רגע לפני תערוכת מילאנו, ימאהה חושפת הבוקר (ה') את ה-YZF-R3 החדש ל-2019 – אופנוע שהיה צפוי להיחשף.
הימאהה YZF-R3 החדש ל-2019
אחרי 4 שנות שירות – ה-YZF-R3 היה צריך רענון, וימאהה עושה את זה במקביל ל-YZF-R125 הקטן. כך זוכה ה-R3 בראש ובראשונה למתיחת פנים מקיפה הכוללת עיצוב ועבודת גוף חדשים לחלוטין בקורלציה מלאה למשפחת הספורט – ה-R1, ה-R6, ועכשיו גם ה-R125 וה-R3. בימאהה מציינים שמסיכת הפיירינג החדשה, מעבר להיותה יפהפייה, גם מוסיפה כ-8 קמ"ש למהירות הסופית בגלל אווירודינמיות משופרת. חוץ מהאווירודימיות, מסיכת החזית מקבלת גם צמד פנסי LED חדשים ונאים למראה.
באופן מפתיע המנוע נשאר זהה – 2 צילינדרים בנפח 321 סמ"ק שמפיק 42 כ"ס. מפתיע משום שהנינג'ה 400 בעל יתרון מובהק בקטגוריית הסופרספורט 300, והשמועות דיברו על הגדלת נפח ל-R3 כדי לצמצם את הפערים. גם השלדה נשארה זהה, וכך גם הזרוע האחורית, הגלגלים עם 10 החישורים והבלמים בקוטר 298 מלפנים ו-220 מאחור.
מזלג הפוך ועיצוב ברוח ה-R1 וה-R6
מה שכן חדש הוא המזלג ההפוך, שמחליף את המזלג הקונבנציונלי שבדגם הקודם. הוא בקוטר 37 מ"מ, והוא צבוע בזהוב בוהק שנותן לכלי מראה ספורטיבי יותר. יש גם לוח שעונים LCD חדש – גדול ואינפורמטיבי יותר, וגם הקליפ-אונים חדשים, עשויים מאלומיניום וממוקמים נמוך יותר, כך שכל תנוחת הרכיבה נמוכה וספורטיבית יותר.
בימאהה מציינים חלוקת המשקל בין הגלגלים עומדת על 50/50, והמשקל המלא עומד על 167 ק"ג – 2 ק"ג פחות מהדגם היוצא.
ה-YZF-R3 החדש יגיע ארצה בתחילת 2019, אבל מה שיותר מעניין הוא שימאהה חושפת את ה-R3 החדש 3 שבועות לפני תערוכת מילאנו, מה שמרמז על כך שבמילאנו החברה תציג מספר רב של דגמים חדשים שעליהם היא רוצה לשים את המיקוד.
ימאהה מציגה YZF-R125 חדש לשנת 2019. אופנוע הספורט הקטן, המיועד לצעירים עם רישיון נהיגה A2 (באירופה A1), מקבל עדכון מקיף לשנת הדגם הקרובה, גם במנוע, גם בשלדה ומכלוליה, וגם בעיצוב.
ימאהה YZF-R125 דגם 2019 – צביעה מגניבה ותזמון שסתומים משתנה
המנוע החדש, כאמור בנפח 125 סמ"ק, מקבל מערכת תזמון שסתומים משתנה VVA (ר"ת Variable Valve Actuation). ההספק המקסימלי נשאר כמובן 11 קילוואט (כ-14.9 כ"ס) – המקסימום המותר לקטגוריית A2, אולם לטענת ימאהה תזמון השסתומים המשתנה משפר את יעילות הבעירה בתחום סל"ד גדול למרחיב את טווח הכוח הזמין של המנוע, וכן משפר את תצרוכת הדלק. יש גם מערכת הזרקה חדשה עם גוף מצערת גדול יותר. עוד בגזרת המנוע והעברת הכוח – קלאץ' מחליק חדש, לראשונה בדגם זה.
בתחום השלדה ומכלוליה, בימאהה מצהירים על שלדת דלתאבוקס חדשה בעלת גאומטרייה משופרת, שאליה מחוברת זרוע אחורית חדשה מאלומיניום, הבולמים הקדמיים הפוכים בקוטר 41 מ"מ. הצמיג האחורי ברוחב 140 מ"מ, ויש גם שיפור במערכת הבלמים עם דיסק קדמי בקוטר 292 מ"מ.
גורם לילדים להרגיש גדולים
הפלסטיקה והארגונומיה חדשים גם הם. יש מיכל דלק חדש בנפח 11 ליטרים, וכל עבודת הגוף עוצבה בהשראת האח הגדול במשפחה – ה-YZF-R1. לוח השעונים מסוג LCD, וסביבת הרוכב עוצבה – לטענת ימאהה – ברוח אופנועי ה-MotoGP של החברה. משקיעים שם בימאהה באופנועי הספורט לצעירים.
הימאהה YZF-R125 צפוי להגיע לשווקים האירופאיים בתחילת 2019, ולשנת 2019 הוא יגיע בצבעים כחול-ימאהה, שחור, ולבן 'תחרות'. שווה להיות בן 16.
רגע לפני פתיחת תערוכת INTERMOT שבקלן, גרמניה, ימאהה חושפת גרסת GT מאובזרת לטרייסר 700, וכן סכימות צביעה חדשות לסדרת ה-MT הסופר-פופולרית שלה.
סדרת ה-MT מקבלת סכימת צביעה חדשה
גרסת ה-Ice Fluo החדשה של סדרת ה-MT
5 שנים אחרי שהוצג ה-MT-09 – אופנוע שהפך לרב-מכר בכל אירופה ומשך אחריו את כל סדרת ה-MT, מ-125 סמ"ק ועד 1,000 סמ"ק – בימאהה חושפים סכימת צביעה חדשה ל-2019, שתעבור דרך כל המשפחה – אייס פלואו (Ice Fluo). הסכימה החדשה בעלת גוון לבן למיכל הדלק ועבודת הגוף, עם חישוקים אדומים בוהקים וכיתוב אדום על הפלסטיקה, כשהמנוע והשלדה ומכלוליה צבועים בשחור. במקביל לגרסת האייס פלואו ימשיכו בייצור הצבעים ה'רגילים' כמו כחול-ימאהה ושחור.
גרסת GT לטרייסר 700
ימאהה טרייסר 700GT – יותר אבזור
שנה אחרי שימאהה חשפה את גרסת ה-GT המאובזרת של הטרייסר 900, כעת חושפת החברה גרסת GT מאובזרת למרחקים ארוכים גם לטרייסר 700. הטרייסר 700GT מגיע עם משקף רוח גבוה יותר, מושב ארגונומי, וכן עם צמד מזוודות צד בנפח 20 ל' כל אחת המגיעות בצבעי האופנוע.
סדרת ה-MT החדשה והטרייסר 700GT יגיעו ארצה בתחילת 2019. מחירים טרם נקבעו.
בשנת 1998 ימאהה חשפה את ה-WR400F במקביל ל-YZ400F, והלכה למעשה החלה את מרוץ החימוש באופנועי האנדורו המקצועיים מרובעי הפעימות. כעת, 20 שנה לאחר מכן, ימאהה חושפת את ה-WR450F החדש לשנת 2019, שלוקח את אופנועי האנדורו שלב אחד קדימה.
ה-WR450F של 2019 – טכנולוגיה, אבל ברישוי אפור בלבד
ה-WR450F החדש מבוסס על ה-YZ450F שהוצג בשנה שעברה. הוא כולל מנוע הפוך, שבו הצילינדר מוטה אחורנית, מערכת היניקה נמצאת מלפנים ואילו הפליטה מאחור, והוא חזק יותר מהמנוע של הדגם היוצא – כך לטענת ימאהה. המנוע עבר כמובן שינויים על מנת להתאים למשימות אנדורו, והוא מגיע כסטנדרט עם 2 מפות ניהול מנוע הניתנות לבחירה ממתג על הכידון.
עוד ב-WR450F החדש, אופציה ליחידת תקשורת אלחוטית CCU (ר"ת onboard Communication Control Unit) המאפשרת לרוכב להתחבר לממשק מחשב ניהול המנוע בעזרת אפליקציה ייעודית לסמארטפון – לאנדרואיד ול-IOS, כשהחיבור מתבצע על-ידי תקשורת WiFi הנמצאת ב-CCU. בעזרת האפליקציה ניתן להחליף מפות ניהול מנוע, לבצע שינויים במפות קיימות – בהזרקה ובקידום ההצתה, וכן לקרוא נתונים שנאגרו כמו טמפרטורת מנוע, מצב מצערת, תצרוכת דלק, מהירות מנוע וכו', וכן לדעת מרווחי טיפולים המתבססים על שעות מנוע וק"מ.
השלדה כאמור מבוססת על ה-YZ450F של 2018, והיא צרה וקטנה יותר מקודמתה. הבולמים של קאיאבה, מכוילים לאנדורו, ומיכל הדלק בנפח 7.9 ליטרים. עבודת הגוף מבוססת גם היא על ה-YZ450F, כשהתווספו אליה פנס ראשי ואחורי. לטענת ימאהה, ה-WR450F צר יותר וקל יותר מקודמו, והארגונומיה משופרת.
בימאהה מציינים שה-WR450F החדש, וכן ה-WR250F של 2019, יגיעו לשווקים כבר בחודש אוקטובר הקרוב, אולם על-פי ימאהה, החל מהשנה שני הדגמים הללו לא יגיעו עם תקינת כביש ויורו 4, אלא עם רישוי ספורט בלבד. אולם לישראל ככל הנראה הם יגיעו עם רישוי צהוב ותקינת כביש מלאה – כמו בכל השנים האחרונות.
בעולם הדו-גלגלי, כל אופנוען 'אולד סקול' ימהר לבטל כל המצאה מוטורית ששוברת את השילוב הקדוש של 2 גלגלים, הילוכים וקלאץ' שמשודכים למנוע בעירה פנימית רועש וטוב.
למה? פשוט ככה.
אנחנו אוהבים את התחושות שהשילוב הזה נותן לנו. 2 גלגלים, שמפליקים את המכונה מצד לצד במהירות ודורשים מעט שטח פנים, מה שמשאיר לנו המון אופציות של קו רכיבה. הילוכים וקלאץ' שמאפשרים לנו להיות בשליטה כל הזמן על הכוח והחלקות שהמנוע מעביר לגלגלים. וכן, אופנוענים מכורים לשליטה. וגם מנוע בעירה פנימית, כי איך אפשר בלי הסאונד הנפלא הזה?
אבל העולם משתנה, והיצרנים מנסים שוב ושוב לשבור את המעגל, להראות לנו את העתיד, ולנסות להשיג את עולם הרכב המתקדם והמתפתח. הדרך שלהם להצליח לחנך אותנו היא על-ידי כך שהם ינסו להוכיח שהשינויים שהם עושים לא משפיעים על התחושות והחוויה. רק שבסוף כמעט תמיד הם כן משפיעים. ואם אתם מנסים שלא לשנות את התחושות, אז תשאירו את מה שכבר עובד.
כך או אחרת, יש כבר לא מעט אופנועים על הכבישים ששברו את המעגל המקודש שלנו, האופנוענים. אופנועים כמו 'זירו', שהעיפו לפח את מנוע הבעירה הפנימית וגילו לנו את פלא המומנט האבסולוטי של המנוע החשמלי, אבל העלימו את סימפוניית האגזוזים האהובה שלנו. לפעמים זה מעצבן, בעיקר כי הם מראים לנו איך ייראה העתיד היעיל והפחות רועש, ואנחנו, שמרנים שכמונו, לא בנויים לשינויים. או למשל יצרנית-על כמו הונדה שהוציאה גרסה אוטומטית לאפריקה טווין, כי ללחוץ על ידית הקלאץ' זה מעייף, וגם ככה מחשב יעשה את זה הרבה יותר טוב וחלק מאתנו.
ימאהה נייקן – שובר פרדיגמות
אבל מה עם השליטה שאנחנו כל-כך אוהבים? ואיפה הכיף בלרכוב על מכונה שמחליטה בשבילך? ולמה נתקענו על הנוסחה של שני גלגלים וזהו? הרי אם יש משהו שאנחנו שונאים זה לאבד את הקדמי. גלגל אחורי מפרפר על הגז או מחליק בבלימה חזקה זה יופי וזה אחלה וזה כיף. גלגל קדמי שמחליק יותר משבריר שנייה אומר שכוח הכבידה הולך ללמד אותך עכשיו שיעור חשוב בצניעות, וזה לא נעים.
אז כשיוצא לעולם דו-גלגלי שהוא בעצם תלת-גלגלי, אתה אומר – וואלה, אולי זה לא כל-כך גרוע. רק שבמציאות פגשנו עד היום רק קטנועים כאלה, שמעבר לניתוק הרגיל של קטנוע הוסיפו עוד תחושה מוזרה ולא מתקשרת לפרונט.
שלא תבינו אותנו לא נכון, הקטנועים התלת-גלגליים הם לדעתנו דבר נפלא שהמלצנו עליו ללא מעט חברים שחיפשו קטנוע בטוח ליום-יום. אבל מי שבוחר לקנות קטנוע, כבר ויתר על שמחת החיים שאופנוע יעניק לו בכל קפיצה קטנה למכולת.
ואנחנו, שאוהבים אופנועים ותחושות ושליטה, לא יכולים ככה.
אנחנו, חולי שליטה שכמונו
ואז הגיע הימאהה נייקן
ב-2016 הוכרז לראשונה שדגם הקונספט – שהוצג שנה קודם לכן – עובר לייצור סדרתי, ובין שלל ההכרזות שהיו באותה שנה, זאת של ימאהה תפסה את תשומת ליבנו באופן מיוחד. המראה יוצא הדופן והאגרסיבי עם שלושת הגלגלים, ארבעה בולמים כחולים בוהקים ופרונט מנופח, גרמו לנו לתהות למה לעזאזל ימאהה מכניסים את עצמם להרפתקה הזאת ומצטרפים למועדון החברות ששוברות את המעגל המקודש שלנו פעם אחר פעם.
והנה אנחנו מורידים 2 הילוכים וטסים קדימה בזמן אל שלהי קיץ 2018, להרי ירושלים, שם בחרו אנשי מטרו להשיק את התלת-גלגלי החדש שרק כמה ימים קודם לכן נחת בארץ. אביעד כבר רכב עליו בהשקה העולמית באלפים האוסטרים, אבל אנחנו רצינו לדעת איך הנייקן המיוחד מתנהג כאן אצלנו, בכבישים המוכרים והשבורים שלנו.
יש הסבר מדעי ומורכב על איך הצליחו המהנדסים של ימאהה לגרום לשני גלגלים מקדימה לפנות ולספוג כמו גלגל אחד, אבל בשביל זה יש את אביעד העורך שלנו, והוא באמת מבין בדברים האלה. אני בעיקר רוצה לדעת איך זה מרגיש ולמי זה בכלל מיועד.
2 גלגלים מלפנים? באופנוע???
אנשי מטרו מספרים לנו שקהל היעד של בן התערובת הזה הם רוכבים שרוצים את הפלפל החריף, אבל לא מוכנים להתפשר על בטיחות וביטחון, וזה נשמע בהחלט הגיוני. לקחו את ה-MT-09 עם מנוע הטריפל המצוין שלו, הכפילו את כמות הגומי על הכביש ועל הדרך הוסיפו כמה עשרות קילוגרמים שאמורים לגרום לפרונט להתרומם קצת פחות מהאבא המטורלל שלו.
נשמע כמו נוסחה מנצחת, לא? למען האמת לא הייתי בטוח בזה, ותהיתי ביני לבין עצמי אם הנייקן הופך לעוד פלופ, עוד אופנוע חכמולוג שמנסה להיות יותר ובסוף יוצא פחות, או שהוא בכלל יציאת השנה. דילמות של בוקר בהרי ירושלים.
עולה על האוכף לסיבוב קלאסי בהרי ירושלים. שעה של רכיבה בכבישים שאני מכיר טוב ויתנו את הפידבק שאני מחפש. בוחר את מצב ניהול המנוע האגרסיבי, בקרת האחיזה על המצב המתירני ביותר, וקדימה, יצאנו לדרך. מטרים ראשונים, מתגלגל לאט, ותוך כדי מסתכל על הקוקפיט המנופח של הנייקן. את ההבדל בהיגוי מרגישים מיד. בעוד שאופנוע רגיל תמיד ישאף להמשיך ולהתגלגל קדימה, הנייקן נותן תחושה שהוא רוצה ליפול. הרגשה מוזרה, אבל אלו רק מטרים ראשונים וייקח לי עוד כמה דקות להתרגל למכלול התחושות.
כן, באופנוע!
שלושים שניות לאחר מכן אנחנו מגיעים לפנייה של אספלט חלק עם כלום אחיזה, אחת כזו שעל אופנוע רגיל מכניסה את החושים שלך למצב כוננות גבוה. אבל הנייקן הוא סיפור אחר, וקיבלנו הוראה ברורה – לדחוף אותו קצת יותר מהרגיל. אז דחפתי, והרבה. הילוך שני, פול גז אגרסיבי ומבט עמוק לתוך הפנייה. האחורי מאבד את עצמו לדעת ומנסה לעקוף את השניים שמקדימה. אבל הפרונט נטוע על הקו ואפילו לא מתרגש מהדרמה שמתחוללת מאחור. קלי קלות ולא מעט כיף.
במשך השעה הבאה רכבנו בכבישים המפותלים של הרי ירושלים אבל את רוב הזמן העברנו מאחורי תומר הצלם או מאחורי שיירות של משאיות, מה שלא השאיר לנו מספיק זמן באמת להבין את מה שהאופנוע הזה יודע לעשות, אם כי על פניו נראה שהוא יודע.
המנוע הוא הטריפל המצוין שהגיע מה-MT-09, עם 115 כ"ס, שפע מומנט וחספוס עדין ונעים שנותן את האופי המיוחד, אבל הוא נותן תחושה 'מיושבת' יותר, ולדעתנו יחסי ההעברה שלו קצת ארוכים מדי, בטח עם תוספת של כ-60 ק"ג על הפרונט.
כאילו קפץ לבקר בהרי ירושלים מפרק של מלחמת הכוכבים
הנייקן נוח מאוד, והחזית הרחבה שלו מסיטה את הרוח בצורה מפתיעה ומאפשרת רכיבה מהירה לאורך זמן מבלי להתעייף. ההתנהגות, כאמור, כבדה יותר משל אופנוע 'רגיל' בעל גלגל קדמי בודד, אבל כצפוי, התמורה היא ערימות של אחיזה מלפנים שנותנות המון ביטחון לרכוב מהר בכבישים המפותלים שלנו, כשרק הבולם האחורי הפשוט מנדנד קצת את החלק האחורי ופוגם בחגיגת הגז שהנייקן יודע לייצר.
ויש את עניין העיצוב הרדיקלי, ששאב מבטים מתעניינים מעוברי אורח שנתקלו בשלושה תלת-גלגליים שכאילו קפצו לביקור מפרק של מלחמת הכוכבים ישירות להרי ירושלים.
יש פה קטע!
אמנם רכבנו על הנייקן על כבישי ישראל מעט זמן יחסית, אבל מהזמן הזה הצלחנו לקלוט שיש פה קטע, ושהנייקן פורע את הצ'קים שימאהה פיזרו בחופשיות. בעיקר כי מרגע שנכנסים לקצב, כמעט ולא מרגישים שזה אופנוע שונה. רק את תוספת האחיזה מרגישים, וקצת כבדות בהיגוי. זאת בעצם ההפתעה הגדולה ביותר שהייתה לנו עם הנייקן.
אבל מעל הכל, הנייקן שובר את השילוב הקדוש, ומוכיח שגם רוכבי אולד סקול שמרניים כמונו יכולים למצוא את היתרונות שבגלגל נוסף מלפנים, ואפילו ליהנות ממנו.
בפעם הקודמת סקרנו והזכרנו שהאמריקאים היו כוח דומיננטי בעולם הגרנד-פרי בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. אבל מקומם ברשימת המדינות שרוכביהם סיפקו את הגביע הנכסף הוא רק שלישי ברשימה הארוכה. שבעה רוכבים סיפקו לארה"ב 15 אליפויות, מעליהם – כמה מפתיע – נמצאת בריטניה עם 17 אליפויות, בעזרתם האדיבה של שישה רוכבים. איטליה סיפקה לעולם שישה רוכבים שהעניקו בתמורה לא פחות מ-20 אליפויות עולם. כל הנתונים מתייחסים אך ורק לקטגוריה הבכירה ביותר – 500 סמ"ק ו-MotoGP הנוכחית. לפני שנציג את האלופים נציין דבר נוסף בזכות ארץ המגף: שלושה יצרנים איטלקיים נושאים איתם לא פחות מ-25 אליפויות – MV אגוסטה (18 אליפויות), ג'ילרה (6) ודוקאטי (1).
בראש רשימת האדום-לבן-ירוק עומד הגדול מכולם ג'יאקמו 'אגו' אגוסטיני. שימו לב לסטטיסטיקה המשולבת מימיו בקטגוריית ה-350 סמ"ק וה-500 סמ"ק: 122 ניצחונות ו-15 תארי אליפות! בארון ה-500 סמ"ק שלו נמצא 68 ניצחונות ו-8 אליפויות. עד היום הרוכב בעל מספר התארים הרב ביותר בקטגוריה הבכירה. אגו, שכיכב באליפות איטליה, הוחתם על-ידי קבוצת MV אגוסטה בשנת 1965. שבע אליפויות רצופות הוא העניק ליצרנית האיטלקית (1972-1966). אם זה לא מספיק מרשים, הוא הוסיף עוד שבע אליפויות (רצופות, אלא מה?) מקבילות בקטגוריית ה-350 סמ"ק (1974-1968). לא נטרח להזכיר את עשרת הזכיות ב-TT של האי מאן ועוד אי-אילו גביעים במרוצים כאלו ואחרים. הוא בטח כבר שכח. בשנת 1974 הוא עבר לשורותיה של קבוצת ימאהה. העילוי ניצח בבכורה שלו במרוץ דייטונה 200 בארה"ב וכבש את תואר 1974 ב-350. פציעות ובעיות מכניות הכשילו אותו בקטגוריית ה-500 סמ"ק, אך שנה לאחר מכן (1975) הוא חזר וכבש את כס המלכות בפעם השמינית והאחרונה. כיום אגו בן 76, אבל את שמו עדיין מבטאים ואומרים ביראת כבוד.
ג'יאקומו אגוסטיני – אחד מהגדולים ביותר
ולנטינו רוסי נמצא שני ברשימת הרוכבים האיטלקיים המובילים והשם העדכני גם היום, על אף גילו המכובד לכל דעות (בעולם של ספורטאים כמובן) – 39. רוסי מחזיק בתואר הלא רשמי של הרוכב היחיד שזכה באליפות של כל הקטגוריות שיש (125 סמ"ק, 250 סמ"ק, 500 סמ"ק ו-MotoGP). רוסי שני ברשימה בפער של מקום אחד: 7 אליפויות לעומת 8 של אגוסטיני. רוסי הגיע לזירה כנער בן 17 בעונת 1996 לקטגוריית ה-125 סמ"ק על אפריליה, ואת האליפות הראשונה הוא קטף בעונת 1997. שנה לאחר מכן עלה ל-250 סמ"ק, עדיין על אפריליה, התבשל עונה וזכה באליפות של 1999. באותו רצף של מבחן פסיכומטרי הוא התחיל את המילניום בקטגוריה הבכירה (500 סמ"ק שתי פעימות) על הונדה, וזכה באליפות בעונה שאחרי – 2001. בחור מתודי. שלוש אליפויות רצופות סיפק במדי בכנף האדומה, ולאחר מכן עבר למדים הכחולים של ימאהה. הדומיננטיות המשיכה ביתר שאת, וההיסטוריה תראה שהוא כבש את שתי העונות העוקבות (05-04), נתן לאחרים לשחק ולנצח ב-2006/7 (ניקי היידן המנוח וקייסי סטונר), והוסיף שתי אליפויות רצופות ב-2008 ו-2009. דעיכת התארים התחילה במעבר המפורסם לקבוצת דוקאטי בעונת 2010 ולא השתפרה כשחזר לימאהה ב-2013. עדיין, גם היום הוא נמצא בטופ ומועמד ריאלי לקטיפת ניצחונות בכל מרוץ נתון.
נאיר שוב על עוד פרט סטטיסטי בין שניהם: לרוסי יש את כמות הניצחונות הגדולה ביותר בקטגוריה הבכירה (89) ושני לאגוסטיני (122) בכמות הניצחונות הכוללת (115). נזכיר שלשניהם ביחד יש 26 אליפויות בכל הקטגוריות. כבוד!
ולנטינו רוסי – מה עוד אפשר להגיד?…
ניתן את הכבוד הראוי לשאר האלופים דוברי האיטלקית ונזכיר את רוכב ג'ילרה אומברו מסטי (Umberto Masetti), האיטלקי הראשון שניצח באליפות היוקרתית, בשנת 1950 – עונתה השנייה בכלל של הסדרה. הוא הוסיף עוד אליפות ב-1952 לסך של שתי זכיות בתואר, שללא ספק סללו את דרכם של הבאים אחריו בהיסטוריה. ליברו ליברטי (Libero Liberati), גם כן על ג'ילרה, ניצח בעונת 1957. שאר המקומות על קיר התהילה שייכים לרוכבים המוזכרים מעלה.
לא נקפח עוד כמה שמות שכיכבו בעולם ה-MotoGP אבל עשו את שמם בקטגורית ה-250 סמ"ק: ארבעת האלופים הראשונים בהיסטוריה באו מאיטליה (ברונו רופו על המוטוגוצי בשתי אליפויות, דריו אמברוסיני על הבנלי ואנריקו לורנזיטי על המוטוגוצי). שמות עדכניים יותר הם לוקה קדאלורה (1991/2 על הונדה), מקס ביאג'י (1997-1994 על אפריליה והונדה), לוריס קפירוסי (1998 אפריליה), מרקו מלאנדרי (2002, אפריליה), מרקו סימונצ'לי המנוח (2008, ג'ילרה) והאלוף מ-2017 פרנקו מורבידלי על הקאלקס ב-Moto2.
מטרו מוטור, יבואנית ימאהה לישראל, מזמינה 307 בעלי אופנועים מסוג MT-07 – כולל XSR700 וטרייסר 700 – משנת הדגם 2018, להגיע לאחד ממוסכי הרשת על מנת לבצע קריאת תיקון (ריקול).
במסגרת קריאת התיקון יוחלף בורג קטן המחבר את מגן שרשרת ההינע אל הזרוע האחורית, בשל האפשרות שהוא ישתחרר בעת רכיבה על כביש משובש.
משך התיקון עומד על 10 דקות בלבד, והוא יתבצע ללא תשלום. בעלי הכלים יקבלו הודעה בדואר לביתם, ובכל מקרה ניתן לברר אם הכלי שברשותכם נכלל בקריאת התיקון בקישור המצורף או בטלפון 03-6335627.
קורסי ה-MRA (ר"ת Metro Riding Academy) מתקיימים באופן תדיר בשנים האחרונות, ומאפשרים לרוכבים רבים להשתתף בקורס רכיבה – גם אם בסיסי מאוד – בעלות סמלית של 85 ש"ח, כשחלק מהרוכבים ממשיכים הלאה לקורסים מלאים.
ביום חמישי האחרון קיימה מטרו, בשיתוף חברת הדרכות הרכיבה פרוריידינג, קורס רכיבה במסלול מוטורסיטי בשדה תימן. הקורס התקיים בשעות אחר הצהריים, והשתתפו בו יותר מ-50 רוכבים, אשר לרובם המוחלט הייתה זו הפעם הראשונה על מסלול מרוצים.
מתכוננים לעלות למסלול – בפעם הראשונה
הרוכבים נחלקו ל-2 קבוצות – עד 400 סמ"ק ומעל 400 סמ"ק – ובמשך כשעתיים עלו הקבוצות ל-5 מקצי רכיבה כל אחת, בתחילה מאחורי מדריך שהראה את הקו וקבע את הקצב, ולאחר מכן ברכיבה חופשית על המסלול.
העניין הגדול בקורס הזה, לטעמנו, הוא הכמות הגדולה של הרוכבים שקיבלו את ההזדמנות לעלות למסלול בגודל מלא בפעם הראשונה, בבקרה צמודה, ועם רוכבים נוספים שנמצאים באותו המצב. השיפור ביכולות הרכיבה בלט תוך זמן קצר מאוד, וכמות החיוכים של הרוכבים בסיום השעתיים של הרכיבה מעידים על כך יותר מכל, כמו גם על ההנאה הרבה של רכיבת מסלול – בטח בפעם הראשונה.
אנחנו כמובן בעד יוזמות שכאלו למען הרוכבים, שמשפרות את בטיחות הרוכבים בצורה ישירה, ואפילו לקחנו חלק ביום המסלול עם הימאהה YZF-R3 שבנינו למסלול.
מטרו-מוטור, יבואנית ימאהה לישראל, מודיעה על הגעתם ארצה של אופנועי המוטוקרוס של ימאהה – ה-YZ – מדגמי 2019. הסדרה כוללת את ה-YZ250F החדש לחלוטין שרק הוצג לפני זמן קצר, וכן את אופנועי המוטוקרוס לצעירים – ה-YZ65 וה-YZ85 בעלי המנועים הדו-פעימתיים.
ה-YZ250F החדש של 2019
ה-YZ250F מדגם 2019הוא אופנוע חדש לחלוטין, והוא כולל מנוע חדש עם מתנע חשמלי מקורי, כולל חלקי מנוע רבים חדשים לגמרי, וכן אפליקציה לטלפון הסלולרי לכיוון מערכת ניהול המנוע ובחירת מפות ניהול. יש גם שלדה חדשה, פלסטיקה ועבודת גוף חדשים וקומפקטיים יותר, וכן בולמי קאיאבה המכוונים לדגם החדש.
מחירו של ה-YZ250F דגם 2019 נקבע על 44,985 ש"ח.
ימאהה YZ85 דגם 2019
ה-YZ85 מקבל ל-2019 מספר עדכונים כמו שיפורים במנוע (ראש מנוע חדש, גל ארכובה ויחס דחיסה, שלדה מעודכנת, מנופים מתכווננים, גיר חדש ומערכת בלימה חדשה.
מחירו של ה-YZ65 נקבע על 24,985 ש"ח.
ימאהה YZ65 דגם 2019
ה-YZ65 של שנת 2019 הוא אופנוע חדש לחלוטין. יש לו מנוע דו-פעימתי חדש בנפח 65 סמ"ק, עם שסתום עלים ליניקה ושסתום כוח בפליטה, ובנוסף יש שלדה חדשה הכוללת שלדת זנב פריקה. פרט לכך יש בולמים מתכווננים של קאיאבה, וכן חישוקים חדשים קלי משקל.
חשבנו שסיימנו לעבוד על הימאהה YZF-R3 שאותו בנינו למסלול, ושמעתה נשאר רק לרכוב – אז חשבנו. מסתבר שפרויקט כזה אף פעם לא מסתיים, ושהעבודה היא אינסופית. אנחנו כמובן רוכבים, מתאמנים, מתחברים לאופנוע ומשפרים יכולות, אבל במקביל מגיעים לשלב הצפוי שבו מגלים אילו שינויים אנחנו צריכים לעשות ב-R3 שלנו כך שיעבוד יותר טוב ושיתאים לגודל הפיזי ולסגנון הרכיבה שלנו. מה שנקרא פיין טיונינג – אם כי בשלב כזה מוקדם זה לא ממש 'פיין טיונינג' אלא ביסים גדולים יחסית של כיוונים.
כזכור מהעדכון הקודם שלנו, ניסוי הכלים הראשון לימאהה YZF-R3 שלנו היה ישר במרוץ, במסגרת אליפות הגביע הישראלי במסלול פצאל. 20 דקות מקצה חימום, ואז צמד מקצי מרוץ שבהם סיימתי במקומות 2 ו-4 בהתאמה. למחרת השתתפתי ביום אימון של עמותת אייפקס על אותו המסלול.
במסלול החדש מוטורסיטי בשדה תימן
למחרת, ביום ראשון, האופנוע חזר לסדנה יחד עם רשימת רג'קטים – לא ארוכה מדי, אבל בהחלט דורשת זמן ומחשבה.
בראש ובראשונה סידרנו את הגאומטריה. הבולם האחורי של אוהלינס פורק מהאופנוע, ובשלב הראשון כיוונו את אורך הבולם בדיוק לפי אורך הבולם המקורי במצב חופשי. הבולם הזה של אוהלינס מציע – מלבד כיווני עומס קפיץ, שיכוך כיווץ ושיכוך החזרה – גם כיוון לאורך החופשי של הבולם שמשנה את גובה הזנב וכפועל יוצא את זווית ההיגוי ואת המפסע. בולם ארוך יותר – זנב גבוה יותר, זווית היגוי קטנה יותר ומפסע קטן יותר, ולהפך.
אחרי כיוון גובה הבולם למצב המקורי של ה-R3, כיוונו מחדש את הסאג בבולם האחורי על-ידי כיווץ עומס הקפיץ, ושוב החזרנו את השיכוכים בבולם האחורי למצב הסטנדרטי.
כיוון הגאומטריה הפך את האופנוע ברגע אחד למכונה מדויקת ונשלטת עם שפע של פידבק, וגם גרם לי לקפיצה משמעותית בחיבור לאופנוע וברכיבה.
מכוונים את גובה הבולם האחורי לגאומטריה מדויקת
יש מד מהירות!
מערכות חשמל ואלקטרוניקה של אופנועים מודרניים מקושרות ביניהן וחולקות נתונים רבים. אחד הנתונים הללו, למשל, הוא מהירות הנסיעה. באופנוע מודרני חיישני המהירות מחוברים למחשב ה-ABS, והוא זה שמעביר את המידע ברשת תקשורת למחשב ניהול המנוע ולמחשב שבלוח השעונים.
אבל מכיוון שפירקתי את יחידת ה-ABS, גרמתי לנתק בשרשרת ולוח השעונים הפסיק לקבל את נתון המהירות. זה לא שאני בודק את מד המהירות בזמן רכיבת מסלול, אבל עד שארכוש מחשב טלמטרייה אני צריך לדעת נתונים כמו ק"מ מצטבר וק"מ מתאפס – למשל לצורך תחזוקה או סתם כדי לדעת כמה ק"מ רכבתי על המסלול ביום כזה או אחר.
הפתרון שמצאתי היה פירוק של מחשב ה-ABS מבית השסתומים הכבד. המחשב עצמו שוקל עשרות גרמים בודדים, ואילו בית השסתומים, שעשוי מאלומיניום מכורסם ובתוכו שסתומי פלדה המופעלים על-ידי סולונואידים, כבד למדי ושוקל כ-1 ק"ג. פירוק המחשב מבית השסתומים דרש הרבה מחשבה ומציאת פתרונות יצירתיים מפני שהמחשב ובית השסתומים מגיעים כיחידה אחת שלא ניתנת לפירוק, אבל בסופו של דבר מצאתי את הדרך להפריד ביניהם ונותרתי עם יחידת מחשב סגורה שאותה אטמתי לגמרי. את המחשב חיברתי לקונקטור החשמלי של ה-ABS והצמדתי לשלדת האופנוע – ונפתרה הבעיה. כעת לוח השעונים סופר ק"מ ומציג מהירות.
מחשב ה-ABS ובית השסתומים מופרדים; יש מד מהירות!
העבודות האלה, שדורשות חשיבה יצירתית מחוץ לקופסה ולא רק פלאג-אנד-פליי, הן מסוג העבודות האהובות עליי יותר. סיבוב הגלגל על סטנד המרוצים רגע אחרי חיבור המחשב בפעם הראשונה כשמד המהירות מתחיל לזוז, גרם לי לצרחה של "יששששש!" בחלל הסדנה…
מתחילים כיוונים למנוע
מערכת הפליטה המלאה למרוצים של אקרפוביץ' ומסנן האוויר הפתוח של DNA שהותקנו על ה-R3 שלנו, דורשים כמובן פיצוי לתערובת האוויר-דלק – בעיקר העשרת התערובת בתחומי סל"ד שונים ובמצבי מצערת שונים. לפי תקנות הסופרספורט 300 אסור לבצע שינויים בתוכנת ניהול המנוע המקורית, אבל מותר להוסיף עזר לפיצוי דלק כמו מחשב פאוור קומנדר או בזאז. אז רכשתי ערכת פאוור קומנדר המיועדת לימאהה YZF-R3 (כ-400 יורו) על מנת לסדר את יחס התערובת ולהביא אותו למצב האופטימלי האפשרי.
ההתקנה פשוטה למדיי, וכללה בעיקר חיבורי פלאג-אנד-פליי לקונקטורים במערכת ניהול המנוע כמו אלו של המזרקים, סלילי ההצתה, חיישן מצב במצערת, חיישן מהירות ומיקום המנוע וחיישן החמצן. אחרי ההתקנה התחברתי לפאוור קומנדר דרך תוכנה ייעודית למחשב הנייד, כדי לטעון מפת ניהול מנוע מתאימה ולבדוק את הפרמטרים המנוטרים.
מרכיבים את הפאוור קומנדר
פאוור קומנדר מציעים באתר שלהם מפות שונות לכל דגם אופנוע, אשר נבנו אצלם במחלקת המחקר והפיתוח וניתנות להורדה ללא תשלום. לצערי, אין בנמצא מפה המותאמת למערכת הפליטה של אקרפוביץ' אלא רק למערכות פליטה אחרות. לפי ההוראות של פאוור קומנדר, בחרתי את המפה של מערכת הפליטה הקרובה ביותר לזו שברשותי, והטענתי אותה למחשב. בנוסף, יצרתי בעצמי מספר מפות שונות המשלבות פיצוי דלק עשיר יותר או פחות בתחומים שונים, וכן קידומי הצתה שונים – בהתאם לידע שרכשתי במהלך השנים, גם בלימודי ההנדסאי וגם מניסיון שוטף בעבודה מעשית. בינתיים אני ממשיך בחיפושיי אחר מפה מותאמת לאקרפוביץ' שברשותי, וכבר יצרתי קשר עם כמה גורמים חזקים בחו"ל שמתעסקים עם אופנועי R3 למרוצים ברמה המקצועית ביותר שיש.
מורכב; ברקע – המצבר המקורי שיוחלף בקרוב
כעת זה הזמן לבדוק איזו מפה מבין אלו שהכנתי היא המתאימה ביותר, ובשביל זה צריך הרצות דיינו של כל מפה ומפה. מטרו-מוטור, יבואנית ימאהה לישראל, העמידה לרשות הפרויקט שלנו את הדיינו שלהם שנמצא במוסך המרכזי בכפר-סבא, וככוח עזר גם חצי מהמחלקה הטכנית שלהם.
במשך שעתיים תמימות ביצענו הרצות דיינו לכל אחת מהמפות שהכנתי, ובסופו של דבר גילינו שהמפה שהכנתי, שבה פיצוי ההזרקה שייך למפה המיועדת למערכת הפליטה של יושימורה וקידום ההצתה שייך למפה המיועדת למערכת הפליטה של ARROW – היא המפה היעילה ביותר על-פי הגרף, והיא זו שבה אני משתמש נכון להיום. ההספק המקסימלי, אגב, עומד על קצת יותר מ-40 כ"ס – נתון לא רע בכלל.
יחד עם זאת, החל מ-10,500 ועד 12,500 סל"ד גרף ההספק מתיישר, ומורגש – בעיקר ברכיבה – שהמנוע טרם הגיע למיצוי ושיש עבודה נוספת שתאפשר לסחוט 2-1 כ"ס נוספים בקצה הסקאלה. אני על זה.
המחלקה הטכנית של מטרו מבצעת הרצות דיינו; בקרוב סיבוב נוסףבפעם הבאה נדאג שתהיה מדפסת…
השלב הבא יהיה עבודה כירורגית על המנוע, בהתאם למה שמתאפשר על-ידי תקנות הסופרספורט 300: העלאת יחס הדחיסה על-ידי שימוש באטמי ראש ובסיס דקים יותר, וכן גלגלי שיניים מתכווננים לגלי הזיזים, שיאפשרו מילוי נפחי גבוה יותר בסל"ד גבוה. כרגע אני נמצא בתהליך המחקר על שני אלו, ובקרוב אוציא את זה לפועל. כך או כך – הכוונה היא להישאר בתחום המותר על-ידי התקנות ולא להיכנס לעבודה כירורגית יקרה ומסובכת – שאסורה על-ידי התקנות העולמיות, על אף שעם חלקי מנוע יקרים ניתן להגיע גם ל-46 כ"ס בגלגל, כמו שראינו בפרויקטים אחרים שסדנאות כאלה ואחרות עשו, בעיקר בארה"ב.
יש עוד עבודה ופיין טיונינג
פרט לדברים הגדולים והמהותיים, גיליתי עם הזמן דברים נוספים שצריך לשפר ולהגיע לפיין טיונינג, וגם בהם אני מטפל. כך למשל, מערכת הבלימה הקדמית חלשה מדי לטעמי, למרות השימוש ברפידות מרוץ קרמיות. לכן הזמנתי דיסק קדמי של ברמבו במקום הדיסק המקורי, והוא צפוי להגיע ארצה בשבועות הקרובים. הוא אמור לשפר במעט את עוצמת הבלימה, וגם הוא מותר לשימוש על-פי התקנות.
עוד חלק שכבר בדרכו ארצה הוא תושבת ייעודית למערכת הפליטה במקום רגלית המורכב הימנית ובמקום התושבת הזמנית שבניתי מאלומיניום. זה לא שהתושבת שבניתי אינה מתאימה. היא מתאימה בדיוק במידותיה. אולם האלומיניום רך מדי, ולדוד הפליטה יש חופש קטן ימינה ושמאלה שעם הזמן עלול לגרום לחופשים בחיבורים. תושבת ייעודית קשיחה תקבע את הדוד למקומו.
במרוץ במסגרת אליפות ישראל בסופרבייק במוטורסיטי (צילום: לנה טאובס)
גם צמיגי הדאנלופ SportSmart TT – שהם צמיגי כביש ספורטיביים – יוחלפו בקרוב, לצמיגי מרוץ טהורים מסוג פירלי דיאבלו סופרקורסה SC, כשמידת האחורי תרד למידה המקורית של ה-YZF-R3, שהיא 140/70 במקום ה-150/60 שמותקן כרגע. צמיג רחב מדי עלול 'להתקפל' על החישוק, וכתוצאה מכך שטח המגע עם האספלט יהיה קטן יותר מאשר של צמיג במידה הנכונה. מה גם שצמיג רחב יותר משנה את הגאומטריה בשל שינוי ברדיוס הגלגל האחורי. במקרה שלנו המידה 150/60 היא גבולית, מפני שמצד אחד היא מתאימה לרוחב החישוק – "4.00 – בכל הטבלאות, אבל מצד שני, על הימאהה YZF-R3 של אליפות העולם בסופרספורט מותקן צמיג במידה 140/70, ולכן אנחנו רוצים לנסות אותו.
עבודות נוספות שיש לנו לבצע הן המשך הורדת המשקל על-ידי פירוק חלקי חשמל כאלה ואחרים כמו מתג ההצתה וממסרים שונים שאינם בשימוש. למעשה, אנחנו מתכוונים להוריד מהאופנוע כל רכיב וחלק שמיועדים לתקינת כביש ושמפריעים לקיצוץ זמני הקפה – כמו הקניסטר של אדי השמן שמחויב על-ידי תקנות יורו 4 וששוקל כ-1 ק"ג.
במסגרת הורדת המשקל הוזמן גם מצבר ליתיום ששוקל כחצי ק"ג, במקום מצבר העופרת המקורי ששוקל קצת יותר מ-3 ק"ג. אז הנה, יש עוד הרבה עבודה על הפרטים הקטנים.
פול גז בישורת (צילום: דרור אלדר)
בינתיים אנחנו רוכבים
העבודה על האופנוע היא רק חלק ממערכת השיפור הכללית. החלק השני, שמגיע כמובן במקביל, הוא העבודה על הרוכב – וגם בזה אנחנו משקיעים לא מעט זמן ומשאבים.
עד עכשיו השתתפנו בכ-7 אירועים – ימי מסלול ומרוצים. כך למשל השתתפתי בסבב השני של אליפות ישראל בסופרבייק שנערך במסלול החדש מוטורסיטי שבשדה תימן, וגם ביום האימון שקדם לו. את המרוצים, אגב, סיימתי במקום החמישי והשביעי מתוך 19 מתחרים בקטגוריית הסופרספורט 300 הלוהטת.
פרט לכך השתתפתי בשני ימי אימון נוספים במסלול פצאל, וכן באימון פרטי במוטורסיטי שדה תימן. זה חשוב לי, מפני שרכיבת סופרבייק תחרותית דורשת עבודה רבה על פרטים קטנים. את חלקם אני משחזר מהעבר – מאליפויות אחרות שבהן השתתפתי ומניסיון המסלולים שלי, ואת חלקם אני לומד בימים אלו, אם כי הבסיס והתשתית היו קיימים כבר לפני כן.
כך או כך, כדי להיות באמת תחרותי צריך לא רק אופנוע ברמה גבוהה, אלא גם רוכב שיודע מה לעשות עם האופנוע. בשני התחומים אנחנו מתקדמים, ובינתיים מאוד נהנים מהדרך.
