהטיה קלה של ההגה בלבד לחמוק מהתאונה במרחק קצר של 79.8 מטרים. חושבה גם המהירות בה כלל לא הייתה מתרחשת התאונה על סמך זמן פינוי צומת מלא לפי נתוני הבוחן שי (5.06 שניות), וללא שינוי כל שינוי אחר בהתנהגות, ונמצא כי היא 106.7 קמ”ש.

בקביעת הממצאים של בית המשפט נקבע כי מהירות האופנוע הייתה 132.35 קמ”ש לכל הפחות, וייתכן מאוד שהייתה גבוהה בהרבה. עדותו של ד' שרכב מאחוריו וגרס כי לא עברו את ה-80 קמ"ש נפסלה משום שהוא חבר ילדות של הנאשם וספק אם היה מעיד לרעת חברו. שנית, עדותו על נהיגה במהירות מופרזת עשויה להשליך עליו ולהעיד על נהיגתו הוא. העד גם טען שת' בלם וראה עשן יוצא מהצמיג האחורי, אך גרסתו אינה מתיישבת עם הממצאים בזירה ועם מסקנות הבוחן. בזירה לא נראו סימני בלימה, ועוצמת הנזק אף מלמדת כי ת' לא בלם. עוד נקבע כי כי ספק אם יכול היה הנאשם להבחין באופנוע בהינתן שמדובר בעצם קטן המגיע ממרחק במהירות גבוהה מאוד וכאשר אף קיים ספק אם פנס האופנוע דלק.

לסיכום קבע בית המשפט כי רוכב האופנוע יכול היה לבצע שלל פעולות שונות כדי לחמוק מהתאונה, ביניהן בלימת האופנוע. כאשר לו היה נוסע במהירות של 147.49 קמ”ש או פחות מכך בעת הבלימה, לפי החישובים שהוזכרו לעיל, היה מספיק לעצור את האופנוע; ולחילופין להאט את קצב נסיעתו ולו 'רק' עד ל-50 קמ”ש (המהירות המותרת במקום) ועל-ידי כך למנוע את התאונה; ולחילופי חילופין, להטות את הגה האופנוע הטיה קלה שמאלה כדי לחמוק ממגע עם המשאית. המשטרה גם ספגה ביקורת על כך שאי-בחינת נהיגתו והתנהגותו של ת' בעת התאונה, קביעתו המהירה של הבוחן המשטרתי במקום כי מדובר בתאונה של שדה ראייה בה אשם נהג המשאית, ללא ניסיון לבדוק אפשרויות נוספות ומבלי לבדוק בצורה מעמיקה את התנהגות האופנועים עובר לתאונה, מלמדים על חקירה מגמתית.

בעקבות כל הדברים האלה זוכה נהג המשאית מחמת הספק. נוסיף מפרוטוקול בית המשפט את דברי הסיכום של השופטת יסמין כתילי:

"לפני חתימה ומעבר לצורך אבקש להוסיף כמה מילים בנושא נהיגה באופנוע. התייחסותי זו איננה בגדר הכללת כלל ציבור נהגי האופנועים. רבות דובר כבר על נהיגתם הפרועה והמסוכנת של רבים מרוכבי האופנועים. האופנוע, מטבעו ככלי נהיגה דו-גלגלי, המסוגל להגיע למהירויות גבוהות, חושף את הרוכבים עליו לסיכון גדול מאוד לפגיעות קשות. למרות הסיכון, אנו נוכחים שוב ושוב כי נהגי אופנועים רבים ממשיכים לרכב במהירויות עצומות ומעורבים בתאונות דרכים, תוך סיכון עצמם והסובבים אותם. בדו”ח היפגעות רוכבי אופנועים וקטנועים בתאונות דרכים מנובמבר 2021 – עמותת אור ירוק (להלן: “דו”ח אור ירוק“) נכתב כי בשנת 2020 לבדה נהרגו 68 אנשים ונפצעו קשה 552 אנשים שרכבו על אופנועים וקטנועים, וכי אנו מצויים בעשור האחרון במגמת עלייה במניין ההרוגים והפצועים מקרבם. עוד קובע דו”ח אור ירוק כי ככל שנפח המנוע עולה, כך גם מהירות הנסיעה ויחד איתם הפגיעה והקטלניות שלה. לסיכום, ממליץ דו”ח אור ירוק בין היתר על רכיבה זהירה:

“על הרוכבים להיות מודעים לפגיעותם הגבוהה ולנראותם הנמוכה. עליהם לנהוג במהירות החוקית ובהתאם לתנאי הסביבה והדרך, לא לנקוט בתמרונים מסוכנים שעלולים להפתיע את הנהגים, לא לרכוב בשוליים ולא לזגזג בין כלי הרכב. בנוסף, עליהם לנסוע בריכוז ולהימנע מהסחות דעת, להיות מסוגלים לחזות מצבים מסוכנים וללמוד תמרוני חרום שיסייעו להם להגיב מהר ובמדויק להתפתחות אפשרית של סכנות… יש לקיים פעילות הסברה בקרב הרוכבים”.    

• תעבורה: זיכוי נהג משאית שהואשם בגרימת מוות ברשלנות (גמ”ר 56-03-20)

פסק דין שניתן לאחרונה מציף פעם נוספת את פערי השכר בחברה הישראלית, שבאים לידי ביטוי גם בפסיקת גובה הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים: איש הייטק שאיבד את ידו בתאונה, יפוצה בסכום עתק של כ-8 מיליון שקלים, וזאת על אף שקיימות כיום מקלדות שמאפשרות גם לקטועי ידיים עם פרוטזות להמשיך בעבודתם כסדרה.

הסיפור הזה מתחיל בשנת 2016, אז מהנדס בכיר נפגע בתאונת דרכים והובהל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה. בבית החולים אובחן כי הוא סובל מפגיעה משמעותית בבית החזה ובירידה דרסטית של אספקת דם ליד ימין. הוא הוכנס בבהילות לניתוח, אולם חרף מאמצי הרופאים להציל את ידו, בסופו של דבר לא נותרה להם ברירה והם נאלצו לקטוע את כולה.

לאור חומרת הפציעה והיקפה מינה בית המשפט שלושה מומחים רפואיים על מנת לאמוד את חומרת הפגיעה האורתופדית, הנפשית, והכאב ממנו סבל. הבחור לא חדל להתלונן בפני האורתופד על כאבים עזים שהוא חש באזור הגדם ועל התגברות של כאבי פנטום ביד ימין. בסופו של דבר קבע הרופא כי שתי התאונות הסבו לבחור נכות בשיעור מצטבר של 90%. לצד קביעה זו, נדרש גם הפסיכיאטר לאמוד את נזקיו של התובע, שהוערכו על ידו בשיעור של 15%. לדבריו, לתובע יש קושי להסתגל לנכותו בגין הקטיעה והסבל מהכאבים, והיא הביאה למצב רוח ירוד, אובדן התחביב של רכיבה על אופנועים, הפרעות שינה ופיטורים. לצד זאת, בכל הנוגע לאומדן חומרת הכאבים מהם סבל, קבע מומחה נוסף כי נכותו עומדת על 30%.

במסגרת כתב התביעה ציין בא כוחו כי קודם לתאונה הועסק הבחור כמהנדס תוכנה בכיר ומנהל מערכות מחשוב בחברה שעוסקת במסחר בבורסה. לדבריו, חרף חומרת הפציעה הוא ניסה לשוב לעבודה סדירה, אך קשיי הריכוז והכאבים הכריעו אותו. גם התסכול נוכח מצבו הרפואי עשה את שלו, מה שלבסוף הביא אותו לעזוב את מקום עבודתו, ולמעשה להיפלט כליל משוק העבודה.

מנגד ציינה הנתבעת, חברת הביטוח, כי אין עוררין שנגרמה לבחור פגיעה תפקודית, אך זו אינה חמורה כפי שהוצגה, שכן שיעורה עומד על 40% בלבד. בנוסף, צוין כי על אף אופי הפציעה, הוא לא איבד באופן מוחלט את כושר השתכרותו, שעומד לטענתה על כ-15 אלף שקלים בחודש. לדבריה, קיימים כיום פתרונות שמאפשרים גם לקטועי יד לשוב ולהשתלב במעגל התעסוקה באמצעות שימוש במקלדת מותאמת.

ומה פסק בית המשפט? ובכן, השופטת חדוה וינבאום וולצקי מבית המשפט המחוזי בתל-אביב דחתה את עמדת המבטחת וקבעה כי התאונה הפכה את התובע לחסר סבלנות ולמתוסכל, מה שהוביל אף לפירוק התא המשפחתי שלו. בנוסף צוין בפסק הדין כי אמנם ברמה התיאורטית קיימת אפשרות שזה יעשה שימוש במקלדת ייעודית, אולם כאביו העזים מונעים זאת, וממילא לא די בכך על מנת להעלותו שוב על פסים של עבודה סדירה.

סוף דבר – הנתבעת חויבה לפצות את התובע ב-7,779,445 שקל בניכוי תגמולי ביטוח לאומי בסך 985,000 שקל.

עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, מציין כי עיקר הפיצוי שקיבל התובע שולם בגין הפסד כושר ההשתכרות. בית המשפט ציין כי שוק ההייטק מאופיין במשכורות גבוהות לעובדים בו, ומצד שני פיטורים מוקדמים מגיל הפנסיה הרגיל. הוא מחויב בחדשנות, ולעתים קרובות מעדיפים בו עובדים צעירים על פני הוותיקים. אי לכך, ראתה לנכון השופטת להעמיד את הפיצוי רק בגין רכיב זה על סכום של כ-4 מיליון שקלים.

קישור לפסק הדין.

באוסטריה מודיעים על החמרת האכיפה והענישה כנגד רוכבים שמבצעים פעלולים בכבישים, עם איום על קנס שיכול להגיע עד 10,000 אירו, ואף החרמת האופנוע.

ברוב המדינות – כולל ישראל – על רוכב האופנוע להישאר במגע עם שני הגלגלים על הכביש. כל אקט של ווילי, סטופי או קפיצה נחשב לפעלול ונהיגה מסוכנת, ומוביל לענישה. באוסטריה לוקחים את העניין צעד נוסף קדימה ומודיעים על רף ענישה שמתחיל בקנס של 300 אירו ויכול להגיע עד 10,000 אירו – תלוי בהיסטוריה של הרוכב ומקום הפעלול (כביש ציבורי או מגרש צידי). במקרים מסוימים השוטר האוסטרי יכול גם להחרים את האופנוע לעד 72 שעות.

במדינת ישראל ביצוע פעלול בכביש נכנס לקטגוריה של נהיגה בקלות ראש או נהיגה בחוסר זהירות, מה שעלול להוביל לנקודות תעבורה, קנס כספי, שלילת רישיון לתקופה של 90 יום, ואף עד שנתיים מאסר. ‎בקיצור, שימו לב ורכבו בזהירות ובאחריות – בטח באוסטריה.

אחרי האזהרות, ובשביל לשמור קצת על קלילות וכיף – נחזור ל-ווילי זה דבילי (אבל מגניב פצצות!):

הסיפור הזה מרתיח, שכן הוא מתאר באופן הטוב ביותר כיצד כלי שלטוני שנועד לשמור על הסדר הציבורי הופך לכלי להתעמרות באזרחים נורמטיביים. עיריית תל-אביב ביצעה אכיפת תנועה על רוכבי אופנועים וקטנועים שנסעו על שביל אופניים בדרכם אל חניית הדו-גלגלי המוסדרת. בית המשפט זיכה את הרוכבים שביקשו להישפט וביטל את הדו"חות.

בחודשי הקיץ של שנת 2020 ביצעה עיריית תל-אביב מבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שנסעו על שביל האופניים ברחוב אליעזר פרי – בקטע הטיילת שצמוד לבריכת גורדון. פקחי העירייה הוצבו על המרפסת של מלון קרלטון הצמוד, וצילמו רוכבי אופנועים אשר נסעו להחנות את האופנוע במקומות החניה הייעודיים לדו-גלגלי בסמוך לבריכת גורדון. לאחר מספר שבועות הרוכבים קיבלו לביתם דו"ח על סך 500 ש"ח בגין נסיעה על שביל אופניים, לפי סעיף 34 (א) לתקנות התעבורה. חלק מהרוכבים קיבלו לביתם 3 ו-4 דו"חות על פני תקופה של כמה שבועות.

על פניו נשמע שהדו"חות מוצדקים, שכן לאופנועים ולקטנועים אסור לרכוב על שביל אופניים, אולם הגישה היחידה אל חניות הדו-גלגלי – שאותם כאמור העירייה הקצתה וסימנה – היא דרך שביל האופניים או הולכי הרגל. כלומר העירייה הציבה מלכודת דבש: חניה מוסדרת לדו-גלגלי, שהגישה אליה תזכה את הרוכב בדו"ח תנועה של 500 ש"ח. מישהו בעיריית תל-אביב הבין שיש כאן מקום בעייתי ושרוכבי האופנועים והקטנועים חייבים לנסוע כמה מטרים על שביל האופניים או הולכי הרגל בדרכם אל חניית האופנועים, ובמקום לתקן את הבעיה בחר להפעיל פקחים ולחלק דו"חות. כאן חשוב לציין שפקחי העירייה מוסמכים לחלק דו"חות תנועה על עבירות מסוימות – עם אותה הסמכות של שוטר משטרה ועם אותן המשמעויות של הדו"ח. הסמכות ניתנה ב-2016 בערבות 'חוק האופניים' שהסמיך פקחי עירייה לאכוף עבירות תנועה שהיו שמורות למשטרת ישראל על מנגנוני הפיקוח שמוטלים עליה.

חשוב לציין שהנסיעה על שביל אופניים כדי להגיע לחניה מותרת לפי סעיף 38א לתקנות התעבורה, ויש גם פסיקה בנושא של בית המשפט המחוזי. כל מה שצריך זה להוכיח כוונה לנסוע בדרך הקצרה ביותר או הזהירה ביותר כדי להגיע לחניה. עוד חשוב לציין כי אליעזר פרי ליד בריכת גורדון הוא דרך ללא מוצא, וכי ניתן להגיע אל חניית האופנועים מכיוון מלון קרלטון בלבד.

כאן נכנסה לתמונה התארגנות של רוכבים אשר הבינו שהעירייה עשתה להם עוול, וכי הדו"חות אינם מוצדקים. אל הרוכבים הצטרף עורך הדין יונתן רבינוביץ', אשר החליט לייצג את הרוכבים פרו בונו בתביעות כנגד העירייה.

בין היתר פנו הרוכבים למיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל-אביב ומחזיקת תיק התחבורה בעירייה. להבי, שתומכת ומעודדת תחבורה דו-גלגלית בתל-אביב כאג'נדה, טענה כי הרוכבים צריכים לרדת מהאופנוע ולהוביל אותו בדחיפה בידיים.

בשלב זה בית המשפט החל לזכות רוכבים שבחרו להישפט על הדו"ח. למרות הזיכויים, עיריית תל-אביב סירבה בתחילה לסגת מכתבי האישום בטענה שיש שופטים שדווקא הרשיעו רוכבים שביקשו להישפט. אולם לבסוף העירייה חזרה בה, ובשבועות האחרונים מדווחים הרוכבים החברים בהתארגנות על קבלת החלטות של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב על זיכויים בעקבות הודעות על חזרה מכתבי אישום ששולחת העירייה. העירייה כותבת בהודעתה לבית המשפט שהחזרה מכתבי אישום היא בעקבות פסיקות סותרות בנושא וכוונה לשנות את הסדרי תנועה במקום.

ככל הנראה יש רוכבים רבים אשר בחרו שלא להילחם על הצדק ושילמו את הדו"חות הלא מוצדקים, אולם רוכבים אשר חטפו דו"ח ברחוב אליעזר פרי בסמוך לבריכת גורדון בתל-אביב, בשל רכיבה על שביל אופניים בדרכם לחניית האופנועים, טוב יעשו אם יגישו לעיריית תל-אביב בקשה לבטל את הדו"ח, ויבקשו להישפט על הדו"ח אם עיריית תל-אביב תסרב לבטל את הדו"ח הלא מוצדק.

תגובת עיריית תל-אביב: "ראשית נציין כי האכיפה העירונית מתבצעת במטרה אחת ויחידה – שמירה על הסדר הציבורי ועל ביטחון כלל משתמשי הדרך, בדגש על הולכי הרגל, והסדרת רכיבת דו-גלגלי ממונע בשביל האופניים.

האכיפה במיקום המדובר בטיילת נעשתה בגין נסיעת דו-גלגלי במקום שאינו מיועד לכך ועשוי לסכן עוברי דרך אחרים, כאשר בניגוד לנטען, קיימת גישה חלופית אל מקום החניה המוסדר של האופנועים – שטח המוגדר ככביש לאופנועים בצמוד לחניון קרלטון.

ביחס להליכים הפליליים נדגיש כי ניתנו פסיקות שונות, כאשר בחלק מן המקרים נקבע כי לא זו בלבד שיש להרשיע, אלא שאף לא הייתה כל הצדקה לנהל את ההליך, מכיוון שגם אם קיימת חסימה כלשהי בדרך לחניה, הדבר אינו מתיר לרוכב האופנוע לעבור על החוק ולנסוע במקום אסור. באחד המקרים בית המשפט אף גזר על הנאשם קנס בסכום הגבוה מהקנס המקורי, בשל העובדה שניהול ההליך לא היה מוצדק.

עם זאת, מכיוון שניתנו פסיקות שונות בעניין וכדי למנוע מצב בו ביחס לאותו מקרה יהיו תוצאות משפטיות סותרות, הוחלט שלא להמשיך בהליכים המשפטיים ביחס לתיקים שהיו תלויים ועומדים בבית המשפט. אולם, אין בכך בכדי להשליך על התוצאה במקרה של מי שכבר הורשע בפסק דין או ששילם את הקנס ודינו, בהתאם לחוק, כמי שהודה והורשע".

"וואלה זו מצווה לעקוץ את חברות הביטוח, אין לי שום רגשות אשם או מחשבות שניות על העניין. כל כמה שנים אני מרביץ איזו עקיצה נחמדה של כמה עשרות אלפי שקלים וממשיך בחיים שלי. ברוך השם – עד היום לא תפסו אותי, וגם אם יתפסו – מה יעשו לי? במקרה הכי גרוע לא ישלמו לי ויגררו אותי לבית המשפט". העדות הנ"ל של קובי, בחור בן 33 מאזור המרכז, רחוקה מלהיות מקרה פרטי בו רוכבי דו-גלגלי ומשתמשי דרך בכלל, מביימים תאונת דרכים במטרה להונות את מבטחת הכלי בפוליסת חובה. על פי אומדן שנערך על-ידי אגף שוק ההון במשרד האוצר, בין 5% ל-10% מהתביעות שמוגשות לחברות הביטוח הן תביעות כוזבות, ובכללן גם של רוכבי דו-גלגלי, בסכום כולל של כ-600 מיליון ש"ח בשנה.

אמנם הונאת ביטוח מהווה עבירה חמורה בדין הפלילי הישראלי, שנושאת בצידה גם עונש פוטנציאלי של מאסר, אולם בקרב הציבור הישראלי היא נתפסת כעבירה איזוטרית, פחותה משמעותית בחומרתה ביחס לגניבה רגילה. על פי נתוני סקר שערך פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין בקרב 309 רוכבי דו-גלגלי, לא פחות מ-73% מהם סבורים כי אין מקום לשלוח למאסר בפועל רוכב שהורשע בעבירה זו. עוד עולה מהסקר כי 65% מחזיקים בדעה שאין זה מתפקידה של המשטרה לחקור עבירות הונאה בתחום הביטוח.

"היקף תופעת הונאות הביטוח הולך וגדל בעולם. בישראל המצב חמור עוד יותר יחסית למדינות אחרות כמו ארה"ב ומדינות שונות באירופה, עקב תרבות של אי-ציות לחוק ואי-גילוי נאות לרשויות החוק. בישראל גם אין שקיפות מלאה בכל הנוגע להיקף תופעת הונאות ביטוח, או שישנו קושי מהותי באיסוף נתונים בגלל מורכבות הנושא", מצוין במחקר של פרופ' אסף מידני, דיקן בית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל-אביב-יפו, שנערך בשנה האחרונה בחסות קרן המחקרים בענייני ביטוח שליד אגוד חברות הביטוח. לדבריו, הגורמים העיקריים שממריצים את הונאות הביטוח הם החקיקה בישראל, שאינה מקדמת הרתעה מספקת, ואכיפה לקויה, הנובעת בין השאר מכך שהחקיקה הקיימת אינה מאפשרת לחברות הביטוח ולגורמי האכיפה לשתף ביניהם מידע חיוני שקיים במאגרי המידע.

הן כותבי המחקר והן מומחים שעוסקים בתחום הביטוח, נוהגים לחלק את הונאות הביטוח למספר סוגים עיקריים. לדברי עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, הסוג הראשון הוא תביעת נזק מהתרחשות אירוע ביטוחי שעה שאירוע זה לא אירע כלל – כמו למשל הצתות מכוונות של רכוש או ביום גניבות / תאונות של דו-גלגלי. במקרים אלו מתרחש לרוב אחת מן השניים: או שהמבוטח כלל לא נפגע אך מביים תאונת דרכים, או שהוא נפגע בנסיבות אחרות, שאינן מזכות אותו בקבלת פיצוי מגורם כלשהו, ומייחס את הפציעה לתאונת דרכים, בגינה הוא צפוי לקבל פיצוי ממבטחת הרכב בפוליסת החובה. הסוג השני הוא הפרזה בשיעור הנזק שנגרם כתוצאה מאירוע ביטוחי. בנוסף, יש גם את אלו שמייחסים נזקים שאירעו בעבר לתביעה. הדוגמה הבולטת ביותר היא שבעקבות תאונה קלה בכלי, התובע מוסיף גם נזקים מאירוע קודם. בנושא זה, המחקר מדגיש את הבעייתיות הנוספת שקיימת מצד ספקי שירותים "המעוניינים משיקולי רווח לשתף פעולה עם המבוטח ואף מעודדים אותו להתנהגות לא מוסרית", כמו למשל רופאים ומכונים בביטוחי בריאות ומוסכים בביטוחי רכב.

לכאורה, הונאות הביטוח פוגעות רק בחברות הביטוח, אולם הציבור מפספס משהו אחד, מציין עו"ד ורשה – "בסופו של יום, הפרמיות שאנו משלמים מחושבות בין היתר על-בסיס ממוצע תביעות. בהערכה גסה ניתן להגיד כי עלותן מתייקרת בכ-20% בגלל תופעת הונאות הביטוח".

לדעת כותבי המחקר, קיימות מספר דרכים באמצעותן ניתן להקטין את היקף תופעת הונאות הביטוח. ראשית באמצעות חקיקה, תוך הגדרה ספציפית של עבירת הונאות הביטוח כעבירה בדרגת חומרה של פשע. כמו כן, מצוין במחקר כי יש לקדם חקיקה לפיה לממונה על שוק ההון יינתנו סמכויות לטיפול במניעת הונאות ביטוח. בנוסף יש ליצור מנגנון של שליחת אזהרה למבוטחים בנוגע לניסיונות להונאה כדי לנסות ולמנוע הצלחה של הונאות עתידיות, כמו גם הפעלת יחידת חקירה מיוחדת בחברת הביטוח לחשיפת הונאות ביטוח.

לצד כל זאת, מוצע להעלות את מדרג הענישה ולהוריד רף ההוכחה מצד הרשות השופטת. אולם עורכי המחקר לא מסתפקים בכך. לדעתם, על מנת להתמודד באופן יעיל עם התופעה, יש להקים מאגרי מידע הכוללים פרטי רמאים מוכחים והונאותיהם על ידי איגוד חברות הביטוח, ובנוסף ליצור קואליציה או כוח משימה משותף של חברות הביטוח נגד הונאות ביטוח. במסגרת זו, על המבטחות בישראל להקצות תקציבים לקמפיינים להעלאת המודעות בקרב הציבור הרחב לנזקי הונאות הביטוח.

האם קנאביס פוגם בכושר הרכיבה וביכולת השליטה באופנוע? השאלה הזו העסיקה וממשיכה להעסיק מומחים רבים, שכן יש לה השפעה מכרעת על הנכונות של מדינות ברחבי העולם להתיר שימוש בקנאביס לצורכי פנאי (לגליזציה). למעשה, אחת מהטענות השכיחות שמובילות להמשך האיסור במקומות רבים, היא ההנחה שצריכת קנאביס מעלה את הסבירות לסטייה מהנתיב ומשבשת את יכולת השיפוט על הכביש. עמדה זו עומדת גם בבסיס ההתנגדות של משטרת ישראל, שטוענת באופן נחרץ כי מתן ההיתר לעישון יעלה משמעותית את מספר תאונות הדרכים. אלא שלאחרונה פורסם מחקר מדעי מקיף שתוצאותיו עומדות בסתירה לכל המחקרים הקודמים, שקובע כי אין כל השפעה על מסוגלות הנהיגה.

במסגרת המחקר, שנערך בשנתיים האחרונות על-ידי צוות מדענים בקולורדו, נבחנה ההשפעה על 85 נהגים, שחולקו ל-3 קבוצות: נהגים שצורכים קנאביס מדי יום, כאלו שצורכים קנאביס פעמים ספורות מדי שבוע, ואלו שנמנעים באופן גורף מעישון. לצורך בחינת הקשר בין השניים הסתייעו החוקרים בסימולטור שתוכנן לבדוק שני היבטים: חישוב סטיית הנהג ממסלול הנסיעה וכן ההשפעה על המהירות בה נהג.

מתוצאות המחקר עולה באופן חד-משמעי כי צריכת קנאביס לא מגדילה את שכיחות הסטייה מהנתיב ולא מובילה להגברת מהירות. הנבדקים הדגימו יכולת נהיגה זהה טרום הצריכה ואחריה, וכך גם בהקשר של המעשנים הכרוניים – לא נמצא כל הבדל בין אופן נהיגתם.

האם תוצאותיו החריגות של המחקר צפויות להשפיע על עמדת משטרת ישראל? ספק גדול. בימים אלו מקדמת משטרת ישראל במלוא המרץ את התכנית להכניס לשימוש את 'ינשוף הקנאביס' – מכשיר ייעודי לאיתור נהיגה תחת השפעת סמים. הבדיקה, שמתבססת על דגימת רוק, מספקת תשובה תוך כעשר דקות ונחשבת לבעלת רמת מהימנות גבוהה ביותר של 95%. ציודם של שוטרי אגף התנועה במכשיר זה צפוי ליצור בעיה גדולה לצרכני הקנאביס, שכן תוצרי פירוק החומר נותרים בגוף כשבועיים ימים ואף יותר. כך יכול להיווצר מצב שבו רוכב עישן כשבוע קודם למועד בו נעצר לבדיקה, אך היא צפויה להצביע על כך שהוא נוהג תחת השפעת סם.

ומה ההשלכות הפליליות של רכיבה תחת השפעה? עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ותעבורה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, אומר: "ראשית, אנו מדברים על שלילת רישיון הנהיגה למשך של עד שנתיים, ובמקרים מסוימים גם מאסר בפועל. אולם זה לא מסתכם בכך. ההרשעה יכולה להשפיע על נכונות חברות ביטוח לבטח בעתיד את הרוכב בפרמיה זולה. כמו כן, במקרה תאונה חברת הביטוח עלולה להתנער ממתן כיסוי ביטוחי – מצב שיכול להכניס את המבוטח לתוך סחרור כלכלי. בנוסף, עד כה, על מנת ששוטר יחייב רוכב לעבור בדיקת דם או שתן, היה עליו להוכיח כי התעורר אצלו חשד סביר לכך. מנגד, בדיקת הרוק מייתרת את הצורך להוכיח זאת ומספקת אינדיקציה שבהתאם לתוצאותיה יחליט השוטר האם לחייב את הנבדק לבצע גם בדיקת דם או שתן. אמנם בדיקת הרוק אינה מהווה ראיה חותכת, אבל אם הרוכב יסרב לביצועה, מבחינת השוטר התגבש החשד הסביר שיאפשר לו לדרוש ביצוע של בדיקת דם או שתן. במקרה בו הרוכב סירב לבדיקה – הוא ייחשב כנוהג תחת השפעת סם".

ההמלצה החד-משמעית שלנו היא כמובן לא לצרוך קנאביס בטרם עלייתכם לכביש. לא רק בגלל ההשלכות המשפטיות, אלא גם ובעיקר על-מנת לשמור על בטיחותכם.

• הזירה המשפטית: קנאביס ורכיבה
• בגלל הקורונה: שוק שליחי הקנאביס בוער