האם זה הקדימון של ימאהה להרחבת משפחת ה-900 – שכוללת את ה-MT-09, הטרייסר 900 וה-XSR900 – עם גרסת כביש ספורטיבית?
זהו סוד גלוי שהשנה צפויים בימאהה להציג גרסת כביש ספורטיבית על בסיס ה-MT-09 ומנוע ה-CP3. כבר פרסמנו אילוסטרציות לגרסת פול-פיירינג, וכעת חושפים בימאהה דגם אבטיפוס שנקרא XSR900 DB40 ומתבסס על גרסת הנייקד המוכרת. בימאהה מציינים 40 שנים להצגתה של שלדת הדלתאבוקס, שהתחילה עם ה-YZR500 OW61 ממרוצי הגרנד-פרי. משם השלדה עברה אבולוציות רבות והתמקמה בהצלחה גם ב-YZF-R1 המקורי מלפני 25 שנים. הנחת העבודה כאן היא שבימאהה יציגו לקראת סוף השנה גרסת כביש מלאה שתיראה כך – כלומר, עם חצי פיירינג – או עם מעטפת פלסטיק מלאה.
ימאהה XSR900 DB40
הימאהה MT-09 הוא אחד מהאופנועים החשובים ביותר של ימאהה בכל הזמנים. הוא הוצג לראשונה ב-2013, כאופנוע המודרני הראשון של אחרי המשבר הכלכלי של 2009, והוא הביא כמה בשורות חשובות: הראשונה היא אופנוע טוב ואיכותי ברוח חדשה ומודרנית, השנייה היא שיטת הפלטפורמות – בה חוסכים בעלויות ובונים על פלטפורמה אחת כמה דגמים שונים לכמה מטרות. כך קיבלנו על בסיס ה-MT-09 גם את הטרייסר 900 המוצלח ואת ה-XSR900 הרטרו-נייקד. כאמור, על בסיס הפלטפורמה מתכוונים להציג בימאהה את ה-R9.
בדיוק כך נהגו עם משפחת ה-CP2. ה-R7, שלקח את הפלטפורמה לכיוון הכביש-ספורטיבי, הוא האופנוע החמישי של ימאהה שעושה שימוש במנוע ה-CP2 ובפלטפורמת ה-MT-07. הראשון היה ה-MT-07 עצמו, אחריו באו ה-XSR700 בסגנון רטרו, הטרייסר 700 האדוונצ'ר-ספורט והטנרה 700 האדוונצ'ר ראלי, כשכל אחד מהם הוא הצלחה אדירה במכירות (למעט ה-XSR700 הנישתי).
אם נלך בשיטת ה-R7, אז ה-R9 יציע נתונים זהים לאחיו ממנוע הטריפל בן 890 הסמ"ק. כלומר הספק של 119 כ"ס ב-10,000 סל"ד ומומנט של 9.5 קג"מ ב-7,000 סל"ד. בולמי הקאיאבה של ה-MT-09 צפויים להיות גם כאן, עם כיול אגרסיבי יותר, וכמובן כל מערכות האלקטרוניקה, כמו מצערות חשמליות עם 3 מצבי ניהול מנוע ומערכת ניהול אופנוע המבוססת על חיישן מדידת אינרציה ב-6 צירים IMU. צפויה בקרת אחיזה ובקרת החלקה ב-3 מצבים, ABS להטיה, בקרת ווילי, קוויקשיפטר לשני הכיוונים, מסך TFT, ופנסי LED היקפיים.
נחכה עוד מספר חודשים על-מנת לקבל תמונת מצב מלאה, ועד אז אפשר ליהנות מהתמונות של ניל מקנזי – רוכב העבר בגרנד-פרי – על-גבי הימאהה XSR900 DB40 פרוטוטייפ.
רגע לפני שנת 1998 בימאהה תפסו את עצמם ישנים בעמידה עם אופנוע ליטר תיירותי גמלוני, וזה הוביל לאופנוע היפרספורט קל, כוחני ויפהפה, שקבע את הסטנדרט לשנים קדימה.
הפתעה!
אף אחד לא ציפה מחברה כמו ימאהה לשחרר אופנוע שכזה. הליטר שייצג את ימאהה בסגמנט עד אז היה מחליפו של ה-FZR1000 הוותיק – ה-YZF1000R, הת'אנדראייס הגדול, הכבד והתיורי יותר באופיו מאשר ספורטיבי. שאר המתחרים היו עם הפיירבלייד של הונדה שכבר התמתן, סוזוקי עם הג'יקסר הנצחי, שהתעקש אז להמשיך עם נפח ה-750 סמ"ק, יחד עם ה-TL1000R המוזר עם שני צילינדרים פחות, וקוואסאקי עם ה-ZX-9R שמעולם לא היה אופנוע ספורט טהור.
דור ראשון – שלישי: 1998 – 2003
וכך נראה דגם 2000
ואז הגיע ה-R1 המקורי של 1998 באדום-לבן, שזכה למקום של כבוד בטור הזה: מנוע הג'נסיס סיפק 150 כ"ס ב-10,000 סל"ד ו-11 קג"מ ב-8,500 סל"ד, על משקל יבש של 177 ק"ג. אלו מספרים שנחשבו קיצוניים בעולם הליטר בשנות ה-90. זאת יחד עם ממדים של אופנוע 600 סמ"ק ובסיס גלגלים של כ-1,400 מ"מ שכבר שיקפו נתונים של אופנוע מסלול. הביקוש בעולם גבר על ההיצע, כאשר בימאהה לא צפו להצלחה מיידית כזאת וגרמו לרשימות המתנה ארוכות. באירופה ה-R1 נכנס לראש רשימת האופנועים הנגנבים ביותר, לאור כמות חלקי יד שנייה שנדרשו לאחר שרוכבים גילו שה-R1 גדול עליהם. כלי אייקוני ומיוחד, עד היום.
עם השנים ה-R1 עודכן, שודרג, החליף מאות חלקים, הוסיף סוסים והוריד קלוריות. למרות שהפלטפורמה נשארה זהה, בימאהה מגדירים את שנת 2000 כהחלפת דור, ושוב בשנת 2002 כאשר הוחלפו הקרבורטורים בהזרקת דלק מודרנית. בשנה זו גם הוצגה שלדה חדשה (דלתאבוקס III) שהכילה פחות הלחמות ויותר חוזק מבני מאשר בעבר (כ-30%). עוד שינויים היו יחידות תאורה חדשות (LED מאחור).
דור רביעי: 2004 – 2006
הדור הרביעי – כאן בצביעה המיוחדת של 2006
בשנה זו באמת היו שינויים. קודם כל העיצוב חודש עם פיירינג חדש ורביעיית פנסים מלפנים, והבולט ביותר – צמד אגזוזים שעוברים אל מתחת ל(אין) מושב האחורי. המנוע החדש קיבל פרופיל חדש לגמרי בצילינדרים והעלה את מספר הסוסים אל 172 כ"ס אל מול 172 הקילוגרמים שהוא שקל. לראשונה באופנוע סדרתי, יחס הספק-משקל של 1:1. מערכת ראם אייר התווספה על-מנת להוסיף עוד קצת הספק במהירויות גבוהות.
גאומטריית השלדה שופרה על-מנת לחדד את ההתנהגות ולהפחית את העצבנות של החלק הקדמי. עם משכך היגוי מקורי ובלמים משופרים – הוא מיד הפך ל-R1 הטוב ביותר עד כה מבחינת התנהגות. בשנת 2006 הוארכה הזרוע האחורית ב-20 מ"מ לטובת שמירה הגלגל הקדמי במגע עם האספלט, שכן הוא רצה לעלות בכל פתיחת מצערת.
דור חמישי: 2007 – 2009
הדור החמישי של 2007
החדשנות של ימאהה, שהתבטאה גם דרך חמשת השסתומים לכל אחד מארבעת הצילינדרים, התמתנה עם המעבר לתצורה יותר סטנדרטית של ארבעה שסתומים. בשנה זו נוספו ליחידת האלקטרוניקה גם מצערות חשמליות, מצמד מחליק, מערכת קירור משופרת, בלמים ובולמים חזקים וגדולים יותר ושלדה משודרגת. אחרי הבום הראשוני הוצגה אבולוציה טבעית בכל דור חדש שיצא.
יאללה, עוד דור: 2009 – 2014
גרסת 2009 – מנוע קרוספליין CP4
לא עוד ג'נסיס, כי קרוספליין (Crossplane) עם טכנולוגיה ואלקטרוניקה שנלקחו מה-M1 של אחד איטלקי בשם רוסי מעולמות ה-MotoGP וסיפקה מנוע ארבעה צילינדרים בשורה שהתחפש ל-V4 וסיפק (עד היום) צליל שאין שני לו, בזכות הסידור הא-סימטרי של גל הארכובה. למנוע היו שלושה מצבי ניהול מנוע ששלטו על תגובת המצערת – שיא האלקטרוניקה באותם השנים. כמובן ששלדת האלומיניום שודרגה, כששלדת הזנב קיבלה מגנזיום אקזוטי. הבלמים והבולמים שודרגו גם כן, כשהאחרונים סיפקו יותר אפשרויות כיוונון, ומשכך ההיגוי הפך להיות אלקטרוני.
בזירת אליפות הסופרבייק העולמית, הרוקי האמריקאי בן ספיס זכה ב-50% מהמרוצים באותה העונה וגם באליפות. בשנת 2012 נוספה בקרת אחיזה לרשימת האלקטרוניקה, אך ימאהה, בדומה לשאר היצרנים, החלה להאט את קצב השינויים ולמשוך את שנות החיים של כל דור ודגם, זאת בגלל שינוי בסדרי עדיפויות של ציבור הלקוחות שפחות ופחות רכש את אופנועי ליטר קיצוניים.
דור שביעי: 2015 – 2019
ה-R1 של 2015
העיצוב, העיצוב. המראה קיבל עיצוב היישר מהמסלול, וזו בגדול השפה העיצובית עד היום. כמובן שהמנוע שודרג ל-200 כ"ס על 199 ק"ג רטובים וזאת בזכות חלקי מנוע מחומרים אקזוטיים וקלים. החישוקים שודרגו למגנזיום כסטנדרט וכל המכלולים עודכנו, חוזקו ושודרגו. באותם השנים הוצגה גם גרסת ה-R1M עם חלקי קרבון אקזוטים ובולמים חשמליים סמי-אקטיביים של אוהלינס.
לשנת 2018 קיבלו צמד הסופרבייקס של ימאהה קוויקשיפטר חדש,שמיצבו את ה-R1 כחדשני ומתקדם ביותר עם חבילת האלקטרוניקה הטכנולוגית בשוק אופנועי הספורט, שכללה יחידת חיישן אינרציה IMU ב-6 צירים, בקרת אחיזה גם לפניות, בקרת החלקה בבלימה לפנייה, בקרת ווילי, בקרת זינוק ומערכת ABS לפניות. בגרסת ה-R1M ניתן גם היה לכוון את רגישות הקוויקשיפטר במסך ה-TFT הצבעוני.
דור נוכחי: 2020 עד היום
הימאהה YZF-R1 של 2020
יש פיירינג חדש שמשפר את האווירדינמיקה ואת הגרר ב-5%. המנוע הותאם לתקנות יורו 5 המחמירות לפליטת מזהמים. יש נדנדים ישירים חדשים (Finger Followers) בראש מנוע לטובת מומנט שטוח יותר, גופי מצערת חדשים עם מצערות חשמליות משופרות, ומזרקים חדשים עם 10 חרירים, אשר מפזרים את הדלק טוב יותר מבעבר לטובת יעילות שריפה ונצילות תרמודינמית גבוהים יותר. גם מערכת הפליטה חדשה, ומכילה בתוכה 4 ממירים קטליטיים. הבולמים הקדמיים ההפוכים של קאיאבה בקוטר 43 מ"מ קיבלו סט-אפ חדש – עם בוכנה הידראולית חדשה, קפיץ בקבוע נמוך יותר, וגם פחות שמן טלסקופים. גם הבולם האחורי, שגם הוא של קאיאבה, עם סט-אפ חדש ומשכך ההיגוי חדש גם הוא. בתחום הבלמים, בימאהה הרכיבו רפידות בלם חדשות מלפנים – על הקליפרים הרדיאליים של הדור הקודם. האלקטרוניקה שודרגה ועודכנה כמובן. ה-R1M קיבל את מערכת הבולמים החדשה לזמנו של אוהלינס מדגם ERS NPX – הטופ שיש לתעשייה להציע נכון אז וגם היום. זוהי מערכת מתלים אלקטרונית – (Electronic Racing Suspension (ERS – עם כיוונים אינסופיים, ומערכת גז שמפצה על תת-לחץ במהלך הדחיסה ומהלך ההחזרה, כך שפעולת השיכוך ניטרלית לחלוטין – ללא כוחות שמפריעים לה לעבוד.
לאחרונה, ולכבוד האליפות של טופראק ראזגאטליגלו הטורקי בעונת 2021, הציגו GYTR, חטיבת המרוצים של ימאהה (ר"ת Genuine Yamaha Technology Racing), את ה-YZF-R1 בגרסאות GYTR ו-GYTR Pro – צמד אופנועי R1 מוכנים למסלול, כשהאחד במפרט של רוכבי הובי והשני במפרט הקרוב לזה של אופנוע הסופרבייק של ימאהה.
בימאהה חוגגים ומציינים חצי יובל – 25 שנים – לתופעה האייקונית שנקראת בפשטות R1. אחד האופנועים המיוחדים שהתחילו עם בוקס בפנים לכל שאר היצרנים בעולם בשנת 1998.
מטרו מוטור, יבואנית ימאהה לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה של האיקסמקס 125 המעודכן לשנת 2023.
סדרת קטנועי האיקסמקס של ימאהה בנפחים 125 ו-300 סמ"ק שודרגה ועודכנה לאחרונה (כאן גרסת ה-300 המעודכנת בהשקה עולמית). יחידת הפנים קיבלה פנסים היוצרים את האות 'X' – גם מאחור – ומראה כללי חד יותר. יש מאותתים חדשים המותקנים גבוה יותר וממוקמים בקו המשקף, שמקבל מנגנון שינוי גובה חדש. יש צג LCD חדש בגודל 4.3″ עם קישורית לסלולר דרך אפליקציה ייעודית בגרסה הרגילה.
בגרסת ה־Tech MAX היוקרתית (בתמונה בראש הידיעה) מגיע צג TFT בגודל 4.2″, כאשר מעליו נמצא את צג LCD בגודל 3.2″ שדואג לנתוני המהירות. המושב עוצב מחדש לטובת שיפור הנחת הרגליים על הקרקע, כאשר בגרסת ה־Tech MAX המושב עשוי חומר דמוי-עור עם תפירה זהובה.
מחירו של הימאהה איקסמקס 125 עומד על 28,985 ש"ח, כאשר גרסת הטקמקס עולה 30,985 ש"ח.
ההופעה של הימאהה FJ1100 בשנת 1984 מסמנת את התקופה בה אופנועי הספורט הפכו לבאמת ספורטיביים.
בפרספקטיבה של היום, הימאהה FJ1100 ייכנס לסגמט הספורט-תיור, ולשם הוא באמת הגיע בסופו של דבר. קודמו היה ה-XS1100 – נייקד טוב למדי. בימאהה בחרו לזרוק אותו לפח ולהתחיל מחדש. תצורת המנוע נשארה על ארבעה צילינדרים בשורה וגל-זיזים עילי כפול, אך מספר השסתומים הוכפל והועמד על 16. הנפח עמד על 1,097 סמ"ק מקוררי אוויר ושמן, עם 125 כוחות סוס ב-9,000 סל"ד שהביאו אותו למהירות מרבית של 235 קמ"ש בקצה ההילוך החמישי והאחרון.
ימאהה FJ1100
ה-FJ נכנס לוואקום והתקבל בידיים פתוחות בידי הציבור ובוחני האופנועים. חלק מהמגזינים בחרו בו כאופנוע השנה כבר בשנתו הראשונה. הבחירה של ימאהה במנוע קירור אוויר העלתה קצת סימני שאלה, בטח לעומת המתחרים שביססו מנועים מקוררי נוזל ושישה הילוכים. הבחירה עוד יותר הפתיעה כאשר נתון ההספק עקף את כולם.
שנים מוצלחות במרוצי הגרנד-פרי וצוות פיתוח משותף אפשרו גם להביא את הכיול לא רק למנוע, אלא גם לשלדה. הבולמים כללו מנגנון אנטי-דייב מלפנים עם מזלג קונבנציונאלי בקוטר 41 מ"מ, ובולם אחורי יחיד (לעומת כפול, שהיה הסטנדרט באותם השנים) שגם היה בעל יכולות כיוונון. חישוקי 16″, בלמים איכותיים ומראה ספורטיבי ומלא חיפו על המשקל המלא של 266 ק"ג.
ההתלהבות נבעה מכך שברוב השימושים ה-FJ1100 כיכב. מרמת היום-יום, שמאפשר התניידות נוחה לצד מנוע חזק ומוצלח, ועד לכך שבכביש המפותל, ואפילו על המסלול, הוא הראה את הד.נ.א הקרבי שלו ממסלולי המרוצים. שילוב כל הדברים האלה בחבילה אחת יצר לו קהל מעריצים גדול. היו לו בעיות, כמו למשל התחממות יתר של המנוע או בולמים רכים מדי לשימוש אגרסיבי, שגם הגבילו את מרווח הגחון ויכולת ההטיה כשהקצב התחמם. מי שממש דחף גילה את המגבלות מהר מאוד. הדורות הראשונים גם נטו לטחון את ההילוך השני, מה שטופל בהמשך.
בימאהה זרקו את כל הידע והיכולות ב-FJ1100, שלימים היה אופנוע הדגל של החברה. עם השנים הוא שמר על היכולות הספורטיביות, אך קיבל תוספות שהטו את המאזניים יותר אל התיור. כך למשל, בשנת 1986 החישוקים גדלו במידה, הפיירינג גדל ואיתו המשקל, הנפח שודרג ל-1,200 סמ"ק (1,188 סמ"ק ו-130 כ"ס). בהמשך הוא קיבל גם ABS באחד מהעדכונים שליוו את ה-FJ1200. באותה השנה גם הוצג ה-FZR1000 ג'נסיס אשר התיימר להיות אופנוע קצה ספורטיבי המיועד לכביש ולמסלול, כך שהפוקוס בימאהה עבר ב-FJ לכיוון התיור בספורט-תיור.
בהיסטוריה של ימאהה, ה-FJ1100 (וממשיכו ה-FJ1200) נחשב לאחד מהאופנועים המוצלחים שלהם עם ביקוש רב גם לאחר הפסקת הייצור. בעולם קיימים לא מעט אקזמפלרים שנוסעים כמו חדשים ומספקים את אותן יכולות משולבות גם בסטנדרטים של היום.
מטרו מוטור, יבואנית ימאהה לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה של האיקסמקס 300 דגם 2023.
ימאהה איקסמקס 300 בגרסת TechMAX
הימאהה איקסמקס 300 קיבל לשנת 2023 מתיחת פנים ושיפורים נוספים. המבנה הוצר, בעיקר במרכז הקטנוע, המושב הוארך ורוכך, והבלמים טופלו. יש לו כעת תאורת LED היקפית, כאשר מלפנים ומאחור התאורה בתצורת האות X כמחווה לשם הדגם. המאותתים הקדמיים הוגבהו מתחתית הפיירינג למיקום יותר בולט בצידי המשקף. לוח השעונים האנאלוגי הוחלף במסך LCD גדול, ובדגם היוקרתי ונמכר יותר – ה-Tech MAX – יש בנוסף גם מסך TFT. בשניהם יש קישוריות לטלפון הנייד של הרוכב.
לאיקסמקס החדש יש מערכת למניעת נעילת הגלגלים ABS ומערכת בקרת אחיזה TCS. ניתן למקם את הכידון בשני מצבים, וגם המשקף ניתן להרכבה במצב גבוה או נמוך. יש מפתח קרבה, שני תאי-כפפות, שקע USB, תא אחסון מתחת למושב, וידיות אחיזה למורכב. לטקמקס יש בנוסף ללוח השעונים השונה גם כיסויי עור על כמה מהחלקים (כמו תאי הכפפות), משטחי אלומיניום על המדרסים, וכמובן מיתוג בהתאם.
ביאמהה מציעים גם שפע של אביזרים משלימים כמו משקף גבוה, ארגזי מטען, מחרשות, מפלט אקרפוביץ', ועוד. קיימות גם חבילות אבזור: ספורט, אורבן, וחבילת חורף הכוללת כפפנוע מקורי וכיסוי גשם לרגליים. האיקסמקס 300 מגיע בצבעי כחול אייקוני או אפור סוניק, כאשר גרסת הטקמקס מגיעה בשחור טק (שחור מט) ודלק כהה (ירוק מט).
מחירו של הימאהה איקסמקס 300 נקבע על 39,985 ש"ח ושל הטקמקס המאובזר יותר 41,985 ש"ח, כאשר האחרון יהיה זמין לרכישה החל מחודש יולי הקרוב.
מפרט טכני: מנוע צילינדר יחיד, 292 סמ"ק, 28 כ"ס ב-7,250 סל"ד, 2.96 קג"מ ב-5,750 סל"ד, יחס דחיסה 10.9:1, 4 שסתומים, SOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, שלדת פלדה עם צמד משולשי היגוי, מתלה קדמי טלסקופי, מתלה אחורי צמד בולמי קפיצים, דיסק קדמי 267 מ"מ, דיסק אחורי 245 מ"מ, מערכת ABS, אורך כולל 2,180 מ"מ, בסיס גלגלים 1,540 מ"מ, גובה מושב 795 מ"מ, מיכל דלק 13.2 ל', משקל מלא 183 ק"ג, צמיגים 120/70R15, 140/70R14
צפו בווידאו – ימאהה איקסמקס 300 דגם 2023 בהשקה עולמית:
עריכה: אביעד אברהמי
סטלה די מילאנו – הכוכבים של מילאנו
בימאהה לוקחים את ה-XMAX 300 בשיא הרצינות. משפחת האיקסמקס היא משפחת הכלים הנמכרת ביותר של ימאהה ברחבי העולם, וגם פה בארץ. כחצי מיליון איקסמקסים נמכרו – מ-125 ועד 400 סמ"ק – מאז הוצג האיקסמקס 250 בשנת 2005.
האיקסמקס 300 קיבל רענון לעיצוב ומתיחת פנים מתבקשת. המבנה הוצר, בעיקר במרכז הקטנוע, המושב הוארך ורוכך, והבלמים טופלו. יש לו כעת תאורת LED היקפית, כאשר מלפנים ומאחור התאורה בתצורת האות X כמחווה לשם הדגם. המאותתים הקדמיים הוגבהו מתחתית הפיירינג למיקום יותר בולט בצידי המשקף. לוח השעונים האנאלוגי הוחלף במסך LCD גדול, ובדגם היוקרתי ונמכר יותר – ה-Tech MAX – יש בנוסף גם מסך TFT. בשניהם יש קישוריות לטלפון הנייד של הרוכב.
ימאהה איקסמקס 300 החדש – בשתי גרסאות ובכמה חבילות אבזור
ל-XMAX החדש יש מערכת למניעת נעילת הגלגלים ABS, מערכת בקרת אחיזה TCS, ניתן למקם את הכידון בשני מצבים, וגם המשקף ניתן להרכבה במצב גבוה או נמוך. יש מפתח קרבה, שני תאי-כפפות, שקע USB, תא אחסון מתחת למושב, וידיות אחיזה למורכב. לטקמקס יש בנוסף ללוח השעונים השונה גם כיסויי עור על כמה מהחלקים (כמו תאי הכפפות), משטחי אלומיניום על המדרסים, וכמובן מיתוג בהתאם.
ביאמהה מציעים גם שפע של אביזרים משלימים כמו משקף גבוה, ארגזי מטען, מחרשות, מפלט אקרפוביץ', ועוד. קיימות גם חבילות אבזור: ספורט, אורבן, וחבילת חורף הכוללת כפפנוע מקורי וכיסוי גשם לרגליים. האיקסמקס 300 מגיע בצבעי כחול אייקוני או אפור סוניק, וגרסת הטקמקס מגיעה בשחור טק (שחור מט) ודלק כהה (ירוק מט) עליו רכבנו.
אך אם בסיס הקטנוע נותר ללא שינוי, האם בכלל היה צריך דגם חדש? האם כל השינויים שהוכנסו מורגשים? האם האיקסמקס החדש מהווה שיפור לדגם הקיים המוצלח בפני עצמו? בואו נצא לדרך.
ימאהה איקסמקס 300 בגרסת TechMAX
לה דולצ'ה ויטה – החיים הטובים
בשישי בבוקר מחכים לנו כארבעים קטנועי איקסמקס 300 טקמקס. בתוכנית: רכיבה לאגם קומו וחזרה. המסלול, של כ-200 קילומטרים, נחלק לשלושה חלקים ברורים. שלב ראשון: היציאה ממילאנו. רכיבה של יותר משעה על אספלט שבור, רחובות אבן מהתקופה הרומית ומסילות שחוצות את הכביש. פתאום הכבישים בתל-אביב המפורקת נראים איכותיים. כמובן לא נשכח שמסביב יש נהגים איטלקיים. גם הם מזכירים את הנהגים בארץ, אבל בצורה מוגברת. אבל לאיקסמקס אין בעיה. כמו שזכרתי אותו, המנוע חזק ומושך בכל מהירות, הגיר מגיב היטב, ואין בעיה להשתחל לכל סדק שנוצר בתנועה הצפופה. המתלים מעט קשים, אבל נוחים. אפשר להרגיש כל מה שקורה מתחת לגלגלים, אבל זה לא פוגע בנוחות הרכיבה או מוציא את האיקסמקס משיווי משקל.
עד כאן הכל כמו שהיה. הדגם הקודם הוצג ב-2017, אז הוצג לראשונה מנוע ה-300 בנפח 292 סמ"ק שהפיק 28 כ"ס – והפך למוביל בקטגוריה. שלדה חדשה לגמרי עם צמד משולשי היגוי השלימו את האופי הספורטיבי של האיקסמקס 300, ועיצוב זוויתי בהשראת האח הגדול – הטימקס – השלימו חבילה מצוינת שהפכה מיד ללהיט מכירות. בארץ למשל, הוא נמצא מאז 2018 באחד המקומות הראשונים במספר המסירות לקטנוע – למרות המחיר הגבוה. הקהל אוהב את האיקמקס, ובצדק.
פנסי LED קדמיים בתצורת X
אז מה חדש? בימאהה השקיעו במחקר, סקרי שוק וסקרי דעת הקהל בקרב רוכבי האיקסמקס, כדי שהשלב הבא באבולוציה של הדגם, עדינה ככל שתהיה, תהווה שיפור ניכר. ואולי הם קראו את המבחן שלי: מבחןהשוואתי: קטנועי 300 סמ"קדגמי 2019, כי כל נקודה עליה התלוננתי טופלה. כתבתי אז "המושב של האיקסמקס קשה מאוד, אבל נוח באופן מפתיע. הוא מרגיש הכי צפוף מבין הארבעה, עם הכי מעט מרווח תמרון לרגליים", ו-"מצריך רגל ארוכה כדי להגיע לקרקע" – אז ביאמהה ריככו והאריכו את המושב, והצרו אותו בחלקו הקדמי כדי לאפשר גישה קלה יותר לקרקע. בנוסף, מדרסי הרגליים עוצבו מחדש כדי לאפשר יותר מרחב תמרון. בפועל יש יותר מקום לרגליים, יותר קל להסיט אותן אחורה וגם להשעין אותן על החלק הקדמי של המדרס. המושב המוארך מאפשר יותר תזוזה קדימה ואחורה. הוא מעט יותר רך כעת. הוא נוח לא פחות מהקודם אך גם לא יותר. ולמרות שהמושב הוצר, עדיין היה מאתגר להגיע לקרקע מגובהי הממוצע, 176 ס"מ. לרוכבים בגובה ממוצע ומטה עדיין תידרש מתיחת רגל אל הקרקע.
באותו מבחן מלפני ארבע שנים גם כתבתי "לאיקסמקס בלימה נהדרת, אבל תחושה מעט קשה בידית, כאילו מערכת הבלימה שלו היא פנאומטית ולא הידראולית" – טופל. בימאהה שינו את מערכת הבלימה כדי שתיתן פידבק יותר טוב לרוכב. הטיפול שהעניקו ביאמהה לבלמים מורגש. כעת האיקסמקס לא רק עוצר טוב אלא גם נותן פידבק מצוין בידיות הבלימה. שיפור ניכר.
קל וכיף לרכב על האיקסמקס בכרך המילאנזי. המשקף הקצר לא מסתיר את הדרך, הצופר חזק, ויש לאיקסמקס כל מה שצריך בכדי לצלוח את הכרך במהירות ובנוחות. הוא נותן תחושה שהוא קל יותר מ-183 הקילוגרמים שהוא שוקל (שלושה ק"ג יותר מהדגם הקודם), וקל לשנות איתו כיוון. שדה הראייה מהמראות מצוין, והכלי נותן תחושה שנוצר למרחב העירוני – עד שיוצאים מהעיר ומגלים שלא רק. לסיכום קטע הרכיבה העירוני: האיקסמקס נותר כלי מעולה לצליחת הכרך במהירות, עם שיפור קל בתנוחת הישיבה והמושב, ושיפור יותר משמעותי בלוח השעונים ובבלימה.
מסך TFT בגרסת ה-TechMAX
פסטה אל דנטה – פסטה במידה העשייה המדויקת
התנועה הולכת ופוחתת, הבניינים האפורים הופכים לבתים צבעוניים, הרמזורים מתמעטים והכביש מתחיל להתפתל. הנוף מסביב נהיה ירוק ופראי יותר, ואנחנו מתחילים לטפס במעלה ההר, עוקפים רוכבי אופניים בכבישים צרים העולים אל ההרים שמדרום לאגם קומו. כאן הנהגים האיטלקיים מתגלים כמביני עניין, משאירים מרחב, לא גולשים לנתיב הנגדי ואף נותנים לעקוף.
והאיקסמקס עוקף, והרבה. זכרתי שיש לו יכולות ספורטיביות והוא הרשים למדי בנס הרים, אבל כאן בכבישים יותר טכניים הוא הרשים הרבה יותר. ראשית המנוע. הוא מגיב מצוין בכל מהירות, מאיץ בהחלטיות, וסוחב את עצמו ואת מאה הקילוגרמים של רוכב פלוס ציוד ללא בעיה. הבלמים מגיבים מצוין, עם המון רגש, ועוצרים את האיקסמקס גם באגרסיביות אם צריך. המתלים אוחזים בכביש בכל מצב, כל כך טובים שלא חשבתי עליהם פעם אחת ברכיבה. והפיתולים? קל לשנות כיוון עם האיקסמקס, קל להשכיב איתו, הוא נוסך ביטחון על הרוכב ומאפשר לעשות את כל הרכיבה הטכנית הזו ללא מאמץ או דפיקות לב מיותרות. קטנוע בנפח בינוני עם התנהגות כביש טובה, קלה ומהודקת.
לאחר עצירה הכרחית להתרעננות וצילומים בספסל הגדול בצ'יוונה (Civenna) אנחנו מתחילים בירידות לאגם קומו. בדרך כלל אני מעדיף עליות, אבל הפעם ממש נהניתי גם מהירידות. השילוב של מזג אויר מושלם, כבישים מעניינים, נופים מעלפים וימאהה איקסמקס 300 אחד עזרו ליהנות בלי דאגות מהרכיבה. בשלב מסוים עצרו אותנו שוטרי תנועה איטלקיים, פינו עבורנו קטע כביש קצר ואפשרו לנו לתפור אותו הלוך וחזור, רוכב אחר רוכב, לטובת צילומי וידאו. תענוג.
התנהגות ספורטיבית מצוינת
אנחנו מגיעים אל פני האגם ורוכבים לחופו דרומה עד לעיירה מלגרטה. בזמן העצירה אני מוציא את הטלפון מתא הכפפות השמאלי, עם 100% סוללה אחרי שהיה מחובר לשקע הטעינה במשך כל הרכיבה. מתא הכפפות אני מוציא בקבוק מים לצורך מילוי במסעדה, ואת מעיל הרכיבה, הכפפות והקסדה שלי (שלא נכנסת לכל תא-מטען) אני מאחסן בקלות מתחת למושב. אין לאיקסמקס בעיית מקום אחסון. התא עם שקע הטעינה והמושב נפתחים מהמתג של מפתח הקרבה – אך יש לדומם את המנוע לשם כך. תא הכפפות הימני אינו ננעל.
ועוד לא הזכרתי את אחד החידושים הבולטים – לוח השעונים. בדגם הקודם היו צמד שעונים אנאלוגיים וביניהם מסך LCD קטנטן. סידור נוח, פשוט וקריא. בדגם החדש, בגרסה הרגילה, כל הנתונים מגיעים ממסך LCD גדול ("4.3). המסך נשלט מהכידון וכולל קישוריות לטלפון דרך האפליקציה המצוינת (והמומלצת לכל רוכב) My Ride של יאמהה, ומאפשרת צפייה בהודעות ומצב הסוללה. בגרסת הטקמקס עליה רכבנו יש מסך LCD קטן יותר, רק "3.2, המציג את כל המידע הרגיל לרוכב, ומתחתיו מסך TFT בגודל 4.2", שמאפשר הצגת ניווט (של גרמין בלבד, אז עד שימפו את ארצנו הוא פחות רלבנטי), ובנוסף לקריאת הודעות גם שליטה בספוטיפיי ועוד שפע של תצוגות, כמו למשל תצוגה של מהירות הרכיבה ביחס למהירות המותרת. תצוגה זו מציגה בצורה ברורה וקלה אם רוכבים מעל או מתחת למהירות המותרת, ויכולה לחסוך קנסות מיותרים. כחובב שעונים אנאלוגיים הייתי אומר שבאיקסמקס הרגיל השיפור קטן, ומתבטא בקישוריות ולא בנוחות קריאת המידע, ובגרסת הטקמקס השיפור משמעותי, אבל בעיקר במדינות בהן יש מפות של גרמין. בארצנו עדיין נצטרך להרכיב תושבת לטלפון.
בימאהה שיפרו את נקודות הביקורת שעליהן הצבענו בעבר
בראבו על האיקסמקס
אנחנו חוזרים למילאנו, הפעם דרך הכביש המהיר SS36. אני קצת עייף אחרי יום רכיבה לא קצר, אך הרכיבה בתנועה המהירה קלה. האיקסמקס יציב, הגנת הרוח טובה, כוח לא חסר – וגם לא נוחות. גם כשאנחנו מגיעים למילאנו, שבע שעות לאחר שעזבנו את העיר בבוקר, תלאות הרכיבה לא ניכרות. באופן מפתיע, הגב הסופר-רגיש שלי לא כואב והישבן המפונק לא מציק. גם אם האיקסמקס 300 אינו קטנוע תיור, השילוב של מושב נוח, מיגון רוח טוב, מתלים איכותיים ותנוחת ישיבה נוחה ומרווחת עושים אותו לבעל יכולות תיור לא רעות.
האם החידושים של האיקסמקס החדש מהווים שיפור לעומת הישן? ובכן, חלקם מהווים שיפור משמעותי, חלקם שיפור קטן וחלקם לא מורגשים. האם האיקסמקס החדש יותר טוב? ובכן, למרות שהאיקסמקס הקודם היה קטנוע מעולה, לא זכור לי שנהניתי כל-כך והתפעלתי כל-כך מהקודם. קצת כמו אחיו הגדול, הטימקס, האיקסמקס נותן תחושה מהודקת, טוב בכל פרמטר, וניכר שהוא התפתחות אבולוציונית של קטנוע שהיה טוב – וכעת הוא טוב יותר.
ביאמהה טוענים שקהל היעד הוא גברים בגילים 45-35, אוהבי המותג, חובבי טימקס או איקסמקס או מקסי-סקוטרים בכללי, שמחפשים כלי רכב יום-יומי למשימות יוממות לעיר וסביבתה, רכיבות פאן בסופי שבוע וטיולים מדי פעם. אני חושב שהם די כיסו את הכל. האיקסמקס מיועד למי שמחפש קטנוע פרימיום ומוכן לשלם על זה. למי שרוצה טימקס ולא יכול לשלם על זה. למי שרוצה טימקס או מקסי-סקוטר אבל פחות גדול וכבד, שלא יקשה על החיים איתו בעיקר בעיר וסביבתה. ואם כבר מוציאים סביב 40 אלף ש"ח, למה לא להוסיף עוד קצת ולשדרג לטקמקס?
היאמהה איקסמקס 300 טקמקס הוא קטנוע פרימיום ספורטיבי ואיכותי, נוח זריז ומפנק, וכזה שקל לחיות איתו. יש לו מעט מאוד חסרונות (גובה ומחיר), והוא יכול לשמש כמעט לכל מטרה. הוא היה קטנוע מצוין תמיד, אבל האיקסמקס 300 החדש אפילו עוד יותר טוב.
הימאהה טנרה 700 וורלד ראלי נכנס למשבצת העליונה בסדרת הדגמים, לוקחת את מפרט גרסת הוורלד רייד ונותנת כבוד להיסטוריה הארוכה במרוצי הדקאר.
הימאהה טנרה 700 הוצג בשנת 2019, זכה וזוכה להצלחה גדולה בישראל ובעולם. בשנה שעברה הוצגה גרסת הוורלד רייד, שמתמקמת כגרסה הקרבית ביותר עם מיכל דלק ענק, בולמים משודרגים ואלקטרוניקה מתקדמת יותר. בסוף שנת 2022 הטנרה 700 – ביחד עם גרסת הראלי המאובזרת – קיבל עדכונים בדמות מסך TFT מודרני עם חיבור לטלפון, שדרוג למערכת ה-ABS עם שלושה מצבי בחירה, אופציה לקוויקשיפטר ועוד.
ימאהה טנרה 700 וורלד ראלי
כעת מציגים בימאהה את הוורלד ראלי (World Rally) שמתמקמת במדרגה העליונה של מדרג הגרסאות. התרוץ הוא ציון 40 שנה לשם האייקוני 'טנרה' (Ténéré), שהתווסף ל-XT500 בשנת 1983. הצבע והגרפיקה בגרסה החדשה משחזרת את גרסת המרוצים של סטפן פטרהנסל משנת 1993.
למעשה בימאהה לקחו את מפרט הוורלד רייד והוסיפו עוד מעט. מנוע ה-CP2 בנפח 689 סמ"ק נשאר זהה לגרסת המקור – עם 74 כ"ס ו-7 קג"מ, הבלמים עם השדרוג של שנה שעברה ומערכת ABS עם שלושה מצבים: מלא על שני הגלגלים, רק על הגלגל הקדמי (ללא האחורי) או ניתוק מלא. מבחינת הבולמים, גם זהים, כאשר מלפנים יש קאיאבה הפוך בקוטר 43 מ"מ עם מהלך מתלה של 230 מ"מ (20 מ"מ יותר מהגרסה הרגילה), ומאחור גם נוספו 20 מ"מ למהלך הגלגל ל-220 מ"מ בסך הכל, כשהמתלה מגיע עם לינק בתכנון חדש. יש גם משכך היגוי של אוהלינס עם 18 מצבים לטובת היציבות במהירות גבוהה, ונמצא פה את ה-TFT כמובן ומיכל דלק עם 23 ליטר עם שני פתחי תדלוק.
הוורלד ראלי מקבל מפלט אקרפוביץ' קל-משקל, מושב שטוח המורכב משני חלקים, וכאמור את הגרפיקה הייחודית. המחיר באירופה מוסיף עוד כאלף אירו על מחיר הטנרה 700 וורלד רייד (שעולה כאן 85 אלף ש"ח), וצפוי להגיע גם לישראל
שיתוף פעולה חדש של ארבע יצרניות האופנועים היפניות, הנקרא HySE (ר"ת Hydrogen Small mobility & Engine technology), מיועד למצוא דרך לפתח ולקדם הנעת מימן-חשמל עבור כלים דו-גלגליים.
בשנת 2019 ארבע היצרניות היפניות הגדולות – הונדה, קוואסאקי, ימאהה וסוזוקי – יסדו שיתוף פעולה חסר תקדים בשוק האופנועים. ארבעתן – יריבות מרות על שוק אופנועים שמצטמצם לו ביפן – יצרו צוות חשיבה טכנולוגי משותף בנושא סוללות חשמליות לאופנועים. הרעיון היה לייעל את התהליכים העתידיים, ולמנוע מצב בו יצרנית אחת משקיעה משאבים גדולים בפיתוח הטכנולוגיה, שבסוף תברר כלא מתאימה. לבינתיים פותחה פלטפורמה של סוללות מתחלפות.
כעת נוסד צוות חשיבה ופיתוח חדש תחת השם HySE – טכנולוגית מימן למנועים ולניידות קטנה. הרעיון, שקיבל אישור מממשלת יפן, הוא לבחון את הכיוון הזה בהפחתת מזהמים. כל אחת מהחברות קיבלה את המשימה שלה, והכל במטרה להגיע לפתרון ישים בזמן קצר, שנועד בעיקר לשרת דו-גלגליים לשימוש עירוני.
טכנולוגיית המימן אינה חדשה. היא דוברה בעבר על-ידי קוואסאקי ואף קיימת בעולם הרכבים. 'תדלוק' המנוע נעשה עם חומר הנמצא בזמינות גבוהה מאוד ושתהליך הפקתו אינו גורם לפליטה של מזהמים. גז המימן יכול לשמש כמקור אנרגיה ירוק המפיק חשמל על ידי טכנולוגיה הנקראת תא דלק מימני, אשר פועל בעזרת מימן וחמצן. שני יסודות אלו יוצרים תגובת חמצון-חיזור ביניהם, וכתוצאה מכך נוצר זרם חשמלי אשר ניתן לנצל אותו להנעת מנוע. תוצר התגובה, אגב, הוא מים.
מטרו מוטור, יבואנית ימאהה לישראל, מודיעה על הגעתו לארץ של הימאהה נייקן GT החדש – עם מנוע הטריפל של ה-MT-09, שלדה משופרת, אלקטרוניקה עדכנית, ומשקף ומושב חדשים.
ימאהה נייקן GT דגם 2023
בתערוכת מילאנו האחרונה הציגו בימאהה את הדור החדש של הנייקן (NIKEN ביפנית – 'שתי חרבות'), כממשיך דרך של הדור המקורי אשר הוצג בשנת 2018 בתור האופנוע התלת-גלגלי הראשון בעולם. לשנת 2023 מציגים בימאהה את גרסת ה-GT שבראש ובראשונה מקבלת את מנוע הקרוספליין, ששודרג לאחרונה ל-MT-09. שלושת הצילינדרים בנפח 890 סמ"ק מספקים 115 כ"ס ב-10,000 סל"ד ו-9.2 קג"מ ב-7,000 סל"ד. המנוע החדש מגיע עם מצערות חשמליות, כשמערכת ניהול המנוע חדשה לחלוטין. גם מערכת היניקה חדשה, וכך גם מערכת הפליטה. יש מצמד מחליק חדש ויש שלוש מערכות ניהול מנוע – כביש, גשם וספורט. יש בקרת אחיזה רב-שלבית, קוויקשיפטר ובקרת שיוט.
שלדת הפלדה תוכננה מחדש לטובת המנוע החדש, כמו-גם שלדת הזנב, כאשר יש לינק אלומיניום חדש לבולם האחורי. בסיס הגלגלים עומד על 1,510 מ"מ, גובה המושב על 825 מ"מ והמשקל המלא 270 ק"ג, כאשר מיכל הדלק מכיל 18 ליטרים. מידות החישוקים והצמיגים מלפנים 120/70R15 ומאחור 190/55R17.
הנייקן מקבל גם מסך TFT חדש בגודל 7″ עם קישורית לסלולר דרך אפליקציה ייעודית של ימאהה. יש שלוש תצוגות שונות שמשתנות לפי תכנית כביש, ספורט או תיור. יש שקע USB במסך ושקע 12V מתחת למושב. לטובת הנוחות למרחקים ארוכים יש משקף קדמי חדש מתכוונן ביד אחת, ומושב מחודש לטובת נוחות. יש מתגים חדשים לתפעול המסך ומזוודות צד בגודל של 30 ליטר כל-אחד.
הימאהה ווריור (Warrior) 350 היה טרקטורון ספורט שנמכר בישראל בשנות ה-90, אשר זכה להצלחה מרשימה עד שהרשויות עלו על זה.
בסוף שנות ה-80 החלו להימכר בישראל טרקטורונים, שבתחילה יועדו בעיקר לשוק החקלאי. הנגזרת מכך היא שלא הוטל עליהם מס קנייה והמחירים היו נמוכים יחסית עבור כלים שידעו גם לעבוד וגם לספק חוויית רכיבה לצד עבירות מרשימה לצד דריפטים מטורפים בהנעה (והנאה) אחורית. בשלב מסוים בשנות ה-90 החליטו במשרד התחבורה לשים קץ לתופעה הזאת, שמתוך אלפי טרקטורונים שנמכרים מדי חודש – חלקם הגדול יוצא לנשום אוויר רק בסופי השבוע. על כיף צריך לשלם.
גיל הרכיבה הועלה מ-16 ל-17.5, בדומה לרישיון נהיגה לרכב. המהירות המרבית הוגבלה ל-40 קמ"ש, והגזרה הקשה ביותר הוטלה בדרישת התקנה של קשת התהפכות מקורית – מלפנים ומאחור. היצרנים השונים הזדעקו והתנגדו, עם הוכחות לכך שהקשתות משפיעות לרעה על מרכז הכובד ומסכנות את הרוכב, ובנוסף העומס המוגבר על השלדה עלול לפגוע בה. חובה זו צומצמה בשלב מסוים רק לחלק האחורי, ורק בינואר 2022 בוטלה לגמרי על-ידי משרד התחבורה.
לתוך תקופת השיא הקצרה יחסית נכנסו לתמונה בצד הספורטיבי ההונדה TRX300EX, הפולריס סקרמבלר והימאהה ווריור 350. האחרון הוצג בשנת 1987 והתגאה בראש ובראשונה במתנע חשמלי. המנוע התבסס על צילינדר אחד בנפח 348 סמ"ק עם גל-זיזים עילי יחיד וקירור אוויר. לתמסורת היו שישה הילוכים ועוד הילוך אחורי. נתון ההספק המוצהר קצת מבלבל, שכן הוא עומד על 19 כוחות סוס בסך הכל, שהגיעו לצמד חישוקי ה-10″ מאחור (9″ מלפנים). קשה לנו להאמין שאי-פעם היה ווריור שנשאר מקורי עם הנתונים האלה. המהירות המרבית המוצהרת עמדה על מעט מעל 100 קמ"ש. שוב, ראו את ההערה האחרונה.
המשקל המלא גירד את ה-181 ק"ג ונישא על מתלי עצה נפרדים שסיפקו מהלך של 200 מ"מ. מרווח הגחון עמד על 125 מ"מ, האורך הכללי 1,838 מ"מ, הרוחב 1,079 מ"מ וגובה המושב 764 מ"מ. מערכת הבלימה הורכבה מצמד דיסקים קדמיים – אחד לכל גלגל ועוד אחד אחורי שישב על הסרן.
הוא לא היה מטורף כמו אחיו הדו-פעימתי הימאהה בנאשי 350, אבל בעולם הרחב והנאור הימאהה ווריור 350 נועד לרכיבה ספורטיבית במסלולים ובתחרויות, ובינו לבין עולם החקלאות לא היה שום קשר. בישראל, ללא המסלולים והתחרויות הייעודיות, הוא זכה לפופולריות גבוהה יחסית וסיפק הרבה מאוד כיף בשטחים פתוחים (לא ממש לעבירות), בטח בגרסאות המשופרות – מי יותר ומי פחות.
ימאהה הפסיקו את הייצור של הווריור 350 בשנת 2004, אבל הוא סיים את תפקידו כאן בנקודה שהתחילו להקשיח עמדות בנוגע לטרקטורונים.
