תגית: תעבורה

מנצור קטלן פגע בשנת 2019 ברוכב האופנוע אייל ויטקובסקי בת"א, וגרם למותו. לאחר התאונה הוא איים ולחץ על אשתו לקבל את האחריות על התאונה. היא כבר הואשמה בגרימת מותו, אך לאחר שנתגלו ראיות חדשות הוא הואשם בגרימת מוות ברשלנות שדינה עד שלוש שנות מאסר בלבד. לקח למערכות המשפט 4 שנים על-מנת להגיע לגזר הדין.

בתאריך ה-17 בספטמבר 2019 אירעה ברחוב ראול ולנברג פינת רחוב משמר הירדן בשכונת רמת החיל בתל-אביב תאונת דרכים בין רכב פרטי לאופנוע. הרוכב אייל ויטקובסקי (49) נפצע קשה בתאונה ופונה לבית החולים, שם נפטר מפצעיו. אייל היה אחד מהפעילים המרכזיים ב'מועדון האופנועים הישראלי' במשך שנים רבות, והוא תפעל את מזכירות המועדון במסירות.

עד כאן עוד סיפור של תאונת דרכים טראגית, אך לא כך הדבר.

בתום חקירת התאונה הגישה פרקליטות מחוז תל-אביב, ב-1 בדצמבר 2019, כתב אישום על גרימת מוות ברשלנות נגד רעייתו של הנהג בפועל, לאחר שזו דיווחה כי נהגה ברכב הפוגע. רישיונה נשלל עד תום ההליכים ונקבע דיון להקראת כתב אישום בחודש אפריל 2020. בחודש ינואר האחרון חלה התפנית בסיפור הטראגי הזה. קטלן התלוננה במשטרה נגד בעלה, מנצור קטלן, בטענה שאילץ אותה באיומים לדווח כי היא נהגה ברכב, למרות שבפועל הוא היה זה שנהג. המשטרה פתחה בחקירה סמויה, שלוותה על ידי פרקליטות מחוז תל-אביב, במהלכה גילו החוקרים כי למנצור עבר פלילי קודם, בין היתר בגין נהיגה בעת פסילה, חבלה וסחיטה. הוא הורשע ב-30 עבירות תנועה שונות, בין היתר, כאמור, בנהיגה בזמן פסילה, שבגינה נידון למאסר בפועל למשך שישה חודשים.

בתום החקירה נעצר קטלן בחשד לגרימת מוות ברשלנות, בחשד לשיבוש הליכי חקירה והדחת עד, והשופטת שלומית בן-יצחק האריכה את מעצרו. על-פי כתב האישום, קטלן ובני משפחתו בילו בפארק סמוך לרחוב ראול ולנברג בתל-אביב. סמוך לשעה 22:15, כשעזבו את המקום, פנה קטלן שמאלה במקום אסור, חסם את נתיב הנסיעה של ויטקובסקי שנכנס לצומת באור ירוק, והוביל להתנגשות חזיתית. הרוכב פונה במצב קשה לבית החולים ונפטר כעבור מספר שעות. עוד מתואר בכתב האישום כי מיד לאחר התאונה הגיעה למקום אחותו של קטלן, רחל אהרון (34). קטלן ואחותו הפעילו מסכת לחצים ואיומים על אשתו על מנת שתטען בפני השוטרים שהיא הייתה זו שנהגה ברכב וגרמה למותו של רוכב האופנוע. לפי הפרקליטות, בזמן התאונה היו ברכבו של קטלן ילדיהם של אחותו יחד עם בנו. במשך כמה חודשים המשיך קטלן לאיים על אשתו שלא תחזור בה מגרסתה, ואף ניפץ את הטלפון שלה שהכיל ראיות מפלילות נגדו. בפרטים שהתבררו במשפט נטען כי כבר במהלך השבעה הגיע הנאשם לבית המשפחה על-מנת לדמות עצמו מתאבל ומבקש לנחם, תוך שהוא ממשיך לשקר ולהונות את המשפחה ורשויות החקירה ולשבש הליכים. באחד מדיוני המעצר התברר כי הנאשם הקליט פגישה זו עם האלמנה בשבעה.

כבר אז הייתה תרעומת רבה סביב האישום בגרימת מוות ברשלנות, שדינה עד שלוש שנות מאסר בלבד. משפחתו של אייל ויטקובסקי ז"ל פנתה למ"מ פרקליט המדינה בבקשה לשנות את חומרת הענישה ולהאשים את קטלן בהמתה בקלות דעת, שדינה עד 12 שנות מאסר. כאמור, בתום ארבע שנים ארוכות נגזר דינו של קטלן ל-3.5 שנים מאסר בפועל, 10 חודשים על תנאי ושלילת רישיון ל-15 שנים. זה דינו בישראל של נהג שביצע עבירת תנועה חמורה, פגע ברוכב אופנוע וגרם למותו, העלים ראיות וניסה לשבש הליכי משפט.

בתמונה: זירת התאונה שבה נהרג אייל ויטקובסקי ז"ל.

האופנוע קפץ בפתאומיות בגלל מהמורה בכביש והמורכבת, אימו של הרוכב במקרה זה, שברה חוליה בגבה. האם היא נפגעת תאונת דרכים?

רוכב שהרכיב את אימו (60) על האופנוע עלה על מהמורה במרכז הכביש, וכתוצאה מכך הגלגל האחורי של האופנוע קפץ לגובה ושב והוטח בקרקע תוך כדי תנועה. האופנוע המשיך בנסיעתו מבלי שהתהפך, אך כתוצאה מהטלטול והמכה החזקה בקרקע שזעזעה את גופה של האישה היא החלה לחוש כאבים עזים בגבה וצעקה לבנה שיעצור את האופנוע. מנקודה זו היא הלכה ברגל למכוניתה שחנתה בקרבת מקום, ומשם נהגה לביתה.

לדברי האישה, היא קיוותה שהכאבים יחלפו מעצמם, אך ביום שלמחרת התאונה, כשהכאבים רק החמירו, היא פנתה לבית החולים, שם נמצא שהיא סובלת משבר דחיסה באחת מחוליות עמוד השדרה. היא אושפזה במחלקה לניתוחי עמוד שדרה להמשך בירור ולאיזון הכאב, ובהמשך עברה ניתוח לייצוב החוליה שנשברה.

לאחר 11 ימי אשפוז שוחררה האישה לביתה כשהיא מצוידת בהמלצות למעקב רופא משפחה, ביקורת במרפאת עמוד שדרה, שימוש במחוך, המשך טיפול תרופתי, הוצאת תפרים בחלוף 14 ימים מהניתוח, טיפולי פיזיותרפיה וחופשת מחלה למשך 30 יום.

לאחרונה פנתה האישה לעו"ד ליטל ביבר חייקין ממשרד עורכי הדין ביבר-חייקין-לקואה-הררי מראשון לציון, במטרה למצות את זכויותיה לקבלת פיצוי. עו"ד ביבר חייקין פנתה בשמה של האישה לחברת 'הפול – המאגר הישראלי לביטוחי רכב', שביטחה את האופנוע בביטוח חובה, בניסיון להגיע להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי אובייקטיבי שעל פי הכרעתו ייפסקו הפיצויים שישולמו לאישה. לטענתם, עד היום, כשנתיים וחצי לאחר התאונה, סובלת האישה, בין היתר, מהגבלה בטווח תנועות הגב התחתון ומחוסר יציבות בהליכה והיא נמצאת במעקב רפואי רצוף, בין היתר אצל רופא משפחה ואורתופד.

"האישה זכאית לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חוק הפלת"ד), אשר קובע כי כל נפגע בתאונת דרכים זכאי לפיצוי, בין אם התאונה ארעה באשמתו ובין אם לא", מסבירה עו"ד ביבר חייקין.

לדבריה: "בהליך משפטי החוסה תחת חוק הפלת"ד, הדרך היחידה להוכיח נזק רפואי המותיר נכות צמיתה, היא באמצעות מינוי מומחה אובייקטיבי אשר בודק את הנפגע, וקובע את שיעור נכותו. לכן, ככל שלא תהיה הסכמה למינוי מומחה כאמור, תוגש התביעה לבית המשפט ובית המשפט ימנה מומחה אובייקטיבי מטעמו".

סיפור מעניין שעשוי להיות נוגע לכל רוכב דו-גלגלי, שכן על כל רוכב לדעת את זכויותיו בכל הנוגע לנזקי גוף בעת רכיבה על אופנוע. נמשיך לעדכן.

עיריית תל אביב מתכוונת להיות העיר הראשונה האוכפת עבירות של רוכבי קטנועים ואופנועים הנוסעים על מדרכות – תוך שימוש באמצעים אלקטרוניים.

מחזה נפוץ בלא מעט ערים וישובים הוא רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים הרוכבים גם על מדרכות ומסכנים בעצם רכיבתם את הולכי הרגל. על-פי נתוני משרד התחבורה, נעים ברחובות ישראל סך של מאות אלפי אופניים וקורקינטים חשמליים. מאז שנת 2014 התקבעו כללים שונים בנוגע לשימוש בהם בתחומי תקנים לכלי הרכב, הגדרת גיל רכיבה מינימלי, חובת קסדות, איסור רכיבה על המדרכה, חובת הכשרה עיונית ועוד. במקביל הורחבו סמכויות האכיפה באופן שגם פקח עירוני יכול לבצע אכיפה של חלק מעבירות, ולא רק משטרת ישראל. עד כאן אנחנו מכירים את המצב והנתונים, כאשר חובת לוחיות רישוי המתוכננת תאפשר גם שימוש באכיפה דרך אמצעים אלקטרוניים (מצלמות).

במטרה למנוע עבירות של רכיבת קטנועים ואופנועים על מדרכות, כיכרות ובפארקים, מודיעים בעיריית תל-אביב על התקנת מצלמות המיועדות לאיתור רוכבים והחלת קנס של רכיבה על מדרכה בסך 500 ש"ח. מאיה נורי, חברת מועצה בעיריית תל-אביב, פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה את ההודעה הבאה: "יש לי צמרמורת מהתרגשות. היום מתחיל פיילוט אכיפת אופנועים על המדרכות באמצעות מצלמות אכיפה! יוזמה שלי, שעבדתי עליה במשך 3 שנים. המשמעות – 100% סיכוי לקבל קנס לכל אופנוע שנוסע על המדרכה! ממש כמו נת"צים. הפיילוט יתחיל היום ברחבת ברודצקי. ולאחר שינחל הצלחה, יתפשט לכל המקומות המיועדים לפורענות (רחבות של מרכזים מסחריים, פארקים, גינות ציבוריות וכו׳). מוזמנים לשלוח לי בפרטי מקומות שהאופנועים שם נוסעים על המדרכה ומסכנים את הולכי הרגל והילדים שלנו." 

דוברות עיריית תל-אביב מוסרת כי "העירייה תמשיך במאמצי האכיפה נגד רוכבי אופנועים הנוסעים במדרכות ובשבילי האופניים, ובחודשים האחרונים הוגשו יותר מ-2,500 דוחות לרוכבי אופנוע."

אנחנו כמובן מתנגדים לרכיבה על מדרכות העלולה לסכן או לפגוע בהולכי רגל. קחו בחשבון שרכיבה תמימה על מדרכה, שכל מטרתה הוא להחנות את הדו-גלגלי שברשותכם, יכולה להוביל לצילום במצלמת הרחוב ולקנס של 500 ש"ח. שימו לב לכך, וקחו בחשבון שזה יגיע גם לערים נוספות בישראל.

משרד התחבורה מתכנן צעדי רגולציה ראשוניים בתחום הקורקנטים והאופניים חשמליים – הפרוץ לחלוטין נכון להיום – ומציע תכנית רישום במאגר של משרד התחבורה אשר תספק לוחית זיהוי על שם הרוכב. אנחנו חושבים שחשוב לעשות סדר בתחום הפרוץ, ומעריכים שבטווח הרחוק המהלכים המתוכננים יביאו או יחזירו רוכבים אל תחום הקטנועים ואופנועים.

על-פי נתוני משרד התחבורה, נעים ברחובות ישראל סך של מאות אלפי אופניים וקורקינטים חשמליים. מאז שנת 2014 התקבעו כללים שונים בנוגע לשימוש בהם בתחומי תקנים לכלי הרכב, הגדרת גיל רכיבה מינימלי, חובת קסדות, איסור רכיבה על המדרכה, חובת הכשרה עיונית ועוד. במקביל הורחבו סמכויות האכיפה באופן שגם פקח עירוני יכול לבצע אכיפה של חלק מעבירות, ולא רק משטרת ישראל. מבחן המציאות מראה שאכיפת החוקים בפועל קשה עד בלתי אפשרית מכיוון שרוב הכלים אינם נושאים סימן זיהוי גלוי. כך מתאפשר לרוכבים עליהם להיעלם לשוטר או לפקח ולהימנע מדו"ח על עבירה שביצעו. גם אם עבירה או תאונה שנגרמה על-ידי רכיבה בלתי זהירה או פרועה תועדה במצלמה כזו או אחרת – אין אפשרות לאתר את הרוכב.

על-מנת לתקוף את הבעיה הזו מציעים במשרד התחבורה לחייב את בעלי 'כלי הרכב לתחבורה קלה' (כך בלשון משרד התחבורה) לבצע הליך רישום, שיחייב כל אדם שירכוש כלי קל ברישום במאגר של משרד התחבורה. שם תינתן לו לוחית זיהוי על שמו, שאותה יוכל להעביר בין הכלים השונים. משרד התחבורה מציין שמדובר על מהלך המשך לתכנית של השקעה בתשתיות, קביעת קנסות בצו לעבירות רכיבה, מתן סמכויות נרחבות יותר לאכיפה על-ידי פקחים עירוניים ותוכנית עתידית למדידת מהירות הרוכבים באמצעים דיגיטליים.

נכון לעכשיו הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית במליאת הכנסת, אך טרם עברה את ועדת הכלכלה של הכנסת. בשלב זה מדובר על מהלך התנדבותי, כאשר התקנות אמורות להיכנס לתוקף במהלך שנת 2023. בשלב זה אין כוונה לחובת אגרת רישוי או ביטוח, ונזכיר שבשנת 2020 נפסק על-ידי בית המשפט העליון כי אופניים חשמליים אינם מוגדרים ככלי תחבורה ולא מחייבים ברישיון נהיגה, מצב אשר מונע את ביטוחם בביטוח חובה. המשמעות היא שהולך רגל אשר נפצע בתאונה עם רוכב אופניים או קורקינט חשמליים, ויוכח כי זו נגרמה ברשלנותו המלאה – לא יקבל כל פיצוי. מאידך, אם רוכב אופניים חשמליים ייפגע בתאונה עם רכב (הרוב המוחלט של התאונות בהן מעורבים אופניים חשמליים) – יקבל פיצוי מלא על נזקיו.

רבים בוחרים להשתמש בכלים החשמליים הקלים בגלל העלות החד-פעמית ללא עלויות אחזקה, הזמינות, קלות הרכיבה והאחסנה. לצד אלו יש את המיעוט הרועש, שבוחר לשפר את הכלים ולסכן את עצמו בעיקר ואת התופעה הבולטת של חוסר ציות לחוקים וסדר יחד עם סיכון משתמשי דרך אחרים. נפוץ לחזות ברוכבי קורקינט ואופניים חשמליים אשר נוסעים במרכז הכביש, חוצים רמזורים אדומים, נוסעים במהירות על מדרכות ועוד. אלו הגורמים העיקריים לאבולוציה בתקנות שממשיכה להתהדק על אותם הרוכבים. להערכתנו, ובטח לאור מספר התאונות החמורות וקטלניות המתרבות, הרגלוטורים וגורמי האכיפה ימשיכו להקשיח ולהוסיף תקנות, כאשר לא רחוק היום שיגיע השלב של אגרת רישוי וביטוח.

להערכתנו, הגברת האכיפה בתחום תגרום לרוכבים שנטשו את התחום הדו-גלגלי לחזור לקטנועים ולאופנועים, וגם עשויה להביא חסרי רישיון שהתרגלו לתנועה דרך הפקקים ולשליטה מוחלטת על הזמן והמרחב – להגיע ולהגדיל את תחום הדו-גלגלי הממונע.

הסיפור הזה מרתיח, שכן הוא מתאר באופן הטוב ביותר כיצד כלי שלטוני שנועד לשמור על הסדר הציבורי הופך לכלי להתעמרות באזרחים נורמטיביים. עיריית תל-אביב ביצעה אכיפת תנועה על רוכבי אופנועים וקטנועים שנסעו על שביל אופניים בדרכם אל חניית הדו-גלגלי המוסדרת. בית המשפט זיכה את הרוכבים שביקשו להישפט וביטל את הדו"חות.

בחודשי הקיץ של שנת 2020 ביצעה עיריית תל-אביב מבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שנסעו על שביל האופניים ברחוב אליעזר פרי – בקטע הטיילת שצמוד לבריכת גורדון. פקחי העירייה הוצבו על המרפסת של מלון קרלטון הצמוד, וצילמו רוכבי אופנועים אשר נסעו להחנות את האופנוע במקומות החניה הייעודיים לדו-גלגלי בסמוך לבריכת גורדון. לאחר מספר שבועות הרוכבים קיבלו לביתם דו"ח על סך 500 ש"ח בגין נסיעה על שביל אופניים, לפי סעיף 34 (א) לתקנות התעבורה. חלק מהרוכבים קיבלו לביתם 3 ו-4 דו"חות על פני תקופה של כמה שבועות.

על פניו נשמע שהדו"חות מוצדקים, שכן לאופנועים ולקטנועים אסור לרכוב על שביל אופניים, אולם הגישה היחידה אל חניות הדו-גלגלי – שאותם כאמור העירייה הקצתה וסימנה – היא דרך שביל האופניים או הולכי הרגל. כלומר העירייה הציבה מלכודת דבש: חניה מוסדרת לדו-גלגלי, שהגישה אליה תזכה את הרוכב בדו"ח תנועה של 500 ש"ח. מישהו בעיריית תל-אביב הבין שיש כאן מקום בעייתי ושרוכבי האופנועים והקטנועים חייבים לנסוע כמה מטרים על שביל האופניים או הולכי הרגל בדרכם אל חניית האופנועים, ובמקום לתקן את הבעיה בחר להפעיל פקחים ולחלק דו"חות. כאן חשוב לציין שפקחי העירייה מוסמכים לחלק דו"חות תנועה על עבירות מסוימות – עם אותה הסמכות של שוטר משטרה ועם אותן המשמעויות של הדו"ח. הסמכות ניתנה ב-2016 בערבות 'חוק האופניים' שהסמיך פקחי עירייה לאכוף עבירות תנועה שהיו שמורות למשטרת ישראל על מנגנוני הפיקוח שמוטלים עליה.

חשוב לציין שהנסיעה על שביל אופניים כדי להגיע לחניה מותרת לפי סעיף 38א לתקנות התעבורה, ויש גם פסיקה בנושא של בית המשפט המחוזי. כל מה שצריך זה להוכיח כוונה לנסוע בדרך הקצרה ביותר או הזהירה ביותר כדי להגיע לחניה. עוד חשוב לציין כי אליעזר פרי ליד בריכת גורדון הוא דרך ללא מוצא, וכי ניתן להגיע אל חניית האופנועים מכיוון מלון קרלטון בלבד.

כאן נכנסה לתמונה התארגנות של רוכבים אשר הבינו שהעירייה עשתה להם עוול, וכי הדו"חות אינם מוצדקים. אל הרוכבים הצטרף עורך הדין יונתן רבינוביץ', אשר החליט לייצג את הרוכבים פרו בונו בתביעות כנגד העירייה.

בין היתר פנו הרוכבים למיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל-אביב ומחזיקת תיק התחבורה בעירייה. להבי, שתומכת ומעודדת תחבורה דו-גלגלית בתל-אביב כאג'נדה, טענה כי הרוכבים צריכים לרדת מהאופנוע ולהוביל אותו בדחיפה בידיים.

בשלב זה בית המשפט החל לזכות רוכבים שבחרו להישפט על הדו"ח. למרות הזיכויים, עיריית תל-אביב סירבה בתחילה לסגת מכתבי האישום בטענה שיש שופטים שדווקא הרשיעו רוכבים שביקשו להישפט. אולם לבסוף העירייה חזרה בה, ובשבועות האחרונים מדווחים הרוכבים החברים בהתארגנות על קבלת החלטות של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב על זיכויים בעקבות הודעות על חזרה מכתבי אישום ששולחת העירייה. העירייה כותבת בהודעתה לבית המשפט שהחזרה מכתבי אישום היא בעקבות פסיקות סותרות בנושא וכוונה לשנות את הסדרי תנועה במקום.

ככל הנראה יש רוכבים רבים אשר בחרו שלא להילחם על הצדק ושילמו את הדו"חות הלא מוצדקים, אולם רוכבים אשר חטפו דו"ח ברחוב אליעזר פרי בסמוך לבריכת גורדון בתל-אביב, בשל רכיבה על שביל אופניים בדרכם לחניית האופנועים, טוב יעשו אם יגישו לעיריית תל-אביב בקשה לבטל את הדו"ח, ויבקשו להישפט על הדו"ח אם עיריית תל-אביב תסרב לבטל את הדו"ח הלא מוצדק.

תגובת עיריית תל-אביב: "ראשית נציין כי האכיפה העירונית מתבצעת במטרה אחת ויחידה – שמירה על הסדר הציבורי ועל ביטחון כלל משתמשי הדרך, בדגש על הולכי הרגל, והסדרת רכיבת דו-גלגלי ממונע בשביל האופניים.

האכיפה במיקום המדובר בטיילת נעשתה בגין נסיעת דו-גלגלי במקום שאינו מיועד לכך ועשוי לסכן עוברי דרך אחרים, כאשר בניגוד לנטען, קיימת גישה חלופית אל מקום החניה המוסדר של האופנועים – שטח המוגדר ככביש לאופנועים בצמוד לחניון קרלטון.

ביחס להליכים הפליליים נדגיש כי ניתנו פסיקות שונות, כאשר בחלק מן המקרים נקבע כי לא זו בלבד שיש להרשיע, אלא שאף לא הייתה כל הצדקה לנהל את ההליך, מכיוון שגם אם קיימת חסימה כלשהי בדרך לחניה, הדבר אינו מתיר לרוכב האופנוע לעבור על החוק ולנסוע במקום אסור. באחד המקרים בית המשפט אף גזר על הנאשם קנס בסכום הגבוה מהקנס המקורי, בשל העובדה שניהול ההליך לא היה מוצדק.

עם זאת, מכיוון שניתנו פסיקות שונות בעניין וכדי למנוע מצב בו ביחס לאותו מקרה יהיו תוצאות משפטיות סותרות, הוחלט שלא להמשיך בהליכים המשפטיים ביחס לתיקים שהיו תלויים ועומדים בבית המשפט. אולם, אין בכך בכדי להשליך על התוצאה במקרה של מי שכבר הורשע בפסק דין או ששילם את הקנס ודינו, בהתאם לחוק, כמי שהודה והורשע".

האם קנאביס פוגם בכושר הרכיבה וביכולת השליטה באופנוע? השאלה הזו העסיקה וממשיכה להעסיק מומחים רבים, שכן יש לה השפעה מכרעת על הנכונות של מדינות ברחבי העולם להתיר שימוש בקנאביס לצורכי פנאי (לגליזציה). למעשה, אחת מהטענות השכיחות שמובילות להמשך האיסור במקומות רבים, היא ההנחה שצריכת קנאביס מעלה את הסבירות לסטייה מהנתיב ומשבשת את יכולת השיפוט על הכביש. עמדה זו עומדת גם בבסיס ההתנגדות של משטרת ישראל, שטוענת באופן נחרץ כי מתן ההיתר לעישון יעלה משמעותית את מספר תאונות הדרכים. אלא שלאחרונה פורסם מחקר מדעי מקיף שתוצאותיו עומדות בסתירה לכל המחקרים הקודמים, שקובע כי אין כל השפעה על מסוגלות הנהיגה.

במסגרת המחקר, שנערך בשנתיים האחרונות על-ידי צוות מדענים בקולורדו, נבחנה ההשפעה על 85 נהגים, שחולקו ל-3 קבוצות: נהגים שצורכים קנאביס מדי יום, כאלו שצורכים קנאביס פעמים ספורות מדי שבוע, ואלו שנמנעים באופן גורף מעישון. לצורך בחינת הקשר בין השניים הסתייעו החוקרים בסימולטור שתוכנן לבדוק שני היבטים: חישוב סטיית הנהג ממסלול הנסיעה וכן ההשפעה על המהירות בה נהג.

מתוצאות המחקר עולה באופן חד-משמעי כי צריכת קנאביס לא מגדילה את שכיחות הסטייה מהנתיב ולא מובילה להגברת מהירות. הנבדקים הדגימו יכולת נהיגה זהה טרום הצריכה ואחריה, וכך גם בהקשר של המעשנים הכרוניים – לא נמצא כל הבדל בין אופן נהיגתם.

האם תוצאותיו החריגות של המחקר צפויות להשפיע על עמדת משטרת ישראל? ספק גדול. בימים אלו מקדמת משטרת ישראל במלוא המרץ את התכנית להכניס לשימוש את 'ינשוף הקנאביס' – מכשיר ייעודי לאיתור נהיגה תחת השפעת סמים. הבדיקה, שמתבססת על דגימת רוק, מספקת תשובה תוך כעשר דקות ונחשבת לבעלת רמת מהימנות גבוהה ביותר של 95%. ציודם של שוטרי אגף התנועה במכשיר זה צפוי ליצור בעיה גדולה לצרכני הקנאביס, שכן תוצרי פירוק החומר נותרים בגוף כשבועיים ימים ואף יותר. כך יכול להיווצר מצב שבו רוכב עישן כשבוע קודם למועד בו נעצר לבדיקה, אך היא צפויה להצביע על כך שהוא נוהג תחת השפעת סם.

ומה ההשלכות הפליליות של רכיבה תחת השפעה? עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ותעבורה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, אומר: "ראשית, אנו מדברים על שלילת רישיון הנהיגה למשך של עד שנתיים, ובמקרים מסוימים גם מאסר בפועל. אולם זה לא מסתכם בכך. ההרשעה יכולה להשפיע על נכונות חברות ביטוח לבטח בעתיד את הרוכב בפרמיה זולה. כמו כן, במקרה תאונה חברת הביטוח עלולה להתנער ממתן כיסוי ביטוחי – מצב שיכול להכניס את המבוטח לתוך סחרור כלכלי. בנוסף, עד כה, על מנת ששוטר יחייב רוכב לעבור בדיקת דם או שתן, היה עליו להוכיח כי התעורר אצלו חשד סביר לכך. מנגד, בדיקת הרוק מייתרת את הצורך להוכיח זאת ומספקת אינדיקציה שבהתאם לתוצאותיה יחליט השוטר האם לחייב את הנבדק לבצע גם בדיקת דם או שתן. אמנם בדיקת הרוק אינה מהווה ראיה חותכת, אבל אם הרוכב יסרב לביצועה, מבחינת השוטר התגבש החשד הסביר שיאפשר לו לדרוש ביצוע של בדיקת דם או שתן. במקרה בו הרוכב סירב לבדיקה – הוא ייחשב כנוהג תחת השפעת סם".

ההמלצה החד-משמעית שלנו היא כמובן לא לצרוך קנאביס בטרם עלייתכם לכביש. לא רק בגלל ההשלכות המשפטיות, אלא גם ובעיקר על-מנת לשמור על בטיחותכם.

• הזירה המשפטית: קנאביס ורכיבה
• בגלל הקורונה: שוק שליחי הקנאביס בוער

כאשר אתם חושבים על המונח 'תאונת דרכים', ההיגיון מנחה כי ההגדרה היא אירוע תאונתי שנגרם במהלך הרכיבה, כשהכלי מונע. אולם במרוצת השנים האחרונות חל שינוי בעמדת בתי המשפט כלפי מושג זה, ובלא מעט פסיקות הורחבה ההגדרה גם בהקשר של מקרים בהם הכלי נמצא במצב של עמידה או אפילו כבוי. ההבדל בין 'סתם' תאונה לבין תאונת דרכים יכול לבוא לידי ביטוי בהרבה מאוד כסף שתקבלו מחברת הביטוח, בכפוף כמובן לאופי ועומק הפציעה. על מנת להבין כיצד הרחיבו בתי המשפט את המונח תאונת דרכים, שוחחנו עם עו"ד אסף ורשה – יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין.

איך ייתכן שבית המשפט קובע כי תאונת דרכים יכולה להיגרם גם כשאופנוע לא בתזוזה? זה לא סותר את ההיגיון הבריא?

צריך להבדיל בין השכל הישר ובין ההיגיון המשפטי. על-פי פסיקת בתי המשפט, גם תאונה שאירעה במצב בו הרכב לא היה בנסיעה, עדיין, מופעל הסיכון התעבורתי ועלולות להיגרם תאונות. למעשה, מה שבית המשפט בוחן הוא האם הנזק שנגרם לנפגע קשור לסיכון שכרוך בשימוש ברכב למטרות תחבורה, והאם השימוש בו הוא שגרם לנזק. לצד זאת, בית המשפט גם מייחס חשיבות רבה למגע הפיזי בין הרוכב והאופנוע. כלומר, בית המשפט יראה בנזק שנגרם במהלך ירידה מהאופנוע כתאונת דרכים שמזכה את הרוכב בפיצוי.

ומה הדין בנוגע לנפילה מהאופנוע תוך כדי עלייה עליו? האם אפשר לקבל פיצוי על נזק שנגרם בנסיבות כאלו?

תאונה בנסיבות כאלו בדיוק הגיעה לפתחו של בית המשפט. מדובר על חוקר פרטי שעלה על הקטנוע, ותוך כדי כך נפל ונחבל. חברת הביטוח התנגדה. ראשית היא טענה כי התאונה אירעה בנסיבות אחרות, ושנית, אף אם זו התרחשה כנטען – לא מדובר על תאונת דרכים. בפתח הדיון הבהיר השופט כי "ניסיון החיים המשפטי והכללי מלמד שתאונות עשויות להתרחש בשלל סיטואציות שונות ומשונות שאיש לא העלה על דעתו שיכול ויקרו". לדבריו, בסופו של יום לשכל הישר ולניסיון החיים יש מקום בלתי מבוטל בהכרה בהיתכנותה של התאונה או של תוצאותיה. כמו כן הוא קבע כי על אף שהאופנוע לא היה מונע, התאונה נחשבת כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

סוף דבר – בחישוב סך הפיצויים, תוך התחשבות בנכות שנגרמה, הפסדי ההשתכרות של התובע והוצאות משפט, העמיד השופט את היקף הפיצויים על 246,186 שקלים (לאחר ניכוי תגמולי המל"ל).

האופנוע לא הניע ודחפתי אותו במעלה הכביש. תוך כדי תנועה החלקתי ונפצעתי. האם פציעה בנסיבות כאלו מהווה תאונת דרכים?

תתפלאו, אבל כן. לאחרונה ניתן פסק דין בסיפור ממנו ניתן להקיש גם כלפי תאונה עם דו-גלגלי. בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה חברת ביטוח בתשלום פיצויים לאדם שיצא לדחוף את הרכב של זוגתו שנתקע, וכתוצאה מכך נגרם לו קרע במרפק. המבטחת טענה שהאירוע לא מהווה תאונת דרכים לפי החוק, אך השופטת  קבעה שדחיפת רכב לצורך חילוצו היא בגדר "שימוש ברכב", וחייבה את חברת הביטוח לשלם פיצויים.

בכתב ההגנה טענה חברת הביטוח שהאירוע הנטען אינו תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכן הרמה של רכב בידיים אינה מופיעה בהגדרת 'שימוש ברכב' בחוק. לשיטתה, לא מדובר בפעולה חיונית והכרחית לנסיעה ברכב, ולא סביר שמשתמש ברכב יבצעה. בית המשפט קיבל את טענת בא כוחו של הנהג, עו"ד טל רבי, וקבע כי האירוע מהווה תאונת דרכים, כיוון שדחיפת הרכב לצורך חילוצו לאחר שכבר החלה הנסיעה היא בגדר 'שימוש ברכב מנועי' לפי ההגדרה בחוק.

קיבלתי כווייה מהאגזוז של האופנוע. האם מדובר על תאונת דרכים?

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר תאונת דרכים כ"מאורע בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". שימוש ברכב מנועי הוא "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב. למעט טעינת מטען או פריקתו כשהרכב עומד". לפיכך, תביעה בגין כווייה שנוצרה במהלך ירידה או עליה מהאופנוע עשויה להתקבל.

הקפיץ באמצעותו אני קושר את המטען על חלקו האחורי של האופנוע השתחרר והקרס שלו פגעה בי. אני מניח, לפי הדוגמאות שהבאת, שגם זה מוגדר כתאונת דרכים.

נכון. בית המשפט דן בתיק של מ', שעבדה כמאבטחת בסניף הביטוח הלאומי בחדרה. בתום המשמרת ירדה לחניון בו חנה האופנוע שלה. היא נעמדה לשמאלו, התניעה אותו ותלתה את הקסדה על הכידון. כעת הניחה את תיקה האישי על המושב האחורי של האופנוע וקשרה אותו למושב עם קרסי מתכת. היא היתה משוכנעת שכל הקרסים מהודקים היטב. כשפנתה לעלות על האופנוע השתחרר אחד הקרסים וקפץ לתוך עינה השמאלית. מ' איבדה כליל את ראייתה בעין שמאל. נכותה הוערכה ב-45% לצמיתות. לדעת השופט שדן בתיק, תהליך ההכנה לקראת הרכיבה על האופנוע הוא חלק טבעי ואינטגרלי מתהליך ה'כניסה' לאופנוע. מדובר בתהליך אשר מתחיל עם תחילת הכנת האופנוע ורוכבו לרכיבה ועוד טרם העלייה על מושב האופנוע. "ניתן לראות ברשת הקשירה כמעין דלת רכב שנטרקה ולמעשה 'נזרקה' לעבר מי שנמצא לידה".

ומה בנוגע לסיטואציה בה תוך כדי תיקון האופנוע, הרוכב נפגע כתוצאה משימוש בכלי עבודה מסוים? זו תאונת דרכים?

כן. גם זו תאונת דרכים. לבית המשפט הוגשה תביעה בגין מקרה בו אדם נפגע במהלך ניסיון החלפת גלגל ברכב, כשבעת פתיחת הבורג עף מפתח ה'צלב' על פניו ופגע בו. השופט קבע כי מדובר על תאונה שעונה להגדרה 'תאונת דרכים'. כמו כן, גם מקרה לדוגמה בו האופנוע נפל מהרגלית ופגע ברוכב, מהווה תאונת דרכים.

המסקנה היא שככל שנפגעתם מהאופנוע באופן זה או אחר – בצורה ישירה או עקיפה – רצוי להתייעץ עם עורך דין על-מנת למצות את זכויותיכם, שכן ההגדרה לתאונת דרכים עשויה להיות רחבה מאוד.

רוכבת אופנוע הואשמה על-ידי המשטרה בכך שסטתה מנתיב נסיעתה ופגעה בניידת שעמדה בצד הדרך. בבית המשפט הרוכבת זוכתה מכל אשמה, בעיקר מפני שהתבררו כשלים חמורים של המשטרה בחקירת המקרה ובהגשת כתב האישום – כולל שקרים, טיוחים וניגודי אינטרסים. סיפור עם סוף טוב, אבל עדיין שיטות הפעולה של המשטרה ונורמות החקירה צריכות להטריד כל אזרח שומר חוק.

על-פי כתב האישום שהוגש לבית המשפט נראה כי הרוכבת היא זו שאשמה בתאונה. על פי המתואר, התאונה התרחשה בינואר 2019, כאשר הרוכבת רכבה על אופנוע בכביש 40 מצפון לדרום והגיעה לצומת לוד מרכז כשהיא בנתיב הימני מתוך 2 נתיבים בכיוון נסיעתה. באותו הצומת, ובכיוון נסיעתה, עצר שוטר את הניידת בה נהג, מכיוון שברמזור בכיוון נסיעתם דלק אור אדום. על פי כתב האישום, הרוכבת נהגה ברשלנות, סטתה מנתיב נסיעתה והתנגשה ברכב המעורב בדופן הקדמי-ימני, מה שהוביל לפציעתה ולנזק לכלי הרכב המעורבים.

בהליך פלילי, על מנת להרשיע נאשם על המדינה להרים את נטל ההוכחה מעבר לכל ספק כי הראיות מצביעות על ביצוע העבירה. אלא שמה שקרה בתיק הזה רחוק שנות אור מהתנהלות סבירה של התביעה המשטרתית. לא צריך להיות עורך דין כדי להבין שעל בסיס מסכת ראיות כל כך מחוררת – לא מגישים כתב אישום. כיצד ייתכן שעל אף שאין כל בדל של ראיה שמוכיח כי הרוכבת אשמה, הוגש כנגדה כתב אישום? התנהלות המשטרה הפעם הייתה כה חריגה, עד כדי כך שהשופט כתב כי עדותם של השוטרים "מחוררת יותר מאשר גבינת אמנטל שווייצרית, וגם זאת בלשון המעטה".

מה קרה בתיק הזה?

כבכל דיון שמתנהל על בסיס כתב אישום, ניתנת תחילה לנאשם האפשרות להודות או לכפור באשמה. הרוכבת הנאשמת כפרה כבר מתחילת הדרך. על מנת לבסס את טענותיה כי היא חפה מאשמה, ביקשה מבית המשפט לזמן לעדות את שני השוטרים שנכחו בניידת בזמן התאונה, את בוחני התנועה, שגם על בסיס מסקנותיהם הוגש כתב האישום, וכן עד ראייה שנכח בזירת ההתרחשות.

לדוכן העדים עלו תחילה השוטרים שנכחו בניידת במהלך התאונה. אולם בשונה מעדות של שוטר 'ניטרלי', שנתפסת כחפה מאינטרס, במקרה הזה מציין השופט כי מצא מקום לבחון באופן מדוקדק את התנהלותם בזירה ואת עדותם, שכן הם היו מעורבים בתאונה. אחד מהשוטרים המעורבים העיד כי כלל אינו זוכר את האירוע, אך מנגד הוא ערך דו"ח פעולה ואף צילם מספר תמונות, מהן למד בית המשפט כי הניידת הוזזה ממקום התאונה. מדוע פרט זה מהותי? על שולחנו של השופט הונח גם דו"ח של בוחני תנועה שמצביע על אשמתה של הנהגת, אולם התברר כי אלו כלל לא הגיעו לזירה אלא כתבו אותו 'מרחוק'. הבוחן אף הודה כי בתיק החקירה צוינו פרטיו של עד ראייה, אך מסיבה שאינה ברורה הבוחן לא טרח ליצור איתו קשר.

אך אלו לא הכשלים היחידים שנפלו בהתנהלות הבוחנים. לבית המשפט זומן עד נוסף, שהעיד כי לא ראה את התאונה מתרחשת, אולם במזכר שהוגש לבית המשפט ציין הבוחן כי העד הבחין באופנוע שמגיע מצד ימין ומתנגש בה. וכיצד יישב הבוחן את הסתירה בין הצדדים? הוא הבהיר לבית המשפט כי לשיטתו אין סתירה.

לבית המשפט זומן גם בוחן תנועה נוסף ש'ריכך' את חד המשמעיות של קביעת הבוחן הראשון, תוך שהוא מסייג ומאשר כי לא מדובר על תאונה שנגרמה כתוצאה מסטייה חדה: "זה אפיון של תאונה צד בצד, טיפה זווית". בית המשפט הקשה ותהה כיצד עדותו מתיישבת עם עדותו של השוטר שנהג בניידת שטען כי הנאשמת נסעה באלכסון, וזה השיב: "יכול להיות שיש פה פגם בניסוח". בסופו של דבר קבע הבוחן נחרצות כי גם הנאשמת וגם הניידת יכולים היו לסטות, כך על פי התאמת הנזקים, ולא ניתן לקבוע מי סטה לכיוון מי.

בסיכום ביניים, על-פי השופט, התאמת הנזקים מלמדת כי אחד מהרכבים סטה, אך לא ידוע מי. עדותם של השוטרים אינה מסירה את העננה מעל הגורם לתאונה. "ההיפך הוא הנכון, עדותם חסרה ומחוררת יותר מאשר גבינת אמנטל שוייצרית, וגם זאת בלשון המעטה".

בשלב זה עלה לדוכן העדים עד הראייה, אותו הגדיר הבוחן "עד ראייה משמעותי", אולם כבר בתחילת עדותו הוא גרם לתובע המשטרתי להתכווץ בכיסאו: "לא ראיתי את התאונה עצמה בעיניים, זה היה יחסית רחוק, לא שני מטרים", ובהמשך הוסיף: "מעבר לזה לא ראיתי מי אשם". לדבריו, הוא ציין זאת גם בזירה. בהמשך הוא מציין כי לא הבחין בתאונה, אך הגיע למקום לאחר כחצי דקה ומצא את הניידת בנתיב הימני ואת האופנוע זרוק על אי-התנועה. "את המקרה בעיניים – לא אשקר – לא ראיתי. זה הכל השערות. הסברתי זאת גם לשוטרים".

אולם מסכת הראיות הבעייתית שעמדה בבסיס כתב האישום הזה אינה הבעיה היחידה בתיק, והשופט מותח ביקורת על היבט עקרוני אחר. לדבריו, העובדה כי בתאונה מעורב רכב משטרתי, והתאונה אירעה בתחום מרחב שפלה ונחקרה על-ידי בוחני התנועה של מרחב שפלה, גורמת לתחושת אי-נוחות. לדבריו, "בהחלט ייתכן כי היה מקום שהתאונה תיחקר על ידי יחידת בוחנים ממחוז אחר, ולו למראית פני הצדק".

וכך, בהתאם להשתלשלות העניינים ועדויות הצדדים, קבע בסופו של יום השופט כי לא הוכח בפני בית המשפט כיצד התרחשה התאונה וכי הוא לא שוכנע כי הנאשמת היא הגורם לתאונה. "בנסיבות אלה נדמה כי גרסת התביעה באשר לאחריות לגרימת התאונה אינה נתמכת בראיות, ולו לכאורה".

בסופו של דבר, לאור כל האמור, זיכה בית המשפט את הנאשמת. לדברי עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח, נזיקין ותעבורה המשמש גם כפרשן המשפטי של מערכת פול גז: "העמדה לדין היא החלטה בעלת השלכות גורליות. היא מטילה אחריות כבדה על התביעה הכללית, אשר לה נתונה סמכות שיקול הדעת בנושא. הגשת כתב אישום קובעת את גורלו של הנאשם ומשפיעה על נפגע העבירה ועל הציבור כולו. אי לכך העלה המחוקק את רף ההוכחה במשפט הפלילי וקבע כי יש להרימו מעבר לכל ספק סביר. המושג 'ספק סביר' מצביע על קיומה של אפשרות מתקבלת על הדעת אשר מציג הנאשם, קרי, אפשרות ממשית שיש לה אחיזה בחומר הראיות, להבדיל מהשערה שאין לה כל בסיס בראיות או שהינה בבחינת אפשרות תיאורטית גרידא. בית המשפט העליון קבע בעבר, כי לא כל ספק הוא ספק. אי לכך, לאור סד הראיות הקלושות בתיק, לא היה מקום להגיש בו כתב אישום".

*הבהרה: העו"ד שייצג את הרוכבת בהליך המשפטי הוא עו"ד יחי כותה. 

רוכב אופנוע הואשם על-ידי שוטר על כך שברח לשוטר כשזה האחרון סימן לו לעצור. השוטר החל במרדף, והאירוע הסתיים בנשק שנשלף ובמעצר של הרוכב. בבית המשפט הרוכב יצא זכאי מחמת הספק.

מי שקורא את עדותו של השוטר משוכנע כי מדובר על עבירה חמורה ביותר שביצע רוכב האופנוע. לדברי השוטר, ביום 16.2.20 בשעה 17:12 לערך נסע ברמת גן ברחוב ז'בוטינסקי, ובסמוך לצומת עם רחוב קריניצי הבחין באופנוע ועליו רוכב ונוסע צועקים על נהג אוטובוס שנסע לימינם, ובהמשך נעצרים לתחנת אוטובוס ליד בית מספר 135. מכיוון שהשוטר חשש שהרוכבים ינסו לתקוף את נהג האוטובוס, עצר לידם ואמר "משטרה, תעצרו בצד לבדיקה מיד" תוך שהוא מנופף להם בידו הימנית. אלא שלדבריו, הרוכב 'צפצף' עליו והמשיך ברכיבה מהירה, תוך שהוא נכנס לתוך גינה ברחוב ז'בוטינסקי 135.

השוטר מציין בעדותו כי המשיך לדלוק אחריהם, תוך שמירה על קשר עין, כאשר בשלב מסוים הוא מבחין במורכב משליך שקית שחורה ליד הגינה. בהמשך ההימלטות הנאשם עצר את האופנוע בחניה ברחוב סמוך וירד מהאופנוע. השוטר שהגיע כעבור שניות אחדות מבחין בהם ומורה להם להישכב על הרצפה תוך שהוא שולף את אקדחו ומכוון אותו לעברם. כעולה מפרוטוקול הדיון, הנאשם וחברו הסכימו לשכב על הקרקע ולאזוק את עצמם עד להגיעם של כוחות שיטור נוספים שעצרו אותם.

לאור התנהלות הרוכב וחברו המורכב הוגש כנגד השניים כתב אישום בגין עבירה של אי-ציות לשוטר. במהלך החקירה הנגדית הבהיר השוטר כי לא יכול היה להפעיל אמצעים משטרתיים במהלך הנסיעה אחרי הנאשם, שכן לא היה לו זמן לכך, אך רכב על אופנוע משטרתי מסומן בהתאם. כמו כן, לדבריו, הוא התעקש כי לא טעה בזיהוי ושהנאשם נמלט גם נמלט ממנו.

מנגד, עדותו של הנאשם שופכת אור שונה לחלוטין על נסיבות המקרה. לדבריו, הוא מתגורר ברחוב ז'בוטינסקי 133, במרחק של דקת הליכה מהמקום בו נעצר, וכי הוא נוהג להחנות שם את האופנוע שלו לאחר שנגרם לו נזק בעבר בחניית הבניין שלו. על דוכן העדים הוא הסביר כי לא התעמת עם נהג אוטובוס, ולמעשה כלל לא הבחין בשוטר שמורה לו לעצור. גם המורכב מציין כי כלל לא הבחין באיש שפוקד עליהם לעצור.

במהלך הדיון נדרש השוטר להשיב מדוע לא עשה את הדבר המתבקש – להפעיל את מערכת הכריזה ולהורות להם לעצור. בתגובה הוא הבהיר לבית המשפט כי מכיוון שעבר בתוך גינה הוא התקשה להפעיל את האורות הכחולים ואת הכריזה, שכן הדבר היה דורש ממנו לשחרר יד אחת וזה היה מפריע למהלך הנסיעה.

כמו כן, עלתה התהייה מדוע כלל שלף את נשקו. בעדותו מציין השוטר כי מכיוון שראה את העד זורק דבר מה ולא ידע במה מדובר, זה הדליק אצלו נורה אדומה, כל שכן שאלו היו עם 'חם-צוואר' ומסיכות, תוך שאחד מהם היה עם היד בכיס – מה שעורר את חשדו כי ישלפו לעברו משהו.

בשלב זה של הדיון נשלף אס שמשנה לחלוטין את ההתייחסות לאמינות עדותו של השוטר. מדובר על סרטון שצולם במצלמת הגוף שלו, וזה, איך נאמר, לא מחמיא למהימנות שלו. צפייה בו מלמדת כי הרוכבים כלל לא היו עם מסיכות, וגם הטענה כי ידו של אחד מהם הייתה בכיס התבררה כלא נכונה. אז מהיכן הביטחון לטעון זאת בפני בית המשפט? "זה היה לפני שהמצלמות הופעלו", הוא טען.

אז היכן עוברת האמת, אתם תוהים? ובכן, זו אינה השאלה אותה יש לשאול כאשר מדובר על משפט פלילי, מבהיר עו"ד אסף ורשה. לדבריו, שם המשחק הוא האם ניתן להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר. על פי עקרון זה, על מנת להרשיע אדם בעבירה פלילית על התביעה להוכיח כי ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר. לעומת זאת, תפקיד ההגנה היא לייצר ספק בלבד על מנת שהנאשם לא יורשע. הספק הסביר, מסביר עו"ד ורשה, נבחן על פי אמות מידה רציונליות לאימות אשמתו של אדם באופן שהוא נטול ספק סביר, וללא עמידה באמות מידה אלו חוק העונשין אינו מתיר להרשיע את הנאשם. הספק יבחן אם ניתן בהגיון בריא לקבל את גרסת הנאשם – מעל לספק סביר משמעו כי לאחר שנבחנה גרסת הנאשם והראיות מטעמו, הוכרע כי גרסה זו לא יכולה להתקיים נוכח הראיות ואיננה הגיונית.

ניואנס משפטי זה רלוונטי להבנת פסק הדין, שכן לדברי השופטת, היא לא השתכנעה במידה הנדרשת במשפט הפלילי (מעבר לכל ספק סביר), כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. מדוע? מכמה נימוקים. ראשית, השוטר בחר לשלוף את אקדחו אל מול הנאשם ועד ההגנה, אך לטענתה היא לא השתכנעה כי היה צורך בכך. בתיעוד המצולם לא נראה כי נשקפה לעד סכנה כלשהי מצדם. לדבריה, "מדובר, לטעמי, בהפעלת אמצעי מאיים ומיותר בסיטואציה שבנדון, ויש בכך כדי להעלות ספק לגבי שיקול דעתו המקצועי של העד, דבר שיש בו כדי להשליך לא רק על מקצועיותו, אלא גם על אמינותו".

כמו כן, השופטת שרית קריספין מבית המשפט לתעבורה מחוז תל-אביב ציינה בפסק הדין כי לא ברור מדוע השוטר לא הפעיל אמצעים משטרתיים במהלך הנסיעה ולא הפעיל את הכריזה והאורות הכחולים. בנוסף, בסרטון ממצלמת הגוף של השוטר לא ניתן היה לראות את האופנוע של הנאשם בנסיעה, אף כי השוטר טען כי ראה אותו כל העת ושמר איתו על קשר עין.

אי לכך, בחודש פברואר השנה זיכה בית המשפט את הנאשם מחמת הספק.

מספרי ההרוגים על דו-גלגלי, ששוברים השנה כל שיא, הביאו כצפוי את אגף התנועה במשטרת ישראל ואת אגפי התנועה במחוזות להגביר את האכיפה על רוכבי אופנועים וקטנועים. זה עשוי היה להיות מהלך טוב וחיובי, אבל הדרך – כרגיל – לא נכונה, ושוטרים רבים מחפשים את המטבע מתחת לפנס, ולעתים אף ממציאים את המטבע, כלומר מחלקים דו"חות על עבירות שלא היו ולא נבראו.

שנת 2021 היא השנה הקטלנית ביותר לרוכבי דו-גלגלי אי-פעם. אחרי שהשנים 2019 ו-2020 היו שנות שיא, כשנהרגו בכל אחת מהן 69 רוכבים, שנת 2021 עומדת לשבור את השיא השלילי הנוראי הזה, כשנכון לרגע כתיבת שורות אלו, לקראת אמצע חודש יוני, המספר העדכני עומד על 47 רוכבי אופנועים וקטנועים. אם יימשך הקצב הנוראי הזה של הקטל בדרכים, שנת 2021 עלולה להסתיים עם יותר מ-100 רוכבים שיסיימו את חייהם על הכבישים בישראל.

למצב הנוכחי גורמים רבים, וגם אחראים רבים. הגידול האבסולוטי במספרי הרוכבים (נכון להיום יש כ-150 אלף רוכבים פעילים) העלה את מספרי הנפגעים וההרוגים, אולם העלייה במספרי ההרוגים אינה ביחס ישר לגידול במספרי הרוכבים, אלא הרבה מעבר. כך למשל, ב-2019 אחוז ההרוגים על דו-גלגלי ביחס לכלל ההרוגים על הכבישים עמד על כ-20%. ב-2020 היחס עלה לכ-25% – כלומר אחד מכל ארבעה הרוגים על הכבישים היה רוכב דו-גלגלי ממונע. עד כה ב-2021 היחס הזה עלה לכ-30%, שכן מתוך 152 בני אדם שנהרגו עד כה על הכבישים – 47 הם רוכבי דו-גלגלי ממונע.

על האחריות של הרוכבים כתבנו לא פעם, ובאופן כללי אנחנו קוראים לרוכבים לקחת אחריות על הרכיבה שלהם, לרכב במודעות ובאחריות, לבצע קורסי רכיבה מתקדמת, לרכוב עם ציוד בטיחות איכותי ולגבש אסטרטגיית רכיבה מסודרת. יחד עם זאת, גם למדינה אחריות רבה במצב הנוכחי, ונראה שהפיצוץ הנוכחי נובע מהזנחה ארוכת שנים. כך למשל, שיטת לימוד הנהיגה בישראל תקועה עשרות שנים אחורנית, והלכה למעשה רוכבים עולים על הכבישים ללא ידע בסיסי בתפעול המכונה או בהתמודדות עם מצבים בכביש. רפורמה שמשרד התחבורה ניסה לבצע בלימודי הנהיגה ובמבחני הרישוי לפני מספר שנים קידמה את הנושא במעט, אבל זה היה מעט מדי, והמצב עדיין רחוק מאוד מלהיות הולם.

גם בנושא תשתיות הכבישים ישנה הזנחה מצד המדינה, וזו גורמת לקטל של רוכבי דו-גלגלי. הדוגמה הטובה ביותר תהיה פסי ההגנה מפלסטיק לגדרות הבטיחות. פרויקט מיגון גדרות הבטיחות החל בשנת 2015, והוא התקדם לא רע בשנים הראשונות, אולם בשנתיים האחרונות הפרויקט תקוע לחלוטין בגלל היעדר תקציב – אף על פי שהתקציב לכך, שעומד על עשרות בודדות של מיליוני שקלים, כבר אושר לפני שנים. התוצאה של המחדל הזה הוא 10 רוכבי דו-גלגלי שנהרגו מגדר הבטיחות רק בשנת 2021 – כלומר יותר מ-20% מההרוגים על דו-גלגלי נהרגו מפגיעה בגדר הבטיחות והיו יכולים להיות היום בחיים אם פרויקט מיגון המעקות היה ממשיך. שבעה מתוך העשרה, אגב, נהרגו בחודש מאי 2021 לבדו.

הפספוס שבמבצעי אכיפה

בתגובה לעלייה הדרמטית במספרי הרוכבים ההרוגים, במשטרת ישראל מגבירים את האכיפה על רוכבי דו-גלגלי. בדוברות אגף התנועה טוענים בתוקף כי אין מבצע אכיפה ממוסד כנגד רוכבי דו-גלגלי, וכי ייתכן שמדובר במבצעים נקודתיים של המחזות או המרחבים, אולם המספרים מציגים תמונה אחרת: בשבוע האחרון – מראשון ועד מוצ"ש – נרשמו 620 דו"חות לרוכבי דו-גלגלי, בערים ומחוץ להן. שבוע קודם לכן נרשמו כ-200 דו"חות, ואילו בשבוע ממוצע נרשמים בין 70 ל-130 דו"חות לרוכבי דו-גלגלי. המשמעות היא שגם אם אין מבצע של אגף התנועה במשטרת ישראל כנגד רוכבי דו-גלגלי, מפקדי תנועה במחוזות ובמרחבים בהחלט הורידו הוראה להגביר משמעותית את האכיפה על רוכבי אופנועים וקטנועים.

כאן חשוב להגיד: ככל שהאכיפה על רוכבים, ובכלל על נהגים מכל הסוגים, היא אכיפה איכותית שמחפשת ביריוני כביש ועברייני תנועה – אנחנו בעד ואנחנו מעודדים את משטרת ישראל לאכוף את הסדר על הכבישים. אכיפה איכותית כזו, שמורידה מהכביש ביריונים, בהחלט עשויה לצמצם את מספרי התאונות ואת מספרי הנפגעים וההרוגים. אולם לצערנו הרב אנחנו מקבלים את הרושם שלא זה המצב, וכי מבצעי האכיפה הנוכחיים נועדו לשפר סטטיסטיקה של המשטרה באכיפה, על-מנת להציג נתונים של הגברת אכיפה ומלחמה בתאונות – על אף שמדובר במצג שווא ובאחיזת עיניים. ומדוע אנחנו אומרים את הדברים הקשים האלה? מפני שמכל העדויות שמגיעות אלינו, השוטרים עסוקים בלחפש את המטבע מתחת לפנס – כלומר אוכפים מה שקל ולא מה שחשוב ומציל חיים, ולעתים אף ממציאים את המטבע מתחת לפנס.

כך למשל, רוכבים רבים מעידים על שוטרים שעומדים על השול בנתיבי איילון ובכבישים דומים, ומחלקים כמויות של דו"חות לרוכבים שעולים על אי-התנועה הצבוע (815). זוהי כמובן עבירת תנועה, אולם מתן דו"חות בקבלנות על עבירה זעומה שכזו לא נועד להציל חיים אלא לשפר סטטיסטיקה. יותר מזה – בתיעודים שהגיעו לידינו נראים רוכבים שחטפו דו"ח על עלייה על אי-תנועה צבוע – על אף שלא עלו על האי, וזה נראה היטב במצלמת הדרך של הרוכב שתיעדה את הנסיעה. באותו האופן, במשטרה חילקו דו"חות רבים על לוחיות רישוי, שבמקרים רבים היו תקינות לחלוטין ונקיות – כפי שתראו בדוגמאות שנביא בהמשך. הרוכבים מעידים שהשוטרים "חיפשו בכוח על מה לתת דו"ח, ובסוף נתנו דו"ח על הלוחית – שהייתה תקינה לגמרי". עדות נוספת לכך קיבלנו בסוף השבוע האחרון, כששוטרים הגיעו לריכוזי רוכבים – במקרה הזה תחנת הדלק של בית גוברין – וחיפשו ליקויים באופנועים שרובם היו יוקרתיים וחדשים (בתמונה בראש הידיעה).

זהו לדעתנו פספוס אדיר של המשטרה. כולם מבינים את הבעייתיות הגדולה של מספרי הנפגעים וההרוגים, וכולם מבינים שיש צורך בטיפול בבעיה – גם טיפולים נקודתיים וגם טיפולים יסודיים ארוכי טווח. יחד עם זאת, מבצעי אכיפה שבהם מבצעים אכיפה בקבלנות ובין היתר מחולקים דו"חות לא מוצדקים – לא רק שלא מטפלים בבעיה, אלא שגם יוצרים מרמור גדול ואיבוד אמון של הרוכבים במערכות אכיפת החוק, וגם מנציחים את תרבות האינסטנט של הצגת סטטיסטיקה שמאחוריה אין תוכן אמיתי אלא הרבה עטיפה. באופן כזה כולם מפסידים, מפני שמספרי ההרוגים לא צפויים לרדת בטיפול כזה של המשטרה.

מספר דוגמאות של דו"חות לא מוצדקים מהימים והשבועות האחרונים

בשבוע שעבר רוכב שנסע באיילון לכיוון דרום בשעת עומס תנועה כבד, עבר מהנתיב השני לנתיב הימני, ורכב צמוד לאי-התנועה הצבוע. שוטר שעמד בשול שאחרי אי-התנועה עצר את הרוכב ורשם לו דו"ח על נסיעה על אי- התנועה. השוטר אף טען שהרוכב הגיע מנתיב העלייה למחלף, מימין, וחצה את אי-התנועה – על אף שכאמור הרוכב הגיע משמאל. הרוכב היה מצויד במצלמת דרך, ותיעוד הרכיבה מוכיח באופן חד-משמעי שהשוטר רשם דו"ח לא מוצדק, שכן הרוכב לא נסע על אי-התנועה אף לא מעט, ויותר מזה – השוטר טעה לחלוטין בתיאור העובדות, שכן הרוכב הגיע מנתיב שמאלי יותר ולא מנתיב העלייה למחלף.

במקרה הזה מצלמת הדרך תציל את הרוכב מהדו"ח, שכן הרוכב הגיש בקשה לביטול הדו"ח, ואם הבקשה תסורב הרוכב יגיע לבית המשפט – שם קרוב לוודאי שהאישום המגוחך יבוטל.

*עדכון, 20.6.21: הדו"ח בוטל על-ידי מרכז פניות הנהגים. 

 

במקרה נוסף שהתרחש ביום חמישי האחרון יצאו קבוצה של כ-10 רוכבי דוקאטי חדשים לטיול בצפון, ונעצרו בכביש החוף לכיוון צפון על-ידי ארבעה רוכבי הסיירת הארצית. אלו האחרונים קראו לסייר-בוחן, ואחרי בדיקות מקיפות ניתנו לשני רוכבים שני דו"חות על לוחית רישוי לא קריאה (סעיף 165א' לתקנות התעבורה) – כשלטענת השוטר הלוחית מופנית כלפי מעלה. מדובר בשני אופנועי דוקאטי סטריטפייטר חדשים בני שבועיים, כשמחזיק לוחית הרישוי ('מחרשה') הוא מקורי של דוקאטי, והלוחית חדשה, נקייה וברורה.

צריך להבין את הסיטואציה: חמישה שוטרים בזבזו שעת עבודה שלמה כדי לתת שני דו"חות לשני רוכבים בוגרים שרכבו באופן חוקי לגמרי על אופנועים חדשים ותקינים לחלוטין. בזמן הזה ובמשאבים האלה ניתן היה למצוא ביריוני כביש אמיתיים – כאלה שמסכנים חיים של משתמשי דרך אחרים. מתסכל.

 

סיפור דומה קיבלנו משליח של דומינוס פיצה בנהרייה, אשר חטף דו"ח על לוחית לא קריאה. השליח צילם את הלוחית בזמן אמת, ועל פניו נראה שהיא ברורה וקריאה. גם במקרה הזה השליח מתאר שהשוטר חיפש בדקדקנות על מה לתת דו"ח, ולבסוף כשלא מצא משהו מהותי רשם דו"ח על הלוחית – שכאמור נראית תקינה, ברורה ונקייה למדי, וכי ניתן לקרוא אותה ממרחק של עד 20 מטרים כפי שדורשת תקנה 65 א' לתקנות התעבורה.

 

במקרה מרתיח במיוחד שהגיע אלינו, הורד מהכביש אופנוע של ק.ט.מ בעל מערכת פליטה מקורית, וזאת בשל העובדה שהשוטרת טענה ש"יש רעש חזק מהאופנוע". נדגיש כי מדובר במערכת הפליטה המקורית של האופנוע, אשר עומדת בתקנות זיהום האוויר המחמירות ובתקינת הכביש האירופאית, ונכנסה לארץ על האופנוע באופן חוקי לחלוטין.

אבל הבעיה כאן היא לא אם מדובר במערכת פליטה מקורית או לא, אלא הדרך שבה האופנוע הורד מהכביש: השוטרת לא השתמשה במכשיר מדידת דציבלים כזה או אחר, אלא השתמשה בחוש השמיעה שלה והחליטה ש"יש רעש חזק מהאופנוע". הדבר הזה בלתי מתקבל על הדעת, שכן הדבר דומה לנהג שיקבל דו"ח על מהירות מופרזת מפני שהשוטר העריך לפי העין שהרכב נוסע מהר (ללא מדידה), או נהג שיוכרז כשיכור מפני שהשוטר חושב שהנהג שיכור – ללא מדידת נשיפון או ינשוף מדויקת. דו"ח שכזה עשוי להתבטל בבית-משפט, ואם הולכים עד הסוף ניתן לקבוע תקדים משפטי שיחייב את המשטרה להשתמש במכשירי מדידת דציבלים או שלא להוריד אופנועים מהכביש על סמך חוש השמיעה של השוטר.

 

אז מה עושים?

ראשית, אם קיבלתם דו"ח לא מוצדק, ניתן לפנות למרכז פניות נהגים של המשטרה ולהגיש בקשה לביטול הדו"ח. רצוי להגיש בקשה מנומקת עם כל הפרטים הרלוונטיים, וכן תיעוד ממקום קבלת הדו"ח – בתמונות או בווידאו. במקביל ניתן לבקש להישפט על הדו"ח, כשבבית המשפט תוכלו 'להתמקח' עם התובע על סעיף העבירה, ואף לבטל לחלוטין את הדו"ח אם הוא באמת לא מוצדק.

אולם לפני כן, חשוב לדעת כמה דברים כבר במפגש עם השוטר בשטח. בשלב זה לא לבקש סליחה או להתנצל בשום פנים ואופן! זוהי הודאה באשמה וכל מילה נרשמת בסעיף 'דברי הנהג'! אם בכל זאת תבחרו יותר מאוחר להגיע למשפט, כל האמירות האלה תשמשנה נגדכם כנשק בידי התביעה. מה כן לעשות? אפשר לנסות לדבר אל ליבו של שוטר שיוותר אך לא יותר מכך. בכל מקרה אין לצעוק, לדבר לא יפה או לקלל את השוטר! הוא עושה את תפקידו ואתם את תפקידכם. היו מנומסים ואדיבים וזכרו שלפניכם עוד דרך ארוכה, ונסו להמעיט במילים.

עניין חשוב ביותר: בתחילת רישום הדו"ח יש לבקש מהשוטר שיכתוב את דבריכם בסעיף 'דברי הנהג'. כשהשוטר מגיע לסעיף הזה ורושם את דבריכם, יש לפרט את השתלשלות האירועים מהזווית שלכם. אל תתביישו למלא את כל הסעיף ולרדת לפרטי פרטים, במיוחד אם אתם בטוחים שלא ביצעתם עבירה. כל פרט שהשוטר יכתוב מפיכם עשוי לשמש לזכותכם בבית המשפט, שכן לדברים שנאמרים בשטח, בעת רישום הדו"ח, יש משקל גדול יותר בבית המשפט. יחד עם זאת, אם אינכם יודעים מה לומר, עדיף שלא תגידו דבר פרט ל"לא ביצעתי את העבירה" על מנת שלא לתת כלי בידי התביעה – שעלול לבוא נגדכם בזמן המשפט. בכל מקרה חשוב לשים לב שהשוטר לא כותב באופן אוטומטי דברים שלא אמרתם ושעלולים להפליל אתכם בבית המשפט ("מצטער", "לא שמתי לב" וכו'). לסיום הכתיבו לשוטר "לא כתבת את כל מה שאמרתי". גם לזה עשויה להיות משמעות גדולה במידה ותגיעו לבית המשפט ותעמדו מול שופט ומול השוטר.

אפשר לחתום על דו"ח ואפשר שלא. זה בסך הכל אישור על קבלתו‎. אנחנו ממליצים שכן לחתום במידה והשוטר מילא את הדו"ח לפי הנהלים וכתב את כל דבריכם. את המדריך המלא לביטול דו"חות תנועה לא מוצדקים תמצאו ב'שיטת מוצלאחי'.

תגובת אגף התנועה של משטרת ישראל: "באשר לדו"ח שנרשם לחובת רוכב הקטנוע בנתיבי איילון: הדו"ח נרשם בגין עלייה לשטח הפרדה. באשר לדוחות שנרשמו לחובת הרוכבים (בכביש 2) בגין לוחית זיהוי: בניגוד לנטען בפנייתך, הדו"חות נרשמו לחובת רוכבי האופנועים לאחר שנבדקו על ידי סייר-בוחן, בגין לוחית זיהוי אחורית שלא הותקנה כנדרש. בנסיבות העניין לא היה ניתן להבחין במספר לוחית הזיהוי בברור כמתחייב בתקנה. באשר לאירוע בו לטענתך הורד מהכביש אופנוע ונרשם לחובת הרוכב דו"ח בגין רעש: בניגוד לנטען רוכב האופנוע לא קיבל דו"ח כי אם הזמנה לסור לתחנת המשטרה לצורך בדיקת בוחן תנועה את האגזוז והאם הוא מותקן על-פי הוראות היצרן, בשל החשד שעלה בפני השוטר לקיום רעש בלתי סביר. באשר לדו"ח שנרשם לחובת רוכב הקטנוע: הדו"ח נרשם מאחר ולוחית הזיהוי האחורית נמצאה במצב לא תקין".