קוואסאקי הציגו שלושה דגמים חדשים לשנת 2020: דגם המוטוקרוס הקטן שלהם – KX250, ושני דגמי אנדורו / קרוס קאנטרי – KLX230R, KLX300R ו-KLX230 דו"ש.
בדומה ל-KX450, בקוואסאקי משחררים את האות F משם הדגם של ה-KX-F250 ומורידים במשקל של המדבקה. עדיין מדובר על מנוע ה-249 סמ"ק מרובע הפעימות, שהשנה קיבל שדרוגי מנוע ושלדה ובולמי קאיאבה חדשים. המנוע מקבל מובילי שסתומים חדשים, שמאפשרים נשימה בסל"ד גבוה יותר ותפוקת כוח טובה יותר, ובנוסף – על פי קוואסאקי – עמידות ואמינות לאורך זמן. מזלג הקאיאיבה בקוטר 48 מ"מ מגיע, כמו הבולם מאחור, עם קפיצים חזקים יותר. הדיסק האחורי גדל ב-10 מ"מ ל-250 מ"מ. ה-KX250 מגיע עם התנעה רגלית ועם בקרת זינוק, שבלחיצת כפתור משנה את מפת ניהול המנוע בשני ההילוכים הראשונים על מנת לאפשר הורדת כוח יעילה יותר. המערכת מתנתקת ברגע שהרוכב מעביר להילוך שלישי.
קוואסאקי KX250 דגם 2020
בגזרת האנדורו, בקוואסאקי מתגברים את ה-KLX110 ו-KLX140 בשלושה דגמים נוספים: KLX300R, KLX230R, KLX230. הדגם הגדול – המגיע ללא אביזרי תקינת כביש ומיועד לשטח בלבד – נושא מנוע ארבע פעימות בנפח 292 סמ"ק, עם גל זיזים עילי כפול, מקורר נוזל ומוזרק דלק. הוא מגיע עם התנעה חשמלית וגיר של 6 הילוכים. המזלג בקוטר של 43 מ"מ עם מהלך של 285 מ"מ, ויש כמובן גלגל 21″ מלפנים ו-18″ מאחור. לפי קוואסאקי הוא מוגדר כשילוב בין אופנוע הובי לאופנוע מרוצים. אין נתון הספק.
קוואסאקי KLX300R – חבל שלא מגיע עם תקינת כביש
דגמי ה-230 מגיעים עם מנוע מקורר אוויר בנפח 233 סמ"ק, בעל מערכת הזרקת דלק, התנעה חשמלית וגיר של 6 הילוכים. דגם ה-R – המיועד גם הוא לשטח בלבד ומגיע ללא תקינת כביש – מגיע עם מזלג הפוך בקוטר 37 מ"מ ומהלך גלגל של 250 מ"מ מלפנים ומאחור, וכן גלגל 21″ מלפנים ו-18″ מאחור. הדגם ללא ה-R מוגדר כדו"ש ומגיע עם אותו המנוע, מזלג קדמי ללא אפשרויות כוונון ומיכל דלק גדול יותר. לגרסה זו תוצע גם אופציה ל-ABS. בנוסף, יש לו תא כלים, לוח שעונים שונה ואביזרי כביש לתקינת כביש מלאה.
קוואסאקי KLX230Rוכאן הדו"ש – KLX230הבולמים החדשים של ה-KX250 גרסת 2020
בשנת 1995 הקוואסאקי נינג'ה ZX-6R המהפכני לאותה התקופה נתן את האות למרוץ החימוש המטורף בגזרת הסופרספורט 600 סמ"ק. במשך עשור וחצי היצרניות היפניות הציגו דגם חדש אחת לשנתיים – קל יותר, חזק יותר וספורטיבי יותר מקודמו – ועולם האופנועים נהנה מתקופת הרנסנס של אופנועי הספורט.
התקופה הזו הסתיימה ב-2009 – גם בגלל המשבר הכלכלי שאילץ את היצרניות לחשב מסלול מחדש ולסגור מדפים, אבל גם בגלל שקרנם של אופנועי הספורט ירדה, פשוט כי אופנועים בסגמנטים אחרים – למשל נייקדים או אדוונצ'רים – הציעו ביצועי כביש מעולים וכבר לא היה צורך באופנועי ספורט קיצוניים כדי לרכוב ספורטיבי בכביש הציבורי. אופנועי הסופרספורט נשארו אפוא בעיקר למי שרצה אופנוע למסלול, והקטגוריה המפוארת הזו, שהייתה מלכת המכירות בעולם, נמחקה כמעט לגמרי.
מתוך 4 היצרניות היפניות, 2 – הונדה וסוזוקי – הפסיקו לחלוטין לייצר את אופנועי הסופרספורט 600 סמ"ק שלהן. ימאהה המשיכה לייצר את ה-YZF-R6 הספורטיבי והקיצוני, ואף שדרגה אותו ב-2017. קוואסאקי נשארה על הגדר – ממשיכה לייצר ולמכור את ה-ZX-6R של 2013 ללא שינויים, אבל בודקת את השוק לפני שהיא מקבלת החלטה. וההחלטה הזו הגיעה לקראת 2019: בקוואסאקי החליטו שהם ממשיכים להשקיע בקטגוריית הסופרספורט 600 סמ"ק וממשיכים להשקיע ב-ZX-6R – הנינג'ה 600.
קוואסאקי ZX-6R חדש ל-2019
נינג'ה 600 חדש – לשימושי כביש
הבסיס המכאני של ה-ZX-6R החדש של 2019 דומה למדי לדגם הקודם, שכאמור נמצא איתנו מ-2013. המנוע הוא אותו 4 צילינדרים בנפח 636 סמ"ק, אולם בקוואסאקי כיוונו אותו כך שיספק יותר מומנט בסל"ד נמוך ובינוני. ההספק המקסימלי עומד על 130 כ"ס ב-13,500 סל"ד, ועוד 6 כ"ס עם ראם-אייר, מה שמזכיר לנו שה-ZX-6R של 1995 היה הסופרספורט 600 סמ"ק הראשון שחצה את קו ה-100 כ"ס, והראשון לקבל את הראם-אייר – שהפך אחר-כך לסטנדרט עולם הסופרספורט.
השלדה זהה לחלוטין לדגם היוצא, אולם מלפנים הותקן מזלג הפוך חדש של שוואה עם שיכוכים נפרדים בכל רגל. בנוסף, הנינג'ה 636 קיבל מערכות אלקטרוניקה מתקדמות כמו ABS מודרני, בקרת אחיזה ב-3 מצבים, קוויקשיפטר להעלאת הילוכים, ו-3 מצבי ניהול מנוע (לא שזה כל כך חשוב ב-600 סמ"ק, אבל שיהיה). סביר בהחלט.
אבל אחד השינויים החשובים – בטח בתקופה שכזו שבה האריזה לפעמים חשובה מהתוכן – הוא העיצוב החדש שקיבל ה-ZX-6R, עיצוב בהשראת האח הגדול – ה-ZX-10R – ושל קבוצת המרוצים של קוואסאקי בסופרבייק העולמי. הוא נראה מעולה, חד וקרבי, וגם פנסי ה-LED מוסיפים נופך מודרני.
להבדיל מהימאהה R6, שהוא קרבי מאוד ומיועד בעיקר למסלול, בקוואסאקי מייעדים את ה-ZX-6R לשימושי כביש ספורטיביים בשילוב של הנאה מימי מסלול מזדמנים. אז לקחנו אותו למסלול מוטורסיטי בשדה-תימן כדי ליהנות מיום מסלול כמו שבקוואסאקי תכננו. מוטורסיטי, אגב, מעולה לאופנועי 600 סמ"ק והוא בדיוק במידה הנכונה עבורם.
לקחנו אותו למסלול מוטורסיטי
ידידותי וקל משקל
את האישור הראשון לכך שלא מדובר באופנוע מסלול טהור קיבלנו עם העלייה הראשונה על האופנוע והתמקמות בתנוחת הרכיבה. הנינג'ה 636 הוא אופנוע ספורט נוח. עכשיו, במשפט הזה "אופנוע ספורט נוח" יש פרדוקס מובנה, מפני שאופנועי ספורט בהגדרה אינם נוחים. אבל יחסית לאופנועי ספורט קיצוניים, שגורמים לפלג הגוף העליון לשכב ולהישען על הידיים ולפלג הגוף התחתון להיות מקופל בתנוחת עובר, ה-ZX-6R דווקא מאוד סלחן, ואפילו נוח.
הוא גם קל למדי, וזה דווקא לא יוצא דופן בעולם ה-600 סמ"ק הספורטיבי, שכאמור בעשור וחצי של מרוץ החימוש הקטגוריה הזו השילה קילוגרמים רבים מאוד. להזיז אותו בין הרגליים בעמידה או לתת פקודות היגוי אינטנסיביות במהירויות גבוהות או תחת עומסי בלימה – המשקל הנמוך מדבר כאן ומקל על הרוכב מאוד. זה אחד היתרונות הגדולים של אופנוע סופרספורט 600 סמ"ק מודרני, וגם כאן בנינג'ה 636 הוא בא לידי ביטוי באופן מובהק.
בכלל, הידידותיות לרוכב היא שם המשחק כאן בנינג'ה החדש, וזה תהליך שהחל בשנים האחרונות בעולם האופנועים והגיע גם לאופנועי הקצה. האופנועים היום קלים יותר לרכיבה וידידותיים למשתמש, וגם הנינג'ה עובר, לשמחתנו, את התהליך הזה. קל מאוד לרכוב עליו – גם חזק ואינטנסיבי, המכלולים רכים וידידותיים לתפעול, יש שפע של רגש, והכל עובד בהרמוניה מוחלטת. כשהמאפיינים הללו מגיעים על אופנוע ספורט – זה מתורגם מיידית לזמני הקפות על המסלול.
אופנוע כביש ספורטיבי, אבל לא פראייר בזמני הקפה על המסלול
מנוע גמיש? ב-600 סמ"ק?
אחד המאפיינים החשובים שתורמים לאותה הידידותיות הוא המנוע. 4 צילינדרים בנפח הזה הם לרוב מנועים צרחניים שמתחילים לדחוף לא לפני 8,000 סל"ד וצפונה, ומגיעים לשיא לקראת 15,000 סיבובים לדקה. לרייסרים שרוכבים על הסל"ד המקסימלי כל הזמן זה מצוין, אבל לרוכבים מן השורה, קצת פחות. כאן בנינג'ה אמנם השיא גבוה – כ-14,000 סל"ד – אבל כבר מסל"ד נמוך ובינוני יש מומנט שמאפשר לצאת מפנייה בנוחות. תוספת הנפח הצנועה של 36 סמ"ק (למעשה 37 סמ"ק…) לחלוטין מורגשת, וגם הכיוון מחדש שעשו בקוואסאקי למנוע המצוין הזה.
המשמעות היא שרוכבים חובבנים, שלא נמצאים כל הזמן על קצה סקאלת הסל"ד, יכולים ליהנות גם הם מרכיבת מסלול או מרכיבה על כבישים מפותלים, כשהכוח בסל"ד הבינוני מאפשר להם גם לחשוב. הרבה יותר קל לחשוב ב-6,000 סל"ד מאשר ב-15,000. זה, אגב, מסתדר מצוין עם ההצהרה של קוואסאקי למי ולמה הם מכוונים את הנינג'ה 636.
וכמובן, כשמושכים את המנוע למחוזות ההספק הגבוה בקצה הסקאלה, מקבלים תאוצה משכרת של סופרספורט 600 סמ"ק עם צרחת 4 צילינדרים מטריפה. תקנות יורו 4 אמנם לא סתמו לגמרי את הסאונד ה-4 צילינדרי פה, אבל לחלוטין היינו רוצים מערכת פליטה משוחררת שתאפשר סאונד יותר בשרני ויותר בריא, ותאפשר לסחוט עוד כמה סוסים מהמנוע הזה. בטח ובטח אם מדובר על רכיבת מסלול.
המנוע הגמיש מאפשר גם כאלה בקלות
אבל זה לא רק המנוע. גם ההתנהגות הדינמית פה ניטרלית לחלוטין ומאפשרת לרוכב לרכוב מהר יותר ובקלות רבה יותר. ההיגוי מדויק וניטרלי, ועם המשקל הנמוך של האופנוע הוא גם לא מעייף את הרוכב, שלא צריך להתאמץ יותר מדי כדי לדחוף פקודת היגוי בכניסות לפניות – גם במהירויות גבוהות.
הבולמים גם הם מצוינים, עוזרים לשמור על הניטלריות ועל יציבות, וסופגים מצוין גם סדרות של באמפים קטנים על המסלול וגם שילובי כוחות כמו בלימה חזקה בכניסה לפנייה. למעשה, מערכת המתלים הזו גרמה לנו לחשוב במהלך המבחן עד כמה מערכות בולמים התקדמו בשנים האחרונות, ועד כמה מערכת בולמים פשוטה יחסית לאופנועי קצה – כמו זו המותקנת בנינג'ה 636 – יכולה להיות טובה ואיכותית. עד לפני כמה שנים מערכות בולמים ברמה הזו היו נחלתם הבלעדית של אופנועי מרוץ ברמות הגבוהות, וכעת הן נחשבות מערכות תקציב לאופנועי 600 סמ"ק.
הידידותיות על המסלול – וגם מחוצה לו – ממשיכה גם עם מערכת הבלמים, הכוללת צמד קליפרים רדיאליים. העוצמה חזקה ויש שפע של רגש, כך שאפשר להגיע לקצה הישורת של מסלול מוטורסיטי ליותר מ-200 קמ"ש, ולדחות את הבלימה האגרסיבית פעם אחר פעם, עד לנקודה המקסימלית, לרדת ל-60 קמ"ש, ולאפשר למנוע הגמיש לדחוף את הנינג'ה החוצה מהפנייה בקלות ובחלקות. איזה תענוג!
תענוג!
הבשורה – בקוואסאקי נשארים במשחק
הקוואסאקי ZX-6R, או בשמו השני נינג'ה 636, הוא בשורה. בשורה לא כי מדובר באיזה אופנוע-על עם טכנולוגיות קצה, אלא כי הוא אחרון אופנועי הספורט המיועדים לכביש הציבורי, והוא ממשיך מסורת של שני עשורים וחצי. הונדה וסוזוקי יצאו מהמשחק, לימאהה יש אופנוע מרוץ חוקי לכביש, והקוואסאקי נינג'ה 636 הוא האופנוע היחיד שעוד אפשר להגדיר כאופנוע ספורט לכביש הציבורי.
הוא קל, הוא חזק, הוא גמיש מאוד – וזה אחד מיתרונותיו הגדולים, והוא מציע מערכות שלדה איכותיות למדי ומערכות אלקטרוניקה מודרניות. בנוסף, האופנוע כולו נותן תחושה מהודקת של שלמות, והוא סופר-ידידותי לרכיבה – גם לרוכבים חובבנים. למעשה, הנינג'ה 636 הוא אופנוע כביש ספורטיבי. מאוד ספורטיבי ובעל יכולות מסלול לא מבוטלות, וכאמור גם ידידותי לרכיבה, אבל בכותרת הוא אופנוע כביש ולא אופנוע מסלול.
ואחרי הכל – הקוואסאקי נינג'ה 636 עולה 90 אלף ש"ח. אבסולוטית זה הרבה כסף, אבל יחסית לקטגוריה – או למה שנשאר ממנה (ימאהה YZF-R6) – הוא זול בכ-15 אלף ש"ח. הוא זול יותר ב-10,000 ש"ח אפילו מהנינג'ה 636 הקודם, זה שלא עודכן כבר שנים ארוכות, וזאת למרות שהוא מציע מכלולי שלדה טובים יותר ויותר מערכות אלקטרוניות מבעבר.
אז בקוואסאקי מצהירים שקטגוריית הסורספורט 600 סמ"ק לא מתה, שהיא חיה ובועטת, ושהיא עדיין במשחק. אנחנו כמובן בעד – במיוחד עכשיו כשיש בישראל מסלול, שהנינג'ה 636 כאילו נבנה בשבילו. ברוכה השבה קוואסאקי.
מערכת פול גז מודה לאלמוג אלפומה על העזרה בהפקת המבחן!
בשנת 1995 הטילה קוואסאקי פצצה בעולם אופנועי הספורט בכלל ובקטגוריית ה-600 בפרט: לאחר שנים של דגם ה-ZZR600 השמנמן, שייצג את היצרן הירוק בקטגוריית הספורט-תיור, הציגה קוואסאקי את ה-ZX-6R, או נינג'ה 600 – אח קטן ל-ZX-9R שיצא שנה לפני. הנינג'ה 600 הצעיר יצא להילחם באותם השנים בהונדה CBR600F ובימאהה YZF600 ת'אנדרקאט (ה-R6 הצטרף לחגיגה רק ב-1999, והסוזוקי GSX-R600 יצא לשווקים ב-1997).
מול יריביו הספורטיביים, הנינג'ה היה הסמן הימני הקיצוני, הרדיקלי והספורטיבי, ולמעשה גרר את כל הקטגוריה אחריו. בקוואסאקי – מעבר למשקל, לכוח ולקרביות – התגאו מאוד במערכת הראם אייר, אשר לטענתם מוסיפה כ-5% להספק המרבי במהירויות גבוהות מאוד (מעל 200 קמ"ש) כתוצאה ממינוף לחץ האוויר הדינמי בתור סוג של נשימה מתוגברת.
הקוואסאקי ZZR600 – שימש כאופנוע ספורט-תיור של קוואסאקי טרום עידן הנינג'ה 600
קטגוריית הסופרספורט 600 סמ"ק, שהייתה סופר-פופולרית לפני 10 ו-20 שנה ומכרה כמויות אדירות של כלים מכל היצרנים, פשוט נמחקה כמעט לחלוטין. רוכבים כבר לא קונים אופנועי סופרספורט אלא הולכים על סגמנטים אחרים – נוחים הרבה יותר, כשבטכנולוגיות הייצור המודרניות הם גם לא בהרבה פחות ספורטיביים כשמדובר על הכביש הציבורי, אבל הם הרבה פחות ממוקדים. דוגמאות – האדוונצ'רים המודרניים או הנייקדים והסופר-נייקדים, שמגיעים כיום עם מנועים, שלדות, מתלים והתנהגות ברמה גבוהה מאוד. לדעתנו זה לא ממש מפתיע. בעשור וחצי האחרון אופנועי הספורט הפכו מאופנועי כביש ספורטיביים לאופנועי מרוץ חוקיים לכביש, וכדי לרכוב איתם ביום-יום צריך להקריב, והרבה. בזמן שאלו הפכו צרים וממוקדים יותר, סגמנטים אחרים התפתחו והציעו לא פחות בתחום הספורטיבי על הכביש, אבל עם הרבה יותר רבדים אחרים. אפשר לומר שהמקום היחיד שלסופרספורט יהיה היום יתרון על, לצורך העניין נייקד מודרני, יהיה מסלול המרוצים – וגם זה לא בטוח במסלולים שלנו.
יחד עם זאת, בקוואסאקי החליטו להישאר במשחק הסופרספורט 600 סמ"ק, ולשנת 2019 הם שחררו את הגרסה האחרונה של ה-ZX-6R, או נינג'ה 636. יחד עם הימאהה YZF-R6 אלו הם אופנועי הסופרספורט היחידים שנשארו בייצור סדרתי.
קבלו את 25 שנות האבולוציה של ה–ZX-6R בתמונות.
1995 – 1997: בראשית
הקוואסאקי ZX-6R הראשון של 1995
הדגם הראשון (סדרה F) מוצג ב-1995 ומדהים את עולם האופנועים ביכולות שלו ובשינוי הדרסטי שנקט לעומת ה-ZZR600 שהחליף. בקאוואסקי למעשה יצרו דגם קטן ל-ZX-9R, שנוצר להילחם בהונדה CBR900RR פיירבלייד האימתני. מנוע הארבע בשורה, מקורר נוזל בנפח 599 סמ"ק, סיפק נתונים של 100 כ"ס בשנתו הראשונה. המשקל היבש נע סביב ה-182 ק"ג – הרבה בזכות שלדת האלומיניום. הדגם הראשון הגיע עם מזלג טלסקופי בקוטר 41 מ"מ, ולמרות שהיה פחות מעודן מהמתחרים, עיתונאי האופנועים בעולם היללו ושיבחו וכך גם גרף המכירות.
1998 – 1999: עדכונים ושיפורים
גרסת 1998 המשודרגת (צילום: מגזין MCN)
סדרה G כבר העלתה את הנתונים ל-106 כ"ס ב-14,000 סל"ד ומהירות מרבית מוצהרת של 262 קמ"ש, ונעשו שינויים גרפיים בפלסטיקה. בקוואסאקי עידנו במקצת את הגסות, ובשנים האלה הנינג'ה הפך להיות איום גם על קטגוריית ה-750 סמ"ק מבחינת יכולות על הכביש ועל המסלול.
2000 – 2002: עוד כוח ומתיחת פנים מול מתחרים שנכנסו חזק למשחק
גרסת 2000 – מתיחת פנים
הפרצוף מקבל פנס כפול והמנוע עולה ל-109 כ"ס, אבל גם הזרוע והמתלה האחוריים החדשים אינם מצליחים להוות תחרות להיסטריה סביב הימאהה YZF-R6 החדש וההונדה CBR600F4 שקיבל מהפך בחדר הכושר באותם השנים.
2003 – 2004: שינויים דרמטיים ומנוע 636 סמ"ק
ה-ZX-6R של 2003 – מנוע 636 סמ"ק
בעוד שאר המתחרים מרזים ומתחזקים והונדה מאיימת בדגם שובר כללים משלה בדמות ה-CBR600RR, בקוואסאקי הגו פתרון לא שגרתי: נפח המנוע בדגם הכביש שלהם עלה ל-636 סמ"ק והציע 117 כ"ס ב-13,000 סל"ד והזרקת דלק. לדגם ה'הומולוגציה' שלהם למסלול (כלומר, למי שמתחרה בקטגוריית ה-600 סמ"ק) המשיכו בקוואסאקי עם הנפח הרגיל ופשוט הוסיפו עוד R לשם הדגם (ZX-6RR). בחלק הקדמי הותקן מזלג הפוך מתכוונן ולוח שעונים דיגיטלי. העיצוב שינה גוון לירוק חלק ובהיר יותר. מבחינת רכיבה, הדגם באותם השנים קיבל אמנם ביקורות פושרות על הכביש בגלל קשיחות יתר, אבל על המסלול הוא קיבל תשבוחות. מהלך הגדלת הנפח יצר קצת בלבול באותה התקופה והכעיס את אוהדי היצרנים האחרים על כך שבקוואסאקי לא משחקים לפי הכללים הנהוגים.
2005 – 2006: ריכוך ושיפור
ב-2005 האגזוז עובר אל מתחת למושב
בקוואסאקי מרככים במקצת את המתלים – עוברים לשוואה מלפנים במקום קאיאבה – וחוזרים לקבל ביקורות טובות על הכביש. מתווספים קלאץ' מחליק ובלמים משודרגים, לצד מהירות מרבית מוצהרת של 274 קמ"ש. בנוסף, המפלט עבר אל מתחת למושב האחורי.
2007 – 2008: חוזרים לנפח אחד
בשנת 2007 ה-ZX-6R מקבל מנוע חדש וחוזר ל-600 סמ"ק
לאחר 4 שנים של שני דגמים בהיצע, בקוואסאקי חוזרים לנפח יחיד של 600 סמ"ק סטנדרטיים ומנוע חדש כמעט לגמרי – קל, יעיל וקטן יותר, עם קו אדום ב-16,000 סל"ד, על מנת לשפר את ההתנהגות של האופנוע במסלול. מתחרי הנינג'ה 600 היכו אותו בכל מבחן השוואתי ותחרות, ויותר חשוב – בטבלאות המכירות. כולם מצאו אותו בנחיתות לעומת המתחרים. שנים פחות מוצלחות לנינג'ה 600.
2009 – 2012: משיבים מלחמה
ב-2009 – דיאטה חריפה
דיאטה חריפה של 10 ק"ג, מנוע ומכלולים משודרגים, מערכת פליטה משופרת וקלאץ' מחליק מנסים ליישר קו עם קטגוריה שהפכה לדגמי מסלול עם רישוי כביש. עדיין, הדגם היה יותר אבולוציה של הדורות הקודמים מאשר דגם חדש ופורץ דרך כמו אבותיו. האגזוז חוזר לצד ימין של האופנוע.
2013 – 2018: קטגוריה גוססת
ב-2013 נאחזים באוויר
לשנת 2013 נפח המנוע שוב חזר ל-636 סמ"ק עם כמעט 130 כ"ס ב-13,500 סל"ד בדגם שהוא חדש לגמרי. מערכת ניהול המנוע הציעה שני מצבים, מתווספת בקרת אחיזה, השלדה חדשה, מתווסף מזלג שוואה BPF-SFF ועוד מכלולי קצה. הבעיה הגדולה הייתה קהל הלקוחות, שכן כמו שציינו – קטגוריית הסופרספורט 600 סמ"ק גוססת מבחינת מכירות. אופנועי הליטר לא יקרים בהרבה וקורצים יותר לאלה שעדיין מתעקשים לקנות אופנועי ספורט לכביש הציבורי.
2019: מחליטים להמשיך
ב-2019 – ממשיכים בסגמנט הסופרספורט 600 סמ"ק!
דגם חדש שמבוסס על גרסת 2018. המנוע משודרג ומפיק יותר מומנט בסל"ד הביניים, מתווספים ABS מתקדם, בקרת אחיזה מודרנית וקוויקשיפטר, ויש עיצוב חדש ברוח ה-ZX-10R שמתחרה באליפות העולם בסופרספורט ובקורלציה לשאר דגמי הנינג'ה. בקוואסאקי נשארים במשחק, אם כי מייעדים את הנינג'ה 636 לרכיבת כביש ספורטיבית ולימי מסלול מזדמנים. כך או כך, בקוואסאקי מצהירים כי קטגוריית הסופרספורט 600 המיתולוגית לא מתה, ואנחנו מרוצים.
הנינג'ה 650 של קוואסאקי הוא למעשה גלגול מודרני של ה-ER-6F מבית היצרן היפני, בעל מנוע טווין מקבילי בנפח 649 סמ"ק, בדומה לזה שמצוי בוורסיס 650 וב-Z650 של קוואסאקי, כשזה האחרון הוא למעשה הגרסה העירומה של הנינג'ה 650. הדגם אמנם נחשף כבר בתערוכת קלן בסוף שנת 2016 ועלה ארצה לפני כשנתיים, ואולם רק לאחרונה החלטנו לשים עליו את ידנו, או יותר נכון את ישבננו, ולקחת אותו למבחן, וזאת בשל מחירו הנמוך יחסית.
כאמור, הנינג'ה וה-Z מבוססים על אותה הפלטפורמה, ועל כן השניים חולקים הלכה למעשה את מרבית המכלולים – גם המכאניים וגם הקוסמטיים; המנוע שנלקח מה-ER והותאם לתקנות יורו 4 איבד בדרך 3 כוחות סוס, אך מפצה על כך במעט בסל"ד נמוך יותר שם הוא מפיק קצת יותר מומנט, השלדה והזרוע האחורית חדשות, כמו גם העיצוב כולו שעודכן לקרבי יותר, כיאה לשם 'נינג'ה', ובכך גם יישר קו עם מאפייני העיצוב הבולטים של משפחת אופנועי הכביש של קוואסאקי, אליה הוא משתייך.
פלטפורמה משותפת עם ה-Z650
ביצועים
על אף השם המחייב והעיצוב הקרבי, הנינג'ה 650 הוא איננו אופנוע ספורט למהדרין, בלשון המעטה, והדבר בא לידי ביטוי בביצועים שלו תחילה. מנוע הטווין המקבילי שלו מכתיב רכיבה בטווח הסל"ד הבינוני במרבית הזמן שבו רוצים לקבל תגובה ראויה בפתיחת מצערת, או בסל"ד נמוך יותר כאשר אנו משייטים במהירות קבועה. בשני המקרים העברת ההילוכים תתבצע במרווחים קצרים כל זמן שבוחרים להישאר באותו 'מוד' רכיבה, ובכל מקרה באף שלב לא תקבלו מנה גדושה של כוח מתפרץ שיעיף אתכם מהמקום קדימה.
הבולמים של הנינג'ה פשוטים למדי, והדבר ניכר בכבישים פחות מפולסים ובמיוחד ככל שמהירות הרכיבה עולה, אך יחד עם זאת עושים עבודה לא רעה בסך הכל ברכיבה עירונית או רכיבה מנהלתית מחוץ לעיר. מהירות השיוט של הנינג'ה 650 היא סביב ה-150 קמ"ש, והוא יסתדר לא רע גם מעל זה, אבל זה כבר ירגיש פחות טבעי, ואם האספלט שתפגשו בהמשך הדרך יהפוך למשובש – סביר מאוד להניח שמהר מאוד תחזרו לשייט על הרבה פחות מזה.
גם בנינג'ה, כמו ב-Z650, הבלמים הקדמיים חזקים ועובדים היטב, ויחד עם מערכת ה-ABS משרים מעט יותר בטחון על הרוכב כל זמן שהאופנוע נע בנינוחות.
אופנוע מתחילים בסיסי
איך זה מרגיש?
נתחיל רגע מאיך זה לא מרגיש: זה לא מרגיש כמו אופנוע ספורט. זה נראה כמוהו מהצד, אבל זה דועך בשנייה שמתיישבים עליו, מתפוגג בהתנעה, ונעלם סופית ברגע מתחילים בנסיעה על הנינג'ה 650.
אז איך זה כן מרגיש? ובכן, בחלק מהזמן קצת כמו ורסיס מונמך, אבל ביתר הזמן בעיקר כמו Z650 עם פיירינג, וזה די מובן ומתבקש לאור הדמיון המכאני הרב בין השניים. הקליפ-אונים הגבוהים שמעל המשולשים, תנוחת הרכיבה הזקופה למדי שמגובה על ידי מיגון הרוח שבעצמו מכוון להיות האפקטיבי ביותר עבור ישיבה שכזו, אלו מצטרפים למכאניקה של הנינג'ה 650 שתוחמת בבירור את הקו שבין אופנועי ספורט לבין האופנוע שבמבחן.
מאידך, הנינג'ה 650 מזמין אליו רוכבים מתחילים, ובמיוחד את אלו שאינם מצטיינים בממד האנכי, שלא יקנו אופנוע מבלי שיגיעו עם שתי רגליים לקרקע. המושב הנמוך כמו גם ממדיו הצנומים יחסית יכולים בקלות לגרום לבלבול בין הנינג'ה 650 לבין אחיו הקטן בנפח 300 סמ"ק (יותר דומה לו מאשר ל-400 בעיצוב), ותנוחת הרכיבה כאמור זקופה ומשוחררת למדי ולא מכווצת כפי שנהוג באופנועי ספורט.
ההיגוי ניטרלי יחסית – לא חד או מהיר במיוחד, אך גם לא כבד ואיטי, ובסך הכל מתאים בצורה מאוזנת לשאר התכונות הדינמיות של האופנוע.
שנראה מעולה
סיכום ועלויות
הנינג'ה 650 הוא אופנוע בסיסי יחסית המעוצב ברוח אופנועי הספורט של קוואסאקי, כשעל בסיס המנוע הוותיק נבנה אופנוע מעודכן יותר לתקופה, כזה שמשאיר אותו רלוונטי עבור רוכבים שמחפשים אופנוע כניסה או אפילו אופנוע ביניים, תחנת מעבר בין האופנועים בעלי ההספקים הנמוכים יותר לבין אלו שמעליו. הוא מתאים בממדיו ובאופי שמכתיב המנוע שלו גם לרוכבים מתחילים.
לזכות קוואסאקי יאמר שעל אף שהמנוע הוא זה שנלקח כמעט בשלמותו מה-ER-6F לדורותיו, ולא כדבר מעודד במיוחד, העטיפה החדשה סביבו בדגם האחרון מספקת תוצאה שונה, וכחבילה שלמה היא מעט טובה יותר ביחס לדגמים ההם. יחד עם זאת, העדכון שנעשה לפני שנתיים וחצי עשוי שלא להספיק לסטנדרטים המקובלים כשאנו עם הפנים לשנת 2020.
לנינג'ה 650 מעט מאוד מתחרים ישירים בשוק המקומי, ולמעשה למרות שמבחינת הנפח לכאורה הוא מתמודד ישירות מול ה-CBR650R של הונדה, בפועל הוא הרבה יותר קרוב באופיו, בסוג המנוע ואף במחיר להונדה CBR500R, הדגם הקטן יותר באותה המשפחה.
הנינג'ה 650, כמו מרבית דגמי ה-650 של קוואסאקי בישראל, מוצע גם הוא, בנוסף, בגרסה מוגבלת הספק המתאימה לרישיון A1. אם תחליטו לרכוש אותו, תקבלו עודף מ-50 אלף שקלים, שזה לא הרבה כסף ביחס שבין שקלים לסמ"ק, כ-3,000 ש"ח יותר מאשר אחיו העירום, ובהפרש תקבלו בעיקר מיגון רוח, עיצוב קרבי ושם שמזוהה עם המשפחה הספורטיבית יותר של קוואסאקי.
רישומים שדלפו לרשת מראים שחברת האופנועים היפנית קוואסאקי הגישה מסמכי פטנט עבור אופנוע חשמלי, שהוא לא פחות ממשפחת אופנועי הספורט שלהם – הנינג'ה. מהתבוננות בתרשימים ניתן להבחין בכיסוי צד נשלף, שמחפה על תא סוללה. הדבר מרמז על טכנולוגיה של החלפת סוללה, בדומה למה שנוסה בארץ על-ידי חברת 'בטר פלייס'.
אין לנו ספק בכך שנזכה לראות נינג'ה שנאמן לדמות המקורית מאומנויות הלחימה – חרישי וחמקן. עולם אופנועי הספורט צועד בכיוון החשמלי גם בכביש וגם בשטח. שיתוף הפעולה המדובר עם שאר החברות היפניות יביא במהרה מבחנים השוואתיים של נינג'ה מול ג'יקסר, פיירבלייד ו-R1 במסלולי ארצנו.
בקוואסאקי הגישו בקשה לרישום פטנט על מערכות התרעה מבוססות רדאר. מערכות אלו – אשר מחויבות בתחום הרכבים – מכילות חיישנים, בקדמת האופנוע, שמזהים את המרחק והפרשי מהירויות בין האופנוע לבין כלי הרכב מלפנים ומפעילים התרעה או מפעילים את מערכות הבלימה. הטכנולוגיה הנוכחית של מצערת אלקטרונית ו-ABS מנוהל מחשב תאפשר, יחד עם החיישנים, גם את האופציה לבקרת שיוט אדפטיבית, בה המחשב יאיץ או יאט את האופנוע בהתאם לתנועה מקדימה – ללא התערבות הרוכב.
הפטנט שהוגש גם מציין חיישנים אחוריים. לדעתנו מדובר על מערכת התראה גרידא, שאינה מחוברת למערכות המצערת או בלמים, ותפקידה להתריע או לתת חיווי במידה ויש כלי רכב מאחור אשר מתקרב במהירות גבוהה מדי או שיש עצם שנכנס למרחב של האופנוע.
הכוונה של קוואסאקי – ואנחנו בטוחים ששאר היצרניות היפניות יציעו מהר מאוד מערכות משלהן – היא להנגיש את הטכנולוגיה לאופנועים הזולים יותר בשוק ולא רק לדגמי הפירמיום של היצרניות האירופאיות. בדומה למכוניות, אנו בטוחים שתוך מספר שנים ספורות תיכנס רגולציה שתחייב את היצרנים להתקין מערכות בטיחות כאלה באופנועיהן – לפחות באירופה.
על מנת לאזן את הכוחות בשדה ולצמצם את הפערים, ב-FIM הודיעו שמנועי דוקאטי יוגבלו ב- 250 סל"ד, כלומר סיבובי המנוע של הפניגאלה V4R מאושרים עד ל-16,100 סל"ד במקום 16,350 סל"ד עד כה. ההגבלה תקבל תוקף החל ממחר – סופ"ש המרוצים באסן, הולנד.
הגבלה נוספת שדוקאטי קיבלו, ובהקשר זה גם קוואסאקי – לאור הצלחתו של האלוף (היוצא?) ג'ונתן ראיי – הוא השימוש, עד סוף העונה, בתצורת המנוע המקורי בו התחילו את העונה. לכל קבוצה יש את האפשרות להציג שיפורי מנוע פעם אחת במהלך השנה. שתי הקבוצות, כאמור, ימשיכו עם מה שהתחילו בו את העונה.
הונדה, לעומת זאת, קיבלו אישור להעלות את תקרת הסל"ד בעוד 500 סיבובים – עד 15,050 סל"ד במנוע ה-CBR1000RR שלהם. בהונדה מתקשים מאוד העונה, ותוצאותיהם – 21 נקודות באליפות היצרנים לעומת 186 של דוקאטי – מראות את זה. רוכב הונדה המוביל, לאון קאמייר, ממוקם כעת רק במקום ה-14 בטבלת הרוכבים.
בדוקאטי, שכבר קיבלו התרעה מראש לנושא, בחנו בשבועיים האחרונים את המנועים עם ההגבלה, כך שאנו לא צופים שינויים לרעה מבחינת המהירות או התוצאות. לדעתנו בהונדה כן יצליחו למצוא קצת יותר מהירות עכשיו, ולטובתנו הצופים נראה קצת יותר אקשן.
מטרו מוטור, יבואנית קאוואסאקי בישראל, משיקה את הנינג'ה 400 RE – דגם ייעודי מאובזר ומוכן למסלול המרוצים.
עם פתיחתם של 3 מסלולי אספלט – מוטורסיטי, פצאל וערד – דגמי הביניים זוכים לביקוש רב בשל עלויות הרכישה והתפעול הנוחות ביחס לאופנועי מרוץ בנפחים גבוהים יותר, וכן בשל היותם בית ספר מעולה לרכיבת מסלול. הנינג'ה 400 RE המוכן למסלול עומד בסטנדרטים בינלאומיים ובתקנוני המרוצים הרשמיים, ונחשב לדגם אידאלי לאימונים ותחרויות בקטגוריית הסופרספורט 300 הפופולרית. במטרו מתכוונים להשיק בעתיד דגמים נוספים מוכנים למסלול.
נינג'ה 400 (מימין) מול נינג'ה 400 RE (משמאל)
400 RE
הנינג'ה 400 RE, המבוסס על הנינג'ה 400, יימכר ברישוי אפור כשהוא מוכן למסלול עם שורה ארוכה של שיפורים ואביזרים, שהופכים את פלטפורמת הנינג'ה 400 למכונת מסלול.
רשימת התוספות – נינג'ה 400 RE
מערכת פליטה למרוצים אקראפוביץ' פול סיסטם
בולם אחורי Bitubo מדגם XXT11 – מתכוונן מלא
קיט קארטרידג'ים לטלסקופים מבית Bitubo – מתכוונן מלא
מחשב Power Commander לניהול יחס דלק / אוויר
קוויקשיפטר להעלאת הילוכים של Dynojet
רירסט (רגליות רוכב למרוצים) מתכוונן
קליפ-אונים רחבים למסלול
קלאץ' מחוזק – ייעודי לעומסי מסלול
סט פיירינג מלא למרוצים
האבזור והמערכות המשופרות מורידים את המשקל הרטוב בכ-28 קילוגרם ביחס לנינג'ה 400, ומקרבים את גרסת ה-RE ל-140 ק"ג רטובים.
הנינג'ה 400 RE יוצע רישוי אפור במחיר של 53,400 ש"ח, וזאת על-ידי זיכוי עבור החלפים המקוריים שהוחלפו, שערכם 7,500 ש"ח.
ניתן יהיה לרכוש את הנינג'ה 400 RE גם בגרסת רישוי צהוב חוקית לכביש הציבורי. גרסה זו תוצע ללא פיירינג מרוצים, ללא מערכת ניהול המנוע ועם דוד פליטה של אקרפוביץ' העומד בתקינת כביש. מחיר גרסה זו 57,400 ש"ח.
ג'יי לנו, הקומיקאי המפורסם (שגם מחזיק באוסף מטורף של מכוניות ואופנועים וכן בערוץ יוטיוב משלו – מומלץ!), אמר לאחרונה משפט שצריך לחלחל לראש של כולנו: ילד או ילדה שנולדו לאחרונה – סביר להניח שהאופנוע הראשון שלהם, בהגיעם לגיל רישיון, כבר לא יהיה עם מנוע בעירה פנימית.
ארבע היצרניות היפניות הגדולות – הונדה, קוואסאקי, ימאהה וסוזוקי – יצאו בכרזה משמעותית על ייסוד שיתוף פעולה חסר תקדים בשוק האופנועים. ארבעתן – יריבות מרות על שוק אופנועים שמצטמצם לו ביפן – תתכנסנה לצוות חשיבה טכנולוגי משותף בנושא של סוללות חשמליות לאופנועים.
העולם כולו צועד לקראת הנעה חשמלית ואיסור מוחלט של דלקים. בשוק גלובלי יש כרגע קושי רב בתיאום טכנולוגיית הטעינה האחידה והפריסה שנדרשת לכך על-מנת לאפשר מכירה גלובלית של כל יצרן. אין כרגע גם תיאום בין היצרניות עצמן, כל עוד לא התקבלה החלטה שמגדירה את הדרך הנכונה. על מנת לייעל את התהליכים העתידיים ולמנוע מצב בו יצרנית משקיעה משאבים גדולים בפיתוח הטכנולוגיה, שבסוף תברר כלא מתאימה, החליטו ארבע היצרניות לנהל את הנושא במשותף.
בתערוכת טוקיו האחרונה הונדה הציגה את רעיון החלפת הסוללות בתחנת טעינה. ממש כמו הרעיון (הכושל בזמנו) של 'בטר פלייס' הישראלית, של תחנות החלפה אשר יחליפו את הסוללות הגוועות בסוללות טעונות ויחסכו את תהליך הטעינה, שבטכנולוגיה הנוכחית עדיין מצריך כמה שעות להטענה. האם היפניות יעבדו על יישום הטכנולוגיה הזאת או יפתחו משהו אחר לגמרי?
אגב, פתרון דומה ראינו בשנה שעברה מקימקו הטייוואנית, שהציגה את ה-IONEX – מערכת סוללות אינטגרליות לקטנועים החשמליים, עם מקום ל-2 סוללות נשלפות שניתנות להחלפה בתחנות החלפה קבועות, ומגדילות את טווח הרכיבה, לפחות התאורטי, לאינסוף.
נמשיך כמובן לעקוב אחר העניין המסקרן, שמעיד רבות על עתיד התעשייה.
השליטה המוחלטת של אלווארו באוטיסטה והדוקאטי פניגאלה V4R (עליה כתבנו כאן) בשני הסבבים הראשונים באליפות הסופרבייק העולמית, שפכה אור על נקודה מעניינת בנוגע לתקנות הגבלת סל"ד במנועים. ישנם ענפים מסוימים בתחום מרוצי המכוניות, בהם היצרנים המנצחים 'נקנסים' בהוספת משקל לרכבים. הדבר נועד למנוע דומיננטיות של יצרן או נהג מסוים, מפני שבשורה התחתונה – זה משעמם לצופים. האם הדומיננטיות של באוטיסטה והפניגאלה V4R תאפשר ל-FIM ודורנה – המריצות את אליפות הסופרבייק העולמית – 'לקנוס' את דוקאטי ולהגביל את הסל"ד המרבי של הפניגאלה V4R?
אלבארו באוטיסטה והדוקאטי פניגאלה V4R – שליטה מוחלטת
לפני כן, ניתן הסבר קצר על שיטת חישוב הסל"ד המרבי באופנועי המרוץ בסדרה. טרום העונה מבקרת המשלחת הטכנית של האליפות במפעל עצמו. כל יצרן שמשתתף באליפות חייב לעמוד בדרישות ההומולוגציה, שהן – על פי תקנות ה-WSBK – הגבלת מחיר היחידה ל-40 אלף יורו בארץ המקור, היותו חוקי לכביש הציבורי, עמידה בתקנות יורו 4 (והחל מהשנה הבאה – יורו 5), וייצור של 125 אופנועים לפני המרוץ הראשון, 250 עד סוף העונה הראשונה ו-500 עד סוף העונה השנייה. המשלחת האמורה דוגמת רנדומלית מספר אופנועים מקו הייצור ומעלה על הדיינו. בתחילה הם בודקים את הסל"ד המרבי באופנועים הנדגמים, מחשבים את הנתון הממוצע שמתקבל בהילוך השלישי והרביעי ומוסיפים לחישוב 3%. מבחן נוסף מאתר את נקודת מהירות סיבוב המנוע המדויקת בה מתקבל נתון ההספק המרבי, ולנתון זה מוסיפים 1,100 סל"ד. המהנדסים מקבלים שני נתונים ומהם בוחרים את הנתון הנמוך מהשניים.
השנה נבדקו שלושת האופנועים החדשים באליפות: הפניגאלה V4R, הב.מ.וו S1000RR והקוואסאקי ZX-10RR. שאר האופנועים ממשיכים עם ההגבלה שנקבעה להם בסוף העונה הקודמת. הרף שנקבע עבור הדוקאטי הוא 16,350 סל"ד (!). לשם השוואה, הפניגאלה 1199R V2 של העונות הקודמות הוגבל ל-12,400 סל"ד. הרף לשאר האופנועים החדשים נקבע ל-14,900 סל"ד עבור הב.מ.וו ו-14,600 סל"ד לקוואסאקי.
16,350 סל"ד!
ה-FIM ודורנה, שכאמור מריצים את הסדרה, בודקים בכול שלושה סבבים את המנועים. אם יש אופנוע שמפגין ביצועים טובים משל השאר באופן מובחן, הם יכולים לבצע את הביקורת בכל רגע נתון. התקנות מאפשרות להגביל מנוע של יצרן דומיננטי. המשמעות היא שהרף יכול לרדת בשיעור של 250 סל"ד.
באותה המידה, אגב, ניתן גם להעלות את התקרה באותו הנתון. הונדה, שתקרת הסל"ד של ה-CBR1000RR נקבעה על 14,550, הגישה בקשה להעלות אותו לאור הביצועים הדלים עד כה. חשוב לציין שהדומיננטיות צריכה להיות קבוצתית ולא על בסיס רוכב יחיד. אם נסתכל על דוקאטי, אז באוטיסטה הוא קרן האור היחידה בקבוצה, לאור תוצאותיו הרעות של צ'אז דיוויס שנמצא אי-שם במקום ה-11 באליפות. גם שאר הדוקאטים בשדה אינם דומיננטיים כמו מוביל הטבלה. זאת, אגב, גם הסיבה מדוע לא הוגבל מנוע הקוואסאקי של ג'ונתן ראיי ב-4 שנות השליטה שלהם.
לאחר הסבב במלזיה דוקאטי השקיעו הרבה שעות במבחנים. אם באמת הם מצאו את הנוסחה שתאפשר לשאר הרוכבים את השליטה כמו של באוטיסטה – אולי נראה את התקנות באות לידי ביטוי. כך או כך, פתיחת העונה של דוקאטי עם הפניגאלה V4R מעניינת ואפילו מרתקת, ואנחנו ממליצים לכם לעקוב אחר ההתפתחויות.
![או]נוע כביש ספוריבי, אבל לא פראייר בזמני הקפה על המסלול](https://ng-stg.fullgaz.co.il/wp-content/uploads/2019/05/Kawasaki-ZX-6R-2019-Test-023.jpg)
