תגית: קטנוע

רכיבה ראשונה: קיוואי זוהרה 125 – הקטנוע הזול בישראל
צילום: עמרי גוטמן
- יתרונות: מחיר, עיצוב, בלמים, בולמים
- חסרונות: גימור, כוח מנוע, הנדסת אנוש, יציבות במהירות נמוכה
- שורה תחתונה: קטנוע בסיסי עם מראה רטרו יפהפה
- מחיר 'על הכביש': 10,886 ש"ח (כרגע במבצע – 8,886 ש"ח)
- מתחרים: סאן-יאנג מיו 110, דיאלים ארומה 125
- נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 125 סמ"ק, 9 כ"ס, הזרקת דלק, קירור אוויר, תמסורת וריאטור, התנעה חשמלית ורגלית, צמיג קדמי 90/90-12, צמיג אחורי 3.50-10. דיסק קדמי ואחורי, מערכת בלימה משולבת CBS, משקל מלא 110 ק"ג, גובה מושב 725 מ"מ, מיכל דלק 5 ל'
קיוואי זוהרה 125

מה זה?

הקיוואי זוהרה אינו קטנוע חדש, והוא נמכר פה כבר מ-2015. המותג קיוואי עשה עלייה ארצה עוד לפני כן, אך סובל מדימוי שלילי בשל ארץ מוצאו – סין. אך כשם שבכל התחומים סין מתקדמת בצעדי ענק, כך גם בתחום הדו-גלגלי. חברת האם של קיוואי, קיאנג'יאנג (Qianjiang), היא יצרנית הדו-גלגלי הגדולה בסין, שכבר מזמן רכשה גם את בנלי האיטלקית ונמצאת בבעלות חלקית של קונצרן ג׳ילי (Geely) – הבעלים של וולוו השבדית.

אז אמנם הזוהרה לא מתיימר להיות וולוו, אבל הוא כן מתיימר להיות הקטנוע הזול בישראל – 9,900 ש"ח לפני אגרות רישוי. עם עיצוב רטרו שובה לב ומכלולים מודרניים כמו מערכת בלימה משולבת – יצאנו לבדוק אם הוא השיומי של עולם הקטנועים.

הקטנוע הזול בישראל

ביצועים

בהתנעת הזוהרה נשמע גרגור בס נעים, וכשפותחים גז המנוע מושך חלק וללא ויברציות. המנוע חלק, אבל גם חלש, ודרושה פתיחת מצערת רצינית כדי לגרום לו לעמוד בקצב עם שאר הקטנועים ברמזור. הזוהרה מגביר מהירות לאיטו ואף מגיע למהירות מרבית של כ-110 קמ"ש מפתיעים על השעון. אף כי הזוהרה מעט חלש, הוא מצליח לעמוד ברוב המשימות והמנוע המוזרק מסתדר גם בעיר וגם בכביש המהיר.

המתלים של הזוהרה הם אחת מנקודות החוזקה שלו, והכבישים המשובשים של תל-אביב מזעזעים את הקטנוע אך אינם מפריעים להיגוי או גורמים לחוסר נוחות אצל הרוכב. הבלמים, עם מערכת ה-CBS המושלבת, עוצרים בצורה מספקת אך דורשים משיכה חזקה למדי, בעיקר עם שתי אצבעות. ועדיין בלם הדיסק האחורי שלו הוא אחד היתרונות הבולטים שיש לו על פני המתחרים – לפחות על הנייר.

בדרך כלל ההיגוי בקטנועים עם גלגל "12 נע בין מהיר לעצבני. בזוהרה זה מורגש הרבה יותר ולוקח זמן להתרגל להיגוי שלו. כל הפעלת כוח על הכידון מורגשת מיידית בשינוי כיוון. בהתחלה היה לנו קשה להשתחל בין טורי המכוניות מרוב שהכלי לא הרגיש לנו יציב, אך לאחר כמה ימים במחיצתו ההרגשה התמתנה ואפילו נהנינו מהזריזות. חוסר היציבות מורגש בעיקר במהירות נמוכה, ובנסיעה מהירה על כביש מהיר הקטנוע שומר על יציבות ללא בעיות מיוחדות.

מנוע חלק וקצת חלש, מתלים טובים, זריזות גבוהה

איך זה מרגיש?

לאחר כמה סיבובי התפעלות סביב הקטנוע היפה הצלחנו להתגבר ואשכרה לשבת עליו. הישיבה זקופה וקל להגיע עם שתי רגליים אל הקרקע. בנסיעה, מדרס הרגליים השטוח רחב ומאפשר מעט שינוי בזווית הרגליים לפנים ולאחור, אם כי אין אפשרות לשלוח רגליים הרחק לפנים. גם כשהעמסנו תיק צד על המשטח עוד נשאר מספיק מקום לרגליים.

המושב שטוח ורחב ומאפשר שפע תנועה, אך כבר לאחר נסיעה קצרה מתגלה כלא נוח במיוחד ואינו תומך היטב. לפחות אפשר לזוז לפנים ולאחור כדי לשנות תנוחה, כי מהר יחסית זה נהיה הכרחי.

לוח השעונים יפה, באותו סטייל רטרו כמו כל הקטנוע, והוא כולל מידע בסיסי: מד מהירות, מד דלק, מחווננים לאיתות ומד מרחק אחד. אנחנו לא זוכרים מתי נתקלנו בכלי תחבורה שאין לו מד מרחק נוסף מתאפס. גם מד הדלק לא הרשים ונשאר צמוד לחלק העליון במשך כשמונים ק"מ, ורק אז צנח בדרסטיות לפני שהגענו למכסת המרחק של מאה הקילומטרים שמאפשר מיכל מלא. לא מד דלק הכי מדויק, אבל מספיק בשביל להתריע כשצריך להתחיל לחפש תחנת דלק.

לוח שעונים רטרו יפהפה

על הכידון הנאה מורכבות שתי מראות עגולות ונוצצות שמספקות שדה ראייה מספק, והן מעט קשות לכיוון. המתגים שעליו בסיסיים וגם בהם ניכר החיסכון. בנוסף, בית המתגים בולט כשני סנטימטרים מהידיות וקשה לאותת או לצפור ולשמור על שתי אצבעות על הבלם באותה עת. צריך לשנות מעט את תנוחת היד כדי להגיע למתגים אלו.

שאר הקטנוע נראה באיכות סבירה והפלסטיקים נראים איכותיים, אך יש נקודות קטנות ומעצבנות. בקטנוע המבחן למשל, בזמן עמידה, נשמעו חריקות קלות בסיבוב הכידון לצד שמאל, כאילו אחד הכבלים מתחכך במעטה הפלסטיק. לא ממש קריטי, אבל מיותר.

לזוהרה יש סבל קטן ומוצק המגיע כסטנדרט, וו מתקפל למטען מתחת לכידון, ומתחת למושב יש מקום לתיק קטן – אך לא לקסדה. המושב נפתח דרך המתג הראשי ולא ממנעול נפרד – כאן ניצחה הנוחות את החיסכון. בנוסף יש לזוהרה רגלית הנעה (קיק סטרטר) – דבר שכל מי שנתקע פעם בלי מצבר ידע להעריך.

לסיכום אפשר לומר שהאיכות הכללית והאבזור מספקים, בעיקר ביחס למחיר. אפשר לראות היכן נחסכו הוצאות הייצור, אבל בשורה התחתונה הזוהרה הוא כלי מודרני שלא צריך להתבייש מול הנורמה בשוק – הוא מאחוריה, אבל לא בהרבה.

וגם העיצוב הכללי בסגנון רטרו מושך מבטים

סיכום ועלויות

אמנם בחנו את קטנוע ה-125 הזול בישראל, אבל לא רצינו לעשות לו הנחות או לתת לו יחס מיוחד. אך בכל זאת, הזוהרה כל כך שונה שצריך לשים על השולחן בבירור מה הוא כן ומה הוא לא.

מה הוא לא? הוא לא סחורה סינית נחותה. לחלוטין לא. מה הוא כן? הוא קטנוע בסיסי אך חביב, ועם עיצוב ואופי שאינם שכיחים. אפשר בהחלט לראות היכן חסכו בעלויות – מילות הקסם "מייד אין צ׳יינה" לבדן לא מספיקות לכך מסתבר. הגימור בסיסי בהחלט וגם הנדסת האנוש חסרה את הניסיון שיש למותגים ותיקים ממנו.

אז למי הוא מיועד? קודם כל למי שרוצה קטנוע חדש, ו-10,000 ש"ח הם תקרת המחיר שלו, שכן כרגע הוא במבצע – 8,886 ש"ח 'על הכביש' כולל אגרות. בין אם הקונה לא רוצה או לא יכול לשלם יותר – במחיר הזה זו האפשרות היחידה שלו. המראה שלו יהיה אחראי על קהל היעד הנוסף. עיצוב הרטרו של הזוהרה נאה ומיוחד, וסחט מחמאות מעוברים ושבות בכל מקום אליו הגיע.

כך או כך, מי שיקנה אותו יקבל תמורה לכספו. קטנוע בסיסי ומעט לא בשל שנראה כאילו יצא היישר מסרט איטלקי ישן – סינמה פרדיסו.

עלויות תחזוקה
- 1,000 ק"מ – 340 ש"ח
- 5,000 ק"מ – 410 ש"ח
- 10,000 ק"מ – 1,055 ש"ח
- סה"כ ל-10,000 ק"מ – 1,805 ש"ח
* המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
29 באפריל 2019
מבחן השוואתי: קטנועי 300 סמ"ק דגמי 2019

בוחנים: אורי ארגמן, נמרוד ארמן, אלי כרמל, ששי אליאס; צילום: אביעד אברהמי

מה נשתנה?

300 סמ"ק הוא נפח המנוע השכיח לקטנועי A2 באירופה (מדרגת הרישוי שעדיין נקראת בישראל A1), ומי שמחפש לקנות קטנוע בנפח הגבוה מ-125 סמ״ק – זו המדרגה הבאה. באירופה. לישראל עדיין מגיעות גרסאות 250 סמ"ק בגלל מדרגות ביטוח חובה ארכאיות שלא עודכנו בהתאם לדרגות הרישוי, ושוק ה-300 סבל ממכירות נמוכות במשך שנים.

אך המצב הזה השתנה. הקונים בארץ מתחילים להפנים שלא מדובר רק בעוד כמה סמ"קים. הקטנועים כיום מתוכננים בנפח זה, ודגמי ה-250 הם גרסאות מוקטנות או דגמים ישנים. בין עשרת הקטנועים הנמכרים ביותר בארץ בשנת 2018 היו ארבעה קטנועים בנפח 350-300 ורק שניים בנפח 250-200. אי אפשר להתעלם מהמגמה ויצאנו לבדוק – מי מבין קטנועי ה-300 הוא הטוב ביותר?

בחרנו בקטנועים הפונים לקהל הרחב ביותר: הקימקו דאונטאון 350i הוותיק והמוכר, הימאהה איקסמקס 300 המוכר והנמכר, ההונדה פורצה 300 בדגם חדש מ-2018, והסאן-יאנג ג'וימקס Z – דגם חדש לגמרי לשושלת הוותיקה והמאוד פופולרית בשוק הישראלי.

ארבעת קטנועי ה-300 סמ"ק 2019 הנמכרים בישראל

כנגד ארבע בנים

הקימקו דאונטאון 350i הוא קטנוע מנהלים הנמכר פה בהצלחה מאז 2015. בשנה שעברה הוא היה הקטנוע הנמכר ביותר מעל ל-125 סמ"ק. מאות קטנועים כאלו נעים על כבישינו, והוא הדגם הוותיק מבין הארבעה. הוא גם בעל נפח המנוע הגדול ביותר (320 סמ"ק בלבד – למרות השם), וההספק הגבוה ביותר – 30 כ"ס, אך גם המשקל והגודל הפיזי הגבוהים ביותר. הוא גדול, מרווח, חזק וכבד. ברשימת האבזור תמצאו ABS, תא מטען ענק, שקע USB, ידיות אחיזה למורכב ולוח שעונים עשיר הכולל מחשב דרך. העיצוב עדיין נאה, אך מתחיל להיות מיושן.

קימקו דאונטאון 350i

הימאהה איקסמקס 300 נמכר פה כבר כשנתיים – בהצלחה כמעט כמו של הדאונטאון. נתון מרשים בהתחשב בזה שמחירו גבוה בכ-20%. הוא החליף את האיקסמקס 250, אבל הוא קטנוע חדש לחלוטין ולא שדרוג לדגם המוחלף. לאיקסמקס שלדה מודרנית עם צמד משולשי היגוי – כמו באופנוע, ובנוסף לאבזור הקיים בדאונטאון הוא מוסיף לרשימה גם לוח שעונים עשיר עם תצוגת LCD הפוכה, מחשב דרך ושליטה בתצוגה מהכידון, וגם בקרת אחיזה שאפשר לבטל בלחיצת כפתור. המשקף ניתן לכיוון בעזרת ארבעה ברגים, הפנס הקדמי והאחורי הם פנסי LED, ויש לו מפתח קרבה המאפשר התנעה ללא נעיצת המפתח במתג ההצתה – פטנט שאולי נשמע מיותר, אבל כשמתנסים בו מבינים מהר מאוד איזה שדרוג עצום לאיכות החיים. אפשר להגיע לקטנוע עם המפתח בכיס, הכפפות כבר על הידיים – ולהתניע. האיקסמקס מעוצב עם המון השראה מהטימקס 530 הגדול, והוא בהחלט נראה טוב, מודרני וספורטיבי.

ימאהה איקסמקס 300

ההונדה פורצה 300, קטנוע המנהלים הוותיק של הונדה, קיבל ב-2018 שדרוג משמעותי, ואף כי אינו דגם חדש לחלוטין – הוא קרוב מאוד לכך. הוא הקטנוע הקצר והצר ביותר מבין הארבעה, אך זה לא נראה ולא מרגיש ככה. הוא גם החלש ביותר עם 25 כ"ס בלבד על הנייר. הפורצה הוא הקטנוע המאובזר ביותר בחבורה, והוא מוסיף לרשימת האבזור המכובדת של האיקסמקס גם פנסי LED בארבעת המאותתים, משקף מתכוונן חשמלית בשליטה מהכידון, ויש אפשרות להוסיף לו גם ארגז מטען מקורי בנפח 45 ליטר שנפתח גם הוא עם מפתח הקרבה – אך התענוג הזה יגרום לקטנוע לעבור את רף הארבעים אלף ש"ח. אגב, לפורצה יש גם גרסה מוקטנת בנפח 250 סמ"ק שמיוצרת במיוחד לשווקים הישראלי והטורקי.

הונדה פורצה 300

היינו יכולים לצרף למבחן גם את הסאן-יאנג קרוזים 300, אבל רצינו לבדוק את הג'וימקס Z החדש שהגיע ארצה ממש לאחרונה. ה-Z הוא קטנוע מנהלים ספורטיבי, הנצר האחרון לשושלת הג'וימקס הוותיקה והמוכרת. הוא הקטנוע הקל והנמוך מבין הארבעה, אבל בעיקר הזול מביניהם – זול ביותר מעשרת אלפי ש"ח מצמד היפנים – האיקסמקס והפורצה. לא היינו מצפים ממנו לאבזור עשיר כמו של היפנים, אך בכל זאת יש לו משקף ניתן לכיוון ידני כמו באיקסמקס, תא מטען ענק ותא כפפות עם שקע 12V. וכמובן, כמו לכולם, מערכת למניעת נעילת הגלגלים בבלימה – ABS. העיצוב החדש זוויתי ומודרני ובהחלט נעים לעין.

סאן-יאנג ג'וימקס Z 300

ביד חזקה ובזרוע נטויה

כל אופנוען יודע שאין תחליף לנפח, והדאונטאון 350 מוכיח את זה. הוא בעל המהירות הסופית הגבוהה במבחן והראשון לעבור את קו מאתיים המטרים בבדיקות התאוצה שלנו – למרות המשקל והגודל שלו (ראו נתוני ביצועים בטבלה למטה). המנוע נותן תחושה גסה ומחוספסת, אבל בכל מצב יש לו כוח, וביציאה מרמזורים קרה לא פעם שהרגשנו בחסרונה של בקרת האחיזה כשהגלגל האחורי פרפר על האספלט העירוני תחת אותו הכוח.

האיקסמקס הוא סגנו מבחינת נפח והספק, מפגר אחריו רק במעט במהירות הסופית ובתאוצה ל-200 מ', אך בזכות היתרון במשקל מנצח את הקימקו במיאוץ ל-100 מטרים, והמנוע שלו חלק, נעים וגמיש. הפורצה והג'וימקס הם החלשים בחבורה – גם בתאוצות וגם במהירות הסופית, עם יתרון קל להונדה.

לצמד היפנים יש את המתלים הטובים ביותר והם יבלעו את המהמורות בכביש בצורה הטובה ביותר מבין הארבעה. האיקסמקס מעט יותר קשיח וספורטיבי והפורצה יותר רך ומפנק, אבל שניהם עושים עבודה מעולה. הג'וימקס הקשיח והדאונטאון הרך לא מפגרים בהרבה מאחורי היפנים, אבל מהמורות קשות או רצופות יורגשו ויוציא את הכלי משלוותו – בעיקר בג'וימקס.

צמד היפנים – איקסמקס 300 ופורצה 300

למרות הגודל, לא מצאנו שום בעיה להשתחל עם אף אחד מהם בתנועה העירונית הצפופה. הדאונטאון רחב מכולם, אך לא בהרבה. ההונדה הצטיין בזכות מושב נמוך ופעולת מנוע חלקה, ולעומתו האיקסמקס מצריך רגל ארוכה כדי להגיע לקרקע ויקשה על רוכבים ורוכבות מתחת ל-170 ס"מ.

גם עם נסיעה בינעירונית ארוכה התמודדו היטב כל הארבעה, אך כשהמהירות עלתה הג'וימקס נשאר מאחור, כי למרות שהמהירות הסופית שלו גבוהה במעט משל הפורצה, הוא פשוט מרגיש פחות בנוח במהירויות כאלו. אף כי אלו אינם קטנועי תיור או גדלנועים, אפשר בהחלט לגמוע איתם מרחקים.

בנסיעה טכנית בכבישים מפותלים – לא סביבת המחייה הטבעית של קטנוע – התבלט לטובה האיקסמקס בזכות הכוח והשלדה הטובה מבין הארבעה. הפורצה פחות ספורטיבי, אבל בזכות היגוי ניטרלי ומשקל קל תופס את המקום השני. הדאונטאון תפקד בצורה מספקת ובהחלט אפשר ליהנות איתו בכביש המפותל, אך הג'וימקס לא עמד ביומרות הספורטיביות ונתן תחושה לא ברורה ואף איבודי אחיזה קלים תחת עומסים.

כל הקטנועים בולמים היטב, אך לא בצורה זהה. הבלם של הג'וימקס מתחמם לאחר סדרת בלימות חזקות. לאיקסמקס בלימה נהדרת אבל תחושה מעט קשה בידית, כאילו מערכת הבלימה שלו היא פנאומטית ולא הידראולית. הדאונטאון בולם היטב אך מערכת ה-ABS משתלבת בצורה מעט אגרסיבית, והפורצה – בזכות המשקל ומערכת ABS כמעט ולא מורגשת – הוא המצטיין בתחום הבלימה.

צמד הטייוואנים – הג'וימקס Z 300 והדאונטאון 350i

בין יושבין ובין מסובין

תנוחת הרכיבה מחלקת את הקטנועים לשתי קבוצות: הפורצה והדאונטאון הם קטנועי מנהלים גדולים ומרווחים, עם המון מקום לרגליים ומושב רחב. אם היו להם עוד 100 סמ"ק הם כבר היו נחשבים לקטנועי תיור גדולים. מאידך, האיקסמקס והג'וימקס הספורטיביים יותר צפופים ועם מושבים יותר קצרים ונוקשים.

מבין הארבעה דווקא הפורצה הקצר מכולם הוא המרווח ביותר ונותן הכי הרבה אפשרויות תמרון לרגליים, וקל גם להגיע עם הרגל אל הקרקע. הדאונטאון מרווח גם הוא, אך עם פחות מקום להניח את הרגליים מתחת לרוכב. המושב שלו רך מדי ומקבע את הרוכב למקומו, ולאחר נסיעה ארוכה הישבן משווע להחליף תנוחה. לג'וימקס מושב קשה וצר, אך קל להגיע עם שתי רגליים לקרקע. יש בו גם מרווח מספק לשליחת הרגליים קדימה. המושב של האיקסמקס קשה מאוד, אבל נוח באופן מפתיע. הוא מרגיש הכי צפוף מבין הארבעה, עם הכי מעט מרווח תמרון לרגליים.

המשקפים של כולם עושים עבודה טובה בפינוי הרוח אל הקסדה. רשמנו יתרון קל לטובת הג'וימקס והאיקסמקס על פני הדאונטאון, בזכות המשקף המתכונן ידנית. כך יכול כל רוכב לפרק ולהתאים את המשקף לגובה שלו והעדפותיו. ניצחון מוחץ על פני כולם לפורצה בזכות המשקף החשמלי המאפשר להוריד ולהעלות אותו בלחיצת כפתור ולקבל רוח מרעננת בנסיעה איטית ומיגון רוח טוב בנסיעה מהירה. תענוג.

טובים גם מחוץ לעיר

לארבעתם יש לוח שעונים במבנה דומה: שני שעונים אנלוגיים גדולים – מד מהירות ומד סיבובי מנוע, וביניהם צג LCD. לוח השעונים של הג'וימקס נראה יפה וקריא בכל מצב, אך חסרים מעט פרטים לעומת השאר. יש בו כל מה שצריך אך לא יותר – שעון, קילומטראז', מד דלק ומד חום-מנוע. לדאונטאון מתווסף מחשב דרך עם נתונים כמו תצרוכת דלק, אך מראהו מיושן. לצמד היפנים יש לוח שעונים ברמה אחרת עם תצוגה הפוכה, שליטה מהכידון בעזרת צמד מתגים ושפע של נתונים כמו טמפרטורת האוויר, זמן רכיבה ועוד. לוח השעונים של הפורצה מעט יותר גדול, אבל בשניהם תמצאו את כל המידע שתצטרכו וגם את כל המידע שאי-פעם תחלמו עליו.

תא המטען של ארבעת הקטנועים ענק ויכיל שתי קסדות מלאות, אך בשני היפנים גם יישאר מקום לתיק קטן. לפורצה ולג'וימקס יש רק תא כפפות אחד מלפנים לעומת השניים של הדאונטאון והאיקסמקס, אך זה של הפורצה עמוק במיוחד ויכיל גם בקבוק משקה של ליטר בלי בעיה.

איכות הגימור הכללית בפורצה היא הטובה ביותר. הצביעה, המתגים, המראות האינטגרליות – הכול נודף איכות. האיקסמקס לא מפגר בהרבה, אבל אפשר לראות את ההבדלים במספר נקודות, כמו המראות למשל. הקימקו מפתיע לטובה ואיכות הגימור שלו מצוינת. גם לג'וימקס איכות גימור טובה, אבל לא באותה הרמה, ואפשר לראות את ההפרש במחיר גם במתגים.

וחלקם גם בכבישים מפותלים

אחד מי יודע?

ארבעת הקטנועים טובים, חזקים, בטוחים ומגוונים ויאפשרו לרוכש שלהם מגוון רחב של שימושים: מהתחמקות יומיומית מהפקקים בדרך למשרד ועד טיולון שבת לבד או בזוג. כולם טובים אבל מנצח יכול להיות רק אחד.

הסאן-יאנג ג'וימקס קטנוע פרקטי, ועל אף מחירו הנמוך משמעותית מהאחרים יש לו אבזור מספק, רמת גימור טובה והוא יתאים למגוון של שימושים – כולבויניק אמיתי. מעט לא הוגן להשוות אותו לקטנועים היקרים ממנו משמעותית, אך בסך הכל הוא עמד בכבוד במשימה ולא רחוק מאחורי השאר. אמנם לא ספורטיבי, אבל בהחלט קומפקטי וקל לשליטה. הוא יקרוץ לכול מי שלא רוצה או לא יכול לשלם יותר מ-25 אלף ש"ח על קטנוע חדש.

סאן-יאנג ג'וימקס Z 300 – למי שלא רוצה לשלם יותר מ-25 אלף ש"ח

הקימקו דאונטאון הוא קטנוע מנהלים מרווח וחזק. הוא נותן קרב צמוד ליפנים בהכל פרט לאבזור, והתמורה למחיר שהוא נותן היא גבוהה מאוד. הוא קטנוע מצוין ובחירה צרכנית נבונה, אבל הוא לא המנצח של המבחן שלנו.

דאונטאון – עסקה מעולה

את המנצח צריך לבחור מבין שני היפנים. שני קטנועי פרמיום מעולים, בגישה וקהל יעד מעט שונים.

הימאהה איקסמקס הוא הקטנוע הספורטיבי ביותר בחבורה. יש לו מנוע חזק, שלדה מעולה ועיצוב יפהפה. הוא יתאים למי שרוצה קטנוע עם יכולות ספורטיביות טובות מבלי להתפשר על נוחות ואבזור. הוא יכול להיחשב כאח קטן לטימקס 530, גם באופי וגם במראה, מה שבוודאי עזר רבות לקצב המכירות שלו.

ימאהה איקסמקס 300 – הספורטיבי מכולם

ההונדה פורצה הוא קטנוע המנהלים הנוח והמפנק בחבורה. רמת אבזור וגימור ללא תחרות, קל לרכיבה, נוח וחלק. הבעיה הגדולה ביותר שלו היא הפורצה 250 שעומד לידו בסוכנות ומציע חבילה כמעט זהה, עם הבדל מינימלי בכוח ועם הנחה משמעותית בביטוח החובה. אבל הוא לא נמצא כאן במבחן.

שני הקטנועים האלו – הימאהה איקסמקס וההונדה פורצה – הם הטופ של קטנועי ה-300 סמ"ק. האחד יותר ספורטיבי והשני יותר… ובכן… יותר קטנוע. כל אחד מתאים לקונה אחר ושניהם בחירה טובה. אנחנו חושבים שרוב האנשים שקונים קטנוע מחפשים את הנוחות והפינוק יותר מיכולות לגהץ עיקולים בכבישים מפותלים, ומבין ארבעת הנבחנים הפורצה הוא הקטנוע המאובזר, המרווח, והמפנק ביותר, ולכן ההונדה פורצה 300 מנצח את המבחן ההשוואתי שלנו.

הונדה פורצה 300 – מנצח המבחן ההשוואתי שלנו

מערכת פול גז רוצה להודות לגיא לויט ולאריאל רותם על העזרה בהפקת המבחן.

טבלת ביצועים

[table id=142 /]

מפרטים טכניים

[table id=141 /]

19 באפריל 2019
רכיבה ראשונה: קימקו מובי S 125i – אולר שווייצרי
צילום: עמרי גוטמן
- יתרונות: זריזות, גודל פיזי קטן, חבילה מאוזנת, מוניטין
- חסרונות: מחיר, יכולת בין-עירונית
- שורה תחתונה: קטנוע עירוני קטן וזריז שעשוי להחליף בהצלחה את המובי האגדי
- מחיר 'על הכביש': 14,900 ש"ח
- מתחרים: הונדה ויז׳ן 125, ימאהה דילייט 125, סאן-יאנג ג'ט 14
- נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 124.8 סמ"ק, כ-9 כ״ס. קירור אוויר, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי ואחורי, מערכת בלימה משולבת CBS, משקל מלא 114 ק"ג, בסיס גלגלים 1,230 מ"מ, מיכל דלק 6 ל', צמיגים 110/70-12
קימקו מובי S 125i – המחליף של המובי המיתולוגי

מה זה?

הקימקו מובי הוא הקטנוע המצליח ביותר בישראל בעשור האחרון, והוא מוביל בקביעות את טבלת המכירות. השם מובי הפך לשם נרדף לסוס עבודה המשלב פשטות ואמינות, והוא מהווה את פסגת השאיפות המוטוריות לשליח הממוצע.

בשנת 2018 הופסק הייבוא של המובי, היות והמנוע המתיישן שלו לא עמד בתקנות יורו 4 המחמירות – דבר שבוודאי לא עזר למאזן המסירות של עופר-אבניר. את החוסר ממלא דגם חדש לחלוטין שנקרא בטייוואן Gsense, ואצלנו הוא נקרא מובי S 125i. אמנם זהו דגם חדש, אבל הוא המשך טבעי למובי – עם אותו מנוע מקורר אוויר (אך משודרג במערכת הזרקת דלק), אותם גלגלי "12, מדרס רגליים שטוח ותא כפפות פתוח.

המובי החדש קל יותר, קצר יותר ונמוך יותר מהקודם – שלא היה ענק בפני עצמו. יש לו גם כמה פינוקים כמו שקע USB, כמה פנסי LED לשיפור המראה (אך התאורה הראשית עדיין אינה LED) ועיצוב חדש וספורטיבי. האם הדגם החדש יכול להיכנס לנעליים הגדולות שהשאיר אחריו המלך היוצא?

נכנס לנעליים גדולות

ביצועים

מערכת הזרקת הדלק של המובי מכוונת להשגת כוח זמין בסל"ד נמוך ובינוני, ואכן התאוצה של המובי ביציאה מרמזור מצוינת בהתחשב במנוע מקורר האוויר והחלש ביחס למקוררי נוזל מודרניים. גם בתאוצות ביניים ועקיפות בתוך העיר המובי מרגיש חזק באופן מפתיע – שוב, ביחס למקוררי אוויר. ככל שהמהירות מתגברת חלה התמתנות בתאוצה, והמהירות הסופית של כ-105 קמ"ש על השעון מושגת עמוק בתחום האדום של מד הסל"ד. אף כי המובי מסוגל להתמודד עם נסיעות בין-עירוניות קצרות, אין הוא מרגיש בבית על הכביש המהיר וניכר שהוא קטנוע בעל אופי עירוני מובהק. בשעות העומס על איילון זה לא כל כך נורא, אבל כשהכביש נפתח ובנסיעות יותר ארוכות המובי נשאר מאחור. בשביל לעבור את ה-90 קמ"ש צריך גם לעבור את הקו האדום במד הסל"ד, וזה כמובן לא מומלץ לאורך זמן. אנחנו נשארים בעיר.

ההיגוי של המובי קטן הגלגלים הוא חד ומדויק, והוא משנה כיוון במהירות שיא כיאה לקטנוע קטן גלגלים. קל לחמוק איתו ממכשולים בכביש ולהשתחל בין טורי המכוניות. אך עם זאת מרגיש המובי יציב גם בפניות ושומר יפה על קו הפנייה. אם היינו צריכים להמר לפי ההרגשה בפנייה, היינו מנחשים שמדובר בגלגלי "14, או לכל הפחות "13. אולי זה החתך הנמוך של הצמיגים, אבל בכל מקרה למובי יכולת דינאמית עירונית מצוינת, וגם במהירות גבוהה הקטנוע שומר על יציבות.

המתלים של המובי טובים וסופגים היטב את תחלואות הכביש העירוני מבלי להיות רכים מדי. את צמד הבולמים האחוריים ניתן לכוון לשלושה מצבי עומס קפיץ, אך מצאנו שהמצב בו הם הגיעו במקור – הרך ביותר – מתאים לנו היטב. במצבים קיצוניים, ותחת משקל רוכב של כמאה קילוגרם, הורגשה שקיעה משמעותית של המתלה, אך הוא לא סגר מהלך אפילו פעם אחת.

שדרוג נוסף ומשמעותי הוא מעצור הדיסק האחורי שהחליף את התוף המיושן ומהווה יתרון על פני המתחרים. למובי החדש מערכת עצירה משולבת CBS שמפעילה גם את הבלם הקדמי בלחיצה על האחורי, מספקת כוח בלימה טוב והנחה של 3% בביטוח החובה. במשיכה של מנוף הבלם השמאלי מורגשת האטה יותר טובה משמעותית מאשר במשיכה של המנוף הימני בלבד, ואפשר לומר שזה האחרון כמעט והפך למיותר.

ביצועים עירוניים מצוינים

איך זה מרגיש?

למובי החדש מראה אופנתי והוא כבר לא נראה כמו קטנוע עבודה נטו. קטנוע המבחן השחור עם הפסים בירוק זומבי נראה ספורטיבי למדי – מרחק שנות אור מהמובי הקודם. יש לו לוח שעונים נאה הכולל מד סל"ד אנלוגי בקצה השמאלי, ואת רוב השטח תופס מסך LCD בו מוצגת המהירות בספרות גדולות וברורות, ועוד כמה נתונים בסיסיים כמו כמות הדלק, שעון ומד אוץ. ניתן לשנות את הנתונים בעזרת צמד כפתורים בעלי עיצוב נאה אך קשים ללחיצה. מתחת למסך נמצאות עוד מספר נורות לאיתות, משנק ואור גבוה.

פתח התדלוק שממוקם מתחת לכידון נפתח ממתג ההצתה, וכך גם המושב, שמתרומם מעצמו עם זרוע הידראולית ומגלה תא מטען המכיל קסדה מלאה ועוד קצת – אך לא כל קסדה מלאה תצליח להיכנס. מתחת למתג ההצתה ישנו תא פתוח עמוק למדי שיכיל בקלות בקבוק שתייה. מעליו נמצא גם שקע ה-USB, ובסך הכל הסידור נוח ויעיל. וו מתקפל משלים את אפשרויות נשיאת המטען.

הפנס האחורי הוא מסוג LED ומסביבו נמצא עוד שני פסי LED לקישוט, אבל המאותתים והתאורה הקדמית הם של נורות להט קונבנציונליות. גם על המראות יש מה שנראה כמאותתים אך אלו רק מחזרי אור.

המובי הוא קטנוע קטן אבל נוח למדי. המושב שטוח וקשה, אך נוח לאורך זמן. את הרגליים אפשר להניח על המדרס השטוח או למתוח לפנים למדרס השיוט – שאמנם נמצא מעט קרוב ובעל זווית תלולה, אך למרות שאינו נוח כבקטנוע מנהלים עדיין מאפשר גיוון בתנוחה. קל להגיע מהמושב לרצפה ורדיוס הסיבוב של הקטנוע מצוין, אך צריך לפסק את הברכיים אחרת הכידון נתקע בהן כבר באמצע הדרך לצידוד מלא.

האם יצליח לשחזר את ההצלחה של המובי המקורי?

סיכום ועלויות

המובי החדש נותן תחושה של קטנוע בשל ומהוקצע, ללא נקודות תורפה בולטות. הוא יעיל כמו המובי הקודם, אך מעט יותר מפנק – הן את הרוכב והן את כל מי שמסתכל עליו.

המובי ללא ספק עלה כיתה והוא כבר לא קטנוע עבודה אפור, ובנוסף לשליחים יכול ליהנות ממנו גם מי שמחפש קטנוע עירוני קטן. נכון, הוא לא יודע לעשות הכל, אבל את מה שהוא כן עושה – הוא עושה מצוין. כמו אולר – לא זה עם כל הלהבים והפטנטים אלא רק כמה להבים בסיסיים שלא תרצו לעזוב את הבית בלעדיהם.

החיסרון הבולט היחיד שלו הוא המחיר, שעלה בכ-1,200 ש"ח לכמעט חמישה עשר אלף ש"ח. אמנם גם מקבלים יותר – יותר עיצוב ויותר אבזור – אך התחרות על כיסו של הלקוח תהיה קשה.

אנחנו חושבים שיש תמורה מלאה לתוספת המחיר, והמובי החדש הוא קטנוע מודרני, יעיל ושלם. אולר שוויצרי.

מחירון טיפולים
- 1,000 ק"מ – 374 ש"ח
- 4,000 ק"מ – 456 ש"ח
- 8,000 ק"מ – 1,433 ש"ח
- 12,000 ק"מ – 456 ש"ח
- 16,000 ק"מ – 1,433 ש"ח
- 20,000 ק"מ – 456 ש"ח
- סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,608 ש"ח
* המחירים כוללים חלפים עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
16 באפריל 2019
רכיבה ראשונה: סאן-יאנג ג'וימקס Z – אותה גברת
- יתרונות: משקל, תנוחת רכיבה, גובה מושב, תא מטען, לדגם ה-250 סמ"ק – מדרגת ביטוח
- חסרונות: התנהגות כביש, בלמים
- שורה תחתונה: הג'ומקס המוכר קל יותר ומעוצב מחדש – אבל זוהי אותה הגברת, קצת משופרת, בשינוי אדרת
- מחירים 'על הכביש': 24,985 ש"ח ל-250 סמ"ק ו-25,985 ש"ח ל-300 סמ"ק
- מתחרים: קימקו אקסטאון 250i / 300i, קימקו דאונטאון 250i, סאן-יאנג קרוזים 250 / 300
- נתונים טכניים: מנוע צילינדר בודד, 249.4 / 278.3 סמ"ק, 21.2 / 27.3 כ"ס, 2.4 / .2.78 קג"מ, בסיס גלגלים 1,550 מ"מ, גובה מושב 760 מ"מ, משקל 182 ק"ג, מיכל דלק 12 ל', צמיגים 120/70-14, 140/60-13
- לרכיבת מבחן על סאן-יאנג ג'וימקס Z גרסת 250 סמ"ק – לחצו כאן
- לרכיבת מבחן על סאן-יאנג ג'וימקס Z גרסת 300 סמ"ק – לחצו כאן
סאן-יאנג ג'וימקס Z – בנפחים 250 ו-300 סמ"ק

מה זה?

הסאן-יאנג ג'וימקס הראשון הוריד ב-2005 את קטנוע המנהלים אל העם. ההצלחה האדירה שלו בארץ הביאה לכך שאת ההשקה העולמית של הדגם המחליף ערכה סאן-יאנג בישראל ב-2012. כעת מגיע דגם ה-Z שבפניו ניצבות שתי מטרות: דיאטה למשקל ודיאטה למחיר. ואכן, הדגם החדש שוקל עשרה ק"ג פחות ועולה כאלפיים ש"ח פחות.

בבסיסו נראה שהג'וימקס Z שומר על מאפיינים רבים מהדגם הישן, כמו מידות הגלגלים והבלמים שנשארו זהות, אך בסיס הגלגלים התארך ומגלה שהשלדה גם היא חדשה. אולם השינוי העיקרי הוא בעיצוב: ה-Z נראה קטן יותר, ספורטיבי יותר ומודרני ונאה וזו גם התחושה שהוא נותן. גם באבזור יש שינוי עליו נפרט בהמשך.

הג'וימקס המוכר עבר דיאטה במשקל והוזל במחיר

ביצועים

לצמד הג׳וימקסים – ה-250 וה-300 סמ"ק – מנוע חלק ונעים. ההבדל לטובת ה-300 סמ"ק מורגש, והוא מושך יפה ומספק יותר כוח בכל תחום סל"ד, אך גם דגם ה-250 סמ"ק מסתדר היטב – בעיקר בתנועה עירונית.

הרכיבה חלקה גם בזכות המתלים שעושים עבודה טובה למדי, ורק מהמורה עמוקה או כביש משובש יוציאו את הג'וימקס Z משלוותו. גרסת ה-300 סמ"ק מגיעה למהירות של 145 קמ״ש על השעון, שהם 135 קמ"ש אמיתיים על מכשיר ה-GPS, אך הקטנוע יעדיף לשייט עד ל-120 ומעל זה מורגש שהוא נמצא מחוץ לתחום המחייה הנוח שלו. המשפט הקודם יתאים גם לדגם ה-250 סמ"ק – לאחר הורדה של 10 קמ"ש מכל המהירויות המוזכרות בו.

ההיגוי של הג'וימקס אינו חד, והתחושה היא של ניתוק מהגלגל – כמו כל אבות אבותיו מאז הג'וימקס הראשון. הדבר מורגש בעיקר במהירות איטית בה הכלי נופל לכיוון ההיגוי. מתרגלים לזה בקלות וזו אינה ממש בעיה, אבל זו בטח אינה תכונה ספורטיבית – על אף שהוא מוגדר כקטנוע מנהלים ספורטיבי.

הבלמים עושים את עבודתם היטב, וגם ה-ABS נכנס לפעולה בצורה חלקה ואינו מרעיד את הכלי. מאידך, לאחר סדרת בלימות חזקות הרגשנו דעיכה מסוימת מעוצמתם. גם לא ספורטיבי, אולם לחלוטין בתוך טווח הפעולה הנורמלי של הקטנוע.

ה-250 מצוין בעיר; ה-300 גם פותח את האפשרות לבינעירוני ארוך

איך זה מרגיש?

הג'וימקס Z מרווח ונוח. מדרס הרגליים מעט קרוב למושב ולרוכבים גבוהים הרגליים יהיו מעט מקופלות מדי, אולם אין זו בעיה מכיוון שניתן לשלוח את הרגליים קדימה אל משטח הרגליים האלכסוני שמתחת לכידון – 'מדרס השיוט'. בסך הכל הג'וימקס מרווח, המושב נוח, וקל לשלוט בו בתנועה עירונית.

מחוץ לעיר מיגון הרוח טוב, וניתן לכוון את המשקף באמצעות 4 ברגים להתאמה טובה יותר לרוכב. מתחת למשקף נמצא לוח השעונים הכולל שני שעונים אנלוגיים – למהירות ומד סיבובי מנוע – וביניהם מסך LCD עם תצוגת קילומטראז׳, שעון, מד דלק ומד חום מנוע. בסיסי אבל נאה ויעיל. הביקורת היחידה כלפי לוח השעונים היא שכאשר השמש מאחורי הרוכב היא נוטה להשתקף מהמסך ולסנוור. בסך הכל סביבת הרוכב יפה ונותנת תחושה איכותית, ואפילו צמד המראות המורכבות על הכידון – במטרה להוזיל את העלות לעומת המראות האינטגרליות של הדגם היוצא – נותנות שדה ראייה מצוין ובנויות באיכות סבירה, כמו כל שאר הקטנוע.

רק בבעיה אחת מצאנו בגימור של הג'וימקס Z – סופית כידון שנפלה לנו כשנתקלנו בה בחניה – אבל יש לסייג ולומר שקטנוע המבחן עבר נפילה לפני קיבלנו אותו וייתכן שזו הסיבה לבעיה. הסופית הוחזרה לכידון ונשארה שם עד סיום המבחן. בסך הכל, כאמור, איכות הגימור והחומרים טובים מאוד.

המושב נוח, גם לאחר נסיעה ארוכה, ומתחתיו יש תא ענק המכיל בקלות שתי קסדות מלאות עם קצת עודף מקום לכפפות או פאוץ' קטן. לג'וימקס Z יש גם תא כפפות קדמי ובתוכו שקע USB לטעינת טלפון נייד – עוד שדרוג שימושי.

אותה הגברת, קצת משופרת, בשינוי אדרת

סיכום ועלויות

אפשר להרגיש שהג'וימקס Z הוא תוצאה של אבולוציה ארוכה. אין לו נקודות תורפה או חולשות בולטות, והוא נותן חבילה מאוזנת ופרקטית. הוא אמנם אינו ספורטיבי, אבל בהחלט יותר קטן וקל מקודמו, ובכלל מסגמנט המנהלים השמנמן בדרך כלל.

הוא נוח ומרווח, מציע אבזור בסיסי אך מספק, ועם השם והמוניטין של סאן-יאנג, הג'וימקס Z ייתן לקונה שקט נפשי וביטחון. מורגש שהקטנוע תוכנן עבור מנוע ה-300 סמ"ק, שכן גרסה זו נותנת תחושה יותר שלמה ומאוזנת. האח הקטן בנפח 250 סמ"ק חלש מעט, אבל עדיין נותן את רוב היתרונות של אחיו הגדול, רק עם מעט פחות כוח ועם הנחה משמעותית בביטוח החובה.

הג'וימקס Z 300 יתאים לכל מי שמחפש קטנוע מנהלים כולבויניק בנפח זה. מי שהנסיעה היומית שלו קצרה מ-25 ק"מ לכיוון או שתוואי הרכיבה שלו אורבני ברובו – יוכל להסתפק גם בגרסת ה-250 סמ"ק ולחסוך יותר מ-1,000 ש"ח בשנה על ביטוח החובה.

עלויות תחזוקה
- 1,000 ק"מ – 611 ש"ח
- 5,000 ק"מ – 402 ש"ח
- 10,000 ק"מ – 873 ש"ח
- 15,000 ק"מ – 1,519 ש"ח
- 20,000 ק"מ – 967 ש"ח
- סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,372 ש"ח
* המחירים כוללים חלפים מקוריים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.

תודה לגיא לויט על העזרה בהפקת המבחן!
10 באפריל 2019
קבלו את המחליף של הקימקו מובי

עופר-אבניר, יבואנית קימקו לישראל, החלה בשיווק הדור החדש של הקימקו מובי 125 הפופולרי – הכלי שבעשור האחרון הפך לכלי הנמכר ביותר בשוק הישראלי עם כ-19,000 יחידות על הכבישים. המובי 125 הושק לראשונה בישראל בשנת 2003 כמחליף של הג'וקי הוותיק, ועם השנים הפך לקטנוע הפופולרי ביותר בישראל. בשנת 2018 שיווקו של המובי בישראל הופסק, בשל תקנות יורו 4 שהוא אינו עומד בהן.

כעת מושק הדגם החדש של המובי 125 (נקרא בעולם גם GSENSE), המציע משקל נמוך יותר מהדגם היוצא – 114 ק"ג, בסיס גלגלים קצר יותר וגובה מושב ידידותי יותר. לדגם החדש מנוע צילינדר יחיד ארבע פעימות מקורר אוויר המותאם לתקנות יורו 4, וכולל מערכת הזרקת דלק מתקדמת המתוכננת לספק כוח זמין בסל"ד בינוני ונמוך תוך צריכת דלק מינימלית. בנוסף, הקימקו מובי S 125i מגיע עם צמד בלמי דיסק קדמי ואחורי, וכן מערכת בלימה משולבת CBS.

מחירו של הקימקו מובי S 125i נקבע על 14,900 ש"ח על הכביש כולל אגרות.

10 במרץ 2019
רכיבה ראשונה: סאן-יאנג ג'וירייד 125 S
צילום: עמרי גוטמן
- יתרונות: משטח רגליים / מטען, מנוע, שוק משומשים
- חסרונות: מושב, מתלים
- שורה תחתונה: קטנוע פרקטי עם עיצוב של קטנוע מנהלים ומשטח רגליים שטוח וענק
- מחיר: 17,985 ש"ח
- מתחרים: קימקו ג'י-דינק 125
- נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 124.9 סמ"ק, 14 כ"ס, הזרקת דלק, קירור נוזל, תמסורת וריאטור, גלגל קדמי 110/90-13, אחורי 130/70-12, מערכת בלימה משולבת CBS, דיסק קדמי 240 מ"מ, דיסק אחורי 200 מ"מ, משקל מלא 155 ק"ג, גובה מושב 760 מ"מ, מיכל דלק 7.6 ל'
- לרכיבת מבחן על סאן-יאנג ג'וירייד 125 S – לחצו כאן
סאן-יאנג ג'וירייד 125 S – הכי פופולרי שיש

מה זה?

את הסאן-יאנג ג'וירייד 125 כמעט ואין צורך להציג – הוא הקטנוע הנמכר ביותר בארץ של המותג הנמכר ביותר בארץ כבר מאז 2003 . בעשור הקודם היה אפשר לקרוא לו 'המאזדה 3 של עולם הקטנועים', אבל כיום המאזדה איבדה את הבכורה בטבלת המכירות. לעומת זאת, הג'וירייד הקטן ממשיך לשלוט בה. רק ב-2018 נמכרו כמעט אלף יחידות ממנו – אמנם המובי של קימקו מכר תריסר יחידות יותר, אבל הוא גם זול ממנו משמעותית. מה הסיבה לכך? מעבר לתופעת העדר (או חוכמת ההמונים?) ולאמונה החזקה שיש בארץ במותג סאן-יאנג, הג'וירייד 125 הוא אול-ראונדר אמיתי. יש לו חזות ותנוחת ישיבה של קטנוע מנהלים, מגן רוח שימושי, משטח רגליים שטוח ופרקטי ותג מחיר לא יקר מדי. וכמובן שהיות וכולם קונים אותו אז גם "יש לו שוק".

בשנה שעברה הגיע דגם ה-S שנושא בחובו חידושים משמעותיים. המנוע קיבל סוף סוף מערכת הזרקת דלק, והוא עומד כעת בתקנות יורו 4. צריכת הדלק המוצהרת היא 47 ק"מ/ל' מרשימים וההספק עלה ל-14 כוחות סוס מכובדים. נוספה מערכת בלימה משולבת CBS (שנותנת הנחה של 3% בביטוח החובה), קוטר הגלגל הקדמי גדל באינטש אחד, והעיצוב עבר עדכון קל. הקטנוע מגיע בצבעי לבן, אפור, אפור מט ושחור מט.

רב-מכר כבר כמעט 2 עשורים

ביצועים

לג'וירייד 125 יש מנוע חזק יחסית לסגמנט ה-125, שיספיק מעל ומעבר בתוך העיר והפתיע אותנו גם בנסיעות בינעירוניות – אבל רצועת הכוח שלו צרה והמנוע צריך לטפס לסל"ד גבוה כדי שתורגש תאוצה טובה. כתוצאה מזה הפתיחות ברמזור איטיות יחסית, והשילוב של משקל מעט גבוה לא עוזר. עדיין מספיק מהיר בשביל להתקדם לפני כל המכוניות, אבל קטנועי 125 קטנים ממנו מזנקים יותר מהר. כשהסל"ד עולה מורגש שיפור בתאוצה, שהולכת וגוברת עד מעבר למהירות החוקית ברוב כבישי ארצנו, ואם תמשיכו להחזיק את הגז פתוח עד הסוף תוכלו גם לראות את ה-120 על השעון. המנוע אמנם לא גמיש, אבל גם לא חלש ומספק מספיק כוח לעקיפות או נסיעה בכבישים מהירים, וכל זאת בלי יותר מדי רעש או חספוס. הכביש המהיר אולי אינו סביבת המחייה הטבעית של הג'וירייד 125, אבל המנוע הזה – יחד עם הגודל הפיזי ומיגון הרוח – עוזר, ולא נתקלנו בכל בעיה לרכוב עליו בכבישים כאלו.

המתלים מעבירים לרוכב כל מהמורה בכביש כך שהכול מורגש, אך בכל זאת לא מטלטל את הקטנוע או מעביר מכה חזקה מדי לגב הרוכב. לא מגהצים את הכביש אבל מספקים שיכוך נאות – ובסך הכול מתלים לא מעולים אך גם לא גרועים. ציון בינוני פלוס. הבלמים, עם מערכת הבלימה המשולבת CBS, עוצרים היטב את הקטנוע ונותנים פידבק טוב.

את ההיגוי של הג'וירייד פחות אהבנו, בואו נאמר שיומרות ספורטיביות אין לו. בנסיעה רגילה, בכל מהירות, הג'וירייד 125 שומר על יציבות, אבל בפניות הוא פחות מצטיין. במהירות איטית בסיבוב הכידון מורגשת מעין נפילה לפנייה ותחושה מעורפלת למדי, אם כי לאחר זמן מה התרגלנו לזה.

אפשר לסכם ולומר שהקטנוע הזה יעשה הכל בצורה טובה למדי – אך ללא יומרות ספורטיביות. נוח להשתחל איתו בתנועה הצפופה הרבה מעבר למה שהגודל שלו מרמז, המנוע החלק מקל על הרוכב, ומחוץ לעיר הוא מספיק דומיננטי כדי לא להפוך לטרף קל למכוניות ולשמור על קצב נאה.

מחזה נפוץ על הכבישים

איך זה מרגיש?

לג'וירייד 125 יש עיצוב של קטנוע מנהלים, עם מגן רוח גדול, מושב מדורג, כידון גבוה ואורך לא מבוטל. אך גם יש לו משטח רגליים שטוח, ואחד כזה גדול במיוחד שיכול להעמיס בקלות ארגז קניות מהסופר. כמתיישבים עליו בפעם הראשונה הכול מרגיש כמו קטנוע מנהלים. המושב בגובה הרגיל, הכידון הגבוה ומגן הרוח – הכול כרגיל. ואז מתחילים בנסיעה, מרימים רגליים לאותו משטח העמסה ומגלים שהוא גבוה באופן מפתיע. צריך להרים את הרגליים המון כדי להגיע אליו, וכשהן כבר שם הן מאוד קרובות לישבן כך שתנוחת הישיבה מזכירה ישיבה על שרפרף יותר מאשר על כיסא כמו ברוב הקטנועים. צריך להתרגל לזה, אבל בתכל'ס רוב הרוכבים לא יתרגלו כי יש אפשרות לשלוח רגליים הרחק לפנים, אל משטחי הרגליים המשופעים, ולשבת בתנוחת הקאסטום, כשהגב נדחף אל משענת המושב הקצרה. המושב עצמו מרופד לא רע אבל מעט צר. הכידון גבוה ונוח, והמשקף הגבוה מסיט את הרוח אל הקסדה ואינו מסתיר את הכביש. יכולנו לרכוב עם משקף פתוח עד למהירות בינונית גם בערבי פברואר הקרים של המבחן. זה עוזר לנוחות הכללית, אבל מיקום הרגליים ורוחב המושב מבטיח שלא תרצו לרכוב על הג'וירייד במשך שעות ללא הפסקה. בסך הכול גם הנוחות מקבלת ציון בינוני פלוס.

לוח השעונים האנלוגי אולי מיושן, אבל ברור וקריא בכל תנאי התאורה. בנוסף לשעון מהירות, שעון סל"ד ושעון דלק יש כמה נורות חיווי וצג דיגיטלי קטן ובו מוצגת השעה, הקילומטראז' ותצוגה גדולה וברורה של כמות הדלק שנותרה במיכל. פרקטי.

הכידון הגבוה מחופה בפלסטיק ונותן תחושה – כמו כל הפלסטיקה בקטנוע – איכותית למדי. צמד המראות שמורכבות עליו נותנות שדה ראייה מצוין לאחור. מצד ימין של הכידון תמצאו את מתג ההתנעה ומתג דימום המנוע, ומצד שמאל מתגים וכפתורים רבים: לאיתות אור גבוה מהיר, מתג אור מעבר / אור גבוה, איתות, צופר, ומתחתיו כפתור לפתיחת המושב. פתיחת המושב מהכידון היא דבר נוח אבל נתקלנו בשתי בעיות עם הסידור הזה. האחת: הקטנוע צריך שהמפתח יהיה במצב 'פתוח' במתג ההתנעה, אבל יש גם אפשרות לפתוח את המושב מצד הקטנוע כך שזה פחות מפריע. הבעיה השנייה עם כפתור פתיחת המושב היא שתמיד איכשהו כשרצינו לפתוח את המושב לחצנו קודם על הצופר שממוקם מעליו. צריך להתרגל. בכול אופן, גם המתגים, כמו שאר הפלסטיקה בקטנוע, איכותיים ובנויים היטב.

המושב עצמו נפתח בזווית מאוד לא שגרתית הצידה. אולי מתרגלים לזה, אבל אנחנו לא רואים בזה יתרון. תא המטען שמתחתיו גדול למדי ויכול להכיל קסדה ותיק קטן. אין תא כפפות, ועיקר ההעמסה תתבצע מן הסתם על משטח הרגליים הענקי, כאשר אפשר לעגן את המטען לוו מכול צד – האחד מתקפל מתחת לכידון והשני בקדמת המושב. מאוד פרקטי. המושב מחולק לשני מפלסים, וגם לרוכב וגם למורכב יש משענת גב. למורכב יש גם ידיות אחיזה והוא יכול לבחור אם להניח את רגליו על משטח הרגליים או על רגליות הנוסע המתקפלות. פתח התדלוק נמצא משמאל לכידון ונפתח מהמתג הראשי, סידור המאפשר תדלוק נוח מבלי לקום מהכיסא. בסעיף האבזור הג'וירייד יקבל ציון 'טוב' על איכות, אך רק 'מספיק' על כמות הפינוקים – ובסך הכול הציון, ניחשתם נכון, 'בינוני פלוס'.

אוסף של ציונים בינוניים שיוצרים קטנוע טוב

סיכום ועלויות

הג'וירייד 125S, כמו המאזדה 3, הוא קטנוע שמתאים למגוון רחב מאוד של אנשים. ממי שמחפש להחליף את המכונית בקטנוע 125 כדי להגיע מהבית לעבודה, דרך מי שצריך כלי לסידורים והתניידות בעיר עם יכולת הובלת מטענים, ועד לסטודנט הלא לגמרי תפרן שמחפש כלי מעט מעל למינימום. למעשה, לכול מי שאין לו יומרות ספורטיביות או מחפש כלי פאן ויש לו קצת מעל לתקציב המינימלי. הג'וירייד הוא כלי סופר-פרקטי שיעשה הכול בלי תלונות – לא ממנו ולא מהרוכב. אולי אפשר למצוא טובים ממנו, אבל בטוח – וזה מבוסס על היסטוריה של הצלחה לאורך כמעט שני עשורים – בטוח שמי שיקנה אותו לא יצטער על כך.

כשמסתכלים על כל מרכיב בנפרד, הג'וירייד 125S אינו מצטיין באופן בולט באף נקודה, ואף כי אינו גרוע באף אחת מהן הוא מקבל שוב ושוב את הציון 'בינוני'. אבל בינוני ועוד בינוני, בלי אף נכשל בדרך, נותן ציון טוב בסיכום הכללי, וכמכלול הג'וירייד מוצלח. מי שמחפש כלי פרקטי – שזה כמעט כל קונה מעל גיל 18 שקונה קטנוע 125 – הקטנוע הזה יסגור את הפינה. האם הוא שווה תוספת של 4,000 ש"ח לעומת המתחרה הראשי שלו – הקימקו ג'י-דינק 125? הנתונים על הנייר קרובים, אבל רק מבחן השוואתי יוכל (אולי) להסביר למה על כל ג'י-דינק שנמכר בשנה שעברה נמכרו ארבעה ג'ויריידים.

עלויות תחזוקה
- 1,000 ק"מ – 658 ש"ח
- 5,000 ק"מ – 298 ש"ח
- 10,000 ש"ח – 717 ש"ח
- 15,000 ק"מ – 1,605 ש"ח
- 20,000 ק"מ – 883 ש"ח
- סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,161 ש"ח
* המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
17 בפברואר 2019
עופר-אבניר משיקה את סניף המסגר – בסימן אורבני

עופר-אבניר, יבואנית סוזוקי, קימקו, פיאג'ו, אפריליה, מוטוגוצי, וספה והוסקוורנה, משיקה סניף נוסף בתל-אביב, ברחוב המסגר – במטרה לתת מענה לביקוש הגדל בעיר. הסניף החדש מתווסף לסניפים הקיימים ברחוב הסדנה וברחוב בגין בתל אביב, לסניף מודיעין שנפתח לאחרונה ולסניף חיפה. הסניף החדש הושק רשמית ביום חמישי שעבר.

עופר אבניר סניף המסגר

אולם התצוגה החדש, הנמצא ברחוב המסגר 54 ומשתרע על-פני שטח של 250 מ"ר, נבנה במשך חודשיים ועוצב במראה אורבני מתקדם. הסניף יציע חוויה ייחודית עם עמדות ה-VR החדשות שמציעות חוויית רכישה דיגיטלית מתקדמת על דגמים עירוניים כמו ה-קימקו AK550 ופיאג'ו MP3, עם עמדות קפה הפונות לרחוב, Wifi זמין ללקוחות וחנייה קרובה לרכב בתיאום מראש. אולם התצוגה החדש יציג את מגוון דגמי המותגים קימקו, פיאג'ו, וספה וסוזוקי.

סניף המסגר הוא אורבני ביסודו, ומתמקד בקטנועים של מותגי עופר-אבניר – סוזוקי, קימקו, פיאג'ו ווספה. במקום ישנו גם סניף אבזריון, כשגם הוא מתמקד בקטנועים וברכיבה אורבנית, אם כי ניתן למצוא בו גם ציוד כביש כללי.

עופר-אבניר, סניף המסגר, רחוב המסגר 54, תל-אביב.

צילום ועריכה: אסף רחמים

4 בפברואר 2019
להיות שליח על קטנוע – בטלגראס
על-פי נתונים שפורסמו לאחרונה בטלגראס, במהלך שנת 2018 בוצעו כחצי מיליון עסקאות של קנאביס, שבמסגרתם מכרו סוחרים שעובדים באמצעות המערכת למעלה מ-4 טון קנאביס (יותר מ-8 גרם בממוצע לעסקה) בסכום כולל של יותר מ-300 מיליון שקל.

כיצד מגיע הקנאביס ללקוחות? באמצעות שליחי הטלגראס. נכון להיום רשומים במערכת הטלגראס למעלה מ-4,000 סוחרים, כאשר לכל אחד ואחת מהם יש לכל הפחות שליח אחד שמשנע את הקנאביס ללקוחות. משמעות הדבר היא כי על כבישי ישראל רוכבים מדי יום אלפים רבים של שליחי הטלגראס.

פגשנו את אחד השליחים, בחור בן 22 מתל-אביב, וישבנו איתו לראיון כדי להבין מה גורם לבחור צעיר לעבוד בעבודה שכזו, שלכל הפחות לא חוקית ואף מפוקפקת. את פרטיו האישיים של השליח אנחנו מסתירים, מטעמים ברורים, אולם השליח והראיון אמיתיים לחלוטין.

בוא נתחיל במה שהכי חשוב – איזה סכום מופיע בתלוש משכורת ממוצע של שליח שעובד עבור הטלגראס?

זה לגמרי תלוי עבור איזה סוחר אתה עובד ועד כמה הוא מתפקד חזק. שליח מרוויח סכום שנע בין 50 ל-100 שקל עבור כל נקודה אליה הוא מגיע. אם מדובר על משלוח מחוץ לעיר, אז כבר משלמים לך סכומים גבוהים יותר שיכולים גם להגיע ל-200 שקל. יש סוחרים שמתחייבים על 4 נקודות מינימום ויש כאלו שמתחייבים על 8. אני מכיר גם כאלו שעובדים חזק מאוד שמתחייבים גם על 10. אני ברוך השם לוקח כל יום בממוצע בין 800 ל-1,000 שקל הביתה, נקי לכיס.

אז כמה זה יוצא בחודש?

אני שומר שבת, אז לא עובד בסופ"ש, אבל עובד עד כניסת השבת וגם במוצאי שבת. אני מרוויח כל חודש משהו כמו 20 אלף שקל. יש חודשים שזה יותר ומגיע ל-25 אלף ויש חודשים שאני לוקח רק 20 אלף.

איך הגעת לעבוד כשליח בטלגראס?

אני חוסך כסף לטיול אחרי צבא וגם ללימודים – רוצה ללמוד הנדסת תוכנה. חיפשתי עבודה שאפשר להרוויח בה סכומים גבוהים תוך זמן קצר. עבדתי כמה חודשים כמלצר אבל אין לי כוח לבלבולי ביצים של הלקוחות הישראליים, וגם אין מה להשוות בסכומים שמרוויחים.

השליח והבוס – WEEDMAN777@; בשקיות – המון משלוחים עתידיים (צילום באדיבות טלגראס)

עוד מעט נדבר על העניין הקטן שקוראים לו חוק אבל לפני זה, צריך לקרוא לילד בשמו – אתה סוחר בסמים. אין לך בעיה מוסרית עם זה?

אין לי שום בעיה עם זה. קודם כל כי מבחינתי קנאביס זה לא סם. המשטרה רואה בזה סמים, אבל דחיל רבאק, זה תרופה. אני מביא אותה גם לכאלו שהמדינה לא אישרה להם להשתמש בתרופה, לחולים שצריכים אותה אבל המדינה עושה להם את המוות. כשאני חושב על זה אתה חי בסרט ואני אגיד לך למה – אם הייתי עובד בחברה שמביאה תרופות לבתי מרקחת כמו פנטניל או טרגין וכל הזבל של האוקסיקודון, אז היית צריך לשאול אותי את השאלה. אתה יודע מה? אני שליח של מצוות, וואלה של מצוות.

ואתה לא מפחד? מצוות או לא מצוות, הרי אתה מסתובב כל היום עם קנאביס, וזה לא חוקי. ולא מדובר על אישום של שימוש עצמי אלא על סחר!

ברור שמפחד, אבל נזהר. אני רוכב על הקטנוע הכי בסדר שיש, לא מבצע עבירות ואין לי שלט של קנאביס על הקטנוע, אז גם אין סיבה שיעצרו אותי. וגם אם יעצרו – זה לא שפותחים לי את הארגז ומוצאים שם את החומר, אני לא מפגר.

ועל מודיעין בטח שמעת. ומה אם יושבים לך על הזנב? אתה מבין שאתה יכול לשבת על זה בכלא?

מבין אחי, תאמין לי שמבין, אבל מתי שמעת שתפסו שליח? זה כמעט לא קורה, וגם אם קרה אני בטוח שזה בגלל שהוא עבד לא חכם. צריך לדעת לעבוד חכם. אני לא יכול להסביר לך מה הכוונה, אבל אפשר. תאמין לי שאפשר.

ואיך זה עובד, אתה מקבל סוף החודש את כל הכסף?

מה פתאום סוף החודש. למה אני עובד בסלקום? נראה לך? אני לוקח כל סוף משמרת מה שמגיע לי וזה הכי נכון לעבוד ככה. מזומן ביד.

איך נראה יום עבודה שלך? מתי מתחיל? מתי נגמר?

אני מתחיל לעבוד בערך ב-12:00 בצהריים ומסיים בערך ב-22:00, אבל זה לא תמיד עובד ככה. זה תלוי עם איזה סוחר אתה עובד וכמה עבודה יש באותו יום. יצא לי כבר לעבוד מ-09:00 בבוקר ועד 12:00 בלילה, ולפעמים יצא לי לעבוד גם בלילות.

ומי משלם על הדלק? והאם אתה רוכב על קטנוע שלך?

אצלי אני מקבל יומית של 50 שקל להוצאות של דלק ורוכב על הקטנוע שלי. אבל זה לא קבוע. יש סוחרים שנותנים קטנוע לשליחים.

ואיפה אתה שם את כל הכסף? הרי אתה לא יכול להפקיד אותו בחשבון בנק.

תגיד אתה אמיתי? כולה 1,000 שקל ביום. הבוס שלי מגלגל מאות אלפי שקלים כל חודש – אותו היית צריך לשאול את זה, אני כולה שליח. אני שם בצד כל חודש משהו כמו 13 אלף שקל ובשאר חי ממנו. אומרים שהוא קנה כבר שתי דירות מהכסף שהוא עשה. אני כולה דג קטן במערכת. למה מי אני? כולה שליח.

כמה קנאביס אתה מוביל כל יום במצטבר?

זה משתנה. יש יום שאני יכול לקחת בכולל גם 300 גרם, אבל ברור שלא את כל הכמות בבת אחת. אני מאוד משתדל לא לקחת איתי יותר מ-20 גרם, אבל אני לא כזה דוגמה. יש שליחים שמתחילים לעשות פרצוף אם מבקשים מהם לקחת יותר מ-10 כל פעם.

ומה עם עסקאות של למשל חצי קילו? מי עושה את השליחות?

מה שבטוח שלא אני, וממה שאני יודע בכמויות כאלו הסוחר שקונה את החומר בא לקחת אותו בעצמו.

אבל בטוח עצר אותך שוטר לביקורת. לא השתנת במכנסיים מרוב פחד?

אחי, אם תראה אותי בחיים לא תחשוב שאני שליח של טלגראס. נראה הכי ילד טוב מצהלה. אני לא נלחץ בקלות, ואז כשהוא מבקש רישיונות אני מוריד את הקסדה, אומר לו בבקשה ומה שלומך אדוני, כאילו לא יותר מדי מתחנף אבל הכי ברגוע. הקטנוע עם טסט וביטוח, לי יש רישיון בתוקף, והכול סבבה. וגם אם יחשוד שמשהו לא בסדר, אז זה לא שהקנאביס נמצא בתיק או בתא של הקסדה, אז הכול בסדר גמור.

אז מה השלב הבא? לעשות משלוחים של קוק? הרואין? שמעתי שעל משלוח של נשק מקבלים 1,000 שקל ואפילו הרבה יותר.

איך אתה לא מתבייש לדבר על קנאביס ועל קוק או הרואין באותו המשפט? קוקאין זה אשכרה סם. אני לא מאחל לך אבל אם חלילה מישהו מהמשפחה שלך יהיה חולה וצריך לקבל קנאביס ומשרד הבריאות היה עושה לו את המוות ושליח כמוני היה מביא לו את החומר – היית מנשק לי את הרגליים. כולם צריכים להגיד אלף פעם תודה לעמוס סילבר מהטלגראס שבזכותו כל אחד יכול להתארגן היום על קנאביס בחצי שעה.
- הזירה המשפטית: קנאביס ורכיבה
עדכון מטלגראס: "בפייסבוק החליטו שהתכנים והעמוד שלנו לא מתאימים להם, אולם כמו הצמח הזה – שבמשך שנים ניסו לרמוס, לעקור ולהשמיד אותו, ובסופו של דבר אנשים תמיד מצאו את הדרך להצמיח ולהפריח אותו – אז כך גם אנחנו. תמתינו למחר בבוקר, 1.1.19".
31 בדצמבר 2018
רכיבה ראשונה: קימקו אקסטאון 250
- יתרונות: מחיר, עיצוב, תא מטען, יכולות דינמיות
- חסרונות: מושב, מנוע רועש
- שורה תחתונה: קטנוע בסיסי הפוזל לכיוון קטנועי המנהלים
- מחיר: 23,957 ש"ח
- מתחרים: קימקו ג'ידינק 250, סאן-יאנג ג'וימקס 250
- נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 249 סמ"ק, 21.6 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, גלגל קדמי 120/80-14, אחורי 150/70-13, מערכת ABS מתוצרת בוש, דיסק קדמי בקוטר 260 מ"מ, אחורי בקוטר 240 מ"מ, משקל מלא 195 ק"ג, גובה מושב 785 מ"מ, מיכל דלק 13 ליטרים
קימקו X-Town (בתמונה – גרסת 125 – זהה ל-250)

מה זה?

הקימקו אקסטאון 250 החדש הוא קטנוע בסיסי וזול בעיצוב של קטנוע מנהלים. בעולם נמכרת בעיקר גרסת ה-300 סמ"ק שלו, אך אלינו מגיעה גם גרסה מוקטנת המתאימה למדרגת הביטוח הארכאית המונהגת אצלנו – ואותה נבחן כאן. המנוע הותאם לתקנות יורו 4 ומערכת הזרקת הדלק נועדה לפצות על כך עם רצועת כוח שטוחה מסל"ד נמוך. לא תמצאו באקסטאון את רוב הפינוקים שיש לקטנועים יקרים ממנו, אך יש לו מערכת ABS מתוצרת בוש ופנסי LED קדמיים ואחוריים.

פרט לכך, כמו בכל קטנוע מנהלים יש לו מגן רוח, תנוחת רכיבה מרווחת עם מדרס ארוך, ותא מטען גדול היכול להכיל בקלות שתי קסדות מלאות. את המראה משלים עיצוב מודרני ונאה.

על אף הדמיון בנתונים לקימקו ג'ידינק 250, הוא מציע אלטרנטיבה מעט יותר מודרנית – אך מוותר על מדרס הרגליים השטוח של אחיו הוותיק.

ביצועים

עם ההתנעה נשמע היטב רעש המנוע, ובפתיחת של הגז המנוע מזנק קדימה בהחלטיות. הרושם הראשון הוא של מנוע חזק, גם אם קצת רועש, והרושם הזה לא חלף עד סוף המבחן.

האקסטאון צר ונוח להשתחל איתו בתוך התנועה האורבנית, והוא נמצא בדיוק באמצע בין גדול ויציב לקטן וזריז. המתלים רכים ונוחים למדי, ורק מהמורה רצינית תגיע לגב הרוכב. בנוסף, בלמי הדיסק חזקים ומספקים פידבק טוב.

האקסטאון מרגיש בבית בסביבה העירונית, ממלא היטב את המוטל עליו, וקל לשכוח מהממדים והמשקל, וגם שהוא בכלל קטנוע מנהלים – בתוך העיר הוא מתפקד כקטנוע עבודה מצוין לכל דבר ועניין.

גם בנסיעה בינעירונית האקסטאון לא יתקשה לעמוד בקצב התנועה, גם אם אינו מהיר במיוחד ולא יעבור את ה-120 קמ"ש. הקטנוע מאיץ בבטחה ושומר על קצב טוב ללא מאמץ, ורק רעש המנוע המחוספס מפריע מעט לחוויה – אך זו אינה מגבלה אמיתית, שכן אין לאקסטאון 250 שום בעיה להשתלב בתנועה מהירה. הקטנוע יציב גם במהירות הסופית ומרגיש בנוח גם במחלפים ובעיקולים מהירים, כשהרוכב מקבל פידבק טוב והאקסטאון שומר על קו ללא מחאה.

איך זה מרגיש?

האקסטאון 250 נראה כמו קטנוע מנהלים מרווח, וכשמתיישבים עליו הוא גם מרגיש כזה – למרות שהמקום מוגבל בסופו של דבר. אפשר לשלוח את הרגליים קדימה, אך רוכבים גבוהים עלולים להרגיש מעט צפיפות שכן הברכיים קרובות לכידון. המושב רך, אפילו רך מאוד, והרוכב שוקע פנימה ללא יכולת לזוז אחורה – שם נמצא מושב המורכב, או קדימה – היות ובקדמת המושב, מתחת לריפוד, יש חלק קשיח המונע מהרוכב ישיבה עליו. בסך הכול המושב נוח למדי אך מגביל בתנועה והיה אחת מנקודות החולשה העיקריות והמפתיעות בקטנוע.

מתחת למושב נמצא תא מטען ענק, ואפילו עם שתי נקודות הנעילה שלו (למושב יש תפסי סגירה משני הצדדים שנפתחים, כמובן, יחדיו) הצלחנו להכניס לתוכו ציוד רכיבה כולל קסדה, מעיל, מכנס רכיבה וכפפות – ללא בעיה. מכובד מאוד.

לוח השעונים הכולל שני שעונים אנלוגיים וביניהם מסך קטן אולי נראה מעט מיושן, אבל הוא קריא – ביום ובלילה, ומכיל את כל האינפורמציה הנדרשת ואף יותר. מתחת ללוח השעונים נמצאים עוד שני תאי אחסון כאשר באחד מהם יש גם שקע 12V.

המראות ממוקמות מצוין ובעלות שדה ראייה רחב. מגן הרוח מעביר את הרוח היישר לקסדה ודרושה רכינה קלה כדי להיכנס לאזור המוגן מהרוח במהירויות גבוהות. בסך הכול התחושה על האקסטאון היא שאין זה באמת קטנוע תיור, אבל גם ממש לא קטנוע עבודה ספרטני. ההרגשה הכללית מהקטנוע זה שהוא בא לעבודה אבל נותן מעט אקסטרה לכיוון קטנועי המנהלים.

סיכום ועלויות

הקימקו אקסטאון 250 מרגיש יותר כקטנוע עבודה פשוט ויעיל מאשר כקטנוע מנהלים מפנק, אבל זה לא דבר רע בהכרח. בתוך העיר הוא מספיק קטן וזריז ומחוץ לה הוא מספיק חזק ויציב כדי כך שהוא נותן תשובה לכל שימוש אפשרי.

יש לו כמה פינוקים של קטנוע מנהלים, אבל בסך הכול הוא אינו כזה והוא גם מתומחר בהתאם. הקטנוע מיועד למי שמחפש קטנוע מנהלים זול או למי שמחפש כלי עבודה בסיסי עם מראה של קטנוע מנהלים ויכולות דינמיות גבוהות יותר משל הקטנועים הבסיסיים – וכל זאת מבלי לעלות במדרגת הביטוח.

שימושיות, כדאיות ותמחור הם שם המשחק של הקימקו אקסטאון 250.

עלויות תחזוקה
- 1,000 ק"מ – 374 ש"ח
- 4,000 ק"מ – 606 ש"ח
- 8,000 ק"מ – 854 ש"ח
- 12,000 ק"מ – 2,077 ש"ח
- 16,000 ק"מ – 606 ש"ח
- 20,000 ק"מ – 854 ש"ח
- סה"כ ל-20,000 ק"מ – 5,371 ש"ח
* המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
26 בנובמבר 2018
רכיבה ראשונה: סאן-יאנג ג'ט 14
- יתרונות: עיצוב ומראה, מחיר, משטח רגליים, שימושיות
- חסרונות: אבזור, מנוע רועש, אין ABS
- שורה תחתונה: סוס עבודה, קטנוע עירוני בסיסי עם לוק של קטנוע ספורטיבי; קיימת גם גרסת 200 סמ"ק
- מחיר: 13,495 ש"ח 'על הכביש'
- מתחרים: סאן-יאנג סימפוני 125, קימקו אג'יליטי 125, קימקו מובי 125
- נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 124.6 סמ"ק, 10 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור. צמיגים 100/90-14 ו-110/80-14, מערכת CBS – בלימה משולבת, דיסק קדמי 260 מ"מ, תוף אחורי 130 מ"מ, משקל רטוב 136 ק"ג, גובה מושב 771 מ"מ, מיכל דלק 7.5 ליטרים
- לרכיבת מבחן על סאן-יאנג ג'ט 14 – לחצו על הקישור
סאן-יאנג ג'ט 14

מה זה?

הסאן-יאנג JET 14 הוא האח הצעיר למשפחת הג'ט הוותיקה (הג'ט 2 יצא כבר ב-2002), והצטרף למשפחה ב-2017 כקטנוע חדש מהיסוד. המנוע מקורר האוויר הפשוט והזול הותאם לתקנות יורו 4 עם מערכת הזרקת דלק חסכונית, מערכת בלימה משולבת וגלגלי "14 (משם מקור ה-14 בשמו). קשה להתעלם מהעיצוב החדש הכולל משטחי פלסטיק זוויתיים, משקף רוח קצר, צמד פנסי חזית ותאורת LED בפנס האחורי.

הג'ט 14 משווק כ"קטנוע עירוני ספורטיבי". מההיכרות עם קודמיו בשושלת אין ספק לגבי העירוני, אך בקשר לספורטיבי – עם הספק מנוע צנוע, בלם תוף אחורי ומדרס רגליים שטוח, נצטרך לבדוק איזה שפן הוא יכול לשלוף מהכובע.

כלי עירוני בסיסי עם מראה ספורטיבי

ביצועים

בהתנעה הראשונה של הג'ט 14, הדבר הראשון שבולט לעין – או ליתר דיוק לאוזן – הוא רעש המנוע. המנוע מקורר האוויר רועש ומחוספס, וממש לא ברור לנו איך הוא עומד בתקנות יורו 4 – אבל העיקר שהוא עושה זאת. בתוך העיר, שטח המחייה העיקרי של הג'ט 14, המנוע מספיק בהחלט ואפילו חזק יחסית. הוא מאיץ לא רע ומגיע בקלות למהירות המרבית – מעל 100 קמ"ש.

הגיר הרציף משתלב מעט מאוחר, וכשזה קורה מרגישים מכה קלה. ביציאה מרמזור זה פחות מפריע, אבל כשמגיעים לרמזור הבא ומתחילים להשתחל לאט בין טורי המכוניות הצפופים, המעבר מעמידה לתנועה מלווה במכה מורגשת. מרגע שהקטנוע בתנועה הווריאטור מתפקד יפה ומגיב בזריזות לכל פתיחת גז. הבלמים עושים עבודה טובה ועוצרים את הקטנוע ללא בעיה, אך התחושה בידיות מעט ספוגית.

הג'ט 14 סופג מהמורות מצוין. השילוב של משקל קל וגלגלי "14 בוודאי עוזרים, והרוכב לא ירגיש את רוב תחלואות הכביש העירוני – הקטנוע אמנם מזדעזע מעט ממהמורות גדולות, אך המכה לא מועברת לגב הרוכב ולא פוגעת ביציבות הכלי. כל הנתונים האלו גרמו לנו לפתח ציפיות להתנהגות ספורטיבית, אך הפנייה הראשונה החזירה אותנו למציאות – זהו כלי עירוני ללא יכולות ספורטיביות אמיתיות. ההיגוי שלו זריז ורדיוס הסיבוב מקל על המעבר בין המכוניות, אבל התחושה בפניות מהירות מעורפלת ואינה משרה בטחון.

בנסיעה בכביש המהיר הג'ט 14 מגיע במהירות למגבלותיו. עדיין אפשר לעקוף את רוב המכוניות, אבל מלבד העובדה שהמהירות הסופית מוגבלת, כבר מעל לשבעים קמ"ש הקטנוע נותן תחושה מעט מנותקת מהכביש, וב-100 קמ"ש ההרגשה היא של שיוט לצדדים. אפשר בהחלט לרכוב על הג'ט 14 באיילון, אבל הוא לא מרגיש שם בבית – בכל זאת כלי עירוני בסיסי.

ביצועים טובים בעיר; מחוץ לעיר פחות

איך זה מרגיש?

העלייה על הג'ט 14 קלה בזכות המדרס השטוח. הג'ט 14 מרווח למדי ויש מקום רב לברכיים, הכידון הרחב ממוקם טוב, וכל המתגים הבסיסיים נמצאים ומרגישים איכותיים יחסית למחיר הקטנוע. הצופר חזק ואינו דורש שדרוג, וצמד המראות בעלות המראה המוזר מספקות שדה ראייה מצוין – אחד הטובים בו נתקלנו – אך הן יוצאות בקלות מכיוון ומי שמשתמש במראות ימצא עצמו מכוון אותן שוב ושוב. עדיין עדיף מבחינתנו על מראות שלא נותנות כיסוי טוב. לוח השעונים נראה אסתטי, אך הוא מאוד בסיסי: מד מהירות, מד דלק, מד ק"מ מצטבר מכאני וכמה נורות. הלוח מחולק לשלושה חלקים, ובחלק השלישי יש לוגו במקום שעון נוסף. כאן בעצם מתחילים להבחין שזהו כלי תקציב בו חיסכון הוא שם המשחק.

מתחת למושב נמצא פתח מילוי הדלק, ויש תא מטען שיכול להכיל קסדה מלאה – אבל לא כל קסדה. קסדה של בוחן אחד נכנסה בקלות ושל השני לא הייתה קרובה לכך. תא כפפות קטן נמצא משמאל לכידון אך אינו ננעל. בתוכו מצאנו מכסה שנראה כמו מכסה של שקע 12V, אבל מתחתיו היה רק קדח 'הכנה לשקע'. שוב אנחנו מקבלים תזכורת שזהו כלי תקציב שלא תמצאו בו אף אבזור מיותר. משלים את אפשרות ההעמסה וו קטן מתחת לכידון. אבל את מירב המטען על הקטנוע הזה ישאו כנראה על משטח הרגליים השטוח שיכול להכיל בקלות שישיית מים או ארגז קטן. למשטח יש גם מפרצים מלפנים עליהם אפשר להניח רגליים כשהוא מועמס או סתם אם רוצים לשנות את תנוחת הרכיבה.

המושב רחב ומרווח אך כמעט ללא ריפוד. זה לא הכי נוח בנסיעות ארוכות, אבל עוזר לשמור על גובה מושב סביר מבלי לוותר על מרווח גחון, כך שלמרות שקל להגיע עם שתי הרגליים לרצפה עדיין אין לג'ט 14 שום בעיה לעלות או לרדת ממדרכות גבוהות מבלי לגרד את הגחון. בסך הכול תנוחת הרכיבה טובה למדי והקטנוע נותן תחושה מרווחת וגדולה מכפי שהוא באמת.

סוס עבודה אורבני מקורר אוויר

סיכום ועלויות

הג'ט 14 אולי נראה כמו קטנוע ספורטיבי, אבל למעשה הוא קטנוע עירוני בסיסי וזול. ההשוואה הראשונה שעלתה בראשנו כשרכבנו עליו הייתה לקימקו מובי האגדי – והג'ט לא יוצא פראייר. הג'ט 14 הוא כלי תקציב, ואפשר לראות את זה – אבל רק במבט מקרוב. אין בו שום אבזור אקסטרה ואף טיפה של פינוק, אבל הוא פונקציונלי מאוד, ועל החיסכון בתקציב מפצה תכנון חכם. אגב, הוא אולי לא קטנוע ספורטיבי במהותו, אבל הוא בהחלט נראה כזה – וזה יתרון גדול ללא מעט רוכבים, למשל לנער (או נערה) בן 16 שרוכש את הקטנוע הראשון שלו או לסטודנט שמחפש כלי זול ויעיל אבל לא רוצה שייראה כזה.

הג'ט 14 נראה כמו קטנוע יפני ספורטיבי, ואצלי בבית היה קונצנזוס בין הבנות (4, 9, ו-39) שאני צריך להשאיר אותו אצלי ולא להחזיר אותו ליבואן – לרוב הבנות נשארות אדישות לכלי המבחן שאני מביא הביתה, אבל לא לג'ט האדום.

עם עיצוב שובה עין, גלגלי "14, משטח רגליים שטוח ותג מחיר בסיסי, הוא יקרוץ לכל מי שמחפש מעט יותר מכלי עירוני מינימלי. זהו סוס שבא לעבודה אבל לבוש ליציאה. האם קם יורש לקימקו מובי? ימים יגידו.

עלויות תחזוקה
- 1,000 ק"מ – 509 ש"ח
- 4,000 ק"מ – 406 ש"ח
- 8,000 ק"מ – 1,011 ש"ח
- 12,000 ק"מ – 406 ש"ח
- 16,000 ש"ח – 1,511 ש"ח
- 20,000 ק"מ – 531 ש"ח
- סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,374 ש"ח
* המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
29 באוקטובר 2018