Fullgaz

תגית: מבחן דרכים

  • רכיבה ראשונה: ימאהה MT-09 דור רביעי

    רכיבה ראשונה: ימאהה MT-09 דור רביעי

    • יתרונות: מנוע טריפל מצוין, בקרות אלקטרוניות מתקדמות, התנהגות דינמית מהנה, פאן-פקטור
    • חסרונות: מיגון רוח, מיכל דלק וטווח רכיבה, תנוחת רכיבה פחות נוחה מבעבר
    • שורה תחתונה: ה-MT-09 משתבח ומקבל מערכות אלקטרוניקה מתקדמות וגם שינוי בתנוחת הרכיבה שהופכת לשפופה יותר, וכן עיצוב מודרני יותר
    • מחיר: 74,985 ש"ח לרגיל ו-84,985 ש"ח ל-SP
    • מתחרים: קוואסאקי Z900, ק.ט.מ 890 דיוק, הונדה CB650R, דוקאטי מונסטר
    • נתונים טכניים: מנוע טריפל בשורה, 890 סמ"ק, 119 כ"ס ב-10,000 סל"ד, 9.5 קג"מ ב-7,000 סל"ד, יחס דחיסה 11.5:1, מצערות חשמליות, 12 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק בתפעול מכאני, שלדת יהלום מאלומיניום, מזלג טלסקופי הפוך בקוטר 41 מ"מ עם כיוונים מלאים (קאיאבה ב-SP), מהלך 130 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד (אוהלינס ב-SP), כיוונים מלאים, מהלך 117 מ"מ, צמד דיסקים צפים בקוטר 298 מ"מ עם קליפרים רדיאליים (ברמבו ב-SP) ומשאבה רדיאלית של ברמבו, דיסק אחורי בקוטר 245 מ"מ, אורך 2,090 מ"מ, בסיס גלגלים 1,430 מ"מ, גובה מושב 825 מ"מ, מיכל דלק 14 ל', משקל מלא 193 ק"ג (194 ק"ג ל-SP), צמיגים 120/70ZR17, 180/55ZR17, תצרוכת דלק במבחן 18.5 ק"מ/ל'
    • אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות, 3 מצבי רכיבה קבועים ועוד 2 קאסטום, 3 מצבי כוח מנוע, חיישן IMU ב-6 צירים, ABS להטיה, בקרת אחיזה להטיה, בקרת החלקה (דריפט), בקרת החלקה לפנייה (סלייד), בקרת ווילי, בקרת שיוט, קוויקשיפטר דו-כיווני דור 3, מסך TFT בגודל "5 מתממשק לטלפון, אפליקציית ימאהה, פנסי LED, ב-SP – מפתח קרבה KEYLESS

    צפו בווידאו – ימאהה MT-09 דור רביעי במבחן:

    עריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    הימאהה MT-09 הוא רב המכר של ימאהה כבר עשור, והוא אחד האופנועים החשובים של ימאהה בכל הזמנים. הוא הוצג ב-2013, מיד אחרי המשבר הכלכלי של 2009, והוא הציע גישה אופנוענית חדשה של הרבה כיף במעט כסף. בנוסף, ה-MT-09 פתח את דור שיטת הפלטפורמות, כשעל בסיס פלטפורמה אחת היצרניות מייצרות מספר רב של אופנועים, ובמקרה של ה-MT-09 יש את הטרייסר 900, ה-XSR900, וגם הנייקן התלת-גלגלי. ב-2017 הוצג הדור השני והמשופר, שהמשיך להימכר היטב, ובסוף 2020 הוצג כדגם 2021 הדור השלישי, שכבר קיבל הגדלת נפח ושיפורים משמעותיים מאוד שהפכו אותו מאופנוע תקציב לאופנוע מודרני לכל דבר ועניין, כפי שהשוק הכתיב.

    בדור הרביעי של ה-MT-09, שהוצג ל-2024, הפלטפורמה המכאנית כמעט לא השתנתה: המנוע הוא ה-CP3 בנפח 889 סמ"ק, מותאם יורו 5 ומפיק 119 כ"ס ו-9.5 קג"מ. הוא מוזן על-ידי מצערות חשמליות, ויש שלושה מצבי רכיבה מובנים ושניים נוספים להתאמה של הרוכב. חידוש מעניין הוא תעלות אוויר המגיעות מתיבת האוויר אל החלק העליון של מיכל הדלק ומביאות את סאונד המנוע אל הרוכב – בדומה למה שנעשה בדור האחרון של ה-MT-10. בהחלט קונספט מעניין של ימאהה – להביא את רעש המנוע ישירות אל קסדת הרוכב במקום דרך מערכת הפליטה אל כל הסביבה.

    העניין הבולט ביותר ב-MT-09 החדש הוא העיצוב, כשהדור הרביעי מקבל מסיכת חזית חדשה וחדה יותר עם פנס LED קטן וצמד פסי LED צידיים, כיסוי מיכל דלק חדש, וזנב חדש וחד יותר. מתיחת הפנים מגיעה אחרי ביקורות רבות שקיבל הדור השלישי על העיצוב, ובמיוחד על המסיכה הקדמית.

    ימאהה MT-09 SP - דור רביעי ל-2024
    ימאהה MT-09 SP – דור רביעי ל-2024

    יחד עם העיצוב משפרים בימאהה את הארגונומיה, כשמושב הרוכב והמורכב חדשים ומופרדים, רגליות הרוכב החדשות זזו 30.5 מ"מ אחורנית ו-9 מ"מ למעלה, כשניתן לכוון את גובה הרגליות ל-2 מצבים, והכידון ממוקם נמוך יותר ועם אפשרות כיוון ל-2 מצבי מרחק. כל אלו הופכים את תנוחת הרכיבה למעט ספורטיבית יותר. בנוסף, המיקום החדש של הכידון מאפשר זווית צידוד כידון גדולה יותר מבעבר, ויש רגליות בלם והילוכים חדשות.

    ה-MT-09 החדש מקבל משאבת בלם קדמית רדיאלית של ברמבו, שמצטרפת לקליפרים הרדיאליים. בנוסף, המזלג ההפוך בעל הכיוונים המלאים מקבל סט-אפ חדש, וכך גם הבולם האחורי. האופנוע מקבל את צמיגי הברידג'סטון S23 החדשים.

    בגזרת האלקטרוניקה, את מסך ה-TFT בגודל "4.3, שעל קוטנו התלוננו במבחן הדרכים, מחליף כעת מסך חדש ומודרני בגודל "5, כמובן עם חיבור לטלפון הנייד ולאפליקציה של ימאהה, עם שיקוף שיחות והודעות ועם מערכת ניווט המשתקפת מהאפליקציה. יש גם בית מתגים חדש השולט על המסך, וכולל כפתורי כיוון לניווט וכפתור מרכזי לבחירה.

    המון אלקטרוניקה ותנוחת רכיבה חדשה
    המון אלקטרוניקה ותנוחת רכיבה חדשה

    בנוסף, בימאהה משפרים את הבקרות האלקטרוניות מבוססות ה-IMU, וכעת יש בקרת אחיזה, בקרת החלקה מיציאה מהפנייה, בקרת סלייד לכניסה לפנייה על הבלמים, מערכת ABS להטיה, בקרת ווילי ובקרת שיוט. פרט לכך יש ביטול אוטומטי למאותתים, וכן את הדור השלישי של הקוויקשיפטר של ימאהה הפועל לשני הכיוונים.

    גרסת ה-SP שכאן במבחן מקבלת לשנת 2024 קליפרים רדיאליים של ברמבו מדגם Stylema, וכן מערכת בולמים איכותית יותר מבעבר עם פרונט של קאיאבה בעל הידראליקה איכותית יותר וכיוונים מלאים, וכן ציפוי DLC לצינורות הבולם. גם הבולם האחורי משתפר, ובשני הצדדים יש כעת קפיצים קשיחים יותר.

    בתחום האלקטרוניקה, גרסת ה-SP מציעה מעתה מצב ניהול חדש – Track – בנוסף לשלושת המצבים של הגרסה הרגילה, שבו הרוכב יכול לכוון בעצמו את מאפייני המנוע והבקרות השונות. הכיוונים מתבצעים ממסך ה-TFT החדש, כשלמסך החדש יש גם תצוגה נוספת ייעודית ל-SP. פרט לכך, גרסת ה-SP מקבלת מפתח קרבה KEYLESS לעומת מפתח רגיל בגרסה הרגילה.

    עיצוב מחודד עם מסיכה חדשה
    עיצוב מחודד עם מסיכה חדשה

    ביצועים

    על היכולות הדינמיות של ה-MT-09 דיברנו רבות, אבל מה שמעניין זה התהליך שהאופנוע הזה עבר – מאופנוע תקציב זול עם פאן-פקטור גבוה הוא הלך והשתבח, עד שבדור השלישי הוא כבר הפך לאופנוע איכותי. כאן בדור הרביעי התהליך ממשיך, כשה-MT-09 עובר מספר שינויים שהופכים אותו לקצת יותר ביצועיסט.

    במנוע ה-CP3 אין שינויים משמעותיים, למעט ההתאמה לתקנות יורו 5 פלוס, מה שאומר בעיקר חיישן חמצן שני אחרי הממיר הקטליטי. הוא חזק, גמיש, ליניארי לגמרי, והוא בונה את הכוח בהדרגתיות עד לשיא ההספק – כמעט 120 כוחות סוס, שמטיסים את ה-09 קדימה כפי שניתן לראות בווידאו, כשהמהירות הסופית עוברת בלא מעט את ה-200 קמ"ש.

    אחד היתרונות של טריפל לעומת 4 צילינדרים, למעט רוחב ומשקל נמוכים יותר, זו תחושת החספוס. הוא לא חלק כמו 4 צילינדרים קונבנציונלי, ולמרות שב-CP3 פעימות הכוח סימטריות ומגיעות בכל 240 מעלות של גל הארכובה, החספוס העדים של הטריפל נותן לו אופי מאוד מיוחד שאנחנו אוהבים.

    הטריפל מעולה - חזק וחלק עם חספוס עדין
    הטריפל מעולה – חזק וחלק עם חספוס עדין

    ל-09 יש סליפר קלאץ', שהוא אמנם פשוט מכאנית, אבל הוא מאוד יעיל בהורדת הילוכים אגרסיבית, ויש לו יתרון נוסף שסליפר קלאץ' דורש פחות קפיצים, ולכן הלחיצה על ידית הקלאץ' רכה יחסית לנפח המנוע. הקלאץ' עצמו מדויק וקל לתפעול, והשילוב בין המנוע החזק, הקלאץ' המדויק ותנוחת הרכיבה הזקופה יוצר מכונת וויליז מרשימה – חלק מהמוניטין של ה-MT-09 לדורותיו. הגיר עצמו מחולק נכון מבחינת יחסי העברה, ובגלל המנוע הגמיש ניתן להיות במהירות נסיעה מסוימת בכמה הילוכים – בהתאם להספק הנדרש.

    ה-MT-09 תמיד כיכב בכבישים מפותלים, ועם השנים הוא הלך והשתפר – בעיקר בתחום הבולמים. גרסת ה-SP שעליה רכבנו כאן במבחן מציעה מערכת בולמים איכותית מאוד, שמסוגלת לספוג עומסים גבוהים ולשמור על איזון ויציבות, כשההידראוליקה סופר-איכותית. הקפיצים קשיחים מאוד, והם מאפשרים ביצועים ועומסים גבוהים, אבל משלמים על זה בנוחות, שכן ה-SP קשיח מאוד על המתלים. הגרסה הרגילה מציעה פרונט מצוין, גם לחיי היום-יום, אבל הבולם האחורי ברמה בינונית בלבד, והוא מעדיף כבישים מפולסים, כשהוא קצת יוצא מיציבות כאשר הכביש משובש. בפיתולים זה לעתים מפחיד כשהאופנוע מרחיב את הקו, ולכן צריך לקחת זאת בחשבון ולרכוב במהירות המתאימה כאשר הכביש לא מושלם.

    מכונת פיתולים מרשימה
    מכונת פיתולים מרשימה

    ההיגוי כמובן זריז מאוד ואפילו חד, למרות השינוי בתנוחה, וה-SP מפגין יציבות גבוהה מאוד על הצד, כשהמנוע המצוין דוחף את האופנוע ביציאות מפניות, ולא ממש משנה באיזה הילוך ובאיזה סל"ד הוא נמצא.

    הצמיגים שאיתם מגיע ה-09 החדש הם הברידג'סטון S23 החדשים – צמיגי הספורט שנחשפו לאחרונה כשיפור של ה-S22 וה-S21 שלפנים. בקצרה: צמיגים מעולים עם המון אחיזה ופידבק – גם על הצד, והם מתאימים מאוד לחבילה הכללית של האופנוע. גם הבלמים מצוינים, כשיש כאמור משאבת בלם רדיאלית חדשה של ברמבו, וב-SP גם קליפרים של ברמבו, נשכניים מאוד, שמספקים ים של עוצמה ורגש. חשוב לציין שגם הבלמים של הגרסה הרגילה חזקים וטובים.

    בסך הכל, ה-MT-09 של הדור הרביעי מספק חבילת ביצועים טובה, ואפילו מרשימה, בזכות מנוע מצוין, מערכת מתלים טובה עד מעולה, איזון ויציבות, וגם מערכת בלמים בהתאם.

    וכמובן - ווילי'ז
    וכמובן – ווילי'ז

    איך זה מרגיש?

    שינוי אחד משמעותי ב-MT-09 של 2024 נמצא בתנוחת הרכיבה. התנוחה הזקופה סטייל היפרמוטו הייתה מסימני ההיכר של ה-09 לדורותיו, וכעת בדור הרביעי בימאהה הפכו את התנוחה למעט יותר שפופה ו'ספורטיבית' על ידי העלאת גובה רגליות הרוכב ולקיחתן אחורנית, וכן הנמכת הכידון. יש גם מושב חדש, מדורג בשני חלקים – לראשונה ב-09 – כשהחלק הקדמי צר יותר. לא מצאנו את התנוחה יותר יעילה מבעבר, גם לא ברכיבה בכבישים מפותלים, אבל כן מצאנו אותה פחות נוחה, עם יותר עומס – בעיקר על הישבן. דווקא אהבנו את התנוחה הקודמת של ה-09 – בעיקר עם קפוצ'ון מתנפנף.

    השינוי המשמעותי השני נמצא בבקרות האלקטרוניות. הדור הרביעי של ה-MT-09 מקבל בקרות אלקטרוניות שלא יביישו אופנועי ליטר ספורטיביים

    ביקורת טובה יש לנו על הקוויקשיפטר החדש, שבימאהה קוראים לו הדור השלישי. הוא עובר שדרוג משמעותי – גם בהעלאת הילוכים וגם בהורדה – כשכעת ניתן להעלות הילוכים גם עם מעט גז פתוח, וכן ניתן להוריד הילוכים לא רק כשהמצערת סגורה לגמרי אלא גם שהמצערת פתוחה מעט. כדי לדעת מתי ניתן להעלות או להוריד הילוך, במסך ה-TFT יש חצים – למעלה ולמטה. כשהחץ למעלה נדלק בירוק, ניתן להעלות הילוך עם הקוויקשיפטר בלי לסגור מצערת ובלי ללחוץ על הקלאץ'. כשהחץ למטה נדלק בירוק, ניתן להוריד הילוך בלי ללחוץ על הקלאץ'. אחרי זמן מה לומדים בדיוק מתי ניתן להעלות או להוריד הילוכים, ולא צריך לזרוק מבט למסך ה-TFT. אחד הקוויקשיפטרים הטובים שבהם פגשנו.

    קוויקשיפטר מצוין - אחד הטובים שפגשנו
    קוויקשיפטר מצוין – אחד הטובים שפגשנו

    אבל זה לא רק הקוויקשיפטר המצוין, אלא כלל הבקרות מבוססות ה-IMU, ובעיקר השליטה בהן. יש כאמור בקרת אחיזה להטיה, בקרת ווילי ובקרת החלקה ביציאה מהפנייה, כשכולן, יחד עם תגובת המצערת, ניתנים לשליטה בכל אחד משלושת מצבי הרכיבה. בנוסף, יש שני מצבי רכיבה אישיים שאותם הרוכב יכול לכוון כרצונו ולשמור, ויש גם בקרת שיוט שמגיעה כבר במקור.

    את בקרת האחיזה ניתן כמובן לבטל, אבל בכל פתיחת סוויץ' המצב יתאפס והבקרה תחזור למצב הקודם, וזה מציק. יחד עם זאת, בתפריט של בקרת האחיזה ניתן לבטל את בקרת הווילי ואת בקרת ההחלקה, והמצב הזה יישמר גם בפתיחת סוויץ'.

    המסך החדש, בגודל "5, טוב משמעותית מקודמו – גם בגלל הגודל, וגם בגלל הממשק. השליטה מהג'ויסטיק בבית המתגים השמאלי בסך הכל קלה, כשהמסך מחולק לתפריטים נוחים. מה שכן, צריך להתרגל למספר הכפתורים הרב. ואם כבר כפתורים, אז על כפתורי האיתות יש לחיצה קצרה שמפעילה את המאותת 3 פעמים, ולחיצה מלאה שמפעילה את המאותת עד לביטול או עד שיתבטל לבד. ממש אחלה. ואם נחזור למסך, אז ישנן ארבע תצוגות נאות לבחירת הרוכב, וכן חיבור לאפליקציה של ימאהה ומערכת ניווט אינטגרלית. טוב ומודרני.

    ובכלל אלקטרוניקה מתקדמת של כלים גדולים ויקרים יותר
    ובכלל אלקטרוניקה מתקדמת של כלים גדולים ויקרים יותר

    חיסרון משמעותי בעינינו נמצא במיכל הדלק הקטן, שנפחו 14 ליטרים בלבד, ומאפשר טווח רכיבה של כ-200 ק"מ בין תדלוקים, ואם רוכבים חזק אז גם פחות. ברכיבה רגועה אפשר להגיע לתצרוכת דלק של כ-19 ק"מ לליטר, ואם לוחצים אפשר לרדת גם ל-15 ק"מ לליטר ואף פחות. כמובן שגם היעדר מיגון הרוח הוא חיסרון, והוא מגביל את מהירות הרכיבה הנוחה לסביב 140 קמ"ש, אבל זה חלק מהקונספט העיצובי, ובכל מקרה אפשר להוסיף מיגוני רוח – גם מקורי וגם אפטרמרקט.

    דבר אחרון ולא פחות חשוב הוא איכות המוצר הכללית. ה-MT-09 הוא כבר לא אופנוע תקציב, וזה מורגש באיכות הבנייה והגימור, שהם לחלוטין בסטנדרט גבוה. זה נכון גם לרכיבים כמו ידיות ורגליות מתכווננות ואיכותיות, אבל גם לאיכות החומרים ולאיכות הגימור הכללית. ציון גבוה בהחלט ואבולוציה חשובה של ימאהה שמתאימה את עצמה לצורכי השוק.

    סיכום ועלויות

    הדור הרביעי של ה-MT-09 ממשיך להשתבח. לשנת 2024 הוא משתפר מאוד בתחום האלקטרוניקה ומציע חבילת אלקטרוניקה של כלים גדולים ויקרים יותר, והוא עובר שינוי בתנוחת הרכיבה שחלק יאהבו וחלק פחות. בנוסף, הוא ממשיך את הקו העקבי של שיפור בביצועים ובהתנהגות הדינמית עם מערכת מתלים טובה יותר, במיוחד בגרסת ה-SP, וכן שיפור בבלמים הקדמיים.

    כבר לא אופנוע תקציב אלא אופנוע מודרני שמשתבח
    כבר לא אופנוע תקציב אלא אופנוע מודרני שמשתבח

    העיצוב החדש גם הוא חידוש מרענן, כשה-09 שומר על הצללית שלו, אבל מתעדכן ומתחדד, ואף מביא את החידוש המרענן של תעלות יניקת האוויר שמגיעות אל החלק העליון של מיכל הדלק ומביאות אל הרוכב את רעש המנוע במקום אל הסביבה. עיצובו של הפנס החדש עדיין שנוי במחלוקת, אגב.

    מחירו של ה-MT-09 בגרסה הרגילה עומד על 75 אלף ש"ח, ועל גרסת ה-SP הקרבית והמאובזרת יותר תשלמו 10,000 ש"ח נוספים, כלומר עלייה של כ-3,000 ש"ח מהדור השלישי. זהו לא מחיר נמוך, ולמעשה הוא כמעט הגבוה מבין המתחרים, שני רק לק.ט.מ 890 דיוק R, אבל הוא גם מציע יותר – בעיקר בתחום האלקטרוניקה והבקרות המתקדמות.

    ה-MT-09 ממשיך באבולוציה שלו, כשהוא אחד האופנועים החשובים של ימאהה בעת החדשה, והוא תפס מקום של כבוד בשוק האופנועים – הישראלי והאירופאי – עם קהל רוכבים רחב ומגוון, ולא בכדי, כשהוא הולך ומשתבח עם הדורות והופך לשלם ולטכנולוגי. אופנוע מצוין עם הרבה מאוד שיק.

  • רכיבה ראשונה: סוזוקי GSX-8S

    רכיבה ראשונה: סוזוקי GSX-8S

    • יתרונות: מנוע טווין גמיש, עיצוב, אלקטרוניקה, זריזות וגמישות, מזלג קדמי
    • חסרונות: נפח מיכל דלק, בולם אחורי בינוני
    • שורה תחתונה: בסוזוקי חוזרים למשחק, ובמקביל לוויסטרום 800DE המצוין משחררים נייקד שנכנס לקטגוריה החשובה של ה-MT-07 ומקביליו, ועושה זאת היטב עם כמה יתרונות משלו
    • מחיר: 62,980 ש"ח (במבצע 58,980 ש"ח)
    • מתחרים: ימאהה MT-07, הונדה CB750 הורנט, ק.ט.מ 790 דיוק, אפריליה טואונו 660
    • נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 776 סמ"ק, 83 כ"ס (61KW) ב-8,500 סל"ד, 7.8 קג"מ ב-6,800 סל"ד, קירור נוזל, 6 הילוכים, שלדת פלדה, מזלג הפוך של קאיאבה בקוטר 43 מ"מ, מהלך 130 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של קאיאבה, כיוון עומס קפיץ, צמד דיסקים בקוטר 310 מ"מ עם קליפרים 4 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 240 מ"מ עם קליפר צף בוכנה בודדת, בסיס גלגלים 1,465 מ"מ, גובה מושב 810 מ"מ, משקל מלא 202 ק"ג, מיכל דלק 14 ל', צמיגים 180/55R17, 120/70ZR17, צריכת דלק במבחן 19 ק"מ/ל'
    • אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות, שלושה מצבי רכיבה, בקרת אחיזה ב-3 מצבים, ABS להטיה, קוויקשיפטר דו-כיווני, מסך TFT בגודל 5″, פנסי LED, שקע USB לטעינה

    צפו בווידאו – סוזוקי GSX-8S במבחן

    צילום ועריכה: אסף רחמים

    מה זה?

    הסוזוקי GSX-8S החדש הוא נייקד החולק את פלטפורמת המנוע עם הוויסטרום 800DE החדש, ונכנס לקטגוריה החשובה והמוכרת של הנייקדים הבינוניים, הכוללת בין היתר את הימאהה MT-07, ההונדה CB750 הורנט והק.ט.מ 790 דיוק.

    את מנוע הווי-טווין הוותיק שיצא לגמלאות מחליף מנוע טווין מקבילי חדש בנפח 776 סמ"ק, עם סידור א-סימטרי של 270° בין פיני הארכובה – סידור מוכר שנותן תחושה של וי-טווין בגלל תזמון ההצתה. המנוע מספק 83 כ"ס (61KW) ב-8,500 סל"ד ומומנט של 7.8 קג"מ ב-6,800 סל"ד. נתונים אלו נמוכים במעט מאשר הוויסטרום השוקל יותר. למנוע החדש מצמד מחליק וקוויקשיפטר מקורי. יש שלושה מצבי ניהול מנוע אשר אינם משנים את ההספק אלא את אופי אספקת הכוח, ויש בקרת אחיזה בכמה מצבים הניתנת לניתוק.

    סוזוקי GSX-8S
    סוזוקי GSX-8S

    לסוזוקי GSX-8S שלדה חדשה מפלדה וזרוע אחורית מאלומיניום. הבולמים של קאיאבה עם מזלג קדמי הפוך בקוטר 43 מ"מ, נטול כיוונים, ובולם אחורי עם כיוון עומס קפיץ. בסיס הגלגלים עומד על 1,465 מ"מ, גובה המושב על 810 מ"מ והמשקל המלא נמדד ב-202 ק"ג עם מיכל דלק של 14 ליטרים. חישוקי ה-17″ עם צמיגים במידת 120/70 מלפנים ו-180/55 מאחור. מערכת הבלימה כוללת צמד דיסקים בקוטר 310 מ"מ מלפנים ודיסק יחיד בקוטר 240 מ"מ מאחור. נתונים ומכלולים סטנדרטיים לסגמנט.

    מבחינת אלקטרוניקה, הג'יקסס 8 החדש מגיע עם צג TFT בגודל 5″ עם קישורית לסלולר ומצבי 'יום' ו'לילה'. יש פנסי LED היקפיים, שקע USB לטעינה ומנגנון להתנעה מהירה, בנוסף למצערות החשמליות ולבקרת האחיזה וה-ABS.

    ה-GSX-8S, או הג'יקסס 8, מעוצב באופן מודרני, עם קווים חדים, עם זנב מינימליסטי ועם מסיכת חזית שפיצית בעלת צמד פנסי LED, כשהעיצוב הזה הוא חלק מההתעוררות של סוזוקי מהתרדמת הארוכה בת העשור אחרי המשבר הכלכלי של 2009. בנוסף, היבואנית המקומית, עופר-אבניר, מוסרת את הג'יקסס 8 עם סט מדבקות מלא – בכחול-לבן או כחול-שחור – ברוח אופנועי המרוץ של סוזוקי. נחמד מאוד.

    עם האב הרוחני - סוזוקי GSX750ES שנת 1984
    עם האב הרוחני – סוזוקי GSX750ES שנת 1984

    ביצועים

    נתחיל במנוע, מפני שהוא בהחלט מפתיע לטובה וזה פשוט מנוע מצוין. הסידור הזה של 270 מעלות במקום 180 מעלות בין פיני הארכובה הופך את הטווין המקבילי למעניין ומהנה, בטח בהשוואה לסידור הקונבנציונלי והמשעמם להחריד של 180 מעלות. גם בתוך מנועי הטווין המקבילי 270 מעלות יש הבדלים, כשמצד אחד יש את מנוע ה-LC8c של ק.ט.מ, שהוא קרבי וזריז, ומצד שני יש את מנוע ה-CP2 של ימאהה, שנותן תחושה של מסטיק ושופע מומנט. כאן בג'יקסס 8 המנוע קרוב באופיו לזה של הימאהה – הוא שופע מומנט בשרני, הוא נותן תחושת מסטיק במצערת, והוא מהנה ומלא שמחת חיים. כמו בימאהה, גם כאן קל להרים את הגלגל הקדמי לשמיים, והמנוע משתף פעולה באופן מוחלט. מנוע מצוין

    המנוע, עם גיר בן 6 הילוכים שמחולק נכון, גם חזק בקצה הסקאלה – איפשהו בין MT-07 לבין הורנט 750, והוא מאיץ בקלות אל מעבר ל-200 קמ"ש. מהירות השיוט הנוחה עומדת על סביב 140 קמ"ש ואפילו קצת יותר, ומה שיגביל את המהירות הנוחה זה כמובן מיגון הרוח. המעבר דרך ההילוכים, אגב, מצוין בזכות הקוויקשיפטר המודרני, שעובד היטב לא רק בפול גז אלא גם בחצי ואפילו רבע מצערת.

    ההתנהגות הדינמית טובה. הג'יקסס 8 הוא אופנוע תלת-ממדי שעובד טוב על המתלים ומספק הרבה הנאה. כך למשל, ההיגוי כצפוי זריז, והמתלה הקדמי מספיק קשיח כדי לספוג כוחות של בלימה אל תוך פנייה, וזאת תוך כדי ספיגה טובה ששומרת על היציבות. בהתחשב בעובדה שהפרונט נטול כיוונים, מדובר בפרונט טוב ואפילו מצוין שמאפשר ביצועים מצוינים. מי שקצת מקלקל את החגיגה הוא כמובן הבולם האחורי הפשוט, שדורש אספלט מפולס כדי לספק יציבות. כשהאספלט לא מפולס, הבולם האחורי יגרום לנדנוד של הזנב ולהורדת קצב.

    התנהגות דינמית טובה וזמישה, בעיקר בפרונט
    התנהגות דינמית טובה וזמישה, בעיקר בפרונט

    ההתנהגות התלת-ממדית הופכת את הג'יקסס לכוכב בכבישים מפותלים – ורצוי כמה שיותר צפופים. הוא זריז וגמיש, או בהלחם – זמיש, והוא נשלט היטב מתנוחת הרכיבה השלטת ומהכידון היחסית רחב. גם המשקל, 202 ק"ג, סביר, מחולק נכון ולא מורגש כיוצא דופן. יתרונות חשובים בסעיפי ההתנהגות. מערכת הבלמים טובה בסך הכל, עם נשיכה סבירה ועוצמה לא רעה, והם מתאימים לאופי האופנוע.

    בסך הכל ה-GSX-8S הוא אופנוע שמספק חבילת ביצועים טובה למדי, כשהוא זריז מאוד ונשלט, ומאפשר לרוכב עבודה תלת-ממדית כמו שהסגמנט מכתיב, עם פאן-פקטור גבוה מאוד.

    איך זה מרגיש?

    ה-GSX-8S הוא אופנוע קטן יחסית לאופנועי כביש בגודל מלא, כשהממדים, וגם תנוחת הרכיבה, דומים מאוד ל-MT-07. התנוחה זקופה יחסית, עם רכינה קלה קדימה, ובגלל הממדים הקטנים אין הרבה מקום לרגליים, כשלרוכבים גבוהים הכיפוף בברכיים עלול להיות מוגזם. המושב נוח יחסית ומאפשר גם רכיבה ארוכה, כשהמורכבת תצטרך להתרגל למושב הקטן – כמו בהרבה אופנועים בסגמנט. מיגון רוח אין, מה שכאמור מגביל את מהירות השיוט הנוחה, אם כי אפשר להוסיף משקף צנוע – גם מקורי וגם אפטרמרקט.

    מנוע גמיש עם הרבה שמחת חיים
    מנוע גמיש עם הרבה שמחת חיים

    הרכיבה עליו – כמו על כל אופנוע מודרני של השנים האחרון – היא קלה, כשהג'יקסס ידידותי לרוכב ומאפשר גם לרוכבים מתחילים אופנוע סלחני ונשלט. איכות הבנייה טובה, וכך גם איכות הגימור – אף על פי שזה אופנוע תקציב שאמור להיות זול. זאת בהחלט נקודה חשובה של סוזוקי. חיסרון גדול בעינינו הוא מיכל הדלק הקטן בן 14 הליטרים, שמספק טווח רכיבה של פחות מ-250 ק"מ, וגם זה אם רוכבים רגוע. ברכיבה חזקה הטווח יעמוד על פחות מ-200 ק"מ.

    מבחינת אלקטרוניקה ואבזור, הג'יקסס 8 מתמקם במרכז הקטגוריה. הספק המנוע נמצא בין זה של ה-MT-07 לבין זה של ההורנט, וחבילת האלקטרוניקה קרובה יותר להורנט. יש כאמור בקרת אחיזה בשלושה מצבים וניתוק, ויש ABS מודרני, אבל גם יש קוויקשיפטר דו-כיווני שמגיע במקור (לא כתוספת) ופועל מצוין לשני הכיוונים, ויש מסך TFT מודרני עם עיצוב יפה, שיכול היה להיות קצת יותר גדול אבל מציע את כל הנתונים החשובים בצורה ברורה.

    ה-GSX-8S נכנס כאמור למרכז הקטגוריה החשובה הזו של הנייקדים הבינוניים, והוא עושה את זה בכל הפרמטרים – במכלולים, בהתנהגות, באלקטרוניקה ובעיצוב.

    חבילת אלקטרוניקה מכובדת וגימור טוב
    חבילת אלקטרוניקה מכובדת וגימור טוב

    סיכום ועלויות

    ה-GSX-8S מסמל יותר מכל את ההתעוררות של סוזוקי מתרדמת בת עשור, כשיחד עם הוויסטרום 800DE בסוזוקי נכנסים לשתי קטגוריות חשובות מאוד, שמוכרות לא מעט אופנועים באירופה וגם בעולם.

    עם הג'יקסס 8 בסוזוקי מצליחים לקלוע למרכז קטגוריית הנייקדים הבינוניים באופן מודרני לחלוטין: האופנוע מעוצב היטב, הוא מציע מנוע מודרני וסופר-מהנה, מכלולים סבירים עד טובים שמחוברים היטב יחד ויוצרים מכונה עגולה ושלמה, חבילת התנהגות טובה, אלקטרוניקה מתקדמת לסגמנט, ומעל הכל הרבה פאן-פקטור.

    במחיר של 59 אלף ש"ח – מחיר המבצע שבו נמכר הג'יקסס 8 (המחיר הרשמי 63 אלף ש"ח) – מדובר בעסקה טובה לאופנוע טוב, כשלרוכבים שרוצים להיכנס לקטגוריה החשובה הזו יש אופציה נוספת, מודרנית וטובה.

    לפני 40 שנים, ב-1984, סוזוקי הייתה החברה היפנית הראשונה ששברה את החרם הערבי והגיעה לישראל באופן סדיר. כעת, ב-2024, 40 שנה לאחר מכן, ה-GSX-8S מסמל את הקאמבק של סוזוקי לישראל, ולכן החשיבות שלו כפולה. אופנוע טוב עם הרבה פאן-פקטור.

  • רכיבה ראשונה: ק.ט.מ 390 דיוק 2024

    רכיבה ראשונה: ק.ט.מ 390 דיוק 2024

    • יתרונות: עיצוב וצביעה, התנהגות דינמית, חבילת אלקטרוניקה, גמישות מנוע, קלות רכיבה וידידותיות למשתמש
    • חסרונות: המנוע איבד את ה'פלפליות' שהייתה לו, בולם אחורי בינוני, עלייה במחיר
    • שורה תחתונה: הדור השלישי של ה-390 דיוק משתפר בכל מקום אפשרי, והופך לקל יותר לרכיבה, עם אלקטרוניקה מובילה בסגמנט ועם עיצוב בלינג מרשים
    • מחיר: 39,990 ש"ח
    • מתחרים: הוסקוורנה סווארטפילן 401, ימאהה MT-03, קוואסאקי Z500, הונדה CB500F
    • נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 399 סמ"ק, 45 כ"ס ב-8,500 סל"ד, 3.97 קג"מ ב-7,000 סל"ד, DOHC עם 4 שסתומים, הזרקת דלק עם מצערת חשמלית, קירור נוזל, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק, שלדת פלדת כרומולי עם שלדת זנב פריקה מאלומיניום, מזלג הפוך WP בקוטר 43 מ"מ, כיווני שיכוך כיווץ והחזרה, מהלך 150 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד WP, כיוון עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך 150 מ"מ, דיסק קדמי 320 מ"מ, קליפר רדיאלי BYBRE, דיסק אחורי 240 מ"מ, בסיס גלגלים 1,357 מ"מ, גובה מושב 820 מ"מ, מיכל דלק 15 ל', משקל 165 ק"ג, צמיגי מישלין POWER 6  במידות 110/70R17, 150/60R17
    • אלקטרוניקה ובקרות: מצערת חשמלית עם 3 מצבי רכיבה – כביש, גשם ומסלול, חיישן הטיה (IMU), מערכת ABS להטיה כולל מצב סופרמוטו, מערכת בקרת אחיזה להטיה עם אופציית ניתוק, בקרת זינוק, מסך TFT עם חיבור לטלפון הנייד, פנסי LED היקפיים, אופציה לקוויקשיפטר דו-כיווני

    צפו בווידאו – מסביב לק.ט.מ 390 דיוק:

    עריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    ה-390 דיוק הראשון של ק.ט.מ, מ-2013, היה אחד הכלים החשובים של ק.ט.מ בכל הזמנים מפני שהוא היה הסנונית הראשונה של פרי שיתוף הפעולה של ק.ט.מ עם בג'אג' ההודית – שיתוף פעולה שהקפיץ את ק.ט.מ להיות יצרנית האופנועים הגדולה באירופה. יחד עם ה-390 יצאו גם גרסאות 125 ו-200 סמ"ק, וכן גרסאות RC ספורטיביות באותם הנפחים, אבל מבין כל הסדרה, ה-390 דיוק היה החשוב ביותר והמוכר ביותר, והוא הפך ללהיט מכירות בארץ וגם באירופה. מאז, אגב, נמכרו בישראל כמעט 1,000 יחידות של האופנוע הזה.

    בדור השני של 2017 ה-390 דיוק עבר שדרוג משמעותי בכל מקום אפשרי, והוא קיבל עיצוב חדש וקרבי וגם מערכות אלקטרוניקה מתקדמות. בחנו אותו מיד כשהגיע ארצה ואהבנו מאוד את התוצאה. ב-2021 הדור השני שודרג מעט, וכעת ל-2024 יוצא הדור השלישי שמתחדש בכל מקום אפשרי, כשלמעשה מדובר באופנוע כמעט חדש לגמרי.

    המנוע גדל בנפחו מ-373 סמ"ק ל-399 סמ"ק על-ידי הגדלת מהלך הבוכנה היחידה ב-4 מ"מ ל-64 מ"מ. תוספת הנפח מגדילה בכוח סוס אחד את ההספק ל-45 כ"ס ב-8,500 סל"ד (500 סל"ד פחות מהדור הקודם) ואת המומנט לכמעט 4 קג"מ ב-7,000 סל"ד. הקו האדום מוגדר ב-10,500 סל"ד. המשקל המלא עומד על 165 ק"ג.

    ק.ט.מ 390 דיוק - דור שלישי ל-2024
    ק.ט.מ 390 דיוק – דור שלישי ל-2024

    שלדת הפלדה חדשה ומחוזקת, כשיש שלדת זנב פריקה מאלומיניום. יש גם משולשים חדשים ומזלג קדמי משופר של WP בקוטר 43 מ"מ, שגם מוסיף 8 מ"מ למהלך הגלגל ל-150 מ"מ וגם מציע 5 מצבי כיוון שיכוך כיווץ והחזרה. הזרוע האחורית חדשה ומעוקלת בצורת בננה, מה שמאפשר מיקום חדש לבולם האחורי, שנמצא בצידו הימני של האופנוע ומציע כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה. זה משליך באופן ישיר על מיקום חדש לתיבת האוויר ולמפלט.

    העיצוב מתחדש גם הוא, עם מיכל דלק חדש וגדול יותר בנפח 15 ליטרים לעומת 13.4 ליטרים בדגם היוצא, כנפיים חדשות שמעניקות את המראה של ה-1390 סופר דיוק החדש, גובה המושב ירד ב-10 מ"מ ל-820 מ"מ, כשיש אופציה להנמכה עד ל-800 מ"מ ידידותיים לרוכב המתחיל, ויש גם מושב חדש וחישוקים חדשים וקלים יותר. יש הרבה כתום והרבה בלינג על ה-390 דיוק החדש, והוא צועק מכל מקום 'אופנוע לאינסטגרם!'. רק נציין שסכימת הצביעה בכחול-טורקיז, שמגיעה מהסופר דיוק ומהאדוונצ'רים הגדולים, יפה מאוד לטעמנו והולמת את ה-390 דיוק.

    מבחינת אלקטרוניקה, ה-390 דיוק החדש מגיע עם מערכת ABS להטיה ואפשרות למצב 'סופרמוטו' המנתק את ה-ABS מהגלגל האחורי, בקרת זינוק המקבעת את הסל"ד על 7,000, ובקרת אחיזה להטיה עם אפשרות לניתוק. דרך מסך ה-TFT החדש בגודל 5″ עם קישורית לסלולר, ניתן גם לשלוט על מערכת ניהול המנוע הכוללת מצב 'כביש' ומצב 'גשם'. במסך יש גם פיצ'ר של מצב 'מסלול' עם תצוגת מידע מינימלית ומד סל"ד גדול יותר. יש מערכת תאורת LED היקפית ואופציה בתשלום לקוויקשיפטר.

    עיצוב רדיקלי, הרבה בלינג
    עיצוב רדיקלי, הרבה בלינג

    ביצועים

    אחד השינויים המשמעותיים נמצא במנוע. הגדלת מהלך הבוכנה הגדילה את הטווח השימושי של המנוע והפכה אותו לגמיש יותר. למנוע החדש יש כוח שימושי כבר מסל"ד נמוך (ביחס לנפח, כן?), והוא גמיש יותר מהמנוע הקודם, אפילו באופן משמעותי. יחד עם זאת, השינויים במנוע גם הפכו אותו לחלק יותר, והוא מפיק פחות ויברציות מהעבר. השילוב של מהלך בוכנה ארוך יותר, מצערת חשמלית חדשה וגל איזון חדש יוצרים מחד מנוע חלק יותר באופן משמעותי, אבל גם תגובת המצערת עדינה יותר כעת. המשמעות היא רכיבה חלקה יותר, אבל גם מנוע פחות אגרסיבי מבעבר עם פחות פלפל ושמחת חיים. אז מצד אחד המנוע הזה מאפשר תאוצה מהירה יותר של האופנוע בפול גז, אבל מצד שני קשה יותר להרים גלגל לשמיים.

    האופי החלק הזה נובע מהשאיפה לייצר אופנוע קל יותר לרכיבה, וגם בשל תקנות זיהום האוויר שהולכות וסוגרות על המנועים. בכל אופן, את המטרה של קלות רכיבה בהחלט השיגו בק.ט.מ, שכן ה-390 דיוק קל יותר לרכיבה וידידותי למשתמש. שורה התחתונה היא שהמנוע הזה חזק יותר, חלק יותר וידידותי יותר. מהירות השיוט הנוחה בכביש המהיר עומדת על סביב 130 קמ"ש, והמהירות המקסימלית עומדת על סביב 160 קמ"ש – תלוי בכיוון הרוח.

    מבחינת התנהגות דינמית, גם כאן השינויים המכאניים הופכים את צמד ה-390 דיוק לטוב יותר מבעבר, כשהשיפור בבולמים בהחלט מורגש לטובה – ובעיקר בפרונט. ניכר שההידראוליקה טובה יותר, וזה בא לידי ביטוי ביציבות גבוהה יותר ובקשיחות של הפרונט – בדגש על יכולות ספורטיביות. הפרונט הזה סופג בקלות בלימות חזקות אל תוך הפנייה בכבישים מפותלים, והוא נוסך הרבה מאוד ביטחון ברוכב. הבולם האחורי גם הוא שופר, אבל כצפוי בסוג זה של אופנועים זולים הוא בינוני בלבד, והוא צוואר הבקבוק של היכולות הדינמיות. כשהאספלט מפולס הוא יתנהג טוב מאוד וישמור על יציבות, אבל כשהאספלט מתחיל להשתבש הבולם האחורי הוא הראשון שייצא מאיזון ויגרום לנדנודים של האופנוע. כאמור, לא יוצא דופן בקטגוריה.

    כידון רחב, שליטה טובה וזמישות גבוהה
    כידון רחב, שליטה טובה וזמישות גבוהה

    ה-390 דיוק מצטיין בתחום הזמישות (אג'יליות), והיכולת לקפל אותו לפניות צפופות או בכלל בשעשועי מגרש חניה או ברכיבה עירונית צפופה. זה נובע מתנוחת הרכיבה הזקופה עם הכידון הרחב, הממדים הקומפקטיים והמשקל הנמוך, וממערכת המתלים שמאפשרת עבודה טכנית אינטנסיבית במהירויות נמוכות בלי להתרגש יותר מדי. זה אחד הכלים היותר מהנים וקלים לשליטה במגרשי חניה ובג'ימקאנות, והוא גם לא רע בשעשועי ווילי'ז, סטופי'ז והחלקות זנב. נספר גם שהבלמים החדשים מצוינים, כשהקדמי מספק נשיכה יפה והרבה רגש.

    לסיכום הפרק אפשר לומר שה-390 דיוק החדש של 2024 משתפר בתחום ההתנהגות הדינמית והביצועים, מציע חבילת ביצועים מלהיבה יותר ממה שמקובל בסגמנט, אבל הוא איבד את ה'פלפליות' שהייתה לו במנוע – על אף שהפך לגמיש וחזק יותר. יש שיראו בזה יתרון, אנחנו רואים בזה חיסרון ומעדיפים יותר שמחת חיים במנוע, גם אם זה בא על חשבון חלקות.

    איך זה מרגיש?

    תנוחת הרכיבה דומה מאוד למה שהיה בעבר, כשהיא זקופה ושלטת עם כידון רחב. ה-390 דיוק תמיד היה אופנוע קומפקטי, וכך הוא נשאר, כשקל להגיע לקרקע עם רגליים בטוחות גם לרוכבים לא גבוהים. אלו האחרונים, אגב, עלולים להרגיש צפיפות על הדיוק הקטן, אבל גם פה אין כל חדש.

    כמו הדורות הקודמים, ה-390 דיוק מיועד יותר לתנועה צפופה, שם הוא פורח. אפשר להשתמש בו ככלי תחבורה בין-עירוני והוא יגיע לכל מקום בארץ בקלות, אבל הוא לא אידאלי לשימושים האלה גם בגלל הגודל הפיזי וגם בגלל היעדר מיגון רוח. וכמו בעבר – אפשר להרכיב עליו, אבל אין איכות חיים במושב המורכב.

    בולמים קדמיים קשיחים טובים
    בולמים קדמיים קשיחים טובים

    הערך המוסף של ה-390 דיוק נמצא במערכות האלקטרוניקה – שמציבות סטנדרט חדש וגבוה בסגמנט, בדומה להוסקוורנה 401 החדשים שיושבים על אותה הפלטפורמה. יש כאמור חיישן הטיה תלת-ממדי, כשעליו יש מערכת ABS להטיה כולל מצב סופרמוטו שמנתק את ה-ABS על הגלגל האחורי, ויש בקרת אחיזה להטיה עם אופציה לניתוק. שני אלו בלבד הם סטנדרט חדש בסגמנט, והם מקפיצים את תחום האלקטרוניקה בק.ט.מ הקטן. מרשים! מסך ה=TFT החדש גדול, יפה וקל לשליטה, וגם מתממשק לטלפון הסלולרי, כשבפתיחת סוויץ' מסך הפתיחה מציג מחווה יפה לכבוד 30 שנים למשפחת הדיוק. נציין גם את בית המתגים החדש והנוח ששולט על המסך, וכן את הממשק הידידותי של המסך, שקל מאוד ללמוד ולתפעל.

    המערכות המכאניות בשילוב של האלקטרוניקה המודרנית לוקחות את ה-390 דיוק צעד קדימה מבחינת קלות תפעול וידידותיות למשתמש. אנחנו כותבים על זה הרבה לאחרונה כי זו מגמה שאליה הולכים כל היצרנים, ואנחנו רואים את השיפור מדגם לדגם. השורה התחתונה היא שקל יותר לרכוב על הק.ט.מ 390 דיוק החדש, והוא מתאים לטווח רחב של רוכבים, והעיקר לאלו שבאים מלמטה, כלומר למתחילים יותר.

    מנוע חלק יותר, אלקטרוניקה מובילה בסגמנט
    מנוע חלק יותר, אלקטרוניקה מובילה בסגמנט

    סיכום ועלויות

    בק.ט.מ משפרים את ה-390 דיוק החשוב בכל מקום אפשרי, מציבים סטנדרט חדש בסגמנט בתחום האלקטרוניקה, ומחדדים את העיצוב כך שיתאים לשאר משפחת הדיוק.

    המנוע משתפר והוא חזק וחלק יותר, השלדה והמתלים משתפרים כך שהאופנוע ביצועיסט יותר, ובעיקר מערכות האלקטרוניקה משתדרגות ומציבות סטנדרט חדש וגבוה לאופנועי A1 – עם ABS להטיה, בקרת אחיזה להטיה, ומצערת חשמלית עם 3 מצבים. כל זה פרט למסך TFT מודרני ולפנסי LED מודרניים. לרוכשי האופנוע נמליץ לרכוש גם את הקוויקשיפטר הדו-כיווני, שלא הגיע באופנוע המבחן החדש שלקחנו, אבל כן רכבנו איתו על הצמד האחים היושבים על אותה הפלטפורמה – הסווארטפילן 401 והוויטפילן 401 של הוסקוורנה.

    מחירו של ה-390 דיוק החדש נקבע על 40 אלף ש"ח – גבוה בכ-4,000 ש"ח ממחירו של הדגם היוצא. המחיר הגבוה יותר נובע כמובן מהשיפורים המכאניים והאלקטרוניים שהדיוק מקבל, אבל עדיין מדובר בעלייה לא קטנה במחיר שעלולה להרתיע רוכבים. כך או כך, ה-390 דיוק, אחד הכלים החשובים של ק.ט.מ בכל הזמנים, משתדרג בכל מקום אפשרי והופך להיות טוב יותר, ביצועיסט יותר ואלקטרוני יותר. אופנוע טוב וחשוב.

  • רכיבה ראשונה: ווג DS900X אדוונצ'ר

    רכיבה ראשונה: ווג DS900X אדוונצ'ר

    • יתרונות: יכולות כביש ושטח קל, רשימת אלקטרוניקה מרשימה, אבזור, עיצוב, נוחות
    • חסרונות: מצערת לא חלקה, קוויקשיפטר לא עקבי, ה-ABS לא להטיה
    • שורה תחתונה: הגרסה הבכירה של ווג עומדת בצורה מלאה בפני עצמה וממש לא צריכה שיתייחסו אליה כאל ב.מ.וו סיני; אופנוע אדוונצ'ר מאובזר ששווה להכניס לרשימת המועמדים למי שרוצה כלי תחבורה שגם יכול לטייל בכל מקום בישראל
    • מחיר: 84,900 ש"ח
    • מתחרים: CFMOTO 800MT, QJMOTOR SRT800X, סוזוקי ויסטרום 800DE והכי משמעותי: ב.מ.וו F 800 GS
    • נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 895 סמ"ק, 95 כ"ס ב-8,250 סל"ד, 9.68 קג"מ ב-6,250 סל"ד, יחס דחיסה 13.1:1, 4 שסתומים לצילינדר, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק עם מצערות חשמליות ו-4 מצבי ניהול מנוע, בקרת אחיזה, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק, שלדת פלדה, מזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ, מהלך 194 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך 198 מ"מ, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 305 מ"מ עם קליפרים צפים כפולי בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 265 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,325 מ"מ, בסיס גלגלים 1,580 מ"מ, גובה מושב 835 מ"מ, מיכל דלק 17 ל', משקל יבש 220 ק"ג, צמיגים 90/90-21, 150/70R17, צריכת דלק במבחן 19 ק"מ/ל'
    • אלקטרוניקה, בקרות ואבזור: מצערות חשמליות עם 4 מצבי רכיבה (כביש, גשם, ספורט, אנדורו), ABS עם אפשרות לניתוק, בקרת אחיזה ניתנת לניתוק, קוויקשיפטר דו-כיווני, בקרת שיוט, מסך TFT בגודל "7, חיבור לטלפון ולמדיה, פנסי LED, ידיות מחוממות, מושב רוכב ומורכב מחומם, מפתח קרבה KEYLESS, חיישני לחץ אוויר בגלגלים, שקע USB, רדאר אחורי עם התראה על תנועה המתקרבת מאחור, מצלמת דרך קדמית, רגלית אמצע, מיגונים מקוריים

    צפו בווידאו – ווג DS900X במבחן:

    עריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    ממש לאחרונה בחנו את הב.מ.וו F 900 GS החדש, שהגיע לישראל לצד ה-F 800 GS מופחת ההספק. מה הקשר בין מותג היוקרה מגרמניה לבין ווג? ובכן, המותג ווג שייך לקונצרן הסיני לונסין, אשר בין היתר מייצר עבור ב.מ.וו את המנועים עבור אותו F-GS אדוונצ'ר המוזכר (ולאופנועים נוספים של ב.מ.וו). כאשר הוצג ה-DS900X החדש בתערוכת מילאנו האחרונה, נראה כי הוא למעשה משמש כגרסה הסינית של אותו ב.מ.וו, כאשר לא מדובר רק על מנוע שסופק לווג, כי אם למעשה רוב המכלולים.

    אז כמו בב.מ.וו, אותו מנוע טווין מקבילי בנפח של 895 סמ"ק מוזרקים ומקוררי נוזל נמצא גם כאן. הווג DS900X מספק 95 כ"ס ב־8,250 סל"ד ו-9.7 קג"מ ב־6,250 סל"ד. ההספק כאן נמוך ב-10 כ"ס לעומת הבווארי וזאת בכדי לאפשר הגבלת הספק המנוע לקטגוריית הרישיון A1 מופחתת ההספק, וגם, אולי, על-מנת שהרוכב על המותג הסיני לא יעקוף ברמזור את עמיתו הרוכב על הבווארי. המנוע מגיע עם קלאץ' מחליק (סליפר קלאץ') למניעת נעילת גלגל אחורי בהורדת הילוכים אגרסיבית.

    השלדה אמורה להיות זהה, הבולמים של קאיאבה (KYB) עם מהלכי גלגל של 194 מ"מ מלפנים ו-198 מ"מ מאחור, וגם עם כיוונים מלאים. בלמי הברמבו זהים לב.מ.וו, וגם מידות חישוקי הטיובלס – 21″ מלפנים ו-17″ מאחור – שנועדו לטובת רכיבת שבילים. גובה המושב עומד על 835 מ"מ ידידותיים, מיכל הדלק מכיל 17 ליטרים, והמשקל היבש עומד על 220 ק"ג.

    ווג DS900X
    ווג DS900X

    הווג מגיע עם רשימת אלקטרוניקה ואבזור מכובדת מאוד: 4 מצבי רכיבה מובנים המשפיעים על תגובת המנוע, בלימת המנוע, בקרת האחיזה ומערכת ה־ABS. יש מצב כביש, ספורט – עם הבדל מובחן בתגובת המנוע, גשם ואנדורו שמנתק את כל הבקרות. יש קוויקשיפטר דו-כיווני, מסך TFT גדול בגודל "7 כולל חיבור בלוטות' לטלפון הנייד, מפתח קרבה KEYLESS (אבל לא למיכל הדלק, שנפתח עם מפתח), בקרת שיוט, חימום למושב הרוכב והמורכב בנפרד וגם לידיות, חיישני לחץ אוויר בגלגלים, מצלמת דרך קדמית, שקעי טעינה USB ו-USB-C. מבחינת אבזור יש משקף מתכוונן, משכך היגוי, מגני ידיים, מגן גחון, מגן רדיאטור, מגני שלדה, אורות ערפל ורגלית אמצע.

    תוספת מעניינת, בטח בקבוצת המחיר הזאת, היא מערכת רדאר אחורי המאפשרת חיווי של תנועה שמתקרבת מאחור, וזאת דרך נורה הנדלקת במראת הצד הרלוונטית. המערכת בווג גם מדליקה את מאותתי החירום כאשר התנועה מאחור מגיעה מהר מדי, וזאת על-מנת לספק התראה ולהגדיל את הנראות. בהחלט תוספת מרשימה לבטיחות האקטיבית.

    למרות שב.מ.וו מתעקשים ודורשים שזה לא יוזכר באותה הנשימה – האם באמת יש כאן ב.מ.וו סיני או ווג אדוונצ'ר בכיר שעומד בפני עצמו? הגיע הזמן לגלות.

    רשימת אבזור ואלקטרוניקה מכובדת
    רשימת אבזור ואלקטרוניקה מכובדת

    ביצועים

    מנוע הווג (של לונסין) מוכר לנו כבר משנת 2020, כאשר הוצג במשפחת ה-900 של ב.מ.וו. מאוד אהבנו אותו בזמנו על ה-F 900 XR ועל ה-F 900 R, וגם כשרכבנו עליו ממש לאחרונה על ה-F 900 GS. פה, כאמור, יש לו 10 כ"ס פחות מה-GS ומעט יותר קג"מ – ולמען האמת זה מורגש. בשום מקום זהו לא מנוע עצל או חלש, הוא בהחלט חזק, חלק וגמיש. קל ונעים להשתמש בו בתוך העיר, לשייט איתו על האוטוסטרדה ולטייל איתו בשטח. אבל אם תשימו אותו ראש בראש מול הב.מ.וו יורגש הבדל קטן וקטנוני. סיבוב המצערת הראשוני מרגיש לא מכויל עד הסוף, קשה לדייק איתו את הפעלת המנוע וזה מורגש במהירויות נמוכות כמו בפקקים או בשטח. הקוויקשיפטר, שמאפשר העלאת והורדת הילוכים ללא סגירת מצערת וללא שימוש במצמד, לא עבד חלק לגמרי. במצערת חלקית בסל"ד נמוך ובינוני לא הייתה בעיה, אבל עם מצערת מלאה הוא פשוט לא עבד – לא למעלה ולא למטה. יכול להיות שזו בעיה נקודתית באופנוע המבחן, אבל בב.מ.וו לא נתקלנו בזה.

    כיול השלדה והבולמים מאפשר נוחות ויציבות גם במהירויות עיר וגם מחוצה לה. הנוחות לא מתבטאת בספוגיות שגורמת לרוכב להאט את הקצב, אלא מגיעה בזכות הבולמים האיכותיים שמספקים הידראוליקה טובה מאוד וספיגה מעולה של תחלואות האספלט וגם על שבילי עפר. כלומר גם נוח וגם סופג וגם מאפשר לכייל לפי דרישות הרוכב. בתוך העיר ניתן לרמוס כל בור ביוב ולעלות כל מדרכה, כאשר מחוץ לעיר אפשר לשייט במשך שעות ארוכות ולא להתעייף ממה שהצמיגים פוגשים.

    בכביש המפותל הווג יכול לאפשר קצב מהיר, במגבלות מידת החישוק הקדמי שמאט את יכולות שינויי הכיוון. הווג לא יכול להיות מוגדר כזריז, אבל קל לזרום איתו בפניות ולהנות מהדרך. הבלמים מספקים תחושה ועוצמה טובים. בניגוד למה שהתרגלנו בעת האחרונה, גם ה-ABS וגם בקרת האחיזה אינם מכוילים לשימוש בהטיה. העניין הזה התברר לנו רק לאחר המבחן, ולמען האמת לא נתקלנו בשום סיטואציה בעייתית מהבחינה הזאת.

    מנוע גמיש וחלק
    מנוע גמיש וחלק

    חישוק 21″, בולמים ארוכי מהלך ומצב 'אנדורו' במערכת ניהול המנוע נמצאים שם למטרה אחת, והיא לרדת לשטח. צריך לקחת בחשבון את המשקל הכבד שמרגיש שמרוכז יותר בחלקו הקדמי ותנוחת הרכיבה בעמידה וישיבה, אליה נתייחס בהמשך, שלא תורמת לרכיבה בשטח. אם מסכמים את כל זה מקבלים אופנוע אדוונצ'ר שמאפשר רכיבת שבילים, ואפילו משובשים, בצורה טובה ונינוחה – כל עוד מקפידים על קצב טיול ולא מחפשים הרפתקאות מיותרות.

    איך זה מרגיש?

    הווג DS900X נראה מרשים וטוב, ופה הוא מקבל את הנקודות הראשונות. יש כאלה שיעירו שהוא נראה קצת כמו הב.מ.וו F 850 GS הקודם וקצת כמו ה-F 900 GS בגרסת אדוונצ'ר החדש, אבל בעינינו הוא עומד בפני עצמו ומתחבר מאוד לשפת העיצוב של ווג שראינו ב-525DSX.

    גובה המושב וצורתו מאפשרים להניח שתי רגליים בטוחות על הקרקע ומאפשרים את תחושת הביטחון והשליטה באופנוע בתוך העיר. המנוע חלק וזורם במהירויות פקק ומצב ניהול המנוע 'כביש' ממתן את תגובת המצערת לטובת הרוכב. באופנוע המבחן נתקלנו בבעיה של מצערת לא מדויקת, כאילו היא לא מכוילת עד הסוף בחלקה הראשון, וזה דרש יותר תשומת לב בסיבוב המצערת. מעבר לכך – נוח, גבוה, סופג ובטוח. כמו שמצופה מאדוונצ'ר גדול. כל החבילה הזאת ממשיכה אל הכביש הפתוח ומאפשרת כיסוי קילומטרים בנוחות ובקלות, גם בצמד. הקוויקשיפטר שפעל יפה בתוך העיר עם מצערת חלקית וסל"ד נמוך, סירב לשתף פעולה כשהעניינים התחממו ואז היה צריך להחליף הילוכים 'כמו פעם', עם סגירת מצערת ולחיצה על הקלאץ'. לא סוף העולם, אבל זה לא אמור להיות כך.

    סביר בשטח - מתגלגל על שבילים
    סביר בשטח – מתגלגל על שבילים

    לחיצת כפתור אחת (כל הכבוד ווג!) מעבירה את ניהול המנוע והבקרות למצב 'אנדורו' ומורידה אותנו לשטח. בעיה אחת מיד צצה והיא תנוחת הרכיבה. כשעוברים למצב עמידה מגלים שהכידון נמוך מדי וצורת מיכל הדלק והמושב לא מאפשרים לחבק אותם עם הברכיים בכדי ליצור נקודת אחיזה נוספת. חזרה לישיבה מגלה שהמושב השקוע לא מאפשר להעביר משקל קדימה או אחורה. העניין הזה משנה במעט את המיינד-סט של המוח ומוריד מנטלית קליק אחד בקצב המצופה. אז מגלים שהבולמים המעולים סופגים יפה מאוד את השבילים, את התכסית ואת הבורות הקטנים. תישארו בקצב הנכון ובתוואי שטח המתאים – וניתן להגיע לכל מקום שרק רוצים ולעשות סלפי על פק"ל קפה.

    סביבת הרוכב איכותית ומהונדסת נכון, כשמול הרוכב יש מסך TFT גדול וברור שמוכר לנו מב.מ.וו. המתגים נותנים תחושה איכותית וטובה והכל מרגיש במקום. לא מובן מאליו בכלל בקטגורית המחיר הזאת, אבל ברשימת האלקטרוניקה יש רדאר אחורי שמשקף לרוכב את התנועה שמגיעה מאחור. החיווי במראות יכול להיות לדעתנו יותר חזק, אבל הוא עדיין עושה את העבודה אליה נועד ומאפשר להגביר את הזהירות והמודעות לתנועה ההיקפית. מצלמת הדרך האינטגרלית מלפנים מסתנכרנת עם האפליקציה הייעודית, ויש כרטיס זיכרון שיושב מתחת למושב.

    סיכום ועלויות

    ה-DS900X הוא הניסיון הראשון של ווג בסגמנט האדוונצ'ר הבכיר, והחברה מגיעה לשם עם מכלולים שהוכיחו את עצמם באופנוע המקביל של ב.מ.וו, לא פחות. ההתייחסות אליו כאל ב.מ.וו סיני עושה עוול לדעתנו לווג ולא לב.מ.וו. הווג בהחלט עומד בפני עצמו ולא צריך את החיבור או החיזוק של היצרן הבווארי. המתחרה העיקרי שלו הוא בעיקר גרסת ה-800 של ה-F-GS, שנמצאת באותה רמת מחיר אבל מציעה חישוקי 19″ ו-17″, מלפנים ומאחור בהתאמה, אותו המנוע אבל עם 87 כ"ס ובולמים משונמכים הכוללים מזלג קדמי קונבנציונאלי בקוטר 41 מ"מ ופחות מהלך ואפשרות לכיוון עומס קפיץ בלבד מאחור. גרסת ה-900 עולה 40 אלף שקל יותר, ולדעתנו לא תהיה באותה רשימת מתמודדים של רוכש פוטנציאלי.

    אדוונצ'ר כביש-שטח מצוין
    אדוונצ'ר כביש-שטח מצוין

    מקבלים כאן אופנוע אדוונצ'ר קלאסי שמספק איכות יום-יום טובה מאוד בכל מה שקשור לכביש. מרכיבה שגרתית לעבודה, לסידורים, לניקוי ראש בנס-הרים ולרכיבה מהירה לנקודת קצה גיאוגרפית במדינת ישראל. את כל זה הוא עושה על הצד הטוב ומאפשר גם לחתוך לנקודת מים אלמונית שנמצאת עמוק בתוך השטח. אנחנו נעדיף אותו עם חישוק 19″ שיחדד יותר את יכולות הכביש ולא יפגע בצורה משמעותית ביכולות השטח, שגם כך מתמקדות בשבילים. לא נופתע אם גרסה כזאת תוצע בעתיד הקרוב.

    מחיר של 85 אלף ש"ח שם אותו בעמדה לא פשוטה בשוק הישראלי, שכן יש לא מעט מתחרים בסגמנט האדוונצ'ר. אבל לעומתם המחיר משקף בכל זאת את הקשרים ושיתופי הפעולה עם ב.מ.וו, את רשימת האבזור המקורי הארוכה ששווה בפני עצמה אלפים רבים של שקלים, וכן את רשימת האלקטרוניקה, שמקובל למצוא באופנועים שעולים עשרות רבות של אלפי שקלים יותר. אז אם מסתכלים על זה ככה, למעשה מקבלים לא מעט במחיר הזה.

    בסיכומו של מבחן הווג DS900X הוא אופנוע אדוונצ'ר מצויד וטוב שמאפשר לרוכב הישראלי לטייל ולהגיע לכל נקודה ובכל עת במדינת ישראל, לבד ובזוג עם ציוד. אנחנו בהחלט ממליצים להכניס אותו לרשימת המועמדים הסופית לכל מי שמחפש אופנוע שיכול לעשות הכל ועל הדרך נותן לרוכב את ההרגשה שחשבו עליו והשקיעו גם בו.

    עלויות תחזוקה

    • 1,000 ק"מ (הרצה) – 700 ש"ח
    • 10,000 ק"מ (קטן) – 700 ש"ח
    • 20,000 ק"מ (גדול) – 1,700 ש"ח
    • סה"כ ל-20,000 ק"מ – 3,100 ש"ח
    • * המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, לפי מחירון יבואן, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד

  • רכיבה ראשונה: ימאהה RayZR 125

    רכיבה ראשונה: ימאהה RayZR 125

    • יתרונות: עיצוב, מחיר ביחס למותג, איכות ייצור, תוספת היברידית בתאוצה, מרווח טיפולים, שנתיים אחריות ללא הגבלת ק"מ, תצרוכת דלק נמוכה
    • חסרונות: בלמים, כוח, אבזור
    • שורה תחתונה: קטנוע עבודה בסיסי ומעוצב, עם מנוע עזר חשמלי לתאוצות, מהמותג האופנתי ימאהה – אלטרנטיבה לקטנוע שליחים
    • מחיר: 15,485 ש"ח
    • מתחרים: קימקו מובי 125, סאן יאנג ג'ט 14, הונדה ויז'ן 110
    • נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 125 סמ"ק, 8.16 כ"ס ב-6,500 סל"ד, 1.05 קג"מ ב-5,000 סל"ד, יחס דחיסה 10.2:1, 2 שסתומים, SOHC, קירור אוויר, הזרקת דלק, תוספת מנוע חשמלי לתאוצות, תמסורת וריאטור, מתלה קדמי טלסקופי מהלך 90 מ"מ, מתלה אחורי בולם קפיץ מהלך 80 מ"מ, בלם דיסק קדמי, בלם תוף אחורי, מערכת בלמים משולבת CBS, אורך כולל 1,880 מ"מ, בסיס גלגלים 1,280 מ"מ, גובה מושב 785 מ"מ, מיכל דלק 5.2 ל', משקל מלא 99 ק"ג, צמיגים 90/90-12, 110/90-10

    צפו בווידאו – מסביב לימאהה RayZR 125

    עריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    הימאהה Ray ZR 125 (או בקיצור 'רייזר'), נמכר כבר מספר שנים, בגרסאות שונות, בעיקר במזרח הרחוק. הוא עבר מתחת לרדאר באירופה אבל כעת הוא מגיע גם אלינו. עם מנוע Blue Core העומד בדרישות יורו 5, כולל תוספת 'היברידית' שרותמת את הסוללה לעזרת תאוצות, עם מערכת דימום מנוע בעצירה Stop & Go, תאורת LED ועיצוב מודרני ונאה בשני צבעים.

    אבל מתחת למראה הנאה מסתתר קטנוע בסיסי, עם מנוע מקורר אוויר, בלם תוף אחורי, ללא ABS וללא אבזור כמעט לחלוטין. וזהו בעצם הסיפור של הרייזר: קטנוע שנראה טוב אבל בתכל'ס הוא כלי עבודה פרקטי, חסכוני וזול עם רצפה שטוחה. וכן, אנחנו מודעים לזה שיש קטנועים זולים יותר, אבל על אף אחד מהם לא כתוב 'ימאהה'. הרייזר לא רק נראה טוב במחיר בסיסי, הוא גם כרטיס הכניסה למותג הפופולרי, ובזמן שחוסכים לטנרה, MT או טימקס, אפשר להתחיל עם הרייזר.

    ימאהה RayZR 125
    ימאהה RayZR 125

    ביצועים

    נתחיל דווקא מהכביש המהיר – לא תחום המחייה הטבעי של הרייזר. המנוע הבתולי (קיבלנו למבחן כלי עם 2 ק"מ בלבד על השעון) מתקשה להגיע לתשעים קמ"ש ללא עזרה של ירידה קלה. למרות הגלגלים הקטנים והמשקל הנמוך הוא נותן תחושה יציבה גם במהירות זו. ובתכל'ס, רוב הזמן ברכיבה על איילון או על כביש 4 זה מספיק. כשהתנועה הופכת ליותר צפופה לא מרגישים שום רגשי נחיתות. לפחות לא מול מכוניות, אופנועים וקטנועים עקפו אותנו על ימין ועל שמאל (תרתי משמע).

    ככל שמעמיקים לתוך הכרך, כשהתנועה צפופה עד פקוקה, מתחיל הימאהה רייזר להיות יותר ויותר דומיננטי. הוא קטן וזריז, והוא מצליח להשתחל לכל סדק בתנועה. רק מילת הבהרה: כשכתבנו 'זריז' התכוונו להתנהגות הכביש, שינויי כיוון וכו', לא לביצועים.

    המנוע בעל ההספק הבסיסי של 8.2 כ"ס מספיק אך לא מעבר לזה. בהתחלה הוא נתן תחושה שממש חסר לו כוח, אבל לאחר יום רכיבה התרגלנו, או שהמנוע נפתח. התאוצה של המנוע ההיברידי לא מורגשת פרט סיבוב הגלגל הראשון ביציאה מרמזור שנותנת דחיפה קלה לרוכב אך מיד מתאזנת, ומשם התאוצה, ותאוצות ביניים בכלל, נותנות תחושה רגילה לחלוטין ככל קטנוע 125 מקורר אוויר. ניכר שהוא קטנוע תקציב והמנוע שלו מתוכנן לחסכון ולא לביצועים, מנוע פשוט לתחזוקה ועם צריכת דלק מוצהרת של 55 ק"מ לליטר דלק. פרט לכך המנוע נעים, חלק, לינארי ושקט.

    המתלים עושים את עבודתם, אינם מפנקים אך גם לא מענישים. הבלימה המשולבת מעט ספוגית, ודרושה לחיצה החלטית על ידית הבלם ליצירת כוח עצירה מספק. יש מקום לשיפור אבל מספיק בשביל לעצור את 99 הקילוגרמים הקלילים של הרייזר.

    מנוע 125 בסיסי עם תוספת תאוצה של מנוע חשמלי
    מנוע 125 בסיסי עם תוספת תאוצה של מנוע חשמלי

    איך זה מרגיש?

    הימאהה רייזר 125 הוא קטנוע קטן בכל קנה מידה. תנוחה הישיבה היא מעל לקטנוע, בזמן רכיבה לא רואים אותו אם לא מביטים למטה אל לוח השעונים. לוח השעונים הדיגיטלי בסיסי אך קריא, ויש בו את כל המידע הנחוץ לרוכב. משני צידי הכידון נמצאות צמד מראות מעוצבות אך בעלות שדה ראייה מוגבל.

    עוד על הכידון כל כפתורי ההפעלה הבסיסיים בתוספת מתג לברירת מצב הפעלה או כיבוי למערכת דימום המנוע ברמזור. המערכת עצמה עובדת היטב, אולי בזכות העזרה ביציאה מהמקום של המנוע ההיברידי, ומצאנו את עצמינו משאירים אותה פועלת לאורך כל המבחן – נדיר. מתחת ללוח השעונים נמצא וו מתקפל לנשיאת מטען ולצידו מפתח ההתנעה, ומתחת לזה – כלום. אין לרייזר תא כפפות (או שקע USB). אך הרחק למטה נמצאת הרצפה השטוחה הכל כך פופולרית בקטנועי עבודה, רצפה שמאפשרת מרחב מחייה לרוכב ויותר מזה – מקום לגיטימי להעמסת מטען.

    עוד בתחום המטען, מתחת למושב יש תא גדול שיכול להכיל תיק או קסדה אחת – אך לא כל קסדה תצליח להיכנס אליו. מתחת למושב נמצא גם פתח התדלוק. המושב עצמו, כמו הבולמים, אינו מפנק אבל בהחלט מספק: הוא רחב ומאפשר תנועה, יש מספיק מקום גם בשניים, וגם אחרי יום רכיבה ארוך לא חשנו בחוסר נוחות.

    קטן, קל וזריז
    קטן, קל וזריז

    בתחום האבזור הרשימה קצרה. יש תאורת LED כולל מעין קישוט מואר ונאה על מסכת הכידון, יש רגלית אמצע, רגלית צד, רגליות וידיות למורכב – כן אנחנו כבר מחפשים אבזור בכוח. דבר אחד שיש לרייזר ולא תמצאו כמעט באף קטנוע זו רגלית ההתנעה. כן, יש לרייזר קיקסטרט ואפשר להתניע אותו (בקלות) בבעיטה. אנחנו לא זוכרים מתי הייתה הפעם האחרונה שנתקענו ללא מצבר, אבל אנחנו כן זוכרים שזה היה ממש מבאס. רגלית התנעה יכולה למנוע אי-נעימויות שכאלו.

    הרכיבה על קטנוע כל כך קטן וקל היא חוויה כיפית. יצאנו איתו לסידורים, פיזור ילדים לחוגים, וכמובן נסיעה למשרד בשעות העומס. את מה שאין לו בכוחות סוס הוא מפצה בתפעול קל, נוחות סבירה וקלילות שממזכירה אופניים יותר מאשר אופנוע. קטנוע נעים שקל לחיות איתו.

    סיכום ועלויות

    הימאהה Ray ZR 125 הוא קטנוע בסיסי, וכזה הוא אמור להיות. קטנוע פשוט, קליל וזמיש (אג'ילי) ועם איכות גימור טובה. המינימום של המינימום – אבל עם עיצוב נאה, ומעל לכל – השם ימאהה. אפשר לזלזל בזה, לומר שהשם לא משנה וממילא הוא מיוצר בהודו ולא ביפן, אבל המון אופנועים יפניים לא מיוצרים ביפן ועל כל מי שמזלזל במותג יש אחר שלא פחות ממעריץ את השם הזה שהפך למותג מוביל בקרב רוכבים רבים.

    הימאהה הכי זול שיש
    הימאהה הכי זול שיש

    אבל מה יש לרייזר להציע פרט לשם ביחס למתחרים שלו? זה אינו מבחן השוואתי, אך מההתרשמות הראשונה הוא בהחלט יכול להסתכל להם ישר בעיניים. לקימקו מובי ולסאן-יאנג ג'ט 14 יש אמנם תא כפפות, אך הם יותר כבדים ויקרים מהרייזר. למובי יש בלם דיסק אחורי ולג'ט עוד כוח סוס וחצי, אבל בשורה התחתונה שלושתם קטנועים דומים, לפחות על הנייר. אז למי מיועד הימאהה רייזר? לכל מי שמחפש קטנוע 125 בסיסי. הוא מספיק נאה לשמש כתחבורה עירונית לסטודנט ומספיק יעיל בשביל להיות כלי עבודה לשליח. יש לו יתרונות ויש לו חסרונות, כמו למתחריו, אבל יש לו דבר אחד שאין להם – את השם ימאהה.

    במחיר של 15,485 ש"ח הוא אינו הקטנוע הכי זול בשוק, אבל הוא כן הימאהה הכי זול ומהווה כרטיס כניסה, פשוט ונאה למותג.

    עלויות טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 553 ש"ח
    • 6,000 ק"מ – 1,018 ש"ח
    • 12,000 ק"מ – 1,187 ש"ח
    • 18,000 ק"מ – 1,582 ש"ח
    • 24,000 ק"מ – 1,635 ש"ח
    • סך הכל ל-24,000 ק"מ – 5,975 ש"ח
    • * המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.

  • רכיבה ראשונה: ב.מ.וו F 900 GS – הקשוח

    רכיבה ראשונה: ב.מ.וו F 900 GS – הקשוח

    • יתרונות: מנוע, עיצוב, יציבות, איכות וגימור, יכולות בכביש ובשטח, קשוח
    • חסרונות: קשוח, טווח נסיעה, מיגון רוח, מידת חישוק אחורי
    • שורה תחתונה: ה-F900GS מיועד למי שרוצה יותר מהב.מ.וו שלו בשטח וביכולות הספורטיביות בכביש, ומוכן לוותר על החיים המפנקים שהתרגל אליהם
    • מחיר: 118,000 ש"ח
    • מתחרים: דוקאטי דזרט X, ק.ט.מ 890 אדוונצ'ר R, טריומף טייגר 900 ראלי
    • נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, נפח 895 סמ"ק, 105 כ"ס ב-8,500 סל"ד, 9.48 קג"מ ב-6,750 סל"ד, יחס דחיסה 13.1:1, 4 שסתומים לצילינדר, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק עם מצערות חשמליות ו-4 מצבי ניהול מנוע, בקרת אחיזה, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק, שלדת מונוקוק מפלדה, מזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ, מהלך 230 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך 215 מ"מ, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 305 מ"מ עם קליפרים צפים כפולי בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 265 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,270 מ"מ, בסיס גלגלים 1,590 מ"מ, גובה מושב 870 מ"מ (אופציה ל-815, 835, 870 ו-890 מ"מ), מיכל דלק 14.5 ל', משקל 219 ק"ג, צמיגים 90/90-21, 150/70R17, צריכת דלק במבחן: 17.2 ק"מ/ל'
    • אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות עם 4 מצבי רכיבה (כביש, גשם, דינמיק, אנדורו פרו), ABS להטיה עם ניתוק אחורי, בקרת אחיזה להטיה ניתנת לניתוק, קוויקשיפטר דו-כיווני, מסך TFT בגודל "6.5, חיבור לטלפון ולמדיה, פנסי LED, ידיות מחוממות, מפתח קרבה KEYLESS, חיישני לחץ אוויר בגלגלים, שקע USB

    צפו בווידאו – ב.מ.וו F 900 GS במבחן:


    עריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    ה-F 800 GS הוצג בשנת 2008 והיה חלופה זולה וקלה יותר לעיכול של ה-GS הגדול, שהיה אז בנפח של 1,200 סמ"ק יקרים וכבדים. במקום מנוע בוקסר בולט היה טווין מקבילי עם 85 כ"ס. עשור לאחר מכן, בשנת 2018, הוצג ה-F 850 GS (גם בגרסת אדוונצ'ר) ששדרג אותו לגמרי, עלה בעוד 10 כ"ס והפגין – יחד עם קודמו – נוכחות גדולה במדי כוחות הביטחון של מדינת ישראל. בשנת 2020 פוצלה משפחת דגמי ה-850, כאשר הוצג הב.מ.וו F 900 XR – אדוונצ'ר-ספורט לכביש, עם גלגלי "17 ספורטיביים יחד עם אחיו לפלטפורמה – ה-F 900 R הנייקד. רק ה-GS נשאר בודד בנפח עד ליישור קו העכשווי, כאשר מנוע הטווין המקבילי של אחיו הגיע לכאן עם 895 סמ"ק, 9.4 קג"מ ו-105 כ"ס – שהם 10 כ"ס יותר מאשר של ה-F 850 GS הקודם.

    בב.מ.וו לא רק התמקדו בחדר הכושר, אלא גם עשו עבודה עם דיאטנית קלינית שטיפלה במסה הכללית. המשקל ירד ב-14 ק"ג משמעותיים שירדו בעיקר ממערכת הפליטה החדשה של אקרפוביץ' הקלה ב-1.7 ק"ג, ממיכל הדלק החדש מפלסטיק (קל בלא פחות מ-4.5 ק"ג) ומהשלדה והזרוע האחורית (2.4 ק"ג פחות), מה שמביא את משקלו ל-219 ק"ג.

    הדור החדש של ה-F-GS קיבל מזלג קדמי חדש של שוואה בקוטר 43 מ"מ עם מהלך גלגל של 230 מ"מ ואפשרויות כיוון מלאות. הארגונומיה שונה עם רגליות רחבות ונמוכות ב-20 מ"מ, כידון גבוה יותר ב-15 מ"מ ומיכל דלק צר. כל אלו נועדו למקד ולשפר את היכולות בשטח.

    ב.מ.וו F 900 GS - מכוון חזק לשטח
    ב.מ.וו F 900 GS – מכוון חזק לשטח

    כמו בעבר יש שלושה דגמים החולקים את הפלטפורמה (עם רמות אבזור שונות לכל דגם), כאשר השנה הבידול הרבה יותר משמעותי – כולל בעיצוב שונה לכל אחד מהם. גרסת האדוונצ'ר של ה-F 900 GS מגיעה עם מיכל דלק מוגדל בנפח 23 ליטרים ואבזור רב, כמו מגן גחון מקורי, מגני מנוע ושלדה לצדדים, מגני ידיים, תושבות לסט ארגזים, וכן פנסי ערפל LED. כמו ה-F 750 GS אשר השתמש באותו המנוע של ה-F 850 GS אך עם הספק מופחת, יש את גרסת ה-F 800 GS. בניגוד לחישוק ה-21″ הקדמי בגרסאות ה-900, כאן יש חישוקי 19″ ו-17″ מלפנים ומאחור בהתאמה. המנוע כאן (כאמור, בנפח 895 סמ"ק) מתחזק גם באותם 10 כ"ס ומציע 87 כ"ס ואופציה לגרסה מוגבלת הספק המתאימה לרישיון A1. הבולמים משונמכים עם מזלג קדמי קונבנציונאלי בקוטר 41 מ"מ ופחות מהלך ואפשרות לכיוון עומס קפיץ בלבד מאחור. השנה נוסף כאן מסך TFT חדש בגודל 6.5″, כמו אחיו הגדולים.

    ביצועים

    כבר חמש שנים שאנחנו מכירים את המנוע שכאן, והוא מתייצב לעבודה עם התכונות שגרמו לנו להעריך אותו בעבר – וזה הרבה כוח זמין בכל סל"ד ומנוע סופר-גמיש, כזה שמאפשר לשים בהילוך שישי ולשכוח מהחלפות הילוכים. לעומת מנוע ה-850 של ה-GS (ובוודאי מנוע ה-800 הישן) יש כאן שיפור משמעותי. ברוב הרכיבות ניתן לעבוד בשורט שיפטינג ולהחליף הילוכים הרבה מתחת ל-5,000 סל"ד. הקוויקשיפטר מתפקד נפלא במהירויות האלה. כשרוצים או צריכים לנצל את כל 105 הסוסים ומושכים את המנוע לסל"ד גבוה מקבלים תאוצה טובה מאוד שמסתיימת מעל 200 קמ"ש. בכדי לרדת משם יש מערכת בלמים מצוינת, שמציעה רגש ועוצמה טובים מאוד.

    המנוע הוא מרכיב אחד שמספר את הסיפור של ההתנהגות הדינמית, וברוח הדגמים האחרונים של ב.מ.וו יש כאן דגש על התנהגות ספורטיבית. ה-F 900 GS הוא אופנוע זריז שיודע לשנות כיוון בזריזות ובקלות, חרף מידת החישוק הקדמי. זה לא משפיע על היכולת לשמור על יציבות מרשימה ומשרה ביטחון בקו ישר, ולמעשה בכל מהירות. במעבר הצר בין רכבים בפקק, בסמטאות העיר או בכביש המהיר הוא נטוע, יציב ובטוח.

    מנוע גמיש, חזק בקצה
    מנוע גמיש, חזק בקצה

    מערכת המתלים טובה ויודעת לספוג את הזעזועים והמכשולים בכביש, אבל כחלק מהמיתוג החדש של ב.מ.וו היא גם קשיחה, קשיחה יותר ממה שמורגלים באדוונצ'רים של היצרן הבווארי. הפרונט מספק סיפור דרך מפורט של כל מה שקורה בכביש ובשטח, שזה בדיוק התכונה שאנחנו מחפשים ברכיבה ספורטיבית, כאשר המחיר של דיווח מפורט שכזה הוא התעייפות בשלב מסוים. שלא תבינו אותנו לא נכון, האופנוע נוח, אין תלונות כאן, אבל למי שמורגל בב.מ.וו מפנק יש כאן שינוי תפיסה. הוא בהכרח יהיה פחות נוח מקודמו, אבל זה מחיר שאנחנו מוכנים לשלם בתמורה ליכולת הכוללת. נדגיש שמדובר כאן על גרסה שמראש מכוונת לשם, ואם תרצו יותר רכות אז אפשר לבחור בגרסאות האחרות.

    לאן בדיוק היא מכוונת? אז לשטח. ושם יש הפתעה גדולה. יכולות המנוע ומערכת ההילוכים מספקות חווית רכיבה מהנה על המצע הרך. כמו בכביש, אפשר להתגלגל ולטייל על גל המומנט עם הילוך אחד גבוה ממה שתכננתם או לדחוף קדימה וחזק ולשלוט על הפרונט או על הגלגל האחורי עם המצערת המדויקת. הבולם האחורי מצמיד את הגלגל לקרקע ועוזר ביצירת האחיזה החשובה, אבל כשהקצב יעלה הוא יבעט קצת בישבן האופנוע ויזכיר שבכל זאת מדובר על אדוונצ'ר גדול וכבד.

    מחיר כל הכיף הזה יבוא לידי ביטוי בטווח רכיבה יחסית מוגבל שהכניס אותנו לתחנת הדלק בערך בכל 250 ק"מ של רכיבה. הסיבה לכך היא שילוב של קצב רכיבה ונפח מיכל דלק, נסבל, אבל עדיין זה יכול להציק.

    מכוון חזק לשטח
    מכוון חזק לשטח

    איך זה מרגיש?

    לקבלת רושם ראשוני צריך לתפוס את החושים הרלוונטיים, כאשר העיצוב – ובטח הצביעה מאירת העיניים של גרסת המבחן – בהחלט עושה לנו את זה עם ממד רוחב צר, שלדת הזנב החשופה, מושב האנדורו השטוח, תאורת ה-LED האיכותית ואיכות הגימור הגבוהה. לסעיף השמיעה יש את אגזוז האקרפוביץ' הנובח, ולסעיף התחושה יש את המנוע, שמבחינה מספרית אובייקטיבית אינו חזק יותר ממתחריו, אבל הוא יודע למתוח כל שריר מ-105 כוחות הסוס שלו ולהטיס את הרוכב קדימה. המנוע גמיש ועדין בתנועה הצפופה בכביש וביער הצפוף, וחזק ובועט כשמבקשים ממנו.

    ועכשיו נתייחס לכל מה שחורג במידה מסוימת מגבולות הגזרה של ב.מ.וו-אדוונצ'ר:

    תנוחת הרכיבה ב-F 900 GS נוחה למדי ומחלקת את העומס בצורה טובה בין הידיים, הישבן והרגליים. אבל המבנה הצר והקשיח של המושב מתחיל לעייף לאחר כמה שעות של רכיבה, והוא גם מגביל ביכולות ההרכבה, כאשר למורכב אין הרבה מקום ואין איפה לאחוז. האופנוע מגיע במקור עם מיגון רוח לא מתכוונן, ובאופן מובן זה תמיד יהיה פשרה, כאשר המשקף עושה עבודה סבירה בלהסיט את הרוח, שמגיעה בסוף לקסדה ולגוף הרוכב. היעדר מיגון הרוח מגביל את המהירות הנוחה לאורך זמן לסביב 150-140 קמ"ש, כאשר המנוע יכול הרבה יותר. יתרון שמצאנו בתנוחת הרכיבה הוא האפשרויות לזוז על האופנוע – גם קדימה אחורה וגם לצדדים – מה שמאפשר לרוכב להיות שותף פעיל ברכיבה ספורטיבית.

    משנה גישה והופך לקשוח
    משנה גישה והופך לקשוח

    כשהקצב עולה כל המכלולים התומכים נמצאים שם לעזור. בין אם זה הבולמים שלא מתעוותים בעומס ומאפשרים לבלום חזק אל תוך הפנייה, להטות במהירות ונחישות, להיצמד בדיוק אל הקו הנדרש ולצאת החוצה בביטחון מלא. לבימר שאיתנו יש יכולות גבוהות בכבישים מפותלים, שקצת הופרעו בגלל צמיגי השטח שהורכבו על אופנועי המבחן. כל מה שכתבנו עד כה הוא מה שגרם ל-GS לפרוח בשטח. תנוחת הרכיבה, המוביליות של הרוכב על האוכף, המנוע, הבולמים, הבלמים. ב.מ.וו רוצים שתרדו לשטח ועשו כמעט הכל כדי לאפשר את זה. למה כמעט? כי הם עדיין דבקים בחישוק 17″ מאחור שמעט מגביל את יכולות הספיגה ומעבר המכשולים. גם בשטח הוא קשוח, ובגלל זה דווקא מי שירכב מהר וחזק ירגיש יותר בשליטה מאשר מי שרק יתגלגל ויהנה מהנוף. הוא פחות לטיולים, למרות שכמובן שאין בעיה לעשות את זה, ויותר לרכיבות כיף מלאות אדרנלין.

    סביבת הרוכב איכותית ומבהירה בדיוק על מה יושבים, ומובלת עם מסך TFT חד וברור, ביחד עם בתי המתגים המוכרים משאר דגמי ב.מ.וו, הגריפים והידיות האיכותיות. זה אופנוע פרימיום וזה בא לידי ביטוי במה שנוגעים ובאיך שמרגישים. לא התייחסנו עד כה לאלקטרוניקה ולבקרות שיש על ה-F 900 GS וטוב שכך. כי זה רק אומר עד כמה המערכות איכותיות, כשהן עובדות ולא מפריעות. תכלס אין הרבה מצבים שניתן לכוון ואי אפשר לשלוט על כל פרמטר בנפרד, מה שלפעמים יותר מבלבל ממועיל.

    איכות של ב.מ.וו, והצביעה מרשימה
    איכות של ב.מ.וו, והצביעה מרשימה

    סיכום ועלויות

    משפחת ה-900 חשובה מאוד עבור ב.מ.וו משום שמדובר על סגמנט פופולרי. ה-F 900 GS נכנס לשם כשהוא מחליף אופנוע שלא פחות חשוב עבור ב.מ.וו. כלומר יש כאן הרבה על המאזניים. הגרסה שכאן שונה משום שלא מדובר על אבולוציית דגם כפי שקורה בגרסת האדוונצ'ר או ה-800 החדשים. כאן זה דגם חדש לגמרי שרוצה למשוך מצד אחד את הרוכבים שרוצים יותר יכולות שטח מהאדוונצ'ר שלהם ופוזלים לכיוון דוקאטי, ק.ט.מ-הוסקוורנה או טריומף. מצד שני הם גם רוצים להיות נאמנים ללקוחות הבית ומספקים כאן משהו שלא היה לפני כן – ב.מ.וו-אדוונצ'ר איכותי וקשוח, מאד קשוח.

    אבל חוץ מהקשוח יש פה גם אופנוע מצוין, בעל מנוע חזק, גמיש, יעיל ושימושי, ועם התנהגות דינמית מעולה ומהנה על האספלט או מחוצה לו. ב.מ.וו קלאסי שנותן תחושה מוצקה ומהודקת של איכות ושלמות, ושבו כל המכלולים מדברים באותה השפה עם האלקטרוניקה וכל אלו משתפים ותומכים ברוכב.

    מנעד המחירים מתחיל ב-86 אלף ש"ח לגרסת ה-800 ומטפס עד 130 אלף ש"ח ל-ADV הגדול. אנחנו בחנו, כאמור, את ה-F 900 GS המרכזי, שהגיע ברמת גימור 'PASSION' הכוללת את הצביעה מאירת העיניים שכאן ועולה 118 אלף ש"ח, כשיש גרסה מעט פחות מאובזרת ב-2,000 ש"ח פחות. בעתיד צפויה להיחשף גם גרסת אנדורו קרבית יותר.

    מי שיבחר ב-F 900 GS כדאי שיעשה זאת בשביל לרדת לשטח, כי על הכביש יש טובים יותר, בעיקר בתוך הבית. מחוץ לאספלט יש ל-900 יכולות גבוהות ופוטנציאל גדול מאוד לכיף. המחיר הוא הנוחות היחסית, טווח הנסיעה ואיכות החיים הנמוכה יותר על הכביש וביום יום (שוב, יחסית). אנחנו אוהבים את הגישה הזאת של ב.מ.וו וחייבים לומר שהתרשמנו עמוקות מה-F 900 GS בזכות השילוב של השטח-שטח-שטח-כביש.

  • ב.מ.וו R 1300 GS במבחן דרכים

    ב.מ.וו R 1300 GS במבחן דרכים

    • יתרונות: נוחות, ספורטיביות, כוח מנוע ואופי מנוע, אלקטרוניקה ובקרות, התנהגות דינמית, פינוקים לרוכב, קונספט
    • חסרונות: מחיר, עיצוב חזית, תצרוכת דלק
    • שורה תחתונה: ה-R 1300 GS לוקח את קונספט ה-GS הגדול לכיוון הספורטיבי, מגדיל את טווח השימושים והיכולות ומרחיב את מעטפת האלקטרוניקה; מכונת-על, אמת מידה לקטגוריה
    • מחירים: 183,330 לפיור; 185,337 לטריפל בלאק ולטרופי; 193,337 ש"ח לאנדורו
    • נתונים טכניים: מנוע בוקסר 2 צילינדרים, 1,300 סמ"ק, 145 כ"ס ב-7,750 סל"ד, 15.2 קג"מ ב-6,500 סל"ד, יחס דחיסה 13.3:1, קירור נוזל, 4 שסתומים לצילינדר, DOHC, תזמון שסתומים משתנה ShiftCam, הזרקת דלק עם מצערות חשמליות ו-7 מצבי רכיבה, 6 הילוכים, מצמד מחליק בתפעול הידראולי, שלדה ראשית פלדה עם מנוע גורם נושא עומס, שלדת זנב אלומיניום, מתלה קדמה טלהלבר, מהלך 190 מ"מ (210 מ"מ באנדורו), מתלה אחורי פרהלבר, מהלך 200 מ"מ (220 מ"מ באנדורו), מערכת מתלים חשמלית אוטומטית DSA, צמד דיסקים קדמיים 310 מ"מ עם קליפרים רדיאליים, דיסק אחורי 285 מ"מ, מערכת ABS להטיה, אורך 2,212 מ"מ, בסיס גלגלים 1,518 מ"מ, גובה מושב 850 / 870 מ"מ, משקל מלא 236 ק"ג, מיכל דלק 19 ל', צמיגים 120/70R19, 170/60R17, תצרוכת דלק מדודה במבחן: 13.5 ק"מ/ל'
    • אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות עם 7 מצבי רכיבה (כביש, גשם, אקו, אנדורו, דינמיק, דינמיק פרו, אנדורו פרו), ABS להטיה עם ניתוק אחורי, בקרת אחיזה להטיה ניתנת לניתוק, קוויקשיפטר דו-כיווני, בקרת ווילי, מערכת מתלים חשמלית סמי-אקטיבית עם כיוון עומס קפיץ אוטומטי וכיווני בולמים בהתאם למצב הרכיבה, 5 כיוונים לכל מצב וכן מצב Road ו-Dynamic, בקרת גובה מושב (לא באנדורו), בקרת בלימת מנוע, רדאר קדמי עם בקרת שיוט אדפטיבית והתראה להתנגשות מלפנים כולל בלימה אקטיבית, רדאר אחורי להתראה על עקיפות ועל עצמים בשטחים מתים, בקרת זינוק בעלייה, מסך TFT בגודל "6.5 עם מצב ספורט הכולל תצוגת זווית הטיה, עוצמת בלימה והתערבות בקרת אחיזה, וכן חיבור לטלפון ולמדיה, פנסי LED, מפתח קרבה KEYLESS, חימום לידיות ולמושבים, חיישני לחץ אוויר בגלגלים, משקף חשמלי, תא לטלפון הנייד עם שקע USB

    צפו בווידאו – ב.מ.וו R 1300 GS במבחן

    עריכה: אביעד אברהמי

    לפני שבחנו את ה-R 1250 GS ב-2019 שאלנו את עצמנו איך אפשר לקחת אופנוע ששואף לשלמות ולהפוך אותו לטוב יותר, ואז קיבלנו את התשובה – כי ה-1250 היה טוב יותר מה-1200, שכאמור שאף לשלמות.

    כאן ב-R1300GS החדש בב.מ.וו מבינים שהם כבר הגיעו כמעט לקצה, ולכן מבצעים מהפכה, או לפחות שינוי כיוון משמעותי, כשה-R 1300 GS לא רק שמשתפר בכל מקום אפשרי – במנוע, במשקל, במתלים, בהתנהגות ובאלקטרוניקה – אלא שהוא הופך להיות ספורטיבי יותר, ולא במקום יכולות התיור המופלאות של ה-GS אלא בנוסף. זאת אומרת שה-R 1300 GS מרחיב את טווח היכולות והשימושים, אבל בגישה שונה כשהוא זז לכיוון הספורט.

    ה-R 1300 GS הוא אופנוע חדש לחלוטין שנבנה מחדש מהמסד ועד לטפחות, והרשימה ארוכה מאוד.

    קודם כל העיצוב. ה-R1300GS מקבל עיצוב חדש ו'רזה' יותר שבו הפנס הקדמי הא-סימטרי מפנה את מקומו לפנס עגול יחיד ופסי DRL אלכסוניים היוצרים את האות X. מלפנים הוא קצת קשה לעיכול, אבל מהצד הוא נראה מעולה, מודרני וקומפקטי הרבה יותר, ואפילו מעט מצועצע. גם הארגונומיה שופרה בדור החדש, ויש אפשרויות לשינוי גובה הכידון, גובה המושב וגובה רגליות הרוכב.

    ב.מ.וו R 1300 GS - פלטפורמה חדשה לגמרי
    ב.מ.וו R 1300 GS – פלטפורמה חדשה לגמרי

    מנוע הבוקסר גדל ל-1,300 סמ"ק, ההספק מטפס ל-145 כ"ס, שהם 9 כ"ס יותר מה-1250, והמומנט ל-15.2 קג"מ מאוד מכובדים לעומת 14.6 קג"מ בדור הקודם, כשרוב המומנט מגיע בטווח שבין 3,600 סל"ד ל-7,800 סל"ד. המנוע עם השיפטקאם – תזמון השסתומים המשתנה של ב.מ.וו, שמשפר את המילוי הנפחי על כל פני טווח הסל"ד. המנוע גם.

    המנוע גם קטן יותר במימדיו בזכות מיקום מחודש לתיבת ההילוכים, הוא קל יותר ב-4 ק"ג לעומת ה-1250, והמאסות בו ממורכזות יותר. גל ההינע עוצב מחדש, וגם המפרק המשותף עם הזרוע האחורית. ב.מ.וו גם שיפרו את היכולת להסיר ולהרכיב את הגלגל האחורי דרך תכנון מחודש של האזור. הכל במטרה להוריד משקל, כשהמשקל המלא עומד על 236 ק"ג, שהם 13 ק"ג פחות מה-1250.

    השלדה נשארה בתצורה של שני חלקים, כאשר החלק המרכזי עשוי מפלדה, והאחורי הוחלף לאלומיניום קל משקל. כמו בעבר, המנוע משמש כגורם נושא עומס מרכזי, וספיגת הזעזועים נעשית כמיטב המסורת דרך בולמי הטלהלבר מלפנים והפרהלבר מאחור אשר מתחדשים ומוסיפים את המילה 'EVO' לשמם. כשיש שיפור בקשיחות וברגש, וגם שיפור ביצירת אחיזה בגלגל האחורי. מהלכי הגלגלים נשארו זהים ועומדים על 190.5 מ"מ מלפנים ו-200 מ"מ מאחור, כשבגרסת האנדורו שכאן במבחן מותקנים הבולמים של גרסת האדוונצ'ר, הארוכים יותר ב-20 מ"מ בכל צד ומעלים את גובה המושב בהתאם. לארץ מגיע ה-R 1300 GS עם חישוקי שפיצים היקרים יותר.

    טכנולוגיית קצה
    טכנולוגיית קצה

    מערכת המתלים החשמליים ESA מהדור האחרון, שמכוונת אוטומטית את עומס הקפיץ בבולם האחורי ואת השיכוכים, שינתה את שמה ל-DSA (ר"ת Dynamic Suspension Adjustment), והיא משנה את התגובות בהתאם למצב ניהול המנוע הנבחר וגם ניתנת לכיוון נפרד דרך יחידת השליטה. יש גם בקרת גובה אופנוע אדפטיבית שמורידה גובה בעמידה או בתנועה איטית, אבל בגרסת האנדורו שכאן – עם הבולמים ארוכי המהלך של גרסת האדוונצ'ר – אין את האופציה הזו.

    ניהול המנוע מגיע כסטנדרט עם ארבעה מצבי רכיבה – כביש, גשם, אקו ואנדורו – כשלארץ הכלים מגיעים עם חבילת 'פרו' שמוסיפה עוד שלושה מצבים – דינמיק, דינמיק פרו ואנדורו פרו. אלו מאפשרים לכוון בנפרד את בקרת האחיזה, בקרת הווילי, בלימת המנוע ותגובת המצערת. יש מערכת ABS להטיה עם אפשרות לבטל את ה-ABS על הגלגל האחורי, ומערכת הבלימה היא משולבת, כלומר לחיצה על הבלם הקדמי מפעילה גם את האחורי, ולחיצה על האחורי מפעילה גם את הקדמי.

    ב.מ.וו מצטרפים למועדון הרדאר, עם רדאר קדמי המשמש גם להתראה או בלימה בעת התקרבות לעצם במהירות (בקרת מניעת התנגשות לפנים) וגם משמש לבקרת השיוט האדפטיבית, אשר יודעת גם לבלום את האופנוע כאשר מתקרבים במהירות לעצם מלפנים בעת שיוט. ישנה גם מערכת המתריאה על סטייה מהנתיב. אלו, יחד עם ההתראה על עקיפות מסוכנות מאחור ועל עצמים הנמצאים בנקודות המתות של הרוכב ומנוטרות על-ידי רדאר אחורי, משוקפות על המראות.

    פנס קדמי קשה לעיכול ומעליו רדאר
    פנס קדמי קשה לעיכול ומעליו רדאר

    מבחינת אבזור יש פה המון: משקף רוח מתכוונן חשמלית, תא לטלפון הנייד כולל שקע USB לטעינה, רגלית אמצע, חיישני לחץ אוויר בגלגלים, חימום לידיות ולמושבים, הכנה לארגזי צד, ועוד. צריך לזכור שבאופן מסורתי יבואני ב.מ.וו בישראל מביאים את האופנועים לישראל במפרט המלא ביותר האפשרי – כולל כל התוספות האופציונליות.

    שדרוג נוסף נמצא במערכות האלקטרוניות. בב.מ.וו שינו מעט את ממשק המשתמש ואת פיקוד על מערכות האופנוע. כפתור ההפעלה והנעילה עבר ממרכז המשולש העליון לבית המתגים הימני. על בית המתגים השמאלי נוסף לחצן מעלה ומטה חדש, והוא שולט על 5 אופציות שונות שניתנות לבחירה מכפתור תפריט מהיר שנמצא גם הוא על בית המתגים השמאלי. ניתן לבחור בין בקרת השיוט האדפטיבית, חימום לידיות, המשקף החשמלי, בקרת האחיזה ומצב הבולמים, כשאחרי שבוחרים באחד מהפרמטרים ניתן לכוון אותו באמצעות כפתורי החיצים. טוב ונוח.

    המסך הוא אותו TFT מוכר בגודל "6.5 עם אותם מצבים, והשליטה בו נעשית דרך כפתור MENU והגלגלת המוכרת. התפריט הראשי פשוט ואינטואיטיבי, וניתן לראות את נתוני האופנוע, לעבור למסך ספורט שמציג בין היתר זווית הטיה, עוצמת בלימה וכמה התערבה בקרת האחיזה, להתחבר לטלפון ולמדיה דרך בלוטות', כולל התממשקות לאפליקציה של ב.מ.וו ולמערכת הניווט המובנית שלה, וכן להיכנס לתפריטי הסט-אפ, שבהם ניתן לכוון את הבולמים בכל אחד ממצבי הרכיבה, להתאים את בקרת השיוט, לקבוע את התראות ההתנגשות – התראה, בלימה אקטיבית או גיבוי מוחלט, ולבחור בין בקרת זינוק בעלייה ידנית או אוטומטית.

    המון אלקטרוניקה, המון בקרות, אבל השליטה בהם קלה ואינטואיטיבית.

    קל יותר, חזק יותר וספורטיבי יותר
    קל יותר, חזק יותר וספורטיבי יותר

    כדאי להרחיב קצת על מערכות הרדאר החדשות. ה-R1300GS מקבל מערכת רדאר קדמי ואחורי, לבקרת שיוט אדפטיבית ולהתראות על עקיפה מסוכנת. בקרת השיוט האדפטיבית מאפשרת לשייט ולשמור על מרחק קבוע מהרכב שנמצא לפנים, והיא מאפשרת שלושה מרחקים שונים – קרוב, בינוני ורחוק. לטעמנו היא שמרנית מדי, וגם במצב הקרוב ביותר היא שומרת על מרחק רב מדי לצפיפות הכבישים הישראלית.

    על הרדאר הקדמי יש גם מערכת למניעת התנגשות מלפנים שמפעילה אקטיבית את הבלמים כדי למנוע התנגשות ברגב שמלפנים או רק נותנת התראה, והיא כמובן ניתנת לביטול. בפעמים הראשונות שהמערכת מתערבת ומפעילה את הבלמים זה עלול להבהיל.

    הרדאר האחורי מפעיל התראות על עקיפות מסוכנות או על עצמים בשטחים מתים, כשההתראות ניתנות בתאורה צהובה על המראות.

    מכונת ביצועים קשיחה
    מכונת ביצועים קשיחה

    אז איך כל זה עובד? 

    אפשר להתחיל עם השורה התחתונה: ה-R1300GS הופך להיות חד וספורטיבי הרבה יותר – בכל מקום אפשרי. הוא חזק יותר, הוא קל יותר והוא קשיח יותר, אפילו הרבה יותר, וכל אלה הופכים אותו למכונה ספורטיבית הרבה יותר. זה לא שהוא לא אופנוע תיור נוח ומפנק, כן? הוא עדיין מהאופנועים הנוחים יותר שיש, אבל הוא זז על הסקאלה ימינה והופך ממכונת תיור רכה ונעימה לכיוון הספורטיבי.

    ראשית, הוא קטן יותר וקל יותר. זה מורגש כבר מהעלייה על המושב, ומבחינתנו זה יתרון. המנוע חזק וגמיש יותר – וגם זה מורגש היטב. הוא גם צריך להאיץ משקל נמוך יותר, אז גם התאוצה השתפרה כמו שניתן לראות בווידאו.

    אבל זה לא רק הכוח והמשקל, אלא ההתנהגות הכללית. אם כל הדורות הקודמים היו מכונות תיור רכות ומפנקות עם יכולות כבישים מפותלים לא מבוטלות, כאן ב.מ.וו משנים פאזה והופכים את ה-1300 למכונה ספורטיבית עם יכולות תיור, וזה בא לידי ביטוי בעיקר בהתנהגות הדינמית החדה ובקשיחות המתלים.

    אם בעבר היינו מכוונים את הבולמים החשמליים למצב הספורטיבי ביותר וגם אז האופנוע היה מתנדנד, הרי שב-1300 במצב DYNAMIC או DYNAMIC PRO הבולמים קשיחים ברמה של חוסר נוחות לאורך זמן, ובמצב ROAD הם קשיחים יותר מ-DYNAMIC של הדור הקודם. הבולמים הקשיחים גורמים להתנהגות דינמית חדה, להיגוי זריז וליציבות גבוהה, ואנחנו מאוד אוהבים את זה.

    ועדיין נוחות גבוהה
    ועדיין נוחות גבוהה

    אבל לא בטוח שרוכבי GS קלאסיים יאהבו את זה, ולכן יש את האפשרות להיכנס אל תפריט הסט-אפ ולהפוך את הבולמים לקשיחים או רכים יותר בכל מצב – ואז ה-1300 יחזור להיות GS רך כמו שרוכבי GS מכירים. כלומר, טווח היכולות והשימושים של ה-GS גדל, ואפילו משמעותית.

    פרט לשינויים המשמעותיים האלה, ה-DNA הוא לגמרי GS גדול – הוא נוח ומפנק, הוא אלקטרוני מאוד, והוא כולל את כל מה שרוכב תיור ארוך טווח צריך למעט תוספת מזוודות. יש למשל חימום לידיות ולמושבים, תא ייעודי לטלפון הנייד עם שקע USB, ויש משקף חשמלי חדש שמאוד נוח לשימוש, ובמצב הגבוה הוא מסיט היטב את הרוח אל מעל קסדת הרוכב. מצוין.

    ה-R1300GS, כפי שהשם מחייב, מאפשר לרכוב ימים שלמים ברציפות ולכסות אלפי קילומטרים ללא מאמץ ובלי להתעייף, רק שבכבישים המפותלים הוא יהיה ספורטיבי יותר – הרבה יותר.

    ה-R1300GS עושה קפיצה עצומה ומשתפר בכל מקום אפשרי. הוא חזק יותר, הוא קל יותר, הוא ספורטיבי יותר והוא אלקטרוני יותר. לטעמנו הוא מאבד מעט מיכולות התיור הנפלאות של ה-1250, אם כי יכולות התיור פה הן בהחלט גבוהות. הוא מהאופנועים הנוחים ביותר שיש, והוא הופך להיות ספורטיבי וחד יותר – אפילו באופן משמעותי. לא בטוח שמעריצי קונספט ה-GS יאהבו את השינויים המשמעותיים, אבל אלו ודאי יתחברו יותר לגרסת האדוונצ'ר הגדולה שהוצגה לאחרונה.

    מכונת התיור האולטימטיבית, אמת המידה לקטגוריה
    מכונת התיור האולטימטיבית, אמת המידה לקטגוריה

    מה שבטוח זה שה-R1300GS הוא מכונת-על, והוא מביא לידי ביטוי את כל הטכנולוגיה והניסיון שב.מ.וו אספה עם השנים ביצירת אמת המידה לקטגוריית האדוונצ'רים הגדולים, המאובזרים והיקרים.

    על כל הטוב הזה משלמים, והרבה. גרסת ה-PURE עולה 177,500 ש"ח, הטריפל בלאק והטרופי עם הצביעות המיוחדות ומספר תוספות קטנות עולות 179,500 ש"ח, וגרסת האנדורו עם הבולמים הארוכים של גרסת האדוונצ'ר ותוספות לשטח עולה 185 אלף ש"ח. שוב צריך לזכור שהכלים של ב.מ.וו מגיעים לארץ עם כל התוספות האופציונליות.

    ועדיין, אלו מחירים הגבוהים בכ-15 עד 20 אלף ש"ח ממחיריהם של גרסאות ה-1250 הקודמות, כך שלא רק שה-GS ממשיך להשתבח, הוא גם ממשיך להתייקר. אבל ברור לגמרי לאן הולך פה כל שקל, ובכל מקרה זה לא אופנוע לכל אחד.

    איזו אבולוציה מרתקת ואיזה אופנוע אדיר!

  • רכיבה ראשונה: הונדה סופר קאב C125

    רכיבה ראשונה: הונדה סופר קאב C125

    • יתרונות: עיצוב, היסטוריה, פשטות מכאנית, עלויות תחזוקה
    • חסרונות: כוח, מחיר
    • שורה תחתונה: קטנוע איכותי, יפה, ומאוד מיוחד – לטוב ולרע
    • מחיר: 25,013 ש"ח
    • מתחרים: אין ממש
    • מפרט טכני: מנוע צילינדר יחיד, 124 סמ"ק, 9.8 כ"ס ב-7,500 סל"ד, 1.06 קג"מ ב-6,250 סל"ד, שני שסתומים, SOHC, קירור אוויר, הזרקת דלק PGM-FI, ארבעה הילוכים עם קלאץ' רב-דיסקי רטוב אוטומט צנטריפוגלי, מזלג קדמי טלסקופי בקוטר 26 מ"מ, מתלה אחורי זרוע עם צמד בולמים, דיסק קדמי 220 מ"מ, תוף אחורי 110 מ"מ, מערכת ABS חד-ערוצית, אורך כולל 1,915 מ"מ, בסיס גלגלים 1,245 מ"מ, גובה מושב 780 מ"מ, מיכל דלק 3.7 ל', משקל מלא 108 ק"ג, מרווח גחון 125 מ"מ, צמיגים 70/90-17, 80/90-17
    • אבזור ואלקטרוניקה: מערכת הזרקת דלק PGM-FI, מערכת ABS חד-ערוצית, פנסי LED היקפיים, מפתח קרבה KEYLESS

    צפו בווידאו – הונדה סופר קאב C125 במבחן:

    עריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    ההונדה סופר קאב C125 הוא ספק קטנוע ספק אופניים עם מנוע עזר (בהונדה מכנים אותו מיני-אופנוע), אבל הוא ללא ספק תופעה יוצאת דופן בעולם הרכב, הרכב הדו-גלגלי, ובכלל. ניתן לכם כמה מספרים כדי שתיכנסו לפרופורציה: פיאג'ו וספה, כלי הרכב הדו-גלגלי השני הכי נמכר מאז ומעולם, מיוצרת מאז 1948 ומעל ל-19 מיליון וספות נמכרו מאז; החיפושית המפורסמת של פולקסווגן, שיוצרה במשך 65 שנים, נמכרה במעט יותר מ-21 מיליון יחידות; המכונית הנמכרת בכל הזמנים, הטויוטה קורולה, יוצרה משנת 66 ביותר מ-50 מיליון יחידות – יותר מהווספה ומהחיפושית יחד; וההונדה סופר קאב? ובכן, כבר בשנת 2017 נמכר הסופר קאב המאה מיליון – יותר משלושת כלי הרכב הנ"ל יחד!

    הסופר קאב הראשון ירד מפס הייצור ב-1958 והחליף את ההונדה קאב (בלי הסופר) שהיה אופניים עם מנוע עזר – באופן מילולי. בגלל המיתון ביפן ומספר מחלות ילדות הסופר קאב לא נמכר היטב בתחילה, אך דגמים משופרים, C70 ו-C90, שהוצגו ב-1960, עם התנעה חשמלית, גל זיזים עילי מונע בשרשרת, מצבר ועוד פינוקים רבים יחסית לתקופה – ייצבו את המכירות. לאחר מכן הגיעו ה-C50 וה-C100 ששברו את שיאי המכירות בארה"ב עם הסיסמה "אתה פוגש את האנשים הנחמדים ביותר על הונדה", סיפקו כלי פשוט, זול וכיפי, ופתחו את השער ליצרניות היפניות שסבלו מתדמית נחותה עד אז. מאז, האמריקאים – כמו גם שאר העולם – המשיכו הלאה לדגמים יקרים יותר, ועיקר המכירות של הסופר קאב הם בשווקי אסיה – שם העמידות, האמינות ועלות התחזוקה הן הקלף המנצח.

    הונדה סופר קאב C125 שנת 2024 ולצידו הונדה סופר קאב C50 שנת 1994
    הונדה סופר קאב C125 שנת 2024 ולצידו הונדה סופר קאב C50 שנת 1994

    בארץ ההונדה סופר קאב לא נחל הצלחה. בשנות ה-90 יובאו ההונדה סופר קאב C50 GLX וה-C90 GLX בנפחים 50 ו-90 סמ"ק, שאף נרכשו לשמש כאופנועי השליחים של דומינוס פיצה. דוגמה אחת מדגם זה נמצאת בידי עורך פול גז וממתינה לחידוש נעוריה כרכב אספנות. בין השנים 2008 ל-2014 יובא ההונדה אינובה 125, שהוא בעצם סופר קאב עם שם שונה. גם האינובה לא הצליח לשבות את לב הקהל הישראלי אך המעטים שקנו אותו אהבו אותו בלהט כה עז עד שהפכו לתופעה כאן בפורום פול גז.

    ב-2018 בהונדה הוציאה את הבסיס לדגם הנבחן כאן, וב-2022 נחשף הסופר קאב C125 שכאן, עם גישה יותר מהודרת, כמוצר פרימיום לשווקים האירופאים, הכולל צביעה יפהפייה, מושב מפוצל, תאורת LED ומפתח קרבה. מתחת לעיצוב המרענן נמצא אותו קטנוע פשוט עם מנוע מקורר אוויר ועם תיבת הילוכים חצי אוטומטית, אבל עם הזרקת דלק ו-ABS הסופר קאב כעת עומד בתקנות יורו 5. מאז הושק מפעילים אוהדי המותג לחץ על היבואן לייבא את הסופר קאב לניסיון נוסף. וכעת הוא מגיע – אולי הפעם זה יצליח? פעם שלישית סופר קאב?

    ביצועים

    מדובר באופנוע סופר פשוט. מנוע מקורר אוויר בנפח 124 סמ"ק, עם גל זיזים עילי יחד ושני שסתומים, שמפיק 9.8 כ"ס צנועים וקצת יותר מקג"מ בודד. התאוצה שלו, מעמידה ובנסיעה, אינה מרשימה – למרות האפשרות לבחירת הילוך. המהירות הסופית שנמדדה ב-GPS הייתה 95 קמ"ש בלבד, אבל לא היא שהפריעה לנו בנסיעה בין-עירונית. שלא תטעו, הסופר קאב יכול להסתדר בנסיעה בין-עירונית ארוכה, ולמרות המהירות המוגבלת עקפנו לא מעט מכוניות, אך התחושה על הקטנוע הקטן היא כשל עלה נידף ברוח.

    מנוע לא חזק, גיר חצי אוטומטי מעגלי
    מנוע לא חזק, גיר חצי אוטומטי מעגלי

    עם תצורת השלדה המסורתית על גלגלי "17 דקיקים, ההיגוי של הסופר קאב קליל, אפילו תזזיתי, ולוקח זמן להתרגל אליו. המתלים איכותיים אבל נוקשים. תחלואות הכביש מועברות לרוכב, מרגישים כל מהמורה, אך לא בצורה כואבת או כזו שמוציאה את הכלי הקליל משיווי משקל. במעבר מעל פסי האטה אין באמת צורך להאט, רק להרים מעט את הישבן מהמושב. הבלמים עוצרים היטב למרות התוף האחורי.

    לסופר קאב 125 יש תיבת הילוכים חצי אוטומטית עם מצמד צנטריפוגלי. מה שזה אומר, בעצם, שבלחיצה על החלק הקדמי של דוושת ההילוכים הקלאץ' יפריד וההילוך יעלה (כן, לחיצה למטה מעלה הילוך – הפוך ממה שאנחנו רגילים). בשחרור הרגלית הקלאץ' ישתלב מחדש. בפועל רצוי לשחרר מעט את הגז להעלאת הילוכים חלקה. הורדת הילוכים, בלחיצה על חלקה האחורי של הדוושה ושילוב גז ביניים, דורשת מעט יותר היכרות עם הקטנוע, אך לאחר יום-יומיים רכיבה גם לזה התרגלנו. כשמגיעים לרמזור בהילוך רביעי אין צורך להוריד 4 הילוכים מכיוון שהתיבה של הסופר קאב היא מעגלית: מעל להילוך הרביעי נמצא שוב את הניוטרל ומעליו את ההילוך הראשון וחוזר חלילה. ישנו מנגנון שמונע מעבר מהילוך רביעי לניוטרל כשהגלגל מסתובב.

    תיבת הילוכים מוזרה, שונה מכל מה שאנחנו מכירים, וחשבנו לא נתרגל אליה לעולם, אך ככל שהתקדם המבחן התרגלנו ואף נהנינו מהשליטה בבחירת ההילוך. קטנוע עם וראיטור כנראה יאיץ טוב יותר בכל מצב, אבל ההילוכים של הסופר קאב – מלבד היתרון הגדול בעלות התחזוקה – מהנים למדי.

    מתלים קשיחים והיגוי סופר זריז כמו של אופניים
    מתלים קשיחים והיגוי סופר זריז כמו של אופניים

    איך זה מרגיש?

    סופר קאב נותן תחושה של אופניים. קטן, קל ועם שינויי כיוון מהירים עד תזזיתיים. בנוסף לזה תיבת ההילוכים הייחודית גורמת לסופר קאב לתת תחושה שונה מאוד. אנחנו בדרך כלל אוהבים קטנועים שונים, ומעדיפים תצורה שנובעת מצורך יותר מכזו שנובעת מאופנה, אבל הסופר קאב 125 כל כך שונה שחשבנו שלעולם לא נתרגל אליו. בהתחלה זה היה מוזר. ההיגוי, תנוחת הרכיבה, המתלים והמושב הכל כך לא מפנקים – לא מצאנו שוב דבר שאפשר לאהוב בסופר קאב. אבל אחרי כמה ימי נסיעה, בפקקים האינסופיים של גוש דן, ההיגוי כבר לא מפחיד, המושב והמתלים אמנם לא מפנקים אבל גם לא מענישים, והקלות בשליטה ויכולת ההשתחלות לכל חור מעוררת התפעלות. כשמתרגלים לתיבת ההילוכים ולא צריך להשקיע מחשבה בכל מעבר הילוך, גם העיסוק בהילוכים הופך לכיף בפני עצמו.

    ועדיין, התחושה הכללית היא של כלי עבודה, פונקציונלי ללא מותרות, שבא לצלוח את הפקקים ולא לפנק את הרוכב. הסופר קאב צולח פקקים נהדר ועדיין קטנוע עם גיר אוטומטי רציף יעשה זאת ביתר קלות, וברור שהשיקול בבחירת הגיר הוא אמינות והוצאות תחזוקה – בתחומים אלו הגיר הרציף לא יכול להתחרות בו, ובוודאי שלא להגיע לתצרוכת הדלק המוצהרת של הסופר קאב – 66 ק"מ לליטר.

    הישיבה עליו, או מעליו, שונה מקטנוע רגיל, כאשר הרגליות נמצאות מתחת לרוכב. תנוחה זו מקלה על הרמת הישבן במעבר מעל מהמורות ופסי האטה, אבל גובה את מחירה בנוחות לאורך זמן. ובכלל, הרכיבה על הסופר קאב דורשת מעט מאמץ, הכלי כל כך מינימלי ולא יעשה כלום בשביל הרוכב מבלי שזה יגרום לו לעשות זאת – אפילו ברכיבה בקו ישר, אם הכביש לא חלק לגמרי.

    לא דומה לשום דבר שרכבתם עליו
    לא דומה לשום דבר שרכבתם עליו

    הכידון החשוף עם המתגים המינימליים בסידור הונדאי – מתג הצופר מעל למאותתים. בצידו הימני ידית הבלם הקדמי, ומשמאל אין ידית. הקלאץ' כאמור אוטומטי והבלם האחורי מופעל מהרגלית הימנית. צמד מראות פשוטות למראה מספקות שדה ראייה מאכזב. לוח שעונים אנלוגי מינימלי במרכזו צג LCD קטן המציג את הנתונים הבסיסיים שרוכב מודרני צריך לדעת. מימין ללוח השעונים נמצא מתג ההתנעה ונעילת הכידון שפועל עם מפתח קרבה. אין הרבה פינוקים בסופר קאב הספרטני, אבל אנחנו שמחים שיש מנגנון KEYLESS – זה לא פינוק אלא ממש הכרח. מיכל הדלק נמצא מתחת למושב שנפתח בלחיצת כפתור לצד המושב. מתחתיו נחשף כפתור נוסף שפותח תא בצידו הימני של הכלי ובו נמצאים כלי העבודה. מעבר לזה אין שום אפשרות להעמסת מטען.

    איכות הגימור של הסופר קאב ראויה לציון לשבח. כיסוי העור האדום על המושבים יוצר ניגודיות לצביעה בגוון אפור מט עמוק, והסמלים הבולטים של הונדה וסופר קאב משני צידי הכלי מעוצבים להפליא. הכל נותן תחושה יוקרתית למרות הפשטות הבסיסית.

    סיכום ועלויות

    לקח לנו זמן להתרגל למוזרויות של ההונדה סופר קאב 125, ובסוף התרגלנו ואף התחלנו לחבב אותו – אבל הוא עדיין עוף מאוד מוזר. קשה להשוות אותו לקטנועים אחרים, אפילו כאלו עם גלגלים גדולים.

    הסופר קאב הוא קטנוע איכותי, ואנחנו יכולים להבין מאיפה נובע תג המחיר שלו – 25 אלף ש"ח, אבל עדיין יהיה קשה לרוב הקונים להצדיק את המחיר הזה כשההונדה ויז'ן 125, למשל, עולה כעשרת אלפי שקלים פחות ממנו. מנגד, המתחרה היחיד שאפשר להביא בחשבון, כקטנוע רטרו מקורר אוויר בנפח 125 סמ"ק, הווספה מבית פיאג'ו – עולה עוד יותר.

    Honda-Super-Cub-C125-Test-006

    אז מי קהל היעד של הסופר קאב C125? אנחנו יכולים לחשוב על שני סוגים של קהלי יעד: הסוג הראשון הוא המחושב. עם יוקר המחייה העולה הוצאות תחזוקה מטפסות, והסיבה העיקרית שהסופר קאב מכר מאה מיליון חתיכות, רובן במזרח הרחוק, היא הוצאות תחזוקה נמוכות על תחזוקה ודלק. אין וראיטור שדורש תחזוקה, המנוע פשוט, עמיד ואמין, הצמיגים זולים, תצרוכת הדלק מעולה, ואם בעל הקטנוע ישמור אותו ברשותו מספיק שנים – הוא יוכל להחזיר את ההפרש במחיר. ואם מדובר במי שקונה יותר מקטנוע אחד לטובת מערך שליחויות הרי שהחיסכון מוכפל במספר הקטנועים, שיהיו יותר זולים לתחזוקה, ויחזיקו, להערכתנו, מספר שנים כפול לפחות מקטנועים מקבילים. מחיר הקנייה הראשוני עלול להרתיע חסכנים רבים, אז בואו נדייק: הסוג החסכן לטווח הארוך.

    הסוג השני הם הקונים שרוצים את זה בדיוק – הונדה סופר קאב. אולי הם ראו אותו והתאהבו במראה הייחודי, אולי קראו על ההיסטוריה שלו ונדלקו – אולי שניהם. כמו מעשני מקטרת, חובבי שעונים מכאניים, אוהדי רכבות קיטור, ובאופן כללי אנשים שמעריצים את העבר ואוהבים מכניקה עדינה ועבודת אומן – כך גם הקונה הפוטנציאלי של הסופר קאב מוכן לשאת בעלות ולוותר על מהירות ונוחות בשביל חתיכת היסטוריה יוצאת דופן שכזו. ולא נראה לי שאותו קונה יתאכזב. זה בכל זאת קטנוע סופר איכותי, יפהפה ועם עיצוב ששרד וישרוד את מבחן הזמן, קטנוע שמושך תשומת לב ושאלות בכל מקום, ולבעלים שלו יהיה הרבה מה לענות לשואלים. נכון, גם הווספה של פיאג'ו היא קטנוע רטרו, אבל הרבה יותר קרובה לקטנוע מודרני. אנשים שלא מבינים בקטנועים עלולים שלא להבחין בייחוד של הווספה במבט ראשון ולחשוב שהווספה הוא סתם קטנוע יפה. עם ההונדה סופר קאב זה לא יקרה. הווספה היא קטנוע רטרו, הסופר קאב הוא קטנוע סטימפאנק.

    אם אתם מחפשים קטנוע ויש לכם טבלת אקסל עם נתונים ומחירים – ההונדה סופר קאב כנראה אינו עבורכם. אבל אם אתם מנהלים את תקציב ההוצאות שלכם 10-5 שנים קדימה, או סתם נמשכים לעבר ורוצים להיות שונים, כאילו הגעתם במנהרת הזמן – ההונדה סופר קאב C125 תפור עליכם בול.

  • רכיבה ראשונה: ווג 300 ראלי

    רכיבה ראשונה: ווג 300 ראלי

    צילום: אביעד אברהמי

    • יתרונות: מראה קרבי, יכולות עירוניות, יכולות טובות בשטח, מחיר
    • חסרונות: יכולות בין-עירונית, לא מיועד לרכיבה אגרסיבית, מידות צמיגים בעייתיות
    • שורה תחתונה: דו-שימושי / בייבי אדוונצ'ר עם מכלולים המיועדים לשטח ועם מעט אלקטרוניקה שמספק יכולות כביש בסיסיות לצד יכולות שטח טובות, ובמחיר תחרותי
    • מחיר: 28,900 ש"ח
    • מתחרים: ק.ט.מ 390 אדוונצ'ר, רויאל אנפילד הימליאן, הונדה CRF300L
    • נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 292 סמ"ק, 29 כ"ס ב-9,000 סל"ד, 2.5 קג"מ ב-6,500 סל"ד, הזרקת דלק, 6 הילוכים, שלדת פלדה, מזלג הפוך 41 מ"מ, מהלך 205 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, בלמי דיסק עם מערכת ABS (אחורי ניתן לניתוק), אורך 2,107 מ"מ, בסיס גלגלים 1,430 מ"מ, גובה מושב 915 מ"מ, מרווח גחון 310 מ"מ, מיכל דלק 11 ל', משקל מלא 158 ק"ג, צמיגי TIMSUN במידות 3.00-21, 5.10-18, תצרוכת דלק במבחן 19 ק"מ/ל' משולב

    צפו בווידאו – ווג 300 ראלי במבחן:

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    קטגוריית הבייבי-אדוונצ'רים, שקמה מכלום במחצית השנייה של העשור הקודם, הפכה עם השנים לקטגוריה לוהטת במיוחד. רק שבעוד רוב המתחרות בחרו בתצורת אדוונצ'ר-כביש עם גלגל קדמי בקוטר "19, בווג בוחרים ללכת עד הסוף עם ה-300 ראלי החדש, שהוצג בשנת 2023, ונותנים לו מאפייני ראלי-שטח אמיתיים. זה בא לידי ביטוי במידות הגלגלים ("21 ו-"18 – מידות של אופנועי שטח), במרווח הגחון ובמהלך המתלים, אבל גם במבנה הכללי, שמדמה כמעט אחד לאחר אופנועי ראלי אמיתיים, כאלה שאנחנו רואים במדבריות ראלי הדקאר.

    למעשה זו קטגוריה שהיא יחסית נטולת אלקטרוניקה ויחסית אולד-סקול מבחינת התחושות, ומאוד מזכירה אופנועים רב-תכליתיים – או יותר נכון דו-שימושיים – של פעם. אם נלך על זמנים יותר מודרניים, אז ההתייחסות הנכונה לקטגוריה צריכה להיות 'Play Bike'.

    את ווג פגשנו לאחרונה עם ה-525DSX, שהרשים אותנו עם הבשלות והיכולות שלו, כאשר המותג עצמו חדש יחסית והוקם לפני כעשור על-מנת לשמש כזרוע האירופאית של קונצרן לונסין מסין. זו הוקמה בתחילת המאה הנוכחית ועוסקת בייצור של כ-2.5 מיליון אופנועים בשנה, 3 מיליון מנועים לאופנועים, ועוד 150 אלף טרקטורונים. חלק מאותם מנועים המניעים את אופנועי ב.מ.וו הגדולים, וגם קטנועי ה-C 400 GT וה-C 400 X של הבווארים יורדים מפס הייצור שם בסין.

    ווג 300 ראלי
    ווג 300 ראלי

    סיפור מעניין הוא שאת ה-300 ראלי ראינו בראלי הלאס האחרון שהתקיים ביוון, שם ליוונו את דדי התותח, וראינו אחד כזה מקורי לגמרי שמתחרה. מתוך ידיעה שהוא לא נמכר בישראל הרמנו טלפון ליבואן המקומי לשאול למה הכלי לא בארץ, ומהר מאוד הוא הגיע לכאן.

    המנוע נלקח מפלטפורמת ה-300 של ווג, שזה סינגל (צילינדר יחיד) בנפח 292 סמ"ק עם גל-זיזים כפול וקירור נוזל, המספק 29 כ"ס ו-2.5 קג"מ צנועים. ה-300 ראלי נועד לרדת לשטח קל ואף יותר, ולכן חישוקי השפיצים בקוטר "21 מלפנים ו-18″ מאחור. הצמיגים הגיעו במידות רישיון 3.00-21 ו-5.10-18, כאשר מי שירצה להחליף את הצמיגים למידות המוכרות יותר של 90/90 מלפנים ו-140/80 מאחור ייתקל בבעיה במבחן הרישוי השנתי. היבואן מוסר שבעתיד הקרוב היצרן ישנה את המידות ברישיון ויתאים אותם לישראל.

    מבחינה קרובה ברשימת המכלולים נמצא מלפנים מזלג הפוך נטול שם בקוטר 41 מ"מ עם מהלך גלגל של 205 מ"מ, ומאחור בולם יחיד בעל מנגנון לינקים לפרוגרסיביות. מערכת הבלמים כוללת דיסק יחיד מלפנים בקוטר 265 מ"מ ודיסק בקוטר 220 מ"מ מאחור, כשיש גם מערכת ABS של בוש הניתנת לניתוק מהגלגל האחורי. גובה המושב 915 מ"מ, מרווח הגחון עומד על 310 מ"מ, מיכל הדלק בנפח 11 ליטרים, והמשקל המלא עומד על 158 ק"ג.

    בייבי-אדוונצ'ר לשטח
    בייבי-אדוונצ'ר לשטח

    ביצועים

    צילינדר יחיד עם 29 כ"ס וכמעט 160 ק"ג הם לא מתכון לביצועים חזקים, אבל היכולות בתוך התנועה הצפופה בעיר הן מעל ומעבר. המנוע יאיץ יחסית מהר (ורועש) אל ה-100 קמ"ש וירגיש בנוח שם. הדרך למאייה נוחה עם מצמד רך והילוכים חלקים ומדויקים. הבולמים יספגו את כל מה שנזרק לעברם, והכידון הרחב, יחד עם הממדים הצרים, יאפשרו שינויי כיוון זריזים ומהנים. נקודת התורפה, שהכי מפריעה בעיר, הם הבלמים, ובמיוחד הקדמי, אשר לא מספק עוצמה ורגש כלל ופוגע בחוויית הרכיבה.

    מחוץ לעיר התמונה כבר הפוכה, עם מנוע שלא יצליח לעבור את ה-120 קמ"ש, עם רעש מנוע נוכח ולא נעים, ונענועי ראש שנובעים מהחישוק הגדול והכנף הגבוהה. מה שכן, נוח עליו ומיגון הרוח מפתיע לטובה ומסיט את הרוח מהקסדה והגוף. מי שישמור את גבולות הגזרה ברדיוס של כמה עשרות בודדות של ק"מ מתחומי העיר ידע להסתדר. מאפיין נוסף של רכיבה ארוכה על קצה גבול סקאלת המהירות היא תצרוכת דלק גבוהה, שברכיבה אחת מהירה מתל-אביב לירושלים סחטה 14 ליטר לק"מ. הצריכה מתאזנת אחר כך בתוך העיר והשטח.

    מי שירכוש את הווג 300 ראלי רק לכביש יפסיד את כל הקטע שלו, שכן היכולות שלו מחוץ לאספלט פשוט מפתיעות. שכחו מהמילה 'ראלי', הוא לא ירד לדיונות ולא ינצח שום שעון במקצה תחרותי. אבל רכיבה על שבילים, אפילו רכיבה מהירה, היא מהנה מאוד. המתלים הרכים סופגים הכל ויכולות שינוי הכיוון המהירות באות לעזרת הרוכב גם כאן, וכל הסיפור ממש כיף. חשוב לנתק את ה-ABS לפני כן, העניין הוא שהמתג על הכידון באופנוע המבחן לא היה עקבי ולא תמיד הצליח במשימה. המגבלות מגיעות כשמתחילים ללחוץ את הראלי, ואז הוא יוצא מהאיזון שלו ומתחיל לשדר שעדיף לחזור לאזור הנוחות. כך למשל, הוא לא יצטיין בספיגה של מכשולים רבים על הדרך תחת גז, כמו שאופנוע אנדורו עושה בלי למצמץ, וזה יגרום לגלגל הקדמי להיזרק הצידה. בשביל מהיר זה לא הדבר שאתה רוצה לחוות.

    המנוע הפשוט, המכלולים הטובים ואיזון הכללי של ה-300 ראלי מאפשרים להרגיש מאוד בנוח בשטח. דוגמה קטנה ליכולות האופנוע היתה בעלייה לא פשוטה, ארוכה מאוד ומלאה במדרגות, שעם אדוונצ'ר קרבי אירופאי – כזה שנולד לשטח – חשבנו פעמיים ושלוש אם לעלות את אותה העלייה, בעיקר בגלל שיקולי משקל, מחיר, והצורך להחזיר את האופנוע שלם ליבואן. פה לא חשבנו פעמיים ועלינו בלי בעיה, כשהטכניקה כאן היא כמו בשתי-פעימות ומצריכה שימוש תכוף בקלאץ'. בשורה התחתונה, זהו אופנוע שיכול לבלות יום שלם בשטח, להביא את הרוכב לכל מקום, ליהנות מהדרך ולא רק מהרכיבה ולא לעייף כלל. תענוג.

    יכולות שטח טובות
    יכולות שטח טובות

    איך זה מרגיש?

    כשמסתכלים על ה-300 ראלי מרחוק הוא נראה מאוד מרשים, ממש כמו אופנוע ראלי אמיתי, וזה בעיקר בזכות החיפוי הקדמי והכנף הגבוהה. כשמתקרבים ומסתכלים יותר לעומק, מגלים שבסך הכל מדובר באופנוע פשוט עם כיסויי פלסטיקה נרחבים שנותנים לו את המראה הכל כך קרבי והכל כך מגניב. איכות הבנייה והגימור טובים בסך הכל במקומות מסוימים, סבירים במקומות אחרים, ומזכירים שמדובר באופנוע תקציב. הגובה והרזון הכללי נותנים את התחושה שיש כאן אופנוע גדול ומקצועי יותר מאשר 'רק' 300 סמ"ק.

    תנוחת הרכיבה מהנה ונוחה. מהלך המתלים וגובה המושב מספרים סיפור של אופנוע לגבוהים וזה אמנם נשמע המון, אבל הבולמים הרכים גורמים לאופנוע לשקוע תחת משקל הרוכב, בטח בהרכבה, ואז מגיעים לקרקע עם שתי רגליים מלאות. מיגון הרוח משחק אותה ועושה עבודה סופר-יעילה בכבישים המהירים.

    הכידון שטוח ורחב מאוד, פורש את הידיים לפנים ולצדדים, הגב זקוף, והתחושה הכללית היא באמת של אופנוע שטח-ראלי קרבי. וזה כיף, מאוד כיף. צליל המנוע יכול להגניב עם רעש נוכח ופצפוצים בעת סגירת המצערת, אבל באיזשהו שלב הוא התחיל לעייף ולהציק, בטח למורכבים שישבו על האגזוז.

    פלייבייק מגניב לשטח
    פלייבייק מגניב לשטח

    בכביש ההרגשה נחלקת לשניים: בעיר הוא סבבה לגמרי עם יכולות טובות, נוחות גבוהה ושדה-ראייה מעל כולם. הרוחב הכללי הצר נותן הרגשה שאפשר לעבור בכל מקום, והאיזון הכללי המרשים מאפשר להישאר עם שתי הרגליים על הרגליות גם בעצירה ברמזור וגם בפניות של 90° בין רכבים מפוקקים. עקב האכילס הם הבלמים והצמיגים הפשוטים. מחוץ לעיר זה סיפור אחר עם מנוע מוגבל, נענועי ראש לא בריאים, ויברציה נוכחת ברגליות ופליטת חום מהמנוע בגלל שהוא כבר על הקצה. על צריכת הדלק מחוץ לעיר דיברנו, וזה מאוד משמעותי עם מיכל הדלק הקטן של 11 הליטרים. גם אין שעון דלק למעט נורת אזהרה כשמגיעים לקצה. חשוב לציין כי צריכת הדלק מתאזנת כשיורדים מהכביש המהיר ועולה לכיוון ה-19 ק"מ לליטר. הקיצר, זה לא אופנוע לניוד קבוע למרחקים ארוכים, אבל אם אין ברירה אז אפשר להסתדר.

    מי שיקנה אותו כדאי מאוד שזה יהיה בשביל לרדת לשטח, כי כבר הבנתם, הוא כיפי מאוד לרכיבת שבילים ומעבר לכך. הוא אדיר כפלייבייק שמאפשר סליידים על הבלם האחורי אל תוך פנייה ודריפטים החוצה עם העזרה של הקלאץ'. קל מאוד להרים איתו גלגל קדמי בהילוך ראשון, ושוב הרבה קלאץ', אבל צריך לזכור שהוא ממש לא אופנוע ראלי. למרות זאת, אנחנו מאוד אוהבים את פוזת הראלי הקשוחה והקרבית, שמושכת המון מבטים ותגובות ושוברת שגרה בכבישים ואפילו בשטח. ביקורת קטנה היא על רגלית ההילוכים הפשוטה שקצת טריקית לתפעול עם מגף שטח ומחייבת להשחיל את הרגל בצורה די אקרובטית.

    טוב לטיולים, פחות לכבישים מהירים
    טוב לטיולים, פחות לכבישים מהירים

    סיכום ועלויות

    אנחנו חייבים לציין שניסינו להנמיך את הציפיות לפני שלקחנו אותו לשבוע של מבחן. מצד אחד אנחנו מאוד מתחברים אל הפוזה של הראלי ואוהבים אותה, אבל מה כבר אפשר לקבל במחיר של פחות מ-30 אלף שקלים. היום הראשון אישש את התחושות שלנו, כשהיה מורכב בעיקר מרכיבת כביש ארוכה. מי שירכוש את האופנוע רק בשביל זה יתאכזב מאוד.

    מהיום השני ואילך רכבנו בעיקר בשטח, ואיזה כיף זה! הווג 300 ראלי הוא אופנוע זול ופשוט, שלא מחייב לחשוב פעמיים לפני שאתה עובר בין הקוצים והשיחים שמפריעים בסינגל. על אדוונצ'ר אמיתי היינו פוחדים על המדבקות או הצבע, פה – ממש לא. היכולות שלו לא בשמיים, אבל אפשר להגיע למקומות רחוקים ומאתגרים בהרבה פחות דרמה וחשש מהחברים לקבוצת הרכיבה. תכירו את המגבלות, בעיקר אל מול סלעים שתקועים בשביל או דרופים שיבלעו את כל מהלך המתלה, ושם הוא פורח. וגם הרוכב. קל, כיף ובעיקר לא מעייף פשוט לטייל ולגלות איתו מקומות חדשים.

    אם נפרק את הווג 300 ראלי לגורמים נמצא הרבה חלקי No-Name, שלא יעשו הרבה רושם. האיכות הכללית לא מדהימה עם חוטי חשמל בולטים, מדבקות שמתקלפות בנקודות המגע הברכיים, כפתור ניתוק ABS לא החלטי ויכולות אמביוולנטיות על הכביש. אבל הכל מתחבר ומסתדר כשנכנסים לשטח. מקרה קלאסי של השלם העולה על סך חלקיו. הוא יאפשר לרוכב לתרגל את כל טכניקות הבסיס בשטח ויותר, ויעשה אותו טוב יותר.

    מלראות את היכולות שלו בראלי ארוך ביוון ולחוות אותו בארץ למדנו להעריך אותו ואפילו לאהוב. הרבה אופנועים עוברים אצלנו כאן בפול גז, אבל אפשר להודות שדווקא לווג 300 ראלי קצת נתגעגע. החיים קלים כשאפשר להניע בבית, להגיע לעבודה בסטייל ואז להמשיך לשטח בלי צורך בעגלה או בטובות של חברים. כל זה עולה בסך הכל 28,900 אלף ש"ח, והמחיר הזה גם משחרר מנטאלית מדאגות של נפילות או שריטות. במחיר הזה היבואן מספק את האופנוע עם סט מיגונים למנוע, לשלדה (שקצת הפריע בברכיים לרוכבים גבוהים) ולידיים, יחד עם סבל מקורי.

    פלייבייק אמיתי ומהנה, ועסקה טובה מאוד.

    עלויות תחזוקה

    • 1,000 ק"מ (הרצה) – 390 ש"ח
    • 4,000 ק"מ (קטן) – 390 ש"ח
    • 8,000 ק"מ (קטן) – 390 ש"ח
    • 12,000 ק"מ (גדול) – 890 ש"ח
    • סה"כ ל-12,000 ק"מ – 2,060 ש"ח

  • רכיבה ראשונה: סאן-יאנג ממבה 160

    רכיבה ראשונה: סאן-יאנג ממבה 160

    • יתרונות: עיצוב, מרווח, קל לשליטה
    • חסרונות: גובה, אבזור
    • שורה תחתונה: קטנוע עירוני מיוחד ומהנה בעל עיצוב מיוחד והתנהגות דינמית טובה, וכן אקסטרה כוח ביחס לקטנועי 125 סמ"ק
    • מחיר: 22,985 ש"ח
    • מתחרים: סאן יאנג ADX, אפריליה SR GT 200
    • מפרט טכני: מנוע צילינדר יחיד, 158 סמ"ק, 15.6 כ"ס ב-8,000 סל"ד, 1.5 קג"מ ב-6,000 סל"ד, SOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, שלדת פלדה, מתלה קדמי טלסקופי, מתלה אחורי מונושוק, דיסק קדמי 260 מ"מ, דיסק אחורי 230 מ"מ, מערכת ABS, מערכת TCS, אורך כולל 1,990 מ"מ, בסיס גלגלים 1,380 מ"מ, גובה מושב 803 מ"מ, מיכל דלק 7.4 ל', משקל מלא 136 ק"ג, צמיגים 120/70-13, 130/70-13
    • לנסיעת מבחן על סאן-יאנג ממבה 160 – לחצו על הקישור

     צפו בווידאו – מסביב לסאן-יאנג ממבה 160:

    עריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    נחש הממבה האפריקאי הוא נחש מהארסיים, הארוכים והמהירים ביותר בעולם. קטנוע הממבה הטיוואני הוא בעצם דרקון שעבר מייק-אובר. בסאן-יאנג לקחו את הדרגון DRG160 ועשו לו מתיחת פנים, מוצלחת למדי, אך כל השאר נשאר זהה למקור. מדובר עדיין בקטנוע ספרטני למדי עם גלגלי "13, מנוע מקורר נוזל, רצפת מטען שטוחה, תא מטען קדמי פתוח, בולם מונושוק אופקי מאחור, תאורת LED היקפית, מטען USB מהיר ומערכת ABS ו-TCS.

    העיצוב החדש נאה ואגרסיבי, והממבה מגיע בארבעה צבעים – כולם בצביעה דו-גונית ייחודית שמחליפה צבעים לפי זווית הראייה והתאורה. בנוסף, חלקים מהפיירינג הם בעלי מרקם של קשקשים להשלמת המראה הנחשי. הסאן-יאנג ממבה 160 משווק כקטנוע לצעירים, עירוני עם יכולות בין-עירוניות, ובעל אופי ספורטיבי. ואולי מטרו לא רוצים לפגוע בתדמית הספורטיבית ולציין זאת, אבל אנחנו רואים בו גם פוטנציאל לכלי עבודה פרקטי.

    סאן-יאנג ממבה 160
    סאן-יאנג ממבה 160

    ביצועים

    המנוע מקורר הנוזל מפיק 15.5 כוחות סוס, ובתוך העיר מספק שפע של כוח, בעל תגובה מהירה בכל מצב ותאוצה מצוינת ביציאה מרמזור – אפילו עם מערכת דימום המנוע בעמידה. למעשה, המערכת מגיבה מספיק מהר שלא ניתקנו אותה במהלך המבחן. הממבה יזנק ממצב עמידה בזריזות גם כשהמנוע מדומם, ורק לשקט המוזר ברמזור עוד לא התרגלנו.

    הממבה קטן וקליל, והוא נותן תחושת רכיבה על קטנוע 125, ומפתיע כל פעם מחדש כשהוא מספק יותר כוח. יחד עם ההספק, המשקל הנמוך (אפילו ביחס לרוב קטנועי ה-125 של סאן-יאנג) וגלגלי ה-"13 עוזרים לקטנוע להשתחל כמו נחש ממבה בתנועה עירונית צפופה. המתלים תורמים את שלהם, והממבה 160 עובר מעל למהמורות, בורות ופסי האטה ללא דרמה. ברכיבה בכביש מהיר הוא פחות דומיננטי אבל מסתדר יפה מאוד, ונשאר יציב ובטוח גם במהירות המרבית אליה הגענו – 120 קמ"ש. את החגיגה מפסיקים צמד בלמי דיסק, אחד מלפנים ואחד מאחור, שלא מתקשים להתמודד עם המשקל הנמוך.

    הממבה מגיע עם מערכת בקרת אחיזה TCS ומערכת למניעת נעילת הגלגלים ABS אך למרות מזג האוויר הגשום בו בחנו את הקטנוע, שתיהן לא נקראו לפעולה. את חשיבות ה-ABS אנחנו יכולים להבין, אבל בקרת אחיזה בקטנוע כזה אינה הכרחית  – אך לא נשכח שכל מערכת כזו מקנה 3% הנחה נוספים בביטוח החובה.

    ביצועים טובים יותר משל 125
    ביצועים טובים יותר משל 125

    איך זה מרגיש?

    ההבדל העיקרי (ואולי היחיד) בין הסאן-יאנג ממבה 160 לדרגון קודמו – הוא העיצוב. והעיצוב אכן מוצלח. הצביעה והטקסטורה מושכים את העין, בעיקר בתאורה הנכונה, ומסכת החזית גבוה וזוויתית ומקנה לממבה מראה מודרני, אולי אפילו עתידני. ובעיקר מצליח העיצוב להקנות לממבה מראה של קטנוע ספורטיבי או קטנוע מנהלים או סתם קטנוע אופנתי ומעוצב, ומשכיח את זה שהממבה הוא למעשה קטנוע ספרטני.

    העיצוב מתעתע – אם הוא לא היה כה מסוגנן היינו מיד מסווגים אותו כקטנוע לשליחים, יש לו כל כך הרבה מאפיינים משותפים לקימקו מובי: הכידון החשוף, תא הכפפות הפתוח מלפנים, הרצפה השטוחה והגודל הכללי שלו – או ליתר דיוק היעדר הגודל. אבל כאן שוב מתעתע הממבה. הוא אכן קטנוע קטן וספרטני, אבל מרווח, וגם רוכבים גבוהי קומה לא ייאלצו להצטופף. ואמנם הרצפה ותא הכפפות מזכירים קטנוע שליחויות, אבל המדרסים הם של קטנוע מנהלים ומאפשרים את שליחת הרגליים לפנים. המושב גבוה יחסית והרושם הראשוני הוא של קטנוע קטן אך מרווח.

    גם האבזור מתעתע, מעט מינימליסטי ומעט מפנק. לוח השעונים הוא מסך LCD פשוט אך מאוד ברור וקריא. פתח התדלוק ממוקם משמאל לכידון, ומימינו, ליד מתג ההצתה ומעל לתא הכפפות הפתוח – נמצע שקע USB. מתחת למושב יש תא מטען בנפח 38 ליטרים – גדול, אך לא כל קסדה תיכנס בו. יש ידיות אחיזה למורכב, תאורת LED מלאה וחישוקי אלומיניום נאים.

    הדבר המתעתע ביותר בסאן-יאנג ממבה 160 הוא סידור המתגים, שכמו בהונדה ממקם את המאותתים בתחתית ומעליהם את הצופר, וגרם לנו לצפור בכל פנייה. כשמתרגלים לסידור הזה הוא עובד מצוין, אבל קצת הופתענו למצוא אותו בכלי שאינו מתוצרת הונדה.

    קטן פיזית אבל נוח ומרווח
    קטן פיזית אבל נוח ומרווח

    סיכום ועלויות

    הכינוי המפוקפק 'נחש' ניתן למי שמנסה ליצור רושם חביב אך להכיש ברגע הנכון. והכינוי 'נחש' מתאים לממבה – אבל כמחמאה. הוא קטנוע קטן וזריז אך מרווח וחזק. הוא ספרטני וקל עם מאפיינים של קטנוע שליחים אבל מעוצב ומושך ועם כל מה שצריך רוכב קטנוע שאינו שליח. וכל הערבובייה הזו מאד קלה לשליטה, מיד מרגישים על הממבה כמו בבית. קליל כמו קטנוע 125 ספרטני אך עם אקסטה כוח שימושי.

    קהל היעד של הממבה מגוון. הוא יוכל לשמש ככלי שליחויות באותה טבעיות בה ינייד סטודנט ללימודים או הייטקיסט לעבודה. יותר קל לומר למי הוא לא מיועד – למחזיקי רישיון A2. הנפח המוגדל של 160 סמ"ק מונע מבני נוער ובעלי רישיון מוגבל לרכב עליו, אך לכל השאר זוהי תוספת מבורכת שכמעט לא משפיעה על מחיר הביטוח.

    הסאן-יאנג ממבה הוא קטנוע ייחודי, לטוב ולרע. הוא שונה מרוב הקטנועים שנמכרים בארץ, בין אם הם בנפח 125 או 250 סמ"ק, ועם מראה ותכונות ייחודיים הוא כמו כפפה – יתאים בול או בכלל לא. למי שמחפש ספרטניות מחד ומראה ייחודי מאידך – ויכול לשלם את המחיר המבוקש של 22,985 ש"ח – הסאן-יאנג ממבה 160 ייתן מענה לדרישותיו, סותרות ככל שיהיו.