תגית: בית משפט

כאשר אתם חושבים על המונח 'תאונת דרכים', ההיגיון מנחה כי ההגדרה היא אירוע תאונתי שנגרם במהלך הרכיבה, כשהכלי מונע. אולם במרוצת השנים האחרונות חל שינוי בעמדת בתי המשפט כלפי מושג זה, ובלא מעט פסיקות הורחבה ההגדרה גם בהקשר של מקרים בהם הכלי נמצא במצב של עמידה או אפילו כבוי. ההבדל בין 'סתם' תאונה לבין תאונת דרכים יכול לבוא לידי ביטוי בהרבה מאוד כסף שתקבלו מחברת הביטוח, בכפוף כמובן לאופי ועומק הפציעה. על מנת להבין כיצד הרחיבו בתי המשפט את המונח תאונת דרכים, שוחחנו עם עו"ד אסף ורשה – יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין.

איך ייתכן שבית המשפט קובע כי תאונת דרכים יכולה להיגרם גם כשאופנוע לא בתזוזה? זה לא סותר את ההיגיון הבריא?

צריך להבדיל בין השכל הישר ובין ההיגיון המשפטי. על-פי פסיקת בתי המשפט, גם תאונה שאירעה במצב בו הרכב לא היה בנסיעה, עדיין, מופעל הסיכון התעבורתי ועלולות להיגרם תאונות. למעשה, מה שבית המשפט בוחן הוא האם הנזק שנגרם לנפגע קשור לסיכון שכרוך בשימוש ברכב למטרות תחבורה, והאם השימוש בו הוא שגרם לנזק. לצד זאת, בית המשפט גם מייחס חשיבות רבה למגע הפיזי בין הרוכב והאופנוע. כלומר, בית המשפט יראה בנזק שנגרם במהלך ירידה מהאופנוע כתאונת דרכים שמזכה את הרוכב בפיצוי.

ומה הדין בנוגע לנפילה מהאופנוע תוך כדי עלייה עליו? האם אפשר לקבל פיצוי על נזק שנגרם בנסיבות כאלו?

תאונה בנסיבות כאלו בדיוק הגיעה לפתחו של בית המשפט. מדובר על חוקר פרטי שעלה על הקטנוע, ותוך כדי כך נפל ונחבל. חברת הביטוח התנגדה. ראשית היא טענה כי התאונה אירעה בנסיבות אחרות, ושנית, אף אם זו התרחשה כנטען – לא מדובר על תאונת דרכים. בפתח הדיון הבהיר השופט כי "ניסיון החיים המשפטי והכללי מלמד שתאונות עשויות להתרחש בשלל סיטואציות שונות ומשונות שאיש לא העלה על דעתו שיכול ויקרו". לדבריו, בסופו של יום לשכל הישר ולניסיון החיים יש מקום בלתי מבוטל בהכרה בהיתכנותה של התאונה או של תוצאותיה. כמו כן הוא קבע כי על אף שהאופנוע לא היה מונע, התאונה נחשבת כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

סוף דבר – בחישוב סך הפיצויים, תוך התחשבות בנכות שנגרמה, הפסדי ההשתכרות של התובע והוצאות משפט, העמיד השופט את היקף הפיצויים על 246,186 שקלים (לאחר ניכוי תגמולי המל"ל).

האופנוע לא הניע ודחפתי אותו במעלה הכביש. תוך כדי תנועה החלקתי ונפצעתי. האם פציעה בנסיבות כאלו מהווה תאונת דרכים?

תתפלאו, אבל כן. לאחרונה ניתן פסק דין בסיפור ממנו ניתן להקיש גם כלפי תאונה עם דו-גלגלי. בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה חברת ביטוח בתשלום פיצויים לאדם שיצא לדחוף את הרכב של זוגתו שנתקע, וכתוצאה מכך נגרם לו קרע במרפק. המבטחת טענה שהאירוע לא מהווה תאונת דרכים לפי החוק, אך השופטת  קבעה שדחיפת רכב לצורך חילוצו היא בגדר "שימוש ברכב", וחייבה את חברת הביטוח לשלם פיצויים.

בכתב ההגנה טענה חברת הביטוח שהאירוע הנטען אינו תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכן הרמה של רכב בידיים אינה מופיעה בהגדרת 'שימוש ברכב' בחוק. לשיטתה, לא מדובר בפעולה חיונית והכרחית לנסיעה ברכב, ולא סביר שמשתמש ברכב יבצעה. בית המשפט קיבל את טענת בא כוחו של הנהג, עו"ד טל רבי, וקבע כי האירוע מהווה תאונת דרכים, כיוון שדחיפת הרכב לצורך חילוצו לאחר שכבר החלה הנסיעה היא בגדר 'שימוש ברכב מנועי' לפי ההגדרה בחוק.

קיבלתי כווייה מהאגזוז של האופנוע. האם מדובר על תאונת דרכים?

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר תאונת דרכים כ"מאורע בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". שימוש ברכב מנועי הוא "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב. למעט טעינת מטען או פריקתו כשהרכב עומד". לפיכך, תביעה בגין כווייה שנוצרה במהלך ירידה או עליה מהאופנוע עשויה להתקבל.

הקפיץ באמצעותו אני קושר את המטען על חלקו האחורי של האופנוע השתחרר והקרס שלו פגעה בי. אני מניח, לפי הדוגמאות שהבאת, שגם זה מוגדר כתאונת דרכים.

נכון. בית המשפט דן בתיק של מ', שעבדה כמאבטחת בסניף הביטוח הלאומי בחדרה. בתום המשמרת ירדה לחניון בו חנה האופנוע שלה. היא נעמדה לשמאלו, התניעה אותו ותלתה את הקסדה על הכידון. כעת הניחה את תיקה האישי על המושב האחורי של האופנוע וקשרה אותו למושב עם קרסי מתכת. היא היתה משוכנעת שכל הקרסים מהודקים היטב. כשפנתה לעלות על האופנוע השתחרר אחד הקרסים וקפץ לתוך עינה השמאלית. מ' איבדה כליל את ראייתה בעין שמאל. נכותה הוערכה ב-45% לצמיתות. לדעת השופט שדן בתיק, תהליך ההכנה לקראת הרכיבה על האופנוע הוא חלק טבעי ואינטגרלי מתהליך ה'כניסה' לאופנוע. מדובר בתהליך אשר מתחיל עם תחילת הכנת האופנוע ורוכבו לרכיבה ועוד טרם העלייה על מושב האופנוע. "ניתן לראות ברשת הקשירה כמעין דלת רכב שנטרקה ולמעשה 'נזרקה' לעבר מי שנמצא לידה".

ומה בנוגע לסיטואציה בה תוך כדי תיקון האופנוע, הרוכב נפגע כתוצאה משימוש בכלי עבודה מסוים? זו תאונת דרכים?

כן. גם זו תאונת דרכים. לבית המשפט הוגשה תביעה בגין מקרה בו אדם נפגע במהלך ניסיון החלפת גלגל ברכב, כשבעת פתיחת הבורג עף מפתח ה'צלב' על פניו ופגע בו. השופט קבע כי מדובר על תאונה שעונה להגדרה 'תאונת דרכים'. כמו כן, גם מקרה לדוגמה בו האופנוע נפל מהרגלית ופגע ברוכב, מהווה תאונת דרכים.

המסקנה היא שככל שנפגעתם מהאופנוע באופן זה או אחר – בצורה ישירה או עקיפה – רצוי להתייעץ עם עורך דין על-מנת למצות את זכויותיכם, שכן ההגדרה לתאונת דרכים עשויה להיות רחבה מאוד.

רוכבת אופנוע הואשמה על-ידי המשטרה בכך שסטתה מנתיב נסיעתה ופגעה בניידת שעמדה בצד הדרך. בבית המשפט הרוכבת זוכתה מכל אשמה, בעיקר מפני שהתבררו כשלים חמורים של המשטרה בחקירת המקרה ובהגשת כתב האישום – כולל שקרים, טיוחים וניגודי אינטרסים. סיפור עם סוף טוב, אבל עדיין שיטות הפעולה של המשטרה ונורמות החקירה צריכות להטריד כל אזרח שומר חוק.

על-פי כתב האישום שהוגש לבית המשפט נראה כי הרוכבת היא זו שאשמה בתאונה. על פי המתואר, התאונה התרחשה בינואר 2019, כאשר הרוכבת רכבה על אופנוע בכביש 40 מצפון לדרום והגיעה לצומת לוד מרכז כשהיא בנתיב הימני מתוך 2 נתיבים בכיוון נסיעתה. באותו הצומת, ובכיוון נסיעתה, עצר שוטר את הניידת בה נהג, מכיוון שברמזור בכיוון נסיעתם דלק אור אדום. על פי כתב האישום, הרוכבת נהגה ברשלנות, סטתה מנתיב נסיעתה והתנגשה ברכב המעורב בדופן הקדמי-ימני, מה שהוביל לפציעתה ולנזק לכלי הרכב המעורבים.

בהליך פלילי, על מנת להרשיע נאשם על המדינה להרים את נטל ההוכחה מעבר לכל ספק כי הראיות מצביעות על ביצוע העבירה. אלא שמה שקרה בתיק הזה רחוק שנות אור מהתנהלות סבירה של התביעה המשטרתית. לא צריך להיות עורך דין כדי להבין שעל בסיס מסכת ראיות כל כך מחוררת – לא מגישים כתב אישום. כיצד ייתכן שעל אף שאין כל בדל של ראיה שמוכיח כי הרוכבת אשמה, הוגש כנגדה כתב אישום? התנהלות המשטרה הפעם הייתה כה חריגה, עד כדי כך שהשופט כתב כי עדותם של השוטרים "מחוררת יותר מאשר גבינת אמנטל שווייצרית, וגם זאת בלשון המעטה".

מה קרה בתיק הזה?

כבכל דיון שמתנהל על בסיס כתב אישום, ניתנת תחילה לנאשם האפשרות להודות או לכפור באשמה. הרוכבת הנאשמת כפרה כבר מתחילת הדרך. על מנת לבסס את טענותיה כי היא חפה מאשמה, ביקשה מבית המשפט לזמן לעדות את שני השוטרים שנכחו בניידת בזמן התאונה, את בוחני התנועה, שגם על בסיס מסקנותיהם הוגש כתב האישום, וכן עד ראייה שנכח בזירת ההתרחשות.

לדוכן העדים עלו תחילה השוטרים שנכחו בניידת במהלך התאונה. אולם בשונה מעדות של שוטר 'ניטרלי', שנתפסת כחפה מאינטרס, במקרה הזה מציין השופט כי מצא מקום לבחון באופן מדוקדק את התנהלותם בזירה ואת עדותם, שכן הם היו מעורבים בתאונה. אחד מהשוטרים המעורבים העיד כי כלל אינו זוכר את האירוע, אך מנגד הוא ערך דו"ח פעולה ואף צילם מספר תמונות, מהן למד בית המשפט כי הניידת הוזזה ממקום התאונה. מדוע פרט זה מהותי? על שולחנו של השופט הונח גם דו"ח של בוחני תנועה שמצביע על אשמתה של הנהגת, אולם התברר כי אלו כלל לא הגיעו לזירה אלא כתבו אותו 'מרחוק'. הבוחן אף הודה כי בתיק החקירה צוינו פרטיו של עד ראייה, אך מסיבה שאינה ברורה הבוחן לא טרח ליצור איתו קשר.

אך אלו לא הכשלים היחידים שנפלו בהתנהלות הבוחנים. לבית המשפט זומן עד נוסף, שהעיד כי לא ראה את התאונה מתרחשת, אולם במזכר שהוגש לבית המשפט ציין הבוחן כי העד הבחין באופנוע שמגיע מצד ימין ומתנגש בה. וכיצד יישב הבוחן את הסתירה בין הצדדים? הוא הבהיר לבית המשפט כי לשיטתו אין סתירה.

לבית המשפט זומן גם בוחן תנועה נוסף ש'ריכך' את חד המשמעיות של קביעת הבוחן הראשון, תוך שהוא מסייג ומאשר כי לא מדובר על תאונה שנגרמה כתוצאה מסטייה חדה: "זה אפיון של תאונה צד בצד, טיפה זווית". בית המשפט הקשה ותהה כיצד עדותו מתיישבת עם עדותו של השוטר שנהג בניידת שטען כי הנאשמת נסעה באלכסון, וזה השיב: "יכול להיות שיש פה פגם בניסוח". בסופו של דבר קבע הבוחן נחרצות כי גם הנאשמת וגם הניידת יכולים היו לסטות, כך על פי התאמת הנזקים, ולא ניתן לקבוע מי סטה לכיוון מי.

בסיכום ביניים, על-פי השופט, התאמת הנזקים מלמדת כי אחד מהרכבים סטה, אך לא ידוע מי. עדותם של השוטרים אינה מסירה את העננה מעל הגורם לתאונה. "ההיפך הוא הנכון, עדותם חסרה ומחוררת יותר מאשר גבינת אמנטל שוייצרית, וגם זאת בלשון המעטה".

בשלב זה עלה לדוכן העדים עד הראייה, אותו הגדיר הבוחן "עד ראייה משמעותי", אולם כבר בתחילת עדותו הוא גרם לתובע המשטרתי להתכווץ בכיסאו: "לא ראיתי את התאונה עצמה בעיניים, זה היה יחסית רחוק, לא שני מטרים", ובהמשך הוסיף: "מעבר לזה לא ראיתי מי אשם". לדבריו, הוא ציין זאת גם בזירה. בהמשך הוא מציין כי לא הבחין בתאונה, אך הגיע למקום לאחר כחצי דקה ומצא את הניידת בנתיב הימני ואת האופנוע זרוק על אי-התנועה. "את המקרה בעיניים – לא אשקר – לא ראיתי. זה הכל השערות. הסברתי זאת גם לשוטרים".

אולם מסכת הראיות הבעייתית שעמדה בבסיס כתב האישום הזה אינה הבעיה היחידה בתיק, והשופט מותח ביקורת על היבט עקרוני אחר. לדבריו, העובדה כי בתאונה מעורב רכב משטרתי, והתאונה אירעה בתחום מרחב שפלה ונחקרה על-ידי בוחני התנועה של מרחב שפלה, גורמת לתחושת אי-נוחות. לדבריו, "בהחלט ייתכן כי היה מקום שהתאונה תיחקר על ידי יחידת בוחנים ממחוז אחר, ולו למראית פני הצדק".

וכך, בהתאם להשתלשלות העניינים ועדויות הצדדים, קבע בסופו של יום השופט כי לא הוכח בפני בית המשפט כיצד התרחשה התאונה וכי הוא לא שוכנע כי הנאשמת היא הגורם לתאונה. "בנסיבות אלה נדמה כי גרסת התביעה באשר לאחריות לגרימת התאונה אינה נתמכת בראיות, ולו לכאורה".

בסופו של דבר, לאור כל האמור, זיכה בית המשפט את הנאשמת. לדברי עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח, נזיקין ותעבורה המשמש גם כפרשן המשפטי של מערכת פול גז: "העמדה לדין היא החלטה בעלת השלכות גורליות. היא מטילה אחריות כבדה על התביעה הכללית, אשר לה נתונה סמכות שיקול הדעת בנושא. הגשת כתב אישום קובעת את גורלו של הנאשם ומשפיעה על נפגע העבירה ועל הציבור כולו. אי לכך העלה המחוקק את רף ההוכחה במשפט הפלילי וקבע כי יש להרימו מעבר לכל ספק סביר. המושג 'ספק סביר' מצביע על קיומה של אפשרות מתקבלת על הדעת אשר מציג הנאשם, קרי, אפשרות ממשית שיש לה אחיזה בחומר הראיות, להבדיל מהשערה שאין לה כל בסיס בראיות או שהינה בבחינת אפשרות תיאורטית גרידא. בית המשפט העליון קבע בעבר, כי לא כל ספק הוא ספק. אי לכך, לאור סד הראיות הקלושות בתיק, לא היה מקום להגיש בו כתב אישום".

*הבהרה: העו"ד שייצג את הרוכבת בהליך המשפטי הוא עו"ד יחי כותה. 

רוכב אופנוע הואשם על-ידי שוטר על כך שברח לשוטר כשזה האחרון סימן לו לעצור. השוטר החל במרדף, והאירוע הסתיים בנשק שנשלף ובמעצר של הרוכב. בבית המשפט הרוכב יצא זכאי מחמת הספק.

מי שקורא את עדותו של השוטר משוכנע כי מדובר על עבירה חמורה ביותר שביצע רוכב האופנוע. לדברי השוטר, ביום 16.2.20 בשעה 17:12 לערך נסע ברמת גן ברחוב ז'בוטינסקי, ובסמוך לצומת עם רחוב קריניצי הבחין באופנוע ועליו רוכב ונוסע צועקים על נהג אוטובוס שנסע לימינם, ובהמשך נעצרים לתחנת אוטובוס ליד בית מספר 135. מכיוון שהשוטר חשש שהרוכבים ינסו לתקוף את נהג האוטובוס, עצר לידם ואמר "משטרה, תעצרו בצד לבדיקה מיד" תוך שהוא מנופף להם בידו הימנית. אלא שלדבריו, הרוכב 'צפצף' עליו והמשיך ברכיבה מהירה, תוך שהוא נכנס לתוך גינה ברחוב ז'בוטינסקי 135.

השוטר מציין בעדותו כי המשיך לדלוק אחריהם, תוך שמירה על קשר עין, כאשר בשלב מסוים הוא מבחין במורכב משליך שקית שחורה ליד הגינה. בהמשך ההימלטות הנאשם עצר את האופנוע בחניה ברחוב סמוך וירד מהאופנוע. השוטר שהגיע כעבור שניות אחדות מבחין בהם ומורה להם להישכב על הרצפה תוך שהוא שולף את אקדחו ומכוון אותו לעברם. כעולה מפרוטוקול הדיון, הנאשם וחברו הסכימו לשכב על הקרקע ולאזוק את עצמם עד להגיעם של כוחות שיטור נוספים שעצרו אותם.

לאור התנהלות הרוכב וחברו המורכב הוגש כנגד השניים כתב אישום בגין עבירה של אי-ציות לשוטר. במהלך החקירה הנגדית הבהיר השוטר כי לא יכול היה להפעיל אמצעים משטרתיים במהלך הנסיעה אחרי הנאשם, שכן לא היה לו זמן לכך, אך רכב על אופנוע משטרתי מסומן בהתאם. כמו כן, לדבריו, הוא התעקש כי לא טעה בזיהוי ושהנאשם נמלט גם נמלט ממנו.

מנגד, עדותו של הנאשם שופכת אור שונה לחלוטין על נסיבות המקרה. לדבריו, הוא מתגורר ברחוב ז'בוטינסקי 133, במרחק של דקת הליכה מהמקום בו נעצר, וכי הוא נוהג להחנות שם את האופנוע שלו לאחר שנגרם לו נזק בעבר בחניית הבניין שלו. על דוכן העדים הוא הסביר כי לא התעמת עם נהג אוטובוס, ולמעשה כלל לא הבחין בשוטר שמורה לו לעצור. גם המורכב מציין כי כלל לא הבחין באיש שפוקד עליהם לעצור.

במהלך הדיון נדרש השוטר להשיב מדוע לא עשה את הדבר המתבקש – להפעיל את מערכת הכריזה ולהורות להם לעצור. בתגובה הוא הבהיר לבית המשפט כי מכיוון שעבר בתוך גינה הוא התקשה להפעיל את האורות הכחולים ואת הכריזה, שכן הדבר היה דורש ממנו לשחרר יד אחת וזה היה מפריע למהלך הנסיעה.

כמו כן, עלתה התהייה מדוע כלל שלף את נשקו. בעדותו מציין השוטר כי מכיוון שראה את העד זורק דבר מה ולא ידע במה מדובר, זה הדליק אצלו נורה אדומה, כל שכן שאלו היו עם 'חם-צוואר' ומסיכות, תוך שאחד מהם היה עם היד בכיס – מה שעורר את חשדו כי ישלפו לעברו משהו.

בשלב זה של הדיון נשלף אס שמשנה לחלוטין את ההתייחסות לאמינות עדותו של השוטר. מדובר על סרטון שצולם במצלמת הגוף שלו, וזה, איך נאמר, לא מחמיא למהימנות שלו. צפייה בו מלמדת כי הרוכבים כלל לא היו עם מסיכות, וגם הטענה כי ידו של אחד מהם הייתה בכיס התבררה כלא נכונה. אז מהיכן הביטחון לטעון זאת בפני בית המשפט? "זה היה לפני שהמצלמות הופעלו", הוא טען.

אז היכן עוברת האמת, אתם תוהים? ובכן, זו אינה השאלה אותה יש לשאול כאשר מדובר על משפט פלילי, מבהיר עו"ד אסף ורשה. לדבריו, שם המשחק הוא האם ניתן להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר. על פי עקרון זה, על מנת להרשיע אדם בעבירה פלילית על התביעה להוכיח כי ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר. לעומת זאת, תפקיד ההגנה היא לייצר ספק בלבד על מנת שהנאשם לא יורשע. הספק הסביר, מסביר עו"ד ורשה, נבחן על פי אמות מידה רציונליות לאימות אשמתו של אדם באופן שהוא נטול ספק סביר, וללא עמידה באמות מידה אלו חוק העונשין אינו מתיר להרשיע את הנאשם. הספק יבחן אם ניתן בהגיון בריא לקבל את גרסת הנאשם – מעל לספק סביר משמעו כי לאחר שנבחנה גרסת הנאשם והראיות מטעמו, הוכרע כי גרסה זו לא יכולה להתקיים נוכח הראיות ואיננה הגיונית.

ניואנס משפטי זה רלוונטי להבנת פסק הדין, שכן לדברי השופטת, היא לא השתכנעה במידה הנדרשת במשפט הפלילי (מעבר לכל ספק סביר), כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. מדוע? מכמה נימוקים. ראשית, השוטר בחר לשלוף את אקדחו אל מול הנאשם ועד ההגנה, אך לטענתה היא לא השתכנעה כי היה צורך בכך. בתיעוד המצולם לא נראה כי נשקפה לעד סכנה כלשהי מצדם. לדבריה, "מדובר, לטעמי, בהפעלת אמצעי מאיים ומיותר בסיטואציה שבנדון, ויש בכך כדי להעלות ספק לגבי שיקול דעתו המקצועי של העד, דבר שיש בו כדי להשליך לא רק על מקצועיותו, אלא גם על אמינותו".

כמו כן, השופטת שרית קריספין מבית המשפט לתעבורה מחוז תל-אביב ציינה בפסק הדין כי לא ברור מדוע השוטר לא הפעיל אמצעים משטרתיים במהלך הנסיעה ולא הפעיל את הכריזה והאורות הכחולים. בנוסף, בסרטון ממצלמת הגוף של השוטר לא ניתן היה לראות את האופנוע של הנאשם בנסיעה, אף כי השוטר טען כי ראה אותו כל העת ושמר איתו על קשר עין.

אי לכך, בחודש פברואר השנה זיכה בית המשפט את הנאשם מחמת הספק.

מספרי ההרוגים על דו-גלגלי, ששוברים השנה כל שיא, הביאו כצפוי את אגף התנועה במשטרת ישראל ואת אגפי התנועה במחוזות להגביר את האכיפה על רוכבי אופנועים וקטנועים. זה עשוי היה להיות מהלך טוב וחיובי, אבל הדרך – כרגיל – לא נכונה, ושוטרים רבים מחפשים את המטבע מתחת לפנס, ולעתים אף ממציאים את המטבע, כלומר מחלקים דו"חות על עבירות שלא היו ולא נבראו.

שנת 2021 היא השנה הקטלנית ביותר לרוכבי דו-גלגלי אי-פעם. אחרי שהשנים 2019 ו-2020 היו שנות שיא, כשנהרגו בכל אחת מהן 69 רוכבים, שנת 2021 עומדת לשבור את השיא השלילי הנוראי הזה, כשנכון לרגע כתיבת שורות אלו, לקראת אמצע חודש יוני, המספר העדכני עומד על 47 רוכבי אופנועים וקטנועים. אם יימשך הקצב הנוראי הזה של הקטל בדרכים, שנת 2021 עלולה להסתיים עם יותר מ-100 רוכבים שיסיימו את חייהם על הכבישים בישראל.

למצב הנוכחי גורמים רבים, וגם אחראים רבים. הגידול האבסולוטי במספרי הרוכבים (נכון להיום יש כ-150 אלף רוכבים פעילים) העלה את מספרי הנפגעים וההרוגים, אולם העלייה במספרי ההרוגים אינה ביחס ישר לגידול במספרי הרוכבים, אלא הרבה מעבר. כך למשל, ב-2019 אחוז ההרוגים על דו-גלגלי ביחס לכלל ההרוגים על הכבישים עמד על כ-20%. ב-2020 היחס עלה לכ-25% – כלומר אחד מכל ארבעה הרוגים על הכבישים היה רוכב דו-גלגלי ממונע. עד כה ב-2021 היחס הזה עלה לכ-30%, שכן מתוך 152 בני אדם שנהרגו עד כה על הכבישים – 47 הם רוכבי דו-גלגלי ממונע.

על האחריות של הרוכבים כתבנו לא פעם, ובאופן כללי אנחנו קוראים לרוכבים לקחת אחריות על הרכיבה שלהם, לרכב במודעות ובאחריות, לבצע קורסי רכיבה מתקדמת, לרכוב עם ציוד בטיחות איכותי ולגבש אסטרטגיית רכיבה מסודרת. יחד עם זאת, גם למדינה אחריות רבה במצב הנוכחי, ונראה שהפיצוץ הנוכחי נובע מהזנחה ארוכת שנים. כך למשל, שיטת לימוד הנהיגה בישראל תקועה עשרות שנים אחורנית, והלכה למעשה רוכבים עולים על הכבישים ללא ידע בסיסי בתפעול המכונה או בהתמודדות עם מצבים בכביש. רפורמה שמשרד התחבורה ניסה לבצע בלימודי הנהיגה ובמבחני הרישוי לפני מספר שנים קידמה את הנושא במעט, אבל זה היה מעט מדי, והמצב עדיין רחוק מאוד מלהיות הולם.

גם בנושא תשתיות הכבישים ישנה הזנחה מצד המדינה, וזו גורמת לקטל של רוכבי דו-גלגלי. הדוגמה הטובה ביותר תהיה פסי ההגנה מפלסטיק לגדרות הבטיחות. פרויקט מיגון גדרות הבטיחות החל בשנת 2015, והוא התקדם לא רע בשנים הראשונות, אולם בשנתיים האחרונות הפרויקט תקוע לחלוטין בגלל היעדר תקציב – אף על פי שהתקציב לכך, שעומד על עשרות בודדות של מיליוני שקלים, כבר אושר לפני שנים. התוצאה של המחדל הזה הוא 10 רוכבי דו-גלגלי שנהרגו מגדר הבטיחות רק בשנת 2021 – כלומר יותר מ-20% מההרוגים על דו-גלגלי נהרגו מפגיעה בגדר הבטיחות והיו יכולים להיות היום בחיים אם פרויקט מיגון המעקות היה ממשיך. שבעה מתוך העשרה, אגב, נהרגו בחודש מאי 2021 לבדו.

הפספוס שבמבצעי אכיפה

בתגובה לעלייה הדרמטית במספרי הרוכבים ההרוגים, במשטרת ישראל מגבירים את האכיפה על רוכבי דו-גלגלי. בדוברות אגף התנועה טוענים בתוקף כי אין מבצע אכיפה ממוסד כנגד רוכבי דו-גלגלי, וכי ייתכן שמדובר במבצעים נקודתיים של המחזות או המרחבים, אולם המספרים מציגים תמונה אחרת: בשבוע האחרון – מראשון ועד מוצ"ש – נרשמו 620 דו"חות לרוכבי דו-גלגלי, בערים ומחוץ להן. שבוע קודם לכן נרשמו כ-200 דו"חות, ואילו בשבוע ממוצע נרשמים בין 70 ל-130 דו"חות לרוכבי דו-גלגלי. המשמעות היא שגם אם אין מבצע של אגף התנועה במשטרת ישראל כנגד רוכבי דו-גלגלי, מפקדי תנועה במחוזות ובמרחבים בהחלט הורידו הוראה להגביר משמעותית את האכיפה על רוכבי אופנועים וקטנועים.

כאן חשוב להגיד: ככל שהאכיפה על רוכבים, ובכלל על נהגים מכל הסוגים, היא אכיפה איכותית שמחפשת ביריוני כביש ועברייני תנועה – אנחנו בעד ואנחנו מעודדים את משטרת ישראל לאכוף את הסדר על הכבישים. אכיפה איכותית כזו, שמורידה מהכביש ביריונים, בהחלט עשויה לצמצם את מספרי התאונות ואת מספרי הנפגעים וההרוגים. אולם לצערנו הרב אנחנו מקבלים את הרושם שלא זה המצב, וכי מבצעי האכיפה הנוכחיים נועדו לשפר סטטיסטיקה של המשטרה באכיפה, על-מנת להציג נתונים של הגברת אכיפה ומלחמה בתאונות – על אף שמדובר במצג שווא ובאחיזת עיניים. ומדוע אנחנו אומרים את הדברים הקשים האלה? מפני שמכל העדויות שמגיעות אלינו, השוטרים עסוקים בלחפש את המטבע מתחת לפנס – כלומר אוכפים מה שקל ולא מה שחשוב ומציל חיים, ולעתים אף ממציאים את המטבע מתחת לפנס.

כך למשל, רוכבים רבים מעידים על שוטרים שעומדים על השול בנתיבי איילון ובכבישים דומים, ומחלקים כמויות של דו"חות לרוכבים שעולים על אי-התנועה הצבוע (815). זוהי כמובן עבירת תנועה, אולם מתן דו"חות בקבלנות על עבירה זעומה שכזו לא נועד להציל חיים אלא לשפר סטטיסטיקה. יותר מזה – בתיעודים שהגיעו לידינו נראים רוכבים שחטפו דו"ח על עלייה על אי-תנועה צבוע – על אף שלא עלו על האי, וזה נראה היטב במצלמת הדרך של הרוכב שתיעדה את הנסיעה. באותו האופן, במשטרה חילקו דו"חות רבים על לוחיות רישוי, שבמקרים רבים היו תקינות לחלוטין ונקיות – כפי שתראו בדוגמאות שנביא בהמשך. הרוכבים מעידים שהשוטרים "חיפשו בכוח על מה לתת דו"ח, ובסוף נתנו דו"ח על הלוחית – שהייתה תקינה לגמרי". עדות נוספת לכך קיבלנו בסוף השבוע האחרון, כששוטרים הגיעו לריכוזי רוכבים – במקרה הזה תחנת הדלק של בית גוברין – וחיפשו ליקויים באופנועים שרובם היו יוקרתיים וחדשים (בתמונה בראש הידיעה).

זהו לדעתנו פספוס אדיר של המשטרה. כולם מבינים את הבעייתיות הגדולה של מספרי הנפגעים וההרוגים, וכולם מבינים שיש צורך בטיפול בבעיה – גם טיפולים נקודתיים וגם טיפולים יסודיים ארוכי טווח. יחד עם זאת, מבצעי אכיפה שבהם מבצעים אכיפה בקבלנות ובין היתר מחולקים דו"חות לא מוצדקים – לא רק שלא מטפלים בבעיה, אלא שגם יוצרים מרמור גדול ואיבוד אמון של הרוכבים במערכות אכיפת החוק, וגם מנציחים את תרבות האינסטנט של הצגת סטטיסטיקה שמאחוריה אין תוכן אמיתי אלא הרבה עטיפה. באופן כזה כולם מפסידים, מפני שמספרי ההרוגים לא צפויים לרדת בטיפול כזה של המשטרה.

מספר דוגמאות של דו"חות לא מוצדקים מהימים והשבועות האחרונים

בשבוע שעבר רוכב שנסע באיילון לכיוון דרום בשעת עומס תנועה כבד, עבר מהנתיב השני לנתיב הימני, ורכב צמוד לאי-התנועה הצבוע. שוטר שעמד בשול שאחרי אי-התנועה עצר את הרוכב ורשם לו דו"ח על נסיעה על אי- התנועה. השוטר אף טען שהרוכב הגיע מנתיב העלייה למחלף, מימין, וחצה את אי-התנועה – על אף שכאמור הרוכב הגיע משמאל. הרוכב היה מצויד במצלמת דרך, ותיעוד הרכיבה מוכיח באופן חד-משמעי שהשוטר רשם דו"ח לא מוצדק, שכן הרוכב לא נסע על אי-התנועה אף לא מעט, ויותר מזה – השוטר טעה לחלוטין בתיאור העובדות, שכן הרוכב הגיע מנתיב שמאלי יותר ולא מנתיב העלייה למחלף.

במקרה הזה מצלמת הדרך תציל את הרוכב מהדו"ח, שכן הרוכב הגיש בקשה לביטול הדו"ח, ואם הבקשה תסורב הרוכב יגיע לבית המשפט – שם קרוב לוודאי שהאישום המגוחך יבוטל.

*עדכון, 20.6.21: הדו"ח בוטל על-ידי מרכז פניות הנהגים. 

 

במקרה נוסף שהתרחש ביום חמישי האחרון יצאו קבוצה של כ-10 רוכבי דוקאטי חדשים לטיול בצפון, ונעצרו בכביש החוף לכיוון צפון על-ידי ארבעה רוכבי הסיירת הארצית. אלו האחרונים קראו לסייר-בוחן, ואחרי בדיקות מקיפות ניתנו לשני רוכבים שני דו"חות על לוחית רישוי לא קריאה (סעיף 165א' לתקנות התעבורה) – כשלטענת השוטר הלוחית מופנית כלפי מעלה. מדובר בשני אופנועי דוקאטי סטריטפייטר חדשים בני שבועיים, כשמחזיק לוחית הרישוי ('מחרשה') הוא מקורי של דוקאטי, והלוחית חדשה, נקייה וברורה.

צריך להבין את הסיטואציה: חמישה שוטרים בזבזו שעת עבודה שלמה כדי לתת שני דו"חות לשני רוכבים בוגרים שרכבו באופן חוקי לגמרי על אופנועים חדשים ותקינים לחלוטין. בזמן הזה ובמשאבים האלה ניתן היה למצוא ביריוני כביש אמיתיים – כאלה שמסכנים חיים של משתמשי דרך אחרים. מתסכל.

 

סיפור דומה קיבלנו משליח של דומינוס פיצה בנהרייה, אשר חטף דו"ח על לוחית לא קריאה. השליח צילם את הלוחית בזמן אמת, ועל פניו נראה שהיא ברורה וקריאה. גם במקרה הזה השליח מתאר שהשוטר חיפש בדקדקנות על מה לתת דו"ח, ולבסוף כשלא מצא משהו מהותי רשם דו"ח על הלוחית – שכאמור נראית תקינה, ברורה ונקייה למדי, וכי ניתן לקרוא אותה ממרחק של עד 20 מטרים כפי שדורשת תקנה 65 א' לתקנות התעבורה.

 

במקרה מרתיח במיוחד שהגיע אלינו, הורד מהכביש אופנוע של ק.ט.מ בעל מערכת פליטה מקורית, וזאת בשל העובדה שהשוטרת טענה ש"יש רעש חזק מהאופנוע". נדגיש כי מדובר במערכת הפליטה המקורית של האופנוע, אשר עומדת בתקנות זיהום האוויר המחמירות ובתקינת הכביש האירופאית, ונכנסה לארץ על האופנוע באופן חוקי לחלוטין.

אבל הבעיה כאן היא לא אם מדובר במערכת פליטה מקורית או לא, אלא הדרך שבה האופנוע הורד מהכביש: השוטרת לא השתמשה במכשיר מדידת דציבלים כזה או אחר, אלא השתמשה בחוש השמיעה שלה והחליטה ש"יש רעש חזק מהאופנוע". הדבר הזה בלתי מתקבל על הדעת, שכן הדבר דומה לנהג שיקבל דו"ח על מהירות מופרזת מפני שהשוטר העריך לפי העין שהרכב נוסע מהר (ללא מדידה), או נהג שיוכרז כשיכור מפני שהשוטר חושב שהנהג שיכור – ללא מדידת נשיפון או ינשוף מדויקת. דו"ח שכזה עשוי להתבטל בבית-משפט, ואם הולכים עד הסוף ניתן לקבוע תקדים משפטי שיחייב את המשטרה להשתמש במכשירי מדידת דציבלים או שלא להוריד אופנועים מהכביש על סמך חוש השמיעה של השוטר.

 

אז מה עושים?

ראשית, אם קיבלתם דו"ח לא מוצדק, ניתן לפנות למרכז פניות נהגים של המשטרה ולהגיש בקשה לביטול הדו"ח. רצוי להגיש בקשה מנומקת עם כל הפרטים הרלוונטיים, וכן תיעוד ממקום קבלת הדו"ח – בתמונות או בווידאו. במקביל ניתן לבקש להישפט על הדו"ח, כשבבית המשפט תוכלו 'להתמקח' עם התובע על סעיף העבירה, ואף לבטל לחלוטין את הדו"ח אם הוא באמת לא מוצדק.

אולם לפני כן, חשוב לדעת כמה דברים כבר במפגש עם השוטר בשטח. בשלב זה לא לבקש סליחה או להתנצל בשום פנים ואופן! זוהי הודאה באשמה וכל מילה נרשמת בסעיף 'דברי הנהג'! אם בכל זאת תבחרו יותר מאוחר להגיע למשפט, כל האמירות האלה תשמשנה נגדכם כנשק בידי התביעה. מה כן לעשות? אפשר לנסות לדבר אל ליבו של שוטר שיוותר אך לא יותר מכך. בכל מקרה אין לצעוק, לדבר לא יפה או לקלל את השוטר! הוא עושה את תפקידו ואתם את תפקידכם. היו מנומסים ואדיבים וזכרו שלפניכם עוד דרך ארוכה, ונסו להמעיט במילים.

עניין חשוב ביותר: בתחילת רישום הדו"ח יש לבקש מהשוטר שיכתוב את דבריכם בסעיף 'דברי הנהג'. כשהשוטר מגיע לסעיף הזה ורושם את דבריכם, יש לפרט את השתלשלות האירועים מהזווית שלכם. אל תתביישו למלא את כל הסעיף ולרדת לפרטי פרטים, במיוחד אם אתם בטוחים שלא ביצעתם עבירה. כל פרט שהשוטר יכתוב מפיכם עשוי לשמש לזכותכם בבית המשפט, שכן לדברים שנאמרים בשטח, בעת רישום הדו"ח, יש משקל גדול יותר בבית המשפט. יחד עם זאת, אם אינכם יודעים מה לומר, עדיף שלא תגידו דבר פרט ל"לא ביצעתי את העבירה" על מנת שלא לתת כלי בידי התביעה – שעלול לבוא נגדכם בזמן המשפט. בכל מקרה חשוב לשים לב שהשוטר לא כותב באופן אוטומטי דברים שלא אמרתם ושעלולים להפליל אתכם בבית המשפט ("מצטער", "לא שמתי לב" וכו'). לסיום הכתיבו לשוטר "לא כתבת את כל מה שאמרתי". גם לזה עשויה להיות משמעות גדולה במידה ותגיעו לבית המשפט ותעמדו מול שופט ומול השוטר.

אפשר לחתום על דו"ח ואפשר שלא. זה בסך הכל אישור על קבלתו‎. אנחנו ממליצים שכן לחתום במידה והשוטר מילא את הדו"ח לפי הנהלים וכתב את כל דבריכם. את המדריך המלא לביטול דו"חות תנועה לא מוצדקים תמצאו ב'שיטת מוצלאחי'.

תגובת אגף התנועה של משטרת ישראל: "באשר לדו"ח שנרשם לחובת רוכב הקטנוע בנתיבי איילון: הדו"ח נרשם בגין עלייה לשטח הפרדה. באשר לדוחות שנרשמו לחובת הרוכבים (בכביש 2) בגין לוחית זיהוי: בניגוד לנטען בפנייתך, הדו"חות נרשמו לחובת רוכבי האופנועים לאחר שנבדקו על ידי סייר-בוחן, בגין לוחית זיהוי אחורית שלא הותקנה כנדרש. בנסיבות העניין לא היה ניתן להבחין במספר לוחית הזיהוי בברור כמתחייב בתקנה. באשר לאירוע בו לטענתך הורד מהכביש אופנוע ונרשם לחובת הרוכב דו"ח בגין רעש: בניגוד לנטען רוכב האופנוע לא קיבל דו"ח כי אם הזמנה לסור לתחנת המשטרה לצורך בדיקת בוחן תנועה את האגזוז והאם הוא מותקן על-פי הוראות היצרן, בשל החשד שעלה בפני השוטר לקיום רעש בלתי סביר. באשר לדו"ח שנרשם לחובת רוכב הקטנוע: הדו"ח נרשם מאחר ולוחית הזיהוי האחורית נמצאה במצב לא תקין".

אגף התנועה במשטרת ישראל מגביר את האכיפה על רוכבי אופנועים וקטנועים ויוצא למבצעי אכיפה, זאת בשל מספר ההרוגים בתאונות אופנועים, שגדל משמעותית ב-2021.

זה היה צפוי: אגף התנועה של משטרת ישראל החל בימים האחרונים במבצע אכיפה רחב היקף כנגד רוכבי אופנועים וקטנועים, זאת בשל העלייה החדה במספרי ההרוגים בתאונות בהם מעורבים רוכבי אופנועים וקטנועים. כפי שכבר דיווחנו, שנת 2021 היא שנת שיא במספרי ההרוגים, כשעד כה נהרגו 45 רוכבי אופנועים וקטנועים על כבישי ישראל -עלייה של 55% ביחס לשנת 2020, שבה נהרגו בתקופה המקבילה 29 רוכבים. חודשים אפריל ומאי היו חודשי שיא של כל הזמנים, ונהרגו בהם 13 ו-15 רוכבים בהתאמה.

מבצעי האכיפה של אגף התנועה, שכבר התחילו השבוע, יהיו כלל ארציים, אולם המיקוד יהיה על אזור גוש דן – גם בערים וגם מחוץ להם. באכיפה ישתתפו כל שוטרי סיור, שוטרי אגף התנועה, וכן שוטרי הסיירת הארצית, וכאמור האכיפה תהיה ממוקדת על דו-גלגלי.

מעדויות רוכבים שהחלו להגיע למערכת פול גז עולה כי חלק מהאכיפה איננה אכיפה איכותית על עבירות מסכנות חיים, אלא עבירות שקל לאכוף ולשפר באמצעותן סטטיסטיקה. כך למשל, נצפו שוטרים בנתיבי איילון (כביש 20) שאוכפים ביתר-שאת עלייה על איי-תנועה צבועים (עבירה 815).

האכיפה המוגברת כנגד רוכבי דו-גלגלי כבר החלה, והיא תימשך בתקופה הקרובה. אנו במערכת פול גז ממליצים לכלל הרוכבים בראש ובראשונה לרכוב לפי חוקי ותקנות התעבורה, וכמובן בהתאם לכללי הדרך, על-גבי אופנועים תקינים שעברו מבחן רישוי שנתי ועם ביטוח חובה.. בנוסף, רכבו בזהירות, במודעות מלאה לסביבה, וכן באחריות אישית. אנו שוב חוזרים על המלצתנו להתקין מצלמת דרך קבועה על האופנוע או הקטנוע – על-מנת לתעד את מהלך הרכיבה באופן שוטף וקבוע.

אם בכל זאת קיבלתם דו"ח, ואתם חושבים שהוא אינו מוצדק, ניתן להשתמש בשיטת מוצלאחי לביטוח דו"חות תנועה, או בחלקים מהשיטה. בכל מקרה מומלץ לקרוא את השיטה על-מנת להבין כיצד יש לפעול ומה להגיד ולא להגיד במפגש עם שוטר.

מנצור קטלן פגע והרג בשנת 2019 את רוכב האופנוע אייל ויטקובסקי ז"ל בת"א, ובנוסף איים ולחץ על אשתו בזמנו לקבל את האחריות על התאונה. היא כבר הואשמה בגרימת מותו, אך לאחר שנתגלו ראיות חדשות הוא הואשם בגרימת מוות ברשלנות שדינה עד שלוש שנות מאסר בלבד. עוד דוגמה למערכת משפט שלא דואגת לביטחוננו.

ב-17 בספטמבר 2019 אירעה ברחוב ראול ולנברג פינת רחוב משמר הירדן בשכונת רמת החייל בתל אביב תאונת דרכים בין רכב פרטי לאופנוע. הרוכב אייל ויטקובסקי (49) נפצע קשה בתאונה ופונה לבית החולים, שם נפטר מפצעיו. אייל היה אחד מפעילי מועדון האופנועים הישראלי המרכזיים במהלך שנים רבות, והוא תפעל את מזכירות המועדון במסירות רבה.

בתום חקירת התאונה הגישה פרקליטות מחוז תל-אביב, ב-1 בדצמבר 2019, כתב אישום על גרימת מוות ברשלנות נגד רעייתו של הנהג בפועל, לאחר שזו דיווחה כי נהגה ברכב הפוגע. רישיונה נשלל עד תום ההליכים ונקבע דיון להקראת כתב אישום בחודש אפריל 2020. בחודש ינואר האחרון חלה התפנית בסיפור הטרגי הזה. קטלן התלוננה במשטרה נגד בעלה, מנצור קטלן (41), בטענה שאילץ אותה באיומים לדווח כי היא נהגה ברכב, למרות שבפועל הוא היה זה שנהג. המשטרה פתחה בחקירה סמויה, שלוותה על ידי פרקליטות מחוז תל-אביב, במהלכה גילו החוקרים כי למנצור עבר פלילי קודם, בין היתר בגין נהיגה בעת פסילה, חבלה וסחיטה. הוא הורשע ב-30 עבירות תנועה שונות, בין היתר, כאמור, בנהיגה בזמן פסילה, שבגינה נידון למאסר בפועל למשך שישה חודשים.

בתום החקירה נעצר קטלן בחשד לגרימת מוות ברשלנות, בחשד לשיבוש הליכי חקירה והדחת עד, והשופטת שלומית בן יצחק האריכה את מעצרו. על-פי כתב האישום, קטלן ובני משפחתו בילו בפארק סמוך לרחוב ראול ולנברג בתל-אביב. סמוך לשעה 22:15, כשעזבו את המקום, פנה קטלן שמאלה במקום אסור, חסם את נתיב הנסיעה של ויטקובסקי שנכנס לצומת באור ירוק, והוביל להתנגשות חזיתית. האופנוען פונה במצב קשה לבית החולים ונפטר כעבור מספר שעות. עוד מתואר בכתב האישום כי מיד לאחר התאונה הגיעה למקום אחותו של קטלן, רחל אהרון (34). קטלן ואחותו הפעילו מסכת לחצים ואיומים על אשתו על מנת שתטען בפני השוטרים שהיא הייתה זו שנהגה ברכב וגרמה למותו של רוכב האופנוע. לפי הפרקליטות, בזמן התאונה היו ברכבו של קטלן ילדיהם של אחותו יחד עם בנו. במשך כמה חודשים המשיך קטלן לאיים על אשתו שלא תחזור בה מגרסתה, ואף ניפץ את הטלפון שלה שהכיל ראיות מפלילות נגדו.

פרטים חדשים התבררו באתר YNET על הפרשה בה מואשם קטלן בגרימת מוות ברשלנות שדינה עד שלוש שנות מאסר בלבד. משפחתו של אייל ויטקובסקי ז"ל פנתה למ"מ פרקליט המדינה בבקשה לשנות את חומרת הענישה ולהאשים את קטלן בהמתה בקלות דעת, שדינה עד 12 שנות מאסר. לפי האתר, נחשפה טענה נוספת על אופיו והתנהגותו של קטלן: "כבר במהלך השבעה", צוין, "הנאשם הרהיב עוז להגיע לבית המשפחה, לדמות עצמו מתאבל ומבקש לנחם, תוך שהוא ממשיך לשקר ולהונות את המשפחה ורשויות החקירה ולשבש הליכים. באחד מדיוני המעצר התברר כי הנאשם הקליט פגישה זו עם האלמנה בשבעה".

לא נתייחס מעבר לפרטים הספציפיים של האירוע, אך כל הראיות לכאורה מעידות על התנהלות עבריינית של הנאשם ומשפחתו, וחורה לנו מאוד שלאור הסיפור המזעזע כאן מדינת ישראל בחרה להאשימו בעבירה שדינה עד שלוש שנות מאסר. כלומר, על הנייר, הוא יכול לצאת מהכלא בפחות משנה – וזאת למרות שביצע עבירת תנועה חמורה, פגע והרג רוכב אופנוע, העלים ראיות וניסה לשבש הליכי משפט. עוד דוגמה למערכת משפט שלא דואגת לביטחוננו.

התבוננו בסרטון הבא: שני רוכבי קטנוע מגיעים באישון לילה לימאהה MT-09 שחונה בחניה של בניין, תוך פחות מדקה הגנב מפרק בנחת את יחידת פנסי ה-LED ונעלם בחשיכה. הנזק: הרבה מעל 10,000 ש"ח. יקבל בחזרה מהביטוח? לא. יעניין את המשטרה? לא.

להיות בעלים של אופנוע בישראל זה לא פשוט. מעבר למובן מאליו – מחיר רכישה, ביטוח חובה, ציוד, טיפולים ומסוכנות טבעית בכבישים – יש גם את נושא גניבת הכלי. תמיד היה ותמיד יישאר. אם הרוכב הוא בר-ממון, הוא מבטח בביטוח מקיף ומסיר דאגה אחת מליבו. תמיד יש את האפשרות למערכות איתור כאלו ואחרות בכפוף למחיר התקנה ועלות חודשית קבועה. אם יש לכם אפשרות ואתם מכניסים לתוך חניון סגור ומאובטח, גם לא תמיד זה עובד, כי אם שמו עליכם את הכוונת – האופנוע ייגנב, לא משנה מה.

האלקטרוניקה בשנים האחרונות עשתה קפיצת מדרגה בתחום האופנועים. פנסי LED מספקים תאורה חזקה וחסכונית, ומסכי TFT מאפשרים לדור הסמארטפונים לחוות אותם גם ברכיבה. הפנסים והמסכים יקרים לייצור ומעלים את מחיר האופנוע, ועוד יותר מכך הם לא ניתנים לתיקון, בטח לא במחיר סביר. חשבו על לשבור את מסך הטלפון הנייד שלכם, שלפעמים עלות החלפתו עולה חצי ממחיר הטלפון, ועכשיו על תיקון מסך TFT שנסדק או נשבר. בישראל היה גל של בעלי ימאהה MT-07 ו-MT-09 שהתעוררו בבוקר כשהחלק הקדמי של הכלי חסר. לאחרונה גם בעלי דגמים אחרים, כמו למשל ק.ט.מ 390 דיוק, גילו שהם לא חסינים לתופעה. בפורומים השונים באירופה הצביעו על תופעה של גניבות מסכי ה-TFT, כמו בפורום של בעלי ב.מ.וו R1250GS באנגליה, שפרסמו גם פתרון של מתאם למסך שמונע גניבה (ראו כאן). אנחנו לא מכירים את הפתרון, וכבר היו כאלו שפרסמו שהוא לא מנע גניבה במקרים מסוימים.

השיקול הקר של הגנבים כאן הוא ברור: גניבת אופנוע כרוכה בלוגיסטיקה של שינוע, באפשרות של להיכשל, או של חברת איתור שתבוא בעקבותיהם. לחלפים יש ביקוש, והרווח על הגניבה הוא משמעותי עם סיכון נמוך יותר לגנבים. בעלי ביטוח מקיף לא יקבלו את כספם בחזרה משום שהביטוח מתייחס לכלי בשלמותו ולא לחלקים ממנו, אלא אם הם ניזוקו במהלך הגניבה, אך פה לא מדובר על כך. המחיר של כל חלק בנפרד יכול להגיע לאלפי ועשרות אלפי שקלים – וזאת גם אחת הסיבות למעגל הגניבות.

כתבנו בעבר שהפתרון לבעיה לא יכול להיעשות רק על דרך האכיפה אלא גם באמצעות הרתעה עונשית. אולם מערכת האכיפה בישראל אינה מייחסת מסוכנות לנושא וגוזרת את העונשים בהתאם. מי שמקבל רכב או חלקים של רכב ביודעו שהרכב גנוב, או נוטל עליו את השליטה ברכב או בחלק גנוב, צפוי ל-7 שנות מאסר. עכשיו רק נותר למצוא את השופט המתאים שיכריע כך.

מוזמנים להעלות את הסיפורים והתמונות שלכם בתגובות על מנת להציף את עומק התופעה.

כתב: עו"ד אסף ורשה

לאחר סאגה משפטית שנמשכה שנים, קבע אתמול (ב') בית המשפט העליון באופן סופי כי אופניים חשמליים אינם מוגדרים כרכב מנועי ולא מחייבים ברישיון נהיגה – מצב אשר מונע את ביטוחם בביטוח חובה. המשמעות של פסיקה מהדהדהת זו היא כי מעתה, הולך רגל שנפצע בתאונה עם רוכב אופניים חשמליים ויוכח כי זו נגרמה ברשלנותו המלאה – לא יקבל כל פיצוי.  מאידך, אם רוכב אופניים חשמליים ייפגע בתאונה עם רכב (הרוב המוחלט של התאונות בהן מעורבים אופניים חשמליים) – הרי שהוא יקבל פיצוי מלא על נזקיו.

כיצד פסק הדין ישפיע על מערכת היחסים המורכבת בכביש בין כל משתמשי הדרך? עורך הדין אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין שמייצג עשרות נפגעי אופניים חשמליים, משיב על שאלות מהותיות בנושא.

רכב מנועי פגע ברוכב אופניים חשמליים. מי יישא בחובת הפיצוי של נזקיו הפיזיים?

למעשה, הקביעה כי אופניים חשמליים אינם נחשבים לרכב מנועי כהגדרתו בחוק מביאה לתוצאה לפיה בתאונת דרכים בין רכב מנועי לאופניים חשמליים – דינו של רוכב אופניים חשמליים יהיה כדין הולך רגל, והוא יהיה זכאי לפיצויים לפי החוק ממבטח הרכב. זה הדין גם לגבי פגיעה של הרוכב על-ידי אופנוע או קטנוע.

כלומר, אין זה משנה אם התאונה נגרמה ברשלנות רוכב האופניים? האם בכל מקרה חברת הביטוח שמבטחת את האופנוע תשלם לו פיצויים?

כן. בשונה מתביעות נזיקין רגילות, בהן קיים צורך להוכיח רשלנות על מנת לקבל פיצוי, במקרה של נזקי גוף במעורבות רכב מנועי אין צורך להוכיח זאת. בית המשפט כלל לא נכנס לסוגיה מי אשם בתאונה, אלא נדרש לפסוק לגבי גובה הנזק בלבד.

מה המשמעות מבחינת נהג הרכב אם יתברר כי פגע ברוכב אופניים חשמליים ולא רכש מבעוד מועד פוליסת חובה?

במקרה כזה, הגוף מטעם המדינה (קרנית) תישא בחובת הפיצוי, אולם בשלב הבא היא תפעל להגיש תביעה כנגד נהג הרכב ותדרוש ממנו להשיב לה את כל הסכומים אותם שילמה, כולל מלוא הוצאותיה.

מה בנוגע להולכי הרגל? ממי הם יקבלו פיצוי?

דעת הרוב בבית המשפט העליון מבסס את פסק הדין על הסטטיסטיקה שמלמדת כי רק שיעור של כ-10% מכלל הנפגעים הם הולכי רגל, ולרוב פגיעותיהם קלות. במובן הזה, הם העדיפו את האינטרס של הרוב על פני המיעוט. לגבי הולכי הרגל, במקרה תאונה הם יידרשו להוכיח כי היא נגרמה ברשלנות רוכב האופניים החשמליים, וגובה הפיצוי ייקבע בהתאם לחלוקת האחריות בין הצדדים. כך למשל, במקרה בו הולך הרגל חצה את הכביש שלא במעבר חציה, ובית המשפט פסק כי 30% מהאחריות מוטלת לפתחו, יקוזז מהפיצוי שיינתן לו השיעור האמור. המשמעות של קביעה זו עשויה להיות בעייתית מאוד עבור הולך הרגל, שכן מעבר להימשכות ההליכים בשל הצורך לקבוע בשאלת האחריות, אין ערובה כי הפוגע יוכל לעמוד במלוא התשלום. וכך לדוגמה, ישנן תאונות שמותירות בנפגע נזקים פיזיים ונכות צמיתה שמתורגמת להערכת נזק של מאות אלפים ואף מיליוני שקלים. במקרה של אי-תשלום מצד הפוגע, יידרש הנפגע לפנות להוצאה לפועל לצורך מימושו.

על הכביש נעים אלפי אופניים חשמליים ששופרו, חלקם מגיעים למהירות של 50 קמ"ש ואף יותר. האם אין זה הופך אותם לכלים ממונעים שחייבים בביטוח חובה?

בית המשפט נדרש גם לסוגיה זו וקבע כי אף אם שופרו בניגוד לחוק, עדיין – אין מדובר על רכב מנועי שחייב בביטוח. לכן הגם שייתכן ותקום חבות פלילית בדבר נהיגה באופניים חשמליים "שאינם חוקייים", עדיין – יש כיסוי ביטוחי לפיצוי בגין נזקי הגוף.

האם פסיקת בית המשפט מאיינת את הצורך של הכנסת לחוקק חוק שיגדיר את סיווגם של האופניים החשמליים?

לא. בית המשפט מותח ביקורת על הכנסת שהתמהמהה בחקיקה שמכלילה את האופניים החשמליים במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובכך הביאה לעינוי דין ולהעמסה של דיונים על כתפי בית המשפט. למעשה, בשנים האחרונות הונחו על שולחן הכנסת מספר הצעות חוק בעניין, אך עד למועד זה לא הושלם הליך חקיקה שנדרש במפורש לתחולתו של חוק הפיצויים על האופניים החשמליים. הכנסת ניסתה להבטיח כיסוי ביטוחי למעורבים בתאונות אופניים חשמליים, אבל ההצעה טרם עברה את שלב החקיקה.

מה הדין במקרה בו הייתי מעורב בתאונה שנגרמה ברשלנות ילד שטרם הגיע לגיל המינימלי שמתיר רכיבה? מי יפצה אותו בגין נזקיו?

אף על פי כי מדובר בעבירה פלילית, הוא עדיין יוכל לקבל פיצוי ממבטחת הרכב המנועי. דומה הדבר לרכיבה על אופניים לא תקניים, כי אז גם במקרה זה, וחרף העבירה שכרוכה בכך, הדבר לא מהווה עילה לדחיית התביעה. ובכל הנוגע לרכיבת בני נוער, קיים היבט נוסף ומהותי: ילדים בני 18-3 מבוטחים בפוליסת תלמידים שמכוחה ניתן לקבל פיצוי כספי אף אם התאונה התרחשה מחוץ לגבולות בית הספר. עד כה סירבה המבטחת לפצות בנסיבות כאלו בטענה כי הפוליסה מחריגה שימוש בכלי רכב מנועי. אך כעת, לאור פסק הדין – המצב ישתנה.

 

מנצור קטלן נאשם בגרימת מותו של רוכב האופנוע אייל ויטקובסקי ז"ל בחודש בספטמבר האחרון. לפי הפרקליטות, הוא איים ולחץ על אשתו לקבל את האחריות על התאונה. היא כבר הואשמה בגרימת מותו, אך כעת – משנתגלו ראיות חדשות – הוגשה בקשה לביטול אותו כתב אישום.

ביום הבחירות בשנה שעברה, בתאריך 17 בספטמבר 2019, אירעה ברחוב ראול ולנברג פינת רחוב משמר הירדן בשכונת רמת החייל בתל אביב תאונת דרכים בין רכב פרטי לאופנוע. הרוכב אייל ויטקובסקי (49) נפצע קשה בתאונה ופונה לבית החולים, שם נפטר מפצעיו. אייל היה אחד מפעילי מועדון האופנועים הישראלי המרכזיים במהלך שנים רבות, והוא תפעל את מזכירות המועדון במסירות רבה.

בתום חקירת התאונה הגישה פרקליטות מחוז תל-אביב, ב-1 בדצמבר 2019, כתב אישום על גרימת מוות ברשלנות נגד רעייתו של הנהג בפועל, לאחר שזו דיווחה כי נהגה ברכב הפוגע. רישיונה נשלל עד תום ההליכים ונקבע דיון להקראת כתב אישום בחודש אפריל 2020. בחודש ינואר האחרון חלה התפנית בסיפור הטרגי הזה. קטלן התלוננה במשטרה נגד בעלה, מנצור קטלן (41), בטענה שאילץ אותה באיומים לדווח כי היא נהגה ברכב, למרות שבפועל הוא היה זה שנהג. המשטרה פתחה בחקירה סמויה, שלוותה על ידי פרקליטות מחוז תל-אביב, במהלכה גילו החוקרים כי למנצור עבר פלילי קודם, בין היתר בגין נהיגה בעת פסילה, חבלה וסחיטה.

בתום החקירה נעצר קטלן בחשד לגרימת מוות ברשלנות, בחשד לשיבוש הליכי חקירה והדחת עד, והשופטת שלומית בן יצחק האריכה את מעצרו. על-פי כתב האישום, קטלן ובני משפחתו בילו בפארק סמוך לרחוב ראול ולנברג בתל-אביב. סמוך לשעה 22:15, כשעזבו את המקום, פנה קטלן שמאלה במקום אסור, חסם את נתיב הנסיעה של ויטקובסקי שנכנס לצומת באור ירוק, והוביל להתנגשות חזיתית. האופנוען פונה במצב קשה לבית החולים ונפטר כעבור מספר שעות. עוד מתואר בכתב האישום כי מיד לאחר התאונה הגיעה למקום אחותו של קטלן, רחל אהרון (34). קטלן ואחותו הפעילו מסכת לחצים ואיומים על אשתו על-מנת שתטען בפני השוטרים שהיא הייתה זו שנהגה ברכב וגרמה למותו של רוכב האופנוע. לפי הפרקליטות, בזמן התאונה היו ברכבו של קטלן ילדיהם של אחותו יחד עם בנו. במשך כמה חודשים המשיך קטלן לאיים על אשתו שלא תחזור בה מגרסתה, ואף ניפץ את הטלפון שלה שהכיל ראיות מפלילות נגדו.

בדיון השני השופטת ענת יהב סירבה לשחררו למעצר בית: "מקרה זה הוא בהחלט חריג שבחריג, שכן, כך על פי החשדות ועל פי הראיות לכאורה, החשוד לא די שהוציא עצמו מאותו אירוע, אלא אילץ את בת זוגו שהייתה ברכב ליטול אחריות על המעשה ואקטים אשר גובלים באלימות. לחשוד עבר פלילי ועבר תעבורתי מכביד… אלמנט האלימות והכוח עולה גם בעברו הפלילי. משכך, כמובן שאין לשקול שחרורו לעת הזו".

נמשיך לעקוב אחר המקרה המצער הזה.

בתמונה: זירת התאונה שבה נהרג אייל ויטקובסקי ז"ל