תגית: מבחן דרכים

רכיבה ראשונה: ימאהה MT-07 דגם 2025
- יתרונות: מנוע גמיש מלא שמחת חיים, שיפור משמעותי בהתנהגות פאן-פקטור, קלות רכיבה, מחיר
- חסרונות: המתחרים בקטגוריה מציעים יותר נפח ויותר הספק
- שורה תחתונה: הדור הרביעי של ה-MT-07 מבצע קפיצת מדרגה חשובה גם במכלולים וכפועל יוצא בהתנהגות, וגם במערכות האלקטרוניות ובבקרות, ויש גם גרסה אוטומטית Y-AMT
- מחיר: 58,985 ש"ח ל-MT-07 ו- 61,985 ש"ח ל-MT-07 Y-AMT
- מתחרים: סוזוקי GSX-8S, הונדה CB750 הורנט, ק.ט.מ 790 דיוק, קוואסאקי Z650, בנלי 752S,
- נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 689 סמ"ק, 73.4 כ"ס ב-8,750 סל"ד, 6.9 קג"מ ב-6,500 סל"ד, 8 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, שלדת יהלום מפלדה, מזלג טלסקופי הפוך בקוטר 41 מ"מ, מהלך 130 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך 130 מ"מ, צמד דיסקים בקוטר 298 מ"מ עם קליפרים רדיאליים, דיסק אחורי בקוטר 245 מ"מ עם קליפר צף, אורך 2,065 מ"מ, בסיס גלגלים 1,395 מ"מ, גובה מושב 805 מ"מ, מיכל דלק 14 ל', משקל מלא 183 ק"ג (186 ק"ג לגרסת Y-AMT), צמיגים 180/55ZR17, 120/70ZR17
- אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות, 2 מצבי כוח מנוע, 2 מצבי רכיבה ואחד נוסף לבחירת הרוכב, בקרת אחיזה מתנתקת, מערכת ABS, מסך RFR בגודל "5 עם חיבור לטלפון הנייד, אפליקציית MyRide הכוללת ניווט, פנסי LED היקפיים, ביטול מאותתים אוטומטי, מאותתי חירום בזמן בלימה חזקה, אופציה לקוויקשיפטר דו-כיווני בתוספת תשלום; ב-Y-AMT: בקרת שיוט
צפו בווידאו: ימאהה MT-07 דגם 2025 במבחן:

הגשה ועריכה: אביעד אברהמי

מה זה?

ה-MT-07 הוא אחד הכלים החשובים של ימאהה בכל הזמנים. הוא הוצג לראשונה ב-2014 – שנה אחרי ה-MT-09 – כששני הכלים הללו היו הדרך של ימאהה להתמודד עם המשבר הכלכלי הגדול של 2009 והמובילים של התקופה החדשה, שבה על פלטפורמה זולה אך מהנה מייצרים מגוון רחב של כלים. כמו ה-MT-09, גם ההצלחה של ה-MT-07 הייתה מיידית, ובהמשך הצטרפו אליו ה-XSR700 הרטרו, הטרייסר 700 התיורי, הטנרה 700 האדוונצ'ר וה-R7 הספורטיבי – כשכאמור כל אלו נבנו סביב פלטפורמת מנוע ה-CP2 המעולה.

הדור השני הוצג 3 שנים אחרי, ולא היו בו שינויים גדולים למעט מתיחת פנים עיצובית. הדור השלישי של 2021 כבר קיבל שיפורים מכאניים ושיפורי ארגונומיה, לצד מתיחת פנים משמעותית, ושנתיים מאוחר יותר הוא קיבל מסך TFT צבעוני. הוא היה אופנוע מצוין שמאוד אהבנו, וכמו כל ה-MT-07 היו לו הרבה מאוד זמישות ושמחת חיים, אבל הוא כבר היה מיושן – בעיקר מבחינה טכנולוגית. בזמן שהמתחרים הישירים שלו – מיפן, מאירופה ומסין – עפו קדימה מבחינה טכנולוגית, ה-MT-07 נשאר הרחק מאחור עם מצערות מכאניות וללא בקרות למעט ABS.

אז לשנת 2025 בימאהה מציגים את הדור הרביעי של ה-MT-07, שמהווה את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר של ה-MT-07, עם שיפורים משמעותיים במכלולים המכאניים ובמערכות האלקטרוניות. מנוע הטווין המקבילי CP2 בנפח 689 סמ"ק נשאר כמעט זהה, כאשר הוא ממשיך להציע 74 כ"ס ו-6.8 קג"מ. לשנת 2025 הוא כמובן מעודכן לתקנות יורו 5+ ההכרחיות והוא מוזן על-ידי מצערות חשמליות – לראשונה ב-MT-07 – ויש שני מצבי רכיבה מובנים ובקרת אחיזה עם אופציה לניתוק. נוסף גם קלאץ' מחליק, ויש שיפור במשלבי ההילוכים. חידוש מעניין כאן הוא תעלות אוויר המגיעות מתיבת האוויר אל החלק העליון של מיכל הדלק ומביאות את סאונד המנוע אל הרוכב – בדומה למה שנעשה בדור האחרון של ה-MT-10 וה-MT-09. זה מחייב שינוי במבנה כיסוי מיכל הדלק אשר ממשיך להכיל 14 ליטרים.

ימאהה MT-07 דור רביעי של 2025

ל-MT-07 החדש זרוע אחורית חדשה אשר נבדלת בעיקר בנקודת החיבור החזקה יותר. נקודת החולשה בדור הקודם, הבולמים, מתחדשת לגמרי עם מזלג הפוך בקוטר 41 מ"מ ובולם אחורי חדש עם כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה. מהלך הגלגל בשני הצדדים הוא 130 מ"מ. החישוקים חדשים וקלים יותר, ועליהם צמיגי דאנלופ ספורטמקס Q5A חדשים וספורטיביים יותר במידות 120/70ZR17 מלפנים ו-180/55ZR17 מאחור. הבלמים עם דיסק כפול בקוטר 298 מ"מ מלפנים ויחיד בקוטר 245 מ"מ מאחור, כשנוספו קליפרים רדיאליים מלפנים. המשקל המלא ירד בק"ג אחד ל-183 ק"ג.

מבחינת אלקטרוניקה, יש כאמור מצערות חשמליות עם מצבי כוח, מצבי רכיבה ובקרת אחיזה, ויש את מסך TFT אשר מאפשר קישורית לסלולר דרך אפליקציה ייעודית, ובחירה בין שני מצבי תצוגה – כביש ותיור. זאת לצד המתגים החדשים לתפעול המסך בצידו השמאלי של הכידון. יש מערכת איתות המתבטלת אוטומטית אחרי 15 שניות או 150 מטרים של נסיעה, ויש הפעלה של כל ארבעת המאותתים בבלימת חירום חזקה. כאופציה בתשלום ניתן להוסיף גם קוויקשיפטר דו-כיווני.

בימאהה טיפלו גם בארגונומיה, כשהכידון נמוך יותר, רחב יותר וקרוב יותר אל הרוכב. לסיום, ה-MT-07 מקבל עיצוב חדש מהחזית ועד הזנב. הצללית המוכרת של ה-MT-07 נשמרת, אולם אזור מיכל הדלק צר יותר, והמסיכה חדשה לחלוטין עם צמד פסי LED תחתונים ופנס ראשי במרכז המסיכה.

עיצוב מחודש

לראשונה ב-MT-07 בימאהה מציגים את ה-Y-AMT – הגיר האוטומטי המודרני, שהגיע אך לא מזמן ל-MT-09 Y-AMT. תיבת ההילוכים היא רגילה לגמרי – אותה אחת בדיוק שמותקנת ב-MT-07 הרגיל, כלומר 6 הילוכים רגילים בתצורת Constant Mesh עם שילוב 'דוגס', ובאותם יחסי העברה. אולם במקום ידית קלאץ' ורגלית הילוכים שאותם מפעיל הרוכב, יש מנוע חשמלי שמפעיל את הקלאץ' ומנוע נוסף שמפעיל את העברת ההילוכים. המשמעות היא שאין ידית קלאץ' ואין רגלית הילוכים.

השליטה לרוכב היא על-ידי כפתורי פלוס ומינוס בבית המתגים השמאלי, בתכנון ארגונומי שמאפשר ללחוץ על כל כפתור לשני הכיוונים, בהתאם לנוחות הרוכב. בנוסף, על בית המתגים הימני יש כפתור לבחירה בין AT (ר"ת Automatic Transmission – גיר אוטומטי) לבין MT (ר"ת Manual Transmission – גיר ידני), כשיש שני מצבים אוטומטיים – D ו-D+ – כשבראשון העברת ההילוכים שמרנית ורגועה, והשני ספורטיבי יותר, מושך יותר את ההילוכים ומספק יותר בלימת מנוע. בשני המצבים האוטומטיים ניתן להעביר הילוכים ידנית באמצעות כפתורי הפלוס והמינוס. על המערכת שולט כמובן מחשב ניהול ייעודי.

ובכל זאת, ישנם שני שינויים מכאניים בגיר עצמו: הראשון הוא התוף בורר ההילוכים (סלקטור), שבו הילוך הסרק (ניוטרל) נמצא מתחת להילוך הראשון ולא בין ההילוך הראשון לבין השני כמו בסלקטור של גיר רגיל, וזאת על-מנת שלמערכת יהיה קל להכניס לניוטרל, וכן על-מנת שלא ייכנס הילוך סרק בין ראשון לשני. הדבר השני הוא שהקלאץ' אינו קלאץ' מחליק כמו ב-07, אלא קלאץ' קונבנציונלי לחלוטין. הסיבה לכך היא שאין צורך בקלאץ' מחליק בגיר אוטומט, פשוט מפני שהמחשב שולט על הורדת ההילוכים וכן על פעולת הקלאץ', אז אם יש צורך בהחלקת קלאץ' בזמן הורדת הילוך כדי למנוע צ'אטרינג של הגלגל האחורי בהורדת הילוכים ידנית – המחשב מבצע זאת על-ידי תפעול חלקי של הקלאץ'.

המערכת להעברת הילוכים אוטומטית מוסיפה ל-MT-07 סך של 2.8 ק"ג מה שאומר שגרסת ה-Y-AMT של ה-MT-07 שוקלת 186 ק"ג עם כל הנוזלים. בגרסה זו בלבד יש גם בקרת שיוט.

יש גם גיר אוטומטי Y-AMT

ביצועים

השינויים הרבים שבוצעו בדור הרביעי של ה-MT-07 משפיעים כמובן על הביצועים שלו – לרוב לטובה. המנוע כאמור נשאר כמעט זהה, אבל הוא קיבל מצערות חשמליות אשר משנות מעט את התנהגותו, וזה מתבטא בעיקר בתגובת המצערת המרוסנת יותר – גם במצב הספורטיבי יותר. אחד המאפיינים חשובים של ה-MT-07 הוא שמחת החיים של מנוע ה-CP2 האדיר, וכאן עם המצערות החשמליות המאפיין הזה נפגע במעט. כמובן שזה עדיין מנוע מעולה, שופע מומנט ומלא שמחת חיים, בין היתר בזכות הסידור של 270 מעלות בין פיני הארכובה.

אפשר לומר זאת כך: ה-MT-07 הוא אחד ממכונות הווילי האיכותיות שיש בעולם האופנועים – גם בזכות מאפייני המנוע וגם בזכות מאפייני השלדה ומכלוליה. אז כעת עם המצערות החשמליות הוא עדיין מכונת ווילי'ז מרשימה, אבל צריך לעבוד קצת יותר. נאמר גם מה שכבר אמרנו בעבר: שלדעתנו מנוע ה-CP2 הוא אחד המנועים הטובים של ימאהה בכל הזמנים, בזכות כל המאפיינים שציינו. לא פלא שהוא נמצא על חמישה דגמים שונים בתכלית והוא מוצלח על כל אחד מהם.

שיפור משמעותי בהתנהגות בזכות המתלים החדשים

אבל חוץ מהמנוע, השינויים העיקריים מורגשים דווקא בהתנהגות הדינמית. כבר כתבנו בעבר שההתנהגות של ה-MT-07 טובה במהירויות נמוכות ובינוניות, אך בגלל מערכת המתלים הפשוטה במהירויות גבוהות או תחת עומסים גבוהים הוא קצת מאבד איזון. כעת בדור הרביעי ה-MT-07 משתפר מאוד גם בתחום הזה. המזלג ההפוך מלפנים לא יותר קשיח מבחינת קפיצים וספיגה, אבל הוא הרבה יותר קשיח מבחינת מבנה והתנגדות לעיוות ופיתול, ולכן אפשר לרכוב הרבה יותר חזק, להיכנס לפניות תחת בלימות חזקות או לרכוב מהר יותר על כבישים משובשים – וה-MT-07 ישמור היטב על היציבות שכל כך הייתה חסרה לו.

גם הבולם האחורי בסדר גמור בסך הכל, במיוחד כשהאספלט במצב מצוין. כרגיל באופנועי תקציב מעין זה, הוא יהיה הראשון שיאותת שהוא על הקצה, ולמעשה יהיה צוואר הבקבוק של ההתנהגות הדינמית. עדיין זה בולם טוב יותר משל הדגם היוצא.

שיפור ניכר יש גם במערכת הבלמים הקדמית עם הקליפרים הרדיאליים. התחושה מעט 'עצית', כמו בהרבה מערכות עם קליפרים רדיאליים, אבל העוצמה והרגש טובים מאוד ומהווים קפיצת מדרגה חשובה.

לסיכום הפרק הזה אפשר לומר שבימאהה עשו שיפורים חשובים מאוד במכלולי השלדה, שמקפיצים את ההתנהגות הדינמית של ה-MT-07 אל המקום שבו היא אמורה להיות, כשההתנהגות טובה משמעותית משל הדגם היוצא.

המנוע עם הרבה שמחת חיים

איך זה מרגיש?

תנוחת הרכיבה דומה מאוד לזו של הדור היוצא. הכידון אמנם קרוב יותר, נמוך יותר ורחב יותר, וגם מיכל הדלק צר יותר, אבל זה עדיין MT-07 ועדיין זו 'תנוחת קפוצ'ון'. ה-MT-07 הוא אופנוע קטן פיזית, ולרוכבים גבוהים מהממוצע עלול להיות צפוף עליו. לי עם 174 הס"מ שלי היה נוח מבחינת ממדים. ואם כבר נוחות, אז צריך לקחת בחשבון שהמושב לא מיועד לרכיבות ארוכות ושאין מיגון רוח. רכיבות ארוכות אפשריות כמובן, כמו ב-MT-07 הקודמים, אבל מהירות השיוט תהיה סביב 140 קמ"ש בגלל היעדר מיגון רוח, והישבן יתחיל להציק אחרי כשעת רכיבה. מקובל ומותאם.

השדרוג המשמעותי נמצא כאמור במערכות האלקטרוניקה. על המצערות החשמליות כבר דיברנו, רק נוסיף שישנם שני מצבי רכיבה ועוד אחד לבחירת הרוכב, כשניתן לבחור בין תגובת מצערת אגרסיבית או רכה יותר, וכן את בקרת האחיזה החדשה. השליטה היא ממסך ה-TFT החדש, שהוא זהה למסך המוכר של ה-MT-09, דרך בית מתגים שמאלי חדש הכולל ג'ויסטיק, מקש בחירה ומקש יציאה, כשהתפריט על המסך נוח ואינטואיטיבי מאוד. גם השדרוגים האלקטרוניים מביאים את ה-MT-07 אל המקום שבו הוא אמור להיות ומיישרים קו עם המתחרים.

תנוחת קפוצ'ון

שדרוג חשוב ומשמעותי הוא הגיר האוטומטי של ימאהה – ה-Y-AMT – אשר מגיע גם ל-MT-07. תיבת ההילוכים עצמה זהה לזו של ה-MT-07 הרגיל, אולם נוספה אליה מערכת של 2 מנועים חשמליים – אחד לקלאץ' והשני לרגלית ההילוכים – וכן מחשב ייעודי עם אלגוריתם מתוחכם. אין ידית קלאץ', ואת רגלית ההילוכים מחליפים מתגי פלוס ומינוס על בית המתגים השמאלי. ניתן לבחור בין מצב אוטומטי מלא (בשני מצבים – D רגיל ו-D+ ספורטיבי שמושך הילוכים), לבין מצב ידני שבו הרוכב מחליף את ההילוכים עם המתגים. כמובן שגם במצב האוטומטי ניתן להעביר הילוכים ידנית כלפי מעלה או מטה, למשל להוריד הילוך ידנית בכניסה לפנייה. ניתן גם להשאיר את הגיר בהילוך ראשון לצורך חניה.

העברת ההילוכים מהירה מאוד ואורכת כ-0.1 שנייה, כשברוב המקרים המערכת העבירה את ההילוכים בזמן – במיוחד במצב D+ הספורטיבי יותר, המתאים יותר לכבישים המפותלים הספרדיים שבהם רכבנו במהלך המבחן. מדי פעם הורדנו הילוך באופן ידני בכניסה לפנייה. המערכת מוסיפה 2.8 ק"ג למשקלו של ה-MT-07, כך שקשה לומר שהיא מורגשת ושיש הבדלים דינמיים בין ה-MT-07 הרגיל לבין האוטומט. מה שכן, מכיוון שאין ידית קלאץ', קשה יותר להרים גלגל ב-MT-07 Y-AMT, שכן צריך מכת גז הגונה בסל"ד המתאים ומשיכה אינטנסיבית של הכידון. חובבי ווילי'ז יישארו עם הגרסה הידנית.

כך או כך, גרסת ה-Y-AMT טובה ויעילה בפני עצמה, אבל המערכת מיועדת כמובן לכלים תיוריים יותר כמו טרייסר 700 וטנרה 700, אשר עושים שימוש באותו מנוע CP2 מצוין, שעכשיו מגיע עם אופציה לגיר אוטומטי. עוד נציין שמערכת ה-Y-AMT מייקרת את מחירו של ה-MT-07 ב-3,000 ש"ח, ושה-MT-07 Y-AMT כולל גם בקרת שיוט, אשר לא מגיעה בגרסה הרגילה.

קפיצת מדרגה משמעותית

סיכום ועלויות

ה-MT-07 מבצע קפיצת מדרגה חשובה מאוד בדור הרביעי – גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינת מכלולי שלדה והתנהגות דינמית, והוא מיישר קו עם האופוזיציה ועם שנת 2025 בתחומים אלו. השינויים האלה כמובן מחויבי המציאות, והם הופכים את ה-MT-07 לאופנוע טוב משמעותית עם טווח שימושים רחב יותר. בנוסף, ה-MT-07 מקבל עיצוב מודרני יותר ל-2025, וכמובן את הגרסה האוטומטית Y-AMT שגם מרחיבה את קהל היעד. אלו שינויים חשובים ביותר לאחד האופנועים החשובים של ימאהה בכל הזמנים.

מחירו של ה-MT-07 ממשיך להיות תחרותי, כשהגרסה הרגילה מתומחרת ב-59 אלף ש"ח, ואילו גרסת ה-Y-AMT האוטומטית תעלה 3,000 ש"ח יותר, כלומר 62 אלף ש"ח. המחיר של הגרסה הרגילה עלה ב-3,000 ש"ח ביחס לדור היוצא, וזו עלייה הגיונית לאור המכלולים הטובים משמעותית והתוספות הטכנולוגיות.

ה-MT-07 הוא כאמור אופנוע חשוב מאוד של ימאהה, אשר פונה לרוכבי צעירים עם תקציב מוגבל (יש גם גרסה מוגבלת לבעלי רישיון נהיגה A1), ולשנת 2025 הוא טוב יותר, דינמי יותר, אלקטרוני יותר, מעוצב יותר וגם מציע תיבת הילוכים אוטומטית. שדרוגים חשובים לאופנוע חשוב.
9 באפריל 2025
רכיבה ראשונה: ימאהה טימקס 560 דגם 2025
- יתרונות: עיצוב, אלקטרוניקה ובקרות, התנהגות דינמית, צליל ואופי מנוע, איכות חומרים וגימור
- חסרונות: מחיר, לא נתנגד לעוד 200 סמ"ק ו-20 כ"ס
- שורה תחתונה: הטימקס 560 ממשיך את האבולוציה: מתחדד בעיצוב החלק הקדמי, משתפר מקבל מערכות בטיחות מתקדמות, ומשתפר במערכות האלקטרוניקה לנוחות הרוכב
- מחירים: 88,985 ש"ח לטימקס, 97,985 ש"ח ל-TechMAX
- מתחרים: הונדה פורצה 750, הונדה X-ADV 750, קימקו AK550, סאן-יאנג TL508
- נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 562 סמ"ק, 47.6 כ"ס ב-7,000 סל"ד, 5.6 קג"מ ב-5,250 סל"ד, 4 שסתומים לצילינדר, DOHC, קירור נוזל, מערכת הזרקה עם מצערות חשמליות ובקרת אחיזה, 2 מצבי ניהול מנוע, תמסורת וריאטור עם מצמד רב-דיסקי רטוב, שלדת יהלום מאלומיניום, מזלג קדמי הפוך, מהלך 120 מ"מ, זרוע אחורית עם בולם יחיד ולינקים, מהלך גלגל 117 מ"מ, 2 דיסקים קדמיים 267 מ"מ עם קליפרים רדיאליים, דיסק אחורי 282 מ"מ, אורך 2,195 מ"מ, בסיס גלגלים 1,575 מ"מ, גובה מושב 800 מ"מ, מיכל דלק 15 ל', משקל מלא 219 ק"ג (221 ק"ג ל-TechMAX), צמיגים 120/70R15, 160/60R15
- אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות עם 2 מצבי רכיבה – S ו-T, בקרת אחיזה ניתנת לניתוק, מערכת BC – Brake Control, מפתח קירבה KEYLESS כולל למיכל הדלק, מסך TFT בגודל "7 עם חיבור לטלפון ולאפליקציית ימאהה MyRide ועם מערכת ניווט של גרמין, פנסי LED היקפיים. בגרסת Tech MAX: בקרת שיוט, ידיות ומושבים מחוממים, משקף מתכוונן חשמלית, נעילה לרגלית האמצע, חישוקים מלוטשים
צפו בווידאו – ימאהה טימקס 560 דור תשיעי במבחן:

עריכה: אביעד אברהמי

מה זה?

שלוש שנים אחרי הדור השמיני של הטימקס 560, בימאהה חושפים ל-2025 את הדור התשיעי של המקסי-סקוטר רב המכר שיצר ב-2001 יש מאין קטגוריה משל עצמו. הפלטפורמה המכאנית נשארת כמעט זהה, כשמנוע הטווין המקבילי בנפח 562 סמ"ק מקבל עדכוני יורו 5+, מה שאומר בעיקר חיישן חמצן שני אחרי הממיר הקטליטי ועוד כמה עדכונים קלים. הוא עדיין מפיק 47.6 כ"ס (35 קילוואט), כך שהוא מתאים לבעלי רישיון נהיגה A1. הקלאץ' הצנטריפוגלי מקבל עדכון – 10 משקולות במקום 12 בעבר, וכן קפיצי קלאץ' חדשים – זאת על מנת לאפשר שילוב קלאץ' רך ונעים יותר.

העיצוב מתחדש גם הוא, כשהטימקס מקבל חזית חדשה, ספורטיבית וחדה יותר, בעלת צמד פנסי חזית LED חדים יותר, בקורלציה לדגמי ימאהה נוספים. בתחום האלקטרוניקה, הטימקס החדש מקבל מערכת ABS מתקדמת להטיה הנקראת BC – Brake Control, ויודעת לווסת את עוצמת הבלימה בין הבלם הקדמי לבין האחורי בעת הטיה, ופועלת כמובן עם חיישן IMU למדידת אינרציה בשישה צירים. יש גם מערכת בקרת אחיזה, כששתיהן ניתנות לניתוק, וכן 2 מצבי רכיבה (D-Mode), כשלשנת 2025 מצב S ספורטיבי יותר ומצב T רגוע יותר בתגובותיו.

מסך ה-TFT בגודל "7 מתעדכן גם הוא, והוא מציע כעת 3 תצוגות שונות לבחירת הרוכב, וכמו בעבר מתממשק לטלפון הסלולרי עם אפליקציית MyRide של ימאהה, וכן מערכת ניווט של גרמין שזמינה לבעלי טימקס אך לא פועלת בכל המדינות.

גם ל-2025 מוצעת גרסת TechMAX יוקרתית יותר ומאובזרת, שמקבלת כמובן את כל השינויים הנ"ל ומציעה בנוסף חבילת תוספות כמו משקף רוח חשמלי גבוה, ידיות מחוממות משופרות ומושב מחומם, בקרת שיוט שעברה שדרוג, בולם אחורי מתכוונן, חיישני לחץ אוויר בגלגלים וחישוקים מלוטשים, וכן שתי צביעות ייחודיות.

ימאהה טימקס 560 וגרסת Tech MAX דגם 2025

ביצועים

הימאהה טימקס תמיד הצטיין בביצועים, ובעיקר בהתנהגות הדינמית שלו שהלכה והשתפרה עם השנים. בדור התשיעי אין שינוי, והיכולות הדינמיות הגבוהות נשמרות. אחד המאפיינים החזקים של הטימקס הוא היציבות המופלאה שלו – בעיר, בקו ישר ובכביש המפותל – גם אם האספלט לא מושלם. זה אחד המאפיינים החשובים והמובהקים בהתנהגות הדינמית של הטימקס, וזה בא לידי ביטוי גם בטעויות של רוכב – למשל בכניסות לפניות – שהטימקס יודע לספוג טוב יותר מחלק נכבד מהאופנועים. למשל, אם מגיעים מהר מדי לפנייה ונאלצים להוסיף בלימה והטיה – הטימקס יספוג את זה בלי דרמות.

המנוע נשאר כאמור זהה לדגם היוצא, כשקפיצת המדרגה הייתה בדגם הקודם ביחס לגרסת ה-530 הקודמת. כאן במנוע הנוכחי אין הפתעות. הוא מספיק חזק כדי לזנק היטב, הוא מושך חזק ולינארי, והוא יאפשר להגיע למהירות סופית של כ-180 קמ"ש (כ-170 קמ"ש לפי מדידת GPS). זה מנוע טוב, יעיל ומהנה, עם מכלול תחושות מעניין בזכות הזווית של 360 מעלות בין הצילינדרים, אבל לגמרי לא היינו מתנגדים ל-20 כ"ס נוספים על אותה השלדה ואותם הממדים.

שאר הביצועים זהים למדי לטימקס 560 של הדור השמיני. כך למשל מערכת הבלמים חזקה למדי ויעילה, ויש מערכת ABS טובה שלא ממהרת להתערב כל עוד האחיזה טובה. קרוב לוודאי שעל הכבישים החלקלקים של גוש דן המערכת תתערב מוקדם יותר, ובמיוחד בגלגל האחורי. מערכת ה-BC החדשה תבוא לידי ביטוי במקרי חירום, וכמו מערכות ABS להטיה היא אמורה לשמור על הרוכב. לא הגענו למצבי חירום במהלך המבחן.

נסכם ונאמר שהביצועים של הטימקס נשמרו ברמה הגבוהה והמוכרת של הדורות הקודמים, והטימקס שומר על המאפיינים הדינמיים שעושים אותו מקסי-סקוטר כל כך איכותי.

מכונת ביצועים, חבל שאין עוד 20 כ"ס

איך זה מרגיש?

ובכן, קודם כל כמו טימקס. בימאהה שומרים על הד.נ.א הייחודי של הטימקס, ומכלול התחושות זהה לדגם הקודם.

המנוע מצד אחד חלק מאוד, נעים לשימוש וגמיש למדי, אולם הזווית בין פעימות העבודה, שעומדת על 360 מעלות, יוצרת חספוס נעים ואופייני למנוע הזה שאנחנו מאוד אוהבים. ניהול המנוע של הטימקס 560 החדש עבר עדכון, וכעת יש הבדל גדול יותר בין מצב S לבין מצב T, כשבמצב S תגובות המנוע חדות יותר מבעבר, ואילו מצב T מציע תגובות רכות יותר מבעבר. נציין שברוב המבחן רכבנו על מצב S החד.

נקודה חשובה לזכות הטימקס היא איכות החלקים, איכות הבנייה, איכות החומרים ואיכות הגימור. בכל אלו הטימקס 560 קיבל ציון גבוה בעבר ומקבל ציון גבוה מאוד גם עכשיו, שכן הוא איכותי מאוד בכל מקום – מהחזית ועד לקצה הזנב. סביבת הרוכב, למשל, איכותית, עשירה ומפנקת, והתחושה הכללית היא של כלי פרימיום עם מעט מאוד פשרות.

תנוחת הרכיבה זהה לחלוטין לדור השמיני, מפני שלא בוצעו פה שינויים. מיגון הרוח מעולה, בעיקר בגרסת ה-Tech MAX עליה רכבנו במהלך ההשקה, כשהכיוון החשמלי נוח ויעיל. במצב הנמוך רוח תגיע אל קסדת הרוכב, אולם במצב הגבוה נוצרת בועת ואקום כמעט מושלמת סביב קסדת הרוכב, וזה מאפשר לרכוב מהר בכבישים בין-עירוניים בשקט מופלא ובנוחות.

שומר על המאפיינים של הטימקס הקודם, ומשתפר במספר נקודות

מסך ה-TFT בגודל "7, בגימור מט, הוא איכותי מאוד, ברור וקריא. יש 3 מצבי תצוגה לבחירת הרוכב, כשהתפעול כולו מתבצע מג'ויסטיק הנמצא בבית המתגים השמאלי – קל ואינטואיטיבי, כמו בדגם היוצא. המסך מציע התממשקות מלאה לטלפון הנייד ולמערכת התקשורת של הקסדה, ויחד עם אפליקציית MyRide של ימאהה מתקבל משולש תקשורת המספק את כל צורכי הרוכב – כולל ניהול שיחות טלפון והודעות טקסט, שליטה על האודיו ועל המוזיקה בקסדה, וכן עדכוני מזג אוויר. בנוסף, המסך מציע מערכת ניווט מקורית של גרמין דרך האפליקציה של ימאהה, כשהתצוגה היא על המסך עצמו. נוח מאוד ואיכותי. בנוסף, בימאהה שיפרו את בקרת השיוט, וכעת יש קפיצות של 1 קמ"ש בלחיצות קצרות וקפיצות של 10 קמ"ש בלחיצות ארוכות.

הטימקס בגרסה הרגילה מגיע בצביעת Icon Blue שחורה עם גלגלים כחולים, וכן גרסת Tech Kamu, שהיא מעין ירוק כהה. גרסת ה-Tech MAX מגיעה באפור מבריק שעליו רכבנו, או ב-Dark Magne – מעין גוון בורדו-חציל מט. כמו תמיד, יש חבילות אביזרים כמו ספורט, אורבן, אסנטיאל ועוד.

נסכם ונגיד שהטימקס החדש שומר על המאפיינים של ה-560 הקודם, כשהוא משתפר בתחום הבטיחות והאלקטרוניקה, וכן מציע עיצוב חזית חדש וקרבי יותר.

טימקס זה סמל סטטוס

סיכום ועלויות

הטימקס 560 בדור התשיעי הוא המשך האבולוציה רבת השנים של הטימקס: הוא שומר על האיכויות הגבוהות של ה-560 בדורות הקודמים, אבל מתשפר בכמה נקודות – מקבל מתיחת פנים עיצובית בחזית, מקבל מערכת ABS להטיה, ומקבל שיפורי אלקטרוניקה, קלאץ' וניהול מנוע.

המחיר בישראל נקבע על 88,985 ש"ח ל-TMAX ו-97,985 ש"ח ל-Tech MAX – גבוה יותר ממחירו של הטימקס בדור הקודם, בעיקר בגלל עליית המחירים הכללית בארץ ובעולם. זה הרבה מאוד כסף, אולם ברור לחלוטין לאן הכסף הולך, שכן מדובר בכלי איכותי מאוד, שהולך ומשתבח עם השנים, עם מכלולים איכותיים של אופנוע, עם חומרים וגימור ברמה גבוהה, וגם עם טכנולוגיה מודרנית.

לשנתו ה-25, הטימקס הוא הרבה יותר ממקסי-סקוטר. הטימקס הוא סמל סטטוס של ממש, ומתווה הדרך בקטגוריית המקסי-סקוטרים היוקרתית.
1 באפריל 2025
דוקאטי פניגאלה V4 S דגם 2025 בהשקה מקומית
- יתרונות: מנוע חזק ומרגש, התנהגות משובחת, אלקטרוניקה ובקרות מהמתקדמות שיש, עיצוב דוקאטי, סקס-אפיל ייחודי, ריגוש ברמות הגבוהות ביותר
- חסרונות: מחירים
- שורה תחתונה: הפניגאלה V4 משתדרג והופך להיות יותר – יותר חזק, יותר קל, יותר אלקטרוני, יותר דינמי, יותר מהכל; מכונת מלחמה מהמרגשות ביותר שיש, לא לכל רוכב.
- מחירים: 198,600 ש"ח ל-V4 ו-255,600 ש"ח ל-V4 S
- מתחרים: ב.מ.וו S 1000 RR, אפריליה RSV4R, הונדה CBR1000RR-R, קוואסאקי ZX-10R, סוזוקי GSX-R1000
- נתונים טכניים: מנוע V4 דזמוסדיצ'י סטרדלה ˚90 בנפח 1,103 סמ"ק, גל ארכובה מסתובב הפוך, יחס דחיסה 14.0:1, 216 כ"ס ב-13,500 סל"ד, 12.2 קג"מ ב-11,250 סל"ד, קוטר ומהלך 81.0 ו-53.5 מ"מ, קירור נוזל, 16 שסתומים, DOHC, מצערות חשמליות, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק בתפעול הידראולי, שלדת אלומיניום עם מנוע גורם נושא עומס מרכזי, מזלג הפוך של שוואה מסוג BPF בקוטר 43 מ"מ, כיוונים מלאים, מהלך 125 מ"מ (ב-S: אוהלינס NPX בקוטר 43 מ"מ), זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של שוואה, כיוונים מלאים, מהלך 130 מ"מ (ב-S: אוהלינס TTX36), 2 דיסקים קדמיים בקוטר 330 מ"מ, קליפרים רדיאליים של ברמבו מסוג HyPure עם 4 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 245 מ"מ עם קליפר של ברמבו בעל 2 בוכנות, בסיס גלגלים 1,485 מ"מ, גובה מושב 850 מ"מ, מיכל דלק 17 ל', משקל מלא 190 ק"ג (187 ק"ג ל-S), צמיגים 120/70ZR17, 200/60ZR17
- אלקטרוניקה ובקרות: מצערות אובאליות חשמליות עם סעפות משתנות, 2 מזרקים לצילינדר, מצבי כוח, מצבי רכיבה, חיישן IMU ב-6 צירים, מערכת בקרת אחיזה להטיה, בקרת ווילי, בקרת החלקה לפנייה, בקרת בלימת מנוע, מערכת eCBS – בלימה משולבת אלקטרונית למרוצים ב-7 מצבים, בקרת זינוק, מגביל מהירות בפיט, קוויקשיפטר דו-כיווני, מסך TFT בגודל "6.9, פנסי LED עם תאורת יום, ביטול איתותים אוטומטי, ב-S: מערכת בולמים חשמלית סמי-אקטיבית דוקאטי סקייהוק עם בולמי אוהלינס בממשק SMART EC 3.0; אופציה: דאטה-לוגר, מערכת מניעת גניבה, בקרת שיוט, בקרת לחץ אוויר בצמיגים, שקע USB, מערכת מולטימדיה כולל ניווט Turn by Turn
צפו בווידאו – דוקאטי פניגאלה V4 S בהשקה מקומית:

עריכה: אביעד אברהמי

הפניגאלה V4 הראשון, שהחליף את מנוע ה-L2 הוותיק, הוצג לעולם בשנת 2018 , ורכבנו עליו במסלול ולנסיה. ב-2020 הוא קיבל מתיחת פנים וסדרת שדרוגים מכאניים ואלקטרוניים. לשנת 2022 המשיכה האבולוציה עם מנוע חזק יותר, מזלג חדש, אלקטרוניקה משודרגת ועיצוב מחודד, שבשנת 2023 קיבל עדכון נוסף. בנוסף יש במקביל גרסאות מיוחדות ויקרות יותר.

לשנת 2025 מציגים בדוקאטי דור חדש לגמרי, כשגולת הכותרת היא המעבר מזרוע אחורית חד-צידית לכפולה, עשויה מאלומיניום, עם חלל במרכז שנועד להראות את החישוק בקוטר 17″ וגם כדי לחסוך במשקל. לפי דוקאטי המהלך נועד לשפר את האחיזה של הגלגל האחורי, את הרגש לרוכב ואת הקשיחות המבנית של השלדה. המבנה האחורי שוקל כעת 3.8 ק"ג פחות מהדור הקודם, וגם מאריך את בסיס הגלגלים ב-16 מ"מ. הפחתת המשקל גם מגיעה מבולם אחורי חדש וקצר יותר, עם עיצוב מאופנועי ה-MotoGP של דוקאטי. לשינוי הגאומטריה לטובת רכיבת מסלול זווית ההיגוי חודדה בחצי מעלה, ומהלך הגלגל הקדמי הוארך ב-5 מ"מ.

דוקאטי פניגאלה V4 S דגם 2025

מנוע ה-V4 בנפח 1,103 סמ"ק מקבל עוד חצי כ"ס שמעגל את הסך הכללי ל-216 כ"ס שמושגים 500 סל"ד גבוה יותר – 13,500 סל"ד גבוהים במיוחד. נתון המומנט יורד במעט ל-12.3 קג"מ (לעומת 12.6 בדור הקודם) שמגיעים בסל"ד גבוה משמעותית מקודמו, 11,250 סל"ד לעומת 9,500 סל"ד. המנוע עצמו מיישר קו עם תקנות פליטת מזהמים יורו 5+ ושוקל ק"ג אחד פחות. יש קיט מרוצים הכולל מערכת פליטה מלאה של אקרפוביץ' ומחשב ניהול מנוע, שמעלה את נתון ההספק ל-225 כ"ס ומפחית 6.6 ק"ג מהמשקל הכללי – שעומד על 189 לגרסת ה-V4 ו-187 ק"ג לגרסת ה-S שפה במבחן.

הבולמים בגרסה הרגילה ממשיכים להיות שוואה BPF בקוטר 43 מ"מ מלפנים וזקס מאחור – עם כיוונונים מלאים כמובן. גרסת ה-V4 S מציעה מזלג אוהלינס NX25 / 30, כשהמספרים מתייחסים לקוטר של הקארטריג'ים – רגל אחת בקוטר 25 מ"מ והשנייה בקוטר 30 מ"מ ליצירת פעולות נפרדות לשיכוך. זה מגיע כמובן כחלק ממערכת הבולמים החשמלית סמי-אקטיבית של אוהלינס מסוג S-EC 3.0, המתקדמת ביותר נכון להיום. יש גם משכך היגוי של אוהלינס. מאחור יש גם בולם TTX36. גם גובה החלק הקדמי עלה במעט לעומת האחורי.

מערכת הבלימה של ברמבו חדשה גם היא, כאשר הקליפרים מסוג Stylema הוחלפו בקליפרים החדשים של ברמבו מסוג Hypure, שגם קלים ב-30 גרם. אלו נצמדים לצמד דיסקים בקוטר 330 מ"מ. מערכת אלקטרונית חדשה של בוש, מסוג ‘Race eCBS', מאפשרת את הפעלה כפולה של הבלמים בלחיצה רק על ידית הבלם הקדמי. זה נועד לשפר את יכולות הבלימה במסלול ולאפשר, תוך שימוש בבלם האחורי, להצמיד יותר את הגלגל האחורי בהטיה. המערכת מאפשרת 7 מצבי התערבות שנועדו גם לאפשר כניסה בהחלקה מבוקרת לפנייה, וכן ניתוק מלא שמחזיר את השליטה המלאה על הבלמים לרוכב.

עיצוב חדש

בצד האלקטרוניקה יש מסך TFT חדש בגודל 6.5″ וכל הגיזמואים האפשריים מבחינת בקרות, כולל הבלימה המשולבת שהוזכרה מקודם. רשימת האבזור האלקטרוני ארוכה מתמיד, והיא כוללת את כל הבקרות והמערכות האלקטרוניות שבדוקאטי יודעים לספק, וברמה הגבוהה ביותר, כשחלק מהמערכות מגיעות מעולמות ה-MotoGP.

העיצוב מתחדד עם השראה מדגמי העבר של דוקאטי, כולל פנסי חזית קטנים יותר, המראות משנות מיקום וקלות יותר לפירוק לטובת רכיבת מסלול, ואי אפשר לפספס את הכנפונים החדשים והבולטים, שנועדו להיראות מיליון דולר ולספק יותר כוח הצמדה במהירויות מסלול.

רכיבת ההתרשמות על הפניגאלה V4 S החדש של 2025 התקיימה במסלול מוטורסיטי בשדה-תימן. עכשיו, חייבים להודות שכדי לנצל את יכולות העל של האופנוע המטורף הזה צריך מסלול פול-סייז אירופאי עם אספלט נושך צמיגים ועם פניות ארוכות ומדודות. היצירה הזו על המסלול בבאר שבע זה קצת כמו נזם זהב באף חזיר, אבל הייתה לנו את ההזדמנות לטעום מהאופנוע ולהרגיש את היכולות הגבוהות שלו, ואלו יכולות על של אופנוע על.

ערימות של אלקטרוניקה

כשרכבנו על הפניגאלה V4 של 2018 במסלול ולנסיה, בשלב מסוים לא הצלחנו להחזיק פול גז בהילוך שני ביציאה לישורת מרוב שהמנוע היה חזק. אז כאן בפניגאלה V4 של 2025 המנוע עוד יותר חזק ועוד יותר חלק, והוא עולה לסל"ד גבוה יותר של 14 אלף סיבובים לדקה – ממנוע 1,103 סמ"ק, כן? הוא חזק בצורה בלתי רגילה, ומעטים המקומות שבהם אפשר להחזיק איתו פול גז דרך ההילוכים, אבל מעבר לזה – הוא מרגש. תצורת ה-V4 היא בהחלט המועדפת עלינו, וכאן הסאונד ומכלול התחושות משכרים ומרטיטים את הנשמה, לא פחות. זה לא רק הכוח של המנוע, אלא גם ההתנהגות והאופי שלו שמספרים את כל הסיפור.

מסביב למנוע יש פה חתיכת יצירה שמתנהגת מדהים ומגובה במערכות אלקטרוניות מהטופ שיש. למעשה, הטכנולוגיות פה מגיעות ישירות מה-MotoGP, ורכיבה על הפניגאלה V4 של 2025 זה כנראה הדבר הקרוב ביותר לאופנוע GP שאפשר לרכוש בסוכנות הקרובה.

מערכת הבולמים של גרסת ה-S שעליה רכבנו – אוהלינס NPX מלפנים ו-TTX מאחור, בממשק החדש ביותר SMART EC3.0 – היא כנראה האיכותית ביותר שאפשר לשים היום על אופנועים סדרתיים. רכבנו עליה גם על כלים אחרים, וגם כאן היא שומרת את הגלגלים דבוקים לקרקע ואת האופנוע יציב במיוחד, מערכת הבלמים האימתנית שותלת את הפרונט אל הקרקע באצבע אחת ועם המון רגש, והשילוב של המערכות האיכותיות עם מערכות אלקטרוניקה סופר-מתקדמות מאפשר לרוכב ללחוץ קצת יותר – אל קצה מגבלות הרוכב (שהן רחוקות ממגבלות האופנוע…). כך למשל, בקצה הישורת של מוטורסיטי, בבלימה מ-260 קמ"ש ל-60 קמ"ש תוך הורדת שני הילוכים עם הקוויקשיפטר המצוין, מערכת ה-eCBS החדשה תשמור על היציבות תחת בלימה, גם אם הגלגל האחורי מנסה לברוח הצידה. זה מורגש וזה עובד!

התנהגות מדהימה עם בקרות שמאפשרות לרוכב ללחוץ יותר בלי פחד

צריך להיות רוכב מצוין כדי להזיז מהר את הפניגאלה V4 על המסלול, מפני שזה אופנוע תובעני שדורש מעורבות גבוהה מהרוכב, למרות המשקל הנמוך מאוד והממדים שמזכירים אופנועי 600 סמ"ק. בתמורה הוא ייתן לרוכב את המקסימום בכל תחום, ובעיקר מקסימום ריגוש. יש סופרבייקס עם מנועים בעלי הספק דומה, אבל אין מנוע מרגש כמו זה של הפניגאלה V4. יש סופרבייקס שמתנהגים מצוין, כמו סכין על המסלול, אבל אין התנהגות מרגשת כמו של הפניגאלה V4. זה לא רק אופנוע מהיר אלא גם אופנוע מרגש – גם בהתנהגות וגם במראה. אופנוע שפונה לא רק לראש אלא גם – ובעיקר – ללב.

החיסרון של הפניגאלה V4 הוא המחיר שלו: כמעט 200 אלף ש"ח לגרסה הרגילה ו-255 אלף ש"ח לגרסת ה-S המושקעת הכוללת את מערכת הבולמים של אוהלינס, חישוקי מרקזיני קלים יותר, חלקי קרבון ועוד כה תופינים. זהו מחיר הגבוה בכ-25% בממוצע מהמתחרים שלו, אם כי מקבלים פה קצת יותר, ובעיקר יותר ריגוש. המחירים האלה הופכים את הפניגאלה V4 על צמד גרסאותיו לאופנועי פרימיום המיועדים לרוכבים בעלי כיס עמוק שמוכנים להשקיע רבע מיליון שקל כדי לקבל מכונת ריגושים מדהימה ומשובחת
23 במרץ 2025
רכיבה ראשונה: ימאהה R9 בהשקה עולמית
- יתרונות: מנוע טריפל מצוין, מכלולים טובים, בקרות אלקטרוניות מתקדמות, טלמטרייה מובנית, התנהגות דינמית במסלול, עיצוב רדיקלי ואווירודינמי, קלות רכיבה, אופציה להפוך למכונת מסלול מקצועית
- חסרונות: מחיר
- שורה תחתונה: ה-R9 מחזיר את השפיות לעולם אופנועי הספורט וממלא את החלל שבין ה-R7 הפשוט לבין ה-R6 המיועד למסלול בלבד; אופנוע ספורט מצוין לכביש ולמסלול, טכנולוגי מאוד, עם אופציות אין-סופיות לשיפורי מסלול.
- מחיר: הערכה – 92,985 ש"ח
- מתחרים: הונדה CBR600RR, סוזוקי GSX-R600, קוואסאקי ZX-6R
- נתונים טכניים: מנוע טריפל בשורה, 890 סמ"ק, 119 כ"ס ב-10,000 סל"ד, 9.5 קג"מ ב-7,000 סל"ד, יחס דחיסה 11.5:1, מצערות חשמליות, 12 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק בתפעול מכאני, שלדת יהלום מאלומיניום, מזלג טלסקופי הפוך של קאיאבה מדגם SFD בקוטר 43 מ"מ עם כיוונים מלאים, מהלך 120 מ"מ, זרוע אחורית אלומיניום עם בולם יחיד ומנגנון לינקים, כיוונים מלאים, מהלך גלגל 118 מ"מ, צמד דיסקים צפים בקוטר 320 מ"מ, משאבה רדיאלית, קליפרים של ברמבו מדגם Stylema, דיסק אחורי בקוטר 220 מ"מ, אורך 2,070 מ"מ, בסיס גלגלים 1,420 מ"מ, גובה מושב 830 מ"מ, מיכל דלק 14 ל', משקל מלא 195 ק"ג, צמיגים ברידג'סטון RS11 במידות 120/70ZR17 ו-180/55ZR17
- אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות, 3 מצבי רכיבה קבועים, 2 מצבי קאסטום, 4 מצבי מסלול, 3 מצבי כוח מנוע, חיישן IMU ב-6 צירים דור שני, ABS להטיה כולל ניתוק אחורי, בקרת בלימת מנוע, בקרת אחיזה להטיה, בקרת החלקה (דריפט), בקרת החלקה לפנייה (סלייד), בקרת ווילי, בקרת זינוק, בקרת שיוט ומגביל מהירות, קוויקשיפטר דו-כיווני דור 3, מסך TFT בגודל "5 מתממשק לטלפון, אפליקציית ימאהה, כולל מערכת טלמטרייה למדידת זמנים ולנתונים מלאים על האופנוע בזמן רכיבת מסלול פנסי LED
צפו בווידאו – ימאהה R9 במבחן מסלול מההשקה העולמית בסביליה:

עריכה: אביעד אברהמי

מה זה?

ה-R9 הוא אופנוע הספורט החדש של ימאהה, המיועד לשילוב כביש ומסלול, והוא אמור לסגור את הפער הגדול שנוצר בין ה-R1 וה-R6 – מכונות המסלול המקצועיות של ימאהה שכבר אינן מיוצרות עם תקינת כביש, לבין ה-R7 הבסיסי יותר.

כבר כתבנו לא מעט ב-20 השנים האחרונות שאופנועי הספורט הקלאסיים, ובעיקר הסופרספורט 600 סמ"ק, הפכו מאופנועי כביש ספורטיביים לאופנועי מרוץ חוקיים לכביש. בשנים האחרונות בימאהה ניתקו את ה-R1 ואת ה-R6 לגמרי מהכביש הציבורי, והם מיוצרים כעת ברישוי מסלול בלבד, כל אחד מהדגמים בשתי גרסאות (Race ו-GYTR). ה-R9 נכנס לתוך הפער הגדול הזה שנוצר, כשהוא מיועד להיות אופנוע ספורט לכביש הציבורי עם האפשרות להיכנס למסלול כבר במצבו המקורי, ועם אין-סוף אפשרויות שיפורים עד לרמת מכונת מסלול טהורה – כמו זו שמתחרה באליפות העולם בסופרספורט 600 סמ"ק – והכל מחלקים מקוריים של ימאהה.

הבסיס הוא ה-MT-09 הסופר-פופולרי של ימאהה, שבשנים האחרונות הפך מאופנוע תקציב זול לאופנוע טוב ואיכותי. בימאהה לקחו את הפלטפורמה המעולה, ובעיקר את המנוע ואת מערכות האלקטרוניקה המתקדמות, ובנו סביבה מכונת ספורט מודרנית ומאוד טכנולוגית.

ימאהה R9

נתחיל עם העיצוב, כי הוא מתחבר ישירות לשאר דגמי ה-R של ימאהה, כלומר ה-R6 וה-R7, ומעל כולם ה-YZF-R1 האייקוני. ה-R9 לוקח אלמנטים מכל אחד מהם ומחבר למעטפת הפיירינג המלאה והכחולה כנפונים אופנתיים שמדביקים את הפרונט – עם 7% יותר כוח הצמדה בקו ישר ו-10% יותר בפניות – ויחידת זנב אווירודינמית ומעוצבת מאוד. בימאהה מדברים על מקדם גרר נמוך במיוחד של 0.307, לעומת 0.308 ב-R6 למשל.

מנוע ה-CP3 בנפח 890 סמ"ק, מותאם יורו 5+ ומפיק 119 כ"ס ב-10,000 סל"ד וכ-9.5 קג"מ ב-7,000 סל"ד, נלקח בשלמותו מה-MT-09 בדור החמישי. הוא מוזן על-ידי מצערות חשמליות, כאשר יש חמישה מצבי רכיבה: שלושה מצבי רכיבה מובנים (ספורט, עיר וגשם) ושניים נוספים להתאמה אישית של הרוכב. יש חיישן IMU דור שני ב-6 צירים המאפשר לכייל את בקרת האחיזה וה-ABS להטיות. ניתן לכייל ולבחור רמות התערבות שונות בבקרת האחיזה, בקרת בלימת המנוע, בקרת ההחלקה לפנייה, בקרת ההחלקה מהפנייה ובקרת הווילי, לנתק את ה-ABS מהגלגל האחורי, להפעיל בקרת זינוק, לשייט עם בקרת שיוט ומגביל מהירות, ולעלות במעלה ומורד ההילוכים עם קוויקשיפטר דו-כיווני.

ואם כבר אלקטרוניקה, אז בימאהה מציעים עם ה-R9 מערכת טלמטריה אינטגרלית למדידת זמני הקפה ולניתוח נתונים על המסלול. מסך ה-TFT בגודל "5 מתממשק כמובן לטלפון הנייד, ובאמצעות האפליקציה של ימאהה ניתן לבחור מסלול או לייצר מסלול בגוגל מפות, לקבוע בו נקודת התחלה וסיום וכן לחלק את המסלול למקטעים, והמערכת תשמש כטלמטרייה לכל דבר ועניין: הצגת זמן ההקפה על מסך ה-TFT, וכן ניתוח הנתונים בגרפים אחרי הרכיבה. המערכת מציגה נתונים כמו הילוך, סל"ד, מצב מצערת, עוצמת בלמים, זווית הטיה, תאוצה, ועוד – בכל נקודה על המסלול. כך הרוכב יכול לנתח את הרכיבה ולשפר את המהירות בקטעים שונים על המסלול. יש גם לוח פיט דיגיטלי, כשהקבוצה יכולה להציג לרוכב הודעות על מסך ה-TFT כמו צבעים של דגלים או הודעות מנהלתיות. כדי להפעיל את הטלמטרייה ניתן לחבר רכיב GPS חיצוני לאופנוע, או לחלופין לרכוב עם טלפון בכיס חליפת הרכיבה, והמערכת תשתמש ב-GPS של הטלפון. בגרסה החינמית של האפליקציה כל האופציות פתוחות, אך ניתן לשמור 10 לוגים (רכיבות) בלבד, כשהלוג ה-11 ידרוס את הלוג הראשון. בגרסה בתשלום, שעלותה 7 אירו בחודש, ניתן לשמור אין-סוף לוגים.

סוגר את הפער שבין ה-R6 הרייסרי לבין ה-R7 הפשוט יחסית

נמשיך עם האופנוע. השלדה זהה בבסיסה ל-MT-09, אך בימאהה כיילו אותה מחדש וגילחו כ-10% ממשקלה, כאשר שלדת הדלתאבוקס מאלומיניום שוקלת כאן 9.7 ק"ג בלבד, מה שמוגדר כשלדה הקלה ביותר באופנועי הספורט של ימאהה. השלדה גם קשיחה יותר לכוחות אורכיים, כוחות פיתול וכוחות צד. המשקל המלא עלה ב-2 ק"ג בלבד לעומת הנייקד, ושם את המאזניים על 195 ק"ג עם 14 ליטרים במיכל הדלק. שלדת הזנב גם מוגדרת כשונה וקלה יותר מאשר בנייקד, כאשר כאן אין צורך להרכיב או להעמיס משקל מאחור.

המתלים מורכבים ממזלג הפוך של קאיאבה מדגם SFD בקוטר 43 מ"מ, עם כיוונים מלאים, כשרגל אחת אחראית על שיכוך הכיווץ (עם כיוון איטי ומהיר) והשנייה על שיכוך ההחזרה. השוני בין הקארטרידג'ים נמצא בשסתום הבסיס. הבולם האחורי של קאיאבה פותח על בסיס הטכנולוגיות של גרסאות ה-R1 החדשות, והוא כולל כיוונים מלאים – כולל כיוון עומס קפיץ על-ידי ברז חיצוני. בנוסף, השסתום המרכזי כולל דיסקית צפה רחבה אשר אחראית על שיכוך כיווץ ושיכוך החזרה במהירויות בולם אולטרה-איטיות.

ה-R9 החדש מקבל משאבת בלם קדמית רדיאלית של ברמבו, שמצטרפת לקליפרים הרדיאליים הספורטיביים מדגם Stylema, עם צינורות מצופים פלדה שזורה, וצמד הדיסקים הקדמיים בקוטר 320 מ"מ. ה-R9 מקבל את צמיגי הברידג'סטון באטלקס RS11 החדשים והספורטיביים, שהם צמיגי מרוץ חוקיים לכביש עם 3 תרכובות, במידות המקובלות של 120/70ZR17 ו-180/55ZR17. בימאהה מספרים שהצמיג האחורי פותח במיוחד עבור ה-R9 בשיתוף של ימאהה וברידג'סטון.

עיצוב אווירודינמי, מכלולים איכותיים והמון אלקטרוניקה

ביצועים

על מנוע הטריפל של ה-MT-09 כבר כתבנו בעבר הררי מילים, וכאן ב-R9 זה בדיוק אותו המנוע. כך כתבנו על הדור הרביעי של ה-09: הוא חזק, גמיש, ליניארי לגמרי, והוא בונה את הכוח בהדרגתיות עד לשיא ההספק – כמעט 120 כוחות סוס, שמטיסים את ה-R9 קדימה.

אחד היתרונות של טריפל לעומת 4 צילינדרים, למעט רוחב ומשקל נמוכים יותר, זו תחושת החספוס. הוא לא חלק כמו 4 צילינדרים קונבנציונלי, ולמרות שב-CP3 פעימות הכוח סימטריות ומגיעות בכל 240 מעלות של גל הארכובה, החספוס העדין של הטריפל נותן לו אופי מאוד מיוחד שאנחנו אוהבים.

גם ליישומים ספורטיביים של כביש ומסלול מנוע ה-CP3 מצוין, ולא חשבנו שזה יהיה אחרת. 119 כוחות הסוס דוחפים היטב את ה-R9 בישורת, אבל היתרון הגדול – בטח לעומת 4 צילינדרים – הוא המומנט בסל"ד בביניים שהופך את היציאות מהפניות לקלות ולמהירות יותר, כאמור גם בסל"ד נמוך-בינוני ובלי הצורך להיות בסל"ד גבוה. זהו יתרון חשוב שגם מקל על הרכיבה וגם מאפשר יותר רוגע בראש – ועל המסלול זה חשוב לזמני ההקפה.

מנוע ה-CP3 של ה-MT-09

הגיר ב-R9 הוארך מעט ביחס ל-MT-09, על-ידי שינוי יחס ההעברה הסופי וכדי להשיג מהירות סופית גבוהה יותר. כאן דווקא היינו מחזירים ליחס הקצר יותר של ה-09, לטובת תאוצות חזקות יותר – למעט אם מדובר במסלולים עם ישורות ארוכות מאוד כמו מוג'לו, אבל בישראל אנחנו עוד לא שם. נציין שניתן להחליף את תפעול ההילוכים למצב מסלול (הילוך ראשון למעלה, כל השאר למטה) בקלות, על-ידי שינוי מיקום של המוט על הרגלית ועל-ידי בורג אחד. מצוין.

ההתנהגות הדינמית מעולה – לא פחות. ההיגוי מדויק ואינטואיטיבי, ומערכת הבולמים פה טובה מאוד, קשיחה במידה, סופגת היטב, שומרת על יציבות ומאפשרת רכיבה ספורטיבית חזקה מאוד על המסלול בלי דרמות – גם כשהאספלט באמפי ולא מפולס, כמו בקטעים מסוימים על מסלול סביליה שעליו רכבנו. חלוקת המשקל ב-R9 היא בדיוק 50/50 בין שני הגלגלים, וגם הנתון הזה תורם לתחושת האיזון והיציבות שה-R9 מקנה.

מהפרונט ציפינו שיהיה מצוין, שכן מלכתחילה הוא מציג נתונים גבוהים – מהקוטר, דרך החומרים ועד ההידראוליקה. ההפתעה הייתה מהבולם האחורי, שלגמרי עומד בקו אחד עם הפרונט המצוין, בטח בשימוש חובבני – גם אם חזק. אז מערכת המתלים והבולמים פה היא טובה ואיכותית, קשיחה יחסית, ומשלבת היטב רכיבת כביש ספורטיבית עם רכיבת מסלול.

מכלולים איכותיים והתנהגות מסלול מרשימה

גם הבלמים טובים מאוד, חזקים ומלאי רגש, אבל לא היינו מתנגדים לעוד קצת עוצמה. לא שהיה חסר, אבל אנחנו אוהבים בלמים נושכים כשמדובר באופנועי ספורט. כך או כך, יש פה מערכת בלמים חזקה וטובה.

צמיגי הברידג'סטון RS11 הם בהחלט הפתעה שכן הם מספקים שפע של אחיזה, גם כשהמסלול היה מעט רטוב. הצמיג האחורי פותח במיוחד עבור ה-R9 במידה 180/55ZR17, עם תרכובת כפולה (רך בצדדים לאחיזה על הצד, קשה יותר באמצע לאורך חיים גבוה). הצמיגים האלה רכים, והם מספקים לא רק הרבה אחיזה, אלא גם פידבק בשפע על מה שקורה מתחת לגלגלים. מה שכן, רצוי לחמם אותם לפני רכיבה חזקה – על המסלול או בכביש. נציין שבמקצה הראשון המסלול היה רטוב ורכבנו על צמיגי גשם של ברידג'סטון, ועברנו ל-RS11 בצהריים כשהמסלול התייבש ברובו.

אז ה-R9 מספק חבילת ביצועים ספורטיבית לגמרי. הוא חזק וגמיש, ויש לו התנהגות דינמית של אופנוע ספורט מודרני, עם מערכת מתלים מצוינת שיודעת לספוג כוחות גדולים, עם יציבות גבוהה, ואם זריזות מספקת שמאפשרת להזיז את האופנוע מהר מאוד מצד לצד – גם בטרייל ברייקינג חזק אל תוך פנייה. מהבחינה הזו עשו בימאהה עבודה יסודית וטובה. כל זה בתצורה המקורית של ה-R9, שמגיע כמובן עם תקינת כביש מלאה.

איך זה מרגיש?

תנוחת הרכיבה פה מצוינת. היא רחוקה מאוד מהתנוחה העוברית הקיצונית של ה-R6 הרדיקלי, אבל היא קרבית יותר מה-R7 הכבישי. זה אומר שהקליפ-אונים מעט גבוהים יותר משל ה-R6, המושב מעט נמוך ורחוק יותר, והרגליות נמוכות יותר. נציין שאת הרגליות ניתן לכוון בשני מצבים – גבוה למסלול ונמוך יותר לכביש. אנחנו רכבנו על המצב הגבוה, וזה עדיין משמעותית יותר נוח מאשר R6, ויחד עם זאת ספורטיבי מאוד למסלול. ארגונומיה מוצלחת ביותר.

ה-R9 הוא אופנוע ספורט לכל דבר ועניין, וכאמור הוא מציע מכלולים טובים והתנהגות מצוינת, כשחשוב לזכור שהוא אופנוע כביש ספורטיבי, אפילו ספורטיבי מאוד. אבל ה-R9 גם משתתף באליפות הסופרספורט העולמית, ובימאהה מציעים דרך חטיבת המרוצים GYTR את האופציה לשפר את האופנוע עד לרמה של מכונת מסלול מושחזת – החל מפיירינג מרוצים, דרך רגליות, קליפ-אונים, מתגים, מערכות בולמים מלאות של אוהלינס, מערכת פליטה מלאה למרוצים, צינורות בלימה וקיט ביטול ל-ABS, ועוד חלקים וקיטים המיועדים כאמור לרכיבת מסלול.

איכות הייצור והגימור הם ברמה גבוהה, וזה לא שציפינו למשהו אחר מימאהה. ה-R9 בנוי היטב ומהודק, וניכר שזה אופנוע איכותי שהונדס לא כגרסת ספורט של ה-MT-09, אלא כאופנוע ספורט בפני עצמו עם המאפיינים הדרושים, והוא כאמור ארוז היטב ללא פשרות.

תנוחת רכיבה שפויה יותר מ-R6

אחד היתרונות הגדולים של הימאהה R9 נמצא בטכנולוגיה ובבקרות האלקטרוניות. ראינו את זה בדור השלישי והרביעי של ה-MT-09, שבהם בימאהה הקפיצו את הרמה הטכנולוגית של האופנועים, וכאן ב-R9 בימאהה מעלים את הרף מהבחינה הזו. יש כמובן מצערות חשמליות עם 3 מצבי רכיבה מובנים, עוד שני מצבי רכיבה שאותם הרוכב יכול לכוון באופן אישי, ועוד ארבעה מצבי מסלול. בכל אחד מהמצבים ניתן לקבוע את תגובת המנוע, את התערבות בקרת האחיזה, את רמת ההחלקה של הדריפט ביציאה מהפנייה, את עוצמת בלימת המנוע, את מידת ההחלקה של הגלגל האחורי בכניסה לפנייה תחת בלימה, את מידת ההתערבות של ה-ABS, כולל ביטול מוחלט של ה-ABS על הגלגל האחורי, וכן את בקרת הווילי. יש גם בקרת זינוק, ואפילו בקרת שיוט ומגביל מהירות.

את כל אלה ניתן לכוון ישירות דרך מסך ה-TFT החדש בגודל "5, שאותו ראינו בדור האחרון של ה-MT-09, או דרך אפליקציית MyRide של ימאהה. המסך מציע את שלוש התצוגות של ה-MT-09, וכן תצוגה רביעית ספורטיבית ייעודית ל-R9. בנוסף, בארבעת מצבי המסלול יש תצוגה ייעודית למסלול הכוללת מד סל"ד גדול ותצוגת זמן הקפה במרכז המסך.

כל הבקרות האפשריות – וגם מערכת טלמטרייה מובנית

ואם כבר זמן הקפה, אז הימאהה R9 מציע – לראשונה באופנוע סדרתי – מערכת טלמטרייה מובנית באופנוע. ניתן לחבר אל האופנוע רכיב GPS חיצוני או לרכוב עם הטלפון בכיס חליפת הרכיבה והוא ישמש כ-GPS. בוחרים באפליקציה מסלול קיים, או שמייצרים מסלול בגוגל מפות, קובעים נקודת התחלה / סיום וכמה נקודות על המסלול שמחלקים אותו למקטעים, ומערכת ה-Y-TRAC תציג בגרפים ובמספרים נתונים רבים כמו תאוצה, מהירות, עוצמת בלימה, זווית הטיה ועוד – בכל נקודה על המסלול. למעשה, הנתונים האלה קיימים, אך ימאהה היא הראשונה להציג אותם לרוכב באפליקציה נוחה עם ממשק אינטואיטיבי, וזה יתרון גדול לרוכבי מסלול שרוצים לשפר זמני הקפה.

עוד פיצ'ר נחמד במערכת ה-Y-TRAC הוא פיט-בורד דיגיטלי – צוות הקבוצה יכול לשלוח לרוכב הודעות דרך האפליקציה, וההודעות יופיעו על מסך ה-TFT – למשל סיום מקצה, דגל צהוב, דגל אדום או כניסה לפיטס.

הדאטה-לוגר מאפשר לשמור 10 לוגים (10 סשנים של רכיבה) ללא תשלום, כמובן עם כל הנתונים. הלוג ה-11 ידרוס את הלוג הראשון. רוכבים שרוצים לשמור אין-סוף לוגים יכולים לעשות מנוי לגרסה המלאה ב-7 אירו בחודש. פרט למספר הלוגים שבזיכרון שתי הגרסאות מספקות את אותם הנתונים בטלמטרייה.

אופנוע ספורט מצוין לכביש ולמסלול, עם אופציית שיפורים אין-סופית

סיכום ועלויות

אמרנו את זה על ה-R7 ונגיד את זה גם כאן, וביתר שאת: בימאהה מחזירים את השפיות לתחום אופנועי הספורט. עם ה-R9 בימאהה סוגרים את הפער העצום שבין ה-R6 על צמד גרסאותיו, שמיועד למסלול המרוצים בלבד, לבין ה-R7 הבסיסי, ויוצרים מכונת ספורט איכותית מאוד לכביש הציבורי, עם יכולות טובות במסלול.

בנוסף, בימאהה מאפשרים להפוך את ה-R9 הסדרתי למכונת מסלול ברמת סופרספורט 600 עולמי – וגם את כל המנעד שבדרך לשם – עם חלקים וקיטים מקוריים, כשקרוב לוודאי שבזמן הקרוב יצוצו גם חלקי אפטרמרקט רבים.

הימאהה R9 הוא אופנוע ספורט מצוין. הוא מציע מנוע חזק ומוכל, מכלולים איכותיים לרכיבת כביש ספורטיבית ולרכיבת מסלול חזקה, ומערכות אלקטרוניקה מקיפות מהמתקדמות בסגמנט – כולל מערכת טלמטרייה ייחודית. כל זה מגיע באריזה יפה ומעוצבת, שמשדרת בכל הכוח ספורט, ועם מקדם גרר נמוך במיוחד וכנפונים אווירודינמיים ברוח משפחת ה-R של ימאהה.

ה-R9 הוא אופנוע חשוב של ימאהה, והוא צפוי להגיע ארצה בחודש מאי 2025. המחיר המשוער הוא סביב 93 אלף ש"ח, וזה שם אותו כ-4,000 ש"ח מעל ההונדה CBR600RR – שנכון להיום הוא המתחרה הישיר שלו. המחיר הזה לא נמוך, אבל הוא מובן בהתאם לאיכות המכלולים ולכמות הטכנולוגיה והבקרות שה-R9 מציע.

כך או כך, ה-R9 הוא אופציה שפויה ואיכותית לאופנוע ספורט המיועד לכביש הציבורי ולימי מסלול, עם אופציות שיפורים אין-סופיות. מהלך חשוב של ימאהה, שכאמור מחזיר את השפיות לכביש הציבורי.
11 במרץ 2025
רכיבה ראשונה: CFMOTO 800MT-X בהשקה עולמית
- יתרונות: מנוע מצוין שמגיע מק.ט.מ, בולמים טובים מוכווני שטח, התנהגות מאוזנת בכביש, יכולות שטח גבוהות, משקל נמוך, אלקטרוניקה ובקרות, איכות ייצור וגימור, תמורה לכסף
- חסרונות: מיגון רוח מוגבל בהגנת הרוח, בלמים קדמיים בינוניים
- שורה תחתונה: ב-CFMOTO ממשיכים לשפר את איכות המוצר ומיישרים קו לגמרי עם המתחרים היפנים והאירופאים; ה-800MT-X הוא אדוונצ'ר עם יכולות שטח גבוהות ועם אבזור רב, ובמחיר תחרותי
- מחיר: 59,980 ש"ח
- מתחרים: ימאהה טנרה 700, ק.ט.מ 790 אדוונצ'ר, ווג DS800 ראלי, קוב 800X פרו
- נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 799 סמ"ק, הספק 91 כ"ס ב-8,250 סמ"ק, 8.76 קג"מ ב-6,500 סל"ד, הזרקת דלק, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק בתפעול מכאני, שלדת פלדה, מזלג הפוך בקוטר 48 מ"מ, כיוונים מלאים, מהלך 230 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך גלגל 230 מ"מ, משכך היגוי, 2 דיסקים קדמיים 320 מ"מ, קליפרים רדיאליים של J.JUAN עם 4 בוכנות, דיסק אחורי 260 מ"מ, אורך 2,285 מ"מ, גובה מושב 870 מ"מ, משקל 196 ק"ג, מיכל דלק 22.5 ל', צמיגי CTS במידות 150/70R18, 90/90-21
- אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות, 3 מצבי רכיבה (כביש, גשם, שטח), חיישן IMU ב-6 צירים, בקרת אחיזה להטיה עם אופציית ניתוק, מערכת ABS עם ניתוק אחורי לשטח, בקרת שיוט, קוויקשיפטר דו-כיווני, בקרת לחץ אוויר בצמיגים, פנסי LED, מסך TFT בגודל "7 עם חיבור לסלולר לאפליקציית CFMOTO ועם עדכוני תוכנה OVER THE AIR למחשבי האופנוע, שקע טעינה USB ו-USB-C
צפו בווידאו – CFMOTO 800MT-X בהשקה עולמית:

עריכה: אביעד אברהמי

מה זה?

ה-800MT, שעליו רכבנו כבר לפני שלוש שנים, הוא תוצר ישיר של שיתוף הפעולה ההדוק בין CFMOTO הסינית לבין ק.ט.מ האוסטרית. שיתוף הפעולה הזה קיים כבר כמה שנים, ובמסגרתו, בין היתר, חלק מאופנועי ק.ט.מ מיוצרים במפעל משותף של שתי החברות בסין, והאופנועים של CFMOTO משתמשים בטכנולוגיות של ק.ט.מ. ה-800MT משתמש במנוע הטווין המקבילי של הק.ט.מ 790 אדוונצ'ר, וכן בטכנולוגיות משותפות נוספות.

כעת, ל-2025, ב-CFMOTO מרחיבים את היצע משפחת ה-800, ואם ה-800MT על שתי גרסאותיו יועד להיות אדוונצ'ר-כביש עם גלגלי "19 ו-"17, הרי שגרסת ה-X החדשה כבר לוקחת את הקונספט לכיוון השטח עם חישוקי "21 ו-"18 ומתלים ארוכי מהלך, וכן שינויים נוספים רבים שאמורים לשפר משמעותית את יכולות השטח של ה-800MT ולהפוך אותו לאדוונצ'ר קרבי לשטח בסגמנט האדוונצ'רים הבינוניים שבה שולט הטנרה 700.

המנוע פה הוא כאמור ה-LC8c של ק.ט.מ. לא העתק סיני אלא אחד לאחד המנוע של ה-790 אדוונצ'ר. כעת עם תקנות יורו 5 פלוס ההספק יורד במעט ל-91 כ"ס, אם כי המומנט מטפס ל-8.7 קג"מ, כשגם שיא המומנט וגם שיא ההספק מתקבלים נמוך יותר מבעבר.

CFMOTO 800MT-X – אדוונצ'ר-שטח

מסביב למנוע יש שלדת פלדה עם שלדת זנב פריקה ועם זרוע אחורית מאלומיניום, כשמערכת הבולמים חדשה לגמרי ומוכוונת שטח, עם מזלג הפוך בשרני בקוטר 48 מ"מ המציע כיוונים מלאים (עומס קפיץ, שיכוך כיווץ ושיכוך החזרה), ובולם אחורי פשוט יותר המציע כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה בלבד. בשני הצדדים מהלך הגלגל מטפס ל-230 מ"מ מכובדים לעומת 160 מ"מ של גרסת הספורט. חישוקי שפיצים טיובלס בקוטר "21 מלפנים ו-"18 מאחור משלימים את קונפיגורציית השטח, כשמרווח הגחון עומד על 240 / 250 מ"מ מכובדים.

עבודה הגוף ב-800MT-X חדשה לחלוטין, והיא אינה נשענת על ה-800MT הקודם. זה מתחיל ממיכל הדלק הזהה בעיצובו לזה של ה-790 אדוונצ'ר, ויורד משני צידי האופנוע על-מנת להוריד את מרכז הכובד, כשאליו מתחבר גם מגן הגחון. המושב שטוח לעומת המושב המדורג של ה-MT, ויחידת החזית והצד חדשה כולה וייעודית לדגם, כשיש גם כנף קדמית גבוהה. נציין שאיכות הפלסטיקה והצביעה היא גבוהה ביותר.

ה-800MT-X מציע המון אלקטרוניקה ובקרות – יותר מהסטנדרט המקובל בקטגוריה. כך למשל יש מצערות חשמליות עם 3 מצבי רכיבה – סטנדרט, גשם ושטח, ויש בקרת אחיזה מתנתקת ו-ABS להטיב הנשען על יחידת IMU ב-6 צירים. יש קוויקשיפטר דו-כיווני שלקוח ישירות מק.ט.מ, יש בקרת שיוט כסטנדרט, ויש גם חיישני לחץ אוויר בגלגלים.

יש גם פנסי LED כמובן, ושקע טעינה מהירה USB-C לצד USB רגיל, ויש מסך TFT אנכי בגודל "7 המתממשק לטלפון הנייד ומתחבר לאפליקציית CFMOTO שדרכה ניתן, בין היתר, לעדכן את מחשבי האופנוע OVER THE AIR, כלומר ישירות מהטלפון הנייד בלי צורך במוסך. למיטב ידיעתנו CFMOTO הם הראשונים שמביאים את הגישה הזאת לדו-גלגלי.

המנוע של הק.ט.מ 790 אדוונצ'ר – וגם מיכל הדלק ומגן הגחון

ביצועים

כבר כתבנו בעבר: את המנוע אנחנו מכירים היטב מהק.ט.מ 790 אדוונצ'ר ומה-800MT, והוא בהחלט מוצלח. הוא מספק מומנט זמין כבר מסל"ד נמוך, והוא לינארי ויעיל מאוד עד לקצה הסקאלה ול-91 כוחות הסוס שהוא מספק, שמביאים את ה-800MT-X לקצת יותר מ-200 קמ"ש. אהבנו מאוד את מכלול התחושות שהוא מספק בזכות סידור גל הארכובה של 70 מעלות בין פיני הארכובה, מה שיוצר תחושה של מנוע וי-טווין, וכן את תגובות המנוע ואת זריזותו. מנוע ה-LC8c של ק.ט.מ הוא מנוע מודרני וקטן, והוא מתאים מאוד לקונספט של אדוונצ'ר בכלל ושל אדוונצ'ר-ספורט בפרט.

לעומת ה-800MT שעליו רכבנו לפני שלוש שנים, כאן מערכת הזרקת הדלק כבר בשלה ומדויקת, וניכר שנעשתה פה עבודה כדי לדייק אותה. בכלל, כל נקודות הביקורת שלנון מלפני 3 שנים טופלו פה לגמרי: יש בקרת אחיזה (מתנתקת כמובן, מתפריט מהיר במסך ה-TFT ומכפתור ייעודי), ויש גם מצב שטח שמבטל את ה-ABS על הגלגל האחורי ומשחרר כמעט לגמרי את בקרת האחיזה. מצוין.

לא פחות חשובה היא ההתנהגות הדינמית, וכאן אפשר לומר – זהו אדוונצ'ר שטח אמיתי. מערכת המתלים מצוינת, לפרט למהלך הארוך מספקת ספיגה טובה לעומסים גבוהים – בזכות קפיצים קשיחים יחסית והידראוליקה טובה, כשבפרונט ההידראוליקה מצוינת, כמובן בשילוב מידות גלגלים של אדוונצ'ר שטח, כאמור "21 ו-"18. הקונפיגורציה המהודרת הזו מאפשרת קצב גבוה תוך ספיגה מעולה ושמירה על קו, והטרייד-אוף יהיה קשיחות המתלים ברכיבת כביש רגועה, אשר תבוא על חשבון הנוחות.

התנהגות מצוינת ברכיבת שטח

נציין לטובה את המשקל, כשעל אף הנתון היבש של 196 ק"ג – התחושה היא של משקל נמוך יותר, ובוודאי שמרכז הכובד הנמוך מורגש. חלק מהמשקל הנמוך נובע מהמנוע הקומפקטי, וכן מחליקו הנעים הקלים שמאפשרים להזיז את האופנוע מצד לצד בקלות עם פחות התנגדות.

ברכיבת כביש הביצועים ממשיכים להיות טובים, בהמשך ישיר ל-800MT ולמרות הגלגל הקדמי בקוטר "21. ההיגוי טוב, הרבה בזכות הכידון הרחב, והיציבות גבוהה מאוד. מערכת המתלים הקשיחה מאפשרת גם פה רכיבה מהירה וחזקה כשהכביש מתפתל, אבל כאמור זה יהיה על חשבון הנוחות ברכיבה רגועה.

ביקורת יש לנו על מערכת הבלמים, שיכולה להיות חזקה משמעותית. למרות צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ עם קליפרים רדיאליים, עוצמת הבלימה סבירה בלבד, ויכולה להיות הרבה יותר חזקה.

בסך הכל ה-CFMOTO 800MT-X הוא מכונת ביצועים טובה ומהודקת שמספקת יכולות כביש טובות לצד יכולות שטח גבוהות, בצורה מודרנית ואיכותית.

וגם בכביש הוא טוב מאוד

איך זה מרגיש?

התחושה הראשונה שמתקבלת מה-800MT-X היא של איכות. אמרנו את זה כבר על ה-800MT ולאחר מכן על ה-450MT, וגם ראינו את זה אצל יצרניות סיניות אחרות: ובכן, הסינים כאן, לגמרי, במאה אחוז. הם סגרו את הפער וכבר אין באופנועים פינות חדות. הכלים איכותיים, החומרים איכותיים, הפלסטיקה, הצביעה, הגימור – הכל ברמה יפנית ואירופאית. אם שמים לכם כיסוי עיניים או שמכסים את מדבקות היצרנית והדגם – לא תוכלו לנחש שמדובר באופנוע סיני. יישרו קו לחלוטין. כזה הוא גם ה-800MT-X.

ההשפעה מק.ט.מ ניכרת היטב, ורואים את זה בכל מקום באופנוע: החל מברגים (למשל הבורג המרכזי של ציר ההיגוי), דרך מותחני שרשרת ההינע, מיכל הדלק ומגן הגחון, הקוויקשיפטר, בתי המתגים, ואפילו הפונט והגרפיקות במסך ה-TFT זהים לאלו שבק.ט.מ.

תנוחת הרכיבה ב-800MT-X נוחה למדי. המושב, בגובה 870 מ"מ, גבוה על הנייר, אבל בפועל אין בעיה להוריד שתי רגליים בטוחות לקרקע. הוא גם נוח יחסית לאורך זמן, כשחשוב לזכור שמדובר במושב שטוח של אדוונצ'ר-ראלי ולא על מושב מדורג ותומך של אדוונצ'ר-כביש. הכידון רחב ושטוח, וסביבת הרוכב ספרטנית וריקה יחסית אם כי איכותית – עם מתגים סופר-איכותיים ועם תחושה של אופנוע מודרני. הפלסטיק השחור שמסביב לחלק הקדמי במבט הרוכב מוזר בהתחלה ונותן תחושה של בר משקאות או של שולחן עבודה.

אופנוע שלם ואיכותי עם גימור מצוין

מיגון הרוח סביר בלבד. יש אמנם גלגלת נוחה מאוד שניתן לתפעל ביד אחת – ימין או שמאל – תוך כדי רכיבה, כדי להעלות או להוריד את המשקף, אבל גם על המצב הגבוה מיגון הרוח מפנה רק כחצי מהרוח. זה כמובן מתקבל על הדעת באדוונצ'ר-ראלי שמיועד גם לשטח, ורוכבים שרוצים יותר מיגון רוח יצטרכו לרכוש משקף גבוה יותר מקטלוג החלקים או אפטרמרקט.

כאמור, משקל האופנוע משחק פה תפקיד, כשהתחושה היא של אופנוע קל מהנתון על הנייר – חלק מזה בזכות מרכז הכובד הנמוך שנובע מתצורת מיכל הדלק. לרכיבת שטח התחושה הקלה עוזרת מאוד לביטחון לפתוח גז ולהזיז את האופנוע – גם במקומות קצת יותר טכניים. יתרון גדול.

לסיום הפרק נדבר על האלקטרוניקה, שהיא קצת מעבר למה שמקובל בקטגוריה. יש פה בקרת אחיזה, שהיא אמנם עם מצב אחד אבל כוללת גם ניתוק, והיא עובדת היטב – גם בשטח. הניתוק, אגב, מתבצע דרך כפתור Function על בית המתגים השמאלי שמאפשר גישה מהירה לבהירות המסך, לבקרת האחיזה ולקוויקשיפטר, או לפרמטרים אחרים לבחירת הרוכב.

כפתור בורר מצבי הרכיבה נמצא גם הוא על בית המתגים השמאלי, והוא כולל מצב סטנדרט, מצב גשם עם תגובת מצערת מוחלשת, וכן מצב שטח עם ביטוח ABS על הגלגל האחורי ועם בקרת אחיזה משוחררת. על אותו בית מתגים יש גם בקרת שיוט שמגיעה כסטנדרט, ויש כפתורי ג'ויסטיק לשליטה על מסך ה-TFT המצוין, שהוא גדול, קריא וברור, מציע את כל הנתונים דרך תפריטים קלים מאוד לתפעול, מתממשק לטלפון הנייד, ומציע חיבור לאפליקציית CFMOTO שדרכה ניתן לעדכן את מחשבי האופנוע. רמה גבוהה והרבה אבזור.

ועם אבזור עשיר – עולה פחות ונותן יותר

סיכום ועלויות

הגישה של CFMOTO היא לתת יותר אופנוע עם יותר אבזור, אבל בפחות כסף. מהבחינה הזו ה-800MT-X מצליח כמעט לגמרי, ואפילו מצליח טוב, שכן הוא נותן הרבה אבזור – גם אלקטרוני וגם מכאני.

ב-CFMOTO מכוונים את ה-800MT-X ללב קטגוריית האדוונצ'ר-ראלי, כלומר מציבים אותו מול הימאהה טנרה 700 ששולט בקטגוריה, אבל גם מול הק.ט.מ 790 אדוונצ'ר, הווג DS800 ראלי החדש והקוב 800 החדש גם הוא. אגב, ארבעה מתוך חמשת האופנועים הללו, שמאכלסים את הקטגוריה החשובה, מגיעים מסין. החמישי (או בעצם הראשון) – מגיע מצרפת, עם מנוע יפני.

גם בלי מבחן השוואתי ורק מהנתונים היבשים, ה-CFMOTO 800MT-X אכן נותן יותר מהטנרה 700 הסופר-פופולרי שאליו הוא מכוון, וכמובן עולה פחות. מחירו בישראל נקבע על 59,980 ש"ח, כלומר 20% פחות מהטנרה 700 – מחיר שהופך אותו לעסקה אטרקטיבית ביותר, במיוחד לאור המכלולים הטובים, האבזור הרב, וכמובן המנוע המצוין וההתנהגות המצוינת. עסקה מעולה למי שלוקח את האדוונצ'ר שלו לשטח.
5 במרץ 2025
רכיבה ראשונה: סאן-יאנג ADX400 TG מקסי-סקוטר
- יתרונות: מבנה של מקסי-סקוטר, התנהגות דינמית, יכולת שטח אמיתית, גימור, אבזור
- חסרונות: משקל, עוצמת בלמים קדמיים
- שורה תחתונה: מקסי-סקוטר SUV אמיתי עם עיצוב קרוס-אובר מודרני, שעשוי להיות הטרנד הבא בשוק הישראלי
- מחיר: 45,985 ש"ח
- מתחרים: הונדה ADV350, פיג'ו XP400
- מפרט טכני: מנוע צילינדר יחיד, 399 סמ"ק, 35 כ"ס ב-7,000 סל"ד, 3.78 קג"מ ב-5,500 סל"ד, 4 שסתומים, SOHC עם תזמון שסתומים משתנה, קירור נוזל, הזרקת דלק עם בקרת אחיזה מתנתקת, תמסורת וריאטור עם מצמד צנטרפוגלי רטוב, הינע סופי שרשרת וגלגלי שיניים, שלדת יהלום עם צמד משולשים קדמיים, מזלג טלסקופי הפוך בקוטר 41 מ"מ, מהלך 140 מ"מ, זרוע אחורית אלומיניום עם בולם יחיד פרוגרסיבי, מהלך 115 מ"מ, דיסק קדמי 275 מ"מ עם קליפר 4 בוכנות, דיסק אחורי 233 מ"מ עם קליפר 2 בוכנות, מערכת ABS בוש לשטח עם אפשרות לניתוק גלגל אחורי, אורך כולל 2,166 מ"מ, בסיס גלגלים 1,535, גובה מושב 790 מ"מ, מיכל דלק 13.0 ל', משקל מלא 213 ק"ג, צמיגים 120/70R15, 150/70R14
צפו בווידאו – סאן-יאנג ADX400 TG במבחן:

עריכה: אביעד אברהמי

מה זה?

הסאן-יאנג ADX400 TG הוא הדגם השלישי בסדרת הקרוס-אובר של סאן-יאנג, אבל הוא קצת מעבר לקרוס-אובר: סאן-יאנג הלכו על כל הקופה ויצרו מקסי-סקוטר בנפח בינוני, שונה מאוד משני אחיו הקטנים.

את הסאן-יאנג ADX 125 בחנו כאן כבר בינואר, ומבחן על ה-ADX300 יעלה בקרוב. שני הקטנים הם קטנועים טובים אבל סטנדרטיים למדי. הם נהנים משפע אבזור ועיצוב קרבי שגם נותן מעט יותר עבירות בזכות מרווח גחון וצמיגים עם נטיית שטח קלה. אבל פרט לכך הם קטנועים סטנדרטיים עם שלדה סטנדרטית ויחידת מתלה אחורי הכוללת את המנוע והגיר, אשר משקלם אינו מוקפץ. ל-ADX400 TG לעומתם יש שלדת צינורות פלדה בתצורת עריסה, עם צמד משולשים קדמיים המחזיקים את המתלה הקדמי, אבל העיקר הוא שיחידת המנוע והגיר יושבת במרכז השלדה, המתלה האחורי הוא יחידה נפרדת, והגלגל האחורי מונע באמצעות שרשרת הינע. המאפיינים האלו הם נחלת מקסי-סקוטרים, והם אמורים לתת לקטנוע קשיחות ויכולות ספורטיביות בכמה רמות מעל לקטנוע סטנדרטי.

כבר בחננו מספר לא מבוטל של קטנועי קרוס-אובר, טרנד שהתחיל בעקבות ההצלחה של ההונדה X-ADV750. חלקם היו קטנועים סטנדרטיים עם שינויי עיצוב או מתלים משופרים כמו הקימקו DT-X360 או האפריליה SR GT 200; לחלקם הייתה גם שלדה עם צמד משולשים קדמיים ומזלג הפוך כמו ההונדה ADV350 והפיג'ו XP400; אבל אחד לא הלך את כל הדרך למבנה של מקסי-סקוטר, שבו כאמור המנוע והווריאטור יושבים במרכז השלדה והזרוע האחורית היא נפרדת.

סאן-יאנג ADX400 TG – מבנה מקסי-סקוטר

פרט למבנה המקסי-סקוטר, גם בכל השאר סאן-יאנג לא חיפשו קיצורי דרך. במקום לקחת את מנוע ה-400 מהמקסים הם בנו מנוע חדש לחלוטין. המנוע מפיק 35 כ"ס, יש לו צמד גלי איזון להפחתת הוויברציות, ושתי משאבות שמן להבטחת השימון בכל תנאי הטמפרטורה ובכל זווית שבה הקטנוע יימצא. בנוסף\ חיש תזמון שסתומים משתנה חדשני עם נדנד לסל"ד נמוך-בינוני ונדנד לסל"ד בינוני-גבוה, והוא מופעל על-ידי שסתום לחץ שמן מפוקד מחשב. הזרוע האחורית ארוכה ב-20% מזו של ה-TL508, אך משקלן זהה, וכמו ב-TL ההינע הסופי הוא באמצעות שרשרת. הזרוע מחוברת לשלדה דרך מנגנון לינקים פרוגרסיבי, וחלוקת המשקל בין הגלגלים היא 50/50. כל אלו אמורים לספק התנהגות כביש מאוזנת בכביש ובשטח.

העיצוב של ה-ADX400 TG מוגדר על ידי סאן-יאנג כהשראה מהטיגריס השנחרבי, טורף פרה-היסטורי עם צמד ניבים ארוכים הבולטים מפיו. מקור השראה לא שגרתי הנתמך בצמד פנסי LED בצורת ניבים משני צידי המסכה הקדמית. פרט לכך יש לו עיצוב שמזכיר מאוד קטנועי קרוס-אבר אחרים (את כולם בעצם, פרט לאפריליה), ובעיקר את ה-X-ADV. הדמיון הזה הוא מחיר הטרנד, אך זה אינו גורע מהעובדה שה-ADX400 TG נראה מצוין.

יש גם שפע אבזור: המשקף הקדמי בעל שני מצבי גובה הניתנים לכיוון מהיר, מגני ידיים בקצוות של כידון האלומיניום המאסיבי (כמו באופנוע, וניתן לכיוון והתאמה לרוכב), מגן גחון, תאורת LED היקפית, לוח שעונים עם תצוגת LCD צבעונית, מפתח קרבה ותא מטען מתחת למושב. לסאן-יאנג ADX400 TG יש מערכת למניעת נעילת הגלגלים ABS של בוש, המיועדת לאופנועי שטח וניתנת לניתוק בגלגל האחורי. יש גם מערכת בקרת אחיזה TCS שגם אותה אפשר לנתק. ה-ADX400 TG מגיע בצבעים המשעממים אך הפופולריים של לבן, אפור בטון ואפור מט.

משפחת ה-ADX של סאן-יאנג – 400, 300 ו-125

ביצועים

ההבטחות של המנוע החדש פורעות את הצ'קים מיד. המנוע חזק, גמיש ומאוד חלק. יש לו תאוצה התחלתית יפה ותאוצת ביניים מעולה. לא הייתה לי הזדמנות לבדוק מה המהירות הסופית, אבל ה-ADX400 TG מגיע בקלות ל-130 קמ"ש. גם בעליות לא נתקלנו בבעיה או מחאה של המנוע, ופתיחת מצערת התבטאה תמיד בתאוצה מיידית.

התנהגות הכביש של הסאן-יאנג ADX400 TG לא פחות ממעולה. אנחנו רוכבים על הכביש המתפתל וה- ADX400 TG מאפשר לתקוף את הפניות בקצב וללא חשש. שינויי הכיוון קלים, מהירים וחדים – למרות המשקל וגם בזכות הכידון הרחב. היציבות מרשימה, אין כל מחאה או ערפול בכניסה לפנייה תחת בלימה חריפה, והתחושה הנוצרת זהה לרכיבה על מקסי-סקוטר או אופנוע – הן מבחינת הביטחון והן ההנאה.

כל פס האטה או בור בכביש מעליו רכבנו גוהץ ללא מחאה, בין אם בנסיעה בקו ישר או בסיבוב. המתלים לא מפנקים, אין בהם טיפת רכות, ומרגישים את הטלטול שלהם מתחת לקטנוע, אך הקטנוע עצמו יציב מאוד. כל ההבטחות של השלדה והזרוע האחורית מתממשות גם הן. הסאן-יאנג ADX400 נצמד לכביש המפותל בכל מצב ונוסך בטחון ברמות שאי-אפשר לקבל מקטנוע קונבנציונלי.

מנוע חלק, התנהגות דינמית מעולה

הבלמים עוצרים את הקטנוע הכבד ומספקים שפע של היזון חוזר, אבל חסרה להם אגרסיביות וה-ABS נכנס לפעולה יותר מדי בגלגל האחורי. היינו שמחים לדיסק קדמי נוסף, ואנחנו מתקשים להבין איך בקטנוע כזה, שבאופן בולט לא חסכו בו דבר, החליטו להסתפק בדיסק קדמי בודד, אם כי נודה שבין כל מתחריו שכבר הזכרנו רק לפיג'ו XP400 יש צמד דיסקים קדמיים.

רכיבת השטח המתוכננת התגלתה כבסך הכל שביל כורכר ארוך לאורך החוף, אך השתדלתי לפגוע בכל סלע שבלט ממנו – ולא חסרו כאלו. לא ניתן להתייחס לכך כרכיבת שטח אמיתית, ובכלל, חוות דעת על רכיבות שטח הן מתפקידו של אסי ארנסון ולא שלי, אך אני יכול לומר בוודאות שיש לו יכולות שטח מכובדות יחסית לז'אנר. גם כאן, כמו בכבישים מפותלים, ה-ADX400 נוסך בטחון הרבה מעבר למה שאני רגיל. המתלים הקשיחים אוכלים את כל האבנים בהן נכנסתי ללא בעיה, והקטנוע עצמו שומר על יציבות גבוהה.

הכידון הרחב ומדרסי הרגליים שנמשכים לאחור מאפשרים מעבר לעמידה בקלות. את בקרת האחיזה אפשר לנתק מתוך התפריטים של לוח השעונים, כמו גם את ה-ABS לגלגל האחורי. זה דורש מספר לחיצות על כפתורים שנמצאים בתחתית המסך ולא על הכידון, אך לפחות זה אפשרי והשינוי מורגש.

ערך מוסף של יכולות שטח מסוימות

איך זה מרגיש?

בחניה של המלון עמדו בשורה ארוכה מבחר סאן-יאנג ADX. היה שם ADX125 אחד, כמה קטנועי ADX300, וכמובן האח הגדול עצמו – כמה קטנועי ADX400 TG בשלל צבעי הקשת: לבן, אפור ואפור. אנחנו יודעים שאלו הצבעים הנמכרים ביותר ואין לנו טענות כלפי סאן-יאנג אלא רק כלפי הקונים: תקנו כלי רכב בצבעים יפים – אדום, צהוב או כחול! הצבע אולי משעמם אבל המראה, למרות שאינו מחדש דבר, ממש לא. הקטנוע נראה מצוין במבט כללי. מקרוב הוא נותן תחושה של קטנוע גדול ומאסיבי, אך בהשוואה לדגם ה-300 לא גדול בהרבה. אלמנטים שתורמים לתחושת המאסיביות הם המזלג הקדמי ההפוך והזרוע האחורית הארוכה עם מגן השרשרת משני צידיה; הכידון החשוף והמאסיבי, הניתן לכיוון כמו באופנוע, ומגני הכידון בשני צדדיו; מגן הרוח הצף, אותו אפשר לכוון בדחיפה למצב נמוך או גבוה; כל אלו מעניקים ל-ADX400 TG מראה קרבי.

מעל לכידון ישנו מסך LCD גדול וצבעוני ובו שני כפתורים השולטים בתצוגה ותפריטים. המסך גדול, יפה וקריא בכל תנאי, אבל למרות שסאן-יאנג לא חסכו בדבר, זה אינו מסך TFT. פחות נורא, רק שאם צמד הכפתורים היה ממוקם על הכידון זה היה לא רק יותר פרקטי ונוח, אלא גם נותן יותר תחושה של קטנוע פרמיום. ה-ADX400 TG שופע תחושת פרימיום, ודווקא בגלל זה עיגולי הפינות המועטים שמצאנו צורמים עוד יותר. מתחת לכידון נמצא את מתג ההתנעה של מפתח הקרבה. המתג מודרני ונאה וכולל שלושה כפתורים: להתנעה, לפתיחת הכיסא ולפתיחת פתח התדלוק שנמצא לא רחוק מהכפתור, בחזית המושב. בצידי הכידון נמצא סט מתגים איכותי אך סטנדרטי, ללא כפתורי בקרה מיוחדים, ומעליהם צמד מראות שחורות סטנדרטיות למראה אך המספקות שדה ראייה טוב.

העלייה על ה-ADX400 TG קלה, והמושב מעט גבוה אבל עדיין בגובהנו הממוצע הגענו לקרקע עם שתי הרגליים. המשקל, 213 קילוגרמים, נראה גבוה על הנייר, אך הוא אינו מורגש, לא בתמרונים איטיים, לא בשטח ובטח שלא ברכיבה מהירה. הוא אומנם כבד ב-27 ק"ג מההונדה ADV350 אך קל ב-18 ק"ג מהפיג'ו XP400. משטחי הרגליים הארוכים שמאפשרים הרמת ישבן בקלות ממשיכים הרחק קדימה לטובת תנוחת רכיבה יותר מרווחת כמו בקטנוע מנהלים. רגליות המורכב שמאחוריהן אינן בולטות במצב מקופל. המושב המדורג מרופד בחומר דק וקשיח כך שאין בעיה לזוז במושב, והיה מאוד נוח לאורך כל הרכיבה. מתחת למושב יש תא מואר בנפח 32 ליטרים שיכול להכיל קסדה מלאה ועוד קצת ציוד, ומצידיו ידיות אחיזה למורכב. יש רגלית אמצע ורגלית צד, ותאורת LED היקפית משלימה את רשימת האבזור המכובדת. מיגון הרוח במצבו הנמוך מנתב את הרוח אל מתחת לקסדה, ובמצב הגבוה גם ראש הרוכב ייהנה מהגנה.

עשוי להיות הטרנד הבא בשוק הקטנועים הישראלי

סיכום ועלויות

הסאן-יאנג ADX400 TG הוא מקסי סקוטר אדוונצ'ר משובח. הוא מתוכנן ומבוצע היטב, ומקיים את כל ההבטחות של סאן-יאנג. עם שלדה ומתלים של מקסי-סקוטר, מנוע חדש ומוצלח, שפע של אבזור ואיכות ייצור גבוהה.

המחיר, 45 אלף ש"ח, שם אותו בין המקסים 400 שעולה 40 אלף ש"ח לבין ה-TL508 שעולה 54 אלף ש"ח, ובמחיר דומה מאוד לזה של המתחרה הישיר – ההונדה ADV350. ולדעתנו זהו מחיר הגיוני ומוצדק לאור מבנה המקסי-סקוטר, כמות הטכנולוגיה ורשימת האבזור.

כבר ביוון הוא עורר המון התעניינות מצד המקומיים שנתקלו בו, ובהקשר הזה נציין שמאפייני השוק היווני דומים לאלו הישראלי. ה-ADX400 TG הוא כלי מעניין עם עיצוב מודרני שיקי, בעל יכולות ספורטיביות מרשימות ובונוס של יכולות שטח מסוימות, ונראה שיש פה פוטנציאל ללהיט מכירות, למשהו מיוחד באמת ושונה מהמתחרים. לאלטרנטיבה בנפח קטן להונדה X-ADV750.

קהל היעד הוא מי שמחפש קטנוע בנפח בינוני עם יכולות ספורטיביות ודו-שימושיות, קטנוע אדוונצ'ר לטיולים עם העזר שכנגד, מקסי-סקוטר לרכיבה ספורטיבית לסולו, ושעדיין יהיה מספיק פרקטי ונוח לשימוש יום-יומי במטרופולין. ושוב, בזכות העיצוב והמבנה, יש לו סיכוי טוב להפוך לטרנד הדו-גלגלי הבא כשיגיע ארצה ברבעון השני של 2025.
9 בפברואר 2025
קאן-אם ספיידר ורייקר בהשקה מקומית
- יתרונות: חוויית רכיבה, פאן-פקטור, מנועים חזקים, התנהגות דינמית, אלקטרוניקה ובקרות, אבזור
- חסרונות: ממדים של רכב פרטי – עומד בפקקים, מחיר, העלאת הילוכים ידנית בלבד בדגמי הספיידר
- שורה תחתונה: כלי פנאי חווייתיים ומהנים מאוד, עם יכולות כביש גבוהות ובקרות מתקדמות, בגישות שונות – החל מהרייקר הקטן והספורטיבי ועד הספיידר RT הגדול התיורי והמפנק
- מחירים: 110-140 אלף ש"ח לרייקר, 200-250 אלף ש"ח לספיידר F3, ו-268-300 אלף ש"ח לספיידר RT
צפו בווידאו – קאן-אם ספיידר וקאן-אם רייקר במבחן:

עריכה: אביעד אברהמי

דגמי הספיידר של קאן-אם הוצגו כבר בשנת 2007 והיו עוף שונה לחלוטין בענף תרבות הפנאי המוטורית, שכן עד אז לא היו כלים בעלי צמד גלגלים קדמיים – אבל לא בתצורה של תחת-נוטה כמו קטנועים תלת-גלגליים, אלא במבנה הדומה לזה של רכב, ללא הטיה. עם זאת, הכלים הללו, שהשתכללו עם השנים ועברו אבולוציה, תפסו להם נתח שוק מסוים בעולם ככלי פנאי לטיולים לבד, בזוג או בקבוצות, כשהם מספקים יתרונות – למשל 'רכיבה' ממש כמו אופנוע עם כידון ומושב ורוכב שנמצא על המכונה ולא בתוכה, אבל לא בדו-גלגלי שעלול ליפול או להחליק אלא בתלת-גלגלי יציב שאינו נופל, וכמובן מספק נפח אחסון, נוחות גבוהה, והרבה טכנולוגיית בטיחות.

עם השנים המשפה התרחבה, נוספו דגמי ספיידר כמו ה-RT התיורי וה-F3 הספורטיבי, נוספו תתי-דגם ברמות גימור שונות, וגם נולדו משפחות נוספות כמו הרייקר הקטן יותר או הקניון הדו-שימושי לשטח שצפוי להגיע ארצה גם הוא.

הכלים הללו לא הגיעו ארצה בגלל בעיות תקינה. משרד התחבורה לא הכיר ברישוי של הכלים האלה ולא הצליח להכניס אותם לתוך קטגוריה קיימת, וזאת למרות שבאירופה הם ברישוי L5e – בדיוק כמו הקטנועים התלת-גלגליים בעלי דוושת הבלם, וכדי לרכוב עליהם צריך רישיון B של רכב פרטי. בארץ קטגוריה L5e לא מוכרת עדיין בשל התעקשות של פקידי משרד התחבורה, ולכן היה צריך למצוא דרך אחרת. זו הגיעה דווקא על-ידי אדם פרטי, שהחליט שהוא רוצה ספיידר והיו לו את הזמן והמשאבים להילחם במשרד התחבורה. הוא הצליח, אבל זה יצא קצת עקום: התלת-גלגליים של קאן-אם נכנסים ארצה תחת קטגוריית אופנועים תלת-גלגליים – כלומר כמו אופנועים עם סירת-צד – ולכן כדי לרכוב עליהם צריך רישיון נהיגה לאופנוע בלתי מוגבל A.

קאן-אם רייקר – הקטן והדינמי ביותר

לארץ מגיעות 3 משפחות של התלת-גלגליים מבית קאן-אם: הספיידר F3 הספורטיבי ברמות גימור ספורט ולימיטד, הספיידר RT התיורי ברמות גימור לימיטד ו-Sea to Sky, והרייקר הקטן והדינמי ב-3 רמות גימור – רגילה, ספורט וראלי.

הספיידר בנוי משני גלגלים קדמיים המיועדים להיגוי וגלגל אחורי יחיד המעביר את הכוח לקרקע. שני הגלגלים הקדמיים כוללים בתי גלגל עם מאותתים וצמיגי כביש במידות 165/55R15. חזית הרוכב כוללת משקף (סטנדרט ב-F3 Limited, RT Limited ו-RT Sea to Sky) כשמתחתיו צמד פנסי LED. על השיכוך בספיידר F3 ספורט מופקדים בולמי זקס – שניים מלפנים ואחד מאחור – והמתלה הקדמי מסוג צמד זרועות A, בעוד בשלוש הגרסאות הבכירות מוצע מתלה אוויר אחורי כסטנדרט. הקוקפיט של הרוכב כולל כידון היגוי, לצד מערכת מולטימדיה המציעה טכנולוגיה מתקדמת בתחום הממשקים עם BRP Connect ו-Apple Car Play; מסך מגע בגודל 10.25″ ומערכות שמע פרמיום של BRP.

מאחורי הקוקפיט מושבי הרוכב והמורכב, המסתיימים עם גלגל אחורי בדומה לאופנועי אדוונצ'ר עם צמיג בגודל 225/50R15. נפח תאי האחסון בספיידר משתנה מכלי לכלי ויכול להגיע עד ל-177 ליטרים בגרסאות ה-RT התיוריות. על הכוח בספיידר אחראי מנוע רוטקס בנפח 1,330 סמ"ק (קירור נוזל, מצערות חשמליות) בעל שלושה צילינדרים המפיק 115 כ"ס ב-7,250 סל"ד ו-13.27 קג"מ ב-5,000 סל"ד. הכוח עובר לגלגלים באמצעות רצועת הינע ותיבה חצי אוטומטית בעלת שישה הילוכים (כולל הילוך אחורי) המופעלת באמצעות מתגי פלוס ומינוס על בית המתגים השמאלי. העלאת ההילוכים היא ידנית, ואילו הורדת ההילוכים יכולה להתבצע ידנית או באופן אוטומטי.

קאן-אם ספיידר F3 – ספורטיבי ואיכותי

הרייקר הוא הקטן והדינמי יותר במשפחות התלת-גלגליים של קאן-אם. המנוע של רוטקס בנפח 900 סמ"ק עם שלושה צילינדרים, והוא מפיק 82 כ"ס. התמסורת ברייקר היא מסוג גיר רציף CVT (וריאטור) עם גל הינע, והיא כוללת הילוך אחורי. השלדה מפלדה, ועל השיכוך ברייקר אחראים בולמים תוצרת זקס, בעוד בדגמי הספורט והראלי מוצעים בולמים תוצרת קאיאבה עם עצמות עצה כפולות מלפנים. מאחור בולם יחיד עם לינק. צמיגי הכביש הקדמיים במידה 145/60R16, עם חישוקי אלומיניום וכיסויי גלגל הכוללים מאותתים. הקוקפיט של הרוכב כולל כידון היגוי, עם צג שעונים בגודל 4.5″, כשמאחורי הקוקפיט מושב כפול לרוכב ולמורכב (כסטנדרט) המסתיימים עם גלגל אחורי עם צמיג במידה 205/45R15.

חוויית רכיבה

אתחיל בווידוי: כשהכלים האלה צצו לפני כמעט 20 שנים, המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היא שמדובר בכלים שמשלבים את החסרונות של דו-גלגלי עם החסרונות של רכבים ארבעה-גלגליים. מכיוון שהכלים הללו לא הגיעו ארצה ולא יצא לי לרכוב עליהם, הם נשארו רחוק מהתודעה, בבחינת רחוק מהעין רחוק מהלב, והם מעולם לא קיבלו אצלנו תשומת לב כזו או אחרת. אבל כעת הם כאן אצלנו, ברישוי כביש, והגיע הזמן להתייחס אל הנישה הזו ברצינות.

אז נתחיל בכך שקשה מאוד להגיד שהכלים האלה משלבים חסרונות, אלא להפך הגמור: הם מספקים יתרונות – חוויית רכיבה אמיתית, כזו שבה יושבים על אופנוע, שולחים ידיים לכידון ונהנים מרוח על הפנים, רק עם שלושה גלגלים במקום שניים, וכאמור ללא הטיה. הכלים האלה מספקים חוויית רכיבה אחרת לגמרי, והם נמצאים בסגמנט משל עצמם כך שלא ניתן להשוות אותם לשום דבר אחר. הם גם מיועדים לקהל יעד אחר, לאו דווקא לאופנוענים, אלא אנשים שרוצים כלי פנאי חווייתי לטיולים, ושיש להם את הממון להשקיע על כלי ייעודי לפנאי שיישב לצד הרכבים הפרטיים או האופנוע שבבית. כמובן שצריך גם חניה לקאן-אם – רצוי מקורה ועוד יותר רצוי פרטית.

קאן-אם ספיידר RT – מכונת תיור מפנקת ומאובזרת

אחד המאפיינים הבולטים והחשובים ביותר בליין דגמי הספיידר והרייקר של קאן-אם זו הטכנולוגיה, וליתר דיוק הבקרות האלקטרוניות. בכל הכלים יש 3 מערכות בטיחות חשובות ששומרות על הרוכב: ABS למניעת נעילת גלגלים, בקרת אחיזה, ובעיקר בקרת יציבות – שיודעת להשתמש במערכות התאוצה והבלימה כדי לשמור על כל אחד מהגלגלים במקומו ולמנוע תת-היגוי שיעיף את הרוכב אל מחוץ לפנייה והיגוי יתר שעלול לגרום לסבסוב של הכלי. הבקרות עובדות היטב, שומרות על בטיחות הרוכב, וכל מה שהרוכב צריך זה לכוון את הכידון ליציאה מהפנייה ולפתוח גז. הבקרות כבר ידאגו לשמור על כיוון הנסיעה. חשוב גם לא להיות מטומטם ולא להיכנס מהר מדי לפניות – אבל זה נכון לכל כלי בכל כביש או מסלול.

לרוכבי אופנועים התחושה בפניות תהיה מוזרה בהתחלה, שכן כאמור הקאן-אפ התלת-גלגלי אינו משכיב, והכוחות הפועלים על הרוכב הם כמו אלו הפועלים בטרקטורון – רק בעוצמות גבוהות יותר עם אחיזה של כביש. המשמעות היא שכדי להקל על הכלי בתוך הפנייה וכדי לקבל מהירות פנייה גבוהה יותר, וכן כדי לאפשר לשחרר את הכידון בזמן הפנייה – הרוכב צריך להכניס את הגוף פנימה אל תוך הפנייה. למה זה חשוב לשחרר את הכידון? ובכן, מפני שבתלת גלגלי כזה, שנשאר יציב ולא משכיב, ההיגוי הוא קונבנציונלי (לא היגוי הפוך כמו באופנוע, כי כאמור אין פה הטיה), והוא מתמשך לאורך כל מהלך הפנייה, כמו ברכב פרטי – זאת לעומת פקודת הטיה בדו-גלגלי. כשמתרגלים למכלול התחושות הזה, שכאמור בהתחלה הוא מאוד מוזר, מתחילים לזרום עם המכונה, לרכוב מהר בפניות, וליהנות מהחוויה המיוחדת הזאת. כביש ערד-סדום למשל, על 125 הפניות שלו, תפור על המכונה הזו והוציא מאיתנו צרחות בקסדה.

הרייקר הוא כאמור הקטן בחבורה, והוא גם הפחות יקר. יש ל מנוע טריפל בנפח 900 סמ"ק המפיק 82 כוחות סוס, תמסורת וריאטור (גיר רציף), וההינע הסופי מתבצע באמצעות גל הינע. הוא קל וזריז, בטח ביחס לאחיו הגדולים, והוא הדינמי ביותר מבין השלושה – דינמי עד כדי כך שאם נוהגים בו בגסות הוא הופך להיות תזזיתי. זהו כלי פנאי ספורטיבי וסופר-מהנה, כשתמסורת הווריאטור היא יתרון בקלות הרכיבה והתפעול – מצערת ביד ימין, רגלית בלם בצד ימין, וכידון לכוון את המכונה. היכנס לפנייה, כוון את הכידון, אל תפעיל עליו כוח מיותר ופתח גז – והרייקר יטוס החוצה מהפנייה כשהבקרות ידאגו להשאיר אותו על הקו. כיף חיים צעיר ודינמי. המחירים נעים בין 110 אלף ש"ח לגרסה הבסיסית, 125 אלף ש"ח לגרסת הספורט המאובזרת יותר, ועד 140 אלף ש"ח לגרסת הראלי המאובזרת ביותר שעליה רכבנו.

חווית רכיבה מיוחדת – בעיקר בפיתולים

הספיידר F3 הוא כבר כלי הרבה יותר גדול מהרייקר, והוא גם שוקל כ-100 ק"ג יותר – זאת משום שהוא כבר שייך למשפחת הספיידר ולא הרייקר. הספיידר F3 הוא כלי גדול ומושקע. המנוע הוא טריפל בנפח 1,330 סמ"ק המפיק 115 כוחות סוס, כשהגיר בן 6 הילוכים הוא חצי אוטומטי – העברת ההילוכים מתבצעת על-ידי מתג פלוס ומינוס על בית המתגים השמאלי. העלאת הילוכים מתבצעת באופן ידני (חיסרון. אפשר לפתח מערכת שתעביר הילוכים בעצמה לפי תכניות עבודה), ואילו הורדת ההילוכים מתבצעת באופן אוטומטי או ידני. ההינע הסופי מתבצע באמצעות רצועת הינע.

המנוע בספיידר חזק מאוד, ולמרות כל המאסה הגדולה הוא מאיץ ל-100 קמ"ש בכ-4.5 שניות כפי שתוכלו לראות בווידאו. המהירות הסופית, אגב, תדגדג את ה-200 קמ"ש. ההתנהגות הדינמית מיוחדת – מצד אחד ה-F3 יציב מאוד, ומצד שני הזריזות גבוהה (פחות מהרייקר הסופר-דינמי, כמובן), וכל נגיעה קלה בכידון מתורגמת מיד לשינוי כיוון. הכידון, אגב, מתוגבר חשמלית באופן דינמי, מה שאומר שבמהירויות נמוכות ההגברה גדולה ובמהירויות גבוהות ההגברה נמוכה יותר כדי לשמור על יציבות ולמנוע זריזות יתר. גם כאן, בזכות המבנה, המערכות המכאניות האיכותיות והבקרות האלקטרוניות המתקדמות, מקבלים כלי דינמי מאוד בעל יכולות כביש גבוהות והרבה מאוד הנאה ברכיבה.

הספיידר F3 הוא כלי מושקע מאוד, כשגרסת הספורט (200 אלף ש"ח) עירומה יותר לעומת גרסת הלימיטד (250 אלף ש"ח), הכוללת סט ארגזים, משקף קדמי, מערכת אודיו עם 6 רמקולים ועוד תוספות, ומיועדת לשלב רכיבה ספורטיבית עם נוחות ופינוק.

רוכבי דו-גלגלי יצטרכו פרק הסתגלות לדינמיקה

הספיידר RT הוא כבר מכונת תיור מושקעת ומאובזרת ביותר. הפלטפורמה המכאנית כמעט זהה לספיידר F3, אולם סביבה בנו בקאן-אם מכונת תיור סופר-מאובזרת, מעין מקבילה תלת-גלגלית לגולדווינג של הונדה. יש לו מושבים נוחים במיוחד שעוטפים את הישבן של הרוכב והמורכבת, חימום למושבים ולידיות – כולל לידיות האחיזה של המורכבת, משקף רוח מתכוונן חשמלית, מערכת אודיו עם 6 רמקולים, נפח אחסון כולל של 177 ליטרים, והרבה מאוד פינוק. ה-RT מיועד לתיור-ספורטיבי, וככזה הוא נוח מאוד לאורך זמן, וגם מיגון הרוח שואף לשלמות עם בועת ואקום שעוטפת את הרוכב – כולל בידיים בזכות המבנה של מראות הצד.

מבחינה דינמית, ה-RT משלב בין היכולות הספורטיביות של ה-F3 לבין יכולות תיור גבוהות. הוא כבד יותר ויציב יותר, תזזיתי פחות כמובן, ואת תקיפת הכבישים המפותלים הוא עושה בנוחות גבוהה מאוד. מה שיפה זה שהוא לא מוותר על היכולות הדינמיות הגבוהות, אלא רק מוסיף עליהן נוחות תיורית שנדיר למצוא בדו-גלגלי. ה-RT מגיע בגרסת לימיטד (268 אלף ש"ח) שעליה רכבנו, ובגרסת Sea to Sky (מחיר 300 אלף ש"ח) שמקבלת עוד כמה תוספות כמו צביעה שונה וחישוקים שונים.

פרט לטכנולוגיה המתקדמת, דבר נוסף וחשוב בדגמי הספיידר והרייקר הוא האיכות – איכות החומרים ואיכות ההרכבה והגימור. אלו כלים איכותיים שבנויים היטב, וכמוצר סדרתי הם בנויים בסטנדרט גבוה. עוד דבר חשוב הוא ההקפדה על הדברים הקטנים – החל מהנדסת אנוש ועד פיצ'רים קטנים לנוחות או לפינוק, למשל כוונון מלא לכידון ולמדרסי הרגליים. הכלים האלה מושקעים מאוד, וניכר שעברו אבולוציה ארוכת שנים עד שהגיעו לרמה הנוכחית.

אם לסכם, אז התלת-גלגליים של קאן-אם – הספיידר והרייקר – הם כלי פנאי איכותיים וטכנולוגיים שמציעים חוויית רכיבה מיוחדת שלא דומה לשום דבר אחר, כשרוכבי דו-גלגלי יצטרכו פרק הסתגלות כדי להתחבר לדינמיקה השונה של התלת-גלגליים הללו. אחרי פרק ההסתגלות יהיו הרבה צרחות בקסדה.

צרחות בקסדה בלא מעט כסף

הכלים הללו מיועדים לפנאי בלבד, והם לא מחליפים כלי תחבורה בשום צורה. זה אומר שהם מיועדים למי שהפרוטה מצויה בכיסו. דגמי הרייקר הם הדינמיים והצעירים במשפחה, כשהם קטנים וספרטניים יותר, ומציעים חוויית רכיבה דינמית ומהנה. דגמי הספיידר F3 גדולים, מושקעים ומאובזרים משמעותית מהרייקר, ועדיין מדובר במכונות ספורט משובחות שמספקות חוויית רכיבה מהנה מאוד לצד נוחות גבוהה והרבה אבזור. דגמי ה-RT לוקחים את פלטפורמת הספיידר לתיור הנוח באקסטרים, עם אבזור ונוחות שכמעט לא מוכרים מעולם הדו-גלגלי, ועדיין שומרים על יכולות דינמיות גבוהות. כל שלוש המשפחות בנויות היטב מחומרים איכותיים וברמת גימור גבוהה, וכאמור עם טכנולוגיות מתקדמות לבטיחות.

בגלל הייעוד והמחירים, סדרות הקאן-אם ספיידר ורייקר מיועדות לפלח שוק מצומצם של פנאי, ובעיקר לאנשים שמחפשים חוויית רכיבה מהנה בסופי שבוע, אבל לא רוצים דו-גלגלי שעלול ליפול אלא תלת-גלגלי יציב. אלו יצטרכו לשלם, אבל הם בהחלט יקבלו חוויית רכיבה מיוחדת, שכאמור לא דומה לשום דבר אחר שיש על הכבישים, והעדות הטובה ביותר לכך היא הכמות הבלתי נתפסת של משתמשי כביש ששולפים טלפונים ומצלמים את הכלים בזמן הרכיבה, והאנשים שבאים להסתכל ולשאול שאלות בזמן עמידה. תרבות פנאי בכל הכוח.

עכשיו נשאר ללחוץ על משרד התחבורה שיאמץ במלואן את התקנות האירופאיות ויחיל בישראל את קטגוריית הרישוי L5e, ואז יהיה ניתן לרכוב על הכלים המיוחדים האלה עם רישיון נהיגה לרכב פרטי ולא רק עם רישיון לאופנוע בלתי מוגבל A.
5 בפברואר 2025
הונדה CBR1000RR-R במבחן מסלול בפורטימאו
- יתרונות: טכנולוגיית קצה – מכאנית ואלקטרונית, עיצוב, ביצועים על המסלול, קלות רכיבה וידידותיות, בקרות אלקטרוניות
- חסרונות: המחיר עלה
- שורה תחתונה: בהונדה ביצעו הרבה שינויים קטנים בפיירבלייד – גם מכאניים וגם אלקטרוניים – והתוצאה היא אופנוע מסלול טוב בהרבה עם טכנולוגיות שמגיעות מה-MotoGP, כשהיתרון הוא קלות הרכיבה.
- מחיר: 161,257 ש"ח ל-CBR1000RR-R ו-189,257 ש"ח ל-SP
- מתחרים: קוואסאקי ZX-10R, סוזוקי GSX-R1000, דוקאטי פניגאלה V4, אפריליה RSV4, ב.מ.וו S1000RR
- נתונים טכניים: מנוע 4 צילינדרים בשורה, 1,000 סמ"ק, 217 כ"ס ב-14,000 סל"ד, 11.5 קג"מ ב-12,000 סל"ד, יחס דחיסה 13.6:1 קוטר ומהלך 81.0 ו-48.5 מ"מ, קירור נוזל, 16 שסתומים, DOHC, מצערות חשמליות, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק בתפעול מכאני, שלדת אלומיניום, מזלג הפוך של שוואה מסוג BPF בקוטר 43 מ"מ, כיוונים מלאים, מהלך 120 מ"מ (ב-SP: אוהלינס NPX בקוטר 43 מ"מ, מהלך 125 מ"מ), זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של שוואה ומערכת לינקים, כיוונים מלאים, מהלך 143 מ"מ (ב-SP: אוהלינס TTX36, מהלך 143 מ"מ), 2 דיסקים קדמיים בקוטר 330 מ"מ, קליפרים רדיאליים של ניסין עם 4 בוכנות (ב-SP: קליפרים רדיאליים של ברמבו מדגם Stylema R), דיסק אחורי בקוטר 220 מ"מ עם קליפר של ברמבו בעל 2 בוכנות, בסיס גלגלים 1,450 מ"מ (1,455 מ"מ ב-SP), גובה מושב 830 מ"מ, מיכל דלק 16.5 ל', משקל מלא 200 ק"ג (201 ק"ג ל-SP), צמיגים 120/70ZR17, 200/55ZR17
- אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות עם מנוע לצילינדרים 1 ו-2 ומנוע לצילינדרים 3 ו-4, חיישן IMU ב-6 צירים, בקרת אחיזה להטיה ב-9 מצבים, ABS להטיה ב-3 מצבים כולל מצב מרוץ חדש, בקרת ווילי ב-3 מצבים, בקרת זינוק ב-4 מצבים, משכך היגוי אלקטרוני ב-3 מצבים, קוויקשיפטר דו-כיווני, מסך TFT בגודל "5, מפתח קרבה, פנסי LED היקפיים, מאותתי חירום אוטומטיים, ביטול איתות אוטומטי; ב-SP: מערכת בולמים חשמלית סמי-אקטיבית של אוהלינס מדגם SMART EC 3.0, כולל כיווני עומס קפיץ, שיכוך כיווץ ושיכוך החזרה, התאמת עומס הקפיץ למשקל הרוכב והתאמת השיכוכים לעומס הקפיץ עם מצבי רכיבה שונים.
צפו בווידאו – הונדה CBR1000RR-R במבחן מסלול בפורטימאו:

עריכה: אביעד אברהמי

שנתיים אחרי ה-CBR1000RR-R של 2022, שעבר שדרוג קל מהפצצה של 2020, בהונדה חוזרים לימים של מרוץ החימוש שבהן אופנועי הספורט התעדכנו אחת לשנתיים, ומציגים גרסה מעודכנת של הפיירבלייד. ואם ל-2022 השינויים היו מינוריים, הרי של-2024 כבר מדובר ברשימת שינויים מכובדת שנוגעת בכל מקום באופנוע.

מנוע ה-4 צילינדרים מקבל שורה של עדכונים. ההספק נשאר כ-217.6 כ"ס (160 קילוואט) והמומנט עומד על כ-11.5 ק"מ, אולם אלו מתקבלים 500 סל"ד נמוך יותר – 14,000 ו-12,000 סל"ד בהתאמה – ויש יותר כוח זמין לאורך כל טווח הסל"ד. יחס הדחיסה עלה שוב, הפעם מ-13.4:1 ל-13.6:1, וגלי הזיזים הוחלפו כך שתזמוני השסתומים ומהלך השסתומים מותאמים גם הם, והזיזים עצמם מצופים DLC להורדת חיכוך – טכנולוגיה שהגיעה מאופנוע ה-MotoGP של הונדה ושמיושמת לראשונה באופנוע סדרתי. גם השסתומים עצמם חדשים, והם קלים יותר. קפיצי השסתומים אליפטיים ופרוגרסיביים וכוללים 3 שלבי החזרה, וסעפות היניקה חדשות ומאפשרות זרימה טובה יותר.

גל הארכובה חדש וקל יותר, והטלטלים קלים ועשויים מטיטניום מחושל מיוחד שפותח על-ידי הונדה. משטחי ההחלקה ומסבי ההחלקה מצופים בחומר מיוחד הזהה לזה של אופנוע ה-MotoGP לצורך הורדת חיכוך והגברת העמידות במהירויות גבוהות. הבוכנות עצמן מחושלות, והן קלות במיוחד עם חצאית מינימלית המצופה בחומר להורדת חיכוך, ויש חידוש במערכת השמן – מתזי שמן רב-כיווניים לפינוי חום מהבוכנות, כשבסל"ד נמוך הם פתוחים חלקית על-מנת לא לפגוע בלחץ השמן, ובסל"ד גבוה נפתחים במלואם.

הונדה CBR1000RR-R SP במסלול פורטימאו

בלוק המנוע קומפקטי וקל יותר ברבע ק"ג, וזה הושג על-ידי קירוב גל הארכובה וצמד הגלים של הגיר אחד לשני. הורדת משקל נוספת התבצעה על-ידי חיבור המתנע החשמלי לסלסלת הקלאץ' במקום לגל הארכובה. בהמשך, יחסי ההעברה כולם קוצרו, כולל ביחס ההעברה הראשוני (בין המנוע לבין הקלאץ' ותיבת ההילוכים) כדי לקבל תאוצות טובות יותר מפניות. מערכת היניקה, הכוללת עיצוב RAM-AIR חדש בחזית האופנוע, נבנתה גם היא בהשראה מה-RC213V, וגם מערכת הפליטה מטיטניום חדשה, והיא קלה יותר ושקטה יותר.

חבילת האלקטרוניקה התומכת במנוע מרשימה ביותר: יש מצערות חשמליות עם 2 מנועים – אחד לצילינדרים מס' 1 ו-2 והשני לצילינדרים מס' 3 ו-4. בסל"ד נמוך המערכת פותחת קודם את המנוע של 1 ו-2 כדי לקבל תגובת מנוע רכה יותר, וככל שהסל"ד מטפס מצטרפות המצערות של צילינדרים 3 ו-4. יתרון נוסף הוא סיוע בבלימת המנוע והשגת יותר בלימת מנוע כאשר מצערות 3 ו-4 סגורות לגמרי.

בקרת האחיזה בעלת 9 המצבים שופרה בתוכנה, ומהירות התגובה התקצרה. יש גם בקרת ווילי, כשיחד עם ה-ABS להטיה (ב-3 מצבים – כביש, מסלול, מרוץ), ששופר גם הוא, המערכות נשענות על IMU ב-6 צירים. יש 3 מצבי רכיבה מובנים, שבהם ניתן לשנות את כוח המנוע (ב-5 מצבים), בלימת המנוע (ב-3 מצבים), את בקרת הווילי (ב-3 מצבים וניתוק). יש גם בקרת זינוק שמגבילה את מהירות המנוע ל-6,000, 7,000, 8,000 או 9,000 סל"ד במהלך שחרור הקלאץ' בזינוק, ויש משכך היגוי אלקטרוני בעל 3 מצבי שיכוך.

יש גם מסך TFT בגודל "5, כשהרוכב שולט בכל הפרמטרים ובמסך דרך בית מתגים שמאלי חדש ואינטואיטיבי יותר לתפעול. יש גם מפתח קרבה KEYLESS, וכן פיצ'ר חדש שמונע מהמנוע לעלות אל מעל 8,000 סל"ד כשהמנוע עדיין קר.

שלדת היהלום מאלומיניום שופרה והוקשחה, והיא גם קלה יותר בכ-1 ק"ג. המשקל המלא עומד על 200 ק"ג, כשחלוקת המשקל עומדת על 53% לגלגל הקדמי ו-47% לאחורי. הזרוע האחורית חדשה, והיא נבנתה בהשראת ה-RC213V. הבולמים של שוואה – מסוג BPF 43 מ"מ מלפנים ובולם יחיד מסוג BFRC-Lite עם לינקים מאחור – עברו סט-אפ מחדש כך שיתאימו לאופנוע החדש. הבולם האחורי שופר גם במבנה שלו ובאופן זרימת השמן בדחיסה ובהחזרה. הדיסקים הקדמיים בקוטר 330 מ"מ, עם הקליפרים הרדיאליים של ניסין שעברו שיפור בבוכנות ל-2024. הצמיג האחורי מגיע כסטנדרט במידה 200/55ZR17, כשהקדמי כרגיל 120/70ZR17, כשהצמיגים המקוריים של הפיירבלייד הם פירלי דיאבלו סופרקורסה SP V3 או ברידג'סטון RS11 הסופר-קרביים.

העיצוב מחודש גם הוא, כשהפיירבלייד מקבל פיירינג אמצעי חדש הכולל גם כנפונים אווירודינמיים להצמדה. בנוסף הפיירינג החדש עוזר בפינוי חום ממקומות שונים באופנוע כמו המנוע ומערכות הבלמים, כשבהונדה מדגישים את הגרר הנמוך ואת האווירודינמיות הגבוהה. הארגונומיה שופרה כדי לאפשר נוחות גבוהה יותר, כאשר המושב בגובה 830 מ"מ, הכידון גבוה וקרוב יותר לרוכב, והרגליות זזו מעט למטה, וגם תצורת כיסוי מיכל הדלק עוזרת לחיבור טוב יותר של הרוכב למכונה.

גרסת ה-SP של הפיירבלייד מקבלת את כל השיפורים של הגרסה הרגילה, ובנוסף את מערכת הבולמים החשמלית הסמי-אקטיבית של אוהלינס מהדור האחרון – S-EC03 – שבה יש יותר אופציות לשליטה של הרוכב ממסך ה-TFT, וכן יותר שליטה על עומס הקפיץ מאחור. בנוסף, הקליפרים הקדמיים הם של ברמבו מסוג Stylema-R החדשים. כרגיל, גרסת ה-SP מקבלת גם צביעה ייעודית.

בהונדה משקיעים מאוד ב-CBR1000RR-R ומקפידים לשמור אותו בחזית הטכנולוגית של אופנועי הסופרבייק. מרוץ החימוש בעיצומו. וכיצד הוא עובד? צפו בווידאו ממסלול פורטימאו בפורטוגל.
17 בינואר 2025
רכיבה ראשונה: קימקו דאונטאון 350 GT – כולבויניק פלוס
- יתרונות: מנוע חזק וגמיש, אבזור, נוחות, רב-שימושיות
- חסרונות: גובה, מיגון רוח
- שורה תחתונה: הדאונטאון 350 הוא קטנוע חזק ונוח, וכעת הוא גם מודרני – אך המחיר עלה בהתאם; עדיין תמורה טובה לכסף
- מחיר: 37,980 ש"ח
- מתחרים: הונדה פורצה 350, יאמהה איקסמקס 300, קימקו DT X360, סאן-יאנג קרוזים 300
- מפרט טכני: צילינדר יחיד, 320.6 סמ"ק, 28.16 כ"ס ב-7,750 סל"ד, 2.9 קג"מ ב-6,500 סל"ד, הזרקת דלק, קירור נוזל תמסורת וריאטור, מתלה קדמי טלסקופי 33 מ"מ, מהלך 100 מ"מ, צמד בולמים אחוריים, מהלך גלגל 107 מ"מ, דיסק קדמי 260 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, קליפרים צפים עם 2 בוכנות, מערכת ABS, מערכת בקרת אחיזה TCS, משקל מלא 189 ק"ג, בסיס גלגלים 1,555 מ"מ, גובה מושב 810 מ"מ, מיכל דלק 12.5 ל', צמיגים 120/70-15, 150/70-14
- אלקטרוניקה ובקרות: הזרקת דלק אלקטרונית, בקרת אחיזה TCS, מערכת ABS למניעת נעילת גלגלים, מפתח קרבה, מסך LCD צבעוני, שקע USB, שקע USB-C, פנסי LED
צפו בווידאו – קימקו דאונטאון 350 GT במבחן:

עריכה: אביעד אברהמי

מה זה?

את הקימקו דאונטאון 350 אין צורך להציג. קטנוע המנהלים של קימקו מככב בצמרת טבלאות המכירות בארצנו כבר כעשור. קטנוע גדול, מרווח וחזק שנתן תמורה מצוינת למחיר. אהבנו אותו כבר כשנבחן בפול גז לראשונה ב-2015.

ב-2019 במבחן ההשוואתי לקטנועי 300 סמ"ק הוא נהנה מיתרון הנפח, אך כבר התחיל להיות מיושן מבחינת עיצוב ובעיקר אבזור. מעט לאחר מכן קיבל הדאונטאון מערכת בקרת אחיזה TCS ומספר עדכונים מינוריים, אך נשאר אותו כלי – חזק מרווח, מיושן – וזול יחסית.

כעת מקבל הדאונטאון את צמד האותיות GT לשמו עם רענון יסודי שאמור ליישר קו עם התחרות. המנוע, השלדה והמרכב נשארים כמעט זהים, אך קוטר הגלגלים גדל באינץ' אחד מלפנים ומאחור ל-"15 ו-"14 בהתאמה, העיצוב קיבל רענון משמעותי ומשקף הרוח הוארך, המושב הרך עליו התלוננו תמיד הוחלף אך תא המטען הענקי שמתחתיו נשאר, כמו גם שני תאי הכפפות העמוקים.

קימקו דאונטאון 350 GT

הבולמים והבלמים שופרו גם הם, ושני השינויים הבולטים ביותר לעין הם מסך LCD גדול וצבעוני שהחליף את לוח השעונים המיושן, ומפתח קרבה שהוא תוספת מבורכת. בנוסף נוספה תאורת LED, וכן מערכת המהבהבת את ארבעת המאותתים בבלימת חירום.

על פניו בקימקו שמרו על כל מה שהיה טוב והוסיפו את כל מה שהיה חסר. ואנחנו, שבכל המבחנים שיבחנו את הדאונטאון 350 מחד והתבאסנו על כל מה שהיה חסר בו מאידך – יצאנו לבדוק עם תלונותינו נענו.

ביצועים

המנוע בנפח 320 סמ"ק, שפעם היה הגדול בקטגוריה, ניצב היום במקום השני – פחות מעשרה סמ"ק אחרי ההונדה פורצה 350. ההספק המוצהר ירד בשני כוחות סוס ועומד על 28.16 כ"ס 'בלבד' אך התגובה שלו בפתיחות השתפרה והוא נשאר מנוע חזק וכיפי שמספק שפע של כוח בכל מצב עד למהירות המרבית המותרת. משם עם קצת סבלנות הוא ימשוך גם עד מעל ל-140 קמ"ש על השעון.

משתפר בנקודות שעליהן הצבענו בעבר

הבלמים נשארו במידות זהות, דיסק אחד מלפנים ואחד מאחור, אך הבלימה השתפרה והיא עוצמתית ומלאת רגש. בבלימת חירום ארבעת המאותתים מהבהבים במהירות כאמצעי בטיחות למכוניות שמאחור. הבולמים גם הם שופרו והוקשחו, בזמן שהנוחות הכללית לא נפגעה. אם בעבר התלוננו שלמרות הנוחות הכללית כשעולים על מהמורה גדולה יוצא הדאונטאון משלוותו, הרי שבדגם ה-GT זה לא יקרה, ואפשר גם לרכב מעל פסי האטה אגרסיביים מבלי להאט.

כל זה גורם לדאונטאון להרגיש בבית בכביש המהיר. הוא גדול ובעל נוכחות על הכביש, יש לו מספיק כוח להשתלב בתנועה מהירה ומעבר לזה, הוא מאוד יציב גם כשהכביש פחות ממושלם ושומר על היציבות גם בפניות מהירות ומחלפים. מיגון הרוח מעט נמוך יחסית לקטנוע תיור. הרוח מנותבת לחזה כך שלא נוצרות מערבולות מרעישות מסביב לקסדה, אך מי שישתמש בדאונטאון 350 GT בעיקר לנסיעות תיור ארוכות אולי ישקול את הארכת המשקף – שדרוג פשוט יחסית.

בתוך העיר, כמו בעבר, הוא עדיין מעט גדול אבל מסתדר מצוין בתנועה צפופה, כשתגובת המנוע המשופר עוזרת בתחילת תנועה. גאומטריית ההיגוי עדיין יוצרת תחושת נפילה לתוך הפניה בשינויי כיוון במהירות איטית, אך גם לזה אנחנו כבר רגילים. מה שלא היינו רגילים אליו הוא המושב החדש והקשיח שעוזר להציב את הרוכב מעט יותר גבוה מעל התנועה אך גם מקשה מעט להגיע לכביש בשני רגליים.

בסך הכל השינויים בביצועי הדאונטאון GT מורגשים בעיקר בשיפור בבלימה ובבולמים. הוא נשאר כלי כולבויניק ללא יומרות ספורטיביות שמאפשר רכיבה במגוון תנאים בנוחות ועם הרבה רזרבות של כוח. תענוג.

מקבל עיצוב מחודש ותוספות אלקטרוניקה

איך זה מרגיש?

הקימקו דאונטאון 350 GT מקבל רענון לעיצוב. החזית יותר זוויתית ובעיקר יותר קטנה, ויחידת הזנב פחות עגלגלה, עם 'כונסי אוויר' אגרסיביים מתחת למושב ואחוריים שמזכירים מקסי-סקוטרים מודרניים. מדרסי הרגליים הוארכו ואפשר להגיע לכל תנוחה החל משליחת הרגליים לפנים ועד קיפולם אל מאחורי הישבן. זהו מדרס הרגליים הוורסטילי ביותר בו נתקלנו – לכאורה פרט עיצובי שולי אך בפועל בעל משמעות יום-יומית גדולה. מגן הרוח קטן משמעותית גם אם לא נמוך בהרבה, וכאמור נותן מיגון רוח מוגבל, אך פרט לרכיבות ארוכות במהירות גבוהה או רכיבה בגשם – זהו יתרון בעינינו.

המושב המדורג נראה דומה לקודמו, פרט למחסור במשענת למורכב, אך בישיבה עליו אחזה בישבנינו תדהמה: קללת האוכף הרך – אותו סממן שמלווה את דגמי הדאונטאון בכל נפח – נשברה! המושב הקודם היה נוח אבל רך ושוקע, מה שהגביל את אפשרות התנועה על המושב. המושב הנוכחי ארוך, רחב, ובעיקר – קשיח. הוא נוח מאוד גם לאחר נסיעה ארוכה, קל לשנות עליו תנוחה, והוא מציב את הרוכב מעט יותר גבוה מעל לתנועה. זהו שדרוג שקל להתעלם ממנו במבט ראשון, אך כשמתיישבים עליו מבינים כמה הוא משמעותי. גם המורכבת שיבחה את הנוחות וגם לה יש שפע של מקום. המחיר הוא שכעת גם קצת יותר קשה להגיע לקרקע (וקוטר הגלגלים שצמח גם הוא תורם לזה), ונאלצנו להסתפק ברגל אחת מלאה או בשתי רגליים בקצות-האצבעות.

וכשמתיישבים על הדאונטאון 350 GT מיד מרגישים בשינויים נוספים. ראשית, מסך ה-LCD הגדול שמחליף סוף סוף את לוח השעונים המיושן. אנחנו אוהבים שעונים אנאלוגיים, ומראש חשבנו שזהו שינוי חביב אך לא מחויב. אך בגודל טבעי אנחנו חייבים להודות שהמסך החדש הוא שינוי מהותי שנותן לדאונטאון מראה ותחושה מודרניים בהרבה לעומת הדגם הקודם. בחו"ל ניתן להתחבר למסך מהטלפון דרך אפליקציית ה-Noodoe של קימקו (כמו בקימקו AK550), אך הקישוריות אינה קיימת בגרסה שמגיעה לארץ – וחבל. חבל כי זה מסך גדול, יפה וקריא שיכול לשמש להרבה יותר, ובעיקר כשיש על הכידון כפתורי שליטה גדולים ונוחים שכרגע מבוזבזים לטובת החלפה בין נתון צריכת הדלק ק"מ / ל' לנתון ליטר / 100 ק"מ. נקווה שבעתיד נזכה לגרסה עם הקישוריות.

מסך LCD גדול וצבעוני ומפתח קרבה

פרט למתגי המסך נמצא על הכידון את שאר המתגים הרגילים, כולם גדולים ואיכותיים. אך יש עוד כפתור אחד מעט נסתר משמאל, בחלקו הקדמי של הכידון – כפתור ההנעה ללא מפתח. לחיצה עליו, כשמפתח הקרבה נמצא בקרבתו, מאפשרת את הפעלת מתג ההתנעה, פתיחת תא המטען ותא התדלוק, וכמובן – התנעת המנוע. בשני צידי הכידון נמצאות ידיות הבלמים המתכווננות אליהן אנחנו רגילים מהדגם הקודם, מעליהן יש צמד מראות נאות ושימושיות, ובמרכזו של הכידון יש בקליט גדול עם סמל קימקו שאפשר להרים ומתחתיו מתגלה שקע USB-C – מיקום מצוין. מתחת לכידון נצא את מתג ההתנעה ומתחתיו את פתח התדלוק, ומשני צדדיו של המתג – שני תאי כפפות עמוקים, כמו בדגם הקודם, כשבתא השמאלי יש עוד שקע USB סטנדרטי. כל החידושים אשר חסרו לנו, מבוצעים היטב ומבטיחים איכות חיים משופרת לרוכב. תענוג.

מתחת למושב נמצא את אותו תא מטען ענק, מרופד ומואר, שיכיל בקלות שתי קסדות (ואפילו לא היינו צריכים לפרק את מצלמת הקסדה) – כמו בדגם הקודם. פנסי ה-LED הקדמיים מספקים תאורה מצוינת בלילה. יש כמובן רגלית צד ורגלית אמצע, וידיות אחיזה למורכב.

הקימקו דאונטאון מוצע למכירה בשלושה צבעים: שחור, כחול, וחום שנראה יותר כמו אפור. בחו"ל קיימת גם צביעה אדומה יפהפייה.

מתיחת פנים מודרנית ופנסי LED

סיכום ועלויות

התחושה הכללית מהקימקו דאונטאון 350 GT מוכרת מחד. זהו אותו קטנוע גדול, חזק, ורב-גוני שאהבנו לאורך העשור האחרון. אך יחד עם זאת יש תחושה של התחדשות, מודרניזציה, עם המון שיפורים קטנים אך מאוד משמעותיים לאיכות החיים.

בעבר כתבנו שהדאונטאון 350 הוא קטנוע מצוין אך מיושן, עכשיו הוא קטנוע מצוין. אבל בחיים להכל יש מחיר, וגם לכל השיפורים האלו יש מחיר – המחיר שעלה ועומד על מעט פחות מ-38 אש"ח – אלף ש"ח יותר מהדגם הקודם ועוקף באלפייה את מחירו של הקימקו DT X360. אך הוא עדיין זול ביותר מ-3,000 ש"ח מהמתחרה העיקרי שלו – ההונדה פורצה 350.

הדאונטאון 350 GT השאיר את כל החוזקות של קודמו והשלים את כל הפערים. הוא קטנוע תיור / כולבויניק בנפח בינוני שיכול לתת מענה למגוון של צרכים. התניידות יום-יומית מהפרברים לעיר וחזרה בנוחות, רכיבות תיור ארוכות בזוג, ואפילו שליחויות לרדיוס יותר גדול ממרכז העיר. הוא יכול להיות כלי עבודה או רכב שני במשפחה, יש לו אמינות מוכחת, שוק חזק, הוא נשאר מוכר ואהוב – וכעת הוא גם מודרני ומפנק. הוא נוח, מרווח, חזק, וכיפי. מעט יותר יקר, ובימינו כל שקל חשוב, אבל עדיין נותן תמורה מעולה למחיר.

בקימקו ניסו לשמר את כל מה שהיה טוב בסוס המנצח שלהם ולשפר את כל מה שהיה חסר – ובעינינו הם עשו זאת בהצלחה מרובה.
29 בנובמבר 2024
ימאהה MT-09 Y-AMT אוטומטי במבחן
- יתרונות: פלטפורמת MT-09 ו-CP3, מערכת בעלת פשטות מכאנית שעובדת טוב ומהר, תפעול אוטומטי או ידני, פלטפורמה לכלים אוטומטיים נוספים, יש גרסת A1 מוגבלת ל-47.6 כ"ס
- חסרונות: לעתים נקישות בהורדת הילוכים, מיכל דלק קטן מדי
- שורה תחתונה: ימאהה נכנסת חזק לתחום הגירים האוטומטיים – בתחילה עם MT-09 ספורטיבי, אבל בהמשך גם על כלים נוספים (מי אמר טימקס 750?)
- מחיר: הערכה – 79 אלף ש"ח
- מתחרים: כלים של הונדה עם גיר אוטומטי DCT כמו פורצה 750
- נתונים טכניים: מנוע טריפל בשורה, 890 סמ"ק, 119 כ"ס ב-10,000 סל"ד, 9.5 קג"מ ב-7,000 סל"ד, יחס דחיסה 11.5:1, מצערות חשמליות, 12 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, גיר 6 הילוכים אוטומטי, שלדת יהלום מאלומיניום, מזלג טלסקופי הפוך בקוטר 41 מ"מ עם כיוונים מלאים, מהלך 130 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד בעל כיוונים מלאים, מהלך 117 מ"מ, צמד דיסקים צפים בקוטר 298 מ"מ עם קליפרים רדיאליים ומשאבה רדיאלית של ברמבו, דיסק אחורי בקוטר 245 מ"מ, אורך 2,090 מ"מ, בסיס גלגלים 1,430 מ"מ, גובה מושב 825 מ"מ, מיכל דלק 14 ל', משקל מלא 196 ק"ג, צמיגים 120/70ZR17, 180/55ZR17, תצרוכת דלק במבחן 19 ק"מ/ל'
- אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות, 3 מצבי רכיבה קבועים ועוד 2 קאסטום, 3 מצבי כוח מנוע, חיישן IMU ב-6 צירים, ABS להטיה, בקרת אחיזה להטיה, בקרת החלקה (דריפט), בקרת החלקה לפנייה (סלייד), בקרת ווילי, בקרת שיוט, קוויקשיפטר דו-כיווני דור 3, מסך TFT בגודל "5 מתממשק לטלפון, אפליקציית ימאהה, פנסי LED, מפתח קרבה KEYLESS, גיר אוטומטי Y-AMT מופעל על-ידי שני מנועים חשמליים, מצב ידני MT ואוטומטי AT עם D ו-D+ ספורטיבי
צפו בווידאו – ימאהה MT-09 Y-AMT אוטומטי במבחן:

עריכה: אביעד אברהמי

קבלו נתון ידוע אבל מאוד מעניין: כמעט 60% מהכלים של הונדה שמגיעים עם אופציה לגיר אוטומטי DCT – נמכרים עם גיר אוטומטי DCT. המשמעות היא שיש קהל גדול, אפילו גדול מאוד, שמעוניין לרכוב על אופנועים אוטומטיים – ללא התעסקות בידית קלאץ' וברגלית הילוכים.

גם בימאהה רוצים חלק מנתח השוק הגדול הזה, ולכן הם מפתחים גיר אוטומטי משלהם. ימאהה כבר הייתה במשחק של הגירים האוטומטיים לאופנועים לפני יותר מ-20 שנה עם ה-FJR1300, אבל זו הייתה תקופה אחרת עם טכנולוגיה אחרת, והגיר האוטומטי של ה-FJR לא היה הצלחה גדולה ולכן נגנז ולא עבר לכלים נוספים.

כעת בימאהה מציגים את ה-Y-AMT – הגיר האוטומטי המודרני – כשהאופנוע הראשון שמקבל את המערכת הוא ה-MT-09. למה גיר אוטומטי כבר הבנו, אבל למה דווקא על MT-09, שהוא הכלי הספורטיבי במשפחת מנוע ה-CP3? למה לא למשל טרייסר 900 – הספורט-תיור על בסיס ה-CP3 שהוא המועמד הטבעי לקבל גיר אוטומטי? ובכן, בימאהה באים 'הפוך על הפוך', ומראים שגם על MT-09 הגיר האוטומטי יעבוד מצוין, ומכאן ייגזרו דגמים נוספים. לכן, צפו לטרייסר 900 אוטומטי בקרוב, ואחריו ליין שלם של דגמים אוטומטיים שיגיעו לצד אותם הדגמים עם גיר רגיל.

ימאהה MT-09 Y-AMT – אין ידית קלאץ' ואין רגלית הילוכים

מבנה פשוט

לעומת גיר ה-DCT כפול המצמדים של הונדה, שבנוי במבנה דומה לזה של ה-DSG של פולקסווגן, כאן בימאהה המבנה פשוט יותר: תיבת ההילוכים היא רגילה לגמרי – אותה אחת בדיוק שמותקנת ב-MT-09 הרגיל, כלומר 6 הילוכים רגילים בתצורת Constand Mesh עם שילוב 'דוגס', ובאותם יחסי העברה. אולם במקום ידית קלאץ' ורגלית הילוכים שאותם מפעיל הרוכב, יש מנוע חשמלי שמפעיל את הקלאץ' ומנוע נוסף שמפעיל את העברת ההילוכים. המשמעות היא שאין ידית קלאץ' ואין רגלית הילוכים.

השליטה לרוכב היא על-ידי כפתורי פלוס ומינוס בבית המתגים השמאלי, בתכנון ארגונומי שמאפשר ללחוץ על כל כפתור לשני הכיוונים, בהתאם לנוחות הרוכב. בנוסף, על בית המתגים הימני יש כפתור לבחירה בין AT (ר"ת Automatic Transmission – גיר אוטומטי) לבין MT (ר"ת Manual Transmission – גיר ידני), כשיש שני מצבים אוטומטיים – D ו-D+ – כשבראשון העברת ההילוכים שמרנית ורגועה, והשני ספורטיבי יותר, מושך יותר את ההילוכים ומספק יותר בלימת מנוע. בשני המצבים האוטומטיים ניתן להעביר הילוכים ידנית באמצעות כפתורי הפלוס והמינוס. על המערכת שולט כמובן מחשב ניהול ייעודי.

ובכל זאת, ישנם שני שינויים מכאניים בגיר עצמו: הראשון הוא התוף בורר ההילוכים (סלקטור),שבו הילוך הסרק (ניוטרל) נמצא מתחת להילוך הראשון ולא בין ההילוך הראשון לבין השני כמו בסלקטור של גיר רגיל, וזאת על-מנת שלמערכת יהיה קל להכניס לניוטרל, וכן על-מנת שלא ייכנס הילוך סרק בין ראשון לשני. הדבר השני הוא שהקלאץ' אינו קלאץ' מחליק כמו ב-09, אלא קלאץ' קונבנציונלי לחלוטין. הסיבה לכך היא שאין צורך בקלאץ' מחליק בגיר אוטומט, פשוט מפני שהמחשב שולט על הורדת ההילוכים וכן על פעולת הקלאץ', אז אם יש צורך בהחלקת קלאץ' בזמן הורדת הילוך כדי למנוע צ'אטרינג של הגלגל האחורי בהורדת הילוכים ידנית – המחשב מבצע זאת על-ידי תפעול חלקי של הקלאץ'.

המערכת להעברת הילוכים אוטומטית מוסיפה ל-MT-09 סך של 2.8 ק"ג מה שאומר שגרסת ה-Y-AMT של ה-MT-09 שוקלת 196 ק"ג עם כל הנוזלים.

מנוע חשמלי אחד לקלאץ' ואחד נוסף לתיבת ההילוכים

איך זה עובד?

ראשית חשוב לומר שאין ידית קלאץ', ותפעול הקלאץ' מתבצע בבלעדיות על-ידי המנוע החשמלי בפיקוד המחשב. זה אומר, למשל, שלרוכב אין אפשרות לווסת את כוח המנוע על-ידי הקלאץ' אלא רק על-ידי המצערת, וזה מצריך רגישות-יתר על המצערת. זה נכון כמובן לכל גיר אוטומטי. לרוכבי MT-09 נספר שלמרות היעדרה של ידית קלאץ' – ה-MT-09 האוטומטי עולה לווילי בעזרת כוח המנוע ומשיכת הכידון. לא כמו עם ידית קלאץ', אבל עולה.

התנעת האופנוע מתבצעת על-ידי לחיצה על ידית הבלם ועל כפתור ההתנעה – מנגנון בטיחות כדי למנוע קפיצה של האופנוע קדימה בגז שאחרי ההתנעה. ניתן, אגב, לדומם את האופנוע כשהוא בהילוך ראשון ולא בהילוך סרק, והוא יישאר בהילוך ראשון כך שהאופנוע לא יתדרדר בירידה בזמן חניה. הפיצ'ר הזה מייתר את הצורך בהתקנת בלם יד.

שילוב ל-D ויציאה לדרך. בפתיחה הראשונה של המצערת המחשב ישלב את הקלאץ' ויתחיל את הנסיעה. השילוב יהיה בזמן המהיר ביותר האפשרי כדי לקבל שילוב חלק – בין אם פותחים מעט מצערת ובין אם מאיצים בפול גז.

לפני הרכיבה היו לנו שתי שאלות עיקריות: הראשונה היא כמה מהר עוברים ההילוכים, והשנייה היא עד כמה האלגוריתם יודע לקרוא את רצון הרוכב ולקלוע בהעברת ההילוכים.

כפתורי פלוס ומינוס על בית המתגים השמאלי

על השאלה הראשונה קיבלנו תשובה כמעט מיד: העלאה והורדת ההילוכים מתבצעת כהרף עין, מהר מאוד, רחוק שנות אור מגירים רובוטיים של מכוניות פרטיות. בימאהה אומרים שהעברת הילוך מתבצעת תוך 0.1 שנייה, ובפועל העברת ההילוך אכן מהירה מאוד, כשהמנועים החשמליים שניהם עובדים – גם זה המפעיל את הקלאץ' וגם זה שמעביר הילוכים.

כשמעבירים הילוכים תוך כדי תאוצה חזקה, העברת ההילוכים אפילו מהירה יותר. מוטמע כאן הקוויקשיפטר דור 3 של ימאהה, כך שלעתים העלאת הילוך מתבצעת בכלל ללא שימוש בקלאץ' מבחינת המערכת, אלא רק הפחתת מצערת והעברת הילוך. זה, כאמור, קורה מהר מאוד.

גם הורדת ההילוכים מהירה מאוד – גם במצבים האוטומטיים וגם במצב הידני – אם כי לעתים מורגשת מכה קלה בהורדת הילוך, כשזה קורה בעיקר במצבים האוטומטיים ובעיקר במהירויות נמוכות. לא משהו מטריד במיוחד, וגם לא קורה הרבה, אבל כן קיים, ובימאהה יצטרכו לרכך את הורדת ההילוכים בגרסאות הבאות. בהורדה ידנית, אגב, ההורדה הייתה חלקה ברוב המוחלט של המקרים – גם כשניסינו להתעלל בתיבה עם הורדה מהירה משישי לראשון. הורדה מהירה וחלקה, כשמהירות העברת ההילוכים מפתיעה ביותר.

על השאלה השנייה נענה שברוב המכריע של המקרים – כ-90% מהמקרים, המערכת תעביר את ההילוך בזמן. במצב D המערכת תעביר הילוכים מוקדם יחסית, ב'שורט שיפטינג', ותעודד רכיבה רגועה. הסל"ד שבו ההילוך עובר תלוי כמובן גם במצב במצערת, אולם באופן כללי במצב D ההילוכים יעברו מוקדם לצורך רכיבה רגועה יחסית – כן, גם ב-MT-09.

העברות הילוכים מהירות מאוד – כעשירית השנייה

מצב D+ כבר ימשוך את ההילוכים יותר, אפילו הרבה יותר אם המצערת פתוחה, והוא משמש לרכיבה ספורטיבית יותר, אבל עדיין אוטומטית. במצב הזה גם הורדת ההילוכים, למשל בבלימה לפני פנייה, תהיה מוקדמת יותר כדי לשמור את המנוע בסל"ד גבוה – קרוב יותר לתחום הספק המנוע.

אז כאמור, המצבים האוטומטיים עובדים טוב, ואפילו טוב מאוד, ולרוב מעבירים את ההילוכים מעלה ומטה בצורה טובה ומדויקת. הביקורת שלנו תהיה על כך שלעתים המערכת מעלה הילוכים בזמן פנייה, תוך כדי הטיה – במיוחד במצב D ובמיוחד כשרוכבים רגוע עם מעט גז. זה מבהיל בהתחלה, אולם גם לזה מתרגלים. היינו מעדיפים שבימאהה יעדכנו את האלגוריתם כך שימעט בהעברת הילוכים תוך כדי פניות.

אל המצב הידני לוקח כחצי שעה של רכיבה להתרגל, שכן זה לא טבעי להעביר הילוכים עם כפתורי פלוס ומינוס. הכפתורים עצמם מעט גדולים ולוקח זמן להתרגל לארגונומיה, אבל המבנה בסך הכל טוב. מה שכן, לחיצה כלפי הרוכב מעלה הילוך ולחיצה קדימה מורידה הילוך, וזה קצת נגד את האינטואיציה שלנו. גם לזה התרגלנו בסופו של דבר, והעברת ההילוכים במצב הידני הפכה לטבעית ומדויקת.

לוקח זמן להתרגל למצב הידני – אבל אז חגיגה

בכבישים מפותלים המצב הידני הוא חגיגה של ממש. הרוכב עובד על ההילוכים עם אצבעות יד שמאל בלבד, ואחרי שמתרגלים תשומת הלב הולכת לרכיבה בלבד. ובסוף, זה MT-09 – אופנוע ספורטיבי ומהנה בכבישים מפותלים. המערכת הידנית ממושמעת לחלוטין לרוכב, והיא תעביר הילוכים כפי שהרוכב מבקש – גם אם זה אומר להוריד משישי לראשון לסל"ד קו אדום. כלומר המערכת לא תגביל את הרוכב, וזו נקודה חשובה לשליטה של הרוכב.

אפשר לסכם ולומר שהמערכת עובדת טוב, ואפילו טוב מאוד. העברת ההילוכים מהירה מאוד, האלגוריתם טוב למדי ומעביר הילוכים בזמן ברוב המקרים, ויש פה פיצ'רים קטנים כמו השארת הגיר בהילוך ראשון לחניה או התנעה עם ידית בלם, כך שנראה שבימאהה חשבו על הכל.

ואחרי כל אלה, צריך לזכור שמדובר ב-MT-09 – אופנוע ספורטיבי ומהנה מאוד עם מנוע טריפל אדיר ועם התנהגות מעולה של הדור האחרון. זה כבר לא אופנוע תקציב זול ופשוט כמו לפני עשור, אלא אופנוע איכותי ומושקע עם מכלולי שלדה טובים ועם בקרות אלקטרוניות מהמתקדמות שיש. כן היינו רוצים ידית קלאץ' בנוסף למנגנון האוטומטי – בעיקר כדי לווסת את כוח המנוע במצבים שבהם הרוכב רוצה יותר שליטה – למשל בתמרונים במהירויות נמוכות מאוד, או כמובן לווילי'ז.

העתיד על-פי ימאהה – דגמים ידניים לצד אוטומטיים

פני העתיד

בימאהה נכנסים שוב לתחום האוטומטי, והפעם הם עושים את זה באופן איכותי. המטרה היא כמובן להנגיש את תחום האופנועים הגדולים לרוכבים נוספים ולקהלים חדשים – כאלו שעבורם תפעול של קלאץ' ותיבת הילוכים מהווה חסם. כלומר לרוכבים בכל רמת רכיבה.

מערכת ה-Y-AMT היא מערכת טובה מאוד, שכאמור מעבירה הילוכים מהר ובעלת אלגוריתם טוב עד טוב מאוד. היא עוד תלוטש בעתיד כך שקרוב לוודאי תגיע לתפעול השואף לשלמות – אותו התהליך שעבר על ה-DCT המצוין של הונדה מאז שהוצג לפני יותר מעשור.

ה-MT-09 הוא כאמור הסנונית הראשונה, ואחריו יגיעו דגמים נוספים. בימאהה רצו להראות שדווקא על הכלי הספורטיבי ביותר במשפחה אפשר לרכוב בהנאה מרובה עם תיבת הילוכים אוטומטית, ומשם המערכת תגיע לדגמים נוספים. כך למשל, צפו לטרייסר 900 שיגיע בקרוב מאוד, כשאחריו יגיעו דגמים נוספים. הפרמיה על תיבת ה-Y-AMT האוטומטית צפויה להיות בין 3,000 ל-5,000 ש"ח, כלומר אם MT-09 רגיל עולה 75 אלף ש"ח וגרסת ה-SP עולה 85 אלף ש"ח, גרסת ה-Y-AMT תעלה סביב 79 אלף ש"ח. גרסת SP אוטומטית לא צפויה לצאת, אולם כן תהיה גרסת A1 מוגבלת הספק של ה-MT-09 Y-AMT.

אנחנו מעריכים שמערכת ה-Y-AMT האוטומטית תגיע גם לדגמים נוספים. בהערכה זהירה נחזה שה-MT-07 יקבל בקרוב עדכון משמעותי – גם במנוע וגם באלקטרוניקה – ויישר קו עם המתחרים שלו בסגמנט. על הפלטפורמה המחודשת תותקן גם מערכת ה-Y-AMT, כך שצפויים לנוMT-07, טרייסר 700 וטנרה 700 אוטומטיים לצד הגרסאות הידניות, ואולי – מי יודע – גם טימקס חדש בנפח 700 / 750 סמ"ק, עם מנוע CP2 הכולל מערכת Y-AMT אוטומטית. זה בהחלט מהלך הגיוני שעשוי להסביר את המהלך של הגיר האוטומטי של ימאהה, שכן בסגמנטים הללו נמצא קהל רב. מה שבטוח זה שהעתיד יהיה מעניין.

הכותב היה אורח של ימאהה בהשקה העולמית.
29 בספטמבר 2024